Bastiat inhebrew

“נדירים הם הכלכלנים המשתמשים בהומור על מנת לתקשר את רעיונותיהם. בהיסטוריה של המחשבה הכלכלית בולט פרדריק

בסטייה, שנולד לפני כמאתיים שנה, כמגדלור של עליזות, הודות לשימוש המבריק שלו בסאטירה.” אקונומיסט

“הכלכלן המקסים ביותר שפגשתם מאודכם.” וול סטריט ג’ורנל

“’מה שרואים ומה שאין רואים בכלכלה פוליטית!’ איש מעולם לא הגדיר באופן ברור יותר במשפט אחד את הקושי המרכזי של

מדיניות כלכלית רציונאלית, והייתי מוסיף, את הטיעון המכריע בעד חופש כלכלי... זהו אכן טקסט שעליו ניתן לבסס מערכת

שלמה של מדיניות כלכלית ליברטריאנית.” פרידריך האייק, זוכה פרס נובל בכלכלה

JERUSALEM INSTITUTE FOR MARKET STUDIES

מכון ירושלים לחקר שווקים מחיר מומלץ: 50 ש”ח

מה שרואים ומה שאין רואיםחיבורים בכלכלה פוליטית

פרדריק בסטייה

JERUSALEM INSTITUTE FOR MARKET STUDIES

מכון ירושלים לחקר שווקים

מה שרואים ומה שאין רואיםחיבורים בכלכלה פוליטית

סטייה פרדריק ב

תרגם מצרפתית: ירדן גזיתעריכת לשון: מתן אורן

עיצוב גראפי: אילת גזית

על הסופר:סטייה )1801-50(, כלכלן, פוליטיקאי ופובליציסט צרפתי, ב פרדריק נחשב לאחד ההוגים הבולטים של הליברליזם הכלכלי במאה ה-19. הוא הנהיג את התנועה למען הסחר החופשי בצרפת מלידתה ב-1840 ועד למותו בטרם עת, ב-1850. בסטייה ייסד שבועון חדשותי בשם ליברה אשאנג׳ )סחר חופשי(, כתב בכמה כתבי עת והיה מחברם של פמפלטים מהפכת בימי נכתבו כתביו רוב היום. לענייני שנגעו רבים ונאומים 1848, תקופה שבה מיהרה צרפת לאמץ מדיניות סוציאליסטית. כנציג עמיתיו מרבית אולם זו, מדיניות נגד בסטייה נאבק הנבחרים בבית בחרו להתעלם מאזהרותיו. כתביו עודם רלוונטיים גם לאחר למעלה

מ-160 שנה מזמן כתיבתם.

JERUSALEM INSTITUTE FOR MARKET STUDIES

מכון ירושלים לחקר שווקים

תוכן העניינים

2 על הסופר .................................................................................. 5 הקדמה ...................................................................................... 9 מה שרואים ומה שאין רואים ................................................... 9 מבוא .........................................................................................

10 החלון השבור .................................................................... .1 12 שחרור מהצבא .................................................................. .2 15 מסים .................................................................................. .3 18 סבסוד התיאטראות והאמנויות .......................................... .4 23 עבודות יזומות )ציבוריות( ................................................. .5 26 מתווכים ............................................................................. .6 31 הגבלות על חופש המסחר .................................................. .7 36 מכונות ............................................................................... .8 41 אשראי ............................................................................... .9 44 10. אלג׳יריה .......................................................................... 47 11. חסכון ומותרות ................................................................ 52 12. הזכות לעבודה, הזכות לרווח .......................................... 55 מסילת ברזל שלילית ................................................................. 56 המאזן המסחרי .......................................................................... 60 עתירה מאת יצרני הנרות .......................................................... 66 על אודות מכון ירושלים לחקר שווקים ....................................

הקדמההכלכלה משפיעה על כולנו. כמעט לכל נושא העומד על סדר היום ישנו היבט כלכלי. החלטות שאנו מקבלים בתחום האישי או הציבורי או מורידות ובממשלה, בכנסת נציגינו בשמנו שמקבלים או הכלכלי, מעלות את איכות החיים שלנו. ההכרה בעובדה זו היא היום נחלת הכלל.

אינה כלכלה לכלכלה. שנוגע מה בכל שלטת הבורות זאת, למרות נלמדת בבתי הספר, ואינה מקצוע חובה לבחינות הבגרות. כתוצאה מכך, או הכלכלי, בתחום החלטות לקבל בסיסיים כלים אין האזרחים לרוב להעריך טיעונים המוצגים בפניהם על ידי פוליטיקאים, פרשנים וכלכלנים.אחת הסיבות לכך היא החשש, המוצדק על פי רוב, שיש לאזרחים כלכלה על כתבו רבים כלכלנים בכלכלה. ספרים עם מהתמודדות עוד קטן מיעוט בתמציתיות. זאת עשו מהם מעטים רק טעם. דברי יותר עשה זאת בשפה פשוטה ועממית. לכתוב על כלכלה דברי טעם, שובה בהומור זאת לעשות ועוד ועממית, פשוטה תמציתית, בשפה לב, לכך מסוגלים כנראה רק יחידי סגולה. בהיסטוריה של המחשבה סטייה ) Frédéric Bastiat, 1801-1850( בולט ב הכלכלית, פרדריק

כאחד היחידים שעמדו במשימה.מ-160 למעלה לפני נכתבו בסטייה אשר הסיבה שספריו של זו העולם בכל לקוראים ביותר הטובות האפשרויות אחת נותרו שנה, המעוניינים בהסבר ברור, תמציתי ומשעשע של עקרונות יסוד בכלכלה. מעתה יוכלו גם קוראי העברית ליהנות מכתיבתו החדה והסאטירית של

בסטייה, ולהשכיל.

5

גם אולם הפוליטי, ובפועלו בהגותו קלאסי ליברל היה בסטייה קוראים שאינם מזדהים עם הליברליזם הכלכלי ימצאו עניין בעיקרון שעל בסיסו מנתח בסטייה סוגיות כלכליות. לשיטתו, ניתוח שלם של כלל עבור שלה, ההשלכות למכלול להתייחס חייב כלכלית בעיה לעין הנגלות בהשלכות רק להתמקד ולא הארוך, ובטווח הציבור על קבוצה מסוימת בטווח הקצר. כל מי שדן בכלכלה ראוי שיידבק

בעיקרון זה, תהא השקפתו הפוליטית אשר תהיה.וכן רואים״, שלא ומה שרואים ״מה החיבור את כולל זה ספר שלושה חיבורים קצרים נוספים של בסטייה. כתביו של בסטייה עסקו לא רק בכלכלה אלא גם במשפט, פילוסופיה פוליטית, בלשנות ועוד,

אולם פרסום זה מתמקד בכתביו הכלכליים הבולטים.מדגים שבו מופתי, חיבור הוא רואים״ שלא ומה שרואים ״מה בסטייה, באמצעות משל ״החלון השבור״ המפורסם שלו, את חשיבות המושג ״עלות אלטרנטיבית״ )Opportunity Cost(,י 66 שנים לפני שהכלכלן האוסטרי פרידריך פון וייזר טבע מונח טכני זה, אשר הפך

לחלק מהז׳רגון הכלכלי. והנה תמצית המשל: כאשר ילד זורק אבן ושובר בטעות חלון, הדבר מביא פרנסה לזגג, ואם מתמקדים רק בו, ניתן להסיק כי שבירת החלון תרמה לכלכלה. אולם בסטייה מראה כי על בעל הבית לשלם לזגג, ובכסף שהוא משלם לזגג הוא אינו יכול עוד לקנות מוצר אחר, כגון זוג נעליים שתכנן לקנות. עלותו האלטרנטיבית של החלון היא אם כן זוג הנעליים שרצה בעל הבית לקנות ועתה אינו יכול. הפרנסה שניתנה לזגג נגרעה מיצרן הנעליים, ולכן אין כאן כל תרומה לכלכלה. בנוסף, מצבו של בעל החנות הורע - במקום שיהיו לו גם חלון וגם זוג נעליים חדשות, יש לו ולכן המסקנה - והצורך בתיקונו, רק חלון עתה, בגלל שבירת החלון

ההגיונית היא ששבירת החלון גרמה נזק לחברה בכללותה. בסטייה עושה שימוש בתובנה זו על מנת לנתח מגוון של תופעות סבסוד מסים, חובה, גיוס בימינו: רלוונטיות רובן אשר כלכליות,

לתרבות, מכסים, אשראי וערבויות, ועוד ועוד.זוהי דוגמא לסגנון הפשוט והקולח באמצעותו בסטייה מנתח סוגיות

6

זה: בספר הכלולים הנוספים בחיבורים גם בולט זה סגנון בכלכלה. ״מסילת ברזל שלילית״, ״המאזן המסחרי״, ו-״עתירה מאת יצרני הנרות״.אף או פשטניים להיראות עשויים מפריך שבסטייה הטיעונים ילדותיים לקוראים בני זמננו. אולם יש לזכור כי גם אם על פי רוב טיעונים כאלה אינם מוצגים בימינו בשיח הציבורי באופן ישיר, הם מוצגים בו לעיתים קרובות באופן עקיף או מתוחכם על ידי פוליטיקאים,

אנשי עסקים, מנהיגי ועדי עובדים, ואף כלכלנים.קוראים שיישמו את שיטתו של בסטייה לא יוטעו על ידי טיעונים חלקיים, מוגבלים או מטעים מהסוג שהוא מפריך בחיבורים המופיעים בספר זה, ויוכלו לגבש בעצמם עמדה בסוגיות כלכליות, לאחר שיעריכו

נכונה את העלות והתועלת.

על התרגום

הייחודי סגנונו על לשמור הניתן ככל השתדלתי בתרגום לפסקאות, החלוקה ובמיוחד זה, סגנון בסטייה. של וההומוריסטי עלולים פה ושם להיראות קצת משונים לקורא בן זמננו. על מנת להקל רק מופיעות והן שוליים, בהערות המעטתי השוטפת, הקריאה על כאשר הן הכרחיות להבנת הטיעון. על אף הסגנון המיושן והדמויות ההיסטוריות הלא מוכרות, גם קורא ספקן ייווכח שכתיבתו מלאת החן של בסטייה עדכנית ומתייחסת לנושאים כלכליים הנמצאים גם כעת בראש סדר היום ולטיעונים מרכזיים בשיח הציבורי בישראל של ימינו.

תודות

מתחילתו. התרגום בפרויקט תמך שווקים לחקר ירושלים מכון אירית גזית סייעה רבות בעריכת התרגום. מתן אורן שביצע את העריכה הלשונית לספר, נתן לי הערות מועילות. בתרגום ״העתירה מאת יצרני הנרות״, נעזרתי בתרגומו של יניב פרקש מאנגלית. לכולם תודתי הכנה.

ירדן גזיתמרץ 2013, תל אביב

7

מה שרואים ומה שאין רואיםמבוא

אינם חוק או מוסד הרגל, שפעולה, הרי לכלכלה שנוגע במה הראשון שרק אפקטים של שרשרת אלא בלבד אחד אפקט יוצרים שבהם מיידי. הוא בא בצמוד לגורם לו, רואים אותו. שאר האפקטים לכל אותם. רואים אין בשרשרת, נוספות כחוליות אלא באים אינם

היותר, ניתן לצפות את הגעתם.הרי לכם כל ההבדל בין כלכלן גרוע לכלכלן טוב: האחד מתרכז באפקט הנראה בלבד ואילו השני מודע לאפקט הנראה אך גם לאלה

שיש לצפות אותם.זהו הבדל עצום שהרי כשהתוצאה המיידית היא חיובית, התוצאות למדים אנו מכאן ולהיפך. שליליות, תמיד, כמעט יהיו, האחרות שכלכלן גרוע ישליך יהבו על טוב מיידי פעוט במחיר של נזק גדול שיגיע בעקבותיו, ואילו כלכלן אמיתי יעדיף טוב של ממש במחיר נזק

קטן ומיידי.לעתים מוסר. ולערכי להיגיינה הנוגע בכל גם אמורים הדברים יבאישו כך הרגל, של הראשונים פירותיו שימתקו ככל קרובות, פירותיו המאוחרים. הפריצות, העצלות והבזבזנות יעידו על כך. לכן, כאשר יימצא אדם תחת רושם האפקט הנראה ולא ישכיל להבין את מתוך רק לא הרי-אסון להרגלים יתמסר נראים, שאינם האפקטים

נטייה טבעית, אלא אף, כך יסביר לעצמו, באופן מחושב.היא הבורות האנושות: של השאול ייסורי את להסביר נוכל כך פעולותיו את האדם פועל כן על מעריסתו. עוד האדם של נחלתו

9

אלא שאינן הקודמות פעולותיו של המיידיות לתוצאות בהתאם התוצאות היחידות שביכולתו לראות. רק לאחר זמן לומד האדם להביא

בחשבון את התוצאות המאוחרות של פעולותיו. שני מורים שונים מאוד זה מזה מלמדים אותו שיעור זה: הניסיון וראיית הנולד. הניסיון מלמד באופן יעיל וברוטאלי. הוא עורך לאדם אותן לחוש לו גורם הוא פעולותיו, ההשלכות של כלל עם היכרות על בשרו ואז אין לו לאדם ברירה אלא ללמוד שעליו להיזהר מהאש פן יישרף למוות. ברצוני, ככל שהדבר אפשרי, להחליף מורה גס זה במורה אחר: ראיית הנולד. לצורך זה אעמוד על השלכותיהן של כמה ואת הנראים האפקטים את אלה מול אלה ואעמיד כלכליות תופעות

אלה שאין רואים אותם.

1. החלון השבור

האם מעולם הייתם עדים לכעסו של מר כהן,1 כאשר עלה בידי בנו המוכשר לשבור את חלון הראווה של חנותו? אם ראיתם את המחזה, להציע שביקשו במספר, כ-30 המרעים, חבר את גם ראיתם ודאי התעשייה טוב, יש רע ״בכל מוכרות: תנחומים מילות הבית לבעל נבנית מתאונות כאלה, כולם צריכים להתפרנס, מה היו עושים הזגגים

אילולא נשברו חלונות מדי פעם?״תיאוריה שלמה, תיאוריה מסתתרת זו ניחומים נוסחת מאחורי זו שכן שכזה, פשוט במקרה פעולה בשעת אותה לתפוש שראוי

התיאוריה הפועלת, לצערנו, ברוב המוסדות הכלכליים שלנו.נניח שיש להוציא ששה פרנקים על מנת לתקן את הנזק. אם יבואו ויאמרו לי שהתאונה הזרימה שישה פרנקים לתעשיית הזגגות, שהיא מעודדת תעשייה זו בערך של שישה פרנקים, אסכים. אין לי כל השגה, הטיעון נכון. הזגג יגיע, יעשה את עבודתו, יגבה שישה פרנקים, יחכוך

כפיו בסיפוק ויברך בלבו את הילד. זה מה שרואים.

10

בסטייה משתמש בשם Jaques Bonhomme המייצג את הצרפתי 1הממוצע.

אבל אם, על דרך ההיקש, מגיעים למסקנה, כפי שעושים לעתים קרובות מדי, שטוב לשבור חלונות, שהדבר גורם לתנועה של כספים ומעודד את התעשייה באופן כללי, עלי לזעוק: עצרו כאן! התיאוריה שאין מה את בחשבון לוקחת ואינה שרואים במה מסתפקת שלכם

רואים. דבר על פרנקים שישה הוציא החנות שבעל שמכיוון רואים אין אחד, הוא לא יוכל להוציא אותם על דבר אחר. אין רואים שאילולא הבלויות נעליו את מחליף היה הוא שבור, חלון להחליף עליו היה או מוסיף ספר למדף הספרים שלו. בקיצור, הוא היה עושה בששת

הפרנקים שלו שימוש כלשהו שעתה אינו יכול לעשותו.בואו נעשה חשבון לתעשייה בכללותה:

החלון נשבר ושישה פרנקים זרמו לתעשיית הזגגות. זה מה שרואים.אילולא נשבר החלון, שישה פרנקים היו זורמים לתעשיית הנעליים

)או לכל תעשייה אחרת(. זה מה שאין רואים. אם לוקחים בחשבון את מה שאין רואים, דהיינו עובדה שלילית, כשם שלוקחים בחשבון את מה שרואים, דהיינו עובדה חיובית, מבינים שאין שום השפעה על התעשייה בכללותה או על כלל העובדים במדינה,

בין שחלונות נשברים ובין שאינם נשברים.עתה נעשה את חשבונו של מר כהן.

פרנקים שישה הוציא הוא החלון, נשבר שבו הראשון, במקרה וקיבל תמורתם בדיוק מה שהיה לו קודם לכן: חלון מבריק. במקרה השני, שבו התאונה לא התרחשה, הוא הוציא ששה פרנקים על נעליים

ונהנה הן מחלון מבריק והן מזוג נעליים חדשות.החברה כי להסיק יש מהחברה, חלק הוא גם כהן שמר מכיוון בכללותה, אם לוקחים בחשבון את הנזק והתועלת, הפסידה את ערכו

של החלון השבור.על ידי הכללה אנו מגיעים למסקנה בלתי צפויה: ״החברה מפסידה יסמרו שבעטיה ולסיסמה לשווא״, שנהרסו חפצים של ערכם את הריסה ״שבירה, המסחר: חופש בהגבלת המצדדים של שערותיהם

ופירוק אינם תרומה לכלכלה״, או בקצרה: ״הרס אינו רווח״.

11

מה תאמרו על כך, מפקחי התעשייה?2 מה תאמרו על כך, חסידיו של מר סן-שאמאן,3 אשר חישב בדיוק כה רב את הרווח שתפיק התעשייה

משריפתה של פריז, עקב הבתים שיהיה צורך לבנות מחדש?על השפעתם לאור בייחוד הגאוניים, לחישוביו להפריע לי צר החקיקה, אולם אפציר בו לחשב מחדש והפעם לקחת בחשבון את מה

שאין רואים לצד מה שרואים.על הקורא להתאמץ ולזכור כי אין שני צדדים בלבד בדרמה הקטנה הצרכן את מייצג כהן, מר הראשון, שלושה. אלא בפניו, שהעליתי את מייצג הזגג, השני, פרנקים. בשישה עושרו את הפחית שההרס היצרן שהתאונה עודדה את תעשייתו. השלישי הוא יצרן הנעליים )או כל יצרן אחר( שהכנסתו פחתה באותה מידה שהכנסתו של הזגג גדלה. הדמות השלישית היא זו שנמצאת תמיד בצל ושמגלמת את מה שאין רואים, למרות היותה מרכיב חיוני במשוואה. היא זו אשר תלמד אותנו בקרוב כי באותה מידה שבה אבסורדי לראות רווח בהרס, אבסורדי כמוה מגבלה הכול ככלות אחרי שכן מגבלה, בהטלת רווח לראות כהרס חלקי. ואכן, בשורש כל הטיעונים בעד הגבלות לא תמצאו אלא אילולא הזגגים עושים היו ״מה עממית: אמרה אותה על פרפראזה

נשברו חלונות מדי פעם?״

2. שחרור מהצבא

בשעה שעם או אדם בודד מעוניינים ליהנות מהנאה כלשהי, עליהם הגדולה ההנאה הוא הביטחון מחירה. את מצדיקה היא אם לבחון והחשובה ביותר בעבור אומה. גם אם על מנת להשיגו יש לגייס 100 אלף חיילים ולהוציא 100 מיליון פרנקים, לא אוכל לומר על כך דבר.

זו הנאה הנקנית במחיר של הקרבה. 100 לשחרר מציע מחוקק כאשר נכון. לא דבריי את תבינו אל

12

עיתון צרפתי שתמך בהגנות מתחרות ובהגבלות על חופש המסחר. 2אוגוסט ויקונט דה סאן-שאמאן )1777-1861(, פוליטיקאי צרפתי שתמך 3

בהגבלות על היבוא והגנות על התעשייה הצרפתית מתחרות.

אלף חיילים על מנת להקל את העול על משלמי המסים ב-100 מיליון פרנקים, יש המשיבים לו: ״100 אלף החיילים ו-100 מיליון הפרנקים נחוצים לביטחון הלאומי. זו אמנם הקרבה, אבל בלעדיה תיקרע צרפת לגזרים על ידי מיליציות או תיכבש על ידי אויב זר״. לכך איני יכול עובדתית, אבל מבחינה או שגוי נכון להיות יכול זה טיעון להתנגד. כלכלית-תיאורטית אינו מהווה כפירה. הכפירה מתחילה כאשר מנסים לרווח כיתרון, משום שהיא מהווה מקור להציג את ההקרבה עצמה

עבור מישהו.מחוקק יעלה מהדוכן, ההצעה יוזם שיר�ד ברגע טועה, אינני אם אחר ויאמר: ״לשחרר 100 אלף חיילים?! מה עלה בדעתכם? מה יעלה בגורלם? ממה יחיו? מעבודה? אבל האם אינכם יודעים שישנה אבטלה בכל מקום? שיש עודף היצע של עובדים בכל המקצועות? האם אתם רוצים לזרוק אותם לשוק העבודה, להגביר את התחרות על המשרות ולהפחית את שכר העבודה? בתקופה שבה כה קשה להתפרנס, אפילו בדוחק, האין זו ברכה שהמדינה מספקת את מטה לחמם של 100 אלף יחידים? קחו בחשבון שהצבא צורך יין, ביגוד, תחמושת, שהוא מעודד את הפעילות בתעשייה ובערי הגבול ושהוא, בחשבון אחרון, בבחינת ההצעה לשמע רועדים אינכם האם הרבים. ספקיו בעבור מתת-אל

להרוס את הפעילות התעשייתית האדירה הזו?״חיילים אלף 100 של צבא בהחזקת תומך רואים, אנו זה, נאום הצבאי. בשירות הלאומי הצורך בגלל ולא כלכליים שיקולים בגלל

שיקולים אלה, ואלה בלבד, ברצוני להפריך.פרנקים, מיליון 100 המסים למשלמי העולים חיילים אלף 100פרנקים מיליון ש-100 במידה שלהם הספקים את ומקיימים חיים

יכולים לקיים. זה מה שרואים.אבל 100 מיליון הפרנקים אשר יצאו מכיסיהם של משלמי המסים מפסיקים לקיים את משלמי המסים והספקים של משלמי המסים במידה רואים. שאין מה זה לקיימם. יכולים היו פרנקים מיליון 100 שבה

ספרו, חשבו ואמרו לי - היכן הרווח של ההמונים?באשר לי, אומר לכם היכן ההפסד. לשם הפשטות, במקום לדבר

13

על 100 אלף חיילים ו-100 מיליון פרנקים, הבה נדבר על חייל אחד ואלף פרנקים.

ומגייסת עבודתה את עושה הגיוס לשכת א׳. בכפר נמצאים אנו אדם אחד. גובי המסים גם הם עושים את עבודתם וגובים אלף פרנקים. החייל והכסף מועברים לעיר מץ, שם יקיים הכסף את החייל במשך שנה, מבלי שיעשה דבר. אם תבחנו את מץ לבדה ודאי תאמרו שהדבר מבטכם תסיטו אם אבל עמכם! יהיה והצדק העיר, עם מאוד מיטיב ודאי תראו את המצב אחרת. אם עיניכם בראשכם, לעבר הכפר א׳, תבחינו שהכפר הפסיד עובד, הפסיד אלף פרנקים והפסיד את הפעילות

העסקית שהיו מעודדים אלף הפרנקים.במבט ראשון נראה כי יש איזון. הפעילות שהייתה בכפר א׳ עברה למץ. ואולם הרי לכם מקור ההפסד: בכפר האדם עמל ועבד, הוא היה פועל. ואילו במץ הוא צועד בסך, הוא חייל. הכסף ותנועתו זהים בשני המקרים, אבל בכפר היו שלוש מאות ימים של עבודה יצרנית, ובמץ - שלוש מאות ימים של עבודה לא יצרנית )כל עוד אנו מניחים כי יחידה

צבאית זו אינה נחוצה לביטחון הציבור(.עתה מגיע יום השחרור. נוצר עודף היצע של 100 אלף עובדים, שכר להורדת לחץ נוצר משרות, על מוגברת תחרות מתעוררת

העבודה. זה מה שרואים.אלף 100 ששחרור רואים אינכם רואים. שאינכם מה הנה אבל החזרתם אלא פרנקים, מיליון 100 השמדת פירושו אין חיילים חיילים לשוק זריקת 100 אלף רואים שעם אינכם למשלמי המסים. העבודה נזרקים אליו בו בזמן גם 100 מיליון הפרנקים שנועדו לשלם העובדים היצע אותו צעד המגביר את ושכתוצאה מכך עבודתם, על מגביר גם את הביקוש להם. מכאן יוצא שהירידה בשכר העבודה היא אשליה. אינכם רואים שלפני השחרור, כמו גם אחריו, יש בארץ 100 ו-100 מיליון פרנקים המקיימים אותם, ושכל ההבדל אלף בני אדם מצוי כאן: קודם, כשהיו בצבא, המשק שילם להם על מנת לא לעשות דבר, ואילו עתה, עם שחרורם, ישלם להם המשק תמורת עבודה. האם אינכם רואים כי בסופו של דבר, כאשר משלם המסים מוציא את כספו,

14

אם לחייל בלא תמורה ואם לפועל בתמורה לדבר מה, כלל ההשפעות של תנועת הכסף על הסביבה זהות, אך במקרה השני משלם המסים

מקבל משהו בתמורה ואילו במקרה הראשון הוא אינו מקבל דבר?נרחב יישום של במבחן עומדת אינה כאן מתקיף שאני העמדה שהוא אבן הבוחן לכל עקרון תיאורטי. אם בסיכומו של דבר יש רווח לאומי בגיוס לצבא, מדוע לא לקרוא לדגל את כל אוכלוסיית הגברים

במדינה?

3. מסים

האם לא שמעתם מימיכם מישהו אומר: ״מסים הם ההשקעה הטובה ביותר, הם כמעיין המתגבר. ראו כמה משפחות מתקיימות מהם, עקבו

אחר השפעתם על התעשייה: זה האינסוף, החיים!״.על מנת להיאבק בדוקטרינה זו, עלי לחזור על ההפרכה הקודמת. הכלכלה הפוליטית יודעת היטב כי טיעוניה אינם מגוונים במיוחד, אך בכל זאת ניתן לומר עליהם כי ״כל המרבה )בחזרה עליהם(, הרי זה

משובח״.אנו רואים את התועלת שמפיקים פקידי הממשלה ממשכורותיהם מתחת ממש נמצאים אלה שני לספקים. מכך הצומחת התועלת ואת

לאפינו.אבל הנזק שחשים משלמי המסים - זה מה שאין רואים, ואת חסרון הכיס הנגרם לספקים שלהם רואים עוד פחות, אף על פי שזה צריך

לקפוץ לעיני כל בעל שכל ישר.כאשר פקיד ממשלתי מוציא להנאתו 5 פרנקים נוספים, משמעות הדבר היא שמשלם המסים מוציא 5 פרנקים פחות. אבל את ההוצאה של הפקיד רואים כיוון שהיא נעשית, ואילו את זו של משלם המסים

אין רואים, שכן נמנע ממנו, למרבה הצער, לעשותה.אתם משווים את המשק לאדמת מדבר צחיחה ואת המסים לגשם נניח. אבל עליכם לשאול את עצמכם מהו מקור הגשם הזה? מפרה. האם אין מסים הם שמאדים את נוזלי האדמה ומייבשים אותה? נוסף על כך עליכם לשאול את עצמכם האם תקבל האדמה יותר מים מגשמי

15

הברכה מאשר כמות המים שיאבדו כתוצאה מאידוי? 5 לגובה המסים כהן משלם הוא שכאשר מר לגמרי מה שברור פקיד כאשר יותר, מאוחר בתמורה. דבר מקבל אינו הוא פרנקים, הממשלה מחזיר אותם למר כהן על ידי הוצאת סכום של 5 פרנקים, הם תמיד בתמורה לערך שווה בחיטה או בעבודה. התוצאה הסופית

עבור מר כהן היא הפסד של 5 פרנקים.נכון, לעתים קרובות או אף ברוב המקרים נותן הפקיד למר כהן שירות שווה ערך. במקרה כזה איש מן הצדדים אינו מפסיד והעסקה אינה אלא עסקת חליפין. על כן הטיעון שלי אינו מתייחס כלל להוצאות מועילות. אומר כך: אם ברצונכם ליצור פונקציה ממשלתית, הוכיחו את תועלתה. הראו שהיא תניב למר כהן, על ידי השירות שהיא תספק, תועלת שות-ערך לסכום ששילם. אבל, בלי להתייחס לתועלת זו, אל תעלו בתור טיעון את התועלת שהיא תיצור לפקיד הממשלתי, משפחתו

וספקיו. אל תאמרו כי היא יוצרת מקומות עבודה.כאשר מר כהן נותן לפקיד הממשלתי 5 פרנקים בתמורה לשירות מועיל, זה בדיוק כאילו נתן 5 פרנקים לסנדלר תמורת זוג נעליים. זהו לפקיד פרנקים 5 נותן כהן מאוזן. אבל כאשר מר וקח, החשבון תן ולא מקבל שום שירות בתמורה למעט עלבון, הרי זה כאילו נתן אותם רווחת לתועלת בהם ישתמש שהפקיד ולומר לטעון טעם אין לגנב. התעשייה הלאומית, שהרי כך היה עושה גם הגנב וכך היה עושה גם זה שמחוץ מר כהן עצמו אילו לא נתקל בדרכו באחד מן הטפילים,

לחוק או זה החוקי.הבה נרגיל את עצמנו אפוא לשפוט את הדברים לא רק על פי מה

שרואים אלא גם על פי מה שאין רואים.בשנה שעברה הייתי חבר בוועדת הכספים. על פי החוקה, אנשי האופוזיציה אינם מודרים לחלוטין מכל הוועדות. בכך נוהגת החוקה בחוכמה. שמענו את מר טייה אומר: ״כל חיי נאבקתי באנשי המפלגה אויבנו בינינו שקירב מאז הדתית. המפלגה ובאנשי הלגיטימיסטית המשותף, בילינו זמן ביחד, הכרנו, דיברנו באופן פתוח ולמדתי שהם

אינם המפלצות שדמיינתי״.

16

זו עם זו מתדיינות שאינן מפלגות בין ושנאות יריבויות אכן, נעשות מוגזמות וקיצוניות. אם הרוב יניח לכמה מנציגי המיעוט לחדור כה אינם רעיונותיהם כי הצדדים שני יראו אולי הוועדות, חוגי אל מרוחקים אלה מאלה, ובייחוד כי כוונות הצד שכנגד אינן כה מנוגדות

כפי שדמיינו.בכל הכספים. בוועדת חבר הייתי שעברה בשנה פנים, כל על פעם שאחד מעמיתינו דיבר על הקפאת שכרם של נשיא הרפובליקה, השרים והשגרירים, השיבו לו עמיתיו בנימוקים שונים: ״למען טובתו של השירות עלינו להעניק למשרות מסוימות יוקרה וכבוד, זו הדרך למשוך אנשים בעלי יכולת, מוכי גורל רבים פונים בבקשות אל נשיא הרפובליקה והוא יעמוד בעמדה לא נוחה אם ייאלץ לדחות את כולם, נציגות מסוימת בסלונים של החוגים הדיפלומטים היא חלק מהמרכיבים

של ממשל חוקתי, וכו׳ וכו׳״.טיעונים אלה, הגם שהם שנויים במחלוקת, ודאי ראויים לבחינה מדוקדקת. הם מבוססים על טובת הציבור, הגם שהיא מוערכת באופן הייתי ובוודאי וקנאי עין צר אינני לי, באשר קרובות. לעתים שגוי תומך בנימוקים אלה אילו סברתי שהם צודקים, אבל המצפן הכלכלי של האינטלקטואלי למוניטין חשש מתוך מסמיק ואני מיטלטל שלי והבנאלי האבסורדי הטיעון – תמיד קורה וכך – עולה כאשר ארצי

הבא, שתמיד מתקבל בחיוב:והתעשייה האמנות את מעודדים הבכירים של המותרות ״חיי עורכים והשרים המדינה נשיא כאשר עבודה. מקומות ומייצרים מסיבות ראווה הם נותנים זריקת עידוד למשק. הפחתת שכרם תפגע

בתעשייה הפריזאית ובתעשייה הלאומית כולה״.ואל הפשוט החשבון חוקי את לפחות כבדו רבותי! השם, למען תטענו בפני האסיפה הלאומית של צרפת, מתוך חשש שברוב חרפתה מימין כשמחשבים שונה סכום נותן שחיבור בעמדתכם, תתמוך לא

לשמאל ולא משמאל לימין. שלי בשדה תעלה חפירת על פועל עם מסכם שאני נניח ובכן! תמורת 5 פרנקים. בדיוק ברגע שאנו מסכמים את העסקה בא פקיד

17

החוזה הפנים. לשר אותם ונותן הפרנקים 5 את ממני לוקח המס, עוד מנה לארוחתו. על בסיס מה תעזו יוסיף מבוטל אך אדוני השר לקבוע כי הוצאה רשמית זו מהווה תוספת לתעשייה הלאומית! האם אינכם מבינים כי אין כאן אלא העברה של סיפוק ושל עבודה? שולחנו של השר יהיה מפואר יותר, נכון, אבל שדהו של החקלאי יהיה מנוקז פחות, וזה נכון באותה המידה. עלי להודות שטבח פריזאי התעשר ב-5 פרנקים אבל עליכם להודות כי פועל בפריפריה איבד 5 פרנקים. כל מה שניתן לומר הוא שארוחתו של השר וכיסו המלא של הטבח זה מה שרואים; השדה המוצף והפועל הכפרי המובטל מעבודתו, זה מה שאין

רואים.למען השם! כל כך הרבה טרחה רק כדי להוכיח שבכלכלה פוליטית שתיים ועוד שתיים הם ארבע... גם כאשר תוכיחו כי כך אמנם הדבר, ויצביעו – שזה משעמם״ כך כדי עד ברור ״זה כי האנשים יתלוננו

בקלפי כאילו לא הוכחתם דבר.

4. סבסוד התיאטראות והאמנויות

האם על המדינה לסבסד את האמנויות?ונגד נושא זה. אפשר לטעון אין ספק שיש הרבה מה לומר בעד כי האמנויות מרחיבות את דעתה של אומה ומעדנות את נשמתה, שהן ליופי חוש בקרבה מפתחות חומריים, עיסוקים משורשיה עוקרות ומשפיעות לטובה על הנימוסים, המנהגים, המוסר ואף על התעשייה. יש לשאול מה היה מצבה של המוזיקה בצרפת ללא התיאטרון האיטלקי האוספים ללא והפיסול הציור של מצבם היה מה והקונסרבטוריון? והמוזיאונים? אפשר ללכת רחוק יותר ולתהות, האם בלא הריכוזיות וסבסוד האמנות הנובע ממנה היה מתפתח אותו טעם טוב שהוא היתרון האצילי של העבודה הצרפתית אשר מסייע להפצת מוצרי צרפת בכל רחבי העולם? עם תוצאות כאלה, האם לא תהיה זו פזיזות לטעון כי עליונות את דבר של בסופו המגשים האמנויות, סבסוד על ויתור

הצרפתים ותהילתם באירופה כולה, לא יפגע בכל האזרחים?כנגד טיעונים אלה וטיעונים אחרים שאיני מפקפק בכוחם, אפשר

18

אודות על השאלה עולה ראשית פחות. לא חזקים טיעונים להעמיד הצדק החלוקתי. האם זכויותיו של המחוקק רחבות עד כדי כך שביכולתו לקחת נתח ממשכורתו של האמן ולתת אותו לאמן? מר למרטין4 אמר: לא האם תתנגדו? עוד מה ל התיאטרון, לסבסוד מתנגדים אתם ״אם תהיו מחויבים להתנגד גם לסבסוד הפקולטות, המוזיאונים, המכונים והספריות?״. נוכל להשיב ללמרטין כך: ״אם אתה תומך בסבסוד כל מה שהוא טוב ומועיל, מה עוד תרצה לסבסד? האם לא תרצה לתמוך על נוסף והחינוך?״ הצדקה המסחר, התעשייה, החקלאות, בסבסוד זו לשאלה התשובה האמנות? את בהכרח יקדם הסבסוד האם כך, רחוקה מלהיות חד משמעית, שהרי אנו רואים בעינינו כי התיאטראות אם לבסוף, שלהם. חשבונם על החיים אלה הם ביותר המשגשגים נתייחס לשיקולים גבוהים יותר נשים לב שהצרכים והרצונות נולדים אלה מאלה והולכים ומתגברים ככל שרמת החיים הלאומית מאפשרת את סיפוקם; אל לממשלה להתערב בתהליך זה שכן ברמת חיים לאומית נתונה, הממשלה אינה יכולה לעודד את תעשיית המותרות על ידי מיסוי מבלי לפגוע בתעשיות חיוניות ועל ידי כך להפוך את כיוונו של תהליך התקדמות הציביליזציה. כמו כן, ניתן לומר כי העתקה זו של רצונות, טעמים, תעסוקה ואוכלוסיה מניחה את המדינה במצב מסוכן ומשאירה

אותה ללא בסיס יציב.ממשלתית. להתערבות המתנגדים שמעלים טיעונים כמה הם אלו אנשים אלה מאמינים כי על האזרחים לספק את צורכיהם ורצונותיהם לאלה שייך אני גם כי מודה אני התנהלותם. על בעצמם ולהחליט הסבורים כי הבחירה צריכה לבוא מלמטה ולא מלמעלה, מהאזרחים ולא מהמחוקק. הדעה הנגדית מובילה לדעתי להרס החירות והכבוד האנושי.

אבל, האם אתם יודעים במה מאשימים את הכלכלנים, מתוך היקש מוטעה ולא הוגן? כאשר אנו מתנגדים לסבסוד מאשימים אותנו שאנו וכאשר אנו רוצים שפעילויות מתנגדים לדבר שאותו רוצים לסבסד עצמאי, באופן שלהן המימון את ויקבלו חופשיות יהיו מסוימות

19

אלפונס מארי לואי למרטין )1790-1869(, משורר ומדינאי צרפתי. 4

לא שהמדינה דורשים כשאנו בהן. מחבלים שאנו אותנו מאשימים תתערב על ידי מיסוי בענייני דת, אנחנו מואשמים באתאיזם, כשאנחנו אנחנו חינוך, בענייני מיסוי ידי על תתערב לא שהמדינה דורשים על לסבסד למדינה אל כי טוענים כשאנו הנאורות. כאויבי מוצגים ידי מיסוי את החקלאות והתעשייה, אנחנו מוצגים כאויבי התעשיינים והפועלים וכשאנחנו סבורים שהמדינה לא צריכה לסבסד אמנים אנחנו

מוצגים כברברים שאינם רואים כל תועלת באמנות.אני מוחה בכל תוקף על האשמות אלה.

בניגוד לטענה האבסורדית שאנו מבקשים להרוס את הדת, החינוך, התעשייה, העבודה והאמנויות בשעה שאנו דורשים שהמדינה תגן על מימונם על האחריות את תעביר ולא שלהם החופשית ההתפתחות הנכון. הוא ההפך כי מאמינים אנו לשנייה, אחת אזרחים מקבוצת אנו מאמינים כי במצב של חירות יתפתחו כל הכוחות החיים בחברה האזרחית באופן הרמוני ואף לא אחד מהם יהיה מקור לצרות, ניצול,

עריצות וחוסר סדר, כפי שקורה כיום.בחוק מוסדרת או מסובסדת שאינה פעילות כי מאמינים יריבינו היא פעילות הרוסה, הם מאמינים במחוקק ולא באנושות. אנו מאמינים

שההפך הוא הנכון, אנו מאמינים באנושות ולא במחוקק.פי על נוהגים היינו ״אילו כך: למרטין מר אמר לגישתו, נאמן עקרון זה היה עלינו להשמיד את התערוכות הציבוריות שהן כבודה

ועושרה של הארץ״.פירושו לא-לסבסד השקפתך, לפי למרטין: למר להשיב הריני רצון ללא קיים אינו דבר כי מניחה שהשקפתך ומכיוון להשמיד, לך אשיב המסים. מכספי אלא חי אינו דבר כי מסיק אתה המדינה באמצעות הדוגמה שאתה בחרת ואסיט את תשומת לבך אל העובדה ידי על שנהגתה זו ביותר, האצילית ביותר, הגדולה שהתערוכה המחשבה הליברלית ביותר, האוניברסאלית ביותר, ואף בלי להגזים, ההומניטארית ביותר, היא התערוכה המתקיימת בלונדון בימים אלה. היא התערוכה היחידה שאף ממשלה אינה מעורבת בה ואף מס אינו

20

מסבסד אותה.5בעד ממש של טיעונים לטעון אפשר כאמור, לאמנויות. נחזור הסבסוד ונגדו. הקורא יבין כי בהתאם למטרה המיוחדת של מאמר זה לא אפרט את כל הטיעונים ולא אנסה להכריע ביניהם, אבל מר למרטין שייכת שהיא משום בשתיקה עליה לעבור יכול שאינני טענה הציג

באופן ברור לסוג הטענות שמאמרי דן בהן.כך אמר למרטין:

אחת במילה מסתכמת לתיאטראות בנוגע הכלכלית השאלה ויצרנית ככל בלבד: תעסוקה. תעשיית התיאטרון נושאת פרי תעשייה אחרת במשק. כפי שאתם יודעים, התיאטראות בצרפת מקיימים ומפרנסים לא פחות מ-80 אלף פועלים מכל הסוגים: ציירים, מעצבים, מלבישים, אדריכלים וכו׳ שהם לב לבה של ולכן הם ראויים הפעילות הכלכלית ברבעים מסוימים בפריז

לסימפטיה שלכם.

״הסבסוד דבר: של ופירושו למרטין אומר שלכם״, ״הסימפטיה שלכם״.

למרטין ממשיך ואומר:

של הלוקסוס הפריפריה. את מפרנסים פריז של התענוגות העשיר הוא המשכורת והלחם של 100 אלף פועלים מכל הסוגים שמתקיימים מהתעשייה הכה רחבה של התיאטראות בכל רחבי את המעשירות אלו, אצילות מהנאות ושמרוויחים הרפובליקה צרפת, את הפרנסה הכה הכרחית לקיום חייהם וחיי משפחותיהם. )״יפה פרנקים אלף סובסידיה של 60 דורשים אנחנו בעבורם

מאוד! יפה מאוד!״, נשמעות קריאות ביניים(.

21

5 הכותב מתייחס ל״תערוכה הגדולה״ שנערכה בהייד פארק שבלונדון ב-1851.ארגון ,London Society of Arts-ה ידי על ניתנה לתערוכה החסות תערוכות בסדרת הראשונה הייתה זו תערוכה האמנויות. פיתוח שמטרתו

בינלאומיות או ״ירידים עולמיים״.

בכל הנוגע לטיעון הכלכלי שהעלה למרטין, עלי לומר: ״רע מאוד! רע מאוד!״.

אכן, 60 אלף הפרנקים מגיעים, בחלקם לפחות, לפועלי תעשיית התיאטרון. חלק מהכסף אולי אובד בדרך בגלל שחיתות. אם נבחן את הדברים מקרוב יתכן שנגלה כי מישהו אחר אוכל את העוגה. הפועלים צריכים להודות על מזלם הטוב אם נשארים להם כמה פירורים! אבל נניח שהסובסידיה כולה תגיע לציירים, למעצבים, למלבישים, לספרים

וכו׳. זה מה שרואים.החשוב השאלה, של השני צדה הנה העוגה? מגיעה מאין אבל לא פחות מצדה הראשון. מה מקורם של 60 אלף הפרנקים? לאן היו ריבולי לרחוב ראשית הנבחרים בית אותם העביר אילולא הולכים

ואחר כך לרחוב גרנל?6 זה מה שאין רואים.כמובן, איש לא יעז לטעון שההצבעה בבית המחוקקים שלפה את תוספת ורק אך מהווה שהיא הקלפי, תיבת מתוך מאין יש הסכום לעושר הלאומי, שבלי הצבעה ניסית זו היו 60 אלף הפרנקים בלתי נראים ובלתי מוחשיים. יש להודות כי כל שביכולתו של הרוב לעשות הוא לקחת את הסכום ממקום אחד ולשלוח אותו למקום אחר, כלומר

הסכום יגיע ליעדו רק אם יימנע מיעד אחר.המצב הוא כזה: ברור שמשלם המסים ששילם מס בן פרנק אחד לא יחזיק עוד בפרנק שנלקח ממנו. ברור כי נמנעה ממנו הנאה בשווי פרנק אחד וכי מהפועל שהיה מספק לו הנאה זו, נמנע שכר בערך זהה.אם כן, אל נאמין לאשליה הילדותית שההצבעה של ה-16 במאי הוסיפה דבר מה לרווחה או לתעסוקה. היא העבירה הנאות ומשכורות

ממקום אחד למקום אחר, זה הכול.האם אפשר לומר כי היא החליפה סוג אחד של הנאות וסוג אחד מוסריות יותר, דחופות ועבודה, הנאות של אחר בסוג עבודה, של יותר והגיוניות יותר? אוכל להיאבק בטיעון זה. אוכל לומר ש-60 אלף הפרנקים שנלקחו ממשלמי המסים נגרעו ממשכורותיהם של חקלאים,

22

6 מבית העירייה לתיאטראות.

מעצבים, זמרים, של לשכרם ונוספו ומסגרים נגרים תעלות, חופרי יותר חשובה השנייה הקבוצה כי הוכחה כל אין ומלבישים. ספרים מהראשונה. מר למרטין אינו טוען כך. הוא אומר כי עבודת התיאטראות זו יותר. ולא אחרת, עבודה ככל יצרנית מידה, באותה פרי נושאת אמירה שאף עליה אפשר לערער, שכן ההוכחה הטובה ביותר שעבודה שהראשונה היא הראשון מהסוג כעבודה יצרנית אינה השני מהסוג

נדרשת לסבסד את השנייה.אבל אינני מבקש להשוות בין ערכם של סוגים שונים של עבודות. שמחאו ואלה למרטין מר שאם להראות זה מבקש שאני מה כל ספקי שהרוויחו המשכורות את השמאלית בעינם ראו לטיעונו כף משכורותיהם את הימנית בעינם לראות עליהם היה התיאטראות, האבודות של הספקים של משלמי המסים. כאשר הם אינם רואים זאת הם חשופים לטעות המגוחכת הרואה בהעברת הכספים רווח. אילו היו נאמנים לשיטתם היו מבקשים סובסידיות עד אינסוף. שכן מה שנכון

לפרנק אחד ול-60 אלף פרנקים נכון גם למיליארד פרנקים.רבותי, כאשר מדובר במסים הוכיחו נא את תועלתם על ידי סיבות מבוססות ולא על ידי טיעון עלוב כגון: ״ההוצאות הציבוריות מחיות בעובדה החיונית ההכרה מן זה מתעלם טיעון הפועלים״. מעמד את ושכתוצאה פרטיות הוצאות תמיד מחליפות הציבוריות שההוצאות מכך הן מקיימות פועל אחד על חשבונו של פועל אחר ואינן מוסיפות דבר למעמד הפועלים כולו. הטיעון שלכם אופנתי אך אבסורדי מכדי

שיגבר על ההיגיון.

5. עבודות יזומות )ציבוריות(

גדול במפעל להתחיל אומה של מבחירתה יותר טבעי דבר אין היא אם מהאזרחים הנאסף מימון באמצעות לפועל אותו ולהוציא שסבלנותי מודה אני ואולם לקהילה. יתרום זה שמפעל משוכנעת אובדת כאשר אני שומע מפי המצדדים במפעלים שכאלו את האשליה הכלכלית הבאה: ״בעזרת מפעלים עצומים אלו ניצור מקומות עבודה

לפועלים״.

23

מדינה סוללת כביש, בונה ארמון, מתקנת רחוב, חופרת תעלה. כך היא יוצרת עבודה בעבור מספר מסוים של פועלים. זה מה שרואים. ואולם, היא מונעת עבודה ממספר מסוים של פועלים אחרים. זה מה

שאין רואים.בוקר בכל מגיעים פועלים אלף בנייתו. במהלך כביש לפנינו זו משכורותיהם. את ומקבלים ערב בכל לבתיהם חוזרים לעבודה, עובדה. אילולא נבנה הכביש, אילולא הייתה מתקבלת ההחלטה לממן את בנייתו, אנשים טובים אלה לא היו מוצאים שם לא את עבודתם ולא

את משכורותיהם. גם זו עובדה.מה דבר כולל בכללותו, המפעל, האין הכול? זה האם אבל נוסף? האם ברגע שבו מר דופן7 מוציא מפיו את המילים ״האסיפה מר של קופתם לתוך נס דרך הפרנקים מיליוני נכנסים החליטה״, פול ומר בינו?8 על מנת להשלים את התהליך, האין הכרח שהמדינה תארגן את גבייתו של הכסף כשם שהיא מארגנת את הוצאתו? האין הכרח שתשלח את גובי המס לתור את הארץ ולגבות מן האזרחים

את תרומתם?לימדו אפוא את הסוגיה על שני היבטיה. כאשר אתם בוחנים מה היו מה לבחון תשכחו אל תוציא, שהיא במיליונים המדינה תעשה שמפעל מבינים ודאי אתם ובכן, מיליונים. באותם האזרחים עושים ציבורי הוא מטבע בעל שני צדדים. בצד אחד מוטבעת דמותו של פועל של דמותו מוטבעת השני בצד ״מה שרואים״. הכיתוב עם בעבודתו

פועל מובטל לצד הכיתוב ״מה שאין רואים״.מאשר ציבוריות לעבודות יותר מסוכנת בה נאבק שאני העמדה תועלת ברזל למסילת או לכביש כאשר ראוותניים. ענק למפעלי כשלעצמם, די בציון תועלת זו על מנת להצדיקם. אבל אם אי אפשר ״חייבים המפוקפק: הטיעון על מתבססים עושים? מה זאת, לעשות

24

שארל דופן )1784-1873(, מהנדס, כלכלן וסנאטור. 7אשיל פול )1800-1867(, פוליטיקאי ואיש פיננסים, וז׳אן מארסיאל בינו 8

)1805-1855(, מהנדס, כלכלן ושר האוצר של צרפת בשנת 1852.

לספק עבודה לפועלים״.בהתבסס על טיעון זה מורים לבנות ולהרוס את פארק שאן-דה-פילנתרופי באופן שפעל האמין הגדול שנפוליאון ואומרים מארס כאשר הורה לחפור תעלות ואז לסתום אותן. הוא הרי גם אמר: ״מה חשובה התוצאה? מספיק לראות את העושר שצובר מעמד הפועלים״. נרד לעומקם של דברים. הכסף הוא הגורם לנו לשגות באשליה. מהם לבקש משמעו משותפת פעילות למימון כסף מאזרחים לבקש ידי על משיג מהם אחד כל שכן ממש, של בעבודה פעולה שיתוף עבודה את הסכום שהושת עליו כמס. לכן, אם נאסוף את כל האזרחים על מנת שיבצעו בעצמם עבודה שיש בה תועלת לכול, יהיה בכך מן ההיגיון. הם יקבלו תמורה על ידי ההנאה מתוצאות העבודה. אבל אם נאסוף את כל האזרחים ונחייב אותם לבנות כביש שאיש לא ייסע בו או ארמון שאיש לא יתגורר בו וכל זאת כדי לספק להם עבודה, יהיה זו איננו מקבלים ויעורר התנגדות צודקת: ״מעבודה הדבר אבסורדי

תמורה״, יאמרו האזרחים, ״אנו מעדיפים לעבוד בשביל עצמנו״.התהליך שבאמצעותו תורמים האזרחים כסף ולא עבודה אינו גורע ואולם, כאשר הכול עובדים, הכול שותפים דבר מהתוצאה הכללית. להפסד, ואילו בעבודה היזומה חומקים מהפסד הפועלים המועסקים על

ידי המדינה ומשאירים לשאר האזרחים נטל גדול יותר.יש בחוקה סעיף הקובע: ״החברה מסייעת ומעודדת את פיתוח התעסוקה ]...[ על ידי עבודות ציבוריות יזומות המאורגנות על ידי

המדינה, המחוזות והעיריות אשר יספקו עבודה למובטלים״.טובה תוצאה להיות עשויה המסים משלמי של כזו להתערבות זמני, בעת משבר או במהלך חורף קשה. התערבות שכזאת כאמצעי דומה לביטוח: היא אינה מוסיפה דבר לתעסוקה ולשכר אך היא לוקחת משרות ושכר מתקופות טובות ומעבירה אותן, אמנם בהפסד, לתקופות

קשות.בתור אמצעי קבוע, כללי ומערכתי, זו אינה אלא אשליה הרסנית שאותן שנוצרו, משרות מעט המבליטה סתירה זו אפשרית. ובלתי

רואים, ומחביאה הרבה משרות שנמנעו, שאותן אין רואים.

25

6. מתווכים

שאנשים והפרטיים הציבוריים השירותים מכלול היא חברה מספקים מכפייה או מרצון זה לזה.

השירותים הציבוריים הנקבעים ומוסדרים לפי חוק שלא תמיד קל לשנותו כשיש בכך צורך, יכולים לשרוד זמן רב לצד החוק ולהמשיך מטרד אלא מהווים אינם הם כאשר גם ציבוריים שירותים להיקרא נמצאים הם כלומר וולונטאריים, הם הפרטיים השירותים ציבורי. בתחום האחריות האישית. כל אחד נותן ומקבל מהם לפי רצונו ויכולתו בדיוק נמדדת לעולם אלה שירותים של תועלתם ומתן. משא לאחר סובלים ציבוריים ששירותים הסיבה זו שלהם. היחסי הערך פי על

מסטטיות ואילו שירותים פרטיים מצייתים לחוק הקידמה.בזבוז על הציבוריים, השירותים של המוגזמת ההתרחבות ראו טפילות הרסנית בחברה. אך ליצור נוטה בה, האנרגיות הכרוך דווקא זו טפילות מייחסות מודרניות כלכליות אסכולות פלא, זה לפעילות התנדבותית ולשירותים פרטיים ומנסות לשנות מתוך כך את

הפונקציות שממלאים בעלי המקצועות השונים. להם קוראות שהן מי כנגד בתקיפות יוצאות אלו אסכולות ״מתווכים״. הן יבטלו ברצון את הקפיטליסט, הבנקאי, הספקולנט, איש העסקים, הסוחר והנושא ונותן, ויאשימו אותם שהם מציבים את עצמם בין היצרן לצרכן על מנת לנצל את שניהם ומבלי לספק להם כל שירות בעל ערך. במילים אחרות וליתר דיוק: אסכולות אלו רוצות להעביר

למדינה את עבודת התיווך, שהרי עבודה זו צריכה להתבצע.שהוא מה את לציבור מראה זו בנקודה הסוציאליסטים טיעון שיהיה מה את ממנו ומסתיר לשירותיהם בתמורה למתווכים משלם מה בין ניגוד אותו זהו שירות. לאותו בתמורה למדינה לשלם עליו שנגלה לעין ובין מה שניתן לראות רק בכוח הדמיון, בין מה שרואים

ומה שאין רואים.הסוציאליסטים ניסו, וגם הצליחו, לזכות בתמיכה רחבה לתיאוריה היטב ידעו הם .1847 של הרעב בתקופת במיוחד שלהם, ההרסנית של בתמיכתם לזכות סיכוי יש ביותר האבסורדית לתעמולה גם כי

26

האנשים הסובלים. ברם, הרעב הוא יועץ רע.באמצעות שימוש בביטויים שליליים כגון ניצול בני אדם על ידי בני אדם, ספקולציות על חשבון הרעבים, ומונופול החלו הסוציאליסטים

להכפיש את עסקי התיווך ולהסתיר את התועלת שבהם.ומחצי המזון מארה״ב את הבאת הסוחרים בידי להשאיר ״מדוע האי קרים?״, שאלו הסוציאליסטים, ״על המדינה, המחוזות והעיריות מזון ימכרו הם מזון. של ואחסון הפצה של שירות בעצמם לארגן שהם מהמס ישוחררו המסכנים, האנשים והאנשים, עלות במחירי האינדיבידואליסטי האגואיסטי, כלומר החופשי, לסחר משלמים

והאנרכיסטי״. ה״מס״ שהציבור משלם לסוחרים הוא מה שרואים. המס שישלמו למדינה או לסוכניה על פי השיטה הסוציאליסטית, הוא מה שאין רואים. כביכול שהציבור משלם לסוחרים? שני אנשים ממה מורכב ה״מס״ ובמחיר התחרות לחץ תחת מוחלט, בחופש שירות, לזה זה נותנים שהוסכם עליו במשא ומתן. כאשר הבטן הרעבה נמצאת בפריז והקמח שביכולתו להשביעה נמצא באודסה, הסבל לא יגיע לקצו עד אשר יגיע הקמח אל הבטן. ישנן שלוש דרכים להשיג זאת: 1. האנשים הרעבים יכולים ללכת בעצמם לחפש את הקמח. 2. הם יכולים לשים את מבטחם מס על עצמם להטיל יכולים הם .3 זה. באלה המתפרנסים ממקצוע ולהורות לפקידי הממשלה לעשות זאת בעבורם. מבין שלוש הדרכים

הללו, מהי הדרך הטובה ביותר?יותר הנאורים יותר, החופשיים האנשים מקום, ובכל עת בכל והמנוסים יותר בחרו בעצמם בדרך השנייה. עליי להודות שעובדה זו לבדה מספיקה בעיניי כדי לקבוע כי לדרך זו יתרון על פני האחרות. בעניין עצמה את מטעה בכללותה האנושות כי להודות מסרב מוחי

הנוגע לה באופן מכריע כל כך. ובכל זאת, הבה נבחן את העניין.הדרך הראשונה אינה מעשית. אין להעלות על הדעת ש-36 מיליון לפעול יכולים אינם הצרכנים באודסה. קמח לחפש ייסעו אזרחים בעצמם ויש להם צורך במתווכים, בין שהם פקידי ממשלה ובין שהם

סוחרים.

27

ביותר. הטבעית היא הראשונה שהדרך לב לשים יש זאת, עם זו ולחפש את לחמו. זו אחריותו של הרעב ללכת בבסיסו של דבר, אדם אם לעצמו. חייב שהוא שירות זה ישירות, לו הנוגעת מטלה אחר, יהא אשר יהא, נותן לו שירות זה ומבצע בעבורו את המטלה, זכותו לקבל גמול על כך. אני טוען ששירותי המתווכים מבוססים על עיקרון התגמול. כך או כך, יש לפנות למתווך. הסוציאליסטים מכנים והפקיד את המתווך טפיל. נשאלת השאלה מי מבין השניים, הסוחר

הממשלתי, הוא הטפיל הפחות מזיק? באופן במסחר עוסקים הם כי מניח ואני - טוען שהסוחרים אני - הסוחרים יהיה לטיעון שלי? זו איזה תוקף חופשי שכן בלי הנחה החקלאות, רזי את ללמוד שלהם האינטרסים פי על מחויבים אפוא קצוות מכל מידע לקבל הגידולים, במצב ביומו יום מדי להתעדכן הגלובוס, להעריך מבעוד מועד את הצרכים ולנקוט באמצעי זהירות. יש להם ספינות מוכנות תמיד ושליחים בכל מקום והאינטרס המיידי הפעילות בהוצאות לחסוך ביותר, הטוב בשוק לקנות הוא שלהם ולהשיג את התוצאות הטובות ביותר תוך השקעת המשאבים הקטנים ביותר. לא רק הסוחרים הצרפתים אלא סוחרים מכל העולם עוסקים בייבוא מזון לצרפת. האינטרס שלהם מחייב אותם למלא את משימתם מחייבת ביניהם התחרות - מכך פחות ולא ביותר הנמוכה בעלות שהגיע לאחר זו. נמוכה מעלות ירוויחו שהצרכנים לדאוג אותם הקמח, ימכרו אותו הסוחרים מהר ככל האפשר כדי להימנע מסיכונים, להרוויח ולחפש הזדמנות חדשה. הסוחרים משווים מחירים ומפיצים את המזון בכל רחבי הארץ תמיד עם עדיפות למקום שבו מחיר המזון ביותר. הרבה במידה דרוש היכן שהמזון כלומר ביותר, הגבוה הוא יותר לאינטרס של הרעבים. להגות שיטת ארגון מתאימה אי אפשר דווקא נעוץ זו שיטה של שהיופי מבחינים אינם הסוציאליסטים על הסוחר את לפצות מחויב הצרכן אמת, חופשית. שהיא בעובדה הוצאות המשלוח, האחסון, העמלות וכו׳, ואולם באיזו שיטה לא יצטרך על נוסף אליו? הקמח בהבאת הכרוכות העלויות את לכסות הצרכן כך יש לשלם גם בעבור השירות שניתן. ואולם בגלל התחרות מורד

28

אם משונה זה יהיה צודק: גם הדבר האפשרי. למינימום זה תשלום בעלי המלאכה של פריז לא יעבדו בשביל הסוחרים של מרסיי, בשעה שהסוחרים של מרסיי עובדים בשביל בעלי המלאכה של פריז בהביאם

אליהם את מזונם.מה יקרה אם המדינה תחליף, כפי שמבקשים הסוציאליסטים, את נניח ירד? ירוויח מכך הציבור? האם מחיר הקנייה הסוחרים? כיצד שבמקום הסוחרים, יישלחו לאודסה נציגים של ארבעים אלף יישובים המחיר: על לכך שיהיה האפקט את חשבו יום. באותו לשם שיגיעו האם יהיה חיסכון בעלות המשלוח? האם יהיה צורך בפחות ספינות, פחות מלחים, פחות מכולות, או שמא בכל זאת יהיה על הציבור לשלם על כל אלה? האם הציבור יחסוך את הרווח של הסוחרים? הרי פקידי הממשלה לא ייסעו לאודסה בחינם? האם הם יעבדו בחינם בשם עקרון האחווה? האם אין להם צורך להתפרנס? האם לא צריך לשלם להם בעבור הזמן שלהם? האם אתם מאמינים באמת ובתמים שסכום זה לא יעלה הרבה יותר משניים או שלושת האחוזים שמרוויח הסוחר, רווח

שהוא מוכן לחתום עליו ברגע זה?נוסף על כך, חישבו על הקושי בגביית המסים העצומים הנדרשים כדי לממן מערכת לחלוקת מזון. חישבו על אי הצדק ועל השחיתויות שיתלוו בהכרח למפעל כזה. חישבו על האחריות שתוטל על הממשלה. אותם והשתילו הללו השיגעונות את שהמציאו הסוציאליסטים הינד עפעף בימי הסבל, מכנים את עצמם ללא במוחם של ההמונים אנשים מתקדמים ויש סכנה שכינוי זה והשיפוטיות המרומזת בו ייטמעו כי אנשים אלה רואים זו מניחה בתודעת ההמונים. מתקדמים! מילה רחוק יותר מהאדם הממוצע, שהם יותר מדי מתקדמים לזמנם ושאם טרם בוטלו אחרוני השירותים הפרטיים, הנתפשים בעיניהם כטפילים, רובצת האשמה לפתחו של הציבור המפגר אחר הסוציאליזם. למיטב שיפוטי וידיעתי, ההפך הוא הנכון. אינני יודע לאיזו מאה ברברית עלינו

לחזור על מנת למצוא רמת הבנה שתשווה לזו של הסוציאליסטים.להתנגד מפסיקות אינן ״המודרניות״ הסוציאליסטיות האסכולות בחשבון לוקחות אינן הן שלנו. בחברה הטבעי ההתאגדות לחופש

29

שהחברה, תחת משטר ליברלי, היא התאגדות חופשית העולה בהרבה על כל ההתאגדויות היוצאות מדמיונם הקודח.

הבה נבהיר נקודה זו בעזרת דוגמה:כדי שאדם יוכל ללבוש חליפה בשעה שהוא מתעורר בבוקר יש לחלק חלקת אדמה, לדשן אותה, לנקז אותה, לפתח אותה ולשתול בה גידולים מסוג מסוים שאותם ילחכו הכבשים ויגדלו צמר. לאחר מכן ייגזז הצמר, ייצבע וייטווה לחוטים שמהם יופק האריג שגם הוא ייגזר וייתפר ויהפוך לחליפה. סדרת פעולות זו כרוכה בפעולות רבות אחרות שהרי היא מניחה

שימוש בכלי עבודה, מפעלים, פחם, מכונות, קרונות משא וכו׳.אילולא הייתה החברה התאגדות ממשית מאוד, היה אדם הרוצה הפעולות את בעצמו לבצע כלומר בבדידות, לעבוד נאלץ בחליפה הרבות מספור הדרושות לייצור החליפה, ממכת החרמש הראשונה ועד

דקירת המחט האחרונה.אבל הודות לנטייה להתאגדות המאפיינת את המין שלנו, מחולקות מחולקות הן הכלל טובת למען עובדים. של מגוון בין אלו פעולות יותר ויותר, ככל שצומחת הצריכה, עד שפעולה ספציפית יכולה להפוך לתעשייה חדשה. או-אז מגיע שלב חלוקת ההכנסות, בהתאם לשיעור הערך שתרם כל אחד לעבודה הכוללת. אם זו אינה התאגדות, הייתי

רוצה לדעת התאגדות מה היא.שימו לב: איש מהעובדים לא יצר ולו את החלק הקטן ביותר יש זה לזה. ולסייע זה לזה שירותים ולכן מחויבים העובדים לתת מאין לעובדים כולם יש מטרה משותפת וכל אחד מהם יכול להיחשב מתווך. אם למשל במהלך תהליך הייצור וההפצה עוסק אדם אחד בתחבורה, אדם אחר באריגה ואדם שלישי בתפירה, מדוע יש להחשיב את הראשון כטפיל יותר מהשניים האחרים? האם אין צורך בתחבורה? האם האדם חוסך הוא אין האם ומאמץ? זמן לכך מקדיש אינו תחבורה המספק יותר ממנו, או שמא זמן ומאמץ לעמיתיו? האם עמיתיו עושים בכך במה כפופים, הכול אין האם ממנו? שונים בתחומים תורמים הם שנוגע לשכרם, כלומר לחלוקת ההכנסות, לחוק המגביל אותם לשכר וסידורים זו עבודה חלוקת האין ומתן? משא לאחר בהסכם הנקבע

30

לנו יש אפוא מדוע הכלל? טובת ולמען גמור בחופש נעשים אלה צורך בסוציאליסט שתחת כסות של ״ארגון״ יבוא ויהרוס בעריצותו את ההסדרים החופשיים שלנו, יעצור את חלוקת העבודה, יחליף את המאמצים המאוגדים באופן כולל וטבעי במאמצים מבודדים ויוליך את

הציביליזציה לאחור?האם ההתאגדות כפי שאני מתאר אותה אינה נחשבת להתאגדות משום שהכול נכנסים אליה ויוצאים ממנה מרצונם החופשי? האם היא אינה נחשבת להתאגדות משום שהכול בוחרים בה את מקומם, נושאים ונותנים בעצמם ועל אחריותם ומביאים אליה את הכוח והביטחון של צורך יש לשמה התאגדות שתהיה מנת על האם העצמי? האינטרס ואת שלו הנוסחה את לנו ויכתיב שיבוא עצמו בעיני ברפורמאטור

הרצון שלו, או במילים אחרות: ינהל באופן אישי את האנושות?משתכנעים אלו, מתקדמות״ ״אסכולות ובוחנים שממשיכים ככל יותר ויותר שרק דבר אחד עומד בבסיסן: הבורות. הבורות שרואה עצמה

כנטולת פגמים ובשם שלמותה המדומיינת דורשת לעצמה כוח עריץ.אבקש מהקורא סליחה על הסטייה מהנושא, אך אולי יש בה ערך בתקופה שבה העיתונים ובית המחוקקים, תחת השפעת הספרים הסן-סימוניים והסוציאליסטיים, מלאים התקפות נגד המתווכים המאיימות

איום של ממש על חופש העיסוק והמסחר.

7. הגבלות על חופש המסחר

שארל מר אלא זה, כינוי לו הענקתי אני )לא מונופוליסט אדון דופה(9 משקיע את זמנו והונו בכריית ברזל מאדמותיו. מכיוון שהטבע היה נדיב יותר כלפי הבלגים, הם מכרו לצרפתים ברזל במחיר נמוך יותר מאשר מר מונופוליסט. פירושו של דבר הוא שהצרפתים כולם, צרפת כולה, יכולה הייתה להשיג כמות נתונה של ברזל באמצעות פחות

31

בסטייה משתמש בשם Monsieur Prohibant שיכול היה להיות מתורגם 9 לאדון אוסר, אולם כדי להקל על הקורא העברי להבין את ההקשר המסחרי

בחרתי בשם אדון מונופוליסט.

האינטרס ידי על מונחים ההגונים. מהפלמים קנייתה ידי על עבודה מכונאים מתכות, עובדי מסמרים, יצרני המצב את ניצלו העצמי ומסגרים, והלכו בעצמם או שלחו מתווכים לבלגיה מדי יום כדי להשיג

מתכות.הרעיון בראשו עלה תחילה זה. את אהב לא מונופוליסט אדון בהיותו היה לעשות זה המעט שיכול עצמו. בכוחות זה עוול לעצור היחיד שנפגע מהיבוא. ״אקח רובה ותחמושת״, אמר לעצמו, ״אלך אל הגבול ואהרוג את הסוחר הראשון שיגיע כדי לעשות את עסקיו. כך

אלמדו לקח״.מספר מונופוליסט מר של בראשו עלו לדרכו שיצא בשעה מחשבות שמיתנו מעט את גישתו הלוחמנית. ״ראשית״, אמר לעצמו, ״יש אפשרות שצרכני הברזל, אזרחי צרפת, ייפגעו מגישתי ובמקום שאקום להורגם ישכימו הם להרוג אותי. זאת ועוד, גם אם אקח את כל משרתיי לא נוכל לשמור על כל מעברי הגבול. בסיכומו של דבר, יעלה

לי העניין ביוקר רב, הרבה מעבר למה שארוויח״.כולם, גורלו להיות חופשי כמו מונופוליסט עמד להסכין עם מר כאשר נדלקה נורה בראשו. הוא נזכר שבפריז יש מפעל גדול לחוקים. מהו חוק? שאל את עצמו. זהו אמצעי אשר לאחר שנחקק, בין שהוא טוב ובין שהוא רע, הכול חייבים לציית לו. על מנת להוציא לפועל את החוק יש לארגן כוח שיטור ציבורי ועל מנת להקים כוח זה לוקחים

מהאומה כסף ואנשים.״אם אצליח לקבל מהמפעל הפריזאי הגדול הזה חוק קטן שיאסור תחליף הממשלה הבאות: התוצאות את אשיג בלגי, ברזל קניית על מבניהם אלף ב-20 לחזית לשלוח שרציתי הבודדים המשרתים את המכונאים המתכות, עובדי המסמרים, יצרני הסוחרים, אותם של האלה החיילים אלף 20 את לקיים מנת על מכן, לאחר והמסגרים. במצב בריאותי ונפשי תקין, תוציא המדינה 25 מיליון פרנקים שיילקחו מאותם בעלי מקצוע. ארגון כזה יהיה בנוי בצורה טובה יותר מבחינתי: הוא לא יעלה לי דבר, לא אהיה חשוף לתגובתם האלימה של הסוחרים, אמכור את הברזל במחיר שעליו אחליט ואראה בהנאה כיצד מנצלים

32

את בני עמנו הדגול. כך ילמדו האזרחים לא לטעון שהם העם הנבחר, יהיה מצב מצוין, עליי זה עמוד האש ומביאי הקידמה באירופה. הו!

לנסות להשיגו״.ובכן, מר מונופוליסט הלך למפעל החוקים )ביום אחר אספר אולי על מהלכיו החשוכים שם, היום ברצוני לדבר רק על מהלכיו הגלויים(

והציג בפני המחוקקים הנכבדים את הטיעון הבא:״הברזל הבלגי נמכר בצרפת במחיר של 10 פרנקים והדבר מאלץ אותי למכור ברזל באותו מחיר. הייתי מעדיף למכור אותו ב-15 פרנקים אך איני יכול בגלל הברזל הבלגי הארור. חוקקו לי חוק שאומר: ׳מעתה מחיר את אעלה ברגע בו לצרפת׳. להיכנס הבלגי הברזל על נאסר

הברזל שלי ב-5 פרנקים, והנה התוצאות:״עבור כל 100 קילו של ברזל שאספק לציבור, אקבל 15 פרנקים הכרייה את ארחיב יותר, מהר שלי העלויות את אכסה ,10 במקום יותר, נוציא ואני יותר פועלים. הפועלים שלי במכרות שלי ואעסיק לרווחתם הגדולה של הספקים שלנו ושל הספקים של הספקים שלנו, ויצמיח יעודד והדבר יגדילו את הצריכה שלהם וכן הלאה. הספקים גרושים אלה שתשלשלו והתעסוקה בכל רחבי הארץ. את התעשייה לקופתי יהפכו במהרה למיליונים, כאותה אבן הנזרקת לאגם ויוצרת

אינסוף מעגלים״.את להגביר ניתן שבה מהקלות ומאושרים מהנאום מוקסמים ההגבלה. בעד המחוקקים מצביעים חקיקה, בעזרת הלאומי העושר ״מה כל הדיבור על עבודה ועל חיסכון?״ הם אומרים, ״מדוע להשתמש לעשות ניתן כאשר הלאומי, העושר להגברת כואבים כה באמצעים

זאת באמצעות החוק?״ואכן, החוק הניב את כל התוצאות שעליהן דיבר מר מונופוליסט. אלא שהיו לו גם השלכות אחרות, שהרי נאמר מה שנאמר על מר מונופוליסט, הוא לא טען טיעון שגוי אלא טיעון לא שלם. על מנת לקבל הטבה הוא הדגיש את האפקטים שרואים והתעלם מאלה שאין רואים. הוא הראה רק שתי דמויות אך בתמונה שצייר ישנן שלוש.

עלינו לתקן שגיאה זו בין שמקורה בטעות ובין שבכוונת מכוון.

33

אמת, הפרנקים שתועלו על ידי חקיקה לקופתו של מר מונופוליסט אילו ובעבור אלה שאת עבודתם הוא מעודד. יתרון בעבורו מהווים היה החוק מוריד פרנקים אלה מהירח, לא היה נוצר כל אפקט שלילי המאזן את המשוואה. למרבה הצער, הפרנקים המסתוריים הללו אינם מגיעים מהירח אלא מכיסו של הסוחר, יצרן המסמרים, המסגר והבנאי, או בקיצור מכיסו של מר כהן שנותן אותם היום מבלי לקבל מיליגרם

אחד של ברזל יותר משקיבל כאשר שילם 10 פרנקים.עובדה זו משנה אפוא את התמונה כולה. הרווח של מר מונופוליסט יכול מונופוליסט שמר מה וכל כהן מר של חשבונו על כמובן בא לעשות בפרנקים אלה לעידוד התעסוקה, יכול מר כהן לעשות באותה מידה. האבן נזרקת אל נקודה אחת בתוך האגם רק מכיוון שנמנע ממנה

על פי חוק להיזרק אל נקודה אחרת.לכן, מה שאין רואים מאזן את מה שרואים וכל שנותר מהתהליך

כולו הוא עוול, ואף גרוע מכך: עוול בחסות החוק.זה לא הכול. אמרתי שהשארנו בצל דמות שלישית. עליי להוציאה עתה מן הצל כדי שתראה לנו הפסד נוסף של 5 פרנקים. רק אז תיחשף

בפנינו התמונה הכוללת.היה החוק שחוקק לפני עבודתו. פרי פרנקים 15 יש כהן למר מר כהן חופשי לעשות בכספו כרצונו. מה היה עושה ב-15 הפרנקים זה ובאמצעות בגד האלו? הוא היה קונה בגד אופנתי ב-10 פרנקים הוא היה משלם )או שהמתווך, המייצא והמייבא היו משלמים בעבורו( על הברזל הבלגי.10 נשארו לו 5 פרנקים נוספים. הוא אינו זורק אותם לנהר אלא )וזה מה שאין רואים( הוא נותן אותם ליזם כלשהו בתמורה להנאה כלשהי, לדוגמה לבעל חנות ספרים עבור הספר ״מאמרים על ההיסטוריה האוניברסלית״ מאת ז׳אק-בנין בוסואה. באופן זה מעודד

34

כוונתו של בסטייה להצביע על כך שהיבוא והיצוא כרוכים זה בזה. ניתן לייבא 10 ברזל רק על ידי השגת מטבע זר, ומטבע זר ניתן להשיג רק על ידי מכירת סחורה מקומית, למשל בגד אופנתי מפריז, בחו״ל. כפי שמראה בסטייה, אין

כאן פגיעה בתעשייה המקומית.

מר כהן את התעסוקה הלאומית ב-15 פרנקים:10 פרנקים הולכים למוכר הבגדים בפריז.

5 פרנקים הולכים למו״ל של הספר.ובנוגע למר כהן עצמו, הוא מקבל בתמורה ל-15 הפרנקים שלו

שתי הנאות:100 קילו ברזל

ספר.עתה נחקק החוק.

במה השתנה מצבו של מר כהן ומצבה של התעסוקה הלאומית?מר כהן נתן את 15 הפרנקים שלו, עד האגורה האחרונה, לאדון מונופוליסט בתמורה ל-100 קילו ברזל, כלומר בתמורה להנאה אחת בלבד. הוא איבד את ההנאה שלו מהספר או מכל מוצר אחר שווה ערך. הוא מאבד 5 פרנקים. נסכים כי לא נוכל להכחיש שבשעה שההגבלה

מעלה את מחירם של מוצרים, מפסיד הצרכן את ההפרש.אבל אומרים לנו כי התעסוקה הלאומית מרוויחה מכך. לא, היא אינה מרוויחה מכך דבר. החקיקה לא הביאה לעידוד התעסוקה הלאומית, אך מאז החקיקה זורמים 15 הפרנקים של מר כהן היישר ליצרן המתכות

ואילו לפני החקיקה הם התחלקו בין מוכר הבגדים ומו״ל הספרים.מר שביקש האלימות בין להבחין אפשר מוסרית מבחינה מונופוליסט להפעיל בעצמו בגבול בלגיה ובין האלימות שהוא מפעיל בעזרת חקיקה. יש הטוענים כי שוד מאבד את אי-מוסריותו כאשר הוא נעשה באופן חוקי. באשר לי, איני יכול לדמיין נסיבות מכעיסות יותר.

על כל פנים, מה שודאיי הוא שההשלכות הכלכליות זהות.אם עינכם בראשכם ותבקשו לבחון את הסוגיה מכל נקודת מבט שתבחרו, תראו כי לשוד, חוקי או לא חוקי, אין כל תוצאה חיובית. תעשיית ולתעשייתו, מונופוליסט למר רווח יש כי מכחישים איננו המתכות הלאומית. אך אנו מדגישים כי נוצרים מרווח זה שני הפסדים: ב-10 קודם בעבור מה שקיבל פרנקים 15 כהן המשלם למר האחד בחרו בהפרש. עוד זוכה הלאומית שאינה לתעסוקה והשני פרנקים, איזה משני ההפסדים מאזן את הרווח של מר מונופוליסט. ההפסד השני

35

איננו אלא ההפסד נטו.מוסר ההשכל: אלימות אינה יצרנות אלא הרס. אלוהים אדירים! אילו האלימות הייתה יצרנות, הייתה צרפת עשירה הרבה יותר ממה

שהיא היום.

8. מכונות

פועלים מיליוני דן המתגבר כוחן שנה בכל המכונות. ״ארורות ארורות לחמם. ומטה משכורתם עבודתם, נטילת ידי על עוני לחיי

המכונות!״אבל בעיתונות. נשמע ושהדה הבורות שמשמיעה הקריאה זו

המקלל את המכונות כמוהו כמקלל את הרוח האנושית!העובדה שישנם אנשים המאמצים דוקטרינה כזו מסבה לי אי נחת. זו הייתה נכונה, היו השלכותיה הרי אילו בסופו של דבר דוקטרינה חמורות מאין כמותן: האם ניתן להעלות על הדעת כי פעילות, רווחה, עושר ושמחה אפשריים רק לעמים טיפשים בעלי מנטאליות סטטית המצאה, צירוף, הבחנה, מחשבה, ביכולת אותם בירך לא שאלוהים הכמות באמצעות התוצאות מרב את משיגים היו שבעזרתן יכולות המזערית ביותר של משאבים? האם סמרטוטים, בקתות אומללות, עוני וסטגנציה יעלו בגורלה של אומה הרואה בברזל, באש, ברוח, בחשמל, במגנטיות, בחוקי הכימיה והמכאניקה, בקיצור: בחוקי הטבע, תוספת נכון להסכים עם רוסו, ולכוחם של אזרחיה? האם לכוחו של האדם

שאמר כי ״כל אדם חושב הוא חיה מושחתת?״.11וזה עוד לא הכול: אם דוקטרינה זו נכונה, אזי בכל זמן שאנשים חושבים וממציאים ומנסים לשתף פעולה עם כוחות הטבע, מבקשים שהם הסכום ואת מאמצם את להפחית פחות, בעזרת יותר לעשות העבודה כמות בעזרת ביותר הגדולה ההנאה את להשיג משלמים, האנושות מידרדרת זאת, עושים שאנשים זמן בכל ביותר, הקטנה

36

Tout homme qui pense est un animal״ הוא הצרפתי המקור 11 depravé״.

דמה הק לעבר האינטליגנטית שאיפתה בגלל דווקא לאבדון והולכת המאמללת כביכול כל אחד מחבריה.

תושבי בורחים כיצד להראות יש זו דוקטרינה לאשש מנת על לנקסטר מחבל ארץ מרובה מכונות זה והולכים לחפש עבודה באירלנד שבה לא שמעו על מכונות,12 או להראות באופן היסטורי שהברבריות עולה ושהציוויליזציה ופיתוח, ציוויליזציה של תקופות מחשיכה

ופורחת בתקופות של בורות וברבריות. מתברר כי בשורת העובדות הסותרות הללו ניצב דבר מה המדהים לנו שהבעיה שלפנינו צופנת בחובה אלמנט של הסבר ומרמז אותנו

שעד כה לא הודגש די הצורך.הנה מקור התעלומה: מאחורי מה שרואים מסתתר מה שאין רואים. אנסה להאיר את מה שאין רואים. ההדגמה שלי לא יכולה להיות אלא

חזרה על ההדגמה הקודמת, שכן מדובר בבעיה זהה.בכוח, מהם נמנע אינו הדבר אם אדם, בני של הטבעית נטייתם היא לחפש את הזול, כלומר לחפש חיסכון בעבודה תמורת הנאה זהה, זר בין שמיצרן מקומי, מיצרן אליהם מגיע יותר הזול בין שהמוצר ובין שמיצרן מכני. המתנגדים לקנייה מיצרנים זרים ולשימוש במכונות ואולם, בתעסוקה. למחסור לכאורה מביא הדבר זהה: טיעון מעלים לאמתו של דבר התוצאה אינה מחסור בעבודה אלא שחרור כוח אדם

לעבודות אחרות.לכן, בשני המקרים מציבים המתנגדים את אותו המחסום - מחסום הכוח - כדי למנוע את התחרות. המחוקק אוסר בכוח על תחרות זרה את לעצור יכול אחר אמצעי איזה שהרי מכונות, מצד תחרות ועל

נטייתם הטבעית של בני האדם זולת נטילת חירותם?אחד, מסוג תחרות על רק המחוקק אוסר רבות בארצות אמנם, אלא מוכיח אינו הדבר השני. מהסוג תחרות על בתלונות ומסתפק צריך אינו זה עקביות חוסר עקבי. אינו המחוקק אלה שבארצות

37

המצב ההיסטורי בזמנו של בסטייה היה הפוך, פועלים מאירלנד הגיעו לחפש 12 עבודה בתעשייה בלנקסטר.

להפתיע אותנו. טעות מלוווה תמיד בחוסר עקביות, שאם לא כן כליה הייתה נגזרת על האנושות. לעולם לא ראינו ולעולם לא נראה עיקרון מוטעה המגיע למימושו המלא. אומר זאת אחרת: חוסר העקביות הוא

גבול האבסורדיות, ובד בבד הוא גם ההוכחה לה.נשוב אל ההדגמה שלנו. היא לא תהיה ארוכה.

ובאמצעותם הוא העסיק שני פועלים. היו שני פרנקים למר כהן ואולם משעה שהמציא מכונה הוא משיג אותה כמות עבודה במחצית

הזמן, חוסך פרנק אחד ומפטר פועל אחד.הוא מפטר פועל. זה מה שרואים.

וכאשר רואים רק זאת, אומרים: ״ראו כמה כרוכה הציוויליזציה באומללות, ראו כיצד החירות הרסנית לשוויון. הרוח האנושית עושה יכול אף כהן מר ובטלה. עוני לחיי נידון פועל ומיד לפנים, צעד להמשיך להעסיק שני פועלים, אבל הוא ישלם רק חצי פרנק לפועל כך ירד. העבודה ומחיר העבודה מקומות על תחרות תיווצר שהרי חייבים יותר. עניים נעשים והעניים יותר עשירים העשירים נעשים

לחולל רפורמה חברתית!״.למרבה היסוד. הנחת את מקבלים אם ראויה, ואף יפה מסקנה המזל, גם הנחת היסוד וגם המסקנה שגויות שכן לצד התופעה שרואים

שוכנת התופעה שאין רואים.לא רואים את הפרנק שחסך מר כהן ואת ההשלכות ההכרחיות של חיסכון זה. בעקבות ההמצאה שלו מוציא מר כהן רק פרנק אחד על

העסקת פועל כדי להשיג הנאה מסוימת, ונותר לו בידו פרנק נוסף.אם נותר בעולם פועל מובטל אחד המציע את שירותיו, תמיד יהיה אלה אלמנטים שני שלו. המובטל הפרנק את המציע קפיטליסט גם

נפגשים ומצטרפים זה לזה.ברור כשמש שהיחס בין הביקוש לעבודה ובין ההיצע שלה, כמו

גם היחס בין הביקוש למשכורת ובין ההיצע שלה, לא השתנה כלל.ההמצאה והפועל, שמשכורתו היא הפרנק הראשון, עושים עכשיו את העבודה שעשו בעבר שני פועלים. הפועל השני, שמשכורתו הפרנק

השני, מבצע עבודה חדשה.

38

במילים יותר. אחת לאומית הנאה יש בעולם? אפוא מה השתנה אחרות, ההמצאה היא רווח נקי לאנושות.

מהדרך שבה הצגתי את הדוגמה אפשר להסיק את המסקנה הבאה: הוא השכיר המעמד המכונות. מפרי שמרוויח זה הוא ״הקפיטליסט זה שסובל. זהו אמנם סבל רגעי, אך השכיר אינו מרוויח דבר משום ממעסיק הלאומית מהתעסוקה חלק מעבירה המכונה שכפי שאמרת,

אחד למשנהו בלי להפחית ממנה אך גם בלי להוסיף לה דבר״.מטרתו ההתנגדויות. כל על להשיב זה חיבור של ביכולתו אין הנובעת מאוד ונפוצה מסוכנת קדומה בדעה להיאבק היא היחידה מבורות. רציתי להוכיח שהמכונה מפנה ידיים עובדות לעבודה חדשה משום שהיא מפנה בו זמנית ובהכרח גם את הסכום שיממן את השכר לעבודה חדשה זו. ידיים אלה וסכום זה משתלבים על מנת לייצר את מה שקודם לכן לא ניתן היה לייצר. מכאן נובע שתוצאת ההמצאה היא

הנאה מוגברת מעבודה זהה.מי מרוויח מההנאה המוגברת?

שנהנה הראשון הוא הממציא. הקפיטליסט, כול קודם מי? ובכן, כפי מביא, הוא ותעוזתו. גאוניותו על הפיצוי וזהו המכונה מפרי שראינו, לחיסכון בתהליך הייצור, חיסכון אשר בכל דרך שבה יחזור אותה בדיוק יעסיק הוצאה( להיות יחזור תמיד )והוא הוצאה להיות

כמות ידיים עובדות שחסכה המכונה.המוצר מחיר את להוריד התחרות אותו מחייבת מאוד מהר אך שלו בשיעור הזהה לשיעור החיסכון בתהליך הייצור, ואז שוב אין זה הפועלים הציבור, הצרכן, אלא ההמצאה רווחי את הקוצר הממציא

ובמילה אחת: האנושות.ומה שאין רואים הוא שהחיסכון שהועבר בדרך זו אל כלל הצרכנים

מייצר קופה המממנת את כוח העבודה שחסכה המכונה. כך, בדוגמה זו, משיג מר כהן מוצרים על ידי הוצאת שני פרנקים אחד פרנק לו עולה העבודה כוח שלו, להמצאה הודות למשכורות. בלבד. כל עוד הוא מוכר את המוצר באותו המחיר, פועל אחד פחות יותר יש גם פועל אחד מה שרואים. אבל זה מועסק בייצור המוצר.

39

המועסק על ידי הפרנק שמר כהן חסך. זה מה שאין רואים.כאשר מר כהן נאלץ להוריד, באופן טבעי, את מחיר המוצר שלו בפרנק אחד, הוא אינו מממש עוד את החיסכון. אז שוב אין בידיו פרנק נוסף שאיתו יוכל להזמין עבודה חדשה מפועל חדש ולהוסיף משרה של פועל לתעסוקה הלאומית. אבל מי שקונה ממנו, כלומר האנושות, מחליפה אותו. כל מי שקונה את המוצר משלם פרנק אחד פחות תמורתו וחוסך פרנק אחד. פרנק זה מגיע מן הסתם לקופה שממנה משולמות

משכורות. גם את זה אין רואים.הצגנו הסבר אחר, הסבר המבוסס על עובדות, לבעיית המכונות. היה מי שאמר: ״המכונה מפחיתה את עלויות היצור, ומורידה את מחיר המוצר. הירידה במחיר המוצר מגבירה את הצריכה, מביאה להגדלת פועלים יותר של גדול או זהה מספר לתעסוקה של וגורמת הייצור ממספרם לפני המצאת המכונה״. לתמיכה בטיעון זה הם מביאים כראיה

את תעשיית הדפוס, העיתונות והטווייה.טיעון זה אינו מדעי. ניתן להסיק ממנו בטעות כי אם צריכת המוצר המדובר אינה עולה אלא נותרת קבועה, תפחית המכונה את התעסוקה. אין זה נכון. לדוגמה: נניח שבארץ כלשהי חובשים כל הגברים כובע. אם נצליח, בעזרת המכונה, להוריד את מחיר הכובע במחצית, אין כל

ודאות שצריכת הכובעים תוכפל.לפי נפגע? הלאומית מהתעסוקה שחלק כזה במקרה נאמר האם התשובה כי טוען אני חיובית. התשובה שלעיל, המוטעית הטענה שלילית. גם אם בארץ זו לא ייקנו כובע אחד יותר ממה שקנו קודם לכן, יישאר הסכום הכולל למשכורות זהה. את הכסף שייגרע מתעשיית כל הפועלים יגיע הכסף למשכורות ומהם יחסכו הצרכנים הכובעים בגלל אחר עבודה מקום ומצאו המכונה בגלל עבודתם את שאיבדו חיסכון הצרכנים. וכך, הכסף שנגרע מתעשיית הכובעים יעודד פיתוח

חדש בכל התעשיות.כך באמת קורה. ראיתי עיתונים שעלו בעבר 80 פרנקים נמכרים כיום ב-48 פרנקים. זהו חיסכון של 32 פרנקים למנויים. אין ודאות ש-32 פרנקים אלו ימשיכו בהכרח לממן את תעשיית העיתונות. מה

40

בהכרח יממנו זו, תעשייה לממן ימשיכו לא אם שגם הוא שבטוח תעשייה אחרת. פרנק אחד יוצא על עיתונים נוספים, פרנק אחר על מנת להאכיל טוב יותר את בעליו, פרנק שלישי על מנת להלבישו טוב

יותר, פרנק רביעי על מנת לשפץ את דירתו, וכך הלאה.כל התעשיות קשורות זו בזו. הן יוצרות רשת ענקית שבה מקושרים זה אל זה כל הקווים באמצעות תעלות סודיות. מה שנחסך בתעשייה על בא אינו לעולם שחיסכון להבין חשוב לאחרת. רווח יוצר אחת

חשבון התעסוקה או השכר.

9. אשראי

בכל התקופות ובמיוחד בשנים האחרונות יש המנסים להפוך את העושר לאוניברסאלי על ידי הפיכת האשראי לאוניברסאלי.

דפיסו ה פברואר מהפכת שמאז אטען אם שאגזים סבור אינני מכונות הדפוס הפריזאיות יותר מ-10 אלפים עלונים המקדמים פתרון זה של הבעיה החברתית, אך פתרון זה מבוסס למרבה הצער אך ורק

על אשליה אופטית, ככל שאשליה יכולה להוות בסיס כלשהו.13ובין כסף בין מבלבלים האוניברסאלי האשראי רעיון תומכי הם אלה בלבולים שני ומתוך כסף, ובין נייר שטרות בין מוצרים,

מתיימרים לתאר את המציאות.את השטרות, את הכסף, את לשכוח עלינו זו, לסוגיה ביחס המטבעות ואת שאר האמצעים המשמשים להעברת מוצרים מיד ליד, ולראות רק את המוצרים עצמם שמהם עשויה לאמתו של דבר הלוואה.כאשר חקלאי לווה 50 פרנקים כדי לקנות מחרשה, הוא אינו לווה כדי פרנקים אלף 20 לווה סוחר כאשר מחרשה. אלא פרנקים 50אינו הכסף בית. אלא פרנקים אלף 20 לווה אינו הוא בית, לקנות

משמש אלא כדי להקל על מסחר בין צדדים מרובים. פייר אינו מוכן להלוות את המחרשה שלו וז׳אק מעוניין להלוות

41

מהפכת פברואר הייתה חלק מאירועי אביב העמים של שנת 1848, ובה הוחלף 13 המשטר המלוכני של לואי פיליפ ברפובליקה השנייה.

לווה את הכסף מז׳אק ובכסף הזה את הכסף שלו. מה יעשה גיום? הוא ייקנה את המחרשה מפייר.

איש אינו לווה כסף בשביל הכסף עצמו, לווים כסף על מנת לקנות איתו מוצר כלשהו.

ואולם, מספרן של הסחורות הקיימות במדינה מסוימת בזמן מסוים הוא נתון. יהיה סכום שטרות הכסף אשר יהיה, הלווים אינם יכולים לקבל יותר מחרשות, בתים, כלים, מצרכים או חומרי גלם ממה שיש

במדינה.שלכל כשם מלווה יש לווה לכל כי העובדה את להפנים עלינו הלוואה יש מלווה. אם כך, איזה ערך יש למוסדות אשראי? ביכולתם להקל על לווים ומלווים למצוא זה את זה ולהגיע להסכמה, אבל הם

אינם יכולים להגדיל באופן מיידי את סך הסחורות בשוק.זה בדיוק מה שיהיה על מוסדות האשראי לעשות על מנת אולם מבקשים הרפורמאטורים שכן מטרתם, את ישיגו שהרפורמאטורים וחומרי גלם לכל מי שחפץ להעניק מחרשות, בתים, כלים, מצרכים בהם. ואיך הם מדמיינים שישיגו מטרה זו? על ידי מתן ערבות מדינה

להלוואות.הבה נבחן לעומק את הנושא. גם כאן נמצא דברים שרואים ודברים

שאין רואים. הבה נעמול מעט ונבחין בשני הצדדים.הבה נניח שיש רק מחרשה אחת בצרפת וששני חקלאים מעוניינים בה. פייר הוא בעליה של המחרשה היחידה בצרפת. ז׳אן וז׳אק מבקשים הטוב, מציע ערבויות. ושמו נכסיו יושרו, בזכות ז׳אן, אותה. ללוות פייר מאמין לו. יש לו אשראי. ז׳אק אינו מהימן באותה המידה. פייר,

באופן טבעי, בוחר להלוות את מחרשתו לז׳אן.המדינה מתערבת הסוציאליסטית, ההשפעה תחת עתה, ואולם ואומרת לפייר: ״הלוה את המחרשה שלך לז׳אק! אני אערוב שתקבל לז׳אן ז׳אן, שכן יותר מהערבות של שווה זו וערבות בחזרה, אותה אין על מי לסמוך אלא על עצמו, ואני, אמנם אין לי כלום, אבל אני את לך אשלם אלה כספים ועם המסים משלמי של בכספם מחזיקה

הקרן והריבית במקרה הצורך״.

42

פייר מלווה אפוא את מחרשתו לז׳אק. זה מה שרואים.הסוציאליסטים חוככים ידיהם בהנאה ואומרים: ״ראו כיצד הצליחה התוכנית שלנו. הודות להתערבות המדינה לז׳אק המסכן יש מחרשה. הוא לא ייאלץ עוד לחרוש בשתי ידיו, הוא בדרכו להרוויח את עושרו,

זהו רווח בעבורו ובעבור האומה כולה״.הו לא, רבותי, זה אינו רווח בעבור האומה, הרי יש דברים שאין רואים: אין רואים שהמחרשה ניתנה לז׳אק רק מכיוון שלא ניתנה לז׳אן.

אין רואים שבעוד ז׳אק חורש באמצעות המחרשה ולא בשתי ידיו, נאלץ ז׳אן לחרוש בשתי ידיו ולא באמצעות המחרשה. כתוצאה מכך,

מה שחשבנוהו כהלוואה נוספת, אינו אלא העברה של הלוואה.מלבד זאת, אין רואים שהעברה זו כרוכה באי צדק כפול: אי צדק כלפי ז׳אן שעמל והרוויח את האשראי בזכות יושרו ופעילותו אך מצא עצמו משולל הלוואה, ואי צדק כלפי משלמי המסים שמחויבים לשלם

חוב שאינו נוגע להם.שהיא שירותים אותם לז׳אן מציעה תטענו, אולי כך הממשלה, מציעה לז׳אק. ואולם, מכיוון שיש רק מחרשה זמינה אחת ואי אפשר התערבות בגלל מחרשה. בלי ז׳אן יישאר מחרשות, שתי להלוות המדינה יותר לווים יזכו לאשראי אך מספר המחרשות לא יגדל, והרי

המחרשה אינה מייצגת אלא את כל ההון הפנוי.אמנם, פישטתי את התהליך. אך בחנו נא באותו אופן את מנגנוני האשראי הממשלתיים המורכבים ביותר ותגלו שהם מובילים בהכרח בארץ אותו. מצמיחים לא אך מעבירים אשראי הם הבאה: לתוצאה נתונה ובזמן נתון יש כמות הון פנוי נתונה שנמצאת במקום כלשהו. על ידי מתן ערבות ללווים שאינם יכולים להחזיר את ההלוואה תגדיל המדינה את כמות הלווים ותעלה את שיעור הריבית )לעולם על חשבון משלמי המסים( אך אין ביכולתה להגדיל את מספר המלווים ואת סך

ההלוואות. עם זאת אל נא תובילו אותי למסקנה שחלילה לי לאמץ. אני טוען כי החוק אינו צריך לעודד באופן מלאכותי הלוואות, אבל איני אומר שעל החוק לדכא אותן באופן מלאכותי. אם במשטר התיאורטי שבו אנו

43

דנים, או בכל משטר אחר, ישנם חסמים למתן אשראי ולקבלתו, יש להסיר אותם. אין דבר טוב וצודק מכך. רפורמאטורים ראויים לשמם

אינם צריכים לדרוש מהחוק יותר מאשר חירות.

10. אלג׳יריה

בהתחלה הנבחרים. בבית המתווכחים דוברים ארבעה לפנינו כל אחד בתורו. מה הם מכן מדבר ולאחר כולם בבת אחת מדברים אומרים? ודאי מילים יפות על עוצמתה וגדולתה של צרפת, על ההכרח לזרוע לפני שקוצרים, על עתידה המזהיר של הקולוניה הענקית שלנו, על היתרון בפיזור האוכלוסייה העודפת שלנו וכו׳ וכו׳. נאומים מצוינים

המגיעים תמיד למסקנה הבאה:מנת על יותר( או )פחות פרנק מיליון 50 תקצוב בעד ״הצביעו לבנות באלג׳יריה נמלים וכבישים, על מנת להעביר לשם מתיישבים, על העול את תקלו כך שדות. בעבורם ולהכשיר בתים להם לבנות המסחר את ותגבירו באפריקה תעסוקה תעודדו הצרפתי, הפועל

במרסיי. רווח לכולם!״כן, זה נכון, אך רק אם מביטים להיכן הולכים 50 מיליון הפרנקים מקופת שיצאו אחרי יביאו שהם התועלת את רק בחשבון ולוקחים האוצר. כאשר מפנים את תשומת הלב למקור הכספים, לנזק שנגרם עקב גיוס הכספים ולתועלת שנמנעה בשעת כניסתם לקופת המדינה,

משתנה התמונה מן הקצה אל הקצה. ״רווח בקול: לקרוא ניתן ומוגבלת צרה מבט מנקודת אכן, שנוצרו, הנמל שהוקם, המשרות באלג׳יריה, הבית שנבנה לכולם!״. ירידה באבטלה בצרפת, תנועת סחורות גדולה במרסיי - כל אלה הם

מה שרואים.שמשלמי רואים אין רואים. אין שאותם אחרים דברים יש אבל להוציאם עוד יכולים אינם הפרנקים מיליון 50 נגבו המסים שמהם כפי שהיו יכולים קודם לכן. מכל התועלת המיוחסת להוצאה הציבורית ההוצאה ממניעת הנגרם הנזק כל את אפוא להפחית יש באלג׳יריה הפרטית - אלא אם כן תרחיקו לכת ותטענו כי מר כהן לא היה עושה

44

דבר בכסף שהרוויח ושממנו נאלץ להיפרד לטובת אלג׳יריה. זו הרי טענה אבסורדית: אם מר כהן השקיע מאמץ על מנת להרוויח אותם, הרי זה רק משום שקיווה ליהנות מהתועלת שבהוצאתם. הוא היה בונה גדר סביב הגינה שלו, ועתה אינו יכול לעשות כן. זה מה שאין רואים. הוא היה מדשן את השדה שלו, ועתה אינו יכול לעשות כן. זה מה שאין רואים. הוא היה רוכש כלי עבודה, ועתה אינו יכול לעשות כן. זה מה היה הוא יותר, טוב ומתלבש יותר טוב אוכל היה הוא רואים. שאין דואג לחינוך טוב יותר לבניו ולנדוניה גדולה יותר לבתו, ואילו עתה אינו יכול לעשות כן. זה מה שאין רואים. הוא היה רוכש ביטוח, ועתה אינו יכול לעשות כן. זה מה שאין רואים. הן התועלת שנשללה ממנו והאמצעים להגשמתה שנלקחו ממנו, והן התעסוקה של חופר התעלות, הנגר, המסגר, החייט ומורה הכפר שהייתה זוכה לעידוד אילו היה מר

כהן שומר על כספו נמצאות בצל. את כל זה אין רואים.תקוות רבות נתלות בשגשוג העתידי של אלג׳יריה. לו יהי כן. אבל יש לקחת בחשבון גם את השיתוק שיכה בינתיים בצרפת, בוודאות. המסים, בכספי נעשה הוא אם אבל במרסיי, המסחר את לי מראים היישובים בארץ. נהרס בשאר כיצד מסחר בערך שווה אראה תמיד עבור הקלה הרי וזו לאלג׳יריה מתיישב מועבר ״הנה לי: אומרים האוכלוסייה הנשארת בארץ״, אך אני משיב: ״אין זה נכון. כשמעבירים אותו לאלג׳יריה, מעבירים גם פי שניים או שלושה מכמות ההון שהיה

מקיים אותו בצרפת״.להבין לקורא לגרום היא עיניי לנגד שעומדת היחידה המטרה שמאחורי התועלת הנגלית לעין שבכל הוצאה ציבורית, מסתתר נזק נעלם מן העין. ככל שהדבר באפשרותי, אנסה לגרום לקורא לאמץ את

ההרגל לראות את שניהם ולקחתם בחשבון.כאשר עולה לדיון הוצאה ציבורית יש לבחון אותה כשלעצמה, בלי להתייחס לתועלת שתיגרם כביכול לתעסוקה, שכן תועלת זו אינה אלא אשליה. מבחינה זו, מה שעושה ההוצאה הציבורית, עושה גם ההוצאה

הפרטית. מצב התעסוקה אינו רלוונטי אפוא לסוגיה.ההוצאות של תועלתן את להעריך זה חיבור של מטרתו זו אין

45

מהבחנה להימנע יכול איני אבל כשלעצמן, באלג׳יריה הציבוריות כללית אחת: הוצאות ציבוריות לעולם ידן על התחתונה, ועל המצדדים

בהן מוטלת חובת ההוכחה להראות את תועלתן. מדוע? הנה הסיבה:מסוימת בפגיעה כרוכה ציבורית הוצאה שכל מכיוון ראשית, בצדק. מר כהן הזיע על מנת להרוויח 5 פרנקים, הוא רוצה להפיק מהם תועלת כלשהי, והנה בא פקיד המס, לוקח ממר כהן את הכסף ומעבירו לאחר. מר כהן כועס. על פקידי המס והממונים עליהם להצדיק, כמובן, כיצד המדינה מנמקת את המס טובים, אך ראינו בנימוקים את המס תעסוקה אתן אלה פרנקים 5 ״עם אומרת: היא כאשר גרוע באופן לפועלים״, שהרי על כך יכול מר כהן להשיב )לאחר שיסיר את צעיף העיוורון של הבורות(: ״שטויות! עם 5 פרנקים אלה הייתי נותן להם

תעסוקה בעצמי״.הטיעונים שאר נותרים המדינה, של זה מטיעון שנפטרנו לאחר במערומיהם והדיון בין פקידי המס לבין מר כהן המסכן נעשה פשוט הרבה יותר. אם המדינה תאמר לו: ״אקח ממך 5 פרנקים על מנת לשלם לשוטר השומר על הביטחון שלך, על מנת לסלול כביש שעליו תיסע בכל יום, על מנת לממן את בית המשפט שישמור על הקניין שלך ועל חירותך, על מנת לקיים את החייל המגן על גבולות המדינה״, ישלם מר כהן את המס בלי לומר מילה. אבל אם תאמר לו המדינה: ״אקח ממך 5 פרנקים על מנת ללמד את בנך את מה שאינך רוצה שילמד, כדי להוסיף לכבוד השר את המנה ה-101 לארוחתו, כדי לבנות וילה באלג׳יריה ולממן חייל שישמור עליה, או כדי להחזיר לך אותם, כפרס, במידה שהגידולים שלך יעלו יפה...״. או-אז יזעק מר כהן: ״המשטר

החוקי בצרפת מתבסס על חוקי הג׳ונגל!״זורעת היא בהתנגדות? נתקלת היא כאשר המדינה עושה מה בלבול, היא מעלה טיעונים גרועים שלא ראוי שישפיעו על הדיון, היא מדברת על השפעת 5 הפרנקים האלה על התעסוקה, היא מראה את הטבח והספק של השר, היא מראה מתיישב, חייל וקצין בכיר החיים מאותם 5 פרנקים. כלומר, היא מראה את מה שרואים. כל עוד לא ילמד מר כהן לשים לב גם למה שאין רואים, הוא ירומה. זו הסיבה שאני

46

מחויב ללמד אותו.לטובת מסוימות משרות דוחקות ציבוריות שהוצאות מהעובדה אחרות נובעת סיבה נוספת וחשובה להתנגד להן. דחיקת משרות משמעה דחיקת עובדים ופגיעה בחוק הטבעי הקובע את פיזור האוכלוסייה על פני שטח הארץ. כאשר 50 מיליון פרנק נותרים בידי משלמי המסים זה תעסוקה בכל ארבעים יעודד כסף המתגוררים בכל רחבי הארץ, אלף היישובים בצרפת. הכסף יזרום לעובדים מכל הסוגים ולכל סוגי התעשייה העולים על הדעת. לעומת זאת, אם המדינה לוקחת 50 מיליון פרנק מהאזרחים ומוציאה אותם במקום נתון, היא מעבירה לנקודה זו כמות פרופורציונלית של עבודה, עובדים ואוכלוסייה ניידת ההופכת,

כאשר נגמר הכסף, לחסרת מעמד ואף, אני מעז לומר, מסוכנת!אך תחילה קורה הדבר הבא )וכאן אחזור לנושא חיבורי(: פעילות קדחתנית זו, המרוכזת בחלל צר, מושכת את העין. היא מה שרואים. על לחזור ודורש ומיופיו התהליך מקלות מוקסם כף, מוחא העם משרות, של זהה שכמות הוא רואים שאין מה ולהרחיבו. התהליך

כנראה מועילות יותר, נלקחה בכוח האינרציה מכל רחבי צרפת.

11. חיסכון ומותרות

מה שרואים מכסה על מה שאין רואים לא רק במה שנוגע להוצאות ציבוריות, אלא גם במה שנוגע להוצאות פרטיות. השארת חצי מהכלכלה נאלצות שלמות ואומות שגוי מוסרי סטנדרט יוצרת בצל הפוליטית לאינטרסים בניגוד עומדים שלהן המוסריים האינטרסים את לראות

החומריים שלהן. כמה מייאש וטרגי הדבר!ראו נא: אין אב משפחה שאינו מכיר בחובתו לחנך את ילדיו לסדר, ארגון, שימור, חיסכון ומתינות בכל הנוגע להוצאות, אין דת שאינה יוצאת כנגד המותרות. הכול טוב ויפה. ואולם, אין לך דבר פופולארי

יותר מאשר ההצהרות הבאות: ״לחסוך פירושו לייבש את עורקיו של העם״.

״הלוקסוס של הגדולים יוצר את הנוחות של הקטנים״.״הבזבזנים הורסים את עצמם אך מעשירים את המדינה״.

47

״את הלחם של העניים אופים מן ההגזמות של העשירים״.הרי לנו סתירה בוטה בין הרעיון המוסרי והרעיון הכלכלי. כיצד ניתן לחיות לאורה של סתירה שכזאת? מעולם לא הצלחתי להבין זאת. נטיות בידיעה ששתי לחיות יותר מאשר מייסר דבר לי שאין נדמה מנוגדות שוכנות זו לצד זו בטבעה של האנושות. חיי שפלות נגזרים על האנושות בכל אחד מן הקצוות! אם תהיה חסכנית תגיע לידי אומללות,

אם תהיה בזבזנית תגיע לפשיטת רגל מוסרית.למרבה המזל, החכמה העממית טועה בהבנתה את מהות החיסכון והמותרות. היא לוקחת בחשבון רק את ההשלכות המיידיות שרואים ולא את ההשלכות הנוספות שאין רואים. אנסה לתקן ראייה חלקית זו.מונדור ואחיו אריסט חלקו ירושה משותפת המקנה לכל אחד מהם האופנה, צו לפי עוסק, מונדור פרנקים. אלף 50 בת הכנסה שנתית ב״פילנתרופיה״. הוא בזבזן. הוא מרהט מחדש את ביתו כמה פעמים הדרכים על מרכלים אנשים חודש, בכל כרכרה מחליף בשנה, בקיצור, במהירות. כספו את לבזבז מצליח הוא שבהן היצירתיות נראות דיומא ואלכסנדר בלזק של בספריהם הראוותניות הדמויות

קמצניות בהשואה אליו.את הבריות משבחות כך מונדור!״, יחי מונדור, על לנו ״ספרו מונדור, ״הוא ידידו של הפועל, ברכה לעם. נכון שהוא טובע במותרות וכרכרתו המפוארת מתיזה בוץ על הולכי הרגל, אבל מה בכך? כבודו בפרט וכבוד האדם בכלל נפגעים אך מעט מהתנהגותו... הוא אינו מביא כל תועלת בעצמו, אך הוא עושה זאת בעזרת הונו. הוא מכניס כסף אין כידוע, לכסף, רצון. שבעי סוחרים תמיד מלאה חצרו למחזור.

ריח...״.אינו לחלוטין. אם חיים שונה דרך אימץ אריסט מונדור, לעומת הוצאותיו, את מכלכל הוא אינדיבידואליסט. לפחות הוא אגואיסט, מסתפק בהנאות מתונות וסבירות וחושב על עתיד ילדיו. האמת ניתנת

להיאמר: הוא חסכן.ובכן, שמעו מה אומרים עליו ברחוב: ״בשביל מה הוא טוב, העשיר הקמצן הזה? אין ספק שיש משהו מרשים ונוגע ללב בחייו הפשוטים,

48

את מבזבז אינו הוא מחושב, הוא אבל נדיב, לב, טוב אנושי, הוא ומלא אורחים. מדוע שעושי השטיחים, נוצץ אינו כל הכנסתו, ביתו

הרהיטים, סוחרי הסוסים ויצרני מוצרי הצריכה יכירו לו טובה?״.שיש כך על מבוססים מוסרית, מבחינה הרסניים אלו, שיפוטים דבר אחד הגלוי לעין: הוצאתו של הבזבזן, ודבר אחד הנסתר מן העין:

הוצאתו הזהה, ואף הגדולה יותר, של החסכן.בצורה הדברים את ארגן החברתי הסדר של השמיימי הממציא הכלכלה עניין, בכל כמו זה, שבעניין כך כדי עד להערצה ראויה הפוליטית והמוסר לא רק שאינם סותרים זה את זה אלא שהם כרוכים זה בזה. חוכמתו של אריסט לא רק מכובדת יותר אלא גם רווחית יותר

מהשיגעון של מונדור.כשאני אומר רווחי אינני מתכוון רווחי רק בעבור אריסט, או אפילו בעבור החברה באופן כללי, אלא רווחית יותר לפועלים ולתעשייה של

ימינו.ההשלכות את רוחנו בעיני לראות לנו די זאת להוכיח מנת על

הנסתרות של ההתנהגות האנושית שעל פי רוב איננו מבחינים בה.הכל כל: לעיני נראים אפקטים יש מונדור של לבזבזנות אכן, רואים את הכרכרות המפוארות שלו, את המרכבה בעלת הגג הנפתח, את ציורי התקרה המעודנים בביתו, את השטיחים היקרים בסלונו ואת

אחוזתו רחבת הידיים. זה מה שרואים.קשה יותר לראות כיצד תורמת ההכנסה של אריסט לאינטרס של הפועלים, אך בכל זאת, הבה נעקוב אחר הכנסה זו ונראה כי כולה, עד האגורה האחרונה, תספק עבודה לפועלים, בהבדל אחד בלבד מהכנסתו של מונדור: ההוצאה השטותית של מונדור נידונה להצטמצם בלא הרף ולהגיע לקצה ההכרחי ואילו הוצאתו הנבונה של אריסט תלך ותגדל

משנה לשנה.אם כך, האינטרס הציבורי הולך יד ביד עם המוסר. אריסט מוציא בעבורו ובעבור בני ביתו 20 אלף פרנקים בשנה. אם הוא אינו שמח בחלקו לאחר הוצאה שכזאת, אין הוא ראוי להיקרא נבון. קשייהם של העניים נוגעים ללבו, הוא מאמין שיש לו חובה מוסרית להקל על סבלם

49

והוא מקדיש 10 אלפים פרנקים בשנה למעשי צדקה. יש לו חברים, הוא כלכליים. בקשיים הנמצאים וחקלאים, יצרנים עסקים, אנשי מתעניין במצבם ומבקש לבוא לעזרתם בזהירות וביעילות. הוא מקדיש למטרה זו 10 אלפים פרנקים נוספים בכל שנה. לבסוף, הוא אינו שוכח ובנים אשר לעתידם עליו לדאוג, ובעבורם הוא שיש לו בנות לחתן

חוסך 10 אלפים פרנקים נוספים בכל שנה.הנה אפוא פירוט הוצאותיו השנתיות:

הוצאות אישיות: 20 אלף פרנקים.צדקה: 10 אלפים פרנקים.

סיוע לחברים: 10 אלפים פרנקים.חיסכון: 10 אלפים פרנקים.

נבחן כל אחד מהסעיפים ונגלה כי אף אגורה אינה חומקת מתרומה לתעסוקה הלאומית.

ולספקים, השפעות הוצאות אישיות: לאלה, בכל הנוגע לפועלים מובן הוא זה דבר מונדור. שמוציא המחיה להוצאות לחלוטין זהות

מאליו, לא נרחיב עליו את הדיבור.צדקה: 10 אלפים הפרנקים המוקדשים למטרה זו תומכים בתעסוקה במידה שווה. הם יגיעו לאופה, לטבח, לחייט ולסוחר הרהיטים. ואולם הלחם, הבשר והבגדים לא ישרתו את אריסט ישירות אלא את אלה דבר משנה אינה באחר אחד צרכן של זו החלפה להם. תרם שהוא ובין בעצמו פרנקים 100 מוציא שאריסט בין בכללותה. לתעשייה

שהוא נותן אותם לאדם עני כדי שיוציאם במקומו, זה היינו הך. או בהלוואה ממנו, המקבלים אריסט של חבריו לחברים: סיוע אלא באדמה הכסף את טומנים אינם פרנקים אלפים 10 במענק, קונים הם כאשר חובות. ולשלם סחורות לקנות כדי בו משתמשים סחורה הם מעודדים את התעשייה. האם יעז מישהו לומר כי התעשייה יותר פרנקים אלפים ב-10 מונדור שקנה הגזעי מהכלב מרוויחה משלמים הם כאשר גם חבריו? או אריסט שקנו לתפירה מהבדים שלישי, אדם נוסף אחד: בהבדל התעשייה, את מעודדים הם חובות נותן האשראי, ש-10 אלפים הפרנקים יעברו דרכו והוא ודאי ישתמש

50

בהם לעסקיו, למפעליו או לניצול משאבי טבע. אין הוא אלא מתווך נוסף בין אריסט ובין הפועלים. השמות מתחלפים אך ההוצאה נשארת,

וכך גם העידוד לתעשייה.ראשון במבט שנחסכו. הפרנקים אלפים 10 עם נותרנו חיסכון: ולאומנים, לפועלים לתעסוקה, לתעשייה, העידוד שמבחינת נראה על אריסט עולה מוסרית שמבחינה בעוד אריסט, על מונדור עולה

מונדור.״סתירות״ גדולות כאלה בחוקי הטבע הבסיסיים גורמות לי תמיד אפשרויות, בין שתי עת בכל לבחור האנושות נאלצה לו פיזי. סבל לא שלה, במצפון פוגעת והשנייה שלה באינטרסים פוגעת האחת היה נותר לנו אלא להתייאש מעתידה. למרבה המזל המצב אינו כזה. אלא מוסרית מבחינה רק לא מונדור על עולה שאריסט שנבין כדי די להבין את האקסיומה הבאה, הפרדוקסאלית גם מבחינה כלכלית,

לכאורה אך מנחמת ונכונה עד מאוד: חיסכון הוא הוצאה.פרנקים? אלפים 10 חוסך שהוא בשעה אריסט של מטרתו מהי האם הוא מתכוון לקבור 100 מטבעות של 100 פרנקים במחבוא בחצר ודאי שלא. אריסט מבקש להגדיל את הונו והכנסתו. כתוצאה ביתו? מכך, בכסף הזה, שבו הוא אינו משתמש לצריכתו האישית, הוא קונה נדל״ן, אגרות חוב מדינה, מניות, או שהוא משקיע אותו בעזרתו של מהאפשרויות אחת בכל הכסף אחר עקבו בנקאי. או השקעות יועץ תעסוקה אריסט יעודד לווים, או מוכרים של תיווך שבעזרת וראו באמצעותם וקנה אחיו בעקבות הלך אילו מעודד שהיה כפי בדיוק

רהיטים, תכשיטים וסוסים.פרנקים ב-10 אלפים חוב אגרות או קונה אריסט אדמות כאשר הוא עושה זאת מכיוון שאין לו צורך להוציא את הסכום הזה על מוצרי צריכה. אבל, מי שמוכר לו את האדמה או את אגרות החוב עושה זאת כלשהי. הוצאה לצורך הפרנקים אלפים ב-10 צורך לו שיש מכיוון לכן מתבצעת ההוצאה בשני המקרים, בין שעל ידי אריסט ובין שעל

ידי הלווה.רק יש התעשייה עידוד ושל הפועלים מעמד של המבט מנקודת

51

ההוצאה מונדור: של זו ובין אריסט של התנהגותו בין אחד הבדל אריסט של זו אותה. רואים ובסביבתו, ידו על נעשית מונדור של התוצאה אותה. רואים אין ובמרחק, מתווכים ידי על בחלקה נעשית שאין רואים אמיתית בדיוק כמו זו שרואים, זאת מבינים אלה היודעים לקשור בין סיבה ותוצאה. ההוכחה לכך היא הכסף המסתובב במשק והעובדה שבארנקו של האח החסכן לא נשאר יותר כסף מבארנקו של

האח הבזבזן.טעות אפוא לומר כי חיסכון מהווה פגיעה בתעשייה, הוא מעודד על החיסכון עולה כמה לראות כדי המותרות. חיי כמו בדיוק אותה

הבזבוז נרחיק את מחשבתנו אל העתיד הרחוק.עשר שנים חלפו. מה מצבו של מונדור, הונו והפופולאריות שלו? בכי רע. מונדור בפשיטת רגל. לא רק שאינו מוציא 50 אלף פרנקים נזקק לסעד. בכל מקרה הוא אינו מפרנס ייתכן שהוא אף מדי שנה, והאומנויות, התעשייה למעודד עוד נחשב אינו הוא ספקיו, את עוד הוא אינו תורם דבר לפועלים והוא מותיר לצאצאיו רק חובות ומצוקה.אריסט לעומתו לא רק שממשיך להוציא את כספו ולתרום לפעילות הכלכלית, הוא אף מוציא מדי שנה יותר ויותר. הוא הגדיל את ההון ומכיוון המשתכרים, מתפרנסים שממנה הקופה את כלומר הלאומי, לצמיחה תורם הוא הזאת, הקופה בגודל תלוי לעובדים שהביקוש ההדרגתית בשכר הפועלים. כשיגיע יומו, ישאיר אחריו ילדים שיחליפו

אותו במלאכת קידום הציוויליזציה.ניתנת אינה המותרות חיי על החיסכון עליונות המוסרי בהקשר לערעור. המחשבה כי דבר זה נותר נכון גם בהקשר הכלכלי מנחמת את כל מי שאינו מסתפק בהשלכות המיידיות של הדברים, אלא ממשיך

לחקור ולגלות את כלל ההשלכות.

12. הזכות לעבודה, הזכות לרווח

הזכות זו שתקבעו״. במחיר עבודה לי וספקו לי תרמו ״אחי, לעבודה, הסוציאליזם הבסיסי או סוציאליזם מן הדרגה הראשונה.

זו הזכות לי עבודה במחיר שאני אקבע״. וספקו לי תרמו ״אחי,

52

לרווח, הסוציאליזם המפותח או סוציאליזם מן הדרגה השנייה.שתי הדרגות חיות בזכות ההשלכות הנראות שלהן. הן ימותו כאשר

נגלה את ההשלכות הנסתרות שלהן.את המשרה והרווח הנוספים על ידי התרומה הציבורית, רואים. אין רואים את המשרות והרווחים שהיו נוספים באופן פרטי אילו הותירו

את הכספים בידי משלמי המסים.ב-1848 חשפה לרגע הזכות לעבודה את שני הפנים שלה. הדבר

הרס את התמיכה בה בדעת הקהל.הפן הראשון שלה נקרא: הסדנה הלאומית.14

הפן השני שלה נקרא: 45 סנטים.מיליוני פרנקים עברו בכל יום מרחוב ריבולי לסדנה הלאומית. זהו

הצד היפה של המטבע.אבל הנה הצד השני: על מנת שמיליונים אלה יצאו מהקופה היה צריך קודם כל להכניסם אליה. לצורך זה פנו תומכי הזכות לעבודה

אל משלמי המסים.ובכן, החקלאים אמרו: ״עלינו לשלם 45 סנטים. לנו יישאר אפוא

פחות. לא נוכל לקנות בגד, לדשן את השדה ולשפץ את הבית״.בגדים, יקנו לא שהלקוחות ״מכיוון אמרו: בפריפריה והפועלים תהיה פחות עבודה לחייט. מכיוון שהחקלאים לא ידשנו את שדותיהם, לא הבתים שבעלי מכיוון החקלאיים. לפועלים עבודה פחות תהיה

ישפצו את בתיהם, תהיה פחות עבודה לפועלי הבניין״.שלמה ולהשאירה העוגה את לאכול אפשר שאי אפוא הוכח הנוצרת עבודה חשבון על באה הממשלה ידי על הנוצרת ושעבודה על ידי משלמי המסים. באותו רגע מתה הזכות לעבודה שנראתה בעת

ובעונה אחת כאשליה וכאי צדק. ובכל זאת, הזכות לרווח שאינה אלא הרחבה של הזכות לעבודה,

53

משכנו של הפרלמנט הצרפתי היה ברחוב ריבולי. הסדנה הלאומית היה שמה 14 פברואר מהפכת לאחר שקמה הממשלה של למובטלים תעסוקה תוכנית של 1848. 45 סנטים הם גובה המס שאמור היה להיגבות על מנת לממן את התוכנית.

עדיין חיה ובועטת. האם התפקיד שממלא האדם המבקש להגביל את חופש המסחר בחברה אינו מביש? כך אומר המגביל את חופש המסחר

לציבור:״עליכם לספק לי עבודה ויתרה מכך, עבודה נחשקת. ברוב טיפשותי בחרתי לעסוק בענף תעשייתי שמסב לי הפסדים של 10 אחוזים. אם יהפוך לי, אותם ותתנו המסים משלמי על פרנק 20 של מס תטילו

ההפסד שלי לרווח. הרווח הוא זכות ולכן עליכם להבטיח לי אותו״.חברה המקשיבה לאדם כזה, מטילה מסים על חבריה כדי לרצות אותו ואינה מבינה כי הפסד של תעשייה אחת שבו כולם נאלצים לשאת עדיין נותר בגדר הפסד, חברה כזו, אני אומר לכם, ראויה לעול המוטל

עליה.הבנת אי פירושה פוליטית כלכלה ידיעת אי כי ראינו ובכן, פירושה פוליטית כלכלה ידיעת הדברים. של המיידיות ההשלכות

ניתוח כלל ההשלכות וצפייתן מראש.יכולתי להעמיד שאלות רבות נוספות במבחן דומה אך אפסיק בגלל הכלכלה על שאומר בכך אסיים האחידה. ההדגמה של המונוטוניות

הפוליטית מה ששאטובריאן אמר על ההיסטוריה:מיידית הראשונה היסטוריים: לאירועים השלכות שתי יש ומזוהה באופן מהיר ואילו השנייה מרוחקת ולא מזוהה בתחילה. הראשונה זו. את זו אלו השלכות סותרות קרובות לעתים על מידיעותינו השנייה הקצר, הטווח על מידיעותינו מגיעה הטווח הארוך. האירוע השמיימי מופיע לאחר האירוע האנושי. מעל האדם מתנשא אלוהים. הכחישו את החכמה העליונה ככל שתרצו, אל תאמינו בפעולותיה, הטילו ספק במילותיה, קראו או הנסיבות״ ״כוח לה: קורא כפי שהאזרח הפשוט להשגחה ״התבונה״, אבל הביטו בסופו של תהליך היסטורי כלשהו אשר את הוליד הוא שלעולם וראו והצדק המוסר על התבסס לא

ההפך מהמצופה ממנו.

)שאטובריאן, ״זכרונות שלאחר המוות״(

54

מסילת ברזל שליליתהצער למרבה קורה וכך היצרן, של באינטרס מתמקדים כאשר לעתים קרובות, מוביל הדבר בהכרח לפגיעה באינטרס של כלל הציבור.

היצרן מטבעו מבקש אך ורק להרבות מכשולים, צרכים ומאמצים.המחשה ברורה לכך מצאתי בעיתון בבורדו:

מר סימיו מציג את השאלה הבאה: האם על מסילת הברזל בין פריז וספרד לכלול עצירה בבורדו? הוא עונה על השאלה בחיוב ומציג שורה מסילת על הבא: הטיעון וביניהם לבחון, בכוונתי שאין טיעונים של הברזל מפריז לבאיון לכלול עצירה בבורדו כיוון שהנוסעים שייאלצו

לעצור בבורדו יתרמו לרווחי הסבלים, המסעדנים, המלונאים וכו׳.השירותים נותני של לאינטרס עדיפות בבירור רואים אנו שוב

הבאה על חשבון האינטרס של הצרכנים.ואם בתחומה הרכבת מעצירת להרוויח מבקשת בורדו אם הרי רווח זה תואם את טובת כלל הציבור, אז גם על תושבי הערים אנגולם, רופה, שביניהם, הישובים כל ולמעשה אורלאן, טור, פוליטייה, שאטלרו וכו׳ לדרוש את עצירת הרכבת ביישוביהם, דבר זה הרי תואם את טובת הכלל ותורם לתעשייה הלאומית, שכן ככל שיתרבו העצירות כך ירבו הסבלים, המסעדנים, המלונאים ושאר נותני השירותים בכל הנקודות לאורך המסילה. בדרך זו אנו מגיעים למסילת ברזל המורכבת

כולה מעצירות: למסילת ברזל שלילית.יאמרו המצדדים בהגבלות על חופש המסחר והיבוא מה שיאמרו, הקרבת העצירות: לעיקרון זהה המסחר חופש של ההגבלה עיקרון

הצרכן למען היצרן והמטרה למען האמצעי.

55

המאזן המסחרימה יודעים אנו הכלכלית. האמונה מעיקרי הוא המסחרי המאזן משמעותו: מדינה המייבאת יותר משהיא מייצאת, מפסידה את ההפרש. בהתאם לכך, אם היצוא עולה על הייבוא, העודף מהווה רווח. היגד זה

נתפש כאקסיומה והמדיניות הכלכלית נקבעת לפיו.מצויד מוגואה,15 מר שלשום אותנו הזהיר זו, אמונה בסיס על בנתונים, שצרפת מפסידה בסחר החוץ שלה 200 מיליון פרנקים בכל בסחר הפסדתם עליה״. נכפה שהדבר ובלי החופשי מרצונה שנה, ״האם מוגואה, מר אמר מיליארדים!״ שני שנה ב-11 שלכם החוץ

אתם מבינים את המשמעות?״. לאחר מכן הדגים מר מוגואה את החוק שלו באמצעות העובדות וקניתם מיליון 605 בשווי תעשייה מוצרי ב-1847 ״מכרתם ואמר: מוצרי תעשייה בשווי 152 מיליון בלבד. לפיכך הרווחתם 450 מיליון. קניתם חומרי גלם בשווי 804 מיליון, ומכרתם חומרי גלם בשווי 114

מיליון בלבד. לפיכך הפסדתם 690 מיליון״.הגיונית מסקנה גוזר מוגואה מר יתרה. לנאיביות דוגמה זוהי הנובעת מהנחת יסוד אבסורדית. הוא הצליח לגרום אפילו למר דרבליי אלא יכול שאיני הישג זהו המסחרי. המאזן על לצחוק לבוף16 ומר

56

פרנסואה מוגואה )1785-1854(, עורך דין ופוליטיקאי מפורסם אשר הגן על 15 קורבנות הדיכוי הממשלתי.

16 אוגוסט אדולף דרבליי )1784-1873(, תעשיין וחבר הפרלמנט בשנים -18401848. לואי לבוף )1792-1854(, מראשי הבנק הצרפתי המרכזי, חבר הוועדה

להגנת התעשייה הצרפתית, חבר בית הנבחרים וסנאטור.

להתקנא בו.הרשו לי להעריך את טיבו של הכלל שלפיו מחשבים מר מוגואה זאת אעשה והפסד. רווח ליבוא( )המתנגדים המונופוליסטים ושאר

בעזרת סיפור על שתי עסקאות שהייתי מעורב בהן.היה ברשותי ארגז יין בשווי 50 פרנקים והחלטתי למוכרו. שלחתי 50 בשווי יצוא לרשומותיו הוסיף המכס לליברפול. מבורדו אותו

פרנקים. רכש בליברפול שלי הנציג פרנקים. ב-70 היין נמכר בליברפול המכס בבורדו. בשוק פרנקים 90 שווה שהיה פחם הפרנקים ב-70 רשומות פי על כך, אם פרנקים. 90 בשווי יבוא לרשומותיו הוסיף גירעון מסחרי בשווי 40 פרנקים. אמנם, תמיד המכס נרשם בעסקה האמנתי, על בסיס ספרי החשבונות שלי, שהרווחתי 40 פרנקים, אולם מר מוגואה מלמד אותי שהפסדתי אותם ושצרפת הפסידה אותם בגללי.ומדוע רואה כאן מר מוגואה הפסד? מכיוון שהוא מניח שכל עודף של יבוא על יצוא מרמז על חוב שיש לשלם במזומן. אבל היכן החוב? הלוא בעסקה שתיארתי כאן, המייצגת את כל העסקאות הרווחיות, לא נוצר כל חוב. האם כה קשה להבין שסוחר משווה מחירים בשווקים שונים ופועל רק כשהוא יודע בוודאות, או למצער בסבירות גבוהה, שהערך שהוא ייצא יחזור אליו מוגדל? מה שמר מוגואה מכנה הפסד

צריך אפוא להיקרא רווח.חיכיתי. שלא הצטערתי חרטה. חשתי זו עסקה אחרי ימים כמה מחיר היין ירד בבורדו ועלה בליברפול, כך שאילולא נהגתי בפזיזות הייתי קונה ב-40 פרנקים ומוכר ב-100 פרנקים. על בסיס נתונים אלה סברתי שהרווח שלי יכול היה להיות גדול יותר. מר מוגואה הבהיר לי

שהיה זה דווקא ההפסד שהפסדתי שהיה עלול להיות גדול עוד יותר.לעסקה השנייה שלי היו תוצאות שונות לגמרי.

100 לי פריגור שעלה מחבל כמהין פטריות הזמנתי משלוח של פרנקים. ביקשתי למוכרן לשני שרים אנגלים במחיר גבוה מאוד אך אבוי, מוטב היה אילו אכלתי אותן בעצמי, כך לא הייתי מפסיד הכול. המכס מהנמל. שיצאה לאחר טבעה לאנגליה אותם האונייה שנשאה

57

הוסיף לרשומותיו יצוא בשווי 100 פרנקים וכנגדו לא נרשם כל יבוא.לפיכך, לפי מר מוגואה, הרוויחה צרפת 100 פרנקים שכן בגלל הדברים היו אילו זה. בסכום היבוא על היצוא עלה הספינה טביעת או 200 בשווי לירות שטרלינג מקבל הייתי אילו אחרת, מתפתחים 300 פרנקים בתמורה לפטריות הכמהין, היה המאזן המסחרי גירעוני

וצרפת הייתה מפסידה.מנקודת מבט מדעית, עצוב לגלות שאותה העסקה מסתיימת בהפסד תיאורטיקנים. של מסוימת אסכולה לדעת וברווח הסוחרים, לדעת מהן שכן יותר, הרבה עצוב הדבר פרקטית מבט מנקודת ואולם

ההשלכות?נניח שלמר מוגואה היה הכוח )ובמובן מסוים יש לו, בכוח ההצבעה שלו בחישוביו ורצונם הסוחרים של חישוביהם את להחליף שלו( ארגון באמצעות קדימה הלאומית התעשייה את ו״לדחוף וברצונו מסחרי ותעשייתי של המדינה״ )כך במילותיו שלו(, מה הוא היה עושה?מר מוגואה היה מדכא על ידי חקיקה את כל העסקאות המבקשות לקנות בזול בצרפת ולמכור ביוקר בחו״ל ולהמיר את ההכנסה מחו״ל שווי שבהן העסקאות בדיוק אלו שהרי בארץ, המבוקשת בסחורה

היבוא עולה על שווי היצוא.סובסידיות ידי )על מעודד ואף מאפשר היה הוא לכך, בניגוד על המבוססות העסקאות כל את המסים( משלם בכספי הממומנות בחו״ל, בזול למכור מנת על בצרפת ביוקר קנייה הבא: העיקרון במילים אחרות, לייצא את מה שאנו זקוקים לו על מנת לייבא דברים שאין לנו כל צורך בהם. הוא יאפשר לנו למשל את החופש לשלוח גבינה מפריז לאמסטרדם על מנת לייבא לפריז את האופנה האחרונה מאמסטרדם, שכן אפשר לומר בוודאות כי במקרה כזה המאזן המסחרי

יהיה לטובתנו.אכן, זה עצוב ואפילו משפיל שהמחוקק אינו רוצה להשאיר לצדדים הנוגעים בדבר להחליט ולפעול בעצמם בנושאים אלה כאשר הסיכון מוטל על כתפיהם. כאשר הסוחרים נושאים באחריות למעשיהם, הם כאשר זאת, לעומת דרכיהם. את ומשנים טעויותיהם על משלמים

58

ההרסניות טעויותיו הופכות המסחר, במושכות מחזיק המחוקק לטעויותיה של אומה שלמה. אנו הצרפתים אוהבים מאוד את החירות אך איננו מבינים אותה כלל. הו! הבה נעמול כדי להבין אותה, לא נאהב

אותה פחות בשל כך.מר מוגואה טען בביטחון בלתי ניתן לערעור כי אין באנגליה מדינאי שאינו מחזיק בדוקטרינה של המאזן המסחרי. אחרי שחישב את ההפסד אשר לדבריו נובע מעודף היבוא שלנו, אמר: ״אילו נתונים כאלה היו חבר אפילו היה ולא סערה מעוררים היו הם באנגליה מתפרסמים

פרלמנט אחד שהיה חש שכשסאו אינו מאוים״.אני טוען שאילו היו אומרים בפרלמנט באנגליה כי ״הערך של מה שיוצא מהמדינה עולה על הערך של מה שנכנס אליה״, היו הנבחרים חשים מאוימים ואני מסופק אם היה בהם אחד שהיה טוען שההפרש

הינו רווח.האנגלים משוכנעים שיש חשיבות לאומית לקנייה בזול ולמכירה כל של נטייתם גם שזוהי בכך מכירים האנגלים מזה, יותר ברווח. הסוחרים ולכן הם נוקטים במדיניות של לסה פר17 ומאפשרים חופש

מסחר.

59

אי של כלכלית למדיניות כינוי הוא )Laissez faire )בצרפתית פר לסה 17התערבות של הממשלה בכלכלה, ומתן חופש לסוחרים ולאנשי העסקים. מפלגות ליברליות נוטות לתמוך במדיניות כזו, אשר לה הטיף בסטייה. משמעותו המילולית

של הביטוי היא ״תנו לעשות״.

עתירה מאת יצרני הנרותעתירה מאת יצרני הנרות, הפתיליות, העששיות, הנברשות ופנסי הרחוב, ומאת מפיקי החלב, השמן, השרף, הכוהל וכל שאר החומרים

הנוגעים לתאורה. 18 אל חברי בית הנבחרים:

רבותיי, אתם נמצאים בדרך הנכונה. אתם דוחים תיאוריות מופשטות. לשפע ולמחירים הזולים אין חשיבות בעיניכם. אתם מתעניינים בעיקר הזרה. התחרות מעול אותו לשחרר מבקשים אתם היצרן, ברווחי

בקיצור, אתם רוצים לשמור את השוק המקומי לתעשייה המקומית.איך של... ליישומה נהדרת הזדמנות לכם להציע מבקשים אנו נקרא לכך? ה״תיאוריה״ שלכם? לא, אין דבר מטעה ומבלבל יותר מן ״התיאוריה״. הדוקטרינה שלכם? השיטה שלכם? העיקרון שלכם? אבל אתם הרי סולדים מדוקטרינות, מתחלחלים משיטות, ואשר לעקרונות, אתם טוענים כי לא קיימים כאלה בכלכלה פוליטית. אם כן, נקרא לה

ה״מנהג״ שלכם, המנהג נטול התיאוריות והעקרונות.אנו סובלים מתחרות הרסנית מצדו של יצרן זר הפועל, כפי הנראה, בתנאים כה עדיפים על שלנו לייצור האור, עד כי הוא מציף את השוק עם מיד פוסקות מכירותינו להדהים; נמוך במחיר בסחורה הלאומי הופעתו. כל הצרכנים פונים אליו וענף שלם של התעשייה הצרפתית, זה מתחרה מוחלט. לקיפאון באחת נידון מספור, רבות שהשלכותיו שאנו כך כדי עד אכזרית מלחמה נגדנו מנהל השמש, אלא שאינו

60

18 המתרגם נעזר בתרגומו של יניב פרקש מאנגלית.

חושדים כי הוסת נגדנו על ידי בריטניה הבוגדנית )קשרים דיפלומטיים מצוינים יש לה!( משום הכבוד הרב שהוא רוחש לאי המתנשא הזה,

כבוד רב יותר משהוא רוחש לנו.כל סגירת על המורה חוק לחוקק שתואילו מכם מבקשים אנו והחיצוניים, הפנימיים התריסים האשנבים, הצהרים, החלונות, החורים, הפתחים, כל את בקיצור, - והמחיצות המסכים הווילונות, החרכים והסדקים שבעדם חודר האור לבתים, לאסונן של התעשיות ההגונות שאנו גאים לומר שהקמנו ברחבי המדינה. המדינה אינה יכולה להפקיר אותנו לחסדי מתחרה אכזר כל כך מבלי שתיחשב כפוית טובה. אנא, רבותי המחוקקים, אל תתייחסו אל בקשתנו כאל סאטירה, אל תדחו אותה על הסף מבלי להקשיב למצער לטיעונים שיש לנו להציג

בזכותה.ראשית, אם תחסמו במידת האפשר כל גישה לאור טבעי, תייצרו כל את אחרת או כזו בצורה תעודדו וכך מלאכותי לאור ביקוש בקר בראשי צורך יהיה תגבר, החלב צריכת אם בצרפת. התעשייה וצאן רבים יותר וכתוצאה מכך נראה עלייה בשדות המבוראים, בבשר,

בצמר, בעור ובראש ובראשונה בדשן - בסיסו של כל עושר חקלאי.אם צריכת השמן תגבר, תהיה עלייה בגידול הפרג, הזית והלפתית. צמחים עשירים אך גוזלי קרקעות אלה יאפשרו לנו להרוויח מתוספת

הפוריות של האדמה כתוצאה מגידול הבקר.אדמות הבור שלנו יתכסו בעצים מניבי שרף ובפרחים מניבי צוף. המבושמים האוצרות את מהרינו יאספו לאין-ספור דבורים נחילי שניחוחם מבוזבז היום בלא שימוש. אין אפוא ענף חקלאי אחד שלא

יגדל ויתפתח אם תעשו כן.כך גם בענף הספנות. אלפי כלי שיט יעסקו בציד לווייתנים ובתוך את ולספק צרפת של בכבודה לתמוך שיוכל בצי נחזיק קצר זמן

השאיפות הפטריוטיות של החתומים מטה, יצרני הנרות וכו׳.ומה נאמר על התעשייה הפריזאית? מעתה ואילך יתמלאו החנויות שיזהרו ובדולח ברונזה זהב, מצופות ונברשות מנורות פמוטים, כדוכני ימינו של החנויות תיראינה שלעומתן ידיים רחבות בחנויות

61

רוכלים. שכרם ורווחתם של כל מלקטי השרפים העניים וכל הכורים האומללים יצמחו לאין ערוך.

מבעל אחד, צרפתי ולו שאין ותיווכחו רבותי, כך, על חישבו ועד מוכר הגפרורים העלוב ביותר, המניות העשיר של מכרות אנזן

שמצבו לא ישתפר כתוצאה מהצלחת עתירתנו.ולו בהן אין אבל רבותיי, התנגדויותיכם, את מראש צופים אנו אחת שאינה לקוחה מספריהם המשומשים והעבשים של חסידי הסחר החופשי. אנו מאתגרים אתכם ומפצירים בכם למצוא ולו טענה אחת

נגדנו שלא נוכל להפריך בנקל.לא כולה ואילו צרפת נרוויח מחוק שכזה אנו כי רק אם תטענו כי לכם נשיב מחירו, את שישלם הוא הצרכן שהרי כלל תרוויח הקרבתם הצרכן. של האינטרסים בשם לדבר זכותכם את איבדתם אותו בכל מצב שבו האינטרסים שלו היו מנוגדים לאלה של היצרן. עשיתם זאת על מנת לעודד את התעסוקה. מאותה סיבה ראוי שתעשו

כך גם הפעם.אתם בעצמכם כבר עניתם לטענה זו. כאשר אמרו לכם כי לצרכן יש אינטרס בכניסה חופשית לשוק הברזל, הפחם, השומשום, החיטה ובכן, אינטרס בחסימתם״. יש ליצרן ״כן, אבל והטקסטיל, השבתם: אם לצרכן יש אינטרס בכניסתו החופשית של אור טבעי, הרי ליצרן

יש אינטרס בחסימתו.״אם תאמרו, ודאי עצמו״, אדם אותו הם והצרכן היצרן ״אבל היצרן מרוויח מהגנת החוק, הוא יביא גם לשגשוגו של החקלאי. אם אם ובכן, תעשייה״. למוצרי שוק תייצר היא משגשגת, החקלאות תעניקו לנו מונופול על ייצור האור במהלך היום, נקנה כמויות גדולות של חלב, פחם, שמן, שרף, שעווה, כוהל, כסף, ברזל, ברונזה ובדולח כדי להזין את תעשייתנו. אחר כך, לאחר שנתעשר, נפיץ, אנו וספקינו

הרבים, את הרווחה לכל ענפי התעשייה הלאומית.אם תטענו כי אור השמש הוא מתנת חינם וכי דחיית מתנות חינם כמוה כדחיית העושר עצמו תחת כסות של עידוד האמצעים להשגתו, נשיב לכם שטיעון זה אינו אלא מכת מוות למדיניותכם. שימו לב כי

62

עד כה דחיתם תמיד את כניסת התוצר הזר דווקא משום דמיונו למתנת של בבקשותיהם לתמוך קלושה אמתלה אלא לכם הייתה לא חינם. יש לכם טעם של ממש לתמוך ואילו עתה המונופוליסטים האחרים, יותר מבוססת שהיא משום דווקא פנייתנו את תדחו אם בבקשתנו. - = + x + המשוואה: לקבלת הדבר ידמה אחרים של מפניותיהם )מספר חיובי כפול מספר חיובי שווה מספר שלילי(, במילים אחרות,

יהיה זה אבסורד המבוסס על אבסורד.המוצר, ביצירת שונות בדרכים פעולה והטבע משתפים העבודה בהתאם למדינה ולאקלים. חלקו של הטבע ניתן לנו תמיד בחינם ואילו

על חלקה של העבודה יש לשלם. הרי מפריז, תפוז של מחירו במחצית נמכר מליסבון תפוז אם חינם, עושה בעבור לנו זה משום שחומה הטבעי של השמש, הניתן הראשון את מה שחום מלאכותי, שיש לשלם בעדו, עושה בעבור השני.כאשר מגיע אלינו אפוא תפוז מפורטוגל, אפשר לומר כי מחציתו ניתנת לנו בחינם, ובמילים אחרות: הוא ניתן לנו בחצי-חינם בהשוואה

לתפוז המגיע אלינו מפריז. יש כי טוענים אתם החינמי-למחצה אופיו משום בדיוק ובכן, הלאומית התעשייה תוכל ״כיצד שואלים: אתם כניסתו. את לחסום לעמוד בתחרות מצד התעשייה הזרה בשעה שהראשונה צריכה לעשות את כל העבודה ואילו האחרונה נדרשת רק למחציתה והשמש אחראית מוצר כנגד התחרות את מונעים אתם אם אבל השנייה?״. למחצית או לחלוטין? חינמי במוצר תחרות תאפשרו כיצד חינמי-למחצה, שאינכם הגיוניים או שכשם שאתם חוסמים תחרות במוצרים חינמיים-תחרות להט ביתר לחסום עליכם בתעסוקה, הפגיעה בגלל למחצה

במוצרים חינמיים לחלוטין. ושוב, כאשר מוצר – פחם, ברזל, חיטה או טקסטיל – מגיע אלינו מחו״ל וכאשר אנחנו יכולים להשיגו במחצית העבודה שהייתה נדרשת לנו הניתנת מתנה אלא ההפרש אין בעצמנו, אותו ייצרנו אילו לנו רבע, הוא גודלה ההפרש. בגודל תלוי המתנה של וגודלה בחינם, מחצית, או שלושה רבעים מערך המוצר, אם היצרן הזר מבקש מאתנו

63

שלושה רבעים, מחצית, או רבע מהמחיר. היא מתנה שלמה לחלוטין כאשר התורם, כמו השמש, אינו מבקש מאתנו דבר. השאלה היא, ואנו מציגים אותה באופן פורמאלי, אם תרצו שצרפת תזכה ביתרונותיה של הצריכה החינמית או ביתרונות המדומיינים של הייצור המכביד. בחרו אפוא, אבל היו הגיוניים; אם אתם חוסמים את כניסתם של פחם, ברזל, חיטה וטקסטיל מחו״ל שמחירם מתקרב לאפס, עליכם לגלות עקביות ולחסום את כניסת אור השמש, שמחירו, במשך היום כולו, הוא אפס!

64

66

על אודות מכון ירושלים לחקר שווקיםרווח מטרות ללא עמותה הינה שווקים לחקר ירושלים מכון נוסד שמטרתה קידום החופש הכלכלי וחרות הפרט בישראל. המכון בשנת 2003 על ידי פרופסור רוברט סאור וקורין פרנטי-סאור, ומאז מדיניות בנושאי העוסקים בישראל המובילים מהמכונים לאחד הפך

ציבורית, חברה וכלכלה.חוקרי המכון מפרסמים ניירות עמדה ומחקרים על כלכלת ישראל והמדיניות הממשלתית הרצויה, מתראיינים בתקשורת וכותבים מאמרי דעה, ומשתפים פעולה עם חברי כנסת ואנשי ממשל בעיצוב המדיניות בינלאומיים לאינדקסים ישראל על נתונים מספק המכון הכלכלית. כגון יום העצמאות ממס ומדד החופש הכלכלי העולמי, ומארגן כנסים

והרצאות לחוקרים, לסטודנטים ולציבור הרחב.פרסום זה הינו שלב ראשון בפרויקט של המכון לקידום ההשכלה

הכלכלית של הציבור הישראלי.

www.jims-israel.org :למידע נוסף