נתפס הנרי, אחיו הבכור של דוד, על ידי הנאצים ונשלח ביום ששוויץ, גם חייו שלו השתנו מן הקצה אל הקצה. הוריו מיהרו וצירפו ל בריחה ילדים מדרום צרפת דרך הפירנאים ארצה. אותו למחתרת שה וכך בגיל עשר נעקר דוד ממשפחתו והגיע לקיבוץ גן שמואל. איך ישפיעו הדברים על אישיותו? מה יעלה בגורלו? מהו המסע שעבר? ועד כמה שזור סיפור חייו בתולדות המדינה? על כל אלה ועוד בסיפורו המסקרן והיוצא דופן של דוד גרף.עמי מלניק- בת עורכת הספר דוד גרף גבעתיים- פריז גבעתיים- דוד גרף | פריז
This document is posted to help you gain knowledge. Please leave a comment to let me know what you think about it! Share it to your friends and learn new things together.
Transcript
ונשלח הנאצים ידי על דוד, של הבכור אחיו הנרי, נתפס שבו ביום לאושוויץ, גם חייו שלו השתנו מן הקצה אל הקצה. הוריו מיהרו וצירפו אותו למחתרת שהבריחה ילדים מדרום צרפת דרך הפירנאים ארצה.
וכך בגיל עשר נעקר דוד ממשפחתו והגיע לקיבוץ גן שמואל.
איך ישפיעו הדברים על אישיותו? מה יעלה בגורלו? מהו המסע שעבר? ועד כמה שזור סיפור חייו בתולדות המדינה? על כל אלה ועוד בסיפורו
המסקרן והיוצא דופן של דוד גרף.
בת-עמי מלניקעורכת הספר
דוד גרף
פריז - גבעתייםם
תייעב
ג-
יזרפ
|ף
ר ג
דדו
דוד גרף
פריז גבעתיים
דוד גרף
גבעתיים – פריז
2015 –תשע"ה
DavidGraf
Paris – Givatayim
2015ה נדפס בישראל, תשע"
נכדו של דוד –כה: גיל כהן כריהעיצוב תיעוד תולדות חיים – עמי מלניק- תיעוד ועריכה: בת
7 ........................................................................................................................ דבר פתח 9 ............................................................................................ אימא – אופטובסקי לבית טובה
12 ............................................................................................... אבא – רףג) ליאון( אליעזר 13 .................................................................................................. דוד – האחרונה החופשה 15 ............................................................................................................... לטולוז הנסיעה 18 .............................................................................................................. לוזטו ליד בכפר 21 ................................................................................................. גרף הנרי אחי של סיפורו
33 ................................................................................................................ ארצה העלייה 35 ...................................................................................................... בעתלית המעצר מחנה 38 ..................................................................................................... שמואל בגן חדש עולה
40 ............................................................................................................. בטולוז ובינתיים 46 ................................................................................. שמואל בגן לגדול – הכבר ל הבית בין
48 ...............................................................................................................ץבקיבו נעורים 61 ................................................................................................... בצרפת הראשון הביקור 65 .......................................................................................................................... במדים 72 ......................................................................................................... לי מקודשת את הרי 78 .............................................................................................. ...ואהבנו לחמנו, זמנים היו
81 ............................................................................................................. משפחה מקימים 83 ............................................................. המתנפנפת ובלוריתו אחת מזוודה עם הקיבוץ את עזב
86 ................................................................................................. הגדולה בעיר קיבוצניקים 89 .................................................................................... 1967 יוני – המים בורות אל חזרנו 92 ...................................................................................... מלחמה ועוד משפחה, עבודה, בית
98 ................................................................................................................... ךיאפ בזיעת 106 ...................................................................................................... גרף במשפחת לגדול 112 ................................................................................................. ברומא וגם בפריז הייתי
116 ......................................................................................... ממשפחתנו והניצולים הנספים 118 ......................................................................... יהמשפחת האלבום מתוך מתוקים זיכרונות
127 ..................................................... ואיחולים ברכות – מזה יותר לא שתיים או טובה מילה רק 133 ....................................................................................................................... אפילוג
גבעתיים –ריז פ
7
פתח דבר
אולם ,חיי הייתי כל כך שקוע ומסופק מעבודתי שלא חשבתי כלל לכתוב ספרבמהלך
ביום העצמאות לפני שנים אחדות הדליק מ אשר ילדיי ונכדיי גילו עניין כ אה אדם וש
דרך מצרפת לספרד דרך -לא-שהציל ילדים בתקופת השואה. הוא העביר אותם בדרך
עם פרופסור מהאוניברסיטה העברית ירנאים. התקשרתי אליו והוא קישר אותי הרי הפ
תב דוקטורט על הנושא. נסעתי אליו לירושלים ולהפתעתי הוא ידע עליי פרטים שכ
פשר לי לקרוא עדויות של ילדים ונערים שכונו כמוני "ילדי הפירנאים". רבים וא
השמונים כשראיתי סרט שהכינו יום הולדתי באצלי התעורר רצון לכתוב ה
ל תמונות מחיינו. הסרט העלה נשכחות, פתאום צצו ועלו מראות המבוסס עילדינו
אמרתי לאשתי שכדאי שנעזוב את פריז. דוד היה כבר בן שש, 1940בסתיו
נו ולנסוע. מצבנו עשרה, יכולנו לארוז חפצים, להיכנס למכונית של-הנרי בן שלוש
הכלכלי היה טוב, והחלטתי שכדאי לנסוע ל"ווקאנס" (חופשה שנתית) בדוויל
)Deauville אחיה של אשתי, אופטובסקי), עיירת נופש בצפון צרפת. גיסי, יעקב ,
). Caenהתגורר בעיר הסמוכה קאן (
, השתררה בצרפת תקופה1940למאי 1939ין ספטמבר חודשים ההם, בב
). "The Phony War" ובאנגלית: "Drôle de guerre("מלחמה המדומה" שנקראה "ה
לא התרחשה מלחמה של ממש אך בעלות הברית הטילו כרוזי תעמולה על גרמניה
כי הזמן שיעבור עד בגבול גרמניה צרפת. מפקדי הצבא הצרפתי והבריטי קיוו
התחמש. למתקפתו הבאה של היטלר יאפשר להם להכין את צבאותיהם למלחמה ול
אולם היטלר לא חיכה. לאחר כיבוש מזרח פולין הוא הפנה את צבאו מערבה ובקלות
וצרפת. להמדינות השפ , נורבגיה, דנמרקיחסית השתלט הצבא הגרמני על
גבעתיים –ריז פ
13
דוד – החופשה האחרונהכשאבא הודיע שנוסעים ל"ווקאנס". גם אחי הנרי שמח הייתי בן שש ומבסוט עד הגג
אבל הוא לא קפץ כמוני על המיטה מרוב שמחה. שנינו לא ידענו אז שפרצה מלחמה
ההורים אמנם ראינו את עצמנו כילדים צרפתיים רגילים. .פוליןפלשה לרמניה ושג
הו. גם אני עשיתי כמובצרפתית ולהם הנרי תמיד ענה ך יידיש, אהם דיברו ביני
הנרי סיפר לי ששמע את אימא ואבא מודאגים. הם דיברו ביניהם בשקט
כרנו: ורשה ולודז'. לא במטבח והוא שמע את המילה "מילחומה" ושמות של ערים שה
הבנו בדיוק מה קורה ואף לא שאלנו. איש לא התייחס לנסיעתנו כבריחה מפריז, ושנינו
שלנו על המכונית. באנו ברצון לעזור לאבא להעמיס את החפצים
.1940 ,חופשה בדווילעת הלפני המלחמה בבימים המאושרים שמשפחת גרף והנרי הבן הבכור (רוכב על סוס פוני). ,מימין: אימא, דוד (על העגלה), אבא
דוד גרף
14
היינו עסוקים בימי החופשה, הלכנו לים, רכבנו על סוסים, טיילנו הנרי ואני
, אח אימא, שהתגורר בקאן. נהגנו אופטובסקילפגוש את דוד יעקב שמחנוובייחוד
דקות. –להתבונן בו בסקרנות כשפרס לחם לפרוסות דקות
ד. כשהגרמנים התקדמו וכבשו חלקים אולם אבא שלנו היה מודאג מאו
מצרפת הוא החליט שלא נחזור הביתה לפריז אלא ניסע לדרום צרפת, לחבל ארץ שלא
, אחיה של אימא, ולא פגשנו אופטובסקיהיה תחת שליטת הגרמנים. נפרדנו מדוד יעקב
אותו שוב. למרבה הצער הוא חלה ונפטר זמן קצר לאחר מכן.
גבעתיים –ריז פ
15
הנסיעה לטולוז" קו מז'ינואת "ועקפה לוקסמבורגו בלגיה, הולנדכבשה גרמניה את 1940במאי
שאמור היה להגן על המבוצר
לת יוני צרפת מפני פלישה. בתחי
פלשה גרמניה לצרפת ותוך קצת
14-יותר משבוע נכבשה פריז. ב
ידי הוורמאכט.בנפלה פריז ביוני
הצבא הנאצי צועד ליד שער הניצחון
. 1940לאחר כיבוש פריז, יוני
ת הגרמנים המשיכו הכוחו
בהסתערותם, כמעט ללא
כבשו את ביוני 25התנגדות, ועד
כל רצועת החוף הצרפתית,
וחלקים ניכרים ממרכז צרפת.
פיו עלוצרפת לין גרמניה שבועיים לאחר כיבוש פריז נחתם הסכם שביתת הנשק ב
בשליטת משטר צבאי –הצפון והמערב –חולקה צרפת לשני אזורים: האזור "הכבוש"
בראשה עמד שבו הוקמה ממשלה צרפתית –הדרום –והאזור "החופשי" ;גרמני
. המרשל פטן ובירתה הייתה וישי
וחוקי הגזע הנאציים הוחלו יהודים 350,000-כבאותה עת חיו בצרפת
חוק שהיהודים היו –קק חוק לבדיקת התאזרחותם של מהגרים חו 1940ביולי הם. עלי
בתי כנסת נדרשו ז, פקד של הזרים באזור פרייו העיקריים. באוגוסט נערך מ נפגע
דוד גרף
16
פקד של סוחרים יהודים וחנויות של למסור לשלטונות את רשימת המתפללים. נערך מ
ייב כל יהודי בן ששח שדית. פורסם צו יהודים סומנו בשלטים המעידים על בעלות יהו
יהודי) או Juif (צהוב בצד שמאל של החזה עם כתובת שחורה טלאיומעלה לשאת
Juive ) .(לל הפרדת היהודים מכלרק חלק מהחוקים שסייעו לזיהוי ו אלה היויהודייה
יהודי צרפת. חיסולל, ומחנות השמדהמסע הגירושים להאוכלוסייה, להכנת
יהודים בעשרות מחנות בתנאי מחיה קשים 40,000- נכלאו כ 1941 בתחילת
שוויץ. הגירושים הגיעו ולא צרפת ואילך גורשו יהודי 1942 סממרורבים מתו בהם.
המשטרה הצרפתית "מצוד אצטדיון החורף" קיימה באותו הקיץ .1942לשיאם בקיץ
נשלחו והם וילדים, יהודים, מרביתם נשים 13,000-מ יותרבתוך יומיים בו נתפסו ו
לאחר מכן להשמדה במזרח.
העריך שתחת שלטונו של המרשל פטן, גיבור מלחמת העולם ,ליאון גרףאבי,
הצהוב הטלאי לשאת אתחויבו היהודים לא באזור וישי הראשונה, יהיה בטוח יותר.
לימים התברר והחלה נהירה דרומה. יהודים רבים חשבו כמוהוולא הוקמו גטאות.
פעולה עם . היא שיתפה ינה בראשות פטן קיימה מדיניות פסיבית וכנועההמדש
שיתוף פעולה בהשמדת יהודי צרפת. הנאצים, לרבות
את נסיעתה י החלה משפחתלד יום ואיש לא ידע מה י 1940בקיץ אולם
קנה גוש חמאה גדול, הניח אותו על גג המכונית, ו"שילם" . אבאמדוויל דרומה
לשפוך מני ממהנרי וביקש הוא ו נדלק שקנה בדרך. כשעצרהבחתיכות חמאה בעבור
מים כדי שהחמאה לא תימס.
שלושה ימים בגלל נו בבורדו למשל התעכבהדרך מדוויל לטולוז ארכה ימים.
התבקש הנרי , אך ו חדר במלוןנו לטולוז שכרנגשר שקרס וכבישים שניזוקו. כשהגע
דירה לזמן קצר. בעת נו לישון במכונית כדי לשמור על הרכוש. אחר כך שכרלהישאר
ההיא הכול היה ארעי ולא בטוח.
גבעתיים –ריז פ
17
חלוקת צרפת בעת מלחמת העולם השנייה
דוד גרף
18
בכפר ליד טולוזהגענו לטולוז. באותם ימים העיר הופגזה ורצתי עם אימא להסתתר 1940בקיץ
מדי פעם היה אבא במרתף ציבורי. באותה עת עברנו מכתובת לכתובת ומדירה לדירה.
שמדי פעם אף השאיל לאבא את לב, טוב ואמיץ גוי, שם סייע לו ידיד ,סע לגרנובלנו
רוק סור גרון בכפר לגור עברנו בערך 1942 בשנת תעודת הזהות שלו.
Roques sur Garonne)( .כעשרים קילומטרים מטולוז ,
,לא היו גטאותשכרנו בית בכפר שנקרא "הבית הלבן". למדתי בבית הספר המקומי,
מודע כלל הייתי לא נדרשתי ללכת עם טלאי צהוב, הייתי ילד שמח וטוב לב ולא
לסכנות המלחמה.
ית "גלייני" בטולוז עד שנזרק משם בגלל חוקי הגזע. אחי למד במכללה הטכנ
אבא הסתובב אתו בניסיון למצוא מעסיק שיסכים לקבל אותו, אך בכל מקום ברגע
שהתברר שהם יהודים סגרו בפניהם את הדלת. לאחר כשלושה שבועות הגיעו אבא
והנרי לבית מלאכה לנעליים שהיה בבעלותו של איליה בוגדנוביץ, בחור ממוצא
וגוסלבי שהיה חבר של אבא. הוא אמר לאבא: "ליאון, לא מעניין אותי, יהודי או לא י
" וכך החל הנרי לעבוד .יהודי! אם בנך מסכים לעבוד בסנדלרות, אני לוקח אותו אליי
נעשה מומחה בתחום. לימים בערך עד שאצלו בייצור נעליים ותיקים במשך שנתיים
שוויץ.ועבודה זו תציל את חייו בא
גבעתיים –ריז פ
19
אבא המשיך לעסוק במסחר. הוא הצליח להשיג ניירות מזויפים והתגורר זמן
המשפחה לא היו ניירות מזויפים ונשארנו בני מה בגרנובל בזהות בדויה. אולם לשאר
בה גידלה ואימא החלה לעבוד כתופרת וכן עיבדה חלקת אדמה . בכפר רוק סור גרון
השקיית גן הירק. יום אחד נפלתי לנהר, ירקות. תפקידי היה להביא לה מים מהנהר ל
אינני זוכר אם מישהו מחבריי דחף אותי או שפשוט החלקתי, אבל אני זוכר שמאותו
רגע ואילך ידעתי לשחות.
בהיותי כבן תשע, בדרכי לבית הספר, התנגש בי רוכב אופניים ואחד הפדלים
. במקום כלשהו נתקע ברגלי ופצע אותי. נלקחתי לניתוח שנעשה כמעט בתנאי שדה
דמה רשנראה כדירה רגילה ולא כמרפאה השכיבו אותי על שולחן, לא היו חומרי ה
אב חוט ומחט. בכיתי מכבואינני בטוח אם טיפל בי רופא או חייט. הוא תפר את הפצע
שעד היום נותרה ברגלי צלקת. על פי אך יצאתי בשלום מהניתוח אף
וצו שמועות על הלשנות והסגרות כל אותן שנים חיו הוריי בפחד נורא. נפ
גם על השמדה שיטתית. ידיעות יהודים לשלטונות, על מחנות ריכוז, והחלו להגיע
שלה, בהשראה שיתוף הפעולה עם הגרמנים הגיע לכך שממשלת וישי יזמה חוקי גזע מ
גרמנית, ומנהיגיה הורו לאנשי המשטרה החשאית לרדוף אחר היהודים. בכך סייעו
יניות ההשמדה של הגרמנים באזורים שכבשו. לאכוף את מד
המתרחש הוריי הסתירו ממני את , ולא מודע לסכנותרגיל, אבל אני הייתי ילד
מסביב. יום אחד חזרתי עם אימא באוטובוס מטולוז לרוק. לפתע נעצר האוטובוס
אימא נבהלה, מובן עלו והחלו לערוך ביקורת מסמכים לנוסעים. הז'נדרמריואנשי
היו לה מסמכים ואיש לא ידע שאנחנו יהודים. למזלה שוטר כפרי שהכיר אותנו שלא
שהייתה ,ניגש אליה, לא אמר מילה, ורק רמז לה להסתתר מתחת למעילו הרחב. אמי
נעלמה מתחת למעילו, ואילו אליי איש לא שם לב. לא הייתי זוכר את הסיפור ,נמוכה
היא כתבה לי את סיפורה של 2011לולא מכתבה של סגנית ראש הכפר. בשנת
זמן ינו. הזקנה סיפרה ששבעלה היה השוטר האמיץ שהציל את חי 94ק בת תושבת רו
דוד גרף
20
שתפרה שוטר זוג מכנסיים בצבע ירוקלומסרה םאמי לביתהאירוע באה קצר לאחר
. בימי המלחמה לא היה זה דבר של מה בכך. למענו כאות תודה
הגינותהאם גרף מעידה על דשל מ סגנית ראש הכפר כתבה במכתבה: מתנתה
ועל הכרת התודה שחשה.
מכתבה של סגנית ראש הכפר
גבעתיים –ריז פ
21
סיפורו של אחי הנרי גרף . עם השתלטות הגרמנים גם על הדרום צרפתמצבם של יהודי החמיר 1942בנובמבר
10,500אז החל גל חדש של מעצרים באזור החופשי. בתוך חודשיים גורשו לפחות
ומשם לאושוויץ. תוך חצי שליד פריז 2דראנסיילדים שנשלחו ל 500יהודים, מתוכם
, 1944בקיץ יהודים. עד שחרור צרפת 42,000-שנה גורשו למחנות ההשמדה כ
יהודים למחנות. 15,000-נשלחו עוד כ
הנרי לא .מן הקצה אל הקצהינו השתנו וחי התהפך עולמנו 1944במאי 6-ב
ונשלח גסטפוהנעצר על ידי חזר הביתה מטולוז. לאחר ימים ארוכים נודע לנו שהוא
ברכבת למחנה דראנסי.
תחנת הגסטפו עשרה כשנעצר. לאחר חקירה אכזרית ב-הנרי היה רק בן שש
אותו הוא אף על פי שעינו לבית הסוהר סן מישל ומשם לדראנסי. בטולוז הוא הועבר
ברכבת משא הנרי נשלח 1944במאי 20-ב. אותנו ולא מסר את כתובתנו לא הסגיר
שם עבר זוועות והתעללות שקשה להעלותן על הכתב. שוויץודחוסה לא
הוצאו האסירים ,1945אפריל בסוף מרס או בתחילתלקראת סוף המלחמה,
והם מורעבים ,כשהנרי צועד בין חבריו ,ואחי הנרי ביניהם לצעדת מוות. באחד הימים
די הדרך ואחר כך הצליח לברוח אל תעלה בצ הוא עד מוות ומיואשים עד עפר,
עלם ביער סמוך. ילה
שהוקם בעיר דראנסי שמצפון לפריז. המחנה הראשי של צרפתמחנה הריכוז –דראנסי 2
70,000-כ שימש תחנת מעבר בגירושם של יהודי צרפת אל מחנות ההשמדה הנאציים.יהודים למחנות 64,759לאו במחנה, רובם ככולם יהודים. מדראנסי נשלחו אסירים נכ
ילדים. תנאי החיים במחנה דראנסי היו 6,000-שוויץ. בין הנרצחים היו כורובם לא ,השמדהעם למחנה והשומרים יקשים, צפיפות איומה, ילדים קטנים הופרדו מהוריהם מיד עם הג
איש מתו בדראנסי עוד בטרם 3,000-כלואים. הכ אלהצרפתים התנהגו באכזריות רבה שוויץ. והועברו לא
דוד גרף
22
חזר הנרי לטולוז ולשמחתו אבא ואימא חיכו לו בתחנת 1945במאי 15-ב
בת. "איזה נס! לא ידעתי אם אתפוצץ משמחה או שאפול בדמעות והתרגשות... או הרכ
שניהם יחד" כתב בזיכרונותיו. הוא נחרד כשלא ראה אותי, את אחיו הצעיר, יחד אתם.
בזכות ו ה שגילה,תושייהבזכות , אין ספק שהנרי ניצל בזכות מקצועו כסנדלר
שחווה במלחמה כל ימי חייו. הזוועות מו את הוא שרד אם כי נשא ע המזל ששיחק לו.
שוויץ לא יצא ממנו. כשביקרנו ושוויץ אבל א ולא פעם שוחחנו על כך שהוא יצא מא
ב"יד ושם" הוא בכה ולא רצה לחזור לשם שנית. במשך ארבעים שנה הוא חקר, למד,
כרבע והרצה בצרפת בפני תלמידים וסטודנטים על השואה. בהרצאותיו לימד אותם ש
- בסך הכול כבמלחמת העולם השנייה, נרצחו הודים שחיו בצרפת לפני המלחמהמהי
בשואה. צרפת נספו יהודימ 80,000
הנרי היה מתאר להם את
הזוועות שחווה ואף חידש את
המספר שקועקע על זרועו
שוויץ.ובא
את סיפור הישרדותו בשואה תיאר הנרי בספרו "לא למות"
שתרגמתי לעברית.
גבעתיים –ריז פ
23
.1944דוד ואביו, טולוז
דוד גרף
24
קץ ילדותי , יום העלמו הפתאומי של אחי. 1944במאי 6-כדי שלא להקדים את המאוחר אחזור ל
עם ארגוני מחתרת הוריי המבוהלים החליטו לשלוח אותי מיד לפלסטינה ויצרו קשר
. לא הייתי מודע למצב ולא הבנתי שילד יהודי כמוני נמצא בסכנת חיים 3שונים
אפלוט מידע שעלול להסגיר אבא ואימא לא אמרו לי דבר, כנראה כדי שלאיומיומית.
31-בה, עובדה היא שחודשיים לאחר מכן, מפאותנו. אין ספק שהוריי קראו נכון את ה
.מפריז וסביבתה נשלחו למחנה השמדהיהודיים ילדים 300- יותר מ ,1944ביולי
נפגשו הוריי בדירת מסתור ,1944תחילת יוני בבסוף מאי או ערב אחד,
בטולוז עם ג'יזל רומן, מארגנת קבוצות ילדים. היא אמרה להם: "אנחנו לא לוקחים
כי ילדים שעלולים לחשוף את הקבוצה. אנחנו לא לוקחים ילדים חולים או חלשים
וס בהרים דורש כושר גופני, ואנחנו לא לוקחים ילדים שקשורים לסינר של אימא הטיפ
שלהם," אמרה והביטה באימא.
"דוד שלנו הוא והבעת פניה משדרת ביטחון עצמי: " ענתה אימא ,"אל תדאגי
ולא סיפרה דבר על הניתוח שעברתי ברגל. ילד עצמאי, חזק ולא מפונק."
"דד שלי, מחר אבא ואני ניקח אותך לתחנת הרכבת בלילה אימא אמרה לי:
גש אתך בעוד זמן קצר." יש תפוזים. אנחנו ניפ וומשם תיסע עם עוד ילדים למקום שב
ם ובו מעיל, חמש ביצים קשות, כיכר לחם, קוביות סוכר וכמה היא הכינה לי תרמיל חו
דברים כפשוטם, נפרדתי מעולם לא הייתי רגשן מדי, קיבלתי את ה קופסאות סרדינים.
, ארגון הסרה האוז"ה, מפעל הסיוע לילדים -Armée Juive A.Jהג'וינט, ה"הצבא היהודי" 3
Oeuvre de Secours aux Enfants O.S.E ,.ועוד
גבעתיים –ריז פ
25
מאבא ומאימא בתחנת הרכבת בטולוז, נפנפתי להם לשלום ושמחתי על ההרפתקה
המצפה לי.
דוד גרף, בן עשר בערך. תמונה שאמו הגדילה,
סגרה ושמרה שנים מ ליד מיטתה. רבות
המדריכה שקיבלה
אותי על הרציף הייתה
בר. היא רת ס חמו
קיבצה את הילדים
חילקה לכל אחד חד, י
כרטיס ובו נקוב שם
ינו על והמקום שב
כרו רק את "אל תשאלו שאלות! אל תדברו יותר מדי! ז ת: והודיעה בקשיחו לרדת,
!" היא חזרה פעמיים על שם התחנה, תרדו םש Ornala ussat‐les‐bainsשם התחנה
תי ללכת עם שני חילקה אותנו לקבוצות קטנות ופיזרה אותנו בין הקרונות. נתבקש
נערים גדולים ממני ולהתיישב באחד הקרונות.
המדריכה בין הקרונות. ה, עברה שהתקרבנו לתחנככעבור שעה וחצי בערך,
הייתה שעת לילה מאוחרת ואני ישנתי. אחד הילדים הגדולים העיר אותי ולחש: "קום!
דוד גרף
26
תתקה יורדים!" כעשרים ילדים ובני נוער ירדו מהרכבת. לפתע המדריכה הש
זמן קצר לפני והחווירה. על הרציף הסתובבו חיילים גרמנים שערכו ביקורת מסמכים.
במאי, נתפס מורה דרך מקומי ונורה על ידי הגרמנים. 17-כן, ב
המדריכה התעשתה במהירות וחילקה אותנו לשתי קבוצות. הקבוצה שלי
משום מה לא נשלחה לבית הקפה של התחנה. הגרמנים בדקו מסמכים של מבוגרים ו
פנו אלינו.
חיכתה מכונית. כולנו נדחסנו לתוכה ונסענו מתחנת הרכבת ליד היציאה
במהירות במעלה הכבישים ההרריים הצרים. המכונית עצרה ליד חווה כפרית ואנחנו
הלכנו לעבר מתבן גדול. חיכתה שם קבוצה של כשלושים מבוגרים, בני נוער וילדים.
פנות בוקר יצאנו לדרך. הלכנו בשורה עורפית, מורה דרך הלכנו לישון ובשעה ארבע ל
: "אנחנו ילדה אחת אמרההנוף הלך ונעשה הררי. בתחילת הטור ומורה דרך בסופו.
תהיו בשקט. .ואמר: "ששש.. ההגדולים היסה אותנערים " אבל אחד ה,בטח בשווייץ
לאחר הפשרת פירנאים." אינני יודע את התאריך אבל ברור שהיה זה באביב אנחנו ב
השלגים. השיירה המשיכה לעלות בשקט, מדי פעם שמעתי רשרוש של שברי ענפים
בברצלונה לקחו אותנו לחנות וקנו לנו בגדים חדשים כדי שניראה כתיירים. המימון
ר . הורו לנו לשמור על פרופיל נמוך, לא לעשות רעש ולדבככל הנראה בא מהג'וינט
קיבלנו תמיכה מארגונים שונים ,בשקט זה עם זה. נשארנו כמה שבועות בברצלונה
ולא היינו רעבים.
רוב מערב.- מזרח לדרום- מברצלונה נסענו ברכבות שחצו את ספרד, מצפון
הקטר. נפלט ממנועשמהפיח כשירדתי הייתי שחור כולי טתי בנוף החולף ובהנסיעה ה
שליד גיברלטר. זהגענו לעיירת הנמל קדי
דוד גרף
32
כז).(במר דוד ( מסומן בעיגול) לפני עלייה ארצה, עם קבוצת ילדים והמדריכה
.1944נמל קדיז בספרד,
יושב שני דוד () לפני מימין
ספרד העלייה, 1944.
גבעתיים –ריז פ
33
העלייה ארצהט גדול על שפת האוקיינוס האטלנטי שהיה לקדיז ירד המתח. גרנו במלון קי גיענועם ה
ריק מנופשים בחודש אוקטובר. חילקו אותנו לחדרים נפרדים לבנים ולבנות. המדריכה
חששה מהסגרתנו. מדי יום ירדנו לחוף הים, שיחקנו בחול, אכלנו בחדר שלנו כבר לא
לא שמעתי אוכל מסודר, התקלחנו כשאמרו לנו, והשתדלנו להתנהג כמו ילדים טובים.
עוד מילים כמו: "גרמנים" ו"גסטפו", אלא מילים חדשות ונעימות: "ארץ ישראל"
שיר. אני זוכר שראיתי בנות ר בקול רם ואפילו ליכולנו לדב"עברית" ו"אנייה",
היו עודף עקבות המלחמה באירופה, ב, כיפות. באותה עתמהקבוצה שלי סורגות
. וכולנו זכינו בסרטיפיקט ותיסרטיפיקטים בידי התנועות הציונ
ית ניטרלית בשם להגיעה לנמל קדיס אנייה פורטוג 1944אוקטובר ב 25-ב
ונה עם מאות עולים. ילדים ומבוגרים, עלינו לסיפ ספינה חוקית למהדרין., "גיניאה"
מפטפטים בקולי קולות ושתקנים, דוברי כל מיני שפות: צרפתית, הולנדית, גרמנית,
י תקווה לעתיד טוב יותר. ידיש, ובייחוד הייתה זו חבורה של אופטימיסטים, כולם מלא י
האנייה גיניאה
דוד גרף
34
שבצפון אפריקה, שם נוספו עוד עולים. על תחילה הפלגנו במימי האוקיינוס לטנג'יר
מאות איש. מטנג'יר עברנו ליד צוק סיפונה של "גיניאה" היו כעת יותר מארבע
לאחר גיברלטר שנשאר כל ימי המלחמה בידי הבריטים ולידו עגנו אניות מלחמה.
רוב הזמן הסתובבתי על הסיפון יחד עם שחצינו את מצר גיברלטר נכנסנו לים התיכון.
ילדים מהפירנאים". שיחקנו משחקי חברה, למדנו שירים עבריים והסתובבנו בכל "ה
ראיתי מבוגרים שחלו במחלת ים טלטלה בים סוער, יה היאלא פעם שטחי האנייה.
רגשתי מצוין. אכלתי ושתיתי ולא סבלתי , בניגוד להם, ה אבל אניושכבו על הסיפון.
כלל מהטלטולים.
מלח צועק מהתצפית שעל התורן: "פלסטינה לאחר עשרה ימים בים שמעתי
ויסטה! "פלסטינה ויסטה!" (פלסטינה באופק). כולם רצו אל הסיפון להביט. אני לא
" !ראיתי דבר אבל המדריכה שלנו אמרה בהתלהבות: "רואים את הר הכרמל
הייתה התרגשות גדולה. מאות אנשים בשעה שנכנסנו לאט אל מפרץ חיפה
על התרנים כדי לחזות במראה הראשון של מה צעירים אף טיפסו כעמדו על הסיפון.
ראיתי גם . ובכוהתרגשו משמחה ומבוגרים אחדים צהלורבים . פני ארץ ישראל
מקבלי פנים שעמדו על הרציף. היה זה מחזה נדיר שבזמן המלחמה מגיעים מעפילים
מהרציף. אבל "חוקיים" מאירופה. שמעתי אנשים שרים את "התקווה" הן מהאנייה הן
רתי את מילות השיר והייתי כבר להוט לרדת לחוף. כלא ה
. מישהו נתן בקבלת פנים נלהבתהתקבלנו ו 4.11.1944 - חיפה בו בנמל נעג
הייתי בטוח שזה תפוז והתאכזבתי מטעמו המר. חשבתי בלבי: 'בשביל לי אשכולית.
הטעם הזה שלחו אותי מצרפת?!'
עתלית. המעצר בלמחנה וסים באוטובנשלחנו מנמל חיפה
גבעתיים –ריז פ
35
מחנה המעצר בעתלית
ייה במחלקת העל(בשיבושים קלים) הכפי שנכתבבאנייה "גיניאה" חלק מרשימת המעפילים .של הסוכנות
דוד גרף
36
תעודת מעפיל
גבעתיים –ריז פ
37
הסוכנות היהודית "ועדת מיון". כל ילד נשלח הקימהבאחד הצריפים במחנה עתלית
עולה הצעיר. רצוי לשלוח את האיזה קיבוץ לראיינים כדי לדעת לענות על שאלות המ
שיהפוך תוך מי אחד המראיינים שלי, בנימין גרינבוים, בנו של שר הפנים הראשון,
ראיין אותי. תחילה שאל לשמי ועניתי. ,ימים אחדים למחנך שלי בקיבוץ
אחר כך שאל: "אבא שלך דתי?"
אלתי. לא הבנתי את השאלה: "מה זה דתי?" ש
נשאלתי.בש כובע?" ואבא ח"
בש כובע."ווא חלו ה"כשקר ," עניתי,"ודאי
"אכלו אצלכם חזיר?"
בטח שאכלו." ,"כשהיה בנמצא ," עניתי,"ודאי
שלוש התשובות הקצרות שלי הספיקו למראיינים להבין לאן יש לשלוח אותי.
הוחלט פה אחד, ל"שומר הצעיר". –"לגן שמואל"
דוד גרף
38
גן שמואלעולה חדש בנסענו יחד, שלושת הילדים שעלו מצרפת, מעתלית לגן שמואל. עמי היו משה
, בן כיתתי, 5לדו סקוברוסקי, שחזר לצרפת אחרי המלחמה והקשר עמו נותק; וגבי
מים נהרג בעת שירותו הסדיר בקרב ליד בית ג'וברין. שלי
חבר ,ניריהודה טויל קיבל אותנו הייתי בן עשר וחצי כשהגעתי לקיבוץ.
קיבוץ דובר צרפתית. הוא הסביר לנו לאן הגענו, פירט על הקיבוץ, וטייל אתנו ה
םבמשק. החברה דבורה קולוביי עזרה לנו להתארגן בבניין קטן ליד חדר האוכל ש
לימדה אחת מחברות המשק בלילות הראשונים שמעתי את יללת התנים ופחדתי. ו. ניש
ה למעשה סניף הדואר של הקיבוץ. בכיתה קטנה שהייתאותנו עברית
אני בטוח מדי פעם ראיתי חברת קיבוץ מרחוק ולרגע חשבתי שזו אימא.
שהתגעגעתי להורים, עדות לכך ניתן לקרוא במכתב שהיה שמור שנים רבות בארכיון
הציוני.
"ילדי הגולה" בימים
הראשונים בגן שמואל עם
דבורה גולביי, . 1944נובמבר
(דוד שני שמאל).מ
בערך הגיע לארץ אחיו של גבי ולד וביקש להיפגש אתי כדי לשמוע עליו 1965בשנת 5
י במשך שנים רבות.ולעלות לקבר אחיו. נשארנו בקשר חבר
גבעתיים –ריז פ
39
חודש לאחר שהגעתי לגן שמואל כתב הנס בייט, ראש ארגון עליית הנוער, מכתב לסוכנות הילד דוד גרף פרטים על הוריו. "הילד משתוקק רבוהיהודית בפורטוגל. הוא ביקש לברר בע, אמו טוני... הילד מספר שהוריו נמצאים בטולוז. ןלשמוע חדשות מההורים, שם אביו ליאו
נשמח מאוד לקבל ...האם יש לך מידע על משפחת גרף? האם תוכל ליצור עם ההורים קשר? "מידע בהקדם האפשרי.
דוד גרף
40
ובינתיים בטולוז גרף:יאון וטוני בא ואימא, לא
שררה אווירת חג ושמחה במדינה. אבל אנחנו, כמו ,פריזעם שחרור ,1944באוגוסט
לא נטלנו חלק באושרם של הצרפתים. עדיין לא שמענו דבר מהנרי , רוב היהודים
ד והיינו מדוכדכים ומודאגים. ומדו
ן פתק בכתב ידו של דוד הגיע מאנדורה כחודשיים לאחר שנפרדנו, אך עדיי
חששנו לגורלו.
ען אל תב דוד מופתק שכההחבר הגוי איליה בוגדנוביץ,
הנרי שאצלו עבד אחיו כשוליית סנדלרים. "הגעתי
אני אוכל . בשלום לאנדורהמרגיש ישן טוב, משחק וטוב, קיבלתם מקווה ש מצוין.
שנעלם. מקווה על אחיחדשות להיפגש בקרוב, אוהב אתכם
דוד."
ו שמועות על אנייה של פליטים יהודים שהופצצה בים התיכון ודאגנו כל בטולוז נפוצ
והידיעות על הנעשה במחנות ההשמדה היו מחרידות דברהזמן. מהנרי לא שמענו
ובלתי נתפסות.
גבעתיים –ריז פ
41
תשעה חודשים אחרי שנפרדנו מדוד הגיעה סוף סוף הבשורה המשמחת. קיבלנו מכתב
.1944בנובמבר 4- לפלסטינה בשדוד הגיע בשלום רשמי מהצלב האדום
1945אישור מהצלב האדום שנמסר להורים בטולוז בפברואר
דוד גרף
42
נציגככל הנראה שהיה מאדון רבינוביץ, גםבאותה תקופה קיבלנו מכתב
. 1944הודיע לנו שדוד הגיע ארצה בנובמבר . גם הוא פרדסב הסוכנות היהודית
אין מילים לתאר את השמחה והאושר שהציפו אותנו. התחבקנו ובכינו.
זמן קצר הרגשנו שאנחנו חוזרים לנשום. התפללנו שגם הנרי יחזור במהרה. ואכן
במאי 15-שלושה חודשים לאחר מכן, בלאחר מכן קיבלנו ידיעה ראשונה מהנרי ו
בננו הבכור בתחנת הרכבת בטולוז. הוא נראה רזה להחריד אבל עםפגשנו נ, 1945
שלם בגופו.
לודז' בוורשה ושלנו בבצל השואה האיומה ורציחתם של רוב בני המשפחות
ניצלו. נו שני הבנים של. מאושרים היינו –
חלפו שנים לפני שיכולנו לשוב ולחבק את בננו הקטן. החלה התכתבות
עליית הנוער. ביקשנו שדוד יבוא סכלת בינינו לבין קיבוץ גן שמואל ופקידיארוכה ומת
אך הקיבוץ התנגד ואולי גם דוד כבר הרגיש שייך לשם ולא לכאן. בצרפת, לבקר
ונוסף על כך אנחנו עצמנו היינו ציונים, הרי ברחנו מפולין כדי לעלות ארצה, לכן לא
רצינו לכפות על דוד לחזור לצרפת.
דוד:
בניונוצר קשר בין הוריי לבין הקיבוץ, אך רובו היה ללא ידיעתי. המחנך שלי,
גרינבוים, בגיבוי אנשי עליית הנוער, נהג בסחבת וכתב שאני מרוצה בקיבוץ ואין
תקבל בקיבוץ מכתבו של הנס בייט המבקש ה 1946בינואר לשלוח אותי חזרה.
יי. שלושה חודשים לאחר מכן, להעביר אליי מכתב מהוריי. המכתב לא הגיע ליד
, שוב כותב הנס בייט לקיבוץ ומספר שאבי כותב שאמי חולה ולכן הוא 1946באפריל
מבקש לשלוח אותי חזרה לצרפת. גם הפעם הידיעה לא הגיעה אליי. עליית הנוער
הם מבקשים לברר: "מהי ,להפך ;אינה מחייבת את הקיבוץ לפעול להחזרתי להוריי
גבעתיים –ריז פ
43
אצלכם ומה תגובתו לדרישת הוריו. אנו מקווים כי הוא מסתגל...הרגשתו של הילד
שי."וונקלט ללא ק
.ל עולה חדשכתב דוד גלויה להוריו בעברית ש 1946במאי 6.V.46 שלום לכם הורים יקרים אני שולח לכם את הגלויה כמזכרת מיום הולדת שלי, אם
אתם תוכלו תשלחו לי ביום הולדת עט נובע. תשמרו על הגלויה הזו. הבן שלכם דוד גרף.
דוד גרף
44
כמעט שנה לאחר מכן, ולאחר אין ספור מכתבים שכתבו הוריי אל עליית הנוער ואל
מחנך שלי את המכתב הבא:הקיבוץ, כתב ה
גם מכתב זה נכתב ללא ידיעתי ואת "תשובתי" להוריי כתב המחנך שלי בשמי: "הם (ההורים) רעיון להביאו אליהם, הם אמנם ניסו במכתבם האחרון להציע לדוד לבוא כנראה ויתרו על ה
- לצרפת לימי החופש הגדול, אבל הנער השיב להם שישמח מאוד לקבל את פניהם בגן שמואל."
גבעתיים –ריז פ
45
אין לי ספק שבגן שמואל רצו בטובתי והאמינו שטוב לי יותר בארץ מאשר בצרפת, אך
הוריי מתחננים התכתבות הארוכה שבעדות לכך נמצאת בה ;להוריי בוודאי היה קשה
לשמחתי לא נשארה בהם טינה או כעס על הקיבוץ ואילו אני להחזיר אותי אליהם.
הלכו ופחתו.תי געגועיי למשפחהסתגלתי, אהבתי את הקיבוץ ו
, . (דוד עומד שלישי משמאל)"ילדי הגולה" בימים הראשונים בגן שמואל עם דבורה גולביי .1944דצמבר
מטיילים"ילדי הגולה" זמן קצר לאחר בארץ
קליטתם בקיבוץ, דצמבר 1945.
דוד גרף
46
לגדול בגן שמואל – הכבר בין הבית ל
מנתה ש" שיבולים"לקבוצת את שלושת "הצרפתים" לאחר תקופה קצרה הוחלט לצרף
בבית קומתיים שהיה בעבר בית הראשונים. הבית הגרהקבוצה ילדי הקיבוץ. עשרה
גם שם שמעתי בלילות את התנים . 6שקיית הפרדסכת מים ששימשה להנמצא ליד בר
בייחוד , אבל הייתי בחברה טובה כי ילדי הקיבוץ פחדו ממש כמוני. מייללים ופחדתי
ולצעוד בחושך בתוך מטע הבננות. נהגנו לבקש זה שירותים בלילה ללכת לבד לפחדנו
י צמוד. מזה ליוו
ההשקיה/ כתבר -שנות ה ,שחייהבגן 1940
שמואל.
חיים בקיבוץ, השתלבתי בקבוצת שיבולים וחיש מהר הפכתי לאחד התרגלתי ל
בבית הילדים, לאוכל בקיבוץ, ללימודים, לינה המשותפת 'ה. הסתגלתי למהחבר
לדתו השמונים. הפרדס היה מטע אתרוגים שנטעו חסידי הרב שמואל מוהליבר לכבוד יום הו 6קיימת ומסרה אותו לחלוצים אנשי השומר הקנתה אותו הקרן ,אכזבשנתן יבול הלאחר ש
הצעיר. מאז נקרא המקום גן שמואל.
גבעתיים –ריז פ
47
ת שלהם. מדי לילה למחנך, דיברתי כמוהם ואף הייתי מצטרף בשמחה למעשי השובבו
נערות מ"ההשלמה" שהתרחצו היינו מציצים מחלונות בית הילדים שלנו לנערים ול
כה. ר עירומים בב
משפחת חנני (אז פישמן) אימצה אותי וטיפלה בי כאילו הייתי ילד שלהם.
רגשתי טוב אצל הוריו. היו להם שלושה בנם יורם היה אתי בכיתה, היינו מיודדים וה
ר ילדים והם אימצו שני "ילדי גולה" משיבולים, אותי ואת משה. מדי יום בארבע אח
נשמתי. התייחסתי לתנועות הנוער בצרפת, ל"שכרו של הפועל" ו"למלחמת עולם
שלישית". וכך כתבתי:
צרפת היא ארץ בעלת אקלים נוח מאוד לחקלאות, האיכר זורע את הזרע ואין לו יותר דאגות, לי שצריך לצפות מובטח לו שהזרע ינבוט והוא יקבל את יבולו שלא כמו אצל האיכר הישרא
לחסדי שמים וארץ. האקלים הטוב והנוח משפיע מאוד על אופי התושבים. הצרפתים אינם
גבעתיים –ריז פ
63
אוהבים לעבוד והם עושים זאת רק מתוך הכרח. החקלאות הצרפתית היא בדרגה פרימיטיבית ביחס לזו שבארץ והם גם לא משתדלים לשכללה בגלל סיבות אחדות: א. אין להם די כסף
ת משוכללות. ב. אין לאיכר הצרפתי כל כך הרבה קרקע בשביל לעבד אותה עם לקנות מכונו מיכון חקלאי מתקדם. ג. חבל להם להוציא את כספם.
התחבורה בצרפת משוכללת מאוד, כל הארץ מחולקת לאורכה ולרוחבה כבישים ל ומסילות ברזל וקל מאוד לעבור מעיר אחת לשנייה. בין הערים הרחוקות נוסעות בדרך כל
רכבות משוכללות. מצויים בהן קרונות שינה ומזנונים שאפשר לאכול בהם בזמן הנסיעה מכל טוב, אם כמובן מצויים המצלצלים בכיס. אולם הנסיעה ברכבות היא יקרה מאוד ביחס לשכרו היומי של הפועל, והוא הדבר לגבי המזון המצוי שם בשפע שאין לתארו. מצב ההלבשה
ד והוא הולך ומחמיר וכבר מתהלכות שמועות על קיצוב לפי שיטת וההנעלה הוא ירוד מאו הנקודות.
העם הצרפתי הוא נעים מאוד וחביב על הבריות, והידידות בין איש לרעהו מפותחת מאוד. זה מורגש בכל פינה. שיחת היום שאפשר לשמוע בכל חנות ובית קפה היא השיחה על
ם מזה מאוד ועיקר דאגתם היא איך למנוע מלחמת העולם השלישית. ההמונים בצרפת מפחדיזאת. תנועות הנוער לא כל כך מורגשות והתנועה העיקרית, הצופים, אין לה דרך מפלגתית
רכי חינוך כללי. תנועות מפלגתיות אינן ווהמטרה העיקרית היא ריכוז הנוער העירוני לצוא עוד נחשב לילד שכאן בארץ הוא כבר שלוש שנים בתנועה, שם ה 13מורגשות כי נער בן
נחשב לנער. 18ורק בן פריז
רטים וכו'; כך נראית פריז בעיני מישהו שלא ראה אותה. והוא לא מגדל אייפל, מוזיאונים, קבשוגה בהרבה: פריז בנויה בשביל תיירים ואורחים ולא בשביל תושביה. בפריז אתה נפגש עם
זה ,שהוא פאר היצירה הצרפתית ,לאנשים שלא עזבו את הרחוב שלהם מילדותם. מגדל אייפים ישנה מעלית ימטר ובתוך אחת הרגל 20X20משהו כביר. בסיס של רגל אחת בלבד הוא
מים שם שירה ונשפים של יהפועלת על לחץ מים. בקומה הראשונה ישנו בית קפה ובקיץ מקיה ביותר ריקודים. הקומה השנייה נמצאת במקום חיבור הרגליים למעלה. גם קומה זו לא קטנ
ומצויים בה טלסקופים שאפשר לראות דרכם את כל פריז כמו על כף היד. על שתי קומות אלה ישנם חנויות וקיוסקים שאתה יכול להשיג בהם מזכרות מהמגדל ומכל פריז. לקומה השלישית לא נותנים לעלות בחורף מחשש הרוחות והקור השורר שם בחודשים אלה. בפריז אין
נות מחוץ לעיר. קשרי התחבורה בתוך העיר הם ע"י ה"מטרו", הרכבת "טרמים" אלא בשכוהתחתית. הסידורים להקל על האנשים בשעת הנסיעה הם גדולים. בכל תחנה ישנן מפות חשמליות עם מנורות החוסכות הרבה זמן מן הנוסע. בתחנות הגדולות ישנן מדרגות נוסעות,
כך שאתה עולה ויורד יותר מהר. צרפתים מעריצים אותו, קבור בקבר הנמצא בבית עצום. ארונו נמצא נפוליאון, שה
בתוך שבעה ארגזי שיש, נחושת, ברזל, ומבחוץ עץ אלון. הארון מוקף תבליטים על הקיר אשר מתארים את שלטונו הצודק והישר של נפוליאון. ישנו שם חדר שהשער שלו עשוי מתותחיו
דוד גרף
64
ן הקרבות. ליד קבר נפוליאון נמצא מוזיאון ובתוכו כל המלבושים האישיים שהוא לבש בזמצבאי אשר בו מצויים כלי נשק מכל התקופות והזמנים. מצויים שם שריונים שלבשו המלכים בקרבות וקשה לתאר שמלאכת הפיתוח על השריון נעשתה בידי אדם. ישנם שם כל התותחים
מלאה מוזיאונים וכלי הנשק האחרים שהשתמשו בהם במלחמת העולם הראשונה. פריז כולה שבשביל לראות אותם צריך להסתובב בהם לפחות חודש ימים.
דוד "שבלים" 1950-51המוסד "נטפים"
ההורים הגיעו לארץ לטקס . חתונה של אחיצרפת לסעתי שוב לנבערך אחר שנתיים ל
עלו הוריי 1963בשנת ונסעתי אליהם שוב לאחר הצבא.שלי, סיום קורס קצינים
.ברמת גןוהשתקעו ארצה
גבעתיים –ריז פ
65
במדים
1953 דוד
חיל התותחנים.והוצבתי ב 27.7.1953-התגייסתי לצה"ל ב
אם אני רוצה הטירונות נשאלתיסיום בו טירונות בחצורעברתי
כדאי שאהיה "קודם ,נשאלתי"מדוע?" ".אבל לא עכשיו" ,עניתי" ,"כן. להיות קצין
. עניתי ",חייל פשוט, כך אהיה מפקד טוב יותר בעתיד
במחנה שמונים, לקורס קציניםמיד לאחר הטירונות למרות תשובתי נשלחתי
במהלך כארבעה קילומטרים מגן שמואל.
לגן שמואל ערב אחד תיקורס ברחה
כבר היא אלא שת אורה. א בתקווה לפגוש
תפקיד בחיל הקשר והוצבה ב, גויסה
נאלצתי יוני דואר. לאחראית , יונאית
. ההסתפק בביקור אצל הוריל
ודאי אחרת ;יהרב לא תפסו אותלמזלי
עם סיום הקורס מודח מהקורס.יתי הי
9נשלחתי להשלמה חיילית בבה"ד
שבצריפין.
במדים אורה
דוד גרף
66
החיילים דוד ואורה
.1954דוד (ראשון מימין) בסיום קורס קצינים, יולי
גבעתיים –ריז פ
67
.1955, " במדים (דוד עומד במרכז)שיבולים"קבוצת
תותחנים בתפקיד הבחיל 402. הועברתי לגדוד םהוענקה לי דרגת סג" 15.8.1954-ב
ה בשדה שפרושהייתה הגעתי כקצין צעיר לסוללה מדת תותחים). קע"ת (קצין ע
ס בסירת הלהב והודיעו שעליי לבצע איפ. הם מלים הוותיקים ניסו למתוח אותיהס ו
אמרתי להם כאילו כבדרך אגב: "אתם . שבתותח. לא היה לי מושג על מה מדובר
סמלים ראו שאני ותיקים, אתם בטח יודעים לבצע, תבצעו מה שצריך ואני אבדוק." ה
הם ), ומאותו רגע ואילך כזהלא מתנשא אך גם לא נופל בפח שטמנו לי (אין תרגיל
הפכו לחבריי הטובים.
. לנוכח המתיחות בגבול הצפון שלחו את הסוללה שלי להתמקם מול סוריה
ישבנו ליד קיבוץ הגושרים על שפת החצבני. התותחים היו קרובים מאוד למים. היה
עמום התחלתי לדוג י" כדי להפיג את הש.כל יום כמו שבת/ ן זוחל לאטהזממשעמם. "
דוד גרף
68
סרטנים בנחל, לבשל ולאכול אותם. החיילים שלי הביטו בי בהשתאות וכשגילו
למחרת שאני בריא ושלם החלו גם הם לרדת לנחל לתפוס סרטנים.
קיבלתי חופשה, אישרו לי רכב צבאי והחלטתי לנסוע לאילת עם אורה.
משפחה בפתח תקווה. קרובי ה אולם היא נסעה עם אמה לתנסעתי לגן שמואל לחפש או
אני לא יודע איך אבל הצלחתי למצוא אותה ולשכנע אותה לבוא אתי לאילת. נסענו
על אבנים קפצו גלגלי הקומנדקר דרך. -לא-בקומנדקר ישובים על מזרנים בדרך
ועדים וקופצים בני המעיים שלנו רו צדפנים מטולטלים מצד לבולטות וחדות, ואנחנו ב
עד למען "ו בחדר האוכל של הכשהגענו סוף סוף לאילת. סעדנו מאוד שמחנו כל הדרך.
שלנו. שמתי מתחת לאחת מרגליו את המתנדנד שולחן מצאתי פתרון לכדרכי והחייל"
,התרחצנו בים ,יצאנו לטייל ,סיימנו את הארוחה. מאחי הנריבמתנה המצית שקיבלתי
בוודאי נמצא שלי והמצית
שם עד עצם היום הזה.
דוד ואורה מטיילים בהרי . 1954אילת,
גבעתיים –ריז פ
69
למשך חודש בשלוש באזור אילת הגדוד שלי לתורנות שמירה כעבור זמן יצא
עמדות שונות: עמדה אחת בטאבה שגבול מצרים, עמדה שנייה בגבול ירדן, והשלישית
ם. בין שלוש העמדות נשמר קשר קבוע והעברנו "אספקה" בגבול מצרים ליד עין נטפי
ועוד. ,חול צבעוני למילוי בקבוקיםחכות, : דגים, לעמדהמעמדה
הזוג במדים
דוד גרף
70
, שהתאבד בשבי ילןעל מותו של חברנו לכיתה, אורי א נוהודיעו ל 1955בינואר 13-ב
הסורי. לצערי לא יכולתי להשתתף בלוויה, מפני שלא נמצא קצין שיחליף אותי בגזרה.
מותו היה כמו מוות של אח קרוב, כל חברי קבוצת "שיבולים" חשו כמוני. אורי ביקש
ו נהרג בעת שירותנו. גבי בן כיתתצה אתי ואף הוא לד, שעלה ארלהיקבר ליד גבי ו
ליד בית ג'וברין. הצבאי
להחליף לחוליה שנשלחה 1954אורי שירת בחטיבת גולני והצטרף בדצמבר