פרק שני שפינתה והיגל: עצם ללא רוח בפרק הקודם ראינו כיצד ביקורת־הדת אמורה לשמש הכנה לפילוסופיה חיובית: תפקידה לטהר את המחשבה מדימויים טרנסצנדנטיים ומאמונות־ תפלות דתיות: רק לאחר שמכשולים אלה הוסרו, או לפחות נסדקו ונתערערו, עשויות האידיאות הברורות של השכל לבקוע ברוחו של המתפלסף ולאשר בתוכו את תוקפן הוודאל. האידיאה השכלית הראשונה והחשובה ביותר העולה בדרך זו היא, לפי שפינתה, ההכרה באימאננטיות של אלוהים ובהיותו זהה עם מכלול היש. זוהי האינטואיציה השכלית העליונה, האידיאה האמיתית( 3 ־61 ׳\. 163 )!> הראשונה בהחלט והמקיפה ביותר, שממנה יוצאת הפילוסופיה של שפינוזה מבחינת תוכנה ה מ מ שי ויהא( אשר יהא הסדר הצורני שבו נובעים הרעיונות ב״תורת המידות״, חיבורו.) העיקרי שאר השיטה משמשת, למעשה, להנהיר אידיאה זו ולפרט את מה שכלול ומובלע בתוכה. זוהי גם אידיאה נועזת והטרודוקסית ביזתר— ולא רק בעיני התיאולוגים, יריביו המסורתיים של שפינתה, אלא גם בתולדות הפילוסופיה הרציונלית עצמה. מבין הפילוסופים הגדולים, רק היגל, כמאה וחמישים שנה אחרי שפינוזה, אימץ לו עמדה דומה, תוך שניסה לתת לה ביטוי חדש, קוהרנטי יותר, ולדעתו גם רוחני יותר. היגל הוא גם היחיד מכל ההוגים ההטרודוקסיים שבהם נדון בשאר פרקי הספר הזה, אשר לא זו בלבד ששלל את רעיון הטרנסצנדנטיות מעיקרו, אלא, בדומה לשפינוזה, ראה{ או תחום האימאננטיות כאלוהי— צירוף שכל275
This document is posted to help you gain knowledge. Please leave a comment to let me know what you think about it! Share it to your friends and learn new things together.
Transcript
שני פרק
והיגל: שפינתה
רוח ללא עצם
לפילוסופיה הכנה לשמש אמורה ביקורת־הדת כיצד ראינו הקודם בפרק
ומאמונות־ טרנסצנדנטיים מדימויים המחשבה את לטהר תפקידה חיובית: ונתערערו, נסדקו לפחות או הוסרו, אלה שמכשולים לאחר רק דתיות: תפלות
ולאשר המתפלסף של ברוחו לבקוע השכל של הברורות האידיאות עשויותהוודאל. תוקפן את בתוכו
לפי היא, זו בדרך העולה ביותר והחשובה הראשונה השכלית האידיאה
זוהי היש. מכלול עם זהה ובהיותו אלוהים של באימאננטיות ההכרה שפינתה,
הראשונה <!(163.׳\61־3) האמיתית האידיאה העליונה, השכלית האינטואיציה מבחינת שפינוזה של הפילוסופיה יוצאת שממנה ביותר, והמקיפה בהחלטשי תוכנה ממ ב״תורת הרעיונות נובעים שבו הצורני הסדר יהא אשר )ויהא ה
זו אידיאה להנהיר למעשה, משמשת, השיטה שאר העיקרי(. חיבורו המידות״,בתוכה. ומובלע שכלול מה את ולפרט
התיאולוגים, בעיני רק ולא — ביזתר והטרודוקסית נועזת אידיאה גם זוהי הרציונלית הפילוסופיה בתולדות גם אלא שפינתה, של המסורתיים יריביו
אחרי שנה וחמישים כמאה היגל, רק הגדולים, הפילוסופים מבין עצמה.
יותר, קוהרנטי חדש, ביטוי לה לתת שניסה תוך דומה, עמדה לו אימץ שפינוזה,יותר. רוחני גם ולדעתו
פרקי בשאר נדון שבהם ההטרודוקסיים ההוגים מכל היחיד גם הוא היגל
אלא, מעיקרו, הטרנסצנדנטיות רעיון את ששלל בלבד זו לא אשר הזה, הספרהי האימאננטיות תחום או} ראה לשפינוזה, בדומה לו א שכל צירוף — כ
275
זשני פרק 276
וכאשליה כעיוות גינה למשל, ניטשה, ואשר לקבלו, סירבו בהם שנדון האחרים
עצמית. זיקה־ ביניהם וקובע משותפת קרקע על והיגל שפינוזה את מעמיד זה דבר
והעימות השוני לקביעת גם מצע משמש הוא בו־בזמן אבל :עמוקה פנימית הוא באשר אימאננטי־בתכלית, יש הוא אלוהים כי שנקבע מרגע ביניהם.
של טבעה מה השאלה: נשאלת עדיין המוחלטת, )הטוטאליות( הכוליות
עלינו האם כרוח? אולי או כולל, עצם כמין אותה לפרש היש זו? כוליות
? דווקא אולי או — מוחלטת כהתחלה להבינה ה א צ תו האלוהות והאמנם כ
בתוך רק נוכחת היא שמא או הפיסיקלי, הטבע בתוך בפועל וקיימת נוכחת
יותר? נעלה ישותי כתחום האנושית, ההיסטוריה
להיגל, שפינוזה בין הניגוד שורש בדיוק היכן לגלות אנסה הפרק בהמשך
על היגל של בביקורתו נעסוק תחילה אולם להיגל. משיב שפינוזה היה ומה
שפינתה של תפיסתו עיקרי קבלת את דיאלקטית, בדרך הכוללת, — שפינוזהלהם. מעבר אל הליכה כדי תוך היגל, ידי על
דיאלקטית ביקורת של דגמ־יסוד
הגרעין את לשמר מטרתה דיאלקטית: היא שפינתה על היגל של ביקורתו של בהזדמנות יותר. ו״גבוהה״ חדשה שיטה בתוך שפינוזה תורת של המהותי
הכללי, העקרון את ונמרצות בהירות במלים וניסח היגל חזר בשפינוזה דיונו
העבר: מן פילוסופיות שיטות עם ויכוחיו את המדריך
הרואה מרעיון־השווא להשתחרר עלינו פילוסופית... שיטה של בהפרכתה החשיבה דרך אדרבה, מכל־וכל.... כשקרית ]המבוקרת[ השיטה את
דרכה במהלך עצמה את מוצאת היא ג□ י.י.[ — ]האמיתית הספקולטיווית זו ובמידה המבוקרת[, השיטה ]כמו נקודת־מבט, באותה בהכרח מחזיקהאין אלא לחלוטין. אמיתית ]המבוקרת[ השיטה ת־ זו ש ד קו נר. הגבוהה המבט ת את לראות שניתן הדבר פירוש אין זאת, עם ביו היא בה כשקרי לראותו שיש היחיד הדבר ...כשקרית. ]המבוקרת[ השיטה שהשיטה איפוא, יימכן לא העליונה. בנקודת־המבט להחזיק יומרתה
ניגוד.... של ביחס ורק אך המבוקרת[ ]השיטה כלפי תעמוד האמיתית האחרת את להכיל צריכה יותר, גבוהה כשיטה האמיתית, השיטה אלא
לה.' ככפופה בתוכה,
אופן פילוסופית: שיטה להפריך ניתן שבהם תקפים אופנים שני יש היגל, לפיהמתאימה דיאכרונית, תבנית יש ההיסטורית להפרכה שיטתי. ואופן היסטורי
2 והמל שפינתה 7 7
או חרותה השיטתית ההפרכה ואילו :בזמן הפילוסופיה שיטות של להתחלפותןם הלוגיים היחסים בתוך מובנית מניי בו־ז השיטה מרכיבי בין השוררים ה
פירוט. ביתר זאת נסביר האחרונה. הפילוסופית
תואם אינו שתוכבה חלקית, אמת בתוכה כוללת שיטה כל ההיסטורי, בסדר ואילו זו. לשיטה מעבר אל ללכת הצורך את יוצר זה פנימי וניגוד ;צורתה את
האמת לתוכן(, הצורה בין ליישב ניתן )שבה האחרונה הפילוסופיה שיטת בתוך
הדדי היחס רק היא ל ה ל כו ה מהם, אחד כל אולם :השיטה מרכיבי כל שבין ו
המכלול. מן ומנותק חד־צדדי בהיותו מופרך, הוא שוב לבדו, נלקח כשהוא
החלקית האמת את מקבלים כאשר נאותה, בדרך מופרכת פילוסופית שיטה
לאותה עד בתוכה החבויות הלוגיות ההשתמעויות את לפתח מוסיפים אך שבה,
בגלל בהן לוקה שהשיטה והסתירות חוסר־העקביות את חושפים שבה נקודה,
האמת, של אחד מרכיב )המדגיש בה השליט העקרון של החד־צדדי אופיו
את ומפנימים כזו, שיטה לנו מאמצים אנו כאשר אחרים(. שולל או ומתעלם ליקויי את חווים אנו הרי מחשבתנו־שלנו, של לחלק נעשה שהוא עד עקרונה
לנו, סובייקטיוויים וליקויים כפגמים השיטה ממנה לחרוג נדחפים אנו ולכן ש
האמת יסוד את בתוכה תשמר אשר יותר, משביעת־רצון שיטה לנו ולבקש
טוען זה, תהליך יותר. ושלם קוהרנטי עיצוב לו תעניק אך הקודמת, שבשיטה
הפילוסופית )=הסינתיזה( השיטה לאור יצאה לא עוד כל להימשך חייב היגל,
המוחלטת״. ״הדעת מכנה שהוא והכוללת, האחרונה
חדשה, נקודת־מבט נוצרת ובוקעת, עולה זו אחרונה סינתיזה כאשר
ת, סינכרונית טורי היס פרטיות. פילוסופיות שיטות להפריך ניתן שממנה ועל־ תולדות בכל להבחין עכשיו ניתן היגל, אומר האחרונה, השיטה בתוך
מתפקד העבר מן גדול פילוסוף כל כצלליות. משורטטות כשהן הפילוסופיה
קווי־דמותו הכוללת. הסינתיזה בתוך לוגי( מרכיב )או כ״מומנט״ עכשיו
האמת את לבטא ויומרתו חוסלה, שלו ההיסטורית הפרטיות נמחקו, האישיים
לכלל ונתגבש עכשיו נצטלל שלו הפילוסופי המסר אך ;נשללה המוחלטת
תפקידו את הממלא מושגי למרכיב כלומר, השיטה, בתוך מיוחדת קטגוריההכוללת. המערכת בתוך המיוחד
:שפינוזה על היגל של בביקורתו מתקיים בדיוק זה עקרון
ת להפריך שאפשר היחידה ההפרכה ת א איפוא חייבת שפינוזה תורט שמכירים בכך, להתחיל מב ה ת־ ת בנקוד מהותי שפינוזיזס של ה ה
ה באמצעות ואז, וכמהותית! כהכרחית ק טי ק אל ת הדי יש שלה, הפנימי
ט אל אותה ולהעלות להוסיף מב ת־ קוד ת יחס יותר. גבוהה נ מו עי ]מלשון ה
טבעו מתוך בפשטות אותו כשבוחנים שפינוזה[, של עקרון־היסוד ׳עצם׳,והאותנטית היחידה ההפרכה לכן, המושג. :ניגודו אל מוליך בלבד, הפנימי
העצם... ]קטגוריית[ של הצגה שנותנים בכך, היא השפינוזיזם של2המושג. אל המוליכה
יוצא־ אינו שפינוזה העבר: מן פילוסוף בכל לנהוג יש שבה הדרך זו לכאורה,
בין לשפינוזה שיש המיוחס המקום את להדגיש יש זאת ובכל זו. מבחינה דופן
של מעמדו החדשה. שיטתו בתוך כ״מומנטים״ לכלול ניסה שהיגל אלה כל
היגל, בעיני קאנט. ושל אריסטו של למעמדם רק זו מבחינה משתווה שפינוזה
את גבוהה יותר ברמה לתחייה המשיב שפינתה, של המוחלט המוניזם עקרון
של ההכרחי והמצע הבסיס את מספק הקדמ־סוקראטית, האחדות פילוסופיית
מציינת שפינתה של המפותחת שיטתו יותר: שחשוב ומה פילוסופיה: כל
אל המכוונת זו המסח*תית, המטאפיסיקה תולדות של שיאן את היגל לדעת
את כלומר, — זה אובייקט רואה ואשר הסובייקט(, אל לא )ועדיין האובייקט
ידי על עצמו בתוך ונשלט כבנוי — עצמו בפני לכאורה הקיים שמנגד, העולם
״הלוגיקה בשם היגל קרא זו לנקודת־מבט (.10808) התבונה כוח
מה את לכנות מעדיף הוא שבו מעט, יוצא־דופן כינוי האובייקטיווית״,*
דוגמאטית״. ״מטאפיסיקה בשם כינה שקאנט
הפילוסופים מבין כ״גדול הגרמני, קודמו וולף, כריסטיאן את ראה קאנט
צריך להתפלסף ״הרוצה לשפינוזה. זה תואר שומר היגל ואילו 3הדוגמאטיים״,
בכמה אצלו החוזרת ידועה, במימרה אומר הוא — שפינוזיסט״ להיות תחילה
שיטת היגל, של העיקרי המטאפיסי חיבורו הלוגיקה״, ב״מדע 4גירסות.
מהלך כל את לשיאו כמביאה מוצגת כראוי, ומתוקנת מבוקרת שפינתה
אולם האובייקטיווית׳׳. ״הלוגיקה בשלב שנתגבש כפי המסורתית הפילוסופיה
לאחור נדחק המוחלט, העצם מושג על הסובב זה, טהור אובייקטיוויסטי שלב
זהה האובייקט מבנה כי האומר קאנט, של המהפכני האידיאליזם עקרון ידי על
ט של המבנה עם ק ביי סו תגלית כאן רואה היגל ידיו. על נקבע ואף התבוני ה
שימור )תוך המסורתית המטאפיסיקה על הכלח אבד שבגללה מרחיקת־לכת,
של נקודת־הראות הופיעה קאנט, עם להם(; מעבר אל והליכה הישגיה
סי ספרו בכותרת מופיע שהוא כפי ׳׳לוגיקה״, במונח * פי א ט מ היגל ,אין,הלוגיקה׳ ״מדע ה ההוויה או המציאות את מבנה שהוא כפי ס1ג1הל לחקר אלא פורמלית ללוגיקה מתכוון המגולם לוגוס של החד־צדדית ההכרה משמעה ארבייקטיווית״ ש״לוגיקה מכאן עצמה.
)המבוטאת ההכרה את כוללת כבר סובייקטיווית״ ׳׳לוגיקה ואילו החיצונית, במציאותותבוניותו. האובייקט ממשות של בקביעתן משתתף התבוני שהסובייקט באידיאליזם(
שני סרק 278
2 והמל וזה שיפיג 7 9
״ ״הלוגיקה ת טיווי ק ביי סו שהיה המודרני, האידיאליזם של כלומר, — ה
בין הדיאלקטי הזיהרי ידי על עצמו, היגל בשיטת הבוגרת צורתו את לקבל עתיד
ת בין הסובייקט, לבין האובייקט שו מ מ ל ה ע פו בין ב טוי ל בי ה
שגי מו א ה הי ת ש תנ ה נו מ צ ת לע עו צ מ א ם. ב אד ה
אצל )כמו עצם או דבר מין אינו המוחלט היגל, של החדשה עמדתו לפי
של טהורה סובייקטיווית פעולה או גרידא סובייקטיווי ״אני״ לא וגם שפינוזה(,
שב״)כמו ״אני שניהם את כולל המוחלט אלא קאנט(, בעקבות פיכטה, אצל חו
בלשונו שהיגל, יותר גבוהה דיאלקטית בסינתיזה כמרכיבים עצמו, בתוך
לשפינוזה היגל מייחס בכך ״המושג״. בשם מכנה ויוצאת־הדופן, הייחודית
הפילוסופיה תולדות כל את לשיאן הביא שפינוזה לשלו: אנאלוגית עמדה
״הלוגיקה את לשיאה מביא שהיגל כשם האידיאליזם, הופעת שלפני
של המכרעת בנקודת־הצומת עומד שפינוזה בכך הסובייקטיווית״.
אל הדוגמאטי האובייקטיוויזם מן למודרניות, ממסורת המפנה :המטאפיסיקה
היא זה למפנה והגשר המנוף כאשר — עצמו היגל של הדיאלקטי האידיאליזם
קאנט. של הגותו
את שאפשר ושפינוזה קאנט של הדיאלקטי הצירוף אכן זה היה היגל, בעיני
החד־ המטאפיסיקה את תיקן קאנט של ״האני״ מושג הוא. שביצע הסינתיזה
של המוחלטת הכוליות ועקרון העצם, מושג על הסובבת שפינוזה, של צדדית
השניות את בייחוד בקאנט, מצא שהיגל פגמי־היסוד את לתקן אפשר שפינתה
מן ומנותקת סופית היא האדם תבונת כי השקפתו ואת קאנט, של הרדיקלית
זה משידוך כתוצאה לעצמו״(. כשהוא ״הדבר שיכונה הממשית)ממה המציאות
דינאמית, שהיא — השפינוזיזם של חדשה גירסה נולדת לשפינוזה קאנט כין
ההיסטוריה. למושג כפופה — שנראה וכפי דיאלקטית,
לספרו בהקדמה גם הרוח בתולדות מכריע מקום לשפינוזה מועיד היגל
נקודת־ ״לפי אומר: הוא שם (,1807) הרוח״ של ״הפינומנולוגיה המוקדם,
לי... המבט בתור ]רק[ לא האמיתי את מבטא שנתפוס כך על עומד הכל ש
״. בתור גם בה־במידה אלא עצם, ט ק ביי שפינתה אל הביקורתי הרמז 5סו
של העצם פילוסופיית לעמוד צריכה שיטת־האמת ביסוד ושקוף. ברור הוא
שפינתה של המוחלטת הכוליות מושג את להתאים יש זאת ועם שפינתה:
תוליותק את לראדח שיש הדבר פירוש דיאלקטי. סובייקט של לקווי־האופי
נעשה כלומר, עצמו, את שולל הסובייקט שבה כינון־עצמי, של תנועה כבעלת
ם ומוצא,חוזר חוזר הוא שנייה״, ״שלילה ידי על ואז, לאחר: . שי מג ן ו נ כו מ ו׳-—-------—-----------——--------—________________—— —־■—וי
ך האמיתית, עצמיותו את תו תו. הזה האחר ב עו צ מ א ב דבר של ובסופו ו
על־זכעי או נצחי להיות יכול המוחלט)אלוהים( אין היגל אצל כי מכאן, ישתמע
2 8 שני פרק 0
ש, א ח עליו אלא ונתון, פשוט קיום כמין מר ת פ ת ה ע ל הגי ל למעמד_זה ו
נועז, רעיון זהו האנושית: ההיסטוריה ובתוך בזמן המתרחש תהליך באמצעות
שפינתה. של לזו מעבר אפילו חורגת שלו ההטרודוקסיות שמידת זאת להבהיר אנסה ? שפינוזה על היגל של העיקריות נקודות־הביקורת מה־
שניות)אף־על־פי בנקודות ולדיון ארוכה לפרשנות־טקסט להיכנס בלי תחילה מ
ם אפתח כך לשם חשוב(. משקל לרוב, להן, יש היגל שאצל כו סי טי ב לי אנ
ת של ענו ט ת ה ריו ק עי ל, של ה ג הקשרים ואת אותן לשחזר שניתן כפי הי
אפנה כך אחר 6לעניין. הנוגעים הטקסטואליים המקורות כלל מתוך שביניהן
כדי הלוגיקה״, ״מדע ושל הפילוסופיה״ תולדות על ה״הרצאות של לטקסטים
של האונטולוגי חלקו יושלם בכך דלעיל. הנקודות את מעט ולפתח להשלים
קמעא. מופשט בהכרח יהיה אופיו שבגלל זה, פרק
הדת לגבי הלוגי בדיון שמובלע מה את לחשוף אנסה הפרק בהמשך
גרעינו מאחורי כי נגלה יותר עוד לחפור בהעמיקנו הפילוסופיה. ותולדות
של סימניו מסתתרים לשפינוזה היגל בין האונטולוגי הפולמוס של הקשה
אנוס־לשעבר. יהודי, כופר לבין לותרני־הטרודוקסי פילוסוף בין אפשרי עימות
את להשלים כדי חיוני יהיה אך שאציע, הפילוסופי לטיעון הכרחי אינו זה דיון
של מעמדו על נוסף אור לשפוך וכדי — והאקסיסטנציאלי ההיסטורי הקשרו
ואטען: היגל של ביקורתו על אשיג לבסוף, התבונה״. של כ״אנוס שפינתה
עס )כ( להודות: מוכן משזה היגל אל יותר קרוב שפינוזה היה אחד מצד )א(
תן אינוש קשהנו גרעין מהווים ביניהם התלויים־ועומדים ההבדלים זאת, ני
ב שו ה ליי תיז סינ ה. ב ש היגל, בשיטת ״מומנט״ איננו שפינתה לכן, חד
ודמוי־אדם. תכליתי אופי למוחלט להעניק הנסיון את ידיו בשתי לדחות ועליו
שפינוזה העימות נסיונות שני יצאו שממנה דרכים, פרשת בכך לנו ישמש היגל-
ם גדולים חרי תכליתיות לייחס )בלי אימאננטיות של פילוסופיה לבנות א
ניטשה. של וזה מארקס של זה — להוויה(
וסובייקט שליליות, עצם, הפילוסופי: הטיעון
ניתן בלבד שבהם התנאים את לקבוע כנסיון שפינתה על ביקורתו את כבין היגל
■ את — לכל ומעל עצמו, שפינתה של עקרונותיו את קוהרנטי באופן לקיים
מקבל שהיגל מפני דווקא האימאננטית. המציאות מכלול עם זהה שהאל הרעיון
השיטה מן לסלק דורש הריהו אותו, לקיים ומבקש שפינתה של זה עקרון
: ההנהרה את לבלתי־אפשרית העושים שפינתה, של בהגותו אחרים יסודות .ד : ־העיקרי. רעיונו של והשלמה העקבית
281 והיגל שפינתה
ם טי סיכו לי עון של אנ טי ה
;השלילה מושג של החד־צדדית תפיסתו על במיוחד שפינתה את מבקר היגל
ש הוא שבו הבלתי־קוהרנטי( )ולכן הלא־דיאלקטי האופן על את בונה־ומפר
אה תופס שהוא כך על — הקודמים מן כתוצאה — וכן הכוליות: מושג
לעצמו. ומודע אורגני כסובייקט ולא כעצם, כלומר ואינרטי, נח כדבר הכוליות
לא פילוסוף שגם כאלה, הן היגל של המפורטות נקודות־הביקורת מרבית
ה להעניק מנסה היגל אולם אירע(. שאמנם להעלותן)כפי יכול היגליאני ר צו
ת תי ט כולם ייחוס ידי על וזאת שפינתה, אצל שגילה השונים לפגמים שי
אותו המוליכה שפינתה, של ה״חד־צדדית״ השלילה תפיסת :ףמשות לשורש
כוליות. של לא־דיאלקטי מושג ליצירת
אלה: הם העיקריים הפגמים
ר העצם (1) תו פשוטה, עצמית וזהות טהורה הוויה אלא אינו עצם ב
שלילה. כל מכללה המוציאה
פנימיים, והבדלים התפרטות בעל להיות יכול אינו המוחלט שכך, כיוון (2)
להוציא המוחלט חייב שכך, כיוון :מזה זה השונים פרטים בתוכו לכלול כלומר
פנימית. והתפרטות הבחנה של אפשרות כל מכללו
דברים של בקיומם ההכרח את להראות מסוגל שפינתה אין זה, מטעם (3)
— הטוב ובמקרה הסר־הסבר, נשאר היקום של הסופי ההיבט פרטיים:
קונטינגנטי)מקרי(.
להיחשב יכול אינו הסופיים האופנים עולם קונטינגנטי, בתור אפילו (4)
ריז שפינתה אמנם לממשי. כ יש למעשה אך ממשיים, הנם אלה אופנים כי מ
הכוח־המדמה. של או — חיצונית״ ׳׳רפלקסיה של כפרי לראותם
אפיונים או עצמיות קביעות להיות יכולים אינם העצם תארי לכך, בדומה (5)
של וסובייקטיווית חיצונית )פרוייקציה( השלכה רק אלא העצם, של ממשייםרוחנו.
האופנים תוצאה: בתור ולא ראשית, או כהתחלה קיים המוחלט (6)
העצם של אפשרותו את מתנים ואינם חד־סיטרית, תלות בעצם תלויים הפרטיים
ם עצמו״ ״סיבת הוא העצם גופו. ד ובלי הפרטיים, האופנים סיבת להיותו קו
של לקיומה ביותר הבולט הביטוי זהו היגל, )בשביל סיבתם. בהיותו תלות
ולא־הדדית.( לא־דיאלקטית מערכת
של ההיבטים שני בין בסיסי שבר לכלל מצטרפות דלעיל הנקודות (7)
ברמת שראינו, כפי עדיין, מתרחש זה תיקון משפינוזה. דורש שהיגל הראשון
של התהליך תוצאת הוא שהמוחלט אומר והוא :האובייקטיווית״ ״הלוגיקה
הסופיים. האופנים באמצעות המתרחש תהליך כינונו־העצמי,
זו האם סיבתו? הוא אשר זה ״עצמו״ מהו אך עצמו, סיבת הוא העצם כמובן,
רק ״אחר״? של בצורה שלו ״עצמיותו״ הוא שמא או טאוטולוגית, זהות
2 9 שני פרק 0
הקוהרנטיות תנאי ואת כוליות, של הדיאלקטי המושג את יספק האחרון הפתרון
סיבתו שהוא בכך, עצמו סיבת הוא העצם בכלל. כזה מושג לקיים כדי הדרושים
:שונה ובנוסח שלו. ה״אחר״ בצורת הוא־עצמו אלא שאינם האופנים, ריבוי של
שהוא בכך, עצמו סיבת הוא היקום של האחדותי הנצחי, האינסופי, ההיבט
מומנטים הם אלה ושני ;יקום אותו של והריבויי הזמני, הסופי, ההיבט סיבת
תה של מנוגדים העולם ויחידה. אחת דיאלקטית אחדות של מערכת, או
אומר כך, אם שפינוזה: לפי אחד הם טבוע״ כ׳׳טבע והעולם טובע״ כ״טבע
לא הטובע שהטבע כזה, באופן אותם ויבאר נוסף צעד שפינוזה נא יעשה היגל,
דיאלקטי, באופן סיבת־עצמו יהיה אלא עצמו, ובצ£ני במישרין עצמו סיבת יהיה
הוא־עצמו אלא שאינו — הטבוע הטבע של הסיבה היותו במיצוע כלומר
מימושו את מקבל 031153 8111 של המושג אחת, במלה ״אחרות״. של בצורה
סיבת־ ונעשה סופיים, אופנים של לריבוי עצמו את מפרט יחיד שעצם כך, מתוך
ת עצמו עו צ מ א תו ב ם היו ת ב ם של סי פני ה. או בתור אז, רק אל
ה א צ זהותית כמערכת ולהיכונן להיבנות הכוליות יכולה זה, מיצוע של תו
מוחלטת.
קון תי טי ה אלק שני: הדי ט ה חל מו ט ה ק ביי סו כ)
את למעשה פירשנו כתוצאה, וראייתו המוחלט לתוך השלילה הכנסת ידי על
ת. כוליות בתור העצם גני ר בכך, אורגנית היא דיאלקטית כוליות או
וגם :אותה המהווים הפרטים ריבוי בין הגומלין יחסי של תוצאה היא שאחדותה
שאותו הכללי העקרון את ביסודם מניחים אלא ראשוניים, אינם אלה פרטים
— הדיון להמשך מכרעת נקודה זו — והנה ומכוננים. חוזרים הם־עצמם
ט. מערכת היא כך המוגדרת אורגנית כוליות ק ביי סו ת־ מויי מושג ד
הראשונית הוראתו בלבד: תודעה בעל יצור מציין אינו היגל של ה״סובייקט״
השלטת זו היא שלה הלוגית שהתבנית אורגנית, כוליות לכל מתייחסת
עצמית( ״אני״)תודעה של במובן סובייקט של אחדותו ״אני״. של בפעילותו
של תוצאה היא זהותו אלא הנתונה־מדאש, זהות־עצמית לו שאין כך, בגויה
ובתוכו. הדימויים ריבוי באמצעות מבצע הוא שאותו זיהוי־עצמי, של תהליך
התפרטות בתור מחשבותיו ריבוי את לעצמו מייחס שהסובייקט כך מתוך רק
לו, ככזו. בה ולהכיר ״אני״ בתור זהותו את לכונן הוא יכול ש
את ראה קאנט קאנט. אצל היתה כבר ה״אני״ מבנה של הזו התפיסה ראשית
כהתפרטותו זה ריבוי על מדבר היגל ואילו החוץ, מן כמתקבל הדימויים ריבוי
ת מי צ ע של זהותו שניהם: מסכימים אחת בנקודה אולם הסובייקט. של ה
2 והיגל שפינחה 9 1
באמצעות מתכוננת היא אלא מלכתחילה, נתונה אינה )כ״אני״( סובייקט
ט מבנה כי מסתבר, מכאן הריבוי. ק ביי סו ר ה תו ״ ב אני ב הוא ״ א ה מ־ דג
ת של ליו ת כו טי ק ל א שג״. של ״המושג הוא היגל, אומר ה״אני״, : די המו
ת כוליות של מבנה גילינו העצם של ברמה שכבר ומכיוון או אורגני (
שאמור מה בתוך דמוי־סובייקט מבנה למעשה, שחשפנו, הרי דיאלקטית(,
גרידא. עצם להיות
שני: אל מוליך הראשון הדיאלקטי התיקון זו, בדרך לעל* שיימתו ידי על ה
לפיה קאנט, בעקבות שעשינו המהפכנית התגלית ידי ועל כולו, העצם תחום של
ט מבנה ק ביי או ה ה ה דו ז סו ה בי בנ מ ט, ל ק ביי סו מן עוברים אנו ה
הריאליזם מן כלומר הסובייקטיווית״, ״הלוגיקה אל האובייקטיווית״ ״הלוגיקה
הישות את התופס הדיאלקטי, האידיאליזם אל דברים־כשלעצמם של
את והמכיר הפועל לאדם והמייעד הדדי, באופן זו את זו כמכוננות והמחשבה
מוחלט. כיש העצמי למימושו להבאתו עד היש, בתוך שינוי לחולל התפקיד
את מכונן שהסובייקט )האומר האידיאליזם עקרון את איפוא תולה היגל
תנאי היא האחרונה זו דיאלקטית. לוגיקה של בקיומה האובייקט( של ממשותו
גם והיא מעמד. יחזיק לא שבלעדיה האידיאליסטי העקרון של לאפשרותו
שבו האופן מן שלה דגם־היסוד את השואבת בכלל, הפילוסופיה של הלוגיקה
שהוא הריבוי, באמצעות זהות־עצמית לו ורוכש עצמו, את מפרט הסובייקט
שלו. ה״אחר״
שפינתה של העצם לתוך שהחדרנו הדיאלקטית הלוגיקה היגל, לדעת
והאובייקטיוויסטית־גרידא העצמותית הגישה את שמה־לעל( )או שוללת
את לפתע מגלים נוא אורגנית, נעשית שפינוזה של שהכוליות משעה לעולם.
ך עצמנו של הסובייקטיווי הדיוקן תו חיצוני כעצם כה עד שראינו מה ב
לנו. ניצב רק אשר לחלוטין, מו החיצוני בעולם מעיין הפילוסוף כאשר ל
יותר, קוהרנטית שפינוזה של השקפתו את לעשות ומנסה כוליות, של במונחים
שלה חותמה את ומגלה עצמה, אל חזרה נדחפת חשיבתו הרי בתוך ואתדמוחה־
אל חוזרת אינה חשיבתנו אולם ואינרטי. נבדל כעצם כה עד לה שנראה מה
היא אלא — אובייקט רק שהוא אובייקט מול העומד נבדל כסובייקט עצמה
כלומר, הנזמשי. העולם את מבנה גם אשר סובייקטיווי, כעקרון עצמה את מגלה
הכוללת להיגל, המיוחדת בהוראה 311016560 הביטוי את מתרגם אני לעל" ״לשים בפועל * גרעין שימור עניין, של המסולפת צורתו )ביטול והעלאה שימור ביטול, :מומנטים שלושהיותר(. גבוהה ביטוי לצורת והעלאתו שבו, האמת
שני פרק 292
ושל הסובייקט של המבנה אחדות היא האור אל ויוצא כאן שנחשף מה
האובייקט.
כי ראינו לשפינוזה. קאנט בין הסינתיזה מופיעה שוב זו מכרעת בנקודה
ה היגל, בשביל היא, הדיאלקטית הלוגיקה ק לוגי ת של ה כו ער ת־ מ מויו ד
ט. ק ביי העקרון של האמיתית משמעותו את לבטא אמורה היא כזו בתור סו
זה מהפכני רעיון מושאו. לגבי מכונן תפקיד בעל הוא חושב״ שה״אני הקאנטי,
ובוודאי הכיר לא ששפינוזה הקופרניקאית״(, כ״מהפכה גם )הידוע קאנט של
בו־בזמן, אולם דיאלקטי. פשר באמצעות רק סתירה ללא לקיים ניתן דוחה, היה
ניתן אותו גם דוחה( קאנט היה )שאותו שפינוזה של המוחלטת הכוליות רעיון
הלוגיקה זו, בדרך דמויית־סובייקט. כמערכת כלומר דיאלקטי, באופן רק לקיים
בין ליישב ניתן ידיו שעל המיצוע הסולם, הגשר, את מספקת הדיאלקטית
מעבר מהם אחד כל שמוציאים כך ידי על ושפינוזה, קאנט של רעיונות־היסוד
זה דבר יותר. קוהרנטית מערכת לידי אותה ומפתחים החד־צדדית, לשיטתו
של כסינתיזה הבנויה היגל, של המקפת לעל״ ה״שימה את בתורו, מוליד,
ונועזת, חדשה כה היא זאת ועם זו, את זו כסותרות הנראות קודמות שיטות
עצמה. בפני כמהפכנית לראותה שניתן
ט ק י בי ו : ס ח רו ת ו ו י ר ו ט ס י ה ל ה ט ש ל ח מו ה
של מימד לו והעניקה לתוצאה אותו עשתה המוחלט של הסובייקטיווציה
ה״לוגיקה״)המטאפיסיקה לתחום מוגבל הזה השינוי עוד כל אך התהוות.
סובייקט הרוח. מושג של משמעותו את למצות כדי בו אין בלבד, הטהורה(
הראשונה, הסובייקטיווציה מן להגיע כדי היגל. אצל זהים מושגים אינם ורוח
לעבור יש עוד המלאה, במשמעותה הרוח אל המוחלט, של גרידא, הלוגית
עצמית כתודעה אותו שרואים פירושה, כרוח המוחלט ראיית כברת־דרך.
ת התהוות של מימד לו שמעניקים וכן ואישיות, ע צ מ ת מ ידי על ה
ה רי טו ס הי ת. ה שי אנו ״להרגיש אנו יכולים זו בדרך רק כי סבור היגל ה
נאותה דרך גם זוהי עמו. הדיאלקטית זהותנו את ולממש המוחלט בתוך בבית״
שבה, האנתרופומורפיים היסודות כולל ההתגלות, דת של המיתוסים את לפרש
ודימויי במטאפורות האפופה עמוקה פילוסופית אמת היגל לדעת המסתירים
¥ז5*61111§מ6)מ חושים שפינוזה(. של 11בז3§10ג110ל־ הקרוב מושג ,0
את בשיאה איפוא כוללת — כרוח מוטב, או — כסובייקט המוחלט ראיית
ת המוחלט תפיסת שיו אי ה ואת כ צי ריז טו ס הי הבדל מצוי וכאן שלו. ה
שוב עמוק מתבקשות בו, שנדון לפני אך להיגל. שפינוזה בין ובלתי־ניתן־ליי
אזהרה. מילות כמה
293 והיגל שפינוזה
בר נעשה שהוא פירושה אין היגל אצל המוחלט של ההיסטוריזציה סי)ד ח י
ף ישנו היגל אצל המושג(. בגוף סתירה שהוא שבו ההיסטורי, לתהליך סו
ונוצרת עולה כך ומתוך לעל, ומושמים לשיאם הקודמים השלבים כל מגיעיםחסי חלקי אמנם הוא הכל הזה השלב לפני הרוח. של המוחלטת נקודת־המבט וי
בו וחבוי התהליך ביסוד העומד מוחלט למשהו יחסי הוא אבל בלבד:
קי ושלב שלב כל של מעמדו עצם בסיומו. הפועל אל שתצא כאפשרות, ל ח כ
אותם והשם הללו השלבים מתוך הנובע מוחלט אותו ידי על נקבע בלבד
לעל.
החברתית להיסטוריה מוגבלת אינה בהיסטוריה המוחלט התהוות ועוד,
אבל המוחלט, להתהוות ותנאי־מוקדם מצע היא האחרונה זו בלבד. והפוליטית
רואה ולמארקס( לקאנט )ובניגוד ושפינוזה אריסטו כדוגמת היגל, מהותו. אינה
כדרגה ואף ביותר, הגבוה האנושי ההישג בתור הפילוסופית הידיעה את
של המקוריות מונחת כאן — לכך להגיע כדי אולם עצמה. הישות של העליונה
תולדות במישור רק לא ארוכה, היסטורית דרך לעבור האנושות צריכה — היגל
שא המאפשר המצע והפוליטי: החברתי המעשה בתחום גם אלא הרעיונות, ונו
ודרכי־ המנהגים המוסדות, של ההיסטוריה הוא המחשבה תולדות את גבו על
שי הנסיוז את טהורים במושגים מנסחת הפילוסופיה האדם. של הפעולה האנו
דתיות, באמונות בנורמות, רווחים, בנהגים בחיים, מגולם שהוא כפי הממשי,
מסוים היסטורי הקשר של וכיו״ב אמנותיות ברגישויות חושניים, בהיצגים
לדלג המסוגל שיהיה, ככל ומחונן מוכשר יחיד, אדם אין זמן(. רוח ,2611§0181)
לכך. בשלות אינן חי הוא שבה ורוח־הזמן תקופתו אם הפילוסופית האמת אל
תולדות את כן ולפני הפילוסופיה, תולדות כל את מראש מניחה האמת הבשלת
מתגשמים החירות עקרונות כאשר למשל, בכלל. והתרבות המדינה, החברה,
המשלים גם יוכל אז רק הזמן, של הדתית ובתודעה החברתית המציאות בתוך
בתרבות ולהופיע לעלות — המוחלטת הידיעה — זה עקרון של הפילוסופי
הזמן.
ש האדם תולדות מו מי ם כ הי אלו ה
ורכישת החינוך תהליך של )הסובייקט( הנושא את לזהות נטו אפלטון מאז
חיד)גלאוקון, ההוגה עם הידיעה היגל אצל אולם וכדומה(, תיאיטיטום כפרט־י
ההיסטורית. בהתפתחותו האנושי המין לכלל ונעשה הזה הסובייקט נתחלף
חינוך של מקומם את תופסת הזה הקיבוצי הסובייקט של התפתחותו־העצמית
אפלטון אצל היחיד ההוגה של האינטלקטואלית הביוגרפיה ושל הפרט
!ווו1!1■ שני פרק 294 ! ' -11
על־כן וממשיכיו. תר־ — היגל של השפינוזיזם מן נובעת כבר זו ונקודה — י
בתודעה־העצמית שמתחולל מה הרי יחיד, כיש נתפס ההוויה שמכלול מאחר
כשלמות ההוויה לכוליות לייחסו ניתן התפתחותו במהלך האנושי המין של
של ההיסטורית התפתחותה באמצעות לאלוהים. כלומר, אחת, אורגנית ההישגים, הטירוף, הסבל, על שבה, והמורדות העליות על — האנושות
עצמה, הבנת לקראת היש כוליות מתקדמת — קדימה והחתירה הנסיגות
ש. הולך — המוחלט כרוח — ואלוהים מ מ ת מ ושל אופן היא הבנה־עצמית היגל, של ההתפתחותי האידיאליזם בעיני
ת, שו שביל גבוהה דרגת־ממשות היא י לכן, הכוליות(. ובשביל היחיד יותר)ב
לוגי( מובן היגל אצל יש המוחלט של להיסטוריזציה טו אונ תי) שו מובן ולא י
■ ^ )בלשון התכלית זו אלא האדם, של מטרתו רק זו אין בלבד. חברתי־תרבותי
■ תולדותיו על מיךהאדם של באמצעותו עצמה. המציאות של (16108 אריסטו, ץ ל ^ ׳
■1 : ומתקדמת )ה״אובייקט״( עצמה המציאות הולכת שלו* הקיבוצית והתודעה- -.....־־־ כעצם דל לא יייזייזל 1עי •״״>■ ־־
295 והיגל שפינוזה
תו עצם שכן שו ומשמש עצמו את משכיל הוא שבה הפעולה היא האל של י
ת, נצחית היא זו אלוהית ישות גם אבל :היקום לשאר ראשון כמניע מני על־ז ו
האל של העליון קיומו מצב את עושה בלבד היגל טהור. ״בפועל״ של מצב לי — 1--- מ זי בי ״ ל ״ ־ ״ ־ א" ״ שלהאל ״*ת קיי־׳י״המיןהמין של הה־־טוייה כלל יי' על המהייו בזמן. ״הליו של להוצאה
׳ ............ ז*-----י— ' "י'־״'•״י "ז״נק המציאות הולכת שלו* הקיבוצית והתודעה■ רק לא הפועל אל עצמה את מוציאה היא כשבכך הבנת־עצמה, לקראת |# ^ ם צ ע ו כ מ ו פ ו ר ת נ פא ,ר ך׳'הפועלים םי ו1 *ב פי7״״ י׳ סי למגמות י
ה לגילומם — ללכ מעד י
האל־האדם. במיתוס ..או הכוליות, של הפנימית ילדיחייחחות ................*-------- י
.......— י... מ ו!׳ כשבנך הבנת־עצמה, לקראת■יז - או הכוליות, של הפנימית ההתפתחות כ״סובייקט־אובייקט״. אלא סתם, אינרטי
׳'/ מתחוללת זו כוליות של המושגית ההבנה בו אשר שלב אל מובילה אלוהים,/ 1״■• —--------*— ח י י י י י ־ י ־ ל י ז די ז י
- __________________7א מובילה אלוהים,שכן של כחלק בתוכה יא ללוח הוא מיךהאדם עצמה) כולש גניי מיתו -<ייי7ע (■יותלה
*את יודע שהמוחלט בלבד זו לא זו, פילוסופית תודעה־עצמית של הופעתה הי בן ^| לו א 2הח ״י׳ ■י-.................- י י י ה י י המוחליז שהרוח ניוון ■11׳• י־׳־ייי
׳ תודער. שד הופעתה - ע 11^ .- ... ........׳. ההוויה דרגת את לו רוכש כלומר, ממשי־בפועל, נעשה גם הוא בכך אלא עצמו,
המדויק, במובן מוחלטת ממשות להתקיים יכולה זה בשלב רק ביותר. הגבוהה
ועל שלו החלקיים המומנטים על לעל״( )״שים המתגבר סובייקט-אובייקט
ידיעה־עצמית לו רוכש אלוהים כי לומר נוכל שבתוכו. והסתירה השניות מצבי
)העיונית האנושית ההיסטוריה באמצעות ומוחלטות שלמות לידי ומגיע
פי כאחד(, והחברתית על־ להיסטוריות מעבר אל חורג הוא האחרון שבשלב אף־
בן קיום אל שלו מו מני)ב דיאלקטי(. על־ז החשובים מקודמיו איש אצל לא וגם שפינתה, אצל נשמע לא כזה דבר
והוא 10אישית, תודעה־עצמית למוחלט אין שפינתה, לפי היגל. של האחרים
ת, של העליון הישותי המעמד מן שינוי ללא נהנה חיו צ לזמן יחס שום בלי נ
הטריוויאליות לתמורות שימ־לב בלי — וכמובן ההשתנות, ולעולם
של כלשהו אחר בתחום או — )בהיסטוריה( האדם של בעולמו המתחוללות
- ידיעה־עצמית לאלוהים יש אמנם אריסטו אצל בטבע. סיבתיים אירועים
ם של תודעתם באמצעות אלא כמובן, קיום, לה אין זו קיבוצית תודעה * חידי הי
ודור. דור בכל אותה המרכיבים
שניתן לי נראה אך היגל: של הדיאלקטיקה מתוך נובע זה רדיקלי מפנה
בשכבת־העומק האלוהים. בן ישוע, של למיתוס היגליאני כתרגום גם לתפסו
תיכעין בזרם להבחין אפשר היגל של ההיסטוריה פילוסופיית של ד 12חזק. ־
בלבד)ראה תפלה אמונה בה וראה ההיסטורית הדת את לחלוטין דחה שפינוזה
ש, מציעה היגל של הדיאלקטית גישתו ואילו הקודם(, הפרק ש־מחד פירו
הדת של העיקריים והסמלים המיתוסים מן לכמה הפילוסופיה, במונחי
פילוסופית אמת של מטאפוריים כביטויים היגל מבין שאותם ההיסטורית,