חצר השותפים - יחיד קהילה והקנין האישי - עיון בספרות התנאים

בסיעתא דשמיא

אילן-אוניברסיטת בר

קהילה והקניין האישי, יחיד -חצר השותפים

עיון בספרות התנאים

פאלוך משה: מאת

מוסמךעבודה זו מוגשת כחלק מדרישות לשם קבלת תואר אילן-בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר

א"תשע גן -רמת

ר יצחק ברנד"עבודה זו נעשתה בהדרכתו של ד

אילן-מן הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר

, ההיגיון והמחקר, תודה יצחק על שהובלת אותי בנתיבי התורה .בדיוק ובכבוד

וכן ענייניםת

ד -א תקציר

51 -51 מבוא

51 - 51 הצגת עמדות התנאים פרק א

01 - 47 מחלוקת התנאים פרק ב

05 - 77 עמדת רבי יוסי 71 - 71 עמדת רבן שמעון בן גמליאל 11 - 47 עמדת חכמים

41 - 10 ודיני נזיקין דיני שכנים פרק ג

19 - 550 מעבר משיח שכנים לשיח נזיקי פרק ד

559 - 557 סיום פרק ה

551 - 554 יחיד וקהילה נספח לפרק ב

551 - 501 משנת חנות וחצר נספח לפרק ב

505 - 500 סמכות בני החצר נספח לפרק ב

509 - 590 זק ראיההי נספח לפרק ד

599 – 594 רשימה ביבליוגרפית

תקציר באנגלית

‏א׳

תקציר

פרקים )הקומה הראשונה . ועבודה זו בנויה משתי קומות המתייחסות זו לזו כבית ועליה על גבי

בשאלת , משפטיות של התנאים-והיא עוסקת בברור עמדותיהם ההלכתיות, היא מושגית( ב-א

פרקים )הקומה השניה . החצר –היחסים המשפטיים שבין היחיד לבין הקהילה במרחב המשותף

א מתווה ההשוואה הו. עוסקת בתלמודם של האמוראים בהשוואה לאמור בתורת התנאים( ד-ג

צרוף המהלך . משפטי של יחסי היחיד והקהילה-בבחינת שדה השיח בו מתקיים הדיון ההלכתי

הזכות כולו מלמד שבעולמם של התנאים התקיימה מחלוקת אודות עצם קיומה והיקפה של

מתרחש מעבר ושינוי בשיח , כך נראה, בדברי האמוראים. של היחיד במרחב המשותף הקניינית

כמו גם , פרשנות מחלוקת התנאים. דיני הנזיקיןמתבסס עתה על יסודות המשפטי והוא -ההלכתי

ולכך , מתקיים בשדה הלכתי זה, הדיון ההלכתי כולו ביחסי יחיד וקהילה במרחב המשותף

. נפקויות הלכתיות ורעיוניות רבות

מלמדת על , התוספתא והברייתות שבתלמודים, ברירתם של העמדות השונות מתוך המשנה

ל מנעד דעות רחב המקיים מחלוקת בשאלת מעמדו וזכויותיו המשפטיות של היחיד קיומו ש

מוקד המחלוקת נסוב סביב הקף הפעילות המותרת . בהקשר זה של החיים בסביבתם של שכנים

.בשדה או בחצר המשותפת, בבית הפרטי

רבי , ג"הן עמדותיהם של רשב, ל"הדעות המרכזיות אותן ניסיתי לגבש מתוך מכלול ספרות חז

. שדנו וחלקו בדור הראשון של אושא, יוסי ועמדת חכמים

.ארחיב מעט את הנאמר לעיל

מציג בתמצית את עיקרי המחלוקת והוא מעין מפת התמצאות כללית לעולמם ההלכתי של פרק א

. התנאים בסוגיה זו

ח את כמו כן הפרק מדגים ומוכי. מפרט את שלוש הדעות המרכזיות שבספרות התנאיםפרק ב

:כדלקמן, התפיסות ההלכתיות ואת המשתמע מכך

היא עמדת קצה במערכת היחסים ההלכתית והערכית בין יחיד וקהילה רבי יוסיעמדתו של

על , בזמן ובמקום, היקף-מגן רבי יוסי בהגנה רחבת, פי ההבנה הרחבה בדבריו-על. במרחב משותף

, פעילותו בביתו האישי בשדהו הגובל לשכנוזכות זו קיימת לו ביחס ל. זכותו הקניינית של הפרט

‏ב׳

הזכות הקניינית מעניקה חירות פעולה לבצע את שגרת החיים בכל . וגם בחצר המשותפת

יוסי ' במסגרת דברי ר. חרף העובדה שהשכן או השותף עלולים להיפגע מכך, המקומות האמורים

לו נחשב לקניינו של המרחב המשותף כו, לדעתו. עלתה תפיסה מעניינת ביחס למרחב המשותף

.ויש להעניק לו את חירות הפעולה בהתאם, הפרט כמו ביתו ממש

באה לידי ביטוי בחרות , עמדה זו המדגישה את הזכות הקניינית של היחיד במרחב המשותף

היחיד יכול לטעת את אילנו בסמוך לשדה חברו : פעולה של היחיד ללא מגבלה של זמן או מקום

או שהוא עתיד לכרות שם )הסמוך בורות שנועדו לשמש כמאגרי מים אף אם שכנו כרה בשדהו

.וכן בדוגמאות נוספות, (בורות אלו

יש לציין שבקרב האמוראים והראשונים ישנן עמדות המצדדות בפרשנות מתונה לעמדת רבי

-פי עמדות אלו קיימת אמנם לכל פרט זכות קניינית בת-על. 'פרשנות צרה'אותן כיניתי , יוסי

. 'פעילות תחומה'אלא שהיא מוגבלת בסוג של פעילות אותה כיניתי , ש במרחב המשותףמימו

ובלבד שלא יטריד את , לרבות זה המשותף, זכותו של היחיד לממש את הפעולה בקניינו האישי

.המעוניין גם הוא לממש את זכותו הקניינית במרחב המשותף, האחר

הריבון , ג"לדעת רשב. ל קשת הדעות התנאיותניצבת בקצה השני והמנוגד ש ג"רשבעמדתו של

לבני . בני החצר -רשמי ולא מוכר דיו בספרות התנאית -הדומיננטי במרחב המשותף הוא גוף לא

ולהדיר אנשים או בעלי מקצוע מלשכור , החצר הסמכות והרשות לקבוע את אופי הפעילות במקום

בני החצר נוגעת לכלל פעילותו של סמכותם של. בית או לרכוש זכות קניינית אחרת במרחב זה

בנספח ג לעבודה זו נדון . העמדת תנור בחצר או שימוש הגורם רעש בביתו של היחיד: היחיד כגון

.במקור סמכותם של בני החצר

לצד הכרה בסמכותם , וכוללת הכרה בזכותו הקניינית של היחיד, היא עמדת ביניים חכמיםעמדת

, נדונו זכויותיהם השונות של בני החצר כגון הזכות לבטחון במהלך הפרק. הרחבה של בני החצר

המשפיעה רבות על ניהול , אחת הזכויות המרכזיות של בני החצר. בניית ערוב ורכישת ספר תורה

בין ; היא שמירה על ההפרדה בין המרחב הפרטי והצבורי של החצר, חיי היומיום במרחב המשותף

המונח ההלכתי המרכזי הקובע עקרון זה הוא . המוני והזרהאופי האינטימי והמוכר ובין האופי ה

סימון קו . כמו גם דיני הרחקת נזיקין, במהלך הפרק נדונו גם זכויותיו של היחיד. 'ריבוי הדרך'

אינה , הגבול וקביעת האיזון בין הזכויות השונות של קהילת בני החצר לעומת זכותו של היחיד

מוצעים כמה כיוונים להגדרת , הפרק העוסק בעמדת חכמיםבסופו של , עם זאת. פשוטה וברורה

.הזכויות השונות

‏ג׳

קיים , חרף קיומה של מחלוקת בדבר הקף הזכויות של היחיד לעומת הקהילה במרחב המשותף

. הזכות הקניינית –מכנה משותף ברור בין הדעות השונות היוצר שדה שיח ערכי משפטי מובהק

אולם ברור הוא , כות הקניינית של היחיד לעומת הקהילההעמדות השונות נחלקות בשאלת הז

במהלך הפרקים הודגש . שהיא המשענת המשפטית הרלוונטית ביחס לזכותם של היחיד והקהילה

.והוכח הנימוק הקנייני התומך בעמדת כל אחת מן הדעות

קיומו והיא הטענה אודות , מהווה פרק הכנה והכשרה לביסוס הקומה השנייה בעבודה זו פרק ג

של שינוי ומעבר משיח קנייני לשיח נזיקי ביחסים המשפטיים של היחיד והקהילה במרחב

לעומת זה , על מנת לבסס טענה זו יש לבחון היטב את ההבדלים בין השיח הקנייני. המשותף

פרק ג מעמיד מספר מבחנים . באשר למערכת היחסים בין פרטים או בין יחיד וקהילה, הנזיקי

מסקנתו של פרק זה היא שלילתו הגורפת . שיים לקיומו של כל אחד משדות השיחעקרוניים ומע

של הנימוק הנזיקי במסגרת הדיון אודות היחסים המשפטיים של היחיד והקהילה במרחב

. המשותף

בסופו של הפרק נסקרת דעתם של הראשונים והאחרונים בשאלת הניתוח ההלכתי של דיני

.השכנים

את הקושי להכליל ולהמשיג את היחסים ההלכתיים בחצר השותפים ואת מעלים , אחרונים רבים

המבסס את ' הסבר חדש'לאור זאת הם מציעים . על בסיס דיני הנזיקין בלבד, מחלוקת התנאים

, ב-כמודגש בפרקים א ו, טענתי היא. היחסים ההלכתיים בחצר השותפים על בסיס דיני שכנים

סודות קדומים ומוצקים עליהם צמחו רובן של ההלכות אינו אלא חשיפה של י', ההסבר החדש'ש

.המופיעות בפרק ב של בבא בתרא

מעבר זה מתבצע בכמה שלבים . נבחן בקפידה את המעבר מן השיח הקנייני לזה הנזיקיבפרק ד

בדבריהם אנו . רבינא ורב אשי, רב כהנא: שישי-ושותפים לו גדולי האמוראים מן הדור החמישי

שמעמיד כאמור את התשתית , חדשה לדיון ההלכתי שבין יחיד וקהילה מוצאים התייחסות

רב כהנא מוסיף סייג . הלכתי ופרשני: דבריהם מתקיימים בשני מישורים. הנזיקית לדיון זה

שעמדתו הרחבה של רבי יוסי הדוגלת בזכותו של היחיד , הלכתי חשוב לדברי רבי יוסי וקובע

תוספת . גיריה דיליה –מסויגת בסייג נזיקי מובהק , לפעול בחופש וחרות בכל המרחב כולו

זו פותחת פתח חדש לדיון בדבריו של רבי יוסי ומחייבת התייחסות לשיקולים נזיקיים הלכתית

וקובע להם עקרונות הנשענים על יסודות , חדשה לדברי רבי יוסי פרשנותרבינא מעניק . בדבריו

ובכך , מרחיבה ומעמיקה הגמרא, רב כהנא כמו גם את דברי, את דברי רבינא. דיני הנזיקין

‏ד׳

נבחנים דברי האמוראים , נוסף לדיון ההלכתי ובחינת השיח. מעצימה את המעבר לשיח נזיקי

. והגמרא ברובד המשמעות הערכית שעומדת בבסיס מעבר השיח

המרחיבים ומדגישים היבטים שונים של הדיון בדברי התנאים נספחיםצרפתי לעבודה זו מספר

ודיון לשוני במשנת , מקור הסמכות של בני החצר: מוראים אודות יחסי היחיד והקהילה כגוןוהא

ומשכך , הרחבות אלו מהוות סטייה מן המסלול והדרך בהם הלכתי בעבודה זו. החנות שבחצר

, הנספח האחרון עוסק באחת הסוגיות המפורסמות והנלמדות. מקומם בנספח בסופה של העבודה

אופי הדיון בזכות לפרטיותו של , להבנתי. היזק ראיה -ונטיות לחיינו הממשיים שיש לה זיקה ורלו

.הם תוצאה ישירה של מעבר השיח משיח קנייני לשיח נזיקי, אדם כמו גם המושג היזק ראיה

01

מבוא

הגדרת הנושא

האחד מצביע על . האחד מושגי תיאורטי והאחר ספרותי, עבודה זו בנויה משני מוקדים מרכזיים

עוסק בבחינת מחלוקת ( ב-פרקים א)ראשיתה של העבודה . עובדות והאחר בוחן תהליכים

שאלת היקף הזכויות והחובות של היחיד ב, ג וחכמים"רשב, רבי יוסי: התנאים בדור אושא

( 'המרחב המשותף'או )' חצר השותפים'אקדים ואומר שהמונח . והקהילה בחצר השותפים

הן החצר המשותפת והן והבית : מתייחס למכלול המרכיבים הקניינים הקיימים, בעבודה זו

.הפרטי

, משנה: תנאייםבמהלכם של פרקים אלו נפרסות העמדות השונות מתוך מכלול המקורות ה

המפה הסופית המתקבלת (. בעיקר במסכת בבא בתרא)תוספתא והברייתות שבתלמוד הבבלי

כל , לדעת רבי יוסי. מצביעה על קיומן של שלוש גישות ביחס לזכויות היחיד והקהילה במרחב זה

וזאת בהתבסס על קיומה של הזכות , יחיד במרחב המשותף זכאי לפעול כרצונו במרחב זה

טענה זו מקפלת בתוכה כמה . 'אני עושה בתוך שלי': לרבי יוסי נוסח טיעון מסוגנן היטב. יתהקניינ

. הנחות יסוד חשובות באשר לזכותו של היחיד במרחב ותפיסת מערך הזכויות הקנייניות בחצר

ומכוח אלו היא בעלת , ג שלקהילה מלוא הזכויות הקנייניות במרחב המשותף"לעומתו טוען רשב

וכן היא מוסמכת לקבוע מי יבוא , וע מהו אופי והיקף הפעילות של היחיד בקהילההסמכות לקב

בתווך . החצר המשותפת והבית הפרטי: חלות במרחב כולו, כאמור, סמכויות אלו. לגור בשעריה

, באופן כללי. נמצאת דעתם של חכמים המקיימים איזון עדין בין זכויות היחיד וזכויות הקהילה

. המכיר בקולקטיב כגוף המרכזי בעל הזכויות במרחב המשותף, ג"של רשבנוטה דעתם לעמדתו

קו הגבול . מרכיב מסויים בפעילותו של היחיד במרחב מוגן באופן מלא, לדעת חכמים, עם זאת

ובדבריי , הקובע את הפעילות המותרת או לחילופין הפעילות המנועה מן היחיד אינו ברור כל צרכו

.אציע כמה אפשרויות

הטיפול במערכת , לטענתי. משפטיים-מתמקדים בתהליכים המטא( ד-ג) ם הבאים בעבודההפרקי

ניתן לזהות מעבר . היחסים בין שכנים בחצר עבר שינוי מושגי בתקופה האמוראית המאוחרת

. ממערכת משפטית המבוססת על דיני הקניין למערכת משפטית המבוססת על דיני הנזיקין

התייחסות מרומזת ואף מפורשת בחלקה למימד הקנייני העומד במהלך הפרקים הראשונים ישנה

פרק ג מטפל באופן מובהק בטענה שדיני . בבסיס הסמכויות המוקנות ליחיד או לקהילה

הבסיס , לאמור. אלא על דיני הקניין, ההרחקות בין שכנים אינם מבוססים על דיני הנזיקין

00

באיכות חייו של השכן או השותף במרחב המשפטי המחייב את היחיד או הקהילה להימנע מלפגוע

פרק ד מצביע על שינוי מושגי המתרחש בסופה . מבוסס על זכותו הקניינית של המוטרד, המשותף

אמוראי בבל מן הדור החמישי ואילך מציעים תשתית מושגית שונה . של התקופה האמוראית

מעתה ואילך . הנזיקין לדיני השכנים ומעמידים את מערכת היחסים בין הצדדים על בסיס דיני

ההבדלים בין . פי אמות מידה נזיקיות-המבחן הקובע לחובת הרחקה או מניעת פעילות נקבע על

.דרכים השונות מובהר במהלך הפרק

01

שאלות המחקר

העבודה מתמקדת במחלוקת התנאים בשאלת הזכויות והחובות של , כאמור בסקירת הנושא לעיל

עיקרו של פרק . תמורות המשפטיות שחלו בה בדורות הבאיםהיחיד והקהילה במרחב המשותף וב

שני במסכת בבא בתרא עוסק בזכויות אלו ובאופן טבעי רבו המפרשים והחוקרים שעסקו

עד כמה שידי השיגה מצאתי שניים שעסקו באופן מקיף . במקטעים שונים בהלכות שבפרק

1בעבודת גמר סי באופן מקיף ורחבמשה וייס עסק בדעתו של רבי יו: בנושאים הנדונים בעבודה זו

התלמודיות לדעתו של רבי יוסי בחן וייס את מכלול ההתייחסויות בעבודה זו 2.שפורסמה כמאמר

. והציע הצעות לשוניות וספרותיות לבחינת שיטתו, הבבלי והירושלמי, מן התוספתא

ל השינויים שבהסבר מאיר מצביע ע 3.מחלוקת התנאים והשינויים שבה נדונו בידי יונתן מאיר

ומעגן את דבריו בדברי , (דעה רחבה או דעה מצמצמת)פי אמות מידה כמותיות -המחלוקת על

.הראשונים והאחרונים

חידושה של עבודה זו מוצדק במטרות השונות שהוצבו וממילא בכלים השונים המסייעים להשגת

: המטרות הללו

המתייחסות למערכת היחסים עות התנאיותמכלול הדעבודה זו בחנה את –מגוון הדעות .‏א׳

ג וחכמים המציעים מנעד "רשב, חשיפת עמדתם של רבי יוסי. המשפטית במרחב המשותף

ידי -נעשתה על, רחב ופורה של התייחסות משפטית למאזן הכוחות בחצר המשותפת

המסייעים בחשיפת התשתית ההלכתית , מוש בכלי מחקר תלמודי וביקורת המקורותיש

.ית של ההלכה התנאיתוהרעיונ

משפטית -התשתית המטאלחתור למציאת היאמטרתה של העבודה –המשגה משפטית .‏ב׳

סימון שדה השיח בו . וסימון שדה השיח העומד בבסיס העמדות התנאיות השונות

כמו גם להבנת , מתקיימת המחלוקת מהווה אבן דרך מהותי להבנת הדעות השונות

נה שעולה מלימוד מדוקדק בהלכות התנאים היא המסק. התהליכים המתרחשים בו

פי הצעתי -על. שהתבנית המשפטית אליה נוצקות הלכות השכנים היא דיני הקניין

. בעבודה זו מחלוקת התנאים נוגעת בשורשיה החשופים של זכות הקניין במרחב זה

אלא חושפת עמדה , התנהגותית-המחלוקת בין הדעות השונות אינה רק מחלוקת מעשית

עמדות הקצה מצביעות על מחלוקת . יסית בשאלת הריבון הקנייני במרחב המשותףבס

1

.אילן-גילת כעבודת גמר לתואר שני במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר' ל לפרופסור י"הוגש בשבט תש 2

. 011-46עמודים , (ד"תשל)יב אילן-בר', הרחקת שכנים'לשיטת רבי יוסי ב, 'וייס' מ 3

.378-367עמודים , (ד"תשס)יג גלות', יוסי ורבנן בנזקי שכנים' השתלשלות מחלוקת ר, 'מאיר' י

01

ואילו לדעת רבן , היחיד הוא בעל הזכות הקניינית במרחב זה, לדעת רבי יוסי. קוטבית

חכמים . הקהילה –שמעון בן גמליאל הריבון הסמכותי במרחב זה הוא הקולקטיב

' לטובת'בהטיה ברורה )ות הקהילה מציעים עמדה המשלבת בין זכויות היחיד וזכוי

לדעת חכמים היחיד במרחב המשותף זוכה להגנה משפטית בנסיבות מסויימות (. הקהילה

4.המאפשרות לו מרחב מחיה חופשי

משהועמדו והובהרו היסודות המושגיים של דיני השכנים נקל היה –תמורה מושגית .‏ג׳

חלקה השני של העבודה , כאמור בסקירת הנושא. להבחין בתמורות ובשינויים שחלו בהם

התמורה המושגית . בוחן את התמורה והשינויים שחלו בפרשנות מחלוקת תנאים זו

תמורה זו נבחנה והוצגה על חוליותיה . יח קנייני לשיח נזיקיהמשמעותית היא המעבר מש

.השונות

מחקר ישיר בנושא זה . היחס בין דיני נזיקין ושכנים העסיק אחרונים וחוקרים באופנים שונים

והאחרונים ישנן מגמות , הראשונים, בדברי התלמוד, לדעתה 5.ידי עדינה לובר-נעשה לאחרונה על

מהן ניכר שהן תומכות בביסוס הרחקת שכנים על בסיס דיני הנזיקין ואחרות המבססות את דיני

ה אותי למסקנה הביא, המבוססת על כלי מחקר תלמודי, תיעבוד. הרחקת שכנים על בסיס קנייני

להבנתי קיימת עמדה אחידה בספרות התנאית והתמורה התחוללה בקרב . שונה מזו של לובר

6רבים מן האחרונים, עם זאת. אחרוני אמוראי בבל ובעקבותיהם אצל רובם של הראשונים

הרושם הרגיל המתקבל בעת לימוד . מצביעים על קיומם של יסודות קניינים בדיני השכנים

תחת הדיון הנזיקי . ם אלו יוצרים שפה חדשה ושונה מזו האמורה התלמודדבריהם הוא שאחרוני

של דיני השכנים ' האמיתיים'היסודות . בעבודה זו נטען להפך. יוצרים הם מערכת מושגים חדשה

השינויים שחלו לאחר מכן הוסיפו מערכת מושגים . מעוגנים במערכת הזכויות של דיני הקניין

ים להמשגה הלכתית חשפו בדבריהם את המורכבות הקיימת של דברי האחרונים החותר. נוספת

.דיני השכנים

א העוסקת ביחסי הקניין"לקראת סיומה של עבודה זו הגיעה לידי אסופת המאמרים של אוניברסיטת ת 4

Theoretical inquires in Law community and property, 10,1 2009 שונים והקהילה בהיבטיםThe Cegla center for interdisciplinary research of the law The Buchman faculty of

Law .לא נותר לי אלא להתייחס בקצרה לחלק מן המאמרים האמורים , בשל גיבושם של הרעיונות בשלב זה .של העבודהמבלי לבסס או להתעמת עמהם בעיקרה

1114, א"ניברסיטת תאו, עבודת מוסמך, תיאוריות של קניין בדיני הרחקת נזיקין במשפט העברי, לובר' ע 5

(.תיאוריות של קניין, לובר: להלן)6

בסיס על ה. ואילך 9על יסודות קניינים בדיני ההרחקה בדברי הראשונים והאחרונים עיינו בפרק ג סעיף עמדות . ואילך 1הקנייני של זכויות של היחיד והקהילה בדברי האחרונים עיינו בעמדת רבי יוסי פרק ב סעיף

. 12-14עמודים , שונות של אחרונים מופיעות בעבודתה של לובר

06

שיטת המחקר

-המשפטית, היסטורית-עבודה זו ברובה משלבת בין שיטת המחקר התלמודית הפילולוגית

הניסיון לעמוד על דעותיהם השונות של התנאים כמו גם לבחון את . תיאורטית והפילוסופית

הפילולוגי נעשה תוך שימוש בכלי המחקר , רוני האמוראיםהתהליכים המשפטיים בקרב אח

הריאליה ו וביקורת גבוהה של , סדר הדיון, ההקשר הספרותי, הבוחן את מרכיבי הלשון היסטורי

7.המקורות

מאפשרת לזהות ולבודד את הדעות השונות ולהעמידן , (שם)כלשונו של כהנא , זו' מתודת הפרדה'

.זו כנגד זו

של עמדות היסוד העוסקות משפטית-תיאורטיתתשתית עובדתית זו מאפשרת לשרטט מפה

על קיומן התמונה המליאה מלמדת , כאמור לעיל. במערכת הזכויות והחובות שבין יחיד וקהילה

.של שלוש דעות מרכזיות החלוקות במידת קיומה של זכות הקניין של היחיד במרחב המשותף

הפילוסופיה של –משהתקבלה התמונה המשפטית במלואה ניתן היה לפנות אל הרובד הנוסף

.ההלכה

לעמדות לערכים ולאינטרסים העומדים ברקעם של ,עקרונות'השלב הפילוסופי הלכתי מתייחס ל

במהלכה של העבודה נבחנו השאלות הבודדות 8.כלשונו של משה הלברטל' הלכה מסויימים גופי

למי מותר לעסוק במשלוח יד ; חבמהי זכותו של יחיד ומהי זכותה של הקהילה במר –הפרטניות

שאלות משפטיות אלו נבחנו גם מפרספקטיבה של . ומי מוסמך לעכב בעד כניסת זרים, מסויים

מהי מערכת ; מי הוא הריבון במרחב המשותף: הפילוסופיה של ההלכה הבוחנת את שאלות העל

. משולל הזכויותמהם האינטרסים המגנים על היחיד הבודד ; היחסים המשפטית בין יחיד וקהילה

הלכתיים העומדים בבסיס ההלכות השונות -בחינת שאלות אלו חושפת את התהליכים המטא

שינויים אלו מקרינים ומשפיעים לא רק . ומצביעה על השינוי מיסודות קניינים ליסודות נזיקיים

.אלא גם בשאלות העל העקרוניות, במשור הקונקרטי מעשי של זכות או חובה

שפטיות אלו תוך התייחסות למימד הערכי מתאים לתפיסה הרווחת כיום הדיון בשאלות מ

המעמידה את הפרדגימה המשפטית על יסודות לא , במערכת המשפט כמו גם בשדה האקדמי

7

, בחבלי מסורת ותמורה', מחקר התלמוד באוניברסיטה והלימוד המסורתי בישיבה, 'כהנא' י דבריו של מ"עפ

. 011-001ים עמוד, ן"רחובות תש8

, (עורכים)זהר ' שגיא וצ' א, מחוייבות יהודית מתחדשת', דוד הרטמן והפילוסופיה של ההלכה, 'הלברטל' מ

.10-01עמודים , ב"אביב תשס-תל

01

, פורמליסטים ומכירה בנורמות כשיקוף של עולם של ערכים המעצב ומתייחס לחברה נתונה

9.משפיע ומושפע ממנה

ומשכך , נעשה בדרך טבעית של לימוד המקורות, המבוסס על אדני מחקר אלו, אופן הצגת הדברים

את גם מתוך תקווה שדברים אלו לא יאבדו ז. שורגו המימדים השונים לכלל אילן שנופו עליו

.מחיוניותו של לימוד תורה שהיא תורת חיים

9

לשכת עורכי הדין ובתי , בין האוניברסיטה: הפקולטה למשפטים, 'מאוטנר' ברוח דבריו של פרופסור מ . 64-0עמודים ( ג"תשנ-ב"תשנ), ספר השנה של המשפט בישראל', המשפט

04

הצגת העמדות השונות –פרק א

פתיחה

. עבודה זו בוחנת את מערכת היחסים בין יחיד וקהילה במתחם הבתים השכנים והחצר המשותפת

, ונות בעולמם של התנאיםליבת העבודה עוסקת בפריסת הדעות ההלכתיות והמחשבתיות הש

זה ,בזכויותיהם הקנייניות ובחירות הפעולה של היחיד ובני החצר, אשר דנות במעמדם המשפטי

.לעומת זה

תוספתא וברייתות בתלמודים מובילה למסקנה , משנה: בחינת המקורות התנאיים השונים

חסים שבין היחיד קיימות שלוש עמדות מרכזיות בשאלת הי ,חכמי אושא ,התנאיםשבעולמם של

. והקהילה בחצר השותפים

אציג בקצרה את שלוש העמדות כפי שהן באות לידי ביטוי מחודד בתוספתא בבא מציעא ובבא

.בתרא

אני עושה בתוך שלי –עמדת רבי יוסי

בנה מרחץ בצד מרחצו של חברו חנות בתוך חנותו של חברו אין יכול למחות

ה שאומר לו כדרך שעשיתה בתוך שלך בידו ולומר לו אתה הבאת את התקל

10אף אני עושה בתוך שלי

. חנות לצד חנותו, גם הוא, בחלוף זמן בנה שכנו. בנה חנות בחצרו המשותפת לו ולזולתו' שכן א

ולדרוש ממנו שיסגור את חנותו ' מלמחות כלפי שכן ב' מנוע שכן א, פי ההלכה בתוספתא-על

כדרך ': הצידוק להלכה זו מופיעה בסופה של ההלכה בתוספתא. נזק ופוגעת בוהמסבה לו

מהווה את אחד מן הסימנים , יש להדגיש, תגובה זו. 'שעשיתה בתוך שלך אף אני עושה בתוך שלי

הבאה לידי ביטוי מעשי , פי עמדתו העקרונית-על. הבולטים והמאפיינים את דעתו של רבי יוסי

רשאי כל שכן קיים לעשות במרחב האישי שלו וכן במרחב , וספיםבמקרה זה וכן במקרים נ

שהיא מעין דגל )וכל זאת תחת ההגנה של הטענה , ככל אשר יחפוץ, קרי החצר או המבוי, המשותף

10

.טו, תוספתא בבא בתרא ב .

01

הנחת היסוד הקניינית המקופלת בדבריו מניחה את בעלותו . 'אני עושה בתוך שלי'(: וסיסמא

. כולל זה המשותף, בונותוהבלתי מסוייגת של הפרט בכל השטח שברי

בין הבית והחצר , אינו מבחין בין הפנים והחוץ, כפי שנראה באופן מפורט בהמשך, רבי יוסי

. המתחם כולו נחשב כשייך ליחיד ומכאן נגזרת חירותו לפעול בחופשיות בכל המתחם. המשותפת

-ב של מסכת בבארבי יוסי אינו חולק עקרונית על דיני ההרחקה הקיימים בפרק , יחד עם זאת

אולם הללו מאופיינים למקרים בהם מעשיו של היחיד פולשים ומתפרצים לתחומו של , בתרא

ובגין זאת מחייב , 'אני עושה בתוך שלי', מקרים אלו הם חריגים לעיקרון שטבע רבי יוסי. הזולת

.הוא את הזהירות מלהטריד במקרים מיוחדים אלו

ד של הקשת המתארת את יחסי הזכויות שבין פרט דעתו של רבי יוסי מסמנת את הקצה האח

מן העבר . נוטה באופן חד לטובת זכויותיו של היחיד, כאמור, דעתו. וקהילה בחצר המשותפת

את דעתו ניתן ללמוד מפסיקתו המופיעה בתוספתא . השני ניצבת דעתו של רבן שמעון בן גמליאל

העדיף רבי יוסי את חירותו וזכויותיו נסיבות המקרה שיובא דומות לנסיבות ההלכה בהן . דלקמן

.של הפרט

כח הכפיה של הקהילה –ג "עמדת רשב

כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא אחד

מכל בעלי אומניות לשכנו אין יכולין לכופו רבן שמעון בן גמליאל או אף לשכנו

11יכולין לכופו

בסמכותם , פי דעתו-על. ג"נתמקד בדעתו של רשב. ג וחכמים"בהלכה זו מופיעה מחלוקת בין רשב

סמכות זו כוללת אמצעי . של בני החצר למנוע כניסתם של דיירים חדשים למתחם המשותף

, ג"ובכך מתייחדת דעתו של רשב, נוסף לכך. והיא נתונה לכל אחד מבני החצר, 'כופין', אכיפה

–אלא גם ביחס לשכנים קיימים , םו אינה מופעלת רק ביחס לשכנים ולדיירים חדשיסמכות ז

רשאים בני החצר למנוע משכן קיים , ג"פי דעתו של רשב-על, במילים אחרות. 'כופהו לשכנו'

אינה מוגבלת לסוג מסויים של , יש לציין, סמכות זו. לעסוק במשלח ידו או לפתוח חנות כרצונו

מתקבל שבכוחה של ". כל בעלי אומנויות" –וחלה ביחס לכלל סוגי הפעילות , פעילות או אומנות

11

.טז, תוספתא בבא מציעא יא.

02

זכות זו גוברת על זכויותיו של . קהילת בני החצר למנוע כל שינוי העלול להתרחש בחצר המשותפת

יושם לב שכשם שדעתו של רבי יוסי חופפת על פני כל שטח . היחיד לממש בשטחו את רצונו האישי

כך הוא גם ביחס לעמדתו של , (חצר)והן זה המשותף ( בית)הן זה האישי – המגורים של השותפים

בכל אלו רשאים בני הקהילה למנוע . כוחה של הקהילה גובר בשטח המשותף ובבית כאחד. ג"רשב

.ולעכב את הפרט מלפעול כרצונו

שילוב ואיזון בין יחיד וקהילה –עמדת חכמים

היחיד –ת המתקיימים זה לצד זה במרחב המשותף חכמים מקיימים איזון בין שני הכוחו

מטילים חכמים על כל יחיד ויחיד לספק את צרכיה הקיומיים של הקהילה , מחד גיסא. והקהילה

נוסף לכך מנוע היחיד מלעסוק במשלוח יד שעלול . כגון בניית שער ביטחון או קניית ספר תורה

חש כתוצאה מהפיכת ביתו לכיתת לימודים פגיעה זו עלולה להתר. לפגוע באופי המרקם האינטימי

:וכך לומדים אנו מן התוספתא. המזמינה ילדים מן החוץ או מפתיחת חנות

יש לו חנות ברשות הרבים ומבקש לפתחה לחצר השותפין יכולין לעכב על ידיו

מפני שמרבה עליהן את הדרך

לין יש לו בית בחצר השותפין ומבקש לחלקו ולהקרות בו את התינוקות יכו

12לעכב על ידיו מפני שמרבה עליהן את הדרך

מסמן את קו הטיעון המרכזי של הקהילה , 'מרבה עליהן את הדרך', הנימוק המופיע בתוספתא

יושם לב . המתגוננת החפצה לשמור על אופי מקומי ואישי ואינה מעוניינת בכניסתם של זרים

חנות או –תו של היחיד נוגעת לאופי פעילותו בביתו האישי ממש שסמכות הקהילה לעיכוב פעילו

.ואינה נוגעת רק לפעילותו בחצר המשותפת עצמה –בית

לצד זכויות וסמכויות אלו של הקהילה שמורה זכותו של היחיד במרחב המשותף לפעול בחירות

.חרף קיומו של מטרד ליחיד או לקהילה הנובע מפעילותו, מליאה

12

.ד, תוספתא בבא בתרא א.

09

מחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול אין יכול ל

13הרחים ולא מפני ריח רע ולא מקול התינוקות

במהלך העבודה . קו הגבול בין הפעילות המותרת לעומת זו הניתנת לעיכוב אינו בהיר כל צרכו

.נעשה נסיון לשרטט קווים מנחים לקיומו של קו גבול זה

מתוך מכלול , ה לקמן אחשוף את שלוש עמדות היסוד כפי שהוצגו לעילבמהלכה של העבוד

לצד העיסוק בפרטי ההלכות וחידוד . הברייתות בבבלי והמשנה, התוספתא: הספרות התנאית

ל את הנימוקים והטענות השונות שבבסיס "אקבץ מתוך ספרות חז, הנוסחאות הנורמטיוויות

. ינון מערכת יחסים בין יחיד וקהילה בחצר השותפיםעל בכ-עד כדי גיבושן לכלל עקרונות, הדעות

13

.שם.

11

מחלוקת התנאים –פרק ב

10

'אני עושה בתוך שלי' –רבי יוסי

הקדמה .1

ל ניתן למצוא שלוש גישות מרכזיות באשר ליחסי היחיד והקהילה "בעולמם ההלכתי של חז

, מעמדות הקצה בפרק זה נדון באחת. שתי עמדות קצה ועמדה מרכזית אחת: במרחב המשותף

14.רבי יוסי הוא מחכמי אושא בדור הראשון ותלמידו של רבי עקיבא. היא עמדתו של רבי יוסי

. מגן באופן מוצהר על זכותו הקניינית של היחיד במרחב המשותף, בעמדתו ההלכתית, רבי יוסי

, כפי שנראה לקמן. זכאי כל יחיד לנצל את זכותו הקניינית במרחב זה ולעשות בו כרצונו, לדעתו

בחצר , הלכתית ביחס לפעילותו היומיומית של היחיד בביתו-נאמרו כהוראה מעשית דבריו

רבי יוסי מגן על חופש הפעולה של היחיד מן הנימוק . המשותפת או בשדה הגובל בשדה חברו

.חרף העובדה שניצול זכות זו עלול לגרום למטרד ואף לנזק לשכנו או שותפו במרחב, הקנייני

הטענה הקניינית –' יאני עושה בתוך של'. 2

משמשת כנימוק הלכתי , המטריד/הפועל/המושמת בפי השכן', אני עושה בתוך שלי'טענת

, טענה זו. ומהווה מעין דגל ערכי אותו מניף רבי יוסי, לפעילותו של היחיד במרחב המשותף

יא , ב ב"במשנה ב: מופיעה ארבע פעמים בספרות התנאית, בניסוחים שונים אך קרובים

בשני המקורות הראשונים מופיעה הטענה (. פעמיים)טו , ב ב"ט ובתוספתא ב, ב א"ספתא בבתו

. בשמו של רבי יוסי באופן מפורש ואילו במקור האחרון היא נאמרת ללא ציון שמו של רבי יוסי

:נעיין באחת הדוגמאות ובאמצעותה נבהיר את עמדתו

14

, (כא-עמודים יד, (ד"תשס)כרך ד , ואלה שמות', יוסי בן חלפתא' יוסי בן תלמיד רבי עקיבא ור' ר')אילן ' ט.

מוזכר , יוסי בן חלפתא' ר, שם זה. תאורבי יוסי בו חלפ, מפקפקת בזיהוי בין רבי יוסי תלמיד רבי עקיבאולכך ראיות , לדעתה. ולא בבבלי, לא במדרשי ההלכה, לא בתוספתא, בירושלמי בלבד ולא מוזכר לא במשנה

בשמו של ( י גירסת הבבלי"עפ)רבי יוסי מוסר )זיהוי זה נעשה רק בתלמודים על סמך זיקה עקיפה , מוצקותולא על בסיס מסורת מקובלת מן ( קורא לבנו חלפתא ועוד, ישמעאל' ר, סיוכן בנו של רבי יו, חלפתא וכינהו אבא

.הספרות התנאית

11

ואת החרדל מן מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרשין מן הבצלים

לו כדרך שעשית בתוך שלך אף אני עושה ' שאויוסי מתיר בחרדל ' הדבורים ר

15.בתוך שלי

בשדה אחד כוורת : הן של שכנים הגובלים בשדותיהם, כפי הנראה, הנסיבות בהן אנו עוסקים

רבי יוסי מגן על זכותו של בעל הדבורים לעסוק במלאכה זו חרף 16.דבורים ובאחר צומח החרדל

אני עושה בתוך –ר זה הוא הנימוק הקנייני הנימוק להית. העובדה שייתכן ודבוריו יזיקו לחרדל

אין להטיל כל , מאחר ובעל הדבורים פועל בשטח שלו ומגדל את הדבורים בקניין השייך לו. שלי

משפטית עליה נשענת טענתו של היחיד בפעילותו -המשענת ההלכתית. מגבלה על פעילותו

.היא המשענת הקניינית, המזיקה/המטרידה

ומכח , של רבי יוסי היא שבקניינו האישי נחשב האדם לריבון בלעדי ההנחה המובלעת בדבריו

17.עמדה זו עומדת לו חרות מלאה לפעול כרצונו

18.בדברי האחרונים מצינו התייחסות מפורשת להנמקה הקניינית ביחסים בין שכנים

המפורטים )מתמודד עם תמיהת הראשונים מדוע נעדרו דיני שמירה ונזיקין ' נתיבות המשפט'בעל

תשובתו היא ? ('בבא בתרא פרק ב)העוסק ביחסים בין שכנים מן הפרק , (במסכת בבא קמא

: שחובה זו אינה קיימת במרחב של הקניין האישי

15

.010מהדורת ליברמן עמוד , ט, בבא בתרא א תוספתא. 16

, אולם, ולא של שדות שכנים, ת ניתן היה להציע שההלכה עוסקת בנסיבות של חצר משותפתתיאורטי .–נימוקו של רבי יוסי נשען על טענה קניינית מובהקת –לשונית .0: משלושה נימוקים יש לדחות אפשרות זו

ניות מבנה המש, שכן. ניתוח מבנה הפרק מלמד אף הוא שבשדות שכנים עסקינן –ספרותית . 1שלי בתוך

ה עוסקות -משניות א. א: מלמד שלפנינו שלושה קבצים שונים העוסקים בדיני הרחקה בנסיבות שונות' בפרק ביג -משניות י. ג. ט עוסקות בדיני הרחקה של יחיד מעיר-משניות ה. ב. בדיני הרחקה בין יחידים שותפים בחצר

' לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו': שללמ ,(מחוץ לעיר)יחידים שכנים בשדות עוסקות בדיני הרחקה ביןאינה עוסקת ( משנה י)ניתוח זה מחזק את ההשערה שהמשנה העוסקת בהרחקת חרדל מדבורים (. משנה יא)

עוסקת אף ,המקבילה למשנה י ,לפי זה מתקבל שהלכה זו שבתוספתא. אלא בשדות שכנים, בחצר משותפתהיו ( החרדל, במקרה זה) ריאלי מלמד שהגידולים -וריהמחקר ההיסט –היסטורית . 1. היא בשדות שכנים

אילן -בר, עבודת מאסטר, החצר ומתקניה בתקופת המשנה והתלמוד, סגל' ד. בשדות ולא בחצר המשותפת

.16עמוד , ט"תשנהרישא של תוספתא זו . טו, ב ב"ווריאציה מפותחת של הטענה הקניינית מופיעה בסיפא של תוספתא ב. 17

וגדרו והעבירו בתוך שדה חברו אין 'או נהר עוברת בתוך ועמ' היתה דרך הרבי. "1 פרק-תידון לקמן בריש תת

יכול למחות בידו ולומר לו אתה הבאת עלי את התקלה שאומר לו כדרך שעשיתי בתוך שלי כך עשה בתוך לא זו בלבד שהיחיד רשאי לדרוש את . מטענת מגן לטענת חרבבמקרה זה הופכת הטענה הקניינית ". שלך

הנדרש בנסיבות החיים ' נטל הציבורי'משכנו להשתתף ב אלא רשאי הוא לדרוש, פעילותו החופשית בשדהו שלויכול לדרוש מחבירו לשאת בנטל , שעד עתה הקריב והניח לדרך הרבים לעבור בשדהו( 'שכן א)הפרט . באזור

(.'של שכן ב)ולאפשר לדרך הרבים לעבור בשטחו 18

ודאי הוא . יש לזכור שדבריהם נאמרו כהסבר בדעתם של חכמים המציגים עמדה מתונה ביחס לזכות הקניין. .שדבריהם יאים לרבי יוסי הדוגל במיצוי הזכות הקניינית

11

אבות נזיקין אינו חייב עליהן רק כשאפשר להחזיק ברשותו ' דהד, ל"כ צ"וע

דאז רחמנא חייביה בשמירה וכשלא שמרו חייבין , ובשמירה שלא יזיקו

הוא באופן דכשיתחייב לשלם , א יחפוראבל הני דחשיב בפרק ל, בתשלומין

ויתבטל תשמיש זה , ההיזק אין אפשרות לו לעשות תשמיש זה ברשותו כלל

ובביטול רשות לא חייביה , מרשותו כיון דאי אפשר כלל בעשיה ובשמירה

19... רחמנא

נעצרים במרחב האישי השייך לו בו הוא מקיים את אורח חייו , דעת הנתיבותל, דיני הנזיקין

לו היתה החובה להימנע מלהזיק את הזולת מיושמת ברשותו הפרטית של האדם הדבר . השגרתי

לאובדן חירות הפעולה בשטח שבבעלות האדם ולקושי , כלומר', ביטול רשות'היה עלול לגרום ל

באיזון שבין דיני הנזיקין לבין . לות חובות השמירה והזהירותבשל זאת מתבט. ניהול חיי שגרה

. גובר השיקול האחרון, קיום החיים הנורמאליים של האדם ברשותו שלו

:אהרון קוטלר ' כך מצינו גם בדברי ר

דכיון , ונראה ברור דגבי שכנים לא שייך כלל חיוב הרחקה מדין מזיק ממש

יו בודאי אין עליו חיוב שמירת שכל אחד מהם עושה ברשותו בדרך תשמיש

20 ...נזקין מדינא

שדיני הנזיקין נסוגים מפני הזכות הקניינית אם כי ישנו ', נתיבות'בדומה ל, כ"אהרון קובע ג' ר

, (שסבר הנתיבותכפי )אהרן אינה הגנה על זכות הקניין ' נקודת המוצא של ר. הבדל בין השניים

והגורם המגדיר את , זכות הקניין היא הסיבה, לדבריו. וזכות הקניין אינה התכלית והתוצאה

.ולכן לא ייתכן שאותה פעולה תוגדר כעוולה נזיקית, הפעולה כלגיטימית

, במקרה זה בשדה, פי האמור עד כה מתקבל שלרבי יוסי מאפשרת הזכות הקניינית של האדם-על

: בניסוח אחר. למרות העובדה שפעילות זו מטרידה ויותר את שכנו הקרוב אליו לפעול כרצונו

היא גם מהווה מגן מפני תביעה אזרחית של , לבד משהיא מאפשרת חירות פעולה, הזכות הקניינית

. מטרד או נזק

19

.א"ע בסק"וע. ח"חושן משפט סימן קנה סקי, חלק הביאורים, נתיבות המשפט. 20

.פ' עמ, ז"ם תשנ-ליקווד י', כרך א, אהרון' משנת ר.

16

ניתן לנמק את חירות הפעולה בנימוקים המבוססים על , כפי שנראה בפרקים הבאים של עבודה זו

רבי יוסי מעמיד באופן מוצהר את , כאמור. משפטית שונה כגון דיני הנזיקין או החוזים משענת

.הבסיס המשפטי של חירות הפעולה במרחב המשותף על הבסיס הקנייני

תחולה במקום : בסעיפים הבאים נבחן את היקף תחולתה של הטענה הקניינית במישורים שונים

פולשנית או –בסוגי הפעילות ; בדיעבד או לכתחילה –תחולה בזמן ; בבית ובחצר המשותפת –

.תחומה

בשדה ובחצר –היקף תחולתה של הטענה הקניינית במימד המקום . 3

עסקה בהגנה על חירותו של ( 2פרק -בריש תת)ט שהובאה לעיל , ב א"הדוגמא מן התוספתא ב

הקניינית של היחיד לא דברי רבי יוסי המגן על זכותו, ואולם. יחיד בשדהו הגובל בשדה שכנו

לשטח אלא נאמרו גם ביחס , נאמרו רק ביחס לשימוש בנכס האישי המובהק כגון הבית או השדה

, בדוגמא שנראה עתה עוסקים אנו בנסיבות של פעילות בחצר משותפת. החצר –המשותף

.במסגרתה מעלה רבי יוסי את הטענה הקניינית ומגן על זכות הקניין של היחיד

י זה בחצר של שותפין כך בני מבוי יכולין "זה ע' חצר יכולין למחו כשם שבני

למחות זה את זה במבוי השותפין

?כיצד

בנה מרחץ בצד מרחצו של חברו חנות בתוך חנותו של חברו אין יכול למחות

בידו ולומר לו אתה הבאת את התקלה שאומר לו כדרך שעשיתה בתוך שלך

21אף אני עושה בתוך שלי

הפתיחה מלמדת על , מחד. ואף קשה ,הקשר בין שתי הפסקאות שבתוספתא שלפנינו אינו חלק

ומאידך בנסיבות המקרה המופיע לאחר , זכותם של בני מבוי או חצר למחות זה על פעילותו של זה

קושי זה טופל . לשכן כלפי פעילות שכנומורה התוספתא שלא קיימת זכות מחאה ', כיצד'המילה

21

.014מהדורת ליברמן עמוד , טו, בבא בתרא ב פתאתוס.

11

לצורך הדיון שלפנינו חשובה העובדה שפיסקת 23.ואין הוא עיקר עיסוקינו 22בידי פרשני התוספתא

הפתיחה מלמדת שהנסיבות הריאליות של הדיון ההלכתי הן של ויכוח שכנים בחצר משותפת או

הדנה בזכות המחאה של , (ג, ב)ה לכך ניתן למצוא בדברי המשנה המקבילה ראי. במבוי משותף

חנות ': במשנה זו נאמר מפורשות שהנסיבות הן של חצר משותפת. שכן כלפי פעילות שכנו בחנותו

.'...שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין

תפתהטענה הקניינית בחצר משו. 3.3

שני שכנים גרים בסמיכות במבוי או בחצר : טו היא כדלהלן, ב ב"מסכת העובדות בתוספתא ב

פי הלכת -על. חנות או מרחץ בחצר או במבוי המשותף' בנה בעקבות שכן א' שכן ב. משותפת

בכך שהוסיף למקום , ולטעון שהביא תקלה במעשיו' למחות כנגד שכן ב' התוספתא לא יכול שכן א

כדרך ': הוא' בתגובתו לטענת שכן א' הנימוק המושם בפי שכן ב. ברים ושבים נוספיםרעש או עו

החצר . א: מניחה שתי הנחות יסוד' טענתו של שכן ב. 'שעשית בתוך שלך אף אני עושה בתוך שלי

עושה בתוך 'הנחה זו מקופלת במילותיו . 'המשותפת שייכת לו באותה מידה שהיא שייכת לשכן א

22

על אתר שקיימו את נוסח התוספתא כמות שהוא בפרשנויות 'חזון יחזקאל'וב 'חסדי דוד'עיין למשל ב.

.שונות. 'בנה וכו'פני הדוגמא ל' כיצד'י ערפורט לא מופיעה המילה "בכ. י וינה"פי כ-נוסח התוספתא בפנים הוא על. 23אין לייחס את הכלל שבראשה של התוספתא , (114' עמ, תוספתא כפשוטה)ש ליברמן "פי דעתו של הר-על

,זכות מחאה, לדעתו. לפני הדוגמא' כיצד'י וינה המציינת את המילית "אף לגרסת כת, לדוגמאות המובאות לקמןולא עוסקת , פתח כנגד המבוי ושאלת היזק ראיהנוגעת לעניין פתיחת ,המופיעה בכלל הפותח את ההלכה

, החידוש בהלכה זו הוא שקיימת זכות מחאה של בני מבוי. העוסקת במטרד של רעש ודומיו 'בפתיחת חנות וכדוא "כך פירש הרשב(. ז, משנה ג)וזאת בשונה ממקרה של פתיחת פתח לרשות הרבים בו לא קיימת זכות מחאה

הכרעתו מבוססת בין . ו לדון בשאלה האם מותר לפתוח פתח כנגד פתח במבויבבוא ,(קיא, ה"ח)בתשובותיו ומכאן שהבין שהיא עוסקת בשאלת פתיחת פתח ולא במחאה כללית , השאר על משפט הפתיחה של התוספתא

הוא איסור פתיחת חלון , חשוב לציין שנושאי ההלכות בתוספתא שקדמו לכלל הנדון. 'אודות פתיחת חנות וכדו .כנגד חברו מחשש שהלה יראה את הנעשה בחצר או חנות

הדיון , קרי, א, דיון ההלכתי המופיע בבבלי בדף כאלתוספתא לכת האת הלצרף אין , ש ליברמן"מוסיף ר, לפיכךהימצאותה של המילית , לדעתו(. 111' עמ, שם)וכן דעתו בהמשך דבריו . 'בחנות בחצר ושאלות של רעש וכדו

ן אפשטיין "והוא מביא ראיה מדברי רי, היא מהווה הקדמה לדוגמאות שלאחריהאינה הוכחה לכך ש' כיצד'ש ליברמן שהבאתה של "נוסף לכך טוען ר. המראה שמילית זו אינה בהכרח פתיחה לדוגמאות הבאות לאחריה

. הדוגמא הראשונה בבבלי בהקשר הדיון של פתיחת חנות בחצר מלמדת שאינה עניין לרישאעל האפשרות שהרישא היא אכן הכלל שבעקבותיו באות הדוגמאות העוסקות במחאה יש מקום להגן ,ד"לענ

א השתמש בדברי "העובדה שהרשב. 'של בני החצר על חבריהם הפועלים בשטח המשותף בבניית חנות וכדוהכלל בא להשוות את דין החצר והמבוי לעניין . התוספתא לדיון בשאלת פתיחת פתח אינה גורעת מעצם הטיעון

זכות זו קיימת בכמה וכמה מישורים שהמשותף להם הוא זכות הקהילה למנוע את הפרט לפעול . ת המחאהזכו .מחאה זו קיימת ביחס לפתיחת חלון או פתח כנגד המבוי וכן ביחס לפתיחת חנות או מרחץ. כאוות רצונו

שהוא משמש כרגיל לפרש כיצד: "ן אפשטיין עצמו"שכן גם לדברי רי. ן אפשטיין אינה מוחלטת"הראיה מדברי ריאכן משמשת ' כיצד'המילית , לאמור(. 0111' עמ, מבוא לנוסח המשנה" )הלכה שקדמה לו מרובים החילופים

. אלא שיש מקרים רבים בהם הדבר אינו כן ויש לבחון את המקרה לגופו, כרגיל לפרש את ההלכה שקדמה להקשור בקשר זה או אחר לנאמר לפני או אחרי 'כיצד' ן אפשטיין מעלות שהמובא לאחר המילית"דוגמאותיו של רי

. כן ואינו מנותק לחלוטין מן הדיון . ה.ח.השורש ממקיומו של ראיה נוספת לקשר בין הכלל הפותח ובין הדוגמאות המובאות בתוספתא היא

קרים וכן הוא בכל המ', ..לא יעשה'ביחס לפתיחת חלון לחצר השותפין נזכר במשנה וכן בתוספתא הפועל מונח . שאינו הולם את נסיבות הדיון בחלונות ובפתחים' מחאה'במקרה דנן מופיע המונח . הנוגעים להיזק שכנים

.הנוגעת לסוגיית הרעש ולא לראיה' זה מובא במשנה ובתוספתא בהקשר של פתיחת חנות וכדוין במאמרו המסכם והחולק עי( והויכוח האם תפקידה רק להגביל או יתר מכך)' כיצד'על תפקודיה של המילית

.11-09עמודים , (ה"תשנ)אביב -תל, מחקרים בלשון העברית, ט תעודה' , כיצד לפרש או להגביל, 'אזר' של מ

14

, לדבריו. נזק/יכול הוא לעשות כרצונו אף אם הדבר גורם למטרד( 'שכן ב)השייך לו בשטח . ב. 'שלי

העלול להתלונן על תקלה ', מקנה לו חסינות מפני טענת שכן א, העובדה שמדובר בשטח השייך לו

.שהביא במעשיו

ולא רק בנסיבות , הלכה זו מלמדת על תחולתה של הטענה הקניינית בנסיבות של חצר משותפת

מן הדברים הללו למדים אנו שבתפיסתו של רבי יוסי יש לראות . שדה פרטי או ביתו של האדםשל

.בחצר המשותפת קנינו האישי של כל שכן

בתוכו יוכל , היא לסמן את המתחם האישי המוגדר של כל שכן, כך נראה, שאיפתו של רבי יוסי

. אני עושה בתוך שלי –לטעון את הטענה הקניינית

אדגיש מספר נקודות , דברי רבי יוסי עם עמדתם של חכמים בהמשך הדברים לשם השוואת

:בדבריו

ין בכך הוא מעוני. בונה מרחץ במרחב החצרי המשותף' התוספתא עוסקת בנסיבות בהן שכן ב

שכן יטען של זה מרגע קיומו .ומרחב אישי בתוך המרחב המשותף 'עולם בתוך עולם'ליצור לעצמו

לעצמו שטח במרחב המשותף ' לנכס'פי דעתו של רבי יוסי יכול שכן -על. יתאת הטענה הקניינ 'ב

.ולבנות בו חנות או מרחץ על בסיס הטענה שהוא עושה בתוך שלו כשם שחברו עשה כן

מבלי להבחין – 'תקלה' –רבי יוסי מגן על זכותו של הפרט לעשות בשלו כל אשר יחפוץ , נוסף לכך

, וסי אינו מבחין מהי הפעילות שנעשית בתוך החנות או המרחץרבי י. בסוג הפעילות שהוא עושה

עמדתו זו חולקת על עמדת חכמים . כל עוד ניתן לסמן אותה כפעילות שנעשית במרחב הפרטי

. כפי שיובא בהמשך, המופיעה במשנה

' עושה בתוך שלי' –' הויכוח בין הצדדים מעמיד על כפות המאזניים את זכותו הקניינית של שכן ב

באיזון בין שתי . 'הבאת תקלה' -' שלא להיות מוטרד ממעשי שכן ב' לעומת זכותו של שכן א –

. זכויות אלו נוטה הכף באופן ברור לטובתה של הזכות הקניינית

היקף תחולתה של הטענה הקניינית במימד הזמן . 4

זכות זו , ידך גיסאמא. הזכות הקניינית יכולה להיות בעלת תוקף מוחלט וללא כל סייג, מחד גיסא

. יכולה להיות זכות יחסית הנסוגה מפני קיומם של זכויות וערכים אחרים

11

השאלה העולה היא . את תוקפה של הזכות הקניינית נבחן בסעיף זה על רקע ציר הזמן הכרונולוגי

או שמא דעתו , האם רבי יוסי דוגל בניצול הזכות הקניינית גם כאשר השכן המוטרד מצוי בשדהו

24?רבי יוסי נאמרת רק בטרם הופיע השכן המוטרד בשדהושל

לאופייה של הזכות הקניינית האם היא ( לתחולה במקום)הקף התחולה בזמן מהווה מדד נוסף

. זכות מוחלטת או יחסית

בהקשר של , המקורות שלפנינו יהיו המשנה והתוספתא מהם ניתן להסיק שעמדתו של רבי יוסי

הטענה הקניינית רשאי בעל האילן לטעת אילן בסמוך לשדה בשם. רחבה עד מאוד, התחולה בזמן

.ולא מוטלת עליו כל חובה לעקור את אילנו, חברו אף אם חברו מצוי שם

זה נוטע בתוך שלו –משנה בבא בתרא . 4.3

מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים

וצץ ונותן דמים ואם אילן אמה בין מלמעלה בין מן הצד אם הבור קדמה ק

קדם לא יקוץ ספק זה קדם וספק זה קדם לא יקוץ רבי יוסי אומר אף על פי

25.שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלושהבור קודמת לאילן לא יקוץ

בדברי חכמים . אילן -ובאחר ( מים)בור -שבאחד 26,הנסיבות בהן עוסקת המשנה הן שדות שכנים

בהתקיים . ב. חובת הרחקה של בעל אילן משדה חברו המיועד לבורות. א: מופיעות שתי הלכות

נה כעמדה רבי יוסי מופיע במש. יקוצץ האילן אם הבור קדם לו 27,מצב נתון ובו אילן סמוך לבור

ולדעתו אין בעל האילן צריך לקוץ את אילנו אף אם , החולקת רק על ההלכה השניה של חכמים

בהתאמה ', אני עושה בתוך שלי, 'כנימוק להלכתו מעלה רבי יוסי את הטענה הקניינית. הבור קדם

. הרחקת אילן מבור –לנסיבות המקרה

24

נדונה בהקשר קרוב בתלמוד הבבלי בריש פרק ב , שאלת התחולה בזמן של חובת ההרחקה בין שכנים. ולדעת , רשאי בעל שדה לסמוך את בורו למצר הגובל בינו ובין שדה חברו, לדעת אביי. ונחלקו בה אביי ורבא

בגמרא . 'דתית היא שבשדה השכן לא קיים עדיין האובייקט המוטרד כגון בור וכוההנחה העוב. רבא אסור הדבר. במהלך הדיון מובאת דעתו של רבי יוסי ונידונית בפנים שונות. ישנן מספר אפשרויות להסבר המחלוקת

ז "בנסיבות בהן האובייקט המוטרד כבר קיים ובכ נאמרו, בפשטות מובן ממהלך הסוגיה שדברי רבי יוסי במשנה .מתיר רבי יוסי בתוספתא לבעל האילן לסמוך

25 .014מהדורת ליברמן עמוד , טו, בבא בתרא ב תוספתא.

26 .04ל הערה עיין לעי.

27וגם , ריםא מציעה בכמה הקש, הגמרא בדף יח. הנסיבות שיצרו סמיכות זו של אילן ובור יכולות להיות רבות.

מבאר שמדובר במקרה ( 'הכא נמי'ה "שם ד)י "רש. בלוקח –את האוקימתא של רב פפא , ביחס למשנה דידןכ מכר חצי שדהו לאיש אחר ובא הלוקח וחפר בור אין זה צריך לקוץ אילן "אדם שנטע אילן בתוך שדהו ואח'ש

.'שנטעו ברשותו

12

הטענה הקניינית אינו מובא במסגרת ניסוח, יש להעיר שבשונה מן המקרים הקודמים דלעיל

אלא כנימוק , ('..אני עושה בתוך שלי')הדיון בין הצדדים וכציטוט דבריו של אחד השכנים

( בדיעבד)השכן אינו חייב להרחיק את אילנו –י דעתו של רבי יוסי "לפסיקת ההלכה במשנה עפ

29. הטענה מופיעה כנימוק להוראת בית הדין ולא כטענת אחד הצדדים 28. 'שזה חופר בתוך שלו'

, כלומר. 'דיני קציצת האילן' –לכאורה מדברי המשנה ניתן להסיק רק אודות המצב בדיעבד

לא מחייב רבי יוסי את בעל האילן לעקור את , ר קיימים לפנינו בור ואילן סמוכים זה לזהכאש

האם רבי יוסי מתיר לבעל אילן לסמוך את אילנו כאשר שכנו ? מה באשר למצב לכתחילה. אילנו

התוספתא דלקמן מורה הלכה ? האם יתיר לסמוך רק כאשר הבור אינו קיים? כבר חפר את בורו

.לאחר פירוט התוספתא נשווה את המקורות ונסיק מסקנה כוללת .ברורה בעניין

רבי יוסי מתיר –תוספתא בבא בתרא . 4.2

מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים

כשם שמרחיקין ' שמעון או' אמה בין מלמעלן ובין מלמטן מן הצדדין ר

30.א ניתנו שדות אלא לנטיעהיוסי מתיר של' רמלמעלה כך מרחיקין מלמטה

ישנו אילן נטוע והשאלה עתה האם : ההלכה במשנה עוסקת במצב שלאחר מעשה, כאמור לעיל

הוא , לעומת נסיבות המשנה, המצב בתוספתא. קיימת חובה לעוקרו מחשש לפגיעה בבור של השכן

.רבי יוסי מתיר. אלה האם מותר לטעת אילן בסמוך לבורודן בש, מצב שלכתחילה

–בתוספתא : שונות זו במימד הזמן בין התוספתא והמשנה בולט במינוחים ההלכתיים השונים

.לא יקוץ -ואילו במשנה , רבי יוסי מתיר

המיליות ותארי הפועל בלשון ", ברוורמן' נ. ימוק של המשנהמקדימה את קיומו של משפט הנ' האות ש. 28

, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, "בחינה תחבירית סמנטית( במשנה ובתוספתא)התנאים

' בכתב יד קויפמן של המשנה לא מופיעה האות ש אמנם .11-12עמודים , ה"האוניברסיטה העברית תשנ .דבר גורע ממשקלו של המשפט כנימוק להלכתו של רבי יוסיכהקדמה למשפט זה אך לא נראה שה

או )מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור חבירו ': וכן הוא גם בפסיקת ההלכה אם כי באופן מורכב יותר. 29, הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידים אותי: לומר לואין בעל הבור יכול לעכב עליו ו, (טור( )בא לנטוע

' וכשם שזה חופר בתוך שלו כך זה נוטע בתוך שלו, ובעת שנטע אינו מזיקו, שזה נזק הבא מאליו לאחר זמן (.לב, מ קנה"ע חו"שו)

30 .011מהדורת ליברמן עמוד , יב, תוספתא בבא בתרא א.

19

לא די בכך שרבי . השלימה את החלק החסר בתמונה ההלכתית של רבי יוסי, אם כן, התוספתא

מצב –את האילן הסמוך לבורו של חברו ( ושורשיו) 'כנו'ר לבעל האילן להותיר על יוסי מאפש

מצב –רבי יוסי מתיר לבעל אילן לטעת את אילנו בסמוך לבורו של חברו , אלא יותר מכך, דיעבד

.לכתחילה

.נסכם את הדברים בטבלה

הרחקת אילן מבור

תוספתא משנה

לכתחילה בדיעבד המצב העובדתי

רבי יוסי מתיר לטעת לא יקוץ הדין

שדות ניתנו לנטיעה זה נוטע בתוך שלו הטעם

יחסי המשנה והתוספתא. 4.3

מדוע ניסחה 31?האם על פי האמור במשנה לא יותר לבעלים לסמוך אילן לכתחילה לשדה חברו

?מהם יחסי המשנה והתוספתא? המשנה את עמדתו של רבי יוסי רק במצב שלאחר מעשה

ואף , במשנה לעומת התוספתא כשתי פרשנויות שונותניתן לראות את הצגת דברי רבי יוסי

שכן ישנה חובה להרחיק אילן מבור , י גישה זו דעתו של רבי יוסי במשנה מצומצמת"עפ. חלוקות

שכן , פי התוספתא לא קיימת חובה להרחיק לכתחילה-לעומת זאת על 32.לכתחילה אך לא בדיעבד

33.רבי יוסי מתיר לבעל האילן לסמוך לכתחילה את אילנו לשדה ובה בורות

.31

ו האם מותר לכרות בור סמוך לגבול שדהו שלחברו בטרם חפר חבר: ב דנה בנסיבות דומות, הסוגיה בדף יז משום שנטיעת אילן אינה פוגעת , במסגרת הדיון מובאת משנתינו ונדחית. בשאלה זו נחלקו אביי ורבא. את בורו

.באופן מיידי וישיר בבור או בשדה הסמוך32

אם לא רצה להרחיק רשאי הוא ליטע שזה שראוי לו להרחיקפ "אע': חידושי המאירי בבא בתרא כה עמוד ב.

.'לו וזה נוטע בתוך שלו הואיל ואין כאן היזק גירי שהרי אין כאן עכשו שרשיםחופר בתוך ש .64-61שורות , 161' עמ כ"תוספ, ש ליברמן"ר. 33

11

מת מחלוקת עקרונית או הלכתית בין המשנה והתוספתא ביחס לעמדתו של רבי לא קיי, להבנתי

את השונות 34.הטענה הקניינית חלה לכתחילה ולא רק בדיעבד, י שני המקורות התנאיים"עפ. יוסי

. בין המקורות השונים ניתן להסביר לאור ההקשרים השונים בהם מובאת דעתו של רבי יוסי

בתוספתא מובאים דבריו כמחלוקת חזיתית על עיקרה של הלכת חכמים שפסקו את חובת

נוספת בדעת במשנה. מופיעים דבריו בהקשר שונה, לעומת התוספתא, במשנה. ההרחקה באילן

והדיון הוא אודות , למצב שבו קיים בור בסמוך לאילן, חכמים ההבחנה בין מצב בו לא קיים בור

יש להבחין בין המצבים ולהקל במקרה שניטע אילן בטרם , פי חכמים במשנה-על. קציצת האילן

, ילןכאשר קדם הבור לא, לעומת זאת. שלא יקוץ את האילן, במקרה זה פוסקים חכמים. היה בור

לדעתו אין לעקור אילן אף אם הבור . רבי יוסי במשנה חולק על הבחנה זו. יש לעקור את האילן

לא די שמותר לטעת אילן בסמוך . בכך מביע רבי יוסי את עמדתו הקניינית בעצמה רבה. קדם

מותר לטעת אילן בסמוך לשדה בו קיימים , אלא יותר מכך, (כהלכת התוספתא)לשדה הזולת

35. על האילן אינו מחוייב לקוץ את אילנווב, בורות

אלא מעצים , התמקדותה של המשנה במצב בדיעבד אינו מקהה את חריפות הטענה הקניינית

השימוש בטענה הקניינית בנסיבות המשנה פותח אפשרות של תחולה : במילים אחרות. אותה

אם נדייק היטב בלשונה של המשנה נמצא שאמנם היא . הקנייניתרחבה במימד הזמן של הטענה

אולם בדבריה היא מדגישה , האם חייב לקוץ את האילן או לא, ממוקדת בהלכה שלאחר מעשה

הדגשה ". שהבור קדם לאילן לא יקץ פ"אערבי יוסי אומר " –ופותחת צוהר גם למצב שלכתחילה

אם קדם : דבריו אלו מקפלים שתי הלכות. רבי יוסימלמדת על חידושו של –' פ"אע' –לשונית זו

ומכאן המסקנה שניתן לטעת אילן , ואף אם קדם הבור לאילן לא יקוץ, אילן לבור לא יקוץ

36.לכתחילה אף אם הבור קיים

יוסי דאמר שזה נוטע בתוך שלו ' דלישנא דר: "'ומיהו אכתי'ה "ד' א בבא בתרא כה עמוד ב"חידושי הרשב. 34

". ו מרחיק דבשלו הוא נוטעמשמע דמדינא נוטע ואיני מסקנות "ניתן להסבר עפ, אופן הצגתה השונה של מחלוקת רבי יוסי וחכמים במשנה לעומת התוספתא. 35

עריכתה של התוספתא אודות( סימן יב, ג"גן תשס-רמת, תוספתא עתיקתא)י פרידמן "מחקרו של פרופסור ש

שלימים , התוספתא ומשנה מייצגות מקור תנאי אחד קדום ושלם לדעתו של פרופסור פרידמן .לעומת המשנהי תיאוריה זו במקור התנאי הקדום "עפ. הלכת אילן ובור בבבא בתרא מהווה דוגמא לתהליך שכזה. התפצל

התוספתא היא עתיקתא ומשקפת את חלקו הראשון . ולאחריו דין בדיעבד( מרחיקין או לא) הופיע דין לכתחילה .תוך דילוג, בסיפא מובא החלק האחרון. ברישא זהו חלקו הראשון של המקור: ה מקוטעתהמשנ. של המקור

36י במשנה נאמרה בדיעבד בלבד ואין להסיק ממנה את "ניתן היה להסתייג ממסקנה זו ולטעון שהלכתו של ר.

י הצעה זו המובן של המילים "עפ. י מתיר לטעת בסמוך לאילן"ית האמורה בתוספתא שרהמסקנה ההלכתואולם ! באות ללמד שאין לקוץ בדיעבד אף אם האילן ניטע שלא כדין' פ שהבור קדם לאילן לא יקוץ"אע'

ל וממנו יש להסיק "מטה את כף הפרשנות של המשפט הנ, י מתיר לכתחילה"ההשוואה לתוספתא המלמדת שר .ת המסקנה שלכתחילה תותר נטיעת אילן אף אם קדם הבורא

10

חושף למעשה את התשתית הרחבה של ( ובמשנה)אופן הצגתה של העמדה הקניינית בתוספתא

. הגובר על כל שיקול וערך אחר, הטענה הקניינית הרואה בקניינו של הפרט מרחב שליטה וריבונות

.שכן המוטרד עומד בפנינו באופן ממשי ומוחשיזכות זו אינה משתנה וניתנת לשימוש גם כאשר ה

הנימוקים השונים במשנה ובתוספתא. 4.4

. בשולי הדברים יש להעיר על השונות בנימוק הלכתו של רבי יוסי בין המשנה והתוספתא

:להבהרת הדברים נציע שוב את המקורות השונים

יא, משנה בבא בתרא ב

מרחיקין את האילן מן

אמה הבור עשרים וחמש

ובחרוב ובשקמה חמשים

אמה בין מלמעלה בין מן

הצד אם הבור קדמה קוצץ

ונותן דמים ואם אילן קדם

לא יקוץ ספק זה קדם

וספק זה קדם לא יקוץ

יוסי אומר אף על פי רבי

שהבור קודמת לאילן לא

שזה חופר בתוך שלו יקוץ

. וזה נוטע בתוך שלו

יב, תוספתא בבא בתרא א

אילן מן מרחיקין את ה

הבור עשרים וחמש אמה

ובחרוב ובשקמה חמשים

אמה בין מלמעלן ובין

' מלמטן מן הצדדין ר

כשם שמרחיקין ' שמעון או

מלמעלה כך מרחיקין

מלמטה

יוסי מתיר שלא ניתנו ' ר

.שדות אלא לנטיעה

וספתא ואילו בת', זה נוטע בתוך שלו' –במשנה מופיע נימוק המעלה על נס את הטענה הקניינית

37.שונות זו ניתנת להתפרש בכמה אופנים. 'לא נתנו שדות אלא לנטיעה' –מופיע נימוק ערכי שונה

: אציע שניים

37

נימוק התוספתא שונה מן המשנה ואינו מבוסס על הטענה ( שם, חזון יחזקאל)לדעת הרב אברמסקי .

' הרחקת שכנים'י יוסי בלשיטתו של רב')וייס ' מ. לדעתו יש לפרש גם את המשנה לאור עקרון זה. הקניינית כלל

11

. ייתכן והשונות בנימוקים השונים נובעת מן הנסיבות השונות בהן מובאת דעתו של רבי יוסי. א

הדיון הוא דיון משפטי . במשנה הובאה דעתו בנסיבות שלאחר מעשה להן מתאים הנימוק הקנייני

בתוספתא עוסקים אנו בנסיבות שלפני לעומת זאת. מובהק ועוסק בשאלה האם כשר הדבר או לא

שאלה זו מעלה שיקולים נוספים מלבד אלו . מעשה ובשאלה האם ניתן לטעת עצים או לא

במסגרת שיקולים אלו יש לשקול את שאלת יעוד הקרקע ומקומם של ערכים . המשפטיים הצרים

. 'ת אלא לנטיעהשלא נתנו שדו' –משכך מופיעה בתוספתא ההנמקה . יעודיים וסביבתיים נוספים

הנימוק בתוספתא : ניתן לראות את יחסי הנימוקים בין המשנה והתוספתא כיחסים משלימים. ב

הטענה הקניינית יכולה להתפרש כעמדה המבטאת . מעודן של הטענה הקניינית/הינו ניסוח שונה

ריבונות זו אינה מוצדקת בערך נוסף לבד מעצם ההגנה על הקניין. ריבונות בשטח תחום

-התוספתא מעניקה להגנה על הקניין האישי הנמקה ערכית 38.והריבונות הבלעדית בנכס האישי

נם מבוססים רק על הרצון פי נימוק זה ערכו של הקניין האישי וחרות הפעולה בו אי-על. חברתית

אלא מגינים גם על ערכים חברתיים כגון ישוב , להגן על ריבונותו השרירותית של הפרט

39. העולם/הארץ

אינו מבטל את קיומה של ההנמקה הקניינית אלא מציע , אם כן, הנימוק שבדברי התוספתא

(.בארץ ישראל)תשתית ערכית בנסיבות של אילנות

תחומה או פולשנית –סוג הפעילות . 5

או שישנה הגבלה על ? ללא כל סייג, ואף בחצר המשותפת, האם זכאי היחיד לפעול בשטחו שלו

40 ?סוגים מסוימים של פעילות

לדעתו התוספתא מבוססת על . הציע פתרון המבוסס על ביקורת הטקסטים( 21עמוד , (ד"תשל)יב אילן-בר

המקור הראשון המקביל בסדר למשנה מייצג קו אחד ובו נימוק . יג-והלכות י, ט-הלכות א: שני מקורות שונים .ורן שונה ובהן נימוק מצמצםיג בתוספתא מק-מרחיב לשיטת רבי יוסי ואילו הלכות י

38אביב -תל, קניין על פרשת דרכים, דגן' על זכות הקניין כביטוי לריבונות עיין בסיכומו ובקורתו של ח.

.פרק שני, ה"תשסהפך את מחלוקת חכמים ורבי יוסי , בעקבות הנימוק שבדברי התוספתא, (הלכה יא, פרק ב)הירושלמי . 39

לדעת רבי יוסי קיום . קיום העולם –י הנדון למחלוקת בשאלת זיהוי האופן המדויק לשמירה על הערך החברתה "ועיין עוד בדברי הגהות מיימוניות הלכות שכנים פ !העולם באילנות ואילו לדעת חכמים קיום העולם בבורות

חייבת להימדד במונחים , ולא רק במקרה של נטיעת אילנות, ה שהסיק מכך שההגנה על הקניין באופן כללי"ה ".'שיש בהם עיקר הישוב או דירה וכודברים : "חברתיים-ערכיים

40שכן לנסיבות . מובן הוא שאיני כולל בשאלה זו את אפשרות הנזק הממשי המופיע בפרשת הנזיקין בתורה

י "מכילתא דרשב, ה, וראה שמות כב. יוחד אב הנזק אש, אלו של פעילות בשטח האישי שגורמת לנזק של ממש .א, ק א"משנה ב, שם

11

מיטלטל בין שני , ובחינת הקף ואופי הפעילות המותרת של היחיד, עמדתו של רבי יוסישרטוט

. האחד משפטי והאחר ספרותי: קצוות

לוגיים ובמסגרת דיון תיאורטי של זכויות -ביסוס דבריו של רבי יוסי על אדנים משפטיים, מחד

כל אימת , מורלא. מעלה את המסקנה שזכות הקניין היא מוחלטת ורחבה, וחירויות בלבד

שמדובר בנסיבות בהן האדם רכש כדין נכס אישי הצמוד לשטח משותף עומדת לו הזכות לניצול

מובן הוא שבהיעדר בעלות כדין בנכס . ולמימוש הזכות הקניינית ללא מגבלה של סוג פעילות

.לא תקום הטענה הקניינית, אישי

שוניים והספרותיים של עמדתו שרטוט עמדתו של רבי יוסי על בסיס הביטויים הל, מאידך

מעלה אפשרויות שונות באשר לאופי ולהיקף , (משנה ותוספתא)ל "בספרות ההלכתית של חז

. הטענה הקניינית

, בלבד תוספתאבהסתמך על לשונה של המשנה ופרשנות דווקנית ומינימליסטית לדברי רבי יוסי

ניתן לטעון למימוש , שנות זוי פר"עפ. מובילה למסקנה צרה ומצומצמת של הזכות הקניינית

.בלבד' פעילות תחומה'הזכות הקניינית בגבולות של מה שאכנה

בטווח פיסי מצומצם , (בבית או בחצר)הפעילות שתותר במסגרת הטענה הקניינית היא פעילות

בביתו או )וסביר שעיקר מגבלתו הוא שהפעילות אינה פולשת למרחב פעילות אחר של הזולת

( בבית,בחצר)ומיקומן ( כביסה, בישול)ו של היחיד היא לבחור את סוגי הפעילות חירות(. בחצרו

.בשטחו או בחצר( אחרת)ובלבד שלא ימנע מן הזולת לקיים אף הוא פעילות

מובן הוא שהיקף מצומצם זה של הטענה הקניינית מקפל בתוכו הבנה שונה של זכות הקניין ושל

.מקומו של היחיד במרחב האישי והמשותף

בשלב זה של . יורחב אודות המשמעות המשפטית של זכות קניינית צרה( 1.3.5בתת פרק )לקמן

הזכות הקניינית של היחיד במרחב המשותף . הדיון אציג מובן אחד בלבד של הזכות הקניינית

חופש בחירה זה בנוי . דומה באופייה לאחד הניסוחים אודות טענת חופש הבחירה של כל אדם

בשלב . בראשית הדרך קיימת לאדם חרות מוחלטת לבחור בכל. פוטנציאל ומימושו –משני שלבים

ועליו להמשיך , נעלמת החרות האין סופית שהייתה בתחילה, שני לאחר מימוש בחירתו של האדם

.במסלול הבחירה שלו בלבד

בראשית הדרך עומדת בפניו זכות . כך הוא גם ביחס לזכות הקניין של היחיד במרחב משותף

קרי לבחור כל מקום וכל פעילות במרחב , ניינית רחבה אותה הוא יכול לממש בכל אופן שירצהק

16

משבחר בפעילות מסויימת עליו להתמיד בה ולהימנע מלפגוע במימוש הזכות של , ואולם. המשותף

41.הזולת הפועל אף הוא במרחב המשותף

וקביעת מבחן הפעילות )לצד הגישה המצמצמת והמגבילה של הטענה הקניינית כפי שנוסחה לעיל

. תיישנה גישה הטוענת לתחולה רחבה של הטענה הקניינית חרף השיקול הספרו, (התחומה

הלשוניים במשנה ' הממצאים'פרק זה הוא שרטוט עמדתו של רבי יוסי לאור -עניינו של תת

שתי אלו נותנות דין וחשבון . בדברי הבאים אציע שתי פרשנויות לעמדת רבי יוסי. ובתוספתא

.ספרותי –להיבט הלשוני

השתיקה הספרותית. 5.3

אופיו של . בי יוסי היו מן התוספתארובם של המקורות שהובאו עד עתה להבהרת דעתו של ר

מאפשר לדון בכל הלכה , המשנה, חיבור זה שהוא חיבור משני הערוך כהערות לחיבור הראשי

42.במנותק מן ההקשר הכללי, בנפרד

, העובדה שפרק המשנה הוא חיבור ערוך ומתוכנן. לא כן הוא כאשר עוסקים אנו במשנה

כך הוא ביחס לעמדתו של רבי . מאפשרת להסיק מסקנות מן ההקשר הכולל של הדברים/מחייבת

.יוסי כפי שמופיעה בפרק ב של מסכת בבא בתרא

מוטלת על כל יחיד החובה שלא , פי האמור שם-על. בפרק זה מפורטים דיני ההרחקה בין שכנים

:רבי יוסי מופיע בפרק ב של מסכת בבא בתרא פעמיים בלבד. להטריד את זולתו

מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן . י

: הדבורים רבי יוסי מתיר בחרדל

41

הגבלת חרות זו מהווה את . ן השותפותהגבלה זו מזכירה את ההגבלה על חרות היציאה של שותף לצאת מ .קניין על פרשת , דגן' אחד מיסודות ההתנגדות לקיומו של שיתוף במקרקעין כפי שהובא בהרחבה בדבריו של ח

מוסד חברתי –שיתוף במקרקעין , 'ל"הנ: ובגרסה מוקדמת) 141-191עמודים , ה"גן התשס-רמת, דרכים' שלילת'ו, יש להבחין בין חרות היציאה משותפות, ואולם(. 160-691עמודים, (ז"תשנ)כז משפטים?' , רצוי

יכול ללא כל התנייה לשנות , שותף שבחר בפעילות מסויימת, שּכן. חרות הפעולה של שותף בחצר הנדונה כאןההגבלה . והגבלת פעילותו אינה מהווה שלילת חרות היציאה מן המצב, את החלטתו ולבחור בפעילות אחרת

‏של‏‏.הפגיעה במרחב הפעילות של השותף האחר, כאמור, היא היחידה הקיימת ‏המוחלטת ‏ההגבלה ‏לעומת זאת .שותף‏לצאת‏מן‏השותפות

42והמשמעויות המבניות ( המשנה)על אופייה של התוספתא כחיבור משני העוקב אחר חיבור ראשוני קיים

. 46-06עמודים , ג"גן תשס-רמת, תוספתא עתיקתא, פרידמן' של ש עיין בדברי המבוא, ואחרות

11

ן את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים מרחיקי. יא

אמה בין מלמעלה בין מן הצד אם הבור קדמה קוצץ ונותן דמים ואם אילן

קדם לא יקוץ ספק זה קדם וספק זה קדם לא יקוץ רבי יוסי אומר אף על פי

43:שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו

ואף לא דעה סתמית החולקת )לא מופיעה דעתו של רבי יוסי , במהלך הפרק כולו עד למשניות אלו

מהווה משקל חשוב ( 'השתיקה הספרותית'/ 'שתיקה'ה: להלן)שתיקה זו (. על עצם חובת ההרחקה

שתי ים אציע בדברים הבא. ניתן להסביר שתיקה זו בכמה אופנים. בפרשנות עמדתו של רבי יוסי

באופן ממשי על היקף ( או אולי מושפעות)שתי מגמות אלו משפיעות . ביחס אליה מגמות פרשניות

אותה , או רק בסוג מסויים של פעילות, האם היא חלה בכל פעילות בנכס האישי: הטענה הקניינית

?כיניתי פעילות תחומה

י יוסיפרשנות רחבה לדברי רב –מרכזיותו של הטיעון המשפטי . 5.2

פירושם של . פרשנות אחת בדעתו של רבי יוסי גורסת שיש למצות את הטענה הקניינית עד תום

דברים הוא שהזכות לשימוש חופשי בקניין האישי אינה מוגבלת בגבולות כלשהם ומקנה לאדם

חרף העובדה ששימוש זה יכול להוות מטרד , בין בבית ובין בחצר המשותפת, חירות מליאה לפעול

או , ריח, ידי מטרד של רעש-פגיעה באיכות החיים על, בשקלול הזכויות העומדות על הפרק. תלזול

ידי צמצום חופש הפעולה בקניין האישי -לעומת פגיעה במימוש הזכות הקניינית על, מחד, מראה

.הזכות הקניינית, לדעתו של רבי יוסי, גוברת, מאידך

ביטויים שונים של הגמרא העוסקת בין השאר עולה משני , פרשנות רחבה לדעתו של רבי יוסי

.ומתמודדת עימה בדרכים שונות, בשתיקתו הספרותית של רבי יוסי כחלק מדיון רחב יותר

הלכת סולם ושובך 5.2.3

דבריו נאמרו כחלק מדיון בסוגיה . י בפירושו"הפרשנות הרחבה בוטאה מפורשות בדברי רש

נבאר את הדברים מתוך . הרחקת סולם מן השובךהעוסקת בשתיקתו של רבי יוסי ביחס לחובת

:עיון בדברי הגמרא

43

.יא-י, בא בתרא במשנה ב.

14

; כדי שלא תקפוץ הנמייה, מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות. 'מתני

. כדי שיהא זוקף את הסולם, אמות' ד -ואת הכותל מן המזחילה

זה חופר בתוך שלו וזה : הא אמר, י"דאי ר, יוסי' מתניתין דלא כר, לימא. 'גמ

?טע בתוך שלונו

מודי : כי הוינן בי רב כהנא הוה אמר, הא אמר רב אשי, יוסי' אפילו תימא ר

, רבי יוסי בגירי דידיה

44. הכי נמי זמנין דבהדי דמנח ליה יתבא בחור וקפצה

.במשנה זו מופיעה חובת הרחקה של סולם מן השובך מחשש שמא תקפוץ הנמיה ותזיק ליונים

העובדה שבמשנה זו לא מופיעה דעתו של רבי יוסי באופן מפורש אינה מונעת מן הגמרא בשאלתה

אני , 'ולדעתו קיימת הטענה הקניינית, להניח שודאי הוא שרבי יוסי חולק על חובת הרחקה זו

45.גם ביחס להלכה זו', עושה בתוך שלי

טובא מילי 'מרא וטוען שמרחיב את ההנחה המצויה בשאלת הג( 'לימא'ה "כב עמוד א ד)י "רש

י חרף העובדה שרבי יוסי חולק "פי דעתו של רש-על. 'איכא במתניתין דודאי לאו כרבי יוסי

ולא רק על )דעתו רחבה מכך וחולקת על הלכות רבות בפרק , מפורשות בשתי הלכות הרחקה בלבד

46(.הלכת הרחקת הסולם מהשובך המופיעה בשאלת הגמרא

את הטענה המשפטית של רבי יוסי ללא ( או העדיפה)שהגמרא התעלמה , כ"א, ור זה מצינובמק

. מתן נימוק לשתיקה הספרותית

44

.ב, בבלי בבא בתרא כב. בת ההרחקה משום שמדובר בנסיבות ביחס להלכת סולם ושובך מסיקה הגמרא שרבי יוסי מודה בחו. 45

. בנסיבות מעין אלו מודה רבי יוסי שקיימת חובת הרחקה. קרי פעולה הקרוב לנזק', גיריה דיליה'מיוחדות של לעניין הדיון שכאן די בעובדה שאת עמדתו הקניינית של רבי יוסי . בפרקים הבאים נדון במושג זה ובהשלכותיו

מובן הוא שכאשר קיימות נסיבות מיוחדות של גיריה . תיקה הספרותיתיש לפרש באופן רחב בהתעלם מן השהודאה זו אינה נוגסת בלוז הטענה הקניינית שכן כל עוד לא מדובר בגיריה דיליה מורה . דיליה מודה רבי יוסי

. רבי יוסי על חופש פעולה ללא מגבלותח "פר': פרש באופן הפוך את הנחת היסוד של הגמרא בשאלתה( 'לימא'ה "שם ד' הובא בתוס)רבנו חננאל . 46

והוי כולהו גירי י"משמע דכולהו אתי כרמדקאמר הכא טפי לימא דלא כרבי יוסי ולא קאמר אמשניות דלעיל גירי דמתניתין דלעיל הוי נמי ' ל לפי"וצ דיליה דמההיא שעתא משתכחא היזיקא ולא פליג רבי יוסי אלא באילן

.סימן לב( אסף תרפט)וכן הוא בתשובות גאונים . 'דיליה דמיד כשסומך הכותל מונע הדוושא. שתיקתו של רבי יוסי בכל הפרק נובעת מהסכמתו עם הלכת חכמים שיש לקיים את דיני ההרחקה, לדעתוובע מעצמותם של דיני מבוסס על הסייג של גיריה דיליה ואינו נ, י רבנו חננאל"עפ, נימוקו של רבי יוסי, ואולם

כל אימת שלא יתקיים הסייג של גיריה דיליה יתיר רבי יוסי את , במילים אחרות. ההרחקה כדעתם של חכמיםתיו הרחבנו יועל סייג זה ומשמעו. לעניין הדיון שבכאן אין למחלוקת זו השפעה, אשר על כן. הפעילות ללא תנאי

.(פרק ד) בפרק אודות המעבר לשיח נזיקי

11

מסקנתה . באופן שונה, במקור הבא מתמודדת הגמרא עם ביטוי מסויים של השתיקה הספרותית

.דברי רבי יוסי הרחבה של בפרשנותתומכת ,גם במקרה זה, של הגמרא

ת חרדל ודבוריםהלכ 5.2.2

:העוסקת בשלוש הרחקות( י)הדיון בסוגיה נסוב על המשנה

מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים

47.רבי יוסי מתיר בחרדל

פרתי את שלבי לנוחות הדיון מס. הגמרא עוסקת בנימוקו של רבי יוסי ובוחנת את היקף טענתו

:הדיון בציטוט המובא

, על הניזק להרחיק את עצמו: יוסי סבר' ר.3

...יוסי נמי על המזיק סבירא ליה' לעולם ר, אלא! משרה וירקא נמי' אפי, אי על הניזק

-פ שהבור קודמת לאילן "אע: רבי יוסי אומר, והתנן? יוסי על המזיק להרחיק את עצמו' וסבר ר.2

! וזה נוטע בתוך שלו, פר בתוך שלושזה חו, לא יקוץ

לדידי על הניזק להרחיק את : ולדבריהם דרבנן קאמר להו, ל"יוסי על הניזק ס' לעולם ר, אלא.3

, תינח משרה וירקא, אלא לדידכו דאמריתו על המזיק, משרה וירקא לא בעי רחוקי' ואפי, עצמו

יהו מזקי אהדדיתרוי -אלא חרדל ודבורים , דהני מזקי הני והני לא מזקי הני

על ' –קרון המנחה של רבי יוסי בהלכת חרדל ודבורים יבמהלך הדיון מסיקה הגמרא מהו הע

(.5שלב )' הניזק להרחיק את עצמו

מדוע שתק רבי יוסי בשאר (. 2שלב )טענה עקרונית זו נתקלת בקושי של השתיקה הספרותית

אינו פועל במקרה של ' את עצמו הניזק מרחיק'העל ש-מדוע עקרון? ההלכות המופיעות במשנה

, ההנחה בשאלה זו שמשקלה של השתיקה הספרותית מכריע 48?וכרישין ובצלים, משרה וירק

.ושממנה ניתן ללמוד שדעתו של רבי יוסי אינה כה רחבה

47

.ב, בבלי בבא בתרא יח. .אולם העקרון זהה, אמנם בסוגיה זו השימוש בטיעון הספרותי נוגע רק להלכת דבורים וחרדל. 48

12

חוזרת בה הגמרא מן ההנחה אודות משקלו של הטיעון הספרותי ומציעה ( 3שלב )בתשובתה

כן הוא : רבי יוסי טוען את טענתו הקניינית בכל שלוש ההלכות במשנה. הצעה פרשנית חדשה

בכל המקרים הללו על הניזק . פגע מן הכרישה והמשרהיבחרדל וכן הוא בבצלים וירק העלולים לה

לדבריהם 'יוסי נאמרו רק ביחס לדבורים וחרדל משום ש הסיבה שדברי רבי. להרחיק את עצמו

י הנחות היסוד "עפ, רבי יוסי אינו מציע את דעתו האישית אלא טוען כנגד חכמים. 'דרבנן קאמר

. י אלו יש מקום להתיר לבעל הדבורים לגדל את דבוריו משום שהנזק הדדי"עפ. של חכמים עצמם

ההיגיון העומד מאחורי . שלושת המקרים במשנהדעתו האישית של רבי יוסי חלה בכל , ואולם

רשאי , מאחר והאדם פועל בשטחו האישי(: ולא הטענה הנזיקית)עמדה זו הוא ההיגיון הקנייני

שבה ( יא)היגיון זה בוטא מפורשות במשנת האילן והבור . 'הוא לגדל דבורים או לשרות משרה וכו

.'טע בתוך שלו וכוזה נו'העלה רבי יוסי מפורשות את הטענה הקניינית

לפחות לא ביחס , שאין להסיק מן השתיקה הספרותית, פי הצעה זו של הגמרא-על, נמצינו למדים

עמדתו ההלכתית רחבה יותר מכפי . בנוגע לעמדתו הכוללת של רבי יוסי, למשנת חרדל ודבורים

ובור וממנה מצויה במשנת אילן ' האמיתית'דעתו . מה שהובא לידי ביטוי בהלכת חרדל ודבורים

. יש להסיק על מכלול עמדתו

ניתן להסיק מסקנה כוללת ביחס לעמדתו , ממהלך זה של הגמרא בפרשנות משנת חרדל ודבורים

הניזקישנה חובת הרחקה מוחלטת של , מסתבר, פי דעתו-על. של רבי יוסי ולשתיקתו הספרותית

ברת על שתיקתו גם בשאר ודעתו זו גו, בכל הנוגע לפעילות בחצר משותפת או בשדות שכנים

. הפרק

פרשנות צרה לדברי רבי יוסי -מרכזיותו של הטיעון הספרותי . 5.3

ויש להסיק ממנו , מכריע בפרשנות דברי רבי יוסי גישה אחרת מוצאת שהמשקל לביטוי הלשוני

פי הגישה הצרה יש להבין את דעתו של רבי יוסי לאור התבטאויותיו -על. את המסקנות בהתאם

פי זה יתקבל שדעתו של רבי יוסי המגן על הזכות -על. ורשות בלבד ולא להכלילן מעבר לכךהמפ

נבהיר את . ומגנה רק על פעילות תחומה בקניין האישי, הקניינית אינה רחבה ובלתי מסויגת

י הגישה הצרה בפרשנות עמדת רבי יוסי רשאי היחיד לפעול בשטחו האישי ככל "עפ. הדברים

פעילות הפולשת לשדהו של הזולת או . עילותו תחומה לשטח זה בלבדשירצה כל אימת שפ

19

לא תזכה להגנה של , לפעילותו של הזולת בחצר המשותפת ומונעת ממנו לקיים את פעילותו

49.הטענה הקניינית

אינה משמשת כאמירה עקרונית , פי פרשנות זו-על', אני עושה בתוך שלי'טענתו של היחיד

. אלא כצידוק מעשי לפעילותו העכשווית של האדם, המשקפת את מצב הבעלות ביחס לשטח כולו

שטח סביר הנדרש לפעילותו ואינה פולשת הנימוק למעשיו הוא שפעילותו מתקיימת רק בתא

. 'בתוך שלי עושהאני ' –מעבר לכך

פי שלוש אמירותיו ההלכתיות המפורשות של רבי יוסי שנאמרו במקרים -נבהיר עמדה זו על

. אילן ובור ופתיחת חנות, חרדל ודבורים: הבאים

בי יוסי בפרשנותה מהווה דוגמא מובהקת לעמדתו של ר( משנה י)מקרה החרדל והדבורים . א

מדוע חולק רבי יוסי רק על הרחקת . לעיל נשאלה השאלה הספרותית ביחס למשנה זו. הצרה

פי הגישה הנוכחית היא שעמדתו של -התשובה הניתנת על'? חרדל מדבורים ולא משרה מירק וכו

והיא מתאימה רק לנסיבות של פעילות, רבי יוסי הדוגלת בטענה קניינית אינה בלתי מוגבלת

בנסיבות של חרדל ודבורים מתיר רבי יוסי ליחיד לגדל את החרדל משום שפעילותו . תחומה

נעיין . הוא זה שפולש לשדהו ומוטרד ממנו, בעל הדבורים, והמוטרד, מתרחשת בקניינו בלבד

50:א המציע את יסודות הלכת רבי יוסי בחרדל ודבורים"בדברי הרשב

והלא ? רדל מן הדבורים תמיהא לי אמאי מרחיק כללועל עיקר הרחקת הח

ודבורים הן שבאות לתוך ששדה , החרדל אינו נכנס לתוך תחומן של הדבורים

...החרדל ואוכלות אותו

49

-ט"י חוק המקרקעין תשכ"עמדה זו דומה בכמה מובנים להגבלה על פעילותו של שותף בנכס משותף עפ. ובלבד , להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר–בלי הסכמת יתר השותפין (: 0( )א) 10סעיף , 0949

באמור בפנים לא מופיעה הגבלה המחייבת מתן אפשרות לשכן לשימוש . 'שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר, קניין דיני, ויסמן' בדברי י' שימוש כזה'ועיין בהסברים השונים לדרישה . אלא מתן אפשרות לכל שימוש, זהה

.1.11-1.49ז סעיפים "ירושלים תשנ, בעלות ושיתוף50

', יוסי ורבנן בזנקי שכנים' השתלשלות מחלוקת ר, 'יונתן' בניתוחו של י ועיין עוד. ב, ב יח"א ב"חידושי הרשב. עמוד , (ד"תשל)יב אילן-בר', הרחקת שכנים'יוסי ב' לשיטת ר') וייס ' מ. 142עמוד , (ד"תשס), עתניאל, יג גלות

בעידנא דקא '( יז עמוד ב)פי הבבלי -יחודן של שתי הלכות אלו בדעת רבי יוסי בנימוק נזיקי עלימנמק את ( 11. וכן הוא גם בחרדל ודבורים שהדבש נזוק מן הדבורים ולא ישירות מהחרדל', נטע ליתנהו לשורשיו דמזיק לבור

חיבור , 'הרחקת מטרדים: איכות הסביבה במשפט העברי', גליקסברג' ש)ברוח נזיקית זו פרש גם גליקסברג

והציע אפשרות נוספת הקרובה לדברינו ( 16ד עמו, ה"אילן תשס-בר, לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיהכפי שיבואר בפרק העוסק , ואולם(. 'פעילות תחומה')מבלי לקבוע את המבחן הטריטוריאלי ( 14עמוד , שם)

כאמור ( קניינית)וניתנים לפרשנות שונה , נימוקים אלו מייחדים את גישתו של הבבלי בלבד, בפרשנות הבבלי .בפנים

61

כ הוה ליה כבור המיוחדת ברשות המזיק דפטור דאמר ליה תורך ברשותי "וא)

מכל ... ונהי דבעל הדבורים פטור מתשלומי נזק שמזיקות לחרדל( מאי בעי

.מקום אמאי מרחיק אדרבה היה לו לבעל דבורים להרחיק

במקרה זה המוטרד פולש אל . פי דבריו יש להבחין בין מקרה חרדל ודבורים ושאר המקרים-על

לא 51.במצב זה אין להטיל כל חובת הרחקה על המטריד. עבר שטחו ותחום פעילותו של המטריד

, בשני מקרים אלו המשרה פולשת אל הירק. כן הוא בנסיבות של משרה וירק וכרישים ובצלים

52.והכרישה אל הבצל

את דעתו יש להבין רק לאור . היא דווקנית, לגישה זו, נמצינו למדים שעמדתו של רבי יוסי

במקרה דנן מדובר בחרדל ובדבורים בלבד ולא בשאר הלכות . הנסיבות המיוחדות בהן התבטא

53.המשנה

ולה גם מן המקרה של אילן הבחנה זו בין פעילות תחומה לשטח האישי ובין זו הפולשנית ע. ב

(:יא,ב)נצטט את ההלכה המובאת במשנה . ובור

מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים

אמה בין מלמעלה בין מן הצד אם הבור קדמה קוצץ ונותן דמים ואם אילן

קדם לא יקוץ ספק זה קדם וספק זה קדם לא יקוץ רבי יוסי אומר אף על פי

: שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלושהבור קודמת לאילן לא יקוץ

, א בין איסור פתיחת חלון לחצר משותפת"שם מבחין הרשב. 'מרא כל'ה "ד, ב, א יז"ועיין עוד בדברי הרשב 51.א בין פעילות תחומה "בתשובתו מבחין הרשב. לעומת היתר חפירת בור שמימיו עלולים להגיע לבורו של הזולת

ו ל דאינה דומה לזו דגבי חלון משל חברו הוא נוטל דהיינו אויר חצרו שמועיל לו ולפיכך יכול לומר ל"וי': ופולשניתאבל גבי בור אינו כן שזה חופר הוא בתוך שלו ומים משלו הן , אינך פותח ונוטל אויר חצרי ומשעבד קרקעי לכך

.'..נובעין ויכול הוא לומר לו כשסמכתי ברשות סמכתי שאיני מזיקך באותה שעה.52

.16ש "הע 111כ עמוד "ש ליברמן תוספ"י ור, ב ם"פירוש המשנה לרמב

הגמרא מציינת : הדנה בהלכת החרדל והדבורים( ב, כה)לכך מצינו בדברי הגמרא הסמוכה למשנה י הד 53.עד : שיכול לומר לו, רבי יוסי מתיר בחרדל: תנא. 'מרחיקין את המשרה מן הירק וכו'. נימוק לדברי רבי יוסי

.'גלוגי חרדליישבאות ואוכלות ל, הרחק דבורך מן חרדליי, שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוריילעת עתה די בעובדה . מאפייניו המדויקים של נימוק זה ידונו בפרק העוסק במעבר משיח קנייני לשיח הנזיקי

, שהגמרא מנמקת רק את הלכתו המפורשת של רבי יוסי המתיר לבעל החרדל לסמוך לשדה הדבוריםמכאן עולה בבירור שעמדתו . ומשתמשת בנימוק המתאים לחרדל ודבורים בלבד ולא לשאר ההלכות שבמשנה

הוא כפי שהוצג , כפי הנראה, ההיגיון. 'ההלכתית של רבי יוסי אינה כוללת היתר לבעל המשרה לסמוך לירק וכדו .לעיל שמשרה וכרישה מתאפיינים בפעילות המונעת מן הזולת לקיים את פעילותו

60

הנימוק . רבי יוסי מתיר לבעל האילן לסמוך לשדה חבירו שיש בה בורות, כפי שהובהר לעיל

שדנה בעמדתו של רבי יוסי ( יז עמוד ב)הגמרא . המובא בסופה של ההלכה הוא הנימוק הקנייני

זה חופר בתוך שלו : יוסי דאמר' אפילו לר': ינת להבחנה הבאהמצי( בהקשר מחלוקת אביי ורבא)

פי -על. '..דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשיו דמזקי לה לבור -הני מילי התם , וזה נוטע בתוך שלו

הצידוק להעלאת הטענה הקניינית בנסיבות של אילן ובור הוא העובדה שהאילן אינו , הגמרא

נכון הוא שברבות הימים עלולים השורשים להגיע אל שדה . פולש עתה אל שדה חבירו ופוגע בבור

54.אולם תוצאה רחוקה זו אינה כלולה במסגרת דיני ההרחקות, חבירו

וסי את עמדתו הקניינית באופן מפורש וממנה ניתן להסיק אודות מקרה נוסף בו הביע רבי י. ג

(:531מהדורת ליברמן עמוד )טו ,הוא של פתיחת חנות המקרה הובא בתוספתא ב, הפרשנות הצרה

חנותו של חברו אין יכול למחות 55בנה מרחץ בצד מרחצו של חברו חנות בתוך

ולומר לו אתה הבאת את התקלה שאומר לו כדרך שעשיתה בתוך שלך בידו

אף אני עושה בתוך שלי

משום שאינה עוסקת בנסיבות של ( וחרדל ודבורים, אילן ובור)הלכה זו שונה משתי קודמותיה

56. אלא בנסיבות של חצר משותפת, שדות שכנים

. סוברים שרשאי שכן לעכב את חברו מלפתוח חנות בחצר המשותפת מנימוקים של רעש חכמים

.רבי יוסי חולק ומתיר לשכן לפתוח חנות בחצר המשותפת לצד חנותו של חברו מן הנימוק הקנייני

ט פטור "אכתי איכא למידק ואי אזלי שרשין ומזקי ליה לבור מ: " דינא דגרמין בקונטרסו "וכן טען הרמב 54.

שיא דכיון דלאו גופיה דאילן קא מזיק אלא שרשים הוא לא ק, והוה ליה לטפויי באפייהו[ הוא]מלשלם הא שורו וליכא לדמויי לשורו , מ יש לזה רשות לקוץ השרשים"ומ, ג דממונו הוא"דמזקי ושרשין ממילא קא אתו פטור אע

אבל הכא נולד הוא ופטור , דשאני התם דכחו דשור הוא וכנגיחה דידיה דמי והתורה חייבתו, שהזיק בצרורותשכיון שלבה את האש עיקר , וליכא לדמויה לאש שהוא הולך ומזיק, ו ואינו כחו של אילן הנטועשאין שמירתן עלי

אי נמי כיון , פ שמחמת האילן הוא מזיק פטור"אבל הנך נולד הוא ואע, השלהבת הוא שמזיק והולך ואוכל ומזיק, שהוא פטור( ב, ק נה"ב) דשרשין הוא דמזקי ולא חזי להו לית ליה לטפויי באנפייהו דדמי למי שנפרצה בלילה

עם זאת יש ".ואין אומרין בנזקין אלו זו דומה לזו שהדברים עמוקים והחלוקים דקים כחוט השערה וכולהו גמראואילו השיח הנדון עתה הוא , ן נאמרו בהקשר נזיקי"שדברי הרמב, כפי שיובא בהמשכה של העבודה, להבהיר

.שיח קנייני.55

.'חנותו וכו בצדוחנות ': י ערפורט מופיע"בכ

במשנה מובאת דעתם של . כה בתוספתאהמקבילה להל( ג, ב)ראיה לכך שבחצר עסקינן היא המשנה 56.וכן הוא . ' חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין': חכמים החולקים

יש לו חנות ברשות הרבים ומבקש לפתחה לחצר השותפין יכולין לעכב על ידיו מפני שמרבה '(: ד, א)בתוספתא .'עליהן את הדרך

61

ואולם לדעת רבי יוסי יש להחיל , כפי שטוענים חכמים, פתיחת חנות בחצר עלולה לגרום למטרד

השכן הפועל מקיים את פעילותו . שכן מדובר בפעילות תחומה, נית בנסיבות אלואת הטענה הקניי

!בחנותו בלבד

משמעות ההבחנה בין פעילות תחומה ופולשנית.5.3.3

ולא רק בנסיבות של )הצגת המגבלה של פעילות תחומה בנסיבות של פעילות בחצר המשותפת

נראה שרבי . תפיסה קניינית מורכבתמלמדת על , (כדוגמת מקרה חרדל ודבורים, שדות שכנים

הגדרה זו מאפשרת לכל . איזור השייך לכל אחד באופן שווה -החצר –יוסי ראה במרחב המשותף

צדו השני של מטבע השותפות . פרט לבחור את פעילותו השגרתית בחצר כאילו פעל בשטחו שלו

חיכוך הצפוי מהתנגשות ה. הוא העובדה שגם שכנו רשאי לפעול בשטח המשותף ולעשות בו כבשלו

רבי יוסי מתיר לכל פרט שבחר לפעול בחצר . 'פעילות התחומה'הפעילויות נמנע על ידי הלכת ה

. ימנע את פעילותו הקיימת של הזולת בביתו או בחצר/בתנאי שלא יפלוש ויטריד, לעשות כרצונו

ובלבד שזו , ותוהנדרש לפעיל( סביר)לכל יחיד זכות למימוש הבעלות בחצר במרחב טריטוריאלי

. ותמנע את השותפים האחרים מלממש את זכותם בחצר, לא תפלוש לפעילות אחרת בחצר

ואינו נהנה מהגנת הטענה ', עושה בתוך שלו'משפלש לפעילות אחרת בחצר לא ייחשב הדבר ל

. הקניינית

(. משנה א)דוגמא לפעילות פולשנית היא חובת ההרחקה של הריחיים מבור או כותלו של חברו

בעל החנות , לעומתו. ונדרשת ממנו הרחקה 57,הריחיים הטוחנות מהוות מטרד לבורו של הזולת

כלומר פעילותו היא , החדשה בחצר יכול לטעון לשכנו בעל החנות הותיקה שהוא עושה בתוך שלו

.בלבד ואין לזולת זכות לעכב על ידו( שבמרחב המשותף)ומו האישי בתח

תפיסת הבעלות בשטח המשותף לאור הפרשנות הצרה. 5.3.2

, נוסף להבדל המעשי בשאלת גבולות הפעילות, אחד ההבדלים הבולטים בין הפרשנויות השונות

האישי של רבי יוסי תפיסת הקניין , פי הפרשנות הרחבה-על. הוא תפיסת הבעלות בשטח המשותף

מכוח בעלות זו זכאי הוא . כל פרט נחשב בעלים מובהק בשטחו האישי והמשותף. היא טוטאלית

פי הפרשנות הצרה לא הכרחי לטעון שכל יחיד נחשב בעלים בשטח המשותף -על. לפעול בו כרצונו

ומציעים האחרונים דנים באופי הבעלות של שותפים בנכס. כולו וניתן להציע אפשרויות שונות

.57

(.ם שם"לרמב ש"פיהמ)' לפי שהשאון מדברים המזיקים לבנין, מרחיקין את הריחיים מן הכותל'

61

בעלות על חלק מהנכס של כל 58,בעלות אחת כוללת של השותפים על הנכס כולו: כמה מודלים

62.ללידיון דומה מתקיים במחקר המשפטי הכ 61.ועוד 60שותפות בכל חלק וחלק מהנכס 59,שותף

זכות השימוש בשטח זה מותנית בקיומו . יש לראות בכל יחיד בעלים פוטנציאלי בשטח המשותף

משמימש יחיד את בעלותו בשטח נחשב הוא לבעלים במרחב הנדרש . של הזולת ובשימוש שלו בו

! להגנה מליאה לבל יוטרדלקיום הפעילות וזכאי הוא

סיכום הפרשנות הצרה. 5.3.3

דברי רבי . יש להבין את דברי רבי יוסי רק לאור התבטאויותיו המפורשות, על פי העמדה הצרה

אילן ובור ופתיחת , חרדל ודבורים: יוסי שנשמרו בספרות התנאית כוללים שלוש דוגמאות בלבד

משכך הם פני . עול בחופשיות ללא צורך בהרחקהבאלו בלבד מתיר רבי יוסי לשכן לפ. חנות

פרשנות זו אינה מאפשרת ניצול מוחלט של . הדברים יש לתת פרשנות צרה לעמדה הקניינית

.הקניין האישי בבית או בחצר ודורשת פעילות תחומה המתחשבת בפעילותו הנוכחת של הזולת

יוצרת , ות תחומה מאידךהעתקתו של הטיעון הקנייני לחצר המשותפת מחד והגבלתו לפעיל

שכן לא ברור האם המרחב המשותף נושא אופי של קניין . עמימות מושגית ביחס לטיעון הקנייני

החיים הדינמיים מחייבים את . יחד עם זאת נראה שיש בעמדתו זו היגיון פרקטי. אישי או לא

נדרשת רגישות יחד עם החופש . חופש הפעולה של כל פרט לבחור את סוג הפעילות והמיקום שלה

.והתחשבות בשכן שבוחר גם הוא את בחירותיו המעשיות בשטח האישי והמשותף

.58

-י, מדות לחקר ההלכה, א עמיאל"רמ; י, הלכות בכורות ו, ם"חיים על הרמב' חידושי ר, יק'חיים סולובייצ' ר

.ג מדה כב סעיף צו"ח, ג"ם תשס.59

.בבא בתרא קצב ,ט"חידושי הגרנ; ביצה לט, ל"הנ; תרא תד בבא ב, קובץ שיעורים, א וסרמן"ר

.60

.גיטין ל, קהילות יעקב, י קנייבסקי"רי 61

.ערך שותפות, ז"נתניה תשס, (עורך)קשת ' א, קובץ יסודות וחקירותבפירוט האפשרויות השונות מופיעה .

.62

.011עמוד , ז"ירושלים תשנ, בעלות ושיתוף, דיני קניין, ויסמן' י

66

סיכום. 6

עמדתו של רבי יוסי היא עמדת קצה במערכת היחסים ההלכתית והערכית בין יחיד וקהילה

מגן רבי יוסי בהגנה רחבת היקף בזמן ובמקום על , פי ההבנה הרחבה בדבריו-על. במרחב משותף

זכות זו קיימת לו ביחס לפעילותו בביתו האישי בשדהו הגובל לשכנו . ו הקניינית של הפרטזכות

הזכות הקניינית מעניקה חירות פעולה לבצע את שגרת החיים בכל . וגם בחצר המשותפת

במסגרת דבריו עלתה . המקומות האמורים חרף העובדה שהשכן או השותף עלולים להיפגע מכך

המרחב המשותף נחשב לקניינו של הפרט , לדעת רבי יוסי. רחב המשותףתפיסה מעניינת ביחס למ

כפי , לעמדה זו ביטויים מעשיים. כמו ביתו ממש ויש להעניק לו את חירות הפעולה בהתאם

. בקרב האמוראים והראשונים ישנן עמדות המצדדות בפרשנות צרה של עמדת רבי יוסי. שראינו

אלא שהיא , ות קניינית ברת מימוש במרחב המשותףפי עמדה זו קיימת אמנם לכל פרט זכ-על

.מוגבלת בהגבלות שפורטו ומן הנימוקים שצורפו

61

כוחה של קהילה –רבן שמעון בן גמליאל

המקורות המרכזיים –ג "עמדת רשב .1

.דעה זו מופיעה בשני מקורות. ג"דעה הפוכה מזו של רבי יוסי היא דעתו של רשב

תוספתא בבא מציעא 3.3

ופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא אחד כ

מכל בעלי אומניות לשכנו אין יכולין לכופו רבן שמעון בן גמליאל או אף לשכנו

63יכולין לכופו

פי התוספתא בסוף פרק -י רבי יוסי עלהמקרה הנידון דומה לנסיבות המקרה הראשון הנדון בדבר

ההלכות בשני . שכן המעוניין להיות בעל אומנות או לפתוח חנות בחצר(: טו, ב)ב "שני של ב

הפוכות ומייצגות עמדות ( טו והתוספתא המובאת כאן, תוספתא בבא בתרא ב)מקרים אלו

ת חנות לצד חנותו של חברו שכל ָשֵכן יכול לפתוח ואף לבנו, רבי יוסי טען לעיל. תנאיות מנוגדות

יש , פי דעתו של רבן שמעון בן גמליאל-על, ז"לעומ". אני עושה בתוך שלי: "בשם הטענה הקניינית

היקף הפעילות של בני המבוי וכן מה יהיה, לבני המבוי סמכות לקבוע מי יהיו הדיירים במבוי

מבוי יהיה רשאי לשלוח בסמכותם גם לקבוע האם כל אחד מהשכנים או מבני ה. במרחב המשותף

סמכות זו תקפה הן באשר (. וקל וחומר לבנות חנות או מרחץ)יד או באומנות מסוימת -יד במשלח

והן ביחס לשכנים , ולגור במקום ולעסוק במשלח ידם למצטרפים חדשים המעוניינים לבוא

חשוב להדגיש שסמכות זו אינה מוגבלת 64.זכות ניהול ענייני המקום היא של הכלל בלבד! קיימים

זכות הסירוב ". או אחד מכל בעלי אומנויות: "לאופי פעילות מסוים וקיימת ביחס לכל אומנות

63

.016מהדורת ליברמן עמוד , טז, בבא מציעא יא תוספתא .64

בראשיתו של תהליך נדרש מבעל עסק . האחד צבורי והאחר פרטי, שני מישורי דיון כיום מקובלת הבחנה בין. , הלכת התוספתא. ולאחר מכן נדרשת הסכמה מצד השכנים, לקבל רישיון לפתיחת עסק מטעם השלטון

עוסקת לפי הנראה במישור השני בלבד ואינה עוסקת ברובד הציבורי , המעניקה סמכות לבני המבוי בלבד לעכב . השוקל שיקולים נוספים ביחס להקשר המקומי, שיון העוסקשל רי

64

נתון זה ראוי להדגשה לאור דעתם 65.וסמכות ההדרה מוחלטת ואינה דורשת כל הצדקה עניינית

.כפי שתוצג בהמשך, של חכמים

כפי שכבר צויין , ואולם. שההלכה עוסקת בזכותם ובסמכותם של בני המבוי, כמו כן יושם לב לכך

ויש לראות את היחידות , הזכות המחאה של בני המבוי ובני החצר שוו, בריש דבריו של רבי יוסי

:כך פסקה התוספתא לעיל. שות אחת ביחס לדינים אלוהללו כי

י זה בחצר של שותפין כך בני מבוי יכולין "זה ע' כשם שבני חצר יכולין למחו

66.ותפיןלמחות זה את זה במבוי הש

מופיעה בשלוש ברייתות , ג"ללא ציון שמו של רשב, עמדה זו. ג"נחזור לעיקר הלכתו של רשב

:בבבלי

ומלמד תינוקות , וגרדי, אומן, אחד מבני חצר שביקש לעשות רופא: מיתיבי.5

...בני חצר מעכבין עליו -

, וגרדי, ואומן, וביקש אחד מהן לעשות רופא, ושבין בחצרשנים שי: ש"ת.2

...חבירו מעכב עליו -ומלמד תינוקות

ולא , ז לא ישכירנו לא לרופא"ה -מי שיש לו בית בחצר השותפין : ש"ת.3

67...ולא לסופר ארמאי, ולא לסופר יהודי, ולא לגרדי, לאומן

רייתות הללו הוא העובדה שמדובר בהן בסמכות של בני החצר המכנה המשותף של כל הב

חלה במקרה שאחד מן השכנים , כאמור, סמכות זו. המופעלת כלפי שכניהם הנוכחיים בתוכה

או במקרה שהוא מעוניין להשכיר את ביתו לאומן זר , רוצה להפוך להיות אומן מסוג זה או אחר

ם בעלי סמכות המלווה באמצעי אכיפה לאשר או בני החצר ה. שיעסוק באומנותו בחצר המשותפת

.למנוע מאחד השכנים לעשות זאת

65

עיין , והנימוקים השונים לביסוס הזכויות, כנגדה זכות הכניסה לקנייןו, על זכות ההדרה מקניין של קהילה. .21-19עמודים , (ח"התשס)כד מחקרי משפט', זכות הכניסה, 'דגן' במאמרו של ח

66 .014מהדורת ליברמן עמוד , טו, בבא בתרא ב תוספתא.

67 .א, כא, בבלי בבא בתרא.

61

וראה בהן שתי עמדות תנאיות , עימת באופן ישיר שתי ברייתות שהוזכרו לעיל( כא עמוד ב)הבבלי

עמדה זו . '..עושה אדם חנות בצד חנותו של חברו'ש, עמדה אחת היא העמדה הסוברת. מנוגדות

. וזוהתה על ידינו לעיל כדעתו, בריש הדיון בדברי רבי יוסי( טו, ב ב"ב)פתא מקבילה להלכת התוס

ג "רשב... כופין בני מבוי שלא להושיב ביניהם'ג בפסיקתו "העמדה האחרת היא עמדתו של רשב

.ג"שהוזכרה עתה בריש דברי רשב( טז, מ יא"ב)המקבילה להלכת התוספתא ', אומר לשכנו כופהו

לי של הצגת הדעות השונות המובאות לעיל וההבחנה החריפה בין רבי בכך נראה שהמתווה הכל

. מתאימים לדברי הבבלי ,ג"יוסי ורשב

שהבבלי מעמת בין שתי דעות העוסקות לכאורה במרחבים , כפי שכבר צוין לעיל, שוב אדגיש

של בצד חנותו –ג עוסק בבני מבוי ואילו רבי יוסי עוסק בעימות בין שכנים בחצר "רשב. שונים

או , מהלך זה של הבבלי מקיים את הטענה שמבחינת מסגרת הדיון של זכויות העיכוב מחד. חברו

.יש לראות את בני החצר או המבוי כיחידה אחת וסמכותם שווה, הקניין האישי מאידך

.ג ביתר בהירות"לרצף המקורות הללו נוסיף עוד הלכה אחת ובכך נוכל לעמוד על עמדתו של רשב

א בבא בתראתוספת 3.2

לא יטיל אדם מימי רגלים בתוך כותל של חבירו אלא אם כן הרחיק מלבנים .5

שלשה טפחים ומאבנים טפח ובצונן הרי זה מותר

פ שממעיטו אינו אלא כמשביחו אם "באמת ביין התירו ולא רפת בקר ואע.2

קדמו חנות ורפת את האוצר

לא מקול הפטיש ולא מקול אין יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן.3

הרחים ולא מפני ריח רע ולא מקול התינוקות

[ רבן שמעון בן גמליאל אומר לשכנו יכולין לכופו]לשכנו אין יכולין לכופו .4

יש לו חנות ברשות הרבים ומבקש לפתחה לחצר השותפין יכולין לעכב על .1

מבקש לחלקו ידיו מפני שמרבה עליהן את הדרך יש לו בית בחצר השותפין ו

ולהקרות בו את התינוקות יכולין לעכב על ידיו מפני שמרבה עליהן את הדרך

יש לו גג ברשות הרבים ומבקש לבנות על גביו עלייה לפותחה לחצר השותפין ]

62

[ עושה לו]כיצד הוא עושה [ יכולין לעכב על ידיו מפני שמרבה עליהן את הדרך

68.לול ופותחה לתוך ביתו

למען הנוחות חילקתי את דברי . בפרקים הבאיםועוד ניזֵקק לה , תוספתא זו מרכזית וחשובה

הנושא הנידון הוא זכות המחאה של שכן . 4-3נעסוק בהלכות . התוספתא לחמש הלכות שונות

צמה לא ברור היכן נמצא מלשון התוספתא ע(. םיפטיש וריחי)כנגד שכנו שעוסק בתעשייה זעירה

העוסקות בבעל אוצר המוחה , אולם מן ההקשר של הדברים בהלכות הקודמות, אותו מכה בפטיש

, וכן מן ההלכות לקמן העוסקות בחנות ברשות הרבים הנפתחת לחצר המשותפת, כנגד בעל הרפת

במשנה והיא להלכה זו מקבילה . ומפריע לשכנו המצוי בביתו, נראה שמדובר באומן שמכה בחנותו

עתה אדגיש שהמשנה הוסיפה משפט פתיחה להלכות אלו הממקם את . נידונה לעיל בדברי חכמים

אינו יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן לא ... חנות שבחצר ': הדיון במרחב החצרי המשותף

. 'מקול הפטיש וכו

וכן קולות של , חייםרעש של הכאת פטיש ורי של חנות ממנה בוקעהתוספתא עוסקת במקרה

. לא קיימת זכות מחאה בגין הרעש, שכבר גר במקום, אם המרעיש הוא שכן, ק"לדעת ת. תינוקות

לשכנו : "ג"לדעת רשב. אף אם הדבר גורם לרעש, זכות נתונה לשכן לפעול בחנותו: במילים אחרות

את עמדתו של מחדדת, (טז, א"מ י"תוספתא ב)הזהה לדבריו לעיל , לשונו זו". יכולין לכופו

ואילו , לעיל צוינה זכות הסירוב הקיימת לבני מבוי למנוע משכן להפוך להיות אומן. ג"רשב

לדעת . שאחד מהם כבר עוסק במלאכתו ומכה בפטיש וטוחן בריחים, במקרה זה מדובר בשכנים

.ישנה סמכות לבני החצר לכופו , בו מדובר ששכן כבר עוסק במלאכתו, ג גם במקרה זה"רשב

למקורותיה של התוספתא. 3.3

אין יכול למחות בידו ולומר : "בתחילת דבריה פתחה בלשון יחיד. נדייק בלשונה של התוספתא

המחאה הופכת , נוסף לכך". יכולין",ובסופה של ההלכה הופכת לשון היחיד ללשון רבים, .."לו

ג וחכמים מן "ד נראה שישנה כאו העתקה של מחלוקת רשב"לענ 69".כופין" –להיות זכות כפייה

, ללא העתקה זו. אל ההלכה שלפנינו, שהוזכרה בפתח הדברים( טז, יא)התוספתא בבא מציעא

שלפנינו רק העמדה המקנה לשכן קיים את מלוא הזכות לפעול בביתו הייתה מופיעה בהלכה

68

. 011מהדורת ליברמן עמוד , ד, א אתוספתא בבא בתר. 69

שכן , ע"דבריי לקמן נכונים גם ביחס לכי. ע וכן בדפוס"מופיעה בכי אך, י וינה"ג אינה מופיעה בכ"דעת רשב. .מ"דעת חכמים אינה במקומה ונראה שהועברה מב

69

עורך התוספתא ביקש להראות שהלכה זו נתונה במחלוקת . ולהטריד בעבודתו את זולתו, כרצונו

העורך . ג"ולכן העביר לכאן את עמדתו של רשב, תנאים ורצה לפרוס את היריעה התנאית כולה

לשכנו אין יכולין : "טז את דעת חכמים שם, מ יא"בהמיובאת מהתוספתא , ג"צרף לדעת רשב

70".אין יכול למחות בידו: "זאת אף שזו כבר נאמרה בריש ההלכה כאן; (4הלכה " )לכופו

זכות הסירוב הקיימת לבני החצר אינה רק לפני . ג במלואה"עתה נפרסה בפנינו דעתו של רשב

בזמן ההערכות של שכן קיים להפוך להיות בעל אומנות זה או או , בטרם עבר שכן לגור, מעשה

ועתה מפריע הדבר , זכות הסירוב והאכיפה תקפה גם ביחס לשכן קיים שכבר החל בפעילותו. אחר

עולה מדבריו שזכות , כמו כן. בכל מקרה שכזה יכולים בני החצר לכופו שלא לעשות כן. לבני החצר

ג לא נראה שקיימת "בדברי רשב. או לבני החצר, כמה חצרותהחולשים על , זו קיימת לבני המבוי

.הבחנה ביניהם

העמדה הקהילתית –ג "רשב .2

מהי התשתית הערכית העומדת ? ג"מה הוא מרחב הסמכויות של בני החצר על פי דעתו של רשב

?בבסיס עמדה זו

בני החצר . צרבני הח( קהילת) –ג קובע שהמרחב המשותף של החצר או המבוי שייך לכלל "רשב

הפרטים המצויים בו עושים . הם הריבון והגוף המוסמך לקבוע מהי ייעשה במרחב המשותף

. אך אינם הריבון הניהולי, והם בעלי זכות החזקה ואף זכות המכירה, שימוש במתקני הכלל

ראוי להדגיש שסמכות זו לא . לפרטים אין זכות החלטה באשר לאופי הפעילות במרחב המשותף

71.לנעשה בביתו של כל אחד ואחד מן השכנים נוגעת וחלה גם ביחסאלא , למרחב זה בלבדנוגעת

המרחב המשותף , על פיה. הנחת היסוד של עמדה זו הפוכה לגמרי מזו הקיימת בדעתו של רבי יוסי

גם המרחב הפרטי , יתר על כן. אלא לכלל, 'אני עושה בתוך שלי', כניםאינו שייך לכל אחד מהש

. מושפע מאוד מעצם קיומו במרחב השייך לכלל, קרי ביתו שלו, והאישי של כל אחד מהשכנים

. מנוע הפרט לממש את חירותו גם בביתו, אשר על כן

70

.עיין בהערה הקודמת. 71

.בפרק העוסק בדעת חכמים יפורטו הזכויות השונות העומדות לקהילת בני החצר.

11

בין היחיד והקהילה –חכמים

היחיד והקהילה במרחב המשותף –הקדמה .1

חכמים יוצרים . עמדת חכמים מכילה בתוכה מתח פנימי בין זכויות היחיד וזכויות הקהילה

קהילה זו 72.'קהילה'ה: או בקיצור', הקהילה הקניינית'באמצעות מערך של זכויות וחובות את

אחר זה הוא כל . הקיים לצידו של היחיד בנסיבות של מגורים בשכנות או בשותפות' אחר'היא ה

אחר זה יכול לבוא בדמותו של שכן בודד . תחשב בו ובצרכיו השוניםושיש לה' אני'מה שאינו

בדמותה של משפחה שיש לה בית שכן וחולקת עם היחיד חצר , ששדהו גובל בשדה היחיד

המכנה המשותף של כל אלו הוא . ואף בדמותם של פרטים רבים המאכלסים את המבוי ,משותפת

אלו מרכיבי הקהילה ועליהם יצאו . הנדון העובדה שיש לכל הצדדים זכויות קנייניות במרחב

מערכת היחסים הקניינית של היחיד לעומת האחרים מגוונת , כפי שכבר נרמז בדברי. חכמים להגן

כל אימת . בתים שכנים או חצר משותפת, למדי ויכולה להתקיים בנסיבות של שדות גובלים

שנועדו , חובותיו של היחיד .נוצרת קהילה המקימה מערך של זכויות וחובות, שקיימים שניים

וכן , חלים ביחס לפעילות בביתו או בשדהו הגובל בשכנו, לשם הגנה על קיומה של הקהילה

.בפעילות בחצר המשותפת

במרחב המשותף . באופן כללי ניתן לומר שחכמים לא מכירים בקיומה של זכות קניינית של הפרט

הזכויות הבודדות . ת הקניין אישיכמעט ולא קיימת לפרט טענת שימוש המבוססת על זכו

72

משרטט ( ה"ם תשנ-י, הקהילה היהודית בארץ ישראל בימי המשנה והתלמוד)ספראי ' ספרו המקיף של ז.

דבריו מתמקדים , ואולם. של הקהילה היהודית בתקופה זו', הצרכים וכדו, קידים הקהילתייםאת מגוון התפעיון במפתח העניינים . היא קהילת בני החצר והמבוי, בעיקר בהיבט העירוני ואינם עוסקים בקהילה הקניינית

כן הוא . הילה זומגלה עד כמה מצומצמת ההתייחסות לק, בני המבויו בני החצר, חצר: בספר זה תחת הערכיםקובץ , העיר והקהילה: בתוך' העיר בתולדות ישראל–מקומה של הקהילה , 'ה בן ששון"גם ביחס למאמרו של ח

בן ששון גם הוא . 019-040עמודים , ח"ירושלים תשכ, הרצאות שהושמעו בכנס השנים עשר לעיון בהיסטוריהעד כמה שידי השיגה לא . לקהילה הקניינית עסק במקומה של הקהילה היהודית בעיר הרומית ואינו מתייחס

לקהילה זו השלכות הלכתיות . מצאתי התייחסות מפורטת למכלול מאפייניה של קהילת בני החצר ובני המבויבעבודה זו התמקדתי בהיבט הקנייני . דיני עירובין ושבת: נוספות המשלבות שיקולים חברתיים ולאומיים כגון

י "עפ עסקתי בביסוס הסמכות המשפטית של בני המבוי והחצר( 011 – 010דים עמו)לפרק ב בנספח . והנזיקיוהשיקולים , במדינת ישראל( עירוניות)' קהילות קנייניות'על התפתחות . הצעות חוקרי המשפטי העברי

בין –קהילות מגורים חדשות בישראל , 'להבי' עיין במאמרו של א, המשפטיים ואחרים הקיימים בנדון, המנהליים How property can 'וכן במאמרו . 061-41עמודים , (ו"תשס) 0כרך ב חוברת , דין ודברים' הפרטה להפרדה

maintain or destroy commuity', Theoretical inquires in Law community and property, 10,1

2009 The Cegla center for interdisciplinary research of the law The Buchman faculty of Law, pp 43-77 ערכי , יחיד וציבור, פלק' סקירה הלכתית והגותית של יחסי היחיד והקהילה מצויה במאמריהם של ז

Lenn E. Goodman, 'The idividal and the community in. 066-001ם עמודים "ם תש-י, משפט ויהדותthe normative traditions of judaism' Autonomy and Judaism the individual and the community in jewish philosophical thought, Daniel H.Frank (ed.) state university of New

York press, pp 69-119.

10

הקיימות ונובעות מן הזיקה הקניינית שיש ליחיד אינן מנוסחות בניסוח של ריבונות בקניין ואינן

.מטילות את מלוא היקף שרירות הבעלים בקניינו כפי שמופיע בדברי רבי יוסי לעיל

ישנם , במרחב הקהילתיולצד ההגנה המוחלטת על קיומה של הקהילה ומימוש זכויותיה , עם זאת

יש לציין , קיומם של אלו. של היחיד ובהם הוא מוצא מפלט ומגן' זהותו'מקומות בהן נשמרת

בהלכות שכנים שבספרות התנאית . ג שהוצגה לעיל"את עמדת חכמים מעמדתו של רשב מבדיל

בשל , םואול. ישנו מספר מוגבל של מקרים בהם מוקנית ליחיד חירות פעולה בלתי ניתנת לעיכוב

קיים קושי לקבוע נחרצות מה הוא קו הגבול , ל ההלכתית"אופייה הקזואיסטי של ספרות חז

ניתן לומר בזהירות . המדויק בין חובותיו של היחיד בנסיבות של חיים משותפים ובין זכויותיו

המצביעים על קיומם של שיקולים מנחים במתן זכות , שישנם כמה מאפיינים לקובץ הלכות זה

–היעדר קיומה של אלטרנטיבה ; פרנסה –נחיצותה של הפעילות : במרחב המשותף ליחיד

הזזת תנור מחמם לעומת –חוסר יכולת מעשית למנוע את המטרד ; שוק/תעשייה לעומת מסחר

.פרק זהשל פואתייחס בפירוט בסו ואלל. קול הפטיש והריחיים

הפגיעה : חלט שאינו ניתן לפריצהקיים תחום ברור ומו, חרף כל אלו ולאחר מתן הזכות ליחיד

הוא פגיעה במרקם החיים , קו הגבול האדום הגובר על חירות הפעולה של היחיד. במרקם החברתי

.והאופי האינטימי של הקהילה

11

הגדרה -הקהילה הקניינית . 2

בפרק זה ישנו 73.ל"פרק יא בתוספתא בבא מציעא מרכז את ראשיתן של הלכות הציבור של חז

כך. עירוני או אחר, המאוגדות על בסיס כלכלי 74פירוט של סמכויות המוקנות לקבוצות שונות

, למשל מוצאים אנו את סמכותם של צבעים לקבוע שכל מי שיבוא לעיר ויעסוק בעיסוק זהה

.ים ועודוכן את זכויות בני העיר להטיל מיס 75,יתחלקו כולם ברווחיו

קבוצה זו . חצר/היא קהילת בני המבוי, במהלך פרק זה מופיעה גם הקבוצה בה אנו עוסקים

קרי המגורים המשותפים והשכניים סביב חצר או מבוי , מתלכדת על בסיס טריטוריאלי וקנייני

ואינם בעלים על , בשונה מאיגוד מקצועי שהמשותף לו הוא העיסוק במקצוע, זאת. שבבעלותם

.או בני עיר החולקים טריטוריה משותפת אך אינם בעלים עליה, המאגד אותםהשטח

רבה האישית ומערכת היחסים החברתית שבין בני המבוי שנו הבדל משמעותי מבחינת מידת הקי

. אלא כמותית בלבד, ניתן לומר שהשונות אינה מהותית, ואולם. לעומת היחסים שבין בני החצר

מצאים על רצף של קירבה בין שכנים במרחב משותף שבבעלותם ויש בני המבוי ובני החצר כאחד נ

הן החצר והן המבוי יוצרים ומשמשים כמרחב . להתייחס אליהם כקהילה בעלת מאפיינים זהים

ובמרחב זה מתקיימת כל הפעילות , המשותף של הקבוצה האינטימית המתגוררת סביבם

ובאיזון שבין , זהות במערכת הזכויות והחובות ישנה, כמו כן 76.היומיומית של עבודה ובילוי

, התוספתא העוסקת באחת מן הזכויות המרכזיות של בני המקום. היחיד והקהילה בחצר ובמבוי

:המבוי והחצר , יוצרת השוואה מפורשת בין המרחבים השונים, שתידון לקמן

73

רואה בפרק זה את ריכוז ( 11-11עמודים , ז"ירושלים תשס, ל"רה של ספרות חזבסוד היצי)נעם זהר .

מבנה הפרק נושא אופי עצמאי ואינו סמוך על רצף , לדעתו. ההלכות העוסקות במסגרות הפוליטיות השונות. העיר ושכנותיה -ועד למסגרות הגדולות -החצר –סדר הצגת הדברים נע מן המסגרת הקטנה . הפרק במשנה

שאינו מכיר ואף נמנע מלכנות , פיסה הפוליטית המשתקפת מפרק זה שונה מן הפרק המקביל לו במשנההת .את המסגרת הפוליטית הרלוונטית בחצר

74, מפוסקי אשכנז בהסתמך על שנים, (צג-עמודים כז, (0991)יז דיני ישראל', תועלת הצבור')יחיאל קפלן .

מיסודותיו . מוצא בהלכות שבתוספתא את ראשיתה של ההבחנה המשפטית הממוסדת בין משפט ציבורי ופרטי –אלא בכפיה ומכאן הביטויים המשפטיים בתוספתא, של משפט זה שההחלטות המתקבלות בו אינן בהסכמה

.'וכו' כופין..רשאין'75

, כד, בבא מציעא יא תוספתא)' ורשאין הצמרין והצבעין לומר כל מקח שיבוא לעיר נהא כולנו שותפין בו'.

(.014עמוד , מהדורת ליברמן.76

כרך ראשון , קדמוניות התלמוד, קרויס' ש :של שייה בחצר עיין בחיבוריהםרבות והתעהת ,אודות הריאליה בית המגורים בארץ ישראל בתקופה , ברוך' א; החצר ובתי האוצר שבה, ד"תרפ, וינה-ברלין, חלק שני .111-091עמודים , ח"אילן תשס -בר, עבודת דוקטור, תרבות חומרית ומבנה חברתי: הרומית

11

כולין י זה בחצר של שותפין כך בני מבוי י"זה ע' כשם שבני חצר יכולין למחו

77.למחות זה את זה במבוי השותפין

המעניקים סמכות עיכוב , אנו מוצאים מקורות תנאיים נוספים בתלמוד הבבלי ברוח זו

:זהה לבני החצר ולבני המבוי

' ...כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי ': בבני המבוי

אחד מבני חצר שביקש לעשות ': רבברייתא העוסקת בבני חצ, ולעומתו, (כא עמוד ב)

(.כא עמוד א)' נוקות בני החצר מעכבין עליוירופא אומן וגרדי ומלמד ת

78.ללא הבחנה -במקורות שיובאו לקמן תידונה קהילות בני החצר ובני המבוי

זכויות הקהילה. 3

מניחה את קיומה /קיומה של זכות משפטית מחייבת. בפרקים הבאים אעסוק בזכויות הקהילה

ות מגוון של זכויות הקהילה מייצר, בהקשר בו אנו דנים. של החובה לאפשרה בידי גורם אחר

של חברי הקהילה לממן את ' עשה'עוסק בחובות , מקבץ הזכויות שידון ראשון. חובות לחבריה

בסופו של . המקבץ השני מחייב את חברי הקהילה לשמור על אופיו של המרחב. צרכי הקהילה

הדיון אודות זכויות הקהילה אעסוק בחובות ההרחקה המוטלות על חברי הקהילה ביחסיהם

יש להדגיש שהמשענת המשפטית המשותפת לכלל זכויות אלו היא . ולא לקולקטיב ליחידים

לאור קיומה של הזכות הקניינית , כך יובהר לקמן, זכויות אלו מוסברות. המשענת הקניינית

.והריבונות של הקהילה במרחב המשותף

ראת סיום לק. הוא היחיד, גורם נוסף הזוכה להגנה משפטית במרחב המשותף לצידה של הקהילה

.זכויות אלו הן בודדות, כאמור בריש הפרק. אעסוק בזכויותיו של היחיד( 1פרק -תת)

.77

המכירה בסמכות בני חצר , מקבילה להלכה זו. 014עמוד , מהדורת ליברמן, טו, בבא בתרא ב תוספתא

אחד ': ב, מצויה בסוגיה מקבילה בתלמוד הבבלי יא, אחת לעכב את פעולתם של בני חצר אחרת שבאותו מבוי '..מבני מבוי מעכבין עליו מבני מבוי שביקש להחזיר פתחו למבוי אחר

.78

ן בן חצר אחת המעכב ב)=בקרב הראשונים ישנן הבחנות בין סמכות העיכוב בין בני החצר לעומת בני המבוי יבוי הדרך בין השאר קיים דיון ביחס לשאלת אפשרות העיכוב במבוי מנימוק של ר(. חצר אחרת שבאותו מבוי

גם הסוברים שאין טענת ריבוי הדרך במבוי , ואולם(. או קול' פסקת לחיותי'לעומת ) .1.1.פרק -שידון לקמן בתתובסוגיה ', אמר אביי'ה "כ עמוד ב ד ן"הרמבא ו"בחידושי הרשבעיין . טוענים שישנן נסיבות בהן קיימת טענה זו

.ג סימן קעד"ח א"ת הרשב"שו'; הא דבעא'ה "ד, ב, ביא

16

'עשה'חובות . 3.3

ל "הפרק בתוספתא הנ. כמו כל גוף חי הצורך אנרגיה גם לקהילה יש צרכים הדורשים את סיפוקם

. כים הללומפרט חלק מן הסמכויות שיש לבני החצר לדרוש מן היחידים להשתתף במימון הצר

:נפרט כמה מהן

כופין בני חצר זה את זה ; (יח, יא, שם)' .. לחי וקורה למבויכופין בני חצר זה את זה לעשות '

בית כופין בני העיר זה את זה לבנות להן 'וכן , ( כב, שם)עשרה טפחים גבוה 79גבלעשות לחצר

(.כג, שם)' הכנסת ולקנות להן ספר תורה

רשימה חלקית זו מלמדת שסמכויות בני החצר או העיר מגוונת ונוגעות בצרכים שונים של בני

. המקום

ספר . כלל הסמכויות המנויות לעיל היא העובדה שהן עוסקות בעצם קיומו של הכללהמשותף ל

–נדרשים לצורך קיומם של הרבים , התורה או הלחי המתיר את הטלטול בשבת במרחב המשותף

אחר /החובה הכספית המוטלת על היחיד להשתתף במימון אלו אינה מופנית ליחיד. בני הקהילה

זוהי כאמור סמכות הקהילה . אלא מהווה אמצעי קיום לכלל כולו, ואינה מגנה על פרט בודד

.לדרוש חובות עשה מפרטיה

שמירה על האופי המקומי. 3.2

הקהילה מחזיקה , לצד הסמכות להטיל חובות מימון על בני המקום לצורכי קיום הקולקטיב

ה בסמכות רחבה שנועדה לשמור על הזהות המיוחדת שנרקמה במקום ולהגן על האוויר

וסמכות עיכוב כלפי , סמכות הדרת זרים: סמכות זו בעלת פנים כפולות. האינטימית מפני הפרתה

. 'מקומיים'

זכות הדרה. 3.2.3

ההיגיון שבבסיסה הוא שפתיחה . זכות ההדרה היא אחד ממאפייניה הבולטים של זכות הקניין

מהווה , ים לכל הרוצה בכךומתן אפשרות מגור, בנידון זה החצר, בלתי מוגבלת של שערי הקניין

במטרה לשמור על הצביון והמרקם האנושי . איום קיומי וסכנת שינוי אופיו המיוחד של המקום

קובעת , משכך 80.המיוחד שנוצר במקום זכאית הקהילה להגן על עצמה מפני כניסתם של זרים

79

יש לקיים את הנוסח שבפנים ( 109כ שם עמוד "תוספ)לדעת ליברמן . ע נכתב גג"בכי. י וינה ובדפוס"כך בכת. .הכוונה לאמצעי בטחון ובטיחות בדוגמת גדר, כך או כךגובה =והוא מלשון מקרא ולשון חכמים

80הקניין עיין לאור הערכים הבסיסיים של זכות , על זכות ההדרה מן הקניין ולעומתה זכות הכניסה לקניין.

על -וההפניות לספרו קנין 21-19עמודים , (ח"התשס)כד מחקרי משפט', זכות הכניסה, 'דגן' במאמרו של ח

.פרשת דרכים

11

, כפי שנראה במקורות הבאים. התוספתא שהקהילה רשאית להדיר זרים מלבוא ולגור במקומה

רשאים בני המבוי . או אחר ואינה מותניתסמכותם של בני המקום אינה מוגבלת בשיקול דעת זה

הנסיבות המיוחדות העולות מן ההלכה המובאת בתוספתא . למנוע מכל זר לבוא ולגור במקום

מלמדות שהחשש היה בעיקר מכניסתם של בעלי אומנויות מסוג מסויים העלולים לשנות את

.האופי המיוחד של המקום ולגרום לרעש או מטרד

(:נדון בפרק הקודםג "הדיון בעמדת רשב)של חכמים בלבד בשלב זה נתמקד בדעתם

כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא אחד

רבן שמעון בן גמליאל או אף לשכנו מכל בעלי אומניות לשכנו אין יכולין לכופו

81. יכולין לכופו

אין יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול

הרחים ולא מפני ריח רע ולא מקול התינוקות

82.[רבן שמעון בן גמליאל אומר לשכנו יכולין לכופו] לשכנו אין יכולין לכופו

', ..ולא אחד מכל בעלי אומנויות': ההלכה הראשונה המובאת כאן נוקטת בלשון גורפת ורחבה

ודי בעובדה שהוא בעל , לא קיימת הגבלה מסוג מסויים למניעת הכניסה של האחר, לאמור

כניסתו של בעל מלאכה מסוג . מובן הוא שישנו גם חשש כלכלי העומד ברקע הדיון 83.אומנות

84.עוסק באומנות זו שכבר' מקומי'מסוים עלולה לפגוע במטה לחמו של אומן

81

.016מהדורת ליברמן עמוד , טז, בבא מציעא יא תוספתא. 82

.במהדורת ליברמן שם הסוגריים המרובעים מצויים‏.011מהדורת ליברמן עמוד , ד ,בבא בתרא א תוספתא. 83

אמרת להאי כופין דקתני משום מי מצית ': 'מיתיבי'ה "ד, סעיף סח, א עמוד ב, מסכת בבא בתרא, יד רמה.

בעלי אומניות של אחד 'הוה ליה למיתני ' ולא אחד מבעלי אומנויות'אם כן היכי פסיק ותני ? פסוקי חיותא הוא. 'סתמא שמע מינה דטעמא משום רבוי הדרך' ולא אחד מבעלי אומניות'אלא מדפסיק ותני ', מבני המבוי

בהקשר לדברי רב הונא שמתיר , ה בגמרא בדף כא עמוד בהלכה זו מופיע. התוספתא לא מנמקת את הלכתהי "רש. 'פסקת לחיותי' –לבעל ריחיים במבוי למנוע מחברו להעמיד אף הוא ריחיים בנימוק של פגיעה בפרנסתו

י "י דברי רש"זכות ההתנגדות עפ. ולכך השלכות מעשיות, שיובא בסמוך מנמק את הלכת התוספתא בנימוק זהלדעת . של סכנה לפגיעה בפרנסתו של אחד מבני המבוי או החצר שעוסק במשלח יד זהקיימת רק בנסיבות

שכן לשונה מורה על סמכות בלתי , ה לא ניתן לנמק את הלכת התוספתא בנימוק של פגיעה בפרנסה"הרמאף ללא החשש המיידי של פגיעה בפרנסת אחד , מסויגת של בני המבוי למנוע מזר לקבוע את מקומו במקום

כלומר פגיעה באופי המקום בשל כניסתם של , הנימוק המבסס את סמכות בני החצר הוא ריבוי הדרך. יםהשכנ . לקמן יורחב אודות נימוק זה. רבים למרחב המקומי

84 .'שלא להושיב'ה "ב ד, י כא"רש.

14

המימד הקנייני 3.2.2

, המונעת את כניסתם ומגוריהם של זרים, זכות ההדרה, על פי דעת חכמים שצוינה בהלכות לעיל

לשכן קיים יש זכות קניינית , במילים אחרות. 'לשכנו אינו כופהו'–אינה תקפה ביחס לשכן הקיים

, שכן זה יכול לשלוח יד בכל אומנות שירצה. ולכן אינו מוגבל במשלח היד שלו, במרחב המשותף

דכיון ': ה על הלכת התוספתא בבא מציעא לעיל"כן הוא בדברי הרמ. והקהילה מנועה מלעכב בעדו

זכה ליה בכל רבוי הדרך דאתי מחמתיה ואפילו לאקבועי ביה חנות דדרך , דאית ליה ביתא במבוי

: עמדה זו מדגישה את הפן הקנייני בדעתם של חכמים בשני מובנים 85.'ותמבוי לקבוע בו חנ

זכות ההדרה של הקהילה , ראשית. וביחסים בין השכנים לזרים, בין שכנים' פנימיים'ביחסים ה

היא , העובדה שלקבוצה מסויימת זכות קניינית במרחב נתון. יונקת את כוחה מן ההיבט הקנייני

המדגיש את , צידו השני של המטבע. ה לה את הזכות למנוע מזרים להיכנס בשעריהזו אשר מקנ

העובדה שליחיד בודד ישנה זכות . גם הוא נושא אופי קנייני, זכותו של היחיד במרחב המשותף

קניינית במרחב נתון היא זו אשר מאפשרת לו את חופש הפעילות לעסוק באומנותו ומקנה לו

.וחסינות מפני טענות שכני

שמירה על המרחב הפרטי לעומת הציבורי . 3.3

זאת בשונה . בסעיף הקודם נטען שליחיד במרחב משותף זכות לפעילות הנשענת על מימד קנייני

כוחה של הקהילה בולט גם ביחסי . זכות זו אינה בלתי מוגבלת, ואולם. מזרים נטולי זיקה קניינית

, בעל הזכויות הקנייניות וצורכי הקהילה במקוםבאיזון שבין חירות הפעולה של היחיד . הפנים

מן המקורות שיובאו לקמן עולה שהסמכות המוקנית . מוטה הכף באופן ברור לטובת הקולקטיב

במרחב המשותף נועדה להגן ( 'השכן בעל הזיקה הקניינית')לקהילה למנוע את פעילותו של היחיד

מטרה זו מקנה . חב הפרטי והצבוריבמטרה לשמור על ההפרדה בין המר, על אופיו של המקום

או לווסת את היקף הפעילות , לקהילה סמכות לעכב ולמנוע את היחיד מלעסוק בפעילות מסוימת

עולה במפורש המבחן העקרוני המבדיל בין פעילות , שיעמדו במרכז דיון זה, בדברי התוספתא. שלו

ריאלי המציין למבחן זה -ההלכתי המונח . שמגמתו היא שמירת המרחב הפרטי, מותרת ואסורה

במשנה ישנה עמימות ביחס , לעומת בהירות ההבחנה הקיימת בתוספתא. 'ריבוי הדרךמפני 'הוא

המונח המרכזי המנחה את . לשאלת הגבול בין פעילות היחיד המוגנת וסמכות העיכוב של הקהילה

85

.שם, יד רמה.

11

מספר כיווני פרשנות בקרב הראשונים עולים . איננו מופיע במשנה', ריבוי הדרך, 'הלכת התוספתא

. להסבר שונות זו כפי שיפורט לקמן

.לנוחות הדיון מספרתי את ההלכה. בראשית הדברים נעיין בדברי התוספתא

אין יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול .א

הרחים ולא מפני ריח רע ולא מקול התינוקות

[ רבן שמעון בן גמליאל אומר לשכנו יכולין לכופו] לשכנו אין יכולין לכופו.ב

יש לו חנות ברשות הרבים ומבקש לפתחה לחצר השותפין יכולין לעכב על .ג

ידיו מפני שמרבה עליהן את הדרך

יש לו בית בחצר השותפין ומבקש לחלקו ולהקרות בו את התינוקות יכולין .ד

לעכב על ידיו מפני שמרבה עליהן את הדרך

לו גג ברשות הרבים ומבקש לבנות על גביו עלייה לפותחה לחצר יש.]ה

כיצד הוא עושה [ השותפין יכולין לעכב על ידיו מפני שמרבה עליהן את הדרך

86.לול ופותחה לתוך ביתו[ עושה לו]

אקלקטי של ההלכה הנדונה נוצר קושי בשל האופי ה. ההלכה בתוספתא מנוסחת בניסוח מורכב

שלוש ההלכות האחרונות של 88.ואף נוצרו קשיי נוסח 87,מסויים להבין את הרצף בתוספתא

86

. 011עמוד , מהדורת ליברמן, ד, בבא בתרא א תוספתא. 87

מבט לשוני מעמיק יותר מראה . נראית תלושה ובלתי מובנת, ג"העוסקת במחלוקת חכמים ורשב, הלכה ב. ואילו הלכה זו , ההלכות האחרות עוסקות במתח שבין יחידים ומתנסחות בלשון יחיד. שהיא עוסקת בעניין אחר

המפרטת את מחלוקת , ואילו הלכה ב', מחאה'המונח הנורמטיבי המופיע בהלכה א הוא . בלשון רבים מנוסחתלהבנתי נראה שישנה כאן . 'כפיה'משתמשת במונח , ג וחכמים בנידון ואמורה להוות את המשך הדיון"רשב

אל ההלכה שהוזכרה בפתח הדברים( טז, יא)ג וחכמים מן התוספתא בבא מציעא "העתקה של מחלוקת רשבללא העתקה זו היתה מופיעה בהלכה שלפנינו רק העמדה המקנה לשכן קיים את מלוא הזכות לפעול . שלפנינו

עורך התוספתא ידע שהלכה זו נתונה במחלוקת תנאים וביקש . בביתו כרצונו ולהטריד בעבודתו את זולתוג המיובאת מהתוספתא "לדעת רשב. ג"ולכן העביר לכאן את עמדתו של רשב, לפרוס את היריעה התנאית כולה

אין יכול : "אף שזו כבר נאמרה בריש ההלכה כאן, "לשכנו אין יכולין לכופו", ל הוא צרף את דעת חכמים שם"הנעם . ע וכן בדפוס"אך מופיעה בכי, י וינה"ג אינה מופיעה בכ"לצד דברים אלו יש לציין שדעת רשב". למחות בידו

.מ"שכן דעת חכמים אינה במקומה ונראה שהועברה מב, ו"חס לכיזאת דבריי לעיל נכונים גם בי88

אין יכול 'החסר את המימד ההלכתי ( כתוצאה מחיבור למשפט הקודם)במקורה מופיעה ההלכה באופן קטוע . ו חנות אם קדמ'(: 110עמוד , ב"ב, תוספתא כפשוטה)י הערת ליברמן "תיקנתי את הנוסח עפ. 'למחות בידו

12

, מקנות לקהילה סמכות למנוע מן היחיד להרחיב את פעילותו במרחב המשותף( ה-ג)התוספתא

ההלכה הראשונה בתוספתא מוטית לטובת היחיד ומונעת מן , ומת אלולע. והן נשוא דיונינו

.הקהילה לעכב את פעילותו

מדוע שכן בעל חנות ברשות הרבים מנוע מלפתחה לחצר ? מהו ההבדל בין סוגי הפעילות השונים

העוסק בתעשייה בחצר לעומת זאת לא ניתן לעכב את פעילותו של ו, המשותפת וניתן לעכב בעדו

?משמיע רעשה (חייםפטיש ורי)

: ובה קיים קושי פנימי חריף יותר מזה שבתוספתא, משנה ג בפרק ב מקבילה להלכה בתוספתא

חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין עושה כלים '

ן לא מקול הפטיש ולא יוצא ומוכר בתוך השוק אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול ליש

פתיחת חנות : עוסקת בשני מקרים, כמו התוספתא, המשנה. 'מקול הרחיים ולא מקול התינוקות

הריחיים והתינוקות שבסיפא , קול הפטיש. שימוש בפטיש וקול התינוקות, לעומת טחינה בריחיים

וא שבשתי הקושי במשנה ה. וקול הנכנסין והיוצאין מהחנות ברישא ניתנים לעיכוב, מותרים

. וחרף זאת האחד מותר והאחר אסור', קול הפטיש'ו', קול הנכנסין': ההלכות הנימוק עוסק בקול

והלא יותר מונע , מה טעם אין טענתו טענה בקול הפטיש': לאור זאת עולה השאלה במלוא עצמתה

89(.יב, מגיד משנה הלכות שכנים ו)?' השינה מקול הנכנסין והיוצאין

לעת עתה נניח לה ונתמקד בעיקר בתוספתא ובהבחנות . לקמן נעסוק במשנה באופן מפורט

.המשנה לאחר מכןההבחנות הללו ישרתו אותנו גם בהסבר . הבסיסיות בין שני המקרים

'מרבה עליהן את הדרך'. 3.3.3

המבחינים בין סוגים שונים של , ההבדל בין ההלכות מופיע בנימוקים המפורשים של התוספתא

.ריבוי הדרך לעומת קול -הפרעה

הקהילה לא מחזיקה בזכות למנוע מיחיד לעסוק בפעילות או אומנות , על פי האמור בתוספתא

השימוש בפטיש או העבודה בריחיים שהם . רעש או מפיצה ריח לא נעיםאם זו משמיעה , כלשהי

ורפת את האוצר אין יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הרחים ולא מפני ריח

. 'רע ולא מקול התינוקות89

ואולם תשובת . 'מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא': הדיון בגמרא על אתרשל וראשיתשאלה זו נשאלה ב. אלא , הגמרא המובאת מייד ובסמוך מלמדת שהשאלה אינה מקיפה ביחס לכל המקרים ברישא לעומת הסיפא

בר ההס(. 'מאי שנא'ה "י ד"וכך הסביר רש)נוגעת רק להשוואה בין קול הנכנסין והיוצאין לעומת קול התינוקות קול הפטיש והריחיים שהותרו אף . 'תינוקות של בית רבן' –י רבא מסתמך על חשיבות לימוד התורה "שניתן ע

.לא הוסברו בגמרא, הם

19

90,מהווים סוג פעילות לגיטימי ומוגן במרחב המשותף, מסממני קיום החיים או התעשייה הזעירה

. פעילותםחרף המטרד של הרעש המלווה את

. ישנה פעילות שבסמכותה של הקהילה למנוע את היחיד מלבצע במרחב המשותף, לעומת אלו

בעל חנות : נדגים אחד מהם. שלוש ההלכות האחרונות של התוספתא מפרטות מקרים אלו

הנימוק הוא . מנוע מלעשות זאת, שחנותו פתוחה לרשות הרבים ומעוניין לפותחה לחצר המשותפת

דרך )של עוברי דרכים זרים ( דריכתם)=מובנו של מטרד זה הוא ריבוי דריסתם . 'ךמרבה את הדר'

91(.כשם פעולה ולא כשם עצם

?מהו המטרד הנגרם מדריכתם של רבים

בכל . המטרד שנוצר כתוצאה מדריכתם של רבים הוא הפגיעה במרחב כמקום פרטי ואינטימי

המקום ההופכים את , מרחב קטן וקרוב מקיימות הדמויות החיות בו קשרי חיים אינטנסיביים

פתיחת המרחב לכניסת אחרים וזרים ללא הגבלה פורמת את יחודו של המקום ככזה . לאישי

הפגיעה המעניקה סמכות עיכוב של בני החצר היא פריצת הגבול בין . ופוגעת במרקם החיים בו

.המרחב הפרטי והציבורי

שכן אין הבדל , לא עצמת הדציבלים היא זו אשר קובעת את קו הגבול בין פעילות מותרת ואסורה

ההבחנה מצויה (. מ לעיל"כאמור בדברי המ)בין רעש הריחיים במשנה ורעש הנכנסים ויוצאים

רעש הנובע מפעילותם של . בפגיעה במרקם הפנימי של החיים במרחב המשותף, בתחום אחר

מה שאין כן רעשם של זרים שלעולם , האנשים המקומיים המוכרים נספג במרקם החיים ונסלח

.מפריענחשב

וזאת בהסתמך על , מסביר את ההבדל בין הרעש שברישא והרעש שבסיפא ברוח זו 92המגיד משנה

את ההלכה ( שם)ם "פיה ביאר הרמב-חזקה זו היא חזקת תשמישין ועל. המושג ההלכתי חזקה

עצם ההבחנה בין לענייננו די ב. ם"לעת עתה נתעלם מתוספת פרשנית זו של הרמב. במשנה כולה

המונעת ממנו את העיכוב , והסיפא, המתירה לאדם לעכב את חברו מלפתוח חנות, הרישא

90

.61עמוד , ט"אילן תשנ-בר, עבודת מאסטר, החצר ומתקניה בתקופת המשנה והתלמוד, סגל' ד. 91

שרוב בני אדם יוצאין ונכנסין עכשיו בחצר יותר מבתחלה וליכא צניעות ': 'שמרבה'ה "א ד, ם ס"רשב.ענה שריבוי הדרך מציף בעיה של לעניינינו די בט. הסוגיה עוסקת בהיזק ראיה מזווית של צניעות. 'כדמעיקרא

עמוד , בבא בתרא, תוספתא כפשוטה)ש ליברמן להלכה זו "וכן פירושו של ר', אחד'ה "ב ד, יא' עיין תוס. אווירהבגין כניסתם של רבים יצטרכו בני המקום להאריך את , כלומר, דרך כשם עצם .א: הצעה אחרות הן(. 111

י נאמרו בהקשר שונה בו היחיד סוגר את "דברי רש, ואולם. 'מרבהש'ה "י יא עמוד ב ד"רש. דרכם עד לביתם תרביץ, הרשאה ושליחות, ליפשיץ' עיין במאמרו של ב. רשות=דרך .ב. פתחו ולא פותח אותו כפי שמופיע אצלנו

פרשנות זו אינה מצביעה על . ריבוי הדרך על פי פרוש זה הוא ריבוי מתן האשראי. 01-04' עמ, (ט"תשמ)נח .והיא מהווה תמיכה מכיוון אחר בפרשנות שהוצעה בפנים, יות של מתן האשראיהבעיית

92 .יב, הלכות שכנים ו.

41

, וסובר זה המחבר': מ שחלק מדבריו צוטט לעיל"כך מבאר המ. בפעילות מרעישה על ידי ריחיים

והלא יותר מונע השינה מקול הנכנסין , לפי שהוקשה לו מה טעם אין טענתו טענה בקול הפטיש

יאמרו מי שביקש לעשות , שנראה שכבר היא בחצר, למה אמרו חנות שבחצר: ועוד; היוצאיןו

אלא כוונת המשנה בשהחזיק לעשות כן במלאכתו ? לא יעשה אדם חנות בחצר השותפין: או, חנוני

. 'שאפילו החזיק אין חזקתו חזקה אצל הנכנסים והיוצאין שהן אחריםוהודיענו , ובחנותו

בעצם , ואילו הנכנסים והיוצאים, חזקה להרעיש משום שהוא מתמיד בכך השכן המרעיש קנה

נמצינו למדים שההבחנה אינה . ומשום כך רעשם אסור, לא יוכלו לקנות חזקה –היותם זרים

93.האם מדובר בזרים או במקומיים –בסוג הרעש אלא בדמויות המרעישות

מלמד תינוקות פרטי וציבורי. 3.3.2

ובין , מעניינת במיוחד היא ההשוואה בין קולם של התינוקות המופיע בהלכה א בתוספתא דלעיל

בהלכה הראשונה פסקה התוספתא שאין זכות בידי שכן לטעון . התינוקות המופיעים בהלכה ד שם

ששכן המעוניין לחלק את בהלכה ד באותה תוספתא נפסק. כלפי היחיד שרעש התינוקות מפריע לו

?מה ההבדל בין תינוקות אלו לאלו. דירתו בכדי ללמד בה תינוקות קריאה מנוע מלעשות זאת

באופן פשוט נראה שיש להבחין בין התינוקות הפרטיים של היחיד ובין התינוקות הזרים הבאים

רג משימוש מקובל אינו חו, חזק ככל שיהיה, רעש התינוקות הפרטיים. 'מלמד'ללמוד בביתו של ה

כאשר יחיד מעוניין לפתוח את שערי ביתו לכניסתם של ילדים , לעומת זאת. במרחב בפרטי

כניסתם של זרים מעיקה ומטרידה והקולות הנשמעים . פורץ הדבר את המרחב הפרטי, נוספים

.מהווים מטרד

ת של ילדים לעומת קולו, הבחנה זו בין קולות של ילדים המותרים משום שהמרחב הפרטי נשמר

:מצויה בתוספת נימוק בירושלמי על אתר, הפורצים את המרחב הפרטי

.אילין דמלפין טלייא ואילין דעבדין מסוגיין אילין לאילין

יכלין חבריהון למימחי בידיהון דו יכיל מימר ליה אינון אזלין ואתיין בעיין

לך ולא משכחין יתך והן מרבין עלינו את הדרך

93בטענה שדבריו ,ירת המרקם הפנימי של הקהילהמ מן ההסבר הנשען על שמ"ניתן לאבחן את הסברו של המ

שזרים הנכנסים העובדה, להבנתי. מבוססים על דיני החזקות בלבד ואין ללמוד מהם אודות הנושא שבנדוןומשתנה אינו נספג ונסבל בשונה ' חיצוני'מהווה סימן וביטוי לרעיון שרעש , אינם קונים חזקה ויוצאים ומרעישים .מרעש ידוע ומוכר

40

מלמדים סימנים אלו /לו המלמדים תינוקות ואלו שעושיםא .תרגום חופשי

מרבין את הדרך יכולים השכנים למחות ולומר שהתינוקות הללו 94.לאלו

. משום שהם באים ומחפשים את המלמד ולא מוצאים אותו

הירושלמי פוסק שיש זכות לשכנים להתנגד לאדם הפותח בית אולפן ובאים אליו ילדים מבחוץ

95.בגין ההפרעה שנוצרת כתוצאה מכניסת ילדים המחפשים את המלמד ומרבים את הדרך

שרעשם אינו מהווה עילה מספקת למחאה מצד , לאור זאת נראה שלימוד התינוקות שבמשנה

בית /מלמד מקצועי)נושא אופי של פעילות חיים שגרתית ולא אופי של ייצור ומסחר , השכנים

מה שאין כן , ישנו מימד של פריצת המרחב הקהילתי הפנימי, כאמור, במסחר. האסור( ספר

מדובר בתינוקות ש זמןכל (.המרעיש)או בניהול החיים השגרתי ( ש ורחייםפטי)בתעשייה מקומית

. קול זה הינו לגיטימי ואין זכות לשכנים למונעוהרי ש ,שאביהם מלמדם' אישיים'

תעשייה מקומית אסורה 3.3.3

בעלי התוספות מיישמים את עיקרון ההפרדה בין המרחב הפרטי והציבורי ביחס לאומנים נוספים

מסמיכה את הקהילה למנוע ( כא עמוד א)הברייתא . משותפת ואוסרים את פעילותםבחצר ה

, וגרדי, ואומן, וביקש אחד מהן לעשות רופא, שנים שיושבין בחצר'(: אורג)=מיחיד להיות גרדי

לכאורה הלכה זו עומדת בסתירה לאמור במשנה ובתוספתא . 'חבירו מעכב עליו -ומלמד תינוקות

משתמשים ( 'וגרדי'ה "כא עמוד א ד)בעלי התוספות . באומנותו ככל שירצהשרשאי יחיד לעסוק

: בהבחנה שהועלתה לעיל וטוענים שההלכה בברייתא עוסקת במקרה בו נפרץ המרחב הפרטי

דאין יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן ' ת ומאי שנא גרדי מבעל ריחים דתנן במתני"וא'

בעושה לעצמו והכא בגרדי העושה לאחרים דאיכא ' מתניל ד"וי מקול הריחים ומקול הפטיש

96.'נכנסין ויוצאין

בעלי התוספות מרחיבים באופן מעניין את ההלכה של המשנה וקובעים את מבחן הפגיעה

תעשייה -ניתן היה לכאורה להציע הבחנה אחרת בין הפעילויות השונות . בפרטיות כמבחן הקובע

94

שפרש את המילה 020' ליברמן עמ' ובפי 21' עמ, ח"ירושלים תשס, י אסקוריאל"ירושלמי נזיקין כראה .

.פעילות זו ודאי פורצת את המרחב האישי. כעשיית משתאות מרעים' מסוגין'

.95

יש לו בית בחצר השותפין ומבקש ': דלעיל( ד, ב א"ב)פתא הלכת הירושלמי דומה במאוד להלכה בתוס ואולם ההקשר של ההלכה . 'לחלקו ולהקרות בו את התינוקות יכולין לעכב על ידיו מפני שמרבה עליהן את הדרך

ומוסיף בכך על , מלמד על מהותו של הדין במשנה, בירושלמי הנסוב על המשנה העוסק בקול התינוקות המותר .דברי התוספתא

.96

המסמיך את הקהילה לכפות אף את השכנים , ג"ניתן לסווג הלכה זו כמי שבאה מבית מדרשו של רשב הצעה זו פותרת באופן שונה . 'ולשכנו כופהו'(: טז, מ יא"ב' תוס)הקיימים שלא לעסוק באומנות כאמור בדבריו

ל מלמד על הנחתה שמדובר בעמדת חכמים "בדברי הברייתא הנ( א, כא)אולם דיון הגמרא . 'אלת התוסאת ש .ג"ולא בעמדת רשב

41

ייצור ותעשייה ; ואילו מסחר אסור, ייצור ותעשייה מותרים(. בחנות)לעומת ממכר ומסחר

ואילו המסחר אסור שכן ניתן , הינן פעילויות נצרכות שיש להתיר את קיומן( מקומית זעירה)

אולם בעלי התוספות טוענים שהמוקד הבעייתי בחנות אינו העובדה 97.לקיימו במקומות שונים

בעיה זו יכולה להתקיים גם כאשר . ל זריםאלא העובדה שמדובר בכניסה ש, שמדובר במסחר

כאשר התעשיין מבצע את עבודתו עבור . ולא רק של מסחר טהור–הפעילות היא מסוג של תעשייה

שכן זרים נכנסים ויוצאים מן , אנשים זרים הופך הדבר לאיום וסכנת פגיעה במרקם היחסים

. המקום

משנה 3.3.4

כפי . ילה בהסתמך על ההלכות המובאות בתוספתאעד עתה עסקנו בעיקר ביחסי היחיד והקה

השוואת המקורות מלמדת על מספר . לתוספתא זו מקבילה במשנה, שכבר צוין לעיל בקצרה

משנים את טיב הזכויות והחובות , פניו-על, הבדלים אלו. הבדלים בולטים בין המשנה והתוספתא

סמכות הקהילה למנוע פעילות עיון משווה במקורות מלמד שהמשנה אינה מכירה ב. של הקהילה

דיון מקיף יותר בניתוח . ומכירה במטרד של קול בלבד, של היחיד בשל הנימוק של ריבוי הדרך

הדברים הבאים יוקדשו לבחינת הטעמים להבדל . המשנה והבחנות נוספות ידונו בנספח לפרק זה

מדברי הראשונים כפי שעולה ( קול הנכנסים לעומת קול הפטיש)בין המקרים השונים במשנה

.והאחרונים

יש ליחיד זכות לעסוק במשלח ידו , לדעתם. ג"ההלכה במשנה היא הלכת חכמים החולקים על רשב

, כזכור. אף אם הדבר כרוך בהפרעה להם, ואין בסמכות בני החצר למנוע ממנו להיות אומן, בחצרו

תיק לעסוק במשלח ידו מקנה לבני החצר סמכות למנוע משכן ו, שלא נפסקה במשנה, ג"דעת רשב

.אם הדבר גורם להפרעה

:אלו דברי המשנה

חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול

היוצאין

97

פתיחת חנות . והסיפא במשנהאת ההבחנה בין הרישא ( נו"ב ס"ב פ"ב) ה"המאירי והרמברוח זו פרשו .

אדם עשוי לעשות 'ואילו תעשייה המרעישה מותרת שכן ', אדם עשוי יותר למכור בשוק'בחצר אסורה משום ש (.מאירי על המשנה שם)' אומנותו בתוך ביתו

41

עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני

יכול לישן

98.התינוקות לא מקול הפטיש ולא מקול הרחים ולא מקול

:לשם הדגשת ההבדלים בין המקורות השונים נשווה את המשנה לתוספתא בטבלה

ד, תוספתא בבא בתרא א ג, משנה בבא בתרא ב

לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין . 5

תחת אוצרו של חבירו ולא רפת בקר

באמת ביין התירו אבל לא רפת בקר. 2

חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני .3

יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין

עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק אבל אינו .4

יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא

מקול הפטיש ולא מקול הרחים ולא מקול

: התינוקות

לו איני חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר.3]

[ יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין

לא יטיל אדם מימי רגלים בתוך כותל של . 5

חבירו אלא אם כן הרחיק מלבנים שלשה

טפחים ומאבנים טפח ובצונן הרי זה מותר

פ "באמת ביין התירו ולא רפת בקר ואע. 2

שממעיטו אינו אלא כמשביחו

ין יכול אם קדמו חנות ורפת את האוצר א.ב2

למחות בידו

ולומר לו איני יכול [ אין יכול למחות בידו].4

לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הרחים ולא

מפני ריח רע ולא מקול התינוקות

רבן שמעון בן גמליאל ]לשכנו אין יכולין לכופו

[ אומר לשכנו יכולין לכופו

יש לו חנות ברשות הרבים ומבקש לפתחה . א.1

ין יכולין לעכב על ידיו מפני לחצר השותפ

שמרבה עליהן את הדרך

98

. ג, משנה בבא בתרא ב.

46

יש לו בית בחצר השותפין ומבקש לחלקו . ב.1

ולהקרות בו את התינוקות יכולין לעכב על ידיו

שמרבה עליהן את הדרך מפני

יש לו גג ברשות הרבים ומבקש לבנות על . ]ג.1

גביו עלייה לפותחה לחצר השותפין יכולין לעכב

כיצד [ שמרבה עליהן את הדרךעל ידיו מפני

.לול ופותחה לתוך ביתו[ עושה לו]הוא עושה

, מחד גיסא. השוואת המקורות מלמדת שהתוספתא מבליטה טיעון אחד והמשנה טיעון אחר

התוספתא מתעלמת לחלוטין מקיומו של קול כמפריע וכמזיק במקרה של החנות או בכל מקרה

המשנה לעומתה מקבלת את הקול . ק בגין ריבוי דרךומאפשרת לשכנים לטעון להפרעה ר, אחר

. אך לא במקרה של תעשייה זעירה, כמפריע וטוענת לזכות מחאה במקרה של חנות בחצר בלבד

המשנה מתעלמת לחלוטין מטיעון של ריבוי הדרך וממירה אותו לטיעון של קול , מאידך גיסא

. הנכנסין והיוצאים

הוא נתינת טעם להבדל ההלכתי , ם ראשונים ואחרוניםהאתגר ההלכתי המרכזי עימו מתמודדי

? מדוע קול פטיש וריחיים מותר ואילו קול הנכנסים ויוצאים אסור: בין הרישא והסיפא שבמשנה

הבדל זה אינו . בתוספתא דלעיל הובהר ההבדל על בסיס ההבדל בין ריבוי הדרך לעומת הקול

.קיים במשנה ומשכך יש למצוא הבחנה אחרת

שוואת המשנה והתוספתאה 3.3.5

בדברים הבאים אבחן את ההבדלים בין הלכת הרישא והסיפא על פי עמדות ראשונים

בסיס החלוקה נוגע לעיקרה של . ות מרכזיותאת דבריהם חילקתי לשלוש קבוצ 99.ואחרונים

. עבודה זו והוא זכויות הקהילה וזכויות היחיד

מהן עולה שאין ליחיד כל זכות , ם והסבורים כמותו"בין הדעות השונות בולטת דעתו של הרמב

ובכוחה של הקהילה למנוע ממנו כל , שימוש המבוססת על זכות הקניין שלו במרחב המשותף

פורשו בנסיבות שלאחר מעשה , המתירה ליחיד לעסוק בתעשייה זעירה, המשנהדברי . פעילות

. כפי שיבואר בהמשך, בלבד ולא כהיתר לכתחילה

99

מאחר והיא תלויה ,(002 - 011לקמן עמודים ) ח תדון בנספח העוסק בפרשנות המשנה"הצעתו של הרלב .בגרסאות שונות של המשנה המטופלות שם

41

י אלו ישנה "עפ. משווה את דין המשנה והתוספתא וקובע להם עקרונות זהים, לעומתו, א"הרשב

ף העובדה שהללו חר, זכות פעילות ליחיד הכוללת הכאה בפטיש ושימוש בריחיים( לכתחילה)

פריצה זו עלולה . קו הגבול בין פעילות אסורה ומותרת הוא פריצת המרחב הפרטי. גורמים לרעש

(.פתיחת חנות)להתרחש כתוצאה מכניסתם של זרים

ריבוי הדרך –קול הנכנסין : א"הרשב 3.3.6

דבריו . וטען שיש להשוותם לחלוטין, המשנה והתוספתא, עסק במקורות השונים 100א"הרשב

והיא הניסיון למצוא הבחנה בהירה בין , נאמרו כתשובה לשאלת היסוד המרחפת על המשנה

לעומת הסיפא שאינה , (הנכנסין והיוצאין)המתירה למחות בגין השמעת קול , הרישא במשנה

תשובת ? מה ההבדל בין הקולות(. הפטיש והתינוקות)מאפשרת התנגדות נוכח השמעת קול

קול הנכנסים והיוצאים , כלומר. א היא שיש להמיר את המושג קול במשנה לריבוי הדרך"הרשב

ההפרעה שבמשנה היא הפרעה של . כאמור בתוספתא ובירושלמי, אינו אלא סימן לריבוי הדרך

!ונזק של קול כשלעצמו אינו נזק כלל, ריבוי הדרך בלבד

א עולה ששני המקורות מכירים בקיומה הנחוץ של ההגנה על המרחב הפרטי מפני "מדברי הרשב

נעוץ , בין המשנה והתוספתא( 'קול'לעומת ' ריבוי הדרך')ייתכן ומוקד השוני הלשוני . פריצתו

האם קול ורעש בלבד : מה נחשב למטרד הפורץ את המרחב הפרטי: בשאלה תרבותית עמוקה

או שעצם נוכחותם , כיוצא מן המשנה, של זרים( שקטה)להבדיל מכניסה , פריענחשבים לגורם מ

כפי שעולה מן , של זרים רבים במרחב הפרטי נחשבת למטרד מפריע אף ללא השמעת קולות

101.התוספתא

נורמות של פעילות: מאירי 3.3.3

ת משמעותו של המטרד ברישא של המשנה ממטרד של קול ראשונים אחרים אינם משנים א

לדעתם ההבחנה בין הרישא והסיפא במשנה מצויה במאפייניו השונים של . למטרד של ריבוי הדרך

פעילות -טוענים להבחנה בין נורמות תרבותיות של פעילות 104ועוד 103המאירי 102,ה"הרמ. המטרד

100

.שם ן"בחידושי הרמבוכן הוא . 'חנות שבחצר'ה "כ עמוד ב על המשנה ד.

.101

התוספתא והמשנה . היא אפשרות מנהלתית, דרך נוספת אפשרית להסבר השונות בין המשנה והתוספתא י כניסתם "לדעת התוספתא המטרד מתרחש ע. יעילות המדידה וכימות המטרד של השכן עסוקות בשאלת של

לדעת המשנה קשה לראות במעשה זה אקט ברור של נזק והפרעה . ריבוי הדרך –של זרים למרחב המשותף .קול –ויש למצוא חלופה מדידה וכמיתה

.102

.ב פרק ב סי נו"ב יד רמה

.103

.'חנות בחצר'ה "ד, א, חידושי המאירי בבא בתרא כא

44

ייצור עצמי ועיסוק בתעשייה זעירה בחצר הן נורמות . מקובלת לעומת פעילות שאינה כזו

105.ואילו פתיחת חנות וניהול מעין שוק אינה נורמה מקובלת, מקובלות

עמדה קהילתית רחבה –זכויות יחיד חוזיות : ם"הרמב 3.3.3

על פי האמור עד כה עולה שישנו קו גבול דק המבחין בין פעילות היחיד הזוכה לגיבוי משפטי

יחיד ובין הקהילה נוטה באופן יחסי לטובת מאזן הכוחות בין ה. ופעילות אחרת המעוכבת ונמנעת

מוסבר ההבדל בין הרישא והסיפא , על פי פרשנותם של ראשונים אחרים, לעומת כל אלו. הקהילה

אלא על בסיס דיני , שלא על בסיס דיני הקניין ובירור זהותו של בעל הזכויות הקנייניות במרחב

יש להעדיף את , בין היחיד והקהילהבמערך היחסים ש, האחרונה, על פי פרשנות זו. החוזים

.הקהילה באופן מוחלט

מעמידים את הדיון במשנה בהקשר של חזקת 108ם"וכן הרמב 107י"הגהות אשר 106,א"הרשב

אלא תלונות של שכנים , נן של פתיחת חנות לכתחילההנסיבות של הדיון אי, כלומר. תשמישין

מצב זה מעלה את השאלה המשפטית האם השכן הפועל קנה זכות . נוכח קיומה של חנות פועלת

זכות זו נקנית נוכח העובדה שחברו ראה את . בעצם הפעלתה עד עתה( חזקת תשמישין)=קניינית

הבחנות השונות בדיון זה ה 109.במקוםומן הסתם מחל על זכות המחאה , פעילותו הקבועה ושתק

כאשר . 'אין חזקה לנזיקין'הקובע ש( כג עמוד א)מבוססות בעיקרן על הלכתו של רבה בר אבוה

, (כדוגמת עשן או ריח בית הכסא שאינם נסבלים)המחזיק פעל באופן שגורם לנזק או קרוב לנזק

נה השכן הפועל ק, בנסיבות שאינן מעין נזק, לעומת זאת. אין משמעות להחזקתו רבת השנים

104

. 611-610עמודים , השלמות ותוספות , ב"מסכת ב, פירוש המשנהאלבק ' ח 105

קובע את מבחן הנורמה המקובלת ( 664-611עמודים , ג"א תשמ"ת, מונות בתלמודדיני מ)אלבק ' ש

דבר משונה 'עומדת רק על השאלה האם הוא , לדעתו, ההבחנה בין הרישא והסיפא. כמבחן היחיד בנזקי שכניםנוסף לכך הוא מציע לבאר את ההבחנות השונות בגמרא וכן את רובם של דברי . לעשות בחצר' או דבר רגיל

בין שדה עשויה לבורות ( יז עמוד ב)ההבחנה בגמרא , לדבריו. וקשה הדבר מאוד, ראשונים לאור הבחנה זוההגהות מיימוניות )א "דבריו של הריצב, לדעתו. ושאינה עשויה לבורות מבוססת על הבחנה בין דבר משונה ורגיל

נובעת מן ההבחנה ' בו של עולםישו'המתיר בדעת רבי יוסי רק פעילות שהיא ( הלכות שכנים פרק י הלכה הנובעים , שאינם מקנים חזקת תשמישים בחנות שבחצר, א שיובאו לקמן"ם והרשב"וכן דעתם של הרמב, ל"הנ

ד משימתו "לענ. כך גם פרש את דברי הראשונים כולם הנסובים על משנת חנות שבחצר. ל"מן ההבחנה הניש להבחין פניו-על. מוקשה, מטריה מושגית אחת המרשימה של אלבק לכנס את כל המקרים והפרשנויות תחת

או ( א"ריצב)חשובה , (עשויה לבורות)בין השאלה האם הפעילות מקובלת ובין השאלה האם הפעילות צפויה כגון שאדם החליט לשנות את , מובן הוא שיכולה להיות פעילות מקובלת אך בלתי צפויה(. ם"רמב)בלתי נסבלת

או לחילופין יכולה להיות פעילות מקובלת אך בלתי חשובה וכן , דה תבואהייעוד השדה משדה שוממה לש .הלאה

106 .'חנות שבחצר'ה "בבא בתרא כ עמוד ב ד א"חידושי הרשב.

107 .ו' ב סי"בבא בתרא פ.

108 .יא, הלכות שכנים ו.

109מחלוקת הראשונים . גדריה השונים של חזקת תשמישין נדונו בהרחבה באנציקלופדיה התלמודית בערך זה.

אינה רלוונטית בנידון דידן ( כפי שנדרשת בחזקת קרקעות)אודות השאלה האם נדרשת טענה כבסיס לחזקה .שכן עוסקים אנו בשותפים לחצר שלהם זכות קניינית שווה בשטח המשותף

41

הסיבה בגינה אין סמכות לשכן , לדעת ראשונים אלו 110.חזקה המתירה לו להמשיך לפעול במקום

בנסיבות אלו . החנות דומה לעשן ובית הכסא שמטרדנעוצה בעובדה , להמשיך ולהפעיל את חנותו

ועתה אין אנו [ את המטרד]סבורים היינו לקבל 'של פתיחת חנות יכולים הם השכנים לטעון

שאינן חמורות כמו , בנסיבות אלו. לא כן הוא רעש הפטיש והריחיים(. א שם"רשב)' יכולים לקבל

111.קנה השכן המפעיל את החזקה, רעש החנות

קול הנכנסין הוא מטרד . ם אלו ניתן ללמוד על השונות בטיב המטרד בין הסיפא והרישאמראשוני

לדעת ראשונים , שונות זו. ולעומתו קול הפטיש הוא רעש שניתן להתרגל אליו, לתי נסבלשל רעש ב

ולא קובעת מסמרות לכתחילה ביחס , לאחר שהמטרד קיים, משפיעה רק על המצב בדיעבד, אלו

ישנה סמכות , כאשר מעוניין שכן לעסוק בכל אומנות שהיא, אשר על כן. בחצר לדפוס ההתנהלות

.כגון הפטיש והריחיים, עיכוב מוחלטת לבני החצר אף בנסיבות של המטרד הקל יותר

חיד קרי חובות וזכויות הי, בחינתם של דברי ראשונים אלו לאור מסגרת הדיון של עבודה זו

לדעת ראשונים אלו . עמדה קהילתית רחבהיומה של קעל מלמדת, והקהילה במרחב המשותף

ולעולם הוא כפוף להסכמתה של , ליחיד אין חירות כל שהיא לעסוק באומנות ומשלח יד כרצונו

קו ההגנה היחיד העומד . השכן אינו בן חורין לעסוק בשלו על בסיס הזכות הקניינית. הקהילה

–העסק עומד והקהילה לא מחתה בעבר כאשר, לפרט הוא הטיעון החוזי בנסיבות שלאחר מעשה

112.חזקת תשמישין

מטרד ליחיד –הרחקת שכנים . 4

, האחרון בסדרת הזכויות, פרק זה. נחזור לדיון המרכזי העוסק בזכויות הקהילה במרחב המשותף

פירוט 113.לא להיות מוטרדים ולא בזכויותיה של הקהילהעוסק בזכויותיהם של היחידים ש

.הבנת חירות היחיד וזכותו להטריד כפי שידונו לקמןנצרך ל, זכויות אלו

.110

ונראה ששניהם , בקרב הראשונים מופיעים שני נימוקים שונים המבארים את אי היווצרותה של החזקה הנימוק הוא שאין ללמוד דבר משתיקתו של ( ב סי יח"פ) ש"הראלדעת . מבוססים על ההיגיון שלנזק אין מחילה

. שכן המוטרד יודע שכולם יודעים שאינו מוחל ולכן שתק, טרידה של היחיד הפועלהזולת נוכח פעילותו המ . שאינו מוחל ואין כל משמעות לשתיקתו' אנן סהדי'הנימוק הוא ש( ה אמר ליה"כג עמוד א ד) א"הרשבלדעת

.111

א "החולק עליו ומבחין מעין הבחנתם של הרשב( א"שם סק)ובנתיבות ( י"קנו סק)ע "דברי הסמועיין עוד ב משום שקולו של הפטיש , הנתיבות מטעים בדבריו מדוע קול הנכנסין והיוצאים חמור מזה של הפטיש. י"והאשר

! אחיד ואילו קולם של היוצאים ובאים שונה ומגוון מדי יום וקשה להתרגל אליו

.112

.לקמן בתת הפרק העוסק בזכויות היחיד להטריד 011עיין עוד בהערה 113

ובאופן פשוט נראה שהן באות להגן על , אינן מאפיינות את הקהילה כקולקטיוו, כאמור בפנים, זכויות אלו עם זאת יש להדגיש שניתן לראות בזכויות אלו כזכויות המגנות על מקבץ של יחידים . היחיד במרחב המשותף

אין בדיני הרחקות אלו זכות קהילתית , לאמור. הזולת ואינן רק זכויות היחיד העלולים להיפגע ממעשיו שלהבחנה זו עולה מכח הסגנון השונה של דיני ההרחקות כפי שמובאות . מובהקת אך יש בהן מימד כללי וציבורי

(.006 -004עמודים )על כך הורחב בנספח לפרק ב . בתוספתא לעומת המשנה

42

הקהילה הקניינית שבחצר מגינה על הקולקטיב לבל ייפגע האופי המיוחד המתקיים במרחב

פרק ב של . ואולם במסגרת ההגנה הקניינית קיימת גם הגנה מפני הפגיעה ביחידים, המשותף

לות על פעילותו של יחיד במרחב מסכת בבא בתרא מפרט באופן יוצא דופן את הסייגים וההגב

.משותף

:נדגים כמה מהם מן המשנה הראשונה בפרק

לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו ולא שיח ולא מערה ולא אמת המים

ולא נברכת כובסין אלא אם כן הרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים וסד בסיד

לעים מכותלו של מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הס

חבירו שלשה טפחים וסד בסיד

מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים

ומרחיקין את הרחים שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב ואת התנור

114שלשה מן הכליא שהן ארבעה מן השפה

תכליתם של דיני ההרחקות. 4.3

-ה של חובת ההרחקה בין שכנים יכולה להתבהר על בסיס שיקולים סביבתייםתכלית

, יא מגנה על זכות הקניין של היחידואולם בעיקרה נראה שה, ואחרים 116נזיקיים 115,אקולוגיים

.במטרה לאפשר לו לחיות את חייו ברשותו הפרטית ללא הפרעה ומטרד, או קבוצת יחידים

אמירות מפורשות ביחס לתכליתם הקניינית של דיני הרחקת שכנים מצינו בדברי כמה מן

117:האחרונים

.. אם יסוד דיני הרחקה הוא מדין מזיק ממש ... יש לחקור' : אהרון קוטלר' כך מצינו בדברי ר

דכל עצמו של דין הרחקה בנזקי או דנימא דהוי דין מחודש של הרחקה. מאיסור להיזק אף בגרמא

114

. א, משנה בבא בתרא ב. .115

חיבור לשם קבלת תואר , 'הרחקת מטרדים: במשפט העברי( אקולוגיה)איכות הסביבה ', גליקסברג' ש

יים שיקולי יעילות בטיפול במטרדים אקולוג, 'אילני' צ. ה"אילן תשס-אוניברסיטת בר, דוקטור לפילוסופיה( ב"תשנ-א"תשנ)יז -טז שנתון המשפט העברי', בספרות ההלכה בהשוואה עם תיאוריות כלכליות מודרניות

.21-11עמודים 116

בפרקים הבאים של עבודה זו נעסוק בשיקולים הנזיקיים העולים במסגרת הדיון על הרחקות שכנים . .וההשלכות הנובעות מכך

.117

תיאוריות של , 'לובר' ע)ה של לובר תבעבודמופיעים ( 'ברכת אברהם'וה, חיים מבריסק' ר)אחרונים נוספים היא מצטטת את ( 11שם עמוד )במהלך הדברים .(. 11, 12-14עמודים , (1לעיל פרק המבוא הערת )' קניין

, דיון בדבריה של לובר. ברוך בער המבסס את דיני ההרחקות על בסיס דיני הנזיקין' עמדתו החולקת של רהמתייחד בברור , מופיע לקמן בפרק ג, של דיני הרחקות שכנים והצעה שונה לניתוח התשתית הקניינית

.בפרט 061ובהערה , בכלל התשתית המשפטית של דיני הרחקות שכנים

49

דמצד זכות והיינו שתיקנו חכמים ... שכנים הוא מצד זכותי השכנים שיש לכל אחד על חבירו

א להשתמש "כדי שיוכל כ... א זכות בתוך שלו להעמיד שם דברים המזיקין"השכנים אין לכ

לפיה דיני ההרחקות אינם ', אהרון מכריע כאפשרות ב' ר 118 .'...משכנובתוך שלו מבלי שיופסד

אלא מהווים דיון עצמאי במסגרת דיני הקניין בדבר חלוקת זכויות שימוש , ענף של דיני הנזיקין

אדם פועל מתוך רשותו : אחת הראיות לדבריו הן הנסיבות של הרחקת שכנים. בנכסים שכנים

דכיון שכל אחד , י שכנים לא שייך כלל חיוב הרחקה מדין מזיק ממשונראה ברור דגב': וברשות

, ברור הוא. '..מהם עושה ברשותו בדרך תשמישיו בודאי אין עליו חיוב שמירת נזקין מדינא

שפעולת היתר בתחום הרשות של אדם לא יכולה להיכלל במסגרת חובות ההרחקה של מסכת

כגון לעשות בית , נתיים המוטלים על כלל בעלי החצרדומים לחיובים שכו, לדעתו, דינים אלו. ק"ב

'שער וכו

דין הרחקה הוא זכות שנתנו חכמים בנכסי ': 119רנוביץ מטלז 'חיים צ' וכן הוא בדבריו של ר

120.'חבירו לענין שחברו לא יוכל להשתמש תשמיש המזיק לו

סוגי המטרדים. 4.2

במגמה , המשנה כאמור מפרטת באופן נרחב את הסייגים על פעילותו של היחיד במרחב המשותף

שרות עיון ברצף ההלכות במשנה מעלה את האפ. למנוע אפשרות של מטרד לשכנו או שותפו

נעיין 121.המצביע על מגוון של מטרדים בהקשרים שונים, שהמשנה בנויה במבנה שיטתי ומסודר

122.וסק במטרדים בחצרבקובץ הראשון של פרק ב הע

(כתלו של חברו/לצד בורו)חפירת בור –' משנה א

בחצר( כימית)הנחת חומרים פעילים

הפעלת ריחיים בחצר

העמדת תנור בתוך ביתו –' משנה ב

פתיחת חנות של נחתומין או צבעין תחת אוצרו 5' משנה ג

פתיחת חנות בחצר המשותפת 2' משנה ג

118

.פ' עמ, ז"ם תשנ-ליקווד י', כרך א, אהרון' משנת ר. 119

.רג ' עמ, ה"תשכ, חידושי בבא בתרא, רנוביץ מטלז'הרב חיים צ. 120

.01-6עמודים , (ד"תשמ)' ד מעליות', היזק ראיה/הלכות שכנים, 'וא בדבריו של הרב חיים סבתוכן ה. 121

( אקולוגיה)איכות הסביבה ', גליקסברג' על סוגי המטרדים ונימוקיהם השונים עיין עוד בעבודתו של ש. .'פרק ג( 001לעיל הערה ), 'הרחקת מטרדים: במשפט העברי

122שבראשית הפרק העוסק בדברי רבי 04אודות תוכנם של הקבצים השונים וניתוח מבנה הפרק עיין בהערה . .יוסי

11

.ופתיחת חלון, סמיכת כתל לכתלו של חברו' משנה ד

? מה הם סוגי המטרדים המופיעים בפרק זה

:ניתן לראות שהמשנה טרחה לפרט מקרים שונים המייצגים מטרדים מסוגים שונים

מטרתנו . וקת באשר להגדרה מדויקת של סוג המטרד ואופיובתלמוד ובראשונים קיימת מחל

שונות . אלא להצביע על השונות שבטיבם ובאיכותם, בעבודה זו אינה לבחון את איכות המטרדים

.משפיעה על אופן הפסיקה וחובת ההרחקה בכל מקרה ומקרה, כך נראה, זו

לאחר מכן עוסקת בהנחת חומרים 123,משנה א עוסקת בחפירת בור הגורמת להרעדת הקרקע

.פיסיהמשותף הוא מטרד 124.פעילים

125.רוףהעלולים לש אשמשנה ב עוסקת במטרד של חום או

. ריחעוסקת במטרד של 5משנה ג

.קולעוסקת במטרד של 2משנה ג

127.פרטיותו 126 ,במרחב צפיפותמשנה ד עוסקת במטרד של

-הממשי ומטרד ממוני /ה מופיע בסדר עולה מן הפיסיהמגוון של המטרדים המופיעים במשנ

משם לריח ולקול העומדים על הגבול שבין הפיזי , האש –אל המופשט יותר , הרעדת הקרקע

128.תחושת צפיפות ופגיעה בפרטיות –ולבסוף אל המטרד המנטאלי , למופשט

. ל פעילותו של היחיד רחבה אף היאע( 'הרחקות שכנים') התחולה במקום של הסייגים והמגבלות

נדגים מגוון זה . בשדהו הגובל לחבירו ואף בביתו, בחצר המשותפת: היחיד מוגבל בפעילותו

:בהלכות מן המשנה לפי הסדר האמור

מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו -משנה ד

.ארבע אמות

123

' מתונתא'שהוא משום ' לא יחפור'ה "ד, א, יז' ועיין בדברי התוס. ב, תלמוד בבלי יז. 'עימרפית לאר'. .ויישובו שם בין הטעמים השונים, (רטיבות)=124

.ב, שם יט. 'מחלידין הקרקע'. 125

.'אלא'ה "ב ד, י שם כ"רש. 'כדי שלא יאחז האור בתקרה'. 126

.עמוד ב' שם כ. 'דוושא'. 127

.שם ב עמוד ב. 'היזק ראיה'. 128

ויותיהם מצוי רבות ניתוח ספרותי של פרק משנה העוסק ביחסים בין הקבצים השונים שבו ומשמע. עיון בשלוש משניות : המשנה באספקלריה אינטרטקסטואלית'עיין למשל . וולפיש' ר א"בעבודותיו של הרב ד

. 141-111עמודים , א"גוש עציון תשס, על דרך האבות, לאור סוגיות אגדיות בספרות התנאים והאמוראים

10

129.אדם אילן סמוך לשדה חברו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמותלא יטע -משנה יב

.לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות -משנה ב

הבולטת של עמדת חכמים המחייבת את היחיד לאפשר לשכנו או מגוון זה מביע את מגמתה

, משנה יא 130.ללא כל פגיעה או הטרדה בשגרת חייו, לשותפו לחיות בקניינו באופן נינוח ואיכותי

מבליטה את העובדה שמטרת ההרחקה אינה מניעת נזק , העוסקת בהרחקת אילן משדה חבירו

לא יטע אדם אילן סמוך לשדה ': אלא מתן אפשרות מליאה לזולת לנצל את קניינו האישי', וכדו

כדי ': מובא הנימוק המפורש( יד, א)תא בתוספ. 'נו ארבע אמותמאלא אם כן הרחיק מ, חברו

מחובתו של בעל שדה לסגת , על פי משנה זו. 'כדי שלא תעכב המחרישה... שיהא בקר עובר בכליו

. ארבע אמות אל תוך שדהו ולטעת את אילנו בכדי ששכנו יוכל לחרוש את כל שדהו עם מחרשתו

ם מחרשתו בשטח של ארבע נדרש השכן לעבור בתוך השדה שברשותך ע, לשם חרישת קצה שדהו

.ומחובתך לאפשר לו זאת, אמות

זכות היחיד להטריד. 5

היחיד –בפתח הדברים צויין שחכמים מכירים בשני גופים בעלי זכויות במרחב המשותף

בדברים הבאים אעמוד . היחיד בלבד ביחס לקהילה וביחס לזולתו חובותעד כה צויינו . והקהילה

י "ואנסה לשרטט את קו הגבול בין חובותיו וזכויותיו עפ, ד את זולתושל היחיד להטרי זכותועל

.דעת חכמים

חירות מוחלטת של יחיד ( משנה ותוספתא כאחד)הנסיבות היחידות בהן מופיעה בספרות התנאים

הן אלו האמורות במשנת החנות , במרחב משותף לעסוק באומנות כרצונו חרף ההטרדה שבדבר

:שנידונה לעיל, שבחצר

129

ה "ד, א, י כו"רש. 'כשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרשתו לתוך שדה חבירו, טעמא הוא'. .'סמוך'

130דיני , מר'קרצ' עיין בספרו של ד. הקשר בין איסור המטרד והזיקה הקניינית לקרקע קיים גם בחוק הישראלי.

.ואילך 11עמוד , ו"ירושלים תשל, כת גד טדסקיבערי, העוולות השונות, הנזיקין

11

אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא

131מקול הרחים ולא מקול התינוקות

:וכן הוא בתוספתא

אין יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול

132.הרחים ולא מפני ריח רע ולא מקול התינוקות

ליחיד הזכות לפעול , השמעת קול פטיש וריחיים וקול התינוקות 133,בשני מקרים אלו בלבד

134.חרף קיומו של מטרד לזולתו, במרחב המשותף

ובין חובתו להרחיק , מהו קו הגבול העובר בין זכויותיו של היחיד לחרות פעולה במרחב המשותף

135?ת ריח הרפת נאסרמדוע קול הפטיש הותר ולעומת זא? הקהילה/ולהישמר מפני הטרדת זולתו

קשה לקבוע 136,פרות הנורמטיבית הוא קזואיסטי ברובול בס"נוכח העובדה שסגנונם של חז

נראה שניתן לסמן כמה , עם זאת. עקרונות נחרצים המאפשרים להבחין בין המקרים השונים

131

.ג, בבא בתרא ב משנה. 132

.ד, בבא בתרא א תאתוספ .133

אמר רבי יוחנן ': בקרב האמוראים נוספה הלכה נוספת המעניקה זכות לשותף בן חצר לפעול ללא עיכוב. בכל שותפין מעכבין זה את זה חוץ מן הכביסה שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על , בנאה' משום ר . אלא נאמרה כחלק מדיני השותפים, יוחסה לחיים בחצר או במבוי בדווקא ואולם זכות זו לא(. ב, נז)' הכביסה

134ריח מדובר ב( 110עמוד , כ"תוספ)י הסברו של ליברמן "עפ. בתוספתא נוסף עניין הריח שאינו ניתן לעיכוב.

שם נקבע שאין להעמיד רפת בקר תחת אוצרו . יושם לב שמטרד הריח כבר הופיע במשנה ג. רע של בורסקישם נקבע שיש להרחיק את הרחיים ארבע . מטרד בגין ריחיים הופיע גם הוא בהלכה ג בתוספתא. של חבירו

טרד בו אנו עוסקים בהלכה המטרד עליו דובר בשני אלו האחרונים שונה מהמ, ואולם. אמות מכותלו של חבירואיני יכול לישן ')יש ליחיד זכות וחירות פעולה בנסיבות של מטרד הרעש בלבד , י הלכה זו"עפ. הנדונה

או בריח ( בריחיים)ואילו ההלכות הקודמות המחייבות הרחקה עוסקות במטרד של תנודה פיסית , ('..ריח/מקוללעומת , ת ריחיים המפריעה לישון אינה מתקבלתטענה בדבר ריח או פעול. רע המזיק לאוצר התבואה

.ההבחנה שתוצג לקמן תבהיר גם הבדל זה. המטרדים האחרים הזוכים לגיבוי135

כ א"רשב)וכן הוא בקרב ראשוני ספרד , בה עסקנו לעיל, (יא,ו "הלכות שכנים פ) ם"הרמבי דעתו של "עפ. המקרים הללו שבמשנה אינם (. מ סימן קנו"חו י"בטור ובבב סי נה ועיין "ב, ה"יד רמ'; ותמיהא לי'ה "עמוד ב ד

לשיטתם יכולה הקהילה לעכב לכתחילה . על זכותו של היחידואין ללמוד מהם דבר , יוצאים דופן באופן מהותיבנסיבות מיוחדות בהן , לדעתם, את המשנה יש להעמיד. כל יחיד בכל פעילות ואף בפעילות של הפעלת ריחיים. ועתה עולה שאלת חזקת התשמישין שהובהרה לעיל, שכן הפעיל כבר חנות או ריחיים נוכח חבריו ששתקו

לא כן בנסיבות של . עולה הבחנה בין קול הפטיש לעומת קול הנכנסין, ב שבדיעבדבמצ, במסגרת דיון זה, ם ועוד"ניסוח משפטי של פרשנות הרמב. פתיחת חנות לכתחילה בהן קיימת לקהילה זכות עיכוב מוחלטת

.ומכאן ההסבר לפערים ההלכתיים, מלמד על העמדת הדיון במסגרת חוזית ולא נזיקיתהלכו בדרך שונה , (ב"מ קנו ס"חו)א "וכן פסק הרמ( יא, שכנים ו)מ "המ, ('וגרדי'ה "א דכא עמוד )' בעלי התוס

ההבחנות שהבחינו בין הרישא והסיפא נדונו בדבריי . ופרשו את המשנה בנסיבות של פתיחת חנות לכתחילהבאר שיש ל, כפי שנעשה בדבריי בפנים, השוואת המשנה לתוספתא מלמדת. ונוגעות להפרת המרחב הפרטי

יש לו ': בתוספתא מופיע המקרה המקביל למשנה באופן הבא. את המשנה בנסיבות של פתיחת חנות לכתחילהאלבק בהשלמותיו ' ועיין בדברי ח. 'ולהקרות בו את התינוקות יכולין לעכב ומבקש לחלקובית בחצר השותפין

.1.1.2ועיין לעיל בפרק . למשנה זו

11

כויותיו של היחיד וזכויות הקהילה במרחב קווים מנחים לקביעתם של חכמים המאזנים בין ז

.המשותף

רואים במרחב זה את מקום מושבה של , בשונה מרבי יוסי, באופן כללי וגורף ניתן לומר שחכמים

בית , שדות גובלים: חולש על פני החללים השונים, כפי שכבר צויין קודם לכן, מרחב זה. הקהילה

ובכולם הקהילה וכן היחיד , שבה של הקהילהכל אלו נחשבים מקום מו. וחצר משותפת, פרטי

, חכמים אינם מוחקים את זהותו של היחיד לחלוטין, יחד עם זאת. שבה מוגנים מפני מטרדים

בהן קיימת ליחיד , הנסיבות המדויקות, כאמור לעיל. ומוצאים לנכון לקיים מרחב פעולה מוגן

:נציין כמה מהם. מנחיםאך ניתן לשרטט קווים , קשות להגדרה, זכות מוגנת לפעילות

, ניתן לשער שמערכת השיקולים של חכמים שקבעו מהי פעילות מטרידה המחייבת הרחקה .א

. מבוססת בין השאר גם על שאלת טיבו של המטרד המפריע, לעומת זו שאינה מחייבת הרחקה

נראה שעל פי אמות המידה של חכמים בתקופת המשנה ותפיסת המציאות שלהם יש להבחין בין

משאירים רושם , האחרונים מורגשים. 'מטרד של קול לעומת מטרד אחר של ריח או חום וכדו

קול הוא מטרד חולף ולא מורגש , לעומתם 137.וקרובים ברצף המושגי לנזק של ממש, לאורך זמן

מטרד של רעש זוכה להגנה ואילו האחרים מחייבים . שאינו נותן את אותותיו בממון או בזולת

חיזוק להשערה שהטרדה על ידי קול מהווה . במשנהכך לפחות על פי העמדה המופיעה . הרחקה

מטרד שונה וחלש בטיבו משאר המטרדים עולה מדברי התוספתא שאינה מקבלת כלל את קיומו

, כאמור, המשנה. כאמור לעיל בהבחנה שבינה לבין המשנה, של הקול כמטרד המצדיק הרחקה

כולל מרכיב נוסף של , האסור, מכירה בקיומו של רעש כמטרד שיש להרחיק בגינו אלא שרעש זה

. כאמור בדברי התוספתא והראשונים לעיל, הפרת המרחב האינטימי ופריצה אל המרחב הציבורי

כן הוא גם בדברי . לא היה מקום לאסור על קיומו של רעש מטריד, כך נראה, ללא מרכיב זה

.א לעיל שהמיר את מטרד הקול במשנה להפרעה בגין ריבוי הדרך"הרשב

נוספת שיש לשקול במערך השיקולים של חכמים בבואם לאזן בין צרכי היחיד והקהילה הבחנה .ב

, למעט הפרעה על ידי קול, בכל המקרים. היא מידת ההרחקה הנדרשת, ובין זכויותיהם השונות

ניתן להרחיק תנור המקרין חום או לבצע . ניתן לפתור את בעיית המטרד באמצעות הרחקה פיסית

במידה ' משפרות'הרחקות אלו . חק רב יותר מהבור או הכותל של הזולתחפירה של בור במר

לו הייתה חלה . במקרה של השמעת קול לא ניתן הדבר. עד כדי מניעתה, ניכרת את מידת ההטרדה

הייתה זו גזירת כליה על אותה פעילות של טחינה , דרישה של הרחקה גם במקרה של הטרדת רעש

136

. 11-11עמודים , ד"ירושלים תשמ ,כך דרכו של תלמוד, זילברג' עיין למשל מ. על כך נכתב רבות. 137

אינם מקנים למשתמש חזקת ', ריח וכדו, סימן לאבחנה בין סוגי מטרדים היא העובדה שמטרדים מעין עשן. אין דעתו של ')וזאת מחמת טיב ההטרדה , ילות אחרת בחצרכפי שקיים בפע( ב-בבא בתרא כג א)תשמישין

(.ד"א ה"ם הלכות שכנים פי"רמב', אדם סובלת נזק מאלו

16

פגיעה אנושה מעין זו לא הייתה . מן הפרט העיסוק במשלח ידוובכך היה נמנע ', בריחיים וכדו

-ריח או תנודות , כאמור במטרדים האחרים של חום. ומשכך הותר המטרד, מקובלת על חכמים

.הרחקה פיסית מאפשרת לקיים בשכנות את העוסק ואת המוטרד כאחד

פרנסה : ילות חיונישיש לשקול היא העובדה שמדובר בסוג פע( החלשה מכולן)הבחנה נוספת . ג

לעומת פעילות אחרת הנושאת אופי של , כך נראה יזכו להגנה מירבית, הללו. וקולם של ילדים

.תרבות פנאי או פעילות חיונית שניתן למצוא לה תחליפים

בין יחיד וקהילה –סיכום . 6

של קהילה לצידה . חכמים רואים במבוי ובחצר את המרחב בו פועלת קהילת בני המבוי ובני החצר

מצוי היחיד המקיים אף הוא את , הנושאת זכויות רבות והגנות המאפשרות לה את קיומה, זו

באיזון שבין שני גורמים אלו נוטים חכמים באופן בולט לטובתו של הקולקטיב . אורח חייו

מערך הזכויות . ופורסים מצע רחב של זכויות המאפשרות את קיומה האינטימי והאיכותי במרחב

וחובה , ובותיו של היחיד או היחידים נע בין חובה מעשית לממן את שירותי וצרכי הקהילהשהן ח

שלילית המונעת מן היחיד או כל אדם חירות פעולה העלולה לסכן את המרקם האינטימי שבו חיה

כגון ' תקיפים'חכמים מציידים את בני המבוי או החצר במגוון של כלים משפטיים . הקהילה

הן אלו המשותפים כגון : סמכותם חולשת על מגוון החללים במרחב הנדון. כפיהסמכות עיכוב ו

.כגון השדה או הבית הפרטי' פרטיים'החצר או המבוי והן אלו ה

חכמים מכירים בצרכיו של היחיד ומאפשרים לו טווח של פעילות מוגנת שתאפשר , יחד עם זאת

ד דיני הרחקות לבל יטריד את זולתו או במסגרת זו מטילים חכמים על היחי. לו לקיים את חייו

אך אינם אוסרים עליו את הפעילות באופן מוחלט אלא מגנים עליה בנסיבות מיוחדות , את הרבים

סוד פתרונן של נסיבות אלו נותר בגדר השערה בלבד והוצעו כמה אפשרויות . שפורטו לעיל

שכן הגורם המרכזי , דדותברור הדבר שנסיבות אלו הן מצומצמות ובו, יחד עם זאת. להבנתו

חלק ניכר מן הראשונים אינו מכיר כלל בחירותו של . והמועדף במרחב המשותף היא הקהילה

המקורות המורים על חרות שכזו אינם מבוססים , לדעתם. היחיד לפעול כרצונו במרחב המשותף

.יבה ששתקהאלא על זכויות הנובעות מכח חוזה מכללא שנוצר בין היחיד והסב, על זכות הקניין

11

דיני שכנים ודיני נזיקין –פרק ג

הבסיס המשפטי לדיני הרחקות בין שכנים. 3

מחלוקתם נסובה אודות . ג וחכמים"רשב, בפרק הקודם עסקתי בפירוט רב במחלוקת רבי יוסי

כל אחת מן הדעות מבססת . מקומה של הטענה הקניינית במסגרת החיים בשכינות או בשותפות

היא המנחה את עיקרי עמדתו של ' אני עושה בתוך שלי'הטענה . ות על בסיס קנייניאת מתן הזכוי

, החולקים על רבי יוסי ומעדיפים את זכויותיה של הקהילה במרחב המשותף, חכמים. רבי יוסי

הריבון במרחב זה הוא , לדעת חכמים. מבססים אף הם את עמדתם על המימד הקנייני

יש גם ליחיד , נוסף לזכויות הקהילה, ואולם. כויות והסמכויותוהוא המחזיק מירב הז, הקולקטיב

זכויות מועטות אלו עומדות אף הן . ואין הוא משולל כל זכות פעולה, במרחב זה מקום להתגדר בו

אין , על פי דעת חכמים 138.לשכנו אינו כופהו –על המימד הקנייני בקביעתם הנחרצת של חכמים

העובדה שמדובר בשכן . בכוחה של קהילת בני החצר למנוע משכן קיים לעסוק באומנות כרצונו

כל זאת בסייגים )קיים שרכש זכות מגורים במקום היא זו המגנה עליו מפני החלטות בני החצר

עניק זכות מוחלטת לבני מ, המייצג את עמדת הקצה הנוגדת לרבי יוסי, ג"רשב(. שפורטו שם

נוגעת בשאלת , כ"א, מחלוקת התנאים. החצר למנוע משכן חדש או קיים לעסוק באומנות כרצונו

?אלו בני החצר או שניהם גם יחד, האם זהו היחיד –זהותו של בעל זכות הקניין במרחב החצרי

זכויות . ד כלפיהבמסגרת הדיון בעמדת חכמים פרטתי את זכויות הקהילה שהן חובותיו של היחי

בניית שער ודלת לצרכי בטחון , ת"רכישת ס: אלו כללו את החובה לממן את צרכי הקהילה כגון

ל במסגרת יחסי היחיד "עם זאת יש לציין שמרכזו של העיסוק ההלכתי בספרות חז. ועוד

ממוקד בחובות ההרחקה של היחיד לבל יטריד ויפריע לשגרת חייה של הקהילה ואף , והקהילה

. בפרק הקודם כינינו זכות זו כזכות שלא לפגוע במרקם האינטימי של חיי הקהילה. חידים שבהלי

לצד זכות זו של הקהילה נדונה גם זכותם של . 'ריבוי הדרך'המונח ההלכתי הרלוונטי היה

זכויות אלו מפורטות . היחידים במרחב המשותף שלא להיות מוטרדים ומופרעים בידי היחיד

139 .מגוונים יםוכוללת דיני הרחקה ומניעת מטרד, ת בבא בתראבפרק ב של מסכ

138

.בדעת חכמיםואילך במימד הקנייני . 1.1.1ועיין עוד בפרק ב סעיף . 139

.6.1סעיף , עמדת חכמים, בהרחבה בפרק בסוגי המטרדים ומבנה הפרק נדון .

14

הוצגה התשתית המשפטית של דיני , (4.5פרק -תת)ק העוסק בעמדתם של חכמים בסופו של הפר

משפטית המבססת את חובת שהתשתית ה, בעקבות דברי אחרונים, נטען שם. ההרחקה הללו

ההרחקה של יחיד לבל יטריד ויפריע ליחיד אחר או לקהילה הם דיני הקניין וליתר דיוק הזכות

זכות זו . זכות זו מאפשרת לו לחיות את חייו באיכות מרבית בנכס שבבעלותו 140‏.הקניינית

מובן הוא שהזכויות של האחד 141(.החצר)כוללת גם את השימוש האיכותי במתחם המשותף

עליו , ולכן מי שעלול לפגוע באיכות חייו של הזולת בנכס שבבעלותו, גוררות את חובותיו של האחר

. של בבא בתרא' כאמור בפרק ב, להרחיק ולהימנע ככל שניתן מפעילות זו

זו של השכן לאפשר את איכות חייו של זולתו עומדת זכותו האישית לחירות אל מול חובה

הזכות לאיכות חייו של הזולת –בשקלול הזכויות של השניים . הפעולה ולניצול קניינו האישי

מוטית , (?כביטוי לזכות הקניין)מאידך , לעומת חירות הפעולה של האחר, בקניינו האישי מחד

ל אין להשוות "על פי תפיסת עולמם של חז, במילים אחרות. ל הראשוןהכף באופן ברור לטובתו ש

להטרדה ופגיעה באיכות החיים , י הגבלת שימוש בנכס"את הפגיעה בקניינו של האדם הנעשית ע

.בקניינו האישי

י שלילתה של האפשרות המקובלת "ל בעיקר ע"את הקביעה הנ להוכיחמטרתו של פרק זה היא

על פי מספר מבחנים , של בבא בתרא שונה מהותית' פרק ב. הנזיקית היא התשתית, והזמינה

מכאן שאין להניח את חובות ההרחקה על בסיס דיני . מפרקי הנזיקין של בבא קמא, שיוצגו לקמן

מצויים רק בנסיבות של שכנים או , על פרוטם הרב, דיני ההרחקות הללו, נוסף לכך. הנזיקין

140

, לעיל) 'תיאוריות של קניין', אודות התשתית הקניינית של חובות ההרחקה הורחב בעבודתה של לובר. ל חנוך דגן אודות שתי תפיסות של קניין במשפט עבודה זו מיישמת את הבחנותיו ש(. 1פרק המבוא הערה

. הנזיקית והקניינית, את שתי המגמות לובר מזהה בדברי התנאים. הפורמליסטית והריאליסטית: המודרנילובר נצמדה למילים בודדות ולא . או התוספתא/להבנתי ניתן לפרש באופן שונה את ראיותיה מדברי המשנה ו

כנימוק להרחקת ' כדי שלא תקפוץ הנמיה': הביטוי במשנה. ה בפרק זהבחנה את המערכת כולה כפי שנעשוזאת לעומת התוספתא שנימקה באופן , סולם מן השובך הוביל אותה למסקנה שמגמת המשנה היא נזיקית

, הנימוק במשנה אמנם מציין לחשש של נזק, להבנתי(. 02עמוד , שם)' כדי שיהא זוקף את הסולם' –שונה שכן ההקשר הכללי בפרק והיעדרם של , די לקבוע את התשתית המשפטית של דיני ההרחקהאולם אין בכך בכ

כפי שיוכח בהמשך פרק , (ואף מצביעים על מגמה הפוכה)יסודות דיני הנזיקין בו אינם מצביעים על מגמה זו בנימוק ( אף לשיטת לובר)המנומקת , בסמוך להלכה זו מופיעה הלכת הרחקת כותל ממזחילה, נוסף לכך. זה

המסקנה המתבקשת תומכת בבסיס הקנייני הדורש מימוש מלא של . 'כדי שיהא זוקף את הסולם' –קנייני ראייתה , כמו כן. בין במטרד ובין במעשה הקרוב לנזק, הזכות הקניינית מבלי לפגוע באורח החיים השגרתי

. על קיומה של מגמה נזיקית, ילדעת, אינה מלמדת, (09עמוד , שם)משימוש במונח נזק במשנה ולא בתוספתא . שימוש זה מלמד על מגמה הפוכה, כפי שיוכח בפרק זה, יותר מכך

141, (ט"תשל)ירושלים , בעריכת גד טדסקי, ולות השונותהעו, דיני הנזיקין: בתוך, מטרדים ,מר'קרצ' השווה ד.

.41-11, 19עמודים

11

מכאן שדיני ההרחקה צומחים . 'רות כגון ברשות הרבים וכדוולא מופיעים בנסיבות אח, שותפים

142. שהם קניינו האישי של האדם, על רקע נסיבות של בית וחצר

השוואה -בבא קמא ובבא בתרא .2

נשווה את , תלותם בדיני הנזיקין-עצמאותם של דיני הרחק בין שכנים ואת איעל מנת להוכיח את

פרקים )קמא -לדיני הנזיקין שבמשנה בבא( 'פרק ב)שבמשנה בבא בתרא ( ההרחקות)דיני השכנים

. יסוד נפשי וסעד, תוצאה: תיעשה בשלושה מישורים( שכנים ונזיקין)השוואת התחומים (. ח-א

.בדל ברור ובולט בין השנייםהשוואה זו מלמדת שישנו ה

תוצאה מזיקה לעומת מצב מטריד. 2.3

או , (א, ח)קטיעת יד : כגון, דיני הנזיקין עוסקים במצבים מובהקים של תוצאת נזק לגוף או לנכס

נזק זה ניתן לכימות . וכן בשאר הפרקים, (ה, ו)שריפת שדה , (א, ג)שבירת כד : כגון, נזק לרכוש

אינם עוסקים בתוצאה , לעומת דינים אלו, דיני הרחקה בין שכנים. פואיתולמדידה ממונית או ר

ברובם של המקרים לא מדובר כלל באירוע שמתקיימת בו . מובהקת של נזק לרכוש או לגוף

, תוצאה נזיקית בעלת אופי של פגיעה פיסית המפחיתה את ערכו הממוני של הרכוש או האדם

ים באדם או ברכוש באופן המפחית את ערכו של הרכוש אלא מדובר בריח רע או חום שאינם פוגע

מעשים אלו מאופיינים בהטרדה הפוגעת באיכות החיים של בעל . עצמו או גורר נזק רפואי לאדם

הנכס ובאפשרות לנהל אורח חיים סדיר או באפשרות להשתמש בנכס מנכסיו שימוש מקובל

. וסביר

העמדת , נזק כגון נטיעת אילן בסמוך לבור המקרים הכוללים אפשרות של תוצאת, נוסף לכך

עוסקים במקרים בהם זו תתרחש ', חפירת בור בסמוך לבור חברו וכדו, סולם בסמוך לשובך

חרף זאת מחייבת המשנה את השכן . או שקיימת סבירות נמוכה להתקיימות הנזק, במועד רחוק

חובה זו . וקה של נזקהמטריד להרחיק את הגורם המטריד ולהמנע ממעשה שיש בו אפשרות רח

. קמה לשכן המטריד עוד בטרם נוצר הנזק

. בסופו של פרק זה אדון בהרחקות המופיעות במשנה אשר יש בהן מימד נזיקי מובהק

142

פרשנותם של ראשונים ואחרונים ביחס לשאלת הבסיס לדיני ההרחקות תידון בנפרד בסופו של פרק זה. .(9סעיף )

12

יסוד נפשי. 2.2

נסיבות ההטרדה בהן עוסקת מסכת בבא בתרא הן של שכן הפועל בתחומו הפרטי או המשותף

. ת זו גורמת לאפשרות הפגיעה באיכות חייו של הזולתפעילו. ומנהל את אורח חייו השגרתי

לעומת . ואין כל כונה לפגוע בזולת( זדון או רשלנות)במעשיו השגרתיים אין כל יסוד נפשי שלילי

התנהגות שגרתית זו מוצאים אנו במסכת בבא קמא קטגוריות התנהגות שונות הבוחנות את

דרישה זו כונתה בידי . ות או מועדות לפגועמעשה האדם או רכושו על פי אמות מידה של מסוכנ

צמד 143(.להבדיל משיטת גרם הנזק או הבעלות ועוד)' שיטת הפשיעה'פרשנים וחוקרי משפט עברי

(. ובמהלך פרק ב; ד, משנה בבא קמא א)מלווה את הפרקים השונים ' מועד'ו' תם'המושגים

בגין מעמד זה . נהגות זו ברמות שונותמונחים אלו מצביעים על היסוד הנפשי השלילי הקיים בהת

בבא קמא , משנה)של מסוכנות ברמה גבוהה או נמוכה מוטלת חובה שמירה של האדם על ממונו

הדרישה לקיומו של יסוד . לבל יזיקו( או כל בעל חיים שבבעלותו)ועל שורו ( משנה ט' א ופרק ד, א

נעדרים ( פרק ב)דיני ההרחקה שבבבא בתרא 144.נפשי שלילי קיימת גם ביחס לאדם המזיק

החובה להרחיק . לא קיימת בהם התראה וממילא לא הגדרה של מועדות; יסודות נפשיים אלו

. באמצעותה יכול להטריד את חברו, חמורה יותר ומופנית לשגרת חייו של האדם

סעדים. 2.3

חובתו של שכן העלול להטריד את . ותההבחנה האחרונה אותה נערוך היא במשור הסעדים והחוב

מצינו במספר מקומות , כמו כן 145.חברו מנוסחת בלשון של איסור על פעולה או חובת הרחקה

143

על . 062-011עמודים , (ו"תשל)יג אילן-בר' , יסוד האחריות על נזקים במשפט העברי, 'ורהפטיג' ז. התפתחות ומגמות ', וסטרייך' זיק עיין בעבודתו של איישומיה השונים של תפיסה זו בפרטי הלכות ממון המ

שער , ז"אילן תשס-בר, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, 'פרשניות בדיני הנזיקין התלמודיים

לוהים -על שתי גישות אפשריות להבנת מדת האחריות של האדם החובל והמזיק האם פגיעה בצלם א. ראשוןעיון הלכתי בשאלת גבולות האחריות –לוהי ורגישות אנושית -צדק א, 'במאמרי ראה, או אחריות אישית ואשמה

.04-1עמודים ( ו"תשס)י פתיחתא', של אדם החובל והמזיק144

חיבור לשם , 'בין דיני עונשין לדיני ממונות: ומי הנזק של החובל בחברו במשפט העבריתשל', סלע' א.

' אדם מועד לעולם'המשנה הידועה , לדעת סלע. 'פרק ג, ח"אילן תשס-בר, קבלת תואר דוקטור לפילוסופיהוד עמ, שם)אלא עוסקת בגובה התשלום של החובל בלבד , אינה עוסקת בקביעת אחריות מוחלטת על המזיק

010.) לפנינו שתי קבוצות של . חושפים תופעה מעניינת, המעניקים סעד למוטרד' עיון בפעלים המופיעים בפרק ב. 145

:פעלים המלווים באופן עקבי את הפרק כולוירו ולא שיח ולא מערה ולא אמת המים ולא אדם בור סמוך לבורו של חב לא יחפור[ א]

את מרחיקיןהרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים וסד בסיד אלא אם כן נברכת כובסין

הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים מרחיקיןוסד בסיד

את הרחים שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב ואת התנור שלשה מן יקיןומרח

: הכליא שהן ארבעה מן השפה

19

התנאים אינם משתמשים כלל במונחים של 146.שקמה לשכן המוטרד זכות עיכוב או מניעה

קין לא כן כאשר עוסקים בדיני הנזי(. למעט מקרה חריג אחד בו נדון בהמשך)פיצויים ותשלומים

של בעלים על ממונו לבל יזיק שמירההחובה המוטלת על האדם היא חובת . במסכת בבא קמא

תוצאות . המופיעה במסכת בבא בתרא הרחקהוזאת בניגוד לחובת , (ב, משנה בבא קמא א)

ההשוואה בין החובה לשמור מאפשרות נזק ובין החובה להרחיק את הפעילות השגרתית מלמדת

לעת עתה די . השוואה כזו תיערך לקמן. ת ההרחקה או השמירה הנדרשתעל הבדלים ביחס למיד

, שמות כא –" ולא ישמרנו)"בעובדה שחובת השמירה על ממונו של אדם מהווה חובה מדין תורה

.ואילו חובת ההרחקה בין שכנים היא מתקנת חכמים בלבד, (כט

פיצויים ממוניים במסכת בבא קמא קיימת מערכת מסועפת של: והוא העיקר, נוסף לכך

שנועדו בין השאר להשיב את הנפגע למצבו ערב הפגיעה או לצפות פני עתיד בפיצויים 147ועונשיים

ופגיעה , בפרק ח פגיעה בגוף גוררת אחריה חמשה ראשי נזק המפורטים: לדוגמא 148.עונשיים

יש על גביו גובה ארבע אמות היה אלא אם כןאדם תנור בתוך הבית לא יעמיד[ ב]

מעמידו בעליה צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח ואם הזיק משלם : לא אמרו כל השיעורין האלו אלא שאם הזיק פטור מלשלם מה שהזיק רבי שמעון אומר

אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו ולא רפת בקר לא יפתח[ ג]

באמת ביין התירו אבל לא רפת בקר חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול תוך השוק אבל אינו יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין עושה כלים יוצא ומוכר ב

למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הרחים ולא מקול : התינוקות

את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמיה ואת הכותל מן מרחיקין[ ה]את השובך מן העיר חמשים מרחיקיןהמזחילה ארבע אמות כדי שיהא זוקף את הסולם

יש לו חמשים אמה לכל רוח רבי יהודה אלא אם כןאדם שובך בתוך שלו ולא יעשהאמה

: אומר בית ארבעת כורין מלא שגר היונה ואם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתואת האילן מן העיר עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה אבא מרחיקין[ ז]

יר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים ואם האילן שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה אם הע : קדם קוצץ ונותן דמים ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים

אלא אדם גורן קבוע בתוך שלו לא יעשהגורן קבוע מן העיר חמשים אמה מרחיקין[ ח] : יש לו חמשים אמה לכל רוח ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו כדי שלא יזיק אם כן

אין עושיןאת הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה מרחיקין[ ט]למזרח העיר רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק אלאבורסקי

: חמשים אמהאת המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים רבי מרחיקין[ י]

: יוסי מתיר בחרדלכ הרחיק "אלא א___ לא יעשה אדם : "בן של ההלכות המופיעות בפרק מופיע אחד מן הפעלים הבאיםברו

תשעה מקרים בפרק מתוך " )______מרחיקין את ה"או , (בשישה מקרים בפרק מתוך כתשעה עשר" )מחברו, לא יעשהו יקיןמרח, יתכן ושני סגנונות אלו. 'וכדו' מעכב'במקומות מסויימים מופיע גם הפועל (. תשעה עשר

לא יעשהלשון . ויתכן שההבדל נובע מסוג ההרחקה הנדרשת, נובעים משני מקורות ספרותיים שונים למשנה

אפשרות אחרת היא להבחין בין הסוגים השונים של . ואילו האחרת מציינת למנהג מקובל, היא לשון משפטיתו מטרד שנעשה על ידי פעולה ממנה יש וישנ, ישנו מטרד שנעשה על ידי מצב אותו יש להרחיק. המטרדים

. להמנע146

.והתוספתא המקבילה, משנה ג. 147

בין דיני עונשין ', סלע' על הקשר בין תשלומים ממוניים ועונשיים בתשלומי נזק וחבלה עיין בעבודתו של א. . 00-0עמודים , (2הערה , לעיל), 'לדיני ממונות

148' מצוי במאמרו של ב, והצעה לסדר יום משפטי בחברה הישראלית, סיכום ממצה של מטרות דיני הנזיקין.

, (ע"תש)לט משפטים', הצעת תפיסה פלורליסטית חדשה לדיני הנזיקין המודרניים: 'קליעה למטרה, 'שמואלי

.161-111עמודים

21

ממון מועד להזיק או ממון שאינו מועד -ברכוש מזכה בפיצויים בהתאם לנסיבות מעשה הנזק

(.ב וד, בבא קמא א, משנה)להזיק

. פרק ב של מסכת בבא בתרא אינו עוסק כלל במנגנון של פיצוי, לעומת אלו

20

דיני שכנים כענף עצמאי. 3

המשפטי של פרק ב במסכת בבא בתרא העוסק בחובות מכל האמור לעיל עולה שמקורו ובסיסו

וממילא מערך החובות , אינו עוסק כלל בנסיבות של אירוע נזיקי, ההרחקה של שכן מזולתו

בסיסם המשפטי של דיני השכנים עומד כענף . והזכויות שבו אינם מבוססים על ענף משפטי זה

חיי אדם ומשפחה הפעילים בנכס – משפטי עצמאי המצדיק את קיומו מן הנסיבות המיוחדות שבו

נסיבות החיים בשכנות ובשותפות מעלות שאלות . בשכנות צמודה למשפחות אחרות, שבבעלותם

ענפי המשפט המגוונים . נזיקין ועוד, תחרות מסחרית, דיני הקניין האישי –מתחומים שונים

יסוק בכל אחד מן המקנה נופך שונה לע, הללו חוסים תחת המטרייה הרחבה של דיני השכנים

, בהוראתם המדויקת והמפורטת בפרקי השכנים בבבא בתרא, ל"חז. ל"התחומים המשפטיים הנ

המחייב אדם שלא , עיצבו את מערך הכוחות והיחסים במתחם השכנים והשותפים באופן ברור

חים וחובה עליו לנקוט באמצעי זהירות יעילים ובטו, לפגוע באיכות חייו של הזולת בכל דרך ואופן

, צעדים אלו באים על חשבון זכות השימוש בקניינו האישי. המונעים את הפגיעה והמטרד הקרוב

.וכן מונעים ממנו עיסוק במשלח יד זה במגבלות שפורטו

מושגי נזק בפרק ב. 4

149.בדברים הבאים נעסוק בהלכות הבודדות המתייחסות לארוע נזיקי בפרק ב

:המשנה מתייחסת באופן מפורש לאירוע נזיקי

אלו רבי שמעון אומר לא אמרו כל השיעורין ה. אם הזיק משלם מה שהזיק

150.אלא שאם הזיק פטור מלשלם

149

מרחיק ': מות נוספים בספרות התנאית העוסקת בדיני ההרחקותההתייחסות לנזק קיימת במספר מקו. כדי שלא ינשכו ..מרחיקין את הדבורים מן העיר; '( ח, משנה בבא בתרא ב)מנטיעותיו של חברו בכדי שלא יזיק

, אולם. מהלכות אלו למדנו שחובת ההרחקה כוללת גם חשש לנזק ממשי(. ט, תוספתא בבא בתרא א)' בני אדםססת על ובתחולתה של חובת הרחקה המ, שכן. תי להצביע על הבסיס המשפטי של דיני ההרחקואין בהן בכד

. דיני הקניין רחבה מאוד וכוללת הרחקה מטעמים של מטרד בלבד וכן הרחקה מחשש נזק150

.ב, משנה בבא בתרא ב.

21

תנא . לפנינו מחלוקת תנאים בשאלת היחס בין דיני הרחקות בין שכנים שבפרק ודיני הנזיקין

גורס שאין לקשור בין ענפי המשפט , ישלם -הפוסק שאדם שהרחיק כראוי ובכל זאת הזיק , קמא

ודיני הנזיקין נועדו , מוש האיכותי בנכסו של הזולתדיני ההרחקות נועדו לאפשר את השי. הללו

ויתכן שהחובה , אמנם קיימת חפיפה בין התחומים השונים. להשיב לאדם את ערך ממונו שנפגע

. אולם לא קיימת זהות בין התחומים, להרחיק ממטרד ופגיעה באיכות החיים תמנע נזק ברכוש

הגנה על מעשים שאין בהם תוצאה מובהקת וכוללים, דיני ההרחקות רחבים יותר מדיני הנזיקין

הגנה על איכות חייו של : כל עצמותם של דיני ההרחקות נועדו לתכלית אחת. של נזק רכושי

נוסף . תכלית זו רחבה יותר מתכלית דיני הנזיקין התחומים למניעת מצבי נזק פיסיים. הזולת

במערך הפיצויים או הענישה קרי, דיני ההרחקות אינם עוסקים כלל במישור שלאחר מעשה, לכך

, הפרה של דיני ההרחקות גוררת אחריה תיקון המתאים להם, במילים אחרות. כאשר מתרחש נזק

כך למשל מצינו . אך לא מערכת של פיצויים או ענישה, כגון עיכוב הרחקה או סילוק המטרד

הסעד . שתבניגוד להוראת ההרחקה הנדר( יא, משנה ב)במקרה של נטיעת אילן בסמוך לבור

חרף קיומה של , משנתינו עוסקת במקרה של יצירת נזק. 'במקרה זה הוא קציצת האילן וכדו

.ובעניין זה כאמור ישנה מחלוקת תנאים, שאלה זו מחדדת את יחסי התחומים השונים. ההרחקה

מחלוקת זו נוגעת לשאלת תחולתם של . נחלקו הפרשנים בהיקף תחולתה של מחלוקת התנאים

גישה המרחיבה את : בדברים הבאים מצינו שלוש גישות. זיקין בנסיבות של נזקי שכניםדיני הנ

.גישה המצמצמת אותה וגישת ביניים, תחולת דיני הנזיקין

דברי תנא קמא דלעיל מופיעים בסופה של משנה העוסקת בדיני ההרחקה של תנור בביתו של

וכן לדאוג שתחתיו ישנה תקרה , ותעל בעל התנור להרחיק מן התקרה מרחק של ארבע אמ. אדם

, בסופה של המשנה מופיעה דעתו של תנא קמא. כל זאת מחשש של התפשטות אש או חום; עבה

. חרף צעדי ההרחקה שננקטו, המחייב במקרה שהאש התפשטה

היא עמדתו , המחילה את דיני הנזיקין כמות שהם בנסיבות של נזק בין שכנים, העמדה המרחיבה

אף אם הרחיק , המחייבת בכל מקרה נזק שארע, עמדת תנא קמא, על פי דעתו 151.ש"של הרא

מצדיק 152בעל העיטור. נכונה לכל המקרים המופיעים במשנה בהם צוינה מדת ההרחקה, כדין

פירוט המשנה את דברי תנא קמא דווקא בנסיבות של , לדעתו. פרותיעמדה כוללת זו בנימוק ס

151

.י,סימן קח ש"ת הרא"שו. 152

.מ סימן קנה אות מט"חו טורהובא ב. מודעא עמוד נג' אות מ עיטורספר ה.

21

אלא , לא נועדה לצמצם את תחולת הלכת הנזיקין בין שכנים, הרחקת תנור וחשש של שריפה

מאחר והיזק האש ידוע , כלומר". מינכרא לכולי עלמא[ אש]=היזקא דנורא "נובעת מן העובדה ש

ובכל מקרה נזק יש לחייב , ה זו נכונה לכל הנסיבות כולןאולם הלכ, ונפוץ נקטה המשנה בדוגמא זו

.פי דיני הנזיקין-על

יש להבחין בין הנסיבות השונות שבהן מתקיים , לדעתו 153.גישת ביניים מצויה בדברי המאירי

אין לחייב , ינו ניכר ואינו נראה לעיןא( או ליתר דיוק המזיק)בנסיבות בהן הנזק . האירוע הנזיקי

המשניות הקודמות למשנה העוסקת בהרחקת תנור מפני , לדעתו. בגין נזק שאירע אם הרחיק כדין

אם הרחיק )ומשכך יש לפטור במקרה של נזק , עוסקות במקרים בהן אין ההיזק ניכר, נזק אש

, מובן הוא. מבורו של חבירו 'משניות אלו עוסקות בחובה להרחיק בור או מחרשה וכדו(. כראוי

יחויב הוא , שאם השכן לא עשה כדין המשנה ולא הרחיק את המטרד הפוטנציאלי, מוסיף המאירי

. בכל מקרה נזק

פרט , ד טוען שבכל המקרים המופיעים במשנה"הראב 154.ד"עמדה שלישית היא עמדתו של הראב

על פי . אם אירע אירוע נזיקי פטור מלשלם, נא קמאלנזק על ידי אש האמור מפורשות בדברי ת

שלא נכון להחיל במסגרתה את , ד המרחב שבין שכנים יוצר מערכת יחסים מיוחדת ושונה"הראב

ד מוסיף לדבריו קביעה נוספת המחדדת את הפערים בין ענפי "הראב. דיני הנזיקין הרגילים

, ך שימושו בביתו או בחצר המשותפתיש לפטור שכן מנזק שאירע במהל, לדעתו. המשפט השונים

קרי לא קיים את דין המשנה וסמך את אילנו , אלא אף אם סמך, לא רק בנסיבות בהן הרחיק כדין

נזקים . יש להחיל על השכן פטור מלא מדיני הנזיקין, ד"טוען הראב, גם במקרים אלו. 'לחברו וכדו

המוגדרים בריש , של אדם המזיקאלו אינם נופלים תחת הגדרות מעשי הנזק ותחומי האחריות

(.אש וכו, בור, שור)מסכת בבא קמא

מציבה את ענפי המשפט , המחייב את השכן שהרחיק וגרם נזק לזולתו, דעתו של תנא קמא

אף אם נקט , על פי עמדתו. באופן מקביל וללא כל זיקה וקשר ביניהם, נזיקין ושכנים, השונים

ומעשיו גרמו בכל זאת לנזק רכושי , הוראות חכמים השכן בכל צעדי ההרחקה הנדרשים על פי

.יחויב הוא במלוא הפיצויים הממוניים כפי שמתחייב מדיני הנזיקין, לזולתו

:להלן נסקור מספר הבחנות נוספות בין ענפי משפט אלו כפי שעולים מדברי הפרשנים השונים

153

.ה לא יעמיד"בבא בתרא כ עמוד ב ד חידושי המאירי. 154

.הובאה בטור שם.

26

הבחנות נוספות בין נזיקין ושכנים.5

עיכוב לעומת פיצוי. 5.3

.י מוסיף הבחנה חשובה המעמיקה את הפער בין ענפי המשפט"רש

כ "אחר שיהא שם כל השיעורין הללו משלם מה שהזיק ואעפ -ואם הזיק

מעכבין עליו השכנים להרחיק בכל השיעורים הללו שמא ידליק בתיהם ואין

155 .לו מה לשלם

אף , חשיבות לקיומם של דיני השכנים לצידם של דיני הנזיקין י ישנה"על פי דבריו של רש

וזאת בכדי למנוע מצב בו יבקש שכן מעוול להמיר נזק , שהראשונים אינם פוטרים שכן שהזיק

.ואין לו כדי לשלם, בפיצוי

מידת ההרחקה. 5.2

ידת ההרחקה הנדרשת קיימת מחלוקת בהערכת היחס בין מ 156ע"בקרב נושאי הכלים של השו

לעומת חובת , (כחלק מדיני ההרחקות של מסכת בבא בתרא)בנסיבות של תנור אפייה ביתי

157(.על פי דיני הנזיקין במסכת בבא קמא)השמירה מחשש שאש תתלקח ותתפשט לשדה הזולת

רחיק כשיעור שקבעו שאדם שהדליק אש וה, בעקבות הגמרא 158ף"במסכת בבא קמא פסק הרי

נפסק , במקרה של תנור אפייה שהזיק את העלייה שמעליו, לעומת זאת. פטור במקרה נזק ,חכמים

פעמי -בהבחנה בין מעשה חד( שם)ף "סתירה זו נפתרה בידי הרי. כדעת תנא קמא שהמזיק חייב

, "(היא מכה בידי שמים)"אם הרחיק ובכל זאת הזיק , של הבערת אש לגביו נחשב המדליק אנוס

חובות ההרחקה , ף"לדעת הרי". כיון דתדיר הוא מדליק איבעי ליה לעיוני"לעומת מעמיד תנור

מאחר והפעילויות בהן מדובר נעשות באופן , והזהירות בין שכנים מוקפדים יותר מדיני נזיקין

.ויש ביכולתו של המשתמש להיזהר יותר, תדיר ושגרתי

155

.'ואם הזיק'ה "ד, ב, בבא בתרא כ. 156

.חושן משפט קנה. 157

.ב, בבא קמא סא. 158

.ב, כה.

21

ההרחקה הנדרשת במסגרת דיני השכנים לעומת זו ף לא קיימת הבחנה במידת "על פי הרי

במעשה שהוא . ההבדל מתקיים בהיקף האחריות המוטלת במקרה של נזק. הנדרשת בדיני הנזיקין

ואילו במקרה של , תוטל אחריות במקרה של התלקחות האש( כגון אפייה בתנור)מעשה תדיר

.נקטו צעדי ההרחקה הנדרשיםלא תוטל אחריות על נזק שאירע במידה ונ, פעמית-הבערת אש חד

דיני , לדעתו. ף באופן שונה מזה המוסבר לעיל"ניתח את דבריו של הרי 159'נתיבות המשפט'בעל

אף ללא השגחה , נקבעו באופן כזה שההרחקה הראויה תמנע נזק, השמירה שנועדו למנוע נזקי אש

לא כן במקרה . את האדם המזיק כאנוס ופטור ברור מדוע התלקחות האש מגדירה, משכך. צמודה

שקללים גם את קיום שגרת חייו של דיני ההרחקה הללו מ. של הרחקת התנור בין שכנים

קובעת מידה מצומצמת של , האיזון בין מניעת נזק לשכן ושגרת החיים של המרחיק. 'המרחיק'

לות שגרתית בביתו של אדם העובדה שמדובר בפעי, נוסף לכך. הרחקה בין התנור לעלייה של השכן

המידה הנדרשת להרחקה אינה מכסה את , אשר על כן. מאפשרת לו לשמור שלא יזיק ביתר קלות

י "אפשר שלא יזיק ע': י הנתיבות"מצב זה מוגדר עפ. חהכל המקרים האפשריים ודורשת השג

.ולכן חייב, משמע האדם התרשל בשמירתו, אם ארע נזק, משכך. 'שמירה

טוען גם כן לצמצום חובת ההרחקה בנסיבות של תנור וקובע שמידת ( שם) 'חושןקצות ה'בעל

לא כן בחובת השמירה . ולא יותר, ההרחקה בין שכנים נועדה למנוע אפשרות של נזק ודאי וישיר

.שם קבעו חכמים מידה מקסימאלית בכדי למנוע בוודאות מקרה של נזק, במסגרת דיני הנזיקין

מדיני הנזיקיןפטור –רבי שמעון . 6

הפוטר , כיצד יש להבין את מערכת היחסים בין ענפי המשפט השונים על פי דעתו של רבי שמעון

טוען שיש לצרף את עמדתו של רבי שמעון למספר נוסף של 160אביי? את המזיק בנזקי שכנים

פי גישת -על(. 'שיטה'נה קבוצת תנאים זו מכו)תנאים הטוענים לעמדה דומה בתחומים משיקים

' מדברי אביי למדנו שהפטור שמעניק ר. 'פטור, כל מקום שנתנו חכמים רשות והזיק, 'תנאים זו

אינו נובע מתפיסה מקומית העוסקת , שמעון לזה המרחיק את ההרחקות הנדרשות והזיק

ים רבים אלא נובע מעמדה כללית החולשת על תחומ, במערכת היחסים בין דיני הנזיקין והשכנים

161. ומעניקה פטור מוסדי לכל מי שפעל ברשות חכמים והזיק

159

.א"חושן משפט קנה סק. 160

.ב, בבא מציעא קיח. 161

.'שמעון דפוטר משום שעושה ברשות' דטעמא דר': 'אמר אביי'ה "ד, שם בשיטה מקובצתעיין .

24

היזק ראייה. 3

להבנתי מושג זה נולד על רקע השינוי בתפיסת . מושג זה ידון בהרחבה בנספח בסופה של עבודה זו

החובה להימנע מפגיעה בפרטיות נועדה לאפשר . והמעבר משיח קנייני לשיח נזיקי דיני השכנים

גרימתן של תחושות בושה או . את השימוש האיכותי של הפרט בנכסיו כחלק מדיני ההרחקות

אף ללא , נחשבת כהטרדה וכפגיעה באיכות חייו של הפרט המחייבת הרחקה' חוסר צניעות וכדו

הפכה הרחקה שנועדה לאפשר , סתם של מושגי הנזק לעולם השכניםעם כני. הגדרתה כנזק ממוני

כל . 'בשלב הבא הורחב הטיעון אף לדיני החלוקה שבפרק א. צניעות להרחקה מטעמים של נזק

בקרב הראשונים והאחרונים שוררת מבוכה הנובעת מחוסר . זאת כאמור יתבאר בנספח לפרק זה

ראשונים והאחרונים הקובעים שהנזק הוא נזק דוקא ה. יכולת להגדיר את הנזק שבהיזק ראיה

מלמדים יותר מכל שהבסיס לדיני 162,ממוני הנובע ממניעת השימוש בנכס ומירידת ערכו

שכן מעשה , מדבריהם עולה שהנזק בהיזק ראיה אינה הבושה. ההרחקות הללו הם דיני הקניין

!אלא מניעת השימוש בנכס, שכזה אינו נחשב נזק

סיכום ביניים. 3

ת הממקמת את פרק ב של בבא בתרא וכן את מערכ, עולה תמונה ברורה, מסך הדברים דלעיל

. המקיים חובות וזכויות בהתאם לנסיבותיו המיוחדות, היחסים ההלכתית בין שכנים כענף עצמאי

קהילה במרחב הפרטי וכן בחצר /בבסיסו של ענף משפטי זה עומדת זכותו הקניינית של אדם

בני החצר לאפשר לו את שימושו /ההגנה על זכות זו באה לידי ביטוי בחובה של השכן. המשותפת

מפרט את הנסיבות השונות המחייבות שכן להרחיק את מעשיו ' פרק ב. יכותי בהםהטבעי והא

מבחן הפגיעה או המטרד אינו מבוסס כל ועיקר . מחשש שמא הללו ייפגעו באיכות חייו של זולתו

-ומכוון לתכליתו המיוחדת , על מבחני המעשה והתוצאה העולים מדיני הנזיקין בבבא קמא

גם מערכת הסעדים המוזכרים בפרק זה שונים מהותית מהסעדים . השימוש האיכותי של הזולת

למנוע וכן הזכות לעכב , בפרק זה עולה החובה להרחיק. הננקטים בנסיבות של אירוע נזיקי

162

, רקובר' מופיעה בחיבורם של נ, סקירת הדעות השונות בראשונים ובאחרונים אודות הנזק שבהיזק הראיה. .ד"פ, ט"עפרה תשס, צנעת אדם, ורהפטיג' א; פרק שביעי , ו"ירושלים תשס, ההגנה על צנעת הפרט

21

מן . במקרה אחד וחריג דנה המשנה בארוע נזיקי. פיצויים או תשלומים אינם מוזכרים. ולמחות

.שונים, שכנים ונזיקין, משפט הללוהפרט למדים אנו על הכלל ועד כמה ענפי ה

בין דיני שכנים ונזיקין –ב משנת הראשונים והאחרונים "הרחקות פ. 9

ארבע נירבים מהראשונים והאחרונים מתמודדים עם שאלת ההשוואה בין דיני הרחקת שכנים ודי

תיר לפעול בעיקרה מופנית שאלה זו לשיטת רבי יוסי אשר דוגל בטענה הקניינית ומ. אבות נזיקין

מדוע לא נחייב : שאלת הראשונים מוצגת באופן הבא. אף אם הדבר מטריד את זולתו, ברשותו

או לפחות ? לדעת רבי יוסי את השכן הסומך את הגפת או את התנור בתשלומי הנזק מדיני אש

163? נחייב בחובת שמירה הקיימת בשור המזיק או אש

את התשובות אבחן על סמך סוג . ן אציע מספר תשובות של ראשונים ואחרונים לשאלות אלולהל

. האם מדובר בדיני שכנים או בדיני נזיקין: השיח

שיח נזיקי סטנדרטי –ן "רמב', תוס. 9.3

י דלא דמי לאש דאין חייב משום אש אלא "ואומר ר': לשאלה הראשונה היא( שם)' תשובת התוס

כ הולכת על ידי "האש לבדו כדכתיב המבעיר את הבערה בלא סיוע הרוח ואח כשעשה האדם את

דאי לאו רוח לא הוה רקתא אזלא , י הרוח"אבל הכא אין עושה לבדו כל עיקר אלא ע, רוח מצויה

.'ודמי לליבה וליבתו הרוח דפטור, כל עיקר

יק של אש היתה חובה לו אכן היה לפנינו מז. חובת השמירה בנזיקין קיימת רק ביחס לנכס המזיק

בכל המקרים בהם חולק רבי יוסי על חכמים ואינו מחייב הרחקה נובע הדבר , ואולם. לשמור עליה

נאמרו ביחס למקרה ששכן ניער כותנה ' דברי התוס. מהעובדה שאין לפנינו מזיק או מעשה של נזק

בה להרחיק רבינא פסק שאין חו. לחצר השכנים והזיקה( רקתא)והרוח הוליכה את הנעורת

על פי פרשנות ! היות והרוח יוצרת את הנזק, לשיטת רבי יוסי משום שלא מדובר בגיריה דיליה

אלא הרוח היא זו אשר יצרה את אב , האדם לא יצר אש אשר מחייבת אותו בשמירתה', התוס

אף אם נעשו , לכל פגעי הטבע( בשמירה)י דיני הנזיקין האדם אינו חייב לדאוג "ועפ, המזיק אש

מקרה זה שונה ממקרה . הזיקו( ה"הקב)= זה יכול לומר לחברו שהטבע ' מזיק'. באמצעות ממונו

במקרה זה האדם יצר את המזיק בעצמו 164.סכינו ומשאו שהניחם בראש גגו והזיקו, של אבנו

163

.'זיקא'ה "ד, א, תוספות בבא בתרא כו. 164

.ב-א, בבלי בבא קמא ג.

22

מזיק בעצם שם הרוח היא זו אשר יצרה את ה, לא כן במקרה של נעורת. והרוח העבירה אותו

.העברתה

רבי יוסי אינו , לדעתו. נולד -ומעלה מושג חדש ' מנסח את דבריו באופן דומה לתוס 165ן"הרמב

והם משום שהשורשים שמזיקים עתה אינם אלו שנטע השכן עצמו, מחייב להרחיק בבור ואילן

. לא מוטלת חובת שמירה -דם על מזיק שנוצר מתהליך שהוא תוצאה של מעשי הא. נחשבים נולד

העובדה שהנזק שנוצר נעשה . מגדיר את המצב כמעין אונס ,ן"המופיע בדברי הרמב, הסבר נוסף

שאין , באונס מעמידה אותו במצב דומה למקרה שחצרו נפרצה בלילה ובהמתו הלכה והזיקה

.במקרה זה חובה על האדם

פוטר רבי יוסי הנימוק בגינו. יוסימקבעים את השיח הנזיקי אף בדברי רבי ראשונים אלו

קיומו של מזיק וחובת -מוסבר על רקע דיני הנזיקין הרגילים ( ויתכן שאף מתשלומים)מהרחקה

ודאי שהיה רבי יוסי מחייב הרחקה , לו היה לפנינו מזיק של ממש מתוך חצירו של השכן. שמירה

אינם עיקרון עצמאי , ''וך שלו וכוזה נוטע בת, 'דבריו של רבי יוסי : לים אחרותבמי. ותשלומים

זהו ביטוי .פני התחשבות בזולת-מדיני שכנים המעדיף את קיומו של הפרט בקניינו האישי על

אין חובה , שהרי אין כאן אלא נטיעה ברשותו, מאחר ואין מזיק ממשי :קונקרטי של דיני הנזיקין

.'המזיק'לשמור עליו ואין מניעה ביצירת

שקולי צפיות ויעילות - ש"ד ורא"רי. 9.2

אולם הם קובעים אמות מידה חדשות , ש מצויים אף הם במסגרת השיח הנזיקי"ד והרא"הרי

לדעתם יש לשקול במסגרת דיני הנזיקין פרמטרים . באשר לחובת השמירה והזהירות הרגילים

.ומידת הקושי בשמירה או עלויותיה, כגון צפיות הנזק, נוספים

ומפאת חידושו אצטט חלק , מצינו גדר חדש ומיוחד בדיני הנזיקין 166ותיוד בתוספ"בדברי הרי

:נכבד מדבריו

165

.דינא דגרמי פרק ט. 166

..כו עמוד ב פיסקה טו, ה"ירושלים תשנ, על מסכת בבא בתרא ד"תוספות רי.

29

ע אם יעשה אש בשלו והניזק עמד בצדו "י דעל הניזק להרחיק א"כיון דסבר ר

.ע"לך להרחיק א' אומר לו היורואה אותו והוזק ממנו אין המדליק חייב כי

ע או שתשמור עצמך "שאני עושה בתוך שלי מה שאני רוצה ועליך להרחיק א

גגו של ראובן סמוך לחצרו של שמעון ושם ראובן ' אבל אם הי... מן הנזק

י לומר לו פנה לך חפציך מעל הגג "חפציו בגגו והיה לו לשמעון כלים בחצירו א

ה הני "וה... ע"מפני שעל הניזק להרחיק א 'שלא יפילם הרוח וישברו את כלי

ר רואים אותם ויכולים "דנפצי כיתנא בתוך שלהם היו מנפצים והעוברים ברה

. ה התיר להם רבינא לנפץ"ע ולא יעברו סמוך להם ולא ינזקו ומש"להרחיק א

משום שבדרך כלל אין , חובת השמירה הרגילה בדיני הנזיקין מוטלת על המזיק, ד"לדעת הרי

כאשר הנזק צפוי וידוע חובת ההרחקה מוטלת על הניזק , ואולם. ניזק יכול להתגונן מפני הנזקה

הם הנסיבות הרגילות המייחדות את מערכת , אפשרות הצפייה והתכנון מראש. שראה וידע

במקרים אלו נמצא את דברי , אשר על כן. המתפרשת על פני זמן רב ואף שנים, היחסים בין שכנים

בעל האילן אינו חייב להרחיק מן . מובנים וצודקים, מטיל חובת הרחקה על הניזקה, רבי יוסי

כן הוא המצב במקרה של מנפצי . הבור משום שבעל הבור רואה זאת ויכול להתגונן מראש

העוברים והשבים וכן השכנים יודעים שמדובר באזור תעשיה שבו מתקיימת פעילות . הכותנה

מאחר וידעו וצפו שהנזק עלול ' אדם הניזוקמֵסַכת ה'תר מאחורי וממילא לא יוכלו להסת, מעין זו

.להתרחש

לדעתו יש להוסיף לעולם הנזיקין פרמטר . ד מצוי גם הוא בשיח הנזיקי המובהק"חידושו של הרי

. כל אלו הם שיקולים המצויים במסגרת החובות של המזיק והניזק. של צפיות ויכולת התגוננות

.יקולים המאפיינת את דיני השכנים בלבדבדבריו לא מצינו מערכת ש

שיקולים נוספים שאינם רגילים בשיח , ש מוסיף לדיון ההלכתי בחובות ההרחקה בין שכנים"הרא

דן במקרה של אדם שכרה בור מים 167בתשובה. מדת הקושי להרחיק את הנזק –' רגיל'נזיקי

על פי דיני הנזיקין הרגילים אין מקום להרחיק את . מזיק לשכנו המתמלא ועולה על גדותיו ובכך

מאחר והנזק נעשה , ולדעת רבי יוסי', גיריה דיליה'מאחר ולא מדובר בנזק המוגדר כ, בעל הבור

ש את בעל הבור להרחיק את הבור "מחייב הרא, חרף כל זאת. אין חובה להרחיק, באופן עקיף

ישנה מערכת שיקולים נוספת העומדת , ש"כך מחדש הרא, סילדעת רבי יו. המזיק לדעת רבי יוסי

167

.סימן קח סעיף י ש"ת הרא"שו.

91

כאשר הנזק שנגרם לשכן הוא רב . על הפרק בדיון האם להרחיק ועל מי מוטלת החובה לעשות זאת

הצד השני של המטבע מעלה פרשנות . מחייב רבי יוסי להרחיק, ופוגע בתשמיש הקבוע של השכן

הסיבה שבגינה רבי יוסי אינו מחייב את בעל ,ש"לדעת הרא. חדשה ומעניינת בדברי רבי יוסי

ומאידך הרחקת האילן , שניתן להרחיק את הבור בקלות רבההיא משום , האילן להרחיק מן הבור

דבריו אלו חושפים בפנינו מערכת שיקולים חדשה של . כרוכה במאמץ ניכר ובהוצאה כספית

שכנים מתחשבים בשאלת השיקולים הנשקלים בדיני הרחקת . איזונים ובלמים בין שכנים

במאמץ הכרוך בהרחקת המפריע וכן במידת הנזק שנוצר , קביעות התשמיש של כל אחד מהצדדים

אך לא החוליה , שאלת זהותו של המזיק היא חוליה חשובה בדיון זה. כתוצאה מאי הרחקה

.היחידה והמכריעה

הגישה הכלכלית למשפט. 9.2.3

התפיסה המקובלת . ע בהנחות היסוד של דיני הנזיקיןש ישנו חידוש של ממש הנוג"בדברי הרא

, מתפיסה זו נגזרת חובת שמירה. בדיני הנזיקין עוסקת בשאלת האחריות והאשמה של המזיק

בדברי ראשונים אלו עולים שיקולים נוספים המטילים אחריות על . פיצוי ואף בקשת מחילה

אשר ניגשות לדיון , יני המשפט הכלליגישה זו מזכירה את התפיסות החדשות בד. הניזק או הנפגע

. המשפטי מתוך מגמה למקסם את משאבי הכלל וליצור מערכת חברתית יעילה במונחים כלכליים

אשר על כן תוטל אחריות בנזיקין על הגורם שיכול . יעילות ורווחיות ולאו דווקא צדק, מודגש

אם כי לא , אותנו לשיח זה ש מקרבים"דברי הרא. להתגונן באופן היעיל ביותר או הזול ביותר

אלא שלדעתו יש מקום להרחיב את מושג , ש עדיין עוסק במונחי אשמה ואחריות"הרא. לגמרי

168.האחריות והזהירות גם ביחס לנפגע

שיח שכנים –אחרונים . 9.3

בדברי האחרונים מצאנו כמה עמדות מפורשות המעמידות את דברי רבי יוסי בתחום דיני

בתשובה לתמיהת הראשונים דלעיל בנוגע . כענף מובחן שאף סותר את דיני הנזיקין, השכנים

שחובה זה אינה קיימת , קובע הנתיבות, להיעדרם של דיני שמירה ונזיקין מן הדיון בדיני שכנים

:במרחב האישי

168

', הגישה הכלכלית לדיני ממונות, 'רוזנברג' עיין לעת עתה י. על הגישה הכלכלית במשפט העברי נכתב מעט. .010-000ודים עמ, (ו"קיץ תשנ), 1 ד"בד

90

אבות נזיקין אינו חייב עליהן רק כשאפשר להחזיק ברשותו ' דהד, ל"כ צ"וע

דאז רחמנא חייביה בשמירה וכשלא שמרו חייבין , ובשמירה שלא יזיקו

הוא באופן דכשיתחייב לשלם , אבל הני דחשיב בפרק לא יחפור, בתשלומין

ויתבטל תשמיש זה , ות תשמיש זה ברשותו כללההיזק אין אפשרות לו לעש

ובביטול רשות לא חייביה , מרשותו כיון דאי אפשר כלל בעשיה ובשמירה

169 ...רחמנא

ורח חייו נעצרים במקום שנדרש מהאדם להימנע מלקיים את א, לדעת הנתיבות, דיני הנזיקין

לא , אם בכדי לשמור מפני נזק לשכן יתבטל האדם משימוש ברשותו. השגרתי במרחב האישי שלו

גובר , באיזון שבין דיני הנזיקין וקיום החיים של האדם ברשותו שלו. מוטלת עליו חובה להרחיק

י כמי ניתן לומר שדבריו של הנתיבות מהווים את מלוא מיצוי עמדתו של רבי יוס. השיקול האחרון

, לשיטתו, יוסי' והשווה ר, במובן של איכות חיים)הטוענת שחייך , שמייצג את העמדה הליברלית

. קודמים כשיקול בדיני הרחקות( ב כביסתן, נדרים פ

:אהרון קוטלר' וכן מצינו בדברי ר

מאיסור להיזק אף .. אם יסוד דיני הרחקה הוא מדין מזיק ממש ... יש לחקור

דהוי דין מחודש של הרחקה דכל עצמו של דין הרחקה או דנימא . בגרמא

והיינו שתיקנו ... בנזקי שכנים הוא מצד זכות השכנים שיש לכל אחד על חבירו

א זכות בתוך שלו להעמיד שם דברים "חכמים דמצד זכות השכנים אין לכ

170 ...א להשתמש בתוך שלו מבלי שיופסד משכנו"כדי שיוכל כ... המזיקיו

אלא מהווים דיון , שדיני ההרחקות אינם ענף של דיני הנזיקין, אהרון מכריע כאפשרות השניה' ר

אחת הראיות לדבריו הן הנסיבות של הרחקת . עצמאי של חלוקת זכויות שימוש בנכסים שכנים

י שכנים לא שייך כלל חיוב הרחקה ונראה ברור דגב': אדם פועל מתוך רשותו וברשות -שכנים

דכיון שכל אחד מהם עושה ברשותו בדרך תשמישיו בודאי אין עליו חיוב שמירת , מדין מזיק ממש

שפעולת היתר בתחום הרשות של אדם לא יכולה להיכלל במסגרת , ברור הוא. '..נזקין מדינא

לחיובים שכונתיים המוטלים דומים , לדעתו, דינים אלו. חובות השמירה והזהירות שבדיני נזיקין

'כגון לעשות בית שער וכו, על כלל בעלי החצר

169

.א"ע בסק"וע. ח"חושן משפט סימן קנה סקי, חלק הביאורים, נתיבות המשפט. 170

.פ' עמ, ז"ם תשנ-ליקווד י', כרך א, ןאהרו' משנת ר.

91

דין הרחקה הוא זכות שנתנו חכמים בנכסי חבירו ': 171רנוביץ מטלז'חיים צ' וכן הוא בדבריו של ר

172.'לענין שחברו לא יוכל להשתמש תשמיש המזיק לו

יושם לב שהשימוש בטענה הקניינית המגנה על זכות הקניין הופיעה בדברי האחרונים באופן הפוך

דרכם של כ(. ח"ר)ולעיתים כהגנה על הניזק , (ק"רא, נתיבות)לעיתים כהגנה על המזיק . וסותר

בעבודה זו נעשה ניסיון . ם והראשונים"הדברים נועדו ליישב קושיות בדברי הרמב, אחרונים

. להציע את הדברים בבסיסם התלמודי

נאמרה בהקשרה של סוגיית היזק ראיה , המפרידה את דיני הנזיקין מהלכות שכנים, טענה מעין זו

טענתם המרכזית של אחרונים אלו היא שחובת בניית הכותל אינה 173.על ידי אחרונים אחרים

, בדבריהם לא מודגש המימד הקנייני. אלא מבוססת על דיני השותפים, חיוב רגיל מדיני נזיקין

174(.חוזיתה)אלא השותפות

ראשונים ואחרונים -בין נזיקין ושכנים 9.4

ביחסים בין שכנים ניתוח תשובתם של הראשונים והאחרונים לשאלת העדרם של דיני הנזיקין

ועם זאת , בקרב הראשונים קיימות תשובות מגוונות ביחס לשאלה שהוצגה. מעלה ממצא מעניין

בקרב האחרונים שדנו , לעומת זאת. התשובות כולן שומרות על השיח הנזיקי באופן עקבי

מוצאים אנו הצעות חדשות המעלות על נס את קיומו של , באופנים שונים ביחס בין התחומים

עם זאת ישנו הבדל בין סגנונות הטיעון של . דיני השכנים –השיח המיוחד בין שכנים ושותפים

הראשונים מניחים את קיומו של השיח הנזיקי ודנים את דיני . הראשונים לעומת האחרונים

מכח הקושיות העולות את קיומו של השיח ' מחדשים'האחרונים לעומתם . ההרחקות במסגרתו

עבודה זו היא שהיסוד לשיח זה מצוי כבר במשנת התנאים עצמה ומהווה את טענתי ב. הנזיקי

כפי שיובהר , בסופם של ימי האמוראים. הרקע לכלל היחסים בין יחיד וקהילה במרחב משותף

בסגנון , האחרונים. ושדה השיח הפך להיות נזיקי בלבד' המהפכה הנזיקית'התרחשה , בפרק הבא

חשפו את הרקע האמיתי לדיני היחיד , המחשבה ההלכתית לימודם המבקש לחשוף את אושיות

. והקהילה במרחב המשותף

171

.רג ' עמ, ה"תשכ, חידושי בבא בתרא, רנוביץ מטלז'הרב חיים צ. 172

.01-6עמודים , (ד"תשמ)' ד מעליות', היזק ראיה/הלכות שכנים, 'וכן הוא בדבריו של הרב חיים סבתו. 173

ברכת , הרב ברוך בער ליבוביץ; טז ,הלכות שכנים ב, ב"א תשכ"ת, ל"האזאבן , הרב איסר זלמן מלצר. .סימן ג' חלק ד, 0911יורק -ניו, שמואל

עריכתה ומגמתה של סוגיית הפתיחה למסכת בבא , 'פוקס' שכנים ונזיקין עיין עוד במאמרו של ע על. 174 .99-94עמודים ', נספח א, (ט"התשס)כג סידרא', בתרא

91

המעבר לשיח נזיקי -פרק ד

מבוא. 3

מוקדו של הפרק הוא . פרק זה מוקדש לפרשנותו של הבבלי את מחלוקתם של רבי יוסי וחכמים

וחכמים לא יעשה ניתוח דברי האמוראים בבואם לדון במחלוקת רבי יוסי . בבחינת השיח ההלכתי

בשפה ובמונחי היסוד המופיעים , אלא יתמקד במערכת המושגים, משפטי-רק מן ההיבט ההלכתי

המסקנה העולה מאפיון ובחינת השיח ההלכתי בדורות האמוראים המאוחרים . בדיון ההלכתי

המעבר , להבנתי. מורה על מעתק נורמטיווי המתבטא בשינוי ומעבר משיח הלכתי אחד למשנהו

לשיח המדגיש את המימד הנזיקי ביחסים בין , משיח הלכתי המבוסס על טיעונים קנייניים הוא

ונעקוב אחר שלבי הראשית וההתהוות של , נבחן את שינוי המגמה והשיח במוקדים שונים. שכנים

.ולאחריהם בהרחבה ובפיתוח של הדברים, השיח הזה

ניתן לסמן את ראשיתו של התהליך .אלא בשלבים, שינוי השיח ההלכתי לא התרחש בפעם אחת

רב אשי , המובילים המרכזיים בשינוי זה הם רב כהנא. שישי של אמוראי בבל-בדור החמישי

175.תלמידו ורבינא

רב כהנא מסייג את עמדתו של רבי . ראשון אך משמעותי במעבר השיח נעשה בידי רב כהנאצעד

יוסי וטוען שרבי יוסי מודה לחכמים המחייבים הרחקה בין שכנים בנסיבות של גיריה

תלמידו של רב , רב אשי. בדבריו אלו הוסיף מימד נזיקי מובהק בדברי רבי יוסי. חיציו שלו=דיליה

צעד נוסף ומרכזי במעבר לשיח הנזיקי . דברי רבו ומחיל אותם במקומות נוספיםמרחיב את , כהנא

רבינא משגיר לעולם דיני . שפירש באופן מחודד ומחודש את עמדת חכמים, קיים בדברי רבינא

דברי אמוראים אלו אמנם יצרו תפנית בשיח . השכנים מערכת מושגים והגדרות מעולם הנזיקין

175

סיכום מקיף של הדעות השונות ומסקנות חדשות . זמן פועלו וזהותו של רבינא נתונים במחלוקת ראשונים. , א"רמת גן תשס, עיונים בסדר הזמנים של אחרוני אמוראי בבל –ו רבינא וחכמי דור, כהן' מצוי בספרו של א

יש להבדיל בין רבינא תלמידו של רבא שנפטר , פי מסקנתו-על. 112-119מסקנתו בעיקר בעמודים . ח"ב ופ"פזהותו וזמן פועלו של רב . לספירה 661ובין רבינא שהיה חברו של רב אשי שנפטר בשנת , לספירה 111בשנת

, רבו של רב אשי, מציע להבחין בין רב כהנא( 011-014שם עמודים )כהן . ים גם הם במחלוקתכהנא נתונעולה מדבריו שבקרב אמוראי . שנים 600-606ובין רב כהנא שנפטר בשנים , שנים 111-121שנפטר בשנים

. קדם למי מובן הוא שיש מקום לשאלה מי. שישי מצוי דיון נזיקי מתפתח ביחסי השכנים-בבל בדור החמישיוהשאלה , מבחינה מושגית לא נראה שישנו קשר סיבתי של סבה ותוצאה בין דבריו של אחד ודברי זולתו, אולם

. מדברי הסוגיה בדף כו עמוד א עולה תמונה ברורה, וכפי שיובא לקמן, עם זאת. הכרונולוגית אינה מהותיתאתו ': אלו דבריו. ' ודה רבי יוסי בגיריה דיליהמ': רבינא מגיב לדברי רב כהנא ומצמצם את אמירתו של רב כהנא

הכא זיקא הוא דקא , הני מילי דקא אזלא מכחו -יוסי בגירי דיליה ' כי אמרינן מודה ר: אמר להו, לקמיה דרבינאמכך משמע שרבינא הכיר את דברי רב כהנא ויתכן ודבריו הושפעו באופן ישיר או עקיף משינוי השיח . 'ממטי לה

.שחולל

96

המקיים בתוכו מימד , אך לא ביטלו את קיומו של השיח הקודם, המשפטי אודות דיני השכנים

סתם התלמוד עושה שימוש . בסתם התלמוד התעצמה המהפכה עד כדי שינוי השיח. קנייני מובהק

וכן מרחיב את ההלכה ופרשנותה בהתאם לשיח החדש של , רחב בפרשנות האמוראים הקודמים

.השיח הנזיקי –דיני השכנים

.עד בעקבות שינויי השיח והמגמה כפי שבאו לידי ביטוי בתלמוד הבבליבדבריי הבאים אצ

הפטור מחובת . הזכות והחובה: עיקרם של הדברים עוסק בעמדתו של רבי יוסי על שני פניה

העיסוק המרכזי . וחובת ההרחקה, ההרחקה בגין הטענה הקניינית והזכות לפעול בשטח האישי

העובדה שההלכה נקבעה כבר בדורות הראשונים של בדעתו של רבי יוסי בתלמוד נובע מן

.'אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי'(: ב"ע, בבלי כה)כך נפסק . האמוראים כמותו

176מבוא פילוסופי -שינוי בשיח ההלכתי ומעברי שיח . 2

היסוד המתודולוגית שבבסיס פרק זה נשענת על עבודתו של הילרי פטנם הבוחן באמצעות הנחת

. כלי מחקר משדה הפילוסופיה של הלשון את מעברי השיח והשינויים החלים בעמדות פרשניות

בה מתקיים באופן מתמיד , פטנם יוצר הבחנה חשובה המתאימה עד מאוד לספרות התלמודית

מערכת . יש להבחין בין קונספטים וקונספציה, לדעתו. פרשנות וחידושמרכיב של שימור ידע לצד

הוכחות , טיעונים, בהם נורמות, תרבותית בכלל ומערכת משפטית בפרט מכילות מרכיבים רבים

היא , קונספציהוהם מהווים את גופי הידע הנכללים ומבטאים קונספטיםהללו מכונים . 'וכו

האמוראי או )במעשה הפרשני . י של המערכת כולההמטריה הרחבה המהווה את היעד הערכ

בה נשמרים מרבית הקונספטים כמות שהם אך , חוזים אנו לעיתים בתופעה מיוחדת( הסתמאי

וריאציה של מעבר שיח , לדעתי, המקרה של דיני שכנים משקף. הקונספציה כולה משתנה

אוחרים וכן על ידי סתם כפי שהן מתפרשות על ידי האמוראים המ, הלכות השכנים. קונספטואלי

אולם הם מקבלים נופך שונה , משמרים את דיני ההרחקות כפי שהם מופיעים במשנה, הגמרא

במקרה . שבא לידי ביטוי בפרטי הלכה וכן בפרשנות ההלכות התנאיות עד כדי שינוי הקונספציה

לוקת דנן המעבר הוא משיח של שכנים המבוסס על זכויות קנייניות וטיעונים העוסקים בח

.לשיח העוסק בדיני נזיקין ובחובות השמירה מלהזיק והפטור ממנה, המשאבים בקניין המשותף

שבת המקרה של ה: התהוותה של קונספציה': פירסטנברג' פרק זה נכתב על בסיס עבודתו של א-תת. 176

הרחבה והדגמה נוספת . ב"פ, 1110א "אוניברסיטת ת. א.עבודת מ, 'אבדה בהלכה התנאית והאמוראיתעיון פילוסופי בדרכי התהוות של ההלכה : שפות השיח התלמודי': נמצאת בעבודת הדוקטור שלו

. ח"תשס, אביב-אוניברסיטת תל,חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה', האמוראית

91

'מודה רבי יוסי בגיריה דיליה': רב כהנא . 3

רב כהנא . ורב אשי תלמידו 177שלב חשוב במעבר לשיח הנזיקי מצוי בדברי רב כהנא, כאמור לעיל

( יא, ב ב"ב)רבי יוסי המתיר לבעל האילן לסמוך אותו לבור חברו : מסייג את עמדתו של רבי יוסי

במקרה : כלומר, "גיריה דיליה"מודה ב, (י, שם)וכן לבעל החרדל לסמוך אותו לכוורת חברו

.אל שכנו" המשוגר"שהמטרד הוא כעין חץ של המטריד

אולם ניתן להסיק 178,בודה זו להיכנס לעובי הקורה של הגדרת גיריה דיליהאין ממטרתה של ע

מונח זה 179.מעצם השימוש במונח זה אודות שדה השיח ההלכתי בו מתקיימים דיני השכנים

והוא שאול כולו מעולם המושגים והערכים של דיני , מציין את מידת הקשר בין המעשה והתוצאה

180.נזיקיתאשר ממוקדים בתוצאה ה, הנזיקין

פרשנות דברי רב כהנא. 3.3

ואולם נראה שמקורם במעשה , באופן תמציתי 181ס"דברי רב כהנא הובאו בכמה מקומות בש

:שהיה

יוסי בגירי דידיה ' מודי ר: כי הואן בי רב כהנא הוה אמרינן 182אמר רב אשי

183 .

177

.0ועיין לעיל הערה , 111-121רב כהנא רבו של רב אשי נפטר בין השנים . 178

אנציקלופדיה לסיכום הדברים עיין . הגדרת גיריה דיליה נדונה רבות בספרות הראשונים והאחרונים. כוח כוחו וכוח שני –בירור מושגים , ספרו של פרופסור זאב לב; טור לה , ערך גיריה דיליה כרך ו תלמודית

-11עמודים , ז"ם תשל-י ,מעשה וגרמא בהלכה, י הלפרין"רלו; מד -יקר בעמודים כגבע, ח"ם תשל-י, בהלכה

.באחדות מן ההבחנות המופיעות במקורות אלו ייעשה שימוש בהמשך הדברים. 19ההקשרים הנזיקיים מוזכרים על ידי אמוראי בבל . ס בהקשרים אלו"שמונח זה מופיע כמה פעמים ב. 179

האי מאן דכפתיה לחבריה : אמר רב פפא':ב "בבלי סנהדרין עז ע. א: להלן שתי דוגמאות. הקודמים לרב אשיהטה את החבית : משנה': א"בבלי בבא מציעא מד ע. ב. 'ומיחייב, גירי דידיה הוא -ואשקיל עליה בידקא דמיא

משלם -אבל החמיצה , לא שנו אלא נשברה: אמר רבה.. הימנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעיתונטל . 'גירי דידיה הוא דאהנו לה -מאי טעמא . את כולה

180 .1.0לעיל פרק ג .

1 .ב, בבלי בבא בתרא כב; א , בבלי בבא מציעא קיז. 182

במקבילה שבדף כב עמוד . ו מופיע רב אסיב, 169למעט בכתב יד אוקספורד , כך בכל כתבי היד של הבבלי. .ב מופיע גם בכתב יד זה רב אשי

183ל וכן כתבי יד "הנ -דף כה עמוד ב ; G-I-3אסקוריאל , 041המבורג -דף כב עמוד ב )בחלק מעדי הנוסח .

II-I-9 פלורנס, 0111פריז , 001וטיקן -דף כב עמוד ב )ובחלק ,בלבד' גיריה'מופיע הביטוי ( 91מינכן

94

דכי הוו , הוו הנך עצורי בשיבבותיה, בנה אפדנא, פאפי יונאה עני והעשיר הוה

כי הואן בי , ל"א, אתא לקמיה דרב אשי; דייקי שומשמי הוה ניידא אפדניה

184.מודי רבי יוסי בגירי דיליה: רב כהנא הוה אמרינן

רב אשי . יהלפיה רבי יוסי מודה במקרה של גיריה דיל, רב אשי מדווח על פסיקתו של רבו רב כהנא

ובמעשיהם , משתמש בפסיקה זו במקרה שהועלה לפניו ובו שכניו של פאפי הפיקו שמן משומשמין

מקרה זה נופל תחת ההגדרה של גיריה דיליה , לדעת רב אשי. גרמו לתנודות בטירתו של פאפי

.ומכאן שזכותו של פאפי למנוע מהם את מעשיהם, שקבע רב כהנא

האם רב כהנא בא ? מכלול דיני ההרחקות המופיעים במשנה בסתםמהו יחסם של דברי רב כהנא ל

האם הוא מבקש להגדיר את המצב המשפטי , או לחילופין? לחדש הלכה שלא נאמרה במשנה

? המופיע כבר במשנה ולא לחדש בפרטי ההלכה

:נציע שתי אפשרויות להסבר דבריו

פרשנית -' אפשרות א

וכל , מודה בכל המקרים במשנה משום שהם גיריה דיליהרבי יוסי , ניתן להבין שלדעת רב כהנא

הידועה עד כה , תרומתו של רב כהנא היא בהמשגת ובביאור דעתו ההלכתית של רבי יוסי

אפשרות זו (. 'פרק ב)משתיקתו הגורפת ברובם של המקרים הנידונים בדיני שכנים שבמשנה

.תכונה האפשרות הפרשנית

הלכתית -' אפשרות ב

חידושו משפיע על מקרים שונים . ת היא לטעון שרב כהנא אינו מתייחס כלל למשנהאפשרות אחר

כל , לעומת מקרה זה. בהם מתרחש מצב של גיריה דיליה( כגון מקרה עצירת השומשמין)ואחרים

ניתן להבין את דבריו , במילים אחרות. המקרים במשנה אינם נופלים תחת המצב של גיריה דיליה

שאלה זו נידונה בפנים שונות בדברי הגמרא . כאמירה במישור הפרשני בלבדולא , כחידוש הלכתי

בסעיף הבא נוכיח . ותוצג לקמן בסעיף העוסק בהרחבת דברי רב כהנא בידי הגמרא, והראשונים

.ההלכתית -' כאפשרות ב', ..פלוני ב' מודה ר'מתוך ההיקרויות השונות של המונח

מופיע ' בדף כב עמד ב 0111ובכתב יד פריז )' גיריה דידיה'מופיע הביטוי המורחב ( 91מינכן , 169אוקספורד , .להבנתי אין משמעות לחילוף זה לדיון הענייני בעבודה זו(. 'גיריה דיליה'

.184

.ב, בבא בתרא כה

91

'...לוני בפ' מודה ר': משמעות הצרוף 3.3.3

, בדרך כלל, בתלמוד הבבלי מלמדת כי היא נאמרת' ...פלוני ב' מודה ר'בחינת הצרוף הלשוני

אלא מבקשת לקבוע גבול , כאמירה הלכתית חדשה שלא באה להמשיג ולפרש את הנאמר עד כה

:לדוגמא. חדש להלכה הידועה

, יק להו מזרקודילמא זר -. מהלך כעומד דמי: דאמר, בן עזאי היא -הא מני . 5

זאת : אמר רב אחא בר אהבה -? מודה בן עזאי בזורק: אמר רבי יוחנןד

185. אין מזרקין כתבי הקודש: אומרת

ורבי יוחנן מוסיף סייג לדבריו , מהלך בלבדמקרה של אדם הדברי בן עזאי הידועים עוסקים ב

.וטוען שהוא מודה במקרה של זורק

ר שמעון בן לקיש מודה רבי שמעון בהולכת חטאות "א. רבי שמעון מכשיר בהילוך. 2

הפנימיות שמחשבה

186.הואיל ועבודה שאין יכול לבטלה, פוסלת בהו

על . לא ותו, שמחשבת פסול בשלב ההולכה אינה פוסלת את הקרבן, רבי שמעון פוסק במשנה

רבי שמעון לא אמר את דבריו במקרה של , לדעתו. ל ומסייג את הלכתו"דבריו אלו מוסיף ר

.חטאות פנימיות

דומים בתפקודם לזה ' ...פלוני ב' מודה ר'העושה שימוש בתבנית המקובלת , אם דברי רב כהנא

ביחס הרי שמשמעות הדברים היא שהדברים מהווים חידוש ותוספת הלכה , הקיים בתלמוד

המתיר שימוש חופשי , מעתה למדים אנו שרבי יוסי. לאמור עד כה בדברי רבי יוסי שבמשנה

: משמעות הביטוי. מסייג את דבריו במקרה שנופל תחת ההגדרה של גיריה דיליה, בקניין האישי

ובמקרה , מלמדת שההלכה החדשה מהווה שינוי מן הידוע ותוספת על האמור עד כה', ...מודה ב'

ביחס לשאר ההלכות שבדיני שכנים שבמשנה . יא מסייגת את העיקרון של הטענה הקנייניתשלנו ה

185

.א, בבלי עירובין צח. 186

.א, בבלי זבחים יד.

92

מאחר , למעט בשני מקרים, רבי יוסי מסכים לדעתם של חכמים: נותר המצב כמות שהוא( פרק ב)

187.והנסיבות אינן מוגדרות כפעילות בקניין האישי בלבד

משמעות המעבר לשיח נזיקי בדברי רב כהנא. 3.2

אלא מטיל לתוכו מושג חדש השאוב מהעולם , רב כהנא אינו משנה את השיח ההלכתי הקיים

בשלב זה הופך השיח . בכך הוא מניע את תחילתם של השינוי והמעבר לקראת שיח נזיקי. הנזיקי

ונוסף לו , ו המימד הקנייני הבולט המוביל את ההנמקה בדברי רבי יוסיישנ: ההלכתי למעורב

למהלך זה ישנן נפקויות הלכתיות הנובעות ישירות משינויי . מושג נזיקי המשמש כקו גבול הלכתי

.המגמה כבר בשלב זה

על. אלא קובע לו סייג הלקוח מן התחום הנזיקי, אינו מנמק את דברי רבי יוסי, כאמור, רב כהנא

-התרחש האירוע המטריד היכןהדיון המעשי בהרחקת שכנים אינו עוסק רק בשאלה , פי דבריו

, (שיקולים קנייניים)=האם בקניינו האישי של המטריד או שהוא פולש אל עבר קניינו של הזולת

במעשה בין מעשיו של השכן המטריד /ומה מידת הקשר בזמן, התרחש המטרד מתיאלא בשאלה

רב כהנא מגביל את דעתו של רבי יוסי בסייג הלקוח מעולם הנזיקין ומתמקד . הטרדהובין אירוע ה

.כאמור באופן התרחשות המטרד ולא במיקומו

ההנמקה : ניתן להצביע על משמעות השינוי בשיח ההלכתי בעקבות דברי רב כהנא בשני תחומים

.לחובת ההרחקה והיקפה

שרבי יוסי , (1פרק -תת)רבי יוסי הוצעה אפשרות בפרק שדן בדברי –ההנמקה לחובת ההרחקה . 5

ומודה הוא לרובן של ההלכות , אינו חולק עקרונית על חובת ההרחקה הקיימת בין שכנים

ההנחה הגלומה בעמדה זו מכירה בעובדה שהמרחב החצרי שייך לזולת או . 'הקיימות בפרק ב

חידושו ההלכתי של רבי . כרצונו המתיר לו לעשות בו, ואינו קניינו האישי של היחיד, לקהילה

שישנם מצבים שבהם ניתן להגדיר את היחיד , הוא' אני עושה בתוך שלי': המובע בעקרון, יוסי

פעילות 'ההגבלה העיקרית המאפשרת את קיומן של נסיבות אלו היא . כפועל בשטח שלו בלבד

באופן שאינו , (צרח)כמו גם בשטח המשותף , (בית)כאשר היחיד פועל בשטחו האישי . 'תחומה

יוגדר הדבר כפעילות בשטח שלו ', בין ברעש ובין בריח וכדו, (או האחרים)פולש לשטחו של האחר

187

. 1העוסק בדעת רבי יוסי בתת פרק שאלת היקף מחלוקת רבי יוסי וחכמים נדונה בפרק ב.

99

דוגמא לכך היא פתיחת חנות בחצר המשותפת . בנסיבות אלו זכאי הוא להגנה מוחלטת. בלבד

זכאית להגנה וממילא פעילות זו , הפעילות בחנות כזו היא פעילות תחומה בשטח(. טו, תוספתא ב)

.מלאה

דברי . 'אני עושה בתוך שלי'מבוססת על המימד הקנייני , כ"א, תר הפעילות של היחידיהבסיס לה

באופן , אולם הם משמשים, רב כהנא המוצעים עתה אמנם לא נוסחו כהנמקה לדברי רבי יוסי

. קההעמדת קו הגבול של גיריה דיליה משנה את המבט על חובת ההרח. כהנמקה להם, מובלע

מן ( ?גם)אלא נובעת , החובה להרחיק מטרד אינה מבוססת על ההגנה על קניינו של הזולת, מעתה

מצויה , על בסיס דברי רב כהנא, הנמקה נזיקית מפורשת לעמדתו של רבי יוסי. האיסור לפגוע בו

ובור לעומת איסור הנחת גפת ליד המבאר כך את הלכתו של רבי יוסי באילן 188בדברי הנמוקי יוסף

מה שאין כן ... בזמן שיש שם כותל דאז הוא דהוי גיריה.[ פ.מ –את הגפת ]כשמניחו שם ': כותל

הסיבה בגינה רבי יוסי , כלומר. 'בשעה שנטעו אינו מגיע לבור ממנו היזק כלל באותו מעשה, באילן

אינו גיריה )=הבור בעת נטיעתו מתיר לסמוך באילן היא משום שהאילן אינו מזיק ישירות את

. 'זה נוטע בתוך שלו': הנימוק המפורש במשנה הוא נימוק קנייני, כזכור(. דיליה

המבחן הראשון שמעמיד רבי יוסי לפעילותו של יחיד בחצר הוא מבחן -היקף חובת ההרחקה . 2

הדבר אם וכאשר פעילות היחיד פולשת אל עבר שטחו של הזולת ייאסר. הפעילות התחומה

. במסגרת דיני ההרחקה

עתה תיבחן פעילותו של . המהווה חלופה למבחן זה, מדברי רב כהנא עולה מבחן הלכתי אחר

בנסיבות בהן התשובה 189.האם פעילותו מהווה גיריה דיליה: היחיד על פי אמות מידה נזיקיות

ועל אף שהיא , חרף העובדה שלא מדובר בפעילות פולשנית, יחולו דיני ההרחקה, תהיה חיובית

ם מהלך מעין זה מופיע בדברי הגמרא לקמן במקרה של סול. נעשית בשטחו של היחיד בלבד

190.ונמייה

188

.ף"דף ט עמוד ב בדפי הרי. 189

אינה יונקת זכות זו . באופן רחוק יותר ניתן לראות שינוי מגמה גם ביחס לזכותו של היחיד לפעול בקניינו. . אלא מן העובדה שהפעילות אינה מזיקה לזולת, בהכרח מן הזכות על הקניין

190למשל )לדעת חלק מן הראשונים . להבהרת טענה זו יש להבחין בין הפרשנויות השונות למושג גיריה דיליה.

ייחודו של מעשה המוגדר כגיריה דיליה ( לעיל באנציקלופדיה תלמודיתע "וע 022המובא בהערה יוסף-יקנמוה

וכן , עשה מתוך סמיכות וקירבה פיסיתמעשה נזיקי מחייב הוא מעשה שנ. נמדד במישורים של מרחק וזמןמעשה נזק שאינו אסור וייחשב לגרמא הוא מעשה שתוצאתו מרוחקת . בסמיכות זמנים בין המעשה והתוצאה

חרף העובדה שמעשה האדם נעשה במקום אחד . גיריה דיליה הוא חריג לגרמא זו. בזמן ובמקום ממעשה הנזקהסמיכות בזמן היא זו . כפי שמגודר מעשה ירייה של חץ, ישיריש לראות זאת כמעשהו ה, ותוצאתו במקום אחר

ישנה זהות בין הגדרת , על פי פרשנות זו. אשר קובעת את הקשר הסיבתי והופכת את הגרמא למעשה חמוראולם לדעת . מעשה כגיריה דיליה ופעילות לא תחומה וההבדל בין סוגי השיח הנזיקי והקנייני הוא לשוני בלבד

ה "ב כב עמוד ב ד"ב ן"הרמבוכן הוא לדעת ', איני'ה "מ קיז עמוד א ד"וב' בגיריה'ה "עמוד ב דב כה "ב)י "רש

גיריה דיליה פירושו מעשיו הישירים . ההגדרה של גיריה אינה מצויה במישור הזמן אלא הכח הפיסיקלי( 'לימא'

011

אם וכאשר תיחשב פעילות כפעילות לא תחומה . ייתכן שגם במצב ההפוך יחול שינוי הלכתי

191.יש מקום להניח שרבי יוסי יתיר את הדבר, המהווה מטרד שלא באופן של גיריה דיליה

הרחבת דברי רב כהנא בידי סתם הגמרא. 3.3

משתמשת בדבריו של רב כהנא בכדי להסביר את עמדתו של רבי יוסי ביחס ( כב עמוד ב)הגמרא

:בה לא מופיעה דעתו של רבי יוסי, ם והשובךלמשנת הסול

; כדי שלא תקפוץ הנמייה, מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות. 'מתני

. כדי שיהא זוקף את הסולם, אמות' ד -ואת הכותל מן המזחילה

זה חופר בתוך שלו וזה : הא אמר, י"דאי ר, יוסי' מתניתין דלא כר, לימא. 'גמ

?נוטע בתוך שלו

מודי : כי הוינן בי רב כהנא הוה אמר, הא אמר רב אשי, יוסי' ו תימא ראפיל

, רבי יוסי בגירי דידיה

.'הכי נמי זמנין דבהדי דמנח ליה יתבא בחור וקפצה

על פי מהלכה של הגמרא עולה שרבי יוסי מסכים לדיני ההרחקות במקרה של סולם ושובך מן

.הטעם שמדובר בגיריה דידיה

עד כה הסקנו . על חשבון זה הקנייני, ד נוסף בהתרחבותו של השיח הנזיקימהלך זה צועד צע

שיש , ששתיקתו של רבי יוסי בכל הפרק כולו נובעת מהסכמתו העקרונית עם דעתם של חכמים

רבי יוסי . כדי שלא לפגוע או שלא להטריד את שכנו, לכל שכן מטריד חובה להרחיק את מעשיו

פתיחת חנות : ותו הקניינית של הפרט לעשות בקניינו כרצונו כגוןטען שחובה זו אינה גוברת על זכ

כאשר לא מדובר בפעילות תחומה בקניינו , אולם. לצד חנותו של חברו או נטיעת אילן לצד בורו

וחייב הוא לשמור ולהרחיק בכדי לא לפגוע , לא קיימת הגנה על חופש פעולתו של הפרט, האישי

. ללא תלות בגורם הזמןוהדבר נאסר , אם מעשיו שלו עצמו הם אלו שהזיקו יש לראות בכך גיריה. של האדם

דוגמא לכך הוא המקרה של המניח גפת . יּותר הדבר' כוח כוחו'אולם אם מדובר בתוצאה ממעשיו המוגדרת , 9.0' שם ובדבריו שהובאו בפרק ג ן"כרמבוכן הוא בראשונים נוספים )י "לדעת רש. בסמוך לכותלו של חבירו

.אדם הם אלו שהזיקו לאחר זמןמאחר ומעשיו של ה, ייחשב הדבר לגיריה( י שם"ובנמו191

חרף , כלומר. יזקעולה שזו דעתם של הסוברים שהיזק ראיה לאו שמיה ה( שם) הנימוקי יוסףמדברי .

מאחר ואין לראות בה גיריה דיליה , שכן היא פולשת לשטחו של האחר, העובדה שמדובר בפעילות לא תחומה .לא ייאסר הדבר

010

. נה על חופש הפעולה לדעת רבי יוסי הוא מבחן קנייני בלבדהמבחן להג. באיכות חייו של שכנו

חייב המטריד להישמר ולהרחיק את מטרדו ללא קשר לחומרת המעשה , כאשר לא קיימת הגנה זו

. מבחינה נזיקית

חובת הרחקת סולם מן השובך מוסכמת על דעתו של רבי יוסי משום , על פי הסבר הגמרא כאן

באופן פשוט יש להבין את דברי הגמרא . רה של גיריה דיליהשנסיבות אלו נופלות תחת ההגד

הגמרא ממשיגה את עמדתו ההלכתית הידועה של רבי יוסי , כלומר. כחידוש במישור הפרשני

192.ומכניסה את דבריו לתבנית של גיריה דיליה

ת המעבר לשיח נזיקי בדברי סתם הגמראמשמעו. 3.4

המעבר הוא , כאמור בסוף דבריי. י דברים אלו חוזים אנו במעבר משיח קנייני לשיח נזיקי"עפ

.ללא שינוי ותוספת הלכתית בדברי רבי יוסי, במישור הפרשני בלבד

נו משמעות דברי הגמרא הם שרבי יוסי מודה במקרה של משנת הסולם והנמייה מהטעם שיש לפני

. ובו מעשה המטרד של השכן והתוצאה המטרידה קרובים וקשורים, מעשה קרוב למעשה של נזק

. הוא מבחן הקשר הקרוב בין המעשה והתוצאה, פי דעתו של רבי יוסי-על, המבחן לחובת ההרחקה

עד כה נתפסה דעתו של רבי יוסי כמעמידה את הטיעון הקנייני . זהו כמובן מבחן חדש בעמדתו

אולם בבסיס הדברים חייב רבי יוסי את דיני , חובת ההרחקה רק כקו גבול והגנההגובר על

לאור , עתה למדנו. ללא תלות במידת הקשר שיש בין מעשה המטריד והמוטרד, ההרחקה במלואם

. גיריה דיליה –שיסוד חיוב דיני ההרחקה בדברי רבי יוסי עומד על המישור הנזיקי , דברי הגמרא

מן המפורש ניתן להסיק . מחייב רבי יוסי את המטריד להרחיק, קרים אלוורק במ, במקרים אלו

מתיר , במקרים בהם לא קיים קשר בין המעשה והתוצאה באופן המוגדר גיריה דיליה. על הסתום

וזהו ודאי שינוי מגמה ביחס לתפיסת היסוד , רבי יוסי שלא להרחיק אף שלא קיימת הגנה קניינית

193.של רבי יוסי

192

. זאת בשונה מדברי רב כהנא עצמו שהיו חידוש הלכתי ולא פרשני כאמור לעיל. הקובע שרבי יוסי מודה במקרה של סולם , ת בהסבר הגמרא תסבור שמהלך זה של הגמראהבנה אחר. 193

סתם הגמרא מחדשת הלכה . אלא מחדש חידוש הלכתי של ממש, אינו נתון במישור הפרשני בלבד, ושובךשרבי יוסי מודה לחכמים במשנה זו על בסיס המבחן החדש של גיריה ' עתה ואילך'בדעת רבי יוסי וקובעת מ

מתקבל שהקריטריון החדש של גיריה דיליה גובר על עמדת היסוד של רבי יוסי שהיתה , על פי הסבר זה. ליהדיחרף העובדה שמקרה זה עומד תחת ההגדרות של ההגנה , כלומר. היא העמדה הקניינית, ידועה עד כה

ניתן לעדן את השינוי הנזיקי .להרחיק' מזיק'יחוייב ה, גיריה דיליה, בגין הנסיבות הנזיקיות הקיימות, הקנייניתעל פי הסבר . 091 כפי שנעשה לעיל בהערה, זאת על פי ההבחנות בהסבר המושג גיריה דיליה, בשיח החדש

. וממילא לא קיימת ההגנה הקניינית, הנסיבות של גיריה דיליה הופכות את הפעילות לפעילות לא תחומה, זהמאחר ועתה המגדיר החדש למעשה השכן הוא הקשר )י אמנם קיים שינוי בשיח ההלכת, על פי הצעה זו

.אולם הגדרה זו כפופה להטענה הקניינית הכוללת בגבולות הפעילות התחומה, (הנזיקי

011

הרחבת פרשנות הגמרא בידי הראשונים. 3.5

הטוענת שרבי יוסי מודה לדיני ההרחקות במשנה , האם ניתן להרחיב את פרשנותה זו של הגמרא

האם ניתן להגדיר את , במילים אחרות? גם למקרים נוספים שבפרק, יריה דיליהמן הטעם שהם ג

? וממילא יחיל עליהם רבי יוסי את דיני ההרחקה, כגיריה דיליה' המקרים השונים שבפרק ב

רבי יוסי חולק ברובן של י טוען ש"רש 194.בשאלה זו נחלקו ראשונים והגיעו למסקנות שונות

טוען להסכמה , רבנו חננאל לעומתו. הלכות הפרק ואינו רואה בהן תמונת מצב של גיריה דיליה

משמעות הדבר היא שלדעת . רחבה של רבי יוסי עם דעת חכמים ביחס לחובות ההרחקה שבפרק

.רובם של המקרים בפרק מצויים בתמונה של גיריה דיליה, רבי יוסי

'י"א מילי איכא במתני דלא כרטוב' –י "רש

טובא מילי איכא , דפליג בסיפא דפירקין בנוטע אילן סמוך לבור"רבי יוסי 195י"לדעת רש

י פרשנותו של "עפ". במתניתין דודאי לאו כרבי יוסי אלא לימא אף זו דסולם ושובך דלא כרבי יוסי

ומקיפה את רובם של המקרים , רחבה, ת זכויות היחידעמדתו של רבי יוסי המצדד בעליונו, י"רש

י נאמרה חרף "עמדתו זאת של רש. י חכמים"והוא חלוק על חובת ההרחקה שנאמרה ע, בפרק

עם זאת התלמוד בסוגיית הרחקת סולם מן . י"התבטאויותיו המפורשות המצומצמות של ר

י חולק גם במקרה של סולם לפיה רבי יוס, השובך בא להוציא מטעות מחשבתית שעלולה להתגבש

לכן טרחה הגמרא לקבוע שבמקרה זה נכונים דברי רב כהנא שרבי יוסי מודה משום שהוא . ושובך

.כגיריה דיליה

י ביחס לדיון הנוכחי שרובן של הלכות המשנה אינן מוגדרות כגיריה "משמעות דבריו של רש

.דיליה

'י"אתי כר' כולהו מתני' –רבנו חננאל

.י"המציע עמדה הפוכה מזו של רש, מובאת דעתו של רבנו חננאל( 'לימא'ה "שם ד)' בדברי התוס

194

.1.0עיין עוד בפרק ב העוסק בדעת רבי יוסי בסעיף . 195

.'לימא'ה "א ד"כב ע.

011

ח מדקאמר הכא טפי לימא דלא כרבי יוסי ולא קאמר אמשניות דלעיל "פר

י והוי כולהו גירי דיליה דמההיא שעתא משתכחא "משמע דכולהו אתי כר

יל הוי נמי גירי דמתניתין דלע' ל לפי"היזיקא ולא פליג רבי יוסי אלא באילן וצ

.דיליה דמיד כשסומך הכותל מונע הדוושא

ולא חולק אלא בשני , רבי יוסי מודה בכל המקרים במשנה שיש להרחיק, לדעתו של רבנו חננאל

. הללו שונה מדברי חכמיםהנימוק בגינו מודה רבי יוסי בכל המקרים , עם זאת. מקומות בלבד

משום שהם מוגדרים כגיריה ,ר דבריו של רב כהנאח לאו"כך הר, מודה במקרים אלורבי יוסי

אלא התפיסה אודות הריבונות , לדעת חכמים הנימוק לחובת ההרחקה אינו גיריה דיליה. דיליה

ומהווה , איננו חידוש הלכתי אלא פרשני, לפיו, חידושו של רב כהנא. של הקהילה במרחב המשותף

.המשגה משפטית חדשה של המצב

ח מרחיב עד מאוד את שינוי "י על פי מסקנת הגמרא מראה שר"דברי רשח ל"השוואת דברי ר

ובכל שאר המשניות , רק במקרים בודדים חולק רבי יוסי הלכתית על חכמים, על פי דבריו. השיח

מהלכה של , במילים אחרות. מודה להם רבי יוסי שישנה חובת הרחקה מן הטעם של גיריה דיליה

הפך את ההנמקה בדבריו לאורך הפרק , י יוסי ביחס לסולםהגמרא העוסק בברור עמדתו של רב

! כולו

ומודה הוא , י חולק גם במסקנה על רובם של חובות ההרחקה בפרק"ר, לעומת זאת, י"לדעת רש

196.וביניהם סולם ושובך, רק במקרים בודדים מאוד שנופלים תחת ההגדרה של גיריה דיליה

196

שפת עמדה מרחיקת לכת מבחינה פרשנית ויותר מכך מבחינה י וחכמים חו"י למחלוקת ר"פרשנותו של רש. אולם דעתו רחבה מכך והוא , על פי דבריו רבי יוסי אמנם חלק מפורשות על חכמים בשתי משניות. מהותית

, ('שתיקה ספרותית')=עובדה זו שדעתו המפורשת מופיעה פעמיים בלבד . חלוק עליהם ברובן של המשניותמבחינה מהותית יש בדברים אלו חידוש רדיקלי . מהווה את קצה הקרחון של דעתואינה אלא טעות אופטית ו

שתיקה 'על הדעות השונות ביחס ל. 'אני עושה בתוך שלי'בהסבר דברי רבי יוסי ונראה שהוא הולם את סיסמתו .1.1. והנגזר מכך עיין בפרק העוסק בעמדת רבי יוסי' הספרותית

016

הקדמה –רבינא . 4

198.קא סברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו ,197אמר רבינא

רב כהנא הגביל . עד כה נחשפנו לצעד חשוב ומרכזי בשינוי השיח ההלכתי שנעשה בידי רב כהנא

199דברי רבינא. ודבריו נאמרו כחידוש הלכתי, את הלכתו של רבי יוסי בנסיבות של גיריה דיליה

דבריו אינם עוסקים . מעבר לשיח נזיקיצעד חשוב ומשמעותי בשינוי השיח ו, אף הם, מהווים

.הפרשנות הניתנת לקוחה כולה מן התחום הנזיקי. אלא בפרשנות דברי חכמים, בחידוש הלכתי

המטריד מחויב להרחיק : בכל דיני ההרחקות במשנה מערכת היחסים בין השכנים ברורה למדי

אמנם . נה ויוצא דופןהמצב שו( י, משנה ב)במקרה של חרדל ודבורים . את פעילותו המטרידה

שאוכלים את החרדל ומחדד את פיהם ': החרדל הוא זה אשר מטריד את הדבורים וגורם להן נזק

במקרה זה בא המוטרד . ואולם אופן ההטרדה הוא שונה ויוצא דופן 200',ואוכלות את דבש שלהם

במצב יוצא דופן זה פסק רבי יוסי את דעתו המתירה לבעל החרדל לגדל את חרדלו 201!אל המטריד

, לעומת רבי יוסי, כמיםח(. י, משנה ב)מאחר ומדובר בפעילות תחומה בקניינו של האדם , בשטחו

יח עמוד )רבינא (. שם)לא חילקו בין המקרים השונים וחייבו את בעל החרדל להרחיק מן הדבורים

קא סברי רבנן על המזיק ': על בדיני השכנים-מנמק את דעתם של חכמים וקובע עיקרון( ב

עילות הבאה אף אם מדובר בפ, לעולם על המטריד להרחיק את עצמו, כלומר. 'להרחיק את עצמו

על פי דעתם של חכמים לא . הנימוק שהוצג בפרק שעוסק בדברי חכמים היה קנייני. משטחו

שכן המרחב כולו הוא מרחבה של הקהילה , מתקבלת עמדתו של רבי יוסי שהיחיד עושה בתוך שלו

א בדברי רבינ. הלקוח מן השיח הנזיקי, מציע נימוק חדש, בשונה מהאמור, רבינא. ואינו נחשב שלו

רבינא בדבריו מאפיין את זהותו . מצינו שינוי פרשני המהווה את המשכו של המעבר לשיח הנזיקי

משנקבעה קביעה זו הובהרה לחלוטין התמונה . וקובע אותו כמזיק, בעל החרדל, של המטריד

197

פלורנס, T-S-F2(1) 174' קיימברידג, 041המבורג , 0111פריז , 001וטיקן )כך בכל כתבי היד של הבבלי . II-I-9 , ובכתב יד אסקוריאל , בו מופיע רבא 91למעט בכתב יד מינכן ( 169אוקספורדG-I-3 רב )בו מופיע

[. רבינא( ]פפא198

.ב,יח. 199

.011' על זמנו של רבינא עיין בהערה מס. 200

.'החרדל'ה ואת "י יח עמוד א ד"רש. 201

ו נכנס לתוך תחומן של תמיה לי והלא החרדל אינ': 'ועל עיקר'ה "ד יט עמוד א א"הרשבכקושיית .

.1.1פרק -ין בפרק ב בהסבר דעתו של רבי יוסי תתעי. ?'..הדבורים

011

במערך היחסים בין מזיק לניזק ברור הוא שעל המזיק להרחיק את נזקו ולשמור שלא . המשפטית

202 .יזיק

וחובת ההרחקה נתפסה כחובה ', מזיק'נשים לב לכך כי עד עתה לא כונה השכן המחויב בהרחקה

ההסבר שהוצע . לההנובעת מזכותה של הקהילה לשמור על איכות חייה במרחב המוגדר כשייך

העמיד את בסיס טענתם של , (ג"חכמים ורשב, רבי יוסי)בפרק ב בדיון אודות מחלוקת התנאים

זכות הקניין האישי של הפרט וכן של הקהילה היא המחייבת , לדעתם. חכמים על הטיעון הקנייני

רחקות של הוכח שהקריטריונים העומדים בבסיס דיני הה בעבודה זו 'בפרק ג. להימנע מן המטרד

זכות קניינית . ומבוססים כאמור על הזכות הקניינית, אינם נזיקיים, בתרא-של מסכת בבא' פרק ב

מעשים שלא יוגדרו . זו מולידה חובת זהירות מוגברת ויחס רגיש יותר מן הנדרש בעולם הנזיקין

אך , אם משום שאינם יוצרים פגיעה ממונית ברכוש או משום שאינם מתבצעים עתה, כנזק

הזכות . יחוייבו בהרחקה, מהווים מטרד ופגיעה באיכות החיים של אדם בביתו או בחצרו

מומר , כאמור, בדברי רבינא. הקניינית מגנה על מנעד רחב יותר של פעילות מאשר זו הנזיקית

נובעת , כך נראה, וחובת ההרחקה, המטריד כונה בשם מזיק. הטיעון הקנייני בטיעון נזיקי

.מהחובה שלא להזיק

'על המזיק להרחיק את עצמו'. 4.3

?מהו החלל החסר שאותו מילאו בדבריו? מהו ההקשר בו נאמרו דברי רבינא

חכמים (. י, משנה ב)נראה שרבינא עסק באופן ישיר במחלוקת רבנן ורבי יוסי בחרדל ודבורים

רדל לגדל ורבי יוסי מתיר לבעל הח, פוסקים שבעל החרדל מחויב להרחיק את החרדל מן הדבורים

(: ט,א)הנימוק לדברי רבי יוסי מופיע בתוספתא . את חרדלו בסמוך לכוורת הדבורים של שכנו

. דעת חכמים אינה מנומקת ודורשת הסבר. 'כדרך שעשית בתוך שלך אף אני עושה בתוך שלי'

הפרשנות לדברי , כאמור לעיל. רבינא הוא זה אשר ממלא את החלל ומנמק את דעתם של חכמים

האם : מומשגת עתה במושגים השאולים מהעולם הנזיקי ואינה עוסקת בהגדרות קנייניותחכמים

.היחיד או הקהילה הם הריבונים בחצר

202

על האיסור להזיק עיין במאמרו . ק"ובריש מסכת ב( לו, שמות כב)מדובר בחובת השמירה המופיעה בתורה . ' ס; 020-040עמודים , ס"אלון שבות תש, דינא דגרמי -שיעורי הרב ליכטנשטיין, של הרב אהרן ליכטנשטיין

מבוא לדיני , 'פאלוך' מ; 10-01 עמודים, (ו"תשס)חוברת ד מסכת?', האמנם ניתנה רשות למזיק להזיק, 'דוד-בן . 01-1עמודים , (ו"תשס)ט פתיחתא', בקהילות יעק'ן לקושיית ה"ובת הרמבתש –' הנזיקין

014

י סתם הגמרא "הרחבת דברי רבינא ע. 4.2

מכלל דרבי יוסי סבר על הניזק ': ממשיכה את כיוון מחשבתו של רבינא ומסיקה מכך( שם)הגמרא

.'להרחיק את עצמו

יה הופכת הגמרא את מחלוקת רבי יוסי וחכמים למחלוקת עקרונית וכללית הנוגעת בשאלה בדבר

הצגת נימוק . האם על המזיק או על הניזק: על מי מבין השכנים מוטלת החובה להרחיק את עצמו

נשען ( ט, א)המובא בתוספתא ' הישן'הנימוק . זה לדעת רבי יוסי מעמיד באור אחר וחדש את דעתו

בדברי הגמרא כאן . 'כדרך שעשית בתוך שלך אף אני עושה בתוך שלי': יעון הקנייניכולו על הט

תפקידו , כפי שעולה מדברי הגמרא בהמשך. 'על הניזק להרחיק את עצמו' -מוצג פן אחר בדעתו

על המבסס ומנמק את דעתו של רבי -אלא עיקרון, של היגד זה אינו רק מסקנה מעשית של עמדתו

.נימוק המקביל בדעת חכמיםכפי שמשמש ה, יוסי

מסכמת , לאחר דין ודברים בניסיון להבהיר את יסוד מחלוקת חכמים ורבי יוסי לאור דברי רבינא

הגמרא ואומרת שדעתו של רבי יוסי היא שהניזק צריך להרחיק את עצמו בכל המקרים המופיעים

בכל המקרים . 'וקיעל הניזק להרחיק את עצמו ואפילו משרה וירקא לא בעי רח': במשנת חרדל

מדברי . מתיר רבי יוסי שלא להרחיק, הרחקת משרה מירק וכן כרישין מבצלים, המופיעים במשנה

שרבי יוסי נוקט עמדה כללית בדיני שכנים ומטיל את חובת ההרחקה , כאמור לעיל, הגמרא עולה

203.על הניזק

. כך פשוטהוהראיה ל, ברור הוא שברקע הנימוק הנזיקי שבדברי רבי יוסי עומד הנימוק הקנייני

אינם עולים בקנה אחד עם המוסכמה ההלכתית הפשוטה , על פי ביאור הגמרא, דברי רבי יוסי

מדוע אם כן לדעת רבי יוסי על הניזק להרחיק . שהמזיק הוא זה שצריך לשמור את עצמו מלהזיק

בו , הסוברת שבמרחב מיוחד זה, נראה הוא שבבסיס טענה זו עומדת העמדה הקניינית? את עצמו

על פי זה . הטלת חובה זהירות עליו תצר את צעדיו בקניינו האישי, מזיק הוא הבעלים על השטחה

משמעות הדברים היא שלפנינו שינוי שיח 204.מובן הוא שעל הניזק להרחיק עצמו ולא על המזיק

הצגת עמדתו של . אלא שהוא מוצג בשפה נזיקית, הוא הנימוק הקנייני' האמיתי'הנימוק . בלבד

203

י "ות שהועלתה לעיל בדברי רשמחזקת את האפשר, כפי שעולה מדברי הגמרא כאן, עמדתו של רבי יוסי. אני 'לפיה רבי יוסי חולק באופן גורף על דיני ההרחקות של המשנה וטוען את טענתו ,(091-094ליד הערות )

ולא רק ' גם במשרה וירק וכו)אם רבי יוסי חולק על שלוש ההלכות של המשנה . באופן מוחלט' עושה בתוך שליההגבלה הטריטוריאלית , במילים אחרות. ההרחקות האחרותאין סבה שלא יחלוק בכל ( בחרדל ודבורים

והקביעה שרק פעילות תחומה חוסה תחת הטיעון (1פרק -תת) שהוצעה בפרק שעוסק בדעתו של רבי יוסי . אינה קיימת בדברי הגמרא הללו, הקנייני שלו

204ראשוני ספרד פרשו את דברי רבינא שלא על בסיס . 9.1ד לעיל בפרק ג "הריהובאה בשם מעין זאת טענה .

.עיין בסוף פרק ג. נזיקיות אלא על פי אמות מדה, הנימוק הקנייני

011

רבי יוסי בשפה זו נועדה לחדד דוקא את דעתם של חכמים הקובעים את חובת ההרחקה על

אלא משפיעה על היקף חובת ההרחקה , שינוי סמנטי בלבד פרשנות זו בדברי חכמים אינה. המזיק

.והשיקולים שבה

נשמע מדבריו אודות הלכתו של רב ,של רבינא בפרשנות דברי רבי יוסי' האמיתית'הד לעמדתו

שטענו כנגד ( ?שכנים)במקרה שהובא לפני רבינא היו אנשים . כהנא שמודה רבי יוסי בגיריה דיליה

רבינא פסק שאין לראות בכך מקרה של . ון שפסולתה עפה והזיקה להםמנפצי הכותנה בבית מרי

משום שפסולת הכותנה אינה עפה אלא בעזרת הרוח ואינה ( בו מודה רבי יוסי)גיריה דיליה

: י האדם"נחשבת לחץ שלוח ע

הני -יוסי בגירי דיליה ' כי אמרינן מודה ר: אמר להו, אתו לקמיה דרבינא

מתקיף לה מר בר רב . כא זיקא הוא דקא ממטי להה, מילי דקא אזלא מכחו

: אמר להו 206,אמרוה קמיה דמרימר? מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו: 205אשי

היוצא מתחת הפטיש , מאי שנא מגץ, ולרבינא. היינו זורה ורוח מסייעתו

207.הכא לא ניחא ליה דליזל, התם ניחא ליה דליזל? והזיק דחייב לשלם

על עמדתו של רבי יוסי ואינו מאפשר להלכה הנזיקית ' קנאות'מדברים אלו עולה שרבינא שומר ב

יש לקבל את ההגבלה הנזיקית לדעת רבי , על פי דעתו. החדשה לנגוס בעמדתו הקניינית הרחבה

כאשר מדובר במקרה שרוח מסייעתו לא ייחשב הדבר גיריה דיליה ורבי : אך באופן מצומצם, יוסי

לדעתם יש לקבל את המבחן . ר ומר בר רב אשילא כן חשבו מרימ. יוסי יתיר את פעילות השכן

. כפי שמקובל בדיני הנזיקין הטהורים, במלואו, גיריה דיליה, הנזיקי שהוצג

משמעות המעבר לשיח נזיקי. 4.3

הקביעה שהמטריד הוא מזיק והמוטרד הוא ניזק הופכת את מערכת היחסים לשונה וטעונה

יעונים והשיקולים במערכת היחסים בין המטריד שינוי שיח זה קובע את סוג הט. במטען נזיקי

205

, כהן' אודותיו עיין בספרו של א. 642שנה ונפטר בשנת 01בישיבת מתא מחסיא ' מלך'. מן הדור השביעי. .011עמוד , א"בר אילן תשס, רבינא וחכמי דורו

206בה , אודות זיהויו של מרימר לאור סוגייה זו(. 021עמוד , כהן) 601נפטר בשנת , אמורא מן הדור השישי.

המקרה שלפנינו הובא לפני 'עיקרי טענותיו הן ש. 019-014עיין שם עמודים , הוא נראה מגיב לדברי מר בר רבמאוחר יותר . פסק דינו של רבינא הובא לפני מרימר לשם קבלת תגובתו. רבינא חברו של רב אשי בחיי רב אשי

.'סמך מר בר רב אשי על הדברים שבתגובת מרימר והתקיף את דעת רבינא207

.א,כו.

012

לעולם , שבה ישנם מזיק וניזקזו שכבמערכת יחסים . וליתר דיוק בין המזיק לניזוק, והמוטרד

התמקד במימדכאשר השיח . 'לשמור וכו, ידו של המזיק על התחתונה ועליו החובה להרחיקתהיה

לקים קניין משותף ניתן היה לשקול קנייני ועסק במערך הזכויות והחובות בין שכנים החוה

הקושי לשנות את , סוג הפעילות, מידת השימוש של כל אחד מהשכנים בנכס: שיקולים שונים כגון

ולא יצטרך להרחיק , ייתכן והמטריד יצא וידו על העליונה, על פי שיקולים אלו 208.'פעילותו וכו

, כאשר מערכת היחסים בין השכנים הוגדרה בצבעים של מזיק וניזק, אולם. את פעולתו המטרידה

.רהההכרעה לחובותו של המזיק מידית וברו

נימוקו של רבי יוסי בברייתא בבבלי. 5

דוגמא נוספת לשינוי השיח ומעבר להנמקה נזיקית מצויה בברייתא לקמן העוסקת ישירות

. מופיע בברייתא בתלמוד הבבלי ומקביל לאמור בתוספתא, הנימוק שיובא. בנימוקו של רבי יוסי

. קיים שינוי משמעותי בין הברייתא בבבלי ובתוספתא, עם זאת

כדרך שעשית בתוך שלך '(: ט, א)הנימוק לדברי רבי יוסי בהלכת חרדל ודבורים מופיע בתוספתא

.'אף אני עושה בתוך שלי

209:נימוק זה מופיע בברייתא בבבלי בשינוי לשון משמעותי

סי מתיר בחרדל מפני שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי רבי יו...תא שמע

הרחק דבורך מן חרדלאי שבאות ואוכלות לגלוגי , הרחק חרדלך מן דבוראי

210.חרדלאי

208

ראובן חפר גומא : שאלה': בדעת רבי יוסי( י, קח ש"ת הרא"שו)ש "שיקולים מעין אלו מופיעים בדברי הרא.

וגם מסריח בחצר , בוקעין ועוברין דרך חומת מרתף שמעון, וכשרבו המים, שמי גשמים יקלחו לתוכה, בחצרועל הניזק להרחיק עצמו (: ב, ב כה"ב)דאמר , ואף לרבי יוסי. ל שראובן חייב לסלק היזקו"נ; שמעון מריח המים

ר לו ואי איפש, וגם תשמיש של שמעון קבוע; דנפיש היזקא דשמעוןכיון , הכא מודה, היכא דלא הוי גירי דיליה, י שהבור קדם לאילן"אעפ, דלא קאמר רבי יוסי אלא בבור ואילן. דאין דירה בלא מרתף וחצר, לסלק את עצמו

ובקל יכול הניזק לסלק , משום דסתם בור הוא מים מכונסין, שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, לא יקוץוגם לא , לכן הקלו בו חכמים, האי תשמיש קבועובור לא הויא כולי . ה אמה"עצמו ולהרחיק את בורו מן האילן כ

.'...נפיש היזקא כולי האי209

.שינויי משמעותיים בכתבי היד יצויינו בהתאם. הנוסח המובא הוא נוסח הדפוסים. 210

, ואולם בדף כה הובאה ברייתא זו ללא כל דיון בדעת חכמים. ב, ברייתא זו הובאה לקמן גם בדף כה. א, יח. נראה שברייתא זו הועתקה . רחבת דבריו ביחס לכל דיני המשנהאלא כנימוק לדברי רבי יוסי בלבד וללא ה

.כמבואר בפנים, ממקומה בדף יט על בסיס השינויים שחלו בה

019

אלא , רבי יוסי מתיר בחרדל לא על בסיס הטענה הקניינית, על פי הנימוק המובא בברייתא זו

ובכך ' בורים של שכן אהסומך את החרדל לד', שכן ב. מנימוקים הקשורים למערכת יחסים נזיקית

הצידוק . טוען כלפי בעל הדבורים שהחרדל ניזוק מהן, מקרב את אפשרות הנזק והמטרד לדבורים

, לכאורה, מבוסס על ויכוח, המתיר לבעל החרדל לסמוך, המשפטי המובא לדעתו של רבי יוסי

שמוצא , בעל החרדל. המתרחש בין שני השכנים ונוגע בשאלה מי הוא הניזוק בנסיבות המקרה

, וטוען שלא הוא המזיק, עונה לבעל הדבורים באותו מטבע לשון, עצמו מותקף בידי בעל הדבורים

. אלא הוא הניזק מאחר והדבורים אוכלות את החרדל

ניתן להציע שלפנינו שני מקורות תנאיים שונים ? מהו היחס בין הברייתא בבבלי לתוספתא

ואולם הקרבה הלשונית בין לשון . ברי רבי יוסיהמצביעים כל אחד על מגמה אחרת בהסבר ד

וכי שינויי , הברייתא ללשון התוספתא מעלה את האפשרות שמקורה של הברייתא הוא התוספתא

המגמה הכללית 211נעשו בעקבות, המסיטים את הדיון מן ההיבט הקנייני אל זה הנזיקי, הלשון

כפי , המאפיינת את החשיבה של אמוראי בבל המאוחרים ומגמת ההרחבה של התלמוד עצמו

. וכדלקמן( ב-א, חי)שבאו הללו לידי ביטוי בסוגיה בדף זה

: המופיע בברייתא בבבליעולות שתי אפשרויות להסבר הנימוק 212בקרב הראשונים והאחרונים

. טענת קיזוז בין שני מזיקים.א

קבעו חכמים שנמנעת ממנו הזכות , כאשר הראשון עשה שלא כהוגן". ידיים הנקיות"טענת ה. ב

כאשר האדם מזיק בעצמו אין לראותו כניזוק , או בניסוח חריף יותר, לתבוע הרחקה מחברו

.ולחייב את חברו בהרחקה

הויכוח בין הצדדים הוא בשאלה . ברי רבי יוסי היא שעל המזיק להרחיקהנחת היסוד בהנמקת ד

עולה שהשיח , מסך הדברים בהסבר רבי יוסי על פי הברייתא בבבלי. מי נחשב מזיק, זו עצמה

ללא שימוש כלשהו בטיעונים , שנוצר בין השכנים מבוסס ומתקיים במישור הנזיקי בלבד

.הקניינים

211

, (עורכים)בויארין ואחרים ' ד ',הברייתות בתלמוד הבבלי ויחסן למקבילותיהן שבתוספתא, 'י פרידמן"ש. עמודים , ס"ירושלים תש, חיים זלמן דימיטרובסקי' מחקרים בספרות התלמודית לכבוד פרופ: עטרה לחיים

200-163. 212

' ובשיעורי ר' ד', אריה לייב סימן צו א' בחידושי ר', אמר רב פפא'ה "ד' עיין בדברי רבינו יונה יח עמוד ב. .אות יד עמוד יא, ג"בני ברק תשנ, ב"כרך י ח מסכת בבא בתרא רוזובסקי על שמואל

001

הרי שלפנינו שינוי שנעשה בעקבות מעבר , רו של הנימוק בברייתאאם נכונה השערתי ביחס למקו

. ומכאן השינוי בנימוקו של רבי יוסי, לשיח נזיקי בתורת האמוראים ובדברי התלמוד בעקבותיהם

במקרה זה השינוי זה לא נעשה באופן מפורש ומוצהר בידי , בשונה מן הדוגמאות שהובאו לעיל

. במהלך מסירת הברייתא העוסקת בדעתו של רבי יוסי', בדרך אגב'אלא כ, אחד האמוראים

המהפכה הנזיקית –סיכום . 6

את אבני הדרך , לדעתי, המהוות( וסתם התלמוד)בפרק זה עקבנו אחר המימרות האמוראיות

עיקרו של השינוי . הבולטים למה שכיניתי המעבר לשיח נזיקי בשיח ההלכתי בהלכות שכנים

, מחד גיסא, רבי יוסי. חובה וזכות –בדבריו שני חלקים . י יוסימתרחש ביחס להסבר דברי רב

מכיר בזכותו של הפרט במרחב משותף לעשות בתחומו את אשר יחפוץ בשם ההגנה על הקניין

בנסיבות בהן לא מתקיימת הגנה זו מחייב רבי יוסי את היחיד להרחיק , מאידך גיסא. האישי

.מטרד או מפגע מזולתו

בקרב אחרוני אמוראי בבל ובעקבותיהם בדברי סתם התלמוד בכמה שינוי השיח שהתרחש

הן ביחס לנימוקים הפוטרים שכן מלהרחיק : מתייחס לשני חלקי המשוואה של רבי יוסי, מקומות

.והן ביחס לנימוקים המחייבים שכן מלהרחיק מטרד על פי עמדתו, מטרד

המכנה את ( ב, יט)דבריו של רבינא אחד מאבני הדרך המרכזיים בתהליך המעבר ושינוי השיח הם

יש להבין את עמדת חכמים , לדעתו. מערך הכוחות בין השכנים בתארים הלקוחים מעולם הנזיקין

, תיאור זה. 'על המזיק להרחיק את עצמו': המחייבים הרחקת מטרד משכן על פי הנימוק העקרוני

רך חשובה בקביעת השיח מהווה פריצת ד', אף שאינו משנה את פרטי ההלכה הידועה בפרק ב

בעקבות דברי , סתם התלמוד. שהופך מעתה ואילך לשיח שמעורבים בו שקולים נזיקיים, ההלכתי

פרשנות זו לדברים . 'על הניזק להרחיק את עצמו': מבאר את עמדת רבי יוסי בהתאם, רבינא

תוספתא על פי הנימוקים המפורשים של רבי יוסי ב, עד כה. משנה את הטון העיקרי בדבריו

אני עושה –טען רבי יוסי לפטור מחובת הרחקה משיקולים של הגנה על הקניין האישי , ובמשנה

שעל הניזק , ללא נימוק, ונקבע, עתה הוסט משקל הכובד אל מהות תארי הצדדים. בתוך שלי

כמובן שפרשנות זו לדברי רבי יוסי אינה משנה את פרטי ההלכה התנאית . להרחיק את עצמו

הד לשינוי זה מתבאר . אולם היא משנה את השיח ואת העקרונות ההלכתיים, ד כההידועה ע

, יח)כפי שהובאה בברייתא , בנימוק דעתו של רבי יוסי במחלוקת אודות סמיכת חרדל לדבורים

000

-בשיקולים שכל צד מעלה ( ט, א)ההנמקה המובאת בברייתא שונה מזו האמורה בתוספתא (. א

אני עושה בתוך –פתא נטען בשם בעל החרדל הסומך לבעל הדבורים בתוס. נזיקי לעומת קנייני

בברייתא בבבלי מוצגת דעתו של רבי יוסי המתיר לבעל החרדל לסמוך לדבורים , לעומת זאת. שלי

השאובה כולה , הנמקה זו. כשם שאני מזיק לך כך אתה מזיק לי: על בסיס שקולים נזיקיים

על , 'את ההנמקה של הגמרא את דעתו של רבי יוסי לעיל מאירה באור שונה, מעולם דיני הנזיקין

מערך השיקולים העומד בבסיס דעתו של רבי יוסי מאורגן מעתה ואילך . 'הניזק להרחיק את עצמו

הטענה הקניינית הברורה שעמדה בבסיס דעתו . פי קנה מידה נזיקי על מכלול האפשרויות שבו-על

עד כאן ביחס לצד הזכויות בדעתו . ל מכריע ומרכזיעל פי התוספתא והמשנה לא מהווה עוד שיקו

.להלן סיכום המהפכה ביחס לצד החובה בהסבר דברי רבי יוסי. של רבי יוסי

לדעתו יש (. ב"כה ע)אבן דרך מרכזית אחרת במהפכה הנזיקית היא דעתו ההלכתית של רב כהנא

בנסיבות אלו גובר השקול , על פי דעתו. לסייג את עמדתו של רבי יוסי במקרים של גיריה דיליה

וחרף העובדה שעל פי אמות מידה קודמות היה מקום להגן על פעילותו של , הנזיקי על זה הקנייני

מחויב השכן להימנע מפעילות זו בשל הזיקה הקרובה והישירה , שכן על בסיס הטענה הקניינית

ם שיקולים הזהים הטיעון הקנייני נסוג מפני שקולי, במילים אחרות. בין המעשה והתוצאה

עושה שימוש בדברי רבו בנסיבות , תלמידו של רב כהנא, רב אשי. לשיקולים של זהירות מפני נזק

. 'שגרמה לתנודות במבנה של שכן ב' עצירת שומשומין של שכן א –של הטרדה ולא של נזק

מנסה הגמרא . אותה מוביל סתם התלמוד, בשלב הבא מופיעה הרחבה משמעותית לדברי רב כהנא

מסקנתה היא (. ב, כב)לברר לאור דבריו את עמדתו של רבי יוסי ביחס למשנת הסולם והנמייה

שרבי יוסי מודה בנסיבות של משנה זו שעל בעל הסולם להרחיק סולמו משובך חברו מחשש

עד עתה הובנה משנה זו כשאר . בכך למעשה התרחשה מהפכה של ממש. שתעלה נמייה לשובך

ילות חובה של הרחקת מטרד ללא זיקה למבחני הנזיקין ולמידת הקשר המשניות בפרק המט

עומדת , כפי שפורט בפרק הקודם, בבסיס דיני ההרחקה. המיידי בין המעשה והתוצאה המטרידה

זכות זו מטילה . זכותו של הזולת לקיים אורח חיים שגרתי ואיכותי בנכסו הפרטי או המשותף

אף ללא , מטרידים' חום וכדו, מראה, ריח, ייצרת קולחובה על השכן להימנע מכל פעילות המ

עתה מתבאר שרבי יוסי מחייב הרחקה במקרה זה רק משום . פגיעה פיסית ברכוש או בגוף

, חובות ההרחקה מעתה ואילך. כלומר של ודאות מטרד קרובה, שמדובר בנסיבות של גיריה דיליה

רבי יוסי מחייב את ההרחקה . ופן מוחלטהן נזיקיות בא, על פי הסבר הגמרא בדעתו של רבי יוסי

001

במקרה זה המהפכה הנזיקית צמצמה את . בין שכנים רק על בסיס מבחן גיריה דיליה ותו לא

יש להבין באופן זה את כל דיני , על פי דעתם של חלק מהראשונים. תחולתם של דיני ההרחקות

ת ההגדרה של גיריה משום שהם עומדים תח, בכולם מודה רבי יוסי. ההרחקות של פרק שני

אלא , לא קיימים דיני הרחקות הנובעים מההגנה על השימוש במקרקעים, במילים אחרות. דיליה

הטיעון הקנייני נותר מצומצם ומוגדר לשני מקרים בלבד בהם לא מתקיימות . רק דיני מניעת נזק

.הנסיבות של גיריה דיליה

001

דברי סיום

מענף עצמאי או –יום מעתק נורמטיבי של דיני השכנים על ק( מפרק ג ואילך)עבודה זו מצביעה

מוכרת , הכללי והעברי, בעולם המשפט האזרחי. לענף של דיני הנזיקין, זמורה של דיני הקניין

במשפט העברי מוכר המעבר מחיוב . התופעה של מעתקים נורמטיביים מענף משפטי אחד למשנהו

הפרת הסכם 213.התלמודית והבתר תלמודיתמעתק זה מתרחש בתקופה . שבהסכם לחיוב מן הדין

תחת תביעה בגין , יני הנזיקין בגין ההסתמכות שקדמה להבין צדדים נוטה להידון כענף של ד

המבוססת על הרצון החופשי )מעבר זה מוסבר על בסיס חולשתה של ההבטחה . הפרת הבטחה

לעומת החיוב מן הדין בגין עוולה נזיקית , כמקור לחיוב הכספי( והאמינות המוסרית של המבטיח

(.43-45עמודים , שם( )המבוסס על חיוב על פי חוק)

המעתק המופיע בפנינו ניתן להסבר על פי מגמה אחרת המופיעה בכל מערכת נורמטיבית ההולכת

נטייתה של כל מערכת חוקים שהתקדימים הולכים ומצטברים בה . סטנדרטיזציה –ומסתעפת

ה מגמ 214.השומר עליה כמערכת יעילה וזמינה למשתמשים בה, היא לעבור תהליך של התייעלות

תהליכים שונים עברו על המערכת ההלכתית 215‏.זו לא פסחה על עולם ההלכה התנאי והאמוראי

. מצויה מגמה של המשגה ומעבר לכללים, למשל, אמוראיםבקרב אחרוני ה. כחלק ממגמה זו

היא להפוך את , כאמור, מטרתה של מגמה זו. מגמה נוספת היא מגמה של איחוד וקביעת סטנדרט

לכזו המאפשרת לפרטים הנענים לה וכן לפוסקים המורים את , המערכת לאחידה ולשיוויונית

. הנכונים בעת קיומה של שאלה הלכתית דרכה לבחון באופן מושכל וצפוי את מערכת השיקולים

213

הנושא ", 'ברנד' עיין במאמרו של י, להרחבה בסוגיה זו וסקירה אודות מעתקים אלו במשפט הרומי ועוד. -11עמודים , (1112ח "התשס), כדמחקרי משפט ', בין התחייבות חוזית להסתמכות נזיקית –" ונותן בדברים

1. 214

שלא לומר )י קטגוריות משפטיות מובחנות "ט במערכת בעלת היגיון פנימי וממויינת עפארגון נורמות המשפ. הינן חלק , וכן יצירת מערכת המאפשרת לצרכני המשפט לפעול ברמה גבוהה של ודאות, (מערכת גיאומטרית

מן ההגדרות ומאפייני המערכת המשפטית כפי שתוארו בידי שניים ממעצבי הגישה הפורמליסטיות למשפט .H.L.A.Hart The Concept of Law, Oxford 1970, ppא הארט "הל: עשרה והעשרים-במאות התשע

בעיקר ) M. Weber, Economy and Society ,II, New York 641-900 (chap. 8)ומקס וובר 120-150

בראשית דרכה . ית עוברת תהליך הפוךמאוטנר מערכת המשפט הישראל' לדעתו של מ(. 411-411בעמודים והחל משנות השמונים ואילך נטתה הכף לטובתם של גישה ערכית , הייתה בה הטיה מובהקת לפורמליזם

ירידת , מאוטנר' מ. ואינסטרומנטלית הנוטה לפרשנות משפטית המשלבת ערכים חברתיים ועקרונות מוסריים .ג"אביב תשנ-תל ,הפורמליזם ועליית הערכים

215פרקים , גילת' עיין בספרו של פרופסור י, גיל מצוות וטומאה וטהרה, שביעית, על מגמה זו בהלכות שבת.

עיונים ', פורמליזם וערכים')בראון ' ב. ובהערות שם 10, 19עמודים , 0991גן -רמת, בהשתלשלות ההלכהמבחין , (111-111עמודים , ח"ירושלים תשס, ( עורכים)רוזנק ' רביצקי וא' א, החדשים בפילוסופיה של ההלכ

הבחנות אלו נוגעות בשאלת (. שצויינו לעיל)בין מודלים שונים של פורמליזם על בסיס גישותיהם של ובר והארט של המאמר בסופו . מקומן של העקרונות הערכיים מחד וחופש הפרשנות ושיקול הדעת בהליך השיפוטי מאידך

, מודל זה, לדעתו. לאינטואיציות שלנו אודות עמדה זו, לדעתו, הקרוב, הוא מציע מודל שלישי של פורמליזם .ואת דרכם של פוסקי ההלכה שהם בעלי נטיה פורמליסטית במובהק, מאפיין את המערכת ההלכתית

006

במהלכה של מגמה זו מאוחדים ענפי משפט שונים ונקבעות נורמות רוחביות המשותפות לתחומים

. ולענפי הלכה שונים

שהתקיים על בסיס דיני הקניין , הדיון אודות מערכת היחסים בין יחיד וקהילה במרחב משותף

הקושי לקיים . מת סכסוכים הנעדרים את היסוד הקניינייצר הבחנה בין סכסוכי שכנים לעו, בלבד

הבחנה בין סכסוכים שונים והצורך לקבוע אמת מידה אחידה למערכת יחסים בין פרטים או

לשיקול זה יש להוסיף את היעדרו של המבחן הברור . קהילה ייתכן ועמדו בבסיס המעתק שלפנינו

אינו מצב בהיר דיו ואינו , בשונה מנזק, מטרד. והמוחלט בשאלת המטרד המותר לעומת האסור

, דיני הנזיקין. מצב משפטי עמום זה מקשה על קיומם של חיי שגרה בריאים. ניתן לזיהוי מוחשי

. מעשה נזיקי וחובת שמירה מבהירים עמימות זו, המציעים מבחנים מובהקים של תוצאת נזק

כפי שהופיעה במסורת , יםמשכך ברור מדוע בסיומה של תקופת החקיקה הפורה של דיני השכנ

.דיני הנזיקין –עברו דיני השכנים מעתק לעולם ההלכתי השכן , התנאית

אורבניזציה

בשונה מן )סוציולוגי שעמד בבסיס המעתק הנורמטיבי -' חיצוני'ניתן להצביע על גורם משפיע

( י"בא)אות המעבר מחיי קהילה סביב חצרות ומבו(. שצויין לעיל' הפנימי'משפטי -ההסבר התורת

שהייתה , קהילה זו. טשטש את קיומה המוחשי של הקהילה הקניינית( בבבל)למגורים בעיר

נעדרה את היסוד הקנייני המובהק ומשכך גם את , למוקד החיים הדתיים והחברתיים גם בבבל

יסטורי בכך שהוא חולשתו של ההסבר הה, במרומז, כאמור לעיל 216.הבסיס המשפטי המתאים

דני וההגיוניאמונתם באמת ההלכתית ודבקותם בהכרחיותו של ההליך הלמ, מדלג על תודעתם

משכך ראוי הוא שהגורם 217.ומניח נקודת עיוורון ביחס לתודעתם העצמית ,של הפוסקים

.אך לא כגורם סיבתי מכריע ובלעדי, ההיסטורי יתפקד כרקע וכנסיבות הכרחיות בדיון ההלכתי

216

יהודי בבל , גפני' של י אודות הזיקה העירונית בבבל לעומת הקהילה החצרית בישראל עיין בספרו. הד לשינוי זה מצוי בסוגיה הנושקת לכל דיוננו בעבודה . 009-002עמודים , א"ירושלים תשנ, בתקופת התלמוד

רב הונא מכיר בסמכותו של בן מבוי שמפעיל ריחיים למנוע (. ב, ב כא"ב)והיא סוגיית התחרות העסקית , זוההצדקה הבסיסית לדבריו מבוססת על ההיגיון הקנייני , יועל פנ. מחברו להפעיל גם הוא ריחיים במבוי זה

במהלך הסוגיה עולים טיעונים המנותקים מן ההקשר הקנייני המקומי וקשורים לשאלת התחרות . המקומי, הרלוונטי לדברינו כאן, סופה של הסוגיה. 'פסקת לחיותי' –ומכאן עולה הנמקה חדשה , העסקית בשוק החופשי

כל מי שמשלם , לדברי רב הונא בריה דרב יהושע. ריחיים על ההקשר העירוני בלבד מבסס את הלכת הפעלת . מס עירוני נחשב כשייך וכבן המקום ולו זכות להפעיל ריחיים בעיר

217ירושלים ,ההלכה כמחוללת שינוי, רוזנק' א; 01-2עמודים , ד"אפרת תשס, אהבוך עד מוות, ר"הרב שג

עיון : הלכה ופילוסופיה-הלכה מטה', פילוסופיה של ההלכה ויוסף שוואב, הלכה-מטה, 'ל "הנ ; ה"פ, ט"תשס .11-01עמודים , א"ירושלים תשע, (עורך)רוזנק ' א, תחומי-רב

001

יחיד –המשנה והתוספתא : נספח לפרק ב עמדת חכמים וקהילה או סכסוך שכנים

בין שכנים יחידיםסכסוך –דיני החצר המשותפת

ריבוי 'נטען שהמשנה מתעלמת מקיומו של המטרד ( 3פרק -תת)בפרק ב במהלך ניתוח דעת חכמים

המרה זו נקשרת למכלול , להבנתי. ותחתיו מופיע מטרד של קול ורעש, ביחס לפתיחת חנות' הדרך

אלו מעצבים שינויים לשוניים . רחב יותר של הבדלים לשוניים הקיימים במשנה לעומת התוספתא

, המשנה הפכה את היחסים ההלכתיים בחצר ליחסים בין פרטים בלבד. שיח הלכתי שונה בשתיהן

היעדרו של הטיעון אודות ריבוי הדרך 218.על כל המשתמע מכך, ועמעמה את מקומה של הקהילה

, בשונה מן האמור במהלך הפרק העוסק בדעת חכמים. הוא אחד הסימנים המובהקים לשינוי זה

בנספח זה . מן הדברים הבאים עולה קול שונה, בו הוצגה עמדת המשנה והתוספתא כעמדה אחת

כמים הדוגלים בדומיננטיות של הקהילה במרחב המשותף יוצג הבדל משמעותי בין עמדתם של ח

י הצגת הדברים "לעומת המקום הצנוע יותר שתופסת הקהילה עפ, כפי שמשתקף מן התוספתא

.במשנה

:הבדלים לשוניים בין המשנה והתוספתא

מחאה, כפיה, עיכוב. א

:צר או המבוייש לשים לב למונחים המיוחדים בהם משתמשת התוספתא בציון כוחם של בני הח

כופין בני חצר ; (יז,שם)משעבדין אותו לעשות ; (שם)יכולין לכופו ; (טז,מ יא"ב)כופין בני מבוי

כוחם של בני (. ד, ב א"ב)אין יכולין למחות בידו ; (ד, ב א"שם וכן ב, שם)יכולין לעכב ( יח, שם)

ב .כ.שורשם עהחצר למנוע את השכן או הזר לפעול בשטחו מבוטא באמצעות צמד הפעלים ש

וזאת רק בהקשר של היעדר סמכות , במקום אחד וחריג מופיע הביטוי מחאה בתוספתא. ה..פ.וכ

מונח חריג זה (. ד, ב א"ב)לדעת חכמים אין יכולים למחות בידו להפעיל ריחיים בביתו : או כח

במחאה משפטית או בקריאה , בתוספתא, לא מדובר כאן. מצביע על עצמת המונחים האחרים

אלא במונחים כבדי משקל המעניקים כוח רב בידי בני החצר לממש את זכותם על ידי , גשתנר

218

הרושם הכללי העולה מן ההבדלים שיוצגו לקמן הוא שהמשנה המירה את השיח ההלכתי הקהילתי המופיע . שינוי זה מתקרב לשיח הנזיקי בדיני שכנים המפותח בתלמוד . ין שכנים בלבדבתוספתא לשיח פרטי וליריבות ב

טענה זו מניחה הנחה כרונולוגית וספרותית בדבר מערכת היחסים שבין . הבבלי כאמור בפרק ד של עבודה זוואסתפק בטענה שלפנינו שתי , מאחר ואין זה מעניינה של עבודה זו לא ארחיב בעניין. המשנה והתוספתא

.סות שונות של המשנה והתוספתאתפי

004

הבחנות אלו חשובות . מונחים אלו מציינים להוראה טעונה בכח אכיפה רב. 'כפייה וכדו, שיעבוד

ובו נאמר שכופין אותו ( ה, א)למעט מקרה יחיד ובודד , נוכח העובדה שבמשנה אין זכר לכל אלו

ואילו הכפייה , הכפייה היחידה שבמשנה עוסקת בכפיה כספית: ההבדל ברור. ת שערלבנות בי

נוסף לכך הכפייה במשנה עוסקת . בתוספתא בכל המובאות דלעיל עוסקת בכפיה ומניעה פיסית

ואילו , בחובתו להשתתף בבניית בית שער לכלל בני העיר ואינה חודרת לפרטיותו הפיסית

!מלעסוק במשלח ידו הרצוי לובתוספתא עוסקים אנו בעיכוב

הרי שהמשנה בבואה להציג את הסמכות והכוח למנוע , לעומת שלל הפעלים המופיעים בתוספתא

משתמשת בפעל , משכן לפתוח חנות או את היעדר הסמכות למנוע ממנו לעסוק בתעשייה זעירה

ת הדין וכלה החל מהעלאת טענות בפני בי, המחאה היא כלי משפטי בעל משמעויות שונות. מחאה

ברור הוא שמלבד השמעת קול בחצר או , כך או כך. בהבעת אי נחת קולית בלבד ממעשה מסוים

מדובר בעיכוב , כאמור, בתוספתא. בבית הדין אין סמכויות נוספות למנוע מהשכן לבצע את מעשיו

.ממשי ומעשי וכן בכפייה שגם היא נושאת אופי כזה

הוא ההבדל שבין יריבות בין יחידים לעומת יריבות בין ההבדל בין כפייה ועיכוב לעומת מחאה

219,הכפייה והעיכוב הם כלים משפטיים השאובים מכוחה של הסמכות הממוסדת. היחיד לממסד

המחאה היא כלי משפטי המשמש ליריבות שבין יחידים , לעומת זאת. כגון בית הדין או טובי העיר

.ועוד 220כגון מחאה כנגד המחזיק בקרקע

יחיד או בני החצר. ב

היריבות המוצגת . בותהבדל משמעותי נוסף בין לשון המשנה והתוספתא הוא אופן הצגת הירי

השוואה נקודתית בין לשון . במשנה הוא יריבות שבין שני פרטים ולא יריבות שבין יחיד והקהילה

:התוספתא והמשנה בהלכת החנות תעיד על כך

.."למחות בידו ולומר יכולחנות בחצר אין : "משנה

.."דיולעכב על י יכולין יש לו חנות ומבקש לפתחה לחצר השותפין: "ובתוספתא

219

' ג; 21עמוד , ה"ירושלים תשנ, הקהילה היהודית בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ספראי' ז. מחקרים בתולדות ', (ת הדינים בארץ ישראל בתקופת התלמודלתולדות רשויו), אלין דמתמנין בכסף, 'אלון

.01-12עמודים , ו"א תשל"ת, ב"ח ישראל220

, ביחס למחאה שלא בפני המחזיק, ב, ף כחלמשל בד, מונח זה מופיע רבות בפרק ג של מסכת בבא בתרא. אך , מונח משפטי זה מופיע בתלמוד בלבד, עם זאת. א ביחס למספר האנשים בפניהם יש למחות, או בדף לט

. ויש לעיין בדבר, לא במשנה או בתוספתא

001

יתכן ולפנינו חילוף לשוני . בתוספתא מדובר בעימות שבין יחיד והכלל ובמשנה בין שני פרטים

מאימתי קורין ': ל הפונים לעיתים בלשון יחיד ולעיתים בלשון רבים כגון"בלבד המקובל בלשון חז

; (א, ברכות ט) '..אומר.. הרואה ': ומנגד( א, ברכות ו)' ..כיצד מברכין; '(א, ברכות א)' ..את שמע

ואולם צרוף ההבדל הזה להבדלים הנוספים שהוצגו לעיל 221.ועוד, (ג, ברכות ט)' ..מברך על הרעה'

ה שההבדל זה מעיד על עמדות שונות של התוספתא לעומת המשנה ביחס מעלה את ההשער

222.להכרה במעמד בני החצר כגוף מובחן

מעלה את האפשרות שהמשנה נוטה לתאר את , הכללתם של ההבדלים בין המשנה והתוספתא

יחידים ולא יריבות -מערכת היחסים בחצר המשותפת כמערכת משפטית שהצדדים לה הם פרטים

. או מערכת משפטית שבין יחיד וקהילה כבתוספתא

221

י "מראה שבמכילתא דר( 106-101עמודים , ט"ם תשנ-י, המכילתות לפרשת עמלק, י כהנא"מ), כהנא.

' שאלתי את רבי אליעזר': י הנטיה ללשון רבים כגון"ואילו במכילתא דרשב, הנטייה היא לשון יחיד( המוקדמת)-114עמודים , ב"ם תשס-י, העברית בתלמוד הבבלי, ברויאר' י)יוחנן ברויאר . 'אליעזר שאלנו את רבי'לעומת

ר ביני קצוף "תודה לידידי ד. טוען לשיקולים מקומיים לכל חילוף ומעבר לשוני בין לשון יחיד ללשון רבים( 111 .על הפניותיו

222זהר מצביע על . 16, 62-61בעיקר בעמודים . ב"פ, ז"ם תשס-י, ל"בסוד היצירה של ספרות חז, זהר' נ.

תו של היחיד להשתתף כאשר המשנה עוסקת בחוב. הבדל נוסף מעניין ובולט לעין המצטרף למכלול הטענותזאת . במימון עלויות בניית שער הנדרש לבני החצר נמנעת היא מלציין את הגוף העומד כנגד היחיד בני החצר

לעומת התוספתא המציינת באופן מפורש את כוחם וסמכותם של בני החצר והמבוי לדרוש את מימון ההוצאות :הנדרשות

002

משנת חנות שבחצר -נספח לפרק ב

ניתוח ראשוני -משנת חנות שבחצר

ו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר ל

היוצאין

עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני

יכול לישן

223לא מקול הפטיש ולא מקול הרחים ולא מקול התינוקות

משנת חנות שבחצר מורכבת משני . והסיפא של משנת חנות שבחצר נספח זה עוסק ביחסי הרישא

איני -איני יכול לישן ; לא יכול למחות –יכול למחות : המקבילים בלשונם, ראש וסוף, חלקים

משפטי -המצב ההלכתי, בניגוד למצב הלשוני, ואולם. קול הפטיש -קול הנכנסין ; יכול לישן

ברישא קיימת לשכן זכות למחות . השכן בכל אחד מהמקריםמצביע על ניגוד ושוני בזכויותיו של

בדברים הבאים אעמוד על ההבדל העומד בבסיס . ובסיפא אינו יכול לומר דבר, בידי פותח החנות

בדיקת הנוסח המדוייק של המשנה תסייע בידינו להבין את המצב . משפטית זו-שונות הלכתית

.המשפטי לאשורו

הבעיה הלשונית -' יםאבל עושה כל'או ' עושה כלים'

. או ליתר דיוק ביחס למשפט הפתיחה של הסיפא, קיימת מבוכה לשונית ביחס לסיפא של המשנה

איני יכול לישן אינו יכול למחות ולומר': משפט זה קובע את העובדות ביחס אליהן נקבעה ההלכה

.''מקול הפטיש וכו

: פיו הסיפא נפתחת במשפט הבא-על נוסח המשנה כפי שצוטט לעיל הוא הנוסח המופיע בירושלמי

בנוסח זה . '...עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול

האם אי יכולת המחאה ? באמצע המשפט 'אבל'מה עושה מילית הניגוד : י תחביריקיים בו קוש

עושה 'דיון נכנה את המשפט לשם נוחות ה. אתמהה? באה כתגובה לעשיית כלים ומכירתם בשוק

.משפט הלכתי -נכנה 'אבל אינו יכול למחות בידו'את המשפט . המשפט העובדתי -' ליםכ

ברור הוא שמילית הניגוד , לאור ההקבלה שהוצגה לעיל בין הרישא והסיפא בעובדות ובטענות

הרי , ותבעוד שברישא יכול למח. באה לקבוע את השונות ההלכתית בין הרישא והסיפא' אבל'

223

.י נוסח המשנה שבירושלמי"עפ, משנה בבא בתרא פרק ב משנה ג

009

קביעה לשונית . מסמנת את תחילתה של הסיפא' אבל'מכך מתקבל שהמילית . שבסיפא אינו יכול

'עושה כלים יוצא ומוכר בשוק'מה מקומו של המשפט העובדתי . חדשזו יוצרת על פניו קושי

! משפט זה הופך להיות תלוש וחסר מובן? הפותחת את הסיפא' אבל'המופיע לפני מילית הניגוד

תיקון לשוני –' רון אפת

באמצעות העברת –( 'פתרון א: להלן)תיקון הנוסח –פתרון יכול לבוא בדרך קלה ופשוטה

אבל עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק : "לתחילתו של המשפט העובדתי התלוש' אבל'המילית

יקון זה ת. לאור אפשרות זו תתקבל תמונה ברורה של ניגוד הרישא והסיפא". 'ואינו יכול וכו

בחלק . מסתבר שהתיקון קדם לדפוס. מופיע כמות שהוא בנוסח המשנה בדפוס וילנא של הבבלי

הגורר את , מצינו את נוסח המשנה על פי תיקון זה(( 312) 242אוקספורד )מכתבי היד של הבבלי

בנוסח המשנה שבכתבי היד , ואולם. עושה כלים -לתחילת המשפט העובדתי ' אבל'המילית

בו מילית הניגוד , 'בעייתי'ובמשנת הירושלמי מופיע הנוסח ה( 531קאופמן ופארמה )ים המשובח

224.והמשפט העובדתי נותר תלוש', לא יכול למחות'מופיעה לפני המשפט ההלכתי ' אבל'

הסבר ספרותי –' פתרון ב

ניתן לפתור את בדידותו של (. 'פתרון ב: להלן)פתרון מסוג אחר יבוא באמצעות שינוי ההקשר

ון התחבירי למהלך זה הופך את תפקיד המשפט ההיגי! המשפט העובדתי אם נחבר אותו לרישא

זכות . ממשפט בעל תפקיד תיאורי למשפט המורה הלכה או מהווה נימוק להלכה שלפני כן

המחאה של שכן שבחצרו נפתחה חנות וקבילות הטענה שאינו יכול לישון מקול הנכנסין

ולא )ת ולמכור בשוק לעשות בבי, מבחינה מעשית, נובעות מהעובדה שבעל החנות יכול, והיוצאים

משפט זה משמש כנימוק להלכה שיכול למחות בידי חברו שהביא לחצרם המשותפת את (. בבית

לדעתו משמש משפט זה . מצינו התייחסות מפורשת לאפשרות זו 225ח"ת הרלב"בשו. הקונים

... א לו לעשות בשוק "ומבואר דכל שא. מוכר בשוק... תיןדהטעם מפורש במתני': כנימוק להלכה

הלכות שכנים )ם "וכן הוא ברמב) .'שאין כן המכירה יכול לעשות בשוקמה . אינם יכולים למחות

(.'...אבל אינו יכול... א עושה כליםאל' –באופן דומה ( יב,ו

224

ועושה כלים ויוצא "וכן (. קאופמן)עושה כלים ויוצא ומוכר : בכתבי היד של המשנה מצינו שינויי נוסח נוספים. ד אין הבחנה בין אלו ובשניהם משתמע שלפנינו נסיבות חדשות של עושה כלים "לענ(. פארמה" )וכר בשוקומ

.שיוצא ומוכר בשוק225

. ב"מ קנו ס"הובאו דבריו בפתחי תשובה חו. סימן צז.

011

משפיע כאמור על מיקומו , תיקון הנוסח או מתן הקשר שונה, ההבדל בין שתי האפשרויות שהוצגו

על סברות היסוד המבחינות בין שונות ההלכה , ובעיקר, אך, האם ברישא או בסיפא -של המשפט

זכות המחאה מבוססת על . ההבדל נעוץ בקיומן של אלטרנטיבות, ח"על פי הרלב. ברישא ובסיפא

מחוץ למרחב האפשרות לפעילות חליפית. קיומה של חלופה אפשרית לעבודה ולייצור של השכן

, על פי האפשרות הראשונה המופיעה בדפוסים. החצרי מקנה לשכן המוטרד זכות מחאה ועיכוב

. ההבדל בין הרישא והסיפא שונה

הערה כללית לסיום

נמצא שהמשנה , אם נסיר לרגע את המשפט העובדתי ונבחן את הרישא לעומת הסיפא כמות שהן

. לא יכול למחות/ואת ההלכה יכול, שאינו יכול לישון את דברי השכן המתלונן: כוללת שני פריטים

קול של נכנסים ויוצאים לעומת -טענות השכן חושפות בפנינו את העובדות שבהן עוסקת ההלכה

על מנת לחדד את ההבדל בין הרישא והסיפא נפנה להבדל ? מה טומן בחובו הבדל זה. קול פטיש

מופיעה , בטרם הובאו דברי המתלונן, ההלכה בתחילתה של. הכותרת –נוסף שלא טופל עד עתה

המשנה מציינת את התפאורה הרלוונטית שבנסיבותיה מועלות . חנות שבחצר –כותרת למשנה

טוען השכן , שמתקיים בה מקח ומכר, ביחס לחנות זו. עתה מתבררת הרישא היטב. טענות השכן

, מהי התפאורה של הסיפא .שאינו יכול לישון מקול הנכנסים והיוצאים שבאים לקנות בחנות

פניו נראה -על? האם גם הסיפא עוסקת בחנות? בגינה טוען השכן שאינו יכול לישן מקול הפטיש

! אלא לעולם של תעשיה, קולות הפטיש והריחיים אינם מתאימים לחנות של מסחר. שלא כן הוא

עושה כלים ', נראה הוא שמשפט הפתיחה העובדתי? כיצד אנו הקוראים נדע שהתחלפה התפאורה

המקבילה לכותרת שבתחילת המשנה חנות , משמש ככותרת של הסיפא', יוצא ומוכר בשוק

למדנו אם כן ". איני יכול לישן"הכותרת פותחת את הדין בסיפא שאינו יכול לטעון 226.שבחצר

ההלכה בסיפא . ת בהמשךשהמשפט העובדתי משמש כתפאורה לקראת העלאת הטענות המופיעו

אין זכות מחאה , עושה כלים המוכר בשוק -במקרה של תעשייה זעירה : במלואה היא כדלהלן

.לשכנים

226

אף . מעלה שאלות מעניינות על דרכה של המשנה וסגנונה, משפט הפתיחה ככותרת, הפתרון המוצע לעיל. רית להלום משפט זה עדיין קשה מבחינה תחבי, שהוסבר שתפקידו של משפט זה לשמש ככותרת וציון עובדות

נראה . לא ברור מה עושה מילית הניגוד אבל באמצע המשפט, כאמור לעיל...". אבל אינו יכול ...עושה כלים "נראה שסגנון זה משמר את אופן . פ"לימוד המשנה בע –שההסבר הלשוני לתופעה זו נעוץ בתופעה תרבותית

אמרו באופן ובסגנון שונה כרקע והקדמה לדברי משפטי התפאורה נקראו ונ. פ"לימוד המשנה כפי שהיה בעלא כן במצב . פ ניתן לשחק בשינוי הקולות וליצור אפקט של תמונת רקע"בקריאה ע. ההלכה שיובאו בהמשך

יוצא אפוא שמשפט . וממוקדת במימד התחבירי בלבד, של כתיבה המוסרת לנו את דין המשנה באופן חד מימדיאלא זהו משפט פתיחה המהווה , מקרה שאחריו יבוא דין כדרכה של המשנה זה אינו משפט רגיל ואינו תיאור

.זו הסיבה שאין לצפות ממשפט זה להשתלב תחבירית בהמשך. כותרת ורקע

010

סמכות בני החצר או בני המבוי: נספח לפרק ב

במרכזה של מחלוקת התנאים שהוצגה עמד, לעומת זכותו של היחיד, הקף זכויות בני החצר

כפי שיתברר , שאלה זו. פח זה עוסק במקור סמכותם של בני החצרנס. בפרקים א וב של העבודה

מהלך הדברים בעבודה זו מוביל למסקנה שונה . מצויה במחלוקת בין חוקרי המשפט העברי, לקמן

.במעט מן האמור בדברי חוקרים אלו

כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא אחד

ת לשכנו אין יכולין לכופו רבן שמעון בן גמליאל או אף לשכנו מכל בעלי אומניו

227יכולין לכופו

?מנין שאבו בני המבוי או כוחם

נכון . דיני הכפיה המוזכרים בפרק זה מבוססים על דיני השותפות 228,לדעת פרופסור שלום אלבק

, הוא שדרכן של שותפויות בין אנשים להיעשות מתוך הסכמה ורצון בין השותפים העתידיים

הכפייה והחיוב , גמירות הדעת האובייקטיבית'. ואולם בנסיבות אלו מדובר בשותפות כפויה

ולא לפי דעתו הנאתו של , לפי דעתם והנאתם של רוב בני אדם, יםבשביל ההנאה הם אובייקטיב

היכולת ליצור שותפות בעל כורחו של אדם ( . 102' עמ, שם)' יחיד זה ואם לא נהנה בטלה דעתו

(. 105' עמ, שם)' זכין לאדם ועושה טובה לחברו שלא מדעתו'על דין , לדעתו, מבוססת

המבוי או החצר ואת יכולת הכפייה שלהם את האפשרות לבסס את מעמדם של בני , להבנתי

אכן , בנסיבות של יצירת זכות ממונית לאחר. אינה פשוטה ואף מוקשה -היחיד על דיני זכייה

כיצד ניתן להסביר באמצעות דוקטרינה , ואולם. תיתכן אפשרות של שותפות בנכס שלא מדעתו

ם לעסוק במשלוח יד זה או משפטית זו את סמכותם של בני החצר למנוע מן השכן הגר במקו

האם האפשרות המשפטית לזכות את האחר מכירה באפשרות ליצור לו חובות כדוגמת ? אחר

אלבק את סמכותם של בני פרופסור נוסף לכך לא ברור כיצד יפרנס ? ההגבלה בפעילותו היומיומית

ול הכלל של האם גם במתחם זה יח? החצר או המבוי למנוע מיחיד לעסוק במשלח יד בביתו האישי

?וכי לא מדובר בנכס אישי לגמרי? שותפות כפויה

227

.016עמוד , מהדורת ליברמן, טז, מסכת בבא מציעא יא תוספתא. 228

. 112-111דים בעיקר בעמו, פרק ארבע עשר, ו"אביב תשל-תל, דיני הממונות בתלמוד, אלבק' ש.

011

מבססים -על סמך דברי גאונים וראשונים - 230ופרופסור מנחם אלון 229פרופסור אברהם גרוסמן

ולדעתם מדובר בגוף קהילתי שיונק את כוחו , את סמכותם של בני המבוי על משענת ריכוזית

הבסיס המשפטי לפעולתם ולסמכותם של הגופים המוזכרים בפרק . מכוח מקומה של הסנהדרין

.'הפקר בית דין הפקר'הוא , בתרא ועודזה במסכת בבא

, להבנתו. טוען שיש לראות במקורות אלו את בסיסו של המשפט הציבורי התלמודי 231קפלן' ר י"ד

צר או המבוי בין העקרונות המנחים את קביעת הסמכות לבני הח, בהסתמך על ראשוני אשכנז

.הוא תועלת הציבור

להבנתי יש לעדן בהקשר זה את הקביעות בדבר סמכות ריכוזית ובדבר קיומו של משפט ציבורי

עולה שכוחם של בני החצר או המבוי יונק מן , ממכלול הטענות שנטענו בעבודה זו. מובהק

כותם היא התשתית הבסיסית לסמ. החצר או המבוי –הנסיבות המקומיות המיוחדות שלהן

הם , מכח זכותם הקניינית בחצר, בני החצר. ממנה הם יונקים את כוחם, הזיקה הקניינית למקום

232.'חיצוני'נציגיו של רבון עירוני או ציבורי ( רק)ואינם , הרבון המקומי

229

.099-014עמודים , (ה"תשל)ב , שנתון המשפט העברי' יחס חכמי אשכנז הראשונים לקהל': גרוסמן' א. 230

ד -ג, שנתון המשפט העברי ' ,פרק במשפט הציבורי העברי –סמכות ועוצמה בקהילה היהודית , 'אלון' מ.

.16-1,(ז"תשל-ו"תשל)231

.צא-עמודים כז, (ד"תשנ-ג"תשנ)יז דיני ישראל', תועלת הצבור, 'קפלן' י. 232

טובי העיר וחבר, מובן הוא שאין בדברים אלו בכדי לשלול את קיומה של סמכות ריכוזית כדוגמת בני העיר. ', העיר היהודית בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, 'ספראי' עיין ש)שפעלו מכח סמכות ריכוזית ' עיר וכו

עמודים , ח"ירושלים תשכ ,העיר והקהילה, מלחמת קודש ומארטירולוגיה בתולדות ישראל ובתולדות העמים

אופי סמכותם נגע , כמו כן. מבוי אולם מוסדות אלו פעלו בנסיבות של עיר ולא בנסיבות של חצר או, (114-111 .לעניינים המשותפים לכלל בני העיר

011

היזק ראיה: נספח לפרק ד

פתיחה

להבנתי מונח זהו מסמן את סופו של מעבר . 'היזק ראיה'נספח זה עוסק במונח התלמודי הנפוץ

ביטוי מוחלטות השינוי באה לידי . השיח ההלכתי של דיני השכנים משיח קנייני לשיח נזיקי

.וכן במושג היזק ראיה כפי שיוצג לקמן, באופייה של הסוגיה הראשונה במסכת

המשנה הראשונה של מסכת בבא בתרא עוסקת בחובת השכנים השותפים בחצר להקים כותל

:וזה לשונה, מפריד בשטח המשותף

233.בונין את הכותל באמצע -השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר

במהלך הדיון בסוגיה הראשונה בוחנת הגמרא את בסיס החיוב המשפטי לבנות את הכותל בין

, על פי גישה זו. ההצעה העומדת על הפרק היא החובה למנוע היזק ראיה. שותפים-השכנים

בבסיסה של המשנה עומדת זכותו של שכן לחייב את זולתו להשתתף עימו בהוצאות בניית כותל

, כלומר, 'היזק ראיה שמיה היזק'גישה זו טוענת ש. בכדי למנוע את היזק הראיה, מפריד ביניהם

. הכלולה בדיני הנזיקין וגוררת בעקבותיה חיוביים ממוניים, היזק הראיה נחשב לפעילות אסורה

היזק 'פיה -על, מנגד מוצעת הצעה חלופית להסבר הבסיס המשפטי המחייב את בניית הכותל

בניית הכותל , פי הגישה האחרת-על. ין לראות בו סעיף בדיני הנזיקיןוא 'ראיה לאו שמיה היזק

והוראת המשנה נוגעת לטיבו של הכותל ולפרטים נוספים , נעשית מכוח הסכם מרצון בין השכנים

מהלכה של הסוגיה נועד לבחון את (. 'כגון איכות הסביבה וכדו, הנובעים משיקולים עירוניים)

.תנאיים מן המסכת ולהוכיח כאחד הצדדיםהגישות השונות לאור מקורות

כדוגמת הסוגיה ( סתם התלמוד)מופיע רק במקורות אמוראים מאוחרים 'היזק ראיה'המונח

מופע מאוחר זה . ואין לו זכר בדברי התנאים והאמוראים המוקדמים 234,הראשונה שהוצגה לעיל

. אומר דרשני

ניסוח של עקרונות לעומת –ות משפט שונות מאובחנות בין השאר באופן ניסוח החוקים שיט

הספרות התנאית הקפידה לנסח את . (ניסוח קזואיסטי)= וכן כללים לעומת מקרים, תקדימים

ולא באופן של ( דווקני –ניסוח קזואיסטי )מפרט החוקים וההוראות באופן של מקרים והוראות

233

.א, משנה בבא בתרא א. 234

. ב, ובדף נט, ב, בדף ו: כ עוד פעמיים"בסה.

016

הדיון התלמודי המאוחר מאופיין בין השאר במגמת המשגה של פרטי 235.כללים ועקרונות

236.המקרים וההלכות הקודמים לו

אודות הניסוח המאוחר של יחסי שכנים והשימוש , ניתן היה לפתור את השאלה שהוצגה לעיל

על פי המגמה הכללית של אמוראים מאוחרים הפועלים להמשגת ההלכה , במושג היזק ראיה

השינוי שהתרחש בעולם המחשבה האמוראי המאוחר , בעבודה זוכפי שהוצג , ואולם. הקדומה

.אלא נעשה גם במישור אחר, כללים-אינו מתקיים רק על ציר פרטים

ואת הגיונה של , בדברים הבאים ישנו ניסיון לבחון מחדש את שורשיו של המושג היזק ראיה מחד

דיני נזיקין כבסיס לדיני מעבר השיח מדיני קניין ל. סוגיית הפתיחה למסכת בבא בתרא מאידך

, ביניהם גם על אופן החשיבה אודות חלוקת הרכוש בין שותפים, השכנים השפיע בתחומים שונים

.וכן על מערכת היחסים ביניהם בפרטים נוספים כפי שיוצג לקמן

שתי גישות –היזק ראיה

איה מובאים מספר העוסק בסוגיית היזק ר( ג עא -בבא בתרא ב א, בבלי)במהלך הדיון התלמודי

בכדי ( בניית כותל)על חיוב הרחקה או נקיטת צעדים אחרים , לכאורה, מקורות תנאיים המורים

.מן המקורות הללו ניתן ללמוד מהו היזק זה .למנוע היזק ראיה

אחד מן המקורות המובאים בסוגיה עוסק בהיזק המתרחש לזולת בעת שהותו בביתו או בחצר

: השוהה בחצר כלפי שכן אחר השוהה בגגו וצופה עליו מתהלך בחצרוטענת שכן אחד . המשותפת

מאחר ואינך קבוע בתשמישך בגג , כלומר. 'דאיצטנע מינך, עידנא סליקא ואתיתולא ידענא בהי '

איני יודע מהם הזמנים בהם תבוא להשתמש בגגך כך שאוכל , ואנוכי קבוע בתשמישי בחצר

מטענה זו למדים אנו שעיקרו של . בניית כותל מפרידולכן חייב אתה להשתתף ב, להצטנע מפניך

. היזק הראיה נוגע לתחום השימוש של הזולת בחצריו בצנעה

בזכות לפרטיות בשטח שבבעלותו של , אם כן, מכירה, 'היזק ראיה שמיה היזק'הגישה הסוברת ש

.אדם

235

.11-01' עמ 0926ירושלים , כך דרכו של תלמוד', צורתו הקזואיסטית, 'זילברג' מ .

. L. Moscovitz, Talmudic reasoning: From Casuistics to Conceptualization, Tubingen

2002 .236

011

ותו במסגרת האם יש לקטלג א: בקרב הפרשנים השונים קיימת מחלוקת בהגדרת אופיו של הנזק

או , 'נזקי אדם באדם'כ, ('הא דתנן'ה "א ד"בבא בתרא נט ע, בבלי)ן "ובלשונו של הרמב, נזקי גוף

בה הגינה נפסדת כי אינו יכול להשתמש', (י, תשובה צח)ש "ובלשונו של הרא, במסגרת נזקי רכוש

אין עושה בהן הראיה עצמה ': ד"מ שעח סק"ע חו"וכן הוא בסמ)' תשמיש צנוע מפני היזק ראייתו

(.'..מכח שיבוש ממנו, אלא שגורמת היזק כגון שחברו לא יעשה עסקיו בחצר, היזק

את ההבחנה בין שתי הגישות ( ה, א)הרב יחזקאל אברמסקי מנסח בפירושו לתוספתא בבא בתרא

היזק'ו 'היזק שלילי'יש להבחין בין , לדעתו. נזק רכושבאופן שונה מן ההבחנה לעיל בין נזק גוף ו

, היינו שבעל הגינה ישתמש בה כדרכו גם בדברי הצנע, יש היזק חיובי, 'פי גישה אחת-על. 'חיובי

פי -ואילו על. 'מזיקוו, הוא רואה כשהוא משתמש תשמיש צנוע, ושכנו מדי הסתכלו בכל פעם ופעם

ביטוי למעשה נזק –חיציו הישירים של המביט ]=הוה היזק מחמת גיריה דיליה ', הגישה השנייה

היות עוד מקום מוכשר לתשמיש נפסדה הגינה שאפסה מ, של היזק ראיתו[ השווה למעשה ישיר

.'צנוע

הבסיס המשפטי להגנה על הפרטיות

מסכת בבא בתרא עוסקת בחלקה הראשון בהסדרת מערכת היחסים בין שכנים ושותפים ברמת

ת גבולות השימוש בחצר קובע א( 'ומקצתו של פרק ג)של המסכת ' פרק ב. פירוט ודיוק גבוהה

או ההרחקה הראויה , המרחק שיש להניח את הסולם מן השובך של הזולת: כגון, המשותפת

חובות הגרים בשכנות כוללת . בורו של חברו/הנדרשת מחופר בורות מים בחצר להרחיק מכותלו

של בביתו( אפיה)י דין המשנה אין להעמיד תנור "עפ. גם התייחסות למתחם הפרטי של השכנים

וכן קיימת הגבלה על שימוש בבית הפרטי דוגמת , אדם ללא הרחקה ראויה מדירתו של זולתו

במהלך פירוט זכויות השכנים מופיעה . מחשש פגיעה באוצר התבואה של השכן, פתיחת רפת בקר

המשנה מחייבת הרחקה והגבלת בניה מחלונו של . גם התייחסות למה שנראה כהגנה על הפרטיות

:הזולת

014

לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח ...יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפיןלא

237.כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים

המרוכזות כולן בסוגיית הפתיחה של מסכת בבא , הגנה מעין זו מפורטת במספר נוסף של ברייתות

.דיון לגביהןבהמשך יורחב ה. בתרא

במהלך , עם זאת. כוללות את ההגנה על פרטיותו של אדם בביתו האישי, כך נראה, הלכות אלו

השיח ההלכתי בספרות התנאים וכן בספרות האמוראית המוקדמת לא נוסחה מערכת חובות

הנימוק האמוראי . ההרחקה והזהירות מפני הפגיעה בפרטיותו של אדם במונחים של היזק ראיה

כך . צניעות –רש המובא בדיון אודות משנה זו מעלה טיעון הלקוח משדה שונה לחלוטין המפו

:בדבריו של רבא בסוגיה הסמוכה למשנה דלעיל

לא לישוייה בר ' בר ד: סבר רמי בר חמא למימר. לא יעשנו גדול -היה קטן

שפיר -אבל בר תרתי לישוייה בר ארבעה , דקא שקיל תמניא בחצר, תמניא

בפיתחא , בפיתחא זוטרא מצינא לאצטנועי מינך: ל"מצי א, ל רבא"א; דמי

238.רבה לא מצינא אצטנועי מינך

האוסרת , מציע פרשנות מצומצמת למשנה, (דור רביעי לאמוראי בבל וגיסו של רבא)רמי בר חמא

בבסיס הלכת המשנה הנימוק העומד , פי רבא-על. ונדחה בידי רבא, על הגדלת שטח החלון

כאשר אדם . המחייבת הרחקה מחלון הזולת הוא ההגנה על שימושו הצנוע של הזולת בחצר

. מרחיב את שטח חלונותיו הפונה לחצר המשותפת מצר הוא בכך את שימושו הצנוע של הזולת

, (החצר)=החובה לשמור על השימוש הצנוע של הזולת קיימת הן ביחס לשימושו במתחם המשותף

לא ': ע בסופה של המשנה המצוטטת לעילכך מופי. ביחס לביתו הפרטי, ובמידה רבה יותר, והן

האיסור הוא לפתוח פתח כנגד פתחו . 'יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון

.או חלונו של הזולת בביתו הפרטי

237

.ז, משנה בבא בתרא ג. 238

.א"בבא בתרא ס ע, בבלי.

011

ן מביאה הגמרא את הדנה במכלול חובות ההרחקה של הפתח והחלו( שם)בראשיתה של הסוגיה

(. י"דור ראשון לאמוראי א)יוחנן ' דרשתו של ר

וישא בלעם את עיניו וירא ( ד"במדבר כ: )דאמר קרא, ר יוחנן"א? מנהני מילי

, ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה? מה ראה, את ישראל שוכן לשבטיו

. ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה: אמר

, בבואו לקלל, בלעם. של מחנה ישראל הוא בהיותו גדור בענייני צניעות מדרשה זו עולה שייחודו

מה טובו -ראה את זהירותם של ישראל בתחום זה וקללתו הפכה לברכה הידועה והמסורתית

הוא , קרי באופי מחנה ישראל, הטוב והיפה באהלי ישראל. אהליך יעקב משכנותיך ישראל

".ם מכוונים זה לזהפתחים שאינ"הצניעות שבאה לידי ביטוי ב

והובאו בידי סתם הגמרא , יוחנן לא נאמרו ישירות ביחס למשנה המצוטטת לעיל' יתכן ודברי ר

ואינו מכיר בחובה , יוחנן עסק בדרשת הפסוק בלבד' ייתכן ור, במילים אחרות. להנמקת העניין

נן מכיר במושג יוח' לצורך הליבון המושגי די בכך שר, ואולם. משפטית הנגזרת מדיני הצניעות

ולא )החלה גם במרחב הטריטוריאלי ( ממונית-אף אם לא משפטית)הצניעות כקטגוריה הלכתית

.קרי במערך היחסים בין שכנים, (רק במשור הלבוש

בניית חלון או שקיימת חובת הרחקה בין שכנים במתחם משותף החלה על ,העולה מכאן הוא

, עמדה זו. הזולת בשטח המשותף ובביתו הפרטי שנובעת מן ההגנה על שימושו הצנוע של, פתח

.כאחד( רבא)ואמוראי בבל ( יוחנן' ר)י "הובעה בידי אמוראי א, כאמור

ומלמד על גישה שונה בתחום , השימוש בדיני הצניעות ולא במושג היזק ראיה אינו עניין שולי

ושג היזק ראיה השימוש במ, כפי שיוכח לקמן. ההלכתי בו מתקיימים דיני ההרחקה בין שכנים

ואילו השימוש בהנמקת , מצביע על קיומם של דיני הרחקה בין שכנים כחלק מדיני הנזיקין

ההרחקה מטעמי צניעות מותיר את מרחב הדיון והשיח ההלכתי בין שכנים בשדה שיח רחב ושונה

שיח הלכתי זה מכיר בקיומה של רגישות ברמה גבוהה לאיכות חייו של הזולת . מהשיח הנזיקי

.בתחומים שונים שהם לבר נזיקיים

012

סוגיית המבוא -היזק ראיה

משגירה לראשונה את , (ר"ה: להלן)העוסקת בהיזק ראיה , סוגית הפתיחה של מסכת בבא בתרא

סוגיית הפתיחה . הוצגו לעיל, וכן התחנות השונות בהרחבת תחולתו, הרקע המושגי. המושג הזה

. של המסכת' ון המאפיין את פרק אר גם לדי"למסכת גוררת את המונח ה

של מסכת בבא בתרא ' פרק ב. 'מפרק ב' לשם הבנת החידוש שבמעשה זה יש לאבחן את פרק א

של 'דירה פרטית'עבר מקום מ, כפי שצוין לעיל, בסיסו המשפטי. עוסק בדיני ההרחקות בין שכנים

'?את פרק א מהו הנושא החורז. של דיני הנזיקין 'קומות-בנין רב'דיני שכנים ל

:נעיין באופן מודגש במשניות הפרק

את הכותל באמצע מקום שנהגו בונין השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר[ א]

הכל כמנהג המדינה בגויל זה נותן בוניםלבנות גויל גזית כפיסין לבינים

שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן

ה בכפיסין זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים בלבנים זה נותן טפחיים ומחצ

טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של

: שניהם

אותו אבל בבקעה מקום שנהגו שלא מחייביןוכן בגנה מקום שנהגו לגדור [ ב]

שה חזית אותו אלא אם רוצה כונס לתוך שלו ובונה ועו אין מחייביןלגדור

בוניןמבחוץ לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים שלו אם עשו מדעת שניהן

את הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן לפיכך אם נפל הכותל המקום

: והאבנים של שניהם

המקיף את חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת [ ג]

מר אם עמד וגדר את הרביעית אותו רבי יוסי או אין מחייביןהשלישית

: מגלגלין עליו את הכל

019

אותו לבנותו עד ארבע אמות בחזקת שנתן עד מחייביןכותל חצר שנפל [ ד]

אותו סמך לו כותל אין מחייביןשיביא ראיה שלא נתן מארבע אמות ולמעלה

בחזקת שלא מגלגלין עליו את הכלאחר אף על פי שלא נתן עליו את התקרה

: א ראיה שנתןנתן עד שיבי

אותו לבנות בית שער ודלת לחצר רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל כופין[ ה]

אותו לבנות לעיר חומה ודלתים ובריח רבן כופיןהחצרות ראויות לבית שער

שמעון בן גמליאל אומר לא כל העיירות ראויות לחומה כמה יהא בעיר ויהא

: רה הרי הוא כאנשי העיר מידכאנשי העיר שנים עשר חודש קנה בה בית די

את החצר עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה ולא את חולקיןאין [ ו]

השדה עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה רבי יהודה אומר עד

שיהא בה תשעת חצאי קבין לזה ותשעת חצאי קבין לזה ולא את הגנה עד

עקיבא אומר בית רובע ולא את שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה רבי

הטרקלין ולא את המורן ולא את השובך ולא את הטלית ולא את המרחץ ולא

את בית הבד עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו

חולקין ואם לאו אין חולקין אימתי בזמן שאין שניהם רוצים אבל בזמן

ו וכתבי הקודש אף על פי ששניהם ששניהם רוצים אפילו בפחות מכאן יחלוק

:רוצים לא יחלוקו

פרק זה , שם הודגש מימד ההרחקה ואיסור העשייה' בשונה מן הפעלים המלווים את פרק ב

היא החובה ', כפי שעולה בברור ממשנה ד, חובה זו. ' מחייבין אותו', 'בונין' –מדגיש את החובה

בניית כותל זו נועדה לצרכי סימון 239.ות בנייתםבהוצא להשתתף, וליתר דיוק, לבנות כותל או גדר

אין חולקין את החצר עד ': סופו של הפרק מלמד על תחילתו וכן על כולו. גבולות הקניין והפרדה

אך גם , (משנה ג)בשדהו , (משנה א)זכות זו קיימת לפרט בחצרו . '...שיהא בה ארבע אמות לזה

הקהילה זכאית לכפות את היחיד להשתתף עימה (. משנה ו)י רשות הרבים לבני החצר ביחס לבנ

בהוצאות בניית בית שער ודלת שנועדו לצרכי בטיחות וכן לשמירת הפרטיות מפני העוברים

239

של )' דין חיוב במתני': 'ברכת שמואל'ברוך בער ליבוביץ בספרו ' הבחנה בין הפרקים מצויה בדבריו של ר.

אלא דמחוייב , דשם לא הוי חיוב בממון, לא דמי לדין כותל דריש פרק לא יחפור ושאר הרחקות.( פ.מ –פרק א .א,א, 0911יורק -ניו, מסכת בבא בתראעל , ברכת שמואל .'..ומשועבד לעשות כותל שלא יהא מזיק

011

וכולל , אם כן עוסק בזכות הגדרת הקניין האישי של הפרט במרחבים השונים', פרק א. והשבים

.לואת החובה של הזולת לשאת בהוצאות א

. המשנה האחרונה מלמדת שזכות זו מוגבלת בדרישה לאפשר שימוש סביר בנכס אותו מחלקים

, ליחיד לא קיימת זכות להגדרה עצמית אם מימושה מונע את האפשרות הסבירה להשתמש

ניתן לומר שהפרק , באופן כולל. או בחצר המשותפת לאחר החלוקה, בבגד שהיה משותף, למשל

.ל דיני חלוקה הנגזרים מזכות הקניין האישי בממון או במקרקעיןעוסק בהיבטים שונים ש

240מהלכה של הסוגיה הראשונה

לכל אחד מן . ת האם היזק ראיה שמיה היזק או לאבפתיחת הסוגיה מוצגת מחלוקת קוטבי

מחלוקתם באה לידי ביטוי באופן הבנת המצב המשפטי . הצדדים ראיות לשונויות ולוגיות לדעתו

לדעה הסוברת שהיזק . של המשנה העוסקת בשותפים בחצר הרוצים לבנות כותל מפריד ביניהם

על פי . לשכן מטעמים של היזק ראיהבניית כותל מפריד היא זכות המוקנית , ראיה שמיה היזק

.הדעת האחרת בניה זו נעשית בהסכמה בלבד

מהן , בעיקר ממקורות תנאיים, הגמרא מציגה שש ראיות. מהלכה של הסוגיה בנוי בתבנית קבועה

ולאחריה הגמרא מגיבה , עולה לכאורה שישנה חובה לבנות כותל מפריד מטעמי היזק ראיה

. ת שהיזק ראיה לא שמיה היזקבתשובה המגנה על הדעה הסובר

:אציג לקמן שני מהלכים קצרים הלקוחים מהסוגיה על מנת לעשות בהם שימוש לאחר מכן

ותני ; אמות' ד -בין מלמעלה בין מלמטה ובין מכנגדן , החלונות: תא שמע. 5

מכנגדן , כדי שלא יעמוד ויראה -מלמטן , כדי שלא יציץ ויראה -מלמעלן : עלה

! פילכדי שלא יא -

. הזיקא דבית שאני

עושין לו -גג הסמוך לחצר חבירו : דאמר רב נחמן אמר שמואל, תא שמע. 2

לדידי : דאמר ליה בעל החצר לבעל הגג, שאני התם! אמות' מעקה גבוה ד

240

של סוגיית הפתיחה למסכת עריכתה ומגמתה , 'פוקס' יה הוסבר לאחרונה בידי עהמבנה המיוחד של הסוג. . 011-21עמודים , (ח"התשס)כג סידרא, 'בבא בתרא

010

ולא ידענא בהי עידנא , לדידך לא קביעה לך תשמישתך, קביעה לי תשמישי

.סליקא ואתית דאיצנע מינך

אמות ' ה עוסקת בברייתא ממנה עולה שישנה חובה להרחיק כותל מחלון הזולת דהראיה הראשונ

מאשר על פניו את , פי אמות המידה של הסוגיה-על, נימוק זה. בכדי שלא יראה את הנעשה בבית

תשובת הגמרא היא שהיזק ראיה בבית שונה והוא מוסכם על . התפיסה שהיזק ראיה שמיה היזק

.הכל

לדעת האמורא רב נחמן בשם שמואל . בנסיבות של גג הסמוך לחצר חברוהראיה השנייה עוסקת

בבואה להגן על השיטה הסוברת , תשובת הגמרא. אמות' חייב בעל הגג להקים מעקה גבוה ד

שוויון -מאחר וקיים אי, שנסיבות אלו הן מיוחדות מאוד, שהיזק ראיה לאו שמיה היזק היא

בה באופן תדיר בחצר אינו יודע מתי יגיע בעל הגג בעל החצר המשתמש. בשימוש בשטחים השונים

. וממילא אין באפשרותו להצטנע ולהישמר, למקומו

החותרת לצמצום המחלוקת הקוטבית , שני מהלכים אלו מאפיינים את המגמה הכללית בסוגיה

המאפיין משא ומתן תלמודי הבוחן מחדש , תוצאתו הסופית של מהלך זה. שהוצגה בריש הסוגיה

המקורות הרבים . הוא צמצום המחלוקת הקוטבית, קורות התנאיים שלפניו וממשיגםאת המ

מלמדים שלכל הדעות יש להכיר בהיזק ראיה ', המצביעים על קיומה של חובה לבנות כותל וכדו

המחלוקת שנותרה בין הדעות חלה רק במקרה של חצר המשותפת בו שני השכנים . כהיזק

ונוגעת לשאלת מידת פרטיותו של אדם ( של גג לעומת חצר בשונה ממצב)שעושים שימוש בחצר

הוסט משקל הכובד ממחלוקת עקרונית , פי מהלכה זה של הגמרא-על. במקום שהוא משותף

למחלוקת הנוגעת לגבולותיה ולהיקפה של זכות ההגנה על , בעצם ההכרה בהיזק ראיה כהיזק

.כולל נזק על ידי ראיה, הפרטיות

משמעית של השיטה הסוברת שהיזק ראיה -דפה יחסית ולא בחירה חדניתן לומר שלפנינו הע

וממילא פרשנותה , משום שבחצר נותרה המחלוקת כמות שהיא, העדפה יחסית בלבד. שמיה היזק

נראה , עם זאת. נותרת בעינה ,של המשנה הראשונה העוסקת בבניית כותל בין שני שותפים

. ק שלב נוסף במהפכה הנזיקית שתוארה לעילאו ליתר דיו, שמהלכה של הסוגיה מהווה חידוש

מהלך זה הוא חידוש של ממש בקביעתו הברורה שהמקורות השונים העוסקים בהרחקה מחלון או

. מבוססים על דיני הנזיקין וההכרה בהיזק הראיה כסניף של דיני הנזיקין' בבניית מעקה לגג וכו

011

עסק בזכות ההגדרה העצמית בנכס ' פרק א. ' ופרק ב' נחזור להבחנה היסודית שערכנו בין פרק א

היכן עומדים אנו עתה לאחר הסוגיה . עסק בחובות ההרחקה בין שכנים' ואילו פרק ב, משותף

?הראשונה

מחייבת רק ביחס לדיני ממהלכה של הסוגיה עולה שהיזק ראיה הוכר כקטגוריה הלכתית

י מסקנת הסוגיה "עפ. ני חלוקהקרי לדי', אך לא ביחס לפרק א, זקי שכנים שבפרק בהרחקות ונ

. לא הוסכם שניתן לחייב שכן לחלוק את חצרו ולהשתתף בדמי בניית כותל בעילה של היזק ראיה

מוסכם על כולם שישנה , על פי תירוצה של הגמרא, במקרה זה. מקרה הגג והחצר מחדד הבחנה זו

בת מסקנה זו עם כיצד מתייש. חובה להשתתף בהוצאת בניית המעקה מטעמים של היזק ראיה

?שבחצר נותרה מחלוקת האם היזק ראיה שמיה היזק, המסקנה דלעיל

וליתר דיוק בין דיני ההרחקה ', ופרק ב' התשובה לכך ברורה והיא מבוססת על ההבחנה בין פרק א

וזהו , בכל הקשור לדיני הרחקה הוכר היזק ראיה כנזק. וזכות החלוקה וסימון הקניין האישי

במקרה של גג וחצר יחויב בעל הגג להקים , אשר על כן. סוגיית הפתיחה הישגה המרשים של

בנסיבות של חלוקת חצר בין שותפים עומדים אנו באיבו של הדיון , אולם. מעקה למנוע את הזיקו

ביחס לדיון זה נותרה בעינה המחלוקת האם . הנושאת אופי קנייני ברור, בזכות ההגדרה העצמית

.ל בסיס היזק ראיה בלבדניתן לחייב חלוקת רכוש ע

011

רשימה ביבליוגרפית

ספרות יסוד

ל"חז

ז"א תשל"ת-אלבק ירושלים' ח' מהד משנה

ו"ירושלים תשט, צ מלמד"ן אפשטיין וע"מהדורת רי, י"מכילתא דרשב

ג"ליברמן ירושלים תשנ' מהדורת ש תוספתא

ח"ש צוקרמנדל ירושלים תרצ"מ' מהד

א"ירושלים תשס, עברית האקדמיה ללשון תלמוד ירושלמי

ח"ירושלים תשס, (י אסקוריאל"כ)ליברמן ' ש רוזנטל וש"א' מהד מסכת נזיקין

ו"תרמ-מ"דפוס וילנה תר תלמוד בבלי

ראשונים

ז"ירושלים תשנ, מהדורת מצגר, שיטה מקובצת, רבי בצלאל אשכנזי

ו"ירושלים תשט, חידושי רבינו יונה, רבינו יונה בן אברהם גירונדי

ה"תרמ-ד"וילנה תרל-ורשה, עיטורספר ה, י יצחק ממרשיליארב

ה "ירושלים תשנ, על מסכת בבא בתרא ד"תוספות רי, רבי ישעיה דיטראני

ב"ירושלים תשנ, מהדורת פלד, בתרא-מסכת בבא, יד רמה, רבי מאיר הלוי אבולעפיה

ז"ירושלים תשל, מהדירים שונים, בית הבחירה, רבי מנחם המאירי

- ה"ברק תשל-מהדורת שבתי פרנקל בני, משנה תורה, ן מיימוןרבי משה ב

ט"תשכ-ג"ירושלים תשכ, י קאפח"מהדורת ר, ם"פירוש המשנה לרמב

, (מהדירים שונים)מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם , ן"חידושי הרמב, רבי משה בן נחמן

- ל"ירושלים תש

ל"שירושלים ת, מהדורת הרשלר, דינא דגרמי

ירושלים , (מהדירים שונים)מהדורת מוסד הרב קוק , א"חידושי הרשב, רבי שלמה בן אברהם

-א"תשמ

ן"תש-ט"ירושלים תשמ, מהדורת מכון תפארת התורה, א"ת הרשב"שו

אחרונים

עיון בשלוש משניות לאור סוגיות : המשנה באספקלריה אינטרטקסטואלית, 'הרב אברהם וולפיש

215-233עמודים , א"גוש עציון תשס, על דרך האבות', בספרות התנאים והאמוראיםאגדיות

ז "ם תשנ-ליקווד י', כרך א, אהרון' משנת ר, הרב אהרון קוטלר

016

ז"נתניה תשס, קובץ יסודות וחקירות( עורך), הרב אחיקם קשת

ב"א תשכ"ת, ל"אבן האז, הרב איסר זלמן מלצר

5252יורק -ניו, אלברכת שמו, הרב ברוך בער ליבוביץ

א"ברק תשנ-בני, ם"חיים על הרמב' חידושי ר, יק'הרב חיים סולובייצ

ה"תשכ, חידושי בבא בתרא, רנוביץ מטלז'הרב חיים צ

50-4עמודים , (ד"תשמ)' ד מעליות', היזק ראיה/הלכות שכנים, 'הרב חיים סבתו

ג"תרע-עא"וילנה תר, שולחן ערוך, הרב יוסף קארו

ב"תשל-ה"ירושלים תרפ-וילנה, חזון יחזקאל, רמסקיהרב יחזקאל אב

ט"תשמ-ח"ברק תשמ-בני, קהילות יעקב, הרב יעקב ישראל קנייבסקי

ז"ם תשל-י ,מעשה וגרמא בהלכה, הרב לוי יצחק הלפרין

ג"ם תשס-י, מדות לחקר ההלכה, הרב משה אביגדור עמיאל

ט פתיחתא ',בקהילות יעק'יית השן לקו"תשובת הרמב –' מבוא לדיני הנזיקין, 'משה פאלוך

50-5עמודים ,(ו"תשס)

עיון הלכתי בשאלת גבולות האחריות של אדם –לוהי ורגישות אנושית -צדק א, 'משה פאלוך

51-5עמודים ,(ו"תשס)פתיחתא י ', החובל והמזיק

ט"ירושלים תשמ, ט"חידושי הגרנ,הרב נפתלי טרופ

ג"בני ברק תשנ, מסכת בבא בתרא וזובסקי עלר שמואל' שיעורי ר, הרב שמואל רוזובסקי

ד"אפרת תשס, אהבוך עד מוות, (ר"שג)הרב שמעון גרשון רוזנברג

011

ספרות מחקרית

עמודים , (ה"תשנ)אביב -תל, מחקרים בלשון העברית, ט תעודה' , כיצד לפרש או להגביל', 'אזר מ

32-52

עמודים , (ד"תשס)כרך ד , ואלה שמות', חלפתאיוסי בן ' יוסי בן תלמיד רבי עקיבא ור' ר, 'אילן ט

כא-יד

שיקולי יעילות בטיפול במטרדים אקולוגיים בספרות ההלכה בהשוואה עם תיאוריות ', 'אילני צ

15-25עמודים ( ב"תשנ-א"תשנ)יז -טז שנתון המשפט העברי', כלכליות מודרניות

,ו"אביב תשל-תל, דיני הממונות בתלמוד', אלבק ש

', (לתולדות רשויות הדינים בארץ ישראל בתקופת התלמוד), לין דמתמנין בכסףא', 'אלון ג

ו"א תשל"ת, ב"ח מחקרים בתולדות ישראל

שנתון המשפט ' , פרק במשפט הציבורי העברי –סמכות ועוצמה בקהילה היהודית ', 'אלון מ

(ז"תשל-ו"תשל)ד -ג, העברי

ג"שסירושלים ת, מבוא לנוסח המשנה, יעקב נחום, אפשטיין

(ו"תשס)חוברת ד מסכת?', האמנם ניתנה רשות למזיק להזיק', 'דוד ס-בן

קובץ , העיר והקהילה: בתוך' העיר בתולדות ישראל–מקומה של הקהילה , 'ה"בן ששון ח

552-515עמודים , ח"ירושלים תשכ, הרצאות שהושמעו בכנס השנים עשר לעיון בהיסטוריה

רוזנק ' רביצקי וא' א, נים חדשים בפילוסופיה של ההלכהעיו', פורמליזם וערכים', 'בראון ב

215-233עמודים , ח"ירושלים תשס, (עורכים)

בחינה תחבירית ( במשנה ובתוספתא)המיליות ותארי הפועל בלשון התנאים "', ברוורמן נ

ה"האוניברסיטה העברית תשנ, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, "סמנטית

ב"ם תשס-י, רית בתלמוד הבבליהעב', ברויאר י

עבודת , תרבות חומרית ומבנה חברתי: בית המגורים בארץ ישראל בתקופה הרומית', ברוך א

ח"אילן תשס-בר, דוקטור

, כד מחקרי משפט', בין התחייבות חוזית להסתמכות נזיקית –" הנושא ונותן בדברים"', 'ברנד י

15-1עמודים , (2001ח "התשס)

Lenn E. Goodman, 'The idividal and the community in the normative ,', גודמן ל

traditions of judaism' Autonomy and Judaism the individual and the community

in jewish philosophical thought, Daniel H.Frank (ed.) state university of New York

press, pp 69-119.

5222גן -רמת, בהשתלשלות ההלכהפרקים ', גילת י

חיבור לשם קבלת תואר ', הרחקת מטרדים: איכות הסביבה במשפט העברי', 'גליקסברג ש

ה"אילן תשס-בר, דוקטור לפילוסופיה

א"ם תשנ-י, יהודי בבל בתקופת התלמוד', גפני י

(ה"תשל)ב , שנתון המשפט העברי' יחס חכמי אשכנז הראשונים לקהל', 'גרוסמן א

145-423עמודים, (ז"תשנ)כז משפטים?' , מוסד חברתי רצוי –שיתוף במקרקעין ', 'חדגן

10-12עמודים , (ח"התשס)כד מחקרי משפט', זכות הכניסה, ' -

014

ה"גן התשס-רמת, קניין על פרשת דרכים, -

ר זה' שגיא וצ' א, מחוייבות יהודית מתחדשת', דוד הרטמן והפילוסופיה של ההלכה', 'הלברטל מ

35-53עמודים , ב"אביב תשס-תל, (עורכים)

H.L.A.Hart ,The Concept of Law, Oxford 1970, pp. 120-150', הרט ה

M. Weber, Economy and Society ,II, New York 1968', ובר מ

.505-14עמודים , (ד"תשל)יב אילן -בר', הרחקת שכנים'לשיטת רבי יוסי ב', 'וייס מ

ז"ירושלים תשנ, בעלות ושיתוף, דיני קניין', ויסמן י

חיבור לשם קבלת תואר , 'התפתחות ומגמות פרשניות בדיני הנזיקין התלמודיים'', וסטרייך א

ז"אילן תשס-בר, דוקטור לפילוסופיה

541-532עמודים , (ו"תשל)יג אילן-בר' , יסוד האחריות על נזקים במשפט העברי', 'ורהפטיג ז

ט"עפרה תשס, נעת אדםצ', ורהפטיג א

ז"ם תשס-י, ל"בסוד היצירה של ספרות חז', זהר נ

5214ירושלים , כך דרכו של תלמוד', זילברג מ

(ד"תשס), עתניאל, יג גלות 'יוסי ורבנן בזנקי שכנים' השתלשלות מחלוקת ר', ' יונתן י

ב "פ, א"מת גן תשסר ,עיונים בסדר הזמנים של אחרוני אמוראי בבל –רבינא וחכמי דורו ', כהן א

ח"ופ

254-252עמודים , ט"ם תשנ-י, המכילתות לפרשת עמלק, י"כהנא מ

, בחבלי מסורת ותמורה', מחקר התלמוד באוניברסיטה והלימוד המסורתי בישיבה', 'כהנא מ

520-555עמודים , ן"רחובות תש

ח"ם תשל-י, כוח כוחו וכוח שני בהלכה –בירור מושגים , לב זאב

5כרך ב חוברת , דין ודברים 'בין הפרטה להפרדה –ילות מגורים חדשות בישראל קה', 'להבי א

540-13עמודים , (ו"תשס)

- 'How property can maintain or destroy commuity', Theoretical inquires in

Law community and property, 10,1 2009 The Cegla center for interdisciplinary

research of the law The Buchman faculty of Law pp 43-77

אוניברסיטת , עבודת מוסמך, תיאוריות של קניין בדיני הרחקת נזיקין במשפט העברי', לובר ע

2001, א"ת

55-51' עמ, (ט"תשמ)נח תרביץ, הרשאה ושליחות', ליפשיץ ב

ספר ', ובתי המשפטלשכת עורכי הדין , בין האוניברסיטה: הפקולטה למשפטים', 'מאוטנר מ

.41-5עמודים ( ג"תשנ-ב"תשנ), השנה של המשפט בישראל

.ג"אביב תשנ-תל, ירידת הפורמליזם ועליית הערכים', מאוטנר מ

.378-367עמודים , (ד"תשס)יג גלות ',יוסי ורבנן בנזקי שכנים' השתלשלות מחלוקת ר', 'מאיר י

,Moscovitz L., Talmudic reasoning: From Casuistics to Conceptualization', מוסקוביץ ל

Tubingen 2002

ט"אילן תשנ-בר, עבודת מאסטר, החצר ומתקניה בתקופת המשנה והתלמוד', סגל ד

חיבור , 'בין דיני עונשין לדיני ממונות: תשלומי הנזק של החובל בחברו במשפט העברי'', סלע א

ח"אילן תשס-בר, לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה

011

ה"ירושלים תשנ, הקהילה היהודית בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד', ספראי ז

מלחמת קודש ', העיר היהודית בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד', 'ספראי ש

ח"ירושלים תשכ, העיר והקהילה, ומארטירולוגיה בתולדות ישראל ובתולדות העמים

( ח"התשס)כג סידרא, "סכת בבא בתראעריכתה ומגמתה של סוגיית הפתיחה למ"', פוקס ע

505-13עמודים

המקרה של השבת אבדה בהלכה התנאית : התהוותה של קונספציה'', פירסטנברג א

2005א "אוניברסיטת ת. א.עבודת מ, 'והאמוראית

חיבור לשם , 'עיון פילוסופי בדרכי התהוות של ההלכה האמוראית: שפות השיח התלמודי' -

. ח"תשס, אביב-אוניברסיטת תל,פילוסופיהקבלת תואר דוקטור ל

544-555ם עמודים "ם תש-י, ערכי משפט ויהדות, יחיד וציבור', פלק ז

בויארין ואחרים ' ד', הברייתות בתלמוד הבבלי ויחסן למקבילותיהן שבתוספתא, 'י"פרידמן ש

, ובסקיחיים זלמן דימיטר' מחקרים בספרות התלמודית לכבוד פרופ: עטרה לחיים, (עורכים)

,ס"ירושלים תש

ג"גן תשס-רמת, תוספתא עתיקתא, י"פרידמן ש

.צא-עמודים כז, (ד"תשנ-ג"תשנ)יז דיני ישראל', תועלת הצבור', 'קפלן י

ירושלים , בעריכת גד טדסקי, העוולות השונות, דיני הנזיקין: בתוך, מטרדים', מר ד'קרצ

'עמ( ט"תשל)

ד"תרפ, וינה-ברלין, חלק שני כרך ראשון, קדמוניות התלמוד', קרויס ש

ו"ירושלים תשס, ההגנה על צנעת הפרט', רקובר נ

525-555עמודים , (ו"קיץ תשנ), 3 ד"בד', הגישה הכלכלית לדיני ממנות', 'רוזנברג י

ט"ירושלים תשס, ההלכה כמחוללת שינוי', רוזנק א

א"ירושלים תשע, (עורך)רוזנק ' א, תחומי-עיון רב: הלכה ופילוסופיה-הלכה מטה, -

', הצעת תפיסה פלורליסטית חדשה לדיני הנזיקין המודרניים: 'קליעה למטרה', 'שמואלי ב

345-233עמודים , (ע"תש)לט משפטים

012

‏

‏

Bar Ilan University

The Common Courtyard - Between the

individual and the community

Paluch Moshe

Submitted in partial fulfillment of the requirements for the masters degree in the faculty of law, Bar-Ilan university

October 2011

This work was carried out under the supervision of Dr Yitzhak Brand

Department of Law, Bar – Ilan University

1

Abstract This study is comprised of two levels that may be compared to a house with an attic. The first level (Chapters I-II) is conceptual and attempts to clarify the halakhic-judicial positions of the Tannaim on the question of the legal relations between the individual and his community in the joint space – the courtyard. The second level (Chapters III-IV) compares the law of the Amoraim with that of the Tannaim. The comparison is delineated through the arena of discourse in which the halakhic-legal debate about individual-community relations takes place. This comparison shows us the Tannaic world's controversy pertaining to the existence and extent of property rights of the individual in the communal space. In the writings of the Amoraim, it seems, there is a transition and a transformation in the halakhic-legal debate, which has shifted into founded on Nezikin (Tort law). The interpretations of the Tannaic controversy as well as the entire halakhic debate pertaining to individual and community in the joint space takes places in this halakhic arena and bears numerous halakhic and conceptual implications. The various views offered in the Mishnah, Tosefta and Braitas of the Talmud reflect a wide spectrum of opinions pertaining to the position and legal rights of the individual in his social surroundings. The core of the controversy revolves around the extent of the activity permitted in one's private home, field or in the shared courtyard. The primary opinions I attempted to consolidate from the comprehensive Talmudic literature are the ones of Rabbi Simeon Ben Gamliel, Rabbi Jose and Hachamim who debated the matter in the first generation of Usha. I will elaborate on these issues: Chapter I presents the essentials of the controversy and constitutes a general map of the Tannaim's halakhic scope on this issue. Chapter II details the three primary options in the Tannaic literature and displays and confirms the halakhic conceptions and their implications, as follows: Rabbi Jose's position on the issue of the halakhic and ethical relations between individual and community in the joint space constitutes one end of the spectrum. In accordance with the broad understanding delineated in his views, Rabbi Jose defends the individual's right to property. This individual holds this right in his personal home and in the field that is adjacent to that of his neighbor as well as in the shared courtyard. The right to property offers freedom of action to conduct one's daily routine in all the said places despite the fact that one's neighbor or partner may be affected. Rabbi Jose's views constitute an interesting perception of the shared space, as he believes that the joint space is as much part of the individual's property as his own home and should, accordingly, offer the individual full freedom of action. This stance, emphasizing the individual's property right in the joint space, is manifested in freedom of action, independent of time and space: the individual may plant his tree adjacent to his neighbor's field even if the neighbor has dug holes that were aimed to serve as water reservoirs (or will dig them in the future), and so forth. It should be noted that among the Amoraim and Rishonim there are positions that

support a moderate view of Rabbi Jose's position, to which I referred as the "narrow

interpretation." According to these views, each individual has realizable property rights in

2

the joint space. However, these rights are limited to what I refer to as "delineated activity." The individual has a right to undertake an action in his own private property, including joint property, provided that this does not disturb another person who may wish to realize his property rights in the shared space. Rabi Simon Ben Gamliel's position is at the other end of the Tannaic spectrum. He believed that the dominant sovereign in the shared space is an unofficial and insufficiently recognized body in the Tannaic literature – the residents of the courtyard [ החצר ניב ]. The residents of the courtyard hold the authority to determine the nature of the activity that takes place in the space and may exclude individuals or professionals from renting a house or purchasing other property rights in the space. The authority of the residents of the courtyard concerns all actions of the individual, for example the placement of a furnace in the yard or anything that may cause noise in the individual's home. The attachment to this study examines the origins of the residents of the courtyard's authority. The position of Hachamim is an intermediate one and includes recognition of the individual's property rights in addition to the acknowledgement of the extensive authority of the residents of the courtyard. The chapter discusses the various rights of the residents of the courtyard, including the right to security, establishing an , ערובconstruction and the purchase of a Torah Scroll. One of the primary rights of the residents of the courtyard, which has great impact on everyday life in the joint space, is the maintenance of the separation between the private and public parts of the courtyard, its intimate and familiar character on the one hand and its communal and foreign nature on the other. The central halakhic term that determines this principle is the הדרך ריבוי . The chapter will deal with the rights of the individual as well as with נזקין הרחקת law. Delineating the border and determining the balance between the various rights of the residents of the courtyard versus those of the individual is by no means a simple and clear task. However, at the end of the chapter that discusses the position of the Hakhamim, several directions are offered for defining the various rights. Despite the disagreements pertaining to the rights of the individual versus those of the community in the shared space, there is a marked common denominator between the different opinions, creating a clear ethical-legal field of discourse – the property right. The different views are divided on the question of the property right of the individual versus that of the community, but evidently serves as the relevant legal base concerning the rights of the individual and the community. The chapters emphasize and prove the property-right argument in support of each position. Chapter III constitutes the preparation for the construction of the second level of this study, which is the argument concerning the existence of a change and transition from a property discourse to one of Nezikin in the relations between individual and community in the shared space. In order to add force to this argument the differences between the two discourses with regards to the relations between individuals or individual and community should be examined with great care. Chapter III includes several fundamental and practical tests for the existence of each of the fields of discourse. The conclusion to the chapter is the sweeping rejection of the Nezikin argument in the framework of the discussion of the legal relations pertaining to individual and community in the shared space.

3

At the end of the chapter, we will survey the views of Rishonim and Acharonim regarding the question of the halakhic analysis of the Law of Neighbors. Many Acharonim raise the difficulty of generalizing and conceptualizing the halakhic relations in the shared courtyard and the Tannaic disagreement only on the basis of Nezikin. They thus suggest a 'new explanation' that establishes the halakhic relations in the shared space on the basis of the Law of Neighbors. My argument, as emphasized in chapters I and II, is that the 'new explanation,' is but the exposure of ancient and solid foundations on which the majority of the halakhas that appeared in chapter II of Baba Batra grew. Chapter IV discusses the transition from property discourse to one of Nezikin. This transition takes place in several stages and the greatest of the fifth-sixth generation of Amoraim participate in it: Rav Kahana, Ravina and Rav Ashi. In their words we find a new approach to the halakhic discussion of the relations between individual and community that, as aforesaid, lays the Nezikin ground for this discussion. Their discussion takes place on two different levels: halakhic and interpretative. Rav Kahana adds an important halakhic condition to Rabbi Jose Ben Halafta, contending that the latter's wide position in support of the individual's right to act freely in the entire space, is conditioned by a clear Nezikin restriction – causing damage (גיריה דיליה) . This halkhic addition opens a new space of interpretation for Rabbi Jose Halafta's views and obligates a consideration of Nezikin issues. Ravina adds a new interpretation to Rabbi Jose's views and attributes principles that rely on considerations of Nezikin to them. The Gemara deepens and expands on Ravina and Rabbi Jose Ben Halifta's views, thereby giving further force to the transition into a discourse of Nezikin. In addition to the halkhic discussion and the examination of the discourse, the writings of the Amoraim and the Gemara are read against the ethical implications that are at the core of the discourse transition. I have added to attachments to this study in order to emphasize various aspects of the Tannaic-Amoraic discussion pertaining to the relations between individual and community, e.g.: the origin of the residents of the courtyard's authority and linguistic discussion of the רבמשנת החנות שבחצ. . These [metaphorical?] streets from the path I took in this study and are thus placed in an attachment at the end of the work. The last attachment deals with one of the most famous and studied problems that bears relevance to everyday life – ראיה היזק (the damage that may from being seen). The nature of the discussion of a man's right to privacy, as expressed in the term Heizek Ha'reiya, is, as I understand, a direct result of the transition from property discourse to one of Nezikin.