ורש1 ה% הםד יב7 ה כתת השלם- ד- לפי מנהגי הםפרדים ועדות המזרח ולפי פםקי מרן השלחן ערוך זיע״א כולל התפילות לימות החול והשבת פרוש ובאור נפלא על עם ויו׳׳ט, הפשט, המלוקט מתוך פרושי דרך רבותינו, בתוטפת הערות רבות והקדמות מאירות לכל פרק ופרק, למען יוכל המתפלל לכון כראוי לאביו שבשמים. לבו ויאה, ומתוקן נאה והכל בנקזזךר פטוק מדויק לכל משפט, עם ומוגה, והקמץ נע השוא הדגשת ועם בני של כללי הדקדוק ע ל פי חטוף, מראה מקומות וכן עדות המזרח, לפטוקים המשולבים בתפילה. בזזועאת מכון ירה ש ה ש חל תשס״ו שנת הוצאה שביעית מורחבת תקוה ת״ו פתח פעיה״ק הועתק והוכנס לאינטרנטwww .hebrewbooks. org חיים תשס״ט ע״י
250
Embed
Siddur ha miphorush_kavanas_ha_leiv - 28-08 - yossef
This document is posted to help you gain knowledge. Please leave a comment to let me know what you think about it! Share it to your friends and learn new things together.
Transcript
הםד%ה1ורש
כתת ה7יב השלם
ד
לפי מנהגי הםפרדים ועדות המזרח
ולפי פםקי מרן השלחן ערוך זיע״א
כולל התפילות לימות החול והשבת
ויו׳׳ט, עם פרוש ובאור נפלא על
דרך הפשט, המלוקט מתוך פרושי
רבותינו, בתוטפת הערות
רבות והקדמות מאירות לכל פרק
ופרק, למען יוכל המתפלל לכון
לבו כראוי לאביו שבשמים.
והכל בנקזזךר נאה ויאה, ומתוקן
ומוגה, עם פטוק מדויק לכל משפט,
ועם הדגשת השוא נע והקמץ
ל בני חטוף, על פי כללי הדקדוק ש
עדות המזרח, וכן מראה מקומות
לפטוקים המשולבים בתפילה.
בזזועאת מכון
שירה חלשה
ת תשס״ו נ ת ש ב ח ר ו עית מ ה שבי א צ ו ה פעיה״ק פתח תקוה ת״ו
הועתק והוכנס לאינטרנטw w w . h e b r e w b o o k s . o r g
ע״י חיים תשס״ט
כיון שהושקע בטידור זה ממון רב
ומאותשעותעמל,לכןהננולהודיע
כי כל זכויות ההדפטה, העתקה או
צילום הטקטט, ביאור המילים, או
חלק מהם, בין בארץ ובין בחו״ל,
שמורות לפי דין תורה ולפי החוק
הבינלאומי למכון ״שירה חדשה״.
המען לשלוח הערות ומכתבים:
קהילות יעקב 6 פ״ת, דורון רונן.
להזמנות: 050-4124723/2. 03-9089244
^ ^ ^ ^
מפתחות589 . . ״ 9 קידוש היום . ב ל ונת ה ר ״כו א לסידו ו ב מ
590 . . ת . ב ל ש ה ש ח נ ? 18 מ ד צ י נה, כ ו ה בכו ל י פ ת
ת . . . 621 י ש י ל ה ש ד ו ע ם 26 ס ש ת ה ו מ ת ש נ ו ו כ
ה . 626 ל ד ב ר 29 סדר ה ח ש ת ה ו כ ר ב
ש . 636 ד ו ש ח א ת 43 סדר ר ו צ תקון ח
ש . . 655 ד ו ש ח א ר ת מוסף ל ל י פ א זיע״א 59 ת י ב נ ו ה ה י ל ת א ח י ת פ
ש רגלים . . 669 ל ש ה ל ל י פ ם 69 ת ל ו ן ע אדו
ם . . 685 י ל ג ש ר ל ש ת מוסף ל ל י פ ת 71 ת י צ י ת צ פ י ט סדר ע
ה . . 695 כ ו נ ת ח ו ר ת נ ק ל ד ן 72 סדר ה י ל פ ת ת ח נ סדר ה
ר . 697 ת זכו ב ש ת 78 ל י ר ח ת ש ל י פ ת
רים . 708 פסוקי דזימרה . . . . 122 סדר פו
ת . 709 ו נ ל י א ת ה כ ר ה . . . . 144 סדר ב י ת ו כ ר ב ק״ש ו
ש ניסן . . 712 ד ח ד ל ו מ ה . . . . 164 סדר ל ר ש ת שזמינה ע ל י פ ת
ן . . . 731 נישואי ן . . . . 196 סדר אירוסין ו ו נ ח סדר ת
ה . 733 ל י ת מ י ר ה . . . . 217 סדר ב ר ו ת ת ה ו כ ר ב
ן . 736 ב ן ה ו ל יום . . . . 230 סדר פדי ר ש י ש
ת . . 738 ו כ ר ר עקרים . . . . 257 סדר ב ש ה ע ש ל ש
ת . . 739 ו ר ש ע מ ת ו ו מ ו ר ת ת ש ר פ ה . . . . 264 סדר ה ח נ ת מ ל י פ ת
ך . . . 741 ר ד ת ה ל פ . . . . . 309 ת . . ש . ״ צ ו מ ל ל ו ו ח ת ל י ב ר ת ע ל י פ ת
ם . 742 ו ל ת ח ב ט ר . . . . 352 ה מ ע ת ה ר י פ ס
ת . 744 ו ב ה . . . . 358 פרקי א נ ב ת ל כ ר סדר ב
ת . . 759 ו י נ ע ע ת ב ר ה . . . . 363 סדר א ט מ ל ה סדר ק״ש ע
ן . . 788 ת . . . . 372 צידוק הדי ב ת ש ו ר ת נ ק ל ד סדר ה
ם . . 789 י ל ב א ן ל ו ת המז כ ר ר השירים . . . . 373 ב י ש
ה . . 791 ש א ל ש ו י א ה ל ב כ ש ת . . . . 388 ה ב ת ש ל ב ק
ן . . 793 י מ ל ת ע י ת ב כ ר ת . . . . 404 ב ב ל ש ת ש י ב ר ת ע ל י פ ת
ת . . 793 ו י ש ר פ ת . . . . 432 סדר ה ב ל ש י סדר ל
ה . . 824 כ ו נ ת לימי ח ו א י ר ת . . . . 439 ק ב ל ש י קידוש ל
ר . . 827 ו ב י ת צ י נ ע ת ה ל ר ו ת ת ה א י ר ת . . . . 445 ק ב ש פזמונים ל
ת . . 828 ב ש ת ל ו י נ ש ן . . . . 453 מ ו ת המז כ ר סדר ב
848 . . . . . . ם ר ו א י ב ה ו ל י פ ת ם ב י ח כ ת . . . . 472 ביטויים ש ב ש ת ל י ר ח ש
ת . . 853 ו ב ו ש ת ת ו ו ב ו ג ת . . . . 552 ת ב ל ש מוסף ש
ת וקיצורים . . 860 ו ב י י ת ש א ח ר ו ש . . . . 565 ל ד ו ש ח א ר ת ו ב ש מוסף ל
ת . . 862 ו ק ס פ ח ה ו ת . . . . 583 ל י ר ח ת ש ד ו ע ס
• כולל הפרוש היה למראה ל םדור כוונת ה
עיניו של הגר״ח קנייכםקי שליט״א, והר•
, ואף ענה לי כמה פעמים לשאלות ו עיין •
ע לפרוש. ואמר לי שאכן ג ו נ ה • כ ל ה •
י יש א ד ו כדאי להוציא את הםפר לאור, •
ה והצלחה. כ ר • מזה תועלת, וברכני •
הסכמות נוספות מגדולי התורה שליט״א הובאו
בתהלים כוונת הלב, במגלת אסתר כוונת הלב
והגדה של פסח עם באור כוונת הלב.
א ״ ס ש ר ת ד f' א
עובדיה יוסף הראשון לציון
ונשיא מועצת חכמי התורה
זזםכמזז
הובא לפני סידור ״כונת הל•״ מעשה ידי אומן נטע
נאמן, רב הפעלים לתורה ולתעודה, אוצר כלי חמדה,
_ , ו ט ע הרה״ג דורון רונן שליט״א. והכל עשה יפה ב
r על פי דעת מרן השולחן ערוך מאור עינינו ותפארתנו
ובנןץוסף קארו זיע״א.
יייהי רצון שחפץ הי בידו יצלח להוציאו לאור בקרב ימים, ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה, מתוך שלום
השקט ובטח, בבריאות איתנה ונהורא מעליא, לאורך
ימים ושנות חיים, בטוב ובנעימים, אמן.
ו ו
1 ו
•
L
על החתום
הרעואבשודןיהלצייווןסונףשיא
מועצת חכמי התורה
שלמה משה עמאר הראשון לציון
ח תקוה ת פ ר אב״ד ד ב ע ש ל
עשר יום לםרחשון התשס״א, יום ההילולא דםרן החזו״א זיעייא.
בעזהיתייש בשני בשבת חמשה
דברי ברמז זזזערכזז שמחתי לראות את סידור התפילה ״כונת הל•״, אשר
R1 S ״ ב ל ת ה נ ו ו כ ר ״ ו ד י ס א ל ו ב S מ R י סaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי יהוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
א רק המילים הקשות או מילים ל א פורשה כל מילה ומילה א סיבה גם ל
ומשפטים שיש וטועים בד״כ בהבנתם, ופעמים רבות רמזנו במילה או
ת בהערה הנלווית. א ב ו ם שהרחבתו מ ל שתים לרעיון ש
ההכנה לברכות ולתפילה
כאמור בתחילת כל קטע וברכה נמצאת הכוונה הנדרשת מהמתפלל או
ך היא גדולה, שהרי יכול כ תמצית הרעיון שבקטע. התועלת ב
המתפלל בעזרת הקדמה זאת לדעת מה תוכן המזמור או הבקשה אותה
ש בהתלהבות ף בזמנים שאינו ח ת נפשו א עליו לבקש, ובכך לעורר א
הדרושה כדי לכין, ובד בבד עם התגברות הרצון להתגשמותה של תפילתו
יפתחו בפניו שערי התפילה ויקל עליו לכין. מעין עצה זו מזכיר החפץ חיים
בסוף ספרו ׳שם עולם׳, וז״ל:
״ראשון לכל צריך שיתפלל מתוך סידור, ועכ״פ תפילת י״ח, ומ״מ גם בזה איננו משומר מכל וכל מערמת היצר המפיל טרדות על האדם כדי שלא יוכל לכין, והזמין לי הקב״ה קצת עצה בזה... שצריך להתבונן מתחילה מה הוא רוצה לבקש מהשם ועל מה יברכנו, ואח״כ יאמר
אותה ברכה״.
והאמת היא שדברים כעין אלו כבר כתב הרמב״ן באיגרתו, וז״ל: ״והסרך בעת התפילה וטהר רעיונך, וחשוב הדיבור ב ל כל דברי עולם מ מפיך קודם שתוציאנו מפיך״. וכן כתב הרוקח: ״קודם שיצא הדיבור מפיךר ליקוטי מהרי״ח, וז״ל: ״בכוונת פ ס חשוב ביאורו״. והטעם לכך מוזכר ב פירוש המילות צריך להקדים הכוונה לאמירה ולא להפך, כי מה דהוה הוה, שכבר אמר התיבה בלא כוונה, דהוא כגוף בלא נשמה, ומה מהני
שמכוון אח״כ״
ט חשוב, וז״ל: ר ב עצה זו, ואף הוסיף פ ת ל ״בית תפילה״ כ ע גם ב
״ישהה מעט קודם כל ברכה, ויעשה הכנה ויחשוב: הבה נא אכין כפי כוחי ואומר אותה כתיקונה... וההשתדלות ל כין [בתפילה] בצרוף הכנעת לבו היא ענין נפלא. וכבר יש בספרים ובסידורים התעוררות כהנה וכהנה, ומה טוב לחפש אחרי אלו הסידורים, או לכתוב בכתב ידו התעוררות הנמצאת בספרים, או מאשר תשיג ידו, להיות לזכרון בין עיניו. וכן יכתוב זכרון בספר בכל דף ודף כל התנאים הצריכים בתפילה, להיות לזכרון בין עיניו, כי ראיה מביאה לידי זכירה. ואף כי ההרגל נעשה טבע, ואין לבבו פונה לראות את הכתוב בספר, מ״מ אם אינה
עושה כולה עושה מחצה, ובאיזה יום יתן אל ליבו לראות ולזכור״.
S ״ R ״ ב ל ת ה נ ו ו כ ר ״ ו ד י ס א ל ו ב Rיא S מaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ף יותר מהפרוש עצמו, היות חשיבותה של הקדמה זו הינה גדולה, ואולי א
א יוצאים ידי חובת התפלה, שבעצם ידיעת פרוש המילים עדיין ל
א רק בצרוף ההרגשה שמדברים לפני ממההב״ה וממנו מבקשים ואותו ל א
א הרהג״ש וולבה זצ״ל שרוב המפללים בכוונה ט ב ה טיב ל מהללים. וכפי ש
ננים בפרוש המלה ׳קדוש׳ או ׳הגדול׳ על כל משמעותיה ם מתבו א חושבים ש
ת אין מ א ל ב ב ל מה שאומרים, אז משיגים הכוונה הנדרשת, א וחושבים ע
ל הקב״ה, א מחשבה של תורה, כי תפלה משמעותה התייחסות א ל זו תפלה א
ם ידיעת פרוש א לימוד, ורק בצירוף התיחסות זו ע ל ם מקרוב או מרחוק, ו א
ד לפי דרגתו, ובזה יוצאים ח המלים יכולים להגיע לדבקות בקב״ה, כל א
ידי חובת התפלה.
על כן בהיות שישנם בסדור זה הקדמות רבות שכוונתם לעורר ולהלהיב
ת המזמור או כל קטע התפלה אחר, ש המתפלל לפני שמתחיל א פ ת נ א
ת המחשבות הזרות הטורדות ל א ט ב אזי כל הקורא אותם קל לו יותר ל
ת התפלה בהתלהבות הנדרשת אותו, ומאידך גיסא להתעורר ולאמר א
ר עם הבורא ית׳. ב ד מהעובדה שהינו מ
אופי וסגנון הפרוש
א יש לזכור שלמרות שהפירוש בסידור זה לעיתים מפורט ומקיף, עדיין ל
הגענו לקצה קצהו של כוונת חז״ל מתקני ומסדרי התפילה, וכמ״ש
:cr ש החיים(שער ב׳ פרק פ נ ה
״בעומק פנימיות כוונת התפילה אין אתנו יודע עד מה, כי גם מה שנתגלה לנו קצת כוונות התפילה מרבותינו הראשונים ז״ל קדושי עליון, ועד אחרון הקדוש איש אלוקים נורא האריז״ל, אשר הפליא והגדיל לעשות כוונות נפלאות, אינם בערך אף כטיפה מן הים כלל נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנה״ג מתקני התפילה, שהיו ק״כ זקנים ומהם כמה נביאים, וכל מבין יבין דלא איתיה אנש על יבשתא שיוכל לתקן תקון נפלא ונורא כזה, לכלול ולגנוז במטבע תפלה קבועה וסדורה בנוסח אחד התיקונים של כל העולמות עליונים ותחתונים וסדר פרק המרכבה... והוא בלתי אפשרי אם לא ע״י הנבואה העליונה ורוח קדשו ית׳, אשר הופיעה עליהם הופעה עצימה בעת תקון נוסח מטבע התפילה״,
עכ״ל.
ת ש א ר פ והאמת למקרא הדברים הללו היה מן הדין להרתע מלגשת ל
א כאן הינו מלוקט צ מ נ ט כל ה ע מ כ התפילה וכונותיה, אולם כיון ש
א ל ף הבאתי דבריהם בשלמות ל מספרי רבותינו הקדושים, ולעיתים א
ר זה. ברור הוא ב ד ב א נמנעתי מהמלאכה, עקב התועלת הגדולה ש שינוי, ל
^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ״ ב ל ת ה נ ו ו כ ר ״ ו ד י ס א ל ו ב S• R מ S י R 2
aaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד aaaaaaaaaa^aaaaa^aaaa^
שישנם באורים נפלאים רבים נוספים שהיה מן הראוי שידע כל הרוצה
להעמיק חקר בלשונות התפילה, ולא היתה כוונתי כלל וכלל להכריע בין הפירושים השונים של רבותינו הקדושים, שאלו ואלו דברי אלוקים חייםת הביאור הם, אולם היה מן הצורך לקצר במידת האפשר, ולבחור זיוקא א
א נמנעתי ך במקרים רבים ל המתאים ביותר לאופיו ומבנהו של סידור זה. א
ר הדבר היה נחוץ ש א ת אותם פירושים נוספים כ א בהערות א י ב ה ל מ
עם פרוש מגיד צדק(לרבנו פנחס תלםיד הגר״א), סדור כנסת הגדולה(לרה״ג יוסף צוברי
ל הירש, שפתי א פ י לוחות הברית(לרב ישעיה הורביץ), ספרי ר׳ שמשון ר זצ״ל), שנ
ב (הרב שסתבח־), עולם התפילות (לרב ל ב חיים (הרה״צ חיים פרידלנדר זצ״ל), עבודה ש
אליהו םונק), סדור אוצר התפילות, סדור שערי תפילה (הרב גולדברג), הסדור
המפורש (הרב וינגרסן) ועוד ספרים רבים אחרים.
הפרוש העליון
א בגוף הסידור מחולק לשלושה סוגים: צ מ נ הפרוש העליון ה
ט שלפניו: נכתב באותיות פ ש מ ל המילה או ה ר ש ב ס הסוג הראשון מציין ה
. הסוג השני מציין מילות קישור והשלמות ללשון התפילה המוסיפות א א
ו על המתפלל להשתדל להבחין בין שני ל ת א ו י ת ו א ת המשפט: נכתב ב נ ב ה ל
סוגי פירוש אלו, כיון שלעיתים ההבדל ביניהם הוא משמעותי, ואי הבחנה
ביניהם עלולה לגרום לטעות בהבנת המשפט. לדוגמא בברכת המינים
1. יש לדעת כי ישנם שלושה ספרים שונים הנושאים את השם ׳עיון תפלה׳, אשר שמות מחבריהם הם: א) הרב אריה ליב גורדון(אשר פרושו םופיע בסדור אוצר התפלות); ב) הרב שמעון שווב; ג) הרב יעקב צבי מעקלנבורג(בעל הכתב והקבלה). בסדור זה הובאו פרושים משלושת ספרים אלו, ולכן כדי להבחין מהו המקור הנכון יש לדעת שאם נכתב - עיו״ת - ללא תוספת אז הכוונה לעיו״ת
לרב גורדון, ואם יש תוספת שם אז הכוונה לב׳ או ג׳ ע״פ שם המחבר הנלווה.
S™ R ״ ב ל ת ה נ ו ו כ ר ״ ו ד י ס א ל ו ב י S מ » R aaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ת הסידור מתוך סידורו המדויק. ה לי להגיה א ש ר ספרים נדירים, ואף ה
ת כל ספריו במהרה. ישלם ה׳ שכרו בזה ובבא, ויזכה להשלים א
ההלכות שבסדור נלקטו מספרי ההלכה של פוסקי ספרד, וביניהם החיד״א,
ב עובדיה ר ף החיים, שו״ת יבי״א ויחו״ד לראש״ל ה בן איש חי, כ
יוסף שליט״א ועוד, כמצוין במקום. ובשאלות שהיו צריכות הכרעה
ב בעיר ר ב דוד טהרני שליט״א מו״צ בבי״ד יורה דעה ו ר ם ה התיעצתי ע
ביתר עילית.
ה שטרנבוך שליט״א, ש ב הגאון רבי מ ר ת דברי ה ראיתי לנכון להוסיף כאן א
אותם מצאתי בשו״ת תשובות והנהגות (חלק א' תשובה קכ״ו), וז״ל:
״שמענו מפה קדוש הגר״ח מוולוזין זצ״ל שגילה דעתו שאין הצלחה לתפילה או תורה כשמתפללים או לומדים בסידור או ספר הנדפס ע״י אינשי דלא מעלי. ונראה שאף שדפוס בזמנינו לא נקרא מעשה אדם, מ״מ כיון שיש לעובר עבירה חלק בסידור שע״י מתפללין, אינו ראוי שיהיו בעלי עבירה המדפיסים גם בזה״ז. ..אבל הבתי דפוס שכל רצונם להתעשר ומביאים פועלים מחללי שבת או נכרים או בעלי עבירה, אין בזה ברכה וראוי שיהיה בראש הסידור הסכמה שהספר נדפס ע״י שומרי תורה, ואז ברכה והצלחה למתפלל או לומד בו. ואנו מתפללים וחוזרים ומתפללים ולא נענים בעו״ה, ומי יודע אולי גם דבר זה מקטרג שתפילותינו לא יתקבלו במרום, וראוי ונאה לתקן הדבר... וזהו סגולה נפלאה שהתפילות יתקבלו, ואני מכיר כמה סידורים מקדושי עליון שחזרו והדפיסום בעלי עבירה וממילא אין קדושה וסגולה למתפלל
בו.״ עכ״ל.
ו להודיע בזה שסידורנו זה(וכםובן שישנם עוד סידורים הםקפידים על כך) נעשה ולכן באנ כולו - כולל הגרפיקה, העימוד, והדפוס - ע״י אנשים יראי שמים,
ת וגם בזכות זה יתקבלו תפילותינו לרצון. מ א ב שומרי תורה ומצוות, ויה״ר ש
ר גמלוני, ש הריני מודה מקרב לב להורי היקרים שיחיו על כל הטוב א
א הפרעות. ל ת שאוכל להמשיך ללמוד ל נ ל מ המסייעים לי בכל עת ע
יזכו לראות ברוב נחת מצאצאיהם וצאצאי צאצאיהם מתוך בריאות
והרחבה.
ת שתחי׳, העומדת לימיני לעזרני בכל העניינים, נ בכל לב אודה לרעיתי ע
נושאת בעול הבית ומסייעת לי בעבודת הקודש ללמוד וללמד, וגם
ב נחת מבנינו ה יחדיו רו א ר נ בהכנת סדור זה עזרה לי רבות. יתן ה׳ ש
aaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ת9ילה 33וונה, 3י^ד? אחת המתנות הגדולות אותה הנחיל הקב״ה לעמו ישראל היא עבודת
ר על ידה זוכה האדם לשפוך כמים לבו נוכח פני ה׳, ש התפילה, א
ולהתקרב אליו ית׳, וכלשון הרמח״ל(םס״י פי״ס): ״ונושא ונותן ממש עמו ית׳,
ולפניו הוא מתחנן ומאיתו הוא מבקש, והוא ית׳ שמו מאזין לו ומקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו, ורעהו מקשיב ושומע אליו״, עכ״ל.
ת האדם מעלתה העיקרית של תפילה בכוונה נובעת מיכולתה לעלות א
ל מצוה אחרת, ולהעניק לו תחושת כ ה בעבודת ה׳, יותר מ ל ע מ
י ס לפנ נ כ נ ל הבלי העוה״ז, ו כ ר הוא שוכח מ ש א קרבה מחודשת לבוראו, כ
ולפנים לעמוד ולשרת לפני מלכו של עולם וזה לשון הגהת יש נוחלין:
״מי שמשים על לבו פרוש וכונת הענינים והשבחים הנפלאים והתארים הנכבדים, בודאי יתעורר בעצמו ויכנס בלבו במעט מעט, יום אחר יום, לסדר שבחו של הקב״ה בפנימיות הלב ובלב נכנע, ויכון דעתו ממעמקי הלב בשמחה וביראה, לתן הוד והדר ושבח ותהילה, ולעשות עטרה לראש מלך מלכי המלכים הקב״ה, להוסיף כח וגבורה בפמליא של מעלה, ואז יכנס מורא שמים מאד וגדלתו של מלך מלכי המלכים מדי יום ויום יותר ויותר, ויהא נכנע לפניו בכל עת ובכל שעה הכנעה יותר ויותר, ויעלה ממדרגה למדרגה וממעלה למעלה, עד אשר יעלה ויבוא למדרגה עליונה מאד, ויזכה למצות האהבה, לעשות הכל בשביל
אהבת האל ית׳ בנפש חפצה ובדבוק נפלא...״
א עקא, בן דורנו - במיוחד - מגלה בבואו להתפלל, קושי רב לעמוד אולם ד
לפני בוראו ולהתחנן לפניו בכוונה עמוקה וכנה הנובעת מתוך תוכו
ו בהעדרה של אותה שלווה נפשית שהיתה נחלת של הלב מרגישים אנ
ל מרוץ החיים א ש כ ד מ א סבלו מהלחץ ה ר ל ש הדורות הקודמים, א
ה לעבודת ה׳, ובעיקר ב ש ח מ ת הדעת מלהתמסר ב וטרדותיו, המסיחים א
א המס״י: ״בהיות האדם ט ב מלהתרכז ב מצות התפילה. וכמו שהיטיב ל
טרוד בענייני עולמו, הנה מחשבותיו אסורות בזיקי המשא אשר עליהם,ו ז״ל(ילק״ש תה׳ מז. ר אמרו חכמנ ב כ ואי אפשר להם לתת לב אל המעשה״. ו
ר אלו תקופות, ריב״ל מ ל הפסוק כי ליא י בינו אל״ פעלת ה׳ - ״חזקיה א ה) ע
ע שהן קורין יוצר אור״ נואינן מ ן אמרץיזו קריאת ש ר אלו אגדות, ורבנ מ א
ן נותנים לב להכיר גדולת הקב׳׳וז(מפרשי המדרש שם)]. מבינים מה הם אומרים שאי
ל לו א ר כתבו גדולי בעלי המוסר ש ב אולם למרות כל האמור לעיל, כ
ר עצמו מחובת לאדם להתייאש ולהתלות בסיבות אלו כדי לפטו
ד נדרש רק כפי מדרגתו, ח הכוונה בתפלה, שהרי דרגות רבות לכוונה, ומכל א
R19 S ? ד ע י , כ ה נ ו ו כ ה ב ל י פ S ת R ט יaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ר הרשב״א (שו״ת ז״א): ״כי הכוונה יסוד הכל, אבל הכוונות רבות א ב מ כמו ש
ונחלקות למדרגות רבות זו לפנים מזו, כפי ריבוי הידיעות וההשגות, מן הקטן שבאישים ועד משה רבנו ע״ה, ולפי השגת כל אחד ואחד ימצאת חן״. ואדרבה, זיוקא בדור זה, אדם המתאמץ בכל כוחו להסיר א
המחשבות הטורדות אותו, ומצליח למרות הכל להתרומם ולהתעלות אפילו
ט - ערך תפילתו גדל לאין שיעור. ע מ
חז״ל למדונו שתפילה היא עבודה שבלב, כלומר, שבדומה ל״עבודה״
ה ע ט א נ ל א עמל. וכדי ש ל נה נקנית ב הדורשת יגיעה, כך גם תפילה אי
א אגרא״ ר ע א תוצאות אינו נחשב, לימדונו חז״ל ש״לפום צ ל ל ל מ ע לחשוב ש
א ״אנו ל ר ניתן על התוצאה כמקובל לחשוב בעולם, א כ ש כלומר, שאין ה
א זכה להרגיש ל ץ ו מ א ת עמלים ומקבלים שכר״, כלומר אע״פ שהאדם ה
ה לגמור כ א ל מ א לשווא היה עמלו, כיון ש״לא עליך ה מתיקות בתפילה, ל
ל ממנה״. ט ב ה בן חורין ל ת ואין א
הדרישה מהיהודי היא החתירה הבלתי פוסקת לשלמות, וזאת ע״י התגברות
על המעכבים, וכלשון הליקוטי עצות: ״צריכין להכריח עצמו מאיד
להתפלל בכוונה, ולא כמו אותן שאומרים שלא להכריח עצמו לתפילה, כי באמת קשה מאיד להתפלל, ואפ׳ אין יכולים להתפלל כלל, אעפ״כ היגיעה וה?טרחה שהכריח עצמו להתפלל, יקרה מאיד אצלו ית׳ ונעשה מזה
קורבנות...״.
ה חשובה: צ וכך גם כותב השל״ה בתוספת ע
״צריך האדם לעבוד עבודה גדולה בלב ולהיות גיבור כארי להתעורר שלא יעלה על מחשבתו שום מחשבת חוץ, ואם לא יוכל לפנות לבבו ממחשבות בשעת התפילה, יבקש תחבולות ועצות, כגון שיחשוב שהבורא יתברך ניצב נגדי ומביט מוצא שפתי ובוחן מחשבות לבי. ויחרד ויתמלא רתת וזיע, וכל ההמצאות שיוכל לעשות להתגבר
ולהוציא המחשבה זרה יעשה״.
מתוך מבחר העצות שנכתבו בספרים השונים, בחרנו בעיקריות שבהם
המופיעים ברוב הספרים, וכן באלו שהנסיון מוכיח שהמתמיד בהם זוכה
ל אותה ״עבודה שבלב״. ט א ט א ומתקרב א
עעה אי - ההכנה
ת ומתפללים ח ה א ע נים היו שוהין ש חז״ל למדונו(ברכות לב.) שחסידים הראשו
ה אחת. והסביר רבנו יהונתן בשיטמ״ק: ע ת וחוזרין ושוהין ש ח ה א ע ש
״שוהין שעה אחת ומתפללין, במקום שבאו להתפלל, כדי שישכחו כל מה
S 3 R ? ד ע י , כ ה נ ו ו כ ה ב ל י פ S 20R תaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ו לומדים שעסקו בו היום ויוכלו לכון את ליבם למקום״. מדבריו אנ
ר ״ראשונים כמלאכים״ - בלעדי מ א ל דורם נ ע שאפילו אותם חסידים - ש
א היו מצליחים להתנתק לחלוטין מטרדות ודאגות היום, או ה זו ל הכנ
ך כ י כן. והסיבה ל ל דברי תורה שעסקו בהם לפנ אפילו מהמחשבות ע
ת ר א ע העובר עליו משאי ו ר ע נפשו של האדם שכל א ב ברורה, שהרי זה ט
ך הזמן הדרוש ר א ת ע יותר משמעותית כך מ רישומו, וככל שחווית הארו
כדי להתנתק ולהרגע ממנה.
ולכן כתב המס״י: ״ולא יכנס בקיום המצוה בפתע פתאום, שאין דעתו מיושבת עליו, ויראה להתבונן במה שהוא עושה, אלא יזמין עצמו לדבר, ויכין לבו במתון עד שיכנס בהתבוננות, ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות ולפני
מי הוא הולך לעשות״.
ה והתבוננות מראש, ומבלי ב ש ח א מ ל ב ה עדים ש א מ ובאמת הנסיון מעיד כ
א יתכן לחשוב ו עומדים, ל י מי אנחנ הקדמת ציור ומחשבה לפנ
ת עצמו כעומד לפני השכינה, וכמו שמעיד החיי אדם (כלל ס״ז): ״מכבר א
בחנתי בניסיון שכאשר עשיתי מצוה בפתאום, לא קיימתיה כראוי, לכן צריך להיזהר בזה״. והדבר מפורש ברמב״ם (פ״ד תפילה הס״״: ״כיצד היא הכוונה? שיפנה את לבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאילו עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפילה כדי לכון את ליבו, ואח״כ יתפלל בנחת ותחנונים״. וכן נפסק בשו״ע נאו״ח י0: ״שלא ימהר להתפלל מיד כשנכנס, אלא ישהה שיעור שני פתחים״. ומסביר המ״ב: ״כדי שתתישב
דעתו עליו ויתפלל בכוונה, כי כשיתפלל תיכף בכניסתו פתאום אין דעתו
מיושבת עליו״.
המסקנה ממדברים אלו היא, שההכנה לתפילה היא חובה, ונחוצה מאיד
ם מעיני רבים נחיצות הדבר, ואף ל ע נ א הוא ש ל לעבודת התפילה, ולכן פ
א התבוננות של דקות ספורות, ל א מתבקשת א ם בכך. והרי ל מזלזלים ה
ר האנשים א ש ת בלבד, וכדעת המ״ב: ״ ... ל ח ף דקה א או כשהזמן דחוק א
ה זו, שהרי ל הכנה״. ואף לימוד תורה אינו דוחה הכנ ה מועטת ש ע ש די ב
זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד, והדקות שלפני התפילה שייכות לזמן
התפילה! (ועיין עוד בדליות יחזקאל ב', ע״ו).
א ג׳ ך (פרשת ואתחנן), ושם מונה הו ו באלשי ה לתפילה מצאנ נ כ ה דוגמא ל
יגש לתפילתו: א) יתן דעתו על י שנ ל האדם לחשוב לפנ ע דברים ש
א ם ל א ראוי לקבל טוב מאתו יתברך, א ל גודל פחיתותו, ושאין לו זכות ו
א רק א עוינות, ומידת הדין יכולה ל ל בתורת חן וחסד. ב) יזכור שהוא מ
ף תהפך לו לאויב, ועל כן זקוק הוא לרחמי א א ל וע שתקובל תפילתו, א למנ
R21 S ? ד ע י , כ ה נ ו ו כ ה ב ל י פ *כS R תaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
שמים מרובים. ג) יחשוב על גדולתו יתברך נפלאותיו ונוראותיו, כי מי
ל שרפי קודש יכול לערוך לאלוקים תפילה ראויה לפי גדולתו. כ בשמים מ
י יוכל להתקרב לאביו שבשמים, ר שאדם מתכונן כראו ח א לסיכום - רק ל
וכדברי רבנו יונה: ״כי כשיטהרו לבם מהבלי העוה״ז ויהיה כוונתם ברוממות השם, תהיה תפלתם רצויה ומקובלת לפני המקום״.
עעה בי - מידת הענוה
ה וולבה זצ״ל בספרו עלי שור ח״א גלה לנו מהו הגורם מ ל הרה״צ רבי ש
העיקרי לחוסר הכוונה בתפילה, וזה לשונו:
״בהגיע עת תפילה מג׳ תפלות של היום, יניח כל עסקיו ויתפלל(אורחות חיים להרא״ש). כיצד מניחים את כל העסקים אשר רק לפני רגע היינו שקועים בהם עד כדי שכחת עצמנו? אם קשה להתרכז, סימן הוא כי טרם השלכנו את כל העסקים מנגד, וגם לא קשרנו אותם עם התפילה. ולא עוד, אלא טרם ראינו כל צורך לכך. נקוט כלל בידך: המפריע העיקרי בתפילה הוא הגאווה. מאחורי העסקים המעסיקים את כל המחשבה, עומד האדם המחשיב את עצמו ואפסו עוד, עסקיו לא רק מטרידים אותו אלא האדם רואה את עצמו במרכז העולם, ועסקיו עיקר קיום העולם. תפילה וגאוה תרתי דסתרי הן, כל עצמה של תפילה- הכנעה היא, ובהכנעה מתקבל מבט אחר וגישה אחרת לגמרי אל
החיים וכל ע ניני האדם״, עכ״ל.
ם לחיות בעולם דמיוני, שכביכול הוא קובע ד א אותה גאוה גורמת ל
ת החיל הזה״, ולכן ה לי א ש ומשפיע, עולם של ״כוחי ועוצם ידי ע
ם רקם אותם בשעת תפילתו. ואף טועה לחשוב שתוכניותיו יצליחו גם א
א ל ת הידיעה האמיתית שהקב״ה הוא שקובע הכל ו ר השיגו א ש אלו א
ל הלב, שהיא השגת ריבוי ההשתדלות, מ״מ גם להם חסרה ׳השבה׳ א
ת הידיעה ם נשנן א הידיעה הזו בליבם פנימה. להשגה זו נוכל להגיע רק א
י ה׳. אז, יגש להשיח ליבנו לפנ י שנ ו מידי יום, ובמיוחד לפנ הזאת לעצמנ
ה סכלות היא לחשוב בזמן התפילה מ ר נהיה ודאים באמונתנו, נבין כ ש א כ
ו לבקש מאתו יתברך הכל. ועוד ה שיכולים אנ ע ש על עיסקנו ועניינינו, ב
נם שהניסיון מוכיח שכל תוכניות האדם, שרקם אותם בזמן תפילתו, אי
ך רצון בוראו, הרוצה פ מצליחות. וזו התוצאה צפויה היא, שהרי הוא עושה ה
א ט ו ת התפילה תהיה רק אליו, וכיצד יהא ח ע ש שכל מגמתו ומחשבתו ב
נשכר?!.
כללו של דבר, היסוד והעצה שיתהפך כל מהותו ומציאותו להיות ״איש
ל כ ה י התפילה, האמת הפשוטה ש תפילה״, הוא להשריש בלבבו לפנ
ד ע י , S:a R? כ ה נ ו ו כ ה ב ל י פ R22S תaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ט ופרט בחייו זקוק הוא לחסדי הקב״ה, ולכן רק ר בידי שמים, ושעל כל פ
אליו צריך לפנות. ואף כשצריך לעסוק באיזה השתדלות, ידע שבכל מעשיו
א מוסיף מאומה, וכלשון המס״י: ״לא ההשתדלות מועיל אלא ופעולותיו ל
שהשתדלות הוא מוכרח״.
עעה גי - התבוננות
ת העצות ר הינם הכנה לתפילה, עתה נזכיר א ש עד עתה הזכרנו שתי עצות א
שיש לישמם בשעת התפילה עצמה. הח״ח בסוף ספרו ״שם עולם״ כתב:
״ראשון לכל צריך שיתפלל מתוך הסידור, ועכ״פ תפילת י״ח, ומ״מ גם בזה איננו משומר מכל וכל מערמת היצר המפיל טרדות על האדם כדי שלא יוכל לכון. והזמין לי הקב״ה קצת עצה בזה, שצריך להתבונן מה רוצה לבקש מה׳ ועל מה יברכנו, ואח״כ יאמר אותה ברכה. ואל יחשוב הקורא שדבר זה צריך שיהוי גדול, לא כן הדבר כאשר בחנתי וניסיתי, אלא יהיה פתוח הסידור נגד עיניו ויתבונן רק איזה רגעים אחדים קודם כל ברכה... בכל הדברים לא יאמר הברכות כפי הרגלו בפיו, רק יתבונן על מה שהוא מברך לה׳, ויאמר בזריזות ובשמחה כל ברכה, על
שזכה לברך לה׳ אלוקי השמים״, עכ״ל.
ה וברכה כ ר ו לומדים שע״י אותה הכנה והתבוננות קודם כל ב מדבריו אנ
ת התלהבות הדרושה כדי לברך בכוונה. התבוננות ניתן להשיג א
ה תתקיים, שהרי כל כ ר ב ה ת הרצון והשאיפה ש זו דרושה גם כדי להשיג א
מהותה של התפילה הוא הרצון, וההוצאה בשפתים היא רק הביטוי החיצוני
ה שהוא רוצה א בלב, וכלשון המהר״ל(נרימקל): ״כי מ צ מ נ של הרצון הפנימי ה
- הוא תפילתו, כי רצון יראיו יעשה״.
ה ב שיתקיים מ ל ו רוצים בכל ה ת התפילה שאנ ע ש ו מרגישים ב אם אנ
ם איננו מרגישים ך א ו בשפתינו, זו ראיה שאכן התפללנו. א שהבענ
ו כלל! אדם א התפללנ ב כאילו ל ש ח ר פינו, נ מ ו לב מה א א שמנ ל זאת, או ש
ת שיש לו, ח״ו, חולה בתוך ביתו והוא רוצה בכל לבו שהקב״ה ירפא א
ר בני ש א ך כ ת רצונו בהוצאה בשפתיים - זו תפילה. א א א ט ב מ החולה, ו
ם כן אינו רוצה ברפואה, ביתו בריאים, ואינו נותן לבו על חולים אחרים, א
י ואם אינו רוצה, למרות שמוציא בשפתיו ״רפאנו״ אין זו תפילה, מפנ
ת ע ש גד עיניו ב ם האדם היה מצייר לנ שמהותה של תפילה הוא הרצון. א
ם ת כל אותם החולים בבתי החולים, ולכמה רחמי שמים ה התפילה א
א לעולם ם על ליבו שגם מצבו יכול להיות כמותם, שהרי ל זקוקים, וכן ש
R23 S ? ד ע י , כ ה נ ו ו כ ה ב ל י פ S ת R ג כaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ל הבורא. וכלשון הדרך חיים: נפשו נשפכת מאליה א ״כשיהיה צורך גדול לאדם לד בר מה ויתפלל על כך, אז ודאי יי כון לבו היטב ..., סוף דבר כפי רוב צורך האדם למה ששואל בתפילתו ירבה כוונתו, ולפי מיעוט הצורך ימעט כוונתו, ולכן איש בריא ועשיר שה׳ הניח לו, יקשה עליו מאיד לכון. ותקנתו שיחשוב כי ה׳ אלוקים הוא
הנותן לו כח לעשות חיל ולא כוחו וכו׳״.
עעה די - לימוד פירוש התפילה
ת הגאון מהרנ״ה אבד״ק יפו כתב ה״שיח יצחק״: ״בימי חורפי שאלתי א
ז״ל עצה לכון בתפילה, ואמר לי לעיין בביאור חדש כי זה ממשיךר לומדים קטע תפילה מסוים עם ש א כ את הלב״. ובאמת הניסיון מוכיח ש
ר מכן משתפרת ומרגיש בו חיות ח א פירושו, כוונת המתפלל באותו קטע ל
חדשה.
י עצמה, וכמ״ש ומלבד זאת, עצם הבנת מילות התפילה הינה חובה בפנ
ה״עולת תמיד״ בהקדמה:
״כשתבוא למעלה לדין ישאלוך: הלוא כמה אלפי פעמים התפללת בחייך, אמר נא מה הפירוש של ״משליך קרחו כפיתים״! מה היה כוונתך בעת שאמרת ״והוא ניסי ומנוס לי, מנת כוסי ביום אקרא״ן וכיוצא בזה בשאר מקומות התפילה, ואם לא תדע להשיב מה תעשהו הלא תשאר עומד בבושה וכלימה, שאין לשער גודל הבושה וצער שיש בזה, חוץ מהענשים שיתנו לך ויתבעו ממך בטענת ״שגגת תלמוד עולה זדון״. הלא, להבדיל, אילו בא לך מכתב ממלך בשר ודם, כמה היית טורח ועוסק להבין פירוש כל תיבה ותיבה, ואיך לא עשית כן במכתבו של מלך מלכי המלכים הקב״ה, הנצרך לך בכל יום ויום ממש כמו לחם לגופך! ולכן, לך וקבע לך איזה עת ללמוד פירוש התפילה, שתבין
לכל הפחות פרוש התיבות וקישור הענינים כפי פשוטן״, עכ״ל.
ר יוסף אומץ הקדמון סימן כ״ו וז״ל: ״פשוט שחל פ ס א איתא ב ל פ וחידוש נ
חובת ביאור התפילה על כל אדם, בטרם ילמד שאר לימודס ח נ ר ״אספקלריה המאירה״ מהגאון ר׳ פ פ ס א ב ב ו בעולם״. וכן מ
גוטהערער זי״ע שכתב בהדרכותיו לתלמידיו ״סדר הלימוד והדרכה״, ובין
הדברים כותב ״ללמוד בכל יום פירושים על התפלה, בחול על תפלות חול,
ובשבת קודש על שבת קודש״.
ר לימוד יסודי פ ס ש גם כ מ ש ד היותו סידור תפילה רגיל, מ ב ל סידורנו זה מ
ט ש פ ך ה ר ל ד ה התפלה ופירושיה, בהיותו כולל ביאור ע נ ב ת מ נ ב ה ל
ת מירב התועלת וגם פירוש מעמיק יותר. עצתנו למתפלל - הרוצה להפיק א
R ם ש ת ה ו מ ת ש נ ו ו S 26R כaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
כוונת שמות השםא תשמר... ם ל ם ה׳ צריך לומר ביראה ורעד, כמש״כ א ת ש כשמזכיר א
א כוונה איה ל ד והנורא, והזורקו פיו ב ב כ נ ת השם ה ליראה א
מוראו(חיי אדם בהקדמה). וכתב רבינו יונה(שע״ת ש״ג ס• סא): ודע כי ההפסד והאבדון
ל שפת הלשון, כי גם מזכירים שם א הוא ע ל המצוי בנפשות המון העם ה
TO ה שכתוב א מורא, ועל עניין זה פרשו מ ל שמים לבטלה, וגם מזכירים ב
א ידע שמי״. גם בשל״ה (מסי תמיד בתחילת פרק דרך חיים) כתב: יעשה א, ג) ״ישראל ל
ת עצמו לבוא לידי כוונה בכל תיבה ותיבה, שיעשה אדם המצאה שיכריח א
ל ת השם שיזכרנו באימה וביראה וברתת וזיע, ויכוון א מוסכם כשיזכיר א
קריאתו ואל כתיבתו כמו שכתב הטור, וירעדו כל אבריו כמו שכתב הרוקח
(הלי תשובה כה) ״ויזהר כשמברך את הברכות - את ה׳ אלהיך תירא בהזכרת
שמו, שירעדו כל איבריך ליראה את השם הנכבד והנורא הזה, עבדו את השם ביראה, וכן כל שמותיו הקדושים״. עכ״ל. מדבריהם למדנו שיש שתי סיבות לכוונה בשם, האחת היא משום מורא השם, והשניה היא עניין
א יכוון ל ה מפיו, א כ ר א יזרוק ב ל פירוש המלות והוא בכלל האזהרה ש
בלבו מה שמוציא בשפתיו. ולכן כתבו הטור והשו״ע עניין פירוש המלות
וכונת השם יחד, וז״ל: יכוון פירוש קריאתו(אדני) שהוא אדון הכל, ופירוש
כתיבתו(יהוה) שהוא היה הוה ויהיה. ובהזכירו ׳אלהים׳ יכוון שהוא תקיף,
ב החיד״א(ברכ״י סיי הי): ר ל היכולת, ובעל הכוחות כולם (או״ח ה, א). וכתב ה ע ב
אשרי חלקו הזהיר לכוין בכל אזכרה שיוציא מפיו, ומצוה גוררת מצוה כי
ם לאו, ם בירך א א יסתפק א ל ה מועל״ת תועלת עצום שיזכור ו ב ש ח זו מ
ם לבו לכיון באזכרה תמיד. ר ש ש ר א ח א מ
ר א ל בכל ש ב ם ה׳ שבברכות, א ש א ב ל י״א שעיקר חיוב הכוונה אינו א
התפ׳ ובאמירת פסוקים אין חייב לכוון, חוץ מפסוק ראשון של ק״ש,
א מועיל א יצא ידי חובתו, ואף התנאי דלקמן ל א מכוון בו ל ל שהרי מי ש
לו(אור לציון ח״ב עמי כ״ו; הלכה ברורה סימן ה' סעיף די, עיין שם היסב. וכן אמר לי הרב יעקב יוסף שליס״א).
ם ה׳(רבינו בחיי פרשת וטוב שיכוון כל הכוונות הנ״ל קודם שיתחיל בהזכרת ש
S m R ת השם ו מ ת ש נ ו ו S 28R כa a a a a a a a a a a a a a a s o a s o s o a a a שויתי יהוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a s o a a a a a s o a a a a e o
ם ה׳ בברכות יש לכוין פירוש קריאתו א. כשמזכיר ש
באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו ביו״ד ה״א שהיה
ל היכולת ע א תקיף ב ו ה הוה ויהיה, ובהזכירו אלהים יכוין ש
ד לעיל). ו ם (שו״ע סיי הי, ומשנ״ב סק״א וסק״ג, ועיין ע ל ובעל הכוחות כ
ל השם, ו יכול לכוין פרוש קריאתו וכתיבתו ש נ ב. מי שאי
ל הקב״ה - אדון הכל, ורק יכוין בקצרה כשמזכיר שמו ש
ל ק״ש ישתדל לכוין אדון הכל היה הוה בפסוק ראשון ש
ד - יצא ב ל ם כיון ׳אדון הכל׳ ב ם א ויהיה, ובדיעבד גם ש
(אור תורה תשמ״ו סימן כי עמי קיז).
ל השמות כמו כ ל לשכוח ולא לכוין ב ם חושש שעלו ג. א
ל י כ שהוזכר בשו״ע, רצוי לומר גילוי דעת זה בבוקר לפנ
הברכות (תפילה לדוד, אפיקי ים):
י* נלד דעת ^
ע תה ועד מ חר, בכל מ הךיגו מגלה דעתי ע/ תהיה כונתי ת ו ת א ׳ ם פעם עאזכיר ע
§ r 2 9 R ר ח ש ת ה ו כ ר ט r§ ב כ R a a a a a a a a a a a a a a a » ! x # » o » ! x # c s c s שויתי יה1ה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a s o a a a a a » ! x r s c s c s c s » s
נ; רכות ה&חר
כד הברכות מסרתם שיזכור האדם בנכנלגגת ובכדרגעאת בוראו, שכאשר
יאמר בנרו- י^ניר::כמחשבתוכא1ו ממשאומר ברכה זו כנגד הבוראית/
. ׳ברו-אתה׳מו^הלנדזהי ! " כי דשו : :
כשמתעורר יאמר מיד "מודה אני״, ואף־על־פי שלא נטל ידיו עדיין.
מוויה אני מיד כשיעור משנתו יזכר חסדי השי״ת אשר עשה לגמו, שהחזיר דו את נשמתו יאשר הפקידה אא-ננדר עייפה, והחזירה דו חדשה ורגועה, כדי
דיעבוד עלבוזךתו ית״ש בנככד יכלתו ודשרתו כד1 היום, כי זה כ\ האדם. י
מדדה(האשהאומרת: מותז) אני ל פניך מ לך רזי ן ק;ם,
, ע מ תי בח מ לה ^סגיים 2 ע ה חזר ף! בי נ
n v: V V : ד • : ד ; v : ד י
: י 3 ת ו נ מ א רבה אמו נ תך נ
יטול ידיו תיכף ומיד, וסדר הנטילה כך הוא: יטול כלי המים בימינו, ימסרנו לשמאלו, וישפוך
מיד שמאל על ידו הימנית, עד פרק הזרוע, ואחר כך יאחה הכלי בימינו, וישפוך על ידו השמאלית,
וכך יעשה ג' פעמים, וישפשף ידיו זו בזו, וקודם שינגב יברך:
« w , אלהינו מ לך ו ה 3רדך א תה יו תי י ו ר קך־ענו ןמ^ ע הע1לם, א
ו ית׳ נלנלש 17נרנבדת, ד 1. ובלי שאינו נלננון ו^ציר בנלחשבתו נננלעזנלעות הברבה, שאונלר ע
. יסוה-ע) ל שבךבה בזו באלו לא ברך בלל( ב ל בר ש ב ברור ל
2. בחמלה - מפני שמצד הדיו לא היה צריך להחזירה. כדאיתא בתנחומא (משפעים נו׳)"אמר הקב״ה: כמה אתה חייב לי! אתה חוטא לפני ואני ממתיו לך, ונפשך עולה לפני כל אמש ואמש
ונותנת דיו וחשבוו, והיא חייבת ואני מחזירה לך".
3. רבה אמונתן• - כמ״ש באיכה רבתי מ״ג פסקה ח) על הפסוק ״חדשים לבקרים רבה אמונתך״ (איכה ג, כ», ״אמר ר״א: על שאתה מחדשנו בכל בוקר ובוקר אנו יודעים שאמונתך רבה לתחיית המתים״. הכוונה שכשאנו מפקידים נשמותינו בלילות בידך כשהו עייפות מטורח היום ואתה מחזירו לנו חזקות כאילו הו חדשות, מזה יודעים אנו שתהיה תחיית המתים, כי זה מ ענו תחיית
ר | ח ש RR30rברכות הa a a a a a a a a a a a a a a ^ a ^ ^ a a a שויתי יהוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ל ^פגילת4ידים: , וננונו ן « י ם מ
כל פעם שעושה צרכיו, בין גדולים בין קטנים, אחר שיטול ידיו וינגבם יברך ברכה זו.
מ לך
אשף יעי אם יברך בברננה זו בבכונה וברכוז, 7א חדה כד' ימיו, ידא יצטרך
א ודא דירפואיתיי 5 (סדר היום). פ ו ^ 1
h תקיףבעל היכולת h h t a B ^ k t אדון הכל ^ B k ' t e k to to H • ובעל הכיתות כולם, I J וי vCTfc _1 ן היה הוה ויהיה , . ר ן , l i ' l ^ K 1 I 11 4 •1
י המעוגית עלינו בפרט ן • . . * י ' י f ל ה נ ו ד ה א ™ י י M l I I .
ככה ר י גנר אודה אדם ב רז ע העו לם, אI T T T V7 : T ־ T V : ׳T rד ־
ם י ר ב א ם ג , ו ׳ ד כ ו י א י ה , ו•רא בו נקבים נקבים פ ה א ל פ נ
א פ . גלוי וידון ל פני כ ׳ • ״ * . ״ מ * חולו לים חולו לים 6
1ic-, או אם n כבו״ך7, ^^עאם יפרתם ארזד מדזם
ר ע פ , אי (י-ג: א0 א - ^ r יפתח אחד מהם T : V י V ״ T V ״ ־ T *
4. נטילת ידים - פירושו הגבהת ידים, כמ״ש ״שאו ידכם קדש וברכו את ה'״(פה׳ קל7, ט, וכתיב ״וינטלם וינשאם כל ימי עולם״ re ,ro TO. והכוונה שע״י הרחיצה יוצאות הידיים מטומאה
לטהרה, ואנו מרוממים אותם למדרגה יותר נשגבה מאשר היו(עירית).
ה שיוצא לנקביו, שפלקיננ אותו ע 5. יבון עגל החסד שהשי״ת עושה עננ ךאדנז בבל ש
א הזיה ננספיק לו בבל ממון שבעולננ לרפואתו, וסופו היה א בן ל ל נ ל א ה ד נ נ ע שיובל ל
, ל האתנ שפלת ובטל ננן העולננ, והקב״ה ברחמיו ננסדר את בל הפלערבות שבגופו ש
להבניס הראוי ולהוציא הפסלת, ולהברות גופו שיהיה ראוי ומובן ?1:?עבודתו בל ינדו
(שם).
6. חלולים חלולים - חז״ל כפלו המלה 'חלולים' כדי לרמוז על יתר אברי הגוף, כי ב' פעמים חלולים הוא בגמטריה רמ״ח, להורות שאיו אבר שאיו לו חלל, ואפילו השערות יש להו חלל. ולפי שעל כל האברים איו נותנים שבח לקב״ה, לכך תיקנו שיהיו כוללים כאו את כל אבריו
(הגרייא).
7. כסא כבודן - מזכירים כאו כסא הכבוד, כדי להוציא מדעת האומרים שהקב״ה לא משגיח על העולם השפל, לכו אומרים'לפני כסא כבודך' שאפילו משם הוא משגיח על דברים שפלים כאלה(הגרייא). וקצת קשה, שהרי גם אם יסתם או יפתח, בכ״ז ביכולתו ית' להחיות באיזה אופו שיהיה, ותינוק במעי אמו יוכיח ונ״ל שטעמו לפי תהלוכת הטבע שהטביע בו ה' את העולם הגשמי אי אפשר לאדם לחיות בפתיחת אחד מהנקבים יותר מהראוי וכו בסתימתם. וכבר אמרו המפרשים שההנהגה הטבעית מכונה 'כסא כבוד', כמ״ש ״השמים כסאי״, כי ע״י השמים
וצבאיהם תתנהג הנהגת הטבע בכלל (עיון תפילה לריייצ םעקלנבורג).
8. א0ילו שעה אחת - בב״י פירש שמתייחס על כל הנקבים ועל כל האברים החלולים, שגבול יש לאדם שיכולים נקביו להסתם ולא ימות, וכיון שעבר אותו הגבול אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. וכיון שבכלל הנקבים נכללים פי הטבעת ופי האמה, ובכלל האברים החלולים נכלל המעיים, מובן הקשר של שבח זה לעניין עשיית צרכיו. אולם הביטוי'שעה אחת' קשה, שהיה צריך לנקוט רבותא טפי, שיש אברים כמו עורקים ראשיים בגוף שסתימתם יכולה לגרום תוך שניות למיתה ח״ו. ואכן מצאתי במעדני יו״ט על הרא״ש (ברכות פרק ס׳ ס׳ כ״ב ח) דשעה איננה שעה משעות היום אלא היא מלה ארמית ומשמעותה 'רגע', וכדמתרגמינן ״ואכלה אותם כרגע״ (במד• עז נא) - 'ואשיצינון כשעה חדא'. וכן כתב היעב״ץ בסידורו שזוהי לשון ארמית. וכן משמע בילקוט שמעוני(תה׳ קיס תתעו) שהכוונה לרגע מועט: ״אמר דוד רבון העולמים לעולם אין אתה
בא עלינו בדין אלא במדת רחמים, אלולא כך לא היינו יכולין לעמוד אפילו שעה אחת״.
9. מ0ליא לעשות - במה ששומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי, וזאת בזכות שהוא'רופא כל בשר', כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו(רמ״א). ומטעם זה
הברכה הבאה 'אלוקי נשמה' אינה פותחת ב'ברוך' שהרי עניינם אחד 10. נשמה שנתת בי טהורה - מטרת הברכה הזאת להזכיר לאדם שבועתו אשר נשבע לקב״ה בירחי קדם לשמור את נשמתו בטהרתה, ולא להכתימה בחטאים(נדה לי). כי ממקום טהור חוצבה הנשמה, כדאיתא בפ״ק דברכות ״מה הקב״ה טהור, אף הנשמה טהורה״. ומוסיף ״אתה בראתה, אתה יצרת וגו', להודיע רוב טובה וטהרתה על שהוא בעצמו - ולא ע״י שליח - נתעסק בה, א״כ
תחילת בריאתה ויצירת צורתה ונפיחת נשמת חיים באפיה - הכל בטהרה (מחזור כל בו). 11. לעתיד לבא - בבא״ח(פרשת וישב הלכה א) כתב על פי הפע״ח, שמה שאומרים ״ואתה עתיד לטלה וכו'״, הכונה היא על הלילה הבא, כי מדת המלכות נוטלת נשמות ישראל כל לילה בעת
השינה, ומחזירה אותם בבקר, ודבר זה הוא טובה גדולה לנשמה, ולכן כאשר מקיץ האדם - מודה ומשבח על הטובה הזאת אשר ישיג בלילה הבאה, והוא מודה על העתיד ואומר: "ואתה ןנתיד לשלה ממני" - בלילה, דהינו שתעלה הנשמה בסוד מיין נ קבין אל המלכות; ולהחזירה 'בי- בבקר, בסוד חדשים לבקרים. ותועלת העליה ההיא ענינה הוא, כדי לחדש את הנשמות ההם, ולתת כח בהם, ולהאיר בהם. וברכה זו נתקנה בלשון עתיד כדי לכלל בזה עוד כוונה אחרת, והוא, כי לעתיד גם כן יהיה כזאת, שתקח המלכות את נשמות הצדיקים, ויחזרו להתחדש בשלמות המעלה מאד שאין כמוהו, ואנו מ?:ונים בהודאתנו זו להודות להשם ית' גם על הטובה הנשגבה אשר יעשה לנו לןנתיד לביא, שהיא דוגמת הטובה הזאת שעושה אתנו בזמן הזה בכל לילה ויום.
12. המחזיר נשמות לגגרים מתים - מודה על היקיצה, כי האדם נחשב כמת בעת שנתו(רדייא).
13. לשבוי - הלב נקרא שכוי בלשון המקרא, כמ״ש (איוב לח, לו)"מי נתן לשכוי בינה". והלב הוא המבין, וע"י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה, ומפני שתרנגול מבחין גם כן בכך, ובערבי קוראים לתרנגול 'שכוי', התקינו ברכה זו לאומרה בשמיעת קול התרנגול, ואף אם לא שמע
יכול לברך ברכה זו, שאינה אלא הודאה למקום שנתן לנו בינה והבנה(ראייש בלכות שי).
ת השחד R^>לד ו כ ד R34S כ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ 1 & a a a a a 1 & a a a a 1 a שויתי יי הוה לנגדי תמיד £ a a a a a a a a a <
3 מ לך בדוף א רצה יהומן ״יאהדוייהי״, ?^ליךןיגד =1 על 4 ^ ש
העולם, רוקע הארץ ה
ה» ל כ ל ו ; המים ש
ד גב1ר יעובח לה׳ עובלא באדם אבלים וחליות עובלגלים, המאפעולים לו ע צ מ ללכת לפי רצונו(עצ-י).
3 מ לך ל בדוף אתה יהיןמ s , אאליהזיבר 5 העולם, לן מ כנין מ צעדי גבר 15:
אף ביום הכפורים ובתשעה באב יש לברך ברכת שעשה לי כל צרכי בשם ומלכות, וכן המנהג, [שכידוע במקום שהפוסקים חולקים על המקובלים נקטינן כדעת הפוסקים], ומי שכל מנהגו כדעת
האר״י רשאי לא לברך (הליכות עולם ח"א עם' נג).
3ל ערכי יכון בזה ?1ותת הודאה כללית לשי׳ית לגל כל מה עונתן לו מקטין ולגד. 1 6 ל ו ד ג : י ז
a מ לך s אליהיני , s בדוף אתה יהיןמ : י ־ צ ר כ ל העולם, עזעעזה ללי כ
• : T 7 ז " ן ז ׳ . ד t r ׳ ׳
ה ליה׳ לגל כך עונתן בנו גבולה ועז ?^דזךוג,1נל לגל היצה׳יל, כי ך ו י 1 7 ל ח ש אוזר י צריך לזה גבולה גדולה ולק ה׳ יכול לעזרו(עולת תםיד).
14. רוקע הארץ - כמ׳יש(פה׳ קלו, 0 "לרוקע הארץ על המים, כי לעולם חסדו". שהרי לפי תיאוריro מעשה בראשית נבראה'היבשה' הנקראת'ארץ' ממקווה המים שמתחת השמים, כמ״ש(ני׳ א
"ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה". 15. המכין מצעדי גבר - מצעדי הגבר בדרכו שילך בהם הם מה', כי צריך שילוה לו עזר אלהי
בכל פסיעה ופסיעה(רלבייג מןלי נ, נ0.
ת בל צרכיו. גנז יכון ו ש ע 16. ויודה לה׳ דגל שהזמין לו מנעלים לרגליו, ועי״ז ?כול ל
ל ׳בל צרבי׳(עיית). ל בי זה הפרוש הפשוט ש dm הבונה דלעי 17. אוזר ישראל - בחגירת החגורה מ קימים המצוה שלא י ראה לבו את הערוה, ו חציצה זו נו רננת ל אדם גבורה רי ח נית ל התג בבר יגל היצה״ר(לבוש). בברכות'אוזר ישראל'ו''עוטר ישראל' מזכיריו'ישראל' כיון שהן שייכות לדת ישראל, שצריך חגורה משום לבו רואה את הערווה וכן
אסור לילך בגילוי ראש, לכן מזכיר כאן'ישראל' (גרייא).
| r 5 5 R ת השחד ו כ ד ה S כ ל R aaaaaaaaaaaaaaaesxajeoesxaKaja שויתיי הוה לנגדי תמיד aaaaaaaaaae!xaKaKaKaKa!xaKaKaKaa
7C ל חפ־וזות פורנז. ?־ ע ^ ב י ה ל •}ל היחחוה^ליה . }
I . C י הםע1גים עלינו בפרט ™ • י '..> • ™ ׳ יאהדונהי f ל M l I I • * ^• . • י
ר יי עזר }}ל כגבוךה: ז דזער לם, או
עוטר ישראל18ירנן הודאה בעימחה גצומה מאד עלעומונפאר בנו בתמידות,. ומעורה עוכעתו עלינו לבד ולא לגל לגם אחר(רדיא)
?־ לד
k תקיףבעל היכולת k t W U y איו1 הכל ^ k ' t a k to to M , • ובעלהכוזוונכולם, I J 'היה הוה ויהיה _ 1 ן i -iut 11 I I l i ' C S
י הםע1גים עלינו בפרט • י '..> • ' יאהדונהי f ל ™ M ' י « * ^ • י
: בםכ^^ינםת^;^;?ו הער לם, ער כמר יעזךאאל a ר! פארה ה
יון־ה בעימחה עצומה ליה׳ לגל כך ע־נ־חו־ מליארדי בנ״א 1 שלא עשני גוי9 החייסבגולמנו, זלז־דןא הוא זכה להעעתיך לעגם הנבחר, עוהרי לגל הגוים נאמר
? נגדו, מא$ס ותהו נחעובו לו. א ״׳ ? «׳ י , !יזע
ד ל s ? 3 ליהזינר{{ , מ ן ה פר־ןף }אתה י} ע עז ני גוי לי ו העולם, ע
(האשה אומרת: ,ויה).
ה עעאף עוהנו בכלל יעראל, מ״מ ב שלא עשני עג1ד יון־ה ליה׳ עלא לעעוהו גממן גרמא. הוא פסול ?וליבוא בלןהל, ופטור ממ״ג עיה׳
18. עוטר ישראל - בברכה יו מודה לה' יגל כסוי ראשו, שכסוי הראש מביא לתוספת יראת שמים(ס״ז ס׳ םייו).
19. שלא עשני גוי - מרוע מברכים על כך כל בוקר מחדש? תירץ המג״א נמו, נ0 בשם המקובלים שברכות הללו [שלא עשני גוי, עבד] מברכיו על יציאת נשמתו בלילה, שלא נדבק בה נשמת עכו״ם או עבד. וי״מ ע"פ המאמר "אתם קרויים אדם ואיו עכו״ם קרויים אדם", שהרי מהות האדם בניגוד לבהמה הוא כח הבחירה שניתו לו, ורנתננו מציאות שמעכו״ם תינטל הבחירה [כמו שניטלה מפרעה ומבלק]. ולעומת זאת מישראל איו ניטלת לעולם הבחירה. ואנו מודים כל בוקר מחדש על שכח הבחירה ניתו לנו שוב לשם עבודת הבורא, שזה הוא מהות האדם,
R ת השחד ו כ ד S 36R כ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ <aaaaaaaaaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי יי הוה לנגדי תמיד ^
?־ לד
^ תקיף בעל היכולתhhhto^ktאדון הכל H 1 4 n f c t o h to to • ובעל הכיתות כולם, I J וי vCTfc 1 _ ן היה הוה ויהיה , . ר ן , M i l l i ' l ^ S • T 4
י הםעוגית עלינו כפרט • י '..> • י f ל ה נ י ד ה א ™ י י M l I I ! * ^ • . ל
(האשה אומרת: פרזה).
, ה י ל * אדה עאף עהיא כיעלאל לכל " מ״מ לטוריה היא ממצות ש1א ע
לגעוה ו־זזז-פיך!;ויבוא.
? לדto k תקיף בעל היכולת k ^ b y k אדון הכל ובעל הכיתות כולם,
, אלהינו הםשגית עלינו בפרט s א רצה יהיומ C
וזעו לם, זזזלא ע עז ני א עזה :
1ד:יימ״ג ). ״גנ י 3רצו2ו פכזורדז ?!נ J & 2 (האשה אומות בלי שם ומלכות: ?
מ לד
ע;ג:יר ךזג:דוי שנה ימן: אאג:י מון־ה לך לגל המסד עהלגבלת עונה מלגיני לגל ידי ךזכ לחיצת הפנים העברת תנומת ללגיוני עבעונה ןוע׳יי כך אני מרגיעו כבליה
ל להבין תוד־לתך(יעב-ץ). ? רדעה], ונתת ליי ע
, אל הזינל ה1וקשלףיהב^עלוית מ ן ה א תה י
ת ה^זנה י י עםת ל ^ לם, ך!כן£?^י־ ךן
מעיני, eינומה מJJפעפי:
ד ו ךלר 21 רצון מ ל פ ניך יהיומ ™ אל הי ואל י
, ך ת ־ ו ת אבותי, זזזתךגילני ב
20. שעשני כרצונו - הנשים מברכית במקים שלא עשני אשה, שעשני כרציני, כמי שמצדיק את הדין על הרעה הבאה עליי(ח־ייא, טוו אוייזז מ״ו, לבוש שם). אך יש בזה גם הידאה לבירא, שבכך שפטרה מקיימן של מציית עשה רבית, יש הבעת אמין אליהי במשמעתה המיםרית העצמית, שלכן לא ראה צירך להשתמש כלפיה בכל אמצעי החיניך יהתקנית המייעדים להזהיר האנשים. רצין משמעיתי הםכמה, הנאה ינחת ריח כמי"יהיי לרצין אמרי פי". כלימר בכך האשה מידה בתידה עמיקה יבשמחה כנה, שביראה עשה איתה'כרציני', כלימר לפי הרצין יהחפץ שלי ית',
בצירה שמצאה חן בעיניי ישריחי ניחה הימנה(עולם התפלות). 21. ויהי - מתחיל ביא״י כיין שזי םיימה של ברכת'המעביר חבלי שינה', ילכן אין עינים כאן אמן מו״מ מו, י0. כי באמת מה ייעיל לאדם בםיר מעליי תנימתי אם לא ירגיל אחרי כן את נפשי
| R 5 7 r ת השחד ו כ ד ז כ S ל R ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
י ק£יז״י נ א ; ? ואל ר ו ^ וורדביל!ני בכןצווויך ל
, ולא לידי ןןון a™, ולא לידי נפיון23, 2 2 ג ג ו ש חטא ב
־ הרע, ״כ לידי ב;•יון ו וו ו־ דזי ל! ני נכי צ י ע א ו ב ולא נ
וורדביל!ני ביצר הטוב, וכף ™ אור־יצדי
־ לך, ו וונני היום ה!ה וב כל־יום ל חן ד ב ע לי דד עז ת
ו אי ד ־ ל ז ו ל ח םד ו לך ח נכים בעי ניך ו בעי ני כ י ״ ״ ל
. ברוך s s ? ™ 2 4 , ו,מלני חםדים טובים ™ ^ ^ ^ ל
£ ״s״, גומל רוכודים טובים ל1 עמו אתה יהיו
־ אל: יי עזT :
ל ה־צלת גופו ונפשו כלכל פגעי היום שלפניו ובמיוחד מפגעי האדם. יבקש ע
הי אליהי ואליהי ינ יךזי ךצון מלפניך יהיומ יאהד אבו ווי, עז ת צי ל ני היום ה!ה וב כל־יום ויום,. : •ך ז י . . . . . . . .. - ו .
פנים וככןןזות פנים מאדם בתורה ובמצוות, ויתור כל היום אחרי עיניו וליבו(עיו״ת).
22. ואל תביאני לידי חטא - אם לא תיתן לי סיוע, היצה״ר יתגבר עלי, כמ׳יש בגמ' בקידושין דף ל', ונימצא שאתה כביכול הסיבה שהגענו לחטא(עצייי). לכן מבקשים אנו שלא תימנע מאתנו את הסייעתא דשמייא שבלעדיה נבוא לחטוא. וי״מ שהכוונה שתסיר ממני הסיבות המכריחות
אותי לחטוא, כמו לב אבן וטרדות הזמן, ואז אפשר שאתקן את אשר ?גורני עד היום(עיו״ת).
23. לא לידי ניסיון וגו׳ - שמא לא נעמוד בניסיון ואז נבוא לידי ביזיון. שמצינו בדוד המע״ה שאמר(פה׳ נו, 0 'בחנני ה' ונסני', ולא עמד בניסיון ובא לידי בזיון. ואם דוד כך, אנו - שביחס
אליו כחמורים נחשבים - על אחת כמה וכמה(עצ״י).
24. חסדים טובים - חסדים שאינם ממעטים זכויות, או פירושו חסדים שתכליתם טובה, משום שיש חסדים שלבסוף מתברר שהיו לרעה(עצ״י).
טוב לכוון לפטור בברכת התורה את כל מה שילמד היום והלילה שאחריו.
ב;ו־כ:ת{!תוויה צךיןי קידזז-דנד בבנךכה זו מאיד(שי-ע םז. א). ועליו ?1רנן הודאה בעומחה עצומה לה;שי״ת לגל קובחר בנו הכנו לעסיק בתורה הקדושה, ??1י חמדתו קול
25. משכן רע - כדי שלא אלקה עמו, כמ״ש ננמד׳ עז, נו)"סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם", ואמרו על זה חז"ל(שונה נו:1"אוי לרשע ואוי לשכנו"
. פחןד אתה יהומ ה ם ל זעמה ^ w x תו ו• תף T ו • : ד 1 ד י - ד : י ו ; ד
, ה ל מד תוךה ל עמו יי עזך אאל:
a מ s , • « בדוף אתה יהיומו ־ך eiynna מכל־העכמיפ, ע העולם; א
. פךמד אתה 2 6 י נ י ס י ה ד ם ע ם ו ב ת ך ו ת ^ ת ונתן לנe אv I ד ד י - ד T ־ י I T ;
s , נו ותן התוךה: יהיומו ״ה בוללת הטובות הגשנליות: רכוש ובריאות, הבךכה נ ו ש א ־ ה ה כ ו ב גךכת ({{C1 ה השניה !בזג^^^ים רוחנייננ, ובךכה שלישית נלחילת דץ7בון שהשננ נושא פניננ לנשבלה,ל לחטיא ו ל ־ היא אםו־־ה בו בנלאםר ע ש ביון שהיא חלק <>לודז נלפיעל, ולפי שהגוף א
י ש ו ע ו ם י י ח י^ךאל, א מוך ל הם: יבךכף יהיומו יאהדונהי בKJ : J* : V T : I V T I. T rt" T ! *
j^ri ת א ליף ו״י ^ ו : י אך יהיומ ™ ו פניו ש ם י נ ל ז ג ו יע מדף ם
, ויעןם לף 2 7 אליף ה ב י ח ב ו י יאהדונהיו פנ יהיומו ה נ פ : י0א- 7 ל £ - י
26. אשר בחר בנו וגו׳ - כתב הטור שיכוון בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל האומות וקרבנו לפני הר סיני, והשמיענו דבריו מתוך האש ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא בית חיינו כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום. ובגמרא(בינות יא:) אמרינן שהיא המעולה
בברכות התורה. ופירש רש"י שם: לפי שיש בה הודאה וקילוס לתורה ולישראל. 27. ישא ה׳ פניו אליך - ירים פניו אליך בחיבה כאדם הנושא פנים לחברו ומביט בו ומדבר
רזפנה, .וה״א ויאיהי ביבה. ווא״ו ןיכליל שזית ספיח׳ חסר נבוךה
תפ אורת בצח הור יסור. וה״א ןיאיהי נ לכות. ו אל אוךו הנרול
ri ככ תלבש ב!! עזך ס פיךות ואצילות אב רחבו ם^לים פנו בת ו; תפלה
עמו(תקזז), או הכוונה שיתן לך מתנות בנשיאת פנים כמ"ש(ביי מג, לד)" "ו«&א משאית מאת פניו אלוהם", שהוא דרך כבוד, ואין להקשות מהפסוק(דבי י, יז)"אשר לא ישא פנים", ששם מדברי על נשיאת פנים בדין על פשעי האדם(בכוי שוי. חזקוני. ומיין בינות נ:). וי"מ בכל מקום שתפנה יהיו פניו נשואות לשים לך שלום, ותנצל מכל פגע ומקרה, והכוונה להשגחה פרטית (יבינו בחיי). וי"מ
שהוא לשון מחילת עוון, כלומר יעביר ה' פנים של זעם ממך(ישייי. םלבייים).
לאוי לכל ירא עמים עויהא מננר ודואג על חחין ב:ית־המקלע נשו-ע או-חת ל:]. י נ ע ת ו א סק״ג], וכבל המתאבל על ירועגלים ז1כ:ה לראותבננחמתה 1
א. זמן אמירת תיקון חצות הוא בחצות הלילה, דהיינו שתים עשרה שעות בדיוק אחר חצי הזמן שבין זריחת החמה לבין שקיעתה.
ב. אלו הימים שאין אומרים בהם תיקון חצות: לילי שבתות וימים טובים, חוה״מ פסח, ר״ה, רזהכ״פ(באייח וישלח ז).
ג. אלו הימים שאומרים בהם תיקון לאה בלבד: ר״ח, מראש השנה עד אחר ר״ח חשון, ימי ספירת העומר, חוה״מ סוכות, שנת השמיטה בא״י, ימים שאין בהם תחנון, וכן בבית האבל ובבית
החתן(כהייח ג לד), אולם בליל ת״ב אין אומרים תקון לאה כי אם תקון רחל(בו־כיי תקנב יא).
ד. נכון לשבת על גבי קרקע בשעת אמירת תיקון חצות, סמוך לפתח, וטוב שיניח בד או שטיח על מקום ישיבתו. ובימים שאין אומרים תיקון רחל, אין צריך לשבת על גבי קרקע (באייח
וישלח).
ה. כשאין זמן לומר תיקון חצות וסליחות, כיון שהוא סמוך לעלות השחר, אזי יעדיף אמירת תקון חצות, כי הוא עיקר גדול יותר(ב־כייי תקפא).
^ וררילו לירלא f f v i w ך ו ו ל ^ ר u%h ירור קרשא בךיך הוא ושכיברדה ב
ששם אות יו״ר אות ה״א באות וא״ו אות ה״א, בירורא שלים (יהוה) בשם
ל יאמר: תקוו ח ק תיקון ־ ל ו רקון ל אה (כשאומר ־ .ןךי בי ננו כן לוננך רקון ך ר כל-ישך אל,
ו לבו ךבויrיבו זכךובם לבךכה, לתקן ד י ם וחל. וכשאומר ־ק תיקון לאה יאמר: תקוו לאה), כננו ש
ת ב רזת ךו רז ו ש ! ל או לאה יאמר: שושו) בננקום !! ליון ל ח ק תיקון ־ ־ ־ מ ו ם א א את-ש ךשם (
ו נ י ב ב ו נ ת י * מ ו ש ק ו ב נ ו ל ם ז ז : כי ז ־ ע צ ה ב ו ־ כנירות,ינו מV ״ I " I : T < * 1 *
דברי־זזזיר ו תרו ללינו ע ככ דדה בקשו^חם, זזזירו ילינו ככעזירJ• T J• י 1 י T" • J ; וAT : י K י .' ״
, '?ל אא ד ככת איך נ זזיר אאת־^יר־ יהומו ™ : י נ י נ ע ו נ א ציוז: ו
ל נ כר: אם־ אאזזזכ דדך ירו^ז ל ם, רר זז כח י ככי ני א
,. . . j- . ד ״1 י ;1 דדי : v r I T 2. על נהמת בבל - דיד המלך צפה בריה״ק אשר יגלה נביכדנצר את ישראל לבבל, יאמר בלשין ״ הליים אשר יקינני ייםפרי את הקירית איתם בדרך. יהטעם שאמרי'על נהרית', כי שם התבידדי
R ת ו ע ן ח ו ק S ת m R 4 6 S aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
רדבק לזזזו ני! ל דד כי« אאם־ לא אא ז כר כי, אאם־ לא
ש כל * ר , ׳?ל ראזע ב ם ל ז ז ז ו ר י ל ^ ב ר אאת־ א י כ ז -^?jלה א
ם אאת« יום ל ו מ ג כ ם ל ש עע ככ דד תי: ז כר יהיומו ™ ! לב ני אא דיום ל< v : • • : • T : < ; r T : •
ם ??רו! ??רו [זאתר?ושל?םל; '??ד י ל ב ב ו ל ר מ * ל ם, האאיככרים ש ו ר י ן י 3 ־ ח
ת העדוזדה, אזזזרי ו י ה ל ד פ ו ס ^בבל ש ת ד ־ ע ת היסוד בה: בJ" : י ־ JT ; V T ־ IT J : ־
זזזייזזלם־לך, את־יגככולך זזזגככלרר לנו: אזזזרי! זזזייאדדזI ־ : ••< T : : r T v ״ י ; v י י א v 1 ־ ; v
: ו נ ל ת י ש ש ע ש ו מ ל ל יך אאל־ ך; g ל? כ ־ ? ת ו ן נ פץ א ד י ב
לאוי לאדם ?1בנכות בכי ריב וגגצום ?גל חלול שמו הגדול ית׳ שמו, שהיה אז ונין ??ם טמא, חיל נבוכדנצר, שנכנסו בקדשי הדןדשים וגלשו יעשם כלחפצם,ל הריגת הצדיקים והחסידים שהיו באותו הדור וינבלו יסורים ?קשים ונירים ובבן יבבה ע
ה ע ב ש ר ה ע על צ בהריגתם, ויצ?ר וישער האךם במחשבתו גידל צעו־ם בעת הרצדדם׳ ו
שרדה אז(יסוהייע).
ץ ר * ו גו ים! ב נ דד ל תר ל א ב י ר מי מדר ל אא סף, אלהים! ה, טככאאו אאת־ד;יככל קדזער, עעככו אאת־ ל * ר ש י
: נתנו אאת־נבלת?בהרככאכל׳ ם י נ ב * י ל ג יתעזל ם ל?יים ל
־ א רץ ר 'דד ^י^יר ל דד יתו ע , ב ם ו ר ב ק א ל ל ??וף העז ככ ים ו ¥
: זז פכו זד ככם! כ ככ ים ס ביבות יי רוזזז ל ם, ו אאיז ץ ר מנ י ; T T ־ ־ • ;1 • < ; ו T ־ • י ; ״ I T 1
ו ?ן לס , ל?ג' ו נ ל י ז ינו ^ ם היינו דד ד פה ל זע כ נ י םר ית ו נ בה י נ קובר: אV >V T ~-}~ ״ "וין י : * IT : VI, J* T I" P
לנצח, ו נ ב
ר ו ע ק ל סביבו תינו: ??ד־ ככה ?!תי יהיומו יאהדי־הי ר אאנף ת' rtVT־ י j־ JT. ־ ~V! IV T :1 I" I* : *
־ ל כככו־אזזז ק נ אא תר זז פך דד ככ ת ר א ו ררכ_??ר בנ
ו ׳ א ר ן ו ם י מ ש דכיר ssfrp ™™ טה־היה לנו, ווביטו מI י ־ * T : ״ T T T V T : י
A
ה ת י נ ו ו כ י נ וו פ ״ : נחל תנו * ו נ ת ש ו ־ לי רפתנו ב ת א
<־יןלהם יתו ככים ו יינו ר אץ ש ל נ כ רים: כ ו נ ת י לז רים, ב תינו נ| * : J ; I " T • T . ״ ; * I * T :
ק ב כ סף ־ -י ת ו ת ש ם ל י ככי ככינו מ ו ל י פ אב, אמו תינו כ אא לככנות: א 3. עונת ראשונים - הכיינה חטאית נעירים(ידייק, מאייי). יי״מ שהכיינה לחט אי אביתיהם, שהרי האל פיקד עין אבית על בנים, כשאיחזים מעשי אביתיהם בידהם, ילכו אימרים די לני בעייניתיני, ילכו אנא אל תזכיר לני עיינית אביתיני להענישני עליהם (אבן יחייא). יי״מ שבשיפטך איתני
אל ת זכר בראשינה את העונית, אלא תחילה י ק ךמונו וי ח מיך(מלבייים, מאייי). 4. בני תמותה - היתר את בני ההריגים, שיעשי נקמת אביתם בכל לב (ספוינו). יי״מ שהכיינה
לאלי שנמםרי למיתה בגלית, היתר איתם מן המיתה שלא ימיתי(ייייד).
^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי יי הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a י יהו£ו יאהדונהי ^ ד ^ ל ל נ ו ־ אא לה ךו ת אא פק ת ל היה ל ח רבה: ךן ע
ש (ך[?JT UPJ״־כנאיך התה ?ןאד. י ר ח ח ת $
האנינות והבמה לגל גלות העוכינה הקדועוה ולגל חרבן ביהמ׳יק היא עבודה
גדולה ועצומה מאד ?1בורא ית׳, ואגף הצדיקים עובגן לגךן וכל פמליא קול
מללה, וגם הקב׳׳ה בלגצמו ?:ביכול, כלם בוכים בכל לילה לגל חרבן ביהמ׳׳ק (יסוהייע).
, ם י ^ ה על־חוכניתיך ידוע ל:ים ה פ ק ך רי שיכנ 1־ים ש
. ל ב א ת ה ל מ ו ק ת ש ־ ה ל י לה רר כניך לא י חשו י ל ־ היום ו כ ל כ. . . . . . . T: - - 1 ־ !j T
אאל־ד נכי ם י ל ש ו י ל י ה מ ז כי דים את־יהיומו יאהדונהי ע [ ם ח א ש י ב נ ה ו נ
• T . I : V ־ : . . - -
יכו נן ־ רר רונו ך כני לו A, ^ עך־ ל א ל כם: ו ו ש י ר ח ת
נשבע יהיומו י ־ ידוע ל ים ת הה לה באדץ: כ ת !י עך־ישים א
־ זיג נך עוך ת ח א י נ * * ל ו ע עזו, אם־ אא ררן ע ד מ ™ בי כנינו ו
נכד רידושך, ו בני־ ר ע * י ל ש * ¥לאייביך, !יאאם ו ל כ א נ
ה ייא כלהו, ו ה ללו י ה ן ג ד ה ל * כנ אא ס?יו ש י אשד ייגע רר בו: כי *
, ו כנ קבציו יש ררהו ב ךו צדות הן ךשי: ־ יהיומ ™ ת א
בא ־ ; כי % , י ן ת ל ךו ננח ל ע ־ י ד חום ציון, כ אורגה תקום רף את־אבניה, דצו עבךיף א ־ : כי ז מ ז כנועך ה
ידושלים ^היומ ת א 6
[ ה ו ו ה ^ : בונה נ ו ק ש נ ואת־עפדח יחיננו ל
6. בונה ירושלים - נאמר בלשון הווה, כי הוא בונה אותה תדיר עד שיושלם בניינה (יעבייץ). שכל המאורעות ההםטוריים והצרות שקרו על עם ישראל הם שלבים המקרבים את הגאולה ובנין ירושלים בפועל (שיייץ). וכן כל שאר הברכות בתפלת העמידה, לפי שבאמת כל ענינים האלה נעשים בתמידות, ולדוגמא בעניין'המחזיר שכינתו לציון', שבכל לילה השכינה באה לבהמ״ק החרב ומיללת ומקוננת שמה, א"כ הוא מחזיר שכינתו בכל יום לציון. וכן בברכת גואל ישראל, שידוע כי כל עניני הצרות המתרגשות אינן בתור נקמה להרע לעמו ח״ו, רק לכונת הטוב
לח־1? נךוזי ישדאל יכנס ג ה ! ,,,ו: ,, ,., ,׳ מ אהדת״ > 1 ו י
תקןן ד$&ה יבכה בכי!־ב לגל זאת הרנעוודןה הלגצומה לבא ליראות את ביהמ׳׳ק. ויבכה־ הכבוד הגדול עהיה לה׳ ממן ד ג גם לגל הלול' עמו הגדול בין האמות, ולגל ה
לגלת ה־גלים (יסוהייע).
ב י מ י ה ת
ה מ ה
ת ו ק ע צ ע ד, ת ר י ש ל[מ נ דד, כנ ש כיל ל ב ני־ קידח: כ איל את ק ע ו נ פשי תע דג צ י ¥ , כן ן ו א מ צ ־ א פי קי־ ננ ים מ ל ע
אא ליף אלהים: צ ננ אאה נ פשי ו לאליהים ל אל ת ק ק ו ת ש מ ו
v ; ו ן • ״ ; v* 1T ־ : I T : י J V ״
: ה י תה־ ליי ו ל כ י ה ת ננ תי אבוא'ו א ד אה פ ני אלהים ב ל א ו ש חי, וT ; I T r v : j ו v 1 ; ״ A T J- T ' JT ; ״
ב י ו א , באנניד אא ללי ה ל חם יו כנם ולילה 7 ה ם ו ק מ ךננע תי בJ- ״ K I V י T : A T T J T V V I J * ' 1 :
אא ז כדה ו : א לה * ד ל י ו ז ע י איה אליהיף ש : י נ י ט נ ק כל־יה יום לv v: T ; >•• 1־ ־ ״7 יv v : J
ע בד ו ב פך בםגיי! א ־ l * k ככי , י ע צ ו אא ש פ ככה ע ללי ו נ פשי מ
ל־ דנה ת אליהים, ב קו י ב ־ ך ע 9ם מ ע י ל ה ת , אאזיזלים * ם 8 י ג ג ו ח ה
ה נפשי« פ ו פ נ י נ ל : כנה־ ררשש ררו ח חי ו ת ד ק י מ ותו דיה ?1ל הננון חוגג ו
ל ך 'אותו ע עו ־ י לאלפים כי ו , הו ח ללי ק י ל ע י ע צ ו רה כני ב~ I י { * I " I T V V י JT '1 י . : I V ־
ה י ה פ ניו: אליהי! ע לי«נ פשי תת שש ררו חח ת י ו א מ ת ו א ב הישו עות ה
V T : V : ־ ־ ~ T ־ I V : I T T I
ח מ ^ ה ן י דדן'!ו חח דננו נים מ ר-אא ז כ 1״ ף ננ אא ף ־ ככן ?נל*׳ ל , ע ר ע צ ב
7. היתה לי דמעתי וגו׳ - עקב בכיי םר ממני התאבון, ודמעתי באה במקום לחמי. וי״מ שהדמעה מתמידה לרדת לי ביום ובלילה, כמו המאכל [שהאדם אוכל פעמים לפחות ביממה], כלומר אין
יום שלא אבכה פעמים(ידייק). 8. בסך - את זאת אני זוכרת ונפשי כביכול נמםה ונשפכת, בזכרי עליית הרגלים שהייתי עוברתד הוא מלשון םכך וםוכה, והכוונה י בגדודי בנ״א ומדדה עמהם עד בית אלהים(ישייי), וי״מ ש
לעגלות מכוםות(יאבייע. וישייי בפייוש שני). 9. אדדם - כמו מדדין מגלין וםייחין, שהוא עניין הילוך לאט ובנחת, וי״מ שהוא מלשון ידידות.
ודונש פתר מלשון דממה והכוונה אאלם ואחריש עד אבא בית אלהים ברנה(ישייי).
R ת ו ע ן ח ו ק R ת 2 S s aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתיי הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a < י ל ע א ב די^חרתול קודא ל ־ רר הום 1 ל eכנ ההד ננ צבזעד: ררהום־ א
ף י ל ג ו ' ף י ד ב ש נ כ ־ ל ת, כ ו פ ט י^תיהר^ו וו נמנ ר ו 3 ה ל קול צבנורדיף 1
ח ס דיו, ת ו א נ צ 1יה יהמו יאהדונהי ו ל י ם ו י ר ה ו * ע ללי עבדו: יו כנם ו ב׳ T IT< ; ־ T : V ־ : י J 1 - ~1
א'ת פ לה ל אאל ₪ י לה [בחשנת הגלות] דה ע מי גנל חסדיו וגםא וב לrt* r• j T^ : J " : T • : . 1 1 ־ ־
, ל כנה שש ככ חח רר ני, י ק י חיי: או כנדה ו ל אל ס ל עי« ח י מ ו ש ה
r . jj . - . VT T ־ :• ~ T ; I IT<1 " J ־
ת ר ת ו ח ה ?ר ח אא לך ב לחץ אויב בגלהלזודבחק: בד צח ו נ י למה־קיךד חשו
ה יום ־ ל ח ד פו ני צצו דדי, בא ננדם א ללי כ ד בע צננו תי, כJ V " : ־ י ״ו : J ו : rtT י ; IT : J ״ ־ :1 ־
, י ש פ נ ה פ ו פ י נ נ ל : כנה־ רר שש ררו ח חי ו ת ד ל י ז ו ע איה אלהיף ש
, תו ־ עוך או ע ללי, הו חי ללי לאלפים כי י ע צ ו כנה־ דר ה כני ב* ' JT ~T v v : IVי rtV ~J • r I" l . * J
: י י ואלה נ עעל שמביא לי יישועת ושהיא אוי פ
יבכה בכי!־ב ו־לגצום לגל הרנעוו?ןה הללצומה לבא אל הה־ ?דישו(יסוהייע).
& י־ דיבה בבי, ננגוי י ד ת ה ^ מ ב אליהים ו [ י ת מ ק ם נ ו ק עופ עוני נJ <T * : V: ־־< ־ ; J
ליא־חסיך, ננאיש־ננדננה ועוללה תפלטני,... . - . I.T; - J T : r : • " >•י Y T I1
, ל כנה ז נ ח ררני, למה־ י ק י ־ אא ררה ו אאל'ווי ננעו ז-י« ח : כי י נ ל י ע ת
T I I ׳ JT J V I I י 1: ־ * ~ T<: IT J " V ־ I*
ר ו * : ששלח־ אודף [ ק ח ? ו ה* ג אא תת ה; לך בלחץ אויב ב י ו ש קיךד ח
־ ד ה ־ ל חחו?-י, יביאוני א , ווJפ2ה י ך ח ״ ־ הג*ולה]-_ואאננררף ^
־ ל : ואבואה ו א ק ״ מ ה י , ואל־ננששכנותיף ב ם י י ש ו ר י 'קךשף ל
א ש ננ חות לי, י ה ש , אל־אל« ת ו נ ב י ב ק י י ק ה הים ל טזבח אאלי
ה פ ו פ נ י נ ל כ נוד אאלידזים אליהי: כנה־ רר שש ררו ח חחי ו ת ם ב [ ו או ךף ע
עוך ־ עללי, הוחילי לאלפים כי י ע צ נפש«, וכנה־דרהכני ב
ת S R־» ו ע ן ח ו ק R4S s תaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
ד כה ננ את ב ח ק : ישא י ת ו מ ר לש^בש׳מי, ו לא נשבע ל ננ ד כנה ל-J; ~ • : J T • I T . 1 1 • I • :־J" • • | T T ;
יהיומויאהדונהי, 'וננךקה ננאליהי ישעו: זה שהמאשבכלכלדזיוד דידששיוJ" V : I: * , ~\ rtT : I J V I אT T : :1 י "
ו ש ע דים ו פ ק ! ע יען קב ס לה: ש או ל ננב קק ששי פ ניף!י ל כ ב ם ה , ו י ה ל ש
, 'יוי בבוא ת מ ^ ת ש ק ק דאשי ככם יו הה נ שש אאו פ תת חחי עו לם ש י י מ ה י ב ל ש
T ; יי׳ י A T ~ j I ״ v .!;ו • T ; ו • : ״ T
א ננלך ההכבוך: כני היאזה« ננלך ההכבוך, יהיומויאהדונהי י ה ש י ה
T : 1 V Y י ־ V T י . V V J * I T י ־ V J V
ד ננ ל חח כנה: ש אאו ו ב ג א י ה ע ז-וז חזקיו גבוד, יהיחמ יאהדונהי ש א י ה ש
> ; • J: I T T י T : I J * א י י ^ *
ש ע !1״ים ו ״•אששי ככם, -ושש או פ תת דחי עו לם ש^שתם^מת, 'ויבא
ננ לך ווכבוך: כני וווא זה! ננלך ה כבוך, יקיהיומו יאהדונהיVT : ־ יJ T י I T* <V < V V J ־ ' V J V
צבאות, הוא ננ לך הכבוך סלה:T I V J T י ־ V I V > יא י T :
מזמור זה הוא תפלה לגל הגאלה הלגתידה כשכל הלגמים יכירו בקב׳׳ה(ספוינו).
בנגי נת לנבנביהמ;קמה, ננ f ננוד שיד: אליהים י חח דנו 1 יךד 3 ל[ב5 נ 1 ויבדכנו ב3ו־בסהפת, יאאד פניו אאררנו מ**רתל^קת4T<"rt" : I T יI - J T • U T J
ו ע ד ו ים י ג ־ ל כ עעת ב אאזדץ ד ד ככף לב;ןלםעהלהרתים, ב : ל ח * נ כן לה ל
, 'יו ךוף ה ע ו ש ת ה ל ע J כמים ו אאליוזים ע J יו ךוף ז : א ל א י ש י אתיששו ע תף ל
־ תש פיט ע כמים כלם: יש ננ חו וידננו ל אא כמים ה*ומות, כיj י •ו : I יו ״ J• ••. ; J' I T ••. j • r. 'J Z -
, ו ל אא כמים ו באדץ ררנחם ס לה M J מים כנישד ; J T I V J - יא •י \' י V U T י ־ : " I * r ־
, יותף ע כים ה ע ו ש ת ל ה J כים ו אליךוים ע J ם: יוךוף י ד המשר
ל נתנה יבוללח, יבזה'יבדככנו אאליווים א י ש ץ י ד א י ש ל א כלם: עv •1: ״ ; I T ; א י ו J T ; I T ; 1 י v v i . I T •..
13. למנצח - המזמור הזה של דוד נמםר לבן לוי המנצח, לנגנו בניגון בבהמ״ק(מצוי). 14. יאר 0ניך אתנו - הארת הפנים מגלה את חיבתו של האדם המביט לרעהו, וביחם לקב״ה מתבטא הדבר בגילוי חםדיו לבנ״א, שמביא טל ומטר (ישיי), או בהשגחה פרטית הניכרת לכל
ת זידושים לכל־חפציךןם א ז ל כ ב ה ננעשי יהומו יאהדונהי, ו מ כ ח ב
ו י ת ו ל ו ע
3 ל , ׳ןצךקתתו מ ו י ש ע ווךד פעלו ?ל מ ו ןלבם: הוך־ הרמצה*להםתבלונ
A ^ T : I T J I I' ••:IT1 ן ;
ח נון י כ
, 1 ם 6 י י - צ מ ה ב ש ע ה ל נ פ לאיתיו ש ש ח ע ר נ עיננ ךת לעך: זכד י
וד חום יהיומו יאהדונהי: טדה מיח נ תן לידאיו, י ז כד לעולםJ T י I ״ AT. : I • י J י * - T י V •.• 1־IT : J ־ J
ו מ י י ק ע ככו, ב ל ה * ר ה ע ו י ד ו ו ךז גיך ה י ש ע ח נ ? : ם ה י ב ם א ב די תתו ע
ו ים: כליןע ששי י ךיו ג ה ת ע ב ל הזם נחלת ש ' ת ל ת ו ת ח ט ב ה
I T Tl. J " ^ ־ : I - I * J-־ V T V ־1 : " T
שרןלל*ל עללך: ־ פקוךיו י ל , נ אא ננ נים כ ק ד צ אא כנת ו כנש פט וI ״ T I * J * T V A •״•1 ! T : J V V :
: ר ש ו י ו לעך לעו לם, ]!גשו ים ב אא כנת יוישד ו ט ו מ י א ל סכו כים ו
, ו ת ר ו ם לעולם ב ןדי תתו ת ה ־ ל ה ו ע ם ג ה שלח ל JJ ככו, ו ל צ ה פ ךות ו ו» J ץ ״" co י
קךוש ונודא שכנו: ראשית חככנה ו ידאת יהומו י כ
T : ־ : • T : J > J : ו • T : ! . י ד
ב ל כל־עישי הם, דג וו ל תו עיננךת ל טו ע1 כ• AV* T ~ " V J • 1 1 7 ו י • " J ־' • '
ב ש ח י ה ז ו , 1 יאהדונהי 7
15. בסוד -בעצת ישרים, והם ישראל, כי הם ישרים במעשיהם ע״פ המשפטים שנתן להם האל ית' (ידיק). וי״מ בקהל ישרים, כמ״ש ״כנועם שיח םוד שרפי קדש״ שפירושו קהל שרפי קדש
(עיוית).
16. זכר עשה לנפלאותיו - קבע לישראל שבתות ומועדים ומצוות למען יקיימו - ״וזכרת כי עבד היית במצרים״, לפי שהוא חנון ורחום על בניו וחפץ להצדיקם שיטיבו דרכם ויקבלו שכר(ישייי,
מצוי). 17. ראשית חכמה יראת ה׳ - ראשית החכמה ושרשה היא יראת ה', שבאשר החכמה היא
שלד אלבין: מד וננשזלג ע י ת ו נ ו ה ע ק , 'ורכבסני נ א ט ח ת ה א מ ו ט מ
י ש ת א ו נ ד ששון י* שש ננ חה, ואז'ררגל נה JJ צ ת ח י ל ס ע ני ב י ררש נ־ : י ״וי • J 1 י ; י : w י 1 ״ : 1 .••*11 י .
מקובלת מאדון החכמה, ואין חוקיה ושרשיה מתבררים במופתים [בראיות ברורות], והתאווה והיצר מםיתים את האדם לםור מחוקי החכמה, צריך לאםור את הנפש במוםרות היראה, שאם
יירא את ה' לא יעבור מחוקי החכמה אשר צוה וישמור פקודיו ומצוותיו(מלבייים). 18. תזכה בשגטך - מחול לי למען תהיה זכאי בשפטך את הרשעים הממאנים לשוב, שהרי
כולם יראו שמחלת לי בתשובה(מצוי).
19. בעוון חוללתי - ואיך לא אחטא ועיקר יצירתי ע״י תשמיש הוא, שכמה עוונות באים על ידו. ד״א: עיקר יצירתי מזכר ונקבה, שכולם [כל האנשים] מלאים עוון [ודבר זה משפיע על
העובר] (ישיי). 20. הן אמת וגו׳ - י״מ שכוח הבינה שעל ידו ישיג האמת בדברים העיונים הוא נצפן מאד וטוח עליו טיח החומר, עד שלא בקל יתגלה אל האדם ויתראה אליו, וז״ש וון אמת אשר ח0צת שנשיגה בעיון, הוא טח ב שחות החומר, ומכוםה םביב בטיט עב מאד, וכן החכמה שזה לא יושג אל האדם מעצמו רק ע״י'הודעה מה', ועל זה אמר חכ מה תוךיעני, החכמה הזאת היא ב סתם- םתומה בעומק הנפש, ולא בקל ידלה האדם ?(י מיה העמוקים, וע״כ יכשל בקל בחטא(מלבייייים).
R ת ו ע ן ח ו ק Sra R ת 5 8 S aaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
, הה דאנו ננ בב ^יינו ו ד ו ם JJל ככנונו י ס ס ו ב מ ה י ה י ״ כונן בנית כ ק ^שוףי ש ^ ת ב • ב ש^ינךןך לתוכו, ש , ה א א נ י ש ו ת מ ל ש ה , ששכמוזנו ברךקונו ב ו ת י י נ ב ־ ת ע ש
ם ואככדם, ד ש , ולויים לדוננם ל ם ת ^ והשב כיההנים לI T . . ן . . . . T T J ' י T י : T : ־ • ־ ; T ״ :
ר ד j לה ונדאה ונש וו חוה ל פ n רההששב ישדאל* ¥לנויההם, וששם
ק יאהדונהי אליהינו ואליהי אבו תינו, ן ה ן י י . יהי דצון ככ קי ^ ה י ז ע ב
ד בנ ג.בו לנו, י מ ת ל ת ו ו ע י ב ק ו ב ^ בב שש ככ זזה לל אא דצנו ו תת ט ב ו י ק j לנו ב n ש
ם כםדדם ך ^ ו , ו ^ את־קדבנות זובותעו נ פ ה ל ש ע ושם נ
וככו ם פים כ הה ל נ תם:T T : • ; • T
ו שנמצא בזמן הגאלה, בו חוזר עם ישראל לארצו אחרי שהגדיל ה׳ ת ע ד ידמה ?
ת עמם פלאות וחסדים עצומים. ו ש ע ל
י נ?
מ ם י ו ב ש ־ שיבת ה ת ק ™ א ח ה י ב י ש י ש עויר ה פמ1 לות, בשוב נ
: אז יכ? ללא שש דזוק פינו" ו נ דמהנחבלעםי צביון, 'הה יינו כ י
ק יאהדונהי $ ששות יהו ח בבגוים, ההג ךילי א דנה, אז יא פ ל מ ו ללשו ננו ת
! ששות 'JJ מנו, : הג זך־יל-יהןק יאהדונהי ל ת ו ל ג ה מ ם ב י ש ה ד JJם־ א לה ב ס ח ו ת ו א ל פ
, ה ל ^ ה ^ י תתנו ה ב ש ־ ת ו שש ככ ידם: W שובבה יהיוק יאהדונהי א ע הה יI ־ י • י (Y* • ; V T : ^ J T ן• •• . j. T
^ בדנה יקצידו: הלוןי ילףו ובבניה" נישא י ש א ^ ה מ מ ד ב ע ה ש ה י^ בא־ייבביא 21בבדבה ניששא ^ אתאאלמ'ךךיר: ו ס ב ל , ו ה ד ש ככשף־^זfר*ע ל
ואח"ב יאמר פתיחת אליהו ז"ל וקדיש על ישראל:
21. בא יבא - אבל יבוא לביתו ברנה בעת ישא האלומות מן השדה אשר ברכו ה' והביא בו אפיקי המים. ור״ל כן נהיה אנחנו, ?נם כי בגולה אנו זורעים מעשה המצוות בדמעה על כי חושבים אנחנו שח״ו אבדה תקותינו ובחנם כל מעשי המצות, הנה כאשר בא יבוא זמן הגאולה
aaaaaaaaaaaaaaavoai&vsaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד < a a a a < a a a a < a a o a a < a a < a o < a a a < a o S59 R S ט R נ
פ דגי חות א ל יהו ה נ ביא 1• T ־ T ־ ״ י • :
טוב לומר פתיחת אליהו הנביא ז״ל קדם בל המיה, באעור קבלו רבנו: י י י . ( ע ב צ א ב ו ) 2 ה ל פ ת י קייעי עואמי^תתה מס*לת לקבלת ה
ה ז ע 1*יההי ניעם אדני אלהינו JJלינו. וכעעזה ידינו כוננה JJלינו, ו
י דדינו כו נ נהו:
פתח אליהו ךו נביא זכוד לטוב יוא כנד: דבון על כנין
.3 ! י נ מ ל לא ב ב ד אא נ רר הוא ךוך ™ מ יו לא ב ח שבן א
ם ל ע ע ל אין ;יל^םל כ תי ננא נ ־ ל ] עעל כ ו י ל אא נ רר הוא ע ל אה ע
־ כ תי כנין הדבר^למים, לית ננ חח שש רר פי כא ל נםתרעעל כ ו
ך עשד ת ו מעעמ ת צל א . א נ רר הוא ד אא פ ק רר ה ^ ש ה ל ^ בך כלל י
1. הן אמת שנמנעתי עד עתה מלפרש תפילה ופתיחה הקדושה הזו, כי ידעתי שאינה דומה טעות בבאור לפרק תהילים וכד', לטעות בביאור הזוהר, כידוע למבינים, וגם כי ידעתי שודאי הוא שאיני ראוי לפרשה. אבל כיון שנאמר לי ש מן הראוי שבםידור מפורש יהיו כל קטעי התפלה מפורשים, לכן לא נמנעתי מלפרשו, מה עוד שתמכתי יתידותי על כתבי יושר ויםודי אמת ממה שמצאתי מםפרי הקודש, ונגשתי למלאכה כדולה ומשקה מתורתן בלבד ולא כמפרש, ואין כאן שום דבר משלי. רק רצוני להודיע מראש שאין לםמוך על הביאור, כי הכל הוא לפי מיעוט הבנתי בםפרים קדושים אלו. ועוד יש לדעת שבודאי ויש עומק רב יותר בביאור הדברים כמו שניתן לראות בםפרים הנ״ל, ואני השתדלתי לבאר באופן הפשוט עד כמה שאפשר. הםפרים העיקריים בהם השתמשתי הם הפרדם לרמ״ק, באר לחי רואי וזיו הזוהר, זוהר עם ביאור הםולם, תיקונ״ז עם ביאור 'שעת רצון' ו'מתוק מדבש' ועוד. ויה״ר שבזכות תפלה זו יגיע אליהו הנביא זכור לטוב לבשר לנו על בא הגאולה במהרה
בי נמנו, אמן.
2. 'פתיחת אליהו' אלו דברי אליהו אל רשב״י וחבריו, והוא כיון לבאר במאמר הזה בקיצור נמרץ ובמלות נרמזות רוב גופי החכמה האלוהות וכו'. וכל זה במליצה נכונה רבת האיכות ומעט הכמות דברים נאותים, וכמפי אמרם וכשיעור שומעיהם. אליהו היה אומר, ורשב״י ע״ה ורבי יהודה ושאר חבריהם החשובים עם החםידים והצדיקים שבגן עדן היו שומעים (ספי הפידס
לימיק).
3. ולא בחושבן - יובן במה שמורגל בפי בעלי האמונה, באמרם אחד ולא כאחד המנוי, כי אחד המנוי יש לו חברים רבים, כי אע״פ שנאמר אחד, עכ״ז יש אחד שהאחד הזה כמוהו, אלא שהקודם אחד והבא אחריו אנו מכנים בשם שני. ועכ״ז האחד והשני הם שווים, משא״כ ברבון העולם שהוא
aaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
, ל אא נ ךו גא בהון ן 4 ד , ו ק [די נן לון עעשד כ פ ם י ז ו ב ררקו נין ל
5 ם י ר ת ם נ ת ה ו מ ל ו ע ן כתיכנין דלא אאתגלין ה עלכני ם ה ב , י ה נ ה ל
ועלכנין דאתגלין, ובהון אאתכפיאת ננ^ני נשא לכד^ושיה=א?י,
. ובגין 6 ן ו ואא נרר הוא ךקשיד לון ו כני ךוך ל
ךוך כנן ד י ר פ ה ם ו ג ן דד אא פ דיש = א נ ־ ל ד א נ רר ננ לגאו כ
ו ל ב ז ח ; אא תחשיב לה נ ל ל ת ו נ ^ י י ע ךובדה ננ אא לין עעשד ^
ן אאנון ד . ו אא לין ןעעשד כ פ m ^ i T 7 כ אלו אא פ דיש בך
אזלין ככדדן, ךוך אןדיך יו ךוך קצד יו חוך
, ולית ש ה ; .ו אא נ רר הוא דד אא נ ךויג לון ^ ״ ״ ת בינו ני ^
ס ולא ל תררא י י א ה י ו א תדך, לא לעלא מ כאן דד אא נ ךויג לך מבהנהג
; ללבוששין ררקקנרר לון ^ • ד יולא ננכל־כטטדא ל ו ק ה 0 מ
4. ספיון - הםפירות הן גילוי מידותיו ית' - דרכי הנהגותיו - שלהן נתן הבורא מדה שיעור ומםפר, על ידי צמצום, ולכן הן נקראות םפירות. וכן בא מלשון'םפיר' שהוא ניצוץ האור, כי הם כביכול אורות מתנוצצים מאור הא״ם [אין םוף] שהוא המקור שלהן. וכמו שאבן הםפיר אין לה צבע אך קרני האור מתנוצצין בה במגוון של צבעי הקשת, כך הםפירות - לנו הן נתפםות כרב גווניות, במםפר ובמידה, בעוד שאורו ית' מצד עצמו לא שייך בו התחלקות לגוונים למםפר או הגבלה(מבוא לספיי
ימחייל).
5. דלא איתגלין - בעשר הםפירות הללו הא״ם מנהיג את כל העולמות, את העולמות הםתומין דלא איתגלין, שהם העולמות שלמעלה מעולם האצילות ואינם מושגים אצלינו, ואת העולמות דאתגלין
6. קשיו לון ומייחד לון - למרות שכל םפירה מייצגת הנהגה אחרת של הקב״ה בעולמות, מ״מ כולם נובעים מכח אחד, שהוא אור ה' המתפשט בפנימיותן, כדרך הנשמה המתפשטת בתוך הגוף (באי
לחי יואי).
7. כאילו אפויש בך - הגם שהפגם הוא בםפירות, עכ״ז מפני היות המאציל מתלבש בהם יחוייב ראשו למלך. והמשל בזה אל האדם הקורע בזדון לבו לבושי המלך, ומה גם בהיותם על המלך, אע״פ שלא נגע במלך עצמו, עכ״ז נגע בכבוד המלך, וחייב ראשו למלכות, כן הדבר בםפירות, מטעם שהא״ם ב״ה מתלבש בהן, ראוי שיחויב הפוגם בהם ח״ו כאילו נגע במלך עצמו(פידס יימונים שעי די פייה). ועוד י״ל דכיון שהא״ם מתלבש ומתפשט בהעשר םפירות, לכן כל מי שמפריש ועושה פירוד בין םפירה לחברתה ע״י עוונותיו, נחשב לו כאילו עשה פירוד בין אור א״ם ב״ה שבתוך םפירה זו לבין אור א״ם שבתוך םפירה אחרת, וגורם בעוונותיו שלא יהיה נמשך אור הא״ם באותה םפירה
| R 6 1 r א י ב נ ו ה ה י ל ת א ח י ת S פ ס « R ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
. K ״ r a . ?ב;ולםיז»ותר ןי ככ p יהו ID ו־ חיץ נעז ככ ךיץ ל ב ני נעזא ^ £ £ « י ככ p יהו פ ו־ חיץ נעז ככ ךיץ ל ב• ני נעזא ז ן מ 8 ם ? 3
. ״ע] ד ככ כ סיץ ןן ליהוץ 9 ת בי ו מ ל ו ע ל גבי ללבו עזיץ נ ם י פ ו ם ג י א י ק נ גו פא ו
ה 10: דד סד - דרו ןןא ז י ד ם ת ב ךךקו נא דא ב ו י י פ ס ן אא ךך ק ריאו ה
ע עככאלא. ף!פארךך - ו י ע יככינא. גבורה - דרוןןא י ו י י
. יסוד - ם י י ק ו ? ה י נ גופא. נצח והוד - ףףריץ עוקיץ ש
סיו ככא דגו פא, אות ב ו־ית קיויע. ככ לכות - פה ״,
ככה - ככו דוא, אי רזי ה זעבעל פה ?זרי נץ לה. דד ר ת
ה הלב ב ו ב ל ה
« י . בי נה - לבא ה ת י מ י נ פ ככ וזעזעה ככ ל גאו הז • j T • T - ״ ; • T T ־ : ־
] כךיב: "הpסףרוך ה נ י ב ו ה מ נ ח ככביץ. 1*ןןל אאליץ תריץ [
ר ך ר ןןליוץ - איהו כ ך ליהיומ ™™ ולווינו״. כ
^ אא דו ריך 12. t i ^ z ככ ללכוך. וןןליה אא ךך ככר: ככגיד ? 8. לבושיו וגו׳ - מאחר שראה הבירא ב״ה שבאמצעית העילמית של האצילית עדיין לא היי הנבראים יכילים לקבל ילסביל האיר הגדיל, על כן ברא עיד ג׳ עילמית (בריאה, יצירה יעשיה), יהעילמית שבבריאה קרייים לבישים לגבי העילמית שבאצילית הקרייים לעימתם גיפים, ימהלבישים של עילם האצילית נבראית הנשמית, כי מעילם הבריאה ניצרית הנשמית לבנ״א, ימעילם היצירה הריחית,
ימעילם העשיה ה נפשית(הסולם),
9. וכמה גופיו וגו׳ - אפילי איתם הגיפים יש להם עיד לבישין שבהם מתלבשים, דהייני יצירה היא לביש הבריאה, יעשיה היא לביש ליצירה (פידס שם),
10. ואתקויאו בונקונא דא - לפי שאימר בהמשך דריעא ימינא יכי׳, אל תביא לחשיב שים גשמיית ח״י, לכן הקדים בלשין קידשי יאמר ״אתקריאי בתקינא דא״, ר״ל שהם נקראים כקריאה בעלמא בשמית אלי רק לשבר את האיזן, כי הם אירית עליינים זכים יריחניים שאינם נתפסים בשכל אנישי
כלל (ויו הווהי),
11. מלכות פה - המלכית נקראת פה ע״ש עטרת היסיד שהיא פה היסיד, ילענין הקשר לתישב״ע עיין בפריש מעלית הסילם, יכן בפרדס שער כ״ג ערך פה
12. מגיד מואשיונ אחויונ - שבחינת המלכית שבכל עילם יירדת ימתלבשת בכתר של עילם התחתין הימנה, יזאת לתיעלת העילמית כדי לקשר זה בזה כדי שייכלי לקבל הארה זה מזה, יעל זה נאמר מגיד מואשיונ שהיא ראשית בעילם ההיא, אחויונ של עולם של מעלה(שעת יצון) , יכתר דאצילית
שהיא עליין מכל הי״ס נקרא כתר מלכית על שעיקרי היא בחינת מלכית דא״ק
א R |סב י ב נ ו ה ה י ל ת א ח י ת R62 ן פ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי יי הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ל בההוא L קיו: ב תק חיוו ד ג ל איל נא ו אא תרבי ור ספירות לאצילות ובבי״ע, ועתה ש ע תחילה דיבר בבחינת התפשטות הא״ם ב״ה ב
ל הדרגות בעולם ד סוף כ מדבר איך הא״ם ב״ה מתפשט כביכול מראש כל הדרגות, ע
ל הגשמי הזה(ויו הזוהר). פ ש ה
׳־כדן על נכין, אא נ ת הוא ע לת ה ׳נעלות ן סבת ה סבות,ת בההוא נביעו ו י י פ י ם ש ע דאעזקי לאילנא ל
^ איהו כ נעז ננ רתא לגו פא, ן וההוא נביעו ™
ת זינניון י ל ד ת ו מ ע ע דאירזי (י״ג:דאיהו) ךויים לגופא, ובך ב
־ נמה דל גאו ולבר ל כ ( דגו פא) מ ולית זייו ק נא ל&ת^תד
ת « * ו ה . וברא ת L כניא !י אא רעא, ואא פ ק ת ננ נהון ו ת ו י ת & ת ו י מ נ פ
א ומזלי. ובארעא י ב כ ו כ ו ח י י א וסיהרא ו ז ע נ ז ע ם ה מ
־ T ; : ־ T ־ T ״ : ־ : 1~ : • ; T : •
ת ו י ו עע ^יז, ו ךויון ח ! ״ ע ז איל נין ו ״עז אין וגנתא־דעדן ג
ת ובני־נעזא, ו מ ה , ובעירין ב ם י ג ין ד ועופין .ונונ
, ואיך י 4ם
י נ ו י ל ע ה
ת ו ח ו י בהון על אאין נ ד ; ל ע ל אעז יינו ״עא ״
13. קוקפתא דתפלי - כי כתר של כל עולם הוא מלכות של עולם העליון שלמעלה ממנו, ואיהו קוקפתא דתפילין בסוד שהתפילין הם מוחין פנימים, ובסוד נשמה לגוף, כן זוהי המלכות שיורדת נעשית פנימית ובחינת נשמה אל עולם שלמטה ממנה מלגאו, ואיהו שם מ״ה, אור הא״ס ב"ה היורד ומאיר בעולם ההוא, שם הוא מאיר דרך פנימית המלכות שירדה שם דאיהו אווח אצילות בערך עולם ההוא, ולא אצילות ממש (שעת רצון), ושם מ״ה שהוא אורח אצילות מקשר ומחבר כל אורות
וספירות דאצילות שיהיו מתחברים בהתכללות גמור אמיתי(מתוק מדבש), 14. לאשתמודע בהון עלאין - הא״כ ב״ה סידר הכל בתחתונים, והם סימנים לעליונים, שבהם יכירו
| R 5 r א » י ב נ ו ה ה י ל ת א ח י ת ג פ S ס R ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ת עלאיז ןתרראיז15, ואיך ו מ ל ו י בהוז ע , ה נ י יתנהגוז י
ם ו לית די דע בך ל ו ת ננ ע ל אי ן רו רראי, א י ^ ? ררננו ד עז ג אא התקשרות ^ ח משיג ברוממותך כלל. &d לית י
אדלז ת ע ד ו v !י אא נ ת אזז ררננודע ג ^ s r בעל אי !י תרראי
־ דוד אית לה עזם י די ע ל ־ ם פיךז - כ ל כלא. !י כ על־
. אא נ רר הוא 1 אא נ רר דו כים ו לאו ב דו כ ננה י;די עא ל״חנמהיי1 8
־ י די עא . לית לך אא ת ת ר י י?ה מ י נה י די עא ל*ב ב ננבץ ו לאו נ
ע רר ק פך י ד ו ה ל ו ר י נ ה ק ל אא זז ררננו דעא ל י ^ י פ ס , אא לא ב ^ ? 4
^ לבג״* איך ה י נזזא. ולאאחזאה לוז ל לבנ ך ח ו נ ך ו ח וחוילך ע
את העליונים, וע׳׳י יוכלו לדמות ולהמשיל, כי מכל הדברים הגשמיים הנמצאים בעוה׳׳ז, מהם נודע לנו דוגמתם בעולמות העליונים, כמ׳׳ש"ומבשרי אחזה אלוק׳׳, ועל ידם אדם רואה ומכיר באלוקות,
כי כל מה שיש בעוה׳׳ז הם ענפים, ויש להם שורשים גדולים בעולמות העליונים(ויו הווהי).
15. ואיך יתנהגון בהון עלאין ותתאין - שהעליונים והתחתונים קשורים זה בזה, וע׳׳י בני האדם [התחתונים] מתנהגים כל העולמות, שהם משפיעים שפע בכל העולמות, שאם התחתונים מטיבים מעשיהם גם העליונים מקבלים שפע רב ואורות עליונים מהאין סוף ב׳׳ה, ואם ח׳׳ו להפך, גם העליונים
מפסידים והאורות מסתלקין(שעת יצון),
16. ובהון אתקויאו מלאכיא - כל מלאך יש לו יניקה מספירה המיוחדת לו, וכפי העניין המסתעף מספירה זו כן היא עניין שליחותו וכו', כי כל מלאך נקרא על שם הפעולה שנשלח לפעול (באי לחי
יואי), כי המלאך נקרא בשם ספירה, והספירה בשם פעולה, כעניין גבורה גבריאל וכו' (פידס שם),
17. לית לך שם ידיע - אין לו שום שם, משום היותו בלתי שום מידה וקצבה, ואינו תופס בו שום שם. ואף שם הויה נקרא כן על הוראת הוויתו הנצחית וקיימת לעד, שהיא רק תכונה אחת מכל
תכונותיו, ואינו בא לתאר את עצמותו ממש (שעת יצון),
18. לאו בחכמה ידיעא - למרות שהספירה נקראת חכמה, אין להבין שהוא חכם ע׳׳י החכמה הזאת, וכן למרות שיש ספירת בינה אין הוא מבין מתוך הבינה הזאת, אלא אדרבא הוא מקור החו׳ב,
והחו׳׳ב כלים אל חכמתו ובינתו, ולא שהספירות הם ממש חכמתו ובינתו(פידס שם),
. 1 9 ת בךית ^ ו א ה . לזיז צדק - ו ™ r a ט ^ ו ז םננכי ק
. אכל> ט פ ש מ ב ו ק ד צ כלא לאא חז אה איך אא ת נ הי, ע ל ננא בT ־ : T : ח T • ; : י T T : ־ ; T
ק י זדי עא זאיהו דיז, 1־ לאו ד צ ו ת ו מ צ ע לאו זזאאית לך ב ¥
ננ זז פט ידיעא - דאיהו ך דוני, ן, לאו ננ כל־אליז ננדות אלא הוא או
׳ / פשוט וכולל •T ;
ה אליהו הנביא דבר, והקדים תפלתו בסדור שבחיו ית״ש, כי הוא ית׳;גילת ת ד ע ע
כל העילות, ואח״כ התחיל במצוה לזרז לרשב״י הקדוש, דלו יתנה רשות מעליון,
ואין זולתו לגאול השכינה וישראל מגלותא, לכן ביקש אליהו ואמר קום רבי שמעון
ש ולגלות הסודות, ועי״ז יקרב ד ח ך בלבד נתנה רשות ממרומים ל וגלה רזי תורה, כי ל
הגאולה(הדית מלו).
ל י דך, ע ה י ו י ת י ת ל ס ז ו י ד! דו ננ ליז ש עו קדם ךבי זז נת ו ד ו דד הא ךזזזו תא אאית לך ל גל אה ד זיז ט נני ךיז ם
ם ו ז עעל ידך, ננה דלא אא ךתי היכ ךזזזו ל גל אה ל ם י ק ו מ ע
# עד כעז: בך נ
19. אות בוית - הכוונה ליסוד שהוא כולל נצח והוד, ולכן נקראת הין, כי ר׳׳ת שלו נצח הוד יסוד, והוא קשור עם מלכות - שנקראת צדק - להשלימה ולהמשיך לה מלמעלה כל טוב(באי אביהם, וכיון
ךעיא ננה!ינננא, דהא ע3לך אאתננך: ״קול זודי דופק״ 20. לך הי הגדולה וגו׳ - קודם שהתחיל רשב׳׳י לחדש, ולגלות הסודות פתח בפסוק זה שבו מרומזים כל המדות, כמ׳ש בפרדס פ׳ח, ׳שלך ה' הגדולה׳ הם כינוי אל ג' ראשונות, שהבינה נקרא ׳לך׳
שעולה נ' כמנין נ' שערי בינה וכו' , (ועיין עוד בויו הווהי טעמים נוספים) ,
21. עלאין שמעו - הזמין העליונים לבד, על דרך שבכל יחוד ממשיכין מתחלה אור מעליונים, כי כן היה דרכו דרשב׳י, לעורר ולהזמין לבית מדרשו נשמתין עלאין קדישין והאבות והרע׳מ, אליהו הנביא זל׳׳ט [וכאן לא הוצרך להזמינו כי כבר היה שם](ויו הווהי), והסיבה שהזמינם היא שרצה לעוררם על גלות השכינה וצערן של ישראל בגלות, והם מצטערים על זה תמיד כמ׳׳ש בתנחומא(פר חקת ס' י׳׳ב) עה׳׳פ ״וירעו לנו מצרים ולאבותינו׳ - מה טיבן של אבות כאן, ללמדך שכל זמן שישראל בצרה אף הם בצרה, ומזה הוא המקור לדברי רש׳י שם שכתב ׳מכאן שהאבות מצטערים בקבר
כשפורענות באה על ישראל׳׳ ,
22. ובגין דא אתמו בהון הקיצו וגו׳ - כי לשון זה לא שייך אלא על מי שישן, והיינו נשמות הצדיקים שהם רק ישנים ולא מתים, וכמ׳ש חז׳ל רשעים בחייהם קרויים מתים, וצדיקים במיתתם קרויים
חיים(בימת י״ח) ,
23. תלת קלין - ר׳׳ל בזמן בגאולה לעתיד, תיתן השכינה שלש קולות לעורר הרע׳׳מ, כי הוא היה הגואל הראשון, והוא יהיה הגואל האחרון כנודע (ויו הווהי)
א י ב נ ת אליהו ה ח י ת r פ T O R|R66S ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ע א רצון די לה ויי מא בהון ב י ב אא ־ ל * - ל גבאי »
ם : ״ פ רר לוי ליי אחו ררי 1־ עי ררי יו נ ררי רר מ ררי 24״. « ם ה ב ר מ א י ו
. ״ ^ ו ל נ ה ת ציון לא יוסיף ל להא ״ררם עונך ב
״שראשי נמלא פזל״, מאי ״נמלא פזל״? אלא אא כמרT T ־ V T T : * ־ * : T T י
י מיו מא ז ת ב ש ה ח ת ך הוא: א נ רר לשב רר » י ־ קלשא ב
י ת י ב ב י ת ס נ נ נ ל אא רר 11־• בי מ ק ישא יי עא ל נא ךרא לי לי ש
ועאלנא בישובא 25? לאו הכי, זי לא עאלנאT : ' 1 T J I T T • ; T : ' 1 J
־ ז מ נא ייא נ רר בגלו ררא 26. הרי לך סי מ נא: ״שראשי ל כT י T T ־ ״ : T T ; : : ־ ; • J: T
נ מ לא טל״ - ה״א עז כי נ ררא [™£K&™ בגלו ררא,T T J ״ T T : *
. ודא 2 וחיים ייי לה איהו טל 7 ה ל ת ש ו מ ל שלימו זלילה ^T ; ־ r T • ־ ; T ו• ;
ר ה״א ר וא״ו, ואו ר יו״ד ואור ה״א ואו ו איהו א
ר יו״ד ו ] ל לא מ לו שבן ט״ל, א לא א ת ו נ ל מ אי הי עז כי נ ררא [
ת ל לו שבן ו י ת ^ ם י ל ו ר וא״ו יי ס ל״יקו א ןרןן ע או ואור ה״א ו 24. פתחי לי וגו׳ - שארבע תיארים אלו, אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי הם כנגד ארבע אותיות הוי״ה, כמ״ש בתיקונים נשינו 7ק״ה1 ארבעה אינון, אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי, לקבל הוי״ה, ואז מתחברים
הם בד' אותיות אדנ״י, וחיבור הוי״ה אדנ״י הוא חיבור וזיווג זו״נ כנודע(מפרשים),
25. ועאלנא בישובא - הן דיורין דקוב״ה למעלה, שכנגדן ביהמ״ק למטה(הגר־א). 26. דלא עאלנא וגו׳ - כמ״ש שמו״ר נפל-ג ג) ״עד מתי אהיה מתהלך בלא בית, שראשי נמלא טל [כביכול כמו אדם שעומד בחוץ שהטל יורד עליו], אלא עשו לי מקדש שלא אהיה בחוץ, וכ״כ בפסיקתא רבתי נפל״ח נ) ״אמר הקב״ה למשיח שמיום שעלה נבוכדנצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגלה את בני לבין אומות העולם, חייך וחיי ראשי שלא נכנסתי לכסא שלי, ואם אין
אתה מאמין ראה טל שעלה על ראשי, שנאמר ראשי נמלא טל וכו' (ניצוצי והר), 27. איהו טל - ומפרש מהו ט״ל, ה״א של שם מ״ה היא השכינה והיא בגלות, שלמות שלה וחיים שלה היא ט״ל, וזה היא יו״ד ה״א וא״ו משם הויה [שבגמטריה ט״ל הוא שם מ״ה (45) ללא ה״א האחרונה שהיא 6], וה״א התחתונה שהיא השכינה [מלכות] לא נכללה בחשבון ט״ל, אלא יו״ד ה״א וא״ו שאותיותיהן עולות לחשבון ט״ל, והוא [היינו יה״ו במילוי] הממלא את השכינה מן הנביעה של כל המקורות העליונים(סולם), וזהו סוד ״מוריד הטל״, כמ״ש בשעה״כ(כוונת העמידה דרוש הי): ובאומרך מוריד הטל, יכוון אל שם יה״ו במילוי אלפין העולה בגימ' ט״ל, ויכוין להוריד ג' אותיות אלו במלוים
אל ה' האחרונה [ונעשה מ״ה], וזה ״הטל״ כלומר ה' ט״ל עכ״ל
R67 S א י ב נ ת אליהו ה ח י ת S פ R ז סaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
] מ נביעו « ״ h ממ לליא ל שכי נ ררא!™ ה ט״ל. דאי רזי &
. :מידכשישמע^ה קם(י־ג: [ ה ״ ה מ ש ע נ ו יכל־:מקורין עלאין [ ה ע י ב נ ה מ
יקום) רעיא מךןיבמנא ואבהן קךישין עמה. עעד כאן
. ״ברוך יהיומו יאהדונהי לעו לם אא ממן 2 ד 8 ו ח י ה ד ו רזא דד יחודא ס; T : ' T T • ; T T • י • " T T
ן א כנן״:
רדי רעוא מן קדם ערריקא קקיייששא דכל־קךישין
, ס ררי מא ל ם ^ ־ ט מי רין ״ ל , ט מירא ד כ
, יי י רר ש?ך טלא עלאה ^ מ נה !™0 ל מ ליא דכילא ^
¥ ל לו קל ררפו לוין ק ייי ששין < ר אא נ פין, ול ה טיל ע רישה ת
א וב ל 1*1 ררא דכילא ו ע ר ב ם י נ פ ה ר ו א ] ב נ הירו ד אא נפין ב ת ו נ ל מ ל ]
־ ל כ . ן י רר 2 ששך מן ק דדם ע ררי קא ק ייי ששא ד ל נ & ־ ט מי רין ס ררי מא דכילא, רעו ררא ל כ ק ייי ששין, ט מירא ד
רא ו ח דוה *ח ור ח גמי חנא ו ח סיא בנהירו עלאה ב רעו ר
T : v ; T י • ; יT T * ו• : • T; • : T • • • ־ : ־ ;
־ הו נל ווים ל י ••י ררי, ועל כ בנ , ע לי ן על כל־ 3 ח ל ^ ע ק ררין ־ ל כ ל ?5 מה. וי פר קינן מ א ר ^ י ־ ל אא לי, ועל כ
. וי ז מין ו י רר י היב ם ל ו ע ל ם י * ב ן לע ל מא ה ^ י י ם ך י ש ם ק י נ מ בישין י
ל נא מזונא ופרנס ררא טב ררא, בלי צרה וע ק ררא,T י P : " ־ ; T T • ; י T : ־ T T T : T ; T ־ T
־ ממזוני בה תלין. ויש זבי נן מעי נא בישא ל כ מ פגז• לא ד
28. וזא דיחודא - מה שמסיים כאן רזא דיחודא, כיון שכל המאמר הזה של פתח אליהו הוא בסוד היחוד, שמיד שקם רע״מ ואביהן קדישין נעשה יחוד גמור(וכרו! מנחם), ולפיכך הספרדים בכל ספריהם סמכו סוף המאמר הזה לתפלת פתח אליהו [בניגוד לסידורי ספרד שלא הביאוהו] לפי שהוא המשך
אחד לתפלת אליהו הנביא, התפלה שהיא בסוד היחוד (ויו הווהר)
מה טוב ומה נעים שיאמר האדם בכל יום אחר תקון חצות לשון זה אשר הובא בזוהר(פרשת נח ס״ה ע״א). ואם לא אמרו אחר תקון לאה, יאמר בשחרית קודם התפ׳, וכן יעשה בשבתות וימים טובים, כי דברים אלו עמוקים מאד מאד, והמבין סודם של דברים אלה ידע כמה תועלת גדולה נעשה
באמירתם לתיקון אותו היום, בין בפרצוף הימים בין בפרצוף הזמנים(בא״ח מקץ יב).
בי שמעון: ארמית ידאי בצלויתין לעלא, דכד רעו תא אמר ו
א ךלא ת ו ע ל ההוא ו עלאה לעלא לעלא קימא ע
ו ע למין, רישא ך ם תים _ יףי אא תידע ולא אא תפם כלל ל
, .ונהיר ע ד לעלא, .וההוא וישא _ אפק מאי דאפק ולא י
ו זינןחשבה עלאה _ ללככודף ע ו כלא בםתימו, ו י ה מאי ת
ו אאתפוים, ומגו ההוא ם ף ה וללאאתנהוא נכנה, חד פ ו ת ב א
ה ע לאה _ מטי ולא פנטי, ג ש י םא _ בודיפו דההוא פו ה ו פT T T W ״ ; T T ״ י ד • ד — . ; • ד • : •ו ; ־ -
ה ב ש ח , וכדין איהו מ ו י ה ענד ההוא פויםו, נהיו מאי ת
ה לא ב ש ו בנהיוו ם תים דלא ידיע, וההוא מ ח ע לאה נהיT ד ד — . * • : •ו ; ; T ; ־ ; ־ - ׳r ד ד ד
ה דלא א תידע, בנהיוו ב ש ש האי נהיוו דמ ח ט י דע _ כדין, ב
דפוםא, דקימא דנהיו מטה דלא ידיע, ולא אאתגליא. וכדיןי : - : ד : ״ ו 1 ד ; ד : י -Rי ד • * T2 T I T •'T י• ~ '.
, א ם י ו פ ד ו ו י ה נ ש ב ט האי נהיוו דמחשבה דלא אאתידע בד 1 ־ • : ו • • : ־ • T •־ .' ~ ד ; T T ־ : ־ ; •ו ;
aaaaaaaaaaaaaaavoamv^aaa שויתי י הוה לנגדי תמיד aaaaaaaaaamaaaaav^aaaavo
יו, וישו אומלים אף י2ל הלע מעולים אונו(נםננךי ךנ!פלה - רקח דף יי, מסה ׳ל1ים קי נו משה סימן ל״א).
־ י צייר נברא. ל בטרם כ ם אדון עו לם אשר מ לך, ג, אזי מלך ששמו ם ל ו ע ו כיל ה צ פ ל ר נעשה ב ע ל
ו י ב ל ו א ם ר הכיל ג ו ל כ . ואאלרי כ ם י א ר ב נ ה י פ נקו״א בא ב ל ד י ת ע יי מליך נורא. והוא היה והוא היוה, והוא יי היה לT T : T* : : * יv : • : *•
ן ת י נ , ש ש ני לו ד ו דןואין ע י ח י . והוא אא לחד ו ו ת ?»ר ל» ת מ ב רר פ ארה ב
ו ולהלחדירה ולדמלת?ליו. בלי ראשויר בלי י ל להמשילו א
. בלי.ערך ח ל ש מ מ ח ; ולו העיז ןהמשרה ו ל מ ׳ ר * י ל כ ר
בלי דדמיון לשוםאחרצתאות, בלי ששנוי וררמורה. בלי לחבור איי!הסאפי
י ל ש ק י ו ח , ג דל־כיח ו גבורה. והוא אא ללי ח ד ח א א ו ה י ב ללי פרוד כ: T - : 1 : • ״ י :
י ביום צרה. והוא נ ע י ש ו ה , וצור חבלי ל י נ ל * ג י ר ש ח גו אא ללי א צ נ ו חי ל
^ ומנו סי מ?מל5םלי, מנר כו סי חמי^יל! ביום אא קרא י ™ נ פ
. והוא רו פא והוא מ רפא והוא צו פה ו י ל א
ר אישן ע ו והוא ע זרה. בידו אא פ קיד רו לחי, ב נ י ל ע ח י ג ש מ ו
ר וליא ו ע ; אדיני ללי ל ד ^ ? ןא עירה. ן עם רו ללי ג ויי ררי ^
במקישו רגל נפשי, משילחנו ייששלח מהרה. ש ר ״ ה אאירא. י
ה הנורא. ״ ב ק ר ק דשי, א כנן א מן, ששם ה ב ןאז נ ששיר ב
לפני שיברך על הציצית יבדוק בחוטי הציצית שלא יהיה בהם חסרון הפוסל, ויפריד החוטים שלא יהיו מסובכים, וטוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך(ש״ע כד, ג). וי כין כאילו יש בו תכלת, דאותה הארה לא נפסקה (האר״י ו״ל). אסור להתעטף בציצית ולהניח תפילין אפילו בלא ברכה משקיעת החמה, ורבינו האר״י ז"ל היה נזהר שלא להיות מעוטף בציצית ותפילין אחר שקיעת
החמה, ותיכף היה מסירה מעל ראשו, וכן ראוי להיזהר(ברכ״י סי׳ י״ח).
יכון בעועת עטיפת הטלית עוצונו הלןב״ה להתעטף בו כדי עונזכול כל
S » R ן י ל פ S 72R סדד הנחת תaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
תפלה של יד מקומה ביד שמאל על הקיבורת, שהוא בשר גבוה שבין המרפק לכתף, והמעברתא, הוא המקום (המעבר) שהרצועה עוברת בו יניח לצד הכתף, ולפני שיהדק הרצועה יברך מיושב. המנהג שאם נפלו מידו התפילין מתענה, ומ״מ אם קשה עליו התענית, וכש״כ אם הוא צורבא מדרבנן, וממעט בתלמוד תורה, יתן צדקה לכפר נפילת התפילין, וגדולה צדקה לכפר אפילו למזיד וק״ו לשוגג או אנוס. אם נפלו התפילין בכיס שלה, לא יתענה(מג״א מ"ד). וכתב הרב אליה רבה
בסימן זה בשם מהר״י מברונא, דאם נפלו התפילין בכיס שלהן, יתן פרוטה לצדקה.
ת הנחת תפלין שצונו הקב״ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהננ ייחוד ע ש ינון ב
על הראש בנגד הטיח, בדי שנזכר נסיננ ל הזרוע בנגד הלב, ו שימו ויציאת מצריננ, ע
ה ;נמנו. שהננ מוריננ עגל ייחודו ואשר לו הבח והממשלה בעליוניננ ש ע ונפלאות ש
ת בהננ ברצונו. הנשמה שהיא במיח, והלב שהוא בנגד הזרוע, שהננ ו ש ע ובתחתוניננ ל
ש פט ו בב ךך םד ו ש תץד לי ללעו ^ם, .ואושתיר לי בצדק ו ב מ ו א
מ יאהדונהי: ו ה י ־ ת ו ח מים: ו אאר ש תתיר לי ב אמו נה, .וידע ת א ו ב
אחר הנחת תפילין ראוי שיאמר שתי פרשיות אלו, כיון שכל ארבע הפרשיות כתובות בתפילין (ב״ח סימן ל״י). ואם אינו יכול לאומרן לפני התפילה, יאמר אותן אחר התפלה, לפני שיחלוץ
התפילין.
־ ל ־ ללי כ ש ו ידכר יהיומ יאהדונהי אל־משה לא מר: ק יי נ ב ח כל־רחם ב ש א י n ™ ר ? ט פ א ו ר ה ש בכור, א : י •:<•: •ן v v • : ״נ
ד: ר יא מר מששה י י ישראל, באדם ובב ה מה ליי הוא ש1 ־ : ״ 1א :1 ו 1 1 1 י : ז ״ ׳ 1
אאל־העם, זכור אר־היום הז-ה אא ששר יצאררם׳
מביר עבדים, כי ב חזק יד הו ציא יהירמ מ מ צריםי> ¥ ¥
•JT : S* T I V J ; • - ^ T • ׳ ־ ־ : J • • : ־ • • "
: היום י ע ם לח מץ י ת ל נ א א ™ אא רר כם׳ ¥מז-ה, ר ליא יאא כל לI. י ־ I " T V T I " J Z י1׳*•* * W : *•*
: ר היה כי־יבי אא ף ייהיןומ ׳ ם י נ אא ררם יצ אאים ב חודש ה אביב בנ : 1 ־ י ו : ו ; י נ • ו ; ז ז • T I T ״ I יא' I 1 - 1 ' ״ י•
יאהדונהי אאל־א רץ ה כנע ני ר ה לל ירי ר ה אמירי ר ה ח וי.ר ה יבו סי,
ן SR׳»־ י ל פ R74S סדד הנחת תaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^ ר לך, אא רץ זבר w?™ ל ללב ר אא ששר נשבע לאאבירריף ל
KJ T J- T י • . • • ; V י T V J T י V ־ •״• • : ־< ~ ־1:־:
ן 3 ר ק ל ה ה זיאר ש ו דבש ועב דד רר אאר־ ההזעבי ת י מ ה ב ה ן מ
I. ־ T V •JT\.—~:IT ~ ־ :JT י rtT :
, וביום ר צ מ ז ר ימים ריאכל א ע ב בחודש הז-ה: ש ח ס פ ה
J" 1־ *.T : * IV ־ י ־ V J ~
ל ששב^ נ ר יא ככל אאר ב ו צ ה שזבי זעי לג ליהירמ יאהדונהי: מ
הימים, רליא־יראה לף לחמץ, רליא־יראה לף ששאר
: ר הגד רר לבנ ףי ביום ה הוא ף ל ב ג ־ ל כ ב ה ס י ע ת ה ^ א י מ ח מ ה
I. ־ J י ־ : * : J T : י : • ־ I V ••. : J :
י ל ל ה ם י ס נ ™ עששה ^היומיאהדונהי ללי ה לא מר, בעבור זה ™
ר על־ידף, ו א ם ל י ר צ מ ת א י צ בצאררי מ23צרים: הדה לף י
; ל מ ען ר לז.יה יהיומ נ ר ד י ת ת י ד ו ל זכרון בבין עי ניף ?
יאהדונהי בפיף, כי ביד חזקה הוצאף יהירמ יאהדונהי 2323צ ד ים:• T.1• : I T : ;־ י : r 1 ־ ז ז : :JT: • - א י י ־
, ה נ מ ז ח ל מועדה ב ם ? ת ה ב ר ק ש ממ ר רר אאר־ ה חקה ה זיאר הA י T ~ ־ • v ־ji •.. 1 * ־ .1 : ו : ;T : ־ I T :
: ה נ ש ל ה נ ש ממי מים י ממי ממה מ
T *T 1• T 1.*
ץ הכנעני, כאשך ר א ־ ל והיוו כי־יבאף afrr™™ אש י י ? נשבע ל ף ןן לאאבירריף ו נ רר נה לך: ר העב ד רר ת
JT : ־ H l | י ; ־ T KJ T : י rtV ־ י ! r ״ ; '.l ; ־1 :
־ פטר! ששגר ל , ןן כ ׳ זי לחם ליהירמו ™ ו ש א י ח ת ו ־ ? ר ־ פ ט ל כV J V V - I V T I A T 1־ V W V I V J
ליהירמ ש י ר פ ב ה למה אא ששר יי היה ל ף הזכרים תT ־ T *.1 : ־ : J" I י v ־: T ״ :
ה בעזיה, ראאם־ליא רר פיה י פ ־ פטר המיר29 ר ל : ןן כw : v * : v : J V : • ־: v<v 7 :
וער פ ררו ןן כל בכור אדם בב ניף רר פיהI V : * י • J T T: I .V T 1 \ :ן :וא י -
יאהדונהי
את החמיר
0.29טר חמור - גזרת הכתוב דוקא חמור, לפי שנמשלו מצרים לחמורים. ועוד שהחמורים ם יעו לישראל ביציאתם ממצרים(רש״י) . וי״מ לפי שלא היה לישראל בהמות טמאות כי אם החמורים לבדם, ורק הם ניצלו ממכת בכורות, לכן נפדה רק פטר חמור ולא שאר בהמות טמאות(ראב״ע,
| R 7 5 r ת ס נ כ ת ה י ב ה ל כ י ל ה ה ה S ע R ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
־ יעז א ל ף ב נ ף מ חד לא מיד מה־זאת בחמש סלעים: ו היה כיA ־ J ״ KJ T : * J* : I T : * I * T T J
ו א מ ד ת אא ליו ב חיזק יד הו צגי אנו יהיומו יאהדי־הי, s w 1 1
•JT : S T • ו T I v J ; 1 ״ J I : ו ־ ׳ ; ז
ה ע ד ־ ה קשה ? ¥ מבית עבדים: ויהי כי ממ מגנדים>
ד בא ו־ץ ממ צדים, ו כ ב ־ ל ל ש ל וזנו?.ויה ד, יהימו ™™ כ
כז א ני זיבח ללי ד ב דו נמה, על־ בכו מבכיד אאז-ים ועד־
ב כוד בני ־ ל , ו כ ה מ ה ב ד חם ה זכ ידיים ב י ד ט ־ פ ל כ ת , א ™ י J:<• :v v • ״ . ־T J \ T I י T: י
ת פאי ידכה ו ל פשו פן ? ם ליאות על־ י י צ מ ת א י צ אא פדה: ו היה יl. T I : T *AT *־ I < T T * I V : V
ט בין עיניף, כי בחוק יד ההוגגיאאנו יהיומו• י ש נ ת ו
KT : JT י I T I V J J * - J י rtV י י ־ "
ני־* יאהדינהיKT : V T * I
ד ים: כן מ ג• I T : *
ת ס נ כ ת ה י ב ה ל כ י ל ה ר ה ד ס ן ו פ ו א
בזוהר הקדוש(ואתחנן דף יסה.) הפליג מאד בשבח היוצא מביתו מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין והולך לבית הכנסת. ואלו דבריו בתרגומם: אמר רבי שמעון: בשעה שבן אדם מקדים בחצי הלילה וקם ומשתדל בעסק התורה עד שהאיר הבוקר, ובבוקר מניח תפילין... ובא לצאת משער ביתו... ארבעה מלאכים קדושים מתחברים עמו, ויוצאים עמו משער ביתו, ומלוים לו לבית הכנסת, ומכריזין לפניו: "תנו יקר לדיוקן של המלך הקדוש. תנו יקר לבן המלך... רוח קדושה שורה עליו ומכריזה ואומרת: "ישראל אשר בך אתפאר..." ולא עוד אלא שהקב״ה משתבח בו ומכריז עליו בכל העולמות": ראו איזה בן עשיתי בעולמי". ומי שעולה לבית הכנסת ויוצא מהשער בלי תפילין בראשו וציצת בבגדו, ואומר: "אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך", הקב"ה אומר: "היכן הוא מוראי? זה מעיד עדות שקר". עכ"ל. וכן פסק בשו"ע (כה, ב) שמצוה זה קודמת למצות עשרה
ראשונים (סדוי עוי״ח). כשיצא מביתו לילך לבית הכנסת יניח ידו על המזוזה ויאמר כסדר הזה:
, יהמו י ^ ^ ״ ש מע י עד אל, יהמו אלרוינו עד בעצמותו, י איו מל בדו,שילט י ח • י • u '?"J™, . ד ב ע!;מותו, י איו נו ל בדו, שולט י ח • י • u
ו בשטיםובארץ,ימישל בדיריחיתהעילם • ח יאהדינהי מ בלחש: ברוך שם כבוד מלכותו, לעולם ועד:
ואח"כ יאמר:
, ם ל ו ד ע ע ה ו ם מ ע ת ו ל ל ש ם ו י ב ו י ל חיים ט א ב א ךתי ו ר צ מ ש י ה י ו ה י
R ת חנה ל פ i ת r w R 7 6 S ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת ואפילו בשבת, וכל זה עד הפתח, אבל בתוך בית הכנסת לא ירוץ, אלא יתעכב מעט בפתח קודם שיכנס, כדי להראות עצמו ירא וחרד ומזדעזע ליכנס בהיכל
מלכו של עולם, ויאמר שם בפתח:
ף ש ך ק י ־ ל כ י ה ־ ל ה א ו ש ת ה , אי ף ת י א ב ו ב ן א ם דן ב ח י ר י ב נ א ו
: ף י ר אא ת ב אך פסוק זה יאמר דוקא אם הוא נכנס לבית הכנסת כשהוא מוכתר בתפילין. ובשבת ויו״ט וביום
שאין מניחים תפילין, יכול לאומרו, אע״פ שאינו מעוטף בטלית, שדי בטלית קטנה שעליו.
אח״כ אם אפשר לו יאמר בעודו עומד בפתח אלו ה פסו ?ןים כי הם מ ס3 לים, ואם לא אפשר לו יאמרם
כשהוא נכנס והולך למקומו(באייח שנה א׳ פ׳ מקץ גי).
j קב ם לה: יהיומ יאהדונהי צב אות, ; ייוומ יאהדונהיצ ב אות ע פ*נו, מ שןב־ לנו אלוהי ;
ו ע לי: ו אא ני ב:יהיומ ת ־ אאירא מר בבות המו גי עם, אא'ששר ם ביב ש א לT ־ ־ ־ ־ : ־ T • T v ד * י : ד ״ • ; ד
יאהדונהי אא צ פפה, או דזי לה לאליהי ישעי, י&1במ ןע ני אליהי:( בשבתויום־טוב
ידלג פסוק זה: אל־שש2^חי אייבווי לי כי נפלווי קמווי, כי־אישב בחשך
־ לף הו חל דתי, אא תה רJ;rנה לי:) כי
יהומ יאהדונהי אור
אדיני אליהי: רגללי עמדה בבמיישור, במקהלים אברך
1*^^ יאהדונהי:T :
יזהר כל אדם לומר קודם פרשת העקידה נוסח זה המובא בספר בא״ח(שנה ראשונה פרשת מקץ הלכה יייב), ובזה יהיה ניצול מקללת רבי שמעון בר יוחאי הכתובה באידרא רבה דף קמ״א עמ' ב':
ך3ון ע למא! י חא רעוא קק ^ןך למיהב לן חי לא ל א תערא ביקרך,
R79 S ת י ר ח ת ש ל פ S ת R ט עaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ו ולעשות רצון בוראנו. ויךךי > ת צ ה במקום עליון, לעשות נחת רורr א ש ר ש ^
ל ׳ואהבה לרעןז• במוך, זייכנזין קדים בל ונפלה יקבל עליו מצות עשה ש לאהיב בל אארזד מישראל בנפשו, ועי״ז רנקןבנלתפלתובתוך רנפלית בל
'ישראל (האר״י ז״ל). י
הריני מיבל עלי מצות עעשה על: ואהבת לרעך כמוך.עשי נ והריני אוהב את־כל־אחד מבני יעשראל
. . . T ־ : ״ • : ד •• . V J •״ י
ו מאו די:ן שאםר. הוא בתיקון ועליית עולם העשיה [העולם השפל] 1 ו ר ד ב סדר הקרבנות ע
ו בז כרוז טוב ת אלרזינד ואליהי אבו תינו, ז כב פ ק זית ישו ?;ה ור דן נכים״ ו 2 ת ככ ל פ ניך, ו פ ק
־ לנו יהיומו יאהדונהי ר , ו ז כ ם י נ ^ 7 משמי עזמי ין דים ה ¥
ם - אברהם יצחק ע אליהינו אהבת הקדמונים י• T T:IT : ־ :־ ־ ־ ־1: • ־ :v״ו
־ ת ־ הה דן ן א ת ־ הב רית ן א ת ן ישראל:עבדיך, א
והר המיריה, והצבועה שנשבעת ל אברהם אבינו 1. התפלה נחלקת לארבעה חלקים כנגד ארבע עולמות, הלה המה: עולם השפל, עולם הגלגלים, עולם המלאכים ועולם העליון, שהוא עולם האצילות אשר משם יאצל ויושפע שפע וכח הקיום לכל העולם כולם. חלק התפלה מן התחלת התפלה עד ברוך שאמר, הוא נגד עולם השפל, וכולל בקרבו בד״כ תפילות השייכים על דברים ארציים טבעיים, כגון'אשר יצר' וכל ברכות השחר. מן'ברוך שאמר' וכל פסוקי דימרה עד'יוצר אור', הוא כנגד עולם הגלגלים, וכולל ענייני אותו העולם כגון"ממירח שמש עד מבואו מהולל שם ה'", "מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא", "הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור" [חלק יה נועד לקרב את המתפלל להבין מתוך התבוננות בהנהגתו ית', איך כל הבריאה במלוא תפארתה מספרת כבוד אל]. מ'יוצר' עד שמונה עשרה הוא נגד עולם המלאכים, ומדבר בו מענייני המלאכים, כגון"יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם וכו'", והחלק הרביעי הנכבד מכולם הוא תפילת שמונה עשרה ותפילת ובא לציון גואל, והוא כנגד עולם האצילות אשר שם שוכן עד מרום וקדוש שמו, בחלק היה אנו עומדים נוכח פני שוכן במרומים ומתפללים אליו כאשר ידבר איש אל רעהו (סי התהלה
התפארת). .2 0קדנו - 'זכר' מורה על היכירה לבד בלא מעשה עמה, ו'פקד' פירושו שיוכר ומתעורר גם
3. עקד - אע"פ שיצחק הלך ברצון ובשמחה להשחט לעולה, בכ"י עקד אותו, כי אמר יצחק "בחור אני וחוששני שמא יידעיע גופי מפחדה של סכין ואצערך, ושמא תיפסל השחיטה ולא
תעלה לך לקרבן, אלא כ פת ני יפה יפה" (נייד נו, ח).
ה בנו יחידו אהובו. ולצדוק בן ל ו ע 4. עזדזךי אאע״ה דדה מובן למען שמו ית׳ לשחט ל
ה צךיבה להגיע:עבודת העזי״ת(יעב-ץ, ז ל״ז קקבל בךצון גמוך הצווי. ומבאן י1בין ענד ב
ב״י). וליבן מקדימים פךשת העקדה לקךבנות, ::י הדה זךאוי שהאדם יקךיב את עצמו
ד הגוף צ מ לקךבן אשה ליה׳, ךק ה׳ בךחמיו מקבל גוף הבהמה תמוךת גוף האדם, ש
אאין הב.דל ביניהם, אלא הנפש המשבלת היא המבדילה ביניהם, ועי״ז ה׳ מקבל
במעשה את מחשבת המקךיב שחושב בעת הקךבת הקךבן באלו אני נשדוט ונקךב
(מלבי״ם בר' כב. יג).
5. אחר הדברים האלה - פרשנו ע"פ רשב"ם ורד"ק, אבל הנצי"ב (וכן במלבי״ם) פירש שהכוונה לאחר כל המאמרים שהיה בין הקב"ה ובין אברהם, שהגביהו לאט לאט מעלה מעלה, שמתחילה הבטיחו את א"י, וירע כעפר הארץ, ואח"כ בריבוי בנים ככוכבי השמים, היינו בנ"א חשובים, ואח"כ שיהיה אב המון גוים, ואחר כל הדברים האלה היה עניין העקידה שביה נשלם גדלות
של א"א וירעו, והוכשר להיות אבי האומה הישראלית.
6. נסה - הרשב"ם פירש ש'ניסה' משמעו לקנטר ולצער, כמ"ש 'מסה ומריבה', וכמ"ש ממי יו, ז) "על נסותם את ה'", ויאת משום שכרת ברית עם אבימלך, וחרה אפו של ה' על יאת, שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל, וה' ציווה עליהם לא תחייה כל נשמה. אך רוב המפרשים פרשו
כפשוטו(עיין רמב״ן. ראב״ע).
7. את בנך וגו׳ - עיקר הניסיון היה אם גדלה בלבו אהבת ה' באופן שכל האהבות שיש לו יהיו בטלות נגד אהבה יו, וכל שהדבר נאהב יותר והוא מקריבו לה', וכל שי שים יותר על לבו מעלות יצחק ואהבתו אליו, ובכ"י יבוטלו כל רגשות האהבה העיה שיש לו אל בנו יחידו נגד אהבת ה', כן יבחן אהבתו לאלוהיו, וע"כ ציוהו שבעת יקחהו לקרבן לא ישכח מלבו שהוא בנו, יחידו, שהוא אוהבו ולא יסיר מדעתו מעלותיו שהוא בן חכם וצדיק, ולכן הוסיף ואמר 'את יצחק'
: ויעזא אברהם אאת־ י ל ם י ^ ל בנך אאת־יחידך ככפכןי מT T : ־ T • ־ • V1 • .1' ; ו• ; v J• : •
ה 10נאא חז ^ 7 י א יל, א חור ו י נ פ ל י ב ו ה־ ע ן ה ן ם ו א ת עי ניר;ו_י ו־א פ
־ הו אא:יל, ת ן בק 1־ ניו, וילך אבר הםי וי פח א ל י א ב פו בך ה
בנ1: ו י ק רא אבר הם עזם־ ת ר ו מ ויעלהו לעילה רר חת ת•JT T : ־ S T < : * ^ ״J- I.T r ; j ־ ; I ־ : ן - ־
, אא עזר ת ו י ^ ר ח ב ה מ ק1ם ה הוא - יהיומו ™™ I יי ד אאה יV ־ rtV : * J י : T : 1. ־ P J T ־
: ו י ק רא ו מ ע י ב הר •!היהיומו ™ יראה ל ף ^ יא ככר ה י1ם י• ; T P : • I ־ V T I " I.T : J- 1 ־ J " T ״ו
ככלל אאך יהיומו ™ אאל־ אברהם, זז נית ככן־ העז כים:• I T T י ־ • V א י ״ T 1 : ־ V I.T : י V ־ : "
יהיומ יאהדי־הי, ככי ר , נאם־ »מ י ת ע ן ז י ג מ ש בי ב : ד א ל מ וייאכר ה
ת , וליא חש כ ־ הדבר ה ה ת יעל ׳מ׳ אשר עשית א 9. עתה ידעתי - יהרי הכל גליי לפניי?! אלא פירישי: עתה הידעתי לכל העילם, כמ"ש 'ידעתיך בשם', 'יאדעך בשם' ממי לג1, שמתירגם'ו־בית בשים' מלשין גדיל שם(חזקוני). יי״מ שכ1עתה יש לי מה להשיב לשטן ילאימית התמהים מה היא חיבתי אצלך, יש לי פתחין פה עכשיי שריאים כי
ירא אלהים אתה(ישייי) 10. אחר נאחז וגו׳ - כלימר בתחילה ראה איל עיבר לפניי, יתיכף אחר זה ראה שהאיל נאחז בקרניי בסבך של האילנית יידע שהאיל היא הנשלח לקרבן תמירת יצחק. יכן מצאני מילת 'אחר' במיבן זה בפסיק(ממות ה, א1"יאחר באי משה יאהרן", יכן בפסיק(קהלת ינ, 0 "י עשבי העמים,
אחר הגשם", שרק אח״כ בא הגשם(ישביים, נולבייים, ילבייג).
ככ אביתיך: ן נ א ככר על ידי נבי אך: יהיומ יאהדינהי י ת ו ן דד רב ך י
־ ף , א K 1 ך קוינו, היה ורעם לבקרים ^ ל י חןנו כ
־ צרה היא ליעקב ת ת צרה: ן נ אא ככר: ן ע ע ב ה י ה ו ע תנו ת ז י
־ צר תם לו ליל ל ™ro^ff, ו ככ מ ןה מהצרהיידו זז ע: ן נ אא ככר: ב כ
ו הו זזיעם, בא דדבתו י נ פ ל ש ם ש ם ו ככלל אך פניו ה ם ת י צ צר ב
י ככי ־ ל כ ם מ מ ו וב ח ככלתו הוא גאלם, ו יי נ פ! לם ו יי נעזאם ר
^ ו נא ככר: ככי־ אל כככוך(אל) ניעא ג - י ל ! ״ , : ת ו ר ו י ה ל נ עולם ב
״ ל זז א רית ו נ ח ו ) ע ז ! ־ ל ״ ע s ד ועיבר י ז ם מבטל עוין(יחום)ב ו ק מםל
, כי־ח פץ ו ם ע נ ל עעד אפו(אפים) ב י ח ו , ליא־ ה ח ויק » נ וחלתו(איח
ם י ל ע י ו ה ח י ז י ב יר ח ככנו(ואמת) י כ ום ד ק ב ם ו ז ח סד הוא י
?עוניינו (נוצי חסד), !* תת זז לליך בככצלות ים כל־חפיאתם1 ת 2 ח ט ב ה ״ ש ^ n (נושאעון) ב ^ י (לאלפים): יר ורן אא ^ ל
ככי ככי קודים ל אא בר הם (ופשע) אאעזר־נזבערר לאביתינו (וחטאה)
־ דדר ק מהמ״יז ל ם א ^ ת קחדקת: ו נא ככר: .ו דד ביאו תים א ע (ונקה)ב
ישע' נו
12. אמת ליעקב חסד לאברהם - אמת הינה אימית יקיים הבטחה שהיבטחה כבר, יחסד היני מצד הצדקה. לכן אל אברהם ניתן חסד כ ין שלא נתח ב עד ן מצד הבטחה קידמת, יאל עקב
שכבר נתחייב לקיים השביעה שנשבע לאברהם ייצחק - ניתן אמת(םלבייים).
לא־ נ רנן בנשך, ןשירוד על־ נ קי לא ל קח, עישה־ אא לה לא ימוט לעו לם:
ת ב ש
קכז.ו ״
13. אין להן שיעור - אין להם קצבה מן התורה, אבל מדרבנן יש להם קצבה, שפאה ובכורים אסור לפחות משישים. וכן לראיון [לפי השיטה שהכוונה לשווי עולת היאיה ושלטי חגיגה] אין שיעור, ורבנן קבעו שעולה מיעה, וחגיגה שתי מעות. וי״מ שהכוונה למצוות הראיה ברגלים, שיכול להיכנס
R87 i t a R ת י ד ח ת ש ל פ i תaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
1מעוום ע־אמרנו ע־תלמוד תוריה כנגד נגלים, והזכרנו ןזעויבומ ס 4 ך א א ה ס י ל י ע ^
ו־צניד ?:ליבו כל* זאת - ?יעילים יזזא ירא עומים המצות בעוה״ז ובבא, אז כנעו
בירא־ גמורה וכוי(ע״פ ונקוו ו״פלה).
י ו ל ^ י ההא אדם ירא ש ככ ים ב פ ךךר כ ד י מ לעולם ת־ ה אא שטעשלוט>חתק, ודו ??ר ל , וככודה ע 1 ה 5 ^ & י ״
מפיו וליבו
ל א י נ אנו נשענים דט י - ח T ט י
: ו־בון ל * נ ת י ו וישכים וייאככר ™ ו ב י ו 7ויםל אאכך בל??
־ צדקךינו ל וזעו ל ככים ו אאדו ני ה אדו נים! ליא ע
־ ל ע ק ל פניך, כי י ו נ י ז ע ת ??יאנ דונו ט פי לים ת דונו נינו ש
, אדני ס לתה ו נ י נ ו נ ח ר רו ככיף הרבים אאנווטנקשיעםים: אדני שש ככ עה ת
ה ט נ . ע ר ו א ת ־ ל א ו נ י ל ו ז ו ועשה ע נ ת ק ע צ , אדיני הקשי?ה ל ו נ א ט ח ל
־ עי ר ף ל ו כי־ש ככף נ ק רא ע נ נ ע ט ל א ל לככע נף אליהי ו
־ ה דיינו, כ ם י ו ־ ש ה , כ 1 6 ם י ב ו ש : ככה־אנדונו ח [ י ה ם נ ? עמף נ ועל־
־ ה ם כידונו, כ ־ ע ה , כ ם י ט ע ט ד ס!ינו, ככה־ צדקו ךינו ה
:״הומו ™ אלהינו ד ת ו צ {?וו־ךךנו, ככה־ניאככר לפניף לי
פ ניף, ל ם נ י א ־ ה גבו רים כא ין כ ל ואליהי א?ו ךינו, הליא כ
כליא היו, ודוכככים כ?לי ככךע, ם י ב ו ש ח ואנשי השם ה
, ם ו ל נ . כי כל־ככעשינו ךךיהו נ ד ת ט ו ע ונ?ונים כ?לי השכל ל
14. תפילה יו שמקורה בתנד״א פכ״א, היא מימי הרדיפות שבהם היתה סכנה להודות בגלוי באמיתות היהדות, ולכן הזהירם וירים לקבל עליהם עול מלכות שמים בסתר. ולכן מבקשים
בסוף שיקדש שמו ברבים, לפי שבשעת השמד אין שמו מקודש ברבים אלא בסתר(שבה״ל). 15. בסתר כבגלוי - שישנם בנ״א שיראתם רק בגלוי, ובסתר יעשו מה שליבם חפץ, ויש להיפך
שבסתר יתנהגו בדרכי היראה והפרישות, ובגלוי יתבישו פן יאמרו עליו שהוא צבוע(שי״ץ).
16. מה אנחנו וגו׳ - שבע פעמים'מה', כנגד שבעה הבלים שבקהלת. וזהו שאמר ״כי הכל הבל״ (של״ה).
R ת י ד ח ת ש ל פ i ת n a R 8 8 i aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
ככן־ ¥ , וכוךךר ויתיח האדם> ף י נ פ ל ' לי ? ה כ ם י ב ש ח ויככי דיינו נ
w ל?ד . ל ? n ם ה י נ , כי הכל ם ש ם ו ל ו נ נ הבnככה אין »י• ־ V T ; ־ ־ : ״ T T • י י
י ךין מזומנת למםוי ו ס מ ל ת נ מ ו ז ה נש ככה ה 13הוי*ה, ש היא ע ךידה לתן מם י ב ש ח נ ם נ י ־ הגו ים כ אא יין׳ א ל . ו כ ף ^ ו ? ו דו שובון ל פ ני כ פא ^
ת ככ די ללי ו כש דוק פ ט ו נ ה ה פ י ט ככר נ נגךף, ש נא ככר: הגן גו ים ¥
: ק ^ ק *ככיא ז נ ים נ דו ש?ו, הן אא יים כ זיק ייטול נ ח מ נ מ ק ב * נ
א נ דונו ע ככף, בני ? ד ךף, בני אא^רהם א ש י ת ה ט א א?ל ה
ק עקדף ו צ איה! שנשבעת לו ^רהר המיריה, זר״ע יא י ק י נ ך יעכ?׳ ש ד , ע גבי ה ככ זבו ד ש נע קד על־ נ ע מ ד ל ק ע נ ש
ךו ה שא nn או ל ו ד ג ף ה בנף ^כוריף, ש פן אא ה5 ^ ך ¥
ה יעזראל ז £ ה ב ק ך שזפו ע א 0 ככ דות בו ק ר ה ש ב י ו ככעז ככ ד ךך ף הT I ״ T > T T* • : T : 1־ :IT ; יוT V •
[כדלשוו TF^ וישרון [נזלשוו ישיות]:
י ו לפארך ו ב לפיכך, א נ דונו וויי^ים להודוך לך ו ל ש ולרוככככך, ולתן ששיר שבח להודאה לשככף
יום הגדול, ו חי^ים אאנודנו לו ככר לפניף ששירה בכל־ן . . T • ־ ־ : ־ ; 1 דן י : • T י ; ־ T ־
^יד. כאו יתעויי האדם לר£1אזזיו ולהביו איך עלינו להיות זאושיים שאנו זזזיע נעל אבות כאלו• 1 : • -: - : 1 1 1 1 * T
R89 i vaR ת י ד ח ת ש ל פ i תaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^ ^ וככידודים ככדרשו ־ ך ו^^תי ו י ס נ כ ־ י ת ^ וככערי^ם ^
:n?n ע ככים בא יום ותככיד או ככ רים פ ש ככף, בכל־ר(בא״ח זזקןץ צ ו י כנוין לקיננ מצות ק׳׳ש מדרבנן, ויזהר לומר ק׳׳ש זו בבונה במו בק׳׳ש ך
ל ?קדוש הי, שזהו שאומריננ ל מלכות שמים׳ להיות נהרג ע ל עצמו ע ז). וינון לקבל ע. ך ש פ ל נ כ ? '
ת , ט ^ ל ^ » ששככע ישראל, יהיומ ™ אליהינו ץ
ד נע צמותו, ו אין נול בדו, שולט • י ח ^ י H S א « ו י ה ? י " ' , ומושל בד׳רוחות העולם : יד״ייד^ ™ ץ ו א נ ו ם י ט ס א נ £ "יאהדוניהי" ו ו ה י
, לעולם ועיד: [ ! ^ ; ן ^ י ] י ג ו מ י ^ ״ ששם כ?וד ככללכוךו א s בלחש: ברוך
אם רואה שעד שיגיע לקריאת שמע יעבור זמנה, יקרא כאן קריאת שמע כולה.
ייאמר תפלה זאת בבונה ובשמחה, בי היא שבח נפלא להעיד שהשננ אחד קיךננ שברא
העולם ואחר שבראו. וכן יתפלל עגל קבוץ גליות שיךעו בבלם עזם ה׳, !בי אין עוד
. (של״ה) מלבדו
ר קידם שברא ךך העולם, ו ת י ש י ל א דוד ב ת י י ה ארגה הוא שר ל אא דור שברא ךך ו ת י י ש ל ת 18אא דוד ב י א ש ו אא דתה הוא נ
T T T V ־ ־ J T V T ־ ;
ל בעולם רהז-ה, ו אא nii הוא ע העולם. אא תה הוא אל תנח
, ושונו ךיף ם י י ק ו ד ז ו ע ו לם ה בא, ו אא תה הוא ה ע ב ח נ ה ל ע אאל ב
™ עעל עעם׳ ' : קדיש׳ ¥שככך בעולככך ^ ם ל ו ע לא יתמו ל
ף ככ ל ככנו דדךום ע ך ו ש ^ , ו ^ 3 ת ף ^ ל ¥ככ ק די ששי ש כ א י ש י
. ם י ו ג ב ל ל ז ז ז ז ף ה ו ךךגבי ה ק 1־ ננו, וךושיענו ? קרו? ל כ ען שש כ
: ת ו מ ו « ל ה נ ם ב ^ ר ברוך ה ככ ק יש׳ ¥שככו ?
דעת אל אחד בארץ (עיו״ת). 18. אתה הוא אחד וגו׳ - אף שכבר נבראו העולמות ברצונו הפשוט ית', עם כל זאת אין מחמתם שום שינוי והתחדשות ח"ו, ולא שום חציצה בעצמות אחדותו הפשוט, והוא [נותר] הוא גם עתה כמו קודם הבריאה, שהיה הכל מלא ע צמות אין סוף ברוך הוא גם במקום שעומדים העולמות
י נ ב ־ ת א ח וידכר יהיומ ™ אל־ככשה לאככיר: צצו חל דו ככי א ו ה ־ ק רב ני ש ת יער אל ו א ככ ד ת אא ל הם, א
־ ״ rtV י J V י: T • ־ : • : I.T : ־ I T : ״ T : *
ע לי תש ככ היו ל ךך ק ר 2 י 0 ^ ח זי רי דו ניחיחי י ל אא
ף י ש נ ה ן ^ י ןך ק , זה ךך אא ד ״ י ב ל י ה ז : ו א ככ ד וi ל ךךם ה ם ו י ל ב ככוע דו נ• I T V ־ V T J י ; T : ־ I T \ I ^ ־ : I \
, כמ^ים בני־שנה ךךככיככם אשר וiקרימ ליהומ ™• T" : V * : S T T I : M1 1 י ־ VV־ 1 ־ : י *. 1
ת אמירתם יכין לבו בתשובה ע ש 19. ובמעשה הקרבן העקר הוא עבודת עצמו, ולכן ברה ובודוי ובחרטה, וישיב עצמו כצאן לטבחה להשי׳׳ת, להיות קרב ?יהי בעבור גמויג וךתןנק ל עצמו בדי מיתות בי׳׳ד: סקילה, שרפה, הה קדשת שמו, וגם יצדיק הדין ע
ם י א ו ל מ י ה מ י ו עילת* ¥רiככיד, ההזעעעיה בהר פיני ב ב י ר * ה
ל : ו נ פכו ש ף ליה £ ™ י ש נ ה ^ י ! ח אאזזזה ל ו י ת ח נ לרי דו ני דוידו ל. . . , j ן - W * ־ J " ;
ן ל כ?ש ךך אא דוד, ב קדיש ךך פך נפך י ן ל^יעת ך הין י 3 *ר ה
מי?חמ^ינדיושלה.: ואת ךך פ^ש ךך MM ניק
שכר ליה יאהדינהי ת:יעוה
י מנחתהברקר וכנפכו ו ע י ש תעשה בבין ךע רבים, כככנחות נ
£ יאהדינהי: ה י ! הנשיף.רידו ניךוידו ל 3 י תעשיה, אאntM י ^ פד&זת זזקבידת ^
ענין גדולי ןנורא הוא אמירת פטום הקנזירת ג״פ בנכ:( יום. וצריך לכון בה
הרבה. ובזוה״ק נאמר־עגע״י זה נצו׳לימבלזיברים ופגעים זךלגים, מהרהור
. 2 ירע ומדין־ רע וממיחה 2
ארגךך הוא יהומו יאהדינהי אאלידןינו ששה ק^ירו א?ותינו, בזככן • s a לפניך את־קטרת ךך^פגים
21. הכבש אחר - בגמ' (יימא לד:) נחלקי התנאים בבאיר המלה'אחד'. לדעת רבי פרישי הכבש הראשין, ילדעת רבנן הכיינה המייחד שבעדרי, כלימר הכבש הטיב בייתר שבעדר, כמ״ש(7נריס נ, יי0"ממבחר נדריכם". יאפשר להסביר דבריהם ע"פ מה שכתב המדקדק ר' ייאלף היידנהיים בפריש ההפטרה לראש השנה, שאם נ אמר אחד בלא ה"א, בא לימר שהיא החשיב יהעיקר שבין
השנים, ילכן כתיב שם לגבי אשת אלקנה"שם אחת חנה" בלא ה"א (עיין שו״ת חת״ס ארח ט).
י נשא הוו ידעין ?:פלה ?נל״אאה עבדא דקטורת 22. ועוד נאמר שם: ״אמר רבי •שמעון, אי ט
י נ ויא מר ייהיומ יאהדינהי אל־ככשה, קח־ ל ןי פ כפים ש
ו שש דו לת עיפוי!ו דו לב נה שיי׳חיףיע, פ מים 2 3 , 0 « ש נ טף ו ה
םםיהיו: מששלי , זכה, בד ב?ד יי היה ב ל ל * ף י ו ל?נה ש 2 ם 4 י פ ם ו ם נ י נ נ ?שI V 1 : 1 א י -J : ־.1 • J T - 1 :
ם ק פפרת, רקח ככעשה רוקק ךו ה ! מ נ ו* עע ששי ךך אתה ה
ויהיהקדיש: ש ךו ק ת
ב 25פו ךהור ט י ב ה ב י ו ע , ככ ככ לח מ ח י ו י ^ ^ ל ? נ<י העעך״ת ה נ n ככ פ i ןנךך , י ד י י י ד י ת ככ פנ ה ה!* ק ^
שפה, ד נ נ י ן ב ד אשר אועד לE אם ו ק ו ו 3
באךךל ככו!עד, ת ו ד ע ה , ו י א
ת: ו נ אא ככר: ו ךך קטיר עליו ר ו ט ק ה
קדש קדשים ת היה ל כם • :P1 { ׳ ~JT• ; ־ T * I T V > J.* 1: • :V T J1; v: v
, י י י ל נ קטרת פ כפים, בבקר ^בגקר בו י נ ב ו א
ח אךך רן ע
: ו? הע לת ה נ מ י צ ח
?ש^ י ק פיר נה י ת נ נ ש ־ ךך נ רת נ ת ב קי פוי א
; צ י ^ ־ ךך נרת בין ק ע רב ים י ק פוייר נה א ת י א הרז א י ל ד י ש נ ו
£ יאהדינהי לדיריתי כם: ו ה י¥ ת ככיד w ל פ ני ק טירת>
I V ״ I : J" י{• י T V S י :
ו יאהדינהי
23. נטף - היא הצרי, ינקרא נטף לפי שניטף מעצי האפרסמין. [ואין זה מה שנקרא בימינו אפרסמון אלא הוא מין עץ הגדל בעין גדי].
24. סמים - נאמר פעמים'סמים', הראשין רימז על שני בשמים [מיעוט רבים שניים], יאח"כ מנה עיד ג', יביחד חמישה, יה'סמים' השני בא לרבית עיד כמי אלי, הרי עשרה. ילבינה היא האחד עשרה. יהסיבה שלא הזכיר הכתיב בפריש את כל הסממנים, כיין שאלי הארבעה הם העיקרים,
שבהם עילה ענן עשן הקטירת, ישאר הבשמים מעניקים את הריח הטיב(רמב״ן).
25. ממולח - שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה, ייעשה כילם שחיקים מאד עד שיהיי נמחים ילא ייכר איזה סם מהם. ילכן מנהיגי הספינית בים קריאים 'מלחים' מפני שמערבין המים בלכתם. ישיעיר הכתיב היא ממילח יהיה יטהיר יהיה יקדיש יהיה [אונקלוס, רש״י, רס״ג, רשב״ם]. יי"מ שיהא מליח במלח סדימית, כמי שאמרי חז"ל שצריך לתת "מלח סדימית ריבע", יכיינת
המלה 'טהיר' היא לתת בהם מלח טהיר שלא יהיה ממקים מגיאל (ראב״ע רמב״ן).
. אא לא ש אין ככ כ ני סין ככי ה צ ח י 3 י פין לח ל ככי דגל ים 1
דגלים במקדש ככ^ני הכבוד:
29. יין קפריסין - פירש׳יי נכליתות ו.) שבא ממקום ששמו קפרם. ובעל מוסף הערוף פירש יין הבא ממקום ידוע ששמו קפרים, בנאו הורדום לכבוד אמו קפרום. עכ׳יל. אך י"מ שאינו יין, אלא משקה היוצא מאילן ששמו'קפרם', והוא חיק ועי מכל משקה פירות אחר, כדאמרינן בברכות (לו.). צלף - גדלים בו אביונות וקפריםין, והיוצא מהן נקרא 'יין קפריםין', ופירש רש״י שם, דאביונות הוא הפרי וקפריםין הוא קליפה גדולה שמםביב לפרי, והוא חיק מאד, כדאמרינן בביצה (כה:)"ג' עיין הן... וי״א אף צלף באילנות", והמשקה היוצא מהן עי מכל משקה פירות
(שיטםייק, ישבייא כריתות ו., ועיין עוד תום' בביצה שם וכן בתום' ריפ).
30. סאין - הםאה ששה קבין, אם כן שלוש םאין הם י״ח קבין, ועוד ג' קבין הם בםך הכל כ״א קבין. ואולי הםיבה ששנו כך ולא שנו'כ״א קבין', כדי ליכור יותר בקל (האית התפלה).
31. מי רגלים - י״מ כפשוטו, ולכן גנאי הוא להכניםם לעירה. וי״מ שיה עשב שכך שמו, ומפני שיש לו שם גנאי לא היו לוקחים אותו(שיטייייק). וטעם יה הביא גם ה'כל בו' שפירש שיה היה
א BLך|ק א1 הממונה עליו: ו ה ^ , [־^י 3ין א1 &ה כ א ^
דזז״ק וזי טב, וזי טב דגזדק, ככ פ ני עז הקול י פה
ל ב , א ה ר ע ״ ב r a s ־ S h פ ט ככה ל ח צאין . ח ו ^ ו ל בנע! ככים מ
רבי . א ככר״ ¥ ה י ש כ ם ו א א זע ככ ענ ל ת ו מ כ ה ל L ליש ו לדבי ע מ
מ - ה ה ^ ס ל הקיטית: אם ^מזיתה & ל ^ יהודה: זה ה
מאאךזת כככל־ י ו ע ש 3 ה ר 2 ה ל ךוצאיז יקיריה, ואם ךו פ ר ע ב
סככככניה - חויב ככיתה: י ש ע ד ח א
T T ־ T I V T J ־
3 או לי זעבעים עז נה ר קן פרא: אא חות ל זעשים 3 תנו בT T; ; • : ן י ••7פ״ד ה״הT T r•
™ ™ i ^ 1 אין ™ ע ל #ירים לךן ה באה ע י י ה־ T • י V I ־ * ־ : T T T J I T
ב ו ט ־ ת ק ן י ^ ר ק פרא: אא ק*ו היה נו תן בה ב ו־עוד ותני ב
¥ לעמוד ככ פ ני.ריךה 3, אאין אדם ייכול> עןל זיבזע 4
ן אאין מערבין בה זיבזע? ככפני כ ם . ולמה א י ת ו י ב ב ו ט ה
־ דבזע ליא־ ל ^ ו כ י מ ח מ ב עז התורה א ככרה: כי כל־עעאיר ה י ק י ו
ן . . . T ־ 1 זו : ז v
ף ליהיומו יאהדי־הי: י ש נ יר קטירו ככמנו אשה ?!חח הל פעננ שייאמר פטוננ הקטךת׳ צריך לומר אלו הפםוקיננ כ ב K בכתבי האר״י ש J V K
בסופו בי הבו מםגליבו (יאשית דונכמ־ה).
ה לנו אאליההי ״ יהיומו ™ צבאאות עמנו, מעעגב־ מI." V : T I T : * י 1וא * J T J J T :
32. אם חסר - הכיינה אם פיחת אי היתיר, בין בכילה בין בחציה לפי היחס לשאר הסממנים, כגין שנתן מאחד מהסממנים מנה ייתר מחציי, אבל מא חר נתן מנה פחית מחציי - למרית שיש.(d ,7 ירון׳ יומא)בסה״כ שיעיר של 184, בכ״ז פסיל. אבל אם לקח מכל סממן חצי בדייק - כשרה 33. אחת לשישים וגו׳ - כיין שכמי שהיזכר לעיל, הכהן הגדיל איני ניטל ביים הכיפירים את כל השלישה מנים אלא רק מלא חפניי, לפיכך היה נשאר בכל שנה חלק מאיתם ג' מנים, יבשישים אי בשבעים שנה [כיון שלא כל חופני הנהנים שווים], היתה מצטברת כמית של עד חצי
שעיר, דהייני קפ״ד מנה(עצ״י). יאז לא היי צריכים לפטם לאיתה שנה אלא חצי מהכמית. 34. דבש - כילל כל מיני המתיקה, בין דבש דבירים אי דבש תמרים יכל הפירית בכלל(עצ״י).
ד פ י ה א דים ת * י ש ו א : ייהיומו ™ ננב אות, אזערי מ ם י ו ע יע קב סלה לT T V A I J JT I T I י ־ : " V P J " ־1:
נ ךו בך: ssfrp ™ הו עזיעה, ה מלך יעי ננו תה בי י ש א
םליהיומו ™ ככ נ ךךת יהודה ע נ : וע רבה ת ו י ל ביום־ ק ראנו א
ם וכענים קךככיניות: י נ ו ש א י ה ם י מ י וירוזעלים, כיככי עולם כ
&° סז־ד דו3ו?נדכה ^
ת א מ ו , י ק ^ ד ^ א 3יו, (יפסיק מעט) הוה ככ סדר סדר יה כמ5£רכה הא וכדעתו ןדאאבא נביבידהנלמד !»St הי ב ו ת ע ד כ ככשככא דגככרא ואאלבא ו
T ־ ; T T : • T ; - I T • ; •
3 קודככת לכערכה 5 ה ה כ ד ג ה » ס זעאול. כערכה גדולה ע
ת קודכת ר נ זענייה זעל קנרת, וכערכה זע נייה עזל ק
, ן סדור זע ני ה ל ^ ת ןן ננים ל ו כ י ת ל סדור זע ני גדרי־ ח
; ^ ת י ^ ךך ההפניככי י גדרי־עצים קודם לךזעון ככז
ת ךךכזע נרות ב נ ה ךך ההפניככי קודים ל ודזעון ככז
ה לךם ק י י
ז ל ו ה ט י ח ש ת ךנכזע נרות קוד ככת ל ב , ו הה נ » ם י ע ^ ת זעתי נרות, ב * רה תככיד, ו דם ה וו ככיד קודם ל רה נ י ק
־ T ־ : ״ ״ י ־ I * T ־ ־ P * T ״ ־ :
, ת י ט ק ה ת י ט ק ה קודכת ל ל 3 6 ם י י ת ו נ ת זעתי נרות ה ב נ ה ו
, ו ככ נ ךךה ת ל ו ס ל מיד, ואב רים ל ככ נ ךךה שת לאב ןרים 4קהתת ר נ ו ק
35. מערכה גדולה - עריכת עצים על המזבח החיצין יהבערתם נקראת מערכה גדילה, יהיא קידמת למערכה שניה שהיא עריכת עצים פעם שניה בקרן מערבית דרימית שממנה היי ניטלים
גחלים להכניס למזבח הפנימי. 36. שתי נרות - שדרשי חז״ל מהפסיק "בביקר בביקר בהטיבי את הנרית", שצריך לחלק את הטבת שבעת קני המנירה ילהפסיק ביניהם בעבידה אחרת. ינחלקי רביתיני במה להפסיק. דעת רבנן שמפסיקים בהקטרת הקטירת, ידעת אבא שאיל שמפסיקים בזריקת הדם של תמיד. ימטיב חמש בתחילה כיין שצריך להשאיר לפחית שנים לסיף, דכתיב'נרית', ימיעיט רבים שנים. יכיין
, ר ורמי ייד כן תף, תמיד גמלם: ם י ע ם ר י ר ו ה ר ה ב ו־כם פו והרם ם (בס״ר צתייג)
יקי ו, ה
37. חביתי! - מנחת כהן גדול שמקריב בכל יום, ונקראים כך על שם המחבת שנעשים בה (יעב״ץ).
38. בזיכין - שתי קערות לבונה שהיו נותנים עם לחם הפנים בשבת, ומסלקים הישנים ומקטירים אותם ע"ג מזבח החיצון. ואע״פ שאביי הזכיר דוקא הבזיכין של לבונה, מ"מ הכוונה לכל סידור
לחם הפנים החדש וחלוקת הישן(ריסב״א).
39. שם זה מורה על קישור ומעבר מעולם תחתון לעולם עליון יותר (וזה רמוז במבנה של כל משפט המורכב מוא"ו תבות שכידוע אות זו היא אות החבור, בבחינת ווי העמודים, וכן רמוז באותיות הראשונות של שם זה שהן א, ב, ג, שבגמטריה שוים לאות וא״ו), ולכן ממוקמת תפלה זו בסוף סדר הקרבנות, כי המעבר בן סדר הקרבנות לסדר פסוקד״ז דינו כמו המעבר בין עולם לעולם(שהרי כל חלק מהתפלה מיצג עולם ובחינה אחרת, ויש צורך בתפלה המחברת בינהם) (יםעםקיםי בםדבר עטי 462). וי״א דכיון שזו תפלה לאל ית' שיראה ב ענינו ויפדנו מגלותנו, לכן ראוי שאחר שהזכרנו את עבודת ביהמ"ק שנזכיר גם תפלה זו ונתפלל בכוונה ובדאגה על עניין
הגלות(סדר היום). 40. כבבת שמרם - סכנה עצומה היא לדרוש ולחקור ביחודו וסודו של עולם, שלא יטה מדרך האמת, וכמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס ונפגעו. ולכן מבקשים שאת דורשי יחייך שמרם
כבבת העין לבל יהרסו במחשבותם(אטרות סהורות בשם רא״ם הורביץ).
מן בנכנל לגנ:;ן עוונעלה הקריאה י 4יאמרו ?:פזמון ךיבנין הפרועו, ו ן 3 מ ו ק ו מ ה ז י א
ךזת רוךז לה׳(יעב-ץ). ות ^:ן!•ל2; ?:nlpjp הזדן
? קךשי קךשים 1 ם י ז ר ב . איזהו ככקומן rasw של ז ^ א
ן של עזרה״ ה וכוי חיטתן בצפו ^ ו ת ע א ט ח
ם - ש רזיטתן ו ד פ ת של יום ה כ ו א ט ח ה ם ה י ש י י N ע פ
^ר ™™ בכלי שזית א , ו יקבול קבלת ך מן לא ן בצפו
ד ההזיה עעל בין ה בךים ו על י י , ו ך כמן טעון צ ן ב צפו
ה אא רות יי ת ״. ככ ת נה ה ר ו ט ק ל ת ו על ככ זבח הזהב ש כ ר ה פ־ ־ ־ T T ־ T T ־ : * R ~ \ T ־
היה שו פך על ו ר א ש נ ך הךם ש י י . ש ה ר פ כ ת ה ב כ מ הן ככ ע
י ששל כזבח החיצון. אם ליא ב ו ע מ ד ע ב
! ו ת ח ת ק ה ל יסוך ח
42. כמ׳יש"אמר הקב״ה מעיד אני עלי שמים וארץ, בין גוי ובין ישראל..., בשעה שהן קורין לפני את המקרא הזה'ושחט אותו וגוי', אני זוכר להם עקידת יצחק בן אברהם״(ב״י).
43. קבעו לשנות אחר פרשת התמיד פרק'איזהו מקומן' ובריתא דרבי ישמעאל, כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא, משנה ותלמוד, דבריתא דרבי ישמעאל היא במקום תלמוד, שהמדרש כתלמוד (שו״ע ס׳ נ). וכתב הרא״ה שתקנו לשנות פרק 'איזהו מקומן' לפי שאין בכל
אותו פרק מחלוקת, והיא משנה ברורה למשה מסיני(ב״י שם). 44. ועל מזבח הזהב - מדם הפר והשעיר של יוה״כ צריך להזות ארבע מתנות על ארבע קרני זויותיו של מזבח הזהב מבחוץ, ושבע על טהרו. אולם מדם הפרים ושעירים הנשרפים מזה רק
על קרנותיו בלבד(ויקי עז, ינ0.
e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e
R101 S ת ו נ כ ד ק ת ה ש ד *קS R פaaaaaaaaaaaaaaaeoaeseexaaa שויתי 11הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a e a a a a a e a a a a e
ב הכפרה: נ תן השירים ליסוד ליא ע כ
ם ה נשי פים — עז דחי ט דתן כ. פ יים ה נעזר פים ועז עי ד
ת בצפון, וךכן טעון י , וי יקבול ךכן בכלי ש בצפון
הפריכת ו על ככ זבח הזהב ככתנה ד ג נ הזיה על כT T ־ T T ־ ־ : * " - J V T ־ R ~ I T ״
היה שו פך ו ר א ש נ ד הךם ש י . ש ה ר פ כ ת ה ב ה אא חת ככ הן ככ ע כ י י ה
: 4 . אלו ו אלו נשי פין בבית שזן ״ ה ר פ כ ב ה ד ליא ע כ ו ס י ל
. אלו ההן חטיאת ת י ג. חטיאת nציבור והיחיד מ
ל יאשי ח ךשים ן* ששל כועךות - ש ם י פ ס ו מ ה ציבור: עז עירי ה
כ לי שזית ב צפון, ו ך ככן ש חי ט התן ב צפון, ו קיבול זי ככן ב
ע קינות כי צך ב ת על א י ו י י ע ככ ותנות ה ב טעון אא י
, ח ב , מ
ה ^ מ ? ע לה בכבש ^raffi ו פ נה לפובב ה ™ ° ™
ד ככ זי חית י ש מ מ , ו ם ד ה מ 0 ת ו נ ובא לו ל קין ךיו ככית ככ זי חית ו
ת י ב י ע , כ ם ד ה מ ן ת ו נ ת ו י ב י ע , צפונית כ 1 ™ צפונית ™
. שיירי הךם הייה שופך על יסוך ם ד ה מ 0 ת ו נ ךיוככית ו
; P W ככן ה קל עעים 2 < ¥ ם י נ , ו נ אאכ ללין ל פ ח ב ז מ ל ו ככי ש ה ךי
45. גרים ושעירים הנשרפים - הפרים הם פר העלם דבר של ציבור ופר כהן משיח שמביאים אותו כאשר שגגו הבי״ד או הכהן משיח בהוראה והתירו איסור כרת, ועשו רוב הקהל על פיהם, ושעירים הם שעירי ע״ז שמביאים כאשר בי״ד טעו והתירו איסור ע״ז שחייבים עליו כרת, ועשו
רוב הקהל על פיהם.
46. אלו ואלו - הכוונה בין לפר ושעיר של יוה״כ ובין לפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, שאת בשרם היו לוקחים ושורפים aa״j - מקום חוץ לירושלים ששם היו שופכין את אפר
הקרבנות (י ב״ץ).
e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e
?•& R ת ו נ כ ד ק ת ה ש ד R102S פaaaaaaaaaaaaaaaeoaeseexaaa שויתי יהוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a e a a a a a e a a a a e
כ אאכל ליום ול ילה ה י נ פ ו ־ א ל כ כ הנה, ב ־ י י ל ז כ
: ה ל י ? ־ חצות ה ך ע
קיךש קךשזים. שחיטתה בצפון, א י ה ם ד. העילה - ג
ח טעון ש ווי כ ת בצפון, ך י ן קקבול ךכה בכלי ש
ה ן נתו ךח ר ו ע , ו טעונה ה פשט ל 4 ע 7 ב ש הן אא י ת ו י ז ככתנות ה
כ אכל, ליום ו ל ילה ה י נ פ ו ־ א ל ־ כ הנה, ב כ ד ה קל עים, ל ז כ
: ה ל י ? ־ חצות ה ך ע
ה ן איל נזיר קךשזים ק ללים. ש חיטתן ד ו ו ן ה 3 ר ו. ק
ת ו נ ו ן , ןךכן טעון שווי ? א בצפ^ א ל כקום בעזרה ו בכל־
ם , ל כל־אךם ג ם י ל ש ו ר ה עעיי י ־ ל שז הן אא יבע, ן נ אאכ לין ב כ 47. שהן ארבע - היה זורק מהדם על שתי קרנות נגדיות, אחת בקרן מזרחית צפונית ואחת בקרן מערבית דרומית, כך ששתי הזריקות נופלות על ארבע צדדים, ונימצא הדם סביב ארבע כתלי
המזבח. 48. אשם גזלות וכו׳ - אשם גזלות מביא מי שכופר בתביעת ממון של חברו ונשבע לשקר. אשם מעילות מביא הנהנה מן ההקדש בשגגה. אשם שפחה חרופה מביא הבא על שפחה שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי. א שם נ זיר מביא נזיר שנטמא במת, ומביא קרבן ביום טהרתו. א שם מצורע מביא המצורע ביום טהרתו. אשם תלוי מביא מי שמסופק אם חטא
בדבר שחייב על זדונו כרת.
e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e e
R103 S ת ו נ כ ד ק ת ה ש ד S פ R ג קaaaaaaaaaaaaaaaeoaeseexaaa שויתי יהוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a e a a a a a e a a a a e
לה. ־ ךךצות ה?י ך ה כ אכל, ליום ו ל ילה ע י נ פ ו ־ א ל , ב כ ל א ר ש י ל
הככ אכל, ל ש ני י כים י נ פ ו ־ א ל ה עיר, ל כל־אךם, ב כ ־ ל ב כ
,™^;™,s א ב הם ¥ כ הם כיו צ < ן ל ילה אאחך 49. הטוים
ני הם ה נים ל נשי הם ןן לל כ ל ¥ < ל כ א אלא ש הטוים נ
: ד ב ל ר הם ב ב ו ל ע
ו ה ^עגעזי בהמה1ה פסח קךשים קלים. ם ח י י ט י פ ו כ ב ח. ה
ה אחת נ ו כקום בעזרה, וךכן טעון כ שחיטתן בכל־T V T T ' T ~ י ־ T T ; ' T T ^ ־ : T I T T I ' T T ' I
. שזנה 5 ° ח ב ז מ ל ה ש בהההיסוך ש י ן ש ר , ובלבך שיוון כנגך ק ד ב ל ב
לכהנים, ןהטעשי ו ל ו כ באכילתן: הבכור נאכל ב ו ת כ ה ם ה י נ י ב
י נ פ ו ־ א ל כ , ב ר י ע ה ־ ל כ ב ם ה י נ , ונאכלין ש ם ך א ־ ל כ ל ה מ ה ב
1 T 1 י 1 T V י י 1 : V J י T T 1 1
כאכל, לש ני י כים ולילה אאחך. ה פסח אאינו נאאכל ה
T V : V ־ ״ V ־ T V T : ־ J • T י • : ״ T ־ ־ :
־ ורצות, ואינו ך אלא בל ילה ואינו נאכל אלא ע
: ש א נ אכל אאלא ל ככנויו 111מראשי1, ו אאינו נ אכל אלא צלי ב• T I T V T V : V " I T : * I T V T V t V
49. שני ימים ולילה אחד - יום השחיטה ויום מחרתו והלילה שביניהם.
50. כנגד היסוד - לאפוקי קרן דרומית מזרחית ששם לא היה יסוד.
^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ R ת י ד ח ת ש ל י פ S ת T R 1 0 4 S aaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי יהוו! לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
״ כדי עואךם יצא חובתדימוד גמרא, עו?אמ־ מ א ו ל א דיי־^י יץיכעאלתקנ ז י י ר י
לעולים יעוליעו אגדים עונותיו שליש במק־א במעונה ובתלמוד(יןדו:1יןל.1. אבל אין עולה לו ללמוד אלא למי שמבין(מ״ב ס׳ כ). וליבון דולב בל אדננ ללובלךננ (עוי״ח מקץ ס).
וע״פ הסוד, המדות הללו רומזות לי״ג בלדות הרחמיננ במ״ש 1בב:רנ1בי האר״י ובספר בני
ה י ו ו ה ם י נ י ־ בני ישכעאל או ככר: בשליש עקרה ככךות ד ו
, ב. ככ^זיה 5 נירשת: א. ככקל וחוככר #׳m י
ב מפםוקאא ךךך, ו כבנין , b. כבנין אב ן כתו 5 ה 2 מ ו ד ה ל י מ שזוה מ
ט ד^ד, י , ד. ככ כ לל ו פ 5 י ^ 3 נ ש אב ו ששני כתובים מ
ט ו כ לל - י , ו. כ לל ו פ 5 ט ו כ לל 5 י d. ככ פT : T : T ו י ; י . . - T : T : *
, f. ככ כלל 5 ט 6 י תךך פ מ ג ו ד ה אא לא כעין נ ? י אי אא ווה ךן מ
51. קל וחומר - השוואת שני דברים, אחד קל ואחד חמור: אם בקל החמירו כך, כל שכן בחמור. וכן להפך אם מוצאים קולא בדבר חמור, בדבר קל עאכו״כ. כגון"ומה [קרבן] תמיד שאין ענוש
כרת דוחה את השבת, [קרבן] פסח שענוש כרת אינו דין שדוחה את השבת" (5שחיס שו:1.
52. גזרה שווה - אם בשתי ענינים שונים בתורה יש תיבה דומה, הרי ניתן ללמוד מענין למשנהו ע״י אותה תיבה. כגון: נאמר בפרשת בכורים נדני נו, נ) "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך וגו'", ונאמר בשבח א״י נדני ח, ח)"ארץ חטה ושעורה וגפן". למדנו שאין מביאים
בכורים אלא משבעת המינים שהם פירות שנשתבחה בהן א"י
53. בנין אב - דין המובא בענין מסוים המשמש כאב ללמוד ממנו לכיוצא בו. כגון: בחג המצות התורה התירה מלאכת אוכל נפש, ומכאן לומדים בבנין אב שבכל המועדים מותר לעשות בהם מלאכת אוכל נפש. וכן אם שני כתובים הכוללים דינים שונים, מקבילים זה לזה באחד מעניניהם הרי אפשר גם כן להוציא מזה כלל שיש לו תוקף בכל המקרים הדומים, וזה נקרא ?נין אב מ ששני כתו בים. דוגמא: כתוב בתורה שמזיק ע"י שור חייב לשלם, וכן כתוב שהמזיק ע"י בור חייב
לשלם, מכך אפשר ללמוד שגם אם הזיק בצורה אחרת חייב לשלם ננ׳יק ו.).
54. כלל ופרט - אם אחרי מושג כללי נזכר מושג פרטי שהוא חלק מהמושג הכללי, למשל(ויקרא א, נ)"מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן", הרי כוונת הדין למושג החלקי בלבד, כלומר שרק הבקר
והצאן כשרים ולא חיה.
, ע)"חמור או שה וכל נ 55. פרט וכלל - אם אחרי המושג החלקי בא המושג הכללי, כגון ממי נ בהמה", אז הכלל מוסיף על הפרט, ובא לרבות כל שאר הדברים.
56. כלל ופרט וכלל - אם נזכר בתחילה מושג כללי, ולאחריו מושג חלקי ואח"כ שוב מושג כללי, אזי יש לרבות שאר דברים הדומים לפרט ולמעט דברים שאינם דומים לו. לדוגמא: נאמר נדני יד, נו) "ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך - בבקר ובצאן וביין ובשכר - ובכל אשר תשאלך נפשך". והגמ' לומדת מכאן שכשם שהפרט כולל גידולי קרקע וחי הנולד מחי, אף כל דבר שרוצים
לקנותו בכסף מעשר צריך להיות גידולי קרקע וחי הנולד מחי
R105 S ת י ד ח ת ש ל י פ S ת R ה קaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י!ווה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ט מבשואאירודיו שהוא י , ו כ פ ו ר א ב י ט ש י מבשואאירודיו שהוא צ ייך ל פ
י שהיה ב כ לל ויצא ב ך ־ ל , ה. ו כ 5 ו 7 ר א ב י צ ייך ל כ לל שT; ' 7 • T T V T T : T • י•:TT; T
ו יצא, אלא כ ל ל כעך - ליא ל ל פ!ך עעל ע צ ככן־ ךך כלל* ¥
ל ו כ ר שהיה י ב ך ־ ל . ס. 1 כ 5 ־ ךך כלל כלו יצא 8 ל ל ל מך ע• T I*'I ~ ״ ״T T V T T 7 1 T T
ל לל טעון טעון אא ךךי שהוא כע ב>ינו ל כ ה ן ד ב כלל, וייצא מ מ ל י ה ל
־ ל . י. ו כ 5 ו ולא ל ךך ח ככיי 9 מ צ ע ל ^ - יצא ללה בקל ע M f l ? I ! I-:* :7 ״ T ; T T
ל ללטטעון טעון אאךךי ל כ ה ן , ויצא מ ל ל כ ב ד מ ל י ה ל ל ו כ י שהיה י ב ך
. 6 שזליא כ ע נעו - יצא לך קל ו לל ךך רך ככיי °
ן י ד י ב ב ך י שהיה בכלל, ויצא לךון ב ב ך ־ ל כ יא. וT T י ; • T T V T T • : T T ; ' T 7 !
ל ךך ח זייו לל כללו, עך שזי ח דינו ח ךש - אי אא ווה יכול* ¥״ . _ . _ r ״ ־ • • : T י - T T ״ ־ T T ; ־ :
: יב. ו ן־ בר ךך ל ככך ככ ע נינו 6 ב שובלל כ ללו ב פרוש י ךך כתוT ״ : ״ • ־ T: T • ; ״ ; T T ־ T ״
57. כלל הצריך לפרט - פרט ולאחריו כלל או להפך, באופן שא"א לאחד בלא השני, מצרפים שניהם להיות כאחד לצורך הבנת הדין. כגון: נאמר ננמ׳ ג, מ)"פקוד כל בכור זכר", אם אמר בכור ולא אמר זכר הייתי אומר אפילו נקבות, ולכן אמר זכר. ואם אמר זכר ולא אמר בכור הייתי
אומר בין בכור בין שאינו בכור, לכן אמר בכור. 58. דבר שיצא מן הכלל - כגון: כתוב בתורה ממות לה, ג)"לא תבערו אש וגו' ביום השבת", והרי הבערה נכללה כבר בפסוק נממ׳ לא, ע)"כל עושה מלאכה ביום השבת מות יומת", ולמה פירשה הכתוב בפני עצמה? לומר לך שכשם שהבערה היא אב מלאכה וחייבין עליה חטאת בפני עצמה, אף על כל
אב מלאכה חייבין עליה חטאת בפני עצמה. 59. יצא לטעון כענינו - כמ"ש נדני יע, ה)"ונדחה ידו... ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי" והרי מכה בשוגג בכלל רוצח היה שנאמר נויק נד, נא) "ומכה אדם יומת", בין בשוגג בין במזיד, ויצא מכה בשוגג מר הכלל לטעון תנאי אחר - שניצול בערי מקלט, שהוא כ ענינו של מכה במזיד - שזה המית וזה המית, הרי י צא מן הכלל ל ה קל על עצמו - שניצול בערי
מקלט ולא יומת, וזהו להקל ולא להחמיר. 60. יצא לטעון שלא כענינו - כמ"ש נויקי יג, נע)"ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן", והלא ראש או וזקן היו בכלל עור ובשר [שהרי לא איכפת לנו באיזה מקום היה הנגע] שדינם אמור מקודם, והכתוב פירטם בעניין אחר שלא מענינו של הכלל [שהכלל עור ובשר מדבר בעניין נגעים, וראש וזקן בטומאת נ ונקים], הרי התורה באה לה קל עליו שלא יטמא בשער לבן
כשאר נגעים, ולהחמיר שיטמא בשער צהוב., יא)"וכהן כי יקנה נפש קנין כספו נ 61. יצא לידון בדבר חדש - כמ"ש בענין אכילת תרומה נויקי נ הוא יאכל בו, ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו", ובתו בכלל "יליד ביתו" היתה בין פנויה בין נשואה, ייי צא ליון ?דבר ודש [והתורה קבעה אצלה דין חדש], שאחר שנישאת אינה אוכלת בתרומה
aaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתיי!ווה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
! ש ני כתובים נ ו כ ב ו ש : יג. ן כן י 6 וךבי ךך ל ככך ככפופו 2 הסמודלו
ב ךך ע1 ללי שזי ךרי שזים זה את־זה, עך שיביא ךך כתו ה ככ
: 6 וי כ ייי ע בי ני ךךם 3
ם עז כנככי ׳מהמ^ם;ןקל י מ ש י נ י נ ע יהדךה בן וויכא אוככי: הוי בצה י ש ה ו ב כ ; ןגבוי כאייי ל ף ^ , ויץ כצבי י י ^ י מ
י תי כנשי יל הוא היה או ככי: ב ידילעשות רצון אא ביד שזב זעכ ים: א
- זוכהלני ךך נם, ובשת פ נים דביש!״ זוכהל,ן עךן: עז פ נים ה י הלי רצון ככ ל פניך 64יהוקו יאהדונהי אאליהינו ואליהי אבו תינו, שש וו ב נה בית־ ךך מ ק ךש ב ככ היה בי כינו 65, ו רזן ח ל קנוי לעשות ך! קי יצו נך ו לל עבךך ב ל בב ד י בתוי תך, י
שש לם:
ויים י שנזכה בגי
, ינ)"ובתרומת הקדשים לא תאכל", והואיל והוציאה הכתוב מן הכלל אי אתה נ שנאמר נמס נ יכול להחזירה לכללה [היינו אכילת תרומה] אפילו אם תעשה אח"כ אלמנה או גרושה, אם לא, יג)"... ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה נ יחזירנה הכתוב לכלל ?פרוש, כמ"ש נמס נ
תאכל " (רד״א)
62. דבר הלמד מענינו - בעשרת הדיברות על החטאים של "לא תרצח" ושל "לא תנאף" נענשים בעונש מיתה, מענינו אנו לומדים שגם "לא תגנוב" אינו מתיחס לגניבת כספים, אלא לגניבת נפשות שעליה ענוש מיתה. והלמד מסופו הוא כמ"ש "איש איש אל כל שאר בשרו לא יקרב לגלות ערוה", אסר כל הקרובים שבעולם, ובסוף הענין פירש מי האסורות לנו, ומהם לומדים
המותרות.
63. כן שני כתובים - כתוב אחד אומר נממי יע, נ)"וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר", וכתוב אחד אומר נממי נ, נ)"אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם". בא הכתוב השלישי והכריע נדני ד, לו) "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה", מלמד שהרכין הקב"ה שמי השמים העליונים אל ראש ההר ודבר עמהם מן השמים, וכמ"ש נתהי יח, י)"ויט שמים וירד"
(רשר״ה).
64. מ אא כור זה המ ?זים את R ר יקי ה ין! ר בנות ו את ת פילת י"ח, [ שגם או תיז אי מ רים כנגד ה ק ר בנית], מייעד ל ר!ז ביר לני ש גבו למוד זייני הייןןר בניות וגם רזתפ' הם רק ת ח! ליף, ו אילי העבודה XrS ל נמה
וה אמ תית היא ע^דת יוזן רבנות נממש(עולם התפ׳). 65. שתבנה ביהמ״ק וגוי - ביהמ"ק הוא מקום קרבתו ית' לעולמנו, והקרבנות תפקידם לשמור על קרבתו ית'. והזכיה ב'חלקנו בתורה' תלויה ב קרבת השכינה. וכיון שקרבנות ותפילה עניין אחד להם, ששניהם מקרבים את הקב"ה לעולמנו, לכן גילוי 'חלקנו בתורה' בהיקף גדול תלוי בבנין ביהמ"ק, והסיעתא דשמיא המיוחדת ללימוד התורה תלויה בתפילתנו אשר באה במקום
S107 R ת י ד ח ת ש ל י פ ז S ת ק R aaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י!ווה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ואומרים קדיש ׳ז5ל יעראל׳: ^
^ 6 &° לן דיש 6
כל האומר אמן יהא עומיהרבמ מברך בכל ביח1 קורלגים לוגזר זיינו [מנת קיע:] 67.
, ב:;:למא ( ן מ א ) 6 8 י ו ד , ה ו מ ¥שמה ךבא ש
יוגגזיל ויר1כןיש* להי4םל , וימליך מ ^כווזה, 6 9 ו נ ו ע י ןיי בךא כךעווזה כש בי*תככ שזי רזה. (אמן) ויהתקישםזה י ח , ויכןךב י ו ת ע ו ש ויצמח פ ךכןנה יה י ה מ בחייכון ו בניו ככיכון ובחיי רכל־בית־י שךאל, ב7ג ג לא ב
ובזמן כןךיב, ואמךו אאמן. (אמן)
66. הסיבה שאומרים את הקדיש בארמית מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחים שבח נאה כזה, שע"י השבח הזה הקב"ה נזכר בחורבן הבית ובגלות ישראל ומתעורר לגאלם. ואילו הינו אומרים אותו בלשה"ק היו מבינים אותו המלאכים, והיו מבינים שע"י שבח זה מתעורר הקב"ה לגאולה, והיו מלאכי הדין מתקנאים בנו, ומקטרגים עלינו(לבוש, מיין תושי נרנות ג.). אמירת הקדיש אחרי כל חלק וחלק של התפלה מציינת את גמר החלק, ובכתבי האר"י איתא שבכל עלייה מעולם לעולם בעת התפלה יש לאמר קדיש בענף יוסף כתב שיש בקדיש י' לשונות של שבח, יתגדל, יתקדש, יתברך וכו', אשר תוקנו כנגד י' הילולים שאמר דוד המלך בספר תהילים, כדאיתא בירושלמי. וברש"ל כתב שהן כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם, ולכן
אומרים בעלמא די ברא כרעותיה.
ל כ 67. בי עקר בונת זה השבח הוא שיתאצל וישפע תוספת ברכה ושפעת אור עליון ל
הד׳ עולמות נאבי״ע]• וזהו ייהא שמיה רבה מברך/ הינו שיתאצל ברכה ותוספת
ם האצילות, ומשם גנז ׳לעלמי׳ - הזם ב׳ עולמות ל ו ד ׳לעלם׳ ־ הוא ע ?ידשה ממנו ית׳ ע
ש ר ל האדם ש ש הד׳ דרגין ש ר בריאה יצירה, ׳עלמיא׳ - הוא עולים העשיה, והם ש
הנשמה ונר״ן. וכשמכון האדם בקידשת מחשבתו באמירת זה השבח לעורר ולהשפיע
ל נשמתו ורוחו ונפשו, גורם ש נשמתו, ומשם ע ר ל ש ל ידו תוכיות ?ידשה וברכה ע ע
בבזה להתם ולכלה בבל עון וחטא אשר דונזא באיזה בחינה מאלו הג׳, וההיו בלא ההיו,
ל בבל עונותיו(נפה״ח שער א פרק וזהעקר התשובה האמתית, ולכן נאמר שמוחלין לו ע
כ).
68. עיין הקדמה בפרוש המלה 'אמן'.
69. כרעותיה - הראשונים כתבו שהכוונה כאן היא בעולם שברא כרצונו(רד״א, רוקח, ראב״ן ועוד), אולם הגר"א פירש ש'כרעותיה' מחובר ל'יתגדל ויתקדש שמיה רבה', והכוונה שיתגדל ויתקדש שמו הגדול כרצונו, בעולם שהוא ברא, וראייתו ממסכת סופרים פרק י"ד שם נכתב יתגדל ויתקדש שמו וגו' בעולמות שברא, כרצונו וכרצון יראיו (עיו״ת). אך צ"ע כיון שיש בזה גרסאות שונות, וכיצד הכריע נגד כל הראשונים הנ"ל (ולכן העדפנו ע״פ התיעצות עם מומחים את הגירסה הקדומה שהכיף רפה. ועיין עוד שו״ת יב״א ס כב שהכריע לומר בכיף דגושה, אד לא הביא דעת
, ו י ר ע לה י פ ו י , ן־ י ר הךן ב ל כ י פ וי רפ אן, ןיי ר1־וכןם, ו י ר נ שא ב
ל שמה זי כן ךשא בב ןיך הוא. (אמן) כ י פ , וי ר ךךלל ב ו ת ו נ ו י ל ע י ב נ י נ
א מ״־ןח^ל, ^ י , ש ל ^ י י ה ^ כל־ב־כתא י ל ע מ לי^לא ל, זי כמין: בעלמא ה % י י ב תשבחרא ונחמרא י
י " : 1ן י 1 ; 1 1 ׳ ־ : ־ T T T v ; T ׳ T ; : •
ואאמת אפון. (אמן)
ועל ת ככיךיהון ועל כל־ ו נ י ת ו ב ל ישןאל ועל ןבבנן י ע
תלמיךי רר ככיךיהון, זיעע cp כןין באה-ירא קךישתא
, וךי בכל־אא תן וא רן ם ה ו ק מ בא ררןא ךךךין ב י ש ה;, זיי פ זהתי\יםה^ל:;
ם ו ל*כון רז נא ו רז םךא ון חן מי, ה י ל ע יךךא K ל נא ו להון ?^ליני ו
ת א ככן. (אמן) י שמיא ואא ןעא, ו אא מ ו ד פ י נ פ ל ¥מאך מ ככןכןךם>
םושבע י ב ו ן רחיים ט כ ם יבממן שמא, ו ו ל יזרא K שלמא ובא שה וןפואה וגאלה ל * וישועה ונחמה ויעןיזבא ה
T • . . : T : T T ״ ; T T v ; R I
וםרזה וכפןה ורוח והצלה, לנו ולכל־עמו ישןאל,r . . T : * J : l T T T ~ I - ' • ' I T T ~ I T • :
70. יהא שמה רבה מביך - במחזור ויטרי פירש'יהא שם יה רבה', שאנו מתפללים על שם יה שאינו שלם, שיתגדל ויתקדש ויחזור להיות שלם, והיינו לעת הגאולה שינקום בעמלק שנשבע הקב״ה שלא יהיה השם שלם עד שינקום ממנו, כמ׳יש 'כי יד על כס יה' [שיכסא׳ חסר אלייף, וייהוה׳ חסר ׳והי] שאין הכסא שלם ואין השם שלם עד לאחר שינקום ממנו ואז יהיה השם שלם וגם
הכסא. אולם התוס' נביכופ g הקשו על זה ופרשו כפשוטו שהכוונה שיהא שמו הגדול מבורך(עור דח. אולם מ״מ לפי שני הפירושים "מברך" מתייחס לבני האדם, שישבחוהו כולם על כבוד מלכותו, ששמו הגדול שהוא השם המיוחד [הויה], יהא מבורך בפי כל הנשמה, בהגדלו ובהקדשו, ואז יברך כל בשר שם קדשו, דכאשר ישראל מגדלין שמו של הקב״ה, אז קדושתו של הקב״ה מתרבה בעולם (עייפ הרוקח). ולכן כופלים "מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך", שקודם הוא מבורך ע"י ישראל ואח"כ יתברך בעצמו(אן אנו פרשנו כפירוש נפהייח, עיין בהקדמת הקדיש ובהקדמת
• דיו, ב ע ק ע זרע י שר אל י : זאת״אית ף ^ ו ככ ש פ טי־ פיהו ה 71. במרומיו - למרית שיש מלאכי רחמים ימלאכי דין, אעפי׳כ יש שלים ביניהם, מפני שמטרת כילם קיים רצין הי. כך מבקשים אני שישכין שלים עליני, שכל אחד ימלא תפקידי לפי הכיחית יהכלים האישיים שניתני לי, ימטרת כילם תהיה קיים רציני יתברך. ירק אז יהיה שלים כי אם כל
אחד יש לי נגיעית משלי. ממילא חישב שהשני ניטל משהי ממני, יכך מיפר השלים(שפייח).
1. מביאר בסדר עילם שבמשך מ׳׳ג שנה עד שהביא שלמה את הארין לביהמ׳׳ק היי אימרים שםד ״ואמר כל בשחר לפני הארין ׳׳הידי לה'׳׳ עד ׳׳יבנביאי על תרעי׳׳ [ובבין הערבים היו אומרים משירו לה׳ ע
העם וגו׳״]. ילכן נהגי לאימרי בכל יים לפני התפלה.
2. התהללו בשם קדשו - התפארי בשם קדשי כיין ששמי נקרא עליכם(רד״ק). יבמלבי׳׳ם פירש ששם קדשי מירה על הנהגה קדישה מיפלאה, שהיא מיבדלת מחיקית הטבע הקביעים, יזה יהיה לפי קדישת ישראל ימעשיהם שלפיהן יתקדש גם שמי, כמ׳ש ׳ינקדשתי בתיך בנ׳י׳, יזה תהילה ישבח לישראל ששם קדשי מקידש ע׳׳י קדישתם, יעי׳׳ז ישמח לב מבקשי הי, כי יראי שנימצא יקריב למבקשיי
ייתנהג עמהם כפי מדתם. 3. נפלאותיו, מפתיו - נפלאית הם הניסים מעל הטבע, כגין קריעת ים סיף, העמדת השמש, הירדת
המן יכד', יהמיפת היא הנעשה לברר הדבר ילהעיד עליי, כמי הפיכת המטה לנחש (מלבי״ם).
כמעטים 1 , בךן ולא כאזרחים: ששיה-יי ו י ררה לכןי האבות נן אל־v j • ; ־ • : ־ I T j • T ;
ז לא־ דד ניח ל איש ״ כ ע $וי, ו ממ ננ ל כה אל־עם א חר: ו י * ־ : T T.1rj- V ״ן ן- • •< - • •
ם ה ל י מ א : ו ^ y s ל עש קם, ויוכח ע לי הם ננ ל כים
־ דרוןיעו: אל ת ו ב א , ובנבי אי ב י 6 3 ו ש ח נ ששי רזי ב אל־ תגעו בה ה׳ ע״י הארון, בעת ששבו אותו הפלשתים, ש ע ל הנם והפלא ש ח^ק שני בולל הודאה ע
ועי״כ הבירו הענלים נפלאותיו, ושבל אליהי הענליםאלילים, בי ךגון אליהם נפל לפני
ארון ה׳(מלבי״ם).
4. זכרו לעולם בריתו וגו׳ - דבר זי התירה שניתנה בברית, כמי׳ש"מגיד דבריו ליעקב, תיקיי ימשפטיי לישראל" (פה׳ ק«», יצייה ה' להידיעה בעילם לאתר אלף דור, יראה שאין העילם מתקיים בלא תירה יהעביר מהם 974 דירית, ינתנה לאתר 26 דירית משברא העילם(יש״י), יי׳׳מ שאלף דור איני מציין
זמן מיגדר אלא זמן אריך, כלימר בלי הפסק, כמ׳׳ש שימר הברית יגי' לאלף דיר(יס״ג, עיו״ת),
5. בהיותכם מתי מספר - המשירר רימז במאמרי זה אל הפסיק(7נ׳ ז,ז) ׳׳לא מריבכם מכל העמים תשק ה' בכם יגי' כי אתם המעט מכל העמים׳/ כלימר אילי כרת הקב׳׳ה עמכם את בריתי בימים האלה בהייתכם מריבים באיכליסין, אז הייתם סבירים כי מריבכם מכל העמים תשק ה' בכם לכרית בריתי עמכם, ימתמת שאתם כבר אזרתים בארץ זה ייתר מ - 400 שנה נתן לכם את הארץ הזאת לרשתה אבל באמת לא כן הדבר, אלא מאהבת ה' את אביתיני עשה זאת, שהרי כריתת הברית היתה ג היי תכם עיד מתי מס פר יאביתיני עדיין היי גרים בה ילא אזרתים, ו י• תה לכי מגוי אל גוי יגי',
מארץ כנען לארץ מצרים ילארץ פלשתים(עיו״ת) ,
6. במשיחי, ובנביאי - 'משיתי' פירישי בגדי לי יבתשי בבי, שכל משיתה לשין שררה יגדילה (יש״י) , 'ובנביאי' הכיינה לאבית, כמ׳׳ש (נר נ, ז) ׳׳השיב אשת האיש כי נביא היא׳׳, כי באמת היי האבית
aaaaaaaaaaaaaaavoamv^aaa שויתי י הוה לנגדי תמיד aaaaaaaaaamaaaaav^aaaavo
־ י! אארץ, ב&רו ננ יום־אל־יום עוירד ליהיומיאהדינהי כלm ים" ¥אאת־ D ־ בכי יום ויום י ששו ע תו החישה: fi D ןיו 3
: כימג דול ן ו י א ה ם נ נ פ לאיתיו נ ת ל כבו דיו, ב כל־ ה ע מים א ד ו ג
, ונו רא ההוא על־כל־אליהים י א נ ^ יהיומ יאהדינהי ו ננ הv: j r• . T<*.. : J-=י ו T j ; T :
ק י ס פ י ) / י י ו ב ־ אל'וזי ה ע ננים אא ליי ?;1ים ה ל : כי כ ע 7 ב ה ט ת ו ח ו כ
: הוד ו ה דיר ב י ו ח ו כ ת שש ננ ים ע עה ו ^ מ ע מעט) ויהיומ יאהדינהי יT.11־ T T ; < I T r j • j - T
: ה בו ליהיומ ה ב ננקיננו 9 ח מ ^ ז ו ל פ ניו, עז ו ח זיוה חT 1 ו T < ־ י : * 1 V ; r : ז j י T ז ;
חות ע מים, הבו לי הו1אויו יאהדינהי כבוד ועז: יאהדינהי ננ שש T.1r!T J T 1 J ־ T - J I* ! י ־ ׳
םננ נ חה כ ד י י לשש ננו, ע אאו ב י א י . ה בו ליהיומ OT כבוד הT ; * < I יי׳ I J ! 1 . T I - J T
, ה שש ת ח וו ליהיומ יאהדינהי ב ה דרת־ ק ״ מ ה י ב ובאו ל פ ניו י- . - • T.1 ו - j ־ : 1 T T ; J י • : ־
1 ז 0 א נ ל עניו כל־ הן אארץ, ו נ ו ד ח : וחילו פ [ P ™ ^ p קודש
: יעננחו ט ט ו ם מ י ע ל א , בל־ררמוט ל תבל ס ס ב ת אף־תכון ת
ה שש נ ים ו תגל ה ארץ כשמתכיגת?ה, ו יא ננ רו בגו ים יהיומJ T : 1; ־ ;
1 I v T T J•• T j ; • ־ T
, ו ב ם י ג כ ו ש ה י ם הים וננלואאו כ י ל ו ק : יירעם ב ״ ^ ננלןי י יאהדינהי
7. אלהים - אל היא לשין תיקף יתיזק, יכאן משמעי כיתית הטבע התזקים אשר העמים ההילכים בתשך הקדישים יהעריצים לאלהים יע׳ז אמר כי כילם מתייראים ממני, כי יכיל לשניתם ילבטלם,
כי תייתם יקיימם תליי ברציני, יבהסתלק רציני מהם יהיי כאין(עיו״ת, מלבי״ם),
8. וה׳ שמים עשה - ה'י' משמשת במקים מלת'אבל', כמ׳׳ש(נר׳ ינ, י) ׳׳לא אדיני, יעבדיך באי לשביר לתם׳׳(ב״ש),
9. עוז וחדוה במקומו - בתה' צ׳׳י נאמר ׳׳עיז יתפארת במקדשי׳׳, יהסיבה לשיניי היא שכאן(וה״י) מתיאר נפלאית ה' עם הארין , באיתי זמן היה הארין בשדה פלשתים ילא 'במקדשי', יאף שם ח נ הראה את עיזי(מלבי״ם), יכנגד היללה יהבכיה אצל הפלשתים היה עיז יתדיה אצל ישראל בשיב
הארין(יד״ק) ,
10. חילו מלפניו וגו׳ - כאשר תיראי ממני, תהיי בטיתים, כי באין יראת שדי אין בטתין לכל הבריאה כילה, כמ׳׳ש(פה׳ as) ׳׳עד מתי תשפטי עיל יגי', ימיטי כל מיסדי ארץ׳׳(עיו״ת) ,
ל להודות ל ששם כ ו נ י ש ד ננננו ו ר; צי לנו ננן־ הגו;ם, כ ו קק
ב(רוך יהומ י מ א נ ז א ב תת 1? ל תף: ו י א פ ת ה ק ד שף, ל ה שש רר ב ךז י
יאהדינהי אלדד ישראל ננן־!העוללם ועד העלם
אא ננן ן, ה לל ליהיומ יאהדינהי: ת א ז ו ע מ ש י ש ־ ה עם כ ו יא ננרו כלI T 1 1 ־ . T r ״ י ; ־ ״ j T J > ; ־ ו
חלק שלישי: כ״ב פםוקיננ נלרנהילינז.
,sn דם רג ליו ךו פל פלד י הומ יאהדינהי אאלידדינו, ו ה שש רר חוו
: רו ננ ננו יי הומ יאהדינהי י כילן דוש דדוא ה
, 1 1 [ ח ״ מ ה ב ]
> T : ; י I J*T ו
, כי־ק דוש ק ״ מ ה י ב ם ש אליהינו ו ה שש ר ח וו ל הר לן דשו שI T ו : ׳ • * j J ־ ו : ־ : 1 : * : ־ י . v :
יהיומ יאהדינהי אאל'דJינו: ו ההוא ר ךזום ו י כ פ-ר עוין12,
ו לא־ , ל ה ששיב אא פו ת ו ב י ם י מ ע , ו ה רבה פ ה ל כ וליא־י שש וזית י- ־ A י ; ו T ; I T *1 : • ;1. י j• : 1 ־;
: אא ררה יהיומ יאהדינהי לא־ תכלא 1 ־ ח ננ דתו 3 ל יעיר כT<: J T : I T ־ I T J r • T : 11. הדוםרגליו-הדיםהיאהשרפרףהנתיןתתתרגליהיישבעלהכסא,יכיינתהפסיקלימרשכביכיל ־
ה' יישב בשמים ירגליי נמצאית בביהמ׳׳ק , 12. והוא רחום וגו׳ - פסיק זה תקני תכמיני ז׳׳ל לימר ג׳׳פ: א, בהידי ב , ביהי כביד ג, ב׳׳יבא לציין גיאל׳׳, כי בפסיק זה יש י׳׳ג תבית כנגד י׳׳ג מידית הרתמים, יביתד ל׳׳ט , יהכיינה - באשר בכל יים ייים היצה׳׳ר מתגבר על האדם, יבקישי אשר יכיל האדם להנצל מהתטא שנתתייב עליי ל׳׳ט מלקית, יעל כן תפלה זי מיעילה לבקש מהקב׳׳ה שיכפר עייני כאלו היא נלקה ל׳׳ט מלקית, וליא ישחית
בעבירי לענשי(יוקח, קב הישי) , 13. כל חמתו - 'אפי' היא הריגז התיציני המעניש, יהתימה היא הפנימית השמירה בלב, לכן אמר כי את ה'אף' ישיב, אף אם יצא, אך את התימה הפנימית לא יעיר כלל, כי כאשר ה'תימה' מצטרפת, ינ) ׳כי יגירתי מפני האף יהתימה אשר קצף ה' עליכם להשמיד עם ה'אף' א׳א להשיבי, כמ׳ש (ונ׳ נ
14. חסדך ואמתך - תסד היא מה שיעשה ה' בלי שים זכית אי הבטתה שקדמה לי, יהאמת היא מה שיעשה ע׳׳י זכית אי ע׳׳י הבטתה קידמת, שהקב׳׳ה מאמת הבטתה שהבטית(מלבי״ם) ,
15. כי מעולם המה - מעת היצירה (מלבי״ם) ירש׳י פירש מימית אדם הראשין שאמרת לי ביים אכלך
ממני מית תמית, ינתת לי בתסד יים משלך שהיא אלף שנים
16. תנו - כמ׳׳ש מו9נויס ה׳) ׳׳שם יתני צדקית ה'׳׳ שהיא עניין ספיר(מצוי),
17. גאותו - הנהגת ה' ע׳׳ש הפלא יהניסים נקרא בכתבי הקידש בשם גאית ה', שבי יתגאה על הטבע ייתנשא עליי, יהנהגה זי קביעה בשתקים שהם למעלה מן השמים יהמערכת(מלבי״ם),
18. ממקדשך - ממה שהתרבתי אתה יראיי, שאם למקדשי לא נשא פנים ק׳י לרשעים (יש״י) יי׳מ מן הכביד ששיכן בביהמ׳׳ק תביא היראה לבנ׳׳א,
19. לעם - הלמד בקמץ מירה על הידיע כלימר העם הידיע יהיא ישראל שהיא עמי (יד״ק)
20. לה׳ הישועה וגו׳ - דיד המלך אמר פסיק זה בבירתי מפני אבשלים בני, ייען שהיא נלתם נגד תלק מעם ישראל שהלכי עם אבשלים, בקש שלא יאבדי עם רב מישראל במלתמה יכן היה, שע׳י שנהרג אבשלים פסקה המלתמה יזהי שאמר שכיין שהישיעה הזאת לה' היא, אבקש שעל עמך
לו ח ט ב ו — ואא ככ ל אהו אא שש רי ה עם שש ככה מJ. 1A T J T v r j T " : 1 1 ' ־ 1 ן י : ־ ־ : ״
, אשששרי ׳ה(עם שש יהיומ ™ אאליהיו: ואא ני ו ו י ה ו ל א מג י י ה ת
> ־ * : 1 I ־ T V : J T : I V r r T J " : '
¥לבי ששו דתך, אשששירה ן יגל> כ ל ד בט זז רר«, ו ב ל ב
בז ס זיף, T / T י I j V ' T ו • • * / * > T י : | T j ־ l ; : ־ ;
, כי ג ככל ע לי הזה בעבויי • ליהיומ ™I T r T J - T 1.* י rtT 1 ־
21. אשרי וגו׳ - מידת הביטחון היא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו בעניין אשר יבטח עליו(חובה״ל פ״א, ביטחון),
22. ני בו ישמח לבנו וגו׳ - המייחל לתשועת אדם ואינו מושיעו תכף, מיד נעצב כי אינו בוטח על תשועתו בביטחון חזק כי פן לא יוכל או לא ירצה להושיעו, לעומת זאת בו י שמח ל בנו, [הגם שלא ראינו הישועה תכף], כי ב שם קדשו ב ט חנו בטחון חזק, שבודאי יושענו אחר ששם קדשו נקרא עלינו
ש י ת בדככי« ש ל ^ ככה־^ננע תT ; r — JVי ־ ; : * JT V v
: ען ככע־ יהיומ י ת י ג מ א א ע פר, היגיד א ככ תף ג ו ה ש כ ם ד היו דף א
ה ר!פכת י א ™ וחוני, יהיומ ™ היה־עיזר לי: ו 23. ארוממך - בתחילת המזמור הקדים יאמר ברמז, שעי׳י חוליי שמחי אויביי יחשבו שלא יחיה אחרי נפילתי, אבל אתה דלי תני מן החולי ולא שמחת אותם (מלבייים), יי׳׳מ שדוד התאבל כאשר אמר לי ה' כי לא י בבנה הבית לשם, וכאשר אמר לי כי שלמה בני יבנה הבית אז התאזר שמחה תחת
אבלי, כי בני כמוהו ולא יחרפהי האויב, והמשיל את חילי הנפש לחולי הגיף(ראבייע), 24. העלית מן שאול נפשי - סבת חוליי היה ע׳׳י העיינות ותחלואי הנפש שע׳׳י שחלתה הנפש ונטתה למות כזית נפשי ע׳׳י עוונותינו, עי׳׳ז חלה גם הגיף, יע׳׳י שהעלית מן שאיל נפשי שכפרתי עייני - ח יי תני' מ ירדי בור - שניצל גם גופי, כמ׳׳ש נתס׳ קג1 ׳׳הסולח לכל עייניכי הרופא לכל תחליאיכי׳׳
י 26ו לא ש פ ו ן י ? ^ ע* ככ דוה ל ככעז ו יז ככ ךןי כבוד ת
יךים ;המר, (יפסיקמעט) יהיומ ™ אליהי לעולם אודץן: בעשרת ימי־תשובה ובהושענא רבה מוסיפים:
ה 1*£ יאהדינהי הוא האליהים הוא האליהים: ב׳ פעמים:". T T I * V: T T :
נהגו לומר ה׳ מלך בעמידה, לפי שכתוב(מדרש כונן בסופו) שמלאך אחד עומד שחרית
ד שמגיעין ה עונין אחריו ע ל ע באמצע הרקיע, ופותח ואומר ה׳ מלך וגו׳, וכול גדודי מ
לברכו. וכשננ שהמלאכיננ אומריננ אותו בעמידה, כן ראוי שגנז אנחנו נאמר בעמידה
(שבחייל ע״ו).
, יהיומ ר ב ע , יהיומ ™ ככ לף ב ה ו ו ה יהיומ ™ מ לף 3
לעילם ועד27: ד י ת ע ב׳ פעמים יככליף ב
25. מספדי למחול - מצייר שכבר נתאספי כל העם להספידי כי חשבי שמת, יפתאים חזרה בי נשמה, עד שהקיביץ שבאי להספידי יעמדי סביב מיטתי התחילי לחיל במחיל יבמחילית, ילא זאת לבד, כי גם פונחת שקי, שעד עתה היה לביש שק מפני עייני יעתה הסיר את שקי כי ידע שנמחל לי העיין
(מלבייים),
26. יזמרך כבוד - הכיינה לנשמה שהיא כביד הגיף, יכמ״ש(ני׳ מנו, 0 "בסידם אל תביא נפשי, בקהלם אל תחד כבידי" (רדייק, מצוי), יי״מ כל אחד יאחד יזמרך בכביד (מהריייץ),
27. ה׳ מלך וגו׳ - 'ה' כולך׳ היא תחילת הפסיק מ!ה׳ י, נח)"ה' כולך עילם יעד", 'ה מלך׳ היא תחילת הפסיק מ!ה׳!ג, א1"ה' קולך גאית לבש" , י"ה' ימליך לעילם יעד" היא פסיק שלם בסיף שירת הים, שהרשב"ם פרשי: לאחר שתתיישבי בא"י תידע מלכיתי של הקב"ה בכל המלכייית , ישיני לכתיב הייה, עבר, עתיד [שלא כסדר הזמנים], כיין שאמינתני במלכיתי ית' שהיתה קדם בריאת העילם יאמינתני במלכיתי אחר עילם הזה, היא מתאמתת ימתבררת ימיכחת מנפלאיתיי יניראיתיי שעישה בעילם הזה אחר שנברא, כמי נס עשר מכית מצרים יקריעת ים סיף יכי' [עויייח ויגש], אי כדי לימר שכאשר תתגלה מלכיתי בפיעל, יתגלה מההייה שגם בעבר היה תמיד כך, אלא שהיה בהסתר, יכן יהיה לעילם (הארת התפלה), יי"מ מה שהזכיר תחילה זמן הייה, מפני שכל הזמנים עבר יהעתיד כילן הן בקב"ה
בהייה, לפי שלא עברי מימיי ישניתיי כלים (כד הקמח ערן מציאות) ,
| r 1 1 7 R ת ו נ י ג נ ח כ ע נ מ ז S ל י ק R ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
r i r
קו. מז
קנ. ו
ביום ז א ־ ד! אךץ, ו ־ כל וי רזית יהיומ יאהדינהי ל מ לןי על• T T י •ך • ' • I T • T T "
דזהוא יי דדיה יהיומ ™ א חד ו עמו 28 א חד:T V : T V T : V : *
הועןיןןנו יהומ ™ אאלידדינו ן•?ןבצנו מךהגו־ים,ז א י ב ת ה? ל תף: ו א פ ת ה להודות ל עם ?I דעף, ל ה? ען תב ח ל
ההללויה: כל ההנעככה תהלל יה, ההללויח:T I ~ T " ~ I T T I ~ T I ~
בשבת ויום טוב ממשיכים במזמור"השמים מספרים" וכו׳(לקמן עמ׳ 472)
2מזמור זה הוא תפלה לגל הגאלה העתידה כ^־כל העמים יכירו 91MB ח מ מ ל
בקבייה (מפורנו).
י ח ננו ויכו־ כנו, יאר t ניו אא ררנו מאייות ושוחקות ייאה לנו פנים 31 לפלנעח30 בנגינת לנבנבי^קמה, מזמור עיר: אליהים
28. שמו אחד - עתה אסיר לקריא שם'הייה' ככתיבתי, אילם לעתיד ניתן יהיה לקריא את שם'הייה' ככתיבתי, כי הכינייים של ה' הם לפי חלקי ההנהגית: משפט יחסד ירחמים יכד', ילעתיד תהיה הנהגה אחת פשיטה(מלבייים), שאז יתגלה לכילם המקיר האמיתי אשר ממני ניבע הכל, יאז יהיה לקב״ה
.(z״ra)רק שם תיאר אחד
29. מבנה המזמיר בניי בצירת מנירה כאשר ג' הפסיקים הימנים (המנה לפסוקים הראשונים) כילם מירים על האישר הריחני האמיתי, כי הפסיק"אלהים יחינני יגי'" מירה על הצלחת הנפש יעל ידיעת נפלאית תירתי, ישני הכתיבים הבאים הם בקשה שתפריץ ידיעת ה' יהכרתי בכל הארץ, יג' הפסיקים השמאליים מירים על קנייני הזמן החימריים ישני הפכים אלי מתאחדים באמצעיתם שבי נכתב "ישמחי יירנני לאימים יכי'" שזה כילל התכלית מהאישר הריחני יהאישר הגיפני, כי תכלית ידיעת ה' יהכרתי היא השמחה הנפשית לדעת כי השי״ת ניהג עילמי בצדק יבמישרים. יע״ז נאמר"אירך ימים בימינה בשמאלה עישר יכביד", יהרעיין הטמין כאן היא שאדם ישים בימין חייי(בצד העיקרי) את המטרית הריחניית כמ"ש"לב חכם לימיני", יבשמאלי(הצד הטפל) את המטרית הגשמיית, כלימר
שהשמאל תסייע לימין יאז ימלא את תכליתי(rcyr יצחק פ׳ אמור),
30. למנצח - המזמיר הזה של דיד נמסר לבן ליי המנצח, לנגני בניגין בביהמ"ק(מצו׳),
31. יאר פניך אתנו - הארת הפנים מגלה את חיבתי של האדם המביט לרעהי, יביחס לקב"ה מתבטא הדבר בגיליי חסדיי לבנ"א, שמביא טל ימטר (רשייי), אי בהשגחה פרטית הניכרת לכל (מאירי), אי
R י מ א ־ ש ן ו י R כ 1 2 0 S !xaKajaa8a שויתיי הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a a a a a a e s x a o e s x a a j a 8 c a a a a a a a a a a e ! x a j a a a a
א בתילך! ועליית עולם היצירה [עולם הגלגלים] ז ד ״יוצר אורי ו ם״ברוך שאםר׳ ע
3 ויאמר"ברוך שאמר", ובסופו ינשק את הציציות. יעמוד ויאחז את שתי הציציות שלפניו3
ח זה וים ו1נע0א ן־גבוךז מאיד. ובבךכה זו יש עקור ב־כימ ב 3 ו 4 ו מ א ד ש י י • ;
ל לספר ב:עוב:ח1 קול ר צ ד עקרה מאמרות עו^ךזן בנרא העולים, לפי ^ ג מ
הקב״ה, כמ׳יש נביכופ ב.) ׳לעולם יסדר אדם שבחו קול הקב״יה ואחי״כיתפלל/
1 | | | ^ ^ ^ ^ ( לפיכך מתחיל בבריאת העולם(שבהייל סימן ד
י 35דדעו לם, ב כ א י ב י נ ת זזז אא ככר ו דדיה ו ו כ י ב הא ו י ה
ו ק מ
ברוך הוא 36, ברוך או ככר ״»״ ויעע^ה,
ך ;יעה מעשהכראזזזית, ו ר ש ו ככ קים, ן י נ ע ה ך גוזר ל ו ר ן
33. הסיבה שברכת יבריך שאמר' שינה מכל הברכית [בכך שכל הברכית מתחילית בברכה בשם ימלכית יאילי כאן הברכה עצמה באה רק לאחר הקדמה], מתבאר על פי המיבא בילקיט שמעיני על הפסיק בתה' צא ,יג"כי בי חשק יאפלטהי, אשגבהי כי ידע שמי" - א"ר יהישע בן ליי בדם ר' פנחס בן יאיר: מפני מה ישראל מתפללים בעיה"ז יאינן נענין? ע"י שאינם יידעים שם המפירש, אבל לעתיד הקב"ה מידיעם יכי', באיתה שעה הם מתפללים ינענים, שנאמר: יקראני יאענהי", שמי של הקב"ה מבטא את צירת גיליי הנהגתי בעילם שמי המייחד של הקב"ה היא שם היי', אשר יש בי שבע צירית התגלית כמביאר בדברי חז"ל, ילכן בתחילת התפילה אני משבחים את השי"ת בכל שבע הוראות שמי השינית המעידית כל אחת על מדה אחרת, כי ידיעת ה' על כל היראיתיי היא תנאי מקדם לקבלת התפ', כמ"ש "אשגבהי כי ידע שמי", ירק אחרי שאני מפרטים היראית
אלה, מיתר לני לגשת לגיפה של ברכה(עולם ה^לוו0, המשפטים הקידמים לברכה זי כיללים את היראיתיי השינית של שם הייה, ילכן צריך לאימרי בעמידה, כאשר איחזים את הציציית ביד, כדי להבין בזה שאני מדברים על הצירה העליינה, דהייני
על דברים שעימדים ברימי של עילם(מיין יעב״ץ).m יעקב בשם m ) י 34. שבח זה תקניהי אנשי כנה"ג ע"פ פתקא שנפלה מן השמים, ימצאיהי כתיב ב אור זרוע) , ייש בברכה זי י"ג פעמים בריך כנגד י"ג מידית של רחמים, להמשיך ברכה מכל מידה
ימידה (ערוך השולחן) , 35. והיה העולם - לא נאמר 'ינהיה העילם', ללמד שלא היה כאן שני שלבים, אמר יאח"כ נהיה, כדרכי של עילם אצל בנ"א, כי אצלי ית' עם האמירה עצמה נהיה כבר מציאית בפיעל ממש (עבודה שבלב) יכן בשבח "בריך אימר יעישה" אין הפריש שאני משבחים את הקב"ה שהיא "עישה" ימקיים את מה שהיא "אימר" ימבטיח, אלא עיקר השבח היא על היית הקב"ה "אימר יעישה" כאחד, הייני
שאין כל הפסק יהפרש בין אמירה למעשה, אפילי כחיט השערה (רבי ירוחם ממיר) 36. ברוך הוא - לשין נעלם ינסתר, להדגיש שאין לני תפיסה בי ית', יכל ההתיחסית אליי ית' איני אלא בבחינת היא נעלם יאיני מישג (עבודה שבלב) יע"פ דרך לשין חכמים, שמצאני במספר מקימית, אין "בריך היא" עניין בפני עצמי, אלא שהיא מחיבר עם "בריך שאמר יהיה העילם", יהייני שאמר יהיה העילם - בריך היא, יכמי שאימרים הקדיש בריך היא כלימר הבריך הראשין היא לשין ברכה מאתני, שאני מברכים איתי יהיא מבירך מאתני, יהבריך השני היא תיאר, כלימר המקים בריך היא, יהלשין "שאמר יהיה העילם בריך היא" היא כילי תיאר יאין הכיינה לימר כאן שבח על שברא העילם, שהרי אימר אחר כך "בריך עישה בראשית", אלא כילי תיאר יברכה למי "שאמר יהיה
R121 S י מ א ך ש ו י S כ R א כ קaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד aaaaaaaaaa&aaaa<a&aaa>&1£<
ך ככר לחם ;3ל ו ר ך ככר לחם ;;ל דדאארץ, ן ו ר ן
ך ככ עז לם עז כר טוכ ללי.ןר אאיו ו ר / ן ״ נ דד בריות ב
ך חי ל;ד ול! ים ל נצח ברוך ו ר ^ , א ב ב ו ז י י ה ו ע ב
. ברוך ת ם י נ יב
י ע , ברוך עככו מ י י ע י ו מב ל ע
מנ ו כ ציל מ ו R ו ר צ פוזיה מ
- אליהינו = כ לך ה;ו לם, אא ררה יהיומ «
, ככעבח t o g ^ a דד אל, אכ הרח ככן, ה כנ דד לל
/ וכעירי דוד P ^ r i n י ם ן ן ר וככפיאר בלעו
ב נהלילך, יהיומ יאהדינהי אליהינו, תו
כ , ש ם י ם י ^ ך ב י ז ^ ;
ב חך, ע ™ ו נ, ך לך, ו נ ׳ ״ v ^עע^חות וכ ן ככירות ^
ו נפארך, ,ו נ ככ ללי כך, ,ו נן כיר ^ ע ככף ככ ל כנו
, כ לך 3 , ווי ה;ו ל ככים 7 ו מ ל ו ע אליהינו, י חיד ב
ו דדגדול. ברוך ס ם ע ל ש ככעבח וככפיאר;די־?גד ל
אאתה יהיומ ״יאהדינהי״, כ לך ככ דדלל בירעובחות:
37. חי העולמים - הכיינה שהיא ית' מחיה העילמית יאת כל הנמצאים בהם, ילפי זה תיבת חי איני שם אלא פעל, ילכן יבא בפתח (שלמי צבור, וכן פירש בפעייח), יי"מ חי בשני העילמית ישליט בעיה"ז
S*v R ה י מ ז S 122R פסוקי ךa a a a a a a a a a a a a a a » ! x # » o » ! x # c s c s שויתי י היה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a s o a a a a a » ! x r s c s c s c s » s
פסו קי ך ז מייה
נה כי אם ב:נחת. ^ולא ידלג #ום תבה ןלא אין אומרים הזמירות בנקורו3 (שוייע נא ח, דיימ). יבליעם,'אלא יוציא מפיו קנאאלו מונה מעות 8
^מור לתורוז יודה לה׳ על נסיו עועשה עי0ונו, עואאין יום עואאין נעשה לנו נס, כל השירות כ . ןי'אנ7רו בנגינה וגנ^זנלדזה ש אלא ?וא^ בעל הנס מכיר בנסו(ס׳ שח-א)
ע נייא). י י ו ש ) ה ־ ו ת ןההשבחות עתידות להתבטל חוץ נ7מץנ7ור ל
־ ל יה^£ יאהדינהי כ ו '^1 ^ , דד ר ה י ת מזמור לתו דה ^יהיומ יאהדינהי ^ את־ : ו י ס י ל נ דדארץ ע
J T : V J : י •־ V I T T
ה ברננה: זי;;ו כי־יהיומ ר ז ע ו ל י נ פ ל ' ו א בעזככחה39, בT : 1• r • I T T : • T T J J ' rtT : • J
ע נכו ו נ ו ולו ושלואא נחנו, א נ ; ע ־ א ו ™™ הוא אא ללידדים, ה
ו דיה ת $ i ^ t f ו ? א ™: ב r ן צאן כ ח5י ותו
ב ר כו ם ג ו ו ל ־ ו ד ו ב ית דד ללה, ה ת ו י ז ע ל חח צריתיו ו; ; I T ו rtT • : • JT ־ ״ו •י׳ ־' י :
־ ד ; ו לם קייםחח ם זיו, ו ; מ יאהדינהי ל ו יהי א ו כ ה ־ טו י ע ככו: כR J ־ : \) \ ~ T r ; T :v. J ו • I ;
: ^ J S ? ךיר'ו דר אא ככו נ תו ?I T 1 ו v: T j
יהי כגור תפלה על גלוי ממלכותו ית׳, כך וו^לם יכירו את כבודו, וידעו ווהואו לעולם תעמיד ותתגשם לעתיד לבוא ת : ^ ; : ^ , ת ^ ^ א תכז^תיג את ה
נפשף לונ7ר 1ננ7הון כל רנבבה ולהבין פרוש המלים ללכבל ההנחות. ומ?י גדל העיון שיהיה
. ד) ^ rמי ו ע ) ה ״ ב ק ה ןהאהבה ל א ר י ל ןתתלהט בנפשף השנ7חה ה , כן רנגגז ף ת ל פ ת ב ף ל 39. עבדו את הי בשמחה - שלא תהיה עבידתכם עליכם למשא אלא בשמחה יבטיב לבב, שכן
° 43בכל ככעז לד: ״ יע נכחד דד עז נכים , ד ככ לכדת1 לכ ו ת י כ ל י מ ס י• ־ T I ! * T ־ | T T ־ : ־
; וייאככ־ד בגוי ים ידדומ יאהדי־הי פלך ייתגל דאךץ ע
, ר כ ע , ידדומ ™ ככלןי כ ה ו ו ה : יידדומ ™ כ לך 3 ו ת י כ ל ה מ ל 3
־ לע1לם וןןד: י ו ¥יככליך ™ ה * * ידוקו * 40. ישמח ה׳ - כאשר יגיע כבוד ה׳ לעולם, שיכירי כילם בכבידי יטיב תכליתי, בזה ישמח ה׳ גמעשיו,
י יריה נחת מבריאיי(מפורנו), 41. רם על כל גוים ה׳ - לדעת הגיים ה' מתרימם מן העילם השפל ירק על השמים כבידי, יאין כבידי להשגיח בשפלים, ילכן הם עיבדים לאמצעים - השמים יצבאם, שעליהם כבידי נגלה, אבל ישראל אימרים מי כה' אליקיני יגי', שגדלי היא אין סיפי ילכן אין הבדל אצלי בין השמים יהארץ, ילא יתכן לאמר שהיא קריב אל השמים ייתר מאשר לארץ, יריממתי ית' איני מעכב מלהשגיח בשפלים, יאדרבה השגחתי על השפלים גדילה ייתר, יבמקים גדילתי של הקב״ה שם תמצא עניתניתי(מלכייים,
יעביץ),
42. ה׳ שמך וגו׳ - "אמר רבי אחא בר חנינא לא כעילם הזה העילם הבא, העילם הזה על בשירית טיבית אימר בריך הטיב יהמטיב יעל בשירית רעית אימר בריך דיין האמת, לעילם הבא כילי הטיב יהמטיב,,, רבי אבינא רמי כתיב זה שמי לעלם יזה זכרי לדר דר, אמר הקדיש בריך היא לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביי״ד ה״א ינקרא אני באל״ף דל״ת" נפשח׳10, אצל השי״ת אין שינייים יכל פעיליתיי ניבעית ממקיר אחד, ממידת הרחמים שביטייה היא השם המפירש - הייה את זה יכירי כילם לעתיד לבא שהשי״ת 1שמו אחד' - כל פעיליתיי ניבעית ממידת הרחמים, יאין בי השתנית כלל, יעל הכל יגידי הטיב יהמטיב , ילכן עתה אין להגית את השם'יהיה' כקריאתי, אלא רק בהזכרה,
אבל לעתיד לבא יקרא ככתבי(רדייק זכריה יל, נו) ,
43. ומלכותו בכל וגו׳ - אם השמים כסאו, הנה הכל - השמים יהארץ - תחתיי יברשיתי, יזהי מ לכוונו בפיל משלה(רדייק) , יי״מ שאע״פ שהקב״ה קבע עיקר דירת כבידי גש מים ממעל, עליני לדעת כי בפיל
^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי יי הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ה מ לף עו לם ו עד, כאשיייאושא בדו גו ים י ה י י ה * * ש יהומ *
Bb 4י£ 4 ימת ] £א^צ1: ד m HYfT ך•^י־ עצת־ מז ז י ל מ ע 1
מ ד! עבות ° ה ה ניא מ ח עבות ע מים ^מים: ש ריבות ה
: ם ^ ק ^ בלב־איע, ועצת יהיומ™ היא תקום ה
ע צת יהומ ™™ לעולם תעמד תת?ים, מ דד עבות ללבו י
, הוא צוה ם ל ו ע ם לדיר ודיר: י כי הוא אמר ויהי ה י מ י י קT • ן י • V ־ ־ T • T ;
n45: ש ני בדזר יהיומ ™ בציוץ, אאדה ויעמד ™.
ב לו: ד כי אתיזעקיב״ ¥ב דזר לו יה, י עזר אל* מ למו עS יאהדינהי ^ T ח י ג י I ליא־ י ^ י כ ל , D ל £
T : * * I T * . . : *
: ד ו הוא ר דזום I יכ כר 4 םליא ייעזב 6 י ל ש ו י עמו, ונ ד! לתו י
ל הה עיב א פו, ת ו ב י ם י מ ע , ו הה רבה פ ה ל 3 לא־ י ע דית י עוץ, וJ: J • ־ rt ז * T ; I T י. J' ־ : 1 ״ י י : T
: ש יהיומו ™ הו עי עה, ־ דד ננ דתו ע ן• לא־י עיר כל
ביום־ כן ראנו: ף כ י ו! מ לף יע ננו ת ז א ו
אחרי הפסוקים האלה יאמר תיכף ומיד שני הפסוקים של"אשרי", ואחריהם"תהלה לדוד". ויזהר מאד שלא יפסיק בין פסוקים אלה לבין תהלה לדוד בשום פסוק אחר, כי פוגם בעולמות העליונים. 44. הפיר עצת וגו׳ - עצה היא התכלית שאלה שיאפים להגיע, ימחשבה היא האמצעי המיביל לקראת התכלית. האימית זיממית להשמיד את ישראל, אבל השי״ת מפר את עצתם קידם ביציעה, ילא זי
בלבד, אלא שהיא מניא - מסיר מחשבתם הקידמת לעצתם, שלא תעלה על ליבם כלל (מלבייים),
45. ציוה ויעמוד וגו׳ - כי ע״פ טבעה ראייה הארץ להיית מכיסה במים, אלא שהיא ציה שהחיל יהיה גביל לים כדי שהארץ תעמיד, יכייו שהיא המהייה יהיא המקיים - מי ייכל להפר עצתי(האית
התפלה),
46. ני לא יטוש - פסיק זה הלקיח מתה' צד' משיב על מה שנאמר למעלה ממני: "עמך ה' ידכאי ינחלתך יעני", על זה אימר כי לא־יטיש ה׳ tor, יסיפי לריב ריבם מיד הרשע המריע להם(מלבייים), יהשכיל המסדר לחריז פסיקים נפרדים אשר יתלכדי לרעייו שלם, לחזק תקיית היעיד האליהי בלבני למעו יהיה לב המתפלל מלא בטחיו יתקייה בעימדי לפני ה' למרית עצביו הגלית ידאגת הזמו העלילים
R125 S ה ד ו נ ז י ד ק ו ס S פ R ה כ קaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתיי הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a < ואם נזדמן לו עניית דבר שבקדושה יענה, ואחר כך יחזור שלושה פסוקים אחרונים של"יהי כבוד",
בכדי לסומכם ל׳׳תהילה לדוד".
, ב ׳ ׳ ה ע ן ה ח לו קוהוא ן ט ב ל יום מ כ יפ ב ד ג׳ ו ך ר רנהלה ל מ ו א ל ה ׳ כ ת ל
לכן צריך לכוין ולהבין לפחות פשט הדברים ושבתי השי״ת כביכול שאם אומרו ולבו
בל עמו, וק״ו אם יאמרו במרוצה, יענש ח״ו(צפוין שמיי אות כי).
ם יה ל לוף ל ש ו יועבי בבי יתך ^vi^? ';עוד ל ך ט א
, אערי לו ח ט ב ו פ ליה: אערי ה עם ע ככה מJT J: "י ־ T V ״ J " : T IV. 1T T
העם עיהיומ יאהדינהי אליהיו:I T v: J T : 1v r j T
1 אלו הי לן נמלך 1 ; א רו מ ננ ף ™ ך « £ תוזלה לד וד חV rt" J V י ! J " t I
- I J T J ך• a a
ואברכה ׳עמד לעולם ועד: בכל־יוםj j ; r i V T J T r ; I : J T ; I T ־ :־
ו ד ס ח אבדכד, ו אא ה ל לה ׳עו מף לעו לם ועד: גדול ב> j r i v i J T r ; I : J T ; 1־ ־ T ' ־ : ' A V ; I T ־ :
: ה ג י ש נ א ל יהיומ ™ ו ננ ה לל ננ אד, ׳ו ל גד ל וגו אין ד קר ון J•• T: • יו ; : י ״ : JT. : •*JT ! יא י
ע עעיף, ו גבוריתיף מ י פ ס י עז בבד י ו י י ח א א ב ־ זה-ל דור ה ו י !
י טובף י ו t רב־ ג אני47אםפרנה: זכר ™ךתף, ייאמרו, ולו
ור דום יהיומ ם ג י ח
t™ רז נון : ם י
ל ו ק יביעו, .ו צ דק תת ף* יר בנו ב
ו וגדל־ ד םד: טוב־ יהיומ יאהדינהי מ ע ז ה ח ו , ארזי ׳אא כים י ™ JT : V |T J : • ־ ־ I V JV '
: יו דוף ייהיומ ו י ת ו י י ־ כל־ מע עיו ב ל כיל ׳ןיר־ ח מיו על יאהדינהי
47. ועזוז וגו׳ - אמר עיד הבדל ביו השגתי יביו השגת ריב בנ״א ההמינים, שהם יא מרו ני ראיתיך - את האיתית יהמיפתים שעשית להעניש את המירדים בך, אבל אנכי אספר זאת לא מצד המירא יהדיו, אלא מצד ו גד לתך(ראה הערה נכרכת אבות שהכינוי גלול כלפי ה׳ משמעותו גלול נחשל), כי הניראית אשר עשה
הם מצד גדילתי ישירשם במידת החסד יהגדילה להיטיב לאיהבי שמי (מלביים)
הברכה יריב טיב, שזה גדר [משמעית] הברכה שמברכים לה' (מלבייים), 49. מלכותך... וממשלתך - מלך מילך ברצין העם, אבל מישל מילך בחזקה יבכפיה, לכן אימרים "כי לה' המליכה" - על כלל ישראל שהמליכיהי עליהם ברצין, "ימישל בגיים" - שעל גיים היא רק בבחינת'מישל' בחזקה, ירק לעתיד לביא, כשיעלי מישיעים בהר ציין לשפיט את הר עשיי, יכל הגיים יכירי שהיא מלך, אז - 'יהיתה לה' המליכה' - ברצין, לכן נאמר כאן מלכותך שהיא בעצם מלכית נצחית, אבל עד שכל האנישית תכיר בכך, בינתיים - ממש ל תך בכל-דיד ודיר - בחזקה(האית התפלה), 50. אית ני"ן הישמטה, יעל זה נאמר נבלכופ 1.7 שדיד המלך לא רצה להזכיר בראש התיבה הראשינה את המלה נפילה(מיין עמוס ה, ב ״נסלה לא תושיף קום בתולת קראל״), אך בכ"ז חזר יסמכן בריח הקידש, כלימר כאשר הגיע לאית ני"ן, חזה דהע"ה בריח קידשי את שביתת מלכית שמים ינפילתה, ינימנע מלהיציאי בפיי מפני הכביד, אך בכ"ז רצה לתת לני רמז שכך היה בלבי לחריז, לכן סמך אליי מיד חריז המדבר
מסמיכת הניפלים, שענייני תקימת ישראל, שמלכית שמים יתקימת ישראל חד הן(עיויית),
: 5 ו 5 מ צ ע ל ^ תעועה א ו ד י עאיץ לו בJ*.. T| י . J r ״ " ! T ; J י v<." V
אבדו עז תינתיו ת י מ י ל אא דמ תו, ביום יה! הוא שI T I : r J J I ״ T ־ J וא י ־ T : ־ J
• ו י ת ו ב ש ח מ
51. אוהביו - הם בדרגה גביהה ייתר מ׳יראיי', כיין שעיבדים מאהבה, ילכו ישמרם שלא תביא עליהם רעה כלל, ע"י שישמיד הרשעים שרצי להרע, אבל את ׳יראיי׳ רק יישיעם, אבל לא ישמיד
יינקים באייביהם, שכפי מדרגת העבידה יהקירבה לאלהים כן מדרגת ההשגחה(מלבי״ם),
52. נבוך יה - הברכה היא מה שע״י מעשיני ישפיע תיספת שפע יברכה, ינברכי שהיא מקיר השפע יהברכה (מלבי״ם),
53. הללויה - פסיק זה שהיא סיף פרק קט״י, צירף למזמיר זה כדי לסיימי בהללייה כשאר מזמירים, כדי לסמיך הללייה להללייה, יכתב היסיה״ע שישנם עשרה ׳הללייה׳ בפסיקד״ז, וצויך לאטום בהתלהבות גדולה ובמיתון, ויכון 3ווש הטלה שכולל שם ושבח בבת אחת, וישמח מאד שיש לו
אלוה גדול כזה, שואוי לשבחו בשבח גדול כזה.
54. הללי נפשי - אתם כילכם הללי את יה, יגם את נפשי ביחיד הללי את ה׳ על טיביתיי הפרטיית עמך (מלבי״ם)
55. אין לו תשועה - ההבדל בין עזרה לתשיעה היא שעזרה היא עם שיתיף העיזר, אבל תשיעה ניפלת על המישיע לבדי, אשר היא לבדי יעשה לכל מלאכת התשיעה, בלתי שיתיף יעזר, ילכו נקט כאן שאין לי תשיעה, כלימר איך יצייר שיבטח על איזה אדם, אם זה האדם אשר ביטח עליי, אין יכיל להישיע את עצמי בלעדי סייע חיציני , ילכן אימר אשוי ש אל ?עקיב ב ע זוו, כי גדר הישע יגם פעילת
, כי־ינ עים י ה ל י מ י , כי־טוב ז מרה אאליההינו ל ו הללד הT I A V י ! J T J י. I ך• a j —
ת א 58
[ ה ו ו ה ^ : בו נה נ ;ה ,ו התהיי ב ,י נאוה תת הה לה עJ " I T • ; J T T
א י ה ז ״ י ע : ו ת ו ל ג ה , נדחי יעעראל יכנם מ ירועלם יהיומ ™I " . " :J J " T : • I י • ־ T: • j - rtT ו ;
תהי
קמ״ז
56. אל יעקב - הזכיר את יעקב אביני כי היא ב כיח על ה׳, שאמר לי(נרי נח, נו0"יהנה אניכי עמך ישמרתיך בכל אשר תלך״ (מלבי״ם)
57. יעודד - י״מ מרימם ימנשא(רי״ד, ספורנו, רד״ק) ,
58. בונה יוושלים - בהייה, כי היא בינה איתה תדיר עד שיישלם בניינה(יעב״ץ) , שכל המאירעית ההסטיריים יהצרית שקרי על עם ישראל הם שלבים המקרבים את הגאילה יבנין ירישלים בפיעל
| R 1 2 9 r ט פסוקי דזמדה כ S ק R aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
ע ל ע צבו תם חריכא ל ^ףן־י ל״ב העצבים בגלות, 'ו ננ דו ב
, 'ל כ לם ע מות 5 ל כו כבים 9 ם ו כ : ננו נד! ננ ם כר ס ^ ל ^ j ״ T *.. ; I ־ ו rt* T י T ; • י . J V
י 60י p רא: ג דול אדו נינו ורב־ כיח, 'ל תבו נ תו ח ו י מ ם ^ ^ T י • : ו A ־ ; J " - : J T I T * : •
ה יאהדונהי, ו ד י ם י ל ^ ה ם מ ו י אין ננ ם כר ל^יל: ננעו״ד ע נ וים מ
מ יאהדי־הי ו ד י ל ו י י ־ עוועים עדיי־א וךץ: ע נו ש ננ כיל ו
, ז ננ ר־ו לאלי־־ינו בכנור: ד ננ כ פד ה י י ו ה בתו דיה בו ־, • - ״ י : rtT ־ \ -י ״ו "י- !
ז ״ י ע , ד! נ כין ל אא רץ ננ טר, ו ם י ג ג ע ע ננים ו בעבים ב
ח מאכלה, ־ ל ךץ מ נ : נו תן לב ד! נ א ש ד! ננ צ נני ח ־־ רים ח ציר יJ ־ : AT י T י * : ״ J " I * T J * T ־ ־ : *.1 ־
ף 61אא עור י p ראו: ליא בגבורת ל בני'ערב להחלוש ם ג ו
• JV: \ T < \• - : • :••r j״ -:j
', לא־בעו^י דאיע %מהי ירצד: ק יחכ״ץ ה ז ח דדפום הם י פ ע רו צד ידוה ™ את־יראיו, את־ ד נני ךך לים מ א ? א
J ־ * ; v T : ״ AT ׳ v ־1 : ־ : י . J v
י רוע לם את־ rr«™™, ד ל לי י ב ש ו ב חחי הללו י ל ח ם זיו: ע• AT : v ׳ ־1 ; *.י ן ; ו T ־ J .1• ; ־ : ו ־ ;
שולב^עס,
ציון: כי־חpf בריד|י Lעריי הא ת ב ש ו 59. מונה מספר לכוכבים - שרק הקבי׳ה יידע מספרם כי רבים הם, [דוד המלן ידע כבי לפני שנים יבות אלידיי י שיש מספי כה עצום של כוכבים ביקום, דבי שעד התקופה האחיונה לא העלה על דעתו אף חוקי, וכן בתויה נקבע בצויה מוחלטת, כבי לפני אלפי שנים, שמספי הכוכבים יב כמספי גיגיי חול הים (בי' לב, יב), כן שלא ניתן ביד האדם למנותם, אלא הקב״ה לבדו], והכוונה כאן היא שכמי שביכולתי למנות הכוכבים המפוזרים, כך
ביכולתו לקבץ נדתי ישראל המפוזרים(ספוינו),
60. לכולם שמות יקרא - נותן כאן רמז לישראל שנמשלו ככוכבים שהם עתידים שיעלו כולם לירושלים ויקרא כל אתד בשם תשיבות בפני עצמו(עיו״ת), וברד׳׳ק פירש שקרא שם המתאים לכל
כוכב, לסיבת אותו דבר שבעבורו נברא, שלכל אתד תפקיד וממשלה על יצורי מטה,
axer ipal .61 - לפי שהם לבנים בהולדם, ואמותיהם מניתים אותם ולא יביאו להם טרפם, כי יתשבו כי אינם בניהם, לפי שהם לבנים,'והם צוותים, כאלו יקראו לאל בעד טרפם, והקב׳׳ה מזמין להם יתושים מצואתם והם ניזונים מהם (כמ״ש יז״ל תנחומא עקב ב), והנה הוא עוזר התלושים שאין בהם יכולת מעצמם, וכן עשה לישראל, שהיו נטושים בגלות מאין כת , כי האל ית' רוצה בתלושים
ובשפלים, לא במתגברים ומתגאים בכותם וביכולתם(יש״י, יד״ק, מאייי),
ה R^קל ד מ ז י ד ק ו ס R130S פ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ 1 & a a a a a 1 & a a a a 1 a שויתי יי הוה לנגדי תמיד £ a a a a a a a a a <
ן 3גבו לך ע לום, י כ ש מ י ב ק ךבך: דן 0ם־ ה י ע ^ בךך ב נלך ?: השלח אאכנו־תו עייייי62אל ב ט ^ כ א חלב'חטים לשביעך י
j T : - J I ־ " r i "v j • ־ : • "
ן ב : דדביהנן שלג ל ו ת י י ג ע ע ב האךץ, ןןד־כןהרה יךוץ דבךו ל
כצמך, 'כפוך63-יב כאפך לפוך: ככליך קו־חוj . ן | . . - • V J" T J| - , . . j י V AT ־
ח ככי יין5 מד: ל ש י ש ו ז י , ל פני'קך תו ה 6 ם 4 י ת י ת פ ח כ י ^ כ פ תים הח ו י ה ב ש ג , י עזב'ךו דוו י ם י י ש פ יי ש לח ה'דב ךו וי ככ םם י
r J T ; J : ־ : ״rt ׳ ־ ׳ - : •
ה ^ 1 ת ה , י
ב : כגיד65 זי^^יו ד ם י א ו פ ו ק י יולו־מים ^J T ז ; J • ־ ־ * I T ; •
לין$קב, חל!יו'וכשtטיו לישךאל: לא ntNJ;T כ! |
ל כל־ גויי לע§אחי?ן3ט, ו ככ ש t טים בל־יידעוםם דד לילויה: ת א ן כ ל ו
לא הודיעם , משפטי וזמורה
62. השולח אמרתו אוץ - גם אם לפעמים הוא שולח גזרתו הרעה לארץ, לא יארכו ימי הרעה, כי עד מהרה ירוץ דברו האחר להשיב את האמירה הרעה ולבטל את הגזרה. וממשיל האמירה ששלח לרע בציור השלג והכפור והקרח שמקפיא את המים, שאח״כ ישלח דברו וימסם, ר"ל ישיב את הגזרה ויבטלנה, והשפע ירד כמו בתחילה וישב רוח והמים יזלו בשפע רב ולא יהיו מוקפאים(מלבייים),
63. כפור; קרחו - הכפור הוא הטל היורד בשחר בימי הקור, ודמה אותו ל אא נפר, לפי שהוא מפוזר ומעט, ואין לבנותו כמו השלג, לפיכך דימה אותו לאפר, כי אינו לבן כמו השלג [או שהכוונה שיפזרו לרוב כ אא פר'שאינו חשוב (עצייי)], והקרח הוא כמו הכפור, אלא שהוא חזק ממנו ומוליד קור רב;ד הוא ח ק כפור Hen הסל שנקפא, ו ay 0™ עו לפיכך זכר עם הקרח קרתו(ידייק. ike עיין מלבייים (איוב לח מ גשם שנקפא. וכן משמע מתייא, שאת המילה 'כפוי' שבפישת בשלח (עז, י7), והמילה 'קיח' שבפישת ויצא (לא, מ)
תיגם בשניהם'גלידא'),
64. משליך קרחו כפיתים וגו׳ - כמו הן־ בבר הנבצע לבצעים וחתיכות, כי כן הוא יורד לבצעים וחתיכות אסופות מדק הקרח, ואמר קרחו וקותו בכנוי, לי חוסו אל האל ית', כי הכל הוא דברו ומצותו, אין דבר במקרה, וכן אמר אליהוא"מנשמת אל יתן קרח" (איוב לז, י), וכמו שהמטר הוא מוריד ברחמיו לצורך ברואיו, ומורידו לעיתים למשפט ולעונש העונות, והוא המטר השוטף, כן השלג והכפור הוא צורך הזרעים והאילנות, אבל בהיות חזק הרבה, והוא הקרח שממנו נולד קרה רבה - הוא למשפט, שהוא ממית ומיבש הזרעים ופרחי האילנות; וכן הברד, ואע"פ שלא נזכר והזכיר כאן בהודאת האל אלה הדברים שהם תמידים לבני העולם, והם גבורות ונפלאות מהבין, לפיכך כשאמר "ענו לה' בתודה , , , זמרו לאלהינו" (למיל זי), אמר שיזכרו בשירם ובזמרם מגבורותיו אלה התמידים , ואמר"מי יעמוד" - כלומר מי יוכל לעמוד בפני הקרה החזקה? כי מפני הקרה נמנעים בנ"א לצאת מבתיהם
ולעשות מלאכתם (יד"ק)
65. מגיד - מוסב על מילת 'שבחי' שאמר בתחילת העניין, כלומר שבחי את ה' גם על שהוא מגיד דברי תורה ליעקב (מצו')
| H 3 1 R פסוקי דזמדה S «קלR ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ י תמיד ^ ד ג נ יתי יי הוה ל <aaaaaaaaaa1&aaaaa1&aaaa1£ שו
יזהר לומר מזמור ןה ומזמור ״הללו אל בדןדשו״ בנכזתון ובכונה, ?:י עליהם
. ( ת קיח: ב W ש ם ו אמרו רבומינ••־ ז״ל בגמרא, ייזא בזל7ןי מגונירי הלל בכל י
' זה המןמוד נכבד מאד ןיש בו םודות עמלךם66. ומתחיל לדבר ת ה ו א ל ל ה
) לגל העולם העופל, שעל כל י נ ש יכ(בחלק ה ) לגל העולם דז?נליון ואח׳ ן ו ש א ר ק ה ל ח ב )
. ( ע - ב א ר ) ׳ הבריאה לשבח את ה
הדרים תהיי כ?־ ה # כ ים קמייח ה * * , ה ל לו את־ יהיומ * ו רזלללד ה
A T י T J י. V -״ך י ״ י m j —
במרו כנים ם י נ כ ו ש , ידן ל לוהו ה ם י ^ 3
: ם ^ « ב ה ל לוהו כל־ כנ ל א כיו, יה ל ללוהו כל־ צבאיו עI T T ; 7 : 1׳ ־ AT T : ־ j 7 ; 1־
! אור ל י ע ל מ ־ כו כבי ־ , יה ל לוהו כל 6 ע וי ר־ ח 7 כ ה ל ללוהו עA ־ ׳ ־J 7 : 1 ; ״ ו v J ; ז " V ן ; n
, יו וז מ ים 68אא עור | ם י נ ו י ל ע : ה ל לוהו ע כני ה # כנים ה ם י ר י א מ ה
> • • • ־ J ־ rtT T • ׳ ; ־ ־ • : " j ו : ו ־ י .
ה ל לו את־ עום יהיומ יאהדו־הי, י ם ל ו כ
: ם י נ ו ת ח ת ככ על ר! MM מ ים הrtT : j י t • I ־ ; ן v ״ T T;1 ־ r- ״
םלל^עד לעולם, נ ו כ ונבראו: דייעיכידם עלמ כי הוא צוה AT r ; r י j ־ J T ; : * 1 *T • ft.!_- I T . >*
: ה ל לו את־ יהיומ ו י ל ד ו ליא יעבור ע ח א ל כ וזק־ תפ?ד'נ רגז לv JI. 1: T | ־ יJ : 7< T ־1:^1 -
־ רזהיככות ן כל 7 ק 0 ג י ע , , 'ת ני נים ד H P 6 9 ם י ־ ד ככץ־ ה א רץ ה יאהדו־הי
66. במזמור זה פורטו כל חלקי היצורים בעולם, ביו פירוט סוגי הא־שים שבו וביו סוגי בע״ח שבו, לומר שכל הגדרת החילוק לפרטי פרטים שבהו, הוא משום חילוק השפעת אלוקות המושפע בהן, שכל סוג השפעה גורם מציאות אחרת. וכאן מגלה דוד המלך את ההשפעה העליו־ה המסויימת העומדת מאחרי כל סוג בפ־י עצמו של בע״ח, וזהו גדר ההילול המודגש כאן, שצריך כל נבוא להתחבר לשורשו הרוחני המשפיע בו, ולדעת שזוהי כל הגדרתו ״ולית ליה מגומיה מידי״, שכל
ן קוק). ה כ ב ה ם לרהייצ ד ל ו ל ע מציאותו היא רוחניותו המושרשת באותו שורש עליון(ברומו ש
67. שמש וירח - אע״פ שאיו בהם רוח חיים ואי־ם משבחים לבורא, מ״מ גורמים לבריות שישבחוהו, כע־ייו השמים מספרים כבוד אל (ריייד, רדייק),
68. המים אשר מעל השמים - אלו המים העליו־ים התלויים במאמרו של מלך(מלבייים), כמ״ש(נרי. א,» "ויבדל ביו המים אשר מתחת לרקיע וביו המים אשר מעל הרקיע" (עיו״ת)
69. הללו... מן הארץ - מעתה מתחיל למ־ות ברואי מטה שגם הם יהללו את ה', ובגלל היות העולם התחתוו שפל, החל למ־ות מהשפלים יותר(יעבייץ),
ינים, ם תנ ו י ם ה י א ר ו ו ק נ א ח ש י י ע ב ה ל נ ו ו כ ן ה י א ט ש ו ש פ ו 70. תנינים - פרש־ו ע״פ רש״י ורמב״ו(נרי א, נא1, [ו ו ב ר ח ב ע י ו ד מ , ו י ת ש ב ר י ו צ ם י א ג ו י ה ר ' ה ן י נ ת ' ו נ י מ י א ב ר ק נ ה ש מ , ו ר בו ש ל א כ ם ו י ל ה ר ע ב ד ה מ ת ע ה ש י א ר ה ו
עמקי הים •, רו זז ים ערה ה מ ד א ה מ א צ ו י עול, ו קי טור ה 7 :: אע וברד 1
T * T J יJ ־ ; . 1V J V | T T ; * * rt "
, .עץ 7 ־ גבעות 2 : הן ה רים ו כל ׳ עיעןה דב רו ™ שבגזרת הי י
ו כל־בה כנה, ירי כעע ר ב ת ה ו י יפרי ו כל־ארזים: ה וויה חV V A T ״ * • J l J T ־1 ־ I * T ־ I י 11 :
ל אא נמים, יעע רים ל ת כנה: ככ ל כי־ארץ ו כ ל ע ו ננ פור ב• T יי׳ י* *•. I J ; י V V t י ־ : ״ I T T J 1 י
פ נטי א רץ: בזו ״•יםו גם־בתו לות, יז ק נים ־ עי • כל ן ם י ל ש ו מ
־ ם י ה ל לו ו את־עם יהיומ יאהדו־הי, כי ל ו עם־ נע ״1ים: כ
עכים: על־ארץ ן, ה א ר נו ר ד נעגב חזקעככו לבדו, יהודיו ה
• I T T ; t V J V ־ י I J I J ~ יא ־ T : •
־ זז םי דייו, לי ב ני ה ל ע מו, וירבהרר הלה ל כל י י ד <ר,ם קרז ו ג ו
/ הללויה: * ב ו ר ק -יי עם קקריבבו ה' מזמור זה ענינו וזעימךוה במפלת גוג ומגוג ובהתגלות מלך המשיח. ה קזידו ל
ת ע רזלללדיה ו ה?^כם, עוירו ליהיומ יאהדו־הי עיר זזדע בA T T J T I י. J ך• a j —
ב ק ר!ל זז םי דים: ר מ א ו י ח ב , ירר זז ל תו ש 7 ה 3 ל ו א ג ה
r • • T: ־ : J - y י :
יציוז יג,ילו ר י , בני־ ע ם ר ע ו י יעככז יעראל בעיעיו בJ * T ו * י A י ; ״ T r ; j • • T : J : ־
, ב תה 7 י 4 י ל ח : י ה ל לו ע ככו בכ זזול ב ה ״ ב ק ב ו ח מ ש ב ככ ל כם י
תהי
קמייט
71. אש וברד - המשורר מו־ה במזמור את כל ארבעת היסודות: אש, מים, רוח ואדמה, וכאו מו־ה יחד יסודות האש והמים: אש - ברד, שלג - קיטור, לרמוז מעלתם שלעיתים הם מתחברים כדיח ״ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך לעשות רצוו קו־ם למרות שהם הפוכים זה לזה, כמ״ש ממי ע, נ
הברד״, עייו שם ברש״י (הארת התפלה).
72. ההרים וגוי - מעתה יתחיל לעלות מעלה מעלה מו הפשוט אל המורכב, הדומם - ההרים וכל גבעות, למעלה ממ־ו הצומח - עץ פרי וכל ארזים, למעלה ממ־ו בע״ח, ולמעלה ממ־ו המדבר - האדם
(מלבייים),
73. שיר חדש - ה־פלאות תהיי־ה כה גדולות באותה תקופה, שלא יהיה להם די בשירים הכתובים אלא יחדשו לו שיר חדש (רדייק),
74. במחול - פרש־ו ע״פ מצו' ועיו״ת, והרס״ג פירש שהוא סוג תוף אבל המלבי״ם פירש שהמחול הוא ריקוד בעיגול, ורומז על מה שאמרו חז״ל(תענית לא1 ״עתיד הקב״ה לעשות מחול לצדיקים והוא
R133 S ה ד ו נ ז י ד ק ו ס S פ R ג ל קaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
יו כ נור יז מרו־ לו: כי־רו ננה יהיומ m בע מו, יפארj" T ; י J T : J V r; - 5A r ; 1 ;־ • ;
ע ל זיו ישמחו זז םי דים עועה לכן תגילו: י י 'ע נ וים יעטר שפלים ב
: ם ת ט י ־ ככ עכבו תם מ ה על ל י ? , יירננו ם ב ם ד ו ב ל כ ב כבוד עI T : : * ^ ! ־ ׳ ! 1 י ־ 1 ־ :
ה י ה י 7 b בגרו נם, ו זז רב פיפיות 5 ^ t r רו ככ ככות אל
j • ו• v w ; ׳ AT : • ״ J .1 ; ו
, 'תו כ רזות ם ת ע ש ר ל נ ק כה בגו ים ע ו ז ב ר ח י י י בי דם: לע עות ע״ ו י
—1V ן ן ד י ד ו . I T T\- J r^s ;
, ת ו « ר ש ר ש ל ככ לל כי הם בז פןים ב ו ב כ יסוריםבלל א מים: ל א םיר ל
לבכבלי ברזל: לעעות בהם ו ככפט ו ב כ יונכבדי!?ם לv1< T : v T : ־ ; ״ : ־ ; v ״ ; • : ;
,nהוא & לכל־זזכשידייו ת ר א פ ת w, ר!דר ו 7 ככתתוב 6־ • ־1 : j ; י. J T T ' T T ־
ה ללויה:I T ; 1־
ר הלולים, רמז לי״ג מדות. .ולגעוויה ע ו במזמור זה יש שלשה ל ש ר ^ ל ב ו א ל ל ה
יהללוהו׳ כנגד ?לעיר הספירות:N?r־r הדברות(יעבייץ).
רזללד יה ו, ה ללו־ אל בב ק דעו יה ל לוהו בר קי ע
י בגבוריתיו, ר ^ ^ 1 י ש : ה ל לוהו כ ^ כ עז-ו הת ע י ק ת ב גדלו: ה ל ללוהו ב תת קע ב ר ל י י א ר יה ל לוהו כריב כ
, כנור: הל לוהו ב תה ו ככ זזול ו פר, יה ל לוהו בנבל ן עA T י J ; ו : ו ־ י v j ; * ו • AT ׳ ־1 : ; ״
ככ נים 1 עע גב: הללוהו , הללוהו ל י ל ח ו
ה ל לוהו ב ננ לל נ לי ךתרועעה י , ם י ת ל ע מ ב
ב ננ לל נ לי־ עעככע ־מלעיל! יושב בי־יהם בגו עדו״,
75. חרב פיפיות - חרב בעלת שתי פיות, שאפשר להמית בה מש־י צדדיה, ואמר בלשוו משל, שרי ממות האל ש גגרונם יהיה ל חרב פי פיות גידם, כלומר שבזכות הללם את ה' יגברו על האויב כאילו אחזו
בידם חרב בעלת שתי פיות(רשייי),ח ״ו־תו מלכיהם בידך והאבדת את שמם מתחת השמים״(מלבייים), 76. משפט כתוב - כמ״ש(7נריס ז, נ
ם ל עס כבודו ש ד , ת י ו ה ב י ת עע&ה נ פלאות ל ברו: וברוך י
ן•ימלא כבודו את־כל־הארץ ז א 8לעולס, ו 0 ה י ו ה
, א כנץ וא כנץ: ם י ^ ל נ י ^ ל
77. כל הנשמה וגו׳ - בפסיק זה המסיים ספר תהילים, פינה דיד לכל הנבראים אשר נשמת ריח חיים באפם, להכיר בבירא ית' ילהללי, עד שההיליל יקיף את כל הבריאה, יכן על כל נשימה ינשימה שישאפי ריח חיים יחסד, יהללי את ה' על חסדיי(מלבייים), יכיפלים הפסיק כיין שהיא סיף התהילים,
שלא יהיה פתחין פה לימר על ישראל שהם ממהרים לסיים(יד־א).
78. יבחרי בפסיקים אלי כיין שהם מיפיעים בסיים של ספרי תהילים [שפסוק א׳ הוא סוף ספי שלישי ונו׳], ילכן תקני לאמרם בהשלמת פסיקד״ז(אייי נייא), יכיין שהם כעין ברכה לכן נפסק שהריצה להפסיק בפסקד״ז מאינס יכד', יאמר לפני כן פסיקים אלי, יכשיחזיר למקים שפסק יאמר שיב
איתם ד' פסיקים(מייב נא, ז),
79. אמן ואמן - ר״ל אמת היא שה' היא ברין־ ימהילל, יכפל המילה לחיזיק(מצו׳), יי״מ שכינתי לאמר אמת כי היא ברין בעילם הזה, יאמת כי היא ברין בעילם הבא(עויייח ויגש. ועיין שם דמקשה מדוע אין נאן בעיה מצד האיסוי להזניי יאמן אמך שתי פעמים נדאיתא בייו' מגילה ד, י והביאו הימייא בסימן סא, סע' יב, ומתיץ דנל האיסוי הוא דוקא בעונה 'אמן' על דבי שיש בו קבלת אלהות ויחוד שמו ית', ונמו בפסוק'שמע ישיאל' שבו מקבל אלהותו ית' ומיחד שמו, ונן שעונה אמן אחי בינה, דבזה אם ינפול לומי שתי פעמים מחזי נמודה לשתי ישויות יען ני הוא אומי על אלהותו ית׳ ומלנותו שהוא אלהינו והוא מלננו, אבל על מה שאומי 'ביון ה' לעולם', אם אומי'אמן' שתי פעמים לית לן בה, ני ביון הוא שבח ואינו ענין אלהות ומלנות, ולנן גם בהלל נופלין פסוק יהודו לה' ני סוב ני לעולם חסדו״ ונן שאי הפסוקים, דאין נאן קבלת אלהות ומלנות, אלא
הוא דבי של שבח ותהלה שמודה שהוא סוב ולעולם חסדו, שבזה השבח ניתן גם לשבח בו אדם צדיק) ,
80. שם כבודו - היא השם שעתה נכתב ילא נקרא - שם הייה - שהיא שם הכביד, יעליי נאמר"ביים ההיא יהיה ה' אחד ישמי אחד", כי אז יהיה מיתר לקריא בשם'יהיה' ככתבי [ילא בכיניי -אדני],
יאז ימלא כבודו את־כל־הארץ, כמ״ש "כי מלאה הארץ דעה את ה'" (ידייק),
R135 S ה ד ו נ ז י ד ק ו ס S פ R ה ל קa a a a a a a a a a a a a a a i & a i & i & a a a 1 & a a a a a 1 & a a a a 1 a שויתיי הוה לנגדי תמיד £ a a a a a a a a a <
יעמוד ויאמר בכוונה:
ך אמ כל הדרוש 17ב:1ניך ב־מ האלוק־ם י הכ־ך זיו־ד ד!3י7 ש ־ א י ^ 8 ד 1 י ו י ד ן ך ב י ו
אמ ?;בודו ב־שיאל. והוא שבח גדול, מוויה לגל אלוקומו ־מ׳, ולגל ממשלמו
בכל העולמומ(האית התפ').
־ ךדפןהל, כל י ג פ ך לכרך ר ויד את־ יהומ יאהדינהי ל עי ני ב
ויא ככר ר ויד • 5ליוד הביכוו(ינלם אא תה יהומ יאהדינהיT<: T ־T * T V J י ־
: א ב ועד־עולס ה ה ז אבינו, מעוללס ה 8 2 ^ אאלדדי יעראל י
י יהיומ ™ מעשידד גדלה ו דד גבו רה ו דד רר פ אר ת ד י מ ו ל ל ל ף ^י 0 נ ־ נ0לך ^יל א , כי u א ™ ל י בה.ו דד נצח במלחמה ן( דד הדוד ו ת י א פ ת ה ש
, ם י נ ל מ ה ל יהיומיאהדינהי דד ככ ככל כה ש י ת א ככ יס וב אארץ, ל ף מT י T : ־ T ־ : < I ; ז P V rtT T • J ־ T ־
, הכבוד ל ריאע: .יה עעור ן ה נ מ ת נ ו דד ככ תנע*א ל כיל ו ש
ם (נשיאמי -בנלי יתן שלוש י א ו י ב , .י אתה מו ה ם י ה מ מ ^יי מ
י וביךןף כן יתן פיוסה שלישית), נ ־ י ח א פיוסות לצדקה, ויתן שתי פיוסות בבת אחת, ו
: וע תה ה צ י ת ש י מ וגבורה, וביךףי ל גרל ו ל רווק ל כל ל
מודיס אאחנו לך העסלבנת, ת ו ב ד נ הו נ א י ב ה אלהינו ב ו י ש נ ע
: ויב ר כו י א ו פ מ ה י מ ש 1 ממ דד ל ליס ל עוס רר פ אא ר תיף ל
ה י מ ח ן• נל העמים נ ס, ה
81. ניהגין לאמר ייברן־ דייד מדה״י, ״ייברכי שם כביד־־״ מנחמיה, ישירת הים, לפי שכל איתם ט״י לשינית של שבח הסדירים בברכת ישתבח דירש במכילתא מפסיקים של ייברן־ דיד ישירת הים(סוי
ניא)
82. ישראל אבינו - מה שהזכיר כאן יעקב אביני, לפי שהיא הראשין שרצה לבנית בית אליקים כמי שכתיב ״יהאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים״ יעיד שעל שם הנדבה אשר נדרי הזכירי את יעקב אביני שהיה תחילה לנידרים שנאמר(נרי נח, 0 ״יידר יעקב נדר לאמר״, מהי'לאמר',
R ה ד ו נ ז י ד ק ו ס Sty R פ 1 3 6 S aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתייהוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
־ כל־בר כה ם ו מרו ממס על ל ו , א 8 3 [ ה י ו ה ם ש עס כבידף [
, אא ררה ן ת ל ו ז ן י א ו תה לה: אא תה־ דדוא ssnfr™™ לברף' וJ T י ־ I | V ־ J T : J T ־ I T * :
ם ו כל־ צבאס י נ ו י ל ע ע מ יס ה , ע ממי ה ם ע עית את־ הע ממ י
־ ר ע לי דד, דדי מיס ו כל א ע ם י י ו צ י ־ ה , ה ארץ ו כל ת י ב נ מ נ ה ה
ר ב הס,ו אא רה מ חיה את־ כ לס w, ו צבא ע א י ח ה
T.1; J T ; A T * . . v J V ־ V T J־ : V י ;
א יהיומ יאהדינהי ^ ה דד ע מ יס ל ף מ ע רר ח ויס: אא רJ T : T ־ :־ •1 ־ : I * J* I י VT T
\ \ U (עד נאן מעומד) אער ב ח ררר באאברס, ו הוצא תו \ ־ T v ־ : T ; ־ : T י ; ו .1 : v: T
, ועמ רר ע מו אאברהס ו ת ד ל ו מ ו מ ק י ח י ה ע ריס ל מאור כI T T : ־ T : j ; .1- 1 י A ״ J ־ : *
, ה ד ק ע ן ה ו י ס י נ : ו ממ צא ת את־ ל ^בו« נ אא מץ ל פ ניף׳ ב ף ^ 1
ת את־ארץ ז ו ל ם י י ת ב ה ן י עככו דדברית ב ת ת י נ וכרות ו
י ו דד גרגעי דד כנע ני, דד רז ררי, דד אמירי ו דד פתי ו דד יבו ם
את־ דעויי* ככי צ ריק ת מ י י ו י ל דנת ל ז רעו, ו ררקס ו
אררה: וררא [מלעיל] את־עני עיגוייאאביתינו במצריס,A • ׳ T : • ; 1.־ ״: j׳ r j : v v •;" ז ־ H
1 עערר על־יס־םוף: וררררץ איתית ואת־זעקתס עז
ומיפ תיס ב פרעיה וב כל־עבדיו וב כל־עס א רצו, כי
לף עס כהיוס עליהס, ורעע־ ו ע י ידערר ככי דדזידו ה 83. ויברכו שם כבודך וגו׳ - אתה כפי עצמיתן־ מרימם ינשגב מכל ברכה יתהלה כי אין משיג איתן להללן, ילא את השפעתן מצד עצמיתן־ לברכן מצד זה, כי אתה נעלם בתכלית ההעלמה, נעלה על כל ברכה ישבח, רק מה שיברכי היא את שם ?בידך השם שבי נידעת ע״י כבידן בבריאה שבראת, שעל ידה נגלה כבידן ימלכיתן, ילא יברכי את עצמיתןן כי מרו נום על־?ל־ ?רכה ו z והלה כלימר
מצד עצמיתן אתה מרימם ינעלה מכל ברכה יתהלה(מלבייים), י
| R 1 5 7 r ה ד מ ז י ד ק ו ס ז פ ל S ק R ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ע ת ל פני דום, ויעברו ק י ב ו ס ם דווה ^™^,: ו הים י
ייאמר שירת הים בשמחה, וידמה בדעתו באלו גיאותו היום 8 ת זזיס 4 ו י ש
ה המצרים טובעים בים והוא ניצול, א ו לעבר בים יחד ?ים בל" ישראל רליה לבפרת עונותיו כבידולל (צפורן שמיר אות כייד, מייב נא סקיייז). והוא קז
והאומרה בשמחה מוחלין לו עוונותיו(שם). וזה ךודןא אם מדמה לעצמו ?;ןזתש ובהתפעלות את המעמד(ס׳ זז.רךים).
י ביום דו דווא את־ י עור אל מיד ה * * ךדךעוע 85ידדומ *
ל ט ו ־ ים מ מ צ ת פ ו ־ ג ת א ר אל י מ צר ים, וירא י ע< : * : T ״ V • : ־ • ־ A * ־ T : *
ר אל את־ דדיד : וי רא י ע ם ט ל פ ש ר ח א על־ ע פת דדים ל 8 מת 6J T ־ v : • : — I T ״ T ־ r ; r- ״.י
™ ב ננ צרים, ו יי רר אאו s n r r ד ע 87דד דללד א^ר עה כ מ ה
j . ן > ; T • • ; - • י — • T r j - : T ; ־
ד ע מ דעם אאת־ידומ יאהדינהי, ויא מינו88 בידומ יאהדינהי ו ••\.\ : T 1־ * ־ : I י T T.1rtT : V r
84. מיבא בחז׳׳ל שראתה שפחה על הים מה שלא ראי הנביאים, ימשמע שנאן היא שעת הנושר של האדם הפשוט, בגדר שפחה, להשיג דרגה רוחנית גבוהה מאד, שהרי מעורר הוא בנאן את השורש הרוחני של המעשה גופיה. יאם כך יש לשאיל מדיע מיבא בהלכה שהמאחר לביהכנ׳׳ס ידלג קידם על"שירת הים" לפני שאר התפילית. יי׳׳ל שהיא הניתנת - שכדי לזכית לשפע ילגיליי של שירת הים שהיא כעין זכיה מן ההפקר, כהנ׳׳ל, צריך עבידה קידמת של דקדיק בכל חלקי התפילה יכל סדר העילמית של הזמירית, יאז אפשר להשיג ב׳׳שירת הים׳׳ כעין ׳׳מכה בפטיש׳׳ של מעלת הזמירית, ילזכית מבחינת ההפקר של ׳׳ראתה שפחה על הים׳׳, אבל בהעדר העבידה הזאת, אם מדלג על זה בגלל איחיר התפילה, לא ישיג את מדרגת השירה מן ההפקר הנ׳ל ילכן נדחית דייקא היא קידם מן
השאר כמביאר (ברומו של עולם לרב דב הכהן קוק).
85. ויושע - עד מית מצרים היי ישראל כעבדים בירחים יעתה נישעי לגמרי(ספורנו).
86. מצרים מת - בכל הפרשה מיזכר מצרים בלשין רבים, יכאן כתיב 'מת' בלשין יחיד, כיין שכאן מיסב השם על שר של מצרים שהיסר משלטיני יזהי מיתתי, יכיין שלא יכיל היה לעביר בים להציל
את עמי, נשאר כביכיל לעמיד על שפת הים ילא היה בי כח עיד ימת שם(יעבייץ),
87. היד - כמ׳׳ש ממי ע, a ׳׳הנה יד ה' הייה במקנך׳׳ שפירישי מכה (רבינו בחיי).
88. ויאמינו - הכיינה לתיספת אמינה יבטחין(רייא בן הרמביים), שהרי גם קידם הנס האמיני,
, נורא ה ^ ^ ן י ב י י ד ידדומ יאהדינהי, ממי כ מיכד נ אא ךר בלדע אJ T י V ׳ A ־ J T : V T י. T J * T :
ד י מ ד פלא: נטי ת י מי נ ףן, ו ע י תד 1ית ™a 96, ן
גא ל רר, י ש ב זז ם זירי, ןןם־ זו א ת ה ג נ ררב לןןמו ארץ: נ זזי ת 3
" T."1T J' T P \ ־ : T : AT T J י O\ י I T r :
: ע ממ ןןו ןן מים 9 ו 7 ת י ^ ל א ן וןף אל־ נוח לןדעף מ נ דדל רר ב
, זזיל יעדאא דזז ייעבי פלעת: אז נב דדלו ו ד י ח יי תזוז נ־ T " I T J> : : * י . " J I ־ AT' '* T J : *
ו רןןד, פ ? ת אלופי שייאאדום, אילי חיל!י מואאב יאזזמו נ־ ".AT 1 ~* י : I T J V י ״ " : J "
ש רר פיל ןן לי דדם אאי מ תדד ר י י ה ב כיל יעו כ נןן: י ל ס מ נ מגו נT T ״ > r~t ״ V I; " I י • T ; J י. T
ו כ אבן, ןןד־יןןבר מ ל א י זי מו י ו ח כ ם ע ו ע ו פ רזד, בג דל ז רו^י מ
9 ןן מף ידדומ יאהדינהי, ^ד־יןןביר ןןם־ זו ק ני ת 8 ^ ל ו ב , א ו ה ר נ״ ררב אמו.ו תת פ! ןמו ב דדר נה לתףן ב3תישהבםת, ש י י ה ם: י לדל& 95. במים אדירים - יש להפסיק בין'במים' יבין'אדירים', שאדירים קאי על מצריים (משרב נא
97. נוה קדשך - יי׳׳מ שהכיינה לארץ ישראל (חזקוני, רשביים).
98. עד יעבור עמך - יכך היה באמת שלא נלחמי עמהם יאע׳פ שאדים יצא לקראתם בעם כבד יביד חזקה(נמי נ, 0, זה היה רק כדי שלא יעברי בארצם, אבל לא נלחם בהם(רמביין).
100. דוקא על הים הגיעו בני׳י להכרה במלכות ה׳ השלמה, מפני שעד שהקנייה לא השמיד את פרעה וחילו לא ראו ולא הכירו בנייי במלכות ה׳ בצורה מוחלטת, כי אעייפ שראו הרבה ניסים במצרים, עכייפ פרעה וחילו היו עדיין קיימים, וחששו ששוב יחזור בו וירדוף אחריהם וישעבדם, לכן עדיין היה חסר באמונה השלמה, רק לאחר השמדת פרעה וחילו בצורה ניסית מופלאה, הכירו שהשייית מולך ושולט שלטון מוחלט בבריאה, ואז הגיעו לשיא של ההכרה, באומרם בסוף השירה יה׳ ימלוך לעולם ועד״, כלומר לא רק הכירו שהשייית הוא כעת המלך אלא הבינו ששלטון ה׳ הוא נצחי, ובמכילתא אמרו שאילו אמרו ישראל על הים ׳ מ לך לעולם ועד׳, לא היתה אומה ולשון שולטת בהם לעולם, והבאור הוא שעדיין לא הגיעו לשלמות להבין שכבר עתה למרות שיש עדיין אומות אחרות,
בכייז כבר עתה מלכות ה׳ היא שלמה, וכל שלטונם תלוי רק ברצונו(שפייח),
101. לעולם ועד - לשון קצרה והכוונה לעולם ועד עולם, דוגמת ׳שוכן עד׳ נקנ1י מ, זו), שפירושו: שוכן עד מרום, והכוונה כאן היא שמלכותו נצחית כמו יבטחו בה׳ עדי עדי(מצוי),
102. ה׳ ימלוך וגו׳ - באבודרהם כתב שכופלים פסוק זה מפני ששם נגמרת השירה , ומוסיפים גם את התרגום, ואומרים אם כן שנים מקרא ואחד תרגום, כדי להבדיל בין השירה לפסוקים הנוספים והוספת שלשת הפסוקים יכי לה׳ המלוכה וגו׳ י, היא כדי להסמיכם למלכויות יה׳ ימלוך לעולם ועדי ולשיטתו אין הפסוק ׳כי בא וגו׳׳ חלק מהשירה, וכן כתב בסידור רב עמרם אולם במכילתא
| R 4 1 H פסוקי דזמדה S מ ק « R ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ 1 & a a a a a 1 & a a a a 1 a שויתי יי הוה לנגדי תמיד £ a a a a a a a a a <
בגו ים: ו* 57לד א ו S יאהדונהי דן מלו כד!, ומל עול ה I כר לי ד
מושעים מללשהרדח בדר ציוץ ל שפיט את־ ד!ר עשר• ^ ^ ^ M ^^^^^^ ם יכירו ל ו כ ש ! M k ' ^ k L 1 יאהדונהי 1) 0לו כה במלכותו : להפרע ממלכות אדוםWMil על אשר הרעו לישראל, 1 ד! י 1 ליד
א! ביום ו היד ידדומ יאהדונהי ל מ לף על־ כל־ דד א־ץ, ! דדוא ידדיד ידירמ ™ אא וזד ושמו אא וזד103:
T V : T V T : V : *
־ ־ ^ עובח ברבת ״יעותבח״ הוא עצום ונורא ?(איד, ויעו בה י״ג עובחים כ
ו י מנה או ונם ב א צ בעו תיו, ו יזוזו שלא ליו; !:יא ע צמו ילידי ה פסק ביני הם ל קדיש י ק דשה, ו אם ו; כ וח ליה פ סיק י חזר לו מר'כי ילך נ אה יוכו׳ כ די שייאמר הי״ג עזב וזיםב ללי ה פ סק ביני הם.
שרעו ת ?ח 104ש מך ל עד מ ל כנו, ד אל ח!יהכבחעלהייי י
דמילך דדןדול ?m ^דדפןדוש
־ לך נ אד ידדומ ™ אלדינו Ma מ ים ובארץ, כי
ד ללעולם ועד, K שיר שבחשוסבפשירה א ל ואלידדי אבותינו ש
103. יהיה ה׳ אחד ושמו אחד - כל שם של הקבי׳ה מבטא גילוי הנהגה מסוימת של הי. וכשאנו מתארים את השי׳׳ת בשמות רבים כפי הנהגותיו השונות, אפשר לטעות שיש אצל השי׳׳ת שינויים, שפעם הוא מרחם ופעם כועס, ולפעמים הוא מטיב ולפעמים מעניש, אך אצל השי׳׳ת איו שינויים וכל פעולותיו נובעות ממקור אחד, ממידת הרחמים שביטויה הוא השם המפורש - הויה, לעתיד לבא יכירו כולם שהשי׳׳ת ישמו אחדי - שכל פעולותיו נובעות ממידת הרחמים, ואיו בו השתנות כלל, ועל הכל יגידו הטוב והמטיב, ולכו עתה איו להגות את השם 'יהוה' כקריאתו, אלא רק בהזכרה,
אבל לעתיד לבא יקרא ככתבו(ידייק זכריה יל, ע),
104. ישתבח - שעור המאמר הוא: ישתבח לעד בשמים ובארץ שמך מלכנו האל המלך הגדול והקדוש, כלומר אתה מלכנו שאתה האל המלך הגדול והקדוש, חשקנו ותאות נפשנו היא שישתבח שמך לעולמי עד בשמים ובארץ(עיויית), ומה שאמר בחתימת ברכה זו מלך גדול, מה שלא אמר בחתימת ברוך שאמר וברכת יהללוך שלאחר ההלל, לרמז ששבח ברכה זו היא גדול ומעלה ניעיבח שתי,[ ות והודאות, נ ולליבי נ הברכות האחרות, כי בכאו משבח את השם בחמשה עשר לשונות של שבח [ שהם נדרשים מו התורה ומו הכתובים שהם כנגד ט׳ו שיר המעלות שאמר דוד, וכנגד ט׳ו מעלות
ה R^קמב ד ו נ ז י ד ק ו ס R142S פ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי יי הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ח, , n הנ ־ 0 ־ ח ב ב ^^ן^ךןךץ, , ךן לל ״ ^ץ3ןףה ש
ה ״ e ^בורה ל , נ צח ™ ״ ד / * ״ ־ י e ככ נכשלה י
T : T \ ; ־ ׳ V ׳ T T : V
ב ידשה , י [ ת י ם י ה נ ג ה נ ה א ן״ך!פארת [ , י תוהלה י [ ע ב * ה
י ו נ י ש ]
רכות והודאות ל ש כנך ךךגדרל « בז , ת ו כ ל , e מ ל י
ה אל ת א א ב והקדוש, eככעו״לם ה!ה ועד־עולם ה
£ מ לך גדול e ככ ההלל ו ה י אתה י ק ר . ב ל ע ח נ הק ! ח
, אדון ^ ; f e ב תשבחות. אל ההודאות ל כ י פ ב
־ ה נשמות, רבון ל , בורא ב ^ ^ ל ה נפלאות ״
ד הבוחר בשירי זמרה בל־המעשים, ע
:^ מ , מ לך אל חזי העול נכים א ככז הד ח ^ י ה ל ד ^ בעשרת ימי־תשובה [ויייא גם בהושעייח מוסיפים מזמור תהילים ק״ל(כה״ח נד סייק ח):
ל כזהירות העון(םלבייים). ׳מפלעמלךנז קראתיך היא תפילה ע
ף יהיוקיאהדינהי: אדני" י ת א ־ ת ק ו י ; ? ל גק ב מ ו ע ם מ י ן ? מ ע מ , מ ת א ע מ עורף ה
: י נ ו נ ל רן ח ו ת יקי ק ו ז ב ף כן ז י ה -אא ז נ נ י י ז , ת ו י ה ב כןו ל ע מ ש '
־ ף מ ע ־ י י יעמיד כ י מ נ ד , א ל ו ח % א ל ז ו ו י ־ ר מ ש י ת ת י ו נ ו ע ־ ם א
כקורתה ם ג ו
ל -יהיוק יאהדינהי י א ת י ו : ק 1 0 6 ר ם ו ם א י א י ־ ו , 'קינןען ת ה ו ר י ל ז ם ו
105. וזמרה - מלת ׳זמרה׳ היא שבח, כמי מזמרת הארץ(נרי מג יי0 שפרישי שבח הארץ, יכן חיתם הבוחר בשירי זימרה הכיינה ביחר בשיר של שבח, ילא בשיר שאיני של שבח, יכן"מזמיר שיר" -
שבח של שיר, יכן"שיר מזמיר" - שיר של שבח (ספר המנהגות), 106. למען תורא - כלימר שבנ"א אי אפשר להם שלא לחטיא, כי יצר לב האדם רע, י אלי לא הבטחת לסליח לא היית נירא, כי כשחטא האדם, כבר ניאש מן הסליחה ייחשיב בעצמי שמאחר שלא תיעיל התשיבה טיב לי שימשיך לחטיא, ינמצא שהבטחתך לסליח היא הסיבה שיראי ממך(ראבייע, מאירי), יי"מ שכיין שהסליחה ניתנת ממך בלבד ילא ע"י אף מלאך יכד׳, ילכן לא ייכלי לאמר בנ"א בלבם אם אני חיטאים יתפייסי לני המלאכים יישאי לפשעני, ילכן יראי בנ"א ממך כי רק עמך הסליחה
R143 S ה ד מ ז י ד ק ו ס S פ R ג מ קaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a < ם י ס כ נ כ ש כ ר ש א מ ר ת ו ת לאדיני, י ל ח י י מ ש : נ פ י ו ח ל ת ו ה ר ב , ו ל ד י ע נ פI; * J י AT 1 A•: ־ י ;IT J T : • 1 : • ־ : r ־
ק ו י ה ת ע ו ש ־ ת ל ל א א - ן ש : י רחל ק1ה י 1 0 ר 7 ק ב ם ל י , שימ ־ ר ק ב ל ם י ל ח י מ ה
א ו ה : ו ה ל * ת ה ו ד ה ?!כמו פ נ ח ק יאהדינהי רה רזכוד, ו ה ו ה י ־ ם ־ ע י יאהדינהי, כ
: ו י ת נ ו ע י ש נ ו ל ע כ כ נ ' ל ר א י ש ־ ת ה י*יל א ד י פ ואומר החזן חצי קדיש:
יבדןעו בכל לבו ע־יתגל־ז בבוד ?(?1יכוה עומים בנעזלמות בכל העולמות, ע״י
, שא). י י עףכלה שלטון הרע בעו(ם(שפיחג, (אמן) בע ל מא די ל ו י ג ה ו מ ¥ש נכה רבא ש
רך3ג דיל ן״ י תת לן דש״ להג״םל , וי ננ נכח י נ לי , וי מ ליך כנ לכe תה ע ו נ ו מ י ברא כ רעe תה נ א״ש ביאתמשיחוה. (אמן) בחייכון י ח , וילןרב י ו ת ע ו ש ?רקנה ייומיכון e•וויי דכל־בית־ישראל, בעגלא במהיהueמן e
לריב, וא אאמן. (אמן) מברך ל עלם [e] לע למי ל ו י ^ ; £ ררלא ששמה רבא ה עלמיא יתברך, וישתבח, ויתבאר, ן״ יי תתרו כגם,, ל כ י פ , ו י ת ההלל ב ™ ^ , ו י תת ןן לה ^ י פ ו י , וי י תת ההדר ב ל כ י פ ו י תנעעא בה ככן בל־ברכתא ל ע מ ש ככה זי לו־שא בריך הeא. (אמן) לעלא ל, דאמירן ״ ל תשב ח תתא ונ ח ככ תתא ע ג ו ס י ש ם ד א , שייר תתא ש ד ר ב ם ד א ש
, וא אככן. (אמן) ^ ^ f בעלל מא
ע ^ מ ת ש א י ד ת ק ו כ ל &° ה
א. מצוה מן המובחר לקרוא ק"ש קודם הנץ החמה בכדי שיסיים ק״ש וברכותיה עם הנץ החמה, ויסמוך תפלת העמידה מיד בנץ בדיוק, ואם לא קראה קודם הנץ, ישתדל לקוראה כמה שיותר מוקדם. ואם עברו ג' שעות זמניות מעלות השחר - קוראה, אך אין לו כבר שכר כקורא בזמן,
(רשייי, רדייק),
107. שומרים לבקר - כפל המילים להתמדת העניין, שהם מצפים יחיזרים ימצפים(רשייי, מצוי),
ה R ^קמד י ת ו כ ר ב ש ו ״ R144 ^ ק
a « « « « « « « « « « e s e s e s e s £ 0 e s £ 0 £ 0 e s e s e s 1שויתי יךוה לנגדי תמיד « « « « « « « « « « a e s e s e s e s £ 0 e s e s e s £ 0 « £ 0
ואם עברו ארבע שעות זמניות מהיום - קוראה בלא ברכותיה כל היום, כדי שיקבל עליו עול
. ( א י י ק מ ף ב ע ס ו ת י י ר א ש מלכות שמים (
ב. צריך לכון פירוש המילים, ואם לא כוון אף בפסוק הראשון - לא יצא. ולכן יפסיק את קריאתו
בסיום איזה פסוק וימתין כדי הילוך ד' אמות, ויחזור לפסוק ראשון. ויש אומרים שצריך לסיים
. ( א הפרשה שהתחיל(שם סי׳ ס
ג. יקרא ק"ש בטעמים כמו שהם בתורה. ומצוה לדקדק באותיות ק"ש שלא יבלע אפילו אות
, וצריך ג"כ שישמיע לאזניו, ובדיעבד אם לא השמיע לאזניו ולא דקדק ( א ע ס ״ ו ש אחת (
ב א) . ף ב ס ס ו ת י י ר א ש באותיותיו - יצא (
ד. הקורא ק"ש לא ירמוז אפילו לדבר מצוה, ובפרשה שניה יש להקל לרמוז לדבר מצוה דוקא
. ואינו עונה אמן של הברכות באמצע ק"ש, אבל צריך לענות אמן יהא שמה ( ג א י ר א ת ו י ׳ א ב )
רבה וכו', וחמשה אמנים ראשונים דקדיש, ו ק דעוה [רק פסוקים"קדוש" ו״ברוך כבוד", ולא
את כל הנוסח], ו״ברכו" 'ומודים אנחנו לך' [גייתיבות בלבד]. ובאמצע פסוק שמע ישראל
ובשכמל״ו [ואף ביניהם] לא יענה אפילו לקדיש או ק דעוה מפני שדינו כנמצא בתפלת שמונה
. ( מ י ק מ ף ב ע ס ו ת י י ר א ש עשרה (
ה. נוהגים ליתן יד ימין על העינים בקריאת פסוק שמע ישראל. וכן מצוה לאחוז הציצית ביד
שמאלית כנגד לבו בשעת ק"ש.
ק״ש ו ברכו דניה!
ואומר החזן: ב ־בו 1 את״ יהומ יאהדונהי PI מברך 2:
ועונים הקהל: ברוך יהומ ™ ה מברך לעו־ לם ו עד:
וחוזר החזן: ברוך יהומ » ה מברך לעו־ לם ו עד:
מנהגנו שלא עומדים בעניית"ברוך ה'", ויש נוהגים להגביה גופם מעט.
ד שיברך ״ברוך ה׳ המברך לעולם ועדי׳ 1. הנשמה אינה נכנסת להתישב בגוף האךם ע
ד ׳ברכו׳ ואם אינו זוכה , והיא ממתנת באפו ע [ י י ה - נרנת׳ מ ש נ י ה ק ל ת ת ש מ ד ת ג נ ם כ י ל י ש מ מ ת ]
ה ר ש , ולכן צריך לחזר אחר ע [ ה ר ה ז ד ו ב ע ל ל׳בךכו׳, הולכת ליה ונשאר ונחשב לבמה [
כדי שיאמרו ברכו ויענה אחריהם להשלמת נפשו, ואם הוא אנוס ומתפלל ביחיד
. ( ת ו ש ר ר ד פ מ י ׳ ת נז, ג ע ״ ה כ ) ח ב ש יאמר ברייתא דרבי עקיבא, לפני עלינו ל
2. ברכו את ה׳ המבורך - שבחו ה' ו אמרו שהוא מקור הברכות כולם. וי״מ - בקשו שה׳ יהיה מבורך, כלומר ששפע ברכתו לעולם יתרבה ויתוסף(עיין כהקדמה). ועל ההבדל בין ברוך למבורך שנאמר בהמשך, מובא בשם הגר״א בפירושו לספר יצירה שכתב ״ברוך - ע״י עצמו, והוא מלמעלה למטה, ומבורך על ידי הצדיקים, ממטה למעלה״, אם כן ׳ברוך׳ מוסב על השפע היורד מלמעלה למטה, ו׳מבורך׳ מוסב על מעשי הצדיקים, שמחמת מעשיהם העולים מלמטה למעלה יורד השפע מלמעלה למטה
» , אליהינו =3 מ לך בדוף א רצה יהיומ •אור (יםשםש ב1פלין של יד וינשקם) ובורא ¥ < העולם, יוצר
. רא את־הכיל5 « ובו , עשה שלום ^ חשך4
ה י ל ת ו י ר ב ה ולדרים ל י ח מ צ ד י ו צ ה מאיר לארץ לT י ; ־ ד • 1* *.*ן v T T . . . -
בר ח כמים 6, ובטובו מ חזיש ב כל־יום
ו ל י . מדדרבו ג ת מיד ככ?ן ע1ה •ראשית 7
, כ לם ב ח כ מה » עזי רת , מע שיך יהיומ ™
3. אשר דגל נין בהקדמה לקבלת עומ״ש אומריננ ברבת יוצר אור שהיא שבח והוךאה
ל למוך התורה(ננבוז־ה שבלב). עגל ההנהגה הטבעית, וברבה שנ^ה שהיא תפלה ושבח ע 4. בורא חושך - מזכירים חישך כדי להזכיר מידת לילה ביים, יבכך להיציא מלב המי־ים שאימרים
ששתי רשייית הן - פיעל טיב יפיעל רע, ילכו גם בערבית מזכירים מידת היים(עצייי), 5. ובורא את הכל - כלשיו הפסיק בישע' מה, ז, אילם שם ־אמר ׳יבירא רע', חז״ל נבלכופ יא:1 תירצי שלא רצי להזכיר דבר רע, אלא ליש־א מעליא ־קט, יבשפ״ח הסביר כיי־תם שתכלית בריאת הרע היא לגלית כביד ה', כי כאשר הרע משילב בתיך כל הבריאה במקימי ככלי לעביד ה׳ כדי להיית מ־יצח, אזי היא בבחי־ת ׳טיב מאד׳ כדברי חז״ל נב״ר עי1, ילכו היחלף ה׳רע׳ ב׳כל', כיין שהיא חלק מ׳הכל׳, כמ״ש נקמ׳ מג,ז) "כל ה־קרא בשמי ילכבידי בראתיי , , ,", יזיהי הליש־א מעליא שאמרי חז״ל , 6. ברחמים - ע״פ המדרש נויקרא לא) ״בכל יים ייים הקב״ה יישב בדיו על גלגל חמה ילב־ה שאין מבקשים לצאת להאיר לעילם יכי׳״ לפיכך ־אמר כאו ברחמים, כייו שע״פ שירת הדיו היה צריך למ־יע מרשעים יחיטאים האיר , ילכו גם אימרים בהמשך שבמידת טובו ירחמיי מחדש גכל־יום מעשה בראשית, יכו מבקשים אלהי עו לם, גר ח מין הר בים ר חם ע לינו, שכמי שהאיר ל־י ברחמיי
הרבים עד היים כו יאיר ל־י ברחמיים גם לימים הבאים(עיו״1) , 7. מעשה בראשית - הבריאה הראשי־ה שברא הבירא ית״ש היה הזמו, יבי ־בראי כל שאר הבריאים, יזה פירישי של ׳בראשית׳, כלימר בתיך ראשית הזמו ברא אלהים את השמים יאת הארץ, ילכו ־קרא הכל מעשה בראשית, דהיי־י כל המעשה הגדיל יה־פלא ש־ברא בתיך הזמו ש־קרא ראשית(שיייץ) ,
נדבר זה גס מואס להפליא לגלויי הפיסיקה המודרנית, מקיום הזמן מלוי בקיומו קל אומר, ונאןר אין אומר גס אין זמן),
8. מה רבו מעשיך הי - פי׳ מה גדלי מעשיך ה׳, מ־הג ב־י אדם בי־ה בית חליו אי שים דבר, איו עישה בחכמה, אבל מעשיך כילם בחכמה, יירא אלהים את כל אשר עשה יה־ה טיב מאד (יוקח), שכל מעשה כשלעצמי יכל אבר באדם בהמה יחיה יכי׳ אם ־עייו בי ־ראה בי חכמה ־פלאה יבס׳ תימר דבירה נסוף פ״ב) כתב שלא ־אמר ׳גדלו׳ אלא ׳!רבו׳, מלשיו ׳רב ביתי׳ נאסמר א, א) כלימר מלשיו חשיבית,
^ י מ ה R ק י ת ו כ ר ב ש ו ״ R**י S קaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
. ה מ לך ה מרימם לבדו י י ש ע מ ל אה רז ארץ ק ני ניך מ
ל כ ה ל ל וה מתנעזא ע כ י פ , ה משבח וה מפאר ב ם ל ו ע מ ככאז ו
. אליהי עולם! ברחמיך ת י ש « ר ב מימות עולם מ
ן עגז-נו, ו ד א ה 1 א י הרבים ר רום ןן לינו כ
, כמ עז גב ו נ ע י ש ו מ , ככ,ן י עז זענו ה ו נ י י ח מ צור ככ שגבנו ה שומר
א נתקינלו שנליננ וארץ ותולךותיהננ שבח זה נתקן עגל פי םךר אורגיות א״ב להוךיע בי ל
ה הוא אותיות א״ב, ובנל״ש נירמ׳ לג כה) ״אננ לא בריתי ל אלא בזבות התורה, שהיםוך ש
יונלננ ולילה, דוקות שנליננ וארץ לא שבלתי״(יד-א).
, ה כין ו פעל ™ י ו ע י ש ל , גדול זי עה ב י ר ו ב ברוך מ
טוב יצר כבוד לשמו9, לה א י חככה, ה נ ר זהרי י: י • T ־ T ' ד ״ - T : T
עזו, פגות צבאות ע י ק ככאורות נתן כ!ביבות ים 1 כןדו עזים, רו ככ מי שםשדי, ת ככיד ה 0
ם י ב ו ש £ ^ ל ה מ
י ר ו ב מ
ה
י
ה
מם פ ןרים כבוד אל ו כן דעתו. רר דת^רך ת
־ ל ע ¥ ככמעל, ו שבעזמ ים>ד י 1 ו י י ב י י י יהיומ יאהדי־הי אאל'ךןינו ע
ם מעשי ־ ״ ^ ־ כל־שבח ה ל ה ארץ ככ תחת, ע כי לכל בריה יבריה חשיבית ־פלאה בכלליית הבריאה, הגם שכל זה ־עלם מאית־י ,
9. יצר כבוד לשמו - כי ע״י השמש אשר איו ־סתר מחמתה הכל ־ית־ים כביד לשמי, יכמ״ש להלו ״יעל מאירי איר שיצרת המה יפאריך סלה״(עיו״1),
3.10נות צבאות קדושים - החשיבים שבצבאיי כמ״ש קמואל א׳ יד, לא) ״גשי אלי כל פ־ית העם״, שפירש בתרגים ״ראשי העם״, יכאו הכיי־ה על מיכאל יגבריאל שהם גדילים מכל המלאכים, שכל המלאכים
אימרים שירה יאח״כ מתחלפים, יהם אי־ם מתחלפים(האי1 ה1פלה) ,
R ה י ת ו כ ר ב ש ו ״ ז S ק מ ק R a a a a a a a a a a a a a a a ^ a ^ ^ a a a שויתי יהוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
־ ככאורי אור שי צרת, ה ככה ™ ל ע ידיך, ו
. ם ל ו ע יפארוך qלה ל ישבח גךולתו ששל הי הנגלית ע״י נלשרתיו שהננ הפללאביננ, וע״י התבוננות זו יבוא
להתעורר באהבתו ויראתו ית׳, ואח״ב אפשר ליקרות את ק״ש בראוי(עיוה-ש).
ל נ צח צווינו מ ל כנו וגו א לנו ד י א ו י ב י " רר ו!ג?רף ע
- בוןרא מלאכים קדוששים, יששתבח יהיה משובח
ל עד ככ ל כנו - יו נצר ככ ש ר תים ד א ו י ב י - ש ככך ע
# ואשר משרתיו כלם עומדים ברום c $ &
ק, ז , ו מש ככי עים בי ראה י ךזד בקול ח ם ^ עו לם 3
1ו מ לך עו לם. כלם י 1 ע ל י ח דברי ™אלהים חח יים ה
, כלם ם י כ , כלם ברורים ™ ״ ה ! ל אהובים ה
גבורים, כלם קדושים, כלם עושים באימה
, וכלם פו ת וזים ם « ר ו ובי ראה ורצון קו ניהם ב
מ מרה, ־ פי הם ב ק דעה וב ט הרה, בשירה ו ת א: • : ד ׳ T • ; \ ד : ד :T 1 י v 1 • : 1 •
, ו ככ שב ךחין, ו ככ פ אא רין, ו ככ ק די ששין, ה 1 ב ר כין א ו ?
, ו מ ככ ללי כין, את־שם ה אל ו ק י ו ם ח י ר פ ם מ ו מע רי ציין ו
קדוש י ש א
, 1 ו ךןנור״א 2 ן י ד רד גבור ב ךן ככ לך ךן גדול ב 11. אלהים חיים - פירש הרד״ק נירמ׳ י, י) ״החי האמיתי - שאיו חייי תלייים באחר, כי חייי ממ־י,
יכל החיים זילתי חייהם ממ־י יאמר ׳חיים׳ בלשיו רבים כמי ׳אלהים קדישים׳ שהיא דרך כביד 12. גדול, גיבור, נורא - עייו קדישת ברכת אבית בתפילת ש״ע שם פרש־י הביטייים,
f\U I I . . ר!דוע | מובדל ומופיש ןן״וע j x I \M I I j x (יכשאימי: "קדיש" ימשמש בתפלין של יד יינשקם
. ל לאה כ י ככלא מ ש 1 יהיומ ™ צבאות, א 5 ע ו ד ן16: והאו פנים ו חיות רןקיןדע 17
דו כבו ת נ י כ האךץ ש
ל ש ם ל י ם ל ןן מת ק ל י ק ^ ״ ע אאים נ נ ע גדול ככ ת ע ך ב
י ואו ככ ךים: ת ה העךפים 18, ל ןןמתם> ¥ככעב חים א
13. נותנים רשות זה לזה - כמ׳׳ש באדרי׳נ שבשעה שפותחין את פיהם ואומרים שירה, זה אומר לחברו פתח אתה שאתה גדול ממני, וזה אומר לחברו פתח אתה שאתה גדול ממני, לא כדרך בני׳א
שכל אחד מתגאה על חברו לומר אני גדול ממך, ואני או כור ראשון(עירית),
14. נחת רוח - לא כדרך בנ׳׳א שמתוך קנאתם ואי שלומם מבקש כל אחד להקדים את חברו ולעבור אותו(עיייית),
15. קדוש ונו׳ - אומרים ג' פעמים, להגדיל העניין שאין למעלה ממנו, כמו"מלך מלכי המלכים" וכד' (ניייא יכן במלבייים), ובבי׳׳ת כתב ע׳׳פ התרגום שיכוון קדוש בשמים, קדוש בארץ, קדוש לעולם,
16. מלא נל הארץ נבודו - שהמתבונן בבריאה, על כל העולם הדומם הצומח והחי על ריבי רבבות סוגיו, על צבא השמים עם כל נפלאותיו ועל צבא מטה עם נפלאותיו, מתגלה לעיניו חכמתו האינסופית של הבורא, אשר היא למעלה מהשגת אנוש, ויראה בכל זה את כבודו ית', הממלא את כל העולם
בלי שיור (האית התפלה),
17. האופנים וחיות הקודש - האופנים הם המלאכים הנושאים את מרכבת השכינה, כמו גלגלים של מרכבה, וחיות הקודש הם המלאכים המוליכים את המרכבה,
18. שרפים - הם העליונים שבכל המלאכים, שנאמר ׳׳שרפים עומדים ממעל לו׳׳ , וקרויים שרפים על שם האש, שהוא עליון מכל ד' היסודות, שהם: עפר, מים, רוח ואש (אביבנאל ישע׳ וי),
| r M 9 R ה י ת ו כ ר ב ט S ק״ש ו מ ק R ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
'nr קלייו
: 1 9 ו « ם כ ם ו ז י מ י ככפןקומו מ ה נ י ד ה א יהומי ך כבוד־ ו ר ^
. ל מ לך ם ל ו ב י תנו ק י ע ל ו ק , נ עימות ב י י ו ב מ ך ה ו ר ן דןאןלג
, זככירות ייאמרו, ח צ נ אל רזי וק;ם ל
ותעזןחות י עז במגיעו. כי הוא לבדו ככרום
םחן ״עזות, ו י פו:על לבורות, עיעזה ^ל ו ד ב ל א י ה ו קדוזזז, ו
ם ״, ומ!ה ל ככ ל יזמות, זו_ןר ?j צדקות ״ ש ו בעל מ
א ןרפואות, נוזרא ף ו 3 , ל א י ש י ככצככירז יעזועות ל
ת ךזלות 21, אאדון ה p פלאות דן ככ חדזזז
ה ע ע ם תככיד כ ו י ־ ל כ ב ו ד ם ח ב ו י בטובו ב
, כי 2 לעיעה או ןרים דללים 2 י ד ו ברא עזית, כ אאכור: ה
ך א רצה יהומ ״s״ , יוצר ו ר דרז כדו. ן ש מ ללעו לם נ
דז ככאורות:
19. ממקומו - המלביי׳ם פירש שהכוונה שהגם שיסתלק הכבוד מביהמי׳ק והברכה והשפע לא ירד מירושלים, אשר שם ציוה ה' את הברכה עד עתה - בכ׳׳ז הוא מקור הברכה במקומו אשר הוא שם,
20. זורע צדקות, מצמיח ישועות - כמאמר חז׳׳ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, הרי הצדקה מצמיחה ישועה, ולפי זה כונת הלשון זורע צדקות היא שהצדקות שהצדיק עושה עם הקב׳׳ה, הוא
ית' זורען ומהם מצמיח ישועות עבור הכלל (גי״א שס״5 ג, יא),
22. לעשה אורים גדולים - השם ית' מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואלו היה מונע את השפעתו רגע אחד הכל היה בטל, שאין מציאות בעולם זולת מציאותו יתברך, כי בהסתרו יאבד הכל, והראיה היא מהפסוק לעשה אורים גדולים, שלא נאמר עשה' אלא יעשה׳, כלומר באופן תמידי
z מה שמקשה), T i r i מאמי א, נפה״ח. ועיין rשלייה בעשיה מאמיו)
23. שמן הגדול - שמו של הקב׳׳ה מבטא את גלוי הנהגתו, וכאן הכוונה להנהגת החסד והרחמים, כמו שביארנו את המילה 'גדול' בברכת אבות, עיין שם
24. חוקי חיים - שהתורה וקיומה היא תכלית החיים, ורוב בנ׳׳א חיים ומתים בלא שחשבו במשך כל חייהם למה ניתנו להם החיים ומה תכליתם (עבודה שבלב),
25. להבין וגוי - להבין פירושו לרכוש הידע ע׳׳י הבנת דבר מתוך דבר, להשכיל הוא יכולת הבנה בדברים מופשטים מהחוש, שא׳א להבינם מתוך דבר אלא כגון ע׳י משל לשמוע כוונתו גם כן להבנה כמו שמע ישראל וכו', וכן נמ״א ג, נ0 ״ונתת לעבדך לב שומע וגו'״ להבחין בין טוב לרע(עיו״ו0 ,
26. באהבה - ולא מתוך יראת העונש, ולא על מנת לקבל פרס או כבוד, כמ׳׳ש חז׳׳ל ׳׳שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה, אלא למוד
R1 S!s ה י ת ו כ ר ב ש ו ״ S ק R א נ קaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי יהוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
^ ו דבק לל בנו ו ד ו ס ב ן בתור תך ו י ב ה ל ה כ ז נ ו ה אאר דעי נינו ש
2 ל אא הבה / וי זזד ללבבנו 7 ו ק ב ד ם ב מ י י ק נ ב ככ צותיך ש
־ זז כך. ולא נבוזזז ולא נ כ לם ת א ק י ו ד ו לל י ר אה א
, כי הייבזזזם : ™ * m לעו לם ו עד ¥ה י י ב ע וליא נ כעזל ב
. קדזזזך הגדול הגבור והנורא בטזנו: ו ־ • : ־ ד ד ד ־ ו - י : : ' T
ה ביזזזו ע תך, ור זז כיך ייהומ שנ,י לה ו נעז ככ ז
T : ־ •••ן י T •ן T; • : ; IT•••" ד • ן י ׳ ; ־ :
, ז צ אליהינו, _וזזםךך הרבים, אל יעעזבונו נ
ה כ ר ב ע פ ם ו עד. ככ הר ו ה בא ע ללינו נ ל ו ע ם לה ל
ו זזןלום״ ¥ככ הרה ככ אא רבע כ נפות ( כל) ה ארץ
¥ ככ על ) ו זזזבור עיל הגו ים> r r בידו השמאלי ^ v ע ^ ב י ״העיוד^כ]1, (יקבץ א
n 3 F m p צוארנו, והוליכנו ?הרה קו ככ בכיות
ת אא רה, ו ע ו ד י ה ש ו ל פו על ע א ה ת א ש
י ו י לל אא ר צנו. כי כ
ו ־ עם ו לל^ון, וק רב רנ ל ־ ובנו ב ז ר רר ככ כ ש ^ ו
— I; IT •• • י 17 7 ־1 : ד י 7 ~' ; ד ו
^TfV^S 2 י 8 ו כ ז ל ע י י ה יכון לקיים מ י ו r ע ו מ ! ב ן ו ^ ר ^ רI Imi \hl ה ן י ו r ן r מ • י מעמד הר סיני ו ~ . -
27. יחד לבבנו - פירושו שיהא לנו לב אחד ומחשבה אחת אך ורק לאהבה וליראה את שמך, ולא נפנה אהבתנו לדברים אחרים, ונאמר 'לבבנו' ולא 'ללבנו' משום שהכונה לשני היצרים שבלב, ומבקשים שאפילו היצה׳ר ישמש רק לעבודת ה', דהיינו רק לניסיון ולבחירה, ע׳י שיצה׳ט ינצח
ויכניע את הרע, ולא להיפך ח׳׳ו(שפייח) , 28. כוונות אלו מובאות במג׳׳א סימן ס' בשם הכתבים, ומ׳׳מ צריך להיזהר שלא יקלקל את הכוונה הפשוטה של הברכה, וגם קרוב לומר שאין יוצאים ידי חובת זכירה דצריך להיות בפה דוקא, ולכן
של אחד שעור שיחשב שהקב״ה יחיד בעולמו ומושל בנד׳ רוחות העולם (שוייע ס"א).
א י ה
ה « ה י ה נ ו ד ה א , יהומ י 3 יעזךאל 1 ם ע
י 3 י ו ל ב עזמע י
I ף נעל היכולת ונעל הכחות אדון הכל ^«ד'ד* ן*ץץ תקיI אתיו יאהדונהי היה הוה ויהיה( M I , כולם, המשגיח עלינו נפרט IJ I I / • י
:v ••.1 י : דע
ד ^יג *במותו, ו אין מלנדו,שולט 32 • י ח הוא W יי רוחות העולם • ד , ומושל נ ץ ו א ב ם ו י מ ש " ב ' * ל
רב'
; ד
29. קובתנו מלכנו לשמך הגדול - שם מורה על גילוי הנהגתו נעולם, ונמעמד הר סיני נפתחו נפני ננ״י שנעה רקיעים, וראו שאין עוד מלנדו, ועי״כ נתקרנו לגילוי הגדול של שמו ית',
ז) לא מרונכם מכל העמים חשק ה' נכם וינחר נכם, כי אתם 30. הבוחו... באהבה - כמ״ש נדני ז, המעט מכל העמים. כי מאהנת ה' אתכם" (עיויוק,
31. שמע ישואל - מזכירים נפסוק זה של קנלת עול מלכות שמים את כלל ישראל, כיון שהמושג מלכות פירושו שלטון נלעדי על כולם, וכלל ישראל תפקידם להמליך את הקנ״ה על כל העולם כולו,
על כן אנו פונים אל הכלל, שע״י שכל כלל ישראל ממליכים את הקנ״ה הרי ה' אחד(שפייח), 32. הי אחד - נפסוק זה יש שני דנרים, אחד קנלת מלכות שמים, והשני יחוד השם ית', ונודע כי קנלת מלכות שמים היא נ״ה' אלהינו״, ונאמונה ניחוד השם היא נ״ה' אחד״, ונזה ניחא מה שמזכיר את ה' שתי פעמים, לפי שהם שני דנרים, והדרך הוא להזכיר על כל דנר שהוא נפני עצמו את השם נפני עצמו, כמו: ״ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך״, ומלת שמע יש נה שתי משמעויות: האחת לשון קנלה, ואחת לשון הננה והשכלה, וכאן הכונה: קנל והנן דנרים אלו, והם: האחד כי ה' הוא אלהינו, וזהו קנלת מלכות שמים, שאנחנו מקנלים אלהותו ית' עלינו, שנזה נהיה חיינים לקיים כל מצות וגזרות
ם י ק ו ק , ח E ה*1ם (יפסיק מעס) ^ D אא 1ה, אא^1־JJ ה י ו ת ה
שגהר ומצוה אותנו, והשני שנאמין שהשם ית׳ הוא אחד, שהוא לבדו בלי שום שתוף ברא והמציא כל המציאות של עולמות העליונים והתחתונים. ואותיות ע׳ ד׳ של סוף שמע ושל סוף אחד, שהם כתובים אותיות גדולות - המה רמז לעדות, שכל אחד מאתנו הוא עד המעיד על שני דברים אלו הנזכרים לעיל (עויייח תש, הליכות שלמה פיו הייה). אך יש הסוברים שב״ה׳ מלד" נמצאת עיקר קבלת עול מלכות שמים, כיון שההכרה השלימה שה׳ אחד משמעותה היא שהשי״ת ורצונו הוא המציאות היחידה האמיתית והניצחית, לכן רק לרצונו ית׳ יש ערך וחשיבות, וכאשר אנו מכירים יחוד ה׳ במדריגה כזו ממילא אנו מבטלים כל רצונותינו לרצונו ית׳, וכל שאיפתנו היא רק לעשות רצונו
ולעבדו בלבב שלם (שפיח). ובעניין כוונת הפסוק, רש״י ועוד מפרשים פרשוהו על העתיד, שה שהוא אלוהינו עתה, ולא אלוהי האומות עובדי אלילים, הוא עתיד להיות ה׳ אחד שכל העמים יכירו במלכות ה׳ שנאמר(si׳ גי)"כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳", ונאמר נזכר ילי)"ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד״. והכלי יקר ביאר שלפי שבעוה״ז רואים פעולות של רע ושל טוב על כן ישנם היוצאים למינות בחושבם שיש שתי רשויות, אבל בעוה"ב שכולם יראו האמת שהכל היה לטובה, יהיה ה׳
אחד שידעו כולם שמאיתו ית׳ יצא הכל. 33. ברוד שם וגו׳ - עיין הבאור למשפט זה בהערה בקריאת שמע של ערבית לחול, וכן בסוף הסדור.
34. ואהבת - וכיצד ניתן לצוות על הרגש? על זה אמר הכתוב"והיו הדברים האלה וגו׳", כלומר ע"י הלימוד וההרגל התמידי בדברי התורה נגיע בלא ספק לידי מידה זו נספרי ואתחנן). והרמב"ם כתב נהי ישוה׳יפ) שהדרך להגיע לאהבתו היא ע"י התבוננות במעשיו ובברואיו הנפלאים והגדולים שבטבע
שמסביבנו, שמתוכם רואים את חכמתו שאין לה ערך ולא קץ. וי"מ שהציווי כאן אינו על אהבה בלב, אלא על עשיית המצוות מתוך אהבה (רשייי עייפ הספרי).
35. בכל לבבד - רש"י פירש הכוונה בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע, כי באמת אין מידה שהיא רק רע, כי לכל מדה יש מקום, שלעיתים צריך לכעוס, ויש זמן שצריכים לקמוץ וכו׳.
36. מאודד - במשנה נבלכות s׳׳re פירשו חז"ל שהכוונה בכל ממונך, ופירוש נוסף הוא - בכל מדה ומדה שמודד לך, בין מידה טובה בין מידת פורענות.
ה r|np R־ י ת ו כ ר ב R154S ק״ש ו^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^aaaaaaaaaa^aaaaa^aaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד ^
, ו ךב ו־ ת T ^ ¥ ל בבך: ו עז p נ תם ל ב ניך & ־ < ?ןל ד י ט ת
בם, בעזבתך ^בבי תך, ובל כתך בידך, 3 7י * י ע ב
ובשכבך ובקומך והמעבים • (כשיאטי על ידך יטשטש בתפילין של יד)
(כשיאטי בין עיניך יטשטש בתפילין ו ק עז ו־ ררם הפרשיות ל אות עלץךך,
שליאש) והיו לטיטפת ביז ?זיניך38: וכתבתם
: 3 9 ך ת א ? צ
י ^ ב ו זןל־כמןזות ביתך ו^עזןןריך ב ל א ת ו י ש י פ
ס שמע(פינעה עניה) לא יקרא ק׳יש במטף ובמרוצה, אלא בממון, כאדם חזיה א
הקרא צ^י המלך שקורא בממון גדול כל ענווי בפנ׳׳ע להבינו, ולכו ישים
אל לבו כל ענווי ןכלעצש הנזכד בק׳׳ש כני הוא ענווי המל־ זזג-דוליבנדוך הוא (פיישה ס' םא).
, * ^ ^ י ת ו ־ מ צ ל נ והיה אם־זע מזן רר עז מעו א יב ד א י
אעזר אנ'כי מצוה אאתכם היום40(יפםיקטעט),{ v: • .V ־ rt י ו ••- :\ • ( :־ sv ד 37. ודברת בם - לא נאמר ודבר ונם כמו שנאמר ושננתם, וקשרתם, וכתבתם, כיון שבא למעט ולומר שלא יהא עיקר דיבורך אלא בם, שתעשה אותם עיקר ולא תעשה אותם טפל (יש״י). ויש מקשים דלכאורה אינו מובן, דמתחילה משמע דברים אחרים כלל וכלל לא, ואחי׳כ אמר שדברים אחרים מותר רק של יעשה אותם קבע אלא שיעשה התורה קבע. עוד קשה, הלא לא ניתנה תורה למלאכי השרת, והאיך אפשר שלא ידבר דברים אחרים לצורך פרנסתו וחייו. אך נראה שלשון ודברת בם סובל שני פירושים: א) לשון דבור ממש, וז׳׳ש'בם' רומז על תורה שבכתב שמתחיל בבי׳׳ת, ועל תורה שבע׳׳פ שמתחיל במ׳׳ם. ב) דבור משמעותו גם לשון הנהגה, כמו ׳׳ידבר עמים תחתינו׳׳, שכל הנהגותיו של אדם לא יהיו אלא ע׳׳פ התורה כדאיתא בזוהר. והשתא מתורץ הגמ' מה שאמר ׳׳ולא בדברים
אחרים׳׳ קאי על הנהגותיו של אדם שלא יהיה רק ע׳׳פ התורה (טהגאון טו״ה אביהם אחי הני״א).
38. בין עיניך - לא בין עיניך ממש, אלא בגובה הראש ומכוון בין העינים(יעב״ץ).
39. וכתבתם... ובשעריך - י׳׳מ שטעם מצוות מזוזה הוא לסימן שכל קנייני האדם הם לקב׳׳ה, והוא בחסדו נתנם לו ואסור לו ליהנות מהם בטרם שנתן תודה וברכה לנותנם, ולפי שעיקר קניני האדם הם נכסים דלא ניידי, צוה המקום ב׳ה לקבוע מזוזה בפתחי הבתים למען יזכור את השי׳ת בצאתו ובבואו כי לו הרכוש והקנינים והוא הנותן לו כח לעשות חיל. ולא כטועים לחשוב שתכליתה לשמור
הבית ממזיקים (עיו״ת).
40. היום - והרי ציום על המצוות שנים רבות לפני כן? אלא שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום (גו״א, יש״י).
R155 S ה י ת ו כ ר ב ש ו ״ S ק R ה נ קaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaaaaaaa1&aaaa1£ ה לנגדי תמיד 11 שויתי ו ה & 1 a a a a a a a a a a <
4אאת־ יהיומ יאהדונהי אא ליהי כם(יבטא היטב ו ל א ה בה 1 ע י ג ת כ ״ י ע ו
״ T : V T<: v ו ־ 1 ; ־ :
ו נת תי ככ טר־ אא ו־ צ כם ב זן ררו ז א ^ל 43: ו ה
נ פזזז כם ע
ך ^ 44, יורה ו ככ ל קוזזז r™7 45, ו א כ! פ רר ת
ן• תי רעזך ו י צ הרך ו נתת תי ™™ ״ןןעב׳ך ועזבע רר: א ך ת א ו ב ת ך לב ה ככ רתך, ו א כ לל ת ט ד ש ב
r ד : דו : rtv : v : • 1.1> י : דו - : 1.7 : ד דן :
לבב כם, 4 ב 6 ח י י פ רה י ה ב ו ט ב ו י ך ט ה M ככ רו ל ככם פ דו J j ד I v v • : •.•.1 : ־ : rtv י
ה tfpjn^ אאלהים ¥אאחרים, י ו ת ן ה וםר^ם ט
41. לאהבה - אין מילת'ל אא רבה' מושא של מציתי', אלא היא התוצאה של'שמע תשמעו', ששמיעת המצוות וקליטתן ברוח וברצון תביא לידי אהבה והתמסרות גמורה לה', וכן תביא לעבודת ה'. ואותה
אהבה ואותה עבודה חייבת להעשות בכל־לבב?:ם ובכל־נפשכם(ישי״ה).
42. ולעבדו בכל לבבכם - עבודה שהיא בלב, וזו היא תפילה, שהתפלה קרויה עבודה, שנאמר נדניאל ח ׳׳אלהך די אנת פלח ליה בתדירא׳׳. וכי יש פולחן בבבל?! אלא על שהיה מתפלל שנאמר מס1 ׳׳וכוין
פתיחן ליה וגו'׳/ וכן דוד משוה התפלה לעבודה(פה׳ קמ״י0 ׳׳תכון תפילתי קטורת לפניך׳׳(יש״י).
43. ולעבדו״. נפשכם - והרי כבר נאמר לעיל ׳׳לאהבה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך׳׳, אלא שם זו אזהרה ליחיד, וכאן אזהרה לציבור(לשון יש״י טםפיי), שיש מצוות שהם ליחיד כגון ביכורים, ותפילין, ויש מצוות לרבים כגון הקרבת הקרבנות וכו' (גו״א, עיין שם). ולדעת הרמב׳׳ן בא לאמר שיש הבדל בין ההנהגה עם ה צבור להנהגה עם היחיד, כי השם לא יעשה הנסים תמיד לתת מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש, ולהוסיף בדגן ובתירוש וביצהר, ולהרבות גם העשב בשדה לבהמה, או להפך, לעצור השמים וייבשו, רק על מעשה רוב העם, אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעונו ימות [ללא נסים אלא במנהגו של עולם, כי הנסים לא יעשו לטובה או לרעה רק לצדיקים גמורים או רשעים גמורים]. והנה אמר כי בעשותם כל המצות מאהבה שלימה יעשה עמהם את כל הנסים האלה
לטובה, ואמר כי בעובדם עבודה זרה יעשה עמהם אות לרעה [בדרך נסית].
44. בעתו - בלילות, כדי שלא יטריחו אתכם הגשמים פרוש אחר: בלילי שבתות, שהכל מצויין בבתיהם (יש״י).
45. יורה ומלקוש - לשון יורה ע׳׳ש שמרוה את הארץ. ופירוש המילה מלקוש הוא דבר המאוחר. וי׳מ שהמילה מלקוש מורכבת מהלשונות 'מל' ו'קש', כיון שיורד על המלילות ועל הקשין (יש״י)
46. יפתה - כמו(נר׳ ע, 10 ׳׳יפת אלהים ליפת׳׳, שפרש׳׳י: ירחיב. וכן בארמית'פתה' הוא רחב. וכן כאן הכוונה פן ירחב לבבכם, כי מרוב הטובה ירחב הלב, דוגמת(דנ׳ ח, יד1 ׳׳ורם לבבך ושכחת את ה'׳׳, כי הלב יתפשט למעלה ולצדדין(עיו״ת). וי׳׳מ שהוא עניין הטיית הלב לזולתו שלא על דרך האמת והשכל
47. ציצית - השם ציצית היא שם תיאר המירה על דבר הבילט לחיץ, יכן בספרי ־אמר"אין ציצית אלא ייצא", כלימר שהפתילית ייצאית יצצית מן הבגד. אבל 'יהיה לכם לציצית׳ היא שם פיעל המירה על הסתכלית, מגזרת'מציץ מן החרכים', כלימר יהיה לכם לראיה יהסתכלית, "יראיתם איתי
יזכרתם יגי'" (עיו״ת).
48. וראיתם אותו וזכרתם - כשתראי איתם תזכרי את כל מציית ה' יתגמרי בלבכם לקיים איתן, כמ"ש (מנחות«״ג0 "ראיה מביא לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה" (רשר״ה). שכשיביטי בסימן עבדיתם ית־י לב שאי־ם ב־י חירין לעשית כחפצם במאכלם במלבישם בדיבירם יבכל מעשיהם, כעבד שאימת רבי עליי, ילעמיד בשעה שהאדין מצייה לעמיד, ילעשית כל מלאכית אשר צייה ה'
לעשית (אור החיימ).
49. אחרי לבבכם ואחרי עיניכם - הלב יהעי־ים הם מרגלים לגיף ימסרסים [משרכימ] לי את העבירית, העין ריאה, הלב חימד, יהגיף עישה את העבירית (רש״י). ימה שהקדים הלב, לפי שהלב מ־היג את
כל הגיף יכל האיברים שבגיף ־משכין אחריי(רכינו כחיי).
i r r a p R ה י ת ו כ ר ב i 158R ק״ש וaaaaaaaaaaaaaaaesxajeoesxaKaja שויתיי הוה לנגדי תמיד aaaaaaaaaae!xaKaKaKaKa!xaKaKaKaa
וראיתם 50־ מ צויתי, אותו גם ל ־ כ ת א ל כן ?ןן ת ן כ ויו, וןן עזי תם* ¥
: ם « ב
ם לאליהיכם י י י ב ו ודזיירתם קדזזזים מI V •• ו * •ו : • :•ו :I :1 ״ ך ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ למען'תזכור את יום ;{אוזן מארץ מצרים כליווי חיין) It I JVS 1אתי1 יאהדונוזי rLJW I I /vS (ימן לגויים מ״ע לזכור יצי״מ בכל יום, ביקר וננרב• שנא' ^
לל דד יות ל כם לאליהים, אא ני ידדומ יאהדונהי אא ללידדי כםI V יI V : Jl : V ״ • T J.rV I " V : *
: אאמת. 5 ם 1 כ ח ר כ ל ע ב
יזהר לסיים"אני ה' אלהיכם אמת" עם הש״ץ ביחד ומלת אמת יאמר אותה עם הקהל בקול רם(גם הש״ץ יאמר אותה בלחש), ואחר כך ישתוק וישמע מהש״ץ כשחוזר לומר ״ה' אלהיכם אמת" ויםן לצאת ידי חובה באמירתן. ואם לא הספיק לגמור עם הש״ץ או שהוא מתפלל ביחיד, אז אחרי שגומר ״אני ה' אלהיכם אמת״ יחזור לומר ״ה' אלהיכם אמת״, כדי להשלים מנין רמ״ח תיבות של
ק״ש כמנין איבריו של ה א זדם:
. 5 ה 2 ד י ח י ת ה ו א י צ מ א א מת ה י וחוזר הש״ץ: IS<T יאהדונהי אלידדי כם ה
ת לליד—ת ספור יציאת מצרים (כיון שסיום פרשה שלישית של שנוע עשק בכך). 3 א וךנךזליה יבילג המתפלל הסכמה מחלעת ונולדה לגל הדברים ?׳,:אמ-•- בק׳יש
ויוךה'לגל תכנם(עולם התמ.
50. למען תזכרו ועשיתם - לכאורה יש כאן כפילות, דכבר נאמר למעלה וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם. אלא למעלה נאמר שע״י הזכירה והעשייה של המצוות נימנע מלעשות עברות [שבהעדר מחשבה על רעיונות חיובים עולה מאליה מחשבת הסעות והחטא, ולכן ה״לא תתורו אחרי לבבכם וגו'" הוא תוצאה של הראייה והזכירה], וכאן חזר לאמר שוב עשייה וזכירה לאמר שע״י כך תהיו גם קדושים, וקדושה זו הבאה מאליה היא שכרכם, ולא תתגאלו בתאות הלב המטנפת את נשמתכם [דבלא זכירת המצות ועשייתן לא יתכן להתקדש לה', וכמו שכתב המס״י פרק כו שעניין הקדושה כפול הוא, תחלתו עבודה וסופו גמול, תחלתו השתדלות וסופו מתנה, והיינו שתחילתו הוא מה שאדם מקדש עצמו מלמטה וסופו הוא מה שמקדשים אותו מלמעלה](עיין ראב״ע ורשר״ה). וכן מובא בשם הח״ח זללה״ה שיש כאן שתי מדרגות, הראשונה שיגיעו על ידי המצוות לכך שלא יתורו אחרי הלב והעין ולא יחטאו, והשניה שיזכו אחרי זה גם להארה חדשה במצוות -"והייתם קדושים". ששני עניינים כלולים בתוה״ק ובמצוות: עליה מתוך המצב של
חטא, ואח״כ העליה מדרגה לדרגה בקדושה העליונה (מאמרי ימי רצון קכ״ו).
51. אני ה׳ אלוהיכם - משמעות הפסוק היא: אני ה' אלוהכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כדי שתקבלו מלכותי [לאלהים], ותקבלו גזרותי. וכדי שלא יאמר ישראל: מפני מה אמר הקב״ה שנקיים מצוותיו, מפני שנעשה ונטול שכר! - אנו לא עושים ולא נוטלים שכר. לכך נאמר שוב ״אני
| R 1 5 9 r ה י ת ו כ ר ב ט ק״ש ו נ S ק R aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
, ר עזר, ו נ אא מן, ם ל ו ע , ו קים ל ס ס ו ב , ו נכון מ 5 י 3 ת י מ דיעיכ *, ו נחמד, וינ?ןים, י נ י ל ואהוב, וחביב ע
ל עלי״, ל מתקב ^ , ו מ ל ם ל ש ו ונורא, ו א דיר, ו מ תקן מ
ל עלינו לעולם « 3 ל ל נ וטוב, ויפה, הדבר הזזה ע
מ ל כנו, צור ¥א י . אא ככת כיאליהי עולם* ה י י מ ו עד ת
, לדור ודור הוא קים ו נ ע י ש ו מ מ גן יעז ?ןנו ה א י יעקב ה
ה וכםאו נכון שלטונו מבוסם54 נ ת ש י א ל ™ ועזמו ק!*ם ו
ומ ללכותו ו אמו נתו לעד קימת, ו דבריו
י ו נאא מ נים ו נ ח מ זדיםיעייים ח 3 * ש ח יים וק י נמים לא י ה י ו ת ב ש
• v: • T v; T v: v ; ז י ־ 1־; •
ן על גבי עיניו ויניחן מידיו) ו ל מי י י יענ ל (כשיאכוי לעד ינשק הציציות ו
על אבותינו, ןןלינו, ועל פנינו עולמים.
רות ז רע דו , ו עעל כל־ ם י א ב , ו על דורו תינו ה א ב י ה ו ד ב
, י ב ד מ ה י ו ד ; על ד;ןראעונים ב יעזזראל עבדיך ™ 53. ויציב - הכוונה שהאמת היא קבועה, כלומר אמת מוחלטת שאיו לסותרה(שי״ץ). ויי׳מ שהמילה היא מלשוו הארמית ופירושה'אמת', כמ׳׳ש"ויציב חלמא׳׳ נלניא׳ נ, מה), וכיוו שט׳׳ז התארים הללו מן 'אמת' עד'ויפה' נוסדו בתור קיום והסכמה לט׳׳ו העניניים אשר התבארו בט׳׳ז פסוקי שתי הפרשיות הראשונות בק׳׳ש (מיין מיו׳יפ, ומי׳״!), אם כך כנגד בשכמל׳׳ו שאומרים בחשאי לפי שגנבו משה מן המלאכים, אומרים יציב בארמית, וזאת ג׳׳כ כדי שלא יבינו המלאכים שהרי אינם יודעים לשון
ארמית (עצ״י). 54. הוא... נכון - על הפסוק ממי יו, עז) ׳׳כי יד על כס יה׳׳ אמרו חז׳׳ל ״איו השם שלם ואיו הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק׳׳, כיוו שבפסוק חסרות האותיות וא׳׳ו ה׳׳א לשם ׳׳יהוה׳׳, ואות אל׳׳ף לכסא. ולפ׳׳ז כוונת המאמר כאו שלעתיד לבוא יהא ׳הוא׳ קיים, שהאותיות הללו ה - ו - א יתקיימו, שיחזרו א׳׳ו ה׳׳א לשם הויה, ואל׳׳ף לכסא, וממילא יהא שמו של ה' קיים וכסאו נכון(סידוי המפויש
ד אל חי ל ? ותעבחות, ברכות והודאות ל, ו י ש ןנוןרא במע , רם העללמלתונעא, ^״ךל ח צ ם * ומי 55. ובמרד ישראל גאלת - מתבאר ע"פ הנאמר ממי 7, נט"ואמרת אל פרעה כה אמר ה', בני בכורי ישראל, ״, ותמאן לשלחו, הנה אנוכי הורג את בנך בכורך", כלומר אם לא תכיר בכך שבני בכורי הוא ישראל ותשלח אותם אז אני אהרוג את בנך בכורך, הרי שהקבי׳ה קבע את מכת בכורות לאות על כך ש׳׳בני בכורי ישראל", ולכן על ידי שכל בנורהם הרגת, נתגלה אז לעין כל, שבנורד ישראל גאלת, שכלל ישראל הם אכן בנו בכורו של הקב"ה, ומשמעות הבכורה בזה, פירש הנצי"ב שם שכמו בן בכור של המלך שהוא יורש הכתר, שעוד בחיי המלך מסייע בהנהגת המלוכה, כך ישראל מסייעים
כביכול להשגחה והליכות העולם
56. וזדים טבעת - נקט דוקא בתואר 'זדים' לתאר את המצרים, כיון שרצה לרמוז למידה כנגד מידה שפעל ה', שנאמר(ממי יח, יא1"עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, כי בדבר אשר זדו עליהם", ופירש הספורנו "כי הציל את העם באותו הדבר עצמו אשר זדו המצרים על ישראל וכו', וזה היה שהרג בכוריהם כמו שהרגו המצרים כל הבן הילוד לישראל, והטביעם בים כדרך שהם הטביעו הבנים ביאור" והסיבה שהזכיר קודם את טביעת המצרים ורק אח"כ מעבר ישראל מתבאר על פי דברי ר' אבהו במדרש, שבשעה שטבעו המצרים בים סוף, היו ישראל עדיין הולכים בתוך הים
ביבשה, לכן אנו מזכרים כסדר הזה כדי לרמוז לאותו נס(מניד צדק) ,
57. - מזכירין קריעת ים סוף באמת ויציב, לפי שכיון שקרע להם הקב"ה את הים האמינו בו, שנאמר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ובזכות האמונה שהאמינו בו זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה, שכן כתיב אחריו "אז ישיר משה", לכך כשם שהם הסמיכו שירה אחר האמונה והקריעה, וכשם שהם טהרו לבם [האמינו בה' בלב שלם] ואמרו שירה, כך צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל
60. שירה חדשה - לשיר שירה חדשה שלא שמעתה אוזן מעולם, שישים ריבוא ביחד, ולכוין כולם מילה במילה ואות באות - זה יכול להיות רק ברוח הקודש ששרתה עליהם ומה ששירה זו נקראת 'חדשה' לעומת שירות אחרות, מפני שהכרה זו שהי ימלוד לעולם ועד, נתחדשה עתה בפעם הראשונה
מאז בריאת העולם (הארת התפלה) ,
61. לעולם ועד - לשון קצרה והכוונה לעולם ועד עולם, דוגמת'שוכן עד' (יזמי נו, נו0, שפירושו: שוכן עד מרום, והכוונה כאן היא שמלכותו נצחית כמו"בטחו בה' עדי עד" (מצו׳),
: ם י ר צ מ ברוד אתה יהיומ ״s״ , אשרb אאל אתיי עזר אל מ
ה ^ ר ש ה ע נ ו מ ת ש ל פ ת ת ו כ ל ה
א. אין להפסיק בן גאולה לתפילה אפילו בשתיקה, ואפ' לקדיש ולקדשה ולברכו, וכדין הנמצא באמצע תפלת העמידה שאינו רשאי להפסיק לענות כלום(עדאשדי נצור' שבסיום העמידה), ולפיכך אם ממתינים שיהיו עשרה שיתחילו תפלת הלחש ביחד, יש להמתין קודם החתימה,
ולא אחר שחתמו גאל ישראל.
ב. צריך לכתחילה לכוין פירוש המילים בכל הברכות. ואם לא כיון בברכה הראשונה, לא יצא ידי חובה, ומ״מ אינו חוזר [וישתדל אז לפחות לכוון במודים]. ואם מתפלל בע״פ, שלא מתוך
הסידור, צריך לעצום עיניו בתפלתו.
ג. בתפלת שמ״ע צריך לעמוד על מקומו שרגלו צמודות זו לזו, ויתפלל בלחש, ויבטא היטב כל תיבה ותיבה, וישמיע לאזניו בלבד, ולא ישמיע קולו לאחרים.
ד. צריך להשתחוות בברכה הראשונה בתחלתה ובסופה, ובברכת ״מודים״ בתחלתה ובסופה, ואין להשתחוות בשאר ברכות בתחלתן ובסופן. וכשהוא כורע, כורע במהירות בפעם אחת,
וכשהוא זוקף יזקוף בנחת.
ה. מצוה מן המובחר להתפלל שמ״ע עם הנץ החמה, וזמנה נמשך עד ד' שעות מהיום בשעות זמניות, שהוא שליש היום. ובדיעבד יכול להתפלל שמ״ע לאחר מכן עד חצות, אלא אם כן
הזיד בדבר, שאז יתפלל בתנאי של נדבה(שארית יוסף ב׳ סי פס).
ו. הנצרך לנקביו, אף שיכול להעמיד עצמו עד כדי שעור פרסה, לכתחלה לא יתפלל עד שיתפנה לנקביו, אלא אם כן יעבור זמן התפלה שאז יתפלל אם יכול להעמיד עצמו שעור פרסה.
'ו פי י גיד ת ה ל תף: ז א ע פ רצי ת פ תח, ו א 2 נ אדיני, אA י • ־ •J ; י 1 י.יו י T : J I י ; T ־ T ־ : 1.
ת ימן לגל נעלת אבותינו עובנזכותרם גומל לנו השי׳ית חסדים טובים ו ב . א א
ונביא לנו גאלה(נחרי םאםר ג).
ת הכריעות שמשתחווה אל ה׳, כעבד הכורע לאדונו. ע ש ל עצמו במחשבתו ב יקבל ע
, אלהינו ה י ל כ י ה אא רצה יהיומ ™ ה י י 3 י ה 1 ז י ןד מ ואליהי אבו תינו, אלהי אבךהם
תקיף בעל היכולת ובעל הכיתות כולם,
המשגיח עלינו בפרט
[שיסוד עבודתו ד*ץלץך* [מדת גבויה **Lk•*^ ^«*ך*'* [מדת אמת3pj• -תפאית] , f^ ^ ל א ^ •י •^"i -דין] י ל במדת החסד], א
ת התפ׳(שם). ע ׳ ^ 1. ובידוד ענז היראה וההכנעה יהיה בשמחה גדולה ׳גזה ועצונלה ^
ו לו, אלא יבקש בלב שלם בל א יתפלל באדם המבקש דבר ואינו צרי ל ור״י בתב ש
ה לשדר הלב ?:נ30איפ!ה וברצון). כ בקשה. (לכן הקדמנו הוכנה לכל ם
2. שפתי תפתח - כי מרוב הפחד והמורא והבושה לא אוכל לפתוח שפתי, לכן אני מבקש שתעזור לי לדבר לפניך (שי״צ). cere יש לומר שפסוק זה ופה, נא, י» מחובר במזמור לפסוק "כי לא תחפוץ זבח וכוי״. כלומר כיון שלא תחפוץ בעולה וזבחים כי החרבת את מזבחך, ועלינו אפוא לשלם פרים
בשפתנו, לפיכך ה' שפתי תפתח(עיו״ת).
3. אלוהי אברהם... יעקב - נאמר אלו ה בכל אחד, שכל אחד במידתו המיוחדת עבד את ה' (ממ״א), והכיר מצד עצמו את בורא העולם, ולא מצד אמונת אבותיו(עצ״י).
aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa שויתי י הוה לנגדי תמיד aaaaaaaaaa1&aaaaa1&aaaa1£>
ו הנוךא והנח ־ ^ 5 ו ב , ה ג 4 ת ד ס ת ה גדול ח ל ו כ ח נ ה ל ע ה אל ב
, , אל ןן לליון מענלעלהכל, גו מל ח ם דים טובים 7 ת 6 « ע מ ב
, וזו כנך ח םזיי אבות א מהחדש 8 יי קו נה הכיל בכלב
גו אל* מ^יח ¥לל ב ני ב ני הם ם ת ו כ ז , ומביא ב ונתינו 9 ,?וב החזס^^םלששע
י אותם • בזנית אהבתו למןןן זעמו 10 באה!בהל ו ע מ צ " יכוין למסור ע ה ב ה א ב " ר מ א י ש כ
קידוש ה', בסקילה שריפה הרג וחנק.
, כ תבנו ב ם פר ו י ח ״א י ל חיים, מ לך רז פץ ב חיים ^?נו נ ר י א ש בעשיית: זכרנו לה
4. הגדול הגבור והנורא - בשלשת התארים הללו תיאר משה רבנו ע״ה את הקב״ה נדני י, י». ומזה אנו מבינים כי כל הנהגתו ית' את העולם הזה כלולה בשלשה תוארים אלה, ועליהם אין להוסיף, שכל המוסיף גורע, כמ״ש בברכות(לג:)"באחד שירד לפני התיבה ואמר האל הגדול,״ והאדיר והעזוז וכוי, ואמר ליה סיימתינהו לכולא שבחי דמרך, למה ליה כולי האי, אנן הני תלת דאמרינן(הגדול הגבור והנורא) אי לאו דאמרינהו משה רבינו באוריתא ואתו אנשי כנה״ג ותקנינהו בתפלה לא
הוינן יכולין למימר להו״. ופרוש התואר גדול הוא שאין נמצא שוה לו במדרגת מין מציאותו(ספורנו דבי י, יז), וי״מ גדול במידת החסד(רבנו בחיי ואלשין שם), כמ״ש ״גדול חסד״, שאין לומר שה' גדול במובן הגשמי ח״ו, אלא גדול במידת חסדו שעיקר גדולתו וגילויו מתבטאת במידה זו, וכמ״ש ״אתה החילות להראות,,, את גודלך״ ופירש רש״י - את מידת טובך, וביטוי זה הוא כנגד אברהם אבינו שהיה עמוד החסד(רוקח, ממ״א
ח״ד). 5. הגבור - כמ״ש ״מי ימלל גבורות ה'״ נפה׳ קו, נ), ורומז בזה על מדת הדין, וזה כנגד יצחק אבינו
שנעקד, שמידתו מידת הגבורה כמ״ש 'ופחד יצחק' (רוקח, עיו״ת),
6. והנורא - משגיח לשלם שכר ולענוש, באפן שראוי לירא מפניו(ספורנו שם), וי״מ הוא יראוי בהשגתנו, וזאת משיגים ע״י שנכניע את עצמנו ביראת הרוממות כלפי האמת, והיינו ספירת תפארת(ממ״א), שכאשר אדם רואה את האמת עם כל חריפותה ועצמתה, והוא עומד נגדה ומכיר בקטנותו, אז נופל עליו פחד נורא, וביטוי זה הוא כנגד יעקב אבינו, שכאשר נגלה לו המראה של סולם מוצב ארצה
וראשו מגיע השמימה, אמר מה נורא המקום הזה (הארת התפלה),
7. חסדים טובים - שתכליתם טובה, משא״כ האדם הגומל חסד לחברו אינו יכול לדעת מראש אם החסד הוא טוב בהחלט, שהרי יתכן שלבסוף יצא ממנו רע ח״ו (רד״א),
8. קונה הכל - ככתוב ״קונה שמים וארץ״ ננר יד, ינ0, שע״י שברא אותם קנאם להיות שלו, ולא כתוב קנה [בעבר] אלא קונה [בהווה], כיון שה' מחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית (מלבי״ם),
9. חסדי אבות - חסידות זו דרגה של'עושה נחת רוח ליוצרו' אע״פ שלא צווה ע״כ, וכך עשו אבותינו אע״פ שלא נצטוו (מס״י), וחסידות זו של האבות הקדושים זוכר ה' כדי לגאול הדורות הבאים,
10. למען שמו - ששמות ה' מורים על מידותיו והנהגותיו, ובברכה זו הכוונה למידת חסדו, כי ״עולם חסד יבנה״, ותכלית הבריאה היא למען גילוי כבודו, דהיינו גילוי חסדו, וגאולתנו נצרכת למען
R ה ד ש ה ע נ ו מ ת ש ל י פ d ת r i o p R 1 6 6 S ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
חיים, למענך אלהים חיים. אם לא אמר "זכרנו" ונזכר לפני שאמר "הי" חוזר, ואם אחר "הי" אינו חוזר.
. כרוך ה ^ ה ם ד ו מ לך עוזר רמו עזי ןן e מגן ק
תכן גן אבר דום ו0עלתבנתגן ״. י י ה א רצה י וזו מ ™ ש אמן: אמת היא הברכה והשבח הזה, ואני מודה ומאמין שהשבחים לו ית׳ הם יאים ונאים.
יתבונן ויכו!־: רבש׳׳ע, רצוני בברכה זו לעובחזי על גבורתןל,, 1 ה 2 ד ו כ , ג כ ולברכד לגל רנח^ת המתים(הח״ח בספרו שם עולם חייב). ־ י
יתקע אמונת תחת המתים בלבו באמונה עול?ה, כי דבר ה׳ לא ישוב ריקם,
עהבטיח לינו להלןיץ המתים ?!?!?:!ים(יע״ד דרוש א׳).
, מ רזיה י ח ו ;כ ?חי נ
ו ב ד גבור לעולם ^דיני ג ד ב JS דנת ל להועזי ןן, m רב. , 1 4
ד ד ב 1 ארצה ל מ רצים 3
11. מגן אברהם - אברהם הצטיין במדת החסד יהשיג מדרגתי במדה זי ממה שלמד המדה מהקב"ה, יעשה חסדים לא רק לטיבים אלא גם לרעים. ימידה TOD מידה, גם הבירא התנהג עמי במדת החסד, ילפיכך חיתמין ברכה זי מגן אברהם דיקא, שהיא מדרגת חסד גדילה ייתר מן עיזר ימישיע, שאפילי
אם האדם מיסר עצמי לסכנה, ה' מגן לי שלא ישליט בי האש אי אייביי(עבודה שבלב).
12. ברכה הראשינה כללה תיארי ה' איתם הכיר אברהם, יבברכה זי נכללים תארי ה' בהכרת יצחק, אשר הכיר שאתה גביר לעילם ה', על דרך שנאמר"יפחד יצחק", יכמי כן הכיר שאתה מחיה מתים כדאיתא בפרקי ר"א "כיין שהגיע החרב לציארי של יצחק - פרחה ייצתה נשמתי, יכיין שהשמיע קילי מבין הכריבים 'אל תשלח ידך' - חזרה נפשי לגיפי יהתירי, יידע יצחק שכך עתידים המתים
לחיית, פתח יאמר בא"י מחיה המתים" (דובר שלום). יברכה זי נקראת גבירה כי משמעית הגבירה הינה התגברית, כמ"ש "גבר עליני חסדי" שפירישי שחסד ה' גיבר על מידת הדין, יכמ"ש "איזהי גיביר הכיבש את יצרי", יכאן הכיינה שה' מתגבר ימבטל את מערכת הכיכבים ימשנה חיקי הטבע, מה שבעיני אדם נראית כגבירה, אך האמת היא שהשי"ת היא כל יכיל ילא שייך אצלי גבירה, רק עשה סדרי טבע ימבטלם(ריסבייא תענית נ.). יכן כתב בשפ"ח ח"א: "עיז בידך" היא ההנהגה הרגילה שהיא הנהגת הטבע, "יגבירה בימינך" היא שמתגבר
על הנהגת הטבע. 13. מחיה מתים - נס תחיית המתים נזכר חמש פעמים בברכה זי, כמספרם של חמשת החלקים המרכיבים את נשמתי של האדם (נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה), העימד לקים לתחיה, יכמספר חמשת
חישיי(עולם התפלה).
14. מחיה מתים אתה - הכפיל כאן את מילת הגיף'אתה', למעט אחרים, שהרי מצאני כמה בנ"א שהחיי מתים, כמי אליהי הנביא יאלישע, ייחזקאל יעיד, מ"מ אתה היא המחיה ימכיחך עשי מה שעשי, כי הכיח של תחיית המתים נמצא בידך(עיויית). יבמלים רב להושיע רמזי למה שאמרי חז"ל: "גדיל יים הגשמים שאפי' ישיעה פרה יר בבה בי, שנאמר תפ ונח ארץ ייפרי ישע", פי' כשתפתח ארץ למי גשמים אז יפרה יירבה ישע, הרי שבשעת הגשמים מתרבה הישיעה. יבאמת איני מיבן המאמר לפי פשיטי, יצ"ל שמדבר על יים הגשמים של תחיית המתים, כמד"א "גשם נדבית תניף אלהים כי'",
. כמי כמוך כעל עכורות 1 י ו ת ^ ת ^ ה ת ת ? ^ ליזזזני ןןפר םת י ח ת ־ לך, כ לך ככ ככית ו ככחיה וכ צ ככיח ב ה ו ככי ״ו כ
שעתיד הקבי׳ה להודיד טל וגשם של תחיה, וזהו אומרם גדול יום הגשמים - של תחהי׳מ - שאפי׳ ישועה פרה ורבה בו, שנא׳ תפ ונח ארץ ויפרו ישע, פי׳ כש ת פתח ארץ בתחה׳׳מ אז יפרה וירבה ישע, וזמש׳׳א כאן מחיה מתים אתה רב להושיע, פי׳ שאז בתחה׳׳מ תפרה ותרבה הישועה, וכו אמרו להלן ״מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה׳׳, וכן אמרו ״ואיו דומה לך מושיענו לתחית המתים׳׳, כל זה מורה
כי אז בתחה׳׳מ תהיה עיקר הישועה(עצייי),
15. מוריד הטל - מזכירים גבורות גשמים בתחיית המתים כיון שהורדת הגשם שקולה היא כתחיית המתים נברכופ לג.1, כי הגשם כוח חיוני הוא לאדמה החרבה, ואף עשוי להציל את הארץ מסכנת מוות ממש, כך הוא אף הטל, שעליו אומרים חז׳׳ל בפירוש (חגיגה יב:) שעתיד הקב׳׳ה להחיות בו מתים,
ובריטב׳׳א הוסיף שלכן קרויה גבורה שהקב׳׳ה מבטל מערכת הכוכבים כדי להוריד גשם,
16. ברחמים רבים - מחיה ברחמיו גם המתים שאינם ראויים כ׳׳כ, שמחפש להם זכויות(שיייץ), וי׳׳מ שהכונה כאן לחולים הנוטים למות, שמידת הדין נתחייבו כליה, והקב׳׳ה ברחמיו מתגבר על הדין
ומוסיף להם חיים, וזוהי בחינה של מחיה מתים(יינת חיים) ,
17. מתיר אסורים - כאן מוזכר מפתח לידה, שהולד במעי אמו הוא כאסיר(דיישה), וי׳׳מ שנאמרו כאן ג׳ מצבים שונים זה למעלה מזה שהם בחינות של תחית המתים: ׳׳סומר נופלים׳׳ רומז לאלו שאף שאינם חולים ממש, מ׳׳מ נוטים ליפול הן בבריאות והן במצב הכללי כעניות ושברון לב, ואותם הקב׳׳ה סומך ומעמיד ומחזיר למצב טוב , ׳׳ורופא חולים׳׳ אלו חולים הנוטים למות שהרופאים נואשו מרפואתם, והקב׳׳ה בחסדו ישלח דברו וירפאם , ׳׳ומתיר אסורים׳׳ אלו חולים קשים הסובלים משיתוק או שהם כל כך חלשים שאינם יכולים לזוז ממקומם, והם במצב קשה יותר מחולים, גם אותם
השי׳׳ת מרפא ומחזיר להם את כושר התנועה (יינת חיים ליהייצ יבי חיים פיידלנדי),
18. לישני עפר - כי גם לאחר המוות עדיין שורה על העצמות בקבר חלק מהנפש הנקראת ׳׳הבלא דגרמי׳ שמכוחה יקום האדם בתחית המתים, ולכן המתים נקראים ׳ישנים׳ כי יש בהם חיות, אלא שכמו שבשינה חלקים מהנשמה מתרחקים מהגוף, גם לאחר מיתה נפרדים מהגוף חלקים רבים
R ה ד ש ה ע נ ו מ ת ש ל י פ Srop R ת 1 6 8 S aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
יזזזו ןןה. 1 המתים 9
בעשי״ת אומרים:
ן בר רו מים לחיים. י ד ה ת מי כמוף אב דור רו מן זוכר .יצוריו 3ע ואם לא אמר, ולא נזכר עד שאמר שם ה' בברכה, אינו חוזר.
ך ו ר ל ל! חיות ככ תרים. ן ד ת ח ט ב ה ם י י ק ת ו נא ככן א רצה ש
א רצה .יהומ ״יא״ד״נהה, ככ ךויה ה מ תרים: אמן: אמת היא הביכה והשבח הזה, ואני מודה ומאמין שהשבחים לו ית׳ הם יאים ונאים.
כשמגיע החזן ל?! דשה צריך לחזור ג' פסיעות למקום שבו עמד בתפלתו, ויצמיד רגליו, עד שיענה אמן של ברכת ״האל הקדוש". ובאומרו"קדוש" וכו' ידלג ג' דלוגים, שיגביה עקביו וגופו כלפי
: 2 מעלה, וכן ידלג בפסוק"ברוך" וכו', ובפסוק "ימלוך" וכו'0
ffltflp 2 צריף לבון ביותר בקדשה לקדש את השננ יתברף, ובזכות זה ישרה עליו 1
י קיךיש פ ־ ד ש ו ח ס י ם ש ע גקךועוף .וב3£ריצןי מן , ו כ ה ש ך ם אומיים » קיף ק י ש ש ל מ נ ^קתלקהלבמ^נים 22, ה: 2 4 ד ח א כ ם ל ו ־ כ נ נ א ו ה . ז ־ ל ה א ז 2 א 3 ־ ק : ו ף א י ב ד נ ל י ב ע ו ת כ
19. מצמיח ישועה - המיתה לאדם איננה כליה מוחלטת ח׳׳ו רק כתכונת גרעין הנזרע בארץ שכשהוא נרקב וכלה בארץ, מצמיח יבולו בי תר שאת מאשר היה בקדמותו , כן ע׳׳י המיתה הוא מצמיח ישועה, כצמיחת היבול ע׳׳י כלוי הזרע(ד״ש ויייי בי יקי) , וכן מצאנו בשחרית: ׳׳ומי דומה לך לתחיית המתים׳׳ ,
20. מה שנושא האדם את עצמו למעלה בשעה שאומרים קדוש קדוש קדוש, דבר זה מפני כי כל קדושה שהוא יתב׳ נבדל בקדושתו מן התחתונים, ואין לו יתב׳ חיבור וצירוף אליהם, לכן האדם גם כן כאשר יאמר קדוש קדוש, נבדל קצת מן הארץ ומתנשא כלפי מעלה (מהיייל נתיב העבודה פיק יא) ,
ל ונקדשתי בתוף בנ״י. וברוקח כתב שכשאומר ה ש ש 21. ראוי לכוון לקיים מצוות ע
כבודי ומנשק ומחבק דמות קלסתר יעקב שחקוק במרכבת כסא כבודי ואומר לו
אשריף שבניף מקדשין אותי כמלאכי השרת...״
22. עיין קדושת יוצר
23. קרא ונו׳ - ׳קרא ל , , ,׳ פירושו לקרוא ממש, אבל ׳קרא אל , , , ׳ פירושו הזמנה וזירוז, והכוונה כאן שמזמינים זה את זה להשכיל גדולת יוצרם וקדושתו(מלבייים),
24. ואמר - שאם מקדים אחד ויתחיל לפני השאר יתחייב שריפה(ישייי) ,
W I j M I l וה מל א נים . | V I f נשגבת מהשגתנו אדון הכל
היה הוה ויהיהf י ה נ י ד ה א . ברוך אא רצה ייהו קו י 2 7
ם ל ש י רו ל לוך פ לה לי *.*ן ד T י ־ T ״ T ״ ו ; ״ ;
: ^ ש ד ק רואל הפןדוזזז ^ אמן: אמת היא הברכה והשבת הזה, ואני מודה ומאמין שהשבתים לו ית׳ הם יאים ונאים.
בעשי״ת אומרים: המלך הפןךויש.
ואם שכח ולא נזכר תוך כדי דיבור חוזר לראש. וש״צ שטעה ולא נזכר אלא לאחר כדי דיבור,
חוזר לאתה קדוש.
תה' קמו
25. ושמד קדוש - כבר התבאר ששמי יתברך מבטא את איפן התגלית הנהגתי בעילם, יכאן הפריש שמצד פעיליתיי המתייחסית לשמי היא קדיש ינעלם, שאין אני משיגים איתן בשלמית(שיייצ). יברכה זי כנגד יעקב אביני אשר הכיר את ה' ית' בתיאר קדיש, כדאיתא במדרש כשבא יעקב לבית אל
יפגע בשערי רחמים יהקדיש שמי של הב״ה אמר האל הקדיש (דובר שלום).
26. וקדושים - הכיינה למלאכים העליינים הקדישים המעילים בהשגתם, יכן לעם ישראל, שישראל נקראים קדישים ככתיב (ויקרא נ נ0"יהייתם לי קדישים", יגם המלאכים נקראים קדישים שנאמר
(קמינ ו a "יאשמע אחרי קדיש" יכן(דניאל 7 י17"במאמר קדישין" (רוקת, יעבייץ).
27. בכל יום יהללוד סלה - איתם קדישים בכל יים מסתכלים בשגחתי עליהם בפרטית בערב יבקר יצהריים, על כן יהלליך יכי', יבכל יום פרישי יים לא נעדר, אלא מהללים איתך כסדר (הרייא בן
ת והבינה אין האז־ננ בלוננ(כוזרי מאמר נ). ע ד ובזה נבדל כלן הבהמה, שבלעדי ה
ו 28, ו מ ל מד ת ר י צ י ת ע ם ל אא דם ך ןןת 3 נ י ת!ח ו JS וזה חו נן נ
2 ם 9 נ ^ ת מ י ה. .ו ח 3ני מ אא ררך ב ר ו ת ל אנועז בי נה ב
י ודעת ההב?לה. ברוך אאררה ״ י ב ם בינה ^ י י חכגגה ^
, חונן הדעת: ^ א י יהוקו ה אמן: אמת שהשייית הוא תונן הדעת, וכן יהי רצון שיתננו תכמה בינה ודעת.
־ שתכניע ותשפיל מ ה ילון: רבש״ע, ^צו^י בברכה זו לבלןש מ ב ו ש , ת ה
| גאות יצרנו הרע ותשעבד אותו ליגגבוז-ךך־, ולברכ־ עלזה(מדיה, שם עולם תיב).
ו י ת ד לכשישוה דרגתו לדרגת הצדיקיננ יי^כזענר עגל בף שרחוק הוא עדין מתקון מ
ועבודת הי השלמה, ויתפלל ללה׳ בכל מאדו שיעזור לו בכף•.
, וכן[־בננו ך ת י ו ת ד י מ ל ך ל ת ־ ו ת הש׳יכבו30אבינו ל
, ו ה דד וירינו E W P ם ו י ק מ ל כנו לעבוד תך ל
ב ב תעזובה עז למה לפניך. ו ש ל ו נ י י ש
יש נוהגים להוסיף בקשה זו:
ת ח ת ה מ ר ; ר ךו ת י ת ס ת , ש ו נ י ת ו ב י א ה ל א י ך נ י ה ל מ יאהדינהי א ך י ה ־ י י נ פ ל ן מ ו צ י רזי ר
28. דעת, בינה - דעת נאמר על הדעת המיטבע באדם שניתן לי בשעת היצירה, יזה כיח ההשגה בצריף ההבחנה להבדיל בין דברים הנראים דימים לכאירה. יהגינה היא הבאה לאדם מצד השתדליתי בלימיד יחקירה. יזהי שאמר "ו נול מד לאניש בינה", כי זה'בא דרך לימיד (עצייי). ילכן נאמר לאנוש, שהיא ביטיי לחילשת כיחי של האדם, שמייסר ימיגע עצמי בתירה המתישה כיחי של
האדם (יעב״ץ).
29. וחננו - היא"י משמש כאן במקים המילה'יגם', דלאחר שאני משבחים לה' על שהיא חינן הדעת לאדם, ימלמד בינה לכל אניש, אני מבקשים שיחינן גם איתני בחכמה ידעת(מ׳ כנהיינ).
30. השיבנו אבינו לתורתד - מפני שכבר זכיני ללמיד כל התירה כילה כשהייני במעי אמני כדאיתא בגמ' (נדה ל:). יאני מבקשים שישיב איתני לאיתה תירה (עיויית).
| R 1 7 1 r נה עשדה ת שמו ל י פ S ת ע ק « R ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ם ל ל ב ב , ו ל א ר ש ת י י , ב ־ ן ו י ?1 נ ע ש ו פ ־ ל ב ה ל מ ל ה ש ב ו ש ת יר ב , ל הרו ז ך ך ו ב א ב פ; פ
. ם י ב ל ש נ ב ן נ ה ל ט ו ש מ יאהדונהי פ ו ה ך י נ י מ י י , ב ( פ ״ ב פ ) י י ל נ ר י ז ו ר ת
r דזרו צנה בתעזובה , ^ ברוך אא רצה snrr ״
אמן: אמת שהשי׳ית רוצה בתשובה, וכן יהי רצון שיתזרנו בתשובה.
נריכנה זו לבדןש מ2ןז־ לגל ד!קז7ןיריה ה יתבונך זייכנזיך: רבש׳׳ע, רצוני בנ ז ד י ^ ^ , ו
־ ללל זה (הת״ח שם)• י ? " ל ו
בברכה זו צריך להוריד בנחל דמעה ?יה׳ ש?רבה לסלה וימךק עונותינו, לא ע״י לסורים
קשינז, בדי שנוכל להמשיך לעבדו וללמד(יע׳׳ד דרוש א).
¥לנו , מח'ל> 3 2 ג ג ו ש סלח לנו אבינו כי חטאנו בI T ; , _ T T • I* T IT י
• לכל ו , כי אל פ ד י ז מ ם ל כנו כי פ L ?ןנו ב
- , חנון » ו ז ם א ורה. ברוך אא ווה י ו י א ט ו ת ו ם לח ל
לל םליח: ת ו ב ר ם י מ ע ן הן מ רבה פ מ ח י ה
אמן: אמת שהשי״ת תנון המרבה לסלות, וכן יהי רצון שיסלת לנו על תטאנו ופשענו.
ה יתבונך דייכנווך: רבש׳׳ע, רצוני בברכה זו לבןןןש כ(?(־ לגל ^אולית לגם ל א ז, {ה (הת״ת שם)• ־ לגל | י־עי!רא2ל ולבר?
. שאסונות ךבבים 3 3 ( ד לה י ךי 0: ל גאולת עננ ישראל נין הצרות הבאות;גלינו תמיד מז ייככרן ע
פוקדיננ אותנו, וככל יום קללתו מרבה נישל חברו׳ ואויבנו המבקשים רעתנו הם ךבבים.
31. הרוצה בתשובה - כמי׳ש(יחד יח, נג1"החפץ אחפוץ מות רשע, נאום ה' אלהים, הלא בשובו מדרכיו וחיה".
32. סלח לנו אבינו וגו׳ - זדונות הבן דומות בעיני האב כשגגות וקל לו לסלוח, אבל לפני המלך דומות השגגות כזדונות, ולכן מבקשים אנו: אם כבנים סלח לנו לחטאנו, ואם כעבדים מחל לנו
לפשענו(רד״א).
33. דעל הגאולה נתקנו ברכות בפני עצמם: תקע בשופר, ולירושלים, את צמח(רש׳׳י מגילה י״ז). ובאמת עיקר תכלית ברכה זו היא על גאולת היחיד מצרותיו, אלא שזו תגיע לשלמות רק ע׳׳י הגאולה
ו אא ני א ש נוע. כי אא רנה יהומ ם י ת נ א נ םךב רים ו ו אא ני אענה, עוך ההם" ¥
עת צרה וצוקה. יאהדונהי פוךה ומציל ועונה וכורררם בבל־
א רנה יהומ יאהדונהי ומזהוהרהליה, העונה לעמו יששי*אל בעת צרה:
ישעי
ד סה, כ
ה יתבונן וילון: רבש׳׳ע, ^צו^י בנבנ!רק:ה זו לבדןש ממןי ילל הרפואה א ו ח, ת
ולל^רנל־ ללל זה (הת׳׳ת שם)•
א יחלה׳ שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטרט3פ ל לעולם יבקש אדם רחמים ש
לנ.1. וישתתף בצער החולים ויבקשעליהם רחמים (ברוך שאמר).
רפאנו יהומןיאהדונהי ונרפא ן55ה35, הועזי^ןנואתה, 3 ו 6 נ ת פ»י תיית, כי רו הל רונו ת ו נו זזזעה א1 7 ׳ י ; • T ״ 7 ן rr י ; • ד ״
34. למען שמך - שכיון ש עם השם מעונה בצרות, הרי זה חילול שם שמים, כי אומרים "מבלתי יכולת ה'..." (מדי יד, נוד (רוקת).
35. רפאנו ה׳ ונרפא - ע"פ הפסוק(ירמיה יו, יד)"רפאני ה' וארפא". והכפילות רומזת דאע"פ שבכל דור ודור יקים לנו השי"ת רופאים ומושיעים מבנ"א, אין רפואתם ותשועתם שלמה, רק אם ה' ירפא לנו
אז נרפא, ואם הוא ית' יושיענו אז נושע תשועת עולמים (עיו״ת, עיין זו״ת בלק דף נד ע״ג). 36. תהלתנו אתה - נסמך על הפסוק"רפאני ה' וארפא הושיעני ואוושע, כי תהלתי אתה" (ירמיה(יו,
| R 1 7 5 r ה ד ש ה ע נ ו מ ת ש ל י פ ג ת ע S ק R ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
־ ל כ ם ל ל ש ו י מ ו פ א ומרפא י פ י והעלה ארוכה מ
־ ל כ ל , ולכל־כככאוכינו, ו תחלואינו מT : ו ׳ ו ׳ : T ־ : ״ ־ ״ ־ :
ו ממת הגוף נ י w/׳—M * 11 ותחלואי הנפש* ת יש נוהגים להוסיף בקשה זו:
, ה ז ה ש ל כ ו א פ י ר ־ פ א נ , ש רגו ו נ י ו ת ב י א ה י ל א ו ו נ י ה י ל מ יאהדונהי א ו ה ך י י נ ן מ ל פ ו צ י וזי ר
ך , ת ־ ו , לק.ים ת ה ז ז נ נ ע ף ו ו ת נ ו א י ר ב ק ב ז ה ח י ה א י ש ד , כ ף ו ג ת ה א ו פ ־ ש ו פ נ ת ה א ו פ ר
ה r|wp R־ ד ש ה ע נ ו מ ת ש ל י פ R174S ת^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ו ^ חיים ועזבע ועזלום, כחזנים הטובות ב
לבוכה, כי אל טוב ומטיב אא ווה ומבךך
, מבךך £ 3 ך אתה יה 1 ת הזזזנים. ב
^ בשפעטובה.! T • :1 ־
אמן: אמת שהשי׳ית הוא מברך השנים, וכן יהי רצון שיברך שנה זו וכל שנה ושנה.
אם טעה ואמר ב ך כנו בימות הגשמים וסיים הברכה אם נזכר קודם שהתחיל תקע אומר שם ותן
טל ומטר לברכה, אם נזכר אחר שהתחיל תקע יתפלל כדרכו ויאמר בשומע תפלה ותן טל ומטר
לברכה. ואם נזכר אחר שאמר ברוך אתה ה' קודם שסיים שומע תפלה, יאמר למדני חקיך, ויאמר:
ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע תפלת כל פה וכוי. ואם נזכר אחר שסיים שומע תפלה קודם
שהתחיל רצה יאמר שם ותן טל ומטר לברכה. ואם נזכר אחר רצה חוזר מברך עלינו וגומר על
הסדר. ואם לא נזכר אלא עד לאחר שאמר יהיו לרצון האחרון אפילו עדיין לא עקר רגליו צריך
לחזור לראש התפלה.
־ ת 3יהומן ™ אלהינו א 7 ו נ י ו ב בחורף: כךף עלינו ע
, ואת־כל־מיני [ לל כ ב הזזזנה הזאת [
, ו וזז פטל ומטך ל בךכה ״ י ה לטובה ^ ל ו ב ותבואתה יpTT:• T T - ״ • ;f 7 ; T T
פ ני תבל, ם י מ ש ג תה ב ־ פ ני ה אךמה בכלה»ח, ו ל על כ
™ את־העולם כלו מטובך, ו מ לא ועז בע ™
ע ?2לי״ מבךכו תיך ו מעזזזך מ ותנות י ךיך. י פ ש י ךינו ה
, ע ^ , ה י ע ג ־ דבך><ךע פ ל עז מךה ו ה צי לה עז נה זו מ כT ׳ T T' 7r T T T ־ •ן ; י ד • T
־ במי ני פ ךענות ל , ו מ כ י כ ו ה י י ־ במי ני מ עז ךזית א ל 37. ברך עלינו - שהרי אף שנקבע ברייה שיהא שפע ברכה לעולם, יתכן שבגלל מעשינו לא יגיע ו מ כ אלינו, כגון שירד הגשם בזמן שלא צריך וכד', ולכן בקשתנו כאן שהברכה תבוא עלינו(ע״פ שפ׳יח).
| R 1 7 5 r ה ד ש ה ע נ ו מ ת ש ל י פ ה ת ע S ק R aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
, ועעזה לה ת בן וה טובה ה 38ן• אא ח דית ם ״ א י ע ג פ
־ תבו אא תה ל ־ כ ל העזלום, חום וו־ חם ע ללי ה ו ע פ ו ם ש ו
3 ש?רומו בד כה 0 ו תי ה, וב ו־ כה בגזזז כגי ר־צוז ה ד ו *T T ; י T ״ : • ; T J I T ׳ T |V
דו יים ועזבע ה פ ו ונדבה בח??ם? ו ררדזי אא חדיתה ס
וזזזלום, כזזז נים הטובות .rss?, ל בר כה, כי אאלT • ״ T ; • 1 ׳ י ; T ׳ ־ T • ־ י
טוב ו מ טיב אא תה ו מברך הזזזנים. ברוך אא תה
, מברך והעזנים: ״ ה יהח?£ ״ אמן: אמת שהשי׳ית הוא מברך השנים, וכן יהי רצון שיברך שנה זו וכל שנה ושנה.
יאמרה בנעובנרון לב, כשיזכי את הסבנה הרוחנית האימה 3 ת 9 ו י ל ץ ג ו כ י. ?
(התבוללות, ךפוךמה וכו׳) קונמצאים בה רב אארזינו ז^וב;גלה. י י י י
ויתפלל לאל קוידןונץ גנזירזגו ופזוו־נו אקור בכל פאות העולם ו^היה לליב אחד.
ו נ ת ו ד ח ל 4 0 ^ מ ל ףנקע בזזזופד גדול ש, ם י ט ב ? 41ליביץ גליותינו & א ה ת 41ל י־ן^ץ b ליו תינו , ו א ה י ו עזא נם ת
38. תקווה - משורש ׳קוה׳ המבטא שאיפה וצפייה (רשר׳יה נרי א, ע). וכמו שאומרים לקמן למלשינים אל תהי תקוה.
39. עד כאן היו הברכות השייכות לפרט, ומעתה הברכות השייכות לכלל. 40. שופר גדול - ע"פ הכתובנקמיה נו, יג1"והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים וכו׳" שהשופר מבשר על קיבוץ הגלויות. ואותו שופר בא מקרנו של אילו של יצחק, שקרן שמאלית הקטנה יותר נשמע קולה בהר סיני, וקרן ימנית הגדולה עתיד לתקוע בו לעתיד לבוא בקיבוץ גלויות(פרקי
דר׳יא).
41. שא נס - עש״ה נקמי יא, יט "ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ", כביכול הרם דגל ואות לכל הגוים ואז יראוהו ישראל שבגלויות וישובו אל ארצם. וישראל הם עשרת השבטים, ויהודה הוא שבט יהודה שהפיצו ה׳ לד׳ רוחות השמים(ראב׳יע, מלבי׳ים). וזה מה שאמר וקבצנו cm, שלא יהיה כמו שהיה בבית שני שעלו לחצאין(מניד צדק). וסדר המשפטים בברכה זו הוא ע"פ המבואר בפסוקי הנביאים ומדרשי חז"ל בעת הגאולה, שבתחלה יוסר עול השעבוד, ואח"כ יאספו לאחד אחד למקום אחד, ואח"כ ילכו קוממיות לארצם. וזהו שנאמר בתחלה תקע בשופר גדול לחרותנו מהשעבוד, ואח"כ שא נס לקבץ גלויתינו המפוזרים אחד אחד, ואח"כ
בהיותינו יחד קבצנו מארבע כנפות הארץ לארצנו(דובר שלום).
ש פרה ראש ולענה, להמרות פי תכבלי ישראל ך ;!אמתה בלי דפי, ולא יהיה בקרבננ ש
(יע״ד דרוש א).
ת אל ת רזי ך כן וה ו כ ל מ ם ו ל מ ל עזי נים ל י י פ ו כ ?1גלי ביס לע ג י < ע נ ת וכל־הזדים &s$g כ
ך מהזרה ^ ו ש יאבדו, ו כל־אויביך וכל־עזונאיך ו
ע ןןה ^ מ הרה ךך ןן קר , ו מ לכות ה ר י ל כ ו י ^ ו י פ
, ו ךך כלם ו ךך כני עם ם י ס י ס ר 4ו ךךעזבר ל 7ש ר ו ש ה ן מ
. ברוך אתה ד & ^ י , ^ככךהךה בימינו ״ 4 8 י ת ד ו ב ע ל
44. מלך - ברכה זו לבדה מסתיימת במלכות, שהרי נאמר נמןלי נע, 17 "מלך במשפט יעמיד ארץ", וכן (פה׳!ע, 17 "ועוז מלך משפט אהב", שע״י עשיית המשפט מראה שהוא מלך(לבוש).
45. אוהב צדקה ומשפט - הב"י ס' תקפי׳ב כתב ש"מלך אוהב וכוי' פירושו שמתנהג עם ברואיו בצדק ובמשפט, אבל'המלך המשפטי הכוונה שהוא שופט העולם. ובגלל הבדל זה, אם החליף ביניהם
- חוזר (שיח יום).
46. מי שירא ה' ואוהבו, מוכרח לשקץ ולתעב את הרע בתכלית השנאה כמ"ש (פה׳!ז, י1"אוהבי ה' שנאו רע", וכל המתייחס בשאננות ובשוויון נפש כלפי כל עוול איזשהו, סופו להיות מושפע ממנו לכן תקנו אנשי כנסת הגדולה ברכה זו בתפילה למען יתפלל כל אדם לאבד האפיקורסין(עולם
התפלה).
47. תעקר - לשון הסרת העיקר, וכל דבר הנהרס או הנתלש מעיקרו יפול בו לשון עקירה (שרשים לרד״ק).
mr^m ...xwrz .48 - לשונות אלו אין עניינם הכיליון וההשחתה לגמרי, כי אין להתפלל שימותו החוטאים אלא רק החטאים, והראיה שאומרים בסוף 'ותכניעם' שהוא הכנעת הלב לעבודת ה'
R ה ד ש ה ע נ ו מ ת ש ל י פ irrwp R ת 1 7 8 S ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ע לב ךים לעבודתו י ^ מ ^ ן ן , א f f i י
(י׳׳ג:מי נים):
אמן: אמת שהשי׳ית מכניע כל סוגי הרשע בעולם, וכן יהי׳ר שיכניע כל האויבים במהרה בימינו.
ס יתבונך זייכנזיך: דבש׳׳ע, דצוני ב:ב:זךכ:ה זו לבדןש ממןל־ י ק ו מ ת ז פ ו יג, כ
שרנשמוד לגל הצדיקים, ולבדכןי לגל זה(הח״ח שם).
ל בטובת הצדיקים בי בזכותם אנו ךויים. ובל זמן שהצדיקים בעולם ל פ ת ה יבין לבו ל
ל עגל טובת גרי היצדק שדויבים אנו לאוהבם(יע׳׳ח. ל פ ת ה ברכה וטובה בעולם. יביתוד ל
4, ו55ל־ 9 דןצזיי?ןים, ועל־הדזםיךים s $ם
עז אא דית ?5 מך בית־ יעזךאל, ו 5ןל ז ?ן ני הם
, !יעל־ 5 ° ם ת ; י ה א , ועל־פליטת בית־םופךיהם ^ ם ה י מ כ ח
ו נא ך דז מיך י י ש ת , י המו י 5 ת ו ןן לינו 1 מ « ה י י גדי-ה צךק ג
יהיומ ™ אאלהינו, ותן עזכ־ טוב ליבל־
, ועזים דז לקנו 5 2^שלא הבו ט דזים בעז מך ב א מת ^
, ולעולם ליא נבועז ^ ם ת ^ ^ 55דןם ב
, ו על דז ם זי ^ ה ג״ול ב א ככת י נ ° ע ב י ט ת ־ בך ב ט דזנו ש כי
49. על החסידים - במסי׳י כתב שחסיד הוא העושה נחת רוח ליוצרו, ונוהג לפנים משורת הדין. ואילו חז׳׳ל אמרו שחסיד הוא העושה מאהבה. ונראה לי שאין הדברים סותרים, כי כאשר אדם
עושה מאהבה, הוא גם מחפש לעשות מצוות נוספות אף אם אינו מחויב בהן.
50. בית סופריהם - שהיו בקיאים בתורה עד כי יכלו לספור אותיותיה (חגיגה עו:1, וכן שעשו את התורה ספורות ספורות כגון ל׳׳ו כריתות בתורה, ד' אבות בנזיקין וכו' (שקלים ה1.
51. ועלינו - אף שאנו לא צדיקים ולא חסידים ולא סופרים, בכ׳׳ז מבקשים אנו שגם עלינו תרחם.
52. שנר טוב... באמת - אין הכוונה על תשלום הגמול המעותד לעושי רצונו לעתיד לבא, דלא אורח ארעא לתבוע גמול על קיום המצוות, אלא הכוונה - תן קיום לבטחונם של הבוטחים בך, למען יראו
aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa שויתי י הוה לנגדי תמיד aaaaaaaaaa1&aaaaa1&aaaa1£>
ך א תה יוהווומו ״יאהדוהי״, מש ען ת נשע ננו. ב
ומבטח לצזיי?ןים: אמן: אמת שהשי״ת מגן על הצדיקים, וכן יהי רצון שישמור עליהם תמיד.
| יב?ה על ידועולים וגלל החזדת 7!דך זלזיד, בי זה הכלית ס י ל ש ז ו ה י נ ו יד. ב
העולמות'^ליעודאל, ך^^םי^^ין ליבו ידועולים •׳מלכות בנית ולוד למה דינו חיים (יע׳׳ד דרוש א).
ל עגל הגלות וירושלים, שהרי לפיכך נברא ל פ ת א ואל ייאמר אדם מי אני ופלה אני ש
, ועוד שיש נדות רות לפמו 5 ל אדוד ייאמר בשבילי נברא העולם 3 ב אדם יודדי ב.די ש
ה ?:קשתם מפני שליא ש ע ית׳ שיהיו בניו מבקשים ומתפללים עגל זיאת. ואף שליא ה
הגיע הזמן או מאיזה טעם שיהיה, הנה הזם עשו את שלהם והקב״ה שנלדו בזה(מס״י פי׳׳ט).
ך ידוש ל ים עי ךך כאשד ו ת ב ה תשען -דיד עבדך 5 5 ת י כ ל , וכפא מ 5 4 ת ח ט ב זיבךת ה
/ ובנה אורתה בנין עולם כ ה בתוכה תכין ת ככר!
H H ™ ב מ בי מינו שנזכה לראותה H H ״ , , « Id /w mi 11 11 בבניינה • (מנהג ירושלים לומר כאן בת״ב'נחם'לעיל
ו : ״ 7 ; 7 ״
: 5 ך אתה י הו מ ״יא״ד״נהה, בו נה יךושל ים 6 ת » ב אמן: אמת שהשי׳ת בונה ירושלים, וכן יהי רצון שיבנה במהרה וישכון בתוכה.
53. כלומר כל אדם במעשיו הוא יחידי, דהיינו לכל אדם יש לו לבדו את חלקו ותפקידו בעבודת ה', ומה שאדם זה פועל לאור תפקידו בעבודת ה' אין היכולת לפעול ביד אדם אחר, ומכלל כל הפעולות והמעשים של כל בנ׳א נבנה כבוד שמים. וכך גם בהבאת הגאולה, מה שהוא פועל ומתפלל אין היכולת ביד אחר לפעול ולהתפלל, כי זהו חלקו הבלעדי בהבאת הגאולה. וא׳כ על אף שהגאולה עדיין לא באה, אין זה פוטר את האדם לפי ערך תפקידו להתפלל על הגאולה, כי מחובתו הבלעדית
לו לבדו להתפלל על הגאולה (שפ״ח ג, שיג).
54. נאשר דברת - הבטחה זו נאמרה בזכריה (ח, ג) ׳׳כה אמר ה': שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים׳.
55. נסא דוד - כאן אנו מבקשים שההכנה למלכות דוד תושלם, ובבקשה הבאה אנו מבקשים שיתגלה ויבוא.
56. בונה ירושלים - בהווה, כי הוא בונה אותה תדיר עד שיושלם בניינה(יעב׳יץ). שכל המאורעות ההסטוריים והצרות שקרו על עם ישראל הם שלבים המקרבים את הגאולה ובנין ירושלים בפועל
aaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
־ שהננמיח מ ה יכוך: דבש׳׳ע, דננוני בבדכה זו לבדןש מ ע ו ש י ת ה ח י מ , צ ו ט־ לגל כ ״ ל ו * , ־ י ותג׳ה את־ 'מלכות משיח ?ך ללוד, ל״כי-עך' יתקדש שנ
זה (הח״ח שם).
ל אבדן מלכות בבית דוד, וליבו ישבר בקרבו בזכרו רזו־בבן ירושלים וזכרון מלכות יבבה ע
בבית דוד אשר נפסק בעונותינו הרבים(יע׳׳ד שם).
ך ככ הךה ת צ כמי ח בעולם , ת ג לה 58 ז ב ד ע TIJS צ נכח 57 ךא בישועתך, ״ ג 5 תךום • 9 ו ^ ^ וקךנו ו^ ^ןי^ךן* * • h t b t i f c t a M ת ע ו ש י ת ל ו פ צ ה באמת, וגם יכון ל ע ו ש י ת ל ו פ צ יכון ל
'Id / mi ( א ׳ ׳ ד י ח ה ) ע ג ר ד בה כעת, ובכל יום ו מ ו ע ו מצרה ש נ ל י צ י ש ' ה
, ״ הי . בךוך אתה י ה ו £51 ״£״י ד י מ ־ היום ת ל ןוצ $ינו] כ
w הישו עה: ככ ננ ככי דן קךן ״ אמן: אמת שהשי׳ית מצמיח קרן ישועה, וכן יה״ר שיצמיח גאולתנו ומשיחנו במהרה.
־ לגל זה(יע״ד).' ^ ד ^ ל ו ׳ ך א : ? V 'רג^לותננו שrtךך^7lנו לגד '
בברכה זו שהיא סוף האמצעיות צריך ?:מה יתו־ה, שישמע השי״ת בקול הפלתו ויקבל
ל בל יצרפו, ל ע ל פ ת ה ל ענד באן, וישים ?:ל מגמותיו להשם, ל ל פ ת ה ברתנלים ההפלה ש
אפ׳ דבר קטן או גדול(יע״ד דרוש א).
• ח ככן עו מע קו לנו יהומן יאהדונהי אלהינו, אם י ב ןחום ו]ך דדם 60 5? לינו, ו קן בל בך דן ככים ר
57. צמח דוד - כמ׳׳ש(ירמיה לד, נו0 ׳׳מצמיח לדוד צמח צדקה׳/ וכתב כאן בלשון'צמח', כי משיח בן
דוד'צמח' שמו, כמ׳׳ש(זכריה ו, יט ׳׳הנה איש צמח שמו׳/
58. תצמיח - ביאת המשיח יהיה בדרך הצמחה, וזהו גם לשון'מצמיח ישועה' והוא כמו צמח שלפני גידולו נרקב, כן לפני ביאת המשיח יש עקבותא דמשיחא - צרות רבות, וכן ביאת המשיח הוא גם
כמו צמח שצומח לאט לאט ואינו בא פתאום, וכמ׳׳ש במדרש שוח׳׳ט יח' (עבודה שבלב). 59. קרנו - קרן הוא לשון חוזק, כיון שחוזקו של השור מתבטא בקרן, ואנו מתפללים על חיזוק כוחו
של משיח כדי שיהיה מסוגל להתגבר על אויביו(עולם התפלות). 60. חוס ורחם - החס חומל על הדבר בזמן שהוא נצרך לו, ולכן יצטער אם יעדר, אבל הרחמן חומל על הדבר מצד מידת החמלה בלבד. ואם כך, כוונתנו כאן שה' יחוס עלינו כיון שהוא זקוק כביכול
R181 S ה ד ש ה ע נ ו מ ת ש ל י פ S ת R א פ קaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי יי הוה לנגדי תמיד > a a a a < a a a a < a a o a a < a a < a o < a a a < a o
ל את^תפlיתנו, כי אל שוככ55 מקב 6 ח 1 ו י ת ח ג ובךצון ל תפלות ו תחנונים אתה.
T IT . - . - . . .
, וכה יאמר: 6 הרב החיד״א במורה באצבע(ג׳ אות קכו) כתב: בשמע קולנו בכל תפלות חול יתוודה2
מודיס אנחנו לפניך, ?בשת פנים ?חרפה ו?לטה, שחטאנו עוינו ופשענו ל פניך, ועבךנו על ננצות יאוריתא וךךבבנן, ו הרע ?עיניך ע קזינו, ו הרי
י ללי רצון כ! ?1פניך, יהוה יאהדונהי אלוהינו ואלוהי אבו ותינו, ש הז כנו ?לעסוק בהורה ל שמה ו ב מ צוות ו בגמילות חס דים• ויהיו כלי מעשינו לל עזם שמים• ו תזכנו ילדה שלים ונקון
נ פ ?זנו רו זזנו ו נ שמ תתנו ב ג לגול זה• ו ת פ ר נ כסנו פרנסה טובה, ב ה הר ב נ חות ו בב חח.
י י י ח ם 63אל־ יי ששי בננו ת ו ל כ א ל ו ככ 1פ ניך כ ל כנו - .ךיקם ב לעם ישראל, מפני שעל ידינו מתפרסם ומתקדש שמו בעולם, וגם ירחם עלינו מצד הצער והיסורים
שעוברים עלינו(מלבי׳ים יונה ד, י). 61. כתב החיד׳׳א(חסדי אבות פ׳יב י׳יג) בשם זקנו הרב בעל חס׳׳ל, על המאמר ׳׳אל תעש תפלתך קבע׳ שהזהיר התנא שתמיד יעשה נוסח חדש בתפלה, ולא יעשה נוסח קבוע, שבזה תהיה שגורה בפיו ואומרה בלא כונה, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, שבכל יום יעשה נוסח חדש מתחנונים, ובזה יעורר הכונה בתפלה. והוסיף החיד׳׳א: וכזה ראיתי בספרי המוסר שהזהירו על זה, שבכל יום יוסיף בשומע תפלה לשאול צרכיו בכל יום בנוסח מחודש, לעורר הכונה, וכדברי זקני זלה׳׳ה [משמע מדבריו שאין נכון להוסיף תמיד נוסח קבוע, ולכן עצתנו לגבי ההוספות האחרות שבברכת קבוץ גלויות, רפואה ותשובה, שלא לאמר נוסח זה בקביעות, כיון שכל מטרתם היא לעורר הכוונה, ואם נעשית נוסח שגור כבר אין היתר לאומרם].
62. ברחמים וברצון - למרות שהתפללנו ללא כוונה, תקבלנה לכל הפחות ברחמים, כי רחום וחנון אתה, וכשהיתה בכוונת הלב תקבלנה גם ברצון(עיו׳ית). אך לפי זה היה צריך לומר ׳׳ברחמים או ברצון׳/ ולכן יש מפרשים ע׳׳פ הנאמר שהקב׳׳ה מתאוה לתפילתן של צדיקים ולכן עשה האמהות עקרות, ואם כך נמצא שהתפילה היא סיבת העקרות, וזאת כדי שיוכרח העקר להתבונן בכבוד שמו ית' אשר רק הוא יכול ורוצה לרפאותו ולהושיעו. נמצא שהתפילה תכליתה כפולה היות והיא שילוב של בקשות ותהילות. ולכן על התחנונים למילוי צרכינו אנו מבקשים שיענה ברחמים, ועל עבודת
שבחיו וכבודו ית' אנו מבקשים שתתקבל ברצון(מי זהב לר׳ גולדוסר). 63. ריקם אל תשיבנו - למרות שאיננו ראויים לכך שתענה לכל בקשותינו, מ׳מ אל תשיבנו ריקם
ה י ל י פ לת כל־ פה. בךוך א ב ^ ה שו ככ 55 מ י כי אל רי^לה: ב ^ ^ אדו! ״כל שו ככ 55 מ n f c t a h
יהחאתיו ״יאהדונהי״, אמן: אמת שהשי׳ית שומע תפילה, וכן יהי רצון שישמע כל תפילותינו.
יז, .'׳כוויה יתבונך ךיכוך: דבש״ג, דצוני בבד?ה זו לבדןש ניני־ שהחזיד. ד) ׳ ע׳ י ־ לגל זה( ? ד ג ל ^ ו מ ל ו הזלגבודיה ליכנקוניה, בי שום נלגעה רנקוך ג
ר עטרה ליושנה. ובשוןדט י ^ ש ו , ת ו נ ב ר ן ל ויבקש שהקבל הפלתנו במקום עבודת ה
ו בנין ביהמ״ק. ע ב נאאבנר: בל אורנן אלפים שנפלו בימי זיו־ד, ליא נפלו אלא ?!ל שליא ר
יהומן יאהדונהי אלודנו ב55מך ישךאל, א ג 1 פ ך?ה ח
, וה ששב ה55בוךה ה ל ב ק ל ה ג פ ו ל תת פלתם שש 5ה ת 64. צום התענית - אם נאמר צום, למה נאמר גם תענית? אלא שמשמעות השם צום הוא חיבור, ככתוב בחולין'צומת גידין', והושאל על אסיפת עם כמו מל״א כא, ע) ״קראו צום״ שפירש הרד׳׳ק קראו
לקיבוץ, והושאל אח׳׳כ על אסיפת עם לתענית ציבור(עי׳ית, שפ׳יח ג׳).
65. עוד הם מדברים - אפילו לא מתכוננים לתפילה אלא שהם מדברים ונאנחים בינם לבין עצמם על צרותיהם, כבר השי׳׳ת שומע ושולח להם ישועה(שפ׳יח ג׳).
R183 S ה ד ש ה ע נ ו מ ת ש ל י פ S ת R ג פ קaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
עזךאל67 , ואאעןי קיבגות י6 6 ם י ז ע ך לקדש ה ת ^
י תת קבל ת ב ה ל » ל ג ו תת פלתם* s ¥ככ הךה בא הבה ב
י ככיך 5£בוךת ח ו ת י ח ג , ו תתההי לךצון ל ח ו ^ ג בךננון ל
וקיבגות תפלות יעזךאל 55מך. בראשיחודש ובחוליהמועד אומרים: יעלה ויבוא, ואם שכח ונזכר אחר שאמר ״ברוך אתה ה'״ של
המחזיר שכינתו לציון, יאמר ״למדני חקיך״, ויחזור לרצה ויאמר יעלה ויבא. ואם נזכר קודם שאמר
מודים, יאמר יעלה ויבוא שם. ואם התחיל מודים, ועוד לא הגיע לפסוק יהיו לרצון האחרון, חוזר
לרצה. ואם סיים פסוק יהיו לרצון האחרון, חוזר לראש, חוץ מערבית של ליל ראשיחודש שאינו
חוזר כלל(וגם לא יאמר אז למדני חקיך כדי לחזור).
, 6 ה רקיעים 9 ע ב ד ש ג נ ה לשונות הגשה והתקרבות הנזברים ?:אן, דדן ? נ ו מ ש 6 יעל{ ויכא 8ה מהם. וישאף שהזבה הפלתנו וזכרוננו לעביר ל ע מ ה השכינה ל ת ל u ע ^ o m אשר
את בל הרקיעים שהם המדרגות הרותניות, וע״י זה נזבה להתקרבות יותר גדולה
ע יותר גדול(שפ׳׳ח, ממ׳׳א). פ ש ל לפני השי״ת, ולזברון ו
66. דביר - בית קודש הקדשים קרוי דביר ע׳׳ש שהדיבור יוצא משם(מצו׳ מל״א וי). הקשר בין הבקשה שהשי׳ת ירצה בנו ובעבודתנו, לבקשה שהשי׳ת יחזיר את העבודה לביהמ׳ק, הוא שהרצון הגמור והשלם בעבודתם של ישראל יכול להתקיים רק בביהמ׳ק, כי כל עוד אנחנו בגלות ואין באפשרותנו לעבוד את ה' במקדש, יש חסרון ברצון ה' בעבודתנו. בביהמ׳ק בא לידי ביטוי מוחשי האהבה והרצון של הקב׳ה בעם ישראל, כמו שאמרו חז׳ל שבשעה שהיו עולים לרגל היו מראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה. כלומר בביהמ׳׳ק יכלו לראות כל הזמן בחוש - במצב עמידת הכרובים זה כלפי זה - את מדרגת הקירבה והאהבה שבין עם ישראל לשי׳ת, מכיון שהמקום העיקרי והמרכזי שבו אנו עושים רצונו של מקום בצורה מושלמת הוא ביהמ׳׳ק. לכן כאשר אנו מבקשים שהשי׳׳ת ירצה בנו ובתפלתנו, מיד מוסיפים'והשב
העבודה לדביר ביתך', שרק בו אפשר לזכות לרצון מאתו באופן מושלם (שפ׳יח מידות עמ׳ תנ׳יז).
67. אשי ישראל - בגמ' (מנחות קי.) איתא על הפסוק ׳׳לעולם זאת על ישראל׳׳(דה״י נ נ) א׳׳ר גידל אמר רב: זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, ושם איתא בתוס' שהמדרשים חלוקים שיש מי שאומר שמקריב נשמותיהן של צדיקים, וי׳א כבשים של אש, והיינו דאמרינן בשמונה עשרה: ׳׳ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון׳/ ובטור (או״ח קס כתב על ברכת רצה, שאע׳׳פ שאין עתה עבודה, מתפללין על התפלה שהיא במקום הקרבן, שתתקבל ברצון לפני השי׳׳ת, ובב׳׳ח פירש עפ׳׳ז שהכוונה בביטוי אשי ישראל לג' התפלות ערב ובקר וצהרים שתקנו חכמים חובה כנגד התמידים שבכל יום, ותפלתם הם שאר התפלות של יחידים שמתפללין בנדבה ע׳׳י חידוש, או הכוונה למוספין בשבת ור׳ח ומועדים. וכן פירש הב׳י שאשי ישראל פירושו תפלת ישראל שהיא
במקום האישים.
68. תפילה זו נסמכת על הכתוב (נמדנר י, י) ׳׳וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמכם והיו לכם לזכרון לפני אלוהיכם׳. וכיון שאין לנו בימינו את החצוצרות שיעלו את זיכרוננו לפני ה', אנו מקוים שתפילתנו תשיג זאת. ומתפללים שזיכרוננו וזיכרון האבות כאילו יפרוץ בכוח דרך כל הח' רקיעים(ראה אבני אליהו), כדי להגיע למעלה אל מחיצת
ה' ולפייס אותו, שהרי בגלל חטאינו נתרחק מאתנו(עולם התפלות, רשרה׳יר).
ננ קרא קדיש הז-ה, בחול-המועד סוכות: רר, ה כזכות הז-ה, ב:יום> ¥
ו ביום ה!ה י אלהינו ב ה נ ו ד ה לרררם בו vלינו ולהושיענו. זכרנו יהיוק יא
כקדינו בו לברכה, והושיענו בו לחיים טובים, בדבר לטובה, ו
ל ישו!!ה ור רר מים. הום ו ר ןנו ו רמל ור ררם v לינו והושיענו, ה ש ר ו ש ב ב
עינינו, כי אל מ לך הנון!•רהום א תה. ת ו א ו ש כי אא ליף נ
ו ו תך ?גנו נ ך דן פןיך הרןים, ת חפץ ן ו א רצה - ן
ן ל ציון 3?ןי נינו ןשובןת ו « ר ל י נ 3 ! , ו ת חזי נה ת
ך אתה יה ״יאהד״נה״, ו ר . ו ם י מ ן ד מ נ ם ^
תח 1נבנו
70. יפקד, יזנר - ׳זכר׳ מורה על הזכירה לבד בלא מעשה עמה, ו׳פקד׳ פירושו שזוכר ומתעורר גם לעשות איזה דבר דרד גמול רע או טוב (מלבייים),
71. לפליטה - יש לשאול מה עניין הצלה מאויב לרי׳ח? התשובה נמצאת בפסוקי התורה שנאמר "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות,,, והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם", ובפסוק לפני כן נאמר"וכי תבואו מלחמה בארצכם, על הצר הצורר אתכם,,, והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה׳ אלקיכם ונושעתם מאויבכם", ודרשו חז׳׳ל בספרי היקש: "ונזכרתם - ונושעתם, כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות", כלומר בכל זכרון שנאמר בתורה, כמו הזכרון האמור בר"ח, יש עניין של תשועה והצלה מצרה, ולכן גם במוסף של ר"ח אומרים לגבי קרבנות ר"ח
^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי י הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
דןמחזיר שכינתו לציון: אמן: אמת שהשי׳ית יחזיר שכינתו לציון, וכן יה״ר שיחזיר העבודה לביהמ׳יק וישרה שכינתו בתוכו.
ד י מ ת ^ןקיעוה לגמנו, קגנייזג לגבלגו ת ו ב ו ט ל ה ה לגל ב ״ ב ק ה ל ד ו ס י ר ו , מ ח י
ב לבלוב.' ולא י י ו א ו בניננו ר ר לגבודתנ צ ק ו ו נ י א ט י VIA ח פ י ל ר ה ן , ע ד ס ח י ב
ל עצפלו נסיונות קשיננ ח״ו שיעוררו אותו להעריך ידדה כפוי טובה, שאז;גלול להביא ע
את פלה שהשננ ברנן לו.
ד הכורע לאדונו. ב ע יזהר לקבל על עצמו במחשבתו בשעת הכריעות שפלשתתהה אל הי, כ
. 7 ה ושפלות שאיננו ראויננ שיתייחד שם אלהותו עלינו 2 ע נ כ להורות ה
א נ לזנו לך זזז א רצה הוא יה'ו£ 7 ה 3 י ו ת ם י נ ת ו מר דיס נ « אלהינו ואליהי אבותינו קלעולם
ו אתה נ ע י ש ו מ ק לזיינו ומ גן י שענו ה י ו ו ןןד, צורנו צור ח
ו נ פ פר רר ה ל תך, ת ו ב ו ט ה ל הוא, לדיר ודר נו״ה לך ע
ם בי דיך, ו ןןל י נ ו ת נ ןןל־ לזיינו ^ ה נכפו ןרים ה
־ ל נשמו תינו ^ הה עקודות לך sr™; ו 2
ם עזבכל־יום עמנו, וןןל נפלאורדך י י נפיך»לי
ד ?ןרב וביקר ל ה ד ו נ , ו ת ן ־ ל כ ב וטובותיך ש 7 4 ת ו ר ת ס נ ה
72. והכריעה היא עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, הטעם - כי חיות האדם ובנינו תלוי בחוט השדרה, עד שאם נפסק הוא טריפה, והנה להורות - כי חיותו ושפעו תלוי בעילת כל העילות, שהוא ראש ומקור כל הברכות, לכן כורע במלות אלו(ראש׳יח תוצאות חיים עמי ע״ד). ומטרת הכריעה לבורות שפלותו מביותו ראוי לשבח ולהלל לשמו הגדול והנורא, כדי שלא יעלה בדעתו כי הוא ית' צריד לו לשבחו והלוליו, שהרי יש לו מלאכי מעלה שהם משיגים ומושפעים מאתו ומקדישים ומעריצים אותו, אלא לטובת האדם ומעלתו הוא שנצטוה להתפלל אליו ית' (בית אלהים למבי׳יט שער התפלה פרק חי). ובוודאי יודה כל בר שכל שמי שכורע בלא לב קרוב הוא לזה שלא כרע כלל, ואוי לאותה בושה
(יסוה׳יע), 73. מודים - וי״מ: מסכימים אנחנו לאלוהותד ולהנהגתד את העולם ומקבלים אותד כאלוה, כלשון המשנה"מודים חכמים לרבי מאיר" (עיו׳ית), ולכן לא נאמר מודים על,,,, אלא מודים ש,,, (פחד יצחק), 74. נפלאותיך - פלא הוא מלשון נפלא שפירושו מכוסה(שפ׳יח א), וכאן מודים על הניסים הנפלאים
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^ ן י פ ה R 1 ק ד ש ה ע נ ו מ ת ש ל י פ ן ת e 6 R
aaaaaaaaaaaaaaaesxajeoesxaKaja שויתיי הוה לנגדי תמיד aaaaaaaaaa aaaaa aaaa פסקו^ 3 כלו ל א־ לי . הטוב &3ד&ם - כי־ 7 ונהרים5
ו : ד :T ד • ־ • ד
^ 3 , - כי־ליא תמו ל ת ^ ר דז מיך, ה ככר דזם ה
דזפךך, כי מאז§יבמעולם קזוינו לך. בחזרה, כשהחזן אומר "מודים", יאמרו הקהל בלחש "מודים דרבנן" ויכרעו ראשם לבד (וי״א שיכרע גם גופו). וצריך להיזהר לענות"אמן" על ברכת"המחזיר שכינתו" ואח"כ יאמרו"מודים":
^ 7 ן 6 נ ב ד ם ך י ד ו מ
מרדיס אנדזנו לך זזזאתה הוא יהיומ יאהדונהי אלהינו ואליהיי ש ע מ ל אבותינו, אליהי כל־בער, יונרנו יוננר כ
. . V ״ T T J י . I י : ־ " :
ברא זעית. ונאמרברכות והודאות ל עז מך ך! גדול!י ך! הןדוזזז, על, ם נ י ח ת ו נ ת מ ד רר לזיינו ו ףת ןנו ב י ת ע ב ם . כן ג ל זע ה דז ייי הננו ו קי כן תנו ^ ו תאפו* גליו תינו ל דז ננרות קדעזך לייושלים, ל עזמיר חהןיך ו לע&ות רנו נך, ו ל ןן ב זי ך ע]ם ב ל בב עז לם 77. וגםעל עז אא נ זדנוזכיני
להיות ! 1מודים לך. ברוך אל ההודאות.
בחנוכה ובפורים אומרים כאן: "על הנסים". ואם לא אמרו ונזכר לפני שאמר: "ברוך אתה ה'" - חוזר. ואם אמר"הי" - אינו חוזר:
ל נם חנכה ופורים ה לאבותינו, ובפרט ע ש ע ל ככל נסיו הגדוליננ ש tPtffi V יוז־ה ?יהי ע
ל נלשנלד רוחני וכליה. צ ל עננ ישראל נ כ ש
מאתנו, שאין בעל הנס מכיר בניסו, ובכל יום קורים לנו ניסים רבים ואיננו מרגישים בהם(עצ׳יי), ולכן אמר "בכל עת" כי הנסים הנסתרים הם בכל עת ורגע, וכמו שאומרים ביאשר יצר': "שאם
יסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפלו שעה אחת" (עוי׳יח בשלח טו),
75. ערב ונו׳ - ערב ובוקר וצהרים נמשד על ראש המאמר'מודים אנחנו לדי ור"ל שההודאה היא ערב ובקר וצהרים(שי׳יץ, עיו׳ית),
76. ההודאה לקב"ה היא יסוד בעל חשיבות כה גדולה, שרבנן לא הסתפקו בכד שענית אמן בלבד תוציאנו ידי תפילת ההודאה שנאמרת ע"י השי׳ץ, אלא עלינו לאומרה באופן פרטי(רשר׳יה, וראה גם
רד׳יא),
77. לעבדך בלבב שלם - ולעבדד בביהמ"ק עם שני היצרים, כמו שפירשו חז"ל: בכל לבבד - בשני יצריד, ביצר הטוב וביצר הרע, ולכשיבנה ביהמ"ק יהיו כל הכוחות מסורים לעבודתו יתברד (הארת
ביד:מעפצים, ורשעים ביד צדיקים, וטמאים ביד טהורים, וזדיםביד עו ם יחי תור תר• לד ע ששי ת ׳שום גדול וכקדוש בעו למך ע״י 8 ם 0 י לע
הזה• 8 ™, ו ל ע י ששיר אל ע ששי ת תשו ענה גדו לה ו פר כין כ היום 1
, ו טהרו ם י מ ל צ ר ל דביר בי תך, ו פנו את־ היכלך מ י נ ו אא דזר כך באו •
, ו ה דלקו נרות ב רז צירות ?!ישר, וקבעו ששמונת ה א מ ו ט זאת־ מ כידשד מם נפים !נפלאות, ה אלו בה לל ו בבהודאה. וע ששית ע!מ ד כ ימי ת
ונווה ל שמך רה גדול כ! לה ל^ח.
78. תורתך - היוונים העריצו חכמה, אד לא רצו להכיר ולהודות במציאות ובעליונות חכמת התורה שהיא החכמה האלוקית - על חכמת האדם הפריעה להם העובדה שעם ישראל דבקים בחכמת התורה ומבטלים את שכלם כלפיה, לכן גזרו'להשכיחם תורתד', בגלל שהיא תורת ה' אשר מעל
לשכל האדם(שפ׳יח ב),
79. ואתה ברחמיך וגו׳ - אע"פ שהחשמונאים לחמו במסירות נפש, חז"ל הזכירו רק את מעשי ה', כדי שלא נטעה לחשוב שהחשמונאים היו שותפים להשי"ת בניצחון, ועי"כ נמעט ולו במשהו מחיובנו
להלל את השי"ת (שפ׳יח ב),
ד יהיר לץ שמו", וכן(פה׳ קיע, ני0"זדים הליצוני עד מאד", גם ז " ח 80. זדים(לצים) - כמ"ש נמןלי נא, נ היוונים היו 'זדים', שברוע לבם לעגו לתורה וללומדיה ועיקר לעגם היה על 'עוסקי תורתד', שכן לימוד התורה לשמה מבלי מטרה אחרת נוגד את השקפת חכמת יון, שכל חכמתם היתה אמצעי
להפיק ממנה תועלת, ולהמציא על ידה שיפורים בתחומי החיים(שפ׳יח) ,
81. נהיום - גם היום ישנה תשועה ופורקן, מכוון שבימים האלה נפתח בעבר פתח ישועה ונסים, לכן הסגולה בימים אלו לימי ישועה נשארה לדורות(עצ׳יי),
ואם לא אמר ונזכר לפני שאמר: "ברוך אתה הי" של ברכת "הטוב שמך" - חוזר. ואם לא נזכר
עד לאחר שאמר שם ה' אינו חוזר.
, ב ל ה ת נ ו ו כ ויה ללו ויב ר כו את־עז מך ה גדול ב א ממת ב, ה אל יעו ןן ותנו ^ 7 ^ , כני טוב ™ ח * נ לעו לם ל, ה אל הטוב. ברוך א תה י י מ ו ןן זר יתנו פ לה תן ו כ נ ו י י א , הטוב עז מך ו לך נ אה י ה י ל כ י י הו £ יאהדונהי ה
להודות: אמן: אמת היא הברכה והשבח הזה, ואני מודה ומאמין שהשבחים לו ית׳ הם יאים ונאים.
ה בשמיעה ש ל ישראל השומעיננ הברכה, וי״א אף שמקימיננ בזה מצות ע מטלת גנז ע
וענית אבלן(בה״ל ס' קכ״ח סקייא בשם ספר חרדים, כה״ח סייק קלייח).
: י אר ם י לנ ז ג ך מ ר מ f r P ר ו יי ע ש ו ע ו ם י י ח ב
! יאהדונהי 3 S י בר כך : ומקרא הש"ץ
: ייע0א »ה יהיומ 7 ל ^ ייהיומ יאהדונהי ו £ניו שוחקות אאליך וידדף* י> ( . V •• •JT T ST י יT : T • I \ T •IV :
יאהדונהי ו £ניו בחיבהאא ליך, וי עזם ל ך זעלום:
I T י.י ; J" T J ״ '.'.\ י T T
״ ןןל בני ייקעדראאל, ואני י ו פ מ ה י מ ״ ם את־עזממי ב ״ י י כ י ב (!*עעמו י אאברכם לייט1£־?*ל ולכהנים)
רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שהבטחתנו: השקיפה ממעון
קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל:
ואם אין כהנים יאמר הש"ץ"או"א" וכוי, ואחר כל פסוק יענו הקהל: "כן יהי רצון".
י מיששה ד י ־ ל ה ע ב ו ת כ ה ה ר ו ת ש ל ששת ב ה ה מ כ י ב ו ? נ כ ר ו ותינו! ב ב י א ה ל א ו ו נ י ה ל א
: ר ו מ א ם כידו ששיר, כ ם ע י ת כ ו ה י נ ב ן ו ר י אא ה פ ה מ ר ו מ א , ה ך ן ט ע
ואחר־כך יאמר: "יברכך" וכוי עד "ואני אברכם", ואחר כל פסוק עונים הקהל: "כן יהי רצון".
הרואה חלום ונפשו עגומה, יאמר בעת נשיאת כפים:
, א ו ה ה ז ־ ע ג ן ו י י נ י י ו א ם ר ל מ ת ו ל ז ו דתי ששלף, ר מ ו ל ז י ששלף ו ר ! אא נ ם ל ו ך3ונו ששל על י ע ת מ י ר ל נ א י אא רזר־ים, ובבין ש ו ל מ , ובבין ששה ל י מ צ ע י ל נ י א ת מ נבין ששה ל
ם י כ י ר , ואאם צ ק י ד צ ו ששל יו ככף ה י ת ו מ ו ל ז ר ם כ י ם - רז ז-קם ואא פז י ם ה י ב ו ם ט , א ם י ר ז אא ר
82. גם כשאין מקבל הברכה מוכן ע"י מעשיו לקבל ברכות ה', מ"מ יש אפשרות שירד עליו השפע האלוקי באמצעות אנשים אלוהיים עובדי ה', שהם יפתחו צינור הברכה ע"י מעשיהם ותפילתם
וברכתם ויוריקוהו אל העם, ובחר לזה את בני אהרן הקרבים אל ה' בעבודת הקודש (מלבייים),
a a a a a a a a a a a a a a a ^ a ^ ^ a a a שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ל יןדי ו ע ר י ר , ו כנ ממי י ם ו ל ש ו ה י ל ו ע נ ב ה ר ש י ל יןדי מ ה ע ר ם ככ ממי פ א פ ה - ר א ו פ ר
ת כ פ ה . ו כנ ששם ש ו י ל ז ר ו מ ה י ק ז ר כ , ו ן ממ ןצ(ר עעתו מ ע נ כ , ו ה ת ע ר צ ם מ י ר מ כ אא ליי ששע, ו
ה ו קי בב(- כנה, ב ו ט ו תתי ל מ ו ל ז ־ ר ל כ י כ ך ל ו פ , ככן ת ה ה ב ו ט ר ??(״ עעה ל ו ע ב ־ ן לל;;ם ב ת ל ל ק
ק צוררי וניאא ללי: ו ה ף י י נ פ ן ל בבי ל ו י נ , ו ה י ־ פ ן אא ?מרי ו צ ר ו ל י - י ה ם י ב ר ף ה י י בביר רז מ צ נ ר ו ת
ה זו לבדןעו םנקז• ק-יעוכך עולום כ ר ב , ורצוני ב ע ׳ ׳ ש ב נך ךיכנזיך: ו , mf יתבו ט י
ה (סדר היום). ־ לגל ז כ וואד7ולבו ב מג ע ב
יבקש שישבן שלום בעננ ישראל, ולא יהיו מחלוקות בלל, בי השלוננ בוללל לזבל,
ל (סדייה). ב ה ובאמצעות השלוננ נזבה קיבל ונתברך מ
ת א י ש ו זעלום83, טובה וברמה, דדיים, נ נ ם ^ עויס הל ה ק דון ודדםד, [צדכ־ןה] ורדנמים, ןןלינו ה, ובר כנו אבינו ם ו ק מ ה ש ן ו ןןל־ כל־ יעראל ןן כןנך 3 « כ ש
ת פניך85, כי באור י ** 8 באור ב 4 ה ו ו ש כלנו כאתד ב פ ניך sr^86 נ ת רר לנו יהיומ יאהדונהי אליהינו, רורה
T ׳ T T|: T־ |I" V: T י | V T
ו ד יים, אהבה ו ח םד, צד קה ור ח במים, ברכהל ב ר גננו, ו ל ברך את־ ד י מ י ניך ת וזעלום, וטוב״ב ן 83. שים שלום - מתחילים בבקשה על השלום מפני שהמשנה אומרת'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום', ממילא מבקשים אנו קודם על הכלי ואח"כ על הדברים הניתנים
בתוכו, שהם הטובה והברכה חיים חן וחסד(עירית),
84. נאחד - דווקא בברכה זו מבקשים שהברכה תחול על כולם כאחד, משום שכלל ישראל זוכה להארת פנים כאשר אין שום פירוד בינם וכולם'בלב אחד כאיש אחד' כמו שדרשו חז"ל על הפסוק
ממות ינו, נ1 "ויחן שם ישראל נגד ההר",
85. באור פניך - הארת פנים היא גילוי האהבה והרצון לשני שמתבטא גם בפניו של האוהב, שפניו שמחים ומאירים כנגדו , לכן מבקשים אנו שתאיר פניך אלינו, מפני שאז תמלא משאלות לבנו
לטובה (הארת התפילה)
86. באור פניך נתת לנו תורה וחיים - באותו המעמד הקדוש (מעמד הר סיני) שראו אז את אור פני ה' כמ"ש "פנים בפנים דבר ה' עמכם" נדני ה, 17, היתה השגתם גדולה כל כך בתורה הקדושה עד
שהשיגו כי היא מקור החיים לכל הבריאה (נדחי ישראל לחייח פרק מג) ,
טובים ו^ששלום. ואם לא אמר, ונזכר לאחר שהזכיר שם ה' בחתימת הברכה - אינו חוזר.
, המברך אאת־ןןמו ו מ ו ו ו ה ו ברוך אגרה י: י ב ם ^ , א?מן א ! ת כ ^ יעראל בעזלום נ
אמן: אמת שהשייית מברך את עמו בשלום, וכן יהי רצון שינ!)ים שלום עלינו.
ש בו, ל לכמה עניניננ. תחלתו יו״ד וסופו יו״ד, תבורניו יו״ד, ויו״ד יודי״ן י פסוק זה ^מכי
ויש בו מ״ב אותיות, וסודו סוד גדול, ולכן צריך לאמרו בנחת ולבון/ ומועיל הרבה
לקבל תפלתו וליא ישוב ריקננ(סדיה).
ך י י פ י ל ב י ו"ד"ייוץ מחשבות ל פ ־ י ר מ גא אלבי לפניך, יט טו ת ו ב ש ח י היו לרצון לינחתיי^ אא מרי־ פי, ן ה גיון מ
: ה ר צ ה ° יהומ ™ צורי וגיאללי מל תהיה׳, ובתיבת ׳לכל׳ יכלול כ ר ל פ ע ידקדק באמירת תפילה זו, ובמיוחד ב׳נפשי כ
בין גדול בין קטן, בין עני בין עשיר, בין חכה בין טפש, ואיך יקפיד אח״כ ויכעוס. וכתב
ל תשובה יאמר נצור לשוני וכו׳ בדמעה. ע ל ב כ החרדית ש
p& 8, ועז פתו תי מדבר מ רמה, אלרזי, נציר לעזו ני 7 עזי כ ןן פר , ן נ י ב ר ש ^ק י י ח עזי תדים ת ן ל מ ק ל לי א נ
ל בתורתך, י כ ש ה ל ן ו י ב ה ד לבי ל ת פ 8 8 ז א ל ררךז.יה, ו כ ל ת ו ל פ ש ב
87. נצור לשוני - אע"פ שהטוב והרע מסורים ביד האדם, מכל מקום אנו מבקשים מהשם שיסייענו לעשות טוב(רדייא), ומה שאנו מוסיפים לבקש, לאחר שבקשנו שיסייע לנו לשמור על פינו, גם'?תח ל גי!:תווי תך', כיון שאם לא נמנע מדיבורים אסורים, אין התורה שנלמד ונדבר חשובה כלום, , , שכל דיבור של תורה וקדושה שדיבר והיה באפשרותו לעלות ולעשות פרי הילולים קדש לה', נכסה ונמשך
עליו מלמעלה רוח הטומאה ע"י דבוריו האסורים(שמהייל ב, פא),
88. נפשי נעפר... פתח לבי בתורתך - כמ"ש נמרונין(1.7 "אם אדם משים עצמו כערוגה זו שהכל דשין בהו תלמודו מתקיים בידו" כאן מבקשים מה' שנהיה רחוקים מכבוד מדומה ומגאווה וגודל לבב
המאטימים לבו של אדם מהבין חכמת התורה ומעכבין אותו מרדוף אחר המצוות(עיויית) ,
ה R&קצב ד ש ה ע נ ו מ ת ש ל י פ R192S ת^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ 1 & a a a a a 1 & a a a a 1 a שויתי יי הוה לנגדי תמיד £ a a a a a a a a a <
־ ה פן מים ןן לי ל , ן כ ם ת ו ש ע ו אא הדי מ צויתיף ת ךדיף נ פעי ל
לךןןה, מהךה ה?ד :עצתם וקלקל מחעזב1תם.
ת ןע&ה לכןען ל ל ח מ ה ך ן כ ן ה למןןן ע ז ע ן ן 8 9 י ^ מ ה ^
ן ה1^י עה כ . ל מ ען י ח לצון י דיךייף ל ת ל ל ח מ כקד־־ ען רתך ה
י ןןינף במזית חסדך
סגולה שלא ישכח שמו ליום הדין: יאמר קודם"יהיו לרצון" פסוק מתנ״ך המתחיל באות הראשונה
של שמו, ומסתיים באות האחרונה של שמו, או פסוק ששמו מופיע בו.
י למניף, ב ל ת ו ב ש ח ^ אאמךי־פי; ןר!גי1ן מ יהיו לךצון ל
: ה י צ ה ן יהיומו ™™ צודי וגאללי מ
יש אומרים תפילה זו(נקראת תפילת רב נביכופ עז:1):
ם י י ו ח נ י י ר רו בזנו ו ס ח , ש ת ו נ י ו ת ב י א ה ל א ו ו נ י ה י ל מ יאהדינהי א ו ה ך י י נ ו ל פ ן נ ו צ ו ךו רה ם ת ם ששל פ י י , ח ה ב ר ם ששל ב י י , ח ה ב ו ם ששל ט י י , ח ם ו ל י ם ששל ש י י , ח ם י ב ־ א
ם ן ב ה י ם ש א י י ת חח ?!א, ח ־ א ש ב הזם י י ם ש י י , ח 9 ת 0 ו מ ץ ע צ ו ל ז ם ששל ך י י , ח ה ב ו ט
, ם י ו נ י ת ש א ר י ה ו ־ ו ת ת ב ם שש ר! הוא בבנו אא ה י י , ח ד ו ב כ ר ו ש י ם ששל ע י י , ח ה מ ל כ בוששה ו
, י פ ־ י ר ן א מ ו צ ר ו ל י • י ה ן . אא מ ך ו ד ר ו ב ע ה ל ב ו ט ו ל נ ת לבנ ו ל א ש מ ־ ל א כ ל מ ת ם ש י י ח
: ניאלי י ו ר ו מ יאהדינהי צ ו ה , י ך י נ פ י ל ב ן ל ו י נ ה ו
תהי ס ז
89. כך כתב השי"ע סימן קכב סעיף ג', יהסיבה לשכרי הרב היא כיין שתפילה זי הינה למען גיליי הנהגתי בבריאה למניע צער השכינה, ילכן כל המשתתף בצערה זיכה יריאה פני שכינה(שפייזז א),
90. חילוץ עצמות - ביטיי זה נסמך על הפסיק י"יעצמיתיך יחליץ" נקמי נח יא1, יהכיינה יאמץ ייחזק, כמי"חליצי הצבא" נבמד׳ לא) יכן"חליצים תעבירי" נדבי ג1, יהזכיר את העצמית לפי שהם מיסדי הגיף (מצודות ידיק שם, וכן מצאתי בילקויש תהי ימ; תתסז), יאם כן בקשתני כאן היא שנהיה בריאים בגיפני
יאבריני(עיין עוד לקמן בביכהמ״; העיה על יצה והחליצנו),
R193 S ה ד ש ה ע נ ו מ ת ש ל י פ S ת R ג ע קaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
אם יש אחריו מי שלא גמר תפילתו ימתין עד שיסיים ואז יוכל לפסוע.
. 9 ה 1 ל ו ד ה ג ס נ כ ה ה ו ו ע ו ב , ב ו ב ר ו ננלנ?;ד דז^נ^^ר מ י ר ו ח א ע ל ס פ י
, 9 ם 2 י נ ו י ל ע ) ב נכדו מיו ב ם ו ל י עשה עלום (בעשי״תאומר: ה? עןןלינו, ן עלום ם י כ ש הוא •ךחכניו מןע£ה י: י ב ם י ו ןןל כל־ ןןמו יעזךאל, ו א נכדו » 93אאמן ^
, ש ר; בבנה ו נ י י אאבו ת ו ך ל א ו . ו נ י ה ל מ ™ א ו י ה ך י י ן מ ל פ נ ו צ ו ךךו ר
ו שטנה בגילויים נ ק ל ן ח ת , ו ו נ י ג פ י ה ^ ר ה מ ש ב ד ק מ ה ־ ת י ב
. 9 ם 4 ב ש ל ב ר ו ל ע::!״ף ב ל ו נ צ ת ח ?חי ר ו ש ע ל י ד ך יתר, י ו ת ב
ה ד ו ב ע ו א ידועזב ל א בינה, ל ל ה פסיעות אלו במצות אנשיננ מלמדה ב ש 91. ואם על נ32ן יו«א גג:), [שהמסיים ל פ ת א ה ל ו ש ת ידי חובתו עזפלדויב מדינא דגמי, וךאוי ל א צ !:ליל ל תפילתו ופונה לעסקיו בלי ליטול ישות כיאור מיאה על עצמו שאף בשעת תפילתו לא הכיי שעומד לפני מלך מלכי המלכים, ותפילה כזו אין לה עיך, שכן הוא אינו אלא כמתעסק, ממלמל את המילים מבלי לשים לב (חידושי יייזז הלוי תפילה פ״ד הייא)]. יע"פ כתבי האר"י סוד התקין של ג' פ סיעות אלו בעולמות
העליונים ה קדושים היא גדול ינורא (יסוה״ע) ,
92. במוומיו - למרית שיש מלאכי רחמים ימלאכי דין, אעפ"כ יש שלים בינם, מפני שמטרת כילם קיים רצין ה' כך מבקשים אני שישכין שלים עליני, שכל אחד ימלא תפקידי לפי הכיחית יהכלים האישיים שניתני לי, ימטרת כילם תהיה קיים רציני יתברך ירק אז יהיה שלים כי אם כל אחד יש
ו אמן - יש לשאיל למי יציה לימר כן, שהרי מסיים כאן תפילת הלחש, ימי שימע זילתי 93. ואמו הקב"ה? ייש לתרץ ע"פ המג"א בשם המט"מ נאו״ח שי ש״ו) שאימר כן כלפי שני המלאכים המליין לי לאדם בכל יים כדתניא בתענית ניא מ׳יא) יכדאמר ר' זריקא(חגיגה עז.), יהיא כעין בקשה מאתם שיסכימי לתפלתי ייאמצי את כחי להעליתה השמימה, יכדאמר ר"י נשנהדרין«ד0 לעילם יבקש אדם רחמים שיהי הכל מאמצין את כחי [שיסיעיהי מלאכי השרת לבקש רחמים], יאל יהי לי צרים מלמעלה, ינראה לי שבקשת הרחמים היא מאת הקב"ה שהיא ית' יפייס עליי את המלאכים לבל יקטרגי איתי בתפלתי אלא יאמצי את כחי ייסייעיהי, כי עקר גדיל אצלני שאין ראיי להתפלל לשים נברא בעילם ילבקש
ממני איזה סייע אלא לקב"ה לבדי (עיוית)
94. מ אא מר זה ה מ ?זים את פ ר קי ה ק ר בנות י את ת פי לת י"ח, [ ש גם אורנה או מ רים כנגד ה ק ר בנות],ו ש גם למוד זייני היקר בבנות יגם התפ' הם רק ת ח ליף, י אילי העבודה' הש ל נמה מייעד ל ר!ז כיר לנ יה אא מתית והיא'עבודת ה ק ר בנות ממש(עולם התפ'. עיין עוד העיה לעיל בסוף קיבנות) , יכתב הגר"א טיה׳ין ו, ד) הענין היא שעליג' דברים'העילם' עימד, על התירה יעל העבידה יעל גמילית חסדים, יאחר שגליני מארצני, אין לני לא תירה(כמ"ש מלכה ישריה בגיים אין תירה), ילא עבידה, ילא נשתייר כי אם גמילית חסדים (כמ"ש חז"ל באדר"נ פ"ד ה'), יזה שאני אימרים אחר התפילה
שהיא במקים עבידה"שתבנה ביהמ״ק וכו׳" ייהיה עבידה עצמה, "ותן חלקנו בתוותך" ,
ו Sp R־™ נ כ ל ו מ נ י ב R194S אaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^ ל חוזו־ת ךזש״ץ ע״פ הפשט להוציא את פלי שאינו בקי, חזיית flWlfl אע״פ שהטעם ש. וכן הש״ץ מ״מ ?אין זה עלןר הטעם בינדנו וע״פ הסוד מעלתה וגדולה נלאד(באייזז תחמה)
ת סימן י ק ז ת ו ש י ד ת הלחש, כי זו עיקר תפלתו(שו״ת ו ל פ ת ב צריך לכוון בתפילה זו יותר נ
ו לשניע התפי בחזרת הש״ץ, נ צ ־ התפי ?:לחש יכין האדם ע ח כא) וככתב יסוה״ע: א
יע רנ^ללת רזש״ץ, ויבון ר נלדןשזב:nו נלךךו־הון־יn בטלים, ר״ל, רק לשנ נ ש ויזהר נאיד ל
ל ?:!רביות הש״ץ, ע , ן נ ל עוד שוב שנית, ובענית א ל פ ת בהננבונת התפ׳ ממש באלו ה
ת ו צ נ ן ב נ ת א ב , ולא יוציא ר ן ד ?:;עמת אנ א m בן לתפי. ויזהר האדם נ ו ויחשב ל
, בי לפי שנוי הברכות בך שנוי בונת אנן: ה ד ! אנשים ^
בעשרת ימי־תשובה אומרים אבינו מלכנו:
ת !פתירות הארון, שיפתחו שערי השנדם ע ש אלנו מלמו יכון בעת רצון זיאת ב. 9 ו 5 י י ״ י לתפלתנ
. ו נ ם עליי ח ™ ר ^ ™ ! a ד • י נ פ ! חפ1אנו ל 9 6 ו נ כ ל ו אאבינו נו * ״ | I ־ ״ ד v T ; ד •ו ־ : ״ ד ד
. ה ר אא קיא אא ת ו ל ו נ נ ! אאין ל ו נ כ ו ל ו נ נ י אא בT |T |T V I V | V |T I " i ~ I* T
. ף ן נ ש ש ' ן נ ע ל נ ל ד ס ז ו ה ק ד ה ע ממנו צ ז נ לל ככנו! ע ע ו נ נ י אא ב
ו בבה. ה ט ש ע לינו'שש נ י ד ! ח ו נ נ ל כ ו נ נ י אא בT T T I" ״ T ־ : ״ ־ ״ I* T
. ת ו ע ר ת ו ו ש ת ק ו ר ז ־ ג ל ו כ נ י נ ע ל ל נ נ ל ככנו! ב ט ו נ נ י אא ב
. ו נ י ו נ א נ ח'ששבות ש נ י ם ל ה ! ב ט ו נ ו נ ל כ נ י אא ^
. ו נ י ב י ו א 9 ת 7 מ י ! ת מ צ ! ה? כפר ע ו נ כ ו נ ל נ י אא ^
. ו נ י נ ע ל ג נ י נ ש פפין םקט י ו נ נ י ל ע ק י ע מ ר ה ־ צ ל ה כ נ ל ככנו! כ ל ו נ נ י אא ב
ת י ב ז-ה וננ'שש ח ב ושש בבי ו ר ע ה ו ר ע ב ו ר ה ד בבר ו ח ! כ ל ו נ נ ל כ ו נ נ י אא ב: • • ־1 ־ :
T T I T T I v v ; v v ד •ו ־ : ״ ־ ״
י בבריתד. נ ב ם ע וnלאאים רעים* ¥ ר ה ויציר ה פ ג נ נ ו! ן T * T T * : ״ . • ״ ; T T T V ״ ; T ־ ״
95. כמ"ש נ5ן,נ1!יפ כה:) שר' אליעזר ירד ל כפני הה תבה יא כזר כ"ד רננות יליא ניגנה, ירד אא חוריי ר"ע, יאמר תפלה זו ומיד נענה, ל ככן קבעו לאומרה'במתוןיוב ?;מה, ינ ינק נה תפלה זו ?נגד בז־כות'אאמ צ: •גיות' ע\ל שמיייע׳ ש חנינו יעננו ?:נגד חונןהזי ?עת, רז חזירנו ?תשו בבה כנגד רזרו צה ?תשו בבה יכי' (למש, יעב״ץ) , 96. מלכנו - האדם מיים הילדי עד שעת השלמת דעתי [בן יייג שנה] הרי היא כבן לאביי שבשמים שאין עבידתי מיטלת עליי, כי עדיין לא נתחייב בעבידה ימשעה שנעשה בן י"ג שנה יאילך הרי היא עבד לקב"ה ינתחייב בעבידתי יעל זה אני מתיידים שתמיד חטאני לפניי מנעיריני יעד עתה, בין
בהייתני בנים יבין בהייתני עבדים (עיוית) 97. הפו עצת וגו׳ - עצה היא התכלית שאליה שיאפים להגיע, ימחשבה היא האמצעי המיביל לקראת התכלית האימית זיממית להשמיד את ישראל, אבל השי"ת מפר את עצתם קידם ביציעה (מלביים)
ת כ י כ
השנים
י ב ו ש אויבים
^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ R ו נ כ ל ו מ נ י ב ה S א צ ק R
aaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי יי הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^ S195
. ף מ י ע ל ו ח ־ ל כ ה ששלננה ל א ו פ 'ששלח ר
אל. יש
ף י הננג נ p ח ל ת ה ה י ק י ע ע מ נ נ נ
. ו נ א ט ז ן כ ל ו ו נ ח י מיסודהע נכר אא נ ר (י* זכי) כ ו כ ז: IT ־ : T ־די • T
. ו נ י ת ו נ ו ע ־ ל כ ח ל ל וכן ל ו ח מ
. ו נ נ י ר ד ז ג ב ה ש ע י ו ע ה ע ר ר ק
ו ןתינו לך 8 ב ו י ח ר ט ש ־ ל ם כ י ב ר ף ה י ק בבר חח נ ו ח מ
. ף י נ י ד ע ג נ נ ו נ נ י ע ש פ ם ל ע ע בבר ה ה ו ק ו ח נ חזה מ נ
. ם י ב ו ם ט י י ר ח פ ן כ ככךתבבנו ב
. ם י ד י ס ח ם ו י ק י ד ר צ פ ס ככהתבבנו ב
. ם י נ ם ו ךן כני נ י ר ש ר י ם פ כ ת בבנו ב
. ה ב ו ה ט ל כ ל כ ה ו ס נ ר ר פ ם פ ו ב נ ב ת כT T T : ד ; ־ ד : j . ״ . ״ ״ -
. ה ר פ כ ה ו ח י ה ו ס ל ל י נ ח ר נ ס פ ו ב נ ב ת כT T ־1 ; ־ • : T • ; v 7 : ״ ; ״
עה. ו ז ש י ה ו א ל ר ג ס פ כ ת בבנו ב
. ף י נ ל ט נ ם י ב ו ט ו ה נ י ש ע ב מ ו ן ט ו ר כ ב ז ק י ך ו ו א נ ר כ ז
. ב ו ר ק ה ב ע ו ש ו י נ ח ל מ צ ה
. ף מ ם קןר־ן וחו<ק:יששו־אאל ע ר ה
. ף ח י ש וךורם קןרין מ
. ו נ נ ע . ו נ נ ח
. ף י נ פ ה 'ששלמה ל ב ו ש ת ה ח זיהינו בI |V T ; T ״ • T : •
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ל ו מ נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ ו מ ל נ
ו נ כ נ ל ו נ נ
אא בי.1• T
י אא ב1• T
י אא ב1• T
י אא ב1• T
י אא ב1• T
י אא ב1• T
י אא ב1• T
י אא ב1• T
י אא ב1• T
י אא ב1• T
י אא ב1• T
י אא ב1• T
י אא ב1• T
אא בי.1• T
אא בי.1• T
אא בי.1• T
אא בי.1• T
אא בי.1• T
אא בי.
98. שטוי חובותינו - שאני חייבים לקב"ה רבית על כל הטיבית העצימית הכלליית יהפרטיית שהיא עישה עמני, מיים הילדנו יעד יים מיתני , יאם כן כל מעשיני אינם כטיפה מן הים לעימת החיבית,
יעל כך מבקשים אני שימחיק ברחמיי הרבים כל שטרי חיביתיני (האית התפלה)
x#cscs!»o»#aaaaaaaaaasoaaaaa»!xrscscscs»sה לנגדי תמיד 1 שויתי יהaaaaaaaaaaaaaaa»!x . ו נ י ל ג ; 9 9 ם ו ד ר ם ו ו , ח ו נ ל ו ע ק מ ש ! י ו נ כ ל ו מ נ י ב א
. ט י ו ב ע ו ב נ ע נ מ א ל י ל ־ ם ך א מ ל ש ד ג ת י ע ך ש מ ה ל ו מ ל ככנו! ע £ נ י אא ב
. ו נ ז ו ל פ ת ¥ < ת ח א ו י ת ח ג ן ל ו צ ר ב ם ו י ב ל בורחוכמים י ב ! ק ו נ כ ל ו מ נ י ב א
. ך י נ מ ל פ 1 0 0 ° י ט ו ל ח ם ל ק י ו ר נ ב י ש ־ ה ל ! א ו נ כ ל אא בנינו מI ו I י י ז ד T : ד *1 ־ : ״ ־
בימים שאין אומרים בהם תחנון אומרים:
: C ע״י ז מ י ל כ ם ב ל ו ע ־ ד ע ה ו ת ן ן , מ ו י א י ב נ י ״ ך ע ר ב מ ק ™ ב ו ה ד שטם י ך ו י ג י ק י ה ת
ק ן ה , ממהזלל ששם י • י מ ח י ו מ א ו ב מ ־ ד ש ע מ ש ־ ח ר ז כ כ מ
ם ו ק נ ו נ ד ו ב ל הMMMמ?ים כ , ע ק ™ ו י ה ם י י ו ג ־ ל ל כ ע ם מ ו י נ יאהדונהי: וים נ
: ץ ך 1 א ה ־ ל כ ל שןמ^ך ב ו ד ר ג י ד א ־ ה ק יאהדונהי אאדינינו! מ ו ה : י ו ת ^
ואומר החזן חצי קדיש לקמן בעמ׳ 217. וממשיכים'יהי חסדך״, ובימי שני וחמישי בהוצאת ס״ת.
סדר ת חנון
א. מיד אחר חזרת הש״ץ יש לומר ״ודוי ונפילת אפים״. ואסור לדבר בין החזרה לבין אמירת ודוי ונפילת אפים.
ב. אלו הימים שאין אומרים בהם ודוי ונפילת אפים,בין בשחרית בין במנחה: ר״ח, כל חדש ניסן, י״ד באייר, ל״ג לעומר, מר״ח סיון עד י״ב בו ועד בכלל, ט׳ באב, ט״ו באב, ערב ראש השנה, ערב יום הכפורים, ממוצאי יום כפור עד סוף חודש תשרי, חנוכה, ט״ו בשבט, פורים, י״ד
וט״ו אדר א׳.
ג. ובכל יום שאין אומרים בו ודוי ונפילת אפים, אין אומרים גם במנחה ביום שלפניו, חוץ מערב ר״ה וערב יוה״כ שבמנחה שלפניהם אומרים ודוי ונפ״א, וכן במנחה של ערב פסח שני.
ד. וכן אין אומרים ודוי ונפילת אפים בבית האבל, וכשיש בבית הכנסת חתן בתוך שבעת ימי חופתו, או מוהל או סנדק או אבי הבן ביום המילה, או חתן בר מצוה ביום הכנסו לעול המצוות,
וכן אין אומרים בבית כנסת שנערכת בו מילה בו ביום, ובתפלה הסמוכה לסיום מסכת.
ע מ ו ש תפלה
99. חוס ורחם - החס חומל על הדבר בזמן שהוא נצרך לו, ולכן יצטער אם יעדר, אבל הרחמן חומל על הדבר מצד מידת החמלה בלבד. ואם כך, כוונתנו כאן שה' יחוס עלינו כיון שהוא זקוק כביכול לעם ישראל, מפני שעל ידינו מתפרסם ומתקדש שמו בעולם, וגם ירחם עלינו מצד הצער והיסורים
שעוברים עלינו(מלבי״ם יונה ד, י).
100. אל תשיבנו ריקם - למרות שאיננו ראויים לכך שתענה לכל בקשתנו מ"מ אל תשיבנו ריקם בלא כלום ועשה לכל הפחות קצת מבקשותינו(עיו״ת).
aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a < ה. בתענית ציבור למרות שיש מילה או חתן או בבית אבל, מ״מ אומרים ודוי, רק מדלגים הי״ג מדות ומזמור ״אליך ה׳ נפשי אשא״ ו״אבינו מלכנו״, ואחר כך אומרים את הסליחות של התענית, אולם לא יאמרו פסוקי ״והוא רחום״ שאומרים כמו בשני וחמישי [שו״ע קלא ה, וכה״ח
ס״ק פח,צ].
ו. יאמר הש״ץ את הודוי בקול דמע ובנחת ולא במרוצה, כדי שיתעורר הוא והקהל עמו לתשובה. המתוודה צריך לעמוד כשאומר הודוי, וישחה ראשו, ויכה באגרופו על לבו בכל תיבה של
הודוי, כאומר אתה גרמת לי(החיד״א).
ר ו ? ץ א ך א ק ב י ד ן צ י , בי א ו מ צ ל ע ם ע י מ ח ך לבדןעו ר י ר ם צ ד ל א י 1 ב ז ה ]
״ ר מ י נ ־ , יע״־• ק י י ד ה ע ח ו ת מ זמז^ין מ ־ ־ י נ . ייחעויב קג א ט מ י / א ל ו י ב ו ט י ה ו ק ע י
. ה ל ו א ב ו ם ה בן א , ן־כנל ק־ ן י ד ל ה ם ע י מ ח ר ם ה י ר ב ג ת מ
ל העבר, ע ה ר ו מ ד הוא החרטהועזיבת החטא׳ שתדורט האדננ בלבו חרטה ג ר ו עלןר ה
ד לבוא ו א ישוב לכםלה ע ת גדריננ וםיגיננ, שבוראי ל ו ש ע א ל ב ה ;גל ל ויקבל בלבו
ע ולמרד במלך מלכי י ש ר ה ת ל ו ש ע ל ל ל שהגרי ר גדול, ע ע ו צ מ צ ?לירי גנון זה. ויצער ע
נ הזזה׳ ויבבה ע״ז הרבה נ ל ו ע ה המלכיננ הקב״ה, ובאיזה ?ניננ יבוא ללפניו ?!דור ?סירתו נ
ו להוריד רמעות, עכ״פ יתמרמר בלבו ולא יבא הורוי אאצצלו מאד. ואף אננ קשה ל
במזמר איזה זמר(יסוה״ע).
ל ב ק ת אנא יהיומ יאהדונהי אליהינו ואליהי אבותינו, תביא תכ ל בנו ; ו אל ת ת ?5 לם׳ ¥ י ^ מ י לפ ניף ת פל וזנו ׳
ו ?ז עזי ה ש ו ב
* ל . עזאין א נ דונו עז-י פנים ל ו נ ת י צ פ ה ככ רר דזנ רונו מ
1. הוידוי נתקן בכ״ב אותיות לפי שהחוטא מאבד את העולם שנברא בכ״ב אותיות התורה. ואע״פ שיודע האדם בעצמו שאין בו כל הדברים האלה, ונראה כמדבר שקר, אין חשש כזה, ואדרבה הוא מוכרח לומר כך, שלכן נתקן הוידוי בלשון רבים, כי יכול להענש על חטאי חברו מטעם הערבות, כי כל ישראל הן גוף אחד כלול מאברים רבים, א״כ לזה ראוי לאדם שיתודה בלשון רבים, כדי שיתודה גם על חברו. ועוד שיש עבירות שאדם דש בעקביו, והמה חמורות, כגון כל הכועס כאילו עובד ע״ז,
וכל המלבין פני חברו כאילו שופך דמים וכד' (כה״ח קל״א).
2. עוינו, פשענו - עוונות אלו הזדונות, פשעים אלו המרדים שאדם עושה להכעיס (יומא לה.1. וי״מ שעוינו הוא עוות הדיבור כמאמר הכתוב(ירמי• ע, ד) ״למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו״(עץ יוסף).
nw .3» - הטעם שאנו מתוודים אף על עון אבותינו הוא לפי שכשהבנים אוחזין מעשי אבותיהם נענשים על עון אבותיהם. על כן אנו מתוודים אף על עון אבותינו להפטר מהם. וכמ״ש
ב י ט , דגןןבנו ה י ״ ע ^ ל י ״ ז י ה ח דתנו ב , ע ע ש י י ש ע מ ™s™, יעזןןנו ב^ ן5 י ר ח ה ןדד£ןתןןנו התענו א י ש י ד ה י ד ה , ך^ןןינו מ י ו א י I ה י
ע ?טיף הטובים, ןליא עןוה לנו הטעות • לא החשבנו ככ ט צוירדף ו ככ ט
4. אשמנו - מלה״כ ננמ׳ ה, 0 "ואשמה הנפש ההיא", ופירש הרמבי׳ו שהוא לשון ׳שממה׳ שמהראוי. שתהיה הנפש שוממה, כלומר במעשינו הרעים נתחיבנו עונש שממון הנפש הנקרא כרת(ע״ת)
) "דברנו בה׳ ובך", וכתוב נפה׳ נ, ז 5. דברנו דופי - ר׳׳ל שדברנו דופי בהקב׳׳ה ובבנ׳׳א, כמ׳׳ש ננמ׳ נא,"בבן אמך תתן דופי", ודופי הוא דבר גנאי וזלזול, והרד׳׳ק פירש שמלה זו מורכבת משתי מילים ( נ, ואם כך פירוש המילה הוא שבשתי פיות ידבר, אחד בפה ואחד בלב. [ ת י מ י א א שנים ב י - דו פי, [ידיי ה
או שמדבר בפניו כידיד ושלא בפניו מדבר עליו רעות
6. העוינו - מלה׳׳כ נאיונ לג, נו)"וישר העויתי", ר׳׳ל שגרמנו לעוות מה שהיה ישר שהיתה דרכנו ישרה ופרשנו ממנה
7. חמסנו - עיקר עניינו גזלה בפרט, ועשיית מעשים שלא ביושר בכלל, כגון הלוקח בחזקה דבר מחברו, אף שמשלם לו יותר מכפי שוויו, מ׳׳מ כיון שאין המכירה ברצון נקרא חמס, וכן המקללר עז, ה)"חמסי עליך", נ חברו, מחרפו ומבזהו, קראו הכתוב חמס נמןלי י׳)"ופי רשעים יכסה חמס", וכן נ
8. מרדנו - פירושו עשינו עבירה אע׳׳פ שאין יצרנו תקפנו, אלא מחמת שלא האמנו כלל במצוה זו, ובכלל זה, הפורק ממנו אפילו עול מצוה אחת לגמרי ובכלל זה גם הפורק מעליו עול תורה וכתב הדו׳ש ׳ובעוון זה נכשל כמעט כל אדם, שאין שום אדם שאינו מבלה זמן ביום ובלילה להבל וריק,
ואין משים על לב - הלא באותו זמן הנני פורק עול ח׳׳ו׳׳ ,
^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ R199 S ן ו נ ח י ת ד S ס R ט צ קa a a a a a a a a a a a a a a i & a i & i & a a a 1 & a a a a a 1 & a a a a 1 a שויתי י הוה לנגדי תמיד £ a a a a a a a a a ה 9 > ב ו צ יזהר לונלר אחר הודוי הפסוק ״ואתה צדיק וגו׳״ בהכנעה גדולה ובכונה ע
(יסיה״ע).
י ש י י א ןליינו, כי ב ב ה ע י ־ ה ל ה צדיק ןןל כ ת * ל ב ^אגתה *
ת ןןע*ית, ואנחנו ה 1־עזןןנו: כ א ב י
בימי שני וחמישי נוהגים להוסיף "מה נאמר". ויש האומרים אותו אחרי ״או״א אל תעש עמנו
כלה".
י יו עב םךום, ו מה נ ם ?ך לפניף נ י ש ע מ ק י ד צ ה מה־ נא ?ןך לכניף ל
י הה נ םווךות ו ה נגלות אתה ט נ ע , הליא מ ם י מ עןו כן עןח קןןים שr !׳ותןןלומות ם תךי ^ r m יוז־ןן, א ותה יודע חי עולם כל־ חי ווה חוכע4 כל־ ח דךי בטןה5!»לל, ךיאה
V י י V IT ־ : ״ j י - ד T J
נם תך מנגד י ש א י ב כליות ולב. אין יבך נןןלם>¥כטד, ואין ד ןי ניף:
י רזי ךצון כן ל פניף יהיומ יאהדונהי אליהינו ואליהי אבו תינו,
, ו תכ£ך לנו ו נ ת ו , , ע וו מחיל״־ילנו את־כל־ חטא תינו שIT י : ־ ״ I" J V IT : י V
, ו נ ד י את־כל־ןןונו תינודונותינו, !י תת ככחיל ו ת כ! לח ל כל־ ?עןןןינו מ
ו ם ל ח ת לןןויננו ו ל ח טא תנו ו נ ח ל וונו : ם לח לנוIT ־ ; T 1 : ״ : ־ T ״ : ־ r^i — ו j ז ״ ! ז
: ד י י מ ו ב נ ן ן י ¥לנו כןלכנו כ
, םחיל* 1 ינו כי חטאנו ™0 ב» ; IT T * ־ : ״ IT ; T T r T י
, וךב־ ח םד ל כל־ ם י א ט י ח ת ו ם לח ל י י י ב כי אא ווה אאדיני, טוב לי כי ךב־הוא , ו ם ל ח ו לןןו ^ השרת: ביאו ואודיע אתכננ צדקתננ קיךאיף: ל ככ ןןן־ען ככד יהיומ ™ ל נ ב 9. ואננרו בפסקתא: ״אפר להננ הקב״ה ל
נ הזה כפלה פענדננ צרות ויסוריננ הבאיננ עליהננ::ככל נ ל ו ע ל בני, שאני סענתיננ : ש
ה ועזענה, ולא בעסו בהננ - שקוראיננ עצפנם רעזעיננ וקוראיננ אווזי ע דור ודור ובכל ש
צדיק״. 10. סלח לנו אבינו וגו׳ - זדונות הבן דומות בעיני האב כשגגות וקל לו לסלוח, אבל לפני המלך דומות השגגות כזדונות, ולכן מבקשים אנו: אם כבנים סלח לנו לחטאנו, ואם כעבדים מחל לנו
11. אשרי וגו׳ - מידת הביטחון היא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו בעניין אשר יבטח עליו(חיבה״ל פ״א, ביטחין),
12. ובא לל מתו ש באמירת י׳׳ג מדות נ תרכז בכמה ש ל כמה יב פניה אל ה׳ ית׳׳ ש העטיף מ סמל 'רכיז מלא ?כינת התפלה(שפ״ח א, קצח ע״פ המהי״ל) ,
13. ארך אפים - שאינו ממהר לכעוס, שמאריך אפו לחוטא ונותן לו ארכה כדי שיתן אל ליבו וישוב , ואמר לשון ׳אפים׳ שהוא לשון רבים, משום שהוא מרבה המידה הזו, ור׳ל שהאריכות הזאת היא
רבה, וכמ׳׳ש נפה׳ מ׳יח)"והרבה להשיב אפו" (עצ״י),
14. ויקרא בשם ה׳ - הרשב׳׳ם והספורנו פירשו שהקב׳׳ה הוא שקרא בשם כשעבר על פניו, כמו שהולך ומפרש, שכן כתיב ׳ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה׳ לפניך וגו׳׳ אולם דעת תיב׳ע והרא׳ם בדעת רש׳י שמשה קרא בשם ה׳ ומהר׳ל כתב שרש׳י גם כן מפרש שהוא ית׳
| R 2 0 1 r ן ו י תחנ ד S ס ר « R aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a < יזהר מאד להפסיק בין תיבות ה' ה' (בא״ח כי תשא י-א). וטוב למנות את י"ג מדות בפרקי אצבעות
יד ימין. וישחה מעט כשאומר ויעבור, ויזקוף כשאומר ה'. יחיד המתפלל, יקרא י"ג מידות בטעמי המקרא, כקורא בתורה.
י I שם ה נ י ד ה א י S Sf rP א ה ויין י ש מ ל ש » ו ״ | ןןל-£ני , ^ ן י ה ךד^בך י
, 1 8 , , ו ע ב ן דן ט אאך ב ™ י ע ™ ע » ו פ ןןוין החס־לקעבבמץלד י" מנקה הדוט אים • , ^ ^ M " J לעבים• י • j יג
15. ה׳, ה׳ - זאת מידת הרחמים, יהאדם צריך לרחמים קידם החטא כי ה' יידע שעתיד לחטיא, אי שמדבר הכתיב בחישב לעביד ע"ז שבזה נענש אף על המחשבה (יא״ש), אילם האיר החיים פירש שיצטרך לרחמים אפילי קידם שיחטא אם אין לי זכית של קיים מציית עשה להנית מהם, בכ״ז היא
ית' יחין איתי ברחמים,
16. אל - רש״י פירש שאף זי מידת רחמים, יבגיר אריה הסביר שהשם 'הייה' היא מידת רחמים, שניתן לאדם טיבית כפי הצריך לי, אבל שם'אל' היא שניתן לי טיבית מריבית יחסדים גדילים אף שאין כל כך הכרח לדבר, כלימר ניתן לי למעלה מן הצריך לי, יהגר״א ביאר ש'אל' בכל מקים מירה
על כיח, יהכיינה כאן שכיחי גדיל לכביש כעסי ילרחם
17. ואמת - יש להקשית דלכאירה אין זי מידת רחמים אלא זי שירת הדין שעישי רציני יקבלי שכרם , יי״ל ע״פ מדרש תנחימא (PPS ואתחנן a "א״ל הקב״ה למשה: איני חייב לבריה, כל מה שיעשה אדם מציה, חינם אני ניתן לי שנאמר ״יחניתי את אשר אחין״, כלימר אין חייב תשלים על שכר מציית, רק השי״ת בטיבי הבטיח שכר על המציית, יעיד יש לימר דגם אחר שהבטיח לשלם שכר לעישי רציני, החיטא יכיל לאבד את שכרי, כעין מה שאמרי חז״ל עבירה מכבה מצית ושועה נ׳יא), יע״ז
מבקשים מידת רחמים זי שיתן את השכר הטיב לעישי רציני(קונטיס י״ג מחת).
18. עון ופשע וחטאה - אמרי חז״ל ויומא לו:) עינית אלי הזדינית, פשעים אלי המרדים, חטאים אלי השגגית, יאם כך מדיע התיזה משה על החטאית בסיף, יהרי מאחר שכבר התיזה על הזדינית יעל המרדים שהם העברית החמירית - חיזר ימתידה על השגגית?! יהלא אם כבר נמחל לי על הזדינית יעל המרדים אין צירך לבקש שיב מחילה על השגגית אלא כך אמר משה לפני הקב״ה: רביני של עילם, בשעה שישראל חיטאין לפניך יעישין תשיבה, עשה להם זדינית כשגגית, יהיא כאימר 'נשא עין יפשע' כ'חטאה' אך ר״מ חילק על רבנן ילא מפרש כך הפסיק, ילדידי אכן מתידים תמיד על החטאים בסיף יבמפרשים נאמרי כמה הסברים לשיטתי: המהרש״א פירש שאימר זדינית תחילה לפי שהם השכיחים בייתר יהייני עישה לתאבין, יאח״כ מרדים שהם להכעיס יאינם שכיחים כל כך, ירק אח״כ חטאים שאינם מצייים יידיעים כלל [אן במלבי״ם בתו״כ פייש ההיפן שהחטאים אף שהם קלים באיכות הם חמויים בכמות לפי שיוב העביות שהאים עובי עליהם הם בסיבת השגגה, והיי הם חמויים מצי ייבוים והתמיתם], בשפ״א פירש הטעם לפי שאיך יתידה על השיגג כשיש לי עינית של זדינית שחמירים ייתר עיד פירש שמקידם יש לי לבקש שימחלי לי על הזדינית כדי שלא יהיה לפניי ית' כרשע גמיר, ירק אח״כ מבקש להתנקית גם מהשגגית(ועיין גם שיח יצחק ליומא. ולהלכה פסקו יוב היאשונים
R ן ו נ ח י ת ד S:" R ס 2 0 2 S aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
: ת ו י צ ה ו מ ב י ש ו ה ם y ליבו ו , ר ח ף י ו ל ט ב א , רו ט ן ו נ ח ם ו ו ח ך
ישב באמירת "לדוד אליך" אחרי שיסיים"רחום וחנון" (בא״ח כי תשא י״ג).
ת ?פעו ו ר י ס ו מ מ צ ל ע ל ע ב ק ה ל , ן ר ה ז פ ה ״ ׳ ע ם י פ ת א ל י פ נ ׳ ן ב ו ק ת עדןר ה
״ א ש י א ש פ ׳ נ ך ה י ל א ק ״ ו ס פ ה ב מ ו צ ה בבטנה ע ת י ה מ ן י ר א ו י צ 1 (יסוה״ע). ב 9
ר • אליהי ו ס י מ פע ו נ , ליף 'יהיומו ™ נ פעי א&א ת ד ח ל ׳v j11 : I V : T 1•: ־ •• t : J• .'1:1
־ ל ן א ע מ , ל י נ ו ח ט י ב ב ב י נ ך א # 1 ב א ־ ל , א י ת ן ף ף 5
ן ליא יבעו ל ם י ל ח י מ יף ה קו ם כל־ ג ז א יעלצו או יבי ליי• וr י J ״ וא . ׳ , 1 l ן • j1- J -1-~ : .1 ו : ־
ם בי ו"י^ם לריק ולחינם: !י!"כיף נמית מהמלעיגים אא^איב/צו ה15,״יJ J V j • I I T Jm : I ־ .. F
ם ל ו ע ך ב י ת ו ג ה נ ף ה י ך " ^ ן א כ ו , ם ה י מ מ ל א נהי ך!1 ״ייעני ש יאהדי 2 ° S St fT ך ד ס ח
־ , כי ה ב ת כ ל ו ל p״ ני ל ת מ א ה ך ר ד ל מד ני• ה ד"י כני בא p תףן ב
־ ך! י1ם ל ק וי ךתי כ ' ך י ל , או תף א י ת ו * ע י ע ו מ -אא תה אליהי יי עזזעי ה
י מעולם ת ויחומיף -יהיומו™ _דדףסדדיך, ? ^ מ י • זיכר־ ל ד י מ ת
ו יאהדינהי2 2 י ת ו י ג ב נעוריי ו ופעעי ב י מ י ב המה מידותךילעולם י2• חטאות ש
19. כיין שיש עיינית שאין להם כפרה אלא במיתת החיטא, יש לימר בתפילת תחנין את המזמיר ״אליך ה' נפשי אשא״, יבמייחד יכיין בפסיק זה, ״ייראה אדם את עצמי כאילי נפטר מן העילם, ייאמרה בכיינת הלב, יהקב״ה יחשיב לי כאילי נטל את נשמתי ממני אילם איי לי למי שבא לפתית רביני בלב רחיק ילא ברצין , , , יזה גירם לי להסתלק מן העילם לפני זמני״ וזוהר נמ7י) , בשביל חימר עינש זה של מניעת כיינת הלב בפסיק זה של המזמיר, ייתרי במנהג אשכנז על קריאת מזמיר זה , אילם בני ספרד נהגי לאמרי, רק ישתדל לכיין בי בכל יכילתי, יבאימרי ״אליך ה' נפשי אשא״ יכיין למסיר עצמי למיתה על קיים התירה יהמציית, כי בזה אין פחד לכיין(כה״ח קלא סקל״א, עיין שם) , יכתבי בספרים ש במ זמור זה ה מ קזד־ר ל כפי א״ב ח ?סרות וזאו תיות בי״ק ש הם בגימט' גי הנם, לי מר
ן יחייא) , ב א ) ם לד ש ר1או כמרי י?( תיכון ל נמסר נ פשו לה' נציל מגי ה נ
20. דוכן, דונו - אלי הנהגיתיי שבהם מנהיג את העילם כגין הרחמים יהחנינה ארך אפים ירב חסד, יבקשתיני שילמדני איתם למען נתנהג בהם, כמ״ש ״יהלכת בדרכיי״ - מה היא רחים אף אתה
תהיה רחים יכי' (מלבי״ם) ,
21. ני מעולם המה - מעת היצירה(מלבי״ם) , ירש״י פירש מימית אדם הראשין שאמרת לי ביים אכלך ממני מית תמית, ינתת לי בחסד יים משלך שהיא אלף שנים
22. חטאות נעווי ופשעי - איתן שבימי הנעירים קרייים'חטאית', שאין בהם פשע ימרד שעדיין לא היתה לי דעת שלמה להכיר טיב ירע י'פשע' אלי העבירית משנעשה איש מבין ייידע ימבקש אל
יי״ק) , תזכיר זה ילא זה, אלא יזכיר לי חסדיי ייגמלהי חסד(
R203 S ן ו נ ח י ת ד S ס R ג רaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^ , ל כ ען ! ־ ללי־ אתה כזג!נ0י ™ ־ ותן כר, כ חוס דך ן ^ ל א
ן 3 ־ ל ל ssfrp יאהדינהי, ע כ ר ל ע י ו ־ ב ו ת טובך יהיומו יאהדינהי• ט ^ מ
AT : VT T : I IT : J I : ׳
• - דרך ע נ וים ב פט ה ב ו ש ת ח ט אים בדרך ה הך י ר ד יורה י
AT : • ן ־• T " ־ J י ג w ־ J* T ־ V IT י - : "
־ אא ןר חוות ל • כ ה ב ו כ ל י ל מד ע נ וים דרכו ש י עיםתהדהעךפל;רם»י, ולענד ו
j : 7 7 ־ : ו J• T ^ ־ T 1 י •ו ־ ״.1 :
י ר מ ו ע , ל ל ת י נ מ א ל חסד ואכמת נ ש י ן י ד ב ^ מו יאהדינהי ה ו יהי ת ו ג ה נ ה
J" : I : י AV V : I V V J V T :1.
ח, וסלףווו א ס ק נ ב ש מ יאהדינהי טו י ה כען־עככך י 'בריתו ו::נ5דךן,יו• ק5
ה ירא צ י ו י ^ליה. א ה ה איע £ ר ־ י • מ ה ל י ח מ ד י י צ א ו ו ־ ה ב ר י ר ה 'לעוני 3י עj ״ J •ן : V ,11 • נ ־ ו • • " : ן -
נ י א ד ו ז • א « ^ ו ר £ ה ב ו י ^ י SSttT יאהדינהי, 'I : ־ V IT : * י V J V : V י AT :
יירע נמלעיל] אורץ• וח י ל צ ו י ת ו כ ז , 'ןן 1־עעו ב ב ״ ה ו ע ח ב ו נ בטוב תלין ת
ו דיעם בריללמדוםתו• ק ליראיו, 'וב רי תו ל ה י ה ? ג סוד ייהיומו יאהדינהי י J. 1:T •ו ״ AT י : "ו זו: •
א י ו צ י ד י מ א־ ת י הו 3 , ^ ! ו ככיד אאל־ יהיומ יאהדינהי ^ ו ת ו א ו ש גגי ני נI *.1 >* י AT : V I * T I. J ״ ־
ד בודדו ע ני א ני י י ה ר,לי• פ נה־ אא לי ו חנני, כי־ ת ככרעת א• IT J* י T: \: T * י• \ J 7 1 " A :I" I IT ־ ~״ V J V "
ו לכן'ככ מ צוקו תי ב י • ® רות לבבי ה ר ח י ז ו ע י ל ן י א ו
J* T : J T* ; * A י־11:•
־ ל כ ל ל ח עון, 'ועעא מ ו י תה יי ש
י לכפ הוציאני• ייאאה עניי ועכ»לל
ז י ד א נ ל ת חחככס ^ א נ ע , ו • ראה־אייבי כי־רבו י ת ו א ט ח IT; " \AT J- I י ; * : JT T 1.־
־ י ו ח צילני, אאל־אבוע 3 ם ה ע נ אאו ני• L ככרה נ פעי מI * " *A *־ ! •1 : ־ י י , I* 7 : JT ״ :
ן SR־״ ו נ ח י ת ד R204S סaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ת ל ע מך• ו ש ע ל ת י ז ג ?5ל הרעה ש ט ר ח ת , ו הזן חם ה י נ י ל «
ך להזהו־ בזה."] י ־ ת מהתפלץ!:ליל, ומאד צ ע ד א להסידו ה | יזבר ל
ח כי תשא יד). ״ א ב ) ה א ר ו אבינו מלבנו היא תפלה ותחינה נ
א כינד ככ ל כנו! אבינו אתה. אבינו ככ ל כנו! אאין לנוIT ־ : ״ י • T ־ : ״I* T T IT 1 ־ T
ככ לך אלא אתה. אבינו ככ ל כנו! ר חם ע לינו.r ״ו V IV י T V|7 |7 j •ן - . ! ״- ״
, כי אאין בבנו ככעעעים ו נ ת ל י * ת ל ב אבינו ככ ל כנו! חח ןנו וע ננו ק
. עעעה ע ממנו [ צד קה ו] ח סד, ל ככ ען עז ככך ה גדול, ם י ב ו ט
, כי ע ליך 2 ד 3 ו !*הו עזי.^ענו•.ו אא נ חנו לא נדע ככה־ נזע עעה ע כ ב ״ י ה ד
ך יהיומ יאהדינהי י כ ח ת ר ^ ד מ י כ ן ן כ • ל ו נ ע י ש ו ת ת עינינו ש ו י ו ל תה כ י ה ת
ח נ! דך ה י ה י ש ן ו צ םלם• י הי יע, כי ככעו לם ה מה מיד?תךרלה ך ך ו ח ם ג ל ' ה ת
• אאל ה נ ע ע נ י , כ אא עזר יי ח לנו לך ש ן כ ל כ ל ו ד ט יהיומ יאהדינהי ע לינו ג ע י ה ת
א כהר ? , א ו נ י ר ו ע נ ו ב נ י ע ע ו ?עוינות ראעזונים ע נ ל ^ ו
ו ככאיד• ע ןרנו נ ח נ א ם י ל ו ר• חח ככיך, כי דלונו ד נ י ל א ו א ו ב ד י ק ייכונו י כ ק י ה ת
ג בעזם יהיומ יאהדינהי, עיעה עז ככ יים זו אארץ• ח ןנו יהיומ יאהדינהי כ ק י ה ת
ת י , ר!חם מ ך י ג ר ת * • ברגן ? ם י ו ג ה ו בון מ נ ע ב ה ע 3 ר ח ןנו, כי רב ה ג ק ו ק ב ח
ר ווןכיר. ברגן, ע הן דיה 2 תןכיר. ברגן, אא הבה מ ל 4 י מ ח ר
ם י א י ו ק י נ . ברגן, ווכיככות TO ווןכיר• א ר י כ ן ו ו ק ח צ י ת ד ק עכ י ה ת
23. ואנחנו לא נדע - כלימר לפי שהתפללני בכל ענין שייכל אדם להתפלל, בישיבה יבעמידה יבנפילת אפים, כמי שעשה מרע״ה, שנאמר ״יאשב בהר יגי', יאנכי עמדתי בהר יגי', יאתנפל לפני ה' יגי'״ ימאחר שאין בני כח ייכילת להתפלל בענין אחר, אני אימרים ״יאנחני לא נדע מה נעשה״ יכי' (יד״א,
טוי קל״א).
24. וחם תזנוו - כנגד אברהם אביני ע״ה שהיתה מדתי חסד ירחמים, ש'רחם' בגימטריה'אברהם'. ימבקשים אני שבשעת ריגז תרחם עליני בזכיתי של אברהם (סי הפידס) יכן ׳אהבה תזנוו׳ רימז
לאברהם, דכתיב ביה ״זרע אברהם איהבי״(עץ חיים).
משורת הדין, לפנים החטא והראשון עיי שמעביר 26
R205 S י ש י מ ח י ו נ ש ם ל י נ ו נ ח S ת R ה רa a a a a a a a a a a a a a a ^ a ^ ^ a a a שויתי יי הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ו ביום הן ו־ אנו נ ת ל י פ ת ל 3 ! ל יהיומ ™ הועי ־ן^ה, ה מ לך יע נגד י
ג ק ה י ת ך כ י נ פ ל 2 5 f ר פ ע דע י שנוצרנו מ י הוא י ם כ ט י י ל ע : ה ו י ל א
ה טס עעגד ?מקור ישועתנו ת : ע^־*גד אל'הי י ו נ א ט ן ח כ ל ה אגךןגד ו ד ו ס י מ
, !י ד! צי לגד ן כ פר על ל ל ם י ן ^ ל ד ע מך * ו ב כ ר ו ב ע על דבר ב
חטאת,יגד למען עמך: ואומר החזן חצי קדיש לקמן עמ׳ 217.
בימי שני וחמישי מוסיפים תחנונים אלו, לפני אמירת הקדיש. וצריך לאומרם בעמידה(שו״ט או״ח
ם י א ט ו ח מרבה כן חי לה ל רו טאים ל ־ : T • ; v ־ ־ T • י : • ־1
, לא ה מ ש נ ו ף ו . עיעה צ דקות עם כל־בער!ירד ח נ ד י ו מ לפו עעים בו לו מר מדות נ ת ד מ . אל! הור תגד ל ם ל ש םל הם גומל מ ת ע י ר כרע ותם ?פ
T ״ ״ v T T T ;
עליע עערה, זכר לגד להיום ברית עליע עערה, כמו
ריד ם מ הן דם, !י ככן כתדב>¥ בתור רתך: .ו ד א ל כ ת ל ע גו מ י ל י עהוךע ת ג, ןיקרא ר ו צ ה ת ר ק נ ה ויתיצב עמו עןם ב ש מ ל י ל ג ת נ יהיומ יאהדונהי בעגן ו
: ו עם ג אא נמר: S ™™ יבעם, יהיןמ ת לי א ה
25. יצרנו - מלשון יצירה ובריאה, והכוונה שה׳ יודע שיסודנו הוא יסוד העפר, שממנו נוצרה גם הבהמה, והוא מקור התאוות של היצר, כי באותם התאוות ידמה האדם לבהמה, ולכן מבקשים אנו
שיחוס עלינו(יד״ק).
26. מעביר ראשון ראשון - אדם ישר ותמים בדרכיו, אם נכשל בחטא ועדיין לא בא בעבר חטא כזה לידיו, אותו החטא אין הקב״ה כותבו עליו אלא מעבירו, וכך היא מדתו של הקב״ה שלא לחייבו מתחלה, דכתיב"הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר" ואיוב לג1, והיינו שהקב״ה מוחל ג׳ עונות ראשונים, וכדתניא ביומא נהו:) ״תניא ר׳ יוסי בר״י אומר עובר אדם עבירה אחת מוחלין לו פעם ראשונה ושניה וכו׳, רביעית אין מוחלין לו", ועל זה אמר רבא "ועון עצמו אינו נמחק", והכוונה שהוא תלוי ועומד עד שעת המשפט, דאי איכא רובא עונות בר מג׳ ראשונות, הנך ג׳ ראשונות מיחשב בהדייהו(יי״ף וי״ן י״ה יו:), וברש"ש שם פירש כפל הלשון ׳ראשון ראשון׳, שמכל מין חטא, ה׳ מעביר
י SR־־ ש י מ ח י ו נ ש ם ל י נ ו נ ח R206S תa a a a a a a a a a a a a a a ^ a ^ ^ a a a שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
I יאהדונהי SSfrP :ה וי5ק!"א ש מ ל ש » ו י ג S ־ ל SSfrP 0יאהדונהי | ע שם ייע£'
* ri בדן, ! • רחדם ,ד ־ מ ב א K (אל ר ^ ד י מ י מ ה יהיומ ™ ן
R207 S י ש י מ ח י ו נ ש ם ל י נ ו נ ח S ת R ז רaaaaaaaaaaaaaaavoai&vsaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד > a a a a < a a a a < a a o a a < a a < a o < a a a < a o
, ד ס ליי חה ג ג ו ש ם ב י א ט ו ח . מ רבה מ ךrי לה ל ח ta אאים ל ן ^ ט ח ה, לא ה מ ש נ ו ף ו
. עיעקה צ דקות עם כל־בקר!ורד ךך ג ד י ו מ לפו עעים בו לו מר מדות נ ת ד מ . אל! הור תגד ל ם ל ש כרע תם ?פי רעתםל הם גו מל מ
T ״ ״ v T T T ;
עליע עערה, זכיר לגד היום ברית עעליע עקרה, כמו
ם מ הן זדם, ו נגן כתדב>¥ בתור תך: וירד ד א ל כ ת ל ע גו מ י ל י עעהו zz גי ת י ל א , וי קרא ה ר ^ ק נ יהיומ יאהדונהי בע גן וי תיצב היעמו עם ב
בעם, יהיומ יאהדונהי ועם ג אא מר:
I יאהדונהי SfrP k $ י ™ ^ S ^ I יאהדונהיSfrP 0'£^ * ךך גדן, ! • רחדם , ד ! מ ב א K אל ר ^ ד י מ י מ ה יהיומ יאהדונהי ן
ארך אפים ורב־חסד ואמת ולשלם לעושי רעונו •
״ גיצר חסד ״ לאלפים י גישיא עוין ^שבמץילד
: ם י א ט ם ח ה ש ה ק נ , ו ג הןה מ , י ג ג ו ש ו ךך ט אאה ב • ע י ע » ו פ י
. ו נ ל ב ס ש כךךגד מ צרות ש ל ק , zzעעע נ ״ ^ תמךזגך מרעות ^
עוחגד עד למאיד, עפלגד A עד עפר.ם י נ ב ר , לן עי ער״ף לא״נקחהים ד מ מ רים ם ו נ ת נ ו נ ךחדם! כך היא מ זי תגד תת t ית למול עקוםו ע הןע שאא כ שע ע קןגד ב פיגד ךך פפאגד, ב ה ט ש אא ג ך?גד. ב5אקמ3ילם," ס לי חה ע כמך היא ל בגד. ע לליון! ר ךך מיך מעו לם יו£ז, מ פטה כףהמאוניםכ ל פי ךך סד i s ^ s j r ™ 2 . נ; ךךם על הרעה 7 ד י מ ת
י בצרה י ה םאלו, כי ש . לא תתעלם מאיתנובעהות כאל קשיימנ ת ו נ י ה ד ע ל
שם
שם
27. נחם על הרעה - הראב"ע כתב ממי לב, י7) שחלילה לייחס לה׳ חרטה, אלא דברה תורה בלשון"וגם 0 בנ"א, כמו: ויעל, וירד, ישמח ה׳ במעשיו, ויתעצב על ליבו, והראיה ששמואל אמר נממ״א עו, מ
נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם", ושם נ5שוק יאי) כתוב ׳נחמתי׳,
aaaaaaaaaaaaaaavoai&vsaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד < a a a a < a a a a < a a o a a < a a < a o < a a a < a o , טדבך.ו ךך ס דך ת ו נ נ ו א ה ל גדו לה אא ג ךךגד. טוינו3דישיד דיע לעי גי הכל נ, עליגד, זעים ״וףבו ר ט ק עכמגד. חותם םגורפי־עקטן, ואל יעקטין י. ויעמיד מ ליץ םנ,ורטוב ל צד קגד, הדא י גיד יי ערגד ק ו ת ש י ו ידים וה רחדם ו ךךגדן, גליי רו ל גא מן בית ? א - ש י ת ו ג ה נ דרכיך ה
, אמדגתך לקיאמנד־יב?ריר ך כ י ד ת ט ד . גבקעו אז מ! ל פגיך ל ו נ ב ר ה ש מ ל. 1 ו הו zz ל
§ R 2 0 9 r י וחמישי נ ש נים ל ו ט תחנ S ר R aaaaaaaaaaaaaacssoasosaaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד aaaaaaaaaa^aaaacs^aaacs^
על סדר א״ת ב״ש
^ כלה נליהח״ו, $ ע ע אולהיגד ואלילי אבולזינו! אל תא תוכחה י ב ג u » ^ r .28 תאחז יד־ במעפט
T י • ״ T : • ־ I י J IT
ם אל Zמח תמוזו;. ובעת י י ח ד נג־־, LLכנו מpSjg־ ספר ה ו מ ע ת ־ ל ו ר ב ע ה
י רגז־. זילות נ פ ו ל א ו ב ללי^ף; .ד דו מי־ י קדמו י ג עז ת־ ל חקר מו סר 0
. הורנו ת ד י ו ת ^ ט פ ו ; לןרב צדק מ אא לל,י־ ש ^ K מע עים בעור־ ™. ו תעיב ו נ ת ל י פ ת ת ע ןן ? א יעו ןן לזנו כ מ י ב ה ! בזע קקנו לך, עו ל ו נ י ב א
עבות אא־־לי ותם sותחיו ב^ה;מסדת ראה כי עממוד ; • T ״ ד ז ״ ז • :־ - י • ; ז !
, ;נדות התורהליא תועז כח מ ?י ז רעו. ת ח ט ב ה ש ה . זכר נא מ ףת מ ם ד א מ
, סו״־ עים בלמו.ך־ 2 חותם ותעוז־ה ותותיר ^רהלחתומה9M P זכור אגן דו פו דור נא אל י חח סר: . ^ ה ^ , ו ת ו א ם י ב ה ו ב 31את־י עראל א עזר ידעו־ א ו ה . יה! דע א 3 ה מזג 1ל^תי] °. כי תת עזיב ל בצרון ו ב ם י ר י נ מגר את־ לוגו ים א עזר ליא ידעו־ מ
ם לתי^ י ר ו קש ל«ים ^ לכו דים אא סירי לו ת ק ול ה נ ,רא ? י יש נוהגים לומר כאן ״מה נאמר לפניך״
[ ?לה־ נא כזר ל פניך יושב נזרום, ו כזה נ כ! פר ל פניך שוכן ש ח כןים, הלא הנ p תרות והנ,לות אתה יודע, אתה יודע ־זי עולם, ותעלומות pתתרי כל־חי, אתה
28. תאחז ידך במשפט - תאחז בחבל המשפט [כינוי למדת המשפט] לא לגמור הדיו, שלא כמלך בשר ודם כשיצאה הגזרה ממנו אינו יכול להשיבה, אבל אתה אינך ok, אם האדם ay, אתה משיב הגזירה, כי חבל המשפט אחוז בידך(מיין רן׳יי 7ני לנ, «א1, וכך משמע מהפיוט שאומרים בנוסח ספרד במוסף ר"ה ליום ראשוו שנכתב"האוחז ביד מדת משפט", ושם מדבר הפיטו על מדותיו ושבחיו של הקבי׳ה,
29. חותם תעודה תתיר וגו׳ - תעודה הוא כינוי לתורה ע׳׳ש שהיא עדות ביו ישראל לאביהם שבשמים, ובקשתנו כאו שהקב׳׳ה יפתח לפנינו את התורה שהיא סתומה וחתומה עבורנו, ואיננו מבינים
סודותיה, שאיו אנו יכולים לעסוק בה מרוב הצרות,
30. טבור אגן הסהר וגו׳ - אגו הוא כלי עגול, וסהר הינו ירח, והכוונה לסנהדריו שישבו בלשכת הגזית שהיא באמצע העולם [כטבור באמצע הגוף] בחצי עיגול כדמות ירח , ומבקשים מהקב׳׳ה שיחזירם
למקומם, ולא יפסק המזג, שעניינו ייו המעורב במים, שהוא משל לדברי ההוראה שיצאו משם
» ׳כי ידעתיו׳׳, שפירש שם רש׳׳י לשוו חיבה, 31. דע את ישראל - 'דע' לשוו אהבה, כמ׳׳ש(נרי יח, י
השיבנו יהומ יאהדונהי אא ליך ו נשזובבה, חדש י נזינו כ ק״ם:]
ל בו). כ ) ו ב צ י נ ס רנפלה זו רנידןגדךז שלשה צדיקים שהשליכום לאש ו ו ח י {״הוא ו
וצריך לאומרו ?:מנה ומעומד, וכבן יש לאומרו בקרוב לגלים כבי הוא נגד י׳יח
?לכור, ויבין כזה שהוא מוציא מפיו, ויהיו דבריורחמים ךחבדינוננים בהכנעה
. (צפורן שמיר אות לב)
ת מ , ןךןן־^ה פעמים ר ה ל כ יכS־ fty ןלא יעךןית י להעיב א18ו, ולא־יעיר כל־חמתו32:תה יהיומ
T : ד ־ ד ־ ־ ־ : j r • ד ; T I * ־ י
ך ת ^ ב י ואא? ה י D ?י]* ? ל1 ^ 1WnJ יאהדונהי ליא־ית^לא
: הו עזיןןנו יהומ OT אליהינו ן לן בצנו י נ ו י מ ש ת מיד י צרו ני י מן־הגוים כדילהודות ל עזם לןז־עןך, ל הע תב ךו בת הלתך:: כי־עמןי ם י ק? י ¥תעמר־יד!, אדני ??י יעמד ל^ת
אם־עוינות* : ליא כ ךו פז אינו ןן עה 3 ך 4 מ מ ו א י , ל ?it ןןן תודא י ח י ל ש א ל ל רה פ ליי חוה ו
תה' מ
32. כל חמתו - ׳אפו׳ הוא הרוגז החיצוני המעניש, והתימה היא הפנימית השמורה בלב, לכו אמר כי את ה׳אף׳ ישיב, אף אם יצא, אך את התימה הפנימית לא יעיר כלל, כי כאשר ה׳חימה׳ מצטרפת» "כי יגורתי מפני האף והתימה אשר קצף ה׳ עליכם להשמיד עם ה׳אף׳ א"א להשיבו כמ״ש נדני ע, י
33. חסדך ואמיתך - חסד הוא מה שיעשה ה׳ בלי שום זכות או הבטחה שקדמה לו, והאמת היא מה שיעשה ע"י זכות או ע"י הבטחה קודמת(מלבי״ם).
34. למען תורא - שלו נתת רשות לשליח לסלוח, היה נפתה לב האדם לומר המלאך יתפיס, כיוו שלא כלפיו נעשה החטא, והיה האדם ממשיך לחטוא(רש״י, מצוי), ובעיו"ת פירש ׳תורא׳ מלשוו יראת
ם נ י לל חטאינוובןןוינות אביתינו, ירועל ים ו ןן מך ה , ב חח פזאינו בן אלהינו ל חח ר £ה ל כל־ ? ביביתינו לללת&ל5יב: ו ןן ווה ע ?ל ואל־ווחנוניו, !יהאר ^ניך ןןל־ א ר ^ אל־וופלת ןןביך ין ? לן זי• עע ^ ה עז ??ם והחרב, ל ? ןןן שמןאדיני: ה 3וה אל זזי אא ז נך ו ע ?
^ים ו ו*ה!ןןיר י נ ד ו ? , ?לןח ןןיניך ראה ^ ו נ ת ל י פ ת
ם י נ ע ש נ י נ , כי ליא ןןל־ צדקיתינו א ל ל ח ן י מ ש ן כ ל א ער־נ קרא ע ??ך ןן ללי ה ו רוממות [ולא פחד], וזאת נשיג ע"י שנראה שעמך הסליחה [מדת טובך וחסדך] שזו בעצם גדולתך,
35. אשר הוצאת וגו׳ - גם במצרים לא היינו ראויים להגאל מצד מעשינו, שגם שם היינו חוטאים, רק הוצאת אותנו ביד חזקה בלא זכות רק למעו שמך הגדול לבל יתחלל, וזה שאמר"ומ עש־ לך שם
R י ש י מ ח י ו נ ש ם ל י נ ו נ ח gn-n R ת 2 1 2 g
aaaaaaaaaaaaaacssoasosaaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
, כי -רקןןל־ר ח ?יך ו נ ר ז ע ת :שאנ ךזנו מ פי לים ת חנו נינו ל פניך ש
, אדיני ו נ א ט ח : אדיני ו עכ??ןןה תחנונינואדיני ו Dלחה ל ם י נ ע ש ק מ ״ נ הרבים א־ ד ־ T IT ; T י : די : ־ ד ; IT י ד ־ :
ו נ נ ע מ א ל ל י אל־ וואחר, למןן נך אליהי ו נ ל י ו ! , וןן עה ע ו נ ת ק ע צ ה לן עיבה ל: א בינו [ י ם ה ע ש ו ןןל־ןן מך ע י ה ו ל א ה ע ??ך נ ל!רא ןןל־ ןירך ^ י י . ה כי־ ש, ו ל בץ נפוצו תינו ו נ ר ז ע ב ה ת א אב הר ח ??ן, הראנו אות לטו בה ש מאארבן כנפות הארץ, ואזיכירו!־ידןןו כל־זזווים כי א ווהך 1 אא ווה ייצרנו ד י ב י מ ו ח יהיומ יאהדונהי אבינו א ווה, אא נ חנו החימר נ
: T IT r T T י :־ ־ : ־ V ; ־ T ; ״
ומןןעה ידך ^לנו. אבינו, מלכנו, צורנו וגואלנו,דת ךי ל חח ר פה רןו ?ה יחומ יאהדונהי ןןל־ ןן מך, ו אל־ נ ח לל ? על־בם וו ים, ל מה ייא ??רו בןן כמים איה אליהי זזם: ידיןןנו יהומ יאהדונהי כי חחטאנו, ואין ??י יןןמיד בןןדנו ם ע י ש ו מ
T יןן מד־לנו בעת צרה. ^ , אא לא ע ??ך זז ודול ™ י נ י ל נ ר ע ג נ ם ל
T T ' " ו \ ״ j "1 : IT : י ־ T ־
ר חם ןן לינו, ךזמ'ל ןןל ןןמך, ור חם ן ו כר חם אב ןןל בנים כל רח ?יך, חח ןנו מ לל כנווןן ננו, ד ו ג ןןל נ ח ל התך, רןו ?ה נא כריב נה ןיעה נפלאות בכל־ןןת ? א י ר ה ת ה?דלה, ש ך לך יהימ ™ מw אל m וןןת, הבט־נא והועיןןה נא צאן מרןןיתך ?ן היעוןןה, בך ד ב , כי לך יהימ יאהדונהי ל ך ם ע ימעל־בנו לצף נ. אא לו ה D ליחות! אנא D לח נא, כי אאל טוב ו נ ת ו ו ק תו ח ל וונו ת
־ : ״ :v ו ־ ; • IT IT ; ־ T י
ו?לח אוה:T IT T - ;
ד ישעי ם
3 האומן היוצי 6
לחיפת יעב, וגם עם ישיאל
יואל ב
36. אנחנו החומר ואתה יצרנו - ר"ל כמו יוצר חרס העושה הכל מו החומר, כו אתה שבראת אותנו
וכולנו הנה מעשי ידך והיאך תשחית מעשי ידך(מצוי ישעי שד, ז),
37. עקדת יחיד - אף שהיה לאברהם גם ישמעאל, מ"מ כיוו דכתיב"כי ביצחק יקרא לך זרע" היה לכו יצחק יחיד לאברהם, או ע"ש שהיה יחיד לאמו(עצ״י),
38. כי נאמו וגו׳, כל ברך וגו׳ - הגוים אומרים עלינו עתה" א בדה תקותם", וזו ראיה שכביכול הע"ז שלהם היא אמיתית, ח"ו אבל אנו אומרים שאינם יודעים שלעתיד לבוא כל ברך לך תכרע וכל קומה לך לבד תשתחווה, כולל אלו שכרעו והשתחוו לאלהים אחרים, וכו כל עוצמה אנושית
aaaaaaaaaaaaaacssoasosaaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^ א נ ה א הל לבל פו עןים ו ךך טאים, ר ט י ש ו מ הפרח ךך יד ב תעו בה ונ פענו ??ריב ן צבו ננו צעחי״אנעל, אל ד ח פ נב זז לה מ ן י א
ן ו י , ל!ו??ה והועיןןנו, אל ועפיך ךרונך ח ב י ן מ י ועכךחנו נצח ל אפךןן לינו, כי הריןן ממך אא נ ךךנו, ב ני ברי תך. אל, הבי טה! ךל
כט ?אאת הנךה, ןןד ?2ןתי ו נ ב ו ס א ^ כבודנו בווים, ועלצונו מם י ו ג ה המה ה ך ביד צ ת י א פ ת ל א י ש 39בזעבי ותפארוך י
[ ל א י ש י ם ע ןןזך [, ןוררה גבור תך ת י מם מ (מ י ב ש י ראו הנפלאות!•יביעו יי ךוו מ ובור תם י ניך וו לאו תינו ןנו ל מ ןןן ע מך, אל.י מןןטו ל ם והו עעי י ו ג ב ם ק נ ה ל
ו ר ח ?יך בןןת צרו תינו, נ י ל ו א א ו ב , ??הר י לךמונו י ו א ם ס ו י ו ^ & , ואל וועעךךת s s r ליא ל??ןןננו, אלא ל מןןנך פןיל אאת־ן כר עארי תנו כי לך ??י חלות ןןי נינו, כי
אל מ לך ךךנוןורחום א ווה, ו זכיר ןןדו תנו שאנימעידיםבכל־יוםן יעראל, יהיומ ? וו??יד אומרים פןןמים באהבה: ע
R215 g ה ד ו ת ־ ד פ ת ס א ע ו g ה R ו ט רaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a <
, ר י , ו!* תתה ז א ש נ ת י , ו ם ט ו ר ת י , ו ר א , ו:י תת ^ ח ב ת ש י יי יו ^רך, ו
ן א נ ל ע , (אמן) ל א ו ך ה י ר ה ךיקקז־שזא ב נ , .ר:,תתהלל, ש ה ל ע ע ת י ו
א נ ע ל ן ב ר י נ תאא, ך אא נ ח נ ב ח תתא ו ש , ת א ת ר י ז , ש א ת כ ר ב ־ ל כ
ן r : ד \ r ; I T • ' T T • ' T T ־ TTTV; T;:•:- י T : • 7
ו אאננן. (אמן) ר נ ו אא נ
לפני הוצאת ספר־תורה ביום שיש בו תחינה אומרים:
ל אל ארך אפים לפני הוצאת ספר תורה, hi אאריך א9יס אנו אומרים ב׳ הנסחאות ש. ובתחלה 4 ה בהר ״ ש ד מ מ ע ל י׳ הדברות ומ׳ יום ש בי בבידוד הם נ׳ רנבות שהם רמז ע
ה מהגלות .והיא הישועה השלימה, ואח״כ מבקשים רחמים ל א ג ל ה מבקשים ע
ושיצילנו מהצרות שבגלות.
ו נ ח י כ ו ת ך ס ע נ ך ב פ א ל ב ד ואאפות, א פ ב ח ר ם ו י פ ך א ר א 4 ד 1 ס ב ח י אלה ל ו א ג , ו־הושזי.נענו ב ך ו פ ישראאל] ע ל [ מ OT ע ח י ה , חחוככה י ו נ י ס י ת
־ך אאל ד עע בב^ ו : ב:;עבור ך ם ל ו ע ה ־ ד ם .ו נ שש אאם ע ע , ו ר ך ל ת נ ח
: ך ח י ז ש ' י נ נ ב פ ש ת
: אאשזרי א ו ל בברוך ה א ר ש ה ל*עעמו י ר ו ם שזנתן ת ו ק מ בברוך ה
: ו י ה ל מ יאהדונהי א ו י ה י ם ש , אא ׳שזןרי הה ע ו ה ל ם ש כ כ הה ע
תהי כ״ח
40. בנוסחה הראשונה יש כ"ד תיבות כנגד כ"ד צרופי שם אדנות, ובנוסח השני כ"ו תיבות כנגד שם הויה, לכו צריך לומר שניהם(יעב״ץ),
41. אל - עייו ביאורנו לי"ג מידות,
^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ R ה ד ו ת ־ ד פ ת ס א ע ו grrm R ה 2 1 6 g a a a a a a a a a a a a a a a i & a i & i & a a a 1 & a a a a a 1 & a a a a 1 a שויתי י הוה לנגדי תמיד £ a a a a a a a a a <
וכשמוציאים ספר תורה אומר החזן עם הקהל:
: ו ך ח ו י מ ™ אאתי, ו 1נרוננננה 'שזנ ו י ה י ו ל ל י גך . . ן . - . . . ז . ן . . ־ ־ _
R219 S ת י ד ח ת ש ל י פ S ת R ט י רaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ גדי תמיד a שויתי י הוה לנ a a a a a a a a a <
ם ייאנכרו, ה ^ בפלאירויף אעידוה: דעזוז בוראירויף ןי טובף .יביעו, ד ו ן רב־ ג ו י כ כרי : ז ה ת פ ם א י נ וגדלווף אם ור דזום יהיומ יאהדונהי, ג י ח ן ת ו : ח נון ג ם ר ל ו ק ו צדק ורף־ יר נבו בו גדל־ ח םד: טוב־יהיומ יאהדונהי ל כיל ו מ ע ז ה ח ו ארזי יא פים ד
J ־ וי) T : V | T J : • ־ ־ I V J V
: יi^*וף יהיומ יאהדונהי כל־ ו י ת ו י י ורחכיו על־כל־כעעיו בj T ; י 1J I י . T r - ; ־1 :־ T7 ־1 :
, mםיךף יברכוכה: כבוד ככל כוורף־ m כעעיף י נ ב ל ם פ י 5 ל י ד 3 ייאככרו, וגבורורף־ ידיברו: להו?ד״יזג 1י ככ ללכו ורו: כל לכו רוף פ ו ה אא דם גבוריתיו, 'ו כבוד הה דר י
J ־ : ו - : ; י — A י : : T ו ; I T T I T י.
, 'ו כ ככ ען ל תף ב כל־ דוד ת י ח ע היאככ לל כורו כל־עיל כים ג
ה י ב ג ודר: סוככי -יהיומ ™™ לכל־ההניפלים, וזו?כף מ, ןיאא תה ו ו ל כל־ ה כפו פים: עי בי־כיל אא ליף יעברו יח
> T ־ ״,א ׳ ; ־ ; I J V •• 1. • ך • 1 7 ־ ; •ו ״
פו רר ח ארו־י דף ה ת : א ו ג מ ז בו רוךל ד!ם אור־ אא כלם בע דתו ב"T V - J••• ו ואי r׳ I" ' j J T ; y V I . V T
• ט ו נ * כפי ח a » « u ! 1 U t a U »—•*1!••^ . ו יתברך, > ת א להוריד שפע (יכו! שהפרנסה מכו • י נ , / H ף &-I | ו ( ד ו ב כ ח בו שיפרנסנו ב ט ו ב לעולם ו$teוחםיד ־ , ו י ת ו ד י עדיק יהיומ ™ בכל־דרכיו מ' ׳ ־ ־ ׳ ! T י ׳ 1 י " T I T I T "1 : י . * J • -
ק ר ך י לכל־קיראיו, א ה * * בכל־כעעיו: קרוב יהיומ *; M) י ; T 1 7 ו 1 י . J ' T ו י r ־ ־ : 1 1 7 ־
: דצון־ יראיו ^ ™ ת ^ ל כל אער יי ק ראהו באא כJ T ן ; י ; ״••• v1: v * :T\ יי ב w ־ : > ;
ם ההללויה: כ ל ו כ ! כ , ל א ב בבלי יה, כןדדה ^עןד־יעולם ה
. בימים שאין אומרים בהם תחנון אין אומרים מזמור "יענך״1
ם ח ל י ת ש י ל[פל ג זןח, ככ זכור לו־ ד: יעי בף -יהוגמ ™™ ביום צרה כ כ י ה ת
» עם ו אלהי יעעקב2: יעלח־ןזרף ו י , ייעגבף י ך ב י ו א ב
כל־ ככבחירויף ת : ץ כר א ו ב ו ו מ ת , יו ככ ציון ים ן.דך י ״ ד ק ם ו ק ם ככ הןדע מ, םלה: :יתן־לף כלבבף, ^ ; י , וןולרוף ידענה ו ך ת ל צ ה ל ת ב ר ק ה ש
ו בעם־ ו ע י ש ו י י ש ג י בי עו ןן רוך ? ה ו כל־ן צ רוף יכ ל,א ברננה ו ל* א ר ש ? , יכ לא יהיומ ™™ כל־ ככ עע אאלו דויך: ״ ל 3 אלהיבו ב תרכי הו עי ןן ו יהומ ™ ככ עי רזו, -יע בהו ו ר י ב ןן דיה י דן דדי בו נ י ל א ו א n : אלה ב s s n ן י ככי בו ככ עז ככי קדעו, בגבו רוח יעהי ־ בפו םים, ואא ב חבו 1-רקבעם־יהיומ יאהדו ו א ל ו אא לה ב ז ר ב ברעב ה, וא בחבו ם י ס ו ס ה ב ו כ ר ה ה מה כ רןו ו ב פלו מ ! כ ל ו
: ו מ אלהיבו בז כיר ש: r 1 :־ " ; ז M1 ־ J ; ו J ־ : ו• .י ״ ד ז v ״ :
א יהומ יאהדונהי הו עי ןןה, ואזיה כן לך כ ר ק : ע ו ג ק ! ח ת הןככבו Tjtynn ה יןן נבו ביום־ קר אבו:
1. מזמור זה הוכנס לפני תפלה ׳ובא לציון׳ כי המילים "הושיע ה' משיחו" רומזות כאן על ביאת הגואל לציון(טור קל״א). העת שלפני בוא המשיח הנה עת צרה בגלל המלחמות הרבות שילוו תקופה קשה זו. לימים אלו מתכוונת תפילתנו, והיא מבשרת לנו כי ה׳ יעזור למשיחו ויגאל את עמו ישראל, ואילו אויביהם יכרעו ויפולו, ואז יבוא לציון גואל (עולם התפלה). וכתב המלבי״ם: מזמור זה נ אמר יגל ה O לחמה שהיה לי לדוד שהיה שם ב סכנה, ו כ שבאה ה שמועה ל ציין׳ ה ת פללו עליו וגם שלחוי מ ל ח בה, ״ ע א ל רז יל ל עזותי. אולם ב ?עתי ה לכי רז ח יל נידע' ל הם'כי דוד נישע ע״י נס, ש נ צ ח ש
אלא' רק בשם ה׳.
2. אלוקי יעקב - הזכיר'יעקב', לפי שראה עצמו בצרות יותר מאברהם ויצחק, דכתיב"לאל העונה אותי ביום צרתי", ולכן אמר להם מי שענה ליעקב אביכם הוא יענה גם לכם(רד״ק).
3. נדגול - כי העמים יראו כי שם ה׳ נקרא על דגלנו וייראו ממנו(מלבי״ם).
R221 S ת י ד ח ת ש ל י פ S ת R א כ רaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
בתשעה באב ובבית האבל מתחילים מ־״ואתה קדוש".
ו להקדים ב׳ פסוקים אלו ?1^ני הקד־שה, שכיון קוהיו כפופים נ ק ת 4 א ׳ ו ך ס לן^ע^ה ו
־ רנירזת יד אומות שגזרו ־:ידיהם!;זרות לא לומר קדשה ולבטל את התורה, לכ
אמרו תחנה ובדןעוה שיבא הגואל ו׳־גנאאלים מתחת ידים ויזכו ליקים בהם לא
ימושו מפיך וכו׳(לבוש).
ן קב ן ! ע , ו ל עבי פ ^ s א ל ציוץ גו אל ^ e כ
ו אכרות א באם ייהומ יאהדונהי • ואבי - זJ • ־ I .*'-י : IT ־ :
, s רו חי אער ברי ווי או רום אא ככר ייהיומ ™JV ־ ; • •< T י T ־T : J י :
ה ב פיף, ש מ ״י א ער־ עכ ייי ע ה י ו ת n ו דבריי י ™ s ןן ליף *י זרע זרןף/ לא־יככועו ככ פייף, וככ פי זרןף, וככ *ו לם >™: ן ד־ ל ו ן א י ״ ז ^ מ ״ ׳ ה ט , ככ ןן י י ה * * אא ככר יהומ *
ב ל ח ר בקדשה זו מאיד ויאמרה בבונה, שהךי אמרו רבותינו(שונוסמנו.) שמיום ש ה ץ
בידזמ״ק אין קיף יום שאין בו קללה, ולא ילד הטל לברכה, ובל יום קללתו מרבה מיונז
שלפניו, ורק בזכות הקדשה דםדרא ואכלן יהא שמיה רבא, העולם ןגזד״־ן עומד. ואיף
לא יתלהב לב האדם לאומרה בבונה :7ןעונזה, להמשיך ננל ינעמו חקיק מהקךשה להתקדש בקדושת השם(יסוה״ע).
4. אע"פ שכבר אמרנו ב׳ פעמים קדושה ביוצר ובתפלה, תיקנו עוד סדר קדושה למען אלה שאיחרו לבוא לבית הכנסת והחמיצו את הקדושה שבחזרת השי׳ץ(רד״א). וי"א, משום שבתחילה גזרה המלכותם יענו קדושה, ולאחר על ישראל שלא יענו קדושה בתוך התפלה, והיו אורבים להם לשמוע א התפלה כשהלכו האורבים, היו קורין הקדושה ומתרגמין אותה, כדי שיחשב להם שתי קדושות כנגד יוצר ותפלה, ותקנו להקדים ב׳ פסוקים [ובא לציון וכו׳, ואני זאת וכו׳] לפני הקדושה, שכיון שהיו כפופים תחת יד אומות שגזרו עליהם גזירות לבטל את התורה, לכך אמרו ב׳ פסוקיםא ימושו מפיך וכו׳, שהם תחנה ובקשה שיבא הגואל ויגאלם מתחת ידם ויזכו לקיים בהם ל ויוכלו לקיים הקדושה כדינה, ולכך הקדימו הפסוק ׳ואתה קדוש׳ בלשון בקשה ממנו ית׳ שיושב ויצפה לשמוע מפיהם הקדושה שהיא תהלתם אף על פי ש אחרות ואע"ג שבזמן הזה בטלה
הגזירה, מ"מ סדר קדושה לא בטלו שמא יגרום החטא ותחזור הגזרה(לבוש).
5. מפיך ומפי זרעך וגוי - מדבר על רוח הנבואה ודברי התורה שלא ימושו מפינו, וזה יהיה בביאת הגואל, כמו שכתוב(יואל ג א)"והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם... וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי" (ספר המנהגות). וחז"ל דרשו: אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר ואני זאת בריתי וגו׳, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר הי מעתה ועד עולם. מאי ׳אמר ה׳? אמר הקדוש ברוך הוא אני ערב לך בדבר זה. מאי ׳מעתה ועד
. ( ס J O 9 עולם׳? אמר רבי ירמיה מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה
ת R^רכב י י ח ת ש ל י פ R222S ת^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ a שויתי יי הוה לנגדי תמיד ^ a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
: ה רז ה לות ישראל 6 פ » ל מ ואא תה לדוע ^ ׳יו עופ מ
ד 8: ל דוע ו ל דועו ח א ם כ ל ו זה אל־זדד ו אא לכר כ 7 ו לן רא
הבל־ד!ארץ א ל לןדוע ידיומ ™ צבאות, אשרללליא מת ו ש ^ ט ו ־ eלללבלץ דין מךדיז נ ו מ ו ג ר ת ו ( : ש ח ל ב תכבודו: ( נ י כ ש
בע ללי ללרו ללא ע ל אד בית עו בי נ תה י ע ה י ן• אא לל ־־־ין: ל י
־ אא רעא עובד גבו ר תה על י , זייש ה ם $ כ ממ£םם ?
א ו ם ו לע ל ללי ע ל לליא קחש >TO ה ע ל ע ל י , ל י T O f ^ ידיומ ™ צבאות, אשרלל ליא בל־ אא רעא זיו י לרה, ו אא ש ללע י ד מ נ ע ם ו ק מ א ו Ofl אא ני ^ ך מ ר מ א ה ו ( : ל ו ק ב ) : 9 ^ ^
: ברוןד כבוד־ידיומ יאהדינהי ר מ ו א אאוזר־י לול רעע גדול שj T ^ T r- j י ; : ־!־.י - 11. : -
- ונטלתני רוךןא, ו מ ו ג ר ת : (בלחש:) ו ו א ס י ם כ ו ז י מ לללללוללו מד לל עב זזיז ל ו ד ש ג ע י לל )־,י ע ש גיא י י ו עול עעית ב תריי א חם בבית ו ח מ דידומ ™ לל א תר מ ד ו ב ו א לל רין: ב יריד ילרא 3 6. יושב zהלות ישראל - ע"פ הפשט יהטעמים כיינת המלה ׳יישב׳ היא שככיחך אז כיחך גם עתה, בלתי שיניי, שכל ישיבה הנאמר אצל השי"ת מירה שאין בי שיניי, אלא שלמית ייציבית שאינה משתנה (רד״ק, מצוי, מלבי״ם). אילם כיינת מתקני התפלה היתה לפיריש אחר, יכמי שהיבא ברש"י, ש׳יישב׳ היני מלשין"יתשבי בקדש", שהיא ממתין ימתעכב לתהילתן של ישראל קידם המלאכים, כמי שאמרי בחילין צ: "אין מלאכי השרת אימרים שירה למעלה עד שיאמרי ישראל שירה למטה שנאמר ׳ברן יחד כיכבי ביקר׳ - אלי ישראל, יהדר ׳ייריעי כל בני אלהים׳ - אלי מלאכים", יעיד» שהקב"ה ממתין עד שתתפלל כנסיה אחרינה שבישראל ימקבל דרשי רביתיני נממק תהילים פיק י
תפילתם ביחד (רד״א, וראה לעיל בהערה 4 הסבר נוסף בשם הלבוש).
7. קרא ונו׳ - ׳קרא ל... ׳ פירישי לקריא ממש, אבל ׳קרא אל... ׳ פירישי הזמנה יזיריז, יהכיינה כאן
שמזמינים זה את זה להשכיל גדילת ייצרם יקדישתי(מלבי״ם).
8. ואמר - שאם מקדים אחד ייתחיל לפני השאר יתחייב שריפה(רש״י).
9. מליא נל ארעא זיו יקרה - שאם תאמר היאיל יהיא מיפרש כל כך, כל שכן שלא ישים עיניי לראית במעשי האדם, לכך אמר מליא יכי׳, יאין לזיז מתחת ממשלתי יהשגחתי(רד״א).
a a a a a a a a a a a a a a a ^ a ^ ^ a a a שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
י כ ליןי לעילם וןןד ¥
™ ™ £ י ה ו י י בעלאימ ש כי נ רזה: (בקי״ ו- יהיומ ™ ככלכותה לןאים קיימת ו מ ו ג י ת 1: (בלח•:) ו 0 ל»ח
• I T ־ : ״ T :
£< יאהדינהי 0אליהי : (בקול:) י*ה ל ןן לם ו לי ןן ל לכי ןן ל נליא לגעח
אברהם יצחק וישראלי אבותינו, שכרה־זיאתJ T : J T : * T T : ־ ״ י < * T : * J :
ן ליצר כ ח שבוית ל בב ןן ככף ק ת לל י ע ו ת לןןו לם, שק אליף: והוא ר חום I יכפר י ם- ת ב ש ח מ ק, ו ד! מ לבבם ו
ל ד! שיב אא פו, ת ו ב י ם י מ ע , ו דד רבה פ ה ל כ ןןוין11, וליא־י ש חית יJ; J • ־ rt ז * T ; I T י. J * : ־ 1 " י י : 7
1: כי־ אא רזה אאדיני טוב ו ליא־י ןןיר כל־ ח ככ תו 2J | T - ! י . J T ־ I * I T ־ : J r* T I J
, ןררב־דו םד ל כל־ קיראיף: צ ד ק רר ף* ם י א ט ו ח ן• ם לח ל
עד: רר רזן אא כת
צדק לןןו לם, ותור רר ף* אא מת וק^יתי^ת
° ח!םד לאברהם13, אאשןר כאשי : ך ליןןקב, ו ^ ״ י
נעשבןןרר לאביתינו ככימי קדם בעקחדקת: ברון אדיני
זכות אמירת קדשה זאת
שיהיו יק טובים
לבייות
היא
אשי
10. לעולם ועד - לשין קצרה יהכיינה לעילם יעד עילם, דיגמת ׳שיכן עד׳ ניןמ׳ נו, נו0, שפירישי: שיכן עד מרים. יהכיינה כאן היא שמלכיתי נצחית כמי"בטחי בה׳ עדי עד" (מצוי).
11. והוא וחום וגו׳ - פסיק זה תקני חכמיני זיל לימר ג"פ: א. ב׳הידי׳ ב. ב׳יהי כביד׳ ג. ב׳יבא לציין גיאל׳. כי בפסיק זה יש יייג תבית כנגד יייג מידית הרחמים, יביחד ל״ט. יהכיינה - באשר בכל יים ייים היצהייר מתגבר על האדם, יבקישי אשר יכיל האדם להנצל מהחטא שנתחייב עליי לייט מלקית, יעייכ תפלה זי מיעילה לבקש מהקבייה שיכפר עייני כאלו היא נלקה לייט מלקית, ולא־״* חית בעבירי
לענשי(יוקח, קב הישי).
12. כל חמתו - ׳אפי׳ היא הריגז החיציני המעניש, יהחימה היא הפנימית השמירה בלב, לכן אמר כי את ה׳אף׳ ישיב, אף אם יצא, אך את החימה הפנימית לא יעיר כלל, כי כאשר ה׳חימה׳ מצטרפת» יכי יגירתי מפני האף יהחימה אשר קצף ה׳ עליכם להשמיד עם ה׳אף׳ אייא להשיבי כמייש נדני ע, י
13. תתן אמת וגו׳ - הבטחת הארץ לאברהם היתה בתיר חסד, ילפי שלא הרגיש שיש לי זכייית מייחדית שבשבילן יהיה ראיי למתנה גדילה כזאת, לכן שאל יבמה אדע כי אירשנהי, שביקש אית מעם השיית. אבל ליעקב כבר היתה המתנה מקייימת בידי עיפ ירישת אבית, לכן קיימה אצלי בתיר
, מ ע* גב־ 1 ו 4 נ ר מ ו ש : יהיומ ™ צב אות ע כגנו ל ד ע ם לה לT : * י A T r• J T J J T : T |V
: יהיומ ™ צבאות, ם ל ו ע לנו אליהי יעי קב ם לה לA T J J י T : T |V * J ^ : ן - V." V: T
T1SSH יאהדינהים י א ר ו ו ק נ א
: 1 ר ביטח 5 ש נ C האא ״ם א D י ש ו א אא מJ T : י I T — J" T T J " :
הועיעה, 'וזמלןי יעיננו ביום־קךאנו:ל זה, ש;צר וברא אורגנו כ ה והתשוקה שזכינו ל ח ת ש בלריב ה פ ל עצמו מסירות נ יקבל ע
. וינון היטב כאלו הוא בפות ורוציננ להשליכו בתנור ית״ש לשבתו ולפארו(יסוהייע)
. 1 6
ל קדושת השננ והקב״ה מציל אותו(סדור שער הרחמים) שורף ע
י לכבודו, ןהבךלנו ״ ל ^ 3חיף אלהינו עבךאנו לה י ו התו יעים, ו נרוץ לנו תוךת א מת ת ם י ו ג IP הנטע בתוככנו17. הוא יפתח פ ״ ע ^ ה י ו ןדז.יי עולם תל בתוךתו, ויעעים בלבנו אאהבתו להשכי ןו לב^ להבי
T ־ " ! T ! T י I * ״ ־ : י
לעעעות ךצונו, ו ל ע בדו בל בב עלם ללא י ן• יי ך אתו ד 14. בירוש ל מי(?:.רכות ה, א1 אמרי חז״ל על פסיקים אלי שלעולם לא יזיזי מ3יד• י הטעם לכך מפני ש? יריד האדם לעוום לעולם לנגד ועיניי הוה! שגחה ה זע עליונה, ו פסו קים אלו מו ןרים יגל א הבתו ה וגדולה של ה' *אלינו, הג נתו י יג זרתו לנו, י ועל כמוית הו בב^חוו* בהישצרי ככה ל היות ל אדם כדי שי וגייע'ל דבקות בו
ית' (ראשית חכמה),
15• אשרי וגו׳ - מידת הביטחין היא מניחת נפש הביטח, ישיהיה לבי סמיך על מי שבטח עליי, שיעשה הטיב יהנכין לי בענייו אשר יבטח עליי(חובהייל פייא, ביטחון),
16• תפלת"בריך אליהיני שבראני יכי'" היא תפלה מפיארה שאני מידים ימשבחים למי שהבדילני מו התיעים ינתו לני תירתי ימציתיי לזכית בהם לחיי העילם הבא ילעשית רציני למציא חו בעיניי, יתקני תפלת זי אחר סדר קדישה, מפני שהיא סיף התפלה יגמרה, כי אחר זה איו עיד עניו אחר מתקיני התפלה, יכו אני אימרים עליה'תתקבל צליתנא', ימיו שהיא סיף התפלה יגמר העניו, ראיי לני להידית ילשבח למי שזכני לעמיד לפניי להייתני חלקי ינחלתי עמי יצאו מרעיתי, יאני מתפללים אליי יהא עינה איתני, כדכתיב: 'כי מי גיי גדיל אשר לי אליהים יכי' בכל קראני אליי' (סדר היום),
17. חיי עולם נטע בתוכנו - ע"ש הכתיב"דברי חכמים כדירבנית יכמשמרית נטיעים", תירה שבע״פ נטע הבירא בתיכני, כפי שחז"ל אימרים(נדה לי) שמלמדים את העיבר במעי אמי כל התירה כילה יכשייצא לאייר העילם בא מלאך ימשכחי הכל, יע"י עמל ייגיעה זיכים אני שאיתה נטיעה תגדל
a a a a a a a a a a a a a a a e s x a o e s x a a j a שויתיי הוה לנגדי תמיד c a a a a a a a a a a e ! x a j a a a a 8 ! x a K a j a a 8 a לחיגם tt ^ ד נול בניו שיהיו יה"ר ננ א ן מ מ ע לריק וכוי" י ג י פגיוך; כשאומר "לא נr4 ! J y - • ת טובות (מייב ״ ו ד י מ ל ע ב )'"לומדי תורה וצדיקים ו
ולא נלד קיבמייםםשאוירםמים לבהלה. יךהי ךצוץ ננlפניף יהיומעןמיך ח5ךף ™ אלהינו ואליהי אבותינו, ען ו ננ צויתיף בעולם הוה, ו מ כה ו נ רזיה ו ניךע טובה ובךכה לחיי העולם הבא: לננעעץ יזמךף, Siltfr יאהדינהי אאליהי ( ט ע יפסיק מ י ולא ( ש פ ג
ה ל מ -עץ מ א ^ ר ה : יהיומ ~ ח פץ ל י ח ב ש א לעולם אודך ו: ה ר ו ת הי?הו^ם ויאדיך ה
ת שחיית SR־״ ל י פ R226S תaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ן כןריב, מ ז ב א ו ל ג ! ן , ב ל ג א ר ע י ־ ת י ב ־ ל כ ן ובנח.יי ך ו כ י מ ו י ב בנח.ייכ1ן ו
S ךך ^ ננ ה ל ל ן ד ^ ; ה ג ואככרו אאככן. (אמן) יהא שננה ךבא ה
ה א פ ו , ר ח ב ת ש י א יי דת ^ךך, ו לעלם [ו]לעלנניי עלננא ש , ששככה דיכן ך ל ה ל ו , וי ו ה ע ל ו ה זיר, וי ר ו , וי ו א ש ע , וי ר פ מ ו ר ו וי ר
א ר ח ב ש , ת א ו ר י , ש א ו ו ^ ־ ן ^ ־ ל א ממן ^ ל ע . (אמן) ל א ו ברקי ה
. (אמן) ן מ ו א ר מ א , ו א מ ל ע ן נ ר י מ א ונרזנןרוא, ד
ו י ב א כ ן ו ו רוהו ע ב ן ו ו רוהו ל פ צ ע א ו רו נ ע ב א ו ו רו נ ל ר3ך53ן כל צו אא פון. (אמן) ר , א מ ( א ע א (ואא ר י מ ש י ב א ך נ ו ב פ א , כן ך ל א ר ש י י
, פ י ה ל א א ה ו : יהיוק ™ ה ה י ו ל ל ו ה ב ר פ ק ל ע א ר ש י י נ ב לT T . T ... 1 . - ן . r־- . . T . . . . . .
ץ י א ה ־ ל ע " ¥במכמעגל, ו פ י : מ ש , ב פ י ה ל א א ה ו וק יאהדינהי ה יהי
: ף י ש ע מ י ואאין כ ת פ א י ה י ל א ך ב ו מ כ ־ ן י : א ך ו , אאין ע ר ח ת מ נ
כ ןךפ: ו כ נ י מ ש י ד , ח ה ב ו ש נ ה ו י ו יהיוק ™ אא ל נ ב י ש הv l v : I " T י ־ ״ T ן T ; I ־ • : ־1 ״ •\ן :
ר בבזה."] ה ז ה ך ל י ר ד צ א מ :ליל, ו ת מ התפלץ! ע ד ת ה י ס ה א ל י ר ל י כ ז | י
רך עולם היצירה ד קוה אל הי הוא להוריד השפע לצו ד ע ו ד מתפלה ל
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^ R227 S ת י י ח ת ש ל י פ S ת R ז ב ר
aaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד aaaaaaaaaa aaaaa aaaa בימים שאין אומרים בהם תחנון אין אומרים"תפלה לדוד" ומתחילין מ״בית יעקב".
ל ית׳ א ה זו ל ל פ ה שברת מפני שאול, ואמר ת ע ש Itf? flWl זה המזמור תברו דוד ב. ויזהר מאיד לאמרה, ואף אננ הוא במקוננ שז1!^בלרהו ויושיעהו מ!ד מבקשי נפשו(רד"ק)
. ( ע " ה ו ס י ) ה מ ו צ ע m m ו לאמרה במנין. והאר״י ז״ל הזהיר מאיד לאמרה ג שליא ה
ן ו ת פלח ל ד־ וד, הה טה־יהיומ ™ אא ז נ ף ןן נני, כי־ע ני ו א מ
אני: ןעננךה נ כעי״כי־ח םיד אני, הועןע עבדד אא תהJ T י ו ־ ; : r- (. T J ו JT V T • י - J ־ : • T ; IT • ן ד
ד הבו פ! ח אא ליד: חגני אדיני, כי־אא ליד 'אא ק ךאא ד ב אליהי, ™ ע
כל־ ה יום: ע* מ ח נפש ע בדד, כי־ אא ליד'אאדיני נ כ עיי אא עאIT v j• : - T ־ j י : v ״ y ' Prtv : ״ J V ו ־ j ־ 1 .י ־ ״
, וךב־חםד לכל־קיךאיד ם י א ט ו ח כי־אתה אדיני פפוב לכל ן,ם?1ח לv1I ;* ו ~ \j : v v ׳ 1 י ~ T1I J ~ ז : י JTו ־ • •
ה אא זיינה יהיומ! ™ ת כל תי, 'ו ה ק עיבה ב קול ת ח נונו תיIT ־ ו * ־ • J ; T * ־ : : ד ; • V T1 י ; : י ־ •נ ד . ־1 :
ביום צךתי אקךא{, כי תענני תעלה^״י: אץ־כננוף באליהים | 3שיי מעלה אדנ^ ן•אין מי שיעשה כנעעעיף: ולעתיד לבא 3ל־
ו יבואו ו ו יי ען ת ח וו לכניד אאדיני, 1י כב דו ו י ע גו ים ו אא עןך ע עעית יJ J ״ * T1*1 ־ J י : V T ; J ־ T T • ^ j־ < ; • : ־1 : v : >•
א תה י כ ו ר י כ י ם ג ל ע נף: שיכירואוכי־גדול -אא תה ועיעה נ כ ל אות, ו
ן אא הה ל?ך ע אליהים ל ב.דף: הוךני יהומ ™ ו דך כף למ^י, למ
ד: ת ל י ה ת ר פ ס א אליהי בכל"־¥לבבי, ואכבדה עננף לעולם ש
mm אאול רתח תתיה MM כי־ח ם דד גדול עלי, ו הלילית 'נ כעי ננ IT • : ־ j ; : ־ T : j J •די AT י ; • ־ T 1' ; : ־ 1 1•
ם קי r קננו־ע לי, וע דת ע ךי צים ח m ם י א ט ו 1: אליהים ו, זדים חה ל ו ד
דני אתהלםה׳ ם ל נ גדם: ו אא תה - י ה ו ל א ת ה א ר ב קן עו נ כ עי, ו לא ע* ננוף י: לכן ו ת ח ט ב ה ם י י ק ו ח גון, א ךך'אא כים וךב־ חםדוא נת מ אל־ך חום 2
תהי פ"ו
1• שאול תחתיה - י"מ ש שאיל היא הגיהנים, כלימר שניצלה נפש דיד מהגיהנים במה שבישר לי ה'
ע"י נתו הנביא שנמחל לי העייו של בת שבע, (מצוי), 2• אל - רש"י ממות כד) פירש שאף זי מידת רחמים , יבגיר אריה הסביר שהשם 'יהיה' היא מידת רחמים, שניתו לאדם טיבית כפי הצריך לי, אבל שם 'אל' היא שניתו לי טיבית מריבית יחסדים
עןם איע ו ח ט ב י : כי כל־ ה ע נמים י ל כו ו ה י ו ה ^ ו א
בעם־ יהיומ ™™ אלהינו ח ט ב נ ^ליההיו, ו א נ יחנו נ לך ו
לעולם ו?עד: יהי יהיומ m אלהינו עמנו, כאעך, אאל־י ע זבנו ו אל־ יי ט ענו: ר ב ד מ ה ר ו ד הייה עם־ אבו תינו ב, ל ל כת ב כל־ זיךכיו, ^ א ל ת לבבנו אא ליו 5 ו ג פ ה ל הטות ל ו ל ענניך ננ צויתיו>¥ ו ח קיו ו ננ ע פ טייו אא עך ציוה אאת־
T * V ־ : T T : י T \ I T : * : * J
אבותינו: 1 ייךזיו דבךיי אא?ה, אעך ה?ך:ךץננתי לכניי יהיומ יאהדינהי ג פ ד אל־ ל י מ ע ת מ ש י ה יהיומ יאהדינהי, ל
עבדו, י כ י אלהינו יוננם ו ל י לה, לעעות ננ עע פט עעמו ייעךאאל, דבך־יום ביוננו: ל ננעץ י כ י ו ננ ע פט עו כי יהיומ יאהדינהי הוא נ י ל ע ^ ש דעת כל־ ע מי הה אךץ ה גדילים אף שאיו כל כך הכרח לדבר, כלימר ניתו לי למעלה מו הצריך לי , יהגר"א ביאר ש'אל' בכל
| ? ׳ ז ו ח ר ל כ ^ ן ^ / ׳ ת ב ש ת יום ה ר א ו כ ז ת ״ ו צ ה בנכ;?1 יום ליזףם מ יכון בנכן^ין ן
ד ח ר א מ ו ע ? ו ב ו ע ו ימי ה ה ?1'בכנות ב ח ו מ ה כלן ה ש ת ע ו צ א מ ו ה י ש ר פ ס ב
ח ני תשא). י י א ב ) י ו כ ת ו ב ש י ב נ , ש ת ב ש י ב
ן 6 ^ ו ש א ם ר ו י &° מ זימור ל
ל ם ע י ־ ׳ מ ו ו ךןלוים א י ה ש ' ר י 1 ש ז , ר ש י ד ת ק ב ש ד ב רזי1ם יום אא ח
: ו כן ד ה
תד! ארץ e מלו אח, 'רוכנל כ י י לדוד לן ז כמור, ליהיומ ™ שA ״ ״ T : P V J T T T ! ־ י . . * : J ׳ ' ן . ' /
ד לימים י מ וישבי בח: כי־הוא זול־ סj . - ~ ־ I ־ T .1 ״ I J I
5. בהערות לקמן יובאו הטעמים לאמירת של של יום מגמ׳ ר׳׳ה לא, ואדרי׳נ פרק א', וכתב על זה החתם סופר בדרשותיו"הנה טעמים שאמר התנא דחוק מאד לכוון דבר יום ביומו, אלא נראה שז׳ מזמורים אלו הם נגד ז׳ זמנים של כל ימות עולם, בראשית ברא אלוהים על מנת שימלא כבודו את כל הארץ ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי, והיינו לה׳ הארץ ומלואה, וקלקלו בנ׳׳א מעשיהם, עד שבחר בעם ה׳ וצמצם שכינת עוזו בירושלים מקום מקדש, והיינו גדול ה׳ ומהולל מאוד בעיר אלוהינו הר קדשו, שוב חטאו וגלו בעוה׳׳ר והשכינה מטלטלת בד׳ אמות של הלכה או במקום מושב הדיינים, והיינו אלוהים נצב בעדת אל, עד שבזמן הרביעי ידין ה׳ עמו ויבער קוצים מכרמו [עולמו], אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע, ואח"כ בזמן החמישי יקבץ נדחיו בתשרי עתידין להיגאל, הרנינו לאלוהים עוזינו תקעו בחודש שופר, והזכיר גם גאולה ראשונה ׳עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים׳, ומסיים ׳לו עמי שומע לי ויהי עתם לעולם׳ יהיה כל יומא זמניה ועתים של גאולה, שוב אח׳׳כ זמן השישי אחר מלחמת גוג ומגוג יכירו כל יושבי תבל כי ה׳ הוא האלוהים יהפוך על עמים שפה ברורה יחד היינו ה׳ מלך גאות לבש, עד שזמן השביעי יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם. והלויים חלקופ שום קצת שייכות לענין בריאת אותו מזמורים אלו לז׳ מזמורי השבוע, ונדחק התנא ליתן עכ׳ היום׳, עכ׳ל. והגר׳א במסכת תמיד כתב שאמרו השירה כל יום נגד האלף שנה שלה, דהיינו ביום הראשון אמרו על אלף ראשון, שאותה שנה היה הארץ במלואה שעד המבול היה להם כל טוב בכל דבר, ביום השני אמרו בעיר אלוהינו וגו׳ שבאלף השני נבחר הר המוריה, בשלישי היו אומרים אל נקמות וגו׳ שבאלף הרביעי החריבו האומות את הבית והקב׳ה יעשה נקמה בהם, ובחמישי היו אומרים הרנינו וגו׳ שכל אלף החמישי לא היה לנו ביהמ׳ק ואין לנו אלא רנה בפה, ובשישי ה׳ מלך
וגו׳ שבאלף השישי יהיה ה׳ עלינו למלך.
ש שקנה [ברא שמיננ וארץ] והקנה [תבל ״ ץ ומלאה״, ע ר א 6. בראשון אומרים ״לה׳ הד יום שני](רייה לא.). ובעוי׳׳ח א נבראו המלאכיננ ע ל לישבי בבה] ושליט בעולמו [יחידי, ש פר׳ כי תשא כתב עוד טעם על אמירת מזמור זה ביום א׳וז׳׳ל ׳׳ביום א׳ הוא מזמור לה׳ הארץ ומלואה כי זה המזמור מסוגל לפרנסה, ולכן אומרים אותו בר׳׳ה ויוה׳׳כ אחר ערבית ואחר מוסף, ואומרים אותו בכל יום א בשבוע כי האדם בטל ממלאכתו, ומן משא ומתן שלו ביום
השבת, ויצא לפעלו ביום ראשון׳.
ד י dz' כ
^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ R231 S ת י י ח ת ש ל י פ S ת R א ל יa a a a a a a a a a a a a a a i & a i & i & a a a 1 & a a a a a 1 & a a a a 1 a שויתיי הוה לנגדי תמיד £ a a a a a a a a a < 7
י ו א נ ד! דיות י כו ננדז ממיים: ללי־ ר ^ 0 י ם דח, ועל־ 0 ; AT T ׳ : ; T ; ו ; •••ן T •ו
ום קדשו: r ומי־יקום בללי m מ ו י ה י ־ ר ! ד שייעלה ב
ל ובר־ ל בב א ששרו לא־ נשא ז ג נ קי כ is ים מJ T T >••• ־ J י : T ־ ־ • ־ ״ * J * ;
ת: ישא ו , ו ליא נשבע ל לל ן־ מה לימ י מ ^ ל שש וא נ פשי לr j; : * J T * I T - : י- I יא* t ־ "״JT:
יחחבר כה לל את יהיומ 'ו צד קה מ אלידדי י שש זעו:n : * J " v: ו AT : J י ; T T י ״ • • •• I T T ; 1.
ל לבקששי פדד •ז-רע ל כ ב ם ה רה שהמאשבכלכלד דור דירשיו »להי, וI w T ״ * : ־ J v ו ; AT י ; i
ייק ראשי כם מ ה י ייע קב ם לה: ש אאו!קפו שש ע רים ו »ל בי ללן א ו ה , 'ויי בבוא הי ש s x ו ה נשאו פ ת ךןי עו לם ^עזוז א ו ה ש
ארה« לללןי ההכבוד, יהיומ יאהדונהי ו הכבוד: ללי הT' *J :1. י J T ־ ־ V V V V J * ITי
ו גבור לללךךלה: שאוייפ א ו ה ש
n׳p וגבור, 'יהיומ יאהדונהי
> : I T T : * J * T : ׳ A * :
קרא ששי ככם, אאו פ רר ךךי עו לם ייק מ ה י שש עע וויים ו »ל בא ללד ה כבוד: לי ההוא m ל לןי ו ה ש ' ^ffis?, 'ויי בא היהיומ יאהדונהי צבב אות, ההוא לל לד הכבוד ק הה כבוד, ר
J T י ־ V W > י A T J J T : י J T ־
לם: הושיענו ו ם עוני 8 ^ םלה לע ו י מ זימור ל
ל ם אוימרים ע ף ל ר שזךןיו ך י ש , ה ש ד ת ק ב ש י ב נ ךזיוים יום ש
7. מי יעלה וגו׳ - אע׳׳פ שכל יושבי תבל שלו, אין כולם ראויים ליקרב אליו, אלא נקי כפים וגו׳ (רשייי).
ו [הבדיל רקיע בין מים ל מאד״, ע״ש שחלק מעשי ל ה נ 8. בשני הזיו אומריננ ״גדול ה׳ ו
נ ואינו משגיח ה לשנ ל ע א תאמר ברא הרקיע ו ל עליונים לתחתונים] ומלך עליהו נר״ס ןס. ש
;גל בניו, להכי אמרו בלגמור זה לפרםננ שהרכין שמיננ וריקיענ לגלות שכינתו!:דהר קדש
a a a a a a a a a a a a a a a i & a i & i & a a a 1 & a a a a a 1 & a a a a 1 a שויתיי הוה לנגדי תמיד £ a a a a a a a a a < : ךךדר כן
יהיומ יאהדונהי ו לל ה ?ל א ו חעויר'לל ז ללור, ל ב ני־ קרח: גדול ה
ד בעיר אליהינו הר־ ק דד ששו ו ח ^ מ , ו י ת ו י ר ב י - לל אד ען כל־ הה אא ר*ץ, ^ מ , לל עעועע ו 9 י ו ח &י£$: י פה נוף מל לד רב א ו ה ש ד ו הר־צ:יון י ר כ רני צ פון 'ק ריר ד: ו בחחק י כ י : אליהים בא ר ללנו רני הה, נודע לל^גב ג ל ו ד ג
כי־ ה נה ה נמל כים נועדו עברו יח דו: ההכמהT j I ״ T : ־ j ח 1A r 1י ! • ־ ; ז ין ן : •ו • ״ו_ 1
י ח : רע דה פ ח ו ר ב נ ךך פזו ל ז א ' כן רר ללהו, נב הה לו ו ה ת ו ר ו ב ר אאו ג| T ״ T | T I V J ־ A י * : : T T ' J " I T I .
ה כיו ל דה: ברו ךך ק דים ל ח ל אא ךךזררם(מלעיל) ששם, חיל חA * * T ־ J I | T A * ־ I ״ T ־ J T T ־ :
: כ אא ששר 1 מרר רשיש 0 ת ו א ב °s־ns; אשר'רר שש בבר אא ניור ה־ •••< : ו T • 1 ־ : •ו - I ־ ״ :
, בעיר־ יהיומ. יאהדונהי ה ת , כז יר אינו ע ™ שש לל ׳?ענו ו ^:ןעיר אליהינו, אליהים יכוננה יבסיסה עד־ ^ ו א ב ^
ל ךן םדף, ו אלהים א ג י ו ו י ח ו ו ג ב ש עו לם כן לה: זי מינו חז אליהים ככן נ ש ל ו י נ ש ו מ 'בקרב היכלף: כשלל^ן כ
ף: ה ל ל אה י ללי ח י ףנה?^ על־ ק בנוי־ אאר״ץ, 'צדק עיהוידה, 'לללעען י י ייללךו ההר־ציון, -רר,ללנה בנור עםיבו סביב-צב:יון והלויפפוהה, ם י נ ו ב ה ם ת : א ף י ט ^ ש ש ל ל 9. נוף - כמ׳׳ש ניהוןמ יו, יא) ׳׳שלושת הנפת׳׳ שהכוונה לשלושה מחוזות המחוברות כמחוז אחד(מצוי). 10. אניות תרשיש - היא עיר גדולה, אשר אניותיה היותר יפות וחזקות שבעולם, והזכיר רוח הקדים להיותו הוא המושיע לישראל בצאתם ממצרים כמ׳׳ש ממי יד, נא) ׳׳ויולך ה׳ את הים ברוח קדים עזה׳׳
(אבן יחייא). וי׳׳מ שתרשיש הוא ים ואינו שם חבל ארץ (רסייג, תרגום יונתן בנביאים).
אשר תראה
גדולה
^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ R233 S ת י ר ח ת ש ל י פ S ת R ג ל יa a a a a a a a a a a a a a a i & a i & i & a a a 1 & a a a a a 1 & a a a a 1 a שויתיי הוה לנגדי תמיד £ a a a a a a a a a <
מתה, פ פ גו ו ח ל ב כם ו ל ךךי ללה ל ו מ י 'ם פ רו לל גד לי ה: ששירו ש: ו אתאא ר ללנו ררי הה, ל לל יען'רר ם פ רו ל דור א ךך רון ™ ה י ב ג ה
כי רה ו אליהים אליהינו עולם ועד, ההוא* י .י T J T r'׳'h ן J ״ * v: v. 1:v >•
: הושיענו ״ ת י מ ל ו ינהגנו על־לור ע^ 1 י 2 ש י ל יום ש מ זימור ?1
ו ךךלוים אוימרים י ח ר ש י ש , ת ש י ד ת ק ב ש ם יום ששלישי ב ו י ך
ל ךךדרכן: ! ?
, ם י ג י י אלהים נ צב בע דר־ אאל אעלהד ד ו ב פלד פלדר ל אא םף, נם ת ן עד־ לל ררי א כ : ל 1 םיש פט 3 י ג י י ד ^ר:ןר*ב אלהים ה
ני 'ור שש עעים ררשאו־ כן לה םררשפטו־יעול, ו י נ י י ד ה
דל וירום, עני ורש ההבדיקו ק ד צ : ששפטו־ ב י ^ ל י ^ t ו • : rj.* יJT T 1 A T ; J T : ו ־ י •
ו דדל ואביון, ליד רשעים ל י ע : פ?טו־ ה ם ה מ ע ק ד צ ה ש כ
ל ב ךך שש כה ו כ י ב נ , ו ם נ ו ע ר מ ו ה צילו: ליא ידעו ו ולא י בינו חJ T ־ ״ ; T j ; r * י ־1 : I T > ו •
י כמוטו כל־ ללו ^ןדי [מלעיל] אאר*1 ' ן כ י רר ה ?כו ל; ו ב ני ע לליון ם ^ ט י אליהים אא ררם ? ב ל א ני־א ל ר ררי ב r zen !>.11 - י׳׳מ מלשון עלומים, כלומר ישיבנו למצב ימי עלומנו כמקדם, או ינהיגנו כאדם המנהיג
את בנו הקטן(רסייג, רשייי, ריייד). וי׳׳מ כמו עד מות כלומר עד מותינו ינהגנו בזה הכבוד(רדייק).
ה ת א ר ש ץ בחכמתו [ ר ה א ל ג ש ש ״ ת אל״, ע ד ע ב ב צ 12. בשלישי היו אומריננ ״אלהיננ נ
ל הדעיננ לפי שאחד מהדבריננ ע ר מ א ה?בשה], והכין תבל ?':?עדתו נר״ס }ס). ומזמור זה נ
נ עומד עליהננ הוא הדין(הארת התפילה). שהעולנ heayi .13 - ויודע מי הוא זכאי בדינו ומי הוא חייב, ויודע אם הדיינים מטים את הדין(רי ישעיה מסראני). כמ׳׳ש בשוח׳׳ט ׳׳... וכתיב ׳כי המשפט לאלהים הוא׳, שלא יאמרו הדיינין אנו יושבים לעצמנו בדין, אלא אמר הקב׳ה לדיינין הוי יודעין כי עמכם אני יושב שנאמר ׳אני ה׳ אוהב משפט׳, ואם
הטיתם את הדין, אותי אתם מטים שנאמר ׳וקרבתי אליכם למשפט׳.
aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a , 'י צ מי תם ייהיוממ > ם ת י י כ , ובר ע תם י צ כני תם י ם ת ע ש - , אן• ^J T : : י ־ rt" * I ־ J T ״ T T : י T
יאהדונהי אלוהינו: הושיענו
^ 1 &° מ זימור ?1יום חמישי 8
ו ךןקיוים אוימרים י ה ר ש י ש , ה ש ד ת ק ב ש י ב ש י מ רזי1ם יום ח
י לאליהי יעקב: שאו־ קול פ ו ש עוונו, 'הריעו בב עם־נבל: ת קעו י נ תף, כנור נעים 2 לב ו נכריה וררנו־ קא ו ה k בזטןהטיועי לי1ם ךץ5נו ש i ־S •
ו ־ AT v J ׳ ־ J ; v v ־ ״
ן י ל ל ישראל ולוא באןקוהיום, יוםיככ עו פט י ת * י י : כי וזיק ג ה ״ י
T : ; * J י • : A J " T >•
יה1 םף שככ201, בצאררן לאלילי יעיקב: עדות ו ^ליא־י דע דתי ש ם ש פת ע י מ א ז א מ^לא על־ אא רץ ככ צדים, ו
למ בי״ה
, 'כ פיו ל ^ ז ^ : דן םי רו תי ככ פבל ע כ נכ1 ה ן י ב אא עו נכע *
קריאת s q ם י : בצרה ב 2 י 1 ת י ז ע ת תעבירנה ב ו י י ? ה מדוד מT T ׳ T J T T ־ t T : I r^-1־ J *
, ת לשמו ב ש ש שבךא עופות וךגיננ ל ״ 18. בתמישי היו אומךיננ ״הרנינו לאלהיננ עזנו״, ע
ל הרואה אותו ירנ! וישבת ב ך ש ל יוצר בךאשית, ע שבהננ נראית תכמתו וגבוךתו שי"ה שם, רננפאאית ישיאל). ) לשמו ית׳
19. למנצח על הגיתית - מזמור שחברו אסף בשביל המנצח על כלי שיר המובא ממקום ששמו גת,
20. עדות וגו׳ - יען שעניין יוסף שיצא מבית האסורים היה ג"כ בר״ה, כמ״ש חז״ל, ואז היה ג"כ הדין על הרעב והשובע, שע״כ חלם פרעה ביום ההוא את חלומו, לכן אמר שכבר שם ה' עדות זה גיהוקוף, להודיע שהוא שופט ביום ההוא על הרעב והשובע ועל כל מצעדי גבר(מלבי״ם), והיאך זכה למלכות מצרים אחר שצריך להיות בקי בשבעים לשון? לזה אמר שפת לא ידעוני אשמע, שלימדו
גבריאל, וכמאמר תו׳יל נשועה ל״ו](יעב״ץ), י
21. כפיו מדוד תעברנה - כמ״ש נר״ס יא.) שבר״ה בטלה העבודה מאבותינו במצרים ,
a a a a a a a a a a a a a a a ^ a ^ ^ a a a שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
, ם ע ם ת ^ ^ ו ? , א ע נ ף ן םתר ךעם « ה נ מ וא ך l ^ מ
ד עו ככע ל י ת י מ א י על־ ככי ככ ריבה ם לה: ו י ת י ס י אב ךן נ ף, ג, 'ישראל אם־ תדעו ככע־ ליי: ך ן י ת י ת ה ע נכי ויא^עידה ו, ו ליא 'תע ת זז וה ל אל י ״ ל ע * ברי אל זר כ ^ ליא־ יי היה י
J ־ ••• ; ״ A י J 1 : ־1 : T J ; י ו ״ י ו : י••!- • •
ל יהנע לל ד ו כ ל י כ אניכי ו י היומ יאהדונהי אליהיף ה י ז נ כר: אד ה ר חב־כיף וא ככלאהו ל י מ ו ככ אא ררץ ככ צרים, א, ו ישראל י ב ד מ ם ן• ליא־ע מע ע מי לקו לי ב ל ו : א ^ מ * : ואעלחהו וערירות לום י ל ע ״ ש א ליא־אבה לי ל
I * T JT: ־ ־AT • J • : I " J . 1IT
; יל ככו !;!כוכע חתי ההם לו ע נכי ^ ו ^ י ־ ל ל ? •
, 'י שראל ודר כי י ה לכו: כ מעט ה ת ע ה עימע לי מ י ה %
: י ד י ^ ו כ ה יב י די ל י אאו יבבי הם אא כ ני ע, ו על־צ ייי ההם אא ע י מ
ם וי הי ל ו ; א ל ! x י כ וזעו־ לו ם ד ח פ ב י ככש נאי יהיומ יאהדונהי מ־ A ׳ *.י : 1 נ .1: ז ; ־ ; ־ : ״
™ טב ™ םלעולם: -ו_יאכילהו ככחלב חטה ממי ש ג ו עדדם עש זיבש א שויע ןן: הושיענו ב י ה ע ל ס ה מ 'ו ככ צור ו
^ 2 י 2 ש &° מ זימור לליום ש
ם אוימרים ף ל ו ה י ח ר ש י ש , ת ש ד י ת ק ב ש י ב ש ש ם יום ך ו י ח
: ל ךןדוכן ע
דה }ס) , ^ נלק'אנ:תו ומקיף זעקלידזן ו פ ג ש ש ״ ף גאות לבש״, ע ל 22. בששי היו אונלךים ״ה׳ מ שבו נ ש ל כוה ירוו: ויי אה, ובו נ ?:!־א יה אאן־ם ש 3( כיר ?(לכותי עול יוצרו(יע״ב), ול ?:ן' יש ב״מ זימור זה מ״ה
: נע* אאו נ דז רות! ידדיומ ם י י י^ל?ף א ררה ק ננ אז, ננעו לם טT J < J I T T | T T J T r: 1T ״ ןAT י "
! נעעאו נ דרות הו לם, י* ע* אאו נ דדד1ת דכים ™ ™ I T : j j t I י. t * A T * J T I J I
I T
א ויי רים מעברי־ מ ר ת ו י י מקילות! ננ ים רבים ו ת ו י
: 2 4ם ליה ג
: ערתיך! שהעלדתיהבמבוקאות ים, אננהאא דייר ב ננ רום ידדומ ™, ל בי תןן יהיהנאחד־ ™ *קידש, מ ^ ל מ א נא ננ נו ננ אר נ
: ד י ת ו ד ע ם י נ מ א ידדיומ™ לאךך יננים נ בכל יום אחר מזמור היום אומרים ׳הושיענו׳. ובימים שמוסיפים מזמור נוסף על שיר של יום, יאמרו
׳הושיענו׳ אחר המזמור הנוסף, ואח״כ קדיש יהא שלמא:
הוטרינר ידדיומ ™ אאלידןינו, וקב?בנו מךדדגוים,
לדורות לעעם קרעעך, ^דדררדזך ידדיומ ™ אל'דדי י ער אל ו ^ד י מ א נ ז א ב תת דד ל תך: ו מךדדעולם וער דעולם, ואננד כל־דדעם אננץ,ע ננציון, עעיכץ פ ש י ד י י ו מ דדללוייה: ברוך ידדיומ יאהדינהי י 23. גאות לבש - הלביש בד"כ מגלה על מהית הליבש, ילכו מידיתיי יהנהגיתיי של ה' נקראים מלבישים, כייו שהם מגלים לני מעט ממהיתי, אחד ממלבישיי של ה' היא 'גאית', כמ"ש ממי עו, א1 "כי גאה גאה", שהקב״ה התגאה על המצרים הגאים ישבר גאיתם, כי היא הגביה מכל הגאים. יכייו שה׳ מלך שהיא המילך על כל הבריאה, לכו גאות לבש - רק אצלי שייך גאית, ינאמר שיב לבש ה׳
כדי להדגיש שרק הקב״ה יכיל להתלבש בבגד הגאית(שפ״ח אי),
24. דנים - מלשיו דכא ישבריו, יהם הגלים הנקראים משברים כמ״ש נלעיל 9׳יח)"כל משבריך", ע״ש שמשברים מי הים (מצוי),
תהי צ״ג
תהי קלה
^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ R239 S ת י י ח ת ש ל י פ S ת R ט ל רa a a a a a a a a a a a a a a i & a i & i & a a a 1 & a a a a a 1 & a a a a 1 a שויתיי הוה לנגדי תמיד £ a a a a a a a a a <
ירושלים, דדללויה: ברוך ידדיומיאהדינהיאאלידדים אאלידדי״ T : •v: v : י T T • י ־ ;T T ;
ישראל, עישד! נפלאות לבדו: וברוך שם בבורוl ^ r i ^ k שם הייה 25 לעולם, ויננלא בבורו ^
%*sk»% % * s k .יתגלה.כבודו «: קיום אמת
2 ם 6 י י ק ת ו אנןץ ןיאנון י ד ו ב כ ה ל ג ת י
למחרת יום כיפור אומרים: לעיני כל העמים, U«I |™vן קיום אמת •
ח?!דך, 'וישעך תרגן־לנו: אשמעה מה־ידבר האל ו יהומ יאהדינהי, בי ו ידבר שלום
אל־עמו ואל־חו?!ידיו, ואל־ישובו לב?!לה: אך ו קרוב ליראיו :־ששעעו, לשבן ^בבוד
בארצנו: חםד־ואמת נפןשו, צדק ו שלום נשקו: -א מת מארץ תצמח, ו צדק ננ עז נמים
שןכץף: גם ־יהומ יאהדינהי י תן ה טוב, 'ו ארצנו תתן יבו לה: -?;!־ק ל פניו י הלך, וי שם
^^רך פ ע כזיו:
בצום גדליה ובעשרה בטבת אומרים:
ש י ר ־ ת ח ל ׳ א ך ם ל ו ד י ת ל ־ א י מ י ־ ל : אליךהים א ף ר לל אא ם ו מ עורר ?ן ז, ו נ ד י מ ש ה ל ם י מ ו ן ה ו י ה מ ך י י ב י ו ה א ט ־ ה י : ב ל ט א ק ש ־ ת ל א ו
, ת א ו ב ח ת ם ש ח ד י ו ! ו ? מ י ע ר מ ך י ע ־ ל : ע ע י ה ^ ש י א ו ר א ש ך נ י נ א 'ובמ ש
, י ו ם מ ג ד י ה ל מ ו נ כ ח ז ל ה מ דיו ז ך ״חב5םיל»,ך: א י ו נ פ ע צצו עעל־ צ י 'וי ת
ת י ך ב ר י ע ל ' / ו ד ו ללב י ח צ ע ו ל עעוד: כני נ ר א י ש ־ ם ר ש י ז• כ ־ א ו ל
: י ג ה י ם « י ב ו ה ג ר ו א ם מ י א ל ע מ ש ״ ו י י ל ^ י ם ״ ו י א ד : אא ה ל ו ת י כ ר
25. שם כבודו - היא השם שעתה נכתב ילא נקרא - שם הייה - שהיא שם הכביד, יעליי נאמר"ביים ההיא יהיה ה' אחד ישמי אחד", כי אז יהיה אפשר לקריא בשם ככתבי בלבד, יאז ימלא כבודו את
כל הארץ, כמ"ש"כי מלאה הארץ דעה את ה'" (יד״ק),
26. אמן ואמן - ר"ל אמת היא שה' היא בריך ימהילל, יכפל המילה לחיזיק (מצוי),
a a a a a a a a a a a a a a a ^ a ^ ^ a a a שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
ה ו ל ר נ ו ז א ע ־ ם י ציור: ג ב ש י ־ ם ל ׳ששת ע , פ ק ל מ ע ו ן ו מ ע ל \ ב ג י ש נ א
ן מ ת ם כ ־ ל ה ה ז : ןע ע ה ב כן ל א & ל ־ ללוט ^ י נ ב , וזיו זרו ע ל ם מ ^ ע י ט צ ה
, ר א ך ־ ן י ע ש ף ב ש ^ י ש : א ן ו ש י ל ק ח נ י בבין ב כנ י םרא' י״כ^^גת למדיך, כ; םב א ב ו מ ר י ע ו ״האויד כ מ י ב י ו נ ד מ : 'ששי ת ה מ ד א י ל ! ו פ מ ל ב ן ט מ ו ח י ה
A נ ; • : ״ ן ; ״ נ .v; * ״ ן • ״ ־ ד ד : IT I v JT
ו נ י ב י ו ף א מ ר א ש : א ו מ כ י ם נ ־ ל י ^ כ י ש ! ע נ מ ל צ כ ו ' ח ב ז כ י ו 1״יל ג ל ג : אליהי ׳ששי תתמו כ ם י ה י ל א ת י ^ ה ו ת נ ו ת נ א א ' , ו נ ה ל ש ר י נrt־ ־ : ־ J" ־ IV : I* V : J : י ״ AT T J J •
ה , 'ו כ לה? ב ר ע י ־ ר ב ע ת י ש ש א ־ ף רן: כ א י ^ פ נ ע ש ה ״5s'rraכ ק: ם ך תת ב ה! ל ו פ ת ט ע , ו ך ת י ע ס י ״ ך ע ר ע ם ב ם י פ ו - ן י; ! : כ ם י ט ה; ר ה ך! ל
ו ו וי ב ה ל ש מ יאהדינהי: י ב ו י ה מ ך־ י ו ש ש , וי ב ק ן ו י ! ן ב י ךךם ק לו א פ נ מ ל
מ יאהדינהי ו י ה ה שש פ? ך י ־ אא ת י א בבדו: וי ד ענו כ י ו ו ש ו ב ו י ר , וי ח פ ד ־ ע י ד ע
: ץ ר ה א ־ ל ע לל יון עעל־ כ ' , ך ד ב ל בחנוכה אומרים:
מ יאהדינהי ו י ה י , מ מ ך ו : א ר ד ד ו ] ל ק ״ מ ה י ת ב י ת ה ב כ נ ־ ח ר י , ש ר ו ג פלד ב
מ יאהדינהי ו י ה : י י ת ל י פ נ י ללי ב ב י א ת מ ח ת א ־ ש א , ו ל י ע י ד י ד ל כ• J1: JT ־ J I T : V * I J AT * * J ־ ־
י תת ע ל מ יאהדינהי ה ו י ה ר פ אן ני: י ו ת . ד ד ב ך ל י א ל ' י ת ק ע י ע ע ת ו , ש י ה ל א
מ יאהדינהי ו ה י ו ל ר מ : ז י ב ק ־ בבור ל י ד ר י י מ נ , 'וחיי ת י ש פ נ ם נ ה ש אאול ג ־ ן מ
, דח^ים ו מ ע ! ב " ו פ א א ע ו ב ג ה ק י י - : כ ו ש ד ם ק ש ר ל כ ז חחםידיו, 'ויהו ל
: ה נ ר ^ ם ו ק קר י , ולבי ת ו י צ ה י מ ב ם ילין ב ד א ב ה ר ע ק ברצצונו, ב י נ ע מ ם י כ ת א
מ יאהדינהי - ו י ה : י ם ו ל ע ־ אא פמוט ל ל , ב י ת ו ו ל ש ת י בבשש ללוי a ע י אא מ ר ת א נ וT 1: ייי . i V ־ A' : ־ J * : J - T |• ־ : I-V.
י נבבהל ך ה: יי ת י נ / ו? ם רר ר- ת פ ו ח ז ב י ע ר ר ה ה ל ד ת מ ע ך ה - י צ ב ר
י אא ת ח נן: ת א ־ ל , ו א י ת א י א ק ר מ ™ א ק ו י ה ך י י אא ל ז א : ו ד י ח
, ר א עע פ ו ה ש ™ כ ך , ההיו ד ך י ב ק י אאל שtרrת ה ת ב דמי" ב ר זד ת ל ע ו ־ בנ^^ע ת ה מ
R241 S ת י י ח ת ש ל י פ S ת R א מ רaaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a < ן ז ע ־ ה י מ יאהדינהי ה ו י ה י מ יאהדינהי ו רr^ן^יי ' ו ה י ־ ע : ש מ ך נ ת ד אא נ י הןי ג
י ר נ , פ רר ח רר ש קי ורר אא ז י ל ¥ " ל ו נ ח פדיל נ
pה נ ם פ די« כ רר נ : הה פ לי
1 : ־ J"i י T ־11*1*־ : , ׳ •ו T ־ J: • T : ; • ; V T •׳, י • ־
מ י ו י ה , (יפסיק מעט) י ם ד א י ל י ש פ ו פן!״ ךך -כ בבוד נ ן מ ע : ל ה מ ח ש
: ן ! ד ו ם א ל ו ע 'אליהי ל
ו יאהדינהי
: אאלי, -אאלי! ד ו ד ר ל ו מ ז נ , נ ר ח ע ן ת ה ל י ם א ש ב י ל ־ כ ל לפלנvvרו ע: י ת ל י פ י ת א ג ת י ש ר ב י ד ע ת ו ש י מ ק ו ר ח ע ו ד , מ י ע ב ר ז ה ע מ ל
|• T ־ * • : "( ־1 : T I ' I J T * A T : ־ R ־ : J T T
ק ללי: ו ת ש ה א י מ ו ־ ד א י ל ו א י ק ה א י ל א ךתןענה, 'ו ל ם ו ל א יו מ ר הי א ק אליr n • ו T ;1 : J ; |T V. J ־1 :־־ .v! י ; ־ T I : V ־ i v :
ט חחו ו אאבוrינוי ב ך ב פ! ח : ב ל א ר ש ת י ו ב רר הה ל ש ו י ה כקדוש, ' ואא ת; I T ־ ••!ין י : J ; IT ן I ; v. ו A י ״ \ י > • : ד ״ I T JT ־ ;
: ו ש ו ־ ב א ל , ב ך ב ט לחו ו ו ט מ ל ע קו ו נ ך ז י לם: אא ל ת*י ו ו מ .ורר פ ל ט
י ^עגעגו א ר ־ ל י עעם: כ ו מ ם ו ד ^ ^ , ת פ ^ ח , ח ש י א ־ א ל ת ו ע ל ו י ת כ נ א ו
מ ו י ה י ־ ל ! א ע ש נ י ש ל מ : ג ז ו ב ש ב א ו ר ע י נ ה ללעוג לי י פ ש ב ' ו ח ת פ , יפטטירו י י לJ T : v J ו w j• ׳> ; ד ד ד : - A*
י ח ה ג ־ אא ת י : כ ו ב ו נ ו ח ט ב ל ו ע י ב ו כ ה י ל צ י < , ו ה ט י פ ל י ה ז ™ א
י כ ת ך ך ש ל י י אא פוי: ע ל ד ־ ש ל י ע י ח ן !ממ*יים], 'ננ ב: ט ט נ ב נ י א י * ו מ
R ת י י ח ת ש ל י פ R ת 2 4 2 S aaaaaaaaaaaaaaai&ai&i&aaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a < מ ו י ה : ואא ררה י ל ר ו ו ג ל י פ י י ש ו ב ל ־ ל ע , ו ם ה י נ י ם ב ה י ל ו בבג ד ק י ח ל
T :v. J T ־ ; IT j• ־ • ; . rtv ד J ; ־ ; T ; I J ־
נ חרב ה נ ל י : ךך צ י ה ה מ ש ו י ח ל ע ז ר ת י ח י כ לו ת אי ' , ק ח ר ־ ת ל ™ אV J V ־ ״'T J T | י • J.:JT י Iff': IT V : •
ל ך ק ך ו נ ך לל אא!!]י, ב ת ה שש נ ר ס פ א ז : א י נ נ ע י ת י ת נ ע נ ם י ק ז ח ם ה רמי .
, ו ה ו ד ב כ ב ע ק ע י ר ז ־ ל , כ ו ה ו " מ ™ ו ה ל ו י ה א ה לל לל 3: י!-אי י
ת ו ע נ ן ב ץ ת ע א ש ק ה ו ל ־ ם א י ל : כ ל א - ע י ש ר ז ־ ל ו כ ע מ פ ' ו א י ו ג^ורו י
ו י w אא ל , 1י בבששו עעו ^ ו ל י * ה ל נ ^1נו מ ו נ י נ ר פ י ־ ה? ס ר א י , ו ל י ע נ ע ת ק ע * : ו י א ר ד י ג , נ ם 'אא ש ל ב נדרי ל ר ק ה , ב י ך רר ךך ל ת א ח : מ מ ע ש
IT ••; V J V ־ ־ ״ י : j- T ; AT דIT ; r ת • • j•• r; I ;1~ \ד ״
י , י ח ו י ש ל מ יאהדינהי ך ו י ה י ו , י ה ל ל א וי שש^עו ^ ^ ו ןענךים ו ה ייא כ ל
, ץ ר א ־ י ־ אא פ ס ל מ יאהדינהי כ ו י ה י ו אאל ־ ב ש י ו ו 1 ר כ ל בב בב לעעד: י ז ל ח מ ש י
T T : v. v J ־ : ״ I v AT י ז \ ״ • : ; < ; I ־ T J V : ־ ;
א י המ יאהדינהי ו י ה י י ל כ ו ד ו י ז א : ו ם י ו ת ג ו ש פ ח מ ־ ל ך כ י נ פ ל ו ו ש רר ח י ו
, ץ ר ־ א י נ ש ־ ד ל ו כ ו ש ת ח ו י ו ו ל ו ים: אא כ ג ב א י ל ה ש מ ו ' , ה ו כ ל ה ט
ע ר ™ ז m m ; ה י א ח י ל ט ע מ ו כ ש פ נ ו ' , ר י עע פ ד - ו ־ י ל ו כ ע ר כ ו י י נ פ ל* AT י ; ־ : IT • J *./־ J ד J ך : ; ך 7 ו ; ״ T ז ;
ם ע . , ל ו ת ק ד ו צ ד י ג י ו ו א ב י - : ר ו ד ל י ה ל י ע נ ד א ר ל פ ס ° י ע , למ ו מ ב ע י
: ה י עע ש , כ ם ה י י ח ד א ו ל נIT ־די J T י '
בשבעה עשר בתמוז אומרים:
פ אאו , ט ל א י ש י ץ י א ך ל r נ ח ל ו ו ים ו ב ו ג א ב י י ם ה י ה ל , א ף נלךפלור לל אא ?: ם י נ ב א י ל , ם ללעעיים ל ל ש ו ר י ־ ת א , ששמו א ך ש ד ן ל ק כ י ה ־ ת א
ר ש , ב ם ו י ב א ק ל ם ו י מ ש ף ה ו ע ל ¥ " ל כ א ת עע^^דיך מ ל ב נ ־ ת ו א נ ר נ
ם ו ככפזים מ ד ת !-ץ: שפככו א א. ת ה י י ח ־ ל ו ת י ח ל ו נ ת נ י ו כ ת ך ח י ד י ס ח '
ו נ י נ כ ש ה ל פ ו ח ר נ י י : ה ° ו מ מ ש ה ב ו י - מ ב ו ן ק י , א ם ל ש ת י ' ת ו ב י ב סA ן י : ״ " ו vv. J* T : ד I ״ ;1 • < ; ו T* j — ו J ״
ף נ מ יאהדינהי ת א ו י ה י י ה מ ת ז ־ נ ד : ע ו נ י ו ת ב י ס ל ס ב ו צק ל ' ג ע , ל ו נ ל י ^
R243 S ת י י ח ת ש ל י פ S ת R ג מ רaaaaaaaaaaaaaaavoavovoaaa שויתי י הוה לנגדי תמיד a a a a a a a a a a ^ a a a a a ^ a a a a ^
־ ?5ל ל ך א ך ח מ ת י פ : ש ך א ת נ ש ק א ־ ו מ כ ו נ ר ב ע ב , ת ח צ נ ל ו נ תק^יף ב
: ו א ר א ק ך ל מ ש - ב שן ת א י ו כ נ מ ל , !.געל נ ך ו ע ד י ־ א ר ל ךךגו ים א ש
ת נ ו ו ע נ ־ ל - ־ רר ז כ ל : א ו פ ק ךך ש ״ מ ה י ו ב ה ו ־ נ ת , ו א ב י ק ע י ־ ת י אא ככל א כ
ו ו נ ר ו מ איד: ע ז נ ו י ןד ל , כ ך י מ ח ר ו נ ו נ ר יק דד נ א -ננ ך ? , א ם י נ א ש -
א ותינו ט ח ־ ל ר ע ו ו פ נ , .רךך ציי ל ך מ ש ־ ד ו ב ר כ ב ו עעל־ ד נ ע ש אאלהי י
ו ים ג ע ב ° יו ד כ ו ךךגו ים~ אא.יה אליהיךךם, ל ר : לפפה ו יא מ ך מ ן ש מ ע ל
א לל^ניך«אאנ.קת אא?!יר, ו ב : ו ך ו פ ש ך ה י ד ב ע ־ ם ת ד נ ^ ^ ' ו נ י נ נ י ע ז ^
ו נ י ב לל ש כ נ ש : ו ה ^ ? ג י נ ״ ל ״ י ה ״ י רתמו ת - ב נ ע ךך'הו ר ו ל ז ר ד כ ג
: י נ ד ך א ו פ - ! ר ח י ש ל חח!-^רiם א ו מ , ג ם ק י ח ־ ל ד בבעעתים א ת מ ק נ- ו ד , ל ם ו ל ך ל ע ה ל ד ו ה נ ! י ו ב ע ; ב ך ן מ!-עעי ת א צ ך ו ו פ ו ע נ א ח ו
: ך ר ת ה ל ת נ כ! פ ' ם י א ב ה ת ו י ו י ר ל ד
בבית האבל אומרים:
ננור: שמעו־זאת ככל־ הע פים,'האזינו כל־ישבי ח לד: לנ5נ?ןח ו לבני־ קרח ננ י ידבר חח כ מות, ו הגות גם־ בני אדם גם־ בבני־ איש, 'י חד ע שיר ו אא ביון: פ
לבי תבונות: אאפןה למשל אזר, אאפרח 'בכנור חידרוי: לפה אירא בימי רע, עוין
!ד־ה איש, ״םי ברב'עש-ם ירר ךך ללו: אאח לא־ פדה י
iי קr־ ך ל ע קן בזי יסו ב: ^י: הביטחים ע
ן נ פשם, ו חדל לעו לם: וי חי־ עוד לנצח, לא י-אה ו לא־י תן לאלךים ככ פ-ו: -וינקר פ ח
ךש חת: כי י- אה ו חכמים ייננותו,.;nn ככ סיל ו בער יא בדו, ו־זעעזבבו לא ח-ים חילם:
Hi-- ב תימוו לעו לם, ,משכנתם ל דו- ודר, קר אאו'בשמו תם ע לי אד מות: ו אדם
פיק- בל־יילין, נ משל כב ךך נוות נ ד מו: זך ד- כם ככןל למו, ו א ח-י ךם ו ב פי ךךם ירצו
ו בם יש-ים ו לביקר, וצו-ם לבלות ד ר סלה: כצאן ו לשאול ש ת", מות ירעם, ו
a a a a a a a a a a a a a a a e s x a o e s x a a j a שויתיי הוה לנגדי תמיד c a a a a a a a a a a e ! x a j a a a a 8 ! x a K a j a a 8 a ,ו קגשו עעת צדיקים מיהיומ יאהדונהי, מעו זם בעת צרה: וי עזרם יהומ יאהדונהי וי פ ל טם
יפלטם" ¥ננ!רש1 עים ויושיעם, כי־רrסו בו:
ואומרים קדיש יהא שלמא. וקדיש זה הוא עיקרי וחובה לל אא כזרו אע״פ שאין יתום שיאמרו, אלא לכתחילה יאמר אותו מי שאין לו אב או אם, ואם לכל המתפללים יש אב ואם יאמר אותו הש״ץ
[בתנאי שאין הוריו מקפידים](אשל אביהם בוטשטאש).
ך 3כל בוזז• קורעים לו גזר זיינו EM קיע:], | ר ב ה מ י | בל האומר יאמן־ יהא שמיה ח
ל כ ת אור עליון, ל ע פ ש ח הוא שיתאצל וישפע הוספת בךכה ו ב ש בי 7ג?קר בונת זה ה
קדשה ממנו ית׳;נד ׳לעלם׳ - הוא עולם האצילות, ומשם גם ׳לעלמי׳ - הם ב׳ עולמות
ש ר ן שיל האדם ש י ת ש הד׳ ד ר ?ריאה יציו־ה, ׳עלמיא׳ - הוא עולם העשיה, והם ש
י א פיק כ). ע הנשמה ונר״ן. (נפה״ח ש
, ה ו ר ע - ! א כ ר א דדי ב מ ע ל , (אמן) ב א ב ה ר מ ¥ ש < ש ' ק ד יחג ךיל ו י ת
. (אמן) ה ויקרב ננששי ח . , ה נ ק - ! ח פ מ צ י , ו ה ו ר כ נ ל ך נ י נ ל וי נ
, ב י ר ן ק מ ז ב א ו ל ג ע , ב ל א א ר ש ־ ת י ב ג ־ ל כ ן ובביופויכון ובבחיי ד ו כ י י ח ב
, יכוין: יה״י שימחה זכי עמלק ואז יהיה השם שלם א ב יהא שמה י ' ו . (אמן) באומי ן מ ו א ר נ ו אא נ
והכסא שלם י ודא שמה רבא מברך לע לם [ו] לעל בגי על מיא
, ר ד ה ת י , ו א 0 ו כןםי וי רת נ ן ו אאר, ו.י ר , .ו.י רר ח ב ת ש י יתברך, ון א מ ל ע . (אמן) ל א ו א בו-יך ה ש ד ק , 'ששמה ד ל , וי רר ךך ל ה ע ל ר י ו
, א מ ע ל ן ב ר י מ א ב חח תרא ונחמ תרא, ד ש , ת א ת ר י , ש א ת כ ר ב ־ ל כ~ •T : r\T I I T|: ~ י T T T V J T T J I * T T J' :TT י '
ו אאמן. (אמן) ר נ ו אא נ
ה .ונ ע ו ש י ע ו ב ם ש י י , ח א י מ א ננן ש ב יהא שש ר
ח ר ךך צילה, ו ר ה ו ר פ ה ו ח י ס ל ה ו א ל ג ה ו א ו פ ר א ו ב ז י ש וv ־ ; ־ T T י ; T T ״ ד ד : ד : \ ד : • ד ; ־ ;
. (אמן) יפסע שלוש פסיעות ויאמי: ן מ ו א ר , ואא מ ל א ר ש ו י מ ע ־ ל כ ל ו ו נ ל
ל ע . , ו נ י ל ם ע ו ל ה ש ש ע ו י י מ ח ר א ב ו ם בבנ^ןומירי ה ו ל ה ש ש ע
. (אמן) ן מ ו א ר מ א , ו ל א ר ש ו י מ ־ ע ל כרך עולם וזעשיוז ד עלינו לשבח הוא להוריד השפע לצו נזקוה אל ה• ע
ק פ ך םין ם אין ו ו א ב רר ששעה קוין, יין ה [ ב ש ע ן י מ כ ר ששינא [ה ו קוין ררלתא, ו אם לא כצא יין ק פ ך םין, ש ו ל ררלת שע ב ן עריק. כלח םדיככית ריבע י ב ל ן י ר י כביא חככר ךחי
. וירית ן ו מ ס י פ א ששרף הניטף כעציי הכד!פטף הה כרששי נא ל ככה היא באה? כדי לשפית ו
T ; ״ J I T T • T ; T • : ־
אאת־ה צפרן כדי שש רר דדא נאאה. יין קפד םין ל ככהי אאת־ה צפרן, כדי שש רר דדא הוא בא? כדי ל ששרית ו, ה צ ח י . יו דדליא ככי רגל ים יי פין לה ל ה ח י י עוה ב אלא ששאין כככניםין כי רגלים ופקיש ככפני
דד כביד:T ־
, רוי נתן איככר: כשהוא שיחק א ת י י ב ב ו ג י ג ת;וא ש
: הדק דדי טב, דדי טב הדק, ככ פ ני ו י ל ה ע נ ו מ מ אי ככר ה
ששדדקיל יפה לושכים מוה:ל4םחוח פטכה לךrצאאיןP • T ־ ; ־ T; T • • ־ : v T I ־ v
ליא ת ו מ כ ה ל ל שש ליש ו לרביע מ ב ת כשירה, א ^ י ת י ו & לי י ו ע י ש ה דדכלל ב . אאככר״¥רוי יהוןדה: ז ה י ש כ ם ששכענו א
T ; v T ; ־ T r : - T
^ - כששרה לrrצאאין ? n f e אם ככרתה : ת י ו ט ק ה
א חת ככל־ ם פפ ניה - חייב מ י ו ע ש יד^יה, ו אם ךך פר ה
: ו י ב ע ק דפיניית של בהלכהא מביא מאמר זה באן, בדי לכיים ?דבר טוב, י ע ל אלהו אגב שעכיק ל תנא ד שבןימ-צינו'בנביאים הראשונים שסימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים (תוסי נדה עג.).
1. ובירושל מי נמיכות ה, א41אמרו חזי׳ל על פסוקים אלו שלעולם לא יזוזו מפיך, ו הטעם ל כך מפני ש צ ריך הא זים לע\ום לעולם לנגד עיניו יה הזש ג וזה ה עליו נה, 'TOM יקים אלו מו ןרים יגל" א! הבתו'הגדולהי ככה להיות ל אדם כדי ש? גיע'לדבקות בו ת הה ביטחוו' ?ה׳ שצ־ של ה' אלינו, הג נתו ו יגזז־תו לנו, ו יעל כמו
| r n R ת י ד ח ת ש ל י פ S 250R ת^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ <aaaaaaaaaa1&aaaaa1&aaaa1£ שויתי יי הוה לנגדי תמיד ^
מגילה
: ח :
י1ה לכות ל נ ?
י ח ־ השו נה ח ל : כ ( ב ו ט ר ל ו כ ז ) ו ה י א דבי אא ל נ ת
מבטח לו שהוא •ד העולם הבא, בכל־יום׳ ¥
] אל ת קרי ה ליכות : ל ״ ז ח י ש י ד י ש נא מר: ה! ליכות עו לם לו. [ י
¥ רבי אא ל עזר, אא כמרי : אא מד י ם ^ ל ל ו ת ע אא קיא [השינה]הה לכו
רבי ח ני נא: תל ככידי ח כככים>¥ ככ רבים עלום בעולם, ¥
T י T T * : • ־ T ־ T ־ : * : * ־ : * •
י יהייומו ™ ורב שלום ד י מ ל למודי ת י י ה ב ניך י ־ ל ש נא ככר: !י כ
] אאל ת קרי בניך, אלא בונייך 2: : ל ״ ז ח י ש י ד י ] . ך י נ ב ל ה י ה י
: ם ם צ י ^ ל א ר ככנות יך * ב י י י ש י הי־שלום ב וזי לך מ ש לוה ת
* עלום בך: ה י ש ש ק ב נא * ל כ עז אא חזי!ידעי אדברה־
א טוב ה י , אב קשה ש ק ״ מ ה י ל כ עז בית־ יהיומו ™™ אאלהינו ב
־ ל ה שלום ע א י ת ד ש ע ע וראה־בנים לבניר, י ד לך: ע
ה י ה י * ל לאיהבי תור תר, !י אאיז לכו ו ה י ה • י ייעויר אאל: שלום ר
ה ל עמו י וזז, יהומו י ו ב ג ו ק י ו ככ כשול: יהיומו ™ עיז ח ם ה ל
™™ייכרך אאת־עמו •שלום:
ת מ התפלץ!:ליל, ומאד צריך להזהו־ בזה. ע ד א להסיח ה | יזבר ל
זה הקדיש יש בו תועלת גדולה לנפטר ולכן יאמרו לכתחילה יתום, ומ״מ יש להקפיד שייאמרו
הש״ץ אף כשאין יתום בביהכנ״ס, וזאת כדי להסמיך ה׳ברכו׳ בתרא לקדיש כי כן עיקר מדינא
שעי נד
ט תהי :
2. בוניך - דהיינו רב שלום מביאים לעולם ת״ח הקרויים ׳בונים', שעוסקים בבנינו של עולם כל ימיהם, שהרי הבנאים האמיתיים של העולם הם הת״ח, שבונים את העולם בבניו רוחני וממילא