www.jtimes.co.il 03.10.2012 י“ז בתשרי תשע“ג,7 | מערכת הגן הטכנולוגי, מלחה,96958 ירושלים077 ־7277700 . טל02 ־5792759 : פקס מערכת02 ־5792759 : פקס מנויים02 ־5792161 : פקס מודעות שלמה בן־צבי>> עורך ראשי אורי אליצור>> עורך משנה>> 2003 ־1999 יו"ר מקור ראשון מייקל כריש ז"ל>> מייסד הצופה ועורכו הראשון הרב מאיר בר־אילן ז"ל שגיא הראל>> משנה למנכ"ל אסף גולן, הדר רביד>> עורכים מחשבות, רעיונות, עמדות דעות לשליחת מאמרים:[email protected] ראש הממשלה יודיע בימים הקדמת על הקרובים הבחירות. ואולי לא. נתניהו יוותר על הניסיון להעביר.2013־2014 תקציב את ואולי לא. הבחירות ייערכו בפברואר. ואולי לא. אולי נתניהו יפתיע2013 ערב פתיחת מושב החורף של הכנסת וישלוף מהכובע שפן פוליטי נוסף כפי שעשה כשהכניס בן־לילה לקואליציה את שאול מופז. הכיוון הוא הליכה לבחירות, אבל כל האופציות פתוחות. השנה,2012 שנת החלה מאז הרביעית של הכנסת הנוכחית, מתחבט בנימין נתניהו בין שתי האפשרויות. האחת, לנצל את היתרונות הפוליטיים את- העומדים בינתיים לרשותו כוחו היחסי של הליכוד בפרט ושל גוש הימין בכלל, ואת היעדר היריב שמסוגל להתייצב מולו ולהנהיג את ולהקדים את הבחירות.- מחנה השמאל שיש העובדה את לנצל השנייה, לו קואליציה יציבה כשהאופוזיציה חלשה ומפוררת, להתאמץ ולשבור שיא של חצי היובל האחרון: להשלים קדנציה שלמה שהיא אפילו ארוכה יותר מהרגילה ומתקרבת לחמש שנים במקום ארבע. אחת לכל האפשרויות, שתי יתרונות וחסרונות משלה. מחד גיסא, גם קדנציה של ארבע שנים או קרוב במציאות נחשבת שנים לארבע הפוליטית שלנו להישג משמעותי. או הייתה- הקדמת הבחירות עשויה עשויה כבר עכשיו אלמלא הכניס את לגמור- מופז לקואליציה לחודש וחצי את קדימה, לתפוס את שלי יחימוביץ לא מוכנה, לקבע לשלוש־ארבע שנים הקרובות פיצול במחנה השמאל ואולי אף להקדים את ניצחונו של ברק אובמה.)אם כי זהו כבר חלב שנשפך( בארה"ב לעומת זאת ההחלטה למצות את הזמן במידה שיש- ולהשלים את הקדנציה מאפשרת- רוב להעברת התקציב לנתניהו להמשיך ולשלוט, לייבש בחוץ את יאיר לפיד שעשוי לגרוף קולות מרכז־ימין, ובכלל, הבחירות הן תמיד דרך לבלתי נודע אז אולי עדיף לשמור על הקיים. בשורה התחתונה, שתי האופציות טובות. יש רק אחת גרועה והיא האופציה השלישית. דרך האמצע. ההתלבטות המתוקשרת והמתמשכת. וזאת האופציה בה בחר נתניהו בחודשים האחרונים. המערכת מצויה שנה חצי זה מתמשכת. בטלטלה הפוליטית המתמודדים הפוטנציאלים לכנסת, בין בכנסת בין מחוצה לה, מצחצחים חרבות ואז חוזרים ותולים אותן על הקיר. בתחילת יוני היו בליכוד שכבר הזמינו פליירים, כשהנחה רווחת היא שהבחירות יוקדמו לרביעי בספטמבר. שלא לדבר על יאיר לפיד שמיהר לקפוץ למים כבר לפני שמונה חודשים. לא שעל נתניהו לדאוג להם. בוודאי שלא ליאיר לפיד. אבל ההתלבטות המתמשכת וחוסר הוודאות יוצרים דינמיקה שאינה מיטיבה אתו. המטוטלת הפוליטית שיצר משדרת חולשה למרות היותו חזק בצורה כמעט חסרת תקדים. מציאות ליצור הצליח נתניהו הוא הגשים את חלומו של- יוצאת דופן שרון. הוא התקרב למעמד שתפס בזמנו דוד בן־גוריון, כשאין לו מתחרה בעל סיכויים משמעותיים בזירה הפוליטית. המצב כמובן אינו בלתי הפיך אבל נכון לעכשיו מצטייר כנתון. איש במערכת הפוליטית לא מסוגל היום לפגוע בנתניהו. לא שלי יחימוביץ ולא אהוד אולמרט. יש רק אחד שיכול להזיק לראש הממשלה המכהן, ושמו בנימין נתניהו. אם ימשיך להתלבט, יכרסם בכוחו ובמעמדו. עליו לחתוך לכאן או לכאן, ויפה שעה אחת קודם. סופיה רון־מוריה ל אחד אבל יודעים, הרבה א ימים של100 הפירושים לביטוי " חסד" מתייחס לתקופת שלטונו שחזר לאחר בונפרט, נפוליאון של100 לצרפת מגלות באי אלבה ושלט בה ימים נוספים, עד לתבוסה בווטרלו. מאז, כנראה, נבחן כל מנהיג באשר הוא ביחס לפרעון שטר ההתחייבות שנתן טרם עלה לשלטון. להבדיל מבונפרט, נשיא מצרים מוחמד מורסי עתיד לסיים בעוד שישה ימים מאה ימי שלטון, ולמען האמת מדד הפופולריות שלו לא נמצא במגמת עלייה. על־פי ה"מורסי מטר", אתר אינטרנטי העוקב אחר מילוי הבטחותיו של מורסי ימי שלטונו הראשונים,100 במהלך מדד שביעות הרצון מן הנשיא הנבחר אינו57% , כלומר רוב של43% עומד על מרוצה ממדיניותו ומאי־קיום הבטחותיו. כך, למשל, עמד מורסי עד כה רק בארבע הבטחות: מתן עונשים מרתיעים64 מתוך למבריחי דלק; הגברת המודעות לניקיון ואפילו( תקשורתי וגינוי הרחובות של) בתפילות יום השישי במסגדים משליכי אשפה ברחובות; פינוי וניקוי דרכים וצירי תחבורה; הענקת מענקים ותגמולים לשוטרים אשר ביצעו את עבודתם נאמנה. כמובן, את האזרח הממוצע כל אלה אינם מספקים, והוא כלל לא רואה בהם צעדים אשר עונים על מצוקותיו הבסיסיות: יוקר המחייה, האבטלה הגואה והביטחון האישי. כבר עתה נתון מורסי לביקורת, אשר לרוב באה לידי ביטוי קריקטורות; "מה- בדרך הפשוטה ביותר בדבר תוכנית מאה הימים"? שואל אב משפחה עני ותשוש. בתגובה עונה לו מורסי בדומה לפסוק בתהילים: "יום אחד שווה לאלף שנים, אתה יודע". על כן, בעוד שבאו"ם התמקד נאומו של מורסי בהתעלמותו של העולם המערבי מן הכיבוש "והמשך ההתנחלות על אדמות העם הפלשתיני"; בעוד שסירב להזכיר ולו פעם אחת את המילה ישראל; בעוד שקרא "למזרח־תיכון נקי מנשק גרעיני"; עיקר תשומת הלב של הנשיא המצרי הופנתה, בעצם, לכיוונים כלכליים. הנאום בעצרת האו"ם נועד לצורכי פנים מצריים. כלומר, לנסות ולהסיט את נקודת המבט הפנים־ מצרית החוצה ולהראות כי הנה מצרים עדיין נותנת את הטון בעולם הערבי ואף קובעת את סדר היום שלו בקרב הקהילה הבינלאומית. ברם, מורסי יודע מיליון המצרים84 שבסופו של יום, ישפטו אותו על דרך טיפולו בבעיותיה הכלכליות של מצרים, כך שאת הביקור הקדיש הברית ובארצות באירופה לגיוס כספים. ואכן, האיחוד האירופי מיליון913 הבטיח להעביר למצרים דולר, כדי לסייע למשטר החדש למנף את הכלכלה השוקעת; ואילו תורכיה הסכימה להלוות למצרים מיליארד דולר. השאלה היא מה יצליח מורסי לעשות עם המענקים הללו, ועד כמה, אם בכלל, ניתן להציל את הכלכלה המצרית במצבה הנוכחי. ד"ר יהודה בלנגה הוא מרצה וחוקר במחלקה ללימודי המזרח־התיכון באוניברסיטת בר־אילן ל אחרונה יצאו אנשי המחאה בישראל בהפגנת הזדהות עם ההפגנות והמהומות בספרד ויוון. המחאה החברתית בישראל אינה לבד והיא, כך מן ההתרחשות חלק נראה, בגרמניה, צרפת, ספרד, איטליה ומדינות אחרות באירופה, לצד מחאת ה"לכבוש את וול־סטריט" בארצות־הברית. המפורסמת המחאות בעולם הופכות להיות המוניות יותר ואלימות יותר. האם אנחנו אכן מתקרבים לסוף העולם כפי שבני המאיה חזו? מה הסיבה להתעוררות ההמונית הזאת? המערב השבעים, משנות התרגל לחיות בחוב לאומי. מאז צמיחת מדינת הרווחה, החוב רק תפח ותפח. אחרי ארבעה עשורים של פזרנות וניהול לא אחראי של תקציב המדינה, החובות הלאומיים באירופה ובארצות־ הברית הגיעו לנקודת משבר. חוב)תל"ג( מתוצר המדינה90% של איננו יוצא דופן היום, ובניגוד לזמנים עברו בהם מדינות היו לממן כדי הלוואה לוקחות מלחמה או פרויקט חד־פעמי כלשהו, ומחזירות את ההלוואה מיד לאחר מכן, היום מדינות כבר אלא הן- לא מחזירות הלוואות פשוט לוקחות על גביהן הלוואות כדי יותר, גדולות נוספות, להחזיר את החובות הקודמים. פירמידה, הונאת כל כמו גם ההונאה הזו סופה להתפוצץ, משבר אחריה לגרור והפעם אך כמותו. ראינו לא שעוד מכיוון שפוליטיקאים ונגידים ברחבי העולם, כשאר בני האנוש, הם- מעדיפים להחזיק בתפקידם מנסים בכל כוחם לא לתת למגדל הקלפים לקרוס בזמן כהונתם, אלא לדחות את הקטסטרופה למועד מאוחר יותר. לשם כך, נגיד הבנק המרכזי האמריקני, במהלך חסר תקדים, הורה על הדפסה אלקטרונית של יותר מטריליון, בהם) מיליארדים1,000( דולר קנה אגרות חוב רבות של ארצות מגובות פרטיות חוב ואגרות במשכנתאות. המהלך הזה אפשר לארצות־הברית לגייס הלוואות בזול, וכך לדחות את משבר החוב לעוד כמה שנים. מכיוון שערך הדולר ירד אחרישהרי ככל שההיצע של( ההדפסה דבר מסוים גדול יותר כך ערכו, ועימו ירד גם כושר הקנייה) יורד של הצרכן האמריקני, הייצוא להיות הפך הברית לארצות כדאי הרבה פחות. אך מכיוון והנגידים הפוליטיקאים שגם באירופה ובאסיה לא רצו משבר בייצוא ואבטלה בכהונה שלהם, גם הם התחילו להדפיס כמויות עצומות של כסף, על מנת לסבסד את היצואנים. אפילו במדינת ישראל, סטנלי פישר בכבודו200 ל־ קרוב הדפיס ובעצמו מיליארד שקלים ומק"מים, סכום ששקול לתקציב מדינת ישראל לשנה שלמה. ההדפסה של התוצאה המסיבית הזאת היא עלייה גדולה במחירים בכל מקום בעולם. הרי אם כמות המוצרים בארץ נשארת קבועה אך כמות השקלים גדלה המחיר של כל מוצר עולה.- קורה מה פשוטה. מתמטיקה כאשר המחירים עולים? אנשים יוצאים לרחובות. האירוניה היא שחלק ניכר מהמפגינים שגודשים שיוקר בטוחים הרחובות את טייקונים בגלל עולה המחיה תאבי בצע. אך למעשה, תאוות הבצע מסתתרת באותה דרישה שהמדינה, כלומר משלמי המסים, תסבסד לאזרח כל דבר בחיים. מה קורה כשהמדינה מסבסדת ומפזרת כספים? כניסה לחובות, הדפסת כסף כדי לממן את החוב, ועלייה במחירים. בקיצור, הטבחים של כלכלות המערב הקדיחו את התבשיל, תנועות המחאה דורשות מנות נוספות, וכולנו נאלץ לאכול ולשלם את המחיר. הכותב הוא חבר בתנועה הליברלית החדשה יבגני קופל הסיבה למהומות האחרונות באירופה מאמר מערכת הדרך השלישית הרעה יהודה בלנגה מאה ימי החסד של מורסי עורך: בעז לוי כבר עתה נתון מורסי לביקורת, אשר לרוב באה לידי ביטוי קריקטורות; "מה בדבר תוכנית- בדרך הפשוטה ביותר מאה הימים"? שואל אב משפחה עני ותשוש. בתגובה עונה לו מורסי בדומה לפסוק בתהילים: "יום אחד שווה לאלף שנים, אתה יודע"