Untitled

SEBBAGORS – Doron Sebbag art collection

יצירות אמנות של אמנים הפועלים כיום,800, כולל מעל 90האוסף החל מראשית שנות ה-ביניהם אמנים ישראלים.

( הוא איש תאב אמנות מומחה ואספן השומר לצד זה חומר כתוב וחומר על1955דורון סבג )נ. תערוכות עדכני.

( תומך.ORS – Overseas Representation Services ltdמכהן כיו"ר מועצת המנהלים של באמנות ישראלית צעירה באמצעות תמיכה בתערוכות ובהפקת קטלוגים

משתתף בועדת הרכישות של מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות מודרנית. למד לתואר שני בתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, וכתב עבודת תזה על יצירות דגה

המאוחרות ואוסף האמנות שלו )של דגה(.תמונה + רישום שלו מאת אביגדור אריכא?

Luria, A. )1999( Property from the ORS-Doron Sebbag art collection, Tel Aviv. In Christie’s. Manson and Wood . Property from the ORS-Doron Sebbag art collection: 16.November.1999, 7.00 p.m. and 17 November.1999, 2.00 p.m.System number 1679112

Postlethwaite, 1983 (. הקטלוגים הללו נטו להיותserial publicationהקטלוגים יכולים להיות פריט סדרתי )

סדרתיים.לכל קטלוג "שם מכירה" ייחודי

שמורים תחת הכותרת קטלוגים, לפי המכירה. קטלוגים של תערוכות נחשבים לרוב מונוגרפיות באופיים של התערוכות שהן על נושא מסוים

ומוגבלות בטווח זמן יצירת עבודות האמנות. במקרה של תערוכה בסיסית שלה אותה הכותרת או הנושא, באותו המוסד או המקום.

תערוכות המתקיימות אחת לשנה או אחת לשנתיים כמו הביאנלה בונציה. החדשים ?AACR2כיצד מתיישב הדבר עם כללי ה-

האם הם מסתדרים עם צרכי הקטלוג של ספרני האמנות בנוגע לסוג חומרים אלו?

אין סטנדרטים לקטלוג קטלוגים של מכירות אמנות . נסיון לפיתוח סטנדרטים במסגרתSCIPIO )Sales Catalog Index Project Input Online( המידע זמין באמצעות ,RLIN,

שפותח בשיתוףArt Institute of Chicago, the Cleveland Museum of Art, and the Metropolitan Museum of Art.

כל ספריה פיתחה את כללי הקטלוג שלה על קטלוגים של מכירות, אםSCIPIOבטרם היות בוצע קטלוג.

)Postlethwaite, 1983, p.87(גישות שונות, לרוב נקודת עיול אחת או שתיים

שם האספן.1רשימת הדילרים לפי תאריכי המכירה.2סידור לפי מקום ואח"כ לפי תאריך.3סידור לפי מקום ואח"כ לפי דילר.4סידור כרונולוגי, אח"כ סידור לפי מקום.5

כפה על ספרנים משלושה מוזיאונים להתחשב ברשומה הביבליוגרפיתSCIPIOפיתוח לקטלוגים של מכירות בחלקים חשובים כדי ליישם סטנדרט לכל חלק. התוצאה היתה רשומת

MARC לקטלוגים של מכירות. פיתוח SCIPIO-הווה התקדמות בעת פרסום ה AACR2, במדת האפשר.AACR2יישום הסטנדרטים היה אלמנט שנכלל ב-

בעוד ספרנים לסדרונים באמנות אחראים לקטלוגים של מכירות, הקטלוגים עצמם משתייכים לסוג שלישי של פרסומים בספריית האמנות. בעיות הרכש, הבדיקה, ההשגה, הקטלוג, האחסון

1

יש צורך בהליך מיוחד ובפיקוח מותאם. במסגרת הטיפול הביבליוגרפי–וההשאלה יחודיות :הטיפול בקטלוגים מעלה מס' שאלות

כיצד להכניס קטלוג מכירות של בית מכירות מסוים, האם הוא יקוטלג כסדרון או.1 כמונוגרפיה או ימוקם על המדף לפי תאריך המכירה, בית המכירה, או מיקום בית

המכירה או שילוב של כמה מהתכונות שצוינו לעיל לפי צרכי הספריה. (, הקטלוגים1983במדה ומקטלגים לפי מונוגרפיות )כרטיסים נפרדים לפי המקור-

יקוטלגו כפרטים בודדיםקשר בין כרטיס אחד למישנהו לפי בית מכירה.

או קטלוג סדרוני לכל קטלוגי המכירות

שאלה שניה סוג המידע : תאריך המכירה, קוד המכירה, מקום המכירה, אספן/ים , אלמנטים.2

קריטיים לזיהוי ולשימוש בקטלוג המכירות. קטלוג מונוגרפי מסורתי לא מספק אתהאלמנטים הללו, ואין להתעלם מהם.

מהו האלמנט הקובע, כאשר יש נקודת עיול יחידה, במסגרת הקטלוג בספריות.3מיוחדות:

בית מכירות, כותרת, אספן רבים מהספרנים בספריות האמנות יסכימו כי הכותרת כללית מדי ולכן פחות שימושית

מכל האחרים,במסגרת המכירות האחרונות אין אספן דומיננטי, לכן אין זו הבחירה המובהקת

( אינו מהווה בחירה הולמת לכל החיפושים. במדה והמוכרdealerמוכר האמנות ) מהווה נקודת העיול היחידה, תת הארגון חייב להיות מסודר לפי תאריך ולא לפי כותרת

הקטלוג, כיוון שלמשתמשים יש את המידע על בית המכירות והתאריך ולא כותרתהקטלוג.

יוכל לספק פתרונות חלקיים לבעיות הללו, בוחרים רשומות נפרדותAACR2השימוש ב-לאור הכללים החדשים )לברר(לקטלוגים של מכירות

אם מניחים שהספריה מקטלגת את קטלוגי המכירה לפי סדרם במלואם, יהיה שוני בשימוש ב-AACR2 לעומת קודמו. בעבר הפכו את בית המכירות לנקודת העיול הראשית Sotheby’s

[catalog].ככותרת הכרך ותאריך המכירה של בית המכירות המסוים ותאריך המכירה האחרון דוגמא לרשומה

Sotheby’s Parke Bernet, New York.[Catalogs]. No. 3331- March 16, 1972-

New York, Sotheby’s Parke Bernet, 1972-v. illus. 25 cm. irreguller

. כאשר יש כלל "אם אין כותרת, יש לספק כותרתיהיה שימוש בכותרת AACR2במסגרת ה- וכיוב' בית המכירות יופע כמקור]Catalogs] ,[Ventes[תיאורית קצרה ואז המקטלג יבחר

האחריות )שער או כריכה([Catalogs] / Sotheby Parke Bernet Inc. – )March 31, 1972( -

New York : Sotheby Parke Bernet Inc., 1972-v. : ill. ; 23-25 cm.IrregularI. Sotheby Park Bernet Inc. )New York, New York(

,on-line, קובץ SCIPIOבמסגרת הרשומות האנאליטיות של קטלוגי המכירה מורכבות יותר. ב-אין

2

כרטיס קטלוג או הפקת תוצר, הפורמט נשמר.HOUSE: Christie, Manson & Woods, London.TITLE: Objects of art, English & Continental furniture, Eastern rugs & carpetsPLACE: LondonILLUSTRATION: ill.COLLECTORS OR COLLECTIONS: A. N. McKenzie.DATE OF SALE: Jan. 5, 1980SALE CODE: casement

מופיע, אין פיסוק בין השדות. ISBDהשימוש בקטגוריות יחודיות לצרכי פרסום הולם,

לחלקם שם יחודי, לאחרים לא.–סניפים של בתי מכירות Christie’s – Parisלכן מוסיפים את שם העיר לאחר שם בית המכירות לאחר מקף

Christie, Manson & Woods )London, England( ( לאספני אמנות או אוספי אמנות. המידע מופיע בדיוק כפיauthorityאין עבודת זיהוי )

שמופיע בקטלוג ללא היפוךAACR2דוגמא לרשומת קטלוג נוסח ה-

Objects of art, English & Continental furniture, Eastern rugs & carpets / auction held at Christie’s, Manson & Woods on Jan. 5, 1980. – London : Christie, Manson & Woods catalogue ; casement (Catalogue of auction held January 5, 1980. Collection sold at auction : A. N. McKenzie.

I. Chrisitie, Manson & Woods )London, England(. II. McKenzie, A. N.

printed booksכותרת כללית תאריך המכירה המופיעה בסוף האחריות, ובית המכירה כנושא באחריות.

Postlethwaite, B. )1983( “Art sales and exhibitions: the new era of bibliographic control” in Neal L. Edgar )Ed.( AACR2 and serials. New York: The Haworth press. Pp. 87-96

Robinson 1999למה נועד השימוש בקטלוגים של מכירות אמנות

הציבור הרחב,הקהילייה האקדמית,

ספריות במוזיאונים (, פיתוח משאבים אלקטרוניים, עזרה לחוקרים לצרכי תיעוד1999שוק האמנות התרחב )

אמנים מכל הסוגים.

מה מוצאים שם, באופן טבעי, כמה שולם בעבור יצירת אמנות זו או אחרת? לאילו מחירים ניתן לצפות ממכירת יצירת אמנות בעתיד ? מהו טווח המחירים להן זוכות יצירות של אמן

מסוים ? תולדות מכירת היצירות ? ענייני מקצועיות של העוסקים בתחום )סוחרים, מעריכים,בעלי גלריות, אספנים, מומחים )בעלי טעם טוב((, אנשי עסקים, עורכי דין, רשות מס הכנסה )

Internal Revenue Serviceובמקרה של גניבות אף את המשטרה. אוצרים במוזיאון מהווים ,) קהל יעד חשוב כיוון שהם צריכים מידע על מחיר היצירה כדי להעריך את רכישות המוזיאון

ולבסס ערך היצירה לצרכי ביטוח.

אנשים לא מהתחום, מישהי שמצאה ציור בבוידעם ורוצה לדעת מה שוויו. אנשים שירשוציורים או רכשו

אותם במכירות ג'ראז, מעוניינים אף הם בהערכת מחיר. מה מכילים הקטלוגים?

3

הפקות צבע יפות של התמונות, איכותיותאיתור רפרודוקציות אמנות שהוחזקה אצל אנשים פרטיים הוצעה למכירה לראשונה

מקור לעותק שני למוזיאונים כד ליצור קבצי תמונה

חתימות ברור לגבי רישומים/או העבודות שדובר בהן קודם )?(, יציר לקסיקון חתימות

Falk’s dictionary of Monographs of American ArtistsCaplan’s the Classified Directory of Artists’ Signatures Symbols and Monograms.

How can I find information about an artist?For unknown or obscure artist the only confirmation of existence may be an auction record. Birth and death along nationality appear in auction catalog.

Auction catalogs play an important role for the scholar and the art historian. Sales catalogs are essential in establishing the provenance of a given piece and placing it within the artist’s oeuvre. Works that have been sold privately may never have been publicly viewed until they came onto the market decades or centuries later. Auction catalogs may be the scholar’s only opportunity to identify objects passing from one set of private hands to another.

מידע על יצירות שנמכרו באופן פרטי בעבר, נובע מקטלוגים )עבר מיד ליד פרטית(There are thousands of international sales each year. In 1997 Christie’s alone published over 800 catalogs worldwide.

כדי לאתר את הקטלוג הרצוי יש לפנות לאינדקס מחירי מכירות. חיפוש מכירה, ערך, מדיום,תאריך המכירה, יצירה ספציפית של האמן המבוקש.

Art sales index by Duncan HislopSelectively covers Sotheby’s sales in New York City.

Covers the selected medium? Paintings, drawings, watercolors, sculpture and prints, but what about photography, posters and all aspects of decorative artsEnrique Mayer – International Auction Records for Meissen, pottery is not included.

פורצלן מייסן אין מיפוי,ARTFACT

Kunstpreis-Jahrbuch

, המחיר עולה650$שאלת המחיר המינימלי, האם המחיר המינימלי עבור תמונת צבעי שמן במדה800$ מחיר הפסלים מתחיל ב-Regional School כאשר הציור נמנה על ה- 3200$עד

ייתכן ומקור אחר יתעד אתArt Sales Indexוהיצירה נמכרה במחיר פחות היא לא תיכלל ב-המכירה.

מדוע נמכרה היצירה ? מדוע פריט לא נמכר )לא הגיע למחיר ה"שמור"(יש תוצאות מכירה באתר סותביס/כריסטס-

שיקול רביעי: במדה ויצירה לא נמכרה, האם היא תיכלל ברשימת הפריטים השמורים כדי.Buy-insלוודא שלא תימכרנה מתחת למחיר הרצוי. רק אינדקסים ספורים כוללים

כפי שכתוב.1992-1994 בפועל לעומת 1992-1993מדת כיסוי מול טווח השנים המוצהר? וכיוב'October 1993-December 1994כיסוי טווח זמן לא הגיוני מבחינת השנה

כדוגמא, כמות מידע גדולה, ישMayer’s International auction recordsמדת דיוק האינדקס: להתייחס בביקורתיות.

4

בחירת האינדקס לפי עלות, מקום אחסון, המלצות קבוצת צרכנים. חפיפה בין אינדקסים. כיסוימלא על ידי כמה אינדקסים.

Mayer לבין האינדקס של Hislopהשוואה בין האינדקס של )Robinson, 1999(McNulty, T. )1992(. A subject classification number for auction house sales catalogues based on the Getty trust’s art and architecture thesaurus. Art documentation Winter 1992, pp. 185-187

קטלוגים של מכירות מבתי מכירות חיוניים לסוחרי אמנות, מעריכים, אוצרים במוזיאונים,עורכי דין העוסקים באמנות ומקצועיים אחרים. חשיבות עולה לשוק האמנות

(. קטלוג מביתSerialsמרבית ספריות המחקר מתייחסות לקטלוגים של מכירות כסדרונים ) (, פריטים בודדים מסודרים לפי סדרcall numberמכירות מסוים רשומים לפי מספר מיון )

כרונולוגי. מקורות מקוונים ומודפסים. יש ספריות בהן מתייחסים לקטלוגים כמונוגרפיותהמקבלות קטלוג מלא.

תיאור מערכת לקטלוג נושאים בספריות קטנות ממדים יחסית, ספריות מיוחדות. תיאור , בניו יוק. החלטה מה הםO’Toole-Ewald Art Associatedמערכת המיון שפותחה בספריית

הרכיבים החיוניים לקטלוגים של מכירה של אמנות. הקטלוגים מספקים מידע חיוני רב, החלממחירי הפריטים ועד לבעלות על העבודה.

ספרים ומנויים נבחרים למרבית קטגוריות קטלוגים של מכירות הן4,500הספריה המכילה כ- Sotheby’s Monacoומבחר קטלוגים מבתי מכירות באירופה ) מכריסטי'ס והן מסותביס

catalogue raisonnéלדוגמא( מבחר מוצלח של מונוגרפיות של אמנים ו- [

catalogue raisonnéמונוגרפיה המהווה קטלוג מקיף של יצירות של אמן מסוים. מיועד - להוות רשימה מקיפה של יצירות בנושא מוגדר

פרשנות רחבה למונח רשימה מלאהבעבר הכוונה היתה רשימה מלאה

Compact Oxford English Dictionary הגדרה מה-רשימה, או מספור מלא.1 כעת, לרוב מובחן מרשימה פשוטה או מספור לפי סידור סיסטמתטי או מתודולוגי.2

כלשהוהאם הרשימה באמת מלאה, האם לא תתגלה יצירה נוספת במקרה?

כל העבודות של אמן יחיד. יש וריאציות רבות הרחבה וצמצום של המונחים רשימה מלאה ואמן יחיד החל מסוג עבודות מסוים של אמן כלשהו וכלה ברשימה מלאה של עבודות קבוצה

כלשהי.]

Catalogue raisonné. )2011, July 9(. In Wikipedia, The Free Encyclopedia. Retrieved 09:38, September 24, 2011, from http://en.wikipedia.org/w/index.php?title=Catalogue_raisonn%C3%A9&oldid=438602226

וסדר אלפבתי של אמנים סידור כרונולוגי לפי בתי מכירה, לא מספק את צרכי המחקר של החברה. יש משרות קטנות,

פחות משעה למחקר. ייתכן והלקוח יזדקק להערכה לסט של משקלות נייר עתיקים. יש לקבץאת כל קטלוגי המכירות העוסקים במשקלות נייר.

5

תוכנת אוטומציה משרדית הכוללת מסד נתוניםQ&Aתוכנת מסד הנתונים בספריה היא ידידותי.

שדות חיפוש, בנוסף על קטלוג תאורי7במסגרת הכנסת קטלוגים של המכירות השתמשנו ב-לכל פריט

קטלוגי המכירות זכו לתת הערכה בקרב מומחים וספרנים. הקטלוגים הללו מספקים שפע מידע על יצירות אמנות מסוימות. עיול טיפוסי מכיל רפרודוקציה מצוינת )לרוב צבעונית(, בעלות,

ציטוט רשמי, ביבליוגרפיה וטווח מכרז בנוגע ליצירה. המנויים מקבלים את רשימת המחירים שהתקבלו. מגוון קטלוגים ובהם מידע על ציורים, הדפסים קרמיקה וכיוב' ואספקת ספרים.

החומר עשיר וניתן למצוא בו חומר על נושא. ממצא חשוב יכול להיות קטלוג מכירות מונוגרפי.

המידע לא הופיע בכותרת Rakuchu Rakugai screenכותרות,

[There is a genre of screen paintings called Rakuchu rakugai zu )Scenes in and around the Capital(, which captures the early capital of Kyoto from a bird's-eye-view. These paintings, which usually come in the form of a pair of six-panel folding screens, captures in detail Kyoto's famous temples and shrines, the Imperial Palace, warrior residences, and various shops as well as the townspeople. [

http://www.kyohaku.go.jp/eng/dictio/data/kaiga/46rakuchu.htm [24.09.11]

1990 christie’s

, סכימת מיוןInformation Program Getty Trust Art Historyאמנויות הארכיטקטורה, מצד , נועדה לפיתוח מסד נתונים על אמנות ויזואלית. מבוססת על עקרונות המיוןfacetedרבת פנים

, סכימות מיון רבות פנים המחלקות את הנושא לרכיביוShiyali Ramamrita Ranganathanשל אישיות, נושא, אנרגיה, חלל וזמן, כקבוצות ראשיות לשימוש– פנים 5הראשוניים; רנגנתן ציין

(Colon classificationבכל גוף ידע. )

Facetמשמעו קבוצה הומוגנית של מונחים שחבריו מכילים תכונות משותפות המבדילות אותם מחברים בקבוצות אחרות

AAT( שבעה פנים חשובים מציעים התקדמות מהמופשט I. Associated concepts facets) ( .VII. object facetאל המוחשי )

מותאמת לניתוח הנושאים של קטלוגי המכירות. פנים כמו זמן )AATשיטת הפנים של century( מרחב ,)geography .)

בטרם מחליטים באיזו שיטת מיון לבחור. קטלוגי המכירות משמשים כמקור מידע לאוביקטיםמסוימים, קבוצות הערוכות לפי האוביקטים נשמעות הגיוניות.

קטגוריה נושאית אחת בעיה, קטגוריה מעורבת של רכוש המכילה פריטים מסוגים שונים, נושא ראשי ונושאים

. מכירת הרכוש מכילה,fine art, decorative,/Utilitarianמשניים, מדף משותף למכירת רכוש את החלוקות העיקריות. הקבוצות הראשוניות מופיעים שנית ככותרות המכירה, ואלו מייצגים

את תתי החלוקות העיקריות.

, וקטגוריות ראשוניות נקבעו.1990כל הקטלוגים של סותביס וכריסטיס לשנת המכירות קטגוריות שונות נוצרו עבור אוביקטים יחודיים שלא ניתן היה לסווגם בצורה אחרת.

6

The Classification SchemeI. Fine Arts

a. Contemporary Artb. Impressionism and Modern Artc. European Artd. American Arte. Latin American Artf. Asian Artg. Russian/Soviet Art\h. Old Mastersi. None )j(j. Printsk. Photographyl. Sculpturem. Antiquesn. Miscellaneous

II. Decorative/Utilitarian Artsa. Jewelaryb. Watches, Clocks, etc.c. Silverd. English Furnituree. French Furnituref. American Furnitureg. Art Deco, Art Nouveau, Arts and Craftsh. Printed Books, Manuscripts, etc.i. Rugs and Carpetsj. 20th century Decorative Artsk. Paperweightsl. Glass, Pottery, Porcelainm. Collectibles )stamps, animation art, etc.(

III. Estate CataloguesBecause the date of sale is usually important to the researcher; the year each catalogue’s call number is identified. The final )Arabic( numeral completes the call number.

דוגמאותFine Arts:Important American Paintings, Drawings and Sculpture of the 18th, 19th and 20th Centuries. Christie’s New York, November 30, 1990. Call #: I.C.90.1

Decorative Arts: Important French and Continental Furniture, Clocks, Porcelain and Tapestries. Christie’s New York, November 1, 1990. Call #. II.E.90.3

Estate Sales: American and European Works on Paper from the estate o R. Maurice Bloch, Part I. Christie’s New York, June 19, 1990. Call #. III.90.1

( descriptive catalogingלאחר שקטלוג קיבל מספר מיון, יש לקטלגו לפי תיאורו )שדות:I.כותרת המכירה

II.תאריך המכירהIII. קוד בית המכירותCL Christie’s London

Christie’s New York CN

7

Sotheby’s New York SNSotheby’s Monaco SM

IV.מס' מיון

ניתן לחפש באמצעות כל שדה . ניתן לאתר כל קטלוג על פני שני שדות , חיפוש מחירים מתוךקטגוריות אובייקטים ספציפיים.

The following fields represent the Art and Architecture Thesaurus:I. Associated ConceptsII. Physical AttributesIII. Styles and PeriodsIV. Agents )Artists, Collectors, Dealers(V. ActivitiesVI. MaterialsVII. Objects )mandatory(

The following facets were added to the AAT’S seven analytical facets and provide complete access to the contents of the sales publications collection:

VIII. Time )century(IX. Geography )countries, continents, etc., mentioned in the title of the catalogues(

Category VII., Objects, is mandatory for each record. Other facets are entered where applicable.

Some catalogues receive only minimal cataloging because they are seldom or never used by the appraisers )מעריכים, שמאים(. For certain classes of rarely consulted catalogues )e.g. Jewelry(, only the descriptive cataloging and the Object )field VII( identified is provided.

קטלוגים שמקטלגים באופן בסיסי בלבד בקושי משתמשים בהם, אחרים מתוארים לפרטים, )אמנים, אספנים, סוחרי אמנות(VIבמיוחד הפנים של סוכנים

Just as some catalogues receive minimal cataloging, others are described in full detail. Particularly important for our work is the listing of estates represented in the multiple-estate sales. These are indexed in Facet IV., Agents. Probably the least-used facet is the most abstract: Facet I, Associated Concepts. It was decided to retain this field in order to maintain the structure of the Art and Architecture Thesaurus. An example of where this has been filled is for catalogues containing Judaica )Facet I: Judaism(

It should be noted that “paintings” and “sculpture” are entered in the Activities facets and not in the Objects facet. I has been brought to my attention that the hierarchies for painting and sculpture have not been worked out yet, and that eventually these will have place within the category of Objects. The choice has been made to adhere to the thesaurus as it is. , but these records will eventually have to be changed when the hierarchies are completed.

The following represent complete records for each of the three major classes of auction house catalogues:

8

FINE ARTSI. Important American Paintings, Drawings and Sculpture of the 18th, 19th

and 20th centuries.II. 11-30-90III. CNIV. I.C.90.1

I. –II. –III. –IV. –V. Painting

SculptureVI. –VII. DrawingsVIII. 18

1920

IX. United States.

Decorative Arts1. Important Art Deco and Ivory Sculpture.2. 06-08-903. CN4. II.G.90.3

I. –II. –III. Art Deco

Art NouveauIV. Tiffany, Louis Comfort

Icart, LouisV. Sculpture

Decorative ArtsVI. Ivory

BronzeVII. –VIII. 20IX. United States

Estate CatalogsI. Modern Paintings and Sculpture from the Collection of Mr. and Mrs. Kirk

DouglasII. 05-15-90III. CNIV. III.90.2

I. –II. –III. –IV. Douglas, Kirk

9

V. PaintingSculpture

VI. –VII. DrawingsVIII. 19

20In order to identify prices for specific lots, it is still necessary to consult traditional )e.g. Art Sales Index( or Online )e.g. Art-Quest( reference sources. We are experimenting with scanning the index pages of sales catalogues and plan to produce a personal name index to the sales catalogues in our collection. This system will provide a greatly improved access to the wealth of information contained in auction house catalogues. With the addition of a personal name index the research process will be much more systematic, the appraiser’s research time will be significantly reduced.The Art and Architecture Thesaurus, intended for the description of objects as well as publications, will form the basis for a related database containing records of our own appraisals. Our records, at present, contain no subject access-the auction house sales catalogues-will provide maximum access to the wealth of valuation data in our collection.Notes1. Art and Architecture Thesaurus, Toni Peterson, director. )New York: Oxford

University Press: Published on behalf of the J. Paul Getty Trust, 1990(2. Elizabeth Leach …3. Encyclopedia of Library and Information Science, vol. 25 )New York: Marcel

Dekker, 1978(, 68.4. Art and Architecture Thesaurus, vol. 1, 27.

Under the Hammer/Beneath the wheelMonday, February 11

Into an online system other than SCIPIO. מטרת המושב היתה להציץ במספר מערכות בהן משתמשים בספריות )ספריות אקדמיות,

.SCIPIOספריות מוזיאונים( הכנסת מידע למערכת אחרת מלבד . איש לא היה מרוצה מהמערכת אותה תארSCIPIO או קטלוג מלא ב- Kardexהשימוש ב-

תעזור לפתור את מרבית הבעיות.SCIPIOבמלואה. היו שקיוו כי Art Quest מבית Art Sales Indexגישה מסוימת באמצעות שם האספן, יצירות של אמנים ,

(The Art Institute of Chicagoאנונימיים אפשרית אף היא. המכון לאמנות של שיקאגו ) , שירות מסד נתונים חדש עומדArtScan, חינם לאנשי צוות. 20-25$חיפוש יחיד בעלות

עוד השנה.Meyerלעלות מטעם

Metropolitan Museum חיפוש לפי אספן ונושא )כותרת ושדות נוספים(. ה-SCIPIOדיון על of Art-מציע חיפוש חינם ב SCIPIO

Auction catalogs-ו dealers catalogs

Ciccone, A.N. )1985( Under the Hammer/Beneath the wheel: Monday, February 11. Art Documentation, Summer 1995. pp. 57-58

10

The English Auction: Narratives of Dismantlings Author(s): Cynthia WallSource: Eighteenth-Century Studies, Vol. 31, No. 1, In Circulation (Fall, 1997), pp. 1-25

Published by: The Johns Hopkins University Press .Sponsor: American Society for Eighteenth Century Studies)ASECS(.Stable URL: http://www.jstor.org/stable/30053642

19( הפכה פופולרית במאה ה-The English Auctionהמכירה האנגלית ) , לאחר מותו, כריסטי שכללSameul Johnson את הספריה של James Christie מכר 1784ב-

ומקצע אסטרטגיות דיבור וטקסט כדי לפרק את סמל הסדר החברתי )אוסף, בית, מסחר, רכוש( ובד בבד הזמין את הצופה, הכורז, הקונה וכיוב' שלא השתייכו לאותו מעמד חברתי כמו

self להבנות את האפשרויות. כריסטי כסמל לג'נטלמניות בנויה עצמית )–הבעלים הקודמים made gentility;הנתיב הנרטיבי של ההעברה והקטלוגים כהזמנות לדמיין שינוי חברתי ;)

תפקיד העד/המשתתף ביכולת לתת לשינוי להתרחש. , השיטה לא רק השיטה היעילהEnglish style acutionשיטת המכירה האנגלית )נמכר...(

ביותר. הסטוריון הכלכלה Ralph Cassady

Ralph Cassady Jr., “Auctions and Auctioneering,” Reading, Univ. California press, Ont. 1979, ISBN 0520002164.Cassady, Ralph )Jr.(, Auctions and Auctioneering, Berkeley, University of California Press, 1967.

שיטת המכירה הפומבית ההולנדית )מחיר יורד(

הכרוז קובע את נקודת הפתיחה ונותן מחירים במרווחים יורדים עד שמישהו מקבל את המכרז.. Dutch clockהמחירים מהווים הזמנה למכרז. הכרזה אנושית או אלקטרונית באמצעות

11

לרוב הכרוז לא מנסה לשדל לקנות או להשפיע על הקוניםיש להתחיל במחיר גבוה אך לא גבוה מדי כדי לא להתריע רוכשים פוטנציאליים

simultaneousסיכם את שיטת המכירה ההולנדית )מכירה יורדת( ושיטת המכירה היפנית )bidשיטות מכירה מוקדמות באנגליה, כולל שיטה של ניירות דוממת, שיטת נרות ודפוסים .)

(!mine, כאשר המכירה נסגרת כאשר הכורז צועק mineingנוספים )שיטת מכירה יורדת

12

Auctions and auctioneering Ralph Cassady ,1967 , pp. 60-62

לחפש שיטת מכירה פומבית יפנית באותו הספרhttp://books.google.co.il/books?id=8e3__eR77D4C&pg=PA257&lpg=PA257&dq=Auctions+and+Auctioneering&source=bl&ots=Qwkow_hb1e&sig=9xI1MSpW2AiI4iShraO-A5zScv8&hl=iw&ei=ElGcTtyxIsvLswbS9sybBA&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=6&ved=0CFYQ6AEwBQ#v=onepage&q=english%20auction&f=false

למרות האפשרויות, השיטה השלטת במסגרת המכירה האנגלית עוצבה על ידי הציבור,תחרותית, הולכת וגוברת, נראית וניתן לנקוט בה טקטיקות של מניפולציות:

"שיטת המכרז העולה, הקונה מתחרה על מידת המתח המקסימלית ... השיטה כה מובנית כך שהתחרות בין הקונים היחידים גלויה יותר לעומת שאר שיטות המכירה, לכרוז יש פחות אפשרויות לנקוט במניפולציות. הכורז יכול להשפיע מתוך אישיותו,

קולו, יכולת האלתור שלו, עליו להכיר את שווי היצירות הנמכרות, להיות מיומן בגירויהתחרות ובהסלמת קצב המכירה כאשר ניתן"

James Christieשנודע בקרב בני תקופתו כנואם מרשים, הבריק במדויק את השילוב של , האישיות, הקול, יכולת האלתור כאשר התחרה באנרגיות התרבותיות של הרצים, זיהה וקידש

גבולות חברתיים ומסחריים החדירים פוטנציאלית, גילה והגדיר נושאי תרבות, וגילה דרכים Charles הציע Town Ecogues, של מסלול לסוציאליזציה ב-1772לארוז מחדש ולמכרם. ב-

Jenner מכירות, עם ,Christie’sבמרכזי המלים, פופולריים, כמעט הכרחי לפי הנהג המקובל לחיי העיר.

המכירות הפומביות הפכו מועד בין שאר המופעים החברתיים, תוך השתתפות פעילה או לאו.Christie מארחת מפורסמת ,Theresa Cornelys במרכז העילית, ניהול המופע. נסיון דו ,

Horace Walpole 1751משמעי מבחינה עמוקה לאלו המסורים להנאות, העולם האופנתי. Gidion the Jewדאג שמא

החנווני העצמאי היו הרוכשים העיקריים של התמונות של אביו שנמכרו ב-Blakistonו-Houghtonאופי הציבור במכירה והמבנה הפורמלי של התחרות במכרז, יצרו מופע של ."

דינמיקה מסחרית וחברתית.

13

(, בניגוד למכירות בהןascending-bid auctionsהזרימה המסחרית של מכירות במכרז עולה ) המדגיש את חשיבות המכירותCharles Smithנקבע מחיר מראש בהתאם להסבר של

הפומביות לזמנו: "זרם של אנשים חדשים וכספים חדשים ... הרגיזו את אנשי העסקים מהדור הישן. עמימות/דו

משמעותיות שצצה, ומומחים התקשו להחליט בנוגע לשווים של הפריטים או כיצד יש ,18לתקצבם. צורות שגשוג חדשות החל ממסחר ביתי למסחר בינלאומי באנגליה של המאה ה-

-David Solkinאנשים חדשים, כספים חדשים, עמימויות חדשות, תרמו למה שכנה "המצאת התרבות כפי שהיא, כסחורה נצרכת של היראות לשמה".

התאמת השגשוג למסגרת "הולמת" כלל צורות מוסדיות ויחידניות של איסוף והצגת רכישות ניתוח האספנותSusan Strewart תולדות המוזיאון, Tony Bennetשפע. הסבר תרבותי,

מתייחס למוזיאון כ-"הצגת האובייקטים להקשרים ציבוריים נוספים שלBennetהפרטית. בידוק והיראות"; המכירה הפומבית מספקת הבטחה נוספת להגברת זמינות האובייקטים לקהלים רחבים יותר. במסגרת המכירה ניתן להשתתף ואף לרכוש קהילתיות נוספת, לה

מטרות משל עצמה, "חשיבות השגת הקונצנזוס בנוגע לערכים והקצאת טובין נמכרים ונקנים. ... מבטיח מוביליות חברתית דמיונית"trading up "האידאולוגיה של Stewartיצירת קהילות".

סיכוי למוביליות חברתית.

Trade Literature Cataloguing and Classification

Guidelines compiled by Bernadette Archer and Kaye Bagshaw

ARLIS/UK & Ireland 2000

As a minimum or core standard, it is recommended that basic level catalogue records for trade literature include the following elements when applicable:

• manufacturer's name - this is useful as users may only know the name of the manufacturer of the product in which they are interested

• trade name)s( - users may only know the trade name of a product

• date of publication - it is essential that users know whether the item is up to date. If no date is included on the item )which is frequently the case( the date of receipt should be recorded.

• size/format of item - aids both identification and location of the item

14

• subject heading)s( - this allows users to search for material on a specific subject or product type

• classification number – this groups material on the same subject together and allows users to browse the collection by subject

• contact details of supplier - this enables users to find further information, send off for samples, etc. This should include e-mail and web site addresses where known

• date of cataloguing – may be used for housekeeping purposes

• notes - it is also useful to include a notes field for any extra information that

15

needs to be recorded

Example 1. Trade literature with no trade names Equivalent MARC 21 tag

Manufacturer Morgan Contract Furniture

110

Trade name 650

Date 1997 260 $c

Size/format Vertical file 300

Subject 1 Furniture: chairs 650

Classification code CI/SfB (72.6) 084

Location Trade literature collection local holdings

Date of entry 15/5/00 008 00-05

Telephone +44 (0) 1234 371111 500

Email [email protected]

500

Web site http://www.morganfurniture.co.uk

500

Notes 500

Guidelines for Full Descriptive Cataloguingit follows the Anglo-American Cataloguing Rules, 2nd ed., 2002 Revision )AACR2(In AACR2 2002 Revision, the chief source of information for electronic resources has changed from the title screen to the resource itself.AACR2 2.5C1 and 2.5C2 allow the use of 'ill.' and more specifically coats of arms, facsimiles, forms, genealogical tables, maps, music, plans, portraits and samples as well as other terms if appropriate.AAT thesaurushttp://www.getty.edu/research/tools/vocabularies/aat/index.html

Topical Subject Headings Assign a heading or headings for the main subject(s) of the catalogue or item of trade literature. The following examples are valid LCSH. Add a subdivision -Catalogs if appropriate.

Artists’ materials -- Catalogs

Furniture -- Catalogs

Anglo-American cataloguing rules. 2nd ed. 2002 revision, prepared under the direction of the Joint Steering Committee for revision of AACR2. Ottawa: Canadian Library Association & London: Chartered Institute of Library and Information Professionals, 2002.

16

Z694.A5214 2003 (001095656)

17

World Library and Information Congress: 69th IFLA General Conference and Council 1-9 August 2003, Berlin

Code Number: 045-E

Meeting: 106. Art Libraries

Simultaneous Interpretation:

"Sold! The unique research role of auction sale catalogs"

Deborah Kempe

Chief, Collections Management & Access

Frick Art Reference Library of the Frick Collection

10 East 71st

Street, New York, NY 10021 USA

212 547-0658; 212 879-2091 )fax(

[email protected]

היא אחת מהספריות שלהן אוסף עשיר של קטלוגים של מכירות פומביותFreakספריית באמנות.

SCIPIOחצי שני - מסד נתונים

'delearsהפרסומים כוללים קטלוגים של מכירות פומביות, קטלוגים של סוחרי אמנות )catalogs( וקטלוגים של גלריות קטנות או רשימות ,)checklistsלחומרים אלו מתייחסים ,)

( במסגרת"gray"( או חומרים אפורים )ephemeralלעיתים תכופות כחומרים ברי חלוף ) החומרים המצויים בספריה. במסגרת הסדנא מתייחסים לרמה הגוברת בה מכירים בקטלוגים

הסטוריונים וספרנים. הדרישה נובעת מרצון לחקור בעלות על חפצי אמנות ויצירות אמנותושיפור כלי המידע, יותר ויותר ספריות ממירות רשומות של החומרים הללו.

הקטלוגים מצויים לרוב בספריות מוזיאונים ולא בספריות אוניברסיטאיות )אקדמאיות(

Watson Library at the Metropolitan Museumספריות עיקריות בניו יורק

Frick Art Reference Library

SCIPIO

יש אוסף גדול של קטלוגים של מכירות אמנות )אין זה האוסף הגדול בעולם(Frickבספרית 2,000 הקטלוגים ברשותנו, נתגלו מעל 73,000אולם הוא אוסף הסטורי משמעותי. תוך המרת Lugt )Repertoire des Catalogues de Ventesקטלוגים הנחשבים יחודיים לפי הרפרטואר של

Publique, 1600-1925( ,קטלוגים נוספים נדירים ביותר. אוסף קטלוגים8,000 ולפי הערכתנו )עותקים של קטלוגים או17 קטלוגים מהמאה ה-23 מכיל Frickשל המכירות בספרית

62,000. 19 קטלוגים מהמאה ה-9,079, 18 קטלוגים מהמאה ה-1,633הדפסות מחודשות(, והלאה. אנו ממשיכים להוסיף קטלוגים לאוסף שלנו.20הקטלוגים הנותרים מקורם במאה ה-

Burton Fredricksonהעורך הקודם של ,Getty Provenance Index השריפות, ציין כי לאור שהרסו את הארכיונים בפריס, בספרית1871שבערו בצרפת במהלך המהפכה והתקוממות ב-

Frickיש עותקים יחודיים של קטלוגי מכירות מצרפת. קטלוגים של מכירות בשנה שלאחר מלחמת העולם השניה. בשל הדרישה לחומרים ממלחמת עולם זו, קבענו לחומרים אלו

קדימות בהמרות.

אופי קטלוגים של מכירות מהווה ישות פרסום מיוחדת. תיעוד אמנות הנמכרת במכירה פומבית Christie's London – Lynda McLeod. השימוש על ידי ספרנים, מלומדים. הספרנית של

ציינה במאמרה המצוין של מקורות מידע בכל הנוגע לאמנות, תולדות האמנות ועיצוב

18

"רבות מיצירות האמנות המוצלחות שנמצאות באוספים לאומיים היו בעבר באוספים פרטיים ובבתי מכירות. ניתן להתחיל לחקור אודותן בהפניה מתגרה למכירה באמצעות מכתב פרטי או

יומן"

“Many of the finest art works that now reside in national collections have previously passed through private collections and auction houses. Research could start with a tantalizing reference to a sale in a private letter or diary.”

קטלוגי מכירות מספרים סיפור. על אובייקט מסוים, לעתים מזמן שהצבע התייבש ועד היום. המוכרים–סיפורים של אנשים: יחידים הקונים ומוכרים, מכל מיני סיבות, ואלו המוכרים להם

ומומחים בנושא.commissaire-priseursבמכירות פומביות,

והרעב לאמנות סיפורים על טעמים, אופנות

3Dכפי שנאמר הם מהווים תוצר של

Death, Divorce, Debt

Frick’s photoarchive

, מומחיםcommissaire-priseurs(, auctioneersתולדות הפריט, הקונים, המוכרים, הכורזים )

(Debt(, חובות )Divorce(, גירושין )Death, מוות )Dמספקים ראיה, תוצאה של שלושה

צ

They tell a story of tastes, fashions, and fads for art. They can “dot the lines” in provenance research. Occasionally, they provide the “smoking gun,” conclusive evidence of a disputed transfer. The stories they tell are sometimes not happy ones, of greed, desperation, sale under duress. But such circumstances drive the art market. As the saying goes, sales at auction are usually a result of one of the three D’s: Death, Divorce, or Debt. In the days before lawyers were quite so involved in these dealings, the rule of “buyer beware” was definitely valid, and some would argue, still so. Catalogs before the late 19th century have no accompanying photographs to document the lots )that’s where the Frick’s photoarchive can be helpful(, and houses were not scrupulous about attributions. For the informed, encoded naming and typography practices were used to signify levels of attribution, but not always. So while not wishing to overstate the usefulness of these materials in provenance research, it remains true\

McLeod, Lynda )2001(. “Auction catalogues” in Simon Ford )Ed.( Information sources in art, art history and design. München: K G Saur. pp. 90-102

מתוארכת לתקופת יוון)Redford )1888, Art salesלמכירות הפומביות היסטוריה ארוכה, לפי שנה על מכירה פומבית של נשים2500( כתב לפני BC 427?-484העתיקה ורומא. הרודטוס )

ועבדים שהתנהלה אחת לשנה בבבל ומכירה של רכוש המתים במלחמה על ידי הרומאים.כיום מתנהלות מכירות פומביות על חפצים הנמכרים למרבה במחיר.

( מהווה תהליך הפוך כאשר הכורזים מזמינים מכרזים במחירDutch auctionמכירה הולנדית ) גבוה ממה שקיוו להשיג, וירידה מטה כשעינם צרה )בהתקמצנות( עד שהם משלהבים מישהו

כנראה שיטת(. כיום תהליך המכירה הפומבית הפוך )Lacey, 1998, p.21לבלוע את הפתיון ) כולל פרסום המכירהStanford( אולם ארגון המכירה לא השתנה. תהליך המכירה האנגלית...

החלו19(. בסוף המאה ה-lotעל ידי בית המכירות )מיקום, מתי, מתי המכירה, תיאור כל פריט

19

נתווספו אמדני המחירים. במאה ה-20( במחצית השניה של המאה ה-illלהשתמש בהדגמות ) החלו להשתמש במכירות פומביות אלקטרוניות באינטרנט.21

, מערב אירופה, הערכה רבה לאמנויות היפות. לונדון במיוחד משכה17באירופה במאה ה- אמנים, לקוחות, מומחים ואספנים שלהם יכולת הוצאת כספים משמעותית; ריכוז היצירתיות בנוסף להון התרבותי בעיר המשגשגת. בתי הקפה היוו מקום מועדף למכירות פומביות , למרות

לערך )1668 החל מ-Monkwell Street ב-Barber-Surgeons )?( Hallשאלו גם נערכו ב-Redford, 1888, v.2, p.xivבית גילדת הספרים והמנתחים בלונדון(. ההוצאה להורג של( .)

ופיזור אוסף האמנות שלו החיה את שוק האמנות. איכות התמונות1649 ב-Iהמלך צ'רלס ה- האוסף, שנחשב לטוב בעולם, לא נמכר1653 ו-1650שהוצעו למכירה היתה גבוהה. בין

,Redfordבאמצעות מכירה פומבית אלא באמצעות הצעות שנערכו לאחר אומדן הערך )1888, v.1, pp. 8-20 מאה שנה מאוחר יותר הקמת .)Royal Academy-גיבשה את1768 ב

עמדת לונדון, לצד פריז כאחד ממרכזי האמנות של אירופה.

חלקו בצוותא את הפעילות האמנותית.Pall Mall ו-Covent Garden 18במחצית המאה ה- , הנשיא הראשון של אקדמיה(Thomas Gainsborough, Joshua Reinoldsאמנים רבים, כולל

חי ועבד באיזור האופנת שלThomas Lawrence ו- George Romneyהמלכותית לאמנויות(, לונדון. נוסדו בתי מכירות :

Puttick & Simpson in Lecicester Square

Langford’s rooms in Covent Graden

Robins, Great Piazza

Skinner & Dyke, their room in Spring Gardens

James Christie, Pall Mall

Samuel Baker, of York st.

ליריבות ביניהם שתגרוםChristie’s ו-Sotheby’s גברו שני בתי המכירות 20במהלך המאה ה-לשליטתם במכירות הפומביות של האמנות בעולם.

James Christie מייסד ,Christie’s-נולד ב Perth-החל את הקריירה שלו1730, סקוטלנד, ב . ועזב ללונדון. שם היה20כפרח קצונה בצי הבריטי, אך התפטר ממחויבות בטרם הגיעו לגיל

הקים את חדר המכירות שלו וב-1762 . ב-Covent Garden, ב-Mr. Annesleyלעוזרו של את החדר הגדול 1766

. קשר להסכם הדדי של20. שלט בשוק מכירת התמונות עד לראשית המאה ה-Pall Mallב- שני המכירות גרם להבאת קונים ומוכרים מחוץ לתהליך המכירה הפומבית.

Sotheby’s מכירות פומביות של ספרים של ,Samuel Bakerפעל מחוץ לבתי קפה וחדרים , Angel, מזמין מוכרי ספרים למרפסת 1734 פברואר –שכורים בלונדון. תאריך הקטלוג הראשון

& Crown 'ברח Russell.מבטיח למכור את ספריו בזול ומתכוון למוכרם עד אחרון הספרים , ב-George Liegh. הכניס שותף 1744מכירת הספרים המוצלחת הראשונה ארעה במארס

ומכאן נודע 1767 ירש את38, בן ה-John Sotheby ללא צאצאים, אחיינו1778. כאשר מת ב-Baker & Lieghכ-

מכרה19. לקראת המאה ה-’Liegh & Sotheby שונה שם החברה ל-1778העסק. ביולי התרחבה למכירת תמונות19החברה מכתבים חתומים, רישומים ואיורים. בראשית המאה ה-

.Christie’s הפכה להיות יריבה משמעותית ל-20וריהוט. במחצית המאה ה-

הקטלוגים עצמם

, קיימים שלושה ספרים - Sale catalogueמסווגים תחת המונח הגנרי

Auctioneers’ books

Clerks’ books

20

Sales catalogues

Auctioneers’ booksמלווים בהערות הכרוז. מסמכים משפטיים ומכילים מידע, מי המוכר, מי הקונה, מהו המחיר, מכילים הערות )לעתים מקודדות או בקוד( למהלך החלק של המכירה

(?reserveכולל עמלת כרוז )מצדדים מעוניינים שנבצר מהם מלהגיע למכירה(; הוראות הנחה ) )במרבית הפריטים יש מחיר שמור, קבוע בסיכום עם המוכר, המינימום בו היצירה אמורה

להימכר(; תיעוד פריטים שלא נקנו; כל שינוי בפרטי הפריט או בבעלות עליו. בנוסף: תיאור ואולי תמונה או הדגמה אחרת של הפריט המועמד למכירה; כל בעלות ידועה; תאריכי מכירה

(. לאחרallocated stock numbersאו ספרות; שם המוכר; כל מספרי הסחורה המוקצים ) Paddle(, שם הקונה או מספר הפדל )hammer price( נרשם מחיר הפטיש )lotמכירת הפריט )

number( ושם המציע פחות )under bidder-במדה והפריט לא נמכר במחיר ה .)bought-in הדבר יצוין. הכורזים מעלים את המכרז באופן סטנדרטי ויכולים להפסיק את המכירה אם המחיר לא עולה במדה הצפויה. המכרזים נלקחים מהקהלף עמלות המכרז נותרות בספר לכורזים שאינם נוכחים, אלו הכורזים דרך הטלפון, דרך הוידאו, ואולי גם דרך האינטרנט

)בעתיד לפי המחברת(. זהו הספר המפורט ביותר ומהווה מקור ראשוני למחקר הסטורי. אלו 50הם מסמכים סודיים בשל מידע פרטי על הקונה. בכריסטיס יש גישה לספרי הכורז לאחר

שנה לחוקרים חיצוניים.

Clerk’s books ,

(. מנוהלים עלHammer price(, שם הקונה או מספר הפדל( ומחיר הפטיש )lotתאור הפריט ) ידי פקיד המכירה היושב ליד מנהל המכירה ומתעד אותה. לספרים אלו הגישה מוגבלת כיוון

שהם מכילים מידע חסוי על הקונה

Sales catlogues –תוכן המכירה, כיום הם מבריקים, מלאי תמונות ונחקרים. מצוין בעל האוסף היחיד. מזכירים את היצירה עצמה. בקטלוגים ניתן למצוא תיאור ותמונת הפריט, שם

המוכר )במדה ולא אנונימי(, בעלות נוספת המצויינת על ידי בית המכירות. ללא הערות ביתהמכירות. זמינים לקהל החוקרים

טרמינולוגיה

הקטלוגים זמינים כחודש לפני המכירה נשלחים למנויים או ניתנים לקניה בבית המכירות. פרטי הקטלוג מתפרסמים באינטרנט בטרם מוצאים בדפוס. לאחר המכירה קשה יותר להשיג

קטלוגים, אלא אם נותרים כמה. לאור חוק זכויות היוצרים לגבי אמנים החיים, אסור למכורקטלוגים

אלא אם מצליחים לקנות קטלוגים מיד שניה:

דוגמא לאתרים:

http://www.catalogkid.com /

http://www.abebooks.com/servlet/SearchResults?backto=art.shtml&kn=sale&n=100200141&seo_name=Collections%2C+Catalogs%2C+Exhibitions&sts=t&top_level_seo_name=Art

להמשיך– במקור 94הגעתי עד עמ'

מקורות מידע

מכירה מס' פעמים של כל פריט באותו בית מכירות

חיפוש אחר בעלות קודמת על הפריט

קהל יעד: היסטוריונים של האמנות, אוצרים )מוזיאונים וגלריות(, מחברים, סוחרי אמנות,אספנים, אנשים פרטיים, מומחים, סטודנטים, מתעניינים ומכושפים )מתלהבים(.

The Getty provenance indexמהדירי

http://peidi.getty.edu

21

הקישור לא עובד

The index of painting sold in the British isles during the nineteenth century )Fredericksen, 1988-(

( בתולדות המכירות הפומביותstandatdsכתבי מפתח )

The economics of taste )Reitlinger, 1961-1970(

Art sales )Redford, 1888(

נכתבו תוך גישה לרשומות

, זמן כתיבת הספר(2001התעלמות מנזקי האינטרנט )

אלפי קטלוגים של בתי מכירות מופקים בכל שנה

Répertoire des catalogues de ventes publiques )Lugt, 1938-(

Frits Lugt )1884-1970(

Dutch connoisseur, eminent scholar and art collector

Les marques de collections de dessines et d’esampes )Lugt, 1921(

Marks collection of drawings and prints

4 volumes of the repertoire list 148,200 European and American auctions dating between 1600 and 1925.

,bronzes, enamels תמונות, רישומים, הדפסים, מיניאטורות, פסלים, –אובייקטים שונים (,marbles(, עבודות קרמיות, עבודות אמנות, שיש )tapestriesעבודות זכוכית, שטיחי קיר )

(, מטבעות ומדליות , חתימות וקמיעות.jewellery(, תכשיטים )antiquitiesעתיקות )

( לאחר תיאור קצר שלvendor’s nameהכרכים ערוכים לפי סדר כרונולוגי, מצוין שם המוכר ) האובייקט הנמכר, בית המכירות ומיקום עותק הקטלוג. בנוסף קיים אינדקס נרחב של שמות

האספנים. יש כמה השמטות, מכירות של יצירות שבעלותן אנונימית, שם המוכר אינו ידוע או(Fredricksen, 1999חסוי. המהדורה הבאה תופיע באינטרנט )

American art auction catalogues, 1782-1942: a union list )Lancour, 1944(

אוספים כולל מיקום העותקים ואינדקס של בעלים.60,000 מכיל מעל microfilmמודפס ו-

The Getty provenance index )http://peidi.getty.edu/(

CD-ROM

, ניתן לחפש במסד הנתונים19 לבין המאה ה-17מכיל מידע על ציורים שצוירו בין המאה ה- החופשי באמצעות כותרת הציור, האמן, המוכר, הקונה, מחיר הקניה בעבורו נמכר הפריט.

,1801-1840מסד הנתונים מכיל מצאי של קטלוגים ממכירות שנערכו בבריטניה בין השנים וקטלוגים של מכירות שנערכו בצרפת, בלגיה, גרמניה, איטליה, הולנד, ספרד וארצות

.18 ובמאה ה-17סקנדינביה במאה ה-

מקור ליבת הידע

The index of paintings in the British isles during the nineteenth century )Frdricksen, 1988-(

. אינדקסים שלLugt catalogue numberרשומות של מיקום עותקים של קטלוגי מכירות לצד אמנים, בעלי יצירות, קונים, ארבעה כרכים מכילים תיאורים הסטוריים של המסחר באמנות

במאות הנדונות. כל עיול מכיל את תאריך המכירה, הבעלות על היצירה, המחיר שמומש, שםהקונה ושם בית המכירות.

SCIPIO: art and rare book sale catalogs )http://www.rlg.org/cit-sci.htm(

22

ועד היום. הרשומה כוללת את כותרת16רשימה מאוחדת של קטלוגי מכירות החל מהמאה ה- (,sellers’ nameהמכירה, תאריך המכירה, בית המכירות, מיקום בית המכירות, שם המוכרים )

מצאי מוסדי. הכניסה למנויים, קלה, אפשרויות חיפוש פשוט או חיפוש מתקדם תוך השימוש (, מקור מצוין לזיהויMM/DD/YYYY( ותאריכים )and, or, notבאופרטורים בוליאנים )

זיהוי–( . יתרונות הקטלוג vendor’s nameמכירות לפי תאריך או בדיקת איות שם המוכר )מיקום קטלוגים נדירים.

SCIPIOעמוד על

http://www.oclc.org/support/documentation/firstsearch/databases/dbdetails/details/SCIPIO.htm

סדרונים

The Connoisseur )1901-1992 and its supplement:

The Connoisseur Art Sales Index )1902-1980(

UK

The Burlington Magazine )1903-(

Country Life )1897-(

The Studio )1893-(

Studio International )1965-1993(

Newspapers )17th-18th cen.(

The Times )1788-(

The St. James Chronicle )1766-1866(

The Illustrated London News )1842-(

מקור מידע נוסף

Dictionnaire critique et documentaire des paintres, sculpteurs, dessinateurs et tous les temps et de tous les pay )Bénézit, 1999(

)Dictionary critical documentary painters, sculptors, designers and all the time and pay all)

זיהוי אמנים, לאום, תאריך לידה ומות, העתקים של חתימות , מדיום, ז'אנר, תאריכי תערוכהוזיהוי תאריכי מכירות על פי כותרת התמונה

Art sales from early in the eighteenth century to early in the twentieth century )Graves, 1918-1921(

רשימה אלפאבתית לפי אמנים, מכילה את כותרות התמונות , תאריכי המכירות, בית המכירות,(.vendorמחירים ממומשים, שם קונה ושם המוכר )

The year’s art )1880-(

תיאור נטיות בשוק האמנות בשנה מסוימת, רשימת מכירות של תמונות חשובות לפי בתי מכירות. רשימת ארגונים וסוחרים הקשורים לשוק האמנות, שווקי אמנות פרובינציאליים

בבריטניה.

אמנים מבריטניה

Artists’ papers register )http://www.hmc.org.uk/artists/(

Paper include letters, annotations in books, journals, diaries, ledgers )ספרי חשבונות(, bills, photographs, rare press clippings )גזירי עיתונים(

600 repositories of all sorts of archives, libraries, museums, galleries, etc.

23

http://www.artnet.com

http://www.artfact.com

http://www.artprice.com

http://www.art-sales-index.com

מוסדות ציבוריים

UK National Art Library )NAL(

Victoria and Albert Museum

NAL’s reference guide )no.1(: sales catalogues & auction records )1997(

Major pre-20th century sales throughout Europe

Catalogues from:

Bonhams

Christie’s

Phillips

Sotheby’s

Include: Vendor’s names, by buyer’s name, by date and title of sale

http://www.nal.vam.ac.uk/

Collection of historical priced catalogues for Christie’s, Sotheby’s, and Knight, Frank and Rutley. These catalogues are annotated with hammer prices by the auction houses at the time of the sale. Prices list have been inserted into the catalogues by library staff since the early 1960s.

The Witt Library, part of Courtauld Institute of Art - Western art from the 13th century to the present day

The Heinz Archive and library, part of UK’s National Portrait Gallery – a library of last resort )מוצא אחרון, מפלט אחרון(

The archive dates back to 1856 and the prime centre for research in the field of British portraiture

Auction catalogue

http://opac97.bl.uk

The Frick collection

http://www.frick.org

http://arcade.nyarc.org/search~S6

National Gallery, Washington

http://www.nga.gov

http://library.nga.gov:7288/cgi-bin/Pwebrecon.cgi?PAGE=bbSearch&SEQ=20111008145520&PID=vT1PKq6B7zYjEZ5pznd4JSq1BGT

The New York Public Library

24

http://www.nypl.org

The Louvre

http://www.louvre.fr

Auction house archive and publications

Christie’s archives, London

ניירות עבודה, מקור עשיר למידע על בעלים קודמים ליצירות. קודים כתובים–ספרי הכרוזים בכתב יד, מציעי מחיר מוסמכים במכירה פומבית, פרטים שמורים )מחיר שמור?(, מחיר

הפטיש ושם הקונה. רבים מהמוכרים מזוהים בקטלוגים המפורסמים אולם קיימים מקורות( תלויים בתאריך המכירה.vendorsנוספים לשמות המוכרים )

p. 99

עד היום. חקירות חיצוניות על זהות1811שמות המשגרים אצל כריסטיס והכתובות, החל מ- דיסקרטיות?1950קונים החל מ-

Christie's daybooks give details of the consignors' names and addresses from 1811 to the present day. Any outside inquiries regarding the identity of the buyers from 1950 onwards may be forwarded to the buyers, where it is entirely to their discretion to response at any research.

, מידע על זה החל מ-stock numberלכל פריט המגיע לכריסטיס מספר משגור יחודי המכונה brush כאשר מספר המלאי סומן באמצעות מכחול )– 1766, ניתן לאתר פריטים החל מ-1811

marked)

Every item that comes to Christie's has a unique consignment number usually referred to as "stock number". The database of stock number information begins in earnest in 1811, but it is possible to trace items back to 1766. This stock market was 'brush marked' on the item in black ink, after 1870 the numbers were then stenciled. Christie's stock numbers are a unique combination of numbers and letters and are very distinctive to art dealers and Christie's staff. There is, however, a problem with stock numbers: only one number is allocated to each consignment, whether that consignment is made up of one item or an entire sale. Information about Christie's can also be found in Christie's magazine )1984-(, Christie's Review of the Year )1932-( and Christie's Season )1928-1931(.

Access to Sotheby's archives is restricted but its catalogues, published between 1734 and 1974, are available for consultation via the microfilm, Sotheby's & co. catalogues of sales )1972-( at the British Library and the NAL. The microfilm contains more than 15,000 sales annotated sales catalogues arranged chronologically. Sotheby's also publishes Sotheby's Preview )1986-( a periodical that lists major sales by category and location. It also contains general articles on the art market and forthcoming sales. Other publications include The Ivory Hammer )1963-1966( and Sotheby's Art at Auction )1967-(. Both provide useful articles and reviews of major sales, and each issue is indexed.

Of course, there are many other auction houses but space prohibits providing more detailed information. The following are just three of the many auction houses worldwide that serious researchers should be familiar with: they are Bonhams )http://www.bonhams.com(, Phillips )http://www.phillips-auctions.com( and Drouot, that Paris based auction house )http://gazette-drouot.com/(

25

Conclusion

Leach )1977( discusses the merits, organizational problems and the major decisions required before establishing a collection. The problems of space are raised as are many ways to organize auction catalogues on the shelf )e.g. by subject, house or date(. She also looks at the best storage methods and examines whether sales catalogues should be kept loose in boxes or bound together. Many institutions and individuals have auction catalogue collections; from well-documented and comprehensive collections like those at the NAL to )p.100( the less well known collections of individuals, many yet to be discovered. Sources of information relating to these collections and the catalogues they contain are like pieces of a jigsaw. Many of the finest art works that now reside in national collections have previously passed through private collections and auction houses. Research could start with a tantalizing reference to a sale in a private letter or diary. Discovering such small pieces of information can add to our broader historical understanding. There are many investigator off course at times. The delight of research into auction catalogues comes from piecing the bits together to form, if you will forgive the pun, the whole picture.

Waibel, 2005סיכום

Auktionskataloge – die international Verbunddatenbank SCIPIOAuction catalogs - the international Union database SCIPIO 1Günter Waibel - (RLG, Mountain View, California, USA)AKMB-news 1 / 2005, Volume 11

SCIPIO של RLGמערכת של מכירות פומביות שיתוף פעולה עם מוזיאון אלברט וויקטוריה בלונדון והגלריה הלאומית של ארה"ב

Friederike Drinkuthעוסקת בנושא SCIPIO-על ידי ה-1980 הוקם ב RLG ׁ(Research Libraries G?) קבוצת Art

&Architecture וידוא אותנטיות אובייקטים אמנותיים, אמדן ערך אובייקטים–קטלוגים של מכירות

אמנותיים במהלך מאות ושנים וחקר הבעלות עליהם. השבת יצירות אמנות גנובותלבעליהן. בעת היותו ראש המחקר של הועדה להשבת יצירות אמנותEvie Joselowלפי ד"ר

איתור קטלוגים של מכירות במהלךSCIPIOמטעם הקונגרס היהודי העולמי, תרומת American Association of Art Museum/AAMמלחמת העולם השניה ואחריה.

מוזכר שם המוכר, ניתן למצוא בו פרטים על מכירות שהתרחשו-scipio ב–מוסיפים ."Lugt ולא נכללו ברישומיו של 1927לאחר

, Goudstikker, האוסף של Lucas Cranachאדם וחווה של גלגולו של ציור "קטלוגים של מכירות מהווים תופעה יחודית בפרסום, הפריטים–לפי דבורה קמפ

מכשפים ומבלבלים ספרנים בייחוד אלו שאוספים אותם וממיינים אותם" לקטלוגים אין כותרות ברורות והן מבלבלים את הספרנים האוספים–לפי דבורה קמפ

אותם וממיינים אותם, דיוק רב יותר בתיאור לעומת תיאור יצירות בודדות. נקודותהעיול הן תאריך ), קוד המכירה וקוד בית המכירות. אין שדות חיפוש מיוחדיםvendorהמכירה, רוכל (

.OPACלפי

26

לקטלוגים אין כותרות ברורות והן מבלבלים את הספרנים האוספים–לפי דבורה קמפ אותם וממיינים אותם, דיוק רב יותר בתיאור לעומת תיאור יצירות בודדות. נקודות

), קוד המכירה וקוד בית המכירות. אין שדותvendorהעיול הן תאריך המכירה, רוכל (.OPACחיפוש מיוחדים לפי

פיתוח כלליLC NAF של ספריית הקונגרס ובחוקי הזיהוי AACR 2אין שימוש ב- תיאור משלו למכירות פומביות.

Library of Congress Name Authority File (LC NAF)Anglo American Cataloging Rules (AACR),

Auction house )110 $a $b(– Title )245 $a, $b, $n, $p(– Date of sale )033 $a(–Sale code )024 $a(http://www.oclc.org/support/documentation/connexion/browser/cataloging/scipio_records / 024 ?033 ?

o Field 024 )Sale code(o Field 033 )Date of sale(o Field 110, normally containing the name of an auction houseo Field 510, containing a citation noteo Field 518, containing the place of sale

http://www.oclc.org/support/documentation/connexion/client/cataloging/specializedrecords/

Weidman, J. )2007(. “Auction catalogs in art museum libraries”. In Joan M. Benedetti )Ed.( Art museum libraries and librarianship. Lanham, Maryland: The Scarecrow press. pp. 105-113

Spencer art library of the Nelson-Atkins museum of art, Kensas city, Missouri

הסטוריה קצרה

מכירות קיימות מזה כארבע אלפים שנה בטרם החל תיעודן. התופעה המטרימה הראשונה באירופה, התרחשה במקביל להתפתחות17למכירות המודרניות ארעה בראשית המאה ה-

שוק האמנות בהולנד ולהתבגרות תחום תולדות האמנות כתחום דעת למדני. מסמכים כמוKunstkammern Wunderkammern-הדרישה18 תרמו לייסוד מוזיאונים לאמנות במאה ה ,

Cataloguesלמסמכים מפורשים גברה ותרמה לשיפור בדיוק במסירת המידע שנבע מיצירת raisonnés )oeuvres catalogs(עיולים מתועדים בקטלוגים של תערוכות , וקטלוגים של ,

מכירות מלווים במידע מהימן. ניתן היה לחקור על המכירות האמנותיות, לעקוב אחר שינוייהבעלות, ברמות שונות, הבעלות הנוכחית, תערוכות, חתימות ואלמנטים אחרים.

בצרפת, קטלוג המכירה הפך להיות חלק אינטגרלי בתהליך המכירה,18במחצית המאה ה- החלו להתעניין בעבודות של אמנים מסויימים ולא רק בעבודות על נושא מסוים. סוחרים

ומומחים פתחו תלות בעיולי הקטלוג כדי להצדיק תכונות ותאריכים ביצירות האמנים. העיולים לוו בהדגמות )איורים( דוגמת הדפסים של היצירות הנדונות, שהפכו לאחר מכן לתצלומים

באירופה1910 והפך לדבר שבשגרה כבר ב-1900בשחור לבן בשימוש לא נרחב בסביבות רווח כבר השימוש בתמונות צבע של מרבית האובייקטים60ובאמריקה. בראשית שנות ה-

המיועדים למכירה. שוק האמנות עבר מאירופה לניו יורק, לאחר מלחמת העולם השניה,התפתחו הקטלוגים במהירות ולבשו את הצורה המוכרת לנו כיום.

בתקופה המודרנית

27

הספירה המצומצמת של שוק האמנות כללה את העלית ומוסדות מוגבלים בגודלם שהתנהל לפי חוקיו הוא ללא ביקורת בעין הציבור. הציבור הרחב, החל להתרגל לקרוא על מכירות

החלו60האמנות ועולם האמנות, וראה בו עולם זר לעולם הגשמי, אולם לקראת שנות ה-המעגלים לחפוף בדרך דרמטית.

חל שיא בענין שהראה הציבור בשוק האמנות, דוגמא -20במחצית השניה של המאה ה- שילם עבורMOMA, ניו יורק, ה-Parke Bernet, ב- 1961 בנובמבר 15מכירה שהתרחשה ב- מליון דולר, מהAristotle Contemplating the Bust of Homer 2.3יצירתו של רמברנדט

שנחשב עד אז למחיר הגבוה ביותר ששולם בעבור יצירת אמנות. הסיקור העיתונאי ותשומתהלב במוזיאון המטרופוליטן היו רבים מבחינת התהודה. רבים מתושבי ניו יורק צפו בציור.

18(, מכירה שהותירה רושם דומה בקרב תושבי ניו יורק. ב-70 שנה מאוחר יותר )שנות ה-20 , בעל צי מוניות מניו יורק העמיד כחמישית מאוסף יצירותRobert Scull, 1973באוקטובר,

. המכירה הכילה סוגי פריטי שונים,Parke-Bernetהאמנות בת זמננו ברשותו, למכירה, ב- הדבר היה קו פרשת המים מבחינת המחירים שהושגו בעבור יצירות של אמנות בנות זמננו

ואמנים בעודם בחיים. תשומת לב למכירות אמנות בת זמננו המהוות מעין אמת מדה לחוסןפיננסי.

כלי שיווק משוכללים ויקרים

( בעיני בית המכירות, עם השניםephemeralהקטלוג הפיזי של המכירה נחשב חומר בר חלוף ) התפתח לכדי חבילה מפורטת ויקרה ושימש ככלי פרסום וקידום מכירות. בתי המכירות, דאגו

יותר שהקטלוגים יגיעו לידי הקונים הפוטנציאליים לפני המכירה, במקום להדפיס כמות מספקת של עותקים כדי שיוותרו מספר עותקים לאחר המכירה, יצרו צוותים הולכים וגדלים כדי להתמודד עם המחקר והמכירות. כאשר התמקדו בעיקר בחשיבות המומחיות המהימנה

( , הלחץ להפיקСhristie's לבין Sotheby'sודיכוי היריבים )היריבות הנודעת לשמצה בין מוצרים איכותיים הלך וגבר.

כיום קטלוגי המכירות, כשלמים, מהווים פרסומים נאים. מבחינת ספריות ולמדנות )Scholarshipלאחר ירידת הפטיש, יש רצון קטן מאוד מצד בתי המכירות למכור קטלוגים של )

המכירות. הדבר נובע בחלקו מהחובה לשלם מס על אחסון מלאי, הכולל פרסומים אחרים. בספריות השייכות למוזיאונים לאמנות ואחרות לא מצליחים להשיג עותקים, ולעתים אף

בספריות בתי המכירות אין עותקים של כל הקטלוגים.

השוק לספרים שאזלו מהמלאי נרחב וחסון, בנוגע לקטלוגים של מכירות, המצב יכול להיות קשה. קיים קושי מצד הספרנים למצוא קטלוגים מהשנים המוקדמות, ולכן כל מתנות או

תרומות מהוות דבר מבורך. תשלום גבוה עבור קטלוגים בשל ביקוש רב והצע נמוך, יש שני מתמחים בקטלוגים לאחר המכירות, מלאי של מעלCatalog Kid –ספקים לחומרים בחוסר

כותרים נגישים ממסד נתונים מקוון,200,000

Jeffrey Eger's inventory-עד לימינו אנו.1800 נרחב ומכיל קטלוגים המתוארכים מ

או כלי חיוני להתלמדות ?

ברגע שענין האחסון המעצבן נפתר, מהו השימוש בפועל ומהו השימוש הפוטנציאלי הגלוםבקטלוגים של המכירות ? מהווים אובייקטים יפים ומהנה לעלעל בהם. טיפול, כסף ולמדנות )

scholarship).אוצרים ואספנים המעוניינים ביצירותיו של אמן מסוים או ביצירות מתקופה מסוימת, ממקום מסוים )ארץ, עיר(, מסגנון מסוים וכיוב'. עושר החומרים הויזואליים בקטלוגים

הללו. צילומים באיכות גבוהה מתאימים לאוצרים ולהסטוריונים של האמנות. קל לאתר חתימות אמנים באמצעות השימוש בזכוכית מגדלת )בשל האיכות הטובה של התמונות(.

במסגרת קטלוגים מסוימים מופיעים חיבורים רבי ערך, במיוחד במדה והקטלוג עוסק בנושאלדוגמא(. Zero groupמסוים )

מהות כל קטלוג מכירה בחומר הנמצא בעיולים היחידים עצמם. רישומי המכירה של היצירות , שלרוב מתעלמים מהמידע המצוי בהם, תוצאות המכירות, תיעוד רשימת המחירים, הנשלחים

באופן רשמי רק למנויים בפורמט נייר לאחר המכירה, נשלחים באופן אלקטרוני. הקטלוגים

28

מספקים גם מידע נוסף כמו רשימת פרסומים ותערוכות שלא נודעו קודם או היו חסויים; מידע ( ; או תיעוד של חתימות שנוקוlabels( וחברות שכבר לא קיימות )inscriptionsעל הקדשות )

התפשרו או נחשדו או אבדו. ברמות שונות, עיולים של קטלוגי reliningיתר על המדה או שווי ערך מכילים מידע על בעלות על האובייקטים שהוא catalogues raisonnesמכירות כולל

Catalogues of Auction במאמרו Lee Sorensonחיוני ביותר ליוזמה באוצרות. לפי Catalogues -ב Dictionary of Art – קטלוגים של מכירות אמנות מספקים לרוב את התיעוד

היחיד על קיום האוביקט כאשר עבר בין אוספים פרטיים; לכן כדי לעזור לכונן בעלות יש לספקיחוס ביבליוגרפי לאובייקט"

באותו המילון החל בדיון בהגדרהProvenanceחבר את הערך Michael Jafféהמומחה הנחשב המקיפה הבאה:

מונח המשמש ברשומה של בעלות על יצירת אמנות לא נייחת. בעלות מלאה מספקת רשימה מדויקת של מיקומים של היצירה מבחינת הזמן והמקום למן זמן יצירתה ועד ימינו אנו. הקרוב

מּורֹותביותר לגישות טיפוח הוא המצב המתרחש לעתים רחוקות )לאור cיפֹות ּות dל eּפּוכֹות, ח cה gַּת , ככל שתכונות העבודה שמורות יותר. כדי להפיק רשימת בעלויות מתקבלת עלשל תיעוד)

הדעת ממידע מבלבל לרוב, או היעדר מידע, מהווה חלק הכרחי בהסטוריה המורכבתובפסיכולוגיה המורכבת של איסוף וקטלוג יצירות אמנות.

בשנים האחרונות )מלבד הענין שמגלים בנושא חוקרי תולדות האמנות, אנשי שוק האמנות, המוזיאונים(, נושא הבעלות החל לצוץ בכותרות העתונים. ראיות חדשות על ביזת הנאצים

והצלחה להשיב את הרכוש לבעליו )לרוב צאצאיו(, השבת רכוש גנוב. ביזת המוזיאון בעירק; הנסיונות המתמשכים של ממשלות איטליה ויוון להשיב את העתיקות הגנובות, החל משיש

עד לאגרטליםBritish Museumהאפרתנון שנגנב על ידי הלורד אלג'ין ונמכר מאוחר יותר ל-.Metropolitan Museum of Artשרוצים להשיב לאיטליה מה- Euphroniousהגדולים של

מחקר על הבעלות מהווה תנאי חיוני למחקרים מוזיאליים. דוגמא זה מהווה חלק מהתנהלות המחקר להכנת דברי הסבר על הקירות לצד יצירות האמנות התלויות. או לגבי יצירת אמנות

שמעוניינים לרכוש מבחינת תיאורן, הערות עליהן, ומידע נוסף מהמוכר.

לאמנות שימוש במידע לגבי אופן הבעלות המלא על היצירהNelson-Atkinsמוזיאון

Spencer Art Reference Libraryאוסף קטלוגים של מכירות אמנות ב-

המודעות להיות שוק האמנות חיונית לתהליכי רכש ושימוש בקשרים בכירים בבתי מכירות.

Bernard )20 של המאה ה-20נשענו על מומחים ידועים וסוחרי אמנות החל מסוף שנות ה-Berenson, Harold Woodbury Parsons, Lord Duveen of Millbank, C.T.Loo, Laurance

Sickman in China)

קרנות מימון לאוספים של אמנות מזרחית ומערבית שנוצרו תוך זמן קצר.

.1783, הספריה החלה להתפתח, ואוסף קטלוגים של מכירות , החל מ-1933המוזיאון נפתח ב- עד1938 החלו להתווסף לאוסף החל מ-Parke Bernet, החלו להכניס קטלוגים מ-1938ב-

.Sotheby’s Parke-Bernet כדי להיקרא Sotheby’s, כאשר בית המכירות התמזג עם 1972 בלבד. בספריה יש גם Sotheby’s וכעת הם קרויים Parke-Bernet, נמחק השם 1974במאי

.20, במאה ה-40 למן המחצית השניה של שנות ה-Christie’sקטלוגים של מכירות משל

מנויים לבתי מכירות זרים ואזוריים אחרים )מדיום שונים, תקופות שונות, סגנונות שונים, פורמטים שונים וכיוב', מתוך האמנויות היפות( ואירועים של כריסטיס וסותביס, מלבד קטלוגים

של בולים, יין, שעונים, מכוניות, מצלמות, אקדחי ספורט, ונדל"ן. קטלוגים אלקטרוניים של(artprice.com, prices4antiques.comמכירות ממקומות אחרים ומאזורים אחרים )

תלוי בגודל המוזיאון וכמות הרכישות של המוזיאון מבתי מכירות. לספריה נדרשים קטלוגים ללא עלות, ספריה במוזיאון קטן יותר צריכות לממן אתTajan ו-Christie’s, Sotheby’sמבית

המנוי לקבלת קטלוגים.

בתי מכירות אחרים:

29

Bonhams & Butterfields

Hotel Drouot

Ketterer Kunst Acutions

Skinner

von Zezschwitz Kunst und Design

Wright actions

רכישות אד הוק של כותרים ישנים יותר מתרחשות באמצעות קבלת מתנות. מוזיאונים עשירים ,2007יותר יכולים להרשות לעצמם לרכוש כותרים הסטוריים כאוספי מיקרופורם )המאמר מ-

, או1734עדיין( כמו אלו של סותביס, שהפיקו עותקים מוערים של הקטלוגים שלהם החל מ-.IDC של Lugtתוצר

יש המארגנים את הכותרים לפי א-ב כותרת

לפי א-ב בתי מכירות, זמן ההתרחשות מהמוקדם למאוחר

לפי זמן התרחשות כרונולוגית מהמוקדם למאוחר

, סידור כרונולוגי, בשל בתי מכירות לא ממוייניםSpencer Art Reference Libraryבמסגרת

קטלוגים לחודש בקירוב,100 קטלוגים של מכירות, 1000 הספריה קיבלה ועיבדה כ-2005ב- יחידות2 מדפים או כמעט 11 ס"מ בקירוב(, כלומר 30.5 פוט )3 מדפים בגובה 11אוחסנו

מדפים בכל אחת(. המקום הפנוי פחת.6מדפים מלאות )כנראה אלו כוללות

האחראי/ת על זה היא יחידת כתבי העת )הסדרונים(, (Spencer libraryבמסגרת הספריה ) בודקים את הקטלוגים ומוסיפים אותם, ראשית מעיינים בהם אוצרי המוזיאון ואנשי צוות

, ומוסיפים מצאי לרשומה. מוסיפיםSCIPIOאחרים. לאחר המכירות: שולפים את הרשומה מ- את תוצאות המכירה לקטלוגים ישנים, המגיעות באמצעות דואל למנוי. מדביקים את התוצאות

לקטלוג הרלוונטי ושמים את הקטלוג בעגלה כדי להביאו למדף. קטלוגים של מכירות שלא ,LC, תוך מתן מספר מיון לפי RLIN( מקוטלגים ב- Nonauction sales catalogsנמכרו )

ומוצבים על המדף באוסף הספרים.

חיפוש מידע אודות קטלוג המכירות

)Lugt, Sales Catalog Index Project Input On-line )SCIPIOשימוש ברשימות מאוחדות,

Frits Lugt )1884-1970( אספן אמנות, מלומד ומהדיר של ,Reprtoire des Catalogs de Ventes Publiques 1987 ו-1938 רשימה מאוחדת בלתי שלמה, פורסם במקורו בין השנים

. הוא תעד יותר2004 ן-1986 בין השנים IDC כרכים עבים/גדולים שפורסמו ע"י 4במסגרת -1600 קטלוגים של מכירות מספריות אמריקאיות ואירופאיות, שפורסמו בין השנים 100,000

. מלבד ארבעת הכרכים המודפסים, התיעוד זמין באמצעות מיקרופישים ומצוי באינטרנט1987(9)לחפש הערה

SCIPIO-כפרויקט משותף ל-1980 נוצר ב Art Museum of Chicago, Cleveland Museum of Art, The Metropolitan Museum of Art -בהשקעה ראשונית )מקדמה( מ ,Samuel H.

Kress Foundation כעת .Research Libraries Group )RLG(מסד נתונים מקוון המספק גישה לפי נושא לרשומות של קטלוגי מכירות פומביות, בעיקר באנגלית ובשפות אירופאיות עיקריות

אין אינדקס עבור פריטים בודדים המוצעים למכירה בכל קטלוג;SCIPIOאחרות. במסגרת במקום זאת, לכל רשומה כותרת וסיכום קצר של תכני הפריטים הכלולים במכירה וגישות

נושאים נכונות, שניתן להסתמך עליהן.

81 מנויים ו-50 תורמים לאחרונה אחראים ליצירת רשומות בתחומי נושאים מסוימים. 25 כותרים ייחודיים,285,000ממשק(, יכולים לקבל גישה ל- )Eurekaחשבונות חיפוש, באמצעות

)רשומה של המכירה בספריה, לא מכירת אמנות( עד לימינו אנו, כולל1599בין התאריכים מכירות שטרם נקבעו.

30

SCIPIO כדי לקבל גישה ל-RLIN או מנוי של RLGאין צורך להיות חבר ב-

. המחקר העיקריSCIPIO היכולים לשלם בעבור הגישה ל-OCLCחברים שאינם שייכים ל- כולל איתור בעלות, תולדות האספנות, תנודות בעבר ובהווה בשוק האמנות. הסטוריונים של תולדות האמנות , אוצרים, סוחרי אמנות, סטודנטים, העוסקים בתולדות האמנות ובתחומים

הקשורים בתחום, ספרנים המעוניינים לאתר שמות אספנים, לתת תוקף בעלות הסטורית שליצירות אמנות וספרים נדירים, לוודא קיום ומיקום קטלוגי מכירות פומביות מסוימים.

יש כלי חיפוש לא יקרים.

http://www.artprice.com

מוגדרים למדיום מסוים

http://gordonsart.com

ערוכים לפי ארץ מוצא

http://AskArt.com

)אמנים אמריקאים(

SCIPIO–גישה לקטלוגים, אינדקס של הכותרת, כותרת המשנה, שם המוכר, מידע נוסף מתוך עמוד השער.

ספריות, סוחרי אמנות, חוקרים עצמאיים שלא יכולים להרשות לעצמם להירשם למקורות קטלגו את קטלוגי המכירות וסיפקו נקודות עיולSCIPIO מהספריות החברות ב-6הללו,

באמצעות רשומות , חינם באמצעות אתרי האינטרנט שלהן:MARCה-

The Art Institute of Chicago Ryerson & Burnham Libraries

http://wwwartic.edu

http://www.artic.edu /

http://ryerson.artic.edu/search

The Cleveland Museum of Art the Ingalls Art Library

http://library.clevelandart.org/cma

http://lib-aleph.clevelandart.org:8991/F/DL77PUP48KK7VS6V5MY9PKP8VL2UBL7XGU34K2R48HXQEIH7FU-01882?func=scan-list&local_base=stacks

The FRICK Art Reference Library

http://www.frick.org

The Getty Research Institute Research Library Catalog

http://www.getty.edu/research

The Metropolitan Museum of Art

http://library.metmuseum.org

Thomas J. Watson Library - The Catalog of the Libraries of The Metropolitan Museum of Art

http://library.metmuseum.org/screens/opacmenu.html

The Victoria & Albert Museum-National Art Library

http://www.vam.ac.uk/nal

31

, יש ספריות שמפרסמות אתLCSH אך לא בהכרח על MARC מבוססת על SCIPIOרשומות .RLIN של )SHARES )ILLתכנית קטלוגי המכירות באמצעות

Caroline Backlund, 1978 SCIPIO ARLIS/NA Newsletter

Caroline Backlund, 1990 Art Documentation

Art Libraries Journal 2004 29 )3(?

2004 29 4 Lugt’s Repertoire online

Full text auction catalog database

Microform set )e.g. Sotheby’s & Co., Catalogs of Sales [1734-1980](

Christie’s

http://www.christies.com

Sotheby’s

http://search.sothebys.com

Browse Catalogues

Skinner

http://www.skinnerinc.com

Digital Conversation Service Bureaus

http://www.rlg.org/en/page.php?Page_ID=222

“RLG does not endorse these service providers, but has received positive reports from those who have used them”

העברה למיקרופורם, סריקת קטלוגים מוקדמים

בעיית אחסון, מקום מוגבל, אחרות יוצרות סריקה של הקטלוגים והם מוצעים לפי מידת זמינות)חינם, במקום בלבד, דמי מנוי( אולם עלולות לצוץ בעיות בשל שינויי פורמט.

קטלוגי מכירות פומביות מכילים גודש של מידע מופלג. השימוש במיקרופורם יוצר בעיה בשל שינוי בצבעי התמונות. הסריקה יקרה. הקטלוגים שייכים לתחומים רבים, יכולים לחזק תחומים

רבים בספרית המוזיאון, כדי להמשיך בזה ולסחוט מהם מקורות רבי פנים למען צוות הספריהוהציבור בפרט.

מקורות רלוונטיים לחיפוש:

32

Broxis, Peter F. )1968( Organising the arts. London: Clive Bingley

(13ספרי אמנות יקרים מספרים רגילים בשל רפרודוקציות באיכות גבוהה הכלולות בספר )

סוגי חומרים הכלולים בספרית בית הספר לאמנות, מלבד ספרים:

קטלוגים של תערוכות ואוספים

קטלוגים של סוחרי אמנות

כתבי עת

Illustrations

פוסטרים וגזירי עיתונות

הדפסים ורישומים

שרטוטים ורישומים אדריכליים

תצלומים

( או על קולנוע?film materialsחומרים על צילום )

(15)

( של1968קטלוגים של סוחרי אמנות וקטלוגים של מכירות חשובים בשל האיורים )הספר מ- האובייקטים שלא ניתן להשיג במקומות אחרים. קיים קושי להתעדכן בקטלוגים; הדרך היחידה

לספקם באמצעות חיפוש בכתבי עת באמנות וכתיבה לבתי המכירות ולסוחרים ברגע World wideשמודיעים על המכירה. השגת קטלוגים של תערוכות באמצעות רישום לרשימה

exhibition catalogues.

(16)

סכימות מיון באמנות

Library of Congress Classification

סכימה אנומרטיבית

N

Fine Arts

מכירה פומבית

המסחר העיקרי ביצירות אמנות התבצע בעיקר20הפריט נמכר למרבה במחיר. עד המאה ה- תמונות7באמצעות מסחר, כאשר הסוחר וסוחר הסדקית )?( תיווכו בין המוכר לקונה. מכירת

)Erwin Goldschmidt )1882-1954 מהאוסף של 1958אימפרסיוניסטיות בסותביס באוקטובר העבירה את מוקד הכוח. לאחר המכירה בתי המכירות במיוחד סותביס£ 681,000תמורת

33

וכריסטיס, הצליחו באמצעות שיווק רב וקידום מכירות , החלו להציע עסקאות פיננסיות הן למוכרים צפויים ולקונים עתידיים, פיתחו רשת בינלאומית , כדי להסיר את המסחר המסורתי באמצעות סוחרי האמנות. אולם סוחרי האמנות, מהווים עדיין את הלקוחות הגדולים של בתי

המכירות

תולדות המכירות הפומביות : התחלה

כאשר זה (BC 484-427 שנה למן תקופת הרודטוס )2500המכירות הפומביות קיימות כבר כתב על מכירות פומביות של נשים בשלות לנישואין שנערכו מדי שנה בבבל, הרומאים ארגנו

sub hastaשיטת מכירות פומביות שכללו יצירות אמנות, למשל, כאשר לגיונרים מכרו שלל ) בין החנית... למכירה איטלקית(. שורשי המכירות הפומביות של האמנויות נעוצים בהולנד של

, בהן נמכרו ציורים והדפסים בשיטת המכירה ההולנדית, בה נקבע17 והמאה ה-16המאה ה- תחילה המחיר הגבוה יותר והמחיר יורד עד שהמכירה מסוכמת. המכירות הפומביות החלו

. היצירות המוצעות1688 מהולנד ב-William III, עידוד בעקבות בוא17בלונדון בסוף המאה ה- החזיקו סותביס18למכירה כתוצאה מפשיטת רגל כדי להיכלל לשימוש ביתי. בסוף המאה ה-

)נוסד ב-Phillips מערכי כל יצירות האמנות שנמכרו במכירות פומביות , 2/3וכריסטיס ב-1796 ,)Bonhams-( כבתי מכירות מובילים באנגליה.1793 )נוסד ב

ארגון

כמעט לא עבר שינוי

(. לכל פריט המוצע למכירהauctioneerדיסקרטיות מוחלטת לגבי המכירה מטעם המוכר/כרוז )(lot( מחיר שמור )reserve priceשנקבע תוך התייעצות עם המוכר, המחיר המינימלי בעבורו ,)

היצירה יכולה להימכר. במרבית הקטלוגים כלולות הערכות כדי להנחות לקוחות פוטנציאלים, בתנאי מסחר חלשים, הכרוז מנסה לשכנע את המוכר לקבל הצעות מתחת להערכות הנמוכות.

יש רשימה של הסמכות מכרז מקונים פוטנציאלים שלא היו יכולים להיות נוכחים לכרוז במכירה. הכרוז מעלה את המכרז במחיר קבוע מראש ויכול לבטל מכירות שלא מצליחות

(,off the chandelierלהתרומם למרווח המחיר הבא. הכרוז יכול לקחת מכרזים מהתקרה ) לכפות העלאת מחירים כאשר אין הצעה מתחרה מהקהל, דחיפת המכרזים לקונה יחיד עד

המחיר השמור, או לרשום בקשות מכרז חיצוניות מקונים שלא נמצאים בחדר. למרות מיעוט כללי המכירה, הם נבחנים עתה אצל הרשויות המקומיות וגופי הצרכנות. בעבר, הכרוזים נמנעו

מלהודות שהאובייקט לא נמכר, והציעו כי השוק היה חלש, דבר שהרתיע קונים. במקום זאת, הם היו ממציאים קונה דמיוני, כיום הם נדרשים לפרסם ברבים את האובייקטים שלא נמכרו.

הציעו סותביס1975( , ומרבית ההכנסה באה מהקונה. ב-vendorהכרוז עובד עבור המוכר ) לגבי15% משיא מכירי הפטיש, מה שהעלה את המחיר ב-10%וכריסטיס בלונדון הטבה של

בתי המכירות–. הדבר שינה את אופן המכירה הפומבית 1993האובייקטים שנמכרו ב- . הקונים עלולים0העיקריים התחרו על אוספים גדולים על ידי הפחתה בחיוב המוכר עד ל-

לתרום את המירב כדי לשנות את הסכומים של בתי המכירות, הצורך להבטיח שיהיה מה למכור הופך את המוכר לנעלה. השימוש להטבה בקונה גרם להתנגדות בקרב הסוחרים,

הלקוחות העיקריים של בתי המכירות אבל הם קבלו את זה ונהנו ממספר תועלות שלא ניתנו לקונים פרטיים כמו קניה באמצעי אשראי. סוחרי האמנות נמנים על חוגי המכירות, מסכמים

מראש על המחיר הגבוה ביותר שניתן לשלם על אובייקט מסוים, כך הם קונים את האובייקטים הטובים ביותר בזול וחולקים את הרווח הנוסף מאוחר יותר. חוגים אלו פעילים

, כלי כסףRugs & Carpetsבאולמות מכירה אזוריים או בשוקים מתמחים מסוימים., במיוחד ותכשיטים.

בבתי מכירות שונים ננקטים תנאים ומושגים שונים בנוגע למכירה; וריאציות נרחבות בנוגע לנטל המסים על בתי מכירות לאמנות בעולם התעשייתי והתנועה החופשית של יצירות

האמנות. היעדרה של חקיקה ממשלתית הקנתה לבתי המכירות בלונדון תקופה ארוכה של

34

עליונות על פני האחרים. בצרפת, חקיקה מחוזקת הקנתה למספר מוגבל של מפקחים-מעריכים(commissaires-priseursמונופול בנוגע לבתי המכירות. השוק האירופי היחידי היה צריך לתת )

את האפשרות לבתי המכירות הבריטים )כריסטיס וסותביס( לנהל מכירות פומביות בצרפת,דבר שהגדיל את יוקרתן של המכירות הפומביות שם. בגרמניה, האוטונומיה של מספר מדינות )

Länderוערים ראשיות מנעה התפתחות מרכז מכירות פומבי יחיד בינלאומי. רכישת סותביס ) הובילה להתרחבות של החברה. במה שנותר1983, ב-)Alfred Taubman )b 1925על ידי

turnover ניו יורק היוותה את מרכז המכירות הפומביות העיקרי במונחים של 20מהמאה ה- , עתיקות וספרים. סותביס וכריסטיס בעקבותיהם,old mastersולונדון נותרה מרכז המכירות ל-

החזיקו בתי מכירות פומביות חשובים בהונג קונג, התנהלו כמה מכירות נסיוניות בטוקיו. ב- ותמונת£ מליון 82.5, הן כריסטיס והן סותביס מכרו את דיוקן ד"ר גכט של ון גוך תמורת 1990

לאיש עסקים יפני. המיתון הכלכלי ב-£ מליון 78.1תמורת Au Moulin de la Galetteרנואר כריסטיס וסותביס נאבקו להרוויח בעתות1992, גרם להתמוטטות שוק האמנות, ב-1990

(.turnover that had halvedמשבר חצויות. )

See also Investment. BibliographyW. Roberts: Memorials of Christie’s, 2 vols )London, 1897( G. Reitlinger: The Economics of Taste, 3 vols )London, 1961–70( G. Keen: The Sale of Works of Art: A Study Based on the Times-Sotheby Index )London, 1971( F. Herrmann: Sotheby’s: Portrait of an Auction House )London, 1972( Antony Thorncroft

How to cite

MLA

Antony Thorncroft. "Auction." Grove Art Online. Oxford Art Online. 13 Oct. 2011 <http://www.oxfordartonline.com/subscriber/article/grove/art/T004926>.

Chicago

Antony Thorncroft. "Auction." In Grove Art Online. Oxford Art Online, http://www.oxfordartonline.com/subscriber/article/grove/art/T004926 )accessed October 13, 2011(.

Catalogue.

Descriptive, systematic list of objects gathered together temporarily or permanently or otherwise associated in some way. Art catalogues are compiled to serve a variety of purposes: museum and collection catalogues record the works in public or private collections; catalogues raisonnés attempt to establish the oeuvre of an artist; exhibition catalogues document the contents and intellectual thrust of temporary exhibitions; other catalogues inform potential buyers about art works available for sale at auction or in dealers’ galleries.

קטלוג

35

רשימת שיטתית תיאורית של אובייקטים שאוגדו יחדיו באופן זמני או קבוע או קושרו יחדיו בדרך כלשהי. קטלוגים של אמנות חוברו לשם תכליות שונות: מוזיאונים וקטלוגים של אוספים

– ליצירות אמן מסוים; קטלוגים של תערוכות catalogues raisonnésפרטיים או ציבוריים; תיעוד תכנים או דחפים אינטלקטואלים של תערוכות זמניות; קטלוגים אחרים המודיעים

לקונים פוטנציאליים על יצירות אמנות זמינות למכירה או בגלריות של סוחרי אמנות.

1. Introduction.

קבלת מידע על יצירות אמנות ספציפיות. התרחבות תחום תולדות האמנות כתחום מומחיות. , בעיקר בידי כלכלים )מנהלי17רשימות מלאי אמנותי )יצירות האמנות( חוברו לפני המאה ה-

משק בית(, נוטריונים או אחרים, קיים קושי להשתמש במידע כיוון שהוא מועט ביותר. קשה לזהות יצירה מסוימת כאשר לא ניתנים ממדים, הושמט שם האמן שיצר אותה או נושאה

,Anne de Montmorency, Constable of Franceמתואר באופן שטחי. מלאי האוספים של lists ‘un grand tableau de Bacchus’, ‘un tableau représentant une femme nue’ and so

onואחרים. התיאורים בקטלוגים המוקדמים יכולים להוות עזר לאתר את קורות היצירות המוקדמות, במיוחד במקרים בהם הבעלות על היצירה מוטלת בספק או יש צורך לבררה.

תכני הקטלוגים המוקדמים של האוספים והקטלוגים של המכירות חושפים דפוס של טעם , שייכים למשפחת מדיצ'י,15האספן; לדוגמא, ערכים כספיים של אובייקטים מסוף המאה ה-

מראים כי ציורים הוערכו במדה פחותה ביחס לאובייקטים מסוימים דקורטיביים, כמו שטיחי קיר, כלי קיבול מאבן ומדליות עתיקות. קטלוגים של תערוכות כיום חשובים במיוחד בשל

משמעות התיעוד של מיצגים אמנותיים ברי חלוף, )אפמרלים(. קטלוגים כגון אלו ממשיכים לשקף רעיונות מתולדות האמנות ועניין בתקופות ובמקומות מהם נבעו. קטלוגי מכירות או קטלוגים של כל תערוכת אמנות "רשמית" מספקים שיקוף מדויק על קובעי הטעם באותה

בפריז, סוףthe Salon des Indépendantsהתקופה, קטלוגים של תערוכות אלטרנטיביות, כמו , מייצגים רעיונות מתקדמים או אוונגרדיים. עותקים של קטלוגי19 של המאה ה-80שנות ה-

מכירות מלווים בהערות ביום המכירה, ובמחירים ששולמו ללוטים ספציפיים מהווים מקור מידע חשוב להיסטוריון של האמנות על תנודות בשוק האמנות ובפופולריות היחסית של אמנים

מסוימים.

Catalogue raisonné אוoeuvre catalogue מספק מידע חיוני לחוקרי תולדות האמנות המאוחרים כדי לבסס מבנים הסטוריים רחבים או צרים יותר, מחקרים ממוקדים יותר.

Catalogue raisonnéמהימן הוא כלי שערכו יסולא בפז לאוצר המארגן תערוכה על שלב וקטלוגים של אוספיםCatalogue raisonnéכלשהו ביצירת האמן. קטלוגים מודרניים מסוג

מספקים מידע מפורט ביותר על יצירות יחידות של האמן, נוסף על כותרתן, תאריך, מדיום וממדים הם מכילים הערת בעלות ושינויי בעלות על היצירה בנוסף מחירים בהם נמכרה בעבר.

תתכן גם ביבליוגרפיה לצרכי כתיבה מתמחית על הנושא, ובמידה אם רלוונטי, הסטוריה של תערוכות, מיקומים ותאריכים, ציטוטים של קטלוגים של תערוכות אלה. קטלוג מלא יכלול רקע הסטורי וחשיבות יחסית של יצירות האמן. במקרה של תכונה מעוררת מחלוקת, טיעון

לאור פרשנות סגנונית או ראית מעבדה יש לציינה.

Modern catalogues raisonnés and collection catalogues provide much detailed information about the individual works of art they include. In addition to such basic facts as title, date, dimensions and medium, an entry will typically include a provenance note detailing as much as is known of the work’s previous movements. An account of the prices the work fetched at auction may be supplied as part of the provenance note or given separately. There will also be a bibliography of scholarly writing about the work, and, if relevant, an exhibition history, supplying the locations and dates of the exhibitions in which the work has appeared, with citations to entries in the accompanying exhibition catalogues. A full catalogue will also illustrate each

36

work, with an annotation giving details of its historical background and its relative importance in the artist’s oeuvre. In the case of a disputed attribution, arguments based on stylistic interpretation or laboratory evidence may be posited. An iconographical analysis and a thorough account of copies and forgeries will probably also be included. Information about the work’s condition and any inscriptions it bears may be added or given in a separate section.

To provide fuller access to the information they contain, many modern art catalogues have indexes to the titles of the works and to the subjects portrayed; to the names of previous owners; or to the sitters pictured in portraits. There may also be concordances of the works’ old and new titles, as well as of current and former attributions. A catalogue raisonné may provide a concordance of its item numbers with those in earlier catalogues to make easier the comparison of the different catalogues’ treatment of the same work.

2. Collection catalogues.

Among the earliest known ancestors of collection catalogues are the inventories, carved on marble tablets )5th–2nd centuries BC(, of temple treasuries and cult objects. Such tablets have been excavated in fragments at various sites in Greece; one )Athens, Agora Mus.( bears a 2nd-century BC inventory of the statues of deities in the gymnasium in the Agora at Athens and seems to include the names of the sculptors. Inventories surviving from the Late Antique and early medieval periods are generally of liturgical objects in church or monastery treasuries; for example, an early 7th-century inventory of the collection of St Etienne in Auxerre records ewers, pitchers, chalices and other vessels used in the mass )Duru, i, pp. 333–6(. According to a late 12th-century inventory )London, BL, Add. MS. 29436(, the treasury of Winchester Cathedral included gold crosses studded with jewels, silver candelabra and gold goblets with enamel decoration.

Most of the earliest extant inventories of personal collections were documents hastily made for legal purposes directly after the collector’s death. An important exception is the series of inventories of the collection of Jean, Duc de Berry, compiled c. 1401–16 by Robinet d’Estampes ) fl early 15th century(, the Duc’s garde de joyaux, or curator. Modern scholars benefit from Robinet’s practice, unusual at the time, of recording the collection of illuminated manuscripts in the order of acquisition and supplying brief descriptions, including remarks on the illuminations, scripts, bindings, texts and provenances.

Art objects chosen more for their subject-matter than for their quality or style were often an important component of the encyclopedic cabinets of curiosities or Wunderkammern, didactic personal collections of the late 16th century and the 17th. The handwritten inventory )Vienna, Österreich. Nbib.( of one of the most important of these, that of Ferdinand, Archduke of Austria and Count of Tyrol )reg 1564–95(, compiled in 1596, lists, in addition to fossils and minerals, such important works of art as Benvenuto Cellini’s famous salt )1540–43; Vienna, Ksthist. Mus.; see (, as well as some 7000 prints, among them works by Albrecht Dürer and Lucas van Leyden. The catalogue )Paris, 1611( of the cabinet of Antoine Agard ) fl early 17th century(, an antiquarian of Arles, shows that his collection contained some sculpture as well as gems, coins and medals. Lorenz Hoffmann )d 1630(, a doctor of medicine at Halle,

37

published in 1625 the catalogue of his cabinet, which contained, along with the usual fossils and curios, paintings that he claimed to be by Lucas Cranach the elder, Michelangelo and Dürer.

The first known attempt to produce an illustrated paintings catalogue is the handwritten catalogue of the collection of Andrea Vendramin of Venice, compiled in 1627 and illustrated with 155 ink-and-wash drawings )London, BL, Sloane MS. 4004(. A different tradition of recording collections developed in the Netherlands in the early 17th century. ‘Gallery paintings’ by such artists as Willem van Haecht II )the Cabinet of Cornelis van der Gheest, 1628; Antwerp, Rubenshuis( and Frans Francken the younger )Interior of Burgomaster Nicholas Rockox’s House; Munich, Alte Pin.( portray encyclopedic collections of natural objects, antiquities and scientific instruments, as well as paintings and sculpture. In Brussels c. 1650 David Teniers )ii(, court painter and curator to Archduke Leopold William, modified the gallery-painting tradition in a series of views he made of the Archduke’s collection, in some of which )as Filipczak points out( he included the artists’ names on the frames of the works pictured )e.g. the Archducal Gallery with a Painter at his Easel; Munich, Alte Pin.(. In 1658 Teniers produced what some historians have considered the first illustrated catalogue of a paintings collection, when he made copies of almost 250 of Leopold William’s Italian paintings and supervised their engraving and publication in a lavish folio volume, the Theatrum pictorium Davidis Teniers Antwerpiensis, suitable for presentation by the Archduke to friends and visitors. Each caption identifies the artist who made the original painting and gives its dimensions.

After the metamorphosis of many royal and noble collections into public museums during the 18th century, some of these collections became the subjects of expensive publications meant for connoisseurs. One of the most popular was Tableaux, statues, bas-reliefs et camées de la Galerie de Florence et du Palais Pitti )1789–1807(, a four-volume collection of engravings, designed by Jean-Baptiste Wicar, of over 500 works from the Florentine grand-ducal collection. Similar in general character to the Wicar set, but smaller and cheaper, are such heavily illustrated multi-volume publications as Charles Paul Landon’s Annales du Musée et de l’Ecole moderne des beaux-arts )42 vols; Paris, 1800–22( or the Galerie du Musée Napoléon )Paris, 1804–28( by Antoine-Michel Filhol )1759–1812(; these were inspired by the sudden growth of the Louvre collection, swollen with works of art plundered from countries conquered by Napoleon. These works are not true catalogues, since their coverage was selective and occasionally augmented with paintings that were not in the collections. In contrast to these multi-volume corpora of engraved illustrations, most collection catalogues were relatively modest publications, not illustrated or at most containing a few engravings of the ground-plans and exterior façades of the gallery buildings.

Catalogues vary in their fullness of commentary on individual works, but English examples seem much more terse than continental ones, as demonstrated by a comparison )see Pears( of Bernard Lépicié’s Catalogue raisonné des tableaux du roy )2 vols; Paris, 1754( with English collection catalogues of the same period, such as Aedes Walpolianae )London, 1747(, the catalogue by Horace Walpole of the painting collection of his father, Robert Walpole, 1st Earl of Orford, at Houghton Hall, Norfolk. Lépicié’s entries are fairly detailed, with full descriptions )even analyses in some cases( of the paintings, which are arranged by school and artist; while in

38

Walpole’s catalogue the information on individual works is very brief and presented in a room-by-room arrangement with no index of artists’ names.

Around 1780 Central Europe became the site of some of the most progressive art display and cataloguing, particularly in the work of Wilhelm Lambert Krahe at Düsseldorf and Christian von Mechel in Vienna. Krahe was curator of the art collection of Charles Theodore, Elector of Bavaria; perhaps influenced by Lépicié’s catalogue, he broke with the Central European tradition of displaying paintings by size or subject-matter and installed the Elector’s collection primarily by school and artist. An illustrated catalogue, La Galerie Electorale de Dusseldorff, ou catalogue raisonné et figuré de ses tableaux by Nicolas de Pigage, with illustrations engraved by Mechel, was published in 1778. Soon after, Mechel was commissioned by Joseph II of Austria to catalogue the Habsburg collection in the Schloss Belvedere, Vienna, which was opened to the public. Mechel’s Catalogue des tableaux de la Galerie Impériale et Royale de Vienne )1784(, although not illustrated )except with occasional decorative tailpieces(, reflects some of Krahe’s ideas about the proper organization of exhibited works into national schools and artists’ oeuvres but adds some didactic refinements: thus the numbers on the picture frames in the galleries match the ones on their catalogue entries, the most noteworthy of these being starred for the sake of viewers with limited time. The alphabetical index at the end of the catalogue of artists’ names and birth and death dates, with reproductions of some artists’ monograms, was intended as a research aid.

Some of the best public collection catalogues of the 19th century and the early 20th were published in France, as a result of the high standards set for French provincial museums by the central government’s Administration des Beaux-Arts. Thus the pocket-sized catalogue produced in 1881 by the Musée de Reims, although not illustrated, contains very full information about the items listed, including attempts at dating individual works, relatively well-researched provenance information, discussions of related works in other collections and occasional references to information in catalogues raisonnés and other monographs.

In the 20th century most of the world’s major art museums have published catalogues of at least parts of their collections. Relatively economical techniques of photomechanical book illustration have made it possible for every work in a catalogue to be represented by at least one black-and-white illustration; the most lavish collection catalogues also contain many colour plates. It was realized sometime after the middle of the 20th century that public collection catalogues could also be a powerful means of self-expression and promotion for a museum, with important implications for public relations and fund raising.

Among the modern public collection catalogues that for their quality of scholarship, fullness of information and usefulness of illustrations are considered landmarks in the genre are the catalogues by Frits Lugt and others of the drawings collection of the Louvre, Paris; the paintings catalogues of the National Gallery, London )from 1945(; and the catalogue of the sculpture collection of the Vatican Museums in Rome, begun in 1903 by Walter Amelung and completed by his successors in the 1950s. More recently produced catalogues of public collections that have maintained a high standard of excellence include the series begun by the Frick Collection, New York, in 1968; James Byam Shaw’s catalogue of Old Master drawings at Christ Church

39

College, Oxford )1976(; recent volumes of the Italian drawings catalogue of the British Museum, London, by John Gere and Philip Pouncey; and the series of catalogues from the National Gallery of Art, Washington, DC, inaugurated in 1986 with Early Netherlandish Painting by John Oliver Hand and Martha Wolff.

Some museums and galleries began using computers for the management and documentation of their collections as early as the 1960s. By the mid-1980s information storage and retrieval systems had developed to the point where the data they could supply about a museum object could include a picture of it, conveyed via a video disk and monitor linked to the computer. In the late 1980s and 1990s such museums as the Musée d’Orsay, Paris, and the National Gallery, London, installed computer stations at which members of the public could summon up catalogue information and digitized reproductions of works. In France, government-managed projects have succeeded in creating common databases of art objects; for example, by 1988 the Ministry of Culture’s Inventaire Générale des Richesses Artistiques de la France had included the Louvre’s entire painting collection on its Joconde database. In the USA the Art and Architecture Thesaurus is being developed under the auspices of the J. Paul Getty Trust to record and standardize the terminology of the visual arts and make it possible for consortia of museums to establish a common database catalogue.

3. Catalogues raisonnés.

The primacy of the individual artist and the importance of identifying his or her authentic oeuvre are ideas, basic to modern art history, that have developed rather slowly. The 17th-century successors of Vasari, such biographers as Karel van Mander )Schilder-boeck, [1603]–1604(, Giovanni Baglione )Vite, 1642(, Carlo Ridolfi )Meraviglie, 1648(, Giovanni Pietro Bellori )Vite, 1672( and Joachim von Sandrart )Teutsche Academie, 1675–9(, contributed to this movement by supplying more or less detailed descriptive lists of the artists’ works known to them. From 1645 to the mid-1670s Claude Lorrain, in order to record his paintings and prevent forgeries, drew dated copies of them in a sketchbook he called the Liber veritatis )London, BM(, thus creating his own illustrated catalogue; however, this practice was not followed by other artists of his time. Also in the 17th century, collections of prints began to be organized at least partly by artist, rather than by subject arrangement, indicating that authorship was becoming an important factor in a print’s value. For example, in the 182-page catalogue )Paris, 1666( of Michel de Marolles’s enormous collection of prints )the first such published catalogue(, a third of the prints were arranged by artist.

In the 18th century, compilers of reference works about artists usually appended a list of known works to each entry. In books by such authors as Florent Le Comte, Pierre-François Basan and Karl Heinrich von Heinecken these lists were often intended to be comprehensive. Around the middle of the 18th century the first catalogues raisonnés published as self-contained books began to appear. The earliest ones invariably record prints: the numerous extant impressions of prints made it easier to encompass a printmaker’s oeuvre than a painter’s, especially as it was not yet considered necessary to determine and record each state of a print. Some early catalogues raisonnés were at least partly commercial ventures, compiled by dealers who owned copies of the prints or even the actual plates. In 1751 Edmé-François Gersaint produced in Paris the first

40

published catalogue of Rembrandt’s prints, Catalogue raisonné de toutes les pièces qui forment l’oeuvre de Rembrandt. Surprisingly accurate and detailed, it became the foundation for all succeeding research on Rembrandt’s etchings.

Early catalogues raisonnés were also compiled by art collectors and antiquaries: thus George Vertue produced in 1745 a catalogue of Wenzel Hollar’s prints. In 1795 Adam von Bartsch, curator of the print collection at the Kaiserliche Hof-Bibliothek in Vienna, produced his first catalogue raisonné, of the prints of Antoni Waterlo, and followed this with catalogues of the graphic work of Guido Reni )also 1795(, Rembrandt )1797( and Lucas van Leyden )1798(. In 1803 Bartsch began publication of his magisterial Le Peintre-graveur )21 vols; Vienna, 1803–21(, an attempt to catalogue the works of over 500 Netherlandish, German and Italian printmakers active before 1700. Since Le Peintre-graveur was almost entirely based on the Kaiserliche Hof-Bibliothek’s print collection, it suffers from a degree of parochialism. Many subsequent European catalogues raisonnés of prints by such scholars as Johann David Passavant )Le Peintre-graveur, Leipzig, 1860–64( and A. P. F. Robert-Dumesnil )Le Peintre-graveur français, Paris, 1835–71( were in direct response to Bartsch’s work, either to correct his entries or to catalogue the work of printmakers in areas or periods that he had omitted.

Perhaps the first catalogue raisonné of a painter’s )or, in this case, brother painters’( work is Über Hubert und Johann Van Eyck )Breslau, 1822(, in which the author, Gustav Friedrich Waagen, attempted to dispel some of the legend that had settled around the van Eycks after Vasari had credited them with the invention of oil painting. In order to compare their work with that of their contemporaries, Waagen found it necessary to establish a chronology of the paintings, using those he considered to be securely dated as reference points in a framework that would accommodate the brothers’ entire known oeuvre. Waagen included in his catalogue annotated entries not only for authentic works but also for those he considered doubtful or false.

In 1839 Passavant published in Leipzig a two-volume catalogue of the oeuvre of Raphael. Remarkably sophisticated for its time, Rafael von Urbino und sein Vater Giovanni Santi was based as much as possible on close personal examination of the works themselves and on relevant early documents that might serve as a corrective to Vasari’s Raphael biography and subsequent accounts based on it; Passavant’s preface includes a critical bibliographical essay. He arranged the entries for Raphael’s works chronologically and supplied full descriptions of them, along with their media, dimensions, current locations and some provenance information. He also gave some account of preparatory drawings, as well as painted and engraved copies. In a separate section he catalogued paintings the attributions of which to Raphael he considered doubtful. His catalogue of Raphael’s drawings connects preparatory studies to the paintings to which they are related and is followed by a list of engravings after Raphael’s works. An index of all the works, arranged partly by location and partly by subject, completes the catalogue, which set a standard that was not often equalled and rarely exceeded in the ensuing decades.

Some of the most significant features of Passavant’s Raphael catalogue—the self-confident connoisseurship, the awareness of the subject’s bibliography and the index—are present to some extent in catalogues raisonnés produced during the next 50

41

years but are not all found together again until Max Rooses completed his five-volume catalogue of the paintings of Rubens, L’Oeuvre de P. P. Rubens: Histoire et description de ses tableaux et dessins )Antwerp, 1882–1910(. For Rooses, as for Passavant, personal interaction with an artist’s work was an essential part of the process of authentication and cataloguing, since only an intimate knowledge of the history of an artist’s style would make it possible to date works that could not be securely dated from contemporary documents. Rooses included Rubens’s drawings in his catalogue, connecting the finished works to their preparatory studies. Like Passavant, Rooses felt confident enough of his knowledge of his subject to include entries that discuss doubtful works. He was also bibliographically sophisticated and alert to the work of other scholars; his catalogue entries for Rubens’s works contain many footnotes to earlier sources of information. In his preface to the fifth volume he acknowledged art museums that had in the meantime published catalogues that included their Rubens holdings. The awareness expressed by Rooses in his introduction that his work was part of a continuing art-historiographical tradition was something of a new development, marking the beginnings of a scholarly art history infrastructure. Rooses’s work thus contained all the essential elements of the modern catalogue raisonné. In the decades that followed, technological and scientific advances added the benefit of improved reproductions of the catalogued works and the results of new methods—such as X-radiography analysis and spectrometrical assessment—for the scientific examination of works of art.

Art dealers have been some of the most active compilers of catalogues raisonnés in the 20th century and in some cases have provided financial support for the compilation of such catalogues by scholars. This uncomfortably close connection between commerce and scholarship, and the fact that works of art that receive the endorsement of a catalogue raisonné usually increase in value, has led some scholars to decry such cataloguing as an auxiliary of the art market.

4. Exhibition catalogues.

(i) Academy and association exhibitions.

The livrets that accompanied the displays of work by members of the Académie Royale de Peinture et de Sculpture in Paris were probably the earliest exhibition catalogues. Beginning with the Salon of 1673 they appeared intermittently until 1737, when both they and the Salons became a regular event. Catalogues also accompanied exhibitions of members’ work by other major academies, including, from 1769, the annual summer shows of the Royal Academy, London; from 1786, the mostly biennial exhibitions of the Königliche Akademie der Künste, Berlin; and annual shows held by American artists’ associations, such as the Pennsylvania Academy of the Fine Arts, Philadelphia )from 1807(, and the National Academy of Design, New York )from 1826(. These academy exhibition catalogues were at first little more than viewers’ handlists of the names of artists and the titles of their works, but gradually they became more informative: in the 1730s the Salon catalogues began to show the item numbers of exhibited works next to their catalogue entries and to supply dimensions of larger works. By the 1750s some entries for paintings began to include long descriptions of their subject-matter, including explanations of historical background or literary origins; also in the 1750s the Salon catalogue entries occasionally supplied the names of the owners of the works and identified portraits’

42

sitters; but it was not until 1832 that the Berlin Akademie catalogues began to give owners’ names.

In the late 19th century such avant-garde groups as the Société Nationale des Beaux-Arts, the New English Art Club and the Vereinigung Bildender Künstler Österreichs )Vienna Secession( held regular exhibitions of their members’ work and published catalogues that in some cases were fuller than those of the established groups. In particular, the Vienna Secession’s striking exhibition catalogues were designed by some of the same artists who helped produce the journal Ver Sacrum, notable for its imaginative integration of illustration and text )see Secession, §3(.

(ii) International exhibitions.

Catalogues were published to accompany the huge art displays at international exhibitions or world’s fairs held from 1851. The official catalogue of the art sections usually listed all the art objects displayed, and the entries for individual works consisted merely of the artist’s name and the titles of his works displayed, with, occasionally, some biographical data and sometimes the name of the lending institution or person. Concision was enforced by the huge number of works exhibited: for example, 6000 works from 31 countries in the Beaux-Arts section of the Exposition Universelle of 1855 in Paris.

(iii) Dealers’ exhibitions.

On the whole, dealers did not use catalogued exhibitions as a way of selling art until after 1860. A notable exception was the European Museum that the American John Wilson ) fl 1790–?1810( opened in London in 1790: he exhibited consignments of contemporary and Old Master paintings, more than 600 at a time. His catalogues, which appeared irregularly, list the artists’ names and the titles of the works, accompanied occasionally by a brief description. From 1832 to 1834 the British dealer John Watkins Brett )1805–63( exhibited a collection of Old Master paintings in several places, including New York, Philadelphia and Washington, DC, publishing a different version of the catalogue for each location.

In the second half of the 19th century, particularly in Paris, dealer exhibitions, many of them catalogued, became an important way of presenting works of art for sale. Among the earliest were those of Louis Martinet, who in the 1860s mounted some catalogued exhibitions of recent works by contemporary artists in his gallery in Paris. Other dealers soon began to produce solo or group shows accompanied by catalogues that, although not particularly informative about the objects they record, often have adulatory, anecdotal introductions written by art historians or critics hired by the dealers. This catalogue pattern was followed for decades by such dealers as Durand-Ruel and Georges Petit in Paris and by Thos Agnew & Sons and Colnaghi’s in London. Although the commercial purpose of dealer exhibition catalogues inevitably taints them as vehicles for scholarship, some of them have been so informative about little-known objects and periods in the history of art that they have been much sought by scholars. This is especially true of the catalogues of dealers specializing in the work of avant-garde artists, such as the catalogue of the first exhibition of work by Braque at the Galerie Kahnweiler, Paris, in November 1908 or catalogues of art by

43

‘first generation’ Abstract Expressionist artists at the Betty Parsons Gallery, New York, and other galleries in the late 1940s and early 1950s.

Not all dealer catalogues are exhibition catalogues. Art dealers have published stock catalogues containing information about art objects they have available for sale, but not necessarily on display as part of a formal exhibition, since at least the middle of the 17th century, when the brief catalogues of Peter Stent ) fl 1640–1667(, a London printseller, began to appear. The period of relatively economical colour illustration that began in the 1960s has been a particularly favourable one for dealer stock catalogues, since it has allowed dealers to market art works attractively.

(iv) Loan exhibitions.

The idea of loan exhibitions of historically significant works may have begun with the many societies for the promotion of art that were founded in Europe in the early 19th century. One of the earliest and most influential of these was the British Institution, with its series of catalogued loan exhibitions, beginning in 1813 with a retrospective of the work of Joshua Reynolds and continuing with annual shows presenting a broad selection of British and continental Old Master paintings. The brief catalogue entries include the title, dimensions, current owner and occasionally an explanatory comment or literary quotation. Shortly after the middle of the 19th century, loan exhibition catalogues became more sophisticated and didactic in approach. The catalogue of the huge Art Treasures exhibition held in Manchester in 1857, for example, has in the section on Old Master paintings a brief survey of the history of painting, a glossary of technical and iconographic terms and a brief biographical dictionary of Old Master painters.

The development of the loan exhibition catalogue in the late 19th century and the early 20th is illustrated by two concurrent series of catalogues, one produced for retrospective shows of the work of 19th-century artists at the Ecole des Beaux-Arts, Paris, and the other of exhibitions at the Burlington Fine Arts Club, London. Early catalogues in the Ecole des Beaux-Arts series, such as that for an Ingres retrospective in 1867, contain only short introductions and entries arranged by subject; later catalogues in the series, such as that produced for an important exhibition of Courbet’s paintings and drawings in 1882, contain longer introductions devoted to aspects of the artist’s career and more detailed and careful catalogue information. In his preface to the Courbet catalogue, Jules-Antoine Castagnary claimed that his catalogue met standards of the ‘strictest precision’ in presenting data about Courbet’s works, particularly their proper chronological sequence, since ‘a single incorrect date, especially of a work from the artist’s early period’, could derail subsequent research. The Burlington Fine Arts Club catalogues of loan exhibitions, from their beginnings in the late 1860s to their heyday early in the next century, similarly demonstrate their compilers’ increasing awareness of rising standards of scholarly precision and fullness of documentation.

In the 1920s and 1930s public museums began to mount catalogued loan exhibitions in significant numbers. Budgetary constraints, along with the widespread belief that the primary purpose of an exhibition catalogue was to be a portable reference for exhibition viewers rather than a research vehicle, kept catalogues small. Introductions were brief and entries spare, but the photomechanical reproduction of art works had

44

become economical enough for even the most modest catalogues to have a few black-and-white reproductions. In Italy in the 1930s a cluster of major loan exhibitions on Italian art and artists )e.g. Correggio, Parma, 1935; Paolo Veronese, Venice, 1939( was accompanied by relatively large, heavily illustrated catalogues, clearly intended to serve as enduring sources of information; the entries for individual works were scholarly and detailed, with brief essays and full bibliographies for the more important works.

In the period following World War II there was an efflorescence of the loan exhibition, stimulated by the growing strength of art history as an academic discipline; for example, the display of reclaimed art works in such widely circulated exhibitions as Paintings Looted from Holland, Returned Through the Efforts of the United States Armed Forces )1946–8(, shown in Baltimore, New York, Washington and elsewhere in the USA, and the creation of new art museums and curatorial positions in the 1950s and 1960s. Loan exhibition catalogues likewise grew larger and more important, being transmogrified from fairly simple guides for visitors into expensive scholarly tomes containing accounts of the latest research on the exhibition subject, entries with almost as much detailed information as one would expect from a catalogue raisonné and many colour illustrations.

5. Auction catalogues.

An auction catalogue )sometimes called a sales catalogue( is produced by an auctioneer to enumerate and describe the art works to be sold by auction. The oldest surviving examples of art auction catalogues were published early in the 17th century to accompany auctions held in the Netherlands and, somewhat later in the century, in England. These early catalogues, about the length of a pamphlet, were, like most contemporaneous collection inventories and catalogues, terse and imprecise in their descriptions. Entries for specific works typically contain only the compiler’s impression of the subject and an attribution, often incorrect, to an artist.

By the mid-18th century in France the auction catalogue had become an important part of the selling process, as recent research by Pomian has shown. By this time paintings were of interest not merely as representations of particular subjects but also as examples of the works of famous artists. For dealer-connoisseurs such as Pierre-Jean Mariette and later Pierre Remy )1749–87(, Jean-Baptiste-Pierre Le Brun and Alexandre-Joseph Paillet, auction catalogue entries were opportunities to justify their attributions with lengthy analyses of style and subject-matter. The artist’s name was now given first in catalogue entries, rather than the title or subject of the work, and the entries were arranged more rationally. In 1751 Mariette was the first compiler to organize entries for paintings by school. In Remy’s catalogue for the auction of the collection of the Duc de Tallard in 1756, unattributed works were placed at the ends of the sections covering the schools to which they were thought to belong, and anonymous works and copies were given their own section at the end, instead of being scattered confusingly throughout the catalogue )Pomian, p. 140(.

Eighteenth-century British art auction catalogues displayed few of the continental innovations. According to The Index of Paintings Sold in the British Isles in the Nineteenth Century )1988(, until the 1880s most British catalogues were deficient in both connoisseurship and scholarship and inaccurate in attribution. In the 1880s, in

45

addition to an improvement in art auction cataloguing standards, photomechanical illustration was used occasionally. Although the vast majority of catalogues published from the beginning of the genre to about 1900 were not illustrated at all, catalogues of auctions of the most important, or at least most celebrated, collections had been illustrated with prints since early in the 18th century. By the 1880s photomechanical illustration had become economical enough to replace intaglio prints; heliogravures and aquatint photogravures, sparingly used, appear to be the processes of choice in catalogues of the 1880s and 1890s. After about 1900 most catalogues produced by larger auction houses were printed on smooth stock, and 5–15% of the lots were illustrated, generally with relief half-tones. By the 1960s most lots were illustrated, many in colour. Subscribers to auction catalogue series from the major houses could now expect to receive, several weeks after an auction, a list showing the price fetched by each lot.

The rapid expansion of the art market after World War II transformed the bigger auction houses into international corporations and turned their catalogue publishing departments into major operations. Christie’s and Sotheby’s each now produce more than 1000 catalogues every year, many containing more than 200 pages and illustrating every lot in colour. As well as being finely produced, these catalogues often have entries by scholar-consultants and contain nearly as much bibliographic and provenance data as one would expect to find in catalogue raisonné entries. Auction catalogues can be used to trace the movement of art works from collection to collection and thus to develop provenances for them. Consequently, much effort has been expended on the bibliographic control of art auction catalogues. Frits Lugt’s monumental Répertoire des catalogues de ventes publiques )3 vols; The Hague, 1938–64( records almost 90,000 art auction catalogues published between 1616 and 1925 and supplies library locations for individual copies. The Index of Paintings Sold in the British Isles in the Nineteenth Century analyses 19th-century British auction catalogues, reorganizing and republishing their data alphabetically under artists’ names. A computer database of art auction catalogues called SCIPIO, owned by the Research Libraries Group, contains records of auction catalogues from all periods and provides bibliographic access to them by seller, date of auction and other points of information. Like Lugt, it supplies library locations for individual catalogues.

See also Bibliography of art.

Bibliography

Introduction

L. Mirot: L’Hôtel et les collections du Connétable de Montmorency )Paris, 1920(

W. Shaw, ed.: Three Inventories of the Years 1542, 1547 and 1549–50 of Pictures in the Collections of Henry VIII and Edward VI, Courtauld Institute Texts for the Study of Art History )London, 1937(

G. Muehsam: Guide to Basic Information Sources in the Visual Arts )Santa Barbara, 1978(

L. Jones: Art Information: Research Methods and Resources )Dubuque, 1990(

46

Collection catalogues

L. Duru, ed.: Bibliothèque historique de l’Yonne, 2 vols )Auxerre, 1863(

‘Gifts of Bishop Henry of Blois, Abbot of Glastonbury, to Winchester Cathedral’, Downside Rev., iii )1884(, pp. 33–44

E. Müntz: Les Collections des Médicis au XVe siècle )Paris, 1888(

F. Mély and E. Bishop: Bibliographie générale des inventaires imprimés, 3 vols )Paris, 1895(

J. Guiffrey: Inventaires de Jean duc de Berry (1401–1416), 2 vols )Paris, 1896(

T. Borenius: The Picture Gallery of Andrea Vendramin )London, 1923(

G. Bazin: The Museum Age )New York, 1967(

N. von Holst: Creators, Collectors and Connoisseurs: The Anatomy of Artistic Taste from Antiquity to the Present Day )New York, 1967(

B. Balsiger: The Kunst- und Wunderkammern: A Catalogue Raisonné of Collecting in Germany, France and England, 1565–1750 )diss., U. Pittsburgh, PA, 1970(

M. Meiss: ‘The Bookkeeping of Robinet d’Estampes and the Chronology of Jean de Berry’s Manuscripts’, A. Bull., liii )1971(, pp. 225–35

F. Herrmann: The English as Collectors: A Documentary Chrestomathy )New York, 1972(

J. Shearman: ‘The Collections of the Younger Branch of the Medici’, Burl. Mag., cxvii )1975(, pp. 12–27

Art and its Images: An Exhibition of Printed Books Containing Engraved Illustrations after Italian Painting )exh. cat., ed. C. Lloyd; Oxford, Bodleian Lib., 1975(

D. Clay: ‘A Gymnasium Inventory from the Athenian Agora’, Hesperia, xlvi )1977(, pp. 259–67

J. Alsop: The Rare Art Traditions )New York, 1982(

P. Parshall: ‘The Print Collection of Ferdinand, Archduke of Tyrol’, Jb. Ksthist. Samml. Wien, lxxviii )1982(, pp. 139–84

G. McKee: ‘The Publication of Bonaparte’s Louvre: Illustrated Presentations before 1804’, Gaz. B.-A., civ )1984(, pp. 165–72

O. Impey and A. MacGregor, eds: The Origins of Museums: The Cabinets of Curiosities in Sixteenth- and Seventeenth-century Europe )Oxford, 1985(

47

S. LeBlanc and P. Welsh: ‘Up and Running: Computerized Collections Management at the Southwest Museum’, Mus. Stud. J., ii )1986(, pp. 33–45

R. Light and others, eds: Museum Documentation Systems: Development and Applications )London, 1986(

Z. Filipczak: Picturing Art in Antwerp, 1550–1700 )Princeton, 1987(

I. Pears: The Discovery of Painting: The Growth of Interest in the Arts in England, 1680–1768 )New Haven, 1988(

D. Sherman: Worthy Monuments: Art Museums and the Politics of Culture in Nineteenth-century France )Cambridge, MA, 1989(

D. Stam: ‘The Quest for a Code, or a Brief History of the Computerized Cataloging of Art Objects’, A. Doc., viii/1 )1989(, pp. 7–15

Catalogues raisonnés

C. White: Rembrandt as an Etcher, 2 vols )University Park, PA, 1969(

W. Koschatzky: ‘Adam von Bartsch: An Introduction to his Life and Work’, in Italian Chiaroscuro Woodcuts, ed. C. Karpinski )1971(, i of Le Peintre-graveur illustré )University Park, PA, 1971–(, pp. xi–xxi

M. Kitson: Claude Lorrain: ‘Liber veritatis’ )London, 1978(

W. Robinson: ‘“This Passion for Prints”: Collecting and Connoisseurship in Northern Europe during the Seventeenth Century’, Printmaking in the Age of Rembrandt )exh. cat., ed. C. Ackley; Boston, Mus. F.A., 1981(

G. Bickendorf: Der Beginn des Kunstgeschichtsschreibung unter dem Paradigma ‘Geschichte’: Gustav Friedrich Waagens Frühschrift ‘Über Hubert und Johann van Eyck’ )Worms, 1985(

Exhibition catalogues

A. Graves: A Century of Loan Exhibitions, 1813–1912, 5 vols )London, 1915/R 1965(

G. Koch: Die Kunstausstellung: Ihre Geschichte von den Anfangen bis zum Ausgang des 18. Jahrhunderts )Berlin, 1967(

T. Fawcett: The Rise of English Provincial Art: Artists, Patrons and Institutions outside London, 1800–1830 )Oxford, 1974(

A. Globe: Peter Stent: London Printseller, circa 1642–1665 )Vancouver, 1985(

W. Gerdts: ‘American Art Exhibitions and their Catalogues from the Beginning through 1876’, The National Museum of American Art’s Index to American Art

48

Exhibition Catalogues, ed. J. Yarnall and W. Gerdts, 6 vols )Boston, MA, 1986(, pp. xvii–xxxvii

Export a citation

Export citation for this article in the RIS format. This format is suitable for ReferenceManager, ProCite, EndNote, and RefWorks applications.

Author(s)

Alex Ross

Auction catalogues

F. Haskell: Rediscoveries in Art: Some Aspects of Taste, Fashion and Collecting in England and France )Ithaca, NY, 1976(

W. Johnson: ‘Paintings, Provenance and Price: Speculations on 18th-century Connoisseurship Apparatus in France’, Gaz. B.-A., cvii )1986(, pp. 191–9

K. Pomian: Collectionneurs, amateurs et curieux: Paris, Venise: XVIe–XVIIIe siècle )Paris, 1987; Eng. trans., 1990(

B. Fredericksen, ed.: The Index of Paintings Sold in the British Isles during the Nineteenth Century, i–ii )Santa Barbara, 1988(

W. Johnson: Art History: Its Use and Abuse )Toronto, 1988(

Alex Ross

MLA

Alex Ross. "Catalogue." Grove Art Online. Oxford Art Online. 13 Oct. 2011 <http://www.oxfordartonline.com/subscriber/article/grove/art/T014856>.

Chicago

Alex Ross. "Catalogue." In Grove Art Online. Oxford Art Online, http://www.oxfordartonline.com/subscriber/article/grove/art/T014856 )accessed October 13, 2011(.

Abbreviations Explained

A. Bull. Art Bulletin A. Doc. Art Documentation Burl. Mag. Burlington Magazine Downside Rev. Downside Review

49

Gaz. B.-A. Gazette des beaux-arts [suppl. is Chron. A.]

HesperiaHesperia: Journal of the American School of Classical Studies at Athens

Jb. Ksthist. Samml. Wien

Jahrbuch der kunsthistorischen Sammlungen in Wien [prev. pubd as Jb. Ksthist. Samml. Allhöch. Ksrhaus.]

Mus. Stud. J. Museum Studies Journal

5. Auction catalogues.

( מופקים על ידי הכרוזים )auction catalogues, sales cataloguesקטלוגים של מכירות )auctioneersכדי למנות ולתאר את יצירות האמנות שהועמדו למכירה. הדוגמאות העתיקות )

, דוגמאות מהולנד, ומעט מאוחר באותה המאה17החלו להתפרסם בראשית המאה ה- באנגליה. במסגרת הקטלוגים הללו, טווח אורך הפמפלט, כמו הקטלוג בן זמנו של המלאי

והקטלוג, תמציתי ולא מדויק בתיאורים. עיולים ליצירות ספציפיות מכילים באופן טיפוסי רקאת רושם המהדיר על הנושא ומאפייניו, לא מדויקים, לאמן.

בצרפת קטלוג המכירות הפכו להיות חלק חשוב בתהליך המכירה,18במחצית המאה ה- . באותו הזמן הציורים היוו ענין לא רק של ייצוגים שלPomianכמחקר שנערך לאחרונה על ידי

-Pierreנושא מסוים וגם כדוגמא של יצירות של אמנים מפורסמים. סוחרים מביני עניין כמו Jean Mariette ומאוחר יותר Pierre Remy )1749–87(, Jean-Baptiste-Pierre Le Brun-ו

Alexandre-Joseph Pailletנקודות גישה של קטלוגי מכירות מהוות אפשרויות להצדיק את , (. שם האמן מובאsubject matterתכונותיהם עם ניתוחים ארכניים על סגנון ונושא דעת )

תחילה בעיולי הגישה בקטלוג, במקום כותרת או נושא העבודה, העיולים מאורגנים יותר הגיוני Remy היה המהדיר הראשון כדי לארגן את העיולים לפי זרם. בקטלוג של Mariette 1751ב-

,session, לא מאופיין ביצירות שהוצגו בסוף ה-1756 ב-de Tallardמכירה של אוסף הדוכס (.Pomian, p. 140מכיל חלק של עותקים, במקום פיזור בקטלוג )

מכילים מעט מצאי אירופאי יבשתי. לפי 18קטלוגי מכירה לאמנות בריטית מהמאה ה- ,)The Index of Paintings Sold in the British Isles in the Nineteenth Century )1988 ה-

, מרבית הקטלוגים מבריטניה היה נטול הן מומחיות ואנינות19 של המאה ה-80עד שנות ה- , בנוסף מהווה שיפור בסטנדרט קטלוג19 של המאה ה-80טעם ואי דיוק באפיון. בשנות ה-

מכירות פומביות באמנות, שימוש בציוד צילום לצרכי הדגמה. למרות שמרבית הקטלוגים לערך לא היו כלל איורים בקטלוגים, מראשית המאה ה-1900התפרסמו בראשית הז'אנר עד

בצילומיםintaglio prints ניתן היה להחליף 1880 רק הקטלוגים החשובים כללו הדפסים. ב-18 aquatint( ו- תחריטי אקווטינט )?( )heliogravuresמכניים; הדפסים או תמונות שפותחו באור )

photogravures מרבית1900 לערך. בערך ב- 1900 עד 1880( שימשו בקטלוגים בין השנים מהאוייבקטים15% עד 5%, ורק ל-smooth stockבתי המכירה הגדולים הפיקו קטלוגים על

(. בשנות ה-relief half-tonesשהועמדו למכירה היו איורים, שהיו בעיקר בתבליט חצאי טונים ) למרבית האוביקטים היו איורים, רובם צבעוניים. המנויים על סדרת קטלוגי20 של המאה ה-60

המכירות בבתי המכירה הגדולים קיבלו מספר שבועות לאחר המכירה, את רשימת הסכומים(.lotבהם נמכר כל אובייקט )פריט,

ההתרחבות המהירה של שוק האמנות לאחר מלחמת העולם השניה הפכה את בתי המכירות הגדולים לתאגידים בינלאומיים, והפכה את הפקת הקטלוגים למבצע חשוב. כריסטיס וסותביס

עמודים200 קטלוגים בכל שנה, רבים מהם מכילים יותר מ-1000מפיקות מדי שנה יותר מ-כשכל פריט מלווה בתמונה צבעונית. הפריטים מכילים מידע ביבליוגרפי ומידע על בעלות )

provenance כפי שמצופה מעיולים של )catalogue raisonnéניתן להשתמש בקטלוגים של . מכירות כדי לאתר יצירות אמנות בין אוספים ולפתח את הבעלויות עליהם. מושקע מאמץ

בשימוש בשליטה ביבליוגרפית על קטלוגים של מכירות אמנות. ניתן לאתר את תזוזות העבודות

50

,Frits Lugtמאוסף לאוסף כדי להבין מהי ההסטוריה של הבעלות עליהן. המפעל של Répertoire des catalogues de ventes publiques )3 vols; The Hague, 1938–64(

ומכיל1925 ו-1616 קטלוגים של מכירות פומביות שפורסמו בין השנים 90,000מכיל כמעט מיקומים בספריות של עותקים בודדים.

The Index of Paintings Sold in the British Isles in the Nineteenth Century , מסדר את המידע לפי א-ב19מנתח את קטלוגי המכירות הפומביות מאנגליה מהמאה ה-

, שלSCIPIOשמות האמנים. מסד נתונים ממוחשב על קטלוגים של מכירות פומביות נקרא Research Library Group מכיל מידע על המוכר, תאריך המכירה ועוד. כמו אצל Lugtיש

(Groveמידע על מיקומי עותקי קטלוגים יחידים. )מידע יתום שייך לערך ב-

Auction catalogues

F. Haskell: Rediscoveries in Art: Some Aspects of Taste, Fashion and Collecting in England and France )Ithaca, NY, 1976(

W. Johnson: ‘Paintings, Provenance and Price: Speculations on 18th-century Connoisseurship Apparatus in France’, Gaz. B.-A., cvii )1986(, pp. 191–9

K. Pomian: Collectionneurs, amateurs et curieux: Paris, Venise: XVIe–XVIIIe siècle )Paris, 1987; Eng. trans., 1990(

B. Fredericksen, ed.: The Index of Paintings Sold in the British Isles during the Nineteenth Century, i–ii )Santa Barbara, 1988(

W. Johnson: Art History: Its Use and Abuse )Toronto, 1988(

Alex Ross

MLA

Alex Ross. "Catalogue." Grove Art Online. Oxford Art Online. 13 Oct. 2011 <http://www.oxfordartonline.com/subscriber/article/grove/art/T014856>.

Chicago

Alex Ross. "Catalogue." In Grove Art Online. Oxford Art Online, http://www.oxfordartonline.com/subscriber/article/grove/art/T014856 )accessed October 13, 2011(.

Auction Catalog

, פריטים המוצעים למכירה למרבה במחיר במכירה פומבית.Lotsרשימה לרוב של לרוב מלאי איורים בשחור לבן/צבע, קטלוג מכירות פומביות מכילים ערך לאספנים כי

הרשומה מכילה, תאריכים, בעלויות על עבודות, ממדים, תנאי מכירה, מחיריםממשיים, וכיוב'.

http://www.abc-clio.com/ODLIS/odlis_A.aspx [15.10.11]

51

52