Teza 155

# 155גיליון דצמבר 2012

עיתון הסטודנטים של תל אביב

הכלב נרדם בשמירההיכן נעלמה התקשורת

במבצע עמוד ענן?אלישבע גברא עמוד 6

דצמבר 2012, תל אביב-יפו. בזמן שרובנו בחרנו להסתתר מפני מזג האוויר הסוער במיטה החמה, העבירו את לילות החורף בודדים ונשים, גברים מאות הקשים ומשפחות, קשישים וצעירים, ללא מקום לינה מסודר ובמטרה אחת בלבד: לשרוד. בפארק, ברחוב, מחסה חיפשו חלקם באתרי בניה או במקלטים ציבוריים. ברי אצל זמני מביניהם מצאו פתרון המזל מכרים, במקלטי לילה או בבתי המחסה, בלי לדעת מה ילד יום המחר. אבל רובם, כך מלמדת המציאות, לנו בתנאים בלתי

ראויים למגורי אדם.

מאת // ניב מעוז ושי ענבל

מאת // מעיין סולמי ורועי שושן

תופעת חסרי הבית רחוקה מלהיות זניחה. נכון לשנת 2009 ישנם למעלה מ-2,400 דרי רחוב בישראל, כאשר רובם המכריע חי בתל אביב-יפו. ולמרות זאת, אנו בקושי שומעים על כך. לרוב הנושא יעלה לכותרות עונת זו ובהקשרים טראגיים: בתקופה החורף, המביאה עמה גשמי ברכה, טומנת בחובה גם בשורת איוב עבור דרי הרחוב. באין מחסה ותנאים נאותים להתגונן מפני הקור והגשמים, מוצאים את מותם חלק

מאותם חסרי הבית.

מידת העניין וההתייחסות הציבורית נוטה

בין העבודות מהבוקר עד הלילה, הסמים בכל פינה והאזעקות שהזכירו את המלחמה בבית - גם הפליטים ומבקשי המקלט בתל אביב משתדלים לשמור על שפיות ולעשות חיים * כתבינו יצאו לסיבוב ברים בארץ הרחוקה של התחנה המרכזית הישנה

* כתבה ראשונה בסדרה "5 תמונות ישראליות"

מהודו ועד פולין, מחייל גרמני סוציאליסט ועד לנצר למשפחת רבנים ידועה - הכירו את האנשים על שמם קרויים הבניינים בקמפוס * יצאנו לבדוק מקרוב את המבנים שהפכו לבית השני שלנו, וחזרנו עם ביוגרפיות מרתקות חוצי גבולות ואפילו עם כוכב הוליוודי

מאת // דניאל דולב ויונתן מלאמנט | צילומים: בן דגני

יום שישי, עשר בערב. במדרחוב נווה שאנן שבתחנה המרכזית הישנה של תל אביב נראה שעדיין אמצע היום. אנשים מסתפרים, יושבים במסעדות וקונים נעליים ובגדים בחנויות שמשום מה מסרבות להיסגר. רק הרוכלים שבמרכז המדרחוב מתחילים לקפל את

הבאסטות המאולתרות, ספק בגלל השעה, ספק בגלל הגשם שמתקרב.

לא רק בעלי החנויות עובדים כאן שעות נוספות. בזמן שאני ממתין בתחילת המדרחוב, מתקרבים אליי שני אפריקאים. אחד רזה בחולצת טריינינג וג'ינס, השני שמנמנן וגבוה בחולצה מכופתרת שחורה ומבריקה. "מה קורה אחי", שואל הרזה בקלילות, "צריך משהו?" אני לא לגמרי מבין את הכוונה, אבל כשהשמן המכופתר מתחיל לשחק ביד עם חתיכת חשיש, הכל מתבהר. מכירים את הקטע המביך

הזה כשמישהו מציע לך סמים באמצע הרחוב ואתה בכלל רוצה לעשות כתבה? אז הוא יחזור על עצמו שוב במהלך הערב.

סיפורה של אוניברסיטת תל אביב מתחיל ב-1 בדצמבר, 1953. קמפוס חדש נפתח באבו-כביר שבדרום תל אביב, "המכון האוניברסיטאי למדעי הטבע" שמו, עם 16 מורים ו-24 תלמידים. בשלוש השנים שלאחר מכן מוקמים מכונים נוספים, עד אשר הוכרז על הקמת "האוניברסיטה של תל אביב" ב-1956, הכוללת שני מכונים נוספים - תרבות ישראל וחינוך גבוה -ואת בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה. מאז עברו הרבה מים בירקון והאוניברסיטה הצעירה התפתחה למוסד האקדמי הגדול ביותר בישראל, שכולל קמפוס שוקק חיים ובניינים מעוררי עניין. יצאנו לבדוק מקרוב חלק את המבנים שהפכו לבית השני שלנו ואת השמות עליהם הם קרויים - וחזרנו עם ביוגרפיות מרתקות חוצי גבולות ואפילו עם כוכב הוליוודי.

עוצמה נשיתפמיניזם בדרום תל אביב

מלכיאלה פייג' עמוד 18

הודו שלא הכרתםמיניות, גירושי שדים ומיתולוגיה

יותם יעקובסון עמוד 12

בדרך לעצמאות?טור אורח מיוחד מהתנועה הבדלנית

בקטאלוניהמדור חוצ עמוד 13

המסע לאיזוטריהמוזיאון המטקות היחיד בעולם

טל שפר שער אחורי

חסרי קול

לכל בניין יש שםמבקשי מפלט ישאליותתמונות5

המשך בעמוד 11המשך בעמוד 8

אולם הבעיה כלעומת שבאה, להיעלם המציאות בתוך האם בעינה. נשארת לומר שגורמי הטיפול ניתן הזו הקשה השונים בישראל, ובעיקר אלו של עיריית תל אביב-יפו - העיר בעלת מספר חסרי הבית הגדול בישראל - אכן עושים את עבודתם?

590 חסרי בית על 100 מיטות

דרי מנהל תחום ההתמכרויות, לדברי רחוב ושיקום האסיר בעיריית תל אביב, יואב בן ארצי, בעיר ישנם כ-590 מקרים מוכרים של חסרי בית נכון להיום - בניגוד

לכתוב במסמך רשמי של משרד הרווחה מ-2010, לפיו ישנם 935 דרי רחוב. מתוכם, 500 מטופלים על ידי היחידה לטיפול בדרי רחוב, כאשר להערכתו של בן ארצי ישנם נוספים אשר מסרבים בית כ-90 חסרי לקבל טיפול ולהיות במעון, מכיוון שיש להם "קושי להיות במקום עם הרבה אנשים. זה מגעיל ומרתיע אותם ולכן הם מעדיפים

להישאר ברחוב”.

המשך בעמוד 10

הקמפוס הישן בשכונת אבו-כביר. מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב

בחירות נציגים

השקת פרויקט "בייביס"

2

15 ד' 14 ג' 13 ב'

5 כ"ג

12 א' 10 כ"ח8 כ"ו 11 כ"ט9 כ"ז 7 כ"ה

4 כ"ב3 כ"א 2 כ'

6 כ"ד

שבתשישיחמישירביעישלישישניראשוןינואר 2013 | טבת-שבט תשע"ג

18 ה'

25 י"ב

20 ז'

27 י"ד

19 ו'

26 י"ג

21 ח'

29 ט"ז28 ט"ו31 י"ח

17 ד'

24 י"א30 י"ז

16 ג'

23 י'

22 ט'

8 כ"ד

15 ב'

ערב חנוכה

ז' חנוכה א' חנוכה

חנוכה

ו' חנוכהה' חנוכהד' חנוכהג' חנוכהב' חנוכה

11 כ"ז13 כ"ט 14 א'12 כ"ח 10 כ"ו

6 כ"ב4 כ' 7 כ"ג5 כ"א 3 י"ט 2 י"ח

1 י"ז

9 כ"ה

שבתשישיחמישירביעישלישישניראשוןדצמבר 2012 | כסלו טבת תשע"ג

1 י"ט

3

בעוד מספר חודשים, אם הכל ילך על פי התוכנית, יעבירו ראש הממשלה החדש-ישן בנימין נתניהו ולהקתו את תקציב המדינה לשנת 2013 - הסיבה העיקרית שהובילה לפיזור הכנסת ה-18 והקדמת מועד הבחירות. ואם הכל ילך כמתוכנן, שלי יחימוביץ', זו שנמצאת בתחושת ורטיגו פוליטי ולא מסוגלת למצוא את דרכה שמאלה, תשמש כעלה תאנה לממשלה שתבוא, שתאלץ לקצץ כ-15 מיליארד שקלים מתקציבה. לכך אפשר להוסיף גם את גל ההתייקרויות במשק שכל אחת ואחד מאיתנו ירגיש בקרוב, שיכלול את מחירי הלחם, מוצרי החלב, המים והחשמל.

זאת, לאחר שהמלחמה הזמנית האחרונה, זו שחלילה אין לחשוד כי מעורבים בה מניעים פוליטיים )עמוד 4(, הסתיימה לפני שבועות בודדים וכבר הספיקה להיעלם כלא היתה. להוציא את נתניהו ששורד את דרכו לעוד קדנציה בראשות הממשלה, ועמיר פרץ אחד שמתעקש להרוס

את כל הדברים הטובים שנפלו עליו מהשמיים בזמן האחרון ומדבר על "כיפת ברזל חברתית" - שכחו כולם ממבצע "עמוד ענן".

אבל יש את אלו שמראש לא נלקחים בחשבון במשחק הפוליטי הזה. הפעם, בחרנו להתמקד בסיפורם של חסרי הדיור, שהפכו בשנים האחרונות לחלק טבעי מהנוף התל אביבי. הריטואל השנתי, במסגרתו מצוקת חסרי הדיור עולה לכותרות לקראת חודשי החורף, המסוכנים מבחינתם, הולך ונשחק - עד שנראה שגם הגורמים האחראיים על כך מסרבים להתרגש מהתנאים הלא אנושיים של נטולי קורת הגג. זאת ועוד, בסוף

הכתבה )עמוד 10( עולה גם ביקורת על ההון הפוליטי שנעשה גם על גבם במהלך מחאת קיץ 2011.

שתי הסיבות האלו - העובדה שחסרי הדיור הפכו לשקופים מחד, וניסיון העבר שמלמד על הציניות הפוליטית מאידך - דחפו אותנו למסקנה שרק יוזמה אזרחית, שלנו, תוכל להשפיע על המציאות היום יומית שלהם. לכן, אנחנו מזמינים אתכם לפנות אלינו לכתובת המייל המופיעה

בסוף שורות אלו ולהצטרף לפעילות משותפת למען חסרי הדיור, בין אם בעזרת תרומה או בפעילות התנדבותית.

העיסוק האובססיבי בפוליטיקה הממוסדת היה גם בין הסיבות לפרויקט "5 תמונות ישראליות". מדובר בסדרת כתבות שיראו אור החל מגיליון זה ועד סוף שנת הלימודים הנוכחית, במסגרתה נצא מדי חודש להאיר זרקור על הפינות הפחות מתוקשרות בחברה הישראלית. בגיליון זה תוכלו לקרוא על המהגרים והפליטים בדרום תל אביב )עמוד 8(, שעולים גם הם בהקשרים שליליים בלבד. אתם מוזמנים לשכוח לרגע מסיפורי

ההזנחה, הפשע והאלימות, להסתכל להם בעיניים ולבחון את המציאות מתוך חוויה שגרתית.

והערה אחרונה: במהלך העבודה על גיליון זה יצרנו קשר עם עשרות אנשי אקדמיה מהארץ ומהעולם, במטרה לקבל את התייחסותם לנושאים הרלוונטים לתחום מחקרם. חלקם נענו בחיוב )עמוד 5(, חלקם סירבו בנימוס והיו גם כאלה שדחו זאת מפאת לוח זמנים. אבל בין כל אלו נתקלנו גם בלא מעט מרצים, בהם חברי הסגל הבכיר באוניברסיטת תל אביב, ששכחו את תחילת דרכם האקדמית והפגינו התעלמות מוחלטת במקרה הטוב או השיבו בזלזול וביוהרה במקרה הרע. ואם המרצים שלנו, שמחזיקים בחלק משמעותי בחיינו ובשיח החברתי-מדיני בישראל,

בוחרים להסתגר במגדל השן - הרי שאין לנו להלין על מנהיגינו לבדם.

רועי שושן

לתגובות והצעות: [email protected]‏

פרופ' לשם: "שיתוף הפעולה עם חיל האויר הציל נפשות רבות"

פתחו יומנים: דבר העורך

כיכר אנטין

[email protected]‏|‏‏www.student.co.il/teza | 03-6419766 .ת.ד 39975, תל אביב 61397 | טל. 03-6427083 | פקס

עורך ראשי רועי שושן | ע. מדור חוצ עינת צוברי | ע. מדור טכנופובי שי ענבל | עריכה גרפית סטודיו אנזלביץ | כתבים שיר איטה, אלישבע גברא, אליה גרינפלד, אבי גת-רימון, דניאל דולב, מיכאל דונאייבסקי, עידו דניאל, יובל הנדלר, אריאל וגנר, שירלי וייסמן, יונתן מלאמנט, ניב מעוז, מעיין סולמי, אילאיל סנה-אור, אילנית סקידל, שי ענבל, עדי פרל, עינת צוברי, רוני קרצנר, אולגה רובלסקי, טל

שפר | צלמים בן דגני, עידו שחם ושביט צוריאל | מאייר רן קר-פה

הפקת העיתון נכס בשיתוף עכבר העיר | מנכ"ל נכס גיל גולדנברגמנהלת הפקה ופרסום מעיין עקביה | שיווק וחסויות דנה אהרונוביץ', דורון לוי, קרן פוני | הפצה עכבר העיר

מו"ל אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביביו"ר אגודת הסטודנטים גלעד ארדיטי

רמ"ח פרסום והסברה מירית נעים

הבחירות הכלליות לכנסת הן אחת מהדרכים המרכזיות והחשובות ביותר שיש לאזרחים במדינה להשפיע על המפה הפוליטית. אגודת הסטודנטים מביאה לכם חברי כנסת, פריימריסטים מהמפלגות הגדולות ואנשי תקשורת מובילים לדיונים מרתקים על הנושאים הבוערים, וכל זה מתרחש ממש כאן בקמפוס מדי שבוע. המטרה שלנו היא אחת - להכיר טוב יותר את האנשים שיושבים בכנסת ואחראיים על ההחלטות החשובות ביותר בחיינו, כך שנוכל לגבש את החלטתנו בצורה המושכלת והנכונה ביותר לקראת הבחירות בינואר. הנושאים שונים ומגוונים: מדת ומדינה )5/12(, דרך "שלום עכשיו" מול "אם תרצו" ועד מולי שגב ואייל קיציס )"ארץ נהדרת"(, שקופצים לדבר על סאטירה פוליטית )10 בדצמבר(. התאריכים עלולים להשתנות, אז אתם מוזמנים להתעדכן באתר

האגודה ובפייסבוק. אחרי הכל - זהו יום הבוחר.

איור: רן קר-פה

מאת // שירלי וייסמן

ובצפרות, בציפורים עוסק אתה חייך כל תחביב לא שגרתי. אילו תגובות אתה מקבל

מהסביבה?"התחלתי להתחבר לנושא כשהשתחררתי מהצבא, אז הבנתי שאני רוצה לעסוק בצפרות דאגו שהם כיוון נלחצו הוריי וביולוגיה. לפרנסתי, אך החלטתי ללכת עם נטיית לבי וללמוד את הנושא הקרוב אליי ביותר. בתור ילד גדלתי בחיפה ושם לא היתה מודעות לנושאים הקשורים לסביבה. אני תמיד אומר שאמי לא ידעה להבדיל בין ציפור לחמור, אך

40 שנים עברו מאז שהתפרנס פרופ' יוסי לשם

מפחלוץ ציפורים ועד שהיה לישראלי הראשון שזוכה

בפרס קרן ברונו שוברט היוקרתי בגרמניה, בקטגורית

חקר הטבע * התחביב המוזר התפתח לקריירה

רבת הישגים, בהם קביעת נהלי בטיחות צבאיים מצילי חיים ותפקיד מנכ"ל החברה

להגנת הטבע * ראיון עם עוף מוזר וצנוע בשמי האקדמיה

הישראליתהיה לה חשוב שנטייל מחוץ לעיר ובשטחים זאת שהיא הבנתי ובדיעבד הפתוחים, שהדליקה אצלי את האהבה לטבע ומאוחר יותר את ההתמקדות בציפורים. יש לי חמישה ילדים שלא עוסקים בנושא, למעט בני הצעיר שלומד ביולוגיה ימית, אך היה לי חשוב מאוד להעביר להם את אהבת הטבע, הארץ ובעלי החיים. חשוב לי להעביר לתלמידיי שהדבר הכי חשוב זה ללמוד מה שאוהבים, ולמרות שזה נשמע קלישאתי אני מאמין שרק ככה המקצוע הוא התחביב מצליחים. באמת הטוב ביותר, ואני שמח שאני מצליח בזה

כבר ארבעים שנים".

ובכל זאת, צריך פרנסה. מה היתה העבודה הראשונה שלך בתור סטודנט צעיר?

"את התואר הראשון עשיתי באוניברסיטה בהתחלה וכבר שבירושלים העברית התפרנסתי מפחלוץ ציפורים במוזאון. אהבתי את העבודה, אך לאט לאט הבנתי שאני פחות

מתחבר ליצורים מתים ומעדיף לחקור בטבע את בעלי החיים, וכך החלטתי שאת התואר השני שלי אקדיש לנושא של שמירת הטבע והסביבה והצלת ציפורים הנמצאות בהכחדה קיימת. המאסטר שלי הוקדש בכולו לעיט ניצי

הנמצא בסכנת ההכחדה".

שנת 2013 בפתח - איך השינויים הטכנולוגיים משפיעים על חקר הזואולוגיה?

"הטכנולוגיה משפיעה באופן משמעותי על המחקר. בעבר היינו משתמשים במשקפות ולא נראים מיושנים ובטלסקופים שהיום משוכללים, בעוד שעכשיו אנו בעיקר נעזרים במידע הרב הקיים באינטרנט ובמשדרי לווין מתוחכמים. אנחנו כל פעם מגלים כמה אפשר נוספים על הציפורים, כמו ללמוד דברים

שמעולם לא חשבנו שיתאפשר".

לאורך בעשייתך הבולטים הדברים אחד השנים היא העבודה שלך יחד עם חיל האוויר.

"זה התחיל עם לימודי התואר השלישי שלי, שם לראשונה נחשפתי לסיפור על תאונות מטוסים רבות המתרחשות בחיל האוויר. של מפגיעה קשות נפגע שהחיל הבנתי ציפורים, בעיקר עופות גדולים, והתרחשו תאונות שגבו חיי אדם והתרסקויות. באותה לא והתקשורת מסווג היה הכל תקופה ידעה על כך דבר. בדקתי את הנושא, והבנתי כי מטוסים נופלים "כמו זבובים" ולכן פניתי לו והסברתי ימים באותם משנה לאלוף במשותף לפתור בניסיון ממצאיי, את היה והרעיון המחקר הצעת הבעיה. את פשוטים למדי: להתמקד בעופות הגדולים המסכנים את בטיחות המטוסים, ובעיקר בניסיון לאתר מתי הם מגיעים ומאיזה גובה.

רק אחרי שהכול החל הבנתי כמה גדול ונרחב כל הפרויקט יהיה, ובעיקר בכך שהוא יתרום רבות לחיל האוויר. אני מרגיש שבעקבות שיתוף הפעולה עם חיל האוויר היתה לי הזכות להציל נפשות רבות ולמנוע תאונות עתידיות.

בחיל חדש נוהל חל המלצותיי בעקבות האוויר - נוהל אמ"ץ: אזור מוכה ציפורים. חיל האוויר החל לשנות את נתיבי הטיסה הצלחה היה הפרויקט וכל בהתאם, שלו גדולה מאוד. קיבלתי תמיכה רבה ממשרד המדע והתחלתי להעביר הרצאות לגופים שונים בצבא, בעיקר כדי לחשוף אותם לנושא החשוב. כבר שלושים שנים שהחיל ממשיך ולמרות שישראל מדינה קטנה בפרויקט,

יחסית - ההצלחה כבירה".

לפני קצת יותר מחודש זכית להיות הישראלי שוברט ברונו קרן בפרס שזכה הראשון

היוקרתי. איך היתה ההרגשה?"אני חייב לציין שמאוד הופתעתי. הודיעו לי על הזכייה לפני מספר חודשים ובאמצע נובמבר נסעתי לפרנקפורט שבגרמניה ושם שנתיים כל שמוענק הפרס, את קיבלתי בקטגוריה זכיתי אני אנשים. לחמישה על בדגש הטבע, לחקר כולה שהוקדשה שימור חיות בר, ובפעילות מעבר למדינה בה גרים. התרגשתי מאוד להגיע לעיר הולדתה של אמי והרגשתי סגירת מעגל אישית. כיום אני עובד בשיתוף עם גרמניה ועם עיריית פרנקפורט בפרט על פרויקט דומה בתחום המטוסים והאוויר כפי שנעשה בישראל, וחלק מסכום הפרס שקיבלתי אני מתכנן להקדיש לפרויקט מחקר של ציפור הסיס, שזו ציפור שמסקרנת אותי ברמה האישית. אני מקבל

תמיכה והיענות גבוהה בקרב עמיתים".

ישראל היא מדינה מיוחדת גם בזכות כמות הציפורים האדירה העוברות בה במהלך עונות השנה. האם יצא לך להכיר עמיתים הנמצאים

במדינות השכנות?"בוודאי. שנים רבות אני בקשר עם עמיתים

מהרשות הפלסטינית ומירדן. משמח אותי לראות שמתקיים שיתוף פעולה בין המדינות השכנות, ובמקרים כאלו טוב לדעת שאפשר ולעזור לתרום למקצוע, עמיתים להכיר להמשך המחקר ולפיתוח הצפרות באזור. גם בשנים של הסלמה במצב הבטחוני הקשר נשמר, ומבחינתי זה אומר הכול על יחסים בין

בני האדם באזורי סכסוך בעולם".

אני בטוחה ששאלו אותך את השאלה אינספור פעמים: מהי הציפור האהובה עליך ביותר?

"זוהי באמת שאלה ששאלו אותי רבות, ואני מדוע ולהסביר עליה לענות שמח תמיד העוף הדורס פרס הוא האהוב עליי ביותר. מאז שאני חוקר צעיר התעניינתי במיוחד בעופות הדורסים, נושא שפחות מוכר לציבור הרחב. כאשר התחלתי לעבוד בחברה להגנת הטבע, עוד בהיותי סטודנט, נסעתי לטיול בוואדי מיוחד בו היה צריך לטפל בציפורים אז, גיליתי בהתלהבות רבה בו. השוכנות את העולם המרתק של העופות הדורסים, וממש לאחרונה הוצאתי ספר המיועד לילדים העוסק בתנשמות. פרס סקרן אותי במיוחד בעיקר בזכות יכולות התעופה האדירות שלו, הצבעים והמבנה המיוחד שלו, ומבחינתי זה

היה כליל השלמות".

לסיום, איזו עצה היית נותן לחובבי הצפרות בארץ וכיצד אתה רואה את המשך המחקר?

היא לתת שאוכל ביותר הטובה "העצה לצאת אל השדה ואל הטבע. לקחת משקפת, להשתמש במגדיר ובעיקר ליהנות מהדברים הקטנים הקיימים בחוץ. בישראל יש 540 מינים שונים של ציפורים ובעונות הנדידה יש מיליונים. נדידת העגורים באגמון החולה זו חוויה המדברת אל כולם, ואחד הנושאים החשובים ביותר בעשייתי היומית היא שיווק של נושא הצפרות בארץ. פרויקט 'הציפור הלאומית' שהתקיים לפני מספר שנים גרם להיענות גדולה מפתיעה, ואני ועמיתי שמחנו שיכולנו להפיץ את הנושא לאוכלוסיות רבות

ברחבי המדינה".

פרופ' יוסי לשם הוא מרצה וחוקר במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מייסד נדידת לחקר הבינלאומי המרכז ומנהל

הציפורים בלטרון. *

יצא מן המרצה

12 בדצמברDay‏Guitar ראשון בישראל. רוקנרול ברידינג 3

22 בדצמברהקולקטיב מארחים את שלומי שבן, נינט טייב ועוד

בבארבי תל אביב

10 בדצמברמארק לאנגן )שוב( בישראל. בארבי תל אביב

20 בדצמבראביב: תל בבארבי מהאנושות פרידה מסיבת משפחת אלייב, מארש דונדורמה, שממל ועוד.

חוגגים את יום הדין בסטייל

13 בדצמברההוביט יוצא לאקרנים. תודו שהתגעגעתם

22 בדצמברקרנבל מסיכות וניציאניות, תלבושות ומסכות. בואו להיות מי שאתם רוצים להיות במנזר ניקולאוס

שביפו

14 בדצמברמרתון בריט רוק בסינמטק תל אביב: רדיוהד, מיוז

וקולדפליי ללא הפסקה. החל מ-21:00

25 בדצמברחג המולד. הייתם ילדים טובים השנה?

16-9 בדצמברשבוע קולנוע ספרדי בסינמטק

31 בדצמברערב השנה החדשה. או בלשון הסחים: האפיפיור סילבסטר הראשון, צורר היהודים. בין שלל האירועים והמסיבות בעיר - אנסמל ציפורלה באולם סמולרש

17-7 בדצמברמטר הג'מינידים )מטר מטאורים( בדרך אליכם.

עדכונים אצל החזאים המובחרים

10 בינואראמן הבלוז קיי. אם. וויליאמס מגיע

לסיבוב. הופעות. בישראל.

17 בדצמברמופע ההתרמה השנתי למוקד לסיוע לעובדים זרים.

גם תיסלם באים. בארבי תל אביב

10 בינוארהעמותה לקידום האתאיזם בישראל בערב מיוחד

בבית ציוני אמריקה, תל אביב

בהמשך למסורת של מופעי סילבסטר מטורפים של אנסמבל ציפורלה, אגודת הסטודנטים מזמינה אתכם להירשם ולהבטיח את מקומכם באירוע הכי מצחיק של החורף - ולפתוח את שנת 2013 עם חיוך. אנסמבל ציפורלה מגיע להופעה מיוחדת בערב הסילבסטר, יום שני 31/12, באולם סמולרש. המחירים מסובסדים לציבור הסטודנטים של אוניברסיטת

תל אביב.

רוצים להכיר מקרוב את עולם המדע וגם לשבת על כוס בירה? בואו לסדרת הרצאות

קצרות במסגרת ערב "מדע על הבר", עם מדענים ממכון ויצמן למדע ואוניברסיטת תל

אביב. האירוע יתקיים ביום ראשון 23/12, בין השעות 20:30-18:00 באולם דולפי

שבפקולטה לרפואה. בא לכם לשמוע קצת על המתמטיקה של הכימותרפי? שינה, ריח וזיכרון? על הקשר בין אמנות ומדע? להבין

האם תרופות נוגדות דיכאון יעילות לטיפול בסרטן? אנחנו מזמינים אתכם להירשם לאירוע דרך אתר האגודה, ולהעביר את

החורף בכיף.אתם סטודנטים הורים באוניברסיטת תל אביב? יש לכם חלון בין השיעורים ובא לכם להשלים קצת הכנסה? הצטרפו לפרויקט "בייביס"- סטודנטים עושים בייביסיטר עבור סטודנטים בקמפוס. בייביס נולד ממש החודש במועדון ג'סטה של אגודת הסטודנטים, ונבנה כפורמט שידוכים בין סטודנטים בעלי ניסיון הורים. סטודנטים לבין בילדים בטיפול לקבוצה כנסו אלינו? להצטרף מעוניינים לחזור ותוכלו www.student.co.il/babies

ללמוד בשקט.

28,000 הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב יבחרו, כמדי שנה, 75 נציגי ונציגות מהחוגים שמהווים את מועצת אגודת הסטודנטים. המועצה היא האסיפה הכללית

של האגודה, הגוף שמתווה את הדרך ואת המדיניות של האגודה באותה השנה. חברי המועצה מאשרים את התקציב, תכנית העבודה והמטרות הנלוות של האגודה. המועצה קובעת באילו מאבקים האגודה תיקח חלק, ובאילו נושאים היא תמקד את

הפעילות שלה. כמו כן, המועצה בוחרת את הנהלת אגודת הסטודנטים המורכבת מיו"ר, סגן יושב ראש ושישה ראשי מחלקות, וכן את הוועד המנהל של האגודה ואת חברי הוועדות השונות של המועצה. השנה הבחירות לנציגי המועצה יתקיימו ביום

רביעי 19/12. שיהיה בהצלחה לכל המתמודדים.

יום הבוחר

ציפורלה

מדע על הבר

יהי זכרו ברוךסגן בוריס יארמולניק, סטודנט לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, נהרג בעת מילוי תפקידו במבצע "עמוד ענן" והוא בן 28 במותו. יארמולניק, קצין חימוש במילואים, נפצע אנושות מירי תלול מסלול מרצועת עזה לעבר המועצה האזורית אשכול ומותו נקבע ביום

חמישי, 22 בנובמבר, בבית החולים סורוקה בבאר שבע. הוא הותיר אחריו הורים ואח בן 24.

פרופסור דוד אנדלמן, ראש בית הספר לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, נפרד מיארמולניק ואמר: "כשהחל מבצע עמוד ענן, הסמסטר היה בעיצומו, אבל בוריס מיד התייצב למלא את חובותיו כקצין מילואים, למרות הפגיעה בלימודים. לצערנו זאת המציאות בארץ בה אנשים מוכשרים כבוריס נאלצים להקריב מזמנם גם לטובת הכלל בד בבד עם לימודים ובניית קריירה. כששמעתי את מה שקרה,

חשתי כאב וצער על אובדן של תלמיד צעיר ומוכשר שכל החיים עוד היו לפניו".

אוניברסיטת תל אביב, אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב ומערכת "תזה" כואבים ומשתתפים באבלה של המשפחה.יהי זכרו ברוך.

"בתור ילד גדלתי בחיפה ושם לא היתה מודעות לנושאים הקשורים

לסביבה. אני תמיד אומר שאמי לא ידעה להבדיל בין ציפור לחמור"

"הבנתי שחיל האוויר נפגע קשות מפגיעה של ציפורים, בעיקר

עופות גדולים, והתרחשו תאונות שגבו חיי אדם והתרסקויות.

באותה תקופה הכל היה מסווג והתקשורת לא ידעה על כך דבר"

5 4

המקצועי ביותר. אבל היום יותר חיילים וקציני מילואים מבינים שמישהו שם התחרפן - בשני הצדדים. מתנחלים, אנשים מהמרכז, אנשים מהפריפריה, כולם אומרים 'אנחנו בצה"ל, אנחנו נעשה את מה שנדרש מאיתנו בגלל שזו החברה שאנחנו נמצאים בה'. אבל זה

לא עובד. לעשות כל הזמן פתרונות צבאיים מוכיח את עצמו כלא יעיל. איינשטיין אמר שאי-שפיות זה לחזור על אותו ניסוי פעמיים

ולצפות לתוצאות שונות”.

חפה פקודה "אין שלך בסטטוס כתבת מסירוב".

“אני רואה בתפקיד שלי שליחות, וזה הדבר יוצא לשרת אני שמכריע. בסופו של דבר עם טיפה פחות קושי", הוא מגיב לטענות נגדו. "בנוסף, לסרב היה מנטרל את היכולת להשמיע ביקורת ממקום שיישמע, שתהיה לו אפקטיביות בעיני הציבור. היכולת שלי לשבת ולדבר, להציע אלטרנטיבה, היא דווקא במסגרות המאוד מיושנות, ההיררכיות. אבל אם הייתי חושב שיש פה משהו שגורם לי לקום בבוקר ולהרגיש עם עצמי פחות מוסרי,

הייתי חדל אותו מיד".

אם היית לוחם והיו אומרים לך להיכנס לעזה מחר, היית נוהג אחרת?

"רוב הסיכויים. אני לא צעדתי בנעליים של עצמי בתור לוחם. אבל כן, סביר להניח".

“הפוליטיקאים מייצגים רק את עצמם"

ימי במהלך הרשתות החברתיות שימשו הלחימה לא רק את דובר צה"ל ותומכי המבצע הצבאי, במטרה להפיץ מסרים הסברתיים, מסרים שהפיצו המבקרים את גם אלא משלהם. כך, למשל, המאייר והאנימטור מיש מתל אביב, שבשנתיים האחרונות היה אחראי לקריקטורות פוליטיות שזכו לתפוצה רחבה בפייסבוק, וכן לסדרת הסרטונים הסאטירית

"מפלצוני הכנסת".

הפוליטית שלי היצירה כל "התחלתי את כשהבנתי שיש נקודת מבט שאני לא רואה אותה בתקשורת. יש לי את היכולת להעביר אותה, כשהמטרה העיקרית היא לנסות לגרום לאנשים לחשוב, לא להיות מהופנטים מול רוני דניאל”, אומר מיש. "אני מאמין שאם היתה נכונות בצד שלנו לנסות ולבדוק את האופציות שאינן אלימות היינו יכולים להתקדם בכיוון

כשהתותחים רועמים

הביקורת מושתקת

ב-14 בנובמבר, עם חיסולו של ראש הזרוע החל ג'עברי, אחמד חמאס של הצבאית מבצע “עמוד ענן”. המבצע הסתיים ב-21 בנובמבר עת נחתם הסכם הפסקת אש, כאשר מספר האבדות עומד על שישה הרוגים בצד הישראלי, בהם ארבעה אזרחים - ומעל 160 בצד הפלסטיני, מתוכם למעלה מ-90 אזרחים על פי נתונים האו"ם. אולם בעוד שפוליטיקאים ואזרחים רבים תמכו במבצע מיומו הראשון ונכחו כמעט בכל משדר טלוויזיוני, היו גם מתנגדים, שדעתם כמעט ונעלמה מהשיח

הציבורי. שוחחנו עם חמישה מהם.

"לאורך ההיסטוריה שום סכסוך מורכב כמו שלנו לא נפתר בדרכים אלימות", אומרת מיכל ווסר, תושבת כפר עזה, בראיון טלפוני מהממ”ד שבביתה. ווסר, מורה בתיכון, מרצה בסמינר הקיבוצים ודוקטורנטית להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, אומרת כי "במשך כל השנים מנסים עוד ועוד סבב. נותנים מכה קשה, גורמים לעם הפלסטיני בעזה לאבד כל תקווה ולהבין שאין לו מה להפסיד, ומנסים להביא אותו בעצם לכניעה ללא תנאי. אני לא בעד החמאס, אבל זה לא הפתרון. אם נמשיך להכות בהם, אנחנו מאבדים את אחרוני האנשים שאנחנו יכולים אולי להידבר איתם. הדור הבא שלהם גדל כמו הדור אצלנו - עם שנאה, פחד ותיעוב וחוסר נכונות לטקטיקה

אחרת מלבד הצבאית”.

"כבר היינו כבר בסרט הזה"

העובדה שמבצע עמוד ענן הגיע פחות מארבע שנים לאחר "עופרת יצוקה" - שנפתח גם הוא בסמוך למועד הבחירות – שיחקה לטובת המתנגדים, שחלקם אף שינו מאז עופרת יצוקה את דעתם. מפלגת מרצ התנגדה מהיום הראשון לעמוד ענן ושיבחה את נתניהו כאשר

הגיע להפסקת אש. אולם בדצמבר 2008 הפיצה הודעה לעיתונות, לפיה "הגיע הזמן לפעול ללא פשרות וללא שיקולים פוליטיים, ולהגן על תושבי עוטף עזה ושדרות". מאוחר יותר קראו במפלגה להפסיק את המבצע

ולחתור להפסקת אש באופן מיידי.

אשדוד תושב גילאון, אילן הכנסת חבר שבמהלך מבצע עופרת יצוקה אמר כי "מדינה ריבונית חייבת לעתים להשתמש באופציה כוחנית כדי להגן על אזרחיה", שוחח עם "תזה" ביום השישי למבצע עמוד ענן ואמר: "לא רק שלישראל יש את הזכות להגן על אזרחיה, זוהי

הייאוש מעוד מהלך צבאי ועיתוי מבצע עמוד ענן הובילו לביקורת על השיח הציבורי, שנעמד מימין לממשלה * בשיחה עם חמש דמויות בולטות בהתנגדות למהלך, בהם חבר כנסת, תושבת

עוטף עזה ומילואימניק, ניסינו לברר על ההתנגדות משמאל – ומדוע משתיקים אותה * אילן גילאון: "כשאתה מוצא אדם שהוא פצצה מתקתקת, אתה מתקתק אותו - על זה אין ויכוח.

השאלה היא מה התוצר של המעשה הזה”

חובתה. אבל העיתוי הזה גורם להרמת גבה. ג'עברי, אם אתה שואל אותי, הוא בן מוות ואין לי בעיה עם זה. כשאתה מוצא אדם שהוא פצצה מתקתקת, אתה מתקתק אותו – על זה אין ויכוח. השאלה היא מה התוצר של

המעשה הזה”.

לדבריו, "צריך להיכנס למשא ומתן ולהוריד להבות. עובדה היא שאין למצב של יישובי הוא צבאי פתרון צבאי. פיתרון הדרום פתרון חלקי. פתרון מלא הוא בסופו של

דבר בהידברות”.

בעופרת יצוקה העמדה של מרצ היתה מעט אחרת. מה ההבדל?

"בזמנו חשבנו, בתום לב, שהמניעים יותר נקיים. זאת היתה הפעם הראשונה שנעשה מבצע בהיקף כזה, וחשבנו שהמטרה שלו, להגן על תושבי הדרום, היא נכונה. ברגע שהפעולה התרחבה - התנגדנו. הפעם אנחנו יודעים שכבר היינו בסרט הזה, שמדובר באותו שר ביטחון

ולכן ההתנגדות מלכתחילה. זה ההבדל”.

בחזרה לווסר, שמדברת על הבדלים נוספים בין 2008 ל-2012: "יש הרבה כעס, הרבה לגבי מה בורות וגם לנקמה, ורצון שנאה שקורה. אם אני שופטת לפי תלמידי תיכון 'שער הנגב', שם אני מלמדת, הציבור שבר חזק מאוד ימינה. כאשר הגעתי לבית הספר לפני 10 שנים הרוב היו תומכי מפלגת העבודה ושמאלה, בעוד שעכשיו אני רואה בית ספר

של הליכוד וימינה".

אלא שגם מפלגת העבודה, לדבריה, אינה מה שהיתה לפני עשור. בהתייחסה לשלי יחימוביץ', שהביעה תמיכה במבצע וציינה ש"אין מה לדבר עם החמאס”, אומרת ווסר כי "צר לי מאוד שיחימוביץ' חושבת כך. אני לא אצביע לה ואני גם לא רואה מי כן. אם

היא חושבת כמו ביבי, עדיף כבר להצביע לו". לדבר עם לטענה שאסור "בנוגע לדבריה, חמאס, אני זוכרת שכשהייתי בתיכון אמרו את אותו דבר על אש"ף. לא היו מוכנים לדבר איתם, ואייבי נתן גם נשלח לכלא בגלל זה. עבר מספיק זמן ודיברו עם אש"ף וחתמו מולו את הסכם אוסלו. עכשיו אומרים לנו שחשוב לדבר עם אש"ף. בוודאי שהחמאס הוא ארגון טרור מזעזע עם דם של ילדים על הידיים, ויש בעזה משטר טוטליטרי חשוך וחסר זכויות אדם, אבל אנחנו לא יכולים לבחור את האויבים שלנו. כשאנחנו מכים בעזתים שוב ושוב, אנחנו רק מצמיחים ועוד ילדים לחמאס, והופכים את

הפלסטינים שם לעם שאין לו מה להפסיד. אנחנו לא משאירים להם שום תקווה. זה שנדבר איתם לא אומר שניתן להם את זכות השיבה ושיקחו את ירושלים. לדבר איתם זה אומר: 'אוקיי, בואו ניתן לכם מה להפסיד.

בואו ניתן לכם חמצן'”.

"העזתים סובלים הרבהיותר מאיתנו"

אף אחד מהמתנגדים למבצע עמם שוחחנו לא מגלה אהדה לחמאס, אולם ישנה אמפתיה למצבם של הפלסטינים ברצועה. מי שמגדילים לעשות הם חברי ארגון "קול אחר", שנוסד לפני כחמש שנים ומונה 25 פעילים, פלסטינים וישראלים. לדברי ד"ר ג'וליה צ'ייטין - פעילה בארגון, מרצה במכללת ספיר ותושבת קיבוץ אורים, "יש עוד מאות תומכים נוספים. אנחנו אנשים משני פשוט: נורא אומרים משהו צדי הגבול סובלים נורא במצב הזה, בו יש אלימות בלתי פוסקת. אנחנו רוצים להיות שכנים ולכן צריך הידברות, בה רואים אחד את השני כבני אדם ולא כמפלצות או אויבים. לכן אנחנו פועלים במישורים הללו – לשכנע אנשים לא לראות את כל העזתים כטרוריסטים שרוצים לזרוק אותנו לים, וגם שהם יידעו שיש כאן אנשים שלא חושבים על היום איך

לחסל אותם".

צ'ייטין מספרת, כי בימי המבצע מתכתבים וגם ובמיילים, SMS-ב ביניהם הפעילים מדברים בטלפון כשאפשר, שכן "כשאנשים מכירים אנשים אז יש דאגה אנושית. זה אנושי לדאוג לשכן שלך. אנחנו מדברים, מנסים לפחות לתמוך אחד בשני מבחינה פסיכולוגית, כי יותר מזה אין לנו יותר מדי מה לעשות”. לדבריה, הדאגה היא הדדית, וגם העזתים שואלים לשלומה אחרי מטח טילים. "בבית אין לי ממ"ד", היא מספרת, "אנחנו עומדים בפרוזדור וסוגרים את הדלתות כשיש אזעקה, מתפללים שהטיל לא ייפול. עם זאת, ברור לי שבצד השני אין אזעקות. מכיוון שהחמאס מסתתר בתוך בתים, העזתים הופכים לבני ערובה שלו. הם סובלים הרבה יותר מאיתנו. לא ייתכן שאוכלוסיה שלמה תהיה במצור

כל הזמן”.

מה האלטרנטיבה שאתם מציעים כדי להפסיק את ירי הטילים?

"גרשון בסקין, שתיווך בזמנו בעסקת שליט ושנמצא בקשר עם אנשי חמאס, אמר שהדבר המטומטם ביותר היה להרוג את ג'עברי, כי הוא היה היה זה שעבד על על הפסקת אש ארוכת טווח מול ישראל. 'קול אחר' הוא לא ממש לא חסיד של החמאס, אבל הם השולטים בעזה. הם הממשלה שם, איתם חייבים להגיע

לפחות להפסקת אש ארוכת טווח”.

לדברי ח"כ גילאון, "ניסינו פעולה צבאית וזה

מאת // שי ענבל

"צר לי מאוד שיחימוביץ' חושבת כך. אני לא אצביע לה ואני גם לא רואה מי כן. אם היא

חושבת כמו ביבי, עדיף כבר להצביע לו"

לא עזר. מאידך - הידברות, בתיווך בסקין, עבדה. היא הביאה לשחרור גלעד שליט. אילו מלכתחילה היינו מתחילים בתהליך הזה יכול להיות שהיינו חוסכים לילד הזה איזה חמש

שנים".

"אני חושב שמאז שרבין הסתלק אנחנו תקועים עם מדיניות של 'אין פרטנר'", אומר גילאון. "אנחנו עושים את כל הצעדים כדי שלא יהיה פרטנר. ככה חיזקנו את החמאס. חמאס לא היה צריך להיות בכלל בעזה. אפילו בהתנתקות. אם היינו עושים הסכם שאינו חד צדדי, אלא באמצעות מי שרצינו שיהיה פרטנר - אבו מאזן, יכול להיות שהיה אותו בעזה ולא היינו נמצאים

במציאות שאנחנו נמצאים בה היום”.

צ'ייטין מסכמת את הנושא ומזהירה: "אם נפיל את חמאס, מי יבוא במקומו? הג'יהאד שלב באיזשהו טוב? יותר זה האיסלאמי חייבים לשבור את המעגל. חייבים למצוא

פתרון מדיני. גם כשאין מלחמה יש טילים".

“אי-שפיות זה לחזור על אותו ניסוי פעמיים ולצפות

לתוצאות שונות""למידתיות יש משמעות מכרעת”, אומר לתזה יגאל רמב”ם, פעיל חברתי וממובילי המחאה החברתית בקיץ 2011. "צריך להבין שבסופו של דבר יש בעזה אוכלוסיה אזרחית שהיא הנפגעת הישירה של אותו משטר שנמצא שם, שפוגע בתושבי הדרום וגם בתושבי המרכז. גם אנחנו, להבדיל, תחת משטר משעבד שמבקש

לשמר אצלנו רק את הנרטיב הביטחוני".

רמב"ם, תושב תל אביב וממובילי מחאת האוהלים בקיץ 2011, גויס למילואים יחד עם אלפים אחרים במבצע. ביום השלישי לעמוד ענן כתב בפייסבוק: “אני במילואים כרגע. בפתחת עזה. שוב נוטל חלק במבצע שבסופו יהיו הרבה הרוגים ונפגעים, בשני הצדדים, - השיטה את לשמר מנדטים כמה ועוד

כך זה כשנמנעים ממשא ומתן”.

הקצין ביחידה לאיתור נעדרים ממשיך וכותב: "התפקיד שלי מציל חיים ועל כן אין לי לבטים באשר אליו ובאשר לגיוס. תועלת הסירוב נמוכה”, אומר מי שנעצר פעמים רבות על ידי המשטרה ותומך, לדבריו, במרי אזרחי. "להוציא את עצמי מהכלל הישראלי רק כדי להיות צודק? אולי זה פשוט מוקדם לי מדי, ואולי זו לא אמורה להיות הדרך בכלל". הוא ספג לצד אהדה גם ביקורת משני צדי המפה הפוליטית. בעוד שאחדים תקפו על התנגדותו למלחמה, אחרים האשימו אותו בשירות ההון אותו נוהג לתקוף, וניסו לשכנעו לסרב פקודה.

לדבריו, "כמו שאני רואה ומרגיש מחברים ביחידה, יש החלטה שאנחנו נשמור אחד על התחת של השני, ונעשה את העבודה באופן

הזה, אבל אין שום ניסיון אמיתי. כשפוליטיקאים מתרגלים להרוויח פוליטית ממצב מסוים הם

גם ינסו לשמר אותו איכשהו".

"אני לא יכול שלא לשים לב שהתזמון משרת את האינטרסים של מערכת הבחירות הזו, וזה

נורא עצוב, כי נהרגים אנשים משני הצדדים וזה בסופו של דבר ממילא ייגמר בעוד הפסקת אש כזו או אחרת, ובעוד הכרזות משני הצדדים שהם השיגו דברים מדהימים - שכולנו יודעים שלא באמת קיימים”, אומר מיש שלושה ימים לפני הפסקת האש שנחתמה בתיווך מצרי. "המצב הזה יישמר עד שאחד מהצדדים יצטרך שוב להסלים בשביל לפתור בעיות פוליטיות”.

"תגיד לי, את מי הם מייצגים?” שואל יגאל רמב"ם ועונה: "את עצמם. את האינטרסים הצרים שלהם. שר הצבא שלנו ברק )שבינתיים הפוליטיים(, מהחיים פרישה על הודיע המפלגה שלו לא עברה את אחוז החסימה לפני המבצע, ויש עוד פוליטיקאים שפשוט מרוויחים מהפחדה כדי שנפסיד את העיקר. אנחנו צריכים לא להישאב לסיפור הזה, אלא

לנסות להבין כל הזמן איך משתמשים בנו”.

המבצע, פתיחת אחרי יום שגויס, לפני שבין הקשר על בפייסבוק דיבר רמב”ם מלחמות לבין מערכות בחירות - מעופרת יצוקה שהתקיימה חודשיים לפני הבחירות, ועד ל”ענבי זעם", בו נכנס צה"ל לדרום לבנון שזו חושב "אני .'96 בחירות לפני חודש תמימות להתעלם מהעיתוי. מדינת ישראל היא מעצמת נשק מספר שלוש בעולם. יש לנו, לתעשייה הזו, אינטרס בשלום? זו שאלה

שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו".

"אנשים שואלים אותי אם אני רומז שהיציאה פוליטיים”, אומר למבצע היא משיקולים מי אומר. אני רומז, לא "אני גילאון. ח”כ זה שבמשולש השלטון מוביל את הנושא אהוד ברק. התוצאה היא שליברמן מפעיל את ביבי מצד אחד וברק מן הצד השני. אם אתה מסתכל על כל הרכיבים האלה, בסמיכות כזאת, במציאות כזאת - אז מה אתה רוצה? שלא נגיד כלום כי זה לא יפה? כי המוזות צריכות לשתוק כשהתותחים רועמים? הפוך. כשהתותחים רועמים המוזות חייבות לעבוד

שעות נוספות”. *

ממבצע למבצע

מאת // ד"ר חררדו לייבנר, החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב

"לכו לעזה", אומרים בעברית מדוברת כאשר רוצים לסלק מישהו, כאשר רוצים לבטא עוינות וזלזול. אומרים את זה כאילו עזה היא קיצור של עזאזל. אבל עזה היא לא קיצור של עזאזל. עזה הוא חבל ארץ, מקום שבו גרים אנשים. מקום שבו מצאו מקלט רבבות עקורים פלסטינים במלחמת 1948: תושבים ממישור החוף הדרומי, משכונות העיר יפו )יפא(, מרבים מהכפרים שבין יפו, לוד ועד אשדוד )איסדוד(, מישובים בדואים בנגב הצפוני, ומישובי חוף מהם ניתן היה לברוח בספינות דייגים. ברצועת עזה, פיסת שטח קטן של פלסטין המנדטורית שנשאר תחת כיבוש מצרי, נוצר ריכוז הפליטים הגבוה ביותר. אליהם נוספו בסוף 1951 כאלפיים ממגורשי מג'דל, במקומה הוקמה אשקלון של היום.

עזה הפכה למוקד של התנגדות לאותה מדינה חדשה שקמה על חורבות חיי תושביה החדשים.

חשבו על המקומות אליהם נורים הטילים מעזה. אלה הם אותם המקומות בהם גרו ההורים והסבים של הדור הנוכחי. אין בין הבניינים שנבנו מסוף שנות ה-60' ועד ראשית ה-90' באותן ערים מופגזות בניין אחד שלא הושקעה בו זיעה של פועלים עזתים, אלה שלא קיבלו אלא שכר זעום ושכספי הביטוח הלאומי שנגבו מהם בשיטתיות לא חזרו אליהם מעולם. ולעתים יש יותר מזיעה - יש גם לא מעט דם והרס גופני מתנאי עבודה קשים ולא בטיחותיים. מיטב בוני הארץ, בני ארבעים עד שבעים, חיים במחנות הפליטים בעזה. כל זה לא מצדיק שום ירי, אלא רק מסביר רקע שאנחנו מעדיפים לשכוח. העולים שנשלחו להתגורר בפריפריה הדרום-מערבית של ישראל החל משנות ה-50' לא אשמים במה שקרה לפליטים ב-1948 ולא צריכים לשאת במחיר. כן מוטלת עלינו, כלל אזרחי ישראל, האחריות למצוא פתרונות, כי עבור הפליטים - 1948 עדיין לא חלפה. ועבורנו ועבורם, ההיסטוריה המשותפת מאז ועד היום רוויה שפיכות דמים ואסונות. וכי למה זה חשוב

בהקשר הדיון על מבצע "עמוד ענן"?

יותר מדי ישראלים שותפים לשיח שמכונה "ביטחוני", שמתיימר לעצב את הסביבה שבה אנו חיים על פי אינטרסים ישראליים. זה ההיגיון הבסיסי מאחורי עמוד ענן, זה היה ההיגיון של "עופרת יצוקה" וכך גם בתוכנית ההתנתקות החד צדדית. זאת תפיסת "הווילה בג'ונגל" שביטא אהוד ברק, אדריכל העימות עם הסביבה בדור זה. אלה תפיסות שחצניות של מי שתופסים את עצמם עליונים. תפיסות שלא רואות את האנשים אשר בצד השני ולא לוקחות בחשבון את רצונותיהם וזכויותיהם, ידונו את ישראל למלחמת נצח עד שבאחד העימותים היא

תוחרב - כי הרי הגלגל מסתובב ולא לעולם חוסן.

ארגונו ואת הטכנולוגית עליונותו את שוב הפגין צה"ל לחמאס. משהו "להראות" כדי ענן עמוד למבצע יצאה ישראל ממשלת היעיל. אבל, גם החמאס הראה משהו לישראל: הוא הראה שלא קל להכניעו, שמכות צבאיות מחזקות אותו פוליטית ושממבצע מכך. מפסידים העמים ושני - ארוכות זרועות יש הצדדים לשני הישראלי. בעורף לפגוע יכולתו את משכלל הוא למבצע ממשלת ישראל יצאה למבצע הצבאי גם כדי לבחון את מערכת "כיפת ברזל". הישגיה יניבו הכנסות נאות לענף הסחר בטכנולוגיות צבאיות ויאפשרו לברק ולאלופים במיל' לעשות לבתיהם. ואנחנו? אנחנו נראה קיצוצים בתקציבים החברתיים על מנת לממן את הוצאות המלחמה. עוד חולים ימותו כי יהיה קיצוץ בסל התרופות, עוד ילדים בסיכון לא ימצאו פנימייה מתאימה ועוד אמהות חד הוריות ישאלו את עצמן איך הן מספקות את הצרכים של ילדיהן, עוד אנשים יפונו מדירותיהם לרחוב כי הדיור הציבורי לא ישוקם, ועוד צעירים לא יגיעו ללימודים אקדמיים. אבל, אלה לא נחשבות אצלנו סוגיות ביטחוניות. מוות מחוסר תרופות, מוות ממנת יתר, התאבדויות, פגיעות נפשיות, קשישות רעבות, השפלה של אמא מול ילדיה, צעירים מתוסכלים ללא עתיד – כל אלה לא סוגיות ביטחוניות. בעבורם הקבינט לא מתכנס ולא יוצאים למבצע.

אבל, אולי תשאלו, מה אתה מציע לעשות עם הפלסטינים? להקשיב לשאיפותיהם ולפתוח מיד במו"מ עם אבו מאזן על פירוק ההתנחלויות וכינון מדינה פלסטינית ריבונית בגבולות 1967. הרי כולם יודעים שזו הפשרה ההיסטורית היחידה שמונחת על השולחן. לא יהיה פשוט,

אבל כדאי לאמץ אותה לפני שנשפוך עוד דם.

עם פתיחתו של מבצע "עמוד ענן" היו שטענו בריש גלי, כי מדובר במהלך צבאי שנועד בראש ובראשונה על מנת לסייע לאהוד ברק, שכבר הספיק לפרוש מאז מהזירה הפוליטית, לחצות את אחוז החסימה בבחירות הקרובות, ולאפשר לראש הממשלה בנימין נתניהו להפוך את סיסמת הבחירות בה השתמש אי שם בשנת 2006 - "חזק מול החמאס" - למציאות ברת קיימא. בין אם ההחלטה לצאת למבצע אכן נבעה ממניעים פוליטיים טהורים גרידא ובין אם לאו, הרי שברור ששגרת חיים בה מאות אלפי אזרחים סופגים מטח אחר מטח וחיים תחת איום מתמיד על חייהם וחיי ילדיהם פשוט אינה מתקבלת על הדעת. הניסיון מלמד אותנו שכל מדינה ריבונית שמכבדת את עצמה

היתה פועלת בצורה דומה - אם לא חריפה יותר. בפועל, ובמבט קדימה אל עבר הבחירות הקרובות, הרי שהחתימה על הסכם הפסקת האש בעיצומו של הירי אל עבר יישובי הדרום והמרכז - וכשלכולם ברור שהסבב הבא הוא רק עניין של זמן קצר - פגעה במוניטין הביטחוני של ראש הממשלה, שניסה למצב את עצמו

מאז ומתמיד כמי שמסוגל להתמודד עם האתגרים הביטחוניים של ישראל. המרוויח הגדול מהמבצע הוא דווקא נפתלי בנט, יושב ראש מפלגת הבית היהודי. האנרגיה והרוח החדשה שהביא עמו בנט צפויות להפוך אותו להפתעת הבחירות הקרובות, כאשר לא מן הנמנע שיזכה לכמות המנדטים השלישית או אף השנייה בהיקפה. במהלך המבצע היה בנט חלק בלתי נפרד ממערך ההסברה של ישראל – והוא

יצא ממנו עם ידו על העליונה. יש להדגיש, כי האכזבה הציבורית מתוצאות המבצע לא נובעת מהעובדה שאזרחי ישראל ציפו למהלך קרקעי רחב היקף. היקפי התמיכה במבצע והיקפי התמיכה בכניסה קרקעית אינם בהכרח חופפים – פועל יוצא של החשש הטבעי לחיי החיילים. הציבור רצה בהמשכה ובהגברתה של המערכה האווירית וחפץ במכת אש מכרעת, שתהפוך את הסבב הבא לעניין של שנים, ולא של שבועות או ימים. סעיפיו

השנויים במחלוקת של הסכם הפסקת האש יהפכו לתחמושת הקמפיין של לא מעט מפלגות במערכת הבחירות הנוכחית.

עמוד ענן, מדורת שבט ופייסבוק

מאת // ד"ר אזי לב-און - ראש בית הספר לתקשורת, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

כמדי סבב קרבות, גם הפעם היינו עדים להירתמות גורפת של התקשורת המרכזית למען המאמץ המלחמתי. אולם בנוסף להסתופפות הצפויה של העיתונות המרכזית תחת כנפי השלטון, שני פרמטרים נוספים הקטינו את הסבירות לביקורת על עיתוי הפעולה, מטרותיה

)או היעדר מטרותיה( והשלכותיה.

ראשית, הסמיכות של הפריימריז במפלגות הגדולות והבחירות שאמורות להיערך כחודשיים לאחר מכן. כאשר נופלים טילים מבאר שבע עד ירושלים וגוש דן, ברור כי ביקורת כנגד יעדי המבצע או לגבי היעדר קביעת מטרות ויעדים עשויה להיות הרסנית לכל פוליטיקאי חפץ חיים.

שנית ויותר חשוב - עלייתן של הרשתות החברתיות, ובראשן כמובן פייסבוק. גם בסבבי מהלומות קודמים בדרום בלט הפייסבוק ככלי תקשורת מוביל באמצעותו הפוליטיקאים, העיתונאים ובמיוחד ציבור המפיצים, מעכלים ומגיבים למידע. ל"עמוד ענן" הגיעה ישראל כ"אלופת העולם" בפייסבוק, עם אחוזים גבוהים מכלל הגולשים אשר משתמשים ברשת, לפרקי זמן ממושכים ולמגוון מטרות. ההתממשקות

של הפייסבוק עם הסלולר רק מעצימות את חשיבותו ככלי תקשורת יעיל, זמין ובשימוש נרחב.

כמו במערכות קודמות, גם הפעם הפייסבוק תיפקד באופנים רבים, בין היתר כזירת התנדבות באמצעותה אזרחים הציעו ומצאו מקלט, סיוע ותמיכה; כמרחב להפצה של ממים; וכזירה לעידוד וסולידריות ומרחב לפרשנות.

אולם בנוסף לכל זה משמש פייסבוק גם כבנזין על מדורת השבט, וככלי מצנן ביקורת. למשל, בפוסט שכותרתו "שנאה בימי כולירה", מרחיב גל מור על מספר מקרים, בהם קבלת הפנים הצוננת שקיבלה בר רפאלי, שבסך הכל כתבה בטוויטר כי היא מתפללת "לביטחונם של האזרחים משני הצדדים וליום שבו נחיה בשלום והרמוניה", או הדיון שהתפתח בדף הפייסבוק של ח"כ מיכאל בן-ארי אשר שאל את הגולשים "מה לדעתכם צריך לעשות לח"כ חנין זועבי". בקרב התגובות אשר מפעילי הדף לא טרחו לצנזר, הזרקת נפט והעמדה מול

כיתת יורים היו מהעדינות.

כאשר כל דעה קונצנזואלית מקבלת תהודה רבה והיא פוטנציאל להפוך למם אינטרנטי המתפשט במהירות, ואילו כל דעת שונה ואחרת עשויה להיות מושא ללעג ולהיות מופצת באותה מהירות בתוספת איחולי מוות בדרכים יצירתיות - ברור כי גם אותם אלה שמתנגדים למטרות המבצע והשלכותיו האפשריות ישתדלו להימנע ממתיחת ביקורת פומבית, מחשש שדבריהם יופצו במעגלים רחבים ויהיו מקור

ללעג, קללות וחרמות. כך "ספירלת השתיקה", כפי שחוקרי תקשורת אוהבים לכנות זאת, הופכת לחזקה מאי פעם.

השילוב של עיתונות מגויסת וצמאה לקרב ולסקופים, פוליטיקאים שחוששים לכסאם ערב בחירות ולכן מהססים לחרוג מהקונצנזוס ורשתות חברתיות שמעצימות עוד יותר את הקונצנזוס ומכפישות את המבקר הוא הרסני. במצבי חירום נדרש דיון ציבורי מעמיק כדי להבטיח שסוף מעשה יהיה עד כמה שניתן במחשבה תחילה, שישקלו אופציות רבות בעד ונגד, והחלטות שלהן השפעות מרחיקות לכת על יחסים בינלאומיים, רכוש וחיי אנוש - ידונו במרחבים ציבוריים פתוחים, ילובנו וישקלו היטב. אולם, למרות הריבוי חסר התקדים של

מרחבים ציבוריים אונליין, סוג הדיון הציבורי שרבים מקווים שיתפתח באמצעותם מתרחק והולך.

"מדינת ישראל היא מעצמת נשק מספר שלוש בעולם. יש לנו, לתעשייה הזו, אינטרס בשלום?

זו שאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו"

המרוויח הגדול מהמבצע הוא דווקא נפתלי בנט, יושב ראש מפלגת הבית היהודי. האנרגיה והרוח החדשה שהביא עמו בנט צפויות להפוך

אותו להפתעת הבחירות הקרובות, כאשר לא מן הנמנע שיזכה לכמות המנדטים השלישית או אף השנייה בהיקפה

הרבה מאוד סימני שאלה הועלו בדבר הסיבות שבגינן חתם נתניהו על הפסקת אש, שמרבית תנאיה הוכתבו על ידי החמאס. לדעתי, הסיבה העיקרית נעוצה בניסיון להציג לנשיא ארצות הברית מחוות פיוס, שכן ברור לכל שהשניים המסוכסכים על רקע תמיכתו החד משמעית של ראש הממשלה במיט רומני. תעיד על כך גם כמות הפעמים שהזכיר נתניהו את הנשיא אובמה בנאומו עם סיום המבצע. בנוסף, לא ניתן לשלול על הסף את הטענה לפיה החתימה על הסכם הפסקת האש נבעה כתוצאה מהסכם לא כתוב בין המנהיגים בדבר

גיבוי נרחב יותר בסוגיית המאבק העתידי בגרעין האיראני. באופן טבעי, מבצע עמוד ענן הסיט את תשומת הלב התקשורתית מהמימד הכלכלי-חברתי אל עבר המימד הביטחוני-מדיני. חרף העובדה ששלי יחימוביץ' ויאיר לפיד גיבו את ראש הממשלה במהלך המבצע - ואף גרפו על כך לא מעט נקודות זכות פוליטיות - הרי שבהקשר זה אך טבעי הוא שהאתגר שלהם, כמו גם זה של ציפי לבני שהצטרפה מאז למירוץ, יהיה לשוב ולשים את הדגש על סוגיות הנוגעות ליוקר

המחייה, קשיי מעמד הביניים ושינוי שיטת הממשל. אם יעשו זאת נכון ובאופן יחסית מתואם - יגדלו סיכוייהם לצמצם את פער המנדטים.זה אולי יישמע לכם מצחיק, אבל לצד בנט המרוויחה הנוספת ממבצע עמוד ענן היא זהבה גלאון ומפלגת מרצ. שכן, כבר עם תחילתו של המבצע, קראה גלאון בפומבי להפסקת אש וחתירה לפתרון מדיני, שהוגדר על ידה בתור המוצא היחיד. עם סיום הלחימה והחתימה על ההסכם, טענה גלאון "אמרתי לכם” והחזירה לא מעט מצביעים שנעים על הציר שבין האגף היוני של מפלגת העבודה לבין מרצ, ומעת

לעת אפילו חד"ש - לביתם הטבעי. במידה לא מבוטלת סייע לכך הקמפיין החדש של המפלגה, תחת הכותרת "שמאלנים הביתה".לבסוף, בעוד מפלגת קדימה מתקרבת בצעדי ענק לתהום הנשייה הפוליטי ועל רקע היחלשותה היחסית של מפלגת יש עתיד, הבחירות שייערכו בשבועות הקרובים יציגו לכל אחד ואחת מהבוחרים בעיקר מסרים דיכוטומיים פשוטים, שנועדו לייצר הבחנה ברורה ככל הניתן בין הצדדים. זה יהיה המוטיב החוזר: "הצבעתם לשלי - קיבלתם מיכאלי", ומנגד "בביבי תמכת - את פייגלין הרווחת". זה פשוט, זה קל

וזה עובד על שני הצדדים. האמת היא שאין זה משנה כלל למי מהצדדים נתונה תמיכתם - העיקר שתצאו להצביע.

לא ניתן לשלול על הסף את הטענה לפיה החתימה על הסכם הפסקת האש נבעה כתוצאה מהסכם לא כתוב בין המנהיגים בדבר גיבוי נרחב

יותר בסוגיית המאבק העתידי בגרעין האיראני

האנרגיה של בנט, הפספוס של נתניהו והרווח של גלאוןמאת // יורי גנקין, יועץ אסטרטגי המתמחה במתן שירותי מיתוג ותדמית לחברות, אנשי עסקים ואישי ציבור, ומתרגל בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב

האקדמיה מגיבה למבצע עמוד ענן

6

"שאלות עיתונאיות משמעותיות שצריך לשאול זמן אחרי נשאלות הרבה לחימה כדי תוך סיומה". במקרה שלפנינו, השאלה שריחפה באוויר כל הזמן היתה בנוגע לתזמון המבצע. כך, אומר דור, "ישנן שאלות על העיתוי. כל אחד יודע שהיו בעבר כמה הזדמנויות לבצע את חיסול ג'עברי. אם נשים לרגע בצד את הדיון המוסרי - מדוע צריך לצאת למבצע הזה בדיוק כשמתחילים לגשת לבחירות? בנוסף, רק בעיתון 'הארץ' נכתבה העובדה שאמנם מדברים על מלחמה נגד טרור, אך הג'יהאד האסלאמי עושה חלק גדול מהטרור ולא החמאס )"ישראל חיסלה את קבלן המשנה שלה בעזה", אלוף בן, 14.11(. מבין גורמי החמאס, ג'עברי היה אלו אותו? דווקא למה אז - פרגמטי הכי שאלות מאד משמעותית, אך הן כמעט ולא

עלו בתקשורת", אומר דור.

"מעבר לכך", מסכם מן, "לא תמיד היה סיקור מלא של מה שמתרחש בצד השני, בעזה. נדמה לי שרק 'מעריב' הביא מדי יום דיווחים של הכתב הפלסטיני, סמי עג'רמי, מרצועת עזה". בנקודה זו ד"ר דור מצטרף ומסמן את השאלה השלישית שלא נשאלה על ידי התקשורת במהלך הסבב האחרון: "יורים טילים על הדרום, ובהחלט צריך להפסיק את זה, אבל יש עוד צדדים. אם אנחנו רוצים להבין את המלחמה הזו, עלינו לשאול

מי נמצא גם בצד השני". *

הכלב נרדם בשמירה

השלטון המקומי

מאת // אלישבע גברא

על חשיבותה של תקשורת חופשית במשטר "הרשות מכינויה ללמוד אפשר דמוקרטי המחוקקת, הרשות לאחר הרביעית", השופטת והמבצעת. המסרים שאנו צורכים באמצעות העיתונות המודפסת והמקוונת, משמעותי לחלק הפכו והטלוויזיה הרדיו ביותר בעיצוב תפיסותינו הפוליטיות, ומכאן ההכרח לשמור עליה חופשית ככל שניתן. נקודה זו עולה לדיון במיוחד בעתות מלחמה, כפי שחווינו באחרונה עם מבצע "עמוד ענן". האמנם העיתונות בישראל מילאה את תפקידה נאמנה בימי המלחמה, או שמא כלי התקשורת

בישראל נוטים להתגייס כחיילי מילואים?

אמנם יוזמים אינם התקשורת "אמצעי אירועים, אלא רק מגיבים להתרחשויות", אומר ד"ר רפי מן מבית הספר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל ומרצה בבית הספר לתקשורת ועיתונאות "כותרת" שבאוניברסיטת

מאת // עידו דניאל

אחרי שהספקנו להירגע מהפריימריז במפלגות השונות ורגע לפני סערת הבחירות הכלליות בישראל, ביום רביעי, 19 בדצמבר, תתקיימנה הבחירות למועצת אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. אחת לשנה, כל שנה, 28,000 הסטודנטים באוניברסיטה הולכים לקלפיות כדי לבחור 75 נציגים ונציגות לחוגי הלימוד אשר מרכיבים את מועצת אגודת הסטודנטים. זוהי למעשה האסיפה הכללית של האגודה, הגוף שמתווה את הדרך ואת

המדיניות של האגודה באותה השנה.

תפקיד הנציג מתחלק בעיקרו לשניים. הראשון הוא להיות הזרוע המקשרת בין הסטודנטים בחוג לבין האגודה, כגון העברת בעיות ופניות לאגודה ופרסום אירועים. התפקיד השני הוא לייצג את הסטודנטים בחוג כחבר במועצת לחברי מכך. המשתמע כל על האגודה המועצה הזכות לאשר את התקציב, תכנית העבודה והאפשרות לנסח את היעדים לשנה הקרובה, כאשר בתוך אלו כלולה, למשל, בחירת המאבקים בהם האגודה תיקח חלק ובאילו לא, דוגמת השתתפותה הפעילה של האגודה במחאת יוקר המחייה והמחאה למען השוויון בנטל, והתנגדותה לזו של "חוק האברכים". אגודת הנהלת את בוחרת המועצה עוד הסטודנטים המורכבת מיו"ר, סגן יו"ר ושישה ראשי מחלקות, את הוועד המנהל של האגודה ואת חברי הוועדות השונות של המועצה -ועדת הביקורת, ועדת הכספים וועדת המכרזים.

"הסטודנטים הניגשים להתמודד בבחירות למועצה הם בדרך כלל אנשים הרואים לנגד עיניהם את המעורבות החברתית כערך עליון, למרות שיש לעבודתו של נציג גם צד שירותי ואקדמי כמו הפצת סיכומים ופתרון בעיות נקודתיות מול החוג או הפקולטה", מסביר ל"תזה" יוני בזורה, המכהן כיום כסגן נשיא תפקידים מספר שמילא לאחר המועצה באגודה. "רוב האנשים מגיעים לאחר שהיו בתא לכן קודם עוד חברתית מעורבים סטודנטיאלי כזה או אחר בקמפוס, וכמובן שיש גם המון מועמדים עצמאיים ראויים לא פחות".

שונים מחוגים סטודנטים ארבעה כינסנו באוניברסיטה אשר הגישו מועמדותם לבחירות

לאגודה טרם סגירת הגיליון.

חשיבותה של תקשורת חופשית מקבלת משנה תוקף בעתות מלחמה, אולם נדמה שבימי מבצע "עמוד ענן" כלי התקשורת בישראל כשלו במשימתם * בשיחה עם העיתונאי וההיסטוריון ד"ר רפי מן ועם חוקר התקשורת ד"ר דניאל דור, מצביעים השניים על הפרקטיקה הפטריוטית בעיתונות המקומית – ועל השאלות שהתקשורת בישראל סירבה לשאול

תל אביב. "אולם מרגע שהם פונים לעסוק הם כלשהו בנושא

תהליכים מבצעים ברירה, מיון, של הבלטה הדגשה, והסתרה שבסופו של לצרכי מביאים דבר תמונה התקשורת שהיא כפי מסוימת, 'מוסגרה' - על פי המינוח המחקרי המקובל - על ידי

אנשי התקשורת". לדבריו, "המיסגור הוא בלתי נעשה הוא לעתים נמנע. במכוון, לעתים מבלי דעת, מתוך דפוסי עבודה ותפיסות מוקדמות שהתקבעו בראשי , הכתבים והעורכים". במילים ת ו ר ח א

לפרדיגמות רבה במידה אחראי המסגור התקשורת. צרכן בתפיסת שמתגבשות

המקל והגזר של התקשורת הישראליתלתקשורת מהחוג חוקר דור, דניאל ד"ר באבחנה משתף אביב, תל באוניברסיטת משלו, "התקשורת נמצאת במצב שבו שני האינטרסים היסודיים שלה הולכים לאותו כיוון: מערכת היחסים שלה עם מדינת ישראל ומערכת יחסיה עם הציבור. זו הטרגדיה, הפער בין התפיסה התיאורטית של התקשורת כמו שלומדים אותה באוניברסיטה, לבין המציאות, בה מערכות כלי התקשורת נמצאות ברשת של מערכת יחסים עם הציבור, שלטון ומקורות".דבר של "בסופו כי ואומר, ממשיך דור תעשיית התקשורת פועלת כמו כל תעשייה אחרת ומקדמת את האינטרסים של עצמה. זה להיות חזק. 'ידיעות אחרונות' החליט לא רק הכסף, להיות חזק זה להיות מקובל

עיתון השלטון. מערכות בקרב ומפריע נוקבת שמייצר ביקורת הוא הביטחון מערכת בעבודת לא הביטחון שמערכת עיתון תשתף אתו פעולה, ויותר מזה -תשתף פעולה עם העיתון השני בכדי להעניש אותו. כך, המערכת השלטונית מקבלת את השקט התעשייתי כדי לפעול באופן

שהיא רואה לנכון".תפקוד התקשורת אפוא תלוי בגחמות המוסדות אותם היא אמורה לבקר. במנעד שבין למציאות צינית פרשנות בישראל התקשורתית נראה לבין מבט מפוכח, שהאמת קרובה יותר לקצה השני. "יחסים ידידותיים עם מערכות מדיניות ועם הקהל הם הערכים שמנצחים במשחק. עם זאת, ישנם אנשים באוניברסיטאות שחושבים אחרת ויש גם כאלו שמנסים לייצר עיתונות אחרת", מציין דור.

מן, המשמש גם כחבר מערכת בכתב העת "העין השביעית", העוסק בביקורת על התקשורת, ממהר לקשר את הדיון התיאורטי למציאות היום יומית: "בשעת לחימה באים לידי ביטוי

כל המאפיינים הרגילים של העבודה העיתונאית באופן קיצוני. הציבור צמא לכל פיסת מידע ויש חשיבות רבה לספק לו אותה, שכן מצב של לחימה הוא מצב של מתח גבוה מאוד. אנשים מצויים בחרדה ובחוסר ודאות, ואחד הדברים

שעשוי להרגיע אותם מעט הוא מידע". עוד הוא מוסיף את המימד הלאומי-פטריוטי.

לדבריו, "זה תלוי באילו אמצעי תקשורת מדובר. עבור עיתונים פופולריים, אלה המכונים בעולם טבלואידים ולעתים אף 'צהובונים' - המימד הלאומי והפטריוטי הוא חלק ממהותם. זאת, מכיוון שהקשר שלהם הוא עם קהל עממי יותר. אנחנו רואים את זה בעולם, כאשר טבלואיד כמו 'הסאן' (Sun‏The) הבריטי מכנה את החיילים 'הבחורים שלנו' או 'הילדים שלנו', וחיילים

שנופלים בקרב הם תמיד 'גיבורים'". ניכר "בישראל", הוא מוסיף, "האתוס הזה במיוחד בדפי 'ידיעות אחרונות'. כך, למשל, כשגויסו המילואים במבצע עמוד ענן, הכותרת הראשית שלו לא היתה דיווח חדשותי, כי אם הסיסמה 'שובו בשלום'. זה מתאים לסוג כזה של עיתונים, ובמידה רבה זה אחד ההסברים

להצלחתם. אבל זה לא מונע מעיתון כזה - לצד חיבוק החיילים - למתוח ביקורת על מקבלי

ההחלטות".

השאלות שלא תקראו בעיתון

נדמה שתפקידה המקורי של כלב השמירה של התקשורת, הפך מזמן כבר הדמוקרטיה, לדעתו אך שחוקה. לסיסמה

של מן, מוקדם מדי להספיד את זו שמציבה החוקרת, העיתונות שאלות וחוקרת. "קיים דפוס של עיתונות איכות שאינה משתתפת

בחיבוק הפטריוטי, אלא רואה את תפקידה לדווח ולפרשן כראות עיניה. כלומר, דווקא בשעת משבר להזהיר מפני בעיות וסיכונים, משום שבזמן כזה מחירן של החלטות שגויות עלול להיות יקר הרבה יותר מאשר בימי שגרה. בישראל ממלא את התפקיד הזה עיתון 'הארץ',

ולעתים גם ערוץ 10. בערוצים האחרים נהוג בדרך כלל, וכך היה גם הפעם, דפוס מעורב של ביטויי תמיכה וסולידריות לצד חופש ביקורת

על מהלכים ברמה האסטרטגית". דור מפרש את המימד הפטריוטי של מן קצת אחרת. לטענתו, "בימים הראשונים של מלחמה כזאת לא שואלים שאלות ביקורתיות כי זה יוצר בעיות. זה כלל שהפך להרגל לאורך היסטוריה ארוכה. היתה לו פונקציה מאוד יסודית בתקופה שבה העיתונות העברית בארץ ישראל היתה שופר גלוי של ההנהגה במאבקיה נגד הבריטים והערבים. מאז השתנו הרבה דברים, אך הרגלים

מסוימים, עמוקים יותר, נשארו איתם". המציאות תיווך תפקיד לחימה, בעתות דרמטית. משמעות מקבל מן פורס את תפיסתו באשר של הראויה התנהלותה משבר: בזמני תקשורת "תפקיד אמצעי התקשורת מידע לספק תמיד הוא אמין, לנתח ולהסביר אותו. גם בעת לחימה. אמצעי התקשורת מילאו הפעם התפקידים מגוון את הללו - כל אחד בסגנונו ובז'אנר שלו. ראוי לשבח שעשה השימוש את בכל העורף פיקוד התקשורת אמצעי והעברת להדרכה יש להתנהג. כיצד הנחיות לזה חשיבות עצומה. אני חושב שמי שהאזין לרדיו, צפה בטלוויזיה, קרא עיתונים וגלש באינטרנט קיבל מידע וגם הערכות ודעות על המצב. התקשורת ברובה לא עמדה בדום מתוח והעבירה רק את המסרים הממשלתיים, אלא

מגוון של נקודות מבט".ד"ר דור, לעומתו, לא ממהר לשבח. לטענתו,

"ידיעות אחרונות' החליט להיות חזק. זה לא רק כסף, להיות חזק זה

להיות מקובל במערכת השלטון"

לב גולובינצ'רסטודנט לתואר ראשון בחוג למדע המדינה

גיל 26 מגורים קריית אונו

שנה ראשונה להתמודדות?כיהן כנציג החוג בשנה החולפת, מתמודד שוב לשנה שנייה.

למה להתמודד בבחירות? "להיות נציג חוג זה לאפשר לאנשים שרואים את עצמם כראויים להשפיע, גם בדברים הקטנים. יש ברשותי ניסיון של שנה, צברתי ידע ויש לי נכונות להמשיך ולעבוד, אבל בתכלס - אני מתמודד שוב כי אני פשוט אוהב את זה".

מה לדעתך טעון שיפור בקמפוס?"במהלך השנה זיהיתי בעיות במימוש הזכויות אקדמיות של הסטודנט. זה מתחיל בקביעת מועדי ב', סידור לוח מבחנים שלא מסתדר במערכת של הסטודנטים ונגמר באיחורים בהחזרת עבודות שהוגשו למרצים. כאן נכנס לתמונה הנציג החוג במועצה, והוא זה שאמור לפתור את הנושא. אני חושב שעל האוניברסיטה לשים דגש נוסף

על אוכלוסיית המשרתים במילואים, שבנוסף על כך גם צריכים לעבוד, ללמוד ולהיות פעילים חברתית". מה לדעתך טעון שיפור בחוג שלך?

"אפשר לחבר לחוג שלנו עוד פרויקטים בתחומים חברתיים, פוליטיים וכלכליים. הסטודנטים רוצים בזה מאוד". מה תעשה אם תיבחר?

"אערוך שוב פאנל של בוגרי החוג מדע המדינה שהתברגו בתחום העשייה הציבורית כדי שיוכיחו מה ניתן לעשות עם התואר. אני מתכנן גם סיורים פוליטיים שיעברו במקומות שעל סדר היום הציבורי, וזה בנוסף לפעילות השוטפת".

בשורה התחתונה:"מבחינתי שהסטודנט ישקיע בלימודים, אני אתעסק עם הבעיות שלו עם האוניברסיטה".

רינת ריזקובסטודנטית לתואר ראשון בחוג לגיאוגרפיה

בת ים גיל 24 מגורים

למה להתמודד בבחירות? "בהיותי סטודנטית לשנה שלישית בחוג ונציגתו בפועל בחצי השנה האחרונה, צפיתי בו גווע לאט בשלוש השנים האחרונות. עם כל הכבוד לנציגים הקודמים שאני מעריכה, אני חושבת שצריכה להיעשות יותר עבודה".

מה לדעתך טעון שיפור בקמפוס?"אני מגיעה לבחירות עם אג'נדה 'ירוקה', ואני חושבת שהאוניברסיטה יכולה לעשות את הקמפוס לאקולוגי יותר. למשל, שיפור הנגישות ושיתוף פעולה הדוק יותר עם חברות התחבורה הציבורית לצורך ייעול התחבורה

לקמפוס. למה לא לארגן הסעות ישירות לקמפוס בשיתוף עם המועצות המקומיות שסובבות את ת"א?"מה לדעתך טעון שיפור בחוג שלך?

"בניין החוג נמצא מחוץ לפקולטה וזה לא תמיד מיטיב עם הסטודנטים. מצד אחד אנחנו ממש כמו משפחה קטנה, אבל מצד שני יש כאן בעיה חמורה בכך שאין לנו קפיטריה ואפילו לא מכונות עם כריכים, אלא פינת קפה שנפתחה באחרונה וכמה מכונות שתייה וחטיפים. בנוסף, ישנן בעיות תשתית של הבניין הישן בו שוכן החוג שלנו, פינת המחשבים שאיננה מחוברת לאינטרנט ומחסור בכיתות מחשבים למרות שיש לנו קורסים שמחייבים".

מה תעשי אם תיבחרי?"אני רוצה לשפר את התדמית האפורה שדבקה בתחום ולהראות שיש עבודה במקצוע הגיאוגרפיה. אני מתכננת להביא אלינו את אנשי אפליקציית Waze שיגייסו לעבודה את בוגרי החוג ועוד חברות שמתעסקות בתחום הגיאוגרפי".

בשורה התחתונה:"מקווה שלמרות המרחק הגיאוגרפי, החוג לגיאוגרפיה ירגיש שוב חלק מהקמפוס והחוויה הסטודנטיאלית".

חמי דגןסטודנט לתואר ראשון בחוג לכלכלה

גיל 24 מגורים תל אביב

למה להתמודד בבחירות? "אישית, אני חושב שהדרך הנכונה להשגת התואר האקדמי היא גם לנסות לתרום לחברה שמסביבך. אני רואה בסטודנטים בורג מרכזי בחברה הישראלית והם צריכים להיות פעילים עבורם וגם עבור המדינה החברה בה הם חיים".

מה לדעתך טעון שיפור בקמפוס?"לדעתי המערכת עובדת כמו שצריך. עם זאת, יש מקום לפעול בתחום החברתי, לארגן מסיבות ואירועים

מיוחדים עבור הסטודנטים".מה לדעתך טעון שיפור בחוג שלך?

"יש מקום למיסוד הקשרים עם הפקולטה, כדי שלסטודנטים יהיה מענה זמין ואיכותי מבחינת קבלת זכויותיהם הסטודנטיאליות ובמיוחד לסטודנטים המשרתים במילואים".

מה תעשה אם תיבחר?"אני אפעל הרבה בפן החברתי, כי חשוב לי הגיבוש וההווי הסטודנטיאלי עבור הסטודנטים. כמו כן, אני לא מתכוון לוותר ואני מתכוון לעודד אנשים לעשייה חברתית, כי אני מאמין בלב שלם שזה בידיים שלנו הסטודנטים. ברמת החוג - לתחזק את הקשר עם הגורמים בחוג ובפקולטה והפצת סיכומים באופן שיהיו זמינים לכולם, כי בין כל

הפעילויות גם צריך להציל את הממוצע". בשורה התחתונה:

"המטרה הראשית של הסטודנט היא להשיג תואר. אנחנו נלך על הדרך הטובה ביותר לעשות את זה ונשלב גם עשייה קהילתית".

לירון מעוזסטודנטית לתואר שני בבית הספר ללימודי הסביבה

גיל 29 מגורים תל אביב

למה להתמודד בבחירות? "בית הספר חדש ולכן יש בו גם הרבה בעיות שקשורות לחבלי לידה - מערכת שעות לא הגיונית וצורך דחוף במציאת מנחים לתזה. לנציג רשמי של בית הספר באגודה יש אפשרות להעצים את הפעילות והזדמנות

לחבר אותנו יותר לקמפוס ולפעילות החברתית המתקיימת בו".מה לדעתך טעון שיפור בקמפוס?

"כסטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, כאן מדובר לגמרי בעולם אחר. לא צריך להתייחס לציבור הסטודנטים כמו לקוחות שבאו לקנות השכלה. לפעמים חסרה התייחסות הוליסטית לגבי 'מיהו סטודנט' ומה הוא מצפה לקבל מהאוניברסיטה חוץ מתעודה וציונים. ההרגשה היא שיש כאן סרט נע של תארים אקדמיים".

מה לדעתך טעון שיפור בחוג שלך?"בראייה שלי חסרים אנשי סגל שיכולים לשמש כמנחים לתזה. יש המון מרצים מן החוץ בגלל זה. יש כאן

יתרון, כי יש לנו היצע קורסים גדול לבחירה, אך החיסרון הוא שיש מרצים ללא ניסיון הוראה".מה תעשי אם תיבחרי?

"אשים דגש על מודעות הסטודנטים למחזור, חסכון בחשמל ובמים וגם נסיעה באופניים. בנוסף, אציג לסטודנטים את מושג ה'קיימות' וניהול משאבים באופן טוב יותר".

בשורה התחתונה:"אני מאמינה שכדי לעשות שינוי גלובלי, עלינו להתחיל מהסביבה המקומית שלנו. אני בחרתי להתחיל

מהקמפוס את השינוי הסביבתי שלי, ואני מזמינה את כולם לקחת בכך חלק".הבהרה: אין בשורות אלו כדי לנקוט עמדה כזו או אחרת בדבר המועמדים בבחירות לאגודת

הסטודנטים.

זוג או פרד?זה תלוי בך!

לאנשים שרוצים קשר אמיתי

8

מדברים", אנחנו שואלים את המוכר. "עזה", הוא עונה ומחייך.

אופניים על ועולה ובן, מיונתן נפרד אני פינת רוטשילד את עובר בעודי הביתה. אלנבי הגשם כבר הופך למבול, ואני עוצר מתחת לגגון של חנות כדי להסתתר. מבט אחד על הבליינים שגודשים את הרחוב ואני מבין שבחמש דקות על אופניים עברתי לארץ אחרת. הכל מתערבב בראש. עזה ורוטשילד,

נווה שאנן וסודן. כל כך קרוב, כל כך רחוק. *

מבקשי מפלטככה זה, הסמים הם חלק בלתי נפרד ממדרחוב נווה שאנן. מחיי הלילה, מחיי היום, מהחיים בכלל - ונראה שגם מהמוות. מה הפלא שזו המציאות 50 מטרים מתחנת הסמים הכי גדולה בתל אביב, רחוב פין. אין לי ספק שצל האדם שיושב עכשיו בפינה שפונה לפארק לוינסקי עם מזרק נעוץ בפרק יד שמאל יסכים איתי. בינתיים אני מסרב בנימוס להצעה של השמן והרזה, שכנראה גם הערב יעשו קופה יפה. יונתן ובן מגיעים, ואנחנו יוצאים לדרך.

סגרגציה נוסח נווה שאנןאז איך בדיוק מבלים אנשי התחנה הישנה? ובכן, מי שציפה לדאנס-ברים כנראה יתאכזב. ארצות לפי עדיף בחבורות, יושבים כאן המוצא - ושותים. סינים עם סינים, טורקים במקום הטורקי - וגם האפריקאים, כמו שתכף נגלה, משתדלים שלא לחצות את הגבולות.

התחנה של -1 בקומה המדרחוב, בסוף ברים שורת נמצאת החדשה, המרכזית עמוסים הפלסטיק שולחנות אפלוליים. רדבול פחיות וודקה, בבקבוקי בעיקר מסיבה לקראת תדלוק כמו ונרגילות. ואפטר-פארטי ביחד. אנחנו נכנסים לאחד על המאמץ מוותרים הכוכים החשוכים, להשתלב, ושלא כמנהג המקום מזמינים דווקא בירה. המחיר? 12 שקלים לחצי ליטר.

צורת ההגשה: בקבוק.

קאסה, הברמן והבעלים, שירת בגדוד 13 של גולני ולפני שנתיים פתח את המקום. הוא אתיופי, כמו רוב הלקוחות שלו. "הם באים מכל מקום - שכונת התקווה, ראשון, בת ים ואפילו מאשדוד". קאסה הוא היחיד מכל האנשים שדיברנו איתם שביקש לראות

תעודת עיתונאי. כל שאר המרואיינים, שנעים בין הגדרות כמו מסתנן, מהגר עבודה, מבקש מקלט ופליט - התעניינו הרבה פחות בסטטוס

הרשמי שלנו.

הוא מגלה לנו שקאסה באמהרית זו שמחה, אבל הדברים שהוא אומר לא אופטימיים במיוחד. "לפני שנתיים זה לא היה ככה", הוא מתלונן, "לא היו כאן כל כך הרבה פליטים. הם פותחים מקומות בלי רישיון, לא משלמים מס - ואנחנו, הוותיקים, אוכלים אותה. הם ללכת כבר יכולה לא בחורה אלימים. גם פה לבד. לסודנים עוד יש כבוד - אבל לא לאריתריאים. אני לא שונא אותם, אבל לא יכול עם ההתנהגות שלהם. המדינה צריכה להחזיר אותם, או למצוא מדינה שלישית

שתיקח אותם. אי אפשר ככה".

מה עם המשטרה, הם לא עושים כלום?"גם השוטרים בעייתיים", יורה קאסה. "הם רק רואים צבע עור שחור וישר מתחילים לעשות טרור. איפה יש דבר כזה ששוטר בא וסתם שופך למישהו את הבירה בלי סיבה? אני בסך

הכל רוצה להתפרנס".

"לא באנו לעשות בלאגן"בשולחנות שמחוץ לברים הסמוכים אנחנו פוגשים חבורת אריתראים. הם לא מוכנים להתראיין, וכשבן הצלם שולף את המצלמה בעל המקום יוצא החוצה ומבקש בנימוס שנפסיק להטריד לו את הקליינטים. אני מנסה לדבר עם שני אריתראים מבוגרים יותר. אחד מהם לא ממש מבין מה אני רוצה מהם. השני דווקא מבין, וברגע שאני מוציא מהכיס את הפנקס הוא קם והולך. אם אומרים שאנשים ימכרו את הנשמה בשביל תמונה בעיתון - פה

המצב הפוך.

לשולחן להצטרף מצליחים אנחנו בסוף גדול שמסביבו יושבים כעשרה סודנים. אחד מהם מבקש שנסגור את הפנקסים. אין לו בעיה שנראיין את החברים, אבל הפנקסים מפריעים לו. זה רשמי מדי. מאיים. "איט'ס תכתבו "אבל אומר, הוא לעיתון", אוקיי

מהראש". אנחנו מסכימים.

דניאל, שנולד באריתראה אבל גדל בסודן, מרגיש בבית בין הסודנים. "רק ביום שישי אפשר לצאת לבלות", הוא מספר. "כל יום אני עובד במפעל בחולון משמונה בבוקר עד עשר

בלילה, אז בימים אחרים אין כוח".

נהרג במלחמת האזרחים דניאל אבא של שקורעת את סודן כבר עשורים. אמא שלו נשארה שם. לכאן הוא הגיע לבד, דרך מצרים, והוא עדיין זוכר היטב את זוועות הג'נג'וויד -האו"ם פי שעל ערבי ממוצא המיליציות אחראיות לרצח העם בחבל דרפור. "אני שונא ערבים", הוא מצהיר בלי להתבלבל, ומוכיח

תוך כדי לגימת וודקה רד-בול, מספר עלי שהוא מוסלמי, כמו הרוב המוחלט של תושבי סודן. כשאנחנו שואלים בנימוס איך מסתדר הבילוי השבועי עם האיסור המוסלמי על שתיית "כאן צוחק. עלי אלכוהול, בישראל", הוא אומר, "כולנו

יהודים. גם הסודנים"

אוכלים הוותיקים, "אנחנו, אותה. לסודנים עוד יש כבוד -

אבל לא לאריתריאים. אני לא שונא אותם, אבל לא יכול עם המדינה שלהם. ההתנהגות

צריכה להחזיר אותם"

ישאליותתמונות5

"אוהב את ישראל כי יש כאן הכל". ג'וני, במקור מסודן, משתעשע מול המצלמה.צילום: בן דגני

המשך מעמוד השער<

שאולי יום אחד עוד יש לו סיכוי להיקלט כאן. אולי אפילו לרוץ לכנסת.

בפינה יושבים שני צעירים ומדברים ביניהם בשקט. אחד מהם מציג את עצמו כג'וני. "כמו הוויסקי", הוא צוחק, "ג'וני שחור". הוא הגיע מסודן לפני שנה, ואוהב את ישראל "כי יש

כאן הכול".

לידו יושב אשרף. הוא ותיק יותר בישראל, הגיע לפני 4 שנים, והשאיר בסודן את אשתו ובנו בן ה-5 - וגם קריירה מבטיחה כשחקן כדורגל. "אני לא מפחד שיגרשו אותי", אומר אשרף ומציע פרשנות משלו למצב. "בהתחלה לממשלה כאן היו בעיות איתנו, אבל ברגע זה שהם הבינו שלא באנו לעשות בלאגן,

הסתדר. הבינו שבאנו רק לעבוד".

כמעט ג'וני מתפרץ כזה", תגיד דבר "אל בכעס, כמעט בצעקה, "לא באנו לעבוד. אתה

אומר את זה בעיתון ואחר כך אומרים שכולנו שקרנים". אשרף לא מתרגש, וממשיך בשלו. "בסדר", הוא אומר ברוגע, "אז תכתוב שהוא לא בא לעבוד. לו יש את הדעה שלו לי יש

את הדעה שלי".

ממש לפני שאנחנו עוזבים אנחנו שואלים את החבורה איך הסתדרו בזמן מבצע "עמוד ענן", שהסתיים רק יומיים לפני כן. מתברר שבזמן שחצי ממדינת ישראל חיפשו מקלט -דווקא קהילת מבקשי המקלט עברה את ימי האזעקות בשקט יחסי. "אני כבר רגיל מסודן איפה ידעתי לא מקרה ובכל למלחמות,

המקלטים", הסביר לנו עלי, והוסיף שהוא ממש לא מצליח להבין את הפוליטיקה כאן בארץ.

תוך כדי לגימת וודקה רד-בול, מספר עלי שהוא מוסלמי, כמו הרוב המוחלט של תושבי סודן. כשאנחנו שואלים בנימוס איך מסתדר הבילוי השבועי עם האיסור המוסלמי על שתיית אלכוהול, עלי צוחק. "כאן בישראל",

הוא אומר, "כולנו יהודים. גם הסודנים".

הולך לרדת שהתחיל הגשם חזרה בדרך שהעירייה איפה הצליח הגשם ומתחזק. נכשלה - וגינת לוינסקי ריקה כמעט לגמרי מאדם. גם הרוכלים כבר סיימו מזמן להתפנות מהמדרחוב, ורק ערימות של ארגזים וזבל עדיין זרוקות בכל מקום. בדרך חזרה אנחנו עוצרים לקנות פחית קולה באחת המסעדות הקטנות שעדיין פתוחות. בטלוויזיה שתלויה מעל הדלפק משודרת תכנית מערוץ לוויין סודני, שנראית כמו תכנית אקטואליה. "על מה

הוא ערבים", שונא "אני מצהיר בלי להתבלבל, ומוכיח לו יש יום אחד עוד שאולי אולי כאן. להיקלט סיכוי

אפילו לרוץ לכנסת

31.12.2012

לוקחים אתכם

אחורה בזמן...

שני/22:00/אולם סמולרש

student.co.il-כרטיסים בדלפקי השרות של אגודת הסטודנטים וב

ערימות של זבל בכל מקום. מדרחוב נווה שאנן, צילום: בן דגני

חנויות ומסעדות שמשום מה מסרבות להיסגר. מדרחוב נווה שאנן, צילום: בן דגני

11 10

חסרי קולהמשך מעמוד השער<

590 חסרי בית על 100 מיטות

לחסרי "גגון" מעונות ארבעה לעירייה - לנשים ואחד לגברים שלושה - הבית בהם כ-100 "דיירים" בסך הכל. המעונות "לשובע". עמותת עם בשיתוף מופעלים "אנחנו מקיימים סיורי רחוב יזומים שלוש פעמים בשבוע, ובימים נוספים בעקבות פניות ציבור בשעות משתנות, על מנת לאתר דרי רחוב שנמצאים במצבי סיכון, ולהציע להם

את סל השירותים שהיחידה נותנת”, מספר בן ארצי. "אותו סל כולל מקום להלנה באמצעות עמותת לשובע, גמילה מיידית למי שמשתמש בסמים ואלכוהול ורוצה להפסיק וטיפול על ידי עובד סוציאלי שמתחיל במיצוי זכויות מול משרד השיכון והמוסד לביטוח לאומי”.

לגגון, כאמור, שלושה מעונות בעיר לגברים. 14 השני מיטות, 44 מונה ביותר הגדול והשלישי 7. בעוד שהראשון מיועד לטיפול ראשוני ומגיעים אליו המקרים הקשים יותר, המעון השני כולל אנשים נקיים, בהם אסירים משוחררים, אנשים שעברו גמילה ואנשים עם בעיות נפשיות בדרך לדיור מוגן. הגגון השלישי הוא למעשה דירת לווין שמיועדת לאנשים שעברו שיקום מלא, אשר נחשבים "בדרך החוצה" אך לא מצליחים לשכור בית לבד,

ומקבלים סיוע מהעירייה ומלשובע.

כדי להבין עם אלו מצוקות מתמודדים חסרי הבית בתל אביב, שוחחנו עם מנהל אחד ממעונות גגון בעיר שביקש לא להזדהות. "יש מספר. הוא הזה”, במקום הכל "יש אסירים משוחררים, שאין להם לאן ללכת, אנשים עם בעיות נפשיות, מכורים לסמים, אלכוהוליסטים. גם קשישים וגם צעירים". יצוין, כי המעונות אינם אוספים חסרי בית מיוזמתם, אלא מקבלים אנשים שמופנים אליהם באמצעות היחידה לטיפול בדרי רחוב.

"אנשים מגיעים ליחידה לדרי רחוב, שם רואים איזו עזרה הם צריכים לקבל, ואז הם מגיעים אליי כמקום זמני עד שהם מתארגנים. אם אדם הוא קשיש וזה לא המקום בשבילו, אז מחפשים עבורו מקום מתאים – אם זה דיור מוגן כשהוא סובל מבעיות נפשיות, או פשוט

בית אבות”, אומר המנהל.

הכניסה למעון מתבצעת בדרך כלל במקביל להליך גמילה, אם צריך. "אנחנו מנסים שעל

כל אדם שנמצא פה יהיה עובד סוציאלי. אדם צריך להתקדם, הוא לא יכול להיות פה סתם בלי שום מטרה". לדבריו, אין כמעט ביקורים של משפחות במעון: "האנשים הללו מנותקים ממשפחה. במקרים נדירים יש מישהו שבא לבקר". בהתייחס לשאלה על מאות חסרי הבית שבטיפול היחידה אך אינם מגיעים, הוא אומר: "יש למקום הזה מגבלות. אנחנו לא יכולים לספוג את כל מגוון האנשים, זה בלתי אפשרי להכניס לכאן הזה אנשים כל

כך שונים. צריכה להיות איזושהי סלקציה”.

הדיירים לא מסתדרים אחד עם השני?"נו, תחשוב אתה, זה טוב שאסירים משוחררים יהיו עם אנשים עם בעיות נפשיות, או קשישים, שאפשר לנצל אותם? צעירים שרק מתחילים לחיות ולהתנסות בסמים ואלכוהול, נכנסים ורואים ותיקים שהם המון שנים בתחום. מה הם ילמדו מהם? זה טוב בשבילם? עדיף שהם יהיו שם בחוץ במקום שיהיו כאן, כי מה שהם

ילמדו פה זה לא לטובתם".

המקום עצמו מתנהל כמעין פנימייה חלקית. בשעות הבוקר אנשים קמים, מנקים ומסדרים את חדריהם, אוכלים ארוחת בוקר ולאחר מכן

הולכים וחוזרים למעון בצהריים.

מה עושים חסרי הבית כשהמעון סגור?הולכים שלהם: לסידורים יוצאים "הם לעובדים סוציאליים ביחידה, הולכים למרכזי גמילה, בית תמחוי )יש בית תמחוי שעובד עם עמותת לשובע - ש.ע( שם הם יכולים לאכול. הם מוצאים מה לעשות. יש כאלה שסתם מסתובבים. אחר כך באים לפה ב-15:00,

ובשעה 18:00 יש להם אוכל”.

לארוחה מגיעים גם חסרי בית שמחוץ למעון. האוכל מתקבל בשערי העמותה כתרומות מיחידות בצה"ל, מבתי מלון וממסעדות. מנהל הגגון מודה, כי "אנחנו נותנים אוכל לכולם, עם סייג אחד - הבנאדם צריך להיות אזרח ישראלי. קיבלתי איסור לתת לסודנים אוכל".

לדבריו, הם מנסים לקבל את כל מי שמופנה אליהם על ידי היחידה לטיפול בדרי רחוב. "כמעט כל יום מגיעים אנשים, עוד מעט לא יהיה פה מקום". בשנה שעברה, הוא מספר,

המעון הגיעה לתפוסה של 136%.

לקראת החורף יש עלייה באנשים שמופנים לטיפול?

"אני לא יכול לדעת, אבל אני בטוח שיהיה השנה מצב לפחות כמו שנה שעברה. מה, יותר קל לחיות? המחירים נפלו? למה אתה יכול

לצפות? יכול להיות רק יותר גרוע".

20 שנים ברחוב, ללא סיוע

החיים ברחוב ודאי אינם קלים, אך בתקופת החורף הדבר חמור שבעתיים. ויקטור מימון, חסר בית שמתגורר במאהל ארלוזרוב ליד אנחנו "בחורף כי מספר הרכבת, תחנת מתמלאים במים, הכל נרטב, המקום מוצף. אנחנו שמים ניילונים שמישהו נתן לנו על האוהלים ונכנסים פנימה, שלא ייכנסו מים”.

כבר 20 שנים שמימון חי ברחובות תל אביב, והקמת החברתית המחאה עד לדבריו. האוהלים ברוטשילד ב-2011, עבר "מגן לגן, מספסל לספסל". הוא חולה אסטמה, לעתים עד כדי אשפוזים בבתי חולים. עם זאת, הוא מודה שלעתים האשפוז הוא בעיקר בשביל

ארוחה ומקלחת.

"המצב החל להידרדר בעצם כשעמידר לקחו לי את הבית”, הוא מספר וממהר להוציא גזיר עיתון ישן שיעיד על עברו ברחוב. "הבנות שלי ואשתי ברחו ממני. נשארתי בלי בית. לא יכולתי להתמודד. אף אחד לא עזר לי, אז נזרקתי לרחוב. עד קיץ 2011 ישנתי בגנים ציבוריים. על דשא, על ספסל. גם כשהיה קר

הייתי ישן על קרטונים".

מישהו עוזר לך בעירייה?"ממש לא עוזרים. אומרים שאין להם את הכלים. כל פעם תירוץ אחר. ככה כבר 20 שנים".

נכון להיום מצופפים להם כ-20 אנשים, בהם מימון, בגינת ארלוזרוב - זאת לאחר שפונה יחד עם חבריו משדרות רוטשילד. לטענתו, "ברוטשילד העירייה באה אלינו בתוקפנות. פינו אותנו בכל העוצמה, לא יכולנו לעשות כלום. הם היו מביאים אלינו משטרה, שגם היא היתה מתנהגת בבריונות. אמרנו להם: 'תכניסו אותנו לבית סוהר, העיקר שנאכל, נשתה, נתקלח,

נזכה לקורת גג'. אבל זה לא קרה”.

"באותה תקופה 'הסיירת הירוקה' של העירייה היתה פותחת את הממטרות, מטרידה אותנו, לוקחת לנו את כל הציוד וזורקת למשאית. אנחנו סבלנו מהסיירת ויש לנו המון משפטים נגדה. הרגשנו שאנחנו נמצאים באושוויץ. עקבו אחרינו, הרטיבו לנו את השמיכות, גנבו לנו את הציוד, כל פעם היו עושים משהו. יום יום זה

היה", אומר מימון.

עזרא, חברו למאהל, מספר: "אחרי שפינו אותנו מרוטשילד חיפשנו בתים נטושים. היינו ישנים מתחת למדרגות, או יושבים בגינות כמו גן דובנוב. היו יכולים לעבור ימים בלי אוכל או מקלחת. היום אנחנו מתקלחים עם מים קרים

במקלחון בין העצים, או הולכים למקווה".

בשטח האוהלים כיום ישנם מעט שמיכות ומזרונים ואפילו טלוויזיה ומקרר שלא עובד. "חלק מזה תרומות, חלק זה דברים שמצאנו בחוץ. אנשים זורקים דברים ומשאירים על המדרכה. אנחנו לוקחים ומביאים את זה "לפני לפה", מספר עזרא. מימון ממשיך: המחאה כל אחד היה בפינה משלו. כל אחד היה לבד, ולא היה עם מי לדבר. אז המחאה הזו העירה אותנו, התלבשנו עליה ואנחנו הולכים

עד הסוף עכשיו”.

עם זאת, חרב הפינוי מורגשת גם במאהל הנוכחי. "אנחנו אמורים להתפנות בדצמבר.

קבענו פגישה עם העירייה, כדי שנוכל להמשיך להיות כאן בחורף", אומר מימון.

מה קורה אחרי זה?"הם חייבים למצוא פתרונות לאנשים. אין לנו לאן ללכת. מפה אין לנו לאן ללכת. אנחנו כבר לא מצפים לכלום מהעירייה, הם לא מעניינים אותנו. הם לא עוזרים. יש אנשים בודדים שעוברים וכואב להם. הם הולכים לסופר וחוזרים עם אוכל - גבינות, חומוס,

סלטים, פרוסות לחם.

כל השמיכות פה הם מאנשים פרטיים, אנשים נחמדים שעוזרים. אנחנו מתקשרים לחדר המצב של מחאת האוהלים, והם אומרים לך

'כן, נבוא, נשלח' - וכלום".בעירייה אומרים שהם עושים סיורים ליליים

לקראת החורף, שהם מחלקים ציוד.

"לא פנו אלינו. הם רק רשמו אותנו וזהו. סתם, עושים צחוק מאיתנו. אנחנו רק רוצים קורת גג, לשים את הראש ולישון. אני בן אדם בגיל

50, זה מאוד קשה”.

ובכל זאת, אין לכם סיוע מהעירייה ביום-יום?"מהעירייה נותנים לנו רק חשמל וזהו. פעם גנבנו להם חשמל מהעמודים. הם אמרו שזה מסוכן. כתבתי להם מכתב שאני צריך חשמל בשביל המכשירים של האסטמה, ומר חולדאי, בגלל שהוא יצא מזה לא טוב, החליט לתת

לנו חשמל”.

"צריך לעזור לאנשים המסכנים והעייפים”, מסכם מימון. "מתו לנו כבר שני הומלסים מתחילת החורף כתוצאה מדלקת ריאות, חבל שימותו עוד. גם לי יש דלקת ריאות מאוד חריפה. אנחנו רוצים לחיות בכבוד ולמות בכבוד. החיים האלה מאוד קשים. מאז תחילת החורף אני רוצה להתפוצץ. יש כאן שישה אנשים שרוצים לשרוף את עצמם בעקבות משה סילמן, ואני לא נותן להם לעשות את זה. יש פה אנשים עם מצב נפשי לא פשוט. אבל אני אומר להם: 'תשפכו על עצמכם נפט, תשרפו את עצמכם, מה זה ייתן? תמותו וזהו,

ישכחו אתכם'”.

שוויון בנטל, גרסת הרחוב

ישנה וארה"ב, לאירופה בניגוד בישראל, חלוקה של אוכלוסיית ההומלסים שמבדילה בין דרי רחוב, לבין דרי רחוב שהם גם חסרי דיור. בעוד שהקבוצה הראשונה מונה למעלה מ-2,000 אנשים שמטופלים על ידי משרד הרווחה, מסתכמת קבוצת חסרי הדיור ב-350 אנשים, שנמצאים באחריות משרד השיכון. הסיבה להתייחסות השונה היא, כי הקבוצה השניה "נאבקת לשינוי ולשיפור מצבה, ופתרון בעיית הדיור עשוי לפתור בעייתה", כך על פי משרד הרווחה. חלוקה זו זוכה לביקורת של

קול קורא: הירתמו לסיוע לחסרי הדיורהגברת המודעות והסיוע לחסרי הדיור אינם מסתכמים בשורות אלו. ברחובות תל אביב נמצאים אנשים בלתי נראים, ללא ביגוד, מזון או תנאים מינמליים אחרים כדי לשרוד את חודשי החורף הקשים. זה המקום שבו אנחנו, ציבור הסטודנטים, נכנס לעזרה. הצטרפו אלינו במטרה לסייע לחסרי הדיור באמצעות פעילות התנדבותית ואיסוף תרומות. לפרטים

[email protected] :נוספים

תגובות

מעיריית תל אביב יפו נמסר, כי "העירייה פועלת באופן שוטף לספק מקלט חם לדרי הרחוב ופועלת בשיתוף עמותת לשובע בהפנייתם לגגונים בהם ניתן לקבל מיטה, מקלחת וארוחה חמה. שוהיי המאהל, רובם ככולם מחוסרי דיור, קיבלו סיוע עירוני החל מיום הקמת המאהל בדברים בסיסיים כגון ניקיון, שירותים, חשמל תאורה ועוד. עובדי המינהל לשרותים חברתיים ואגף רבעים ושכונות מקיימים דיאלוג מתמיד ושוטף עם השוהים במקום. יתרה מכך, עובדי המינהל פנו למשרד השיכון לצורך בדיקת זכאותם לסיוע בדיור. יצוין, כי לחלק מהשוהים אושר סיוע בשכר דירה אך אינם מעוניינים לממשו. למספר שוהים במאהל אף הוצע פתרון של שהות בגגון העירוני אך הם סרבו. העירייה מפעילה מזה כ-20 שנים יחידה מיוחדת לטיפול בדרי רחוב, המטפלת בכ-500 דרי רחוב הנמצאים בטיפול סדיר ובכ-90 דרי רחוב השוהים בקרנות הרחובות ומעניקה להם טיפול מערכתי מקיף".

דפני ליף מסרה בתגובה, כי "אני לא מרגישה צורך להתגונן מדברי הביקורת, משתי סיבות: האחת, אני מבינה את כאבם של דיירי הרחוב וכואב לי על כך שאין לי באמת אפשרות לעזור להם. זו היתה מחאה חברתית ולכן הם חלק מהמצב הבלתי נסבל במדינה. היכולת לפעול אופרטיבית לא מצויה בידיהם של הסטודנטים שמנסים לשרוד במציאות מאוד קשוחה. אני מבינה מאיפה הם מגיעים. הסיבה השניה היא ששיפור המצב הכלכלי הפך להיות חלק מהדי.אן.איי שלי. אני עודני נלחמת למען המטרה הצודקת של שיפור המצב ולכן אי אפשר לומר שזנחתי אותם. לא אני יזמתי את זניחת המאהלים, היה זה איציק

שמולי שמצוי כיום במפלגת העבודה. אני עדיין נלחמת".

מאיציק שמולי וסתיו שפיר לא נמסרה תגובה.

אנחנו לא יכולים לספוג את כל מגוון האנשים, זה בלתי הזה לכאן להכניס אפשרי אנשים כל כך שונים. צריכה

להיות איזושהי סלקציה"

"אנחנו נותנים אוכל לכולם, עם סייג אחד - הבנאדם צריך להיות אזרח ישראלי. קיבלתי

איסור לתת לסודנים אוכל"

באה העירייה "ברוטשילד אלינו בתוקפנות. פינו אותנו יכולנו לא העוצמה, בכל לעשות כלום. הם היו מביאים אלינו משטרה, שגם היא היתה אמרנו בבריונות. מתנהגת לבית אותנו 'תכניסו להם: סוהר, העיקר שנאכל, נשתה, נתקלח, נזכה לקורת גג'. אבל

זה לא קרה"

'הסיירת הירוקה' של העירייה היתה פותחת את הממטרות, מטרידה אותנו, לוקחת לנו את כל הציוד וזורקת למשאית. אנחנו סבלנו מהסיירת ויש לנו המון משפטים נגדה. הרגשנו

שאנחנו נמצאים באושוויץ

גילמן - הפקולטה למדעי הרוח

מאחורי המבנה, שהוקם ב-1965, עומד משרד האדריכלים של ורנר יוסף ויטקובר, שנודע בין היתר בשל תכנון התחנה המרכזית הישנה, בריכת גורדון, כיכר האתרים, מלון אכדיה הרצליה ומלון שרתון תל אביב. גילמן היה הבניין השלישי במספר שנבנה בקמפוס, לאחר בניין טרובוביץ' )הפקולטה למשפטים( ובניין שנקר )פיזיקה וכימיה(. תעיד על כך גם העובדה שהכניסה הבולטת ביותר לבניין הפקולטה ממוקמת דווקא בחזית המערבית, בסמוך לבניין משפטים, ולא באזור הצפוני שם

מורגשת תנועה גדולה יותר.

אחד המבנים המפורסמים יותר בקמפוס כלל בתוכניתו המקורית שתי קומות בלבד, אולם בשנות ה-70' התווספה קומה נוספת. הבניין, שקרוי על יצחק ורוזה גילמן, תוכנן אמנם כמבנה אחד, אך ניתן להבחין בשני חלקים האגף הדרומי האגף – אותו המרכיבים הצפוני, שהספיק לעבור שינויים מתוכניתו נושא היה האדריכלי המוטיב המקורית. האקלים והאוורור. כך, למשל, נבנו חצרות פנימיים בפקולטה, והושם דגש על חלונות

הזכוכית הגדולים.

רקנאטי - הפקולטה לניהול

ליאון יהודה רקנאטי, יליד 1890, נצר למשפחת רבנים. בצעירותו למד בבית ספר למסחר, השתלב בעסקי המשפחה וניהל בית חרושת לטבק. נמנה על מייסדי בנק דיסקונט, שעסק בשנותיו הראשונות בעיקר בהלוואות ליוצאי

קהילת יוון בישראל.

במהלך חייו כיהן במגוון תפקידים, בהם חבר הנהלה של קרן היסוד, חבר הנהלת אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בירושלים, יו"ר מועצת העדה הספרדית בתל אביב, מייסד ויו"ר החברה "בנים לגבולם" שפעלה למען התיישבות יהודים ספרדים על הקרקע, חבר פעיל במסדר "בני ברית" ויו"ר הנהלת הקרן בתלמידים לתמיכה שנועדה למתלמדים

כישרוניים מחוסרי אמצעים.

לכל בניין יש שםהמשך מעמוד השער<

נפתלי - בניין מדעי החברה

פרץ )פריץ( נפתלי, עיתונאי וכלכלן, נולד ב-1888 בברלין. בצעירותו היה חבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, ואף שירת בצבא גרמניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. נפתלי הצטרף לתנועה הציונית ב-1925 ועלה ארצה ב-1933. במרוצת השנים כיהן במספר תפקידים בולטים,

בהם חבר מועצת עיריית תל אביב, שר החקלאות ושר המסחר והתעשייה, ומנכ"ל בנק הפועלים. על שמו קרוי תיכון עירוני י"א בתל אביב.

בוכמן-מהטה - בית הספר למוזיקה

הבניין הראשון המתגלה בפני הסטודנטים הנכנסים בשער הראשי הוא בניין בוכמן-מהטה, שנפתח לראשונה ב-1965. במרוצת השנים הספיק המבנה הקטן בן שתי הקומות לעבור שינויים רבים. מתכנן הבניין הוא יחזקאל רוזנברג, שאחראי גם על מבנה בנק ישראל בירושלים ומבנה עיריית ראשון לציון. את לימודיו התיכוניים, אגב, סיים עם בתו של דוד בן-גוריון, רננה.

הבניין נקרא על שמם של שני אנשים מעוררי השראה. הראשון הוא יוסף בוכמן, יליד פולין ששרד את השואה. בוכמן עשה את הונו בעסקאות נדל"ן באמצע המאה הקודמת, כאשר בשנת 1962 בנה את גורד השחקים הראשון בעיר פרנקפורט שבגרמניה. בין היתר תרם את הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב )ומכאן שמה( ובית החולים ליולדות במרכז הרפואי בתל

השומר. מכהן כסגן נשיא חבר הנאמנים הבינלאומי של האוניברסיטה.

דמות נוספת היא זובין מהטה, מנהלה המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. יליד מומבאי, הודו, ובן למשפחה פרסית. בין תפקידו הבולטים במהלך השנים: מנצח ראשי ומנהל מוזיקלי של התזמורת הסימפונית של מונטריאול, ומנהל מוזיקלי של הפילהרמונית בלוס אנג'לס ובניו יורק. החל לנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית ב-1961, כאשר 20 שנים מאוחר יותר הוכרז כמנהל המוזיקלי לכל חייו. הוא מחזיק בתארי דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית, מכון ויצמן למדע והמסלול האקדמי המכללה למינהל, ובאוקטובר 2012 הוענק לו עיטור נשיא מדינת ישראל. מהטה נודע גם בשל הביקורת שהפנה כנגד האיסור לנגן את יצירותיו של המלחין הגרמני וגנר בישראל. סיפור חייו של המלחין המחונן, שעובר דרך ארצות ויבשות רבות, מגיע עד לארה"ב, וליתר דיוק להוליווד,

שם הוענק לו לפני כשנתיים כוכב בשדרת המפורסמת.

אליאס סוראסקי - הספרייה המרכזית

אחד המבנים הבולטים ביותר לעין בקמפוס אליאס שם על המרכזית הספרייה הוא )אליהו( סוראסקי סלומיאנסקי, פילנתרופ ציוני, שעשה את הונו, בין היתר, מבנקים וחברות ביטוח. עוד קרוי על שמו גם המרכז החולים כבית הידוע אביב, תל הרפואי איכילוב. סוראסקי נולד בביאליסטוק )פולין של ימינו( והיגר בגיל צעיר למקסיקו, שם הפך לאיש עסקים מצליח. הוא הזדהה עם רעיונות ובמדינת ביישוב ותמך הציונית התנועה כך, ישראל בתקופת מלחמת העצמאות. למשל, תרם כספים למחקר מדעי ולמוסדות חינוך בישראל, וייסד "פרס אליאס סוראסקי" למדע, אמנות וספרות. סוראסקי זכה להכרת תודה גם מטעם ממשלת מקסיקו, כאשר קיבל ב-1968 את עיטור מסדר "אגילה אצטקה" - העיטור הרם ביותר המוענק במקסיקו לזרים.מתכנני המבנה הם שולמית ומיכאל נדלר גם שחתומים ביקסון, שמואל ושותפם על הספריה הלאומית בקמפוס גבעת רם והספריה המרכזית באוניברסיטת בן גוריון, נוספים בקמפוס, בהם פרויקטים על וכן וינר שם על מדויקים למדעים הספרייה )1978(, ספריית משפטים )1978( וספריית

מדעי החברה ומנהל )1987(.

ארגוני זכויות אדם ואנשי מקצוע, שטוענים כי היא מביאה לסרבול ביורקרטי.

על פי תקנון העבודה הסוציאלית )תע”ס(, דר רחוב "הנו אדם )גבר או אשה( מעל גיל 18 הגר ברחוב, בבתים נטושים, גנים ושטחים וכו'. שרוי בהזנחה בנייה ציבוריים, אתרי גופנית ו/או נפשית, בדרך כלל נמצא בניתוק או ניכור ממשפחה תומכת. דר הרחוב אינו נאבק לשנות מצבו ואינו מסוגל לנהל חיים נורמטיביים". 70% מחסרי הבית אינם ילידי הארץ - 58% יוצאי חבר העמים והשאר נולדו בישראל. ל-30% מהם השכלה תיכונית מלאה ול-14% אף השכלה אקדמאית. רק 4% מהם

מוגדרים כחסרי השכלה.

סיורים מקיימים אנחנו החורף "לקראת מוגברים", אומר בן ארצי מעיריית תל אביב, "הרעיון הוא קודם כל להציע שוב לאנשים שהם ובמידה וחם, מוגן למקום להגיע מסרבים יש לנו 'ערכות חורף' שמורכבות וכוס תה שאנחנו חמה מגרביים, שמיכה נותנים למטופלים במקומות שאנחנו מכירים, וגם כמובן על פי פניות של הציבור. הרעיון הוא

שבאמת הם לא יקפאו למוות, וגם לתת להם סיוע אף על פי שהם רוצים להישאר ברחוב".

אלא שהחלוקה לקטגוריות בין חסרי קורת הגג פוגעת בסופו של דבר באנשים שזקוקים לעזרה יותר מכל. כך מעיד על עצמו עזרא, שרק באחרונה מצא את הכוחות לטפל בעצמו ולפנות ליחידה לטיפול בדרי רחוב - אך הוא לא רואה את עצמו נכנס למעון. "גגון זה לא בשבילנו”, הוא אומר. "אנחנו לא נרקומנים ולא אלכוהוליסטים. יש פה במאהל 25 אנשים שבאים והולכים, נודדים, פעם ישנים פה ופעם במקום אחר. אני רוצה שהמדינה תחזיר לי

את השלווה, זה הכל”.

לצד כעס על הממסד, מימון ועזרא לא חוסכים החברתית. המחאה מנהיגי על בביקורת "השתמשו בנו, היינו ליצנים”, אומר מימון. "לקחו את הסטיגמה של ההומלסים והכניסו אותה למחאה. הראו בתקשורת איך אנחנו אוכלים, איך אנחנו חיים ומתקלחים. קיבלו המון תרומות להומלסים, אבל אף אחד לא בא

וקנה לנו אוכל. לקחו את כל הכסף”.

עזרא לא מהסס להפנות אצבע מאשימה לאלה שעד לא מזמן התיימרו לעזרו לו. לדבריו, "כשהיתה הפגנה ב-15 במאי הביאו את ברי סחרוף ועידן רייכל. מאיפה התקציב? בינתיים אנחנו ברחובות והם טייקונים, עם אייפודים ואייפונים. הם מדברים על חלוקת הנטל ועל קושי המחיה. שיגורו איתנו, שיחיו איתנו ביום יום. אני מדבר על סתיו שפיר, דפני ליף, איציק

שמולי - עכשיו כל אחד הולך לפוליטיקה". *

השתתף בהכנת הכתבה: רועי שושן

מימין: חסר דיור ברחוב אלנבי, תל אביב; ומאהל ארלוזורוב. צילום: עידו שחם ושביט צוריאל

בניין הפקולטה לרפואה על שם סאקלר. צילום: שביט צוריאלהיפסטרים של פעם: החזית המזרחית של גילמן, וברקע בניין טרובוביץ'. מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב

בניין רקאנטי כיום. צילום: שביט צוריאלבניין גילמן כיום, החזית המערבית. צילום: שביט צוריאל

הספרייה המרכזית סוראסקי. צילום: שביט צוריאל הכניסה הראשית לבית הספר למוזיקה. צילום: שביט צוריאל

כאן ייבנה "בית מקסיקו". מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב

אנחנו ברחובות והם טייקונים, עם אייפודים ואייפונים. הם הנטל חלוקת על מדברים שיגורו המחיה. קושי ועל איתנו, שיחיו איתנו ביום יום. סתיו שפיר, דפני ליף, איציק שמולי - עכשיו כל אחד הולך

לפוליטיקה"

1213

בתקשורת אין מנצחים

פחד ותיעוב ברפובליקה העממית של סין

המטרה ב-2014: קטאלוניה – מדינה חדשה באירופה

מאת // עינת צוברי

תמיד הוא הטוב" "האיש שבו בעולם הישראלית. להסברה קל לא האנדרדוג, באופן נוטה העולמית הקהל כשדעת אוטומטי לגלות סימפטיה כלפי החלש - כל מבצע צבאי, לא משנה מה יהיו הישגיו בפועל, נדון לכישלון מראש. גופות ילדים והריסות בתי חולים מצטלמים טובים יותר מאשר טנקים. את העובדה הזו יודעים היטב המסבירנים הישראלים החדשים, החל בדוברי שגרירויות וכלה בארגונים ללא מטרות רווח, שמטרתם לקדם סיקור הוגן של ישראל. אז מה באמת הם אומרים עלינו ומה יש

למסבירים הלאומיים לומר בנושא?

אנגליה: ספין פוליטי של נתניהו, וליטוף על הראש של אובמה

העיתונים אחד הוא הבריטי הגארדיאן הבכירים שהעניקו מקום מרכזי לסיקור מבצע "עמוד ענן". הדיווחים השוטפים תפסו את הכותרות במהדורה האינטרנטית של העיתון, כאשר הדגש היה בעיקר על מניין ההרוגים בצד הפלסטיני. לצד הדיווחים היו גם ניתוחים

פוליטיים, פרשנויות וטורי דעה.

ג'ונתן פרידלנד, מפרשני העיתון, רואה במבצע ספין פוליטי. כך, הוא שואל, מדוע בחרה ישראל להשיב אש דווקא עכשיו לעבר חמאס? את התשובה הוא מוצא בבחירות הקרבות. בעוד שבישראל סברה זו עדיין זוכה לביקורות נוקבות, הגארדיאן הוא כלי התקשורת היחיד מבין המוזכרים כאן שנותן את הדעת לנקודה זו. פרידלנד מסביר לצופה הבריטי הממוצע, כי נתניהו בחר לצאת למבצע הנוכחי כדי לחזק

מאת // עינת צוברי

רוב החדשות על סין בחודש האחרון עסקו בצמרת השלטון בחילופי טבעי באופן המפלגה הקומוניסטית. מכיוון שסין אינה חילופי בבחירות. מדובר לא דמוקרטיה, השלטון במדינה בעלת האוכלוסיה הגדולה בעולם הם תהליך מתמשך, במסגרתו מנסים גורמי כוח שונים להשיג דריסת רגל בוועדה המתמדת של הפוליטבורו. "הקונגרס, דוגמת זה שהתכנס בנובמבר האחרון, הוא חותמת פוליטיות והתגוששויות למאבקים גומי שמתרחשות הרחק מעיני הציבור", מסביר אייל לוינטר, כתב לענייני סין באפוק טיימס

.(The‏Epoch‏Times)

ועידת המפלגה הקומוניסטית בחרה נשיא חדש, שי ג'ינפגפינג, שמחליף את הנשיא היוצא, הו ז'ינטאו, לאחר עשר שנות כהונה. בפועל, מסביר לוינטר, קשה לדבר על חילופי גברי, זאת משום שאנשי מפתח בהנהגה, כמו ג'יאנג דזה מין, נשיאה הקודם של סין, הצליחו לשתול את אנשי שלומם בוועדה. זאת, כדי להבטיח שהפשעים שבוצעו בתקופתם, כמו רדיפת מתרגלי הפאולון גונג, לא יחשפו. על אף שחילופי השלטון בסין עברו בצורה חלקה, הרפובליקה העממית של סין חוותה מתיחויות פנימיות רבות בתקופה שקדמה לבחירות: שחיתות, רצח, חטיפות ושמועות

מאת // ראובן נובואה אי אראנז, דובר מפלגת "סולידריות קטאלנית למען העצמאות" במהלך הכהונה הקודמת של הפרלמנט הקטאלוני | תרגמה מספרדית: עינת צוברי

קטאלוניה - מדינה חדשה באירופה. זוהי המסקנה שנובעת מתוצאות הבחירות שנערכו ב-25 בנובמבר, במסגרתן נבחר מחדש הנשיא המכהן, ארתור מס. מסקנה זו הגיונית גם לאור מפגן הכוח של האזרחים הקטאלונים ב-11 בספטמבר, כאשר שני מיליון אנשים הפגינו בברצלונה בדרישה להתנתק מספרד ולהפוך למדינה חדשה באירופה.

הפרלמנט הקטאלוני, שעתיד להתכנס בסוף דצמבר, יכיל רוב משמעותי של נציגים שיתמכו בקיום משאל עם בנושא הפרדות מספרד ,ERC( ומהכוח המפלגתי השני בגודלו )מרכז-ימין ,CiU( כבר במהלך הקדנציה הנוכחית. הנציגים מגיעים ממפלגתו של הנשיא מס

מרכז-שמאל(.

זוהי הפעם הראשונה שמפלגת המרכז-ימין הלאומית של הנשיא מס הצהירה במסע הבחירות שלה, כי אם תיבחר תערוך משאל עם בנוגע לעצמאות. בדרך לניצחון, היא השאירה 12 נציגים מחוץ לפרלמנט. הציבור הקטאלוני לא העניק לנשיא את הרוב הדרוש לו למהלך ההיפרדות. נראה, כי ציבור הבוחרים החליט להעניש אותו על קיצוצים בבריאות ובחינוך - תוצר של פוליטיקת צנע במדינה ש-10% מאוכלוסייתה הם עובדים ממשלתים שמתוגמלים היטב. 11 מן הנציגים התברגו במעגל הכוח השני של הפרלמנט הקטאלוני. ERC, בהנהגתו של אוריול חונקרס, שלבה כוחות יחד עם הנשיא מס בדרך להשגת עצמאות – תהליך שקטאלוניה הכריזה עליו בימים אלו ויתממש במהלך ארבע השנים הבאות. *

מאת // יותם יעקובסון

"נו, מצאת לך גורו?" כך נשאל נבו עם לא אלו במילים ציניות עת שב מהודו. מעט נפתח הרומן "מסאלה". נבו, גיבור הספר, השיב ללועגים לו בשלווה שאכן מצא מורה. מיהו? מלצר עני במסעדה מקומית דלה במיין בזאר שבניו-דלהי: אדם חסר כל, שעובד ללא הפסקה ובכל זאת כל כולו שמחה קיומית. מה רבה ההפתעה כאשר התברר לנבו שאותו מלצר, ראג' שמו, מצא בו דמות של מורה רוחני. בהדרגה מגולל ראג' באוזניי נבו סיפור חיים קשה ונוקב; בעקבות שידוכים שלא רצה בהם ברח מכפרו, היה לרוצח שכיר והתגלגל

אל הכרך הגדול מומבאי.

מתוך הספר: "מומבאי, העיר הגדולה מכל, קראה לו אליה. היא כישפה אותו בשלטי גדולים, בהבזקים מרצדים במסכי חוצות רועשים שנסקו טלוויזיה, בלהק מטוסים למרום בטוחים במסלולם, או שנחתו ובבטנם אנשים רמי דרג ואוצרות ממקומות רחוקים. לו להתמזג בנחשול העיר הגדולה קראה אנשיה העצום, שבו, כך האמין, לבטח יוכל להיטמע. היא פיתתה אותו בשלל המוצרים הבישול ובריחות בה המיוצרים הרבים

המסתלסלים ועולים מכל מסעדותיה.

'מומבאי', לחשו הכל סביבו, בערגה התואמת רק את ערגתו של אדם לאישה יפה הנשואה לאחר, או לאלה הגולשת במורדות ההימאליה כששולי הסארי שלה מתבדרים ברוח צוננת מעל חזה מלא ומוצק. שארוק ח'אן ואישווריה ראי, ממיטב שחקני הקולנוע הבוליוודים, חוללו את ריקודו הסוער, המתירני והמשוחרר

של הכרך הגדול.

כפי שביבשות אחרות נשאו הכל עיניהם אל ניו יורק, כך נשאו ההודים עיניהם אל מומבאי. עיר שבה, כך האמינו רבים, נועדו המאוויים להתגשם. מקום שבו אפשר לדלג בקלילות ממציאות למציאות, להשיל בגד וללבוש צורה אחרת. מקום שבו אפשר להתערבב בתוך הקלחת האנושית העצומה ולהיוולד מחדש, לשם חדש ולמעמד שונה - לעתים ללא מעמד

העיתונות העולמית שימשה כזירת התגוששות נוספת בין ישראל לפלסטינים במהלך מבצע עמוד ענן * באנגליה דיברו על ספין פוליטי של נתניהו, בספרד הרחיבו על ההרס בעזה והיקף גיוס המילואים, ובצרפת – לקוניות טיפוסית ומרגיזה * האמנם ניצחנו בקרב ההסברה?

סחר באיברים, רדיפות פוליטיות ופרשיות שחיתות איימו לזעזע את המערכת הפוליטית בסין * בפועל, חילופי השלטון במפלגה הקומוניסטית עברו בשקט כמעט מוחלט

תת היבשת המרתקת, מקום מפלט לסטודנטים רבים בימי חופשה, נחשפת בשיא תפארתה במסעותיו של נבו, גיבור הספר "מסאלה", שלוקח את הקורא אל חדרי חדריה של הודו - אל מקומות שגם הטייל הוותיק

והמנוסה יתקשה להגיע אליהם

את מעמדו ובמטרה להסיח את דעת הציבור משאלות חברתיות שמעלה מתחרתו, שלי יחימוביץ'. הוא מעלה את האפשרות שגם חזרתו הצפויה של אולמרט לפוליטיקה היא זו שהניעה את נתניהו לצאת למבצע צבאי. בין אם נסכים או לא עם הפרשנות, הבקיאות של פרידלנד בספקולציות הפוליטיות בישראל

בהחלט מעוררת השתאות.

ביקורת נוספת על המהלך הצבאי שייכת לגלן גרינווד, פרשן בגארדיאן, שטוען שהאגרסביות הישראלית ברצועת עזה אפשרית רק הודות לעידוד פעיל מצדה של ארצות הברית. הוא יוצא נגד ההנחה לפיה ארה"ב "לא מעורבת", כפי שהיא מנסה להציג את עצמה. גרינווד ביחס האמריקנית למדיניות מתייחס לפלסטינים ומתאר את סירובה של ארה"ב לתמוך בבקשתו של מחמוד עבאס להכרה במדינה הפלסטינית באו"ם "כצעד שזיכה אותו בליטוף ראש )Head-Pat( מצד איפא"ק". "תוקפנות הוא בעזה המבצע לדבריו, וכי ישע", נגד אוכלוסיה חסרת ישראלית "מדיניות פורעות חוק ואגרסיבית זו ממשיכה להתקיים תחת נשיאותו של זוכה פרס נובל

לשלום ב-2009".

ספרד: עיתונות פרו-ישראלית מימין, חיילי צה"ל בג'אם סשן משמאל

ספרד שקועה בבעיות משלה והעימות הנוכחי בין ישראל לפלסטינים לא נמצא בראש סדר העדיפות התקשורתית. כותרות העיתונים הראשיות מוקדשות רק למשבר הכלכלי, והידיעות על המתרחש בעזה נדחקות למדורי

החוץ.

אולם גם שם הזווית שמוצגת היא בעיקר הזווית הפלסטינית. אין כמעט אף כתבה הטון הדרום. בישובי שעוסקת במתרחש הוא מאוד דרמטי. לדוגמה, אנה קרבחוסה, שמסקרת עבור העיתון אל פאיס את המתרחש בישראל וברשות הפלסטינית, פותחת את הדיווח שלה ב-18 בנובמבר במשפט "ההרס ברצועת עזה מתקדם בצעדי ענק". העיתונאית הספרדית בוחרת להתמקד בילדים ההרוגים בצד הפלסטיני – והתמונות בהחלט מחזקות את תפקיד הקורבן. בעוד שהיצוג הישראלי מתבטא בתמונה אחת של אם ובתה מנסות למצוא מחסה עם השמע אזעקה, הפלסטינים מוצגים בין הריסות בתיהם – מפגינים, בוכים ומדממים. גופות ילדים עטופות בדגלי חמאס.

זאת, לעומת חיילי צה"ל בעיצומו של ג'אם סשן עם ברסלבים תועים במהלך הפסקת צהריים. ABC, עיתון שמרני, מדווח על גיוס "מדינה הכותרת תחת הצפוי המילואים קטנה ומלאה בחיילי מילואים", כאשר כותרת "במדינת במספרים: מתמקדת המשנה ישראל, המונה 8 מיליון תושבים, אושר אתמול גיוס מילואים של 75,000 חיילים לפני כניסה

אפשרית לעזה".

ליאור חייט, דובר שגרירות ישראל בספרד, מסביר שמצב ההסברה הישראלית בספרד עדיין אינו אופטימילי, אבל בהחלט נמצא קודמים לאירועים ביחס שיפור במגמת כמו מלחמת לבנון השניה או המשט לעזה.

בספרד כיום ישנם שני עיתונים שמגדירים את עצמם פרו-ישראלים - Razón‏La ו- La‏Gazeta )בעלי אוריינטציה ימנית - ע.צ(, כאשר מלבד País‏El, רוב מאמרי הדעות בעיתונים למשל, כך, פרו-ישראלים. הם הספרדים פילאר רהולה - פוליטקאית קטאלנית וסגנית ראש עיריית ברצלונה לשעבר, שפרסמה בזמן המבצע טור בעיתון לה ונגוארדיה, בו היא תוקפת את התקשורת הספרדית על החד צדדיות שלה ביחס לישראל. חייט מסביר, כי בימים הראשונים של המבצע התקשורת הספרדית אהדה את ישראל, אך מימד הזמן

שיחק לרעתה.

חייט לא מסכים עם עמדתו של נדב אייל, ראש דסק החוץ של חדשות ערוץ 10, שאמר בראיון לגלובוס שהגישה הסובלנית כלפי המבצע אינה פרי של הסברה מוצלחת, אלא תוצר של חוסר סבלנות כלפי האסלאם הרדיקלי. זאת, משום שהסברה טובה, על פי חייט, אינה מתרחשת רק בתגובה לאירוע כלשהו, כי אם גם מתוחזקת באופן שוטף. לשאלתי בנוגע הספרדית, בזירה ההסברתיים לאתגרים יהודים שנים 500 שבמשך חייט משיב כמעט שלא גרו בספרד, אולם סטריאוטיפים יהודים שליליים נטעו בה שורשים, ולכן לא מדובר בטיפול נקודתי. העובדה שלעיתונות הספרדית עדיין יש השפעה רבה על העיתונות הלטינו-אמריקנית בכלל, הופכת את ההסברה

הישראלית בספרד לחשוב ומסובך.

צרפת: כרוניקה של דיפלומטיה ידועה מראש

בענייניה. שקועה צרפת גם ספרד, כמו בניגוד לגארדיאן, אם לשפוט לפי העיתון לה

יוצאים בחוצ

כלל. מומבאי היתה גדולה מספיק, כך האמינו, כדי שאיש מאנשיה לא ישאל אותך מיהם הוריך ומאין באת, כיוון שגם הוא, קרוב לוודאי, בא מרחוק, ואם כבר ישאל, הרי שלא יתעסק בבירור דקדקני של הפרטים, כיוון שממילא נועדת לשוב ולהישטף במהרה מתודעתו, שהתחדדה אך לרגע בנהר אנשיה המתפוגג.

מומבאי כישפה גם את ראג'. גלי הים הערבי הלוחכים את חופיה נגסו רכות בתודעתו, לו וקראו הכרך של בחיקו אותו ערסלו נדמה 'מומבאי, מומבאי, מומבאי', אליה. היה לו שכל הרכבות ששעטו ממנה קראו לו בשמו בהבטחה אישית שישובו על עקבותיהן ושישאו אותו אליה. הן שרקו לו את שמה והוא עלה על אחת מהן ובא. ראג' מתנודד ברציף התחנה הסואנת שבעיבורה ותהה היכן היא כעת, העיר שקראה לו לבוא, ולאן פניו

מועדות עתה.

כמובטח בכוכבים, שהתוו את דרכו בהודו, במומבאי האירה לו ההצלחה פנים. גלי המזל סגרו עליו מכל עבר. הוא צבר הון רב בזמן מועט ביותר גם בלי לפקוד את מקדש מהאלקשמי, היכלה של אלת הממון העירונית, שגלי הכסף

של הים הערבי מרשרשים לקרסוליה".

על מיניות, גירושי שדיםומיתולוגיה הודית

לימים ראג' הצהיר באוזניי נבו שהמפגש איתו היה זה שהניע אותו לזנוח את חיי הפשע. הוא נפרד מעברו, פנה להקים חיים חדשים ולימים אף הצטרף לנבו ונרתם לפעילות התנדבותית רק על מנת לנסות ולכפר על חטאיו ולהשקיט את מצפונו שלא נותן לו מנוח. סיפורו של ראג' מהווה סיפור מסגרת למסאלה ודמותו, על כל הניגודים שמקופלים בה, כשם היתה שער כניסה להודו שכמו מסאלה )תערובת תבלינים

בהינדי(, הכל נמצא בה.

בניגוד לספרים רבים אחרים שבהם הודו מהווה תפאורת ענק להתרחשות ישראלית, במסאלה הודו היא העיקר. יחסים מורכבים של משיכה ודחייה, אהבה ושנאה, מתקיימים כישות נבו לבינה. הודו מוצגת בספר בין

ענקית, פועמת וחיה. מתוך פניה הרבות עולה מדינה מורכבת, גועשת ותוססת שכלל לא ברור מה קושר את קצוותיה הגיאוגרפיים והתרבותיים יחדיו. זו הודו שאינה מיופה בשום צורה, גם ללא ניסיון לפשט את תרבותה ולהפכה נגישה לקהל

על ידי הצגתה באופן רדוד.

במובנים רבים, הספר מהווה מבחינתי תמצית של חוויותיי בהודו ותובנותיי ביחס לתרבותה ולהגותה. חלקים גדולים ממנו הם בגדר אוטוביוגרפיה, אלא שלמען החופש הספרותי והיעדר הצורך להיצמד לסיפוריי נטלתי לעצמי את הזכות לכתוב את יכול אני שדרכה אחרת, דמות דרך סיפוריי

להסתכל על עצמי מהצד.

המסעות בתת היבשת מובילים את הקורא אל חדרי חדריה של הודו, אל מקומות שגם הטייל הוותיק והמנוסה יתקשה להגיע אליהם ולהבינם. ובמובנים אלו, נועדו מקומות אלו למי שחפץ להכיר את הודו וכן למי שביקר בה ועלו בו שאלות ביחס אליה. נבו חי תקופה מסוימת עם בנות קהילת ההיג'רות )סריסים( - אנדרוגנוסים מלידה וגברים שעברו טקס כריתה מלא של איבר המין ושל שק האשכים, החיים בקומונות מרתקות שלהן מנהגים וגינונים מיוחדים. הוא מנהל שיחות מעמיקות עם ראמה, שהיתה לוחמת בצבא החירות של הודו, ועם שחרזאד - בת המיעוט הזורואסטרי-פרסי במומבאי, על מעמד האישה בהודו. הוא מבקר מלה ברהמה כמו המוניים דתיים באירועים בפושקר )המוכר יותר כיריד הגמלים(, קומבה מלה, הפסטיבל האנושי הגדול בעולם שנערך באיללאבאד בשנת 2001 שבו השתתפו עשרות מיליוני בני אדם, צופה בטקסי גירוש שדים אלימים, מתרועע עם נזירים סגפנים ואנשי דת שמהם הוא שומע על מהותה אמונה ההודית - על הארה, על

בהקטי )דבקות( ועל ההבדל בינה לבין יוגה.

הוא ממשיך ומבקר באיודהיה, אתר מחלוקת בין הינדים למוסלמים ומוקדן של כמה גלי פרעות קשים שפקדו את הודו. כך, מתחקה נבו אחר מורכבות היחסים של הינדים-מוסלמים בתת היבשת ואחר האופן המורכב שבו נתפשת דמותו של גנד, שמתברר שלא כולם אוהבים. הוא גם צולל אל נבכי המיתולוגיה ההינדואית, מנסה להבין את משמעותה הסמויה ומוצא בה אמיתות גדולות. במקביל הוא מתחקה אחר קווי מתאר של צלמים ופסלים קדומים, לומד את משמעותם ומבין את

מהות הסגידה לאל שיווא.

לכאורה, כל פרק במסאלה עומד בפני עצמו, אך בקריאה רציפה של הפרקים בזה אחר זה מתרקמת תמונה היסטורית-תרבותית, עשירה ומורכבת של הודו - מתרבות עמק האינדוס והתקופה הוודית ועד הכיבושים המוסלמיים והראג' הבריטי. המסה העיונית מובאת כסיפור קולח ורב פנים, לעתים כדו-שיח, לעתים כהגיגיו של הגיבור. נבו, המפנים את הדברים שחווה ומעבד אותם, כמו מבקש מהקורא לבחון את עמדותיו שלו ביחס לדברים. מתוך הרהוריו של נבו בישראל שממנה בא ושאליה הוא שב, נולדת פרספקטיבה אקטואלית על ישראל ועל החברה הישראלית, שהספר עוסק בה לא מעט,

ולו מתוך ההיעדר שלה בו. *

"מסאלה" מאת יותם יעקובסון. לקריאת קטעים www. :נבחרים מהספר ומאמרים על הודו

yotamjacobson.co.il

על סחר באיברים הם חלק מהמאורעות שקדמו לקונגרס ה-18 של המפלגה.

סוחרי האיברים: שר המסחר, אשתו והמתווך הבריטי

גו קאי-לאי, אשתו של בו שאי לאי, שר המסחר ובכיר בממשל הסיני, הורשעה בחודש אוגוסט האחרון ברצח ניל הייווד, איש עסקים בריטי. היא נאשמה, כי רצחה את הייווד באמצעות רעל שהוחדר למשקהו עת השתתף באירוע חברתי במלון לאקי הולידי. קאי-לאי לא היתה נוכחת באירוע, עובדה שלא הפריעה לבית המשפט בסין לקבוע שהיא אשמה ולגזור עליה מאסר עולם. המניע לרצח הוצג כסכסוך עסקי בין הייווד לקאי-לאי, לפיו הבריטי ביקש עמלה גבוה מדי בתמורה להעברת סכום כסף

גדול לחו"ל.

ואף לאי, הזוג היה חבר קרוב של הייווד סייע לבנם להתקבל ללימודים בהארוורד. טיב היחסים בין אשת הבכיר הסיני לאיש העסקים הבריטי גם הוא לוט בערפל. ישנם מקורות הטוענים, כי גו קאי-לאי, משפטנית מצליחה שניהלה אורח חיים מנקר עיניים, בניגוד לרוב נשות הפוליטקאים בסין - היתה

נשואה לשאי לאי רק על הנייר.

אולם, מאסר העולם שנגזר על גו הוא לא רק תוצאה של מעשה שחיתות בלבד. ההליך המשפטי שהתנהל כנגדה זכה לכינוי "משפט המאה" - כינוי שמוצמד למשפטים סנסציוניים, דוגמת אלו של או.ג'י סימפסון ב-1995 ושל ביל קלינטון ב-1999 - משום שחשף את מעורבותם של בני הזוג לאי בסחר בגופות. כך, כאשר בו שאי לאי כיהן כראש עיריית דאליין, הוקמו בעיר שני מפעלים העוסקים בשימור גופות. הגופות יועדו לתערוכות שונות בעולם ולהשתלות, ומי שסיפק אותן היו מתרגלי השיטה הרוחנית פאולון גונג. הבעל בו הפך את מחנה העבודה מא-סאן ג'יא לעיר כלא. ב-2006, חשף האפוק טיימס, כי במקום פעל בית חולים ששימש כבנק איברים חי. כיום מתנהלות נגד בו עשרות תביעות בגין פשעים נגד האנושות בבתי משפט ברחבי העולם, ובאחת מהן אף הורשע בהיעדרו ב-2007. מצד כניסיון נתפסת גו ל ש ההרשעה המשטר לטייח את חלקו של שר המסחר לשעבר בפרשת סחר האיברים וגם לפגוע במעמדו, שבעיני רבים צבר יותר מדי כוח.. מעורבותו על שמועות מצטרפות לכך להפלת צבאי קשר לקשירת בניסיון המשטר, שעוררו דאגה בקרב בכירי המפלגה.

הנשיא הנעלםלאחר שהתפוצצה פרשת הסחר באיברים

גו קאי-לאי, אשתו של בו שאי לאי, שר המסחר ובכיר בממשל

הסיני, הורשעה ברצח ניל הייווד, איש עסקים בריטי. היא נאשמה,

כי רצחה את הייווד באמצעות רעל שהוחדר למשקהו עת השתתף

באירוע חברתי במלון לאקי הולידי. קאי-לאי לא היתה נוכחת באירוע,

עובדה שלא הפריעה לבית המשפט בסין לקבוע שהיא אשמה

ולגזור עליה מאסר עולם

נעלם נשיאה החדשה של סין, שנעדר מפגישות שנקבעו לו עם ראש ממשלת דנמרק, ראש ממשלת סינגפור ושרת החוץ האמריקנית.. לפי חלק מהשמועות, גבו של שי נפגע בעת ששיחק כדורגל. מקורות אחרים אומרים

שלקה בהתקף לב.

היעלמותו של ג'נפינג העלתה את הסברה, לנקום לאי, שרצה בידי שאי חוסל לפיה פרשיות ברצח. אשתו של הרשעתה את שחיתות נוספות שצצו במהלך החודשים האחרונים עוררו בקרב רבים את התחושה, כי "משהו רקוב ברפובליקה העממית של סין". למשל, בספטמבר הורד בדרגה בכיר במפלגה הקומוניסטית בשל שערורייה שבה היה מעורב בנו, שנמצא יחד עם שתי נשים כשהם עירומים במכונית מירוץ של המשפחה. במקרה אחר הגיע לקונסוליה האמריקנית מפקד כוחות הביטחון במחוז צ'ונג צ'ינג, וואנג

מונד, הדיווחים על המתרחש בישראל לא תופסים את הכותרות הראשיות וגם לא את ראש מדור החוץ. הדיווחים עוסקים בעיקר במניין ההרוגים בצד הפלסטיני והם נושאים אופי כרוניקאי, שמתעד את מניין התקפות חיל האוויר מחד ואת ההרוגים בצד הפלסטיני במאמצים העיתון מתמקד עוד מאידך. הדיפלומטיים להביא להפסקת אש ובעיקר במעורבות המצרית, תוך רצון לשפוך אור על תפקידה של מצרים בהנהגתו של מורסי

בתיווך בין ישראל לפלסטינים.

אריה גרין, מנכ"ל מדיה סנטרל - ארגון ללא מטרות רווח שמטרתו לקדם סיקור מאוזן של ישראל בתקשורת הזרה, מצביע על הישגים לא מבוטלים בהסברה הישראלית במבצע הנוכחי: "מהרגע הראשון של המבצע, פתחה בפעילות הממשלתית העיתונות לשכת הסברתית יזומה. היא איפשרה לעיתונאים לקיים סיורים ותדרוכים בגבול הדרום, בניגוד למדיניותה במבצעים קודמים, ואף העמידה חזית של דוברים מהשורה הראשונה". בין השמות שגרין מונה לשבח נמצאת אביטל ליבוביץ' מדובר צה"ל, שמלבד היותה רהוטה ואינטיליגנטית מדובר באישה במדים, נקודה

משחקת תפקיד חשוב לטובת ישראל.

אחד מהישגי ההסברה הוא תמימות הדעים בקרב הקהילה הבינלאומית ביחס לצדקת המבצע, אולם עדיין יש כמה מוקדי סיקור בעייתים, לדברי חייט, דוגמת ה-BBC. אלא שבניגוד לעבר, ההסברה הישראלית נתונה כיום בידי "אנשים אשר מוכשרים לדבר ולא בידי רמטכ"לים לשעבר, שהישגיהם בשדה הקרב לא זהים ליכולת ההתמודדות שלהם

בזירה התקשורתית", אומר חייט. *

לי-ג'ון, על מנת לבקש מקלט. בתמורה לכך הציע מסמכים המפלילים בכירים במפלגה בעברות שונות, בהם שאי לאי. האמריקנים סרבו והסגירו אותו לשלטונות המקומיים. על פי הערכות שונות, לי-ג'ון התכוון לחשוף את מעורבותם של שי לאי ובכירים נוספים ברדיפה השיטתית של מתרגלי הפאולון גונג.

המסודרים השלטון חילופי בין הסתירה לחשדות החמורים שתלויים סביב בכירים במפלגה הקומוניסטית לוקחת אותנו עד מהאמנים מינג'ון, יו השיק שם לפריז, הנודעים בסין, תערוכה חדשה מספר ימים בעיקר נודע הוא השלטון. חילופי לאחר בשל יצירתו "הטבח", שמתייחסת להפגנות בכיכר טיין-אן-מן ב-1989, במהלכן הוצאו להורג סטודנטים שקראו לערוך רפורמות

דמוקרטיות במדינה.

כשנשאל האם אינו חושש לתגובת הרשויות בסין, השיב כי "הציור מבטא את רגשותיי. זו אינה ביקורת. ניסיתי לבטא את הבלבול שלי לנוכח מה שראיתי". בראיון לפייננשל טיימס (Times‏Financial) ציין, כי "הקפיטליזם הוא האל החדש", וכי הוא "מקווה שעבודותיו יעוררו התבוננות ויציעו זווית ראיה שונה". לוינטר מסביר, כי מדיניות השלטון הנוכחי בסין היא לאפשר ביטוי של ביקורת כללית מאוד; כל עוד לא מוזכרים נושאים קונקרטיים כמו רדיפת הפאולון גונג, המשטר לא יצנזר

את התכנים ולא יפתח במסע רדיפה.

בעיניים מערביות שמתבוננות בסין מבחוץ, ייתכן כי הדמויות של מינג'ון, בעלות החיוך פעמים, אינספור שמשועתקות המתוח מבהירות טוב יותר מאלפי ניתוחים פוליטיים התחזיות אף על בסין, הבחירות מדוע

הפסימיות, עברו בשקט כמעט מוחלט. *

הודו בעיניי נבו. צילום: יותם יעקובסון

הסברה טובה לא מתרחשת בתגובה לאירוע, אלא מתוחזקת באופן שוטף.צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

הפנים האמיתיות של סין. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

14

הנוסטלגיה מגיעה לסמארטפון

למכירה: יד שנייה מגיימר

טכנופוביטכנופובי

לעבוד מול המחשב - ולהישאר בחייםהסמסטר בעיצומו ואיתו גם שעות העבודה הרבות מול מסך המחשב, אשר עלולות להסב לא מעט נזקים בריאותיים * אז איך בדיוק צריך לשבת, כיצד

נמנעים מפגיעה בעיניים ולמה חשוב לכבות את המזגן? * תזה מציג: כך תשרדו את שנת הלימודיםאתם מוזמנים לפקפק, אבל לדעתנו הדבר הבא בעולם המשחקים הוא דווקא משחקי רטרו * GTA 3, דום, מקס פיין הראשון ועוד רבים וטובים חוזרים

עתה לסמארטפון ולטאבלט שלכם * קבלו כמה משחקים שעושים קאמבק, כאשר רובם לקוחים מהתקופה בה האייפון עוד לא היה בתכנון

דמיאן פרימוריסה הוא אספן משחקים המחזיק בשיאי גינס יוצאי דופן - בעל המשחקים היקרים ביותר לקונסולות פלייסטיישן 3 ו-Xbox * בדרך לתואר המחייב הוא נאלץ להיפרד מאלפי דולרים, אבל מבחינתו "אספן אמיתי

קונה מהבטן" * ראיון עם גיימר שלקח את התחביב צעד אחד קדימה

Icy Tower 2

אם גם אתם העברתם את שיעורי המחשבים בבית הספר בקפיצה אינסופית על משטחי קרח, עץ ועצמות במטרה לשבור את השיא Icy‏Tower .במגדל הבלתי נגמר - אתם לא לבדהראשון, שיצא בשנת 2001, נראה במבט ראשון כמו משחק פשוט ודי מטופש - בסך הכל בחור עם כובע כחול שמקפץ אל האינסוף. אולם שורה של חיקויים באו בעקבות יצירת המופת ,Doodle‏Jump ההיא, כשהמצליח מביניהם הואשזמין בכל מערכת הפעלה סלולרית שקיימת.

ההמשך למשחק המקורי מגיע רק עכשיו, כאילו לא עברו למעלה מ-10 שנים. הגרפיקה והעובדה המתמוטט המגדל הצבעונית, שמדובר )שוב( במשחק ממכר בצורה מסוכנת Icy‏Towerהחזירה אותנו אחורה בזמן. ל-2‏נוספו כמה וכמה שכלולים. כך, למשל, ניתן לעלות בדרגות לאחר השלמת "פעלולים", כמו לאסוף 50 מטבעות בפעם אחת או להגיע לקומה ה-150, לקנות שדרוגים ואפילו להלביש מחדש את הדמות ולעזור לה להיפטר מהכובע

המגוחך הזה.

מחיר: חינם

מאת // יובל הנדלר ושי ענבל

15

Final Fantasy 1

"הפנטזיה שנקרא התפקידים משחק האחרונה" ושוחרר ב-1987 הוא בהחלט לא האחרון בסדרה. אחריו הגיעו לא פחות מ-13 משחקי המשך. האפליקציה, שזמינה לאייפון ואנדרואיד, היא בעצם Port למשחק הראשון בסדרה, שיצא במקור לקונסלת המשחקים

הוותיקה NES של נינטנדו.

סגנון המשחק של FF1 יהיה מוכר לכל מי ששיחק במשחק אחר בסדרה, וגם לכל מי שאי פעם שיחק במשחק תפקידים כלשהו. הרעיון הוא פשוט: בתחילת המשחק בוחרים ארבעה גיבורים מתוך רשימה של שישה - לוחם, גנב,

נזיר, קוסם אדום, קוסם לבן וקוסם שחור - כאשר לכל גיבור יש יכולות מיוחדות שונות. ללוחם, לדוגמה, יש מגוון רב של כלי נשק ושיריון, הגנב מהיר במיוחד, הנזיר מתמחה

במתקפות אגרופים וכן הלאה.

שטחית, עלילה קיימת המשחק ברקע שתמציתה הוא גיבורים שצריכים להחזיר את אורם של ארבעה קריסטלים המייצגים את ארבעת יסודות הטבע של העולם. המשחק בעולם חופשי שיטוט דרך מתנהל עצמו המשחק ובעיקר בקרבות מבוססי תורות. הוא מספק שעות רבות של הנאה מקרבות מלהיבים, בונוסים ממכרים ושיטוט חופשי בעולם שרמת פירוטו הגרפית מרשימה מאוד

ביחס לתקופת יצירתו.

28.43 שקל באנדרואיד, 35.90 מחיר: באייפון

Doom

דום הוא ללא ספק המשחק שהפך את ז'אנר למה שהוא ראשון( מגוף )פעולה FPS-הכיום. כשיצא לראשונה בשנת 1993 היה לו את הכבוד להיות אחד המשחקים הראשונים שהציגו גרפיקת תלת מימד. כשמשחקים בו בסמארטפון, קשה שלא להיזכר בימי היסודי העליזים, שבהם במקום להתעסק עם לומדה כוכב גורדי, עסקנו בהצלת משעממת של מאימת כמובן( כולה, )והאנושות מאדים

המפלצות שבאו מהגיהנום.

גרסת הסמארטפון והטאבלט של המשחק נראית בדיוק כמו המשחק המקורי, דבר שיש

לו יתרונות וחסרונות. מצד אחד זה תורם לתחושת הנוסטלגיה ולאותנטיות, מצד שני ניתן לצפות שיעדכנו את הגרפיקה לפחות במידה מועטה, על מנת להקל על העין שכבר לא מוכנה לסבול פיקסלים בגודל של כוכב

לכת.

לוקח קצת זמן להתרגל לשליטה על כיוון הנשק ותזוזת השחקן באמצעות האצבעות על המסך. אולם אחרי זמן קצר ריססנו בצורה מדויקת את האויב בכדורים ואף חיסלנו כמה יצורים משוטטים בעזרת חביות נפץ במקומות אסטרטגיים. לסיכום, אם אתם חפצים בחתיכה מדממת של נוסטלגיה בסלולרי שלכם, או סתם - Call‏of‏Duty רוצים להכיר את הסבא רבא של

דום הוא הכתובת.

19.80 באנדרואיד, שקל 7.79 מחיר: באייפון ובאייפד

Rayman Jungle Run

המשחק הראשון בסדרת ריימן, שיצא ב-1995, זכור לנו בתור אחד ממשחקי הפלטפורמה האהובים עלינו ביותר. מאז יצאו משחקי המשך רבים שלא מביישים את הפירמה. אם אתם לא מכירים את ריימן, תדעו שמדובר בגיבור המשחק - יצור חמוד שהגוף שלו לא מחובר בצורה נראית לעין לגפיו ולראשו, עובדה שלא מונעת ממנו לרוץ, לקפוץ ולשחרר את חבריו

הקטנים בעת צרה.

הדבר שמייחד את סדרת משחקי ריימן לעומת הזרימה היא אחרים פלטפורמת משחקי המיוחדת שיש לה, וגם המשחק החדש בסדרה בורך בה. Run‏Jungle‏Rayman, שפותח עבור סמארטפונים וטאבלטים, הוא הוכחה לכך שאפילו אחרי למעלה מ-17 שנים מיציאת הכותר המקורי ריימן עדיין מצליח לשחזר את

הקסם שלו.

מה שמיוחד ב-Run‏Jungle הוא השליטה פלטפורמה במשחק המדובר במשחק. באצבע ורק אך להשתמש ממך הדורש אחת. למשחק ארבעה סוגי שלבים: קפיצה, תעופה, ריצה על קיר ואגרוף. ריימן עצמו כל הזמן רץ אוטומטית קדימה, וב"שלב קפיצה", ב"שלב לקפוץ. לו גורמת לחיצה למשל, תעופה”, לחיצה הופכת את השיער של ריימן להליקופטר, וכך הוא עף. המשחק עצמו נראה מדהים, ממש כמו יצירת אומנות בתנועה. יש לציין גם את פסקול המשחק, שמתאים שלו. הילדותית לאווירה מדויקת בצורה

למרות שהמוצר מכוון בעיקר לילדים צעירים, הוא בהחלט מומלץ לכל אחד. השחקנים יגלו וילדותיים כביכול שגם משחקים פשוטים

יכולים להיות מהנים בכל גיל.

מחיר: 13.50 שקל באנדרואיד, 11.90 באייפון ובאייפד

Max Payne Mobileב-2001, הרבה לפני דקסטר מורגן, מקס פיין היה שוטר עם יותר מדי דם על הידיים ולא מעט ייסורי מצפון. סיפור הרקע למשחק לא מיועד לבעלי לב חלש: לאחר שאשתו ובתו התינוקת של מקס נרצחות על ידי מסוממים בלילה אפל אחד, פיין עובר למחלקת הסמים יורק, ומתחיל את תפקידו )ה-DEA( בניו כשוטר סמוי בארגוני הפשע, במטרה למגר את סם ה-Valkyr שהשתלט על העיר. הכל טוב ויפה, עד שיום אחד שותפו במשטרה, והאדם היחיד שיודע שהוא שוטר סמוי, מחוסל. מקס פיין מואשם ברצח חברו, ונאלץ להימלט מפני משטרת ניו יורק ומגוון פושעים שהיו שמחים להיפטר ממנו. במסע ההימלטות והנקמה האישי שלו, מקס יורה והורג לא מעט בניסיון לגלות את האמת, ולא מפסיק עד שהוא מגיע

אל ראש הפירימידה.

המשחק כולו בנוי כמעין סרט ישן וקלישאתי: קטעי המעבר שמורכבים מנובלת קומיקס, פסקול בסגנון הפילם-נואר והמון טוויסטים שסחפו אותנו בשעתו אל תוך המשחק - ועדיין עושים זאת: מקס פיין עצמו הוא למעשה מחסן נשק אנושי, מברטה ועד למשגר טילים - והוא לא מהסס להשתמש בהם. גם השימוש ב"זמן כדור" בסגנון המטריקס הוסיף למגניבות של המשחק בזמנו. היה ונשאר קלאסיקה אמיתית.

12.03 שקל באנדרואיד, 11.90 מחיר: באייפון ובאייפד

Grand Theft Auto 3אולי היא ב-1997, שהחלה ,GTA סדרת שניסתה הראשונה המשחקים סדרת או באמת, שהם כפי החיים את לדמות לפחות כפי שאנחנו רוצים שהם יהיו. בפעם הראשונה עולם שלם פרוש לפנינו ממבט על )ומאוחר יותר בתלת מימד(,שבו אפשר לעשות מה שרוצים, מתי שרוצים: לסכסך בין כנופיות, לבצע מעשי שוד, לגנוב, לירות, ברחובות. בלאגן לעשות ובעיקר לדרוס GTA 3 לסמארטפונים וטאבלטים )במקור ל-PC ול-Xbox( ממשיך את המסורת. רוצים לעבוד בשירות החוק? תוכלו לגנוב מכונית להציל רוצים פושעים. ולתפוס משטרה אליכם הקרוב האמבולנס על עלו חיים? והצילו אנשים במצוקה. רוצים, חס וחלילה, לבצע פשעים ולברוח מהמשטרה והצבא? גם

אפשרי, וכיף במיוחד.

כמעט שכחנו: יש גם משימות מתוסרטות ומוצלחות שמקדמות את העלילה, במקרה ברחובות. טרור לעשות לכם שמשעמם הגרסה לסמארטפונים ולטאבלטים כוללת בגרסה המקורית, היו דברים רבים שלא כך, על רק לברך וניתן ב-2011, שיצאה ולהמליץ על GTA 3 לכל איש ואישה -אלא או בהריון נשים בילדים, מדובר כן אם

פציפיסטים.

מחיר: 19.41 שקל באנדרואיד, 19.90 באייפון ובאייפד

מאת // עדי פרל

אספנות, לפי ויקיפדיה, היא "סוג של תחביב או עיסוק פנאי בו האספן עוסק באגירת פריטים שונים". תופעה זו היתה קיימת עוד בתקופת ימי הביניים, בה אנשים פשוטים מן היישוב היו אוספים, סוחרים ולפעמים אפילו גונבים חפצים השייכים לאלה שהוגדרו כקדושים ונפטרו. כך נוצר מצב בו חפץ פשוט, למשל סנדל קרוע שכלפי חוץ אינו שווה פרוטה שחוקה, הפך בקרב חוגים מסוימים לפריט בעל ערך רב. איסוף חפצי קדושים נוצריים כבר מזמן יצא מהאופנה, אבל תופעת האספנות עדיין חיה ובועטת בתחומים אחרים, כמו בולים, מטבעות, עטים, חתימות - ובשנים האחרונות גם משחקי

מחשב.

הכירו את דמיאן פרימוריסה )31(, ביום מנכ"ל ,Games.co.il-אתרי המשחקים נט-גיימס ואך בשעות הקטנות של הלילה מדובר באספן גינס שיאי בשני שמחזיק נלהב משחקים לשנת 2012: הראשון למשחק הפלייסטיישן 3 היקר ביותר - עותק נדיר של משחק הספורט הגנוז Elite 11‏NBA תמורת 1,500 דולרים; והשני למשחק ה-Xbox היקר ביותר, גרסת האספנים של המשחק Space‏Dead שנמכרה תמורת לא פחות מ-3,000 ירוקים. אז מה זה עולם אספנות המשחקים? האם בין התשוקה

למשחקים מסתתרים גם רווחים?

מתי התחלת לגלות עניין באספנות משחקים?"הגעתי לעולם אספנות המשחקים במקרה, מעט לפני גיל 30. חיפשתי עותק מקורי של XCOM לקנייה באי-ביי. יש לי חיבה מסוימת לקופסאות ודיסקים מקוריים. מפה לשם, בהמלצות של אי-ביי הוצע לי לקנות את Moon‏Killing‏a‏Under. מדובר בעותק סגור ובאריזה מקורית, שמעולם לא נפתח. הייתי בשוק. הוקסמתי מהרעיון שאחד ממשחקי הילדות שלי מסתובב סגור הרמטית, כאילו אותו, קניתי מהמפעל. יצא עכשיו ממש וכשהחבילה הגיעה הביתה התחלתי לחפש

עוד משחקי ילדות סגורים באריזה".

איך בכלל עובד כל העסק הזה של אספנות משחקים? יש לו קווי דימיון לאספנות מתחומי

תוכן אחרים?"אתחיל מהסוף - אספנות אמיתית באה מהלב

ולא מהראש. ניתן לראות קווי דמיון זהים מתחומי אספנות אחרים כמו יצירות אומנות או רכבים ישנים. לדעתי, כל האלמנטים של אספנות קיימים גם בתחום הזה, ואולי אפילו יותר חזק, בגלל שגיימרים אמיתיים יכולים לבזבז שבועות שלמים על משחק אחד ולהיות מעורבים בו רגשית. לרוב המשחק הופך להיות לחלק בלתי נפרד מהילדות או להפוך לחוויה

משמעותית בחייו של אדם.

אני רואה את זה הרבה בכתבות על משחקי - Games נוסטלגיה שאנחנו מעלים באתרהתגובות הן לרוב 'וואו, איך ריגשתם אותי!' או 'מעלה נשכחות' וכו'. אותן תגובות אמוציונליות מתרגמות אצל חלק מהאנשים לרצון לעשות נוסטלגי. ולהשיג את אותו משחק מעשה בנוסף, אספנות משחקים מושחתת הרבה על אלמנט רגשי אחר: לרצות משהו נדיר שאין

לאף אחד אחר".

כיצד מצליחים לשים יד על משחקים כה נדירים?"הרבה חפירה באינטרנט. אתה קודם כל צריך לדעת מה נחשב כנדיר - יכולות להיות שתי גרסאות של משחק שלכאורה נראות דומות, אבל שינוי קטן באחת מהן תגרום לאחת להיות הרבה יותר נדירה ונחשקת מהאחרת. זה דומה, לדוגמה, לבול נדיר עם שגיאת כתיב, לעומת אותו הבול ללא השגיאה. ההפרש ביניהם יכול להיות מיליוני דולרים. אחרי שאני יודע מה נדיר, העבודה הופכת לפשוטה יותר אך עדיין סיזיפית - אני משקיע הרבה מאוד זמן פנוי בשיטוט באי-ביי ובפורומים פרטיים כדי לאתר מציאות. יש אנשים שפשוט לא יודעים מה יש

להם ביד".

איך משכנעים אדם להוציא סכום אסטרונומי של 3,000 דולר על קניית משחק, נדיר ככל

שיהיה?"אתה לא צריך לשכנע אספני משחקים. הם כבר משוכנעים. עם הגלובליזציה ועם התגברות הסחר הפרטי בעקבות מהפכת האינטרנט ואתרים כמו אי-ביי, היכולת למכור להמונים נעשתה קלה

יותר. בנוסף, הדבר נעשה קל יותר כאשר אתה חלק מהקליקה של המשוגעים לעניין, המורכבת מקבוצה של אספנים כבדים במיוחד מרחבי העולם )אין קבוצה ישראלית מאורגנת(, ויודע

למי לפנות כאשר יש לך עותק נדיר".

האם מראש הצבת לעצמך את המטרה לשבור את שיא גינס במכירת המשחק היקר ביותר?

"לא, פשוט עשיתי את זה. מאוחר יותר, בהמלצת חברים, פניתי לגינס. אחרי כמה התכתבויות

ושליחת מסמכי הוכחה - השיאים אושרו".

יש לך כוונה לשבור את השיא של עצמך?"כן. יש לי גרסה איכותית יותר מבחינה ויזאולית של אחד מהמשחקים היקרים ביותר שמכרתי, 2011‏Elite‏NBA, ממנו נותרו רק עשרה עותקים סגורים. מה גם שברגע שמשחק נמכר בסכום מסוים, לרוב הוא אוטומטית הופך למחיר המינימלי החדש, במיוחד כשמדובר בפריטים נדירים ביותר. מחיר המשחק הרקיע שחקים מאז, אז אני די בטוח שאקבע שיא חדש ברגע שאחליט למכור. אבל זה לא יהיה בזמן הקרוב".

איזה טיפים היית נותן לאנשים שרוצים להיכנס לתחום האספנות?

"מי שמתכוון להיכנס לתחום בשביל להרוויח כסף - שיוותר על זה. עדיף כבר שישקיע בבורסה. אספן אמיתי קונה מתחושות בטן, ורק הוא ידע איזה פריטים לקנות, למי למכור ובכמה. חשוב לציין שאני עושה את זה בעיקר בשביל הכיף. מכירות המשחקים נועדו לכסות עלויות של קניית משחקים אחרים, לא למטרת

רווח, וזה בשורה התחתונה מה שחשוב".

אספנות משחקים, או לצורך הדיון אספנות מכל תחום שהוא, איננה אפיק יציב ובטוח לריפוד הכיס במזומנים. התחביב הזה דורש מאלה המעזים להיכנס לתחומו חוש עסקים חד, נחישות והתמדה וכמובן גם לא מעט מזל כדי לראות איזשהו רווח, אבל אם ניקח את פרימוריסה כדוגמה מייצגת למשוגעים לדבר - כסף הוא

בהחלט הדבר האחרון שמעניין אותם. *

מדובר בעותק סגור ובאריזה מקורית, שמעולם לא נפתח. הייתי בשוק. הוקסמתי מהרעיון שאחד ממשחקי הילדות שלי מסתובב סגור הרמטית,

כאילו ממש עכשיו יצא מהמפעל

מאת // עדי פרל

אתם והמסךשימוש שגוי במסך עלול לגרום לפגיעים בעיניים. בעולם הרפואה אפילו טרחו להמציא שם לתופעה - CVS )ר"ת Syndrome‏Vision‏Computer(, שם כללי לקבוצה של סימפטומים הקשורים לבעיות עיניים הנובעות מעבודה מרובה מול המסך, בהם טשטוש ראייה, רגישות לאור, כאבי עיניים ותחושת יובש. עד שימציאו מחשב שישדר ישירות למוחנו, הנה כמה

טיפים שיקלו על העיניים שלכם:

אל תשכחו למצמץ. כל מצמוץ מרטיב מחדש את העיניים כך שלא יתייבשו. רק אל *תגזימו פן מישהו מסביבכם ייבהל במחשבה שאתם עוברים התקף כלשהו.

נסו להימנע מישיבה ממושכת מול המסך כאשר מאוורר או מזגן פועלים במקביל. שני *הגורמים הללו יחדיו מאיצים את התייבשות העין.

הציבו את המסך במרחק 60-50 ס"מ מכם, כך שתוכלו לראות את המסך במלואו. מרחק *קצר יותר עלול לגרום למאמץ מיותר של העין, שתקלוט כל פעם רק חלק מהמסך.

כוונו את תאורת החדר כך שייווצרו כמה שפחות השתקפויות על המסך. בנוסף, *השתדלו לשמור על ניקיון המסך מפני אבק או כל לכלוך הנראה לעין. אין צורך לנבור בארון כלי הניקוי. מטפחת וחומר לניקוי משקפיים )ספירט( יעשו את העבודה היטב.

כוונו את הגדרות הבהירות של המסך עד שתמצאו את המינון הנוח ביותר לעין. *במחשבים ניידים יש לשים דגש על זווית המסך ביחס אליכם - גורם משמעותי בהשגת

תוצאה אופטימלית.למרות שהמחשב לפעמים נותן תחושה של עומק, למשל בצפייה בגרפיקה תלת *מימדית, חשוב לזכור שזוהי רק אשליה. העיניים ממשיכות להביט באותו אובייקט כל הזמן, והיכולת שלהן להתמקד מתנוון ונפגע. כדי לשמור על יכולת מיקוד תקינה, אמצו לעצמכם את "חוק ה-20" - אחרי 20 דקות מול המסך, סובבו את הראש והתמקדו באובייקט מרוחק כמה מטרים מכם למשך לפחות 20 שניות לפני שתחזרו לעיסוקכם.

אם המסך שלכם ישן ומרצד, החליפו את קצב ריענון תצוגת המסך )ההגדרה נמצאת בלשונית Monitor בהגדרות התצוגה בחלונות(. ככל שהקצב גבוה יותר, כך תוקל עבודת העיניים בעיבוד התמונה. ההגדרות המומלצות הן לפחות 60 הרץ, אך לא יותר מ-85, בהתחשב ביכולות המסך. קצב ריענון גבוה עלול לגרום לבלאי גבוה של המסך, אך זה

עדיף על בלאי גבוה של העיניים, לא?

אתם והמקלדתקוליים כמו סירי‏‏(Siri) יחליפו אותם. הנזקים בשימוש מופרז או שגוי במקלדת והעכבר מתמקדים בדלקות פרקים של פרק כף היד, שנוצרים ממאמץ יתר ומתבטאים בכאבים, נפיחויות ובעיות מוטוריות ברמות חומרה משתנות. התסמונת הנפוצה ביותר בתחום היא ה-Disorder‏Stress‏Repetitive, או בתרגום חופשי "הפרעת המאמץ החוזר", הגורמת לתחושת נימול של כף היד, כאבים חזקים ואפילו פגיעה בקואורדינציה. במקרים של הזנחה, הנזקים של הפרעת המאמץ החוזר עלולים להיות בלתי הפיכים. כדי להימנע

מבעיות בקשירת השרוכים, הנה כמה עצות שימושיות:

אם במהלך עבודה מול המחשב אתם חשים אי נוחות כלשהי בכפות הידיים או במפרקים, *עצרו הכל וצאו להפסקה. נצלו את ההפסקה כדי לעסות את האזורים הדואבים כדי

להמריץ את זרימת הדם למקום ולשחרר שרירים עייפים. עצבניים? אל תשחררו אגרסיות על המקלדת. הקלדה ברוטלית גורמת לזעזוע מיותר *באצבעות ובכפות הידיים. לכן, הקלידו בנינוחות ובלי לחץ, למען בריאותכם שלכם וזו

של המקלדת.על השולחן להיות בגובה של לפחות 70 ס"מ מהרצפה ושיהיה רחב מספיק כדי שהעכבר, *המקלדת וכל ציוד אחר שאתם זקוקים לו יהיה מוצב בקרבתכם בצורה נוחה, מבלי

שתצטרכו להתאמץ ולמתוח את הידיים. למי שאינו חושש מהוצאה כספית, חנויות חומרה ומחשבים רבות מוכרות משטחים *לעכבר עם כרית התומכת בפרק כף היד. כדאי להתנסות בהם קודם לכן בחנות כדי

לבדוק אם זה באמת נוח לכם.וכמובן, הקשיבו לגוף שלכם. כאבים ותופעות שונות הגורמות לאי נוחות היא הדרך של *הגוף לאותת לכם שהגיע הזמן להוריד הילוך, רגע לפני שהוא יחליט ליטול מכם את הפיקוד על ידי צוואר תפוס או כל תופעה לא נעימה אחרת. כמו כן, למרות שהקניית הרגלי עבודה נכונים מול המחשב כפי שמפורט מעלה עשויה לחסוך מכם בעיות בריאותיות, חשוב לציין שלא מדובר בייעוץ רפואי. במידה שקיימת בעיה מתמשכת

מומלץ לפנות לרופא.

אתם והכסאעמוד השדרה האנושי בנוי מרצף של חוליות. בין כל חוליה יושב דיסק )כמו בתופעה "פריצת דיסק" הידועה לשמצה(, המשמש מעין כרית בולמת זעזועים. ישיבה סטטית לאורך זמן יוצרת לחץ מתמשך על החוליות והדיסקים, ולהתעייפות השרירים המחזיקים אותם. תוסיפו לזה עוד כמה "טעויות ישיבה" שנתייחס אליהן עוד רגע, וקיבלתם מתכון

בדוק לכאבי גב. אז מה צריך לעשות כדי לחסוך ביקור אצל האורתופד?

משענת המעניקה תמיכה טובה לגב התחתון היא קריטית. אם האפשרות קיימת, כוונו *את המשענת עד שתגיעו לתוצאה מיטבית. בנוסף, אל תשבו על קצה הכסא כדי שהגוף

לא ייאלץ להחזיק את הירכיים שלכם תלויות באוויר.אל תשבו על הכסא בריפיון. כתפיים שמוטות מפעילות לחץ נוסף ומיותר על הגב. הניחו *

את ידיכם על המשענות בצדי הכסא כדי לתמוך בכתפיים.גובה הכיסא גם הוא מהווה תפקיד. ההמלצה היא לשבת כך שכפות הרגליים מונחות *במלואן על הרצפה - לא באוויר, רגל על רגל או בזויות מוזרות אחרות, ושהירכיים יהיו

בזוית מקבילה לרצפה. צברתם שעה על הכסא? קומו ותעשו הפסקה במשך 10 דקות לפחות. התהלכו קצת *

בעולם האמיתי לפני שתחזרו לזה הווירטואלי. אם הסמארטפון מצלצל תוך כדי עבודה והחלטתם לענות, אל תחזיקו אותו בין הכתף *לצוואר. החזיקו את המכשיר ביד, ובמידה ואתם באמת חייבים את שתי הידיים על המחשב באותו רגע, אפשר להשתמש בפתרונות קצת יותר יצירתיים כמו הפעלת רמקול או חיבור

אוזניות ומיקרופון.

Dead‏Space עדיף להשקיע בבורסה. צילום מתוך המשחק

בין החיבורים16

דוקטור רודמן ומר דניס

הפיצו את המילה: הניקס חזרו

כדורגל זה יותרמעניין של חיים ומוות

מאת // רוני קרצנר

גם הציניקנים הגדולים ביותר לא יכולים להכחיש: ספורט הוא אופיום להמונים. קחו למשל את הכדורגל - הבדיחה על 22 קופים שרצים אחרי כדור רחוקה מלהיות נכונה. יש בו הרבה מעבר לזה, עד שלעתים נדמה שהמשחק, יותר משהוא תוצר של המציאות - מייצר מציאות. לא מאמינים? תשאלו את תושבי הונדורס ואל סלוודור, שראו כיצד המדינות

שלהם יוצאות למלחמה בעקבות משחק כדורגל.

שתי הנבחרות נפגשו למשחקי הצלבה במוקדמות מונדיאל מקסיקו 1970. האורחים מהונדורס הגיעו לאל סלוודור והפסידו בתוצאה המשפילה 3:0. עם סיום המשחק התפתח קרב איתנים, שהחל דווקא מצד המנצחים. מהר מאד יצאו העניינים מכלל שליטה. חודש

לאחר מכן זה התפתח למלחמה של ממש.

היסטוריונים ידאגו לציין, כי בשנות ה-50' וה-60' היו בעיות חברתיות-כלכליות עמוקות מאוד באל סלוודור. הפתרון מבחינת התושבים הפשוטים היה להסתנן לשטח המדינה השכנה, הונדורס, שמחזיקה בשטח עצום לעומתה. אלא שהשכנה הגדולה מצפון לא אהבה את הרעיון והחלה בצעדים להגבלת ההגירה, דבר שהתפתח ברבות השנים לרגשי

לאומיות עזים ואיבה בין הצדדים. משחק הכדורגל היה לגפרור שהצית את הכל.

בארבעת ימי המלחמה, שזכתה לשם המקורי "מלחמת הכדורגל", נהרגו יותר מ-2,000 אנשים. לא חיילים, לא שחקנים, אלא תושבים - אזרחים מן השכונות, עם רגשות לאומיים שנהרגו לחינם. עם שוך הקרבות, כשהיא מלקקת את הפצעים, עלתה אל סלוודור למגרש, ניצחה את יריבתה הבאה בדרך למונדיאל, טהיטי, ועלתה לטורניר העולמי הראשון שלה

ב-1970. נשמע לכם מוכר?

ב-1981 נחתם הסכם שלום בין שתי המדינות. רצה גורל ונפגשו השתיים עוד באותה שנה למשחק נוספות במוקדמות הגביע העולמי. למרות שסיימו בתיקו ללא שערים, עלו שתי הנבחרות לטורניר היוקרתי )בפיפ"א החליטו לתת כרטיס עליה נוסף למדינות מרכז

וצפון אמריקה(, אותו הן כבר לא תשכחנה לעולם. *

דניס רודמן לא היה אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של האן.בי.אי, אבל בהחלט הצבעוני ביותר * עזבו בצד את הבעיטה שלו בצלם, העובדה שנהג לצבוע את השיער ללא הפסקה, בגדי הנשים או אפילו את ההזמנה לדו קרב בעירום עם הבוס שלו – "התולעת" פשוט אהב לשחק

הכירו את הניו יורס ניקס מודל 2012: ההגנה חזרה, השיטה מסודרת, האוהדים בטירוף ואפילו הקללה של רג'י מילר נעלמה * עד לאן תגיע הסינדרלה מהמזרח?

מאת // רוני קרצנר

אחד החוקים הבלתי כתובים בעולם הספורט להסתבך נוטים גדולים ששחקנים הוא בשערוריות ברגע ששיאם מאחוריהם. אולם או רודמן, דניס כמו ישנם מקרים חריגים כוכבי בהם מכונה, שהוא כפי "התולעת" מעורבים להיות מפסיקים לא הספורט

בסקנדלים במקביל להיותם סופרסטארים.

רודמן הוא מסוג השחקנים שאתה שונא כשהם משחקים נגדך. הדבק שדואג שכל הקבוצה תתחבר. שיקגו בולס הגדולה של שנות ב-90' לא היתה קיימת בלעדיו - ומייקל ג'ורדן הענק לא היה יכול להיות השחקן הגדול בהיסטוריה

מאת // רוני קרצנר

המדיסון סקוור גארדן בטירוף. עוד ניצחון דו-ספרתי של הניו יורק ניקס מגיע אל סיומו בהיכל. מלו שוב הקלע המוביל, קיד שוב מחלק אסיסטים. אוהדי הניקס נמצאים בחלום והם מבקשים שלא תעירו אותם. שנים הם חיכו לחזור לקדמת הבמה. קשה שלא להתחבר לקבוצה הזו: הגארדן יהיה מלא כשהחבר'ה שמפסידים, הקבוצה תמיד תהיה בכותרות להיראות שמבקשים ידוענים נראה ולעד המפורסם הכדורסל בהיכל הקהל בקרב

ולשחקן ההגנה המצטיין לעונה, תוך כדי שהוא משאיר אבק לשאקיל, מאלון, ברקלי ושות', שזכורים לכולנו כגורדי השחקים הגדולים של

שנות ה-90'.

רע כמו שהוא אוהב להיותדוקטור ג'קיל ומר הייד של עולם הכדורסל הסתבך פעם אחר פעם בשערוריות על המגרש ובחיים הפרטיים. הוא בעט בצלם והורחק מ-11 משחקים, צבע את שיערו בצבעים גרוטסקיים מדי שבוע, הסתובב בבגדי נשים, דאג להיראות בלבוש צעקני במועדוני גייז, הצטלם בעירום לקמפיינים נגד פרווה, התחתן מספר פעמים )באחד המקרים נאמר עליו שהיה מסומם מדי מכדי לזכור מה עשה(, הימר ושתה ובעיקר דאג לעצבן את כל מי שהתחשק לו - בין אם אלו השחקנים שסביבו, הקהל או אפילו קהילת

המורמונים השלווה בארה"ב.

איש לא נעלם מתחת לרדאר של רודמן. אפילו הוא עצמו זכה לטעום מהמנה של דניס, כאשר נמצא פעם אחת על ידי המשטרה עם נשק ברכבו, ואמר בתגובה: "הרגתי את דניס רודמן שניסה להתאים את עצמו לרצונותיהם של היה אנשים אותם בין אחרים". אנשים דיוויד סטרן, הקומישינר של הליגה, שבאחד המקרים רודמן הזמין אותו לסיים את הסכסוך המתוקשר ביניהם אחת ולתמיד בתוך זירת

איגרוף. בעירום.

ב-2004 נכנס רודמן להיכל התהילה של הליגה הטובה בעולם. השחקן החייתי התייפח על הבמה ושפך את הלב בנאום שערך מספר שונים זאת, אחרי שנדד למקומות דקות. הפינית הליגה עד הרחיק ואף ומשונים

והביא שחקנים ותיקים כמו ג'ייסון קיד, ראשיד וולאס ומרקוס קמבי, ולצדם שחקנים צעירים שפורחים דוגמת ריימונד פלטון, רוני ברואר וג'יי.

אר סמית'. בנוסף הוא האציל סמכויות. המושכות בהגנה הופקדו בידי וולאס, אחד משחקני ההגנה הבולטים בשנים האחרונות, שחזר לאחר שנתיים פרישה ונותן טיפים ומסדר את ההגנה בגיל 38 גם מהספסל. מלכות ההתקפה התחלקה בין שניים: הצד הרגוע הושאר לקיד הבלתי נדלה, ואת הצד המטורלל השאיר לאנתוני שקולע מכל מצב וצ'אנדלר שמטביע ללא הפסקה.או השאר, כל לוקחים האקס-פקטורים

האפורה. אם שחקן כמוהו מטריח את עצמו עד לסקנדינביה במטרה לשחק כדורסל, אז אין להטיל דופי באהבתו למשחק או בהיותו

משוגע אמיתי.

המלעיזים יגידו שרודמן הגיע להיכל התהילה, ובכלל להישגיו במהלך הקריירה, בזכות ג'ורדן. אך האמת היא שרודמן רשם אליפות עוד לפני בואו של "אלוהים". בכלל, נראה שהאחרון הפיק לא מעט מהסייד-קיק המשוגע, זה שגנב את השערוריות, הפחיד את היריבות, נתן שקט וביטחון לקבוצה ואפשר לשאר השחקנים הגדולים לעשות את עבודתם כהלכה. הריטואל הזה, בו דניס משתגע ומייקל עומד באפס

מעשה עם חצי חיוך, שיחק לשני הצדדים.

בסרטון שעשו עליו בכניסתו להיכל התהילה של האן.בי.איי, נאמר עליו, כי "הסיפור של רודמן זה שהוא פשוט רצה קצת יותר מכל אחד אחר". וזה, חברים, מוסר ההשכל שהכניס

אותו בגאון לפנתיאון. *

במילים אחרות - לא מסוגלים להחטיא זריקה. הדגש של וודסון הוא משמעת - מותר לזרוק, אבל אוי לך אם תעשה זאת על חשבון מישהו המערכתית הגישה זו ממך. יותר שפנוי שהמאמן מנסה להשריש בקבוצה, במקום נהוגים שהיו המולדת" את "הצל מהלכי ואין דע את מקומך, היא בעבר. המנטרה שחקן שאין לו מקום מוגדר. המערכת הזו, שכוללת היררכיה ידועה עם הגנה והתקפה ברורים להפליא, מזכירה את מדיניות הניו דיל של הנשיא האמריקני רוזוולט לאחר השפל הכלכלי הגדול, שהתקבלה בזמנו באהדה גדולה

"איש לא נעלם מתחת לרדאר של רודמן. אפילו הוא עצמו

זכה לטעום מהמנה של דניס, כאשר נמצא פעם אחת על ידי

המשטרה עם נשק ברכבו, כאשר בתגובה אמר: "הרגתי את דניס

רודמן שניסה להתאים את עצמו לרצונותיהם של אנשים אחרים"

בקרב הציבור. זאת, לאור ההתערבות הברורה של המאמן וההתייחסות אליו כמושיע. עתה נותר לראות אם התוכנית של וודסון תזכה

לתמיכה של הקהל גם בסוף העונה.

סופה של הקללה המילריתאירוע משמעותי נוסף נרשם בדפי ההיסטוריה של הניקס, לא פחות מסגירת מעגל: רג'י מילר נכנס להיכל התהילה של הליגה הטובה בעולם. לא מדובר בעוד שחקן, לפחות לא בשביל הניקס. מבחינת האוהדים הוא קללה אמיתית, כזאת שבגללה אין אליפויות - ואל תבלבלו אותם עם העובדה שגם לפניו זכו רק בשתי אליפויות סך הכל, אי שם בשנות ה-70' המוקדמות.הקללה החלה ב-1994, במשחק מספר 5 של סדרת גמר מזרח. הניקס מארחים את מילר ואינדיאנה פייסרס. מילר רשם 39 נקודות, מהן 25 ברבע האחרון, אך השיא הגיע לאחר שקלע שלשה וסימן לספייק לי, שחקן ובמאי הקולנוע שהפך לאוהד המפורסם ביותר של נשאר לא האחרון חניקה. תנועת הניקס, אדיש והתעצבן בחזרה, ומאז השניים בסכסוך מתמיד. לניקס היה קל מאד להשליך עליו את כל בעיותיהם, אם כי יש לציין שניצחו את

שני המשחקים הבאים בסדרה והדיחו את אינדיאנה. שנה חלפה ושוב נפגשו הקבוצות, הפעם בסיבוב השני של סדרת הפלייאוף ב-1995. אינדיאנה היתה בפיגור שש נקודות, 18.7 שניות לסיום. בדיוק שנראה שהמשחק גמור, נכנס מילר לטירוף וקלע בתוך 9 שניות שמונה נקודות רצופות - שלשה, חטיפה,

שלשה וקליעות עונשין. האוהדים של הניקס היו בהלם מוחלט וטענו לעבירה )שאכן היתה( שלא נשרקה. הפייסרס ניצחו, הניקס הודחו, ואת העתיד שעתיד לבוא לא צריך עוד לספר. אולם למרות הפיקנטריה, החבר'ה בניו יורק יודעים שהקללה המילרית זו שטות שהמציאו כדי לתת תשובה למצבם. עתה, כשהוא כבר זכה לתהילה על אפם ועל חמתם של אוהדי

הניקס, הם יכלו להתפנות להצלחה.

באים שיריבים מוכיחה הנוכחית העונה ויריבים הולכים. הקלוז'ר עם מילר התחלף בברוקלין נטס ותחרות, שם המשחק בכלכלה האמריקנית, הגיעה גם לכדורסל בניו יורק. נולדו מחדש והחלו לשחק הברוקלין נטס בתפוח הגדול, מרחק גשר אחד מהמדיסון סקוור גארדן - עובדה שמתדלקת את שחקני

הניקס כשהם עולים לעוד משחק.

המערב הפרועיחפש תמיד הקלאסי האמריקני הסיפור עכשיו שקמה הניקס ורע. ואח מקבילים מהמצולות מזכירה לכולם את דאלאס, שלפני שנתיים הגיעה משום מקום וזכתה באליפות הנחשקת. אז משווים בין השחקנים והתפקידים, המאמנים והשיטות וכמובן בין אנתוני לנוביצקי.

אבל הבעיה של הניקס היא התזמון.

כולם בארה''ב אוהבים סינדרלות. טוב, להוציא לזלול להמשיך שרוצות הטרף חיות את תארים. מיאמי הגדולה והלייקרס המתחדשת מפחדות מסינדרלות כמו הניקס - והן להן כל כוונה לתת למקרה דאלאס 2 להתרחש. לפחות לא בקלות. הנחמה של הניקס נעוצה כמו במזרח באייסט-סייד. שהם בעובדה במזרח, אין הרבה קבוצות מאיימות בדרך הגמר. לסדרת להגיע יותר וקל לפלייאוף אז אפשר להירגע: זו ניקס 1.0 ולא דאלאס 2, וגם ההשוואה לאוקלהומה של השנה החולפת לא במקום. שם, במזרח ארה"ב, הכל עוד אפשרי. בינתיים, השמיים הם הגבול מבחינת האוהדים. עם סגל יציב שבנוי היטב, המבוסס על שילוב נהדר של ותיקים וצעירים - וזה עוד לפני שובו - בהחלט אפשר מפציעה של סטודמאייר להתחיל לפנטז על אליפות. לפחות עד שהניקס

יגיעו לאזורי הספר המאיימים של המערב. *

בעולם. אז למה הקאמבק מגיע דווקא עכשיו?

הניו יורק דילהמאמן מייק וודסון הבין מהר מאוד, שהבעיה בניקס היא עבודה - קל מאוד להביא שמות נוצצים ושחקני הגנה, אבל קשה יותר לגרום להם לשמור כמו שצריך. הניקס, שסבלו מהגנה קטסטרופלית בשנים האחרונות, השכילו להבין זאת בעונה הקודמת והביאו את טייסון צ'אנדלר, מה שאפשר להגיד בדיעבד כרמז לבאות.

האיש על הקווים הרגיע את המערכת הלוהטת

מילר רשם 39 נקודות, מהן 25 ברבע האחרון, אך השיא הגיע לאחר

שקלע שלשה וסימן לספייק לי, שחקן ובמאי הקולנוע שהפך לאוהד המפורסם ביותר של הניקס, תנועת

חניקה. האחרון לא נשאר אדיש והתעצבן בחזרה, ומאז השניים

בסכסוך מתמיד

הפנתיאוןהמטאטא שיורה

הצל את המולדת - Out, דע את מקומך - In. הסינדרלה מהמזרח בעוד תצוגת כדורסל, צילום: האתר הרשמי של הניו יורק ניקס

"הרגתי את דניס רודמן שניסה להתאים את עצמו לרצונותיהם של אחרים". רודמן בתמונה אופיינית

בלי החצי הרע שלו, שידאג לקחת על עצמו את כל השערוריות.

גם לדמות כזו, פרובוקטיבית ומעורבת באינספור שערוריות, יש מקום בפנתיאון, ואפילו לפני שחקנים כמו שאקיל אוניל, קארל מלון וג'ורדן.

למה? כי רודמן הוא הוא הכדורסל האמיתי.

203 ס"מ, ללא רגשי נחיתות"רציתי לעשות לריבאונדים מה שג'ורדן עשה לדאנקים", כתב דניס רודמן באחד משני ספרי האוטוביוגרפיה שהספיק להוציא. הפורווד הצבעוני בהיסטוריה ידע את העמדה שלו, במגרש ומחוץ לו, ולא רצה יותר. אחרי הכל, הוא ידע שהוא הילד הרע וג'ורדן הוא על תקן הכוכב. אבל היה לו טוב עם הסידור הזה. הטייפ קאסט של הפרובוקטור עזר לו לדחוף את עצמו

קדימה כל פעם מחדש, בדרך לעוד שיא.

רודמן היה מטורף על המגרש, לא ויתר על שום כדור. לא היה שום סיכוי שהוא יפספס ריבאונד, גם אם מולו עמדו חיות הטרף של הליגה, שגובהן רחוק ממנו בהרבה. אין פלא שנבחר חמש פעמים לריבאונדר המוביל בליגה: השחקן הצבעוני סיים עונה שלמה עם ממוצע של 18.7 ריבאונדים למשחק – נתון מדהים לכל הדעות. הוא סיים שנתיים עם ממוצע של 15 ריבאונדים למשחק. ועם כל הכבוד לוילט צ'מברלין, רודמן שלנו נאלץ להתמודד עם

שחקנים גבוהים ממנו בהרבה.

דניס 2.03 מטרים לקח יותר ריבאונדים מכמה מהסנטרים והפורוורדים הבולטים שמשחקים כיום באן.בי.איי ביחד, כולל סטודמאייר וגאסול. הוא זכה כמה וכמה פעמים בתואר הריבאונדר

ספא חינם - סמוך למסלולים!טיסות אל על | העברות | 7 לילות

ע"ב חצי פנסיון | סקי פס | ציוד סקי

*המחירים לאדם בחדר זוגי

ki אונ‘ ת“א, בנין דה-בוטון | 03-6430000

חורשים או גולשים?200 ק"מ של מסלולים לגלישה רציפה!

Grand Valira

התוססים באנדורה!האפרה סקי וחיי הלילה

Pas de la Casa

במרכז העיירה - סמוך למסלולים!טיסות אל על | העברות | 7 לילות

ע"ב חצי פנסיון | סקי פס | ציוד סקי

מ- 1,099 € מ- 979 €

Hotel Catalunya 3*Hotel Font D'Argent 4*

19 פלגיאטהופכת דף18

בין מזרח למערבשתי פנים להעצמה נשיתשבוע הקולנוע הקוריאני, שנערך באחרונה בסינמטק תל אביב, חשף את הצופים בפני תעשיית קולנוע שלא עושה הבחנה בין טוב ורע או חזק וחלש, אלא ברחוב צדדי וחסר תאורה בדרום תל אביב מסתתר לו עולם שלם של עשייה פמיניסטית עצמאית

בעיקר מבקשת לעורר דיון וביקורתמאת // מלכיאלה פייג'

לא רבים מכירים את רחוב הגדוד העברי בתל אביב. ובכל זאת, שמו הולך לפניו, ולא במובן החיובי; אזכורו ילווה בהתרעה אודות הזונות שמתהלכות במדרכותיו, או לחילופין יכלול בקשת אזהרה שלא נסתובב שם, פן ניפגע. לרוב, אזהרות מסוג אלו בכוחן לערער את מנוחתי - הרי שום פרט העוסק בזנות לא יפגע בי, ועצם המחשבה שחופש התנועה שלי יעמוד בסימן שאלה רק משום היותי אשה היא עילה למחאה. אולם בהסתייגות קלה, עליי להודות שיש צדק בדבריהם. הרחוב הצדדי חסר תאורה מספקת בלילה, חלק ממגמה לא מובנת אך כלכלית מאד של עיריית תל אביב להשאיר את תושבי דרום כיכר המושבות בעלטה נצחית. מה גם שחסרי הבית, ביניהם נרקומנים, מקשטים את פינות הרחוב ושירותי מין מוצעים לכל החפץ בדבר. השילוב של חושך, סמטאות צדדיות ואפלות ולקוחות של תעשיית מין הפכו את הרחוב למקום האחרון שבו תרצה ואולי דווקא משום כך, א/ אשה להימצא. נשים אשר זכויות נשים ופמיניזם עומדים העגום הרחוב את הפכו מעייניהן בראש פמיניסטית. עשייה של שוקקת לקלחת

אירועי השבועות האחרונים ברחוב הגדוד פעילות רווי עולם בפניי האירו העברי פמיניסטית עצמאית מן התחום האמנותי והחברתי כאחד. כיוצרת, עשייה פמיניסטית -ואיכויות מיומנויות בשילוב שפועלת כזו אישיות ומספקת ביטוי להגשמה אמנותית

מאת // אריאל וגנר

פסטיבל הסרטים הדרום קוריאני, שהתקיים באחרונה בסינמטק תל אביב, היה השלישי ברציפות שמתקיים בישראל – רמז לפופולריות הרבה שצוברת תעשיית הקולנוע בקוריאה ב-20 השנים האחרונות גם מחוץ לגבולות

המדינה.

ייתכן שרבים מכם מכירים את הבמאי קים קי-דוק ואף ראיתם רבים מסרטיו, אך הקולנוע הקוריאני ברובו שונה מסרטיו. אם נרצה להגדיר את הקולנוע הקוריאני במושגים של קולנוע מערבי, ניתן לומר שהוא שילוב בין קולנוע כך, מצד אחד, וקולנוע אומנותי. הוליוודי נמצא בו מגוון ז'אנרים, לרבות פעולה וקומדיות המורכבות כי נראה מנגד, אך רומנטיות, בסרטים היא גבוהה - אין בהם "שחור ולבן", אין "טובים ורעים" ולא פעם יבקשו הסרטים לעורר שיח ביקורתי, יעלו תהיות ושאלות על מגוון נושאים ולעתים אף ישברו את חוקי הז'אנר.

דוגמה לכך ניתן למצוא בסרט "Host‏The"‏

משנת 2005 )במאי: בונג ג'ון-הו(, שהוקרן בסרט מדובר פניו על הפסטיבל. במהלך אימה השייך לתת ז'אנר של "סרטי מפלצות". במרכז העלילה מפלצת שמגיחה מתוך נהר

תוך כדי הזנת אתוס הקהילתיות, מרגשת השיתופי המימד מחדש. פעם כל אותי מרתק בעיניי משום שבאמצעותו ניתן לבנות ולהקים מרחב חברתי שיהווה בית להשקפות עולמנו, המבוססות על תיקון עוולות חברתיות, ביניהן, כמובן, מגדריות. יצירתה של תקשורת צרכניים מתכנים הנקייה אמצעית, בלתי בדרכנו חשוב ככלי מתפקדת ומדכאים, - (Fanzines) להשגת המטרה. מדיום הפנזינים

מגזינים עצמאיים העשויים מבחינה מסורתית חשוב נדבך מהווים והדבק, גזור בשיטת זו. אמצעית בלתי תקשורת של ביצירה באמצעות הפנזינים, פעילות מקרב תנועת הריוט גירל (Grrrl‏Riot), תת-תרבות פאנק פמיניסטית תוססת משנות ה-90' המוקדמות, והמסרים הדימויים לעולם קונטרה יצרה

שנושאת התקשורת הפופולרית.

יותר מסתם "חתיכה"גם יצירת הפנזינים צברה תאוצה תרבות יעיד על כך פסטיבל הפנזינים בתל אביב. בתחנה באחרונה שהתקיים השלישי, המרכזית. במסגרת אביב הפנזינים, הניחוח הפמיניסטי שעולה מסמטאות רחוב הגדוד להופיע ההזמנה דרך לחיי נגלה העברי במסגרת ערב ההשקה של הפנזין "חתיכה" של האמנית FOMA. ערב ההשקה התקיים טבעוני קפה בית "אלבי", קפה בבית שמהווה חלל מכיל עבור קהילת הלהט"ב. זאת ועוד, המהות הפמיניסטית, המזרחנית והאקטיביסטית וחוסר היומרה הופכים את בית הקפה ללב התרחשות החברתית באזור. FOMA היא אמנית רחוב, אשר פועלת במרחב הפנזין, נוסח בגלריות. ומציגה הציבורי וכן ונגישותו, "חתיכה", נבחר בשל מהותו מאחר שאיפשר הצגה של רצף רעיוני, בהם וצרכנות עם ההקשרים של בשר, מלחמה ניצול של נשים. עבודותיה הראשונות של

האמנית היו "דמויות כועסות ושבורות של נשיות", כלשונה. לדבריה, "הבנתי שאני הוא הפוליטי, ומה שאני מרגישה זה מה שנשים אחרות מרגישות. הרעיון היה להציע דמות נשית שונה ממה שאנו רואים במרחב הציבורי -להראות נשיות גרוטסקית, לא כנועה, לא תמיד חזקה, לא תמיד מודל סקסי של ברבי". לאחר שהצליחה ליצור הזדהות אצל נשים באמצעות סטיקרים ופוסטרים, חזרה FOMA‏ למרחב העירוני מצוידת באמירה פמיניסטית מגובשת. כך, היא מציגה גם אוטו פורטרט של מסכה לבנה - פעם קדושה, פעם תוקפת, שבאמצעותה דילגה האמנית בין סטריאוטיפים הקשורים למיניות ומשחקי כוחות. המסכה הלבנה נועדה לשמור על אנונימיות, המתבקשת ברמה הסמלית פעלה אך רחוב, מאמנית במישור המגדרי כאשר יצרה חוסר שייכות למגדר ברור או זהות מובנת, ובמקביל פעלה במישור הפוליטי כאשר השימוש במסכה יצר הקשר לגברים בעמדות תקיפה. לצד הדמויות נוספו טקסטים השאובים ממכלול ההטרדות

המיניות שחווה האמנית על בסיס יומיומי בזמן הליכתה ברחוב.

תרסיס מציל חייםלצד בית הקפה אלבי נמצאת "אופנת אורטל", חנות בגדי יד שנייה בבעלותה של הפעילה החברתית אורטל בן דיין. האופי הקשה של האזור הכתיב את אחת הפעולות הפמיניסטיות החשובות שנעשו באחרונה בעיר הלבנה: ערב התרמה למען קנייה מרוכזת של ספריי פלפל עבור חסרות בית ונשים העוסקות בזנות. שתי היוזמות – האחת עוסקת בדימויי נשים בעולם המושגים הפטריארכלי והקפיטליסטי, והשנייה פעולה חברתית שהחזירה אל מוקד הדיון את מי שקולן לרוב מושתק - מהוות עצמאית. פמיניסטית לעשייה השראה ערב ההתרמה למען קניית ספריי פלפל עבור לפני ספורים ימים התרחש הרחוב דרות השקת "חתיכה", וחשף שוב את המציאות בשטח הנתונות נשים של נסבלת הבלתי

הפקר. הצטברות של סיפורי אונס מזעזעים הגיעו לאוזניי בן דיין, פמיניסטית מזרחית וסוציולוגית חוקרת, המעורבת מזה עשר שנים באקטביזם. סיפורי האונס השיטתי של קבוצת גברים בלתי מזוהים במחוסרות הדיור הניעו את היוזמה הספונטנית, אשר הכתה גלים ברחבי העיר. האירוע המדובר הצליח לגעת בלבם של רבים, כאשר מחוסרי הדיור אף נאמו ולקחו חלק מרכזי במהלך הערב. המארגנים הצליחו לגייס סכום כסף משמעותי, שבאמצעותו קנו את ספריי הפלפל וחילקו אותם באופנת אורטל ובאלבי. לא מעט נשים נשים התוודו בפני בן דיין שהספריי הציל אותן מתקיפה. אך מעבר ליעילות הראשונית שבפעולת החלוקה, ערב ההתרמה הוליד שיתוף פעולה בין ההתארגנות החופשית של מארגני הערב לבין ארגונים סדורים, כמו מרפאת לוינסקי ומכון תודעה. כך, נוצרה תשתית רחבה יותר של מתן ספריי לנזקקות, ואלו מצדן פנו לארגונים במגוון נושאים נוספים. יצוין, כי עדיין ניתן להמשיך ולתרום ליוזמה המבורכת.

FOMA ובן דיין הציגו שתיים היוזמות של הפמיניסטי. הדיון של המרובות מהפנים קווירי הג'נדר בשילוב תחום הפרפורמנס את האמנית יצרה הפנזין, השקת בערב הדימויים לעולם החיובית האלטרנטיבה והזהויות הדיכוטומיות של תרבות הצריכה. באופן דומה, ערב ההתרמה הציג גם הוא את האלטרנטיבה הרצויה, ולא רק בשל המצאת ומיידי לתקיפות האונס, אלא פתרון זמני פגיעותן של מחוסרות בזכות העלאת גם הדירה שכר הציבורי. היום לסדר הדיור תמריץ יצר העיר בדרום )יחסית( הנמוך אצל צעירים רבים לפתוח בתי עסק בדרום העיר, אך בשונה מחלקם הגדול - האלבי לא מתכחש למציאות של רחוב הגדוד העברי. כפי שמעידים הבעלים אלי אליהו ואורלי חן, אצלם כולם יקבלו סנדוויץ' וקפה, כי "כולנו יכולים להיות ככה מחר". העובדה שבחרו לא לעצום עיניים ולהירתם למשימה של שינוי מציאות זו, הופכת את בית הקפה ופעילותו לאחד

המרחבים הפמיניסטיים החשובים בעירנו. *

"סיפורי האונס השיטתי של קבוצת גברים בלתי מזוהים במחוסרות

הדיור הניעו את היוזמה הספונטנית, שהכתה גלים ברחבי העיר"

המורכבות בסרטים היא גבוהה - אין בהם "שחור ולבן", אין "טובים

ורעים" ולא פעם יבקשו הסרטים לעורר שיח ביקורתי, יעלו תהיות

ושאלות על מגוון נושאים ולעתים אף ישברו את חוקי הז'אנר

3 בריכות הפתוחות כל השנה וספא מפנק - סאונות וג'קוזי, שטח נופש ומדשאותבריכה אולימפית מחוממת בחודשי החורף | שתי בריכות חצי אולימפיות מקורות ומחוממות | רחצות ליליות בקיץ.

חדר כושר הגדול מסוגו בארץ, אולם ספורט ואצטדיון אתלטיקהשני מפלסים של מיכשור אירובי וכוח מתקדם, TRX, משקולות ועוד | ליווי ובניית תוכנית אימון אישית | פתוח עד 24:00.

מגוון שעורי סטודיו לכל הגילאים והרמותמיטב המדריכים בארץ - זומבה | יוגה | אירובי דאנס | פילאטיס מזרן | קיקבוקס | פיטבול | עיצוב הגוף | אומנויות לחימה | צ'י קונג | התעמלות

במים | ריקודי עם ועוד....מרכז הספורטבתוקף עד 31.12.2012 | ההטבה לסטודנט באוניברסיטת תל-אביב, המשלם דמי רווחה | ע"פ התקנון | ט.ל.ח.

שער 9

מגיעים ליום התנסות במרכז הספורט,נהנים מאימון אישי בחדר הכושר

! ו נ י ל או בבריכות השחיה - ע. . . ם כ ל ש ה ש ד ח ה ה ב ה א ה ת א ם י א צ ו מ ו

לתיאום יום התנסות ואימון אישי חינם: 074-7-100-200

מרכז הספורט.אנחנו נמצא משהו שתאהבו !

בעיר הבירה, סיאול, וזורעת הרס ואימה בקרב התושבים. הסרט מכיל אפקטים ויזואליים מרשימים וניתן למצוא בוא סצנות אופייניות לסרטי אימה. אולם, במקביל, בוחר הסרט להתמקד בחייה של משפחה ענייה ומראה לנו את כל הקשיים איתם היא צריכה להתמודד בשעת חירום. אנו נחשפים לבירוקרטיה של מוצג והשלטון הרפואה, ושירותי הצבא ככזה שלא באמת רוצה לעזור לאזרחים שלו, ובמיוחד לא העניים שבהם. אם לא די בכך, אנו מגלים שהמפלצת היא בעצם חיה ככל החיות שמבקשת לשרוד, והשאלה האמיתית הופכת

להיות "מי כאן המפלצת?"

חייל בצבא הקולנוע 50" השנה הפסטיבל נערך תחת הכותרת שנים ליחסים הדיפלומטים בין ישראל לדרום קוריאה". לרגל המאורע, לראשונה בישראל, הגיע אחד מגדולי השחקנים של דרום קוריאה, אן סונג גי. בקוריאה מכנים אותו "השחקן הלאומי", לאחר שליווה את הקולנוע הקוריאני

בתקופותיו השונות.

סונג גי מעולם לא למד משחק. הוא נולד לאבא מפיק וגדל על סט הצילומים, כאשר החל את הקריירה שלו כבר בגיל 5. כשהתבגר למד באוניברסיטה במטרה לפתח קריירה צבאית כקצין בווייטנאם, שבאותם ימים נלחמה נגד ארה"ב )דרום קוריאה היתה בצד של ארה"ב בתקופת מלחמת וייטנאם - א.ו(. המלחמה נגמרה בדיוק בזמן בו סיים סונג גי את לימודיו, דבר שסתם את הגולל על הקריירה הצבאית

המיוחלת ודחף אותו לקריירת המשחק.

תקופת הזוהר של השחקן הלאומי היתה בשנות ה-80' וה-90'. אלו השנים שמסמנות את סיום והפיכתה קוריאה בדרום הצבאי השלטון

לדמוקרטיה. זו התקופה בה אנשים רשאים ומתחילים לשאול שאלות על מגון נושאים חברתיים ופוליטיים. הקולנוע, שעד אז היה נתון לצנזורה כבדה ונשלט בידי הממשל, הפך לעצמאי וביקש לדבר על נושאים שהיה אסור להעלות בעבר. כך, למשל, עוני והבדלי מעמדות הם לא פעם נושאים המופיעים בסרטים בהם שיחק סונג גי. גם בקומדיות בהן השתתף נוכל לראותו בתפקידים כמו סטנדאפיסט כושל שמתקשה להתפרנס, מתקשה למצוא זוגיות ובאופן כללי מתקשה למצוא את מקומו בחיים. כצופים נצחק מהקטעים המשעשעים, אך ככל שרמת ההזדהות שלנו עם הגיבור תעלה, כך תגבר חוסר הנוחות שלנו לנוכח מצבו הכלכלי.

ביקורת דרום קוריאה סטייל

בשנים האחרונות נכנס סונג גי למיינסטרים של הקולנוע הקוריאני וניתן לצפות בו משחק במגוון רחב של סרטים ותפקידים. נוכל למצוא אותו משחק דמויות כמו האבא של הגיבור הראשי או תפקידים נוספים בעלי סמכות. עם זאת, גם היום הוא אינו מפחד להשתתף בסרטים הנושאים עמם ביקורת. דוגמה לכך היא סרט הפתיחה של הפסטיבל, "לא נכנע" )2011(, בבימויו של צ'ונג ג'י-יאנג. המדובר בדרמת בית משפט אשר מבוססת על סיפור אמיתי בה משחק סונג גי פרופסור שמואשם לשווא בתקיפה של שופט ובניסיונותיו להוכיח את חפותו בבית המשפט. הסרט מותח ביקורת קשה מאוד על מערכת המשפט בקוריאה, והשחיתות וחוסר ההיגיון מוצגים בפני הצופים

בצורה שלא משאירה מקום לספק.

בפסטיבל הוקרנו ארבעה סרטים נוספים, בהם "שילמידו". גם הסרט הזה מבוסס על סיפור אמיתי, במרכזו סיפורם של קבוצת נידונים למוות בדרום קוריאה בתקופת שנות ה-60'.

הקבוצה מגויסת על ידי הממשל למשימת התנקשות חשאית בשליט צפון קוריאה, אולם לאחר שהמשימה מתבטלת, הממשלה עושה מאמצים כבירים על מנת להכחיש את קיומה של אותה קבוצת נידונים למוות. ניתן למצוא גם סרטים קלילים יותר, כמו "רדיו סטאר" בבימויו של לי גון-איק, אשר מגולל את סיפורו של כוכב רוק לשעבר. הגיבור מנסה למצוא את מקומו במציאות בה תעשיית הפופ שולטת בעולם המוזיקה - סרט רלוונטי במיוחד בימים אלו, בהם השיר "גנגם סטייל" הדרום קוריאני שובר כל שיא אפשרי. זוהי קומדיה לכל דבר, אך גם כאן ניתן למצוא שיח אודות המתחים הקיימים

בין חדש לישן ובפער הדורות באופן כללי.

"הקלינט" (Client‏The) שסיים את הפסטיבל, היה גם הוא דרמת בית משפט. הסרט מספר על איש המואשם ברצח אשתו ומבקש להוכיח את חפותו, ועל ההתמודדות של עורך דינו עם כל המצב. בניגוד לסרט הראשון, אשר לא מטיל ספק בחפותו של הגיבור, "הקלינט" בוחר להתמקד בשאלה האם הנאשם אכן ביצע את המעשה. עד לדקות האחרונות של הסרט התשובה אינה ברורה ובסיום הסרט נותרת התחושה, כי ה"אמת" היא דבר מאוד חמקמק ולא פעם היא מתגלה באופן מקרי לחלוטין. בניגוד לקלינט, סרטים קוריאנים,

לרוב, לא מגיעים להכרעה מוסרית בסוף הסרט. הבחירה להראות שתי דרמות בית משפט כה שונות בתפיסתן, בהתחלה ובסיום הפסטיבל, ממחישה את העובדה שהתרבות הקוריאנית, ובתוכה תעשיית הקולנוע, היא מקום בו אנשים יכולים להביע מגוון רחב של דעות והשקפות עולם מבלי שתעשה להם דה-לגיטימציה. כל הסרטים נחשבו להצלחה קופתית בקוריאה, עובדה שממחישה היטב את הפתיחות ההולכת

וגדלה של העם בדרום קוריאה.

פערי תרבות

בנוסף להשתתפותו כאורח כבוד בפסטיבל גי סונג העביר קוריאני, הדרום הסרטים במסגרת ביקורו בארץ סדנת אמן בבית הספר למשחק "ניסן נתיב". בסדנה דיבר על טכניקות המשחק שאימץ לעצמו לאורך הקריירה שלו. לדבריו, בתקופה בה הוא לא היה מפורסם נהג להתלבש ולחיות כמו הדמויות אותן היה אמור לגלם במשך חודשים לפני הצילומים. כך, למשל, כשגילם דמות של נזיר בודהיסטי הוא לבש בגדים של נזיר - הן כשהלך לישון והן כאשר היה הולך ברחוב ומשוחח עם אנשים - במטרה להיות "בתוך הדמות". טכניקה נוספת היתה כתיבת תסריטים תוך שהוא חושב על

הסצנה ומשחק אותה בדמיונו.

סונג גי חייך ואמר בפשטות: "אנחנו פשוט לא עושים הבחנות

בין טוב ורע". הוא לחץ את ידי, חייך והלך. נותרתי תוהה כיצד אבני

יסוד של תרבות אחת לא קיימות בתרבות אחרת

כשנשאל אם אי פעם שיחק בתיאטרון, השיב שהוא עשה זאת פעם אחת בהצגת חובבים בהיותו סטודנט. מבחינתו הוא מרגיש נוח לשחק מול המצלמה ובשבילה. הוא גם אוהב העובדה שבניגוד לתיאטרון, אם מתבצעת אותה לחתוך כלשהי, תמיד אפשר טעות בעריכה ולצלם שוב. הכוכב הקוריאני ביקש מהסטודנטים לא להיות מתוסכלים מהקשיים שעולים מהמקצוע שבחרו, אך במקביל לא לנוח על זרי דפנה בתקופות בהם הם יצליחו. הוא הביע את הנכונות שלו לחזק את הקשרים התרבותיים בין קוריאה וישראל, והבטיח לתת

לנו חיבוק גדול ואוהב אם יתקל בנו בעתיד.

לאחר ההרצאה ניגשתי לסונג גי ושאלתי אותו איך זה שבסרטים קוריאנים לא מבחינים בין טוב לרע, חלש וחזק וכו', שהרי החלוקות האלה חוזרות על עצמן בקולנוע ההוליוודי, שזוכה להצלחה אדירה בדרום קוריאה. ציפיתי לתשובה ארוכה או לפחות כזו שתכיל טיעונים לגבי ההיסטוריה התרבותית של קוריאה. סונג גי חייך ואמר בפשטות: "אנחנו פשוט לא עושים הבחנות בין טוב ורע". הוא לחץ את ידי, חייך והלך. נותרתי תוהה כיצד אבני יסוד של תרבות אחת לא קיימות בתרבות אחרת. המסקנה היא,

כנראה, שזהו סוד הקסם שלה. *

נכון, קיץ במרכז הספורט הוא חוויה לכל המשתזפות שמכורות לשטחי הדשא ומיטות השיזוף, ובכל זאת,

החורף צובע את מרכז הספורט בקסם מיוחד.קשה לארוז את כל פעילויות החורף בחצי עמוד, אבל

ניסינו.

זהירות, מים חמים !

בחוץ אולי קר, אבל במים חם ! כל בריכות השחייה הבריכה כולל החורף, בתקופת מחוממות שלנו

האולימפית החיצונית.הפתוחה האולימפית בבריכה שחה לא שעוד מי חוויה הפסיד המסלולים את שוטף הגשם כאשר

מטורפת, תאמינו לנו – שווה בדיקה.לאלה שבכל זאת מעדיפים להישאר תחת קורת גג

נשארו כולה שתי בריכות חצי אולימפיות, מחוממות, והדרך למלתחות קרובה קרובה, אז אין תירוצים.

אז קטן, פינוק גם מגיע האימון שאחרי שכחנו לא החדשה הסאונה הג'קוזים, של המהבילים האדים ומתחם הספא ששידרגנו לקראת החורף מחכים רק

לכם.

לוקחים אתכם אישית !

אם גם אתם מפחדים לעשות את הצעד הראשון, תנו לנו להחזיק לכם את היד.

ומקבלים הספורט במרכז המנויים למשרד נכנסים יום התנסות ואימון אישי מתנה בחדר הכושר.

תוכלו להגיע למפגש עם מאמן שיקבע לכם תוכנית אימון, יסביר לכם מה כדאי ומה מתאים לכם וידגים

כדי שתרגישו חלק מהחבר'ה כאן בחדר הכושר.כמו בכל מקום חדש, ברור שלהגיע לאימון כשאתם יחכה לכם, אנחנו ומישהו יודעים לאן אתם מגיעים מבטיחים שתמצאו משהו שתאהבו בתוך 1,000 מ"ר

של חדר הכושר.

ואם אתם דווקא בעניין של שחייה, מאמני השחייה יחכו לכם במים, כי בכל זאת לא סתם קוראים לבריכה

הבריכה הלימודית.

אז זהו, אין תירוצים לא לבוא ולנסות, רק קחו בחשבון שהמבצע הזה יחכה לכם רק בחודש דצמבר.

פילאטיס באוניברסיטה

חדש בסטודיו הספורט מרכז התחדש 2012 בקיץ באוניברסיטה", "פילאטיס - מכשירים לפילאטיס

הממוקם בבנין החוגים במרכז הספורט. המתקדם בציוד מאובזר הידיים רחב הסטודיו בעולם, מכשירים מדגם ALEGRO II, ומתקיימים בו שיעורים קבוצתיים ואישיים 7 ימים בשבוע, שיעורי

בוקר וערב לכל הגילאים, בכל הרמות.ומגוון רב ניסיון בעל בכיר מקצועי צוות בסטודיו שיעורים לקהלים מיוחדים דוגמת פילאטיס שיקומי,

פילאטיס לנשים בהיריון ועוד.הקורסים ומרכז האגודה בשיתוף הספורט מרכז משעורי ליהנות לסטודנטים לאפשר שמחים מדהימים. ומחירים בתנאים מכשירים פילאטיס

ההרשמה לפעילות באתר אקסטרא סטודנט.

חורף חם במרכז הספורט !בואו למצוא משהו שיחמם אתכם...

הטרדות מיניות ברחוב, על בסיס יום יומי. צילום: מילי קץקונטרה לעולם הדימויים של התקשורת הפופולרית. צילום: מילי קץ

מימין: אן סונג גי )במרכז(, כוכב הקולנוע הדרום קוריאני, מוקף במעריצים בפסטיבל הסרטים בסינמטק תל אביב; ומבט נוסף על אירוע פתיחת הפסטיבל

פלגיאט20

להתראות נעורים, שלום כנות

קדימה, תריץ אחורה

ברוכים הבאים למציאות שמשתקפת בסיטקומים: סקס גמלוני, עבודה לא מתגמלת, אנשים טיפשים ומשפחה הרוסה * תהליך המעבר מהזיוף של הנסיך המדליק מבל-אייר ונשואים פלוס לכנות של סיינפלד ויום האם גובה קורבנות, והשקרים הנעימים של לפני השינה מתחלפים עתה בכנות בלתי

מתפשרת * תזהרו, זה עוד עלול להיגמר בצפייה בסצנת אוננות ביחד עם אמא

בין אם זה המשבר הכלכלי בארה"ב, היוצרים שרוצים "ללכת על בטוח" או בכלל הצופים שחוזרים לדמויות ולסיפורים המוכרים – הוליווד מתעקשת לעשות רימייקים, אדפטציות וסיקוולים * לאן נעלמה המקוריות בתעשיית הקולנוע האמריקנית?

מאת // אליה גרינפלד

נפל בטלוויזיה הקיץ עונת סוף לקראת דבר בישראל. לראשונה, בלב הפריים-טיים הישראלי, הציג ערוץ 2 קטע ארוך ומפורט היה זה שפספסתם במקרה אוננות. של בתוכנית "יום האם", ממש בהתחלה, אחרי שיר הפתיחה. יתרה מזאת, למרות מה שהייתם מצפים מהערוץ השני, האקט לא הוצג בהקשר ארוטי-מיני, אלא להיפך. מול עיניי המשתאות התגלתה סצנה ערומה, כנה, מכאיבה ומעל לכל מביכה. בקטע המדובר, הבעל, דרור קרן, ניסה לענג ככל יכולתו את אשתו, קרן מור. מקץ עשרות שניות ארוכות של מאמץ, נאנק קרן מכאבים, הודה שיש לו התכווצויות ביד והפסיק את מלאכתו. אשתו הביעה אכזבה. אולם הסיטואציה היתה מביכה במיוחד לאור העובדה שצפיתי בה בעודי יושב ליד אמא שלי. זה לא היה נעים, לא היינו מוכנים לחוות את הרגע הזה ביחד. לאף אדם אסור לחוות רגע

כזה עם אמא שלו.

ואז הבנתי: לעזאזל, התבגרתי. הטלוויזיה, שהיתה שם בשבילי לאורך כל צעד ושעל, זורקת אותי עכשיו אל העולם הקר והאכזר -נכון, הסצנה הזאת לא ואני לא מוכן לכך. ליותר באחרונה נחשפים אנחנו ייחודית; ויותר רגעים כנים בטלוויזיה, כנים מדי. כולנו היינו שם, הרי יחסים כושלים עם המין השני היו מאז ומעולם הדלק שהניע קומיקאים אל עבר זרועותיה המחבקות של הקומדיה.

מאת // שיר איטה

טרנד החזרה ללהיטים נדחן עד דק בהוליווד, וסיקוולים אדפטציות רימייקים, לרבות )המשכים( למיניהם. בין הדוגמאות בולטות לכך בשנה החולפת היו "זיכרון גורלי", "הבלתי "21 "ג'אמפ גנובה", "זהות ,"2 נשכחים ו"קוסמופוליס". בעתיד יגיעו "קפטן אמריקה", "סופרמן: איש הפלדה", "תור 2", "הנוקמים 2", "איירון מן 3" ו"רובוטריקים 4", הרימייק המסקרן ל"גטסבי הגדול", וכן האדפטציות ל"חיי פיי" ו"ההוביט" מלאי האפקטים, "ארץ אוז", "אנה קרנינה", "בדרכים" שמגיע היישר לדי.וי.די ו"אופטימיות היא שם המשחק", על פי ספרו של מתיו קוויק, שיצא בסוף החודש בישראל. בין כל השמות האלה מסתתרת שאלה אחת חשובה: לאן נעלמה המקוריות

בתעשייה ההוליוודית?

ארה"ב במשבר כלכלי חמור שלא ידעה כמותו מאז שנות ה-30'. הוליווד משלמת גם היא ולכן אין פלא שהיא מפחדת את המחיר,

אבל תוכניות הטלוויזיה השתנו; הסיטקומים חווים תהליך מעבר מהמזויף לכנה ומהכנה למכאיב. זה כבר לא מצחיק חמוד, זה מצחיק נבזי. "המשרד", "תרגיע" וכמובן גולת הכותרת, תוכנית המופת "לואי" - כולן מתאפיינות בלשפוך מלח על פצעים, להכניס לשם אצבע

ולסובב בהנאה.

הטלוויזיה היתה עבורנו עד לא מכבר מקום מהחיים התנזרות מוחלט, אסקפיזם של האמיתיים והתמכרות לקיטש. כיבוי מוחלט בשביל המרקע על הסתכלנו המוח. של לראות את הגרסה הטובה יותר של עצמנו. סדרות הטלוויזיה הציגו תאים משפחתיים מלאי אושר וחיוכים, החל מ"משפחת בריידי" בנות" גידול "צער ועד קוסבי" ו"משפחת ו"אריזה משפחתית". בכל התוכניות הזכירו את שיחת הציפורים והדבורים, ואנחנו חייכנו כאילו יש לנו מושג מה זה באמת אומר )למה

לקחת סיכונים. התוצאה? הצופים מקבלים את אותה גברת בשינוי אדרת. בגרסת -2013

2012, התוצאה היא העברת הצגות מצליחות למסך כמו "שם פרטי", "אלוהי הקטל" ו"עלובי החיים", שעתיד לצאת בקרוב. עוד חיקוי ליצירה אירופאית הוא הרימייק האמריקני ל"מחוברים לחיים" )הסרט יצא רק בשנה שעברה החולפת(. תעשיית הקולנוע עובדת בנוסחאות - יצירה מצליחה והאולפנים רוצים לשחזר זאת ללא דיחוי. שחקן שהקהל אוהב מוחתם לסרטים דומים, עד כדי כך שהוא מזוהה עם ז'אנר. תעיד על כך כמו ג'ניפר אניסטון, ששמה הפך למזוהה עם קומדיות

רומנטיות.

סדרות הסרטים "הארי פוטר" ו"דמדומים" הושלמו, ומיד מיהרה הוליווד לייצר שתיים ו-Beautiful"‏ רעב" "משחקי חדשות, "Creatures. לתעשיית הסרטים האמריקנית, כך נדמה, כבר נגמרו מקורות לחיקוי, שכן אפילו דיסני לא טמנה ידה בצלחת והחליטה להוציא

את "מלחמת הכוכבים" מתהום הנשייה.

ציפורים? למה דבורים?(. סיגריות היו בתכלית האיסור. את הרגעים הקשים חווינו דרך סצנות מיוחדות, כמו הפרק ב"נסיך המדליק מבל-אייר" שבו הסבירו לנו על הנזקים הכרוכים בשימוש בסמים ממריצים )בשביל להיות טוב יותר בלימודים, אלא מה(. פרק שנגמר בדמעות ושיחה קשה אך אמיצה בין כולם. הסתכלנו עליהם והבנו שככה משפחה אמיתית צריכה

להיראות, או לפחות בארצות הברית.

אחר כך הופיעו סדרות כאילו חתרניות כמו "הכל נשאר במשפחה" או "נשואים פלוס", שצרובה לכולנו עמוק בתודעה. היינו מתבגרים וכעסנו על קוביין ומרדנים, שמענו קורט העולם אבל עדיין היינו תלויים בדמי כיס מההורים. כך, למרות העוינות, המשיכו כולם באותו קו משפחתי ומלוכד. אל בנדי אמנם קילל וקיטר בכל רגע נתון על משפחה )"נשים. אי אפשר לחיות איתן, אי אפשר לגרש את כולן

לקנדה"(, מוסר )"זו רמאות רק אם תופסים אותך"( ואלוהים )"תהרוג אותי עכשיו"(, אבל כולנו ידענו שברגע האמת יתברר שהוא כן האבא והבעל שהטלוויזיה, ואנחנו, רוצים שהוא יהיה. כשהמים רותחים הנקניקיות צפות - ואל בנדי לא היה נקניק. הוא אף פעם לא בגד, עזב או גרם לרוע אמיתי. להיפך: אל בנדי הוכיח לנו שלא משנה מה קורה, תמיד נצטרך את המשפחה - איומה ככל שתהיה -

כדי להישען עליה.

אחריו הגיעה "סיינפלד". הסדרה רצה בחלקה רק אבל פלוס, לנשואים במקביל הגדול בשידורים החוזרים התחלנו באמת להבין איליין, ג'רי, של האמיתית הגאונות את לראשונה הוצג בסיינפלד וקרמר. ג'ורג' אנרכיזם חברתי אמיתי, כזה ששמור לגיל הטיפש-עשרה וימי התיכון. זוגיות היתה לתחזק, משהו צריך מושג מעורפל שלא חסר משמעות שפשוט קורה מעצמו. קחו למשל את ג'ורג' - בכל שבוע היתה לו חברה

חדשה, והוא קירח!

נישואים או ילדים, המטרה הסופית של רוב הקשרים המשפחתיים היתה דבר ממנו צריך להימנע בכל תוקף. אפילו ארבעת החברים עצמם לא באמת חיבבו אחד את השני. נדמה שהיחסים ביניהם היו בבחינת תאונה, כאילו נתקעו האחד בחיים של השני, ולא היה להם

אכפת מספיק כדי לשנות את המצב.

סיינפלד התבלטה לא רק בשבירת מוסכמות חברתיות, אלא גם בכנות שלה. כשג'רי דיבר על מפגשים עוינים עם דוד ליאו, כולנו נזכרנו בדודים שלנו. כשג'ורג' לא אהב את ההורים שלו, נזכרנו פתאום שגם שלנו לפעמים בלתי נסבלים. אבל למרות כל אלה וחרף הרוע, האדישות החברתית והכנות המכאיבה - אי אפשר להתייחס לסיינפלד כסדרה אמיתית לכל דבר ועניין, שכן היא תמיד החזיקה בעננה דקה של ציניות וסרקסטיות. הם לא היו גברים אמיתיים, אלא קריקטורות. כולן היו דמויות קיצוניות שהבהירו לנו שהן מייצגות תרחישים

מופרכים של המציאות.

עברנו את התיכון והצבא, והנה הגענו לתהום הבלתי נודעת של הבגרות. עתה, רק שתי תחנות חברתיות עומדות לפנינו - ילדים ומוות. אמא'לה. אבל כשרוצים לצפות בתוכניות מודרניות שמתעמתות עם השלבים האלו, אנחנו מגלים שכולם עושים את זה בכנות

מכאיבה.

המבוכה החברתית של תרגיע, חוסר הבגרות

אולם לא תמיד משתלם ללכת על בטוח. "ספיידרמן" החדש, לדוגמה, לא הצדיק את הציפיות הרבות שנתלו בו, וכך גם "שלגיה והצייד", שכוכבת "דמדומים" לא הצליחה להציל אותו. ובכל זאת, הוליווד לא מוותרת, ומתוכננים סרטי המשך. גם "בדרכים" לא זוכה להצלחה גדולה, ולארץ, כאמור, יגיע ישירות לדי.וי.די. כדי למכור לנו את הסרטים הללו עלתה הוליווד על פטנט: להוציא סרט בתלת מימד, או למלא אותו באפקטים. אך זה לא מסתיר מעיני הצופה את העובדה, כי מדובר בסרטים חסרי השראה ומעוף, כמו במקרה

של "שודדי הקאריביים 4".

תופעת הרימייקים והאדפטציות מעמיקה היוצרים. על ברורים עקבות ומשאירה לקוונטין טרנטינו, שסרטיו משופעים מחוות לסרטים ישנים שעיצבו את חזונו כיוצר, עתיד לצאת סרט חדש בשם "ג'אנגו ללא מעצורים" - מעין הצדעה לז'אנר מערבוני הספגטי, ובעיקר

ל"ג'אנגו" של סרג'יו קורבוצ'י מ-1966.

האור בקצה המנהרהלתעשייה תקווה ישנה הכל, למרות ההוליוודית, שמגיעה דווקא מתעשיית האינדי שמתרחבת בשנים האחרונות. "המאסטר" שמעז לצאת נגד סיינטולוגיה, "לופר" שזכה להצלחה בכל העולם, "500 ימים עם סאמר" ו"ביגינרס" - כל אלו סרטים המעזים להראות מערכות יחסים מורכבות ותפקוד בעייתי, ועל הדרך להביא זווית חדשה להוליווד. כך, למשל, "אחות של אחותך" )כרגע באקרנים(, סרט עצמאי שמתרחש ברובו תחת קורת גג אחת ומסתמך על טקסטים טובים וללא צילום מיוחד. "Crazy‏Like", סרט עצמאי נוסף מ-2011 וזוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל - D7‏DSLR סאנדאנס, צולם כמעט כולו בקנוןמצלמה פשוטה ביחס למצלמות המקצועיות.

הסרטים האלו מלמדים אותנו שניתן להפיק יצירה ייחודית גם מתוך המיינסטרים. דוגמה היסטורית לכך היא "כשהארי פגש את סאלי", שבהחלט היה חדשני לתקופתו. כלומר, אפשר לעשות משהו שונה וחדשני ולעטוף אותו

וכך לא להפסיד את הקהל בהרבה סוכר, המקובע שרוצה את ההפי-אנד המוכר. ניתן לעשות רימייק/אדפטציה טובה וייחודית, פשוט צריך לתת זווית אחרת, כמו בטרילוגיית

"באטמן" המצליחה של כריסטופר נולן.

המדיום הקולנועי יכול ללמוד מזה הטלוויזיוני. יש בטלוויזיה יותר שחרור, תעוזה וסטייה הישראלית "אופוריה" קלאסי: מהנרטיב הפרובוקטיבית, "מראה שחורה" הבריטית, עומדת שבמרכזה ולהחטיא" "לפגוע טרנסג'נדר, ועוד. בסדרות כמו "תרגיע" ו"לואי" הגיבורים הם דמויות לא סימפטיות, אבל הקהל השתכלל ומוכן לקבל זאת בשמחה. לואי סי.קיי אף ויתר על תוספת בשכר ושעת להימנע ממגבלות כדי יותר טובה שידור הפריים-טיים ולהישאר נאמן ליצירה ולצופים.

"המשרד" היתה שינוי מרענן. ההזרה )הפיכת המוכר לבלתי מוכר(, במסגרתה הדמויות מדברות למצלמה, לא חדשה לקולנוע אך

היתה נדירה בטלוויזיה עד אז. אך "המשרד", כמו גם "מחלקת גנים ונוף", מצליחות למשוך קהל ולהפתיע, כי התוכן עצמו כה שונה מיתר הסדרות על המסך - כביכול לא קורה שום

דבר, ודווקא זה מושך את הצופים.

אז למה בכל זאת יש קהל ליצירות האלו? מוכר, בסיפור מרגיע משהו שיש נראה שולט לצופה את התחושה שהוא שנותן במצב. הפחד מהלא ידוע משותף לתעשייה ולצופה. מי מאיתנו לא ראה סרט אהוב שוב ושוב? אנחנו יודעים שנצא מרוצים. לכן אין להאשים רק את התעשייה, שכן גם לצופים

יש חלק בסדר הקיים.

עלינו לבוא עם ראש פתוח. לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת, לאו דווקא פוליטיקלי קורקט. סת' מקפרלן )"פמליי גאי", "אבא אמריקאי"(, עושה זאת באנימציה, ובאחרונה גם במסך הגדול בסרט "טד". הקהל שמתחבר לסרט/סדרה יבוא, וקהל שלא מתחבר, אולי, אם יהיו יותר יצירות מעין אלה בשטח, יתפתה

לנסות וישבה בקסם.

אז האם יש סיכוי ליצירה חדשה, או שמא כל הסיפורים כבר סופרו והכל מאוגד בספר הספרים, בו ישנם מזימות, תככים, גילויי עריות ומה לא? הדרך לשם, ככל הנראה, מתחילה בלהצביע עם הרגליים - אפשר לראות סרטים שאהבנו שוב בדי.וי.די, וכך נחסוך הפקות חדשות במאות מיליוני דולרים. עושם נגלה שאנו לכת, נרחיק ואולי, אם אדפטציות ללא הפסקה, והמדיום הקולנועי והטלוויזיוני הם לא יותר מאשר חיקוי אחד

גדול של החיים. *

אז למה בכל זאת יש קהל ליצירות האלו? נראה שיש משהו מרגיע בסיפור מוכר, שנותן לצופה את

התחושה שהוא שולט במצב. הפחד מהלא ידוע משותף לתעשייה

ולצופה. מי מאיתנו לא ראה סרט אהוב שוב ושוב? אנחנו יודעים

שנצא מרוצים. לכן אין להאשים רק את התעשייה, שכן גם לצופים יש

חלק בסדר הקיים

"כשהמים רותחים הנקניקיות צפות -ואל בנדי לא היה נקניק. הוא אף פעם

לא בגד, עזב או גרם לרוע אמיתי. להיפך: אל בנדי הוכיח לנו שלא

משנה מה קורה, תמיד נצטרך את המשפחה - איומה ככל שתהיה -

כדי להישען עליה"

אנרכיזם חברתי אמיתי. מימין: ג'רי, איליין, ג'ורג' וקרמר מ"סיינפלד"

לא היינו כבר בסרט הזה? מימין: ארנולד שוורצנגר, מתוך "זיכרון גורלי" מ-1990; וקולין פארל, מתוך העיבוד החדש לסרט

המשרד עובדי של הטמטום "בנות", של והאינטימיות Parks‏ and‏ Recreation-ולנו נועדו לשקף "יום האם" הבהמית של את החיים בצורה הצינית ביותר שלהם, בלי פילטרים - סקס גמלוני, עבודה לא מתגמלת,

אנשים טיפשים, טעויות מפגרות ומשפחה סהרורית והרוסה. אפסות החיים במיטבה.

וזה אמיתי עד כדי כאב.

לקנות הולכת מור כשקרן האם", ב"יום נעליים בזמן שבעלה עובר ניתוח והמטופלים שלצדו הם חולי סרטן סופניים, או כאשר היא חושבת שבתה הקטנה שמנה, אפשר להבין את ההומור. זה מצחיק. אבל בתוך הצחוק מסתררת תובנה פוסט מודרנית, לפיה שום דבר לא קדוש. כלומר, כולנו פריטים שמורכבים מעירום, מין, זוגיות וסרטן, מתערבבים ביחד בריקוד חסר משמעות עד הסוף הבלתי נמנע.

רבים צופים בסדרות טלוויזיה על מנת להימלט משגרת היום יום ולחוות שקרים נעימים לפני השינה. אבל דווקא הטלוויזיה המוצלחת ביותר היום מציעה לנו אמת בלתי מתפשרת. זה אולי נכון, אבל אני לא רוצה לראות את זה על מסך

הטלוויזיה שלי. *

ואז הבנתי: לעזאזל, התבגרתי. הטלוויזיה, שהיתה שם בשבילי

לאורך כל צעד ושעל, זורקת אותי עכשיו אל העולם הקר והאכזר -

ואני לא מוכן לכך

בסיינפלד, זוגיות היתה מושג מעורפל שלא צריך לתחזק, משהו

חסר משמעות שפשוט קורה מעצמו. קחו למשל את ג'ורג' - בכל

שבוע היתה לו חברה חדשה, והוא קירח!

23 22

תשובות טריוויה1. תגובית | 2. רבקה ותמר | 3. קאבול | 4. ברקת | 5. 6 | 6. מחשבה טורדנית ומתמדת | 7. ברק אובמה | 8. נוריתיים | 9.

1,100,000 )דברי הימים א', פרק כ"א, 5( | 10. ר' מתיא בן חרש

מאוזןהרחיב את העיר ובכך נעשה אהוד )5( .1

ולאפם הוא יוצא מן הכלל )5( )מ( .4החליף למטבע לא זוגי )3( )על פי דן רגב( .7גברת... אפשר להתבלבל ולקרוא לך אף .8

דורטי )7(מי שמחרף את נפשו הוא פשוט טיפש, .9

נקודה. להפך! )5( 10. כוננו זה כן פעמים )4( )על פי סיגל רודין(

12. זמרת טבריה )4(14. בחזרה הנח בן אדם, שגם זה סוג של יחסים

)5(17. הסיבה שהם טסו לחו"ל נובעת מכך שצפו

רוח )4,3( 18. חשבו בשובם על סוזן )3(

)על פי דבי זריצקי( 20. בוחרת להשפריץ על כספי )5(

)על פי יאיר בריל( 21. "סחטו" כשלון מהביצה )5(

מאונךלספרים מניר )3( .1

כפי הנראה, הוא לא סובל במכון הכושר .2 )5(

חי בתקופתה של העגבניה )6( .3מסמך למשל תקבלו פחות מאלף )4( .4

קו הפסקת החטאת המטרה )5( )על פי .5נועם סג"ל(

כשפקדנו לירות הוא הרים ידיים )4,3( )על .6פי טל קיטנפלון(

האם גם ברזים נפלה שלהבת? )7( )על פי .9טל קיטנפלון(

11. סבא של נוח מעיד על חולשתם )6(13. לפני כן טוב שהוא גם מאיטליה )5(

15. הוציאו מהמים מרכז אינטגרטיבי )5( )על פי מאיר בן-דוד(

16. כעת לפי הסדר, ואח"כ לא לפי הסדר )4( 19. בין איל לעצמי )3(

123456

78

910

11

12131415

16

171819

2021

תשבץ הגיון מס' 11

ניקוי ראש

מאת // אבי גת-רימון �

טריוויהאיך אומרים בעברית .1

"טוקבק"?

מי הן הנשים אשר ילדו .2תאומים בתנ"ך?

מהי עיר הבירה של .3אפגניסטן?

איזה אבן ייצגה את שבט .4לוי בחושן?

כמה צלעות יש בהקסגון? .5מה משמעות הניב "יתושו .6

של טיטוס"?

מיהו חתן פרס נובל לשלום .7לשנת 2009?

לאיזה משפחת צמחים .8שייכת הכלנית?

מהו המספר הגדול ביותר .9הנזכר במקרא?

מי אמר: "הוי מקדים .10בשלום כל אדם"?

תשובות בתחתית העמוד

מאת // שי ענבל

היום שבו נפלה ההחלטה

מתחת לעץמאת // אילנית סקידל

הקוראים מוזמנים לקחת חלק חידות ולשלוח בתשבץ פעיל בו שישולבו בעברית, מקוריות שיקולי לפי אורחים כהגדרות המערכת. ניתן להפנותן למייל הבא:[email protected]

רק בדיעבד זה ייראה מוזר, אז לפחות שמשהו טוב יצא מזה.

אני אשכב פה על הספסליחפה

באמצע תל אביבואבהה

בלי שמישהו יחכה לי ערולמרות כל הסיכויים לפגישות

מוזרותעם אנשים מוזרים

של הלילהאני אקשיב לרוח ולעלים המתנופפים

ואשמע אתהגלים של הרוח.

וזה באמת בא בגלים מעוגליםכבר שכחתי איך רוח

כזו מקרית ומתעקשת.

למה את ככה ישנהמה אין לך בית

יש אה יש

אז חג שמחיש לך סיגריה

אני אכתוב על כל מה שעובר עלייואחרי אולי אבין

תבינונבין

וזה באמת מוזר לספר אחר כךאיך סתם שכבתי עם עצמי

בלי לדבראו עם מי

כל שאר הזמן אני אולי משקרתאולי רק

ואולי לא רק.נרדמת כשעטלפים

עיתונאי וג'נטלמן. וסנאי אבי מלר, שדר ספורט יסודי ולהטוטן מילים, לא מתבייש להשתתף בתוכנית הריאליטי גולסטאר – רק בבקשה אל תקראו לו סלב * מבחינתו, הבעיה

נמצאת בעיתונות הספורט הצהובה ובחצר הביזנטית של ההתאחדות לכדורגל

מאת // מיכאל דונאייבסקי

בדיוק? פרשן? עובד אבי מלר, במה אתה עיתונאי? כוכב ריאליטי?

"אני קורא לעצמי עיתונאי. ופרשן. ומרצה. זה מה שאני עושה וזה מה שכתוב על כרטיס הביקור שלי. אני כותב על ספורט כבר 35

שנים".

אפשר להגיד שהפכת לסוג של סלב.מבין אני הזו סלב. "אני שונא את המילה ציבורית, אבל דמות אני שבמקום מסוים היתרון בכך הוא שאפשר להגיע למקומות שלא חשבתי שאוכל להגיע. עשיתי פרסומת בטלויזיה ומאוד אשמח לעשות עוד דברים בסגנון, אולי להיות שותף לאיזה טוק-שואו. יש

הרבה צדדים שאני אוהב בחשיפה הזו לכיוונים שונים, ואני עדיין מודה כל בוקר על המקום שבו אני נמצא. אני משלב ביזנס ופלז'ר ונהנה מזה,

אבל משתדל להישאר צנוע ולהימנע מאגו".

חייב להודות שזה מפתיע אותי לשמוע שאבי מלר השתתף בתוכנית ריאליטי ועוד נהנה מזה."הלכתי לתוכנית ריאליטי משלוש סיבות:

אחת, להכיר עולם חדש ולצאת להרפתקה, שבגילי המופלג זו אולי הזדמנות אחרונה. אני לא אוהב תוכניות ריאליטי, אבל התניתי את השתתפותי בכך שלא יהיו הדחות. כלומר, אין לי בעיה לקפוץ לתוך בריכה בתנאי שהיא לא ריקה. סיבה שנייה היא רצון לפרוץ את מסגרות הספורט, אני רוצה לפרוש כנפיים ולהרחיב את היריעה וזה יכול להיות קרש קפיצה מעניין. דבר שלישי, ואני לא מתבייש לומר זאת - ההצעה הכלכלית של חודש עבודה בגולסטאר

היתה הטובה ביותר שקיבלתי בחיי".

עכשיו כל המלעיזים ישאלו אם ראית פעם דשא, תוכל להגיד שכן. שיחקת חודש.

"הייתי שחקן כדורגל בנווה שאנן אז ראיתי דשא בחיי. אבל כן, אתה צודק, יש לי יותר

חומר תעמולה עכשיו".

אתה חושב שיש עוד אבי מלר בעולם?"האורים והתומים שלי הוא קולגה מעיתון הגרדיאן, דיוויד לייסי. על ברכיו למדתי את כל מה שאני רוצה לייצג. הוא כבר בפנסיה, עבר מזמן את גיל 70 – ועדיין כותב. הוא האיש שכל חיי רציתי לחקות מהרגע שהגעתי לאנגליה,

ועדיין אני לא מגיע לו לקרסוליים".

הוא גם בקטע של משחקי מילים?"כן, למדתי את זה גם ממנו. ראיתי את השימוש בדימויים, מילים, במשחקי עושה שהוא מהקולנוע מהתיאטרון, שונות בנגזרות ומההיסטוריה. ואם באנגליה אפשר, אז גם אני יכול לנסות להיות רב גוני, מעניין ועדכני, ולתבל את הכתיבה שלי בכל הדברים האלה. היא שמדובר ספורט כתבי של הסטיגמה באנשים שיודעים רק מי הבקיע ונגח, וניסיתי קיימת, עדיין היא נכון. לא שזה להראות אבל זה ממש לא נכון. ישנם כתבים, פרשנים

ושדרים שהם עולם ומלואו, רב גוניים בטירוף.העיתונות הישראלית הכתובה הפכה לצהובה. מצד שני, יש עיתונות איכותית עם טורים, דעות ופרשנויות מרתקות. אמנם זה לאט לאט נדחק לקרן הזווית, אבל עדיין הנחלה הזו של עיתונות ספורט איכותית קיימת. אני לא חושב שאני

צריך להשאיר מורשת, היא כבר נטמעה".

ומה עם הטלוויזיה? השידורים איכותיים?"אני חושב שערוץ הספורט עשה את כברת הדרך הגדולה ביותר, אפשר למצוא שם גם תרבות. באולפן ליגת האלופות, למשל, יש כתבות, מערכונים ומוזיקה בסוף כל שידור, וזה הפך למסורת. אני חושב שיצרנו תרבות ספורט חדשה לחלוטין. נכון שנאלצנו ללכת גם לכיוונים יותר פופולריים כדי לשרוד ולהתמודד עם כל מיני מתחרים קיקיוניים כמו One, שהורס כל חלקה טובה בעיתונות הספורט המקומית, אבל ערוץ הספורט הוא בכל זאת מוצר איכותי".

זה לא נראה כאילו יש תרבות ספורט בארץ."אני חושב שאם לא היינו, המצב היה יותר גרוע. יש לנו צאן מרעית שעוקב אחרינו, ונתלה עלינו בתור מצילי האומה מהצהוב, מהצעקנות, מהרכילות. אני לא יודע עד כמה באמת הציבור מתחבר הציבור רוב לצערי, לזה. מחובר

כיום ל-One יותר מאשר לאבי מלר הזקן".

אז מה הפתרון לדעתך? מי החוליה החלשה?"צריך להחליף את העם. קשה לשנות את התרבות שנוצרה כאן. צריך לקוות שלפחות תישאר דוגמית של הצד השני. כמו שעדיין קיים עיתון הארץ, גם בספורט קיימת אלטרנטיבה. צריך למנות שר ספורט אחת ולתמיד שיוביל ויתמוך, שינסה לעורר מהפכה בכל הגופים הפוליטיים שמתנהלים כחצר ביזנטית, כמו ההתאחדות לכדורגל וההתאחדות לכדורסל. הדרך הנכונה היא להביא לשם אנשי מקצוע

אמיתיים.

נבחרת הכדורגל שלנו היא בינונית ומטה, ואין לי שום ציפיות מהשחקנים. בכלל, הספורט כאן מוקצה מחמת מיאוס בעיני האומה, אבל בתוך עולם הספורט עצמו חלה התקדמות. אחרי הכל, אנחנו עדיין אומה של רוח ונפש יותר מאשר

של גוף".

ספר לנו איך אתה מתכונן לקראת שידור."מתכונן כאילו אני לא יודע כלום. לכל שידור אני מקדיש שעתיים-שלוש הכנה, עושה את כל העבודה בעצמי, בלי תחקירנים, עם הספרים, המחברות ובעיקר בעזרת האינטרנט. חייב להגיע מוכן. תמיד יש אוהדים של קבוצות

שיודעים יותר ממני וצריך להתמודד מולם".

ואחרי שידור? יש דרינקים?"בסוף עונה יוצאים לפאב ומרימים כוסית. אבל אחרי שידור מתפזרים איש איש לביתו, גם הצעירים. בכל זאת, מסיימים מאוחר בלילה".

אתה בטח לא ישן בלילה מרוב געגועים לליגה האנגלית.

")צוחק( אולי זכויות השידור של הכדורגל

"נכון שנאלצנו ללכת גם לכיוונים יותר פופולריים כדי לשרוד

ולהתמודד עם כל מיני מתחרים קיקיוניים כמו One, שהורס כל חלקה טובה בעיתונות הספורט

המקומית, אבל ערוץ הספורט הוא "צריך להחליף את העם. קשה בכל זאת מוצר איכותי"

לשנות את התרבות שנוצרה כאן. צריך לקוות שלפחות תישאר

דוגמית של הצד השני. כמו שעדיין קיים עיתון הארץ, גם בספורט

קיימת אלטרנטיבה"

הטרול

מזדווגים מעל ראשיעד חמש

לפנות בוקרוהרמזורים מתחלפים בכלל לא

כמו גלי הרוחרמזור מוזריהיר ונפוח

מדויק באופן מצער ואירוני

גל ירוק עומד מלכת פועם בתדירות מעגלית

ואני שוכבת בתוך רחם שלכתמצומקת.

הרוח מתגנדרת בעליםואני התליון שלה,

משוכה מטהבעיקשות משלי

אבל מקרית באותה מידהנבחרתי כעדי מתאים מבין רבים

צריכה לקום אבלכל רגע מאוחר מדי

אני מובלעת בעיקשות.רוח מתארגנת לעוף

פודרה אחרונה לפני יציאהמכסה את פני העיר

וחודרת לבתיםומתיישבת להם על הרהיטים.

אני שומעת אותה נוהמת לעצמהאט אט מגבירה את קולהזמזום שירי ערש עירוניים

מקיפה בניינים.מזדקפת כלפי מטה

אני נזכרת שאני קשורה אל צוואר הרוח

בטבור.

[email protected]כותבים למגירה? משוררים למראה? שלחו לנו יצירות שלכם ואולי תזכו לבמה ב"תזה". מחכים לכם ב

תיקון טעות והבהרהבמדור "ניקוי ראש" בגיליון הקודם )10/12( נפלה טעות והושמט הקרדיט בפינת הטריוויה ותשבץ ההיגיון. היוצר הוא אבי גת-רימון.

מאת // אבי גת-רימון �

המנהיג הדגול והישיש ישב במשרדו ופכר אצבעותיו בעצבנות. טורבנו ניצב על השולחן והוא הזיע בבגדיו הארוכים. שלוות הבוקר שלו נקטעה. היה זה אייטם חדשותי שגרם לו לאי נחת, עליית לחץ דם ולתעוקה בחזה - מחזה נדיר ומשמעותי המאיים על שלום המדינה. ככה זה כשאתה

הסמכות הרוחנית העליונה.אותו אייטם לא היה דבר של מה בכך. מטבע הדברים, הוא לא נתקל בו בביטאון המפלגתי - אחד מהעיתונים הרבים שהיו פרושים על שולחנו המהודר העשוי עץ מהגוני. לא, היה זה אייטם חדשותי בעיתון שלא נהג לקרוא כמעט באף היום. אולם באותו בוקר היה המנהיג הדגול, למרבה

הצער, במצב רוח הרפתקני.“אוי ואבוי! אוי ואבוי!”, נשמעה צעקה מבעד לדלת משרדו המהודר, בו שכנו ללא הפרעה ספרי תפילה וכרכי היסטוריה המתעדים את המרד נגד הכובש האימפריאליסטי. הו, כמה התגעגע למלחמה. אם זכרונו אינו הטעה אותו )והוא אף פעם לא הטעה אותו, חוץ מבימי חמישי(, עברו

כבר שבועיים מאז הוכרזה אחת כזו, והוא הרגיש ריקנות.“אוי ואבוי! אוי ואבוי!”, הצעקה הלכה וגברה והגיעה לשיאה כאשר התפרצה למשרד דמות בעלת שיגעון גדלות, לבושה בחליפה מהודרת

וחסרת עניבה - כיאה לפוליטקאי ולאיש צבא לשעבר שהתקשה בקשירתה בבוקר. “מה בפיך?” שאל המנהיג הדגול בעודו פוכר את אצבעותיו. האיש בעל שיגעון הגדלות הסדיר את נשימתו ובלע את רוקו. “הכותרת הראשית!”,

הוא שאג והתמוטט על ספת העור בעודו לוגם כוס מים קרים שהיתה מונחת על השולחן.“אני יודע", אמר המנהיג הדגול, חשב מעט ולבסוף החליט לקום מכסאו האורתופדי ולעמוד בביטחון מעורר יראה. הוא שם את כובעו על ראשו,

מה שהקנה לו עוד כמה סנטימטרים שחשיבותם לגאוות המדינה לא תסולא בפז.הוא היה מרשים במיוחד, שם לב האיש בעל שיגעון הגדלות. כמובן שלו ולמנהיג הדגול היו חילוקי דעות, אבל אפילו הוא לא יכל שלא לשים לב כמה החלטי היה האחרון, כשאמר: “הגיע הזמן לתקוף". האיש בעל שיגעון הגדלות הנהן בצייתנות. הנה זה בא - מה שהם עבדו למענו שנים רבות - תקיפת האויב עם נשק גרעיני. נשק שעליו עמלו זמן רב, אולם טרם הספיקו לעשות בו שימוש. "אל חשש, אלוהים עמנו", אמר

המנהיג הדגול בביטחון ויישר את משקפיו על אפו.על השולחן היה מונח עיתון יומי עם הכותרת הראשית “מפלגת השלטון מתרסקת בסקרים". לצדה היתה ידיעה נוספת, עם תמונתו של מנהיג

המעצמה היריבה: “האופציה הצבאית תמיד היתה ותמיד תהיה על השולחן".

המנהיג העליון ישב במשרדו וליטף את זקנו הלבן. יועציו ותלמידיו הסתובבו בחדרו כאחוזי תזזית, מזיעים ושותים כוסות מים מהמתקן בחדר, שעבר כמובן את ההכשר הדתי המחמיר ביותר. אחד מהם קרא ספר, השני ישב בחוסר מעש ושיחק במכשירו הסלולרי ואילו האחרון הקריא לו את כותרות העיתונים באיטיות. הקראתו נקטעה ושאר היושבים נדרכו כאשר לפתע הזדקף המנהיג העליון במושבו. הוא כיסה את

ראשו וביקש לזמן ללא דיחוי את המגלומן.כחצי שעה לאחר מכן, נכנס המגלומן למשרדו של המנהיג העליון, ומצא אותו מתהלך בחדרו הלוך ושוב. הוא לא היה רגיל לראות את איש הדת במצב זה, מה שגרם לו ללחץ לא קטן. בלעדיו, ממשלתו תיפול, תדמיתו תיהרס וכוחו האלקטורלי יצנח לנקודת האפס. הוא כבר לא קצין

בכיר בצבא שעל פיו יישק דבר, אלא תלוי במילתו של מנהיג רוחני מזדקן.“במה מדובר?” שאל המגלומן, תוהה מדוע המנהיג העליון לא טורח להפעיל מזגן, על אף שהתקין בביתו את אחד הדגמים המוצלחים ביותר

שניתן היה לקנות בכסף ממשלתי.“קראתי לך בגלל עניין בעל חשיבות עליונה", אמר המנהיג העליון.

“אני בטוח", השיב המגלומן. הוא נודע בשל פיו הגדול והתבטאויותיו השערורייתיות בכל הנוגע למדיניות חוץ, אולם באותו רגע הרגיש שהדבר הנכון ביותר לעשות יהיה לשתוק ולתת למנהיג העליון להביע את זעמו.

המנהיג העליון התקרב אליו לאט ובנחישות, במפגן עוצמה שטרם היה זכור לשניהם. הוא הרגיש את רוח האל מקיפה את המנהיג בעודו ממלמל דברי תפילה כבדרך אגב. או אז התיישב המנהיג העליון על ספת העור הקרובה ביותר והשאיר את המגלומן לעמוד. “הגיעה השעה לתקוף", אמר .

המגלומן הנהן בהבנה, לא שהיתה לו ברירה. הוא הרגיש איך הזיעה גולשת במורד גבו בעודו ממלא עוד כוס מים קרים. הנה זה בא, אמר לעצמו. המבצע שתוכנן שנים רבות כל כך - הפצצת המעצמה היריבה באמצעות נשק גרעיני. נשק בו טרם הספיקו לעשות שימוש. "אל פחד”, הרגיע

אותו המנהיג העליון וכחכח בגרונו, "אלוהים לצדנו”.תלמידו של המנהיג העליון, אשר קרא בפיו את הכותרות, בלע את רוקו. בידו הוא אחז בביטאון המפלגתי, שבכותרתו הראשית התנוססה הידיעה: “מפלגת השלטון מתרסקת בסקרים". לצדה היתה ידיעה נוספת, עם תמונתו של מנהיג המעצמה היריבה: “האופציה הצבאית תמיד

היתה ותמיד תהיה על השולחן".

האנגלי יחזרו יום אחד לערוץ הספורט, או שנתאחד ביחד עם ערוצים אחרים ונעשה

איקס-מיקס-דריקס בין השידורים".

טוב, הראיון תיכף נגמר ולא התייחסנו לרון שובל, שכינה את האיבר המוצנע שלך "סנאי".

התייחסותך?"זה שידיעות אחרונות פירסם את ההגיגים של רון שובל זה מובן לי. העובדה שעיתון הארץ עשה את זה כדחקה על ידיעות אחרונות ועל רון שובל – גם זה מובן לי. אני, בתגובה, אומר

לך ששמו שם תמונה יפה שלי. אני מרוצה".

אתה מאד אופטימי."ד"ר חיים שפירא, שאני מעריץ גדול שלו, אמר 'הבעיה היא לא שהזמן עובר מהר, אלא אנחנו

עוברים'. כדאי לנצל כל רגע בחיים". *

"רוב הציבור מתחבר ל-One יותר לאבי מלר הזקן". אבי מלר

-תוכן פרסומי -

?אפשר להתחרט אחרי הדייט אבנר: מאת

אני אומר לה , "אני רוצה להיפגש אתך שוב"והעיניים שלי כנות ומשדרות לה שאני מאוד

היא ממלמלת משהו אבל מיד אומרת , מעוניין, באמת - אני לא יודעת אם זה כן... בעצם . כן"

אני אשמח לפגוש אותך שוב או כן מהסס של אני שמח . "אני עוד לא בטוחה שנהניתי הערב

אבל עוד לפני שהיא , שיש לי שוב הזדמנותאני כבר מסמס לה הודעת טקסט , מבטלת

שבסופו של דבר החלטתי שאנחנו לא .יפים מתאימים ושאני מאחל לה חיים

אני לא יודע אם אני עושה

את זה מתוך פחדנות שהיא תבטל ראשונה או שבאמת

השתכנעתי שאנחנו לא . מתאימים זה לזו

זה קורה לי הרבה בזמן אני אומר למישהי , האחרון

לא מעוניין ואז אני נורא רודף אחריה באתר , מעוניין

, מבקש הזדמנות נוספת, (אקדמאיםל)הכרויות י לא מבין למה עשיתי את וברגע שהיא מסכימה אנ

. הרי היא לא הבחורה המתאימה בשבילי, זה

אולי אני פשוט לא החלטיאולי אני פשוט לא החלטי

ניסיתי לדמיין , כשכתבתי כרטיס לאתר הכרויות. ולחשוב מי באמת הבחורה בשבילי וזה היה קשה

היו לי כמה אהבות בחיים וכולן כל כך שונות זו אני , יפוס מומלץאין לי אבט, טייפ שונה לגמרי, מזו

רודף אחרי בנות קשות להשגה כמו בחורים רבים כמו בחורים רבים , אחרים ואני פוחד שיזרקו אותי

.אחריםאבל , לא אוהב לשחק עם רגשות של אחרותאני

לפעמים אני פשוט . אני לא מצליח להימנע מזהצמי מוצא את עצמי בפחד נוראי שאני אמצא את ע

עם הבחורה הלא נכונה רק כי לא הרגשתי בנוח , לסרב ונתגלגל קדימה מתוך כוח האינרציה

.ההרגלים והנוחותבדייט עצמו אני יכול להרגיש דבר אחד ואחרי

, מועקה או להפך, פחד, הדייט משהו שונה לגמריהתלהבות אדירה כשבדייט הייתי אנמי וכל כך

. אדיש ומשועמםמדוע אני ? אסימון בזמן אמתמדוע לא נופל לי ה

זקוק לכל כך הרבה זמן ולבטים כדי להגיע תאמינו לי ? למסקנה אם אני מעוניין או לא

שדברתי על עצמי עם הרבה פסיכולוגים בחיי כל חיי עמדתי , והגענו למסקנה שאני כן החלטי

. מאחורי החלטות שקיבלתי מלבד בחיי האהבההיות בערוץ הזה התקשורת שלי לא מצליחה ל

מה שאני . מסונכרנת בעת הדייט ולאחר הדייטזורק , עושה כדי להימנע ממבוכה או מטעויות

בחורה שמוצאת חן בעיני או להפך מבקש דייט נוסף עם בחורה שאין סיכוי בעולם שאוהב אי

הוא לחשוב פעמיים ולהגיד לבחורה שהיה , פעם . נעים ונדבר בקרוב

להתלבט ואז להחליטלהתלבט ואז להחליט, , דקה לחשובדקה לחשוב

זה מתפרש כאילו אני לא מעוניין אבל אני , נכון

מעדיף להפתיע אותה לטובה או לרעה כשאדע לעיתים אני זקוק . את התשובה ביני לבין עצמי

לבחון , למספר דייטים כדי לחדד את התחושהשהיא לא נובעת רק מתוך לא בא לי להעביר את החורף הקר הזה לבד במיטה או לא מתוך אין לי

ע אז בועד אליך כל כך רחוק כל סוף שכוח לנסוע האם זה מעצם זה שאני . עדיף שניפרד כידידים

צריך לטרוח בשבילה או מתוך זה שאני פשוט לא מעוניין באמת ואם אני לא מוכן לטרוח האם זה

מתוך זה שאני פשוט לא מעוניין בה ובשביל ?מישהי אחרת הייתי נוסע עד אילת, לאחרי הדייט את כל הלבטים האלה אני משאיר

אומר לה , אחרת הבחורה תחשוב שאני מטורףבטח . משתף אותה בלבטיי, את הדברים האלה

אם היא מעוניינת או , היא בעצמה לא סגורה עליאז זה שאני מחכה קצת אחרי הדייט כדי , לא

להבין לאן פנינו מועדות לפעמים גם עושה כי היא בעצמה מבולבלת , לבחורה טובה גדולה

ישנתי על זה , אז אחרי שנחתי. כמוניבדיוק התייעצתי עם חברים או פשוט חשבתי על , בלילה

אני כמעט תמיד יודע את התשובה , זה עם עצמיכאן , יהיה דייט נוסף או אם זה לא, אם זה כן

.דרכינו נפרדות

לפעמים צריך לעכל את הדייט כדי להבין מה לא צריך להחליט הכל , היה שם ואם זה יצליח

קחו את הזמן ואולי תגיעו רחוק יותר . מיד .במערכות יחסים

"נבחרת הכדורגל שלנו היא בינונית ומטה, ואין לי שום ציפיות

מהשחקנים. בכלל, הספורט כאו מוקצה מחמת מיאוס בעיני האומה"

24

גיבור מעמד המטקותלפריז יש את הלובר, לניו יורק יש את גוגנהיים ולתל אביב יש את אמנון, שיחד עם הנפש התאומה שלו, מוריס צדוק, הקים לפני עשר שנים את מוזיאון המטקות

היחיד בעולם אצלו בבית בשכונת נווה צדק מאת // טל שפר // צילומים: שביט צוריאל

דווקא ההחלטה לבקר במוזיאון למטקות בחורף יכולה להיראות קצת תמוהה. מצד שני, הגשמים הבלתי פוסקים הם הזדמנות מצוינת לתפוס את אמנון ניסים בביתו המוזיאוני, לאחר שנאלץ לוותר על משחק המטקות היומי שלו בגלל מזג האוויר. "אמנון התותח", כך מכנים אותו - ולא לשווא. "מגיל שש אני משחק שהוא בזמן מספר הוא יום", כל מטקות, מניח כוס מים על שולחן ענק בצורת מטקה, שהזמין במיוחד אצל נגר. "בהתחלה פה בחול של השכונה ואחרי כמה זמן עברתי לשחק בחוף גורדון, שם אני משחק עד היום". עשרים וארבע שנים שירת בצבא כאיש קבע, וגם אז לא ויתר על משחק המטקות היומי שלו. "כשכולם היו הולכים לחדר האוכל, אני הייתי נשאר במחלקה לשחק מטקות. גם ככה אני צמחוני ולא היה

לי מה לאכול שם", אומר התותח.

מה שנתפס אצל רוב האנשים כתחביב הפך אצל ניסים בן ה-68 למקצוע ולדרך חיים של ממש. הוא משחק לפחות שעה כל יום, ובשבתות חוזר הביתה מהים רק כשהשמש שוקעת. במרכזן של המטקות איתן הוא משחק אפשר למצוא עיגול סימטרי, רמז לרמת הדיוק שבה הוא פוגע בכדור )"אתה רואה את העיגול הזה? זה לא בא ככה מהמפעל. זה הצבע ירד, איפה שהכדור פוגע"(. יש לו תיק ליום חול ותיק לשבת, ושניהם עמוסים במטקות )"מטקה לכל שחקן שאני משחק איתו"(, בכדורים ובכפפות. כל שבת הוא משחק אמנם עם כפפות חדשות ועם כדורים חדשים, אבל עם אותם האנשים. "מדי פעם מישהו מבקש לשחק איתי, אז אני נותן לו איזה דקה שתיים, בשביל ההרגשה הטובה, אבל אני משחק עם אותם אנשים כבר שנים".

להבין ומנסה לניסים מקשיב שאני בזמן

עד שלו, הדיבור שטף את לקטוע לדבר שהוא מגיע לקטע שבו הוא מספר על מוריס צדוק. ואז משתררת בחדר יראת כבוד. "לפני שהכרתי את מוריס היה לי בבית רק ארון מלא במטקות. בזכות מוריס השתנו החיים שלי", הוא אומר בהערכה רבה. בדיוק כמו שפול מקרטני פגש את ג'ון לנון אחרי שחבר משותף חיבר ביניהם, כך גם אצל ניסים וצדוק.

לפני בערך עשרים שנים, בחור שניסים שיחק

איתו מטקות סיפר לו שבבת ים יש שחקן שיודע להרביץ מכות, ושבמקרה יש לו גם חנות ספורט שמוכרת מטקות. ניסים הרגיש שהוא חייב לפגוש אותו, עלה על אוטובוס לבת ים, נכנס לחנות, שאל מי זה מוריס, הציג את עצמו ויצא משם אחרי דקה. "מוריס לא הבין מה אני רוצה ממנו, אז הלכתי", אמר ניסים. נראה שהיקום עוד לא היה מוכן להפגיש ביניהם, אלא רק עשר שנים מאוחר יותר, כששחקן בשם מוטי סיפר לצדוק שבתל אביב יש בחור

עם יותר מטקות בבית ממה שיש לו בחנות בבת ים. צדוק לא האמין. הוא הרים לניסים טלפון, קבע שיפגשו אצלו בבית וככה התחיל הקשר ביניהם. כשנפגשו השניים אצל ניסים, הבין צדוק עם מי יש לו עסק - והציע לו להפוך

את הדירה ל"היכל המטקות".

"מוריס היה מגיע כל יום ויושב עד הלילה, מצייר על מטקות ומארגן את המקום. הוא החליט שיהיה לנו מוזיאון מטקות, וכך באמת היה", מספר ניסים עם ניצוץ בעיניים. עם אפס יח"צנים, הפך פרסום ממומן ובלי סוללת המוזיאון של ניסים וצדוק למוקד עליה לרגל למבקרים מהארץ, לתיירים, לתקשורת זרה וגם לסלבס שבאים לחזות בפלא. ועדיין, המוזיאון נשאר כפי שהוא ולא מתמסחר. "אני לא רוצה שהמקום יהיה המוני. זה עובר מפה לאוזן, וטוב

לי ככה", אומר ניסים בווידוי מעורר הערכה.

ממנו מבקש אני ניסים. מיוחד, אדם בן שילמד אותי כמה סודות מעולם המטקות. עכשיו כשחורף, יש לי מספיק זמן להתאמץ עד הקיץ. לדבריו, "כדי להיות שחקן מטקות

טוב צריך להיות בנאדם. זה קודם כל. דבר שני, כדי לדעת אם המטקה טובה, צריך להקשיב לנגן". בשלב הזה יודעת לה. מטקה טובה מראה לי ניסים את אוסף התקליטים שלו, שמתחרה בקלות בכמות המטקות שיש לו בבית. נראה שכל תקליט שאלביס, הביטלס, קליף ריצ'ארד ורבים וטובים אחרים הוציאו, נמצא בין מדפיו של ניסים. הוא משמיע לנו אלביס בווליום שמקשה עליי להבין מה הוא אומר, ומספר לי שמדי פעם אנשים שעוברים

בשכונה רוקדים לצלילי המוזיקה שבוקעים מהחלון שלו. "אני לא יודע מה הייתי עושה אם לא הייתי משחק מטקות. אולי משהו עם מוזיקה, אבל אני לא יכול בלי מטקות. כשיש לי משחק טוב אני מבסוט כל היום, וכשיש לי

משחק לא משהו אני לא ישן כל הלילה".

כנראה שמטקות אני כבר לא אלמד לשחק, לא הפעם לפחות. ניסים לא מלמד לשחק מטקות, וכאמור, הוא גם לא משחק עם אנשים חדשים. בזמן שהפטיפון מנגן ברקע, אני חושב לעצמי שניסים הוא סוג של מוזיקאי שלא מודע לעצמו. הוא וצדוק הם פול מקרטני וג'ון לנון של עולם מטקות, רק בלי הפרארי ותאוות הבצע. הביקור במוזיאון המטקות הוא הכי קרוב שאני אי פעם אהיה לביטלס. אני בטוח שגם להם היה

קומקומטקה באולפן באבי רואד. אני בטוח. *

לאן תרצו לשלוח את טל? שלחו לנו הצעות למקומות ואירועים ביזאריים. בין השולחים יוגרל כבודו העצמי של

הכתב המסור.

המסע לאיזוטריה

מהיכן נובעת האובססיה לדבר, אני מסתכל על הקירות סביבי ומנסה להתרשם מאוסף המטקות העצום שהוא מחזיק בבית. "אני שונא כסף, הכל פה נעשה מאהבת המטקות נטו", מעיד אמנון התותח על עצמו ובית המקדש שהקים לתחביבו המעניין - שמלבד העובדה שלא צריך לשלם על כרטיס, להמתין ממושכות בתור ארוך בכניסה או לעבור בחנות מזכרות, ועניין, רק ללא משמש כמוזיאון לכל דבר מטרות הרווח. לאן שלא תסתכל תראה מטקה,

פסל של מטקה, ציור של מטקה או עשרות כתבות שמתעדות את המקום שתלויות על הקיר בגאווה, כאשר חלקן הגדול אף פורסם בעיתונות זרה. אפילו הקומקום במטבח מונח על מטקה, הידועה גם בשם "הקומקומטקה".

רק האסלה לא בצורת מטקה. בדקתי.

פה. בעל כמעט סיפורו את מספר ניסים מדי פעם הוא עוצר כדי לנסות לחשב כמה שנים עברו, אבל לא יותר מכך. הוא לא נותן

אפילו הקומקום במטבח מונח על מטקה, הידועה גם בשם "הקומקומטקה".רק האסלה לא בצורת מטקה. בדקתי