המקף בין הפקרה והשגחה

מדינה מפקירה — מדינה משגיחה

)פטיש( סדרת מקור לביקורת התרבות

עורכי הסדרה

ד"ר יצחק בנימיני

עידן צבעוני

ועדה אקדמית

פרופ' אליעזר )אד( גרינשטיין

פרופ' רבקה פלדחי

פרופ' חנן חבר

הספר ראה אור בסיוע מכללת ספיר ובחסותה האקדמית

מדינה מפקירה — מדינה משגיחה

מדיניות חברתית בישראל 2008-1985

עורכים: חנה כץ וארז צפדיה

Abandoning State – Surveillancing State:Social Policy in Israel, 1985-2008Editors: Chana Katz and Erez Tzfadia

Fetish An Israeli Series for Cultural Studies Series Editors: Dr. Itzhak Benyamini and Idan ZivoniAcademic Board: Prof. Ed Greenstein, Prof. Rivka Feldhay, Prof. Hannan Hever

Cover Design: Shachar CotaniGraphic Design: Ilana Lasri

Language editor: Ella Golan

All Hebrew rights reserved by© RESLING Publishing Ltd., 2010

Resling, Itamar Ben-Avi 1, Tel-Aviv 64736www.resling.co.ilPrinted in Israel, 2010

Cover: Herbert Bayer, Lonely Metropolitan, 1932

אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני,

אופטי או מכני או אחר – כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה.שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זהאסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל.

עיצוב עטיפה: שחר כותני

סדר דפוס: אילנה לאסרי

עריכת לשון: אלה גולן

www.resling.co.il

רסלינג, איתמר בן–אבי 1, תל אביב 64736טל: 6956704–03

נדפס בדפוס חדקל בע"מ, תל אביב© כל הזכויות שמורות להוצאת רסלינג בע"מ

נדפס בישראל, 2010

תוכן העניינים

פתח דבר / 7

מבוא המקף בין הפקרה והשגחה חנה כץ וארז צפדיה / 9

שער ראשון פענוח צופן המדיניות

61 שנות הפקרה מושגחת — פענוח צופן מדיניות הממסד הישראלי כלפי אזרחי

המדינה הערבים יאיר בוימל / 35

תגמולי נאמנות אייל פרידמן ומיכאל שלו / 55

הגירה ומדינת הרווחה הקטגוריאלית בישראל ג'וני גל / 77

היררכיית המוות הצבאי יגיל לוי / 101

מדיניות של ַהְשגָָרה / גיאופוליטיקה של הגזעה: מבקשי מקלט אפריקאים

בישראל חיים יעקובי / 121

שער שני טכנולוגיות ממשליות

ערד בין כסיף לבריר: ממשליות של שליטה מזניחה בתיה רודד / 143

חומות כחולות: שיטוריזם ושיטוריזציה כמייצרי מחיצות

חברתיות אראלה שדמי / 165

דרישה כתובה לשיתוף מקבלי שירותים בעידן של צמצום תקציבי

והגברת חקיקה ליה לוין ועידית וייס-גל / 185

שער שלישי שיח המדיניות

שיח 'אמהי–לאומי' מול שיח ה'נצלניות' — מחאת האמהֹות החד–הוריות

ענת הרבסט / 211 2003 —

פוליטיקה של החלשה: משטר הרווחה הישראלי מפרספקטיבה

מגדרית דניאלה שנקר-שרק / 233

גִיָלנּות, הזנחה והפקרה: על הצורך במדיניות חברתית אלטרנטיבית בתחום

הזִקנה ישראל )איסי( דורון וכרמית שי / 249

הפקרה של אבות כהשגחה על משפחות: אבות בשיח החקיקתי

נדב פרץ / 271הישראלי

שער רביעי החצר האחורית

שלטון קולוניאלי על אזרחים: המקרה של תושבי הכפרים הבדואים הבלתי

מוכרים בנגב יעלה לבנת-רענן / 291

שינויים ב'חצר האחורית' של מערכת הבריאות בישראל: סיכויים וסיכונים

אורי אבירם / 309בדרך לרפורמה בשירותי בריאות הנפש

ממדיניות של הפרטה לריבוד שוק התעסוקה אמיר פז-פוקס / 335

'פוליטיקה אלטרנטיבית', שינויים מוסדיים ומדיניות בריאות: מסגרת

קונספטואלית והמקרה הישראלי ניסים כהן ושלמה מזרחי / 363

על המשתתפים / 387

7

פתח דבר

זו בחר פרופ' יהודה שנהב "המדינה המשגיחה והמדינה המפקירה" — בכותרת לתאר את שני פניה של המדינה אשר "אינם מייתרים זה את זה, אלא מופיעים עבורנו היוותה זו כותרת משנהב, בהשראה .)5 :2007 )שנהב אחת" בכפיפה בפברואר שהתקיים החברתית המדיניות לחקר החמישי לכנס מארגנת מסגרת המדיניות לחקר טאוב מרכז של ובחסותם בתמיכתם ספיר, במכללת 2008החברתית בישראל, האיגוד הישראלי לרווחה חברתית והפורום למדיניות חברתית. על כך תודתנו. איכות ההרצאות והתמונה הכוללת שעלתה מהן, כמו גם מיעוט הפרסומים האקדמיים העוסקים במדיניות החברתית כמנגנון בו–זמני של הפקרה והשגחה, הביאו אותנו ליצירת ספר זה. תודתנו לפרופ' שנהב על מתן הסכמתו

לשימוש בכותרת.הנכונות, ללא מתאפשרת הייתה לא זה מאמרים קובץ של לאור הוצאתו הסבלנות, הסובלנות ושיתוף הפעולה שזכינו להם מהכותבים בספר זה. כמונו, גם הם נשאבו אל המסגרת התיאורטית של השגחה והפקרה ועמלו במאמריהם על מנת לבחון את תקפותה למגוון הנושאים בתחומי המדיניות החברתית בישראל. על כך אנו מודים להם. את המאמרים הרבים בחנו שורה ארוכה של שופטים–קוראים, מומחים לנושאים המוצגים במאמרים. הערותיהם המועילות והצעותיהם לתיקונים סייעו במימוש השאיפה הבלתי מתפשרת שלנו ושל מכללת ספיר לאיכות אקדמית

גבוהה. על כך שלוחה תודתנו לכל אחת ואחד מהשופטים–קוראים. תודה מיוחדת להנהלת מכללת ספיר על הפתיחות והנכונות לתמוך בספר זה ולהעניק לו את חסותה האקדמית. בראש ובראשונה שלוחה תודתנו לפרופ' זאב האקדמי, המנהל ראש פלדשטיין אריאל לפרופ' לשעבר, המכללה נשיא צחור לִמנהל המחלקה ראש דה–מלאך דניאל לד"ר המכללה, מנכ"ל פז נחמי לד"ר ומדיניות ציבורית בהווה, לד"ר צבי שולדינר ראש המחלקה לשעבר ולד"ר אורית

מדינה מפקירה — מדינה משגיחה

8

תרומה תרם מהם אחד כל — סוציאלית לעבודה המחלקה ראש נוטמן–שוורץ ייחודית שבלעדיה ספר זה לא היה רואה אור.

ולבסוף, שלמי תודה להוצאת רסלינג ולעומדים בראשה — ד"ר יצחק בנימיני ומר עידן צבעוני — אשר כבר מהשלבים הראשונים של הכנת הספר גילו התלהבות מהמסגרת המושגית של "מדינה מפקירה — מדינה משגיחה". חן חן לגב' אלה גולן

על עריכה לשונית קפדנית ולאילנה לאסרי על עבודת העימוד וההבאה לדפוס.

חנה כץ, ארז צפדיה

9

מבוא

המקף בין הפקרה והשגחה

חנה כץ וארז צפדיה

והשגחה. הפקרה זה: ספר של במרכזו עומדים מנוגדים, לכאורה מושגים, שני הדגשת החיבור ולאו דווקא הניגוד ביניהם מספקת הזדמנות לבחינה ביקורתית של המדיניות החברתית של ישראל מאז שנות ה–80 ועד הסערות הכלכליות שפקדו את שוקי ההון בעולם בשנת 2008. ייתכן שספר זה מסכם פרק חשוב במדיניות החברתית של ישראל, שראשיתו הסמלית בהסכם ייצוב המשק משנת 1985, וסופו

במשבר הכלכלי של שנת 2008. דגם של האוריינטציה שינוי את רבים חוקרים בעיני מסמנות ה–80 שנות כארגון המדינה של תפיסה כלומר — המבני–מוסדי מהדגם — הרווחה מדינת — השיורי לדגם לאזרחים, רווחה שירותי לאספקת באחריות ראשון מוסדי הרווחה מדינת לאזרחיה. רווחה שירותי לאספקת באחריותה אחרונה המדינה חתרה למימוש אפקטיבי של זכויות יסוד סוציאליות והמשך פיתוחן של זכויות אזרח, וביטאה ניסיון ללמוד מהקטסטרופות הכלכליות והפוליטית של התקופה להשגת המכוונת כלכלית מדיניות של נקיטה באמצעות העולם, מלחמות בין סוציאלי ביטחון של מקיפות מערכות של בפיתוח שהתבטאה פנימית, יציבות )דורון 1999ב; הברמאס 2001(. מדיניות זו שימשה לריסון השיטה הקפיטליסטית והשיגה במידה מסוימת הרמוניה בין זכויות חברתיות–כלכליות ובין חירות הפרט. הישגיה היו בכך שיצרה לכידות חדשה של לאום, מעמד ומדינה — תהא זו אמיתית או מדומיינת — שממנה עוצבו זהויות קולקטיביות ובאמצעותה נוצרה תחושה — לעתים מתעתעת — של סולידריות חברתית. סולידריות זו נשענה על יחסי עבודה מוסדרים באמצעות המדינה וחוקיה, מפלגות המונים ומערכות ביטוח סוציאליות

יציבות — כל אלה במסגרת טריטוריאלית מדינתית קבועה. אין להתעלם מחסרונותיה של מדינת הרווחה. במעטה רפובליקני של חתירה המדינה ויישמה פיתחה הלאום, מדינת של המרכזי היסוד שהיא אומה, לבינוי

חנה כץ וארז צפדיה

10

טכנולוגיות של הכללה והדרה שלא תמיד עלו בקנה אחד עם עקרונות של אזרחות ומנגנוני סלקטיביים סוציאליים מערכים כללו אלו טכנולוגיות זכויות. ושוויון דיכוי שריבדו קבוצות חברתיות בהתאם לזיקתן ותרומתן המדומיינת אל הלאום. מלבד מנגנוני דיכוי גלויים, טכנולוגיות אלו כללו מנגנונים רכים יותר של הדרה וריטואלים יצירת מערכים אידיאולוגיים, מערכת חינוך, תקשורת והכללה כגון ובהתאם לסימונים אלו את הכללים ואת השונה, תרבותיים שסימנו את השייך והגבולות לחלוקת ההון והשירותים הסוציאליים בחברה. במילים אחרות, אפיונה Bommes and Geddes( לנושא הלאומי לרוב משני היה כסוציאלית של המדינה

.)2000מאז סוף שנות ה–70 של המאה ה–20 הופיעו בעולם מגוון תצורות משטריות בעלות אוריינטציה מכוונת–שוק המכונות "ניאו–ליברליזם". אנו כמובן חשדנים כלפי כל ניסיון לנקוב בתאריכים להתרחשותם של שינויים חברתיים ופוליטיים בעבר, כבר ניכרו כיום השולטות מגמות טווח ארוכת בראייה שהרי מכריעים, ומגמות העבר שרירות כיום )שלו 2004(. כשלון הגרסה הסובייטית לסוציאליזם הוצג בידי האידיאולוגים האמריקאים של פונדמנטליזם השוק הבלתי מרוסן )וכל השוק כלכלת עקרון של לעליונות כ"הוכחה" העולם( ברחבי אותם שחיקו מי ועילה לנגח כל אידיאולוגיה סוציאל–דמוקרטית. לדידם, כל התערבות ממלכתית בתהליכי השוק הוצגה כפגיעה במכניזם האוטומטי של "היד הנעלמה" היודעת לאזן ולרסן את תנודות השוק: תנו לכלכלה יד חופשית — ורווחה ושגשוג יבואו

לעולם )ראו למשל פרידמן 2002(. ההסטה של פעילות המדינה מהתחום הסוציאלי אל תמיכה גלויה בפעילות הכלכלית מתבטאת בהסרת הרסנים שניכפו בעבר על ההון ומעבר לתמיכה בהאצת ההון, דהיינו צבירה של עוד ועוד כסף ורכוש. כל זה כחלק מטענה אידיאולוגית ההון והזרמות קבוע, טריטוריאלי משכן אין כבר להון הגלובלית שבכלכלה של תפקידן .)Harvey 2005( הלאומיות הממשלות של לשליטתן מחוץ נעשות כושר התחרות שלהן הן מסייעות לשיפור הממשלות השתנה בהדרגה בהתאם: צמצום באמצעות להון חסמים הסרת יכולותיהן, של עצמית הגבלה של בדרך המעשים הרגולטיביים )Majone 2008(, הכשרה מקצועית להגברת כושר התחרות, תנאי ההשקעה, הגמשה של הון, שיפור מניבי בענפים והפיתוח קידום המחקר שוק העבודה וצמצום חלקן ביצירת ביקושים ציבוריים. ככאלה, אין בידיהן לרכך תופעות לוואי סוציאליות. באומן )2002: 25( תיאר זאת באמירה הקיצונית למדי

כ"תחייתו של ניאו–ליברליזם שאינו יודע התחשבות סוציאלית מהי". הטענה הרווחת היא ששינויים אלו מציירים מחדש את כוחה של המדינה. אם בעבר זו תוארה, במסגרת הסדר העולמי של חלוקה למדינות לאום, כבעלת יכולת

מבוא

11

שליטה רבה בשלושת גורמי הייצור המרכזיים — קרקע, עבודה והון — הרי עתה היא נדמית כנתונה בתהליכים מתמשכים של שחיקה בכוחה וביכולות השליטה ולוקאליים, גלובליים כוחות לנוכח התעצמותם של הייצור הללו, בגורמי שלה שתפקידה מכאן .)Jessop 1994( הכלכלית מהגלובליזציה כוחם את השואבים הנתפסים עניינים קידום עוצמה: חסרי ניהוליים בתפקידים מוחלף המשילותי מהתפקידים חלק מזאת, יתרה רווחה. ענייני כמו כלכלית, לצמיחה כחסמים בתי כמו הפרטת לפירמות עסקיות במסגרת הסדרים של הפרטה, מועבר הללו הסוהר וניהול החינוך. לשיטתנו, לא ברור אם מדובר בכל התפקידים של הממשל או שהוא שומר לעצמו חלק מהתפקידים שהיו לו קודם, ובה בעת מפתח כלים

חדשים, כמו יצירת ריבוד חברתי ופיקוח. )Hayek 1944( התיאורטקנים המרכזיים של הניאו–ליברליזם — פרידריך האייקכלכלי פרויקט רק לא החופשי בכלכלת השוק ראו — )2002( פרידמן ומילטון שעוסק בצמיחה ובהתייעלות, אלא גם פרויקט פוליטי שנתפס בעינהם כמעניק יותר חופש וחירות לפרט, שכן כדברי פרידמן כלכלת השוק מהווה את הכלי החשוב בשמירה על השלטון מפני הפיכתו למפלצת פרנקנשטיינית שתשים קץ לחופש. מכיוון דמוקרטית להיות לשיטתם יכולה אינה הרווחה שמדינת בעוד כלומר, ולדמוקרטיה. לחופש ערובה היא כלכלת שוק ההון, על שהיא מטילה מגבלות ככזה, הניאו–ליברליזם, על פי מצדדיו, אמור להבטיח עיוורון להבדלים מגדריים, אתניים ודתיים, ובכך לתקן את העוול שגרמה מדינת הלאום לקבוצות מוחלשות

ולמיעוטים בהפעילה טכנולוגיות של הכללה והדרה. אולם במבט ביקורתי מתברר שאכן הניאו–ליברליזם הוא פרויקט פוליטי שאינו מוביל להבטחת החירות אלא ליצירה של "מלחמת מעמדות" מהופכת. כלומר הוא כלי אידיאולוגי רב–עוצמה המשמש למלחמה של החזקים נגד קבוצות מוחלשות, להשבת הכוח הפוליטי והכלכלי לידי מעמד ההון הפיננסי והאליטות הכלכליות, שבו זה, במאבק הסוציאל–דמוקרטית. במדינה מסוימת במידה הוגבל שכוחם המדינה מתגייסת לצדו של מעמד ההון הפיננסי והפער בין עשירים לעניים גדל, עוני נתפס כמחדל של הפרט ועל כן לא כבעיה חברתית ופוליטית )דורון 2008;

.)Beck et al. 1999; Harvey 2005; Stephenson 2000 ;2009 כץ, מוניקנדם וקטןאת רבים במקרים מאשר הניאו–ליברלית הכלכלה של הריבודי ההיגיון ההיגיון הריבודי שיצרה מדינת הרווחה בהפעילה מנגנוני הכלה והדרה: הקבוצות לרוב היו )Wilson 2003( הניאו–ליברלי בעידן החברתיות שהופכות לתת–מעמד קורבנותיהם של תהליכי בינוי אומה בעידן מדינת הרווחה הסוציאל–דמוקרטית הכלכליות הפוליטיות, האליטות הרפובליקני(. כפרויקט לעתים )שמתואר המעמדות את כיום מרכיבות הסוציאל–דמוקרטית המדינה של והחברתיות

חנה כץ וארז צפדיה

12

הגבוהים בחברה. במילים אחרות, בעידן הניאו–ליברלי לא ניתן להבין את מעמדה הכלכלי–חברתי של קבוצה ללא מסגורו בזהות הלאומית הקולקטיבית, כשם שלא ניתן להבין זהויות אתניות ללא הממד המעמדי וללא הצלבות חשובות אחרות כמו מגדר ודת. מצבה של קבוצה נוצר אם כך תוך כדי משא ומתן מתמיד בין מצבה ;2005 )יונה המדינה ידי על מתווכים ושניהם הזהותי, למצבה החומרי–כלכלי

.)Zawawi 2004טענה זו רומזת על הסבר נוסף למעבר ממדינת הרווחה הסוציאל–דמוקרטית שינויים בדבר בטענות כול–כולו נעוץ שאינו הניאו–ליברלית, הרווחה למדינת שדרוג עם חברתיים–מעמדיים: במבנים מקופל אלא העולמי, הכלכלי בסדר מעמדם של נאמניה של מדינת הלאום באמצעות מדיניות חברתית–כלכלית, לצד דרישה גוברת להחלה שוויונית של מדיניות הרווחה כך שגם אוכלוסיות מודרות תהנינה מיתרונות מדינת הרווחה, גברה הדרישה של הקבוצות החברתיות החזקות בהיגיון ההקצאתי כופות על המדינה שינוי קבוצות אלה ;)1998 )גל להעדפתן כך שפחות הון יופנה לרווחה, ובמקביל תוענקנה להן יותר הזדמנויות כלכליות. זו אחת הדרכים, למשל, להבנת המדיניות התקציבית שמצד אחד מקצצת בכספי

הביטוח הלאומי ומצד שני מורידה מסים. כתוצאה ולגלובליזציה להון המדינה כניעת בדבר שהתובנה אפוא נדמה מחולשה איננה מדויקת. נכון יותר לדון בשזירה מחודשת של אינטרסים לאומיים )Shalev 1992(, שזירה שמרבדת את החברה על פי וכלכליים בין המדינה וההון קווי מתאר אתניים ששימשו את תהליכי בינוי האומה. שזירה זו הפכה לגלויה מאז גם ובאפגניסטן, כמו והמלחמות בעיראק 11/9 אירועי ראשית שנות האלפיים: האינתיפאדה השנייה ומלחמת לבנון השנייה, חשפו את הקשר בין הון, לאומיות וריבוד חברתי: למשל, דווקא האוכלוסייה המוסלמית באירופה ובארצות הברית, שמהווה חלק מהתשתית המעמדית הנמוכה, זוהתה עם איום ביטחוני ותרבותי על Nagel( הפרויקט הלאומי, למרות שהוא מצויר בעשורים האחרונים כרב–תרבותי

.)and Staeheli 2004המרכיב את מספק וניאו–ליברליזם אומה בינוי חברתי, ריבוד בין הקשר הראשון במסגרת הקונספטואלית המוצעת כאן: מדינה מפקירה — מדינה משגיחה. החברתית הסולידריות על הניאו–ליברליזם של בהשלכות עוסק השני המרכיב בצדק הסולידריות. התרופפות לנוכח חברתי בייצוב המדינה של ותפקידה מדגיש הברמאס )2002( שקריסת מנגנוני הרווחה שליוו את המעבר מעידן מדינת את מסכנת הניאו–ליברלית הרווחה מדינת לעידן הסוציאל–דמוקרטית הרווחה הסולידריות החברתית שביקשה מדינת הרווחה לייצר במסגרת של בינוי אומה. אם בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה המשפט הבין–לאומי צידד בזכויות

מבוא

13

אדם, זכויות חברתיות–כלכליות, או אפילו זכויות לשימור השונות התרבותית, הרי הניאו–ליברליזם מייתר את מערך הזכויות הזה. דוגמאות קלאסיות הן רמיסת חופש הפרט ורמיסת הדמוקרטיה בידי תאגידים דורסניים העושקים את הפרט, רומסים את עובדיהם ומחסלים את מקור פרנסתם של אינדיווידואלים רבים שאינם מוכנים מאשימה אצבע והפניית המאורגנת העבודה חיסול בתנאים–לא–תנאים. לעבוד לעבר אותם אינדיווידואליים ביחס למצבם הם מן התרומות החשובות של המדינה

.)Harvey 2005 ;2004 לתהליך הרמיסה )ראו פילקשהודרו אלה של חברתי אי–סדר מפני מתמיד חשש קיים שכזו במציאות כפי שהתרחש הנמוך, המעמד–האתני את מהווים ועתה האומה בינוי מתהליכי בחלק ממדינות דרום אמריקה ואפריקה בשנים האחרונות. גם צמצומו של מעמד בין חברתית, ליציבות המרכזית התשתית את שהיווה מעמד אותו — הביניים העניקה הסוציאל–דמוקרטית הרווחה שמדינת הסוציאלי הביטחון בזכות היתר הלאום. מדינת של הדמוקרטית הלגיטימיות ועל החברתי הסדר על מאיים —לגיטימיות זו התבססה מבחינה ערכית על הקרבה למען המולדת, ציות למדינה מוצרים המספקים ממשלתיים שירותים על חומרית ומבחינה בסמליה, וגאווה חלק שהיוו אלה עבור לפחות סוציאליים, חיים תנאי ומקיימים קולקטיביים מהפרויקט הרפובליקני. העברת האחריות לאספקת מוצרים אלו לשוק החופשי מאיימת לא רק על הלגיטימיות של המדינה, אלא גם על כוחה האינטגרטיבי של

הלאומיות )הברמאס 2002(. על חל המדינה( של לא )אך הלאומיות של האינטגרטיבי כוחה היחלשות רקע התעצמות כוחות אינטגרטיביים חלופיים "מלמעלה" ו"מלמטה": מלמעלה בדמות תרבות גלובלית, המתוארת לעתים כאמריקניזציה והמדגישה ערכים כמו בדמות ומלמטה ,)Castells 1997( ויעילות חומריות הישגיות, אינדיווידואליזם, כדי תוך והמסורת, הדת לחיק שיבה אתניות, עם המזוהות לוקאליות תרבויות תביעה מתמדת לזכויות אזרחיות שוות )Brubaker 2001(. אלו האחרונות מעוררות וכה פלורליסטיות כה שהן המודרניות, החברות "פן דאגה המדינה מבחינת מפוצלות, המתפרקות למחנות מנוגדים ואף למערכות מנוגדות, יאבדו את יכולתן

לטפח זיקות וערכים משותפים" )בק 2002: 162(.שנועדה השגחה של במדיניות לנקוט המדינה את מחייבים אלה תנאים להשיג שתי מטרות מרכזיות: האחת, המשך מתן גיבוי לכלכלת השוק באמצעות צמצום מעורבות המדינה בחברה ובכלכלה, והשנייה הגברת הפיקוח על החברה. ככל שכוחה המדיר של הלאומיות הולך וגובר )כפי שהוכיחה הדרת המוסלמים 11/9, או הדרת האוכלוסייה הערבית בעקבות אינתיפאדת אל–אקצה(, בעקבות וככל שישנו צורך ורצון לקדם את כלכלת השוק, כך מתגבר הצורך לשמור על

חנה כץ וארז צפדיה

14

והשגחה. שליטה של טכנולוגיות הפעלת באמצעות ופוליטית חברתית יציבות אנו טוענים אפוא שהקשר בין הפקרה והשגחה הוא בלתי ניתן להפרדה. דהיינו, הערכית העולם תפיסת פי על הכרחית הנה אשר — הפקרה לקיים ניתן לא הניאו–ליברלית — מבלי לקיים במקביל השגחה על מי שחש נפגע מההפקרה. מי

שאמון על קיומן של ההשגחה וההפקרה הם מוסדות המדינה.

מהות ההפקרה וההשגחה

היבטיה של ההפקרה לרוב גלויים יותר לעין בגלל צמצום מעורבותה של המדינה ניאו–ליברלית עולם מתפיסת כחלק ההכרחי, למינימום חברתיים בתהליכים מאפיינים המקרו, ברמת .)Harvey 2005( והכלכלה השוק כוחות את המאדירה הצמצום המתמשך הם הנדונות בשנים בישראל ההפקרה מדיניות מרכזיים של נמוך ביצוע ושל חברתיים בתחומים הממשלתית ההוצאה היקף של והמצטבר מהמתוכנן )קופ 2007(. שני אלה נעשים תוך כדי הבחנה בין קבוצות באוכלוסייה הנבדלות בכוחן הכלכלי והפוליטי )דורון 1999; פז–פוקס 2007(. ברמת המיקרו, ישנם ביטויים רבים להפקרה בתחומים המזוהים כ"חברתיים" )דורון 1999; 2007(, כגון חינוך )דרור שפירא ונבו 2003; דהאן 2004; יונה 2005; סבירסקי 2002; רבין שובל ;2003 ואחרים צ'רניחובסקי ;1995 פילק ;1999 )אחדות בריאות ,)2002סולה )אחדות, תעסוקה ,)2001 )ברק–ארז אדם זכויות על הגנה ,)2000 ואנסון ואייזנבך 1998(, שלטון מקומי )אפרתי, רזין וברנדר 2004; יוסטמן וספיבק 2001(, ויפתחאל )צפדיה עלייה קליטת ,)Yiftachel and Meir 1998( הפריפריה פיתוח 2004(, דיור ושיכון )גן–מור 2008(, מניעת אלימות במשפחה, והגירת עבודה )קמפ

וריכמן 2008(, אך הדיון המשולב שלהם עם נושא ההשגחה נדיר. כוונה מתוך להשגיח האחד משמעו הפן פנים: שני להשגחה השגחה? מהי במגרש שלנו הילד על להשגיח מחבר מבקשים אנו כהורים למשל, טובה. משחקים, כדי להבטיח שלא יאונה לו כל רע. הפן השני משמעו הכְוונה שמטרתה למשמע התנהגויות כדי להשיג שליטה, למשל השגחה בבית סוהר על עצירים; שניהם מלמדים על כוונה לייצר שליטה, והם נבדלים זה מזה בעיקר בטכניקות המופעלות. השגחה איננה נתונה אך ורק בידיהן של ממשלות ומדינות: מצלמות משגיחים הבנקים שלנו, הצרכנית ההתנהגות על משגיחות בחנויות מעקב

.)Lyon 2001( באמצעות אישור עסקאות בכרטיסי אשראי על ההוצאות שלנובספר זה אנו מתמקדים בטכנולוגיות ההשגחה שמפעילות ממשלות ומדינות, שגם בהן ניתן לאתר את שני פניה של ההשגחה. אלא שההבדל בהקשר המדינתי טכניקות של רחב רפרטואר בהפעלת אלא טכניקות, בהבדלי רק מופיע איננו

מבוא

15

נהנים דומיננטיים שמעמדות–אתניים בעוד שונות: לאוכלוסיות "המותאמות" שלהם, האינטרסים על לשמור שנועדה זו המדינה, של הרכה מההשגחה ההשגחה של הדכאני, השני, הפן את בעיקר חווים מוחלשים מעמדות–אתניים

המדינתית. עתה עלינו לברר את מהותן של הטכניקות והקשרן להפקרה.

המקף שבין הפקרה והשגחה

המסגרת המושגית המשלבת את ההפקרה וההשגחה כשני מצבים המאפשרים זה מנסה )Fischer 2003(, אשר )ממשליות( governmentality יונקת מהמושג זה את לשליטה אחרים חברתיים וסוכנים המדינה שנוקטים הפרקטיקות את לאתר באוכלוסיות שונות ולהטמעת התנהגויות רצויות בִקרבן. כלומר, ממשליות היא .)2008 )באטלר עליהם ופיקוח ואנשים גופים שימור שעניינה כוח של צורה סקירה היסטורית של פרקטיקות של ממשליות מסמנת מעבר בין שלושה מצבים פיקוח מתרחב באמצעות טכניקות שהולכות ענישה; משמוע שכולל סכמטיים: באמצעות ושליטה רצויות; התנהגויות של הטמעה וכוללות רכות, ונעשות השגחה רכה וקשה. כהמשך לדיון בהפקרה, שהצביע על המעבר ממדינת הרווחה להתמקד מבקשים אנו הניאו–ליברלית, הרווחה למדינה הסוציאל–דמוקרטית

בשני המצבים הסכמטיים האחרונים.דמותה המכלילה והמדירה של מדינת הרווחה שימשה את תהליך בינוי האומה ולסמליה. למדינה ונאמן הומוגני לאומי קולקטיב לייצר שתכליתו והמדינה, שצוירו לקבוצות סלקטיבי באופן שהוענקו סוציאלי וביטחון רווחה שירותי כנאמנות הגבירו את המוטיבציה למימוש תכלית זו, אשר מבחינה ניהולית מומשה פעולה כר היוו אלה תנאים לריכוזיות. נטייה בעלת בירוקרטיזציה באמצעות לקולקטיב ביחס לפחות רכים באמצעים משמוע של טכנולוגיות להפעלת נוח המוכלל, כך שהתנהגויות רצויות יהפכו בקרבו לטבע שני — Biopolitics בלשונו )Foucault 1995; 2003(. ההטמעה של התנהגויות רצויות בידי המדינה של פוקו Biopower, אשר מתייחס לפרקטיקות ההסדרה של ההתנהגויות מגולמת במושג

בידי המדינה, במטרה לייצר שליטה באוכלוסיות. של בתהליכים כרוך שכאמור ניאו–ליברלית, רווחה למדינת המעבר דה–בירוקרטיזציה כחלק מנסיגת המדינה ממעורבות ישירה בתהליכי שוק, ָשַחק את יכולת ההטמעה של התנהגויות רצויות. מצדדי הניאו–ליברליזם נטו להדגיש הרצויות ההתנהגויות הטמעת טכנולוגיות של הדכאניים ממדיהן את דווקא ששירתו את מדינת הרווחה )פרידמן 2002(, כדי לייצר לגיטימציה להסרה חלקית לעיל, שציינו כפי להון. ישירות תורמות שאינן מזירות המדינה פעילות של

חנה כץ וארז צפדיה

16

ועל המוכלל( הקולקטיב בקרב )שוב, הסולדיריות על מאיימת היכולת שחיקת היציבות החברתית. מכאן נובע הצורך לחזור אל טכנולוגיות שליטה יותר "קשה" וענישתית, שמשמעה פיקוח רחב פחות, דהיינו הפקרה, ומנגד פיקוח בוטה יותר

על נפגעי מדינת הרווחה הניאו–ליברלית )דורון 2007; 2003(."רכות" השגחה של פוליטיות טכנולוגיות של ההפעלה מאחורי הנימוק ו"קשות" מבוסס על מחויבות המדינה להגנה על החיים. אכן, כדי להבטיח את ובהנגדתו לחיים, הזכאי הקולקטיב גבולות את להגדיר הצורך מתעורר החיים לייצר את הקולקטיב הנותר מחוץ לגבולות אלו. אין משמעות הדבר שדינם של קריאה שהרי ביולוגי, מוות הוא הזכאי הקולקטיב לגבולות מחוץ שנותרים מי מהסוג הזה תפגע בלגיטימציה של המדינה, אולם בהחלט מדובר על הפעלה של טכנולוגיות דיכוי שמטרתן שמירה על חיי הקולקטיב הזכאי לחיים, ולא להפך. כך למשל בדיקות ביטחוניות קפדניות בנמלי תעופה, העושות שימוש בדרכונים הקולקטיב על מגינות אמנם ואצבע(, )רשתית ביולוגיות טביעות "חכמים", המוגדר כזכאי לחיים, אך בה בעת מסמנות את אלו שאינם זכאים. לכן, כל פעולה

.)Lyon 2001( של השגחה מקפלת בתוכה יצירה של מערכות חברתיות היררכיותמעוררת לחיים, זכאים שאינם אלה — ומנגד לחיים, הזכאים של ההמשגה אפלים במשטרים ומקומן חיים או מוות של ביולוגיות משמעויות על מחשבה שחתרו להבטיח את שלמות האומה או הגזע. בדיון על מדיניות חברתית משמעויות במרכז מעמיד אינו זו במדיניות העיסוק שכן רלוונטיות, פחות אלו ביולוגיות בזכאים לדון יותר ראוי לשיטתנו, חיים. או למוות במישרין הקשורות שאלות לאיכות חיים, דהיינו אוסף המשתנים המתארים את רווחתו הכללית של האדם. לצד משתנים מדידים שמעריכים את רמת החיים, כגון רמת הכנסה לנפש, המושג איכות חיים כולל מרכיבים מופשטים כגון מידת האושר, רמת החדשנות וחופש כלכלי ופוליטי. המשגה זו של הזכות לאיכות חיים מעמידה במרכזה את גישת היכולות )capabilities( של נוסבאום )Nuesbaum 2006( ושל סן )Sen 1999(, כלומר "מערך חירויות מהותיות והזדמנויות לבחור חיים שהם בעלי ערך מבחינתו של

היחיד" )דהאן 2007: 103(. יש חשד מוצדק במידת רצונה של המדינה לספק יכולות לכלל אוכלוסייתה, תרומה משום יש חיים באיכות הדיון לבין היכולות גישת בין בחיבור אולם איננו וההפקרה זה מדגיש שבדיון על ההשגחה חיבור להמשגה שאנו מציעים. לחיים זכות ומשוללי חיים זכאי קולקטיבים המתרס צדי משני להציב חותרים במשמעויות הביולוגיות, אלא קולקטיבים זכאי איכות חיים ומשוללי זכות לאיכות

חיים, בהינתן שלמדינה יש הכוח לספק יכולות לזכאים ולמנוע אותן מהאחרים.אולם ההבחנה הדיכוטומית בין זכאי איכות החיים לבין אלה שאינם — כתכתיב

מבוא

17

ראוי לנתח פיה של השלטון — מרדדת את מורכבות פעולת הכוח בחברה. על מורכבת רשת הוא ועימותים, שהרי שלטון במושגים של מאבקים את השלטון כוח כבעל מתקיים ואינו ופרקטיקות, אינטרסים אידיאולוגיות, של ורבת–פנים זכויות של ברצפים לדון ראוי הזו הדיכוטומית האבחנה תחת לדידנו, בלעדי. לאיכות חיים המוענקות/נשללות מקבוצות שונות. רצפים אלה הם פרי מאבקים על משאבים חומריים וערכיים בין כוחות חברתיים, כלכליים ופוליטיים מגוונים.

יחד עם זאת אנו מטילים ספק בהנחה בדבר קיומו של מאבק כוחות מהותני לתאר אנו מבקשים ו"מלמטה"; "מלמעלה" כוחות לבין המדינה בין ערכי ואף מציאות מורכבת של שזירה לפרקים של אינטרסים בין ההון למדינה, לצד מאבק על אינטרסים. במידה חלקית ובזירות מובחנות, אנו מבקשים להתבסס על שזירה לפרקים של אינטרסים בין המדינה לבין "הכוחות מלמטה" המתגלמים בין מוסדות אופנים: במספר מתבטאת זו שזירה החברה. של שלישי מגזר וארגוני המדינה מימון משמעותי מתקציב המדינה של ארגוני המגזר השלישי; אספקת שירותים המגזר ארגוני ידי על החוץ ומיקור ההפרטה מדיניות של במסגרת חברתיים השלישי; קונפורמיות בקבלת מדיניות הממשלה מצד ארגונים אלה. מול שזירה זו ניכרים גילויי ביקורת ומחאה נגד פעולות המדינה ותביעה ממנה לספק רווחה ואחרים שמיד ;2001 ואחרים שמיד ;2000 פילק ;2003 וכץ בר )גדרון, לכלל Yacobi 2007 ;2008(. כל אלה לשיטתנו מייצרים את רצף הזכאויות לאיכות חיים,

שבמהותו גוונים רבים של אפור, ולא ניגודיות של שחור ולבן.תחת תובנות ביקורתיות אלו על שזירה לפרקים של אינטרסים בין המדינה הדיון אל לחזור מבקשים אנו השלישי, המגזר לארגוני המדינה ובין להון הון, בין החברתי–מבני הקשר אחר לתור ובמסגרתו והניאו–ליברליזם, במדינה לאלו ביחס שמיושמות ההשגחה וטכנולוגיות חיים לאיכות הזכאויות רצף הנובעת שלנו, המוצא הנחת חיים. לאיכות הזכאים רצף בתחתית הנמצאים מהבנת המהלך הניאו–ליברלי, היא שהזכאים לאיכות חיים הן בראש ובראשונה עובדים במשרות אליהן מסתנפים שורות של רק: לא אך הכלכליות, האליטות שירותים, פיננסים, טכנולוגיה ומדע שסביב פועלם סב ניהול הכלכלה הגלובלית )אך לא הייצור התעשייתי הגלובלי(. בתחתית הרצף נמצאים קשישים, פועלים חלקם, עבודה. ומהגרי פליטים אתניים, תת–מעמדות חולים, מקצועיים, לא בריאותם גילם, בשל לחיים הזכאים למעגל מחוץ נמצאים כאינדיווידואלים, וכישוריהם, אך רובם נמנים עם קטגוריות חברתיות שהיו קורבן לתהליכי ההדרה בעידן מדינת הרווחה הסוציאל–דמוקרטית. הנה כי כן, על בסיס אותו מבנה ריבודי שנוצר בעידן מדינת הרווחה הסוציאל–דמוקרטית נוצרות עתה היררכיות חדשות

שמשנות רק מעט את הסדר הריבודי הישן, אבל נותנות לו משמעויות חדשות.

חנה כץ וארז צפדיה

18

במקומה התבוננות באמצעות חברתית במדיניות לעסוק בבואנו אולם ובמחויבותה של המדינה, איננו יכולים לחקור מחוץ לשדה שתוחמים הריבונות המשפטית ומוסד המדינה; עיסוק כזה מצריך התבוננות גם על ההיבטים הדכאניים של ההשגחה. כאשר המדינה מזמנת את עצמה להגן על איכות החיים לזכאים, או בלשונם של סן ונוסבאום — לספק יכולות, היא נוטה לנקוט במדיניות של "ענישה" כלפי אלה הנתפסים כמאיימים, לטובת הבטחת איכות החיים של הזכאים. ענישה זו מתבטאת, כפי שהספר מדגים, באמצעים של שיטור קפדני על העניים, איום תמידי באובדן קורת גג, השגחה על תכולת הקולקטיב באמצעות חוקי אזרחות בפני גבולות וסגירת נפש מנפגעי איכותיים בריאות שירותי מניעת מפלים,

מהגרים ופליטים. גם אם נקבל את השזירה בין הפקרה והשגחה כפרספקטיבה מועילה להבנת המתרחש, היישום הבו–זמני של השתיים איננו פשוט. מעניין אפוא לבחון כיצד הוא בא לידי ביטוי בפרקטיקות מגוונות. סימני שאלה אלו מוצאים מענה חלקי הלוקחים וקבוצות פרטים בשחקנים, המתמקדת המדיניות, רשתות בתיאוריית חלק בתהליכי עיצוב ויישום מדיניות. תיאוריה זו טוענת לקשר בין הרכב הרשת ;1999 )מנחם המדיניות של ולדגשים לתוכן, לרעיון המדיניות, פרדיגמת לבין Fischer 2003(. רשת מדיניות לא יכולה לתפקד מבלי שתהיה מידה מסוימת של Fischer 2003; Hill 1997; Van Waarden( הסכמה בין השחקנים על מהות המדיניות1992(, ודרכה מתגבשים ההגדרות לאינטרסים של המדינה ואופן מימושם )ממן

.)Van Waarden 1992 ;2004 2004; מנחם 1999; פז–פוקס 2007; שלותיאוריה זו מספקת לנו מפתח חשוב בניתוח מדיניות חברתית על פרדיגמת המקף "מדינה מפקירה–מדינה משגיחה". מבנה רשתות המדיניות בישראל משקף שני היבטים משמעותיים ביצירת השילוב של "מדינה מפקירה–מדינה משגיחה". ההיבט הראשון הוא התכונות המבניות והפוליטיות של רשתות מדיניות בישראל שמשקפות נאמנה את רצף הזכאויות לאיכות חיים, שבתורו משקף את ההיררכיות שנוצרו בעידן מדינת הרווחה הסוציאל–דמוקרטית )מוניקנדם 2005; מנחם 1999(. האזרחית, החברה ארגוני בידי מיוצגים זה, שענייניהן ברצף מוחלשות קבוצות מודרות מרשת המדיניות, ועל כן נוטות, באמצעות ארגוני החברה האזרחית, למנף פז–פוקס ;2004 )מונדלק המדיניות לרשת חילופי כמנגנון את מערכת המשפט 2007(. אולם המשפט, טוענת זיו )2004(, איננו אובייקטיבי וניטרלי אלא משקף ומנציח יחסי כוח קיימים בחברה. כאשר ההכרעות השיפוטיות המקנות העדפה חברתיים בתחומים בסיסיים צרכים על הגנה פני על ניאו–ליברלים לעקרונות וחוקים יסוד וכלכליות בחוקי זכויות חברתיות משתלבות עם חוסר העיגון של אצל: 366/03 )בג"צ "מחויבות" דין מפסק שעולה כפי היא התוצאה רגילים,

מבוא

19

תומכת בכך סוציאלי. לביטחון הזכות מפני המדינה על הגנה )2007 פז–פוקס ניאו–ליברלית חברתית במדיניות — המדיניות רשת בהחלטות המשפט מערכת

בעלת אופי של "מדינה מפקירה — מדינה משגיחה".אך זמן, לאורך נשמר שדפוסן מלמדת המדיניות רשתות התפתחות בחינת בולטת ברשתות שנוכחותן שחקנים קבוצות שתי כולל והוא התרחב הרכבן האוצר. משרד את המייצגים ושחקנים העסקי מהמגזר שחקנים לעבר: ביחס .)2004 שלו ;2006 ולהט מנחם ;2004 )ממן חליפין יחסי מתקיימים ביניהם קיומן של קבוצות שחקנים אלה, לצד שחקנים "מסורתיים" מהעידן של מדינת הרווחה הסוציאל–דמוקרטית, מאפשרת שזירת אינטרסים לאומיים וכלכליים של המדינה ושל האליטה הכלכלית המבוססת על תפיסת עולם כלכלית זהה, תפיסה

ניאו–ליברלית המשרתת את המעגל שהגדרנו כקולקטיב הזכאים לאיכות חיים. הציבורי–פוליטי השיח לבין המדיניות רשת הרכב בין קושר השני ההיבט המתלווה לתהליך עיצוב ויישום המדיניות. השיח, לפי גישתו של פוקו )2002(, את בונה המאבק, את מנסח הוא נאבקים, ובאמצעותו שעליו מה את מייצג וכלפי החברתית המדיניות כלפי החברתית–ציבורית ההבניה את הפרשנות, תוואי הלגיטימציה האוכלוסיות שאליהן מתייחסת המדיניות. השיח מתווה את לשיפוט הפוליטי, תוואי אשר נוצר על ידי כל חברי רשת המדיניות — במשולב יותר המדיניות ברשת שחקנים של והערכים התפיסות את ומייצג — ובנפרד מאשר את האינטרסים של נשואי המדיניות. במצב שבו פקידי ממשל, כלכלנים התוצאה ניאו–ליברלית כלכלית אידיאולוגיה אותה חולקים כלכליים ופרשנים היא שיח המסתיר יחסי ניצול )דה–מלאך 2009(, שאינו עוסק כמעט בסוגיות של צדק חברתי )דהאן 2007(, אשר מאופיין ב"חמלה מזויפת" )אברהם 2001(, בנוי על פרקטיקות בלתי שוויוניות )יונה 2005( ואשר מבנה את הבלתי נראים והבלתי חברתית מדיניות על מערער שאינו שיח בעיקר זהו ;)2001 )אברהם ראויים

ניאו–ליברלית מפקירה ומשגיחה.

בין תיאוריה למציאות

מאז שנות ה–80 של המאה הקודמת אופייה של מדינת ישראל כמדינת רווחה נמצא בתהליך שינוי )דורון 1999; 2007(. מהותו של השינוי ב"קדושה" הניתנת לכלכלת השוק )פילק ורם 2004(. התוצאה היא מדיניות חברתית המעוצבת ומתעצבת על פי האינטרסים הפוליטיים והכלכליים, אך גם האתניים, של העשירונים העליונים,

שרוב חבריהם הם יהודים, בעיקר אשכנזים וחילונים. המקף בין הפקרה והשגחה במציאות הישראלית שולל את ההנחה בדבר קיומו

חנה כץ וארז צפדיה

20

אלוהים הייתה כאילו המתנהגת הפוליטית–צבאית הריבונות "בין פיצול של אין כאילו זו המתנהגת הכלכלית–חברתית, הריבונות לבין )המדינה המשגיחה( הדדיות של קיומה את ומאיר ,)7 :2007 )שנהב המפקירה(" )המדינה אלוהים ,)1993 )קימרלינג המדינה של והעוצמה האוטונומיה מימוש את המאפשרת בעיקר ביחס לקבוצות שונות באוכלוסייה שערכן הכלכלי נתפס כנמוך, ובלשוננו

— שאינן זכאיות לאיכות חיים. באמצעות סדר–יום שיטתי ואמצעי השגחה שלטוניים כדוגמת חוק ההסדרים — חוק המארגן את טריטוריות ההפקרה של המדינה באמצעות פעולה אקטיבית מנגנון החברתי–כלכלי. בסדר השליטה מתאפשרת ,)2007 )שנהב השגחה של השגחה נוסף המאפשר את יישומה של מדיניות מפקירה הוא השימוש בהסדרים מוסדיים היוצרים לכאורה סיטואציה של מציאות אוניברסלית ושוויונית שנועדה לשרת הן את טובת הכלל והן את טובתו של כל יחיד בתוכה, אך בפועל קיימת רק עבור קבוצות שהן חלק מהזכאים לאיכות חיים, ומכאן גם כאלה העומדות בכללי הנאמנות להגמוניה )יונה 2005; קימרלינג 2004(, למשל מכרזי כוח אדם המותנים בשירות צבאי ובכך מדירים כמחצית מהאוכלוסייה בישראל שאינה נוטלת חלק

בשירות זה. ואיננה מערערת שאיננה כזירה מובנת בישראל הציבורית הזירה למעשה מאתגרת מדיניות חברתית מפקירה–משגיחה. הבניה זו נעשית באמצעות מנגנוני הפיקוח העושים שימוש בסמלים המרכזיים של האתוס הלאומי ודרכם מבטיחים את המשך קיומו של "הסדר החברתי" אשר שורשיו ההיסטוריים מובילים לציונות בשנותיה החברתית המדיניות את שהנחה הממלכתיות ולעקרון המדינתית הראשונות של המדינה, תוך כדי שזירתו בעולם ערכים חדש המבוסס על יעילות,

רווחיות והישגיות.המדינויות של השזירות משמעות בהבנת לעסוק ממעט המדיניות חקר החברתיות–כלכליות והמגמות שהן מייצגות, כמו ריקון זכויות חברתיות מתוכן החופשי" השוק ל"ערך שעבוד ,)2003 )דורון קליינטליזים ,)2007 )פז–פוקס

)דה–מלאך 2009( או שימור האי–שוויון )זוסמן 2004(. במאמר הנוכחי נדונה גישת המקף אשר מתייחסת לשני המצבים של הפקרה בחינה מאפשרת המקף גישת השני. את האחד ומאפשרים כמשלימים והשגחה של התצריף של מכלול המדינויות לכדי תמונה המשקפת את האופן שבו המדינה זמן. ולאורך זמן בנקודת אזרחיה, כל של החיים לאיכות אחריותה את תופסת גישת המקף מאפשרת גם התייחסות לכל תחום מדיניות בנפרד, ובהם מתמקדים

מאמרי ספר זה.

מבוא

21

ארבעה שערים בספר זה. כל שער מארגן היבט של ההשגחה וההפקרה כפועל יוצא של המסגרת המושגית שהציע מאמר זה. השער הראשון חותר לפענח את צופן יצירת רצף היררכי מדיניות ההפקרה וההשגחה, דהיינו את ההיגיון המנחה של בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, שממנו נגזר היקף הזכאות או אי–הזכאות לאיכות חיים. אכן, השער נשען על התובנה הכללית שמציע מאמר זה בדבר אופי מדינת בעידן שנוצר ריבודי מבנה אותו בסיס על ולפיה ושורשיה, ההיררכיה מעט רק שמשנות חדשות היררכיות עתה נוצרות הסוציאל–דמוקרטית הרווחה את הסדר הריבודי הישן, אך מעניקות לו משמעויות חדשות. עד כמה ההיררכיות העכשוויות מאשררות את הקודמות, ועד כמה הן מעניקות משמעויות החדשות לסדר החברתי הישן — הבחנות אלה מכוננות את ההבדלים בין כל מאמר בשער.

פענוח — מושגחת הפקרה שנות 61" במאמר מובא הראשון הצופן פענוח צופן מדיניות הממסד הישראלי כלפי אזרחי המדינה הערבים". יאיר בוימל מבקש שנוצרה היררכיה לערבים, יהודים בין לאומי בסיס על ההיררכיה את לאשרר דרך יישום המדיניות כלפי האזרחים הערבים מרגע הקמת המדינה. בוימל טוען שמדיניות אפליית האזרחים הערבים והדרתם מבטאת מדיניות מודעת ומושכלת של מדיניות מתלווה זו למדיניות בדלנית. מהעדפה נובעת אשר הפקרה, של להפקרות ההפקרה מדיניות הידרדרות את למנוע שמטרתה והשגחה, פיקוח אזרחית. אם בכל זאת מתגלים מופעים של הפקרות אזרחית, בדמות מחאה, הרי הדבר מספק הכשר להפעלה של טכנולוגיות ענישה לשם העצמת ההשגחה. בוימל אינו מוצא הבדלים מהותיים במדיניות זו כלפי הערבים במעבר ממדינת הרווחה

הסוציאל–דמוקרטית אל מדינת הרווחה הניאו–ליברלית. מנקודת מבט הפוכה, אייל פרידמן ומיכאל שלו במאמרם "תגמולי נאמנות" מתבוננים במאמציה של המדינה להבטיח איכות חיים לקבוצות בחברה הישראלית לאומיות בתחום של אידיאות גם את שילובן של כמו נאמנותן למטרותיה, על עממית ומורשת עלייה הקרבה, גבורה, של אידיאות בישראל. העברה תשלומי דתית, שאפיינו את האתוס הציוני )ועדין ממשיכות בכך( מוצאות ביטוי חזק, הן כמותית והן איכותית, בקצבאות המשולמות על ידי המדינה לאזרחיה. כך, למרות הצטמצמות מדינת הרווחה בעשורים האחרונים, תגמולי הנאמנות נותרו יציבים. בדומה לפענוח שהציע בוימל, גם תובנה זו מצביעה על הלאומיות )הציונית( ככזו חיים, לאיכות הזכאויות רצף ומהן ההיררכיות החברתיות, נוצרות בסיסה שעל

והללו שומרים לאורך זמן על יציבות.הרווחה ומדינת "הגירה גל ג'וני של מאמרו גם מצטרף זו תובנה אל הקטגוריאלית בישראל". בדומה לבוימל ולפרידמן ושלו, גם גל מצביע על צופן לאומי על מנת להסביר את המניעים של ההשגחה וההפקרה, אך להבדיל מפרידמן

חנה כץ וארז צפדיה

22

מבוימל ולהבדיל נאמנותם, בסיס על חיים לאיכות בזכאים המתמקדים ושלו שזכאותן בקבוצות מתמקד גל חיים, לאיכות זכאית שאינה בקבוצה המתמקד המיועדות הקצבאות רווחה, בתקציבי הקיצוצים שלמרות גורס גל מובטחת. המוצבת כקבוצה העולים את לסמן כדי בכך אין נשחקו. לא חדשים לעולים בו–זמנית, ומדירה חיים: בפועל המדיניות מכלילה בראש רצף הזכאים לאיכות ובכך מדגישה את השייכות של העולים אל הקולקטיב הלאומי, אך בה בעת את ועוד, מדיניות הקליטה המיטיבה עם העולים זאת זה. שוליותם בתוך קולקטיב כמו בחברה, ומוחלשות מודרות קבוצות של הפקרה מנגנון משמשת החדשים

מהגרי עבודה ואזרחים ערבים.יגיל לוי מסיט את הדיון מזכאויות לאיכות חיים, ובוחר להתמקד בהיררכיה של הזכאות לחיים. להבדיל מהמאמרים הקודמים בשער, במאמר "היררכיית המוות הצבאי" מדגיש לוי את המשמעויות החדשות של ההיררכיות החברתיות בישראל, ודרכן מנתח את מדיניות יצירת היררכיית המוות, קרי חייהם של מי שווים פחות. יכולת המיקוח של הקבוצות החברתיות השונות וההשלכה הפוליטית של יכולת זו מעצבות את מדיניות ניהול המוות )ומכאן החיים(. המדינה מפקירה את הקבוצות האזרחיות המוחלשות משום שהיא מוגבלת ביכולתה לגייס את הקבוצות החזקות להקרבה צבאית. כלומר, היררכיית המוות היא דרך פעולה המגלמת את המדינה המפקירה–משגיחה. אולם מדיניות ההפקרה נדרשת ללגיטימציה בדמות מנגנוני במנגנונים שחשוב מה המופקרים; את להרגיע עליה שהרי חדשים, השגחה אלה הוא התפקיד המחודש שהמדינה נוטלת להגנה על חייליה ולהצגתם כנכס

קולקטיבי.חיים יעקובי מבקש גם הוא להדגיש באמצעות מושג ההגזעה את המשמעויות / ַהְשגָָרה של "מדיניות מאמרו בישראל. החברתיות ההיררכיות של החדשות גיאופוליטיקה של הגזעה: מבקשי מקלט אפריקאים בישראל" מדגיש את המתח בין ההיגיון הלאומי החותר למנוע כניסת פליטים לישראל )כמו גם כל מי שאינו גיסא. מאידך אדם לזכויות לפחות, פורמלית מחויבות, לבין גיסא מחד יהודי( במסגרת מתח זה מוצמדת סוגיית מבקשי מקלט מדיני לסוגיות ביטחון ופשיעה, ולכן ננקטת מדיניות של השגחה על המרחב ותכולתו והפקרת גורלם של הפליטים.והשגחה. לבסס הפקרה המיועדות בטכנולוגיות הממשליות דן השער השני טכנולוגיות אלו, כך גורסים המאמרים בשער זה, מאפשרות למדינה ומוסדותיה להימנע מטיפול שורש בפערים חברתיים–כלכליים. תחת זאת יישום הטכנולוגיות לפערים לגיטימציה מקנות רק אינן שאלה הגם טיפול, של עין מראית מייצר אלא גם מבססות אותם. במסגרת זו בתיה רודד במאמרה "ערד בין כסיף לבריר: ממשליות של שליטה מזניחה" מציעה את פיתוח המרחב כטכנולוגיה שבאמצעותה

מבוא

23

"מקפיאה" המדינה את הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, וכולאת אותה בין יוזמות מודרניסטיות אשר מדעיכות את פיתוח יכולותיה של הפריפריה לפעול עצמאית. כך, טוענת רודד, הפיתוח המודרניסטי משרת בו–זמנית להשגחה והפקרה: הוא

מייצר את הפריפריה ומונע ממנה כל אפשרות להיחלץ מהפריפריאליות.וההפקרה ההשגחה טכנולוגיות על יותר מקיף מבט מציעה שדמי אראלה וקושרת אותן באופן הדוק לדיון בהיררכיות חברתיות והפעלת טכנולוגיות רכות כמייצרי ושיטוריזציה שיטוריזם כחולות: "חומות במאמר השגחה. של וקשות מחיצות חברתיות" שדמי בוחנת כיצד השיטוריזם — אותה אידיאולוגיה המדגישה את חשיבותו של הפיקוח השיטורי כמקור לביטחון ורואה בפרקטיקה השיטורית הכרח שעליו צריכה להתבסס החברה האזרחית, משכיחה את הצורך להתמודד עם בעיות חברתיות שורשיות, מדיניות כלכלית, דיכוי מגדרי, אתני, לאומי ומעמדי וניצול כלכלי. במקומם היא מייצרת מנגנון השגחה קשה ולעתים אלים בדמות הופכת השיטוריזציה הזה, באופן ממילא. המדוכאים כלפי דווקא שיטוריזציה למנגנון השגחה דכאני עבור קבוצות מוחלשות, בשם ההגנה על הביטחון והרכוש, דהיינו איכות החיים, של קבוצות חזקות. התוצאה הבלתי נמנעת היא יצירת חומות בין אלה הזכאים להגנה לבין אלה שלכאורה מאיימים על ביטחון הזכאים להגנה.הטכנולוגיות של השגחה והפקרה נוכחות גם בזירות מקצועיות, כפי שכבר לוין ליה פוקו. של הרבים בכתביו הפרופסיה של כוחה על מהדיונים למדנו שירותים מקבלי לשיתוף כתובה "דרישה במאמרן מבקשות וויס–גל ועידית בעידן של צמצום תקציבי והגברת חקיקה" לבחון אם ובאיזו מידה נדרשים עובדים סוציאלים בישראל, דרך תיאורי התפקיד הרשמיים שלהם, ליישם גישה שתפנית בהתערבויותיהם. מאמרן מצביע על השוליות של דרישה זו, כחלק מתפיסה רחבה יותר על מקומם של עובדים סוציאלים, כפרופסיה, ביישום מדיניות של הפקרה והשגחה. כך, תחת חסותה של המדינה המקדמת הפקרה והשגחה, הופכים בעלי המקצוע למשרתיה של ההפקרה וההשגחה, אך לא מטעמים ערכיים המזוהים עם דווקא המתאפשר דבר כוחם, את לשמר הבסיסי מצורכם אלא ניאו–ליברליזם,

במסגרת ההפעלה של הפקרה והשגחה. השער השלישי עוסק בשיח המדיניות. שיח המדיניות משמש כמקור לגיטימציה ליישומן של טכנולוגיות השגחה והפקרה, ובה בעת משרת את הקבוצות הנפגעות מנסיגת מדינת הרווחה על מנת למחות על מצבן ולאתגר את ההיגיון החדש אשר

לרוב מטיל את האשמה על הקורבנות. מחאת — ה'נצלניות' שיח מול 'אמהי–לאומי' "שיח במאמר הרבסט ענת 2003" בוחנת את השינוי בשיח שחל מאז שנות ה–70 האמהות החד–הוריות — כך מתארת הרבסט, השתנה משיח שנתלה זה, ביחס לאמהות חד–הוריות. שיח

חנה כץ וארז צפדיה

24

בדימוי של עוני ומצוקה, ולכן ככזה המצדיק תמיכה באמהות חד–הוריות, לשיח התולה את האשמה בחד–הוריות באמהות עצמן, ומציגן כנצלניות המפרקות בזדון את התא המשפחתי, ולכן כסיכון חברתי. ככאלה הן אינן זכאיות לאיכות חיים. ובשם האמהּות בשם לקצבאות זכותן את המדגיש שיח פיתחו האמהות ואולם

אחריותן לטיפוח וגידול ילדיהן. הרווחה משטר החלשה: של "פוליטיקה שנקר–שרק, דניאלה של מאמרה הישראלי מפרספקטיבה מגדרית", מתמקד אף הוא בשיח המדיניות ככזה המקנה לגיטימציה להפקרה. המאמר טוען שהחל משנות ה–90 מאמצת ישראל פרקטיקה של הסדרה שלילית הגורמת להחלשתן הפוליטית והכלכלית של נשים, ובעיקר זו מתבססת פרקטיקה וקשישות. נכות נשים חד–הוריות, בית, משפחות עקרות הפרטים השוק, המדינה, שבין במפגש המתקיים מהעין, סמוי שקוף, שיח על אזי באוכלוסייה, ביותר הגדולה הקבוצה הן שנשים למרות האזרחית. והחברה על כנטל קרובות, לעתים ונתפסת, הציבורי, במשק שקופה כמעט קבוצה היא ההוצאה הציבורית. כך מבקשת המדינה להפוך את הטובין החברתי מטובין ציבורי שצריכתו קיבוצית ולא ניתן לשווקו בנפרד, לטובין פרטי המשּווק באופן פרטני

ויחידני לפרטים מוגדרים ומובחנים.דפוס שיח דומה, אשר מתעלם מהעוצמה והחוזק של קבוצות מוחלשות, ועל כן מציירן כנטל על ההוצאה הציבורית, מתגלה במאמרם של ישראל דורון וכרמית שי בנושא "גִילנּות, הזנחה והפקרה: על הצורך במדיניות חברתית אלטרנטיבית בתחום הזִקנה". המאמר מבקש — בניגוד לשיח המקובל — לראות את הזדקנות הזִקנה של החברתית ההבניה לשינוי וכהזדמנות כהצלחה בישראל החברה ולשינוי מקומם של הזקנים בחברה הישראלית. לפיכך, מדיניות חברתית של זִקנה — פעיל חלק לקחת להמשיך לזקנים בלאפשר רק לא להתמקד צריכה פעילה ולחיות אותם להמשיך ויתמרצו יעודדו לנקוט צעדים אקטיביים אשר גם אלא מאמרם את ממנפים ושי דורון זה במובן ותורמים. משמעותיים פעילים, חיים על מנת להפגין שיח אלטרנטיבי. אלא שבפועל השיח העכשווי, שניתן לכנותו עניים, הם שהזקנים ומדגיש חברתית בעיה בזִקנה רואה דווקא צרכים", "שיח חולים, נזקקים וחשופים להתעללות. במאמר נטען שההתמקדות בממדי החולשה וההבניה החברתית של הזקנים כחסרי ישע וכבלתי תורמים לכלכלה אפשרה את ביסוסה של מדיניות חברתית המושתת על שילוב של השגחה והפקרה: השגחה במובן של מתן סמכות חוקית, מוסרית וכוחנית לפיקוח ושליטה של אנשי מקצוע

על קשישים, והפקרה בהצבתם כפחות ראויים מצעירים ועובדים.לחוק השונים התיקונים חקיקת סביב המחוקקים בשיח מתמקד פרץ נדב של "הפקרה המאמר האבות. הפקרת נושא את לבחון מנת על נשים עבודת

מבוא

25

אבות כהשגחה על משפחות: אבות בשיח החקיקתי הישראלי" חושף את מנגנון ההשגחה על מבנה המשפחה הנורמטיבית, המבוסס על "משטר מפרנס", כלומר על מחויבותו המגדרית של האב לפרנסת המשפחה, ומחויבותה של האם למטלות משק הבית והטיפול בילדים. פרץ מתמקד בעיקר בפער הקיים בין השיח השוויוני לכאורה המתנהל בבית המחוקקים, לבין מדיניות בפועל התומכת בהשתמרותה

של המשפחה הנורמטיבית.אלה הזכויות, שיח בשולי הנותרים באלה לעסוק מבקש הרביעי השער את החֹווֹות באוכלוסיות מדובר לרוב החברה. של האחורית בחצר הנתונים ביותר, מופעים שהם לעתים אלימים וההשגחה במופעיה האגרסיביים ההפקרה ודכאניים. השיח ביחס לאוכלוסיות אלו אינו נוגע לשאלות של צרכים או זכויות, הוא לרוב מעלה סימני שאלה בדבר נאמנותן למדינה ובמרומז שולל מהן לא רק

את הזכות לאיכות חיים, אלא אף זכות לחיים.ביחס יומיום מיושמת אלימות והשגחה הפקרה טכנולוגיות של ההפעלה לאוכלוסייה הבדואית בכפרים הבלתי מוכרים בנגב. במאמר "שלטון קולוניאלי על אזרחים: המקרה של תושבי הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב", יוצרת יעלה לבנת–רענן חיבור מתבקש בין מדיניותה של ישראל כלפי הבדואים לבין לבנת–רענן גם במאמרו, בוימל יאיר שהציע לתובנות כהמשך קולוניאליזם. מדגישה את המוטיבים הלאומיים העומדים מאחורי מדיניות ההפקרה וההשגחה, אולם זו אינה לאומיות בנוסח הליברלי אלא לאומיות קולוניאלית החותרת לייהד

את הנגב, תוך כדי דחיקתה המרחבית והתודעתית של האוכלוסייה הבדואית.ממחלות הסובלים אנשים נמצאים בישראל החברה של האחורית בחצר לרוב מעוני סובלת היא הנפש: רק מחלת איננה זו אוכלוסייה נפש. צרתה של אשר למשפחותיהם, סבל ומסבה ובקהילה, העבודה בשוק היקלטות ומבעיות נאלצות להתמודד עם הוצאות כספיות וטיפול צמוד. את שינויי המדיניות ביחס לאוכלוסייה זו סוקר אורי אבירם במאמר "שינויים ב'חצר האחורית' של מערכת הנפש". בריאות לרפורמה בשירותי בדרך וסיכונים סיכויים בישראל: הבריאות שעליהם מטעמים צלחו, לא הנפש בריאות בשירותי רפורמה להוביל ניסיונות עומד ספר זה והמקופלים במושגים זכאות לאיכות חיים, הפקרה והשגחה. אולם אבירם מצביע על שינויים אנקרמנטליים המתחוללים והמהווים סוג של רפורמה

אלטרנטיבית לרפורמה כוללת.נוסף לשתי אוכלוסיות אלה, כמה מוזר לציינה כחצר האחורית של ישראל — אוכלוסיית העובדים. במאמר "ממדיניות של הפרטה לריבוד שוק התעסוקה" בוחן אמיר פז–פוקס את השינויים שחלו ביחסי העבודה כתוצאה ממדיניות של הפרטה — על מגוון ביטוייה. פז–פוקס טוען שמדיניות ההפרטה תורמת להרחבה וקיבוע

חנה כץ וארז צפדיה

26

של שוק התעסוקה בישראל. ככזו, מדובר במדיניות אקטיבית ואפקטיבית, כלומר המדינה התנערות הפרטה( סביב הציבורי מהשיח נדמה שלעתים )כפי רק לא שוק ריבוד השוק. של הנעלמה ליד העובדים של גורלם והעברת מאחריותה התעסוקה מקנה פריבילגיות לקבוצה קטנה — קבוצת הזכאים לאיכות חיים, בזמן שהאפשרויות של רבים אחרים )אשר מספרם הולך וגדל( להשפיע על האופן שבו

יאורגן מקום עבודתם והיקף זכויותיהם בו — הולכות ומצטמצמות.אנו המתמשכת בשתיקתנו ישראל. של האחורית החצר כולנו ולבסוף, נותנים את ידינו למדיניות ההפקרה וההשגחה, הופכים לקורבנותיה של השיטה. שינויים אלטרנטיבית', "'פוליטיקה — מזרחי ושלמה כהן ניסים של במאמרם — הישראלי" והמקרה קונספטואלית מסגרת בריאות: ומדיניות מוסדיים של השימוש דהיינו אלטרנטיבית, פוליטיקה של הפוליטית שהתרבות מתברר וקבוצות במוסדות לא פורמליים בכל הקשור לתהליך הספקת שירותים פרטים השונות והשכבות הרמות לכל למעשה חלחלה במחסור, שנמצאים ממשלתיים בחברה הישראלית. תופעה זו קיימת ומשפיעה ברמות שונות על תהליכי עיצוב מדיניות ועל התהוותם של שינויים מוסדיים ומבניים. השפעה זו ניכרת גם בכל הכותבים, לטענת המשגיחה–מפקירה. המדינה של הדואליות להתהוות הקשור תהליך התהוות הפוליטיקה האלטרנטיבית אינו בהכרח מתוכנן לטווח ארוך או פעולות של מאוסף מורכב אלא שיטתית, אידיאולוגית מפרדיגמה חלק מהווה מידיות להשגת מטרות קצרות טווח אשר יחד יוצרות את התמונה הכוללת של ורבים שונים מדיניות בתחומי הובחנה זו מציאות המפקירה–משגיחה. המדינה משאר שונה אינה הבריאות שמדיניות ומזרחי כהן טוענים ובמאמרם בישראל,

תחומי המדיניות בישראל בהקשר זה.רבים טוענים שהתקופה הממוסגרת בספר זה, 2008-1985, מגיעה בימים אלה מערער שהמשבר נדמה העולם. את שפוקד הכלכלי המשבר בעקבות קצה אל את האידיאולוגיה הניאו–ליברלית, ואולם יש הטוענים ההפך. בספר זה ביקשנו לבחון את המדיניות החברתית בישראל בתקופת הזוהר של הניאו–ליברליזם. האם המשבר והערעור על האידיאולוגיה הניאו–ליברלית מציינים את תום עידן המדינה

המפקירה–המדינה המשגיחה? ימים יגידו.

מקורות

אבירם, אורי, ג'וני גל ויוסי קטן )עורכים(.2007. עיצוב מדיניות חברתית בישראל מגמות וסוגיות. ירושלים: מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.

ערי ההתנחלויות, הקיבוצים, התקשורת: מעיני הסמויה ישראל .2001 אלי. אברהם, הפיתוח, והישובים הערביים בעיתונות. ירושלים: אקדמון.

מבוא

27

אחדות, לאה. 1999. מימון ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל: היבטים של פרוגרסיביות. ירושלים: הסתדרות העובדים הכללית, המכון למחקר כלכלי חברתי.

חברות באמצעות עובדים העסקת .1998 אייזנבך. וצבי סולה ויקטור לאה, אחדות, המכון הכללית העובדים הסתדרות ירושלים: ומאפייניה. התופעה היקף אדם: כוח

למחקר–חברתי–כלכלי.

אפרתי, יעקב, ערן רזין ועדי ברנדר. 2004. רפורמה בשלטון המקומי: ביזור לראויים ואבזור לנחשלים. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

באומן, זיגמונד. 2002. גלובליזציה: ההיבט האנושי. תרגום: יוסף רב. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

באטלר, ג'ודית. 2008. "מעצר לתקופה בלתי מוגבלת". תיאוריה וביקורת 33: 190-159.

חנה שוורץ נוסח עברי: אזרחית. מודל של חברה יפה: עולם חדש .2002 אולריך. בק, אייזלר ודלומית אביאסף. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

ח: ומשפט חברה עבודה, הפרטה". של בעידן אדם "זכויות .2001 דפנה. ברק–ארז, .224-209

גל, ג'וני. 1998. "'העיקרון של מתי': על תפקידם של מעמדות הביניים במדינת הרווחה". ביטחון סוציאלי 51: 28-5.

גדרון, בנימין, מיכל בר וחגי כץ. 2003. המגזר השלישי בישראל: בין מדינת רווחה לחברה אזרחית. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

גן–מור, גיל. 2008. הנדל"ניסטית: הפרה של הזכות לדיור על ידי מדינת ישראל. תל אביב: האגודה לזכויות האזרח.

דהאן, יוסי. 2004. אנשי חינוך ואקדמיה מגיבים על התכנית הלאומית לחינוך )דוח דוברת(. תל אביב: מרכז אדוה.

משרד הוצאת המשודרת, האוניברסיטה חברתי. צדק של תיאוריות .2007 .______הביטחון.

על לדיון הערות והאימפריאליזם? האפליה הכיבוש, "איפה .2009 דניאל. דה–מלאך, השלכות הגלובליזציה בישראל". תיאוריה וביקורת 35: 112-83.

דורון, אברהם. 2008. "העניים כ'אחר' — עוני בישראל בשנות האלפיים". ביטחון סוציאלי .28-9 :77

מדיניות עיצוב בתוך: ."2005-2000 בישראל, הרווחה מדיניות "עיצוב .2007 .______ויוסף קטן )עורכים(. ירושלים: ג'וני גל וסוגיות. אורי אבירם חברתית בישראל מגמות

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, עמ' 57-33.

______. 2003. "משטר הרווחה במדינת ישראל: מגמות השינוי והשלכותיהן החברתיות". סוציולוגיה ישראלית 5 )2(: 434-417.

חנה כץ וארז צפדיה

28

______. 1999א. "חמישים שנות עיצוב מדיניות בטחון סוציאלי: מסע של משתתף". ביטחון סוציאלי 56: 21-11.

בתוך: וה–90". ה–80 בשנות התפתחויות — בישראל הרווחה "מדיניות 1999ב. .______המכון ירושלים: )עורכים(. מנחם וגילה נחמיאס דוד בישראל. הציבורית המדיניות

הישראלי לדמוקרטיה, עמ' 474-437.

דרור, יובל, דוד נבו ורנה שפירא )עורכים(. 2003. תמורות בחינוך: קווים למדיניות החינוך בישראל לשנות האלפיים. תל אביב: רמות — אוניברסיטת תל אביב.

הקונסטלציה הפוסט-לאומית. תרגום: יעקב גוטשלק. תל אביב: .2001 יורגן. הברמאס, הקיבוץ המאוחד.

ורצברגר, אליה. 2007. "הפרטת השיכון הציבורי: שינוי או המשכיות במדיניות הדיור". בתוך: עיצוב מדיניות חברתית בישראל מגמות וסוגיות. אורי אבירם, ג'וני גל ויוסי קטן

)עורכים(. ירושלים: מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, עמ' 170-149.

ישראל עובדות: במשפחות גובר ועוני הנמוך השכר "שחיקת .2004 צבי. זוסמן, )עורך(. קופ יעקב .2004 חברתיים לשירותים משאבים הקצאת בתוך: ."2002-1989

ירושלים: מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית, עמ' 250-233.

זיו, נטע. 2004. "עוני צמצום פערים ושוויון: המקרה של הזכות למים". משפט וממשל ז)2(: 991-945.

יונה, יוסי. 2005. בזכות ההבדל. ירושלים: מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד.

יוסטמן, משה ואביה ספיבק. 2001. "דינמיקה סוציו–כלכלית של רשויות מקומיות". רבעון לכלכלה 48: 606-527.

כץ, חנה, מנחם מוניקנדם ויוסי קטן. 2009. הרשות נתונה — מחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות למול התרחבות תופעת העוני: ציפיות, תפיסות ומציאות. ירושלים:

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.

מונדלק, גיא. 2004. "חמישים שנה להפעלת חוק הביטוח הלאומי: החגיגות יתקיימו בבית משפט". ביטחון סוציאלי 67: 108-83.

מוניקנדם, מנחם. 2005. "מחסד לזכות: עוני ואידיאולוגיה בתקופת המדינה בדרך". חברה ורווחה כ"ה)4(: 483-461.

והתעצמות. התגבשות גורמי הישראלית: בכלכלה עסקיות "קבוצות .2004 דני. ממן, בתוך: שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי. דני פילק ואורי רם )עורכים(. תל

אביב: הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר בירושלים, עמ' 130-116.

מדיניות רשתות מדיניות, פרדיגמות בישראל: המים "מדיניות .1999 גילה. מנחם, מנחם וגילה נחמיאס דוד בישראל. הציבורית המדיניות בתוך: ציבורית". ומדיניות

)עורכים(. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמ' 68-35.

מדיניות: ותפוקות דמוקרטיה משילות, חברתי, "הון .2006 להט. וליהיא גילה מנחם, ניתוח מושגי וכמה הערות על ההקשר הישראלי". סוציולוגיה ישראלית ז)2(: 424-397.

מבוא

29

סבירסקי, שלמה. 2002. ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל. תל אביב: מרכז אדוה.

פוקו, מישל. 2002. סדר השיח. תרגום: נעם ברוך. תל אביב: בבל.

פז–פוקס, אמיר. 2007. "כבוד לעניים: בין כבוד האדם לזכות לביטחון סוציאלי". ביטחון סוציאלי 75: 38-9.

פילק, דני. 1995. "בריאות עוברת לסוחר" הרפואה הציבורית בישראל בין המדינה, החברה האזרחית והשוק". תיאוריה וביקורת 6: 15-3.

______. 2000. "הפרויקט הניאו–ליברלי ותהליכי הפרטה במערכת הבריאות". בתוך: צדק חלוקתי בישראל. מנחם מאוטנר )עורך(. תל אביב: הוצאת רמות — אוניברסיטת תל אביב,

עמ' 388-375.

ההון: שלטון בתוך: ניאו–ליברלי". פוסט–פורדיזם :2000 מודל "ישראל .2004 .______הקיבוץ אביב: תל )עורכים(. רם ואורי פילק דני הגלובלי. בעידן הישראלית החברה

המאוחד ומכון ון ליר בירושלים, עמ' 56-34.

פרידמן, מילטון. 2002. קפיטליזם וחירות, תרגום: מזל כהן. ירושלים: מרכז שלם.

מערכת שוויוניות .2003 שמש. וענת אנסון יונתן אלקנה, יהודית דב, צ’רניחובסקי, המדיניות לחקר המרכז ירושלים: לבריאות. סיכון כגורם יחסי עוני בישראל: הבריאות

החברתית בישראל.

וריבוד בישראל מהגרים והון: מרחב "מדינה, .2004 יפתחאל. ואורן ארז צפדיה, חברתי–מרחבי". בתוך: שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי. דני פילק ואורי

רם )עורכים(. ירושלים: ון ליר והקיבוץ המאוחד, עמ' 221-197.

מרכז ירושלים: .2007 חברתיים לשירותים הקצאת משאבים )עורך(.2007. יעקב קופ, טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.

קימרלינג, ברוך. 1993. "יחסי מדינה–חברה בישראל". בתוך: החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים. אורי רם )עורך(. תל אביב: ברירות, עמ' 350-328.

בין ריבוי תרבויות ______. 2004. מהגרים, מתיישבים, ילידים: המדינה והחברה בישראל — למלחמות תרבות. תל אביב: עם עובד.

קמפ, אדריאנה. ורבקה רייכמן. 2008. עובדים וזרים: הכלכלה הפוליטית של הגירת עבודה בישראל. ירושלים: הקיבוץ המאוחד.

רבין, יורם. 2002. הזכות לחינוך. שריגים–ליאון: נבו.

ריבלין, גרשון ועמרם פרת )עורכים(. 1986. דוד בן גוריון האיש וצה"ל. מדינת ישראל: משרד הביטחון.

בישראל. ובריאות חברתי מבנה הבריאות: העיקר .2000 אנסון. ועפרה יהודית שובל, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים.

שלו, מיכאל. 1996. "עת לתיאוריה". תיאוריה וביקורת 8: 237-225.

חנה כץ וארז צפדיה

30

______. 2004. "האם הגלובליזציה והליברליזציה נרמלו את הכלכלה המדינית בישראל?". בתוך: שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי. דני פילק ואורי רם )עורכים(. תל

אביב: הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר בירושלים, עמ' 115-84.

שמיד, הלל, דוד בר–גל, יוסי כורזים, עמנואל שטראוס ומיכאל הוכשטדט. 2001. היבטים לילדים וחברתיים אישיים שירותים עמותות המספקות של וניהוליים מבניים ארגוניים, ארגונים בניהול מוסמך תוכנית בירושלים, העברית האוניברסיטה ירושלים: ונוער.

קהילתיים ומלכ"רים ובמדיניות ציבורית ע"ש ד"ר יוסף י' שוורץ.

שמיד, הלל, מיכל אלמוג–בר ורונית ניראל. 2008. "פעילות סינגור פוליטי של ארגונים ללא כוונות רווח המספקים שירותים חברתיים". ביטחון סוציאלי 78: 38-11.

תיאולוגיה פוליטית: ארבעה פרקים על תורת הריבונות. תרגום: רן .2005 שמיט, קרל. כהן. תל אביב: רסלינג.

שנהב, יהודה. 2007. פתח דבר. תיאוריה וביקורת 30: 11-5.

Beck, Elizabeth, Deborah M. Whitley and James L. Wolk. 1999. "Legislators' perceptions about poverty: Views from Georgia General Assembly". Journal of Sociology and Social Welfare 26: 87-104.

Bommes, Michael and Andrew Geddes )Eds.(. 2000. Immigration and Welfare: Challenging the Borders of Welfare State. London: Routledge.

Brubaker, Roger. 2001. "The Return of Assimilation? Changing Perspectives on Immigration and Its Sequels in France, Germany, and the United States". Ethnic and Racial Studies 24 )4(: 531-548.

Castells, Manuel. 1997. The Information Age: Economy, Society and Culture, Vol II, The Power of Identity. Oxford: Blackwell.

Fisher, Frank. 2003. Reframing public policy. New York: Oxford University Press.

Foucault, Michel. 1995. Discipline and punish: the birth of the prison. Penguin.

_____. 2003. Society Must be Defended: Lectures at the Colle’ge de France, 1975-1976. New York: Picador.

Harvey, David. 2005. A Brief History of NeoLiberalism. Oxford: Oxford University Press.

Hayek, Friedrich August. 1944. The Road to Serfdom. Chicago: University of Chicago Press )1957 printing(.

Hill, Michael J. 1997. The policy process in the modern state. Essex: Prentice Hall. Third edition.

Jessop, Bob. 1994. "Post-Fordism and the State". In: Post Fordism. Amin Ash )Ed.(. Oxford: Blackwell, pp. 251-279.

מבוא

31

Lyon, David. 2001. Surveillance Society: Monitoring Everyday Life. Philadelphia: Open University Press.

Nagel, Caroline R. and Lynn A. Staeheli. 2004. "Citizenship, Identity and Transnational Migration: Arab Immigrants to the United States". Space and Polity 8)1(: pp. 3-23.

Nussbaum, Martha. 2006. Frontiers of Justice: Disability, Nationality, Species Membership. Harvard University Press.

Sen, Amartya. 1999. Development as Freedom. Knopf.

Shalev, Michael. 1992. Labour and the political economy in Israel. Oxford: Oxford University Press.

Stephenson, Svetlana. 2000. "Public beliefs in the causes of wealth and poverty and legitimization of inequalities in Russia and Estonia". Social Justice Research 13 )2(: 83-100.

Van Waarden, Frans. 1992. "Dimensions and types of policy networks". European Journal of Political Research 21: 29-52.

Wilson, William Julius. 2003. "Race, class and urban poverty: A Rejoinder". Ethnic and Racial Studies 26 )6(: 1096-1114.

Yacobi, Haim. 2007. "The NGOization of Space: Dilemmas of Social Change, Planning Policy and the Israeli Public Sphere". Environment and Planning D, 25 )4(: 745-758.

Yiftachel, Oren and Avinoam Meir )Eds.(. 1998. Ethnic Frontiers and Peripheries: Landscapes of Development and Inequality in Israel. Boulder: Westview Press.

Zawawi, Ibrahim. 2004. "Globalization and National Identity: Managing Ethnicity and Cultural Pluralism in Malaysia". In: Growth and Governance in Asia. Yoichiro Sato (Ed.). Honolulu: Asia-Pacific Center for Security Studies, pp. 115-136.